ריבית, חסד וגבולות ההיתר: היחס לישראל, לגוי ולמומר על פי ההלכה

 - - - לא מוגה! - - - 

לא תשיך לאחיך משך כסף, משך אוכל, משך כל דבר אשר ישך. יש את זה גם בפרשת בהר. שם התורה אומרת לנו בפעם הראשונה את האיסור של רבית והתורה חוזרת עוד הפעם ועוסרת לנו את דין ההלוואה בריבית שיש בו איסור מן התורה. התורה מסיימת כאן בפרשת כי תצא לנוכרי תשיך. התורה נותנת לנו אפשרות להלוות לגוי ברבעית קצוצה. הרמבם כשספר מנה לנו את התרייג מצוות, הרמב"ם מנה גם מצוות עשה דאורייתא לתת לגוי הלוואה בריבית. הלשון של הרמב"ם מצוות עשה להשיך לגוי שלימן לנוכחי תשיך מפי השמועה למדו זו מצוות עשה מה זה מפי השמואה הרמבם כותב את הדברים על פי הספרי בספרי כתוב לנוכית השיך זו מצוות עשה הכוונה היא לו אבל הבא בכלל עשה עשה אפשרות או שזה ממש מצוות עשה הרמבם מבין שזו ממש מצוות עשה. כך כותב גם ספר החינוך במצווה תקע. אבל הרעבד שם חולק על הרמב"ם. הרעבד אומר, "אין הכוונה עשה, אלא הכוונה היא אפשרות. יש אפשרות שאדם יכול להלוות לגוי, אבל אין שום מצווה." התורה אמרה לנו, כל עוף טהור תאכלו. כך קראנו בפרשה הקודמת. האם יש מצוות עשה דאורייתא לקחת עוף ולאכול בכל פעם שאני אוכל עוף אני מקיים מצוות עשה? זה לא הפירוש כך, אלא התורה מתכוונת יש לך היתר, יש לך אפשרות לאכול עוף טהור. אז גם פה ננוכית השיך, הכוונה היא אפשרות ואין הדבר בגדר מצווה כדברי הרעבד. כך הבינו הרדק, הרמ"בן, הרשבה וכך משמע משאר הפוסקים. איך מסבירים? הכוונה היא כשהאדם הזה יבוא וילווה בריבית אז הוא עובר לא רק בלו אלא הוא עובר גם בעשה. התורה באה לתת לנו רק לנו חיטר שהיא חבל לישראל. לא למה בא בכלל לעשה עשה כדי להדגיש את הנושא של האיסור. כך הם הסבירו את הספרי. הכנסת הגדולה כשדן במחלוקת הזו אז הוא מביא לנו את הסוגיה, את הגמרא שמנה יותר משמע כדעת הרמב"ם. שם הגמרא אומרת, אמר רב יוסף, אם כסף תלווה את עמי תענה עמך. קודם כל יש לך מצווה תעשה דאורייתא להלוות ליהודי. עם כסף תלווה את עמי. אם באו שניים לבקש עמי היינו ודי וגוי יש לך מצווה להלוות ליהודי שואלת הגמרא הפשיטה ודאי מה צריך בשביל זה פסוק הגמרא עונה ואומרת כך לא נצרכה אלא הגוי בא ומשלם ריבית והיהודי שלוקח את ההלוואה קרן בלי ריבית אז היה לי אבא מנה אני אצל הגוי אני מרוויח יותר כמה שמעלן עמי קודם אומר הכנסת הגדולה. אם נאמר כהרעבד ושיעתו שהלוואה ברבית זה רק רשות, לתת לגוי הלוואה בריבית כסוסה, זה רק רשות, עדיין הקושיה במקומה עומדת, אלא ודאי ששניהם, גם ליהודי יש מצווה עשה דאורייתא עם כסף תלווי עמי, גם לגוי להלוות לגוי בריבית קצוצה לנוכית השיך גם זו מצווה. שאלה היא איזה מצווה יותר ועל זה הגמרא אומרת על מי קודם אז משמעות הסוגיה שבאמת כמו הרמבם שיש מצוות עשה שאדם נותן לגוי כמינה מצוות צריכות כוונה כשאדם הלווה לגוי ברבית לפי ההלכה הזאת צריך לשים לב לכוון שהוא מקיים מצוות עשה ספר תורה תמימה הוא מלקט יפה את דברי הגמרא המדרשים וכיוצא בזה ולמטה הוא גם מביא או פרשנות או ראיות. הוא כותב את הראיה הזו גם. רק חו שהוא לא מציין שהרעיה הזו כבר כתב אותה הכנסת הגדולה לפני 350 שנה. גם במקומות אחרים הוא כותב דברים נפלאים. לא תמיד הוא טורח להדגיש מאיפה הוא לקח את הדברים האלה. יכול להיות לפעמים שהוא עבד עם הזיכרון שלו ולא טרך לחפש במקורות. אבל הראיה שהוא כותב שמה התורה תמימה זה למעשה דברי הכנסת הגדולה. הגאון בעל החפץ חיים יש לו ספר אהבת חסד ושם בספר אהבת חסד הוא מפרט את המצווה הזו מצוות עם כסף תלווה את עמי שיש מצוות עשה יש חובה להלוות ליהודי אבל הוא מסיים ואומר כל זה במקרה רגיל אבל כשאדם מתפרנס הפרנסה שלו ממה שהוא מלווה לגויים בריבית וכולי בזה אין עליו את החובה. הוא יכול להקדים לתת לגוי ולא חייב לתת ליהודי. אלא כאן מדובר באדם שברוך השם המצב שלו מצוין, המצב הכלכלי שלו טוב, הוא לא צריך את הכסף הזה כדי לקחת מזה לחם לאכול. אז בזה בוודאי שיש עדיפות לתת קודם כל ליהודים. הלשון של ספר החינוך העובר על זה והלווה הוא הלווה את הגוי בלי ריבית מתורת חסד לבד ולא מתקווה אליו להרוויח עמו מצד אחר או בפני דרכי שלום ביטל מצוות עשה זו יהודי שווה לגוי בלי ריבית הפסיד מצוות עשה המשנה למלך כשדן במחלוקת הזו בין הרמבם והרעבד אז הוא אומר אם הגוי הזה עובד עבודה זרה חייב לתת לו הלוואה רק בריבית אם זה גוי שאינו עובד עבודה זרה, הוא קרוב יותר למושג של גרתושב, שמה אפשר לתת לו הלוואה בלי ריבית. אלא שהרדק בספרו על התהילים, פרק טו, שמה הפסוק אומר, כספו לא נתן בנשך שחד ענקי לא לקח, עושה אלה לא ימות לעולם. על אותו הפסוק הוא אומר שכל זה מדובר כשהגוי הזה הוא נותן לנו הלוואה ברביעית גם אני אקח ממנו רבית אבל אם כשאני הייתי צריך הלוואה הלכתי לגוי והגוי הזה גמל עמי חסד ונתן לי הלוואה בלי ריבית כעת התהפך הגלגל וכעת הוא נזקק אז אומר הרדק חייב ישראל לעשות גם כן עמו חסד ולהטיב עמו ולתת לתת לו הלוואה בלא נשך. הוא חסד יותר ממתנה שהרבה יבואשו לקחת מתנה ולא ללבות. זאת אומרת יש כאן עניין של הכרת הטוב. כל מה שאמרה התורה לנוכי תשיך אפילו עליבד הרמב"ם כל זה דווקא כשהגוי הוא מוצץ אותי והוא לקח ממני רבי אבל אם הוא היה הגון היה אדם טוב היה לו הגינות כלפיי אז גם אנחנו צריכים להיות דומים אליו לפחות בקטע הזה. ולכן מין הראוי לתת לו במקרה הזה מקרה יוצא דופן כזה לתת לו הלוואה בלי רבית אבל בדרך כלל היום ראיתי בני עלייה והם המועטים בקושי היהודים יכולים לעמוד במצווה הזו שהגוי יתן לך הלוואה בלי רבית מנתחר שמה אצלהם אין בכלל מושגים שכאלה שהכל נהיה בדברו הטעם למצווה זו התור מסביר לנו אומר התורה מסיימת באיסור ריבית מדוע אסור לי לקחת מהיבודי התורה מסיימת וחי אחיך עמך את הגוי אני לא מצווה להחיותו ולכן אני יכול לקחת ממנו את הרביע יש מחלוקת בפוסקים נראה לקמן בהמשך אם בן נח מצווה האם נוסף לשבע מצוות הוא מצווה גם על זה בכלל גזל או לא אבל לנו עם ישראל בוודאי שכולנו מצווים בדבר הזה והעונש אדם שלא מקיים את ההלכות הללו אדם שחלילה לוקח הלוואה ברבית לא יקום בתחיית המתים בנשך נתן רבי לקח חיו יחיה חלילה וחס לא יקום אותו אדם בתחיית המתים כמו שהיה אז כשיחזקאל הנביא החיה את 200,000 הגיבורים בני אפרים חוץ מאחד שנתן הלוואה בריבית ולכן לא זכה לקום כך גם יהיה לעתיד לבוא ולכן אדם צריך להיזהר מאוד בפרטים הללו בכל הדינים שלא יבוא לידי איסור לא רק במזיד אלא שלא יבוא גם לאיסור ריבית בשוגג דבר שעלול לקרוא לעתים קרובות כנסת עושה כזה לנצל את הגוי בחינם איזה איסור וניצלטם את מצרים כתוב שמה אין שום בעיה גם בזה מותר לכתחילה אלא מה אם הוא יצטרך פעם משהו נצטרך להשיב לו לא נעם את הגולה כן טוב דיברנו בהלכה הזו במה שאתה שואל בהלכות צדקה לפני שישה חודשים דיברנו בזה שם הגמרא אומרת מביאה את הפסוק ביבוש קצירה תישורנה כשאני רוצה לשבור את העץ אז אני קודם כל דואג לייבש אותו שלא יהיה לו מים ואז כשהעץ יבש יותר קל לי להפיל את זה ולשבור. כך גם הגויים מחזיקים מעמד. למה עדיין המשיח לא בא? יש להם איזה זכויות וצריך לשלם להם כעת במזומנים. ומשלם משונא אל פניו לעבידו. תייבש אותם היינו. אל תאפשר להם לקיים מצווה ואז בבוש קצירה תישברנה. לכן מרן כתב לנו בהלכות צדקה שאסור לקבל צדקה מהגוי וכולי. בפרט עם זה בפרסיה הדבר הזה. טוב, זה כשיש לי ברירה אז אני לוקח רק מהיהודים ולא. אבל מה תעשה ביום שבת? יום שבת אם יש חולה שאין בו סכנה ליהודי אסור. אין כאן פיקוח נפש. מותר רק על ידי גוי. כשאני קורא לגוי והוא עושה לטובת הרופא, לטובת החולה, אז בוודאי שיש לו זכות מסוימת. אין ברירה. שאין לנו ברירה, על זה הגמרא לא עוסרת. גם שם בהלכות צדקה הגמרא מחלקת בין פרסיה לצנעה כשאין ברירה הגמרא כן מתירה לקחת מהגויים בצנעה וכולי ולכן אם דבר שאתה יכול לעשות עכשיו בימי החול במי החול אל תבקש ממנו טובה תעזוב אותו תעשה את זה בעצמך אני מסכים אבל לפעמים שעת הדחק בשבתות וכך יוצא בזה מה שהוא הביא דוגמה ולכן שעת הדחק שנה הגינת ורדים היה אב בית הדין בקהיר לפני כ-380 שנה והוא כותב שהנקודה הזו האיסור הזה בבוש קצירת ישורנה לא רק על יהודים לא רק על הגויים אלא גם על יהודי מומר זאת אומרת אומרת לפי דבריו אסור לקבל ממון לצדקה מיהודי רשע יהודי שהוא מחלל שבת בפרסיה שוב הערב רב שולטים עלינו לא אנחנו שולטים כאן אלא הם עושים מה שלבם חפץ אם הזכויות שלהם יגמרו אז ממילא הם יפלו ואנחנו נשלוט זו הטענה של הגינת ורדים הוא מוסיף את המהלך הזה לא רק לגבי הגויים אלא אפילו לגבי לגבי יהודים לפי שיטתו אסור לקבל כסף תרומות אם זה לבית כנסת וכיוצא בזה מאותם הרשעים יש חולקים עליו לגבי הנקודה הזו של היהודים בזה יש הרבה חולקים עליו ומתירים שלנו הוא לא מדבר על לקחת מהערייה וממשלה לא מדבר על אדם פרטי אדם פרטי כן האדם הזה עבד קשה במשך החיים שלו ויש לו כסף ברוך השם יש לו הרבה כסף. היהודי הזה עדיין לא חזר בתשובה, אבל יש לו איזה בר מצווה או שמחה אחרת. הוא בא לבית הכנסת, עולה לתורה ותורם לך 1000 דולר. אחרי שנגמרה התפילה עלינו לשבח, שם לך את השטרות. האם תעשה לו מי שברך? תגיד לו, תזכוות שיבוא תמיד, יתן לנו תמיד לפי הגנתים. תגיד לו אדוני תודה רבה, תזכה למצוות, אנחנו לא מקבלים. זהו זה הפיקוח זו המחלוקת איך לא לא אני מדבר על שני וחמישי אני מדבר על ראש חודש אפילו בחול שיבוא וישלם לך מיד אין התר לפי דברי הגינת ורדים אבל למדנו שבזה הפוסקים לא הלכו בדרך שלו ואמרו שישראל זה משהו אחר כי אדרבה מצווה גוררת מצווה בזכות המצווה הזו שהוא התחיל עם הצדקה אנחנו מקווים שבעזרת השם הוא התקרב עוד ועוד להבינו שבשמיים אצל הגויים שמה התחנה הסופית שלהם הוא משלם לשונא אל פניו לעבידו אין להם את הסיכוי לקו לכיוון השני אבל אצלנו אצל עם ישראל ישראל קרובים יותר לתשובה ולכן אין ספק שההלכה היא שכן יש מקום להגל בפרט שהאדם הזה יש לו אמונה במעשה בראשית יש בו אמונה כמו שנראה בהמשך דברים יותר קלים לפי שיטת הבניין ציון ועוד כך שיכול להיות שאפילו הגינת ורדים יודע באדם כזה שיש בו אמונה בהשם אני קורא בסימן קנט סעיף א דבר תורה מותר להלוות לגוי בריבית וחכמים אסרוהו אם לא כדי חייו או לתלמיד חכם או בריבית דרבנן והידנה מותר בכל עניין. הגמרא במסכת בבציאה בדף ע כשהגמרא דנה שם לגבי מצוות הלוואה בלי רבית או מצוות הלוואה בריבית לגוי והאיסור להלוות ליהודי בריבית. הגמרא אומרת, למרות שאלה הם הכללים מדאורייתא, מדרבנן, אסור להלוות לגוי בריבית קצוצה. ולמה? לא מצד דין ריבית, אלא מצד זה שאני אצטרך להיות כמעט כל היום בחברת הגויים. הרי להלוות ליהודים אסור. אם כן, מי יהיו כל הקליינטים שלי? מי יבוא לבסטה אצלי? רק הגויים. הם יבואו כדי לקחת ולהחזיר. וכל היום האדם הזה נמצא בחברה של גויים, לאט לאט ילמד מהמעשים שלהם. ולכן כדי שלא יבוא לכל זה, לכן המסקנה, הגמרא אומרת שאסור שאין היתר לעסוק במסחר כסף כזה בזמן הזה הדבר אסור מדרבנן. אלה דברי הגמרא. התוספות על המקום שם באהבה מציאה העין. התוספות, הראש והתור כתבו בזמן הזה מותר. מה נשתנה? מה ההבדל בין זמן הגמרא לזמן הזה? תוספות הסברו שני טעמים. טעם הראשון, בזמנם, בזמן הגמרא, יכלו להימנע מזה. אל תתפרנס מהלוואה בריבית לגוי. תבנה בית חרושת, תעשה דברים אחרים. אבל היום בזמן הזה אין לנו אפשרויות אחרים. יש עלינו מס מלך ושרים ולכן הדבר מותר. ועוד שאנו שרוים בין האומות ואי אפשר לנו להסתכר בשום דבר אם לא נישא וניתן עמהם אלה הם שני הטעמים ולכן התוספות אמרו שהדבר מותר נכון שהגמרא עסרה אבל הגמרא אמרה שלתלמיד חכם שאין חשש שיתחבר עמם מותר או מיינימום בכדי חייו לכל אדם מותר אז אצלנו אתה לא מצמצם בזמן הזה אתה לא אומר רק בכדי חייו אלא גם יותר מכדי חייו בגלל הסיבות הללו הדבר מותר. נפקמינה בין שני הטעמים, בין שני הטעמים של התוספות נפקמינה בזמן הזה שאנחנו נמצאים בין היהודים. אני נמצא פה, יש פה בין פורת יוסף הרבה אנשים שאני יכול להתפרנס מהם לפי דברי התוספות בתירוץ השני שאנו שרוים בין האומות ואי אפשר לנו להסתכר בשום דבר אם לא נישם וניתן עמהם אבל כאן אתה נמצא בין היהודים לא שייך את הטעם הזה יכול להיות שלפי התירוץ השני יהיה אסור אבל אם תלך לפי התירוץ הראשון אם בזמנם שהיה מס היה מות וחומר במיסים של היום שהם כפלי כפליים שיהיה צעד היתר בדבר זה הנפקמינה בין שני הטעמים כן באירופה הרבה מקות נכון נכון הגבילו אותם צמצמו אותם שסו נכון הם הגבילו ולכן שמה לא הייתה ברירה אבל היום בזמן הזה שיש ברירה אז עדיף באמת להימנע מכל זה גם שעובדים הם עם יהודים יהוד ספר הוא לא סופרת מל יש ילדים מאוד רחוקים אז הם לא רחוקים באו בד של מה המחשבה שלך לעשות גזירה שלא להלוות ליהודי מומר בריבית זה הכיוון החשיבה שלך אתה רוצה להוביל את האיסור הזה אתה רואה שגם באיסור של הגוי יש הרבה הסתייגויות גם בזה מצאנו הרבה דרכים של היתר אז כל וחומר הנה לגבי יהודי מומר שמה לא מצאנו את הגזירה הזו כי אם אתה בא איתו בקשר אנחנו מקווים שאתה תקרב אותו ואתה תחזיר אותו בתשובה כי בדרך כלל בתקופה של הגמרא רוב ככל 99% מעם ישראל היו יהודים טובים אם היה איזה מומר איזה אחד אז היה סיכוי שאנחנו הרוב ואנחנו נוכל לקרב אותו ולכן לא מצאנו בשום מקום שהרעיון הזה של הגזרה של חכמינו שלא להסתחר בריבית עם הגויים שיהיה גם על יהודי מומר ולא מצאנו בשום מקום כמו שאמרנו אדרבה תקרב אותו יהיה לך קשר איתו והקשר הזה יהיה כדי לקרב ולא לרחק ולכן אין מקום לגזור אין מקום לאסור בדבר הזה כן שבעי חת שאלה אם זה היה רק שאנחנו נהיה א או עוד בזמן שאני לוקחון הייתי לוקח הריבי מהיהודי אפשר להגיד שזה רק שאני עובר לא רק עליו לא לקחת מהודי גם מעשה ככה דיבי מהגוע זא זה אם זה היה ממש לקחת מבי או רק בשולה של למישהו עודירה של אס בזמן שהוא לוקח הזכרנו את המחלוקת קודם בין הראשונים בפרט הזה ומרן לא חיו דעה בנושא הזה מרן לא כתב כתב לנו אם יש מצוות עשה או לא, אלא מרן כתב דבר תורה מותר להלוות לגוי. משמעות הדברים שמרן לא הלך בקטע הזה כדעת הרמב"ם שיש מצוות עשה דאורייתא להלוות לגוי ברבית. אלא אפשרות מסוימת אבל אין הדבר בגדר מצווה. מכל מקום אם נאמר מצוות צריכות כוונה ואתה נאלץ לתת לגוי בריבית קצוצה, אין לך מה להפסיד. תכוון. אם ההלכה כהרמב"ם שזו מצווה, תכוון. תגיד לפני זה לשם ייחוד קדושה בריך הוא בא לקיים מצוות עשה דאורייתא תגיד יש לך מה להפסיד אם ההלכה כרמבם אז קיימת את המצווה שלאגל אז הרמבם מעתיק את הגמרא ואומר שלחכם מותר תלמיד חכם אין חשש שילמוד ממעשה מותר והגמרא מסיימת גם בכדי חייו שמותר או בריבית דרבנן המילים האחרונות ההדנה מותר את זה הרמב"ם לא כתב את המילים האחרונות הרמב"ם בזמנו בדורו היה אפשר להסתדר בלי זה ולכן את המילים האחרונות הרמב"ם לא כתב אבל מרן כן העתיק את דברי התוספות וכתב לנו מרן הידנה מותר הסברנו שני טעמים למה הידנה מותר ולכן היום היהודים בעולם כולו כשהולכים לבנקים בדרך כלל הבנקים בעולם שייכים לגויים אז מפקידים כסף לוקחים ריבית עושים את הכל בלי ה עסקה, בלי חשש, בלי שום בעיה וככה ההלכה שהכל מותר לגמרי מכל וכל ולא מגבילים אותם להגיד לו כדי חייו הפרנסה שלך זה 1000 דולר, זה 2000 דולר וכאן זה יותר לא מגבילים אותו אלא אנחנו הולכים להקל בדבר הזה שקת חשש התוספות שואלים את השאלה שלך שם שם ברבה מציעה בדף עגה דלא תשיך שמה התוספות מסבירים את השאלה של הגמרא שאין כוח לחכמים להפוך לעקור את מה שאמרה התורה שזה עשה שאנחנו נבוא ונגיד שהדבר אסוך שאנחנו נעשה את זה מן הקצה אל הקצה שחכמים יבואו ויגזרו. זו הקושה של התוספות. איך קרה הדבר כאן שחכמינו אסרו לבוא וללוות או להלוות לגוי? ברבי תוסות מתרצים אמרו כך. אם היינו אוסרים לגמרי אתה צודק. אין לנו את הכוח והסמכות להפוך את מה שהתורה התירה לאיסור. אבל כאן התורה התירה וחכמינו גם השאירו יותר בכדי חייו. חכמינו גם התירו לאותו התלמיד חכם אז לא לגמרי עקרו את הפסוק אז ההמשך לנוכי תשיך שייך גם בזמן הזה או יתקיים בתלמיד חכם או ביהודי רגיל כדי חיה אבל אם היינו רוצים לעקור לגמרי אז אי אפשר היה התורי זהב למד בדברי התוספות הללו בנושא אחר התורה זהב ביורי דעה סימן קיז הוא דן לגבי מסחר בדברים האסורים. יש לי כסף אני רוצה לפתוח עכשיו חנות ביפן אני רוצה למכור שם בחנות נבלות טרפות חזיר אני שם שלט גדול לא כשר טרף שאף יהודי לא יכנס זאת ועוד אין שמה יהודים ביה פעם במקום ההוא אין אף יהודי אין נפש חיה של יהודי אפילו אחי התורה אמרה לנו ושקץ יהיו לכם אסור לנו לעשות סחורה בדברים כאלה בדברים טמעים אבל חלב מותר. יוצא מן הכלל. התורה כשאסרה לנו לאכול חלב, התורה אמרה, יעשה לאכול מלאכה, תפתח את החנות ותמכור לגויים חלב. שואל התז, אם הטעם הוא שם יבוא לאכול מזה, אז גם בחלב שייך את הטעם הזה. למה חכמינו לא אסרו לעשות סחורה בחלר? מתרץ התורי זהב על פי דברי התוספות. כאן התורה אמרה יעשה לכל מלאכה. התורה התירה. אתה תבוא ותעקור לי את מה שהתורה התירה. חכמים יש להם סמכות לגזור גזרות במה שהתורה לא דיברה. מותר. אבל התורה לא אמרה בפירוש לשון היתר. פה יש לשון מפרשת לשון היתר. אין לך סמכות לעקור את מה שאמרה התורה. ולכן השאירו חכמינו את הדבר הזה בהיתר עד היום. ולכן יש לי הרבה חלב. אני יכול לקחת ולמכור את החלב הזה לגויים. אפילו אם אני אעשה מזה סחורה בדרך קבע. כאן אין את הגזירה מאין מה שאמרו התוספות כאן לגבי הלוואה בריבית לגוי יש דבר מעין זה גם לגבי לקחת שתי נשים רבנו גרשום מאור הגולה עשה חרם בזמנו מה זה חרם יעשה איסור יגיד תקנה אנחנו גוזרים גזירה כמו בכל הגזרות של חכמינו יעשה גם בדבר הזה יעשה גזירה למה הוא עשה חרם אלא התורה בפ פירוש אמרה שמותר לקחת שתי נשים פרשת השבוע נקרא ולא שתי נשים או הפסוק השני כי תהיינה לאיש שתי נשים האחת האהובה אז אם התורה בפירוש אומרת שמותר אני לא יכול לבוא ולעקור להגיד אסור לך לקחת שתי נשים לכן מה עשה רבנו גרשום מותר לי לשתות את תה אבל אני יכול גם לעשות נדר אדם יכול לידור או להישבה לאסור יסר על נפשו. אותו דבר הוא עשה את זה גם בגדר חרם ולא עקר את מה שאמרה התורה. זו הסיבה ש או לפי דברי התוספות יהיה מובן עוד יותר. תוספות אמרו כאן הוא לא עקר לגמרי את הפסוק לנוכי תשיך כי בכדי חייו נשאר בהיתר. גם פה רבנו גרשום מאור הגולה הוא לא עקר לגמרי את הפסוק תהיה לאיש אלא הוא עסר ועשה חרם רק לאשכנזים. לספרדים הפסוק כן יכול להתקיים. עדיין איתם הפסוק יכול להיות מבוצע עד היום הזה. ולכן רבנו גרשום היה לו את הסמכות לבוא ולעשות דבר כזה. אותו דבר גם לגבי דם תוהר. הגאונים עשו חרם עשו תקנה לא לבעול על דם תואר. והרי שמה התורה אמרה ו-6 יום וששתש ימים תשב בדמי טהורה דם תואר הוא מותר. לא על פי כן באו הגאונים ואסרו את זה. שוב גם שמה מעין זה. כן חלק חלק מלב כל זה כאין גזירה לגזירה ולא גזרה לכן אין לנו סמכות לבוא ולגזור דבר כזה אנחנו לא יכולים אין לנו כוח אלא נבלות הטרפות אסור לבוא ולעשות מסחר בדרך קבע רק אם הזדמן הגמרא אומרת שמותר אבל חלב מותר בלכתחילה אין גזרה הדבר מותר כך שאין מה לגזור בזה מותרות חי כן חיים כן חי מותר אפילו שהם ישחטו יעשו מה שיעשו זה בעיה שלהם חי מותר כל הבעיה היא רק כשאני מוכר להם את החזיר או דברים אחרים שזה אבל מה שאין כן אני מוכר לו פרה שור כבסתלה כל הדברים החיים האלה אני בדקולע עלמה מותר כן לא שחטו אותם אפילו שהם ישחטו אותם אפילו אחי להם אין בעיה וזה מותר מסחר כזה בבהמות מותר בצורה אחרת יש מפעל יש משהו כן אני לא מתעסק עם כלום אני קונה את המפעל יש שמה מנהלים יש שמה הכל שה מנהלים אני סך הכל א מקבל את הרוחים את התופה אלי כן לא מוכר אני לא מוכר ולא עושה יש כאן בסך הכל איסור גמור מדאורייתא כן ודאי ברור למרות שאני בפועל לא נמצא שמה יש לי שמה פקידים וכ יוצא בזה אף על פי כן הדבר אסור אין שום יותר בדבר שום כולם סור שבעל תלות מניות מחברה חברה האמריקאית למשל שיוצאתם בדברים אסורים שת מניות מים אתם חניות לגבי מניות יש מחלוקת מחלוקת לגבי מניות אם זה נחשב כבעלות או לא בהרה אומר שאין זה נחשב לבעלות וממליו השאלה שלך יהיה צעד להקל יש הרבה פוסקים שחולקים עליו ובפרט אם יש לי 51% מהמניות יש כאן בעלות של ממש ולכן אין מקום להתיר אם יש לו כל כך הרבה מניות ולכן בלכתחילה כשאתה נותן הוראה בבנק לברוקר תקנה לי תמכור לי לפעמים האדם אין לו זמן לשבת לפרט אז הוא סומך על הפקיד בבנק הברוקר שם הוא יודע את המלכה והוא יודע מה צריך לעשות אבל אם הוא לא דתי צריך להנחות אותו אל תקנה לי מניות לא בדברים האסורים האלה לא מניות בחזיר יש מה שנקרא היום אופציה שמה הוא לא קונה לך כלום אם המחיר של החזיר בעולם עלה או אם המחיר של הנפט עלה, גם המניה שלך עלתה. שמה בוודאי מותר. באופציה אין בעיה. אבל אם הוא קנה ממש, קונה לך מניות של נניח יש דירים של חזיר בגרמניה, הדירים האלה שייכים לבעלי המניות ואתה גם קונה. וכן על זה הדרך בדברים האלה צריך להימנע להנחוט אותו שלא יקנה לך השותפות בבתי חרושת כאלה שהמסחר שלהם אותם בתי חרושת מבשלים ומוכרים את אותם המאכלות אסורות כך גם אנחנו משתדלים להימנע גם לא להיות שותפים באותם מפעלים שעובדים בשבתות שעובדים בהם יהודים אם זה רק גויים בתחרושת של גויים אין אין שום בעיה שיעבדו בשבת יום ולילה לא ישבוטו אבל אנחנו מדברים על יהודים ביהודים יש לנו את הבעיה המורה ואנחנו משתדלים גם בזה לא להיות שותפים וקשה מאוד להפריד להבחין בין סוגי הבניות האלה אם אתה אומר בפסח תיזהר אל תקנה מניות של חמץ בכל ימות השנה תיזהר לא לקנות דברים של מאכלות אסורות או בתי חרושת שעובדים בשבת וכן הלאה מה כן מותר? והכל היום מעורבב. כשהוא קונה לך הרבה פעמים הוא קונה סל של מניות קשה מאוד להפריד. ולכן העצה הטובה ביותר פשוט אדם ירא שמיים משתדל להימנע לא לקנות מניות. האופציות כמו שאמרתי זה כן מותר אבל מניות ממש עדיף להימנע בגלל הבעיות הבאות. אם היה קיבות א שובמים חזירים וכל החזירים הם מרים לבית של גוי כן זה יהיה מותר לאנ שאנחנו מרים להם חסן חשבתי שרב אמר ש בחוץ לארץ בחוץ חוץ לארץ, בחוץ לארץ שם יהיה צד להתיר. כמו שאמרתי אתה מוכר לו את השברים, את הפרות אבל שאתה קונה מעיקרה חזיר כדי למכור לגוי, חזיר אפילו בחי יהיה אסור. בחזיר יש גזירה מיוחדת. הגמרא במסכת בב קמה בדף פב הגמרא מספרת את הסיפור עם המלחמה. הייתה מלחמת החים בבית חשמוניאי וכשהחזיר נעד ציפורניו בחומה הזדעזע ארץ ישראל וכולי אז בחזיר יש גזרה מיוחדת זה היה שמים או משהו כזה נכון כן לא הבנתי למה נבלות יהיה אסור גם רק אם זדמנו לו אם זדמן לו שחט את הבהמה על דעת שזה יהיה חלק נעשה נבלה זה נקרא הזדמנו לו אז בזה התורה אמרה לגר אשר ושכרך תננה והכלה או מחור לאלנוכי זה מה שקראנו בפרשת עכשיו בזה אין את הגזרה. מרן כתב בסימן קיז שמותר אבל שאני אלך בדרך קבע אני קונה בית מטבחיים של גויים נכון שהם שוחטים פרות אבל השוחט שמה הוא גוי או שהוא יורה בראש שלו של האשור וכן הלאה אז כאן בדרך קבע זה לא טוב אלא בנזדמנו לו הוא מקווה שיהיה חלק קורה לפעמים 10% טרף אז את זה אנחנו לאסרים בעדו אותו דבר אדם שהולך לדוג משתדל לדוג אך ורק דגים טהורים לא ילך לחפש לדוג במקום שכל הדגים שמה הם דגים טמאים. גם שמה יש את ההגבלות האמורות. אבל הלך לדוג במקום שהדגים הם טהורים והתערבב. בא שמה גם איזה דג טמא במקרה לא חייב לזרוק את זה חזרה לים אלא יכול למכור את זה לגוי ונזדמנו לו יש יותר בדבר. אני חוזר לנושא סימן תקנט סעיף ב'. מומר מותר להלוותו בריבית ואסור ללוות ממנו בריבית. אגב, יש מחמירים אף במרלבותו וטוב להחמיר אם אפשר. התורה אמרה וחי אחיך עמך. אבל יהודי רשע שאין לו לא דת ולא דין אנחנו לא מצווים להחיותו. ולכן מותר לכתחילה לתת לו הלוואה ברבית. הפוך. אם אני צריך הלוואה אסור לי ללכת לקחת ממנו הלוואה ברבית. ולמה הוא יהודי? אף על פי שחטא ישראל הוא. ולכן אסור לי לקחת ממנו הלוואה. אני מכשיל אותו ואני עובר בזה בלו דאורייתא ולפני עבר לא תיתן מכשול. אבל הפוך, אם הוא נזכק להלוואה, מותר לי לכתחילה להלוות לו בריבית קצוצה. אני לא צריך יותר עסקה. כיוון שאותו האדם הוא מומר, אין לו לא דעת ולא דין ממלא אני לא מצווה להחיותו. הביטוי שהתורה מסיימת באיסור זה וחי אחיך עמך זה לא אחי. ולכן יהיה מותר לכתחילה לתת לו הלוואה בריבית קצוצה. אלה דברי הגמרא השולחן ערוך. וכך כתבו הפוסקים להלכה. תוספות שמה עוסקים איך עובדיה הנביא לקח הלוואה מיורם. יש שמה שני תירוצים. תירוץ אחד היה פיקוח נפש, לא הייתה ברירה. אז כמו שפיקוח נפש דוחה שבת, דוחה כיפור, פיקוח נפש גם דוחה את האיסור של ערבית. תירוץ שני, התוספות אומרים, איזבל הייתה גויה. יורם בנה של איזבל. לא היה נחשב ליהודי, היה גוי. ולכן היה מותר גם לקחת ממנו את ההלוואה. אלה הם התירוצים שם. אבל כמו שאמרנו שאם המומר בא לקחת ממני יהיה מותר ולכתחילה לתת לו הלוואה בריבית קצוצה גם ללא היתר עסקה. זו ההלכה אבל למרות הכל אם אדם יבוא ישאל אותי היום בזמן הזה אני אגיד לו עצה טובה אדוני תעשה שטר עסקה שאל אותי למה כתוב בפירוש בשולחן ערוך מה אתה חולק על מרן אני לא חולק על מרן אבל הבעיה היא היום בשעה שלקח ממך את ההלוואה הוא היה מומר היה בלי כובע אתה עלול לראות אותו מחרותיים עוד שלושה ארבעה ימים אתה תראה אותו פתאום דבר שקיפה פנים חדשות שות באו לכאן חזר בתשובה זה דבר שהוא נפוץ מאוד בזמן האחרון כדי שלא תופטע כדי שלא תאבד את הממון שלך כעצה טובה אני אומר לך יש אפשרות תכין שטר עסקה זה כדאי זה יותר טוב או אם אתה רוצה אחר כך לגמול איתו חסד לתת לו בלי ריבית זה משהו אחר אבל כדאי בלכתחילה אדם שזקוק מאוד לכסף הזה לרבי זה הפרנסה שלו מזה הוא חי צריך להביא בחשבון את המציאות החדשה שנוצרה בשנים האחרונות שהרבה אנשים מתקרבים להבינו שבשמיים כך שהסיכוי לקבל את הריבית סיכוי קטן מאוד עד שיגיע תאריך הפיראון יש חשש גדול חיישנם שמ יחזור בתשובה ולכן כדאי הדבר אם הוא שואל אותנו כעצה טובה כדאי שיעשה שטר עסקה אבל אם לא עשה שטר עסקה הגיע זמן הפיראון ואותו אדם לא חזר בתשובה אני הולך לוקח ממנו קרב ורבית אין לנו מה לחשוש בדבר כנל בעיקר כן כן כאן מרן קיצר מרן לא הרחיב כאן את ההגדרות של מומר מרן במקומות אחרים כן פרט לנו את הנושא יותר בהרחבה ביורי דעה סימן ב סימנים קיט ט בשני המקומות האלה מרן דיבר יותר בהרחבה והגדיר לנו את הנושא כאן לענייננו או אדם שמחלל שבת בפרסיה דינו כגוי אז ממילא מותר לתת לו הלוואה ברבית קצוצה תודה או אדם שעובר אפילו רק עליו אבל עובר על זה בדרך קבע זה לא במקרה פעם אחת הוא נכשל שגיעות מיו אלא הוא עובר על זה בדרך קבע זה הביטוי מומר אפילו מומר לדבר אחד הוא פסול לעדות וממילא יהיה מותר בעלכתחילה גם לתת לו הלוואה בריבית קצוצה בספר מלכי בקודש בחלק ב' עמוד קמג הוא רצה לחלק במחלל שבת בפרסיה לתיאבון לבין מחלל שבת בפרסיה להכיס כמו לגבי הלוין האחרים רצה לומר גם לגבי שבת אותו כלל ואותו דין אבל מדברי הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ג' הלכה ט הפוסקים הוכיחו שאין הבדל בזה האיסור של חילול שבת בפרסא כל כך דבר חמור שאפילו אם הוא עושה את זה רק לתיאבון אף על פי כן דינו כגוי כך משמע גם התוספות בחולין יד כך פסקו להלכה התבואות שור בסימן ב סעיף קטן כט כך מפורש בדברי המאירי בחולין ב' כך כתב מרן הבית יוסף ביורי דה סימן רס סח ובכסף משנה בהלכות ייסורי ביאה פרק יג הלכה יז ולכן אין הבדל גם אם האדם הזה אוהב את השם אוהב את הבני תורה הוא בא להתפלל אבל הוא מת על כדורגל כשיש משחק של ביתר הוא מהעשרה ראשונים שמה שרץ או שיש לו שיגעונות אחרות ביום שבת הוא מוכרח לנסוע לים נכון שזה לתאבון נכון שזה לא להכאיס. אף על פי כן, לפי המהלך הזה, אין הבדל אם זה לתיאבון או שזה להכעיס. בכל מקרה עדיין האדם הזה לא רק לגבי דין מחלל שבת, אלא גם לגבי דין מוסר. תראו בדברי המגן אברהם באור החיים סימן לט שמה נזכר בהלכה לא רק מחלל שבת פסול לכתוב תפילין מזוזות או ספר תורה או כשרתם וכתבתם אלא גם אדם שמוסר הלך והלשין על גם בזה הוא פסול ולא רק אם הדבר הזה נעשה להכעיס אלא גם מוסר לתיאבון היום מה שנקרא מלשינון אדם שהולך להלשין מקבל 10% אחוז פלישנתי עליו במס הכנסה לקח ממנו 10 מיליון דולר נותנים לי לאותו המלשין נותנים לי מיליון אחד 10% אז תגיד כאן זה לא להכעיס כאן זה לתיאבון עשיתי את זה אין הבדל כמו בחילול שבת גם בזה המגן אברהם שם בסימן לט גם בבאר התרסע קטן ג ושאר האחרונים הדגישו גם מוסר לתיאבון גם הוא נחשב כה ולכן כן א' מה מה העונש של מוסר לא צריך סנהדרין אלא העונש של מוסר אפשר להרוג אותו גם אדם שמוסר רק את הממון אפילו שהוא לא מסר את הנפשות מרן כתב בחוש משפט סימן שפח שצריך להרוג את אותו האדם מחפשים תחבולה פעם אחת תגיד במקרה נעלים עין אבל אם זה חוזר על עצמו שלושה פעמים אין ברירה אלא ובערת אתה הרע מקרבך. אבל אתם יודעים שנשיא המדינה ביקש לא ללמוד את ההלכות האלה. מי אנחנו שנחלוק על הוד מעלת הנשיאים? רציתי לשאול את הרב מה אה כאן כבודו הסביר אסור ללבות ממנוכ כי אתה מכשיל אותו. כן. מה אני מכשיל אותו? שהוא יתן נותן ריב. בדיוק הוא אר פי שחטא ישראל אחיך הוא כן מצווה להחיות אותי אז אני שואל את כבוד הרב אנחנו מלווים לו בריבית כי בשבילנו הוא לא אחינו כן הוא לא אחיך במצווה אז גם הוא אומר אתה לא אחי לא לא אם אני לא אחי הוא לא אחי במצות גם הוא לא מתייחס אליי הוא מודה שאנחנו הוא היה רוצה שגם אני אשא שאני אסא איתו ביום שבת כן הוא גם היה לו אה כן. זאת אומרת הוא כן מצווה עלינו להחיות אותנו. הוא כן מצווה. אנחנו הישראלים כשרים אז הוא כן מצווה להחיות אותנו. הוא התרחק לצערנו ולכן אנחנו לא מצוים להחיותו. זה הבסיס. ולכן לתת לו הלוואה אני לא חייב לתת לו בלי ריבית אלא אני יכול להלוותו בריבית. הפוך לו. זהו. אלה דברי הגמרא. ולכן גם מרן פסק כך בשולחן ערוך להלכה למעשה. רק אמרנו המלצה כעצה טובה שכדאי להכין שטר עסקה כדי לא להגיע בתחנה הסופית ויפסיד את כל הריבית. אבל אם לא חזר בתשובה ובאים אלינו, היה אצלי פעם דין תורה כזה שאותו האדם צעק חמס, אתה דתי, איך אתה לוקח ממני ריבית? זה החילוני צועק על והוא שכח שהוא בלי קיבה. הוא שכח שהוא מחלל שבת ולכן בית הדין פסק שהוא חייב לשלם גם את הקרן וגם את הריבית. הרב לדבר שאני הלבותי לו אני הותי לו בהיתר כמו כל ההלכות שראינו ש עשה בהתר יכול להמשיך גם פה אני מסכים אני מסכים איתך על המהלך שלך אבל בוא ונאמר אחרי יום הוא חזר בתשובה על אותו היום שעדיין הוא היה מומר אתה לוקח ממנו ריבית כמה חשבון על אותו היום 5ח ש₪ זה אתה רשאי אבל מאותו רגע והלאה שהוא חזר בתשובה אתה לא יכול לקחת נכון למה קודם שהוא היה מומר ברגע שהוא חזר בתשובה, ברגע שהוא חזר בתשובה, אני מצווה לאחיותו. ברגע שהוא התחיל, התחיל, ברוך השם לשמור תורה במצד הם מצווה לאחיותו. ולכן הרי הרבית מתחדשת בכל שנייה, בכל רגע. אז על אותו הרגע, עד אותו הרגע אתה יכול לקחת. מה יהיה הלאה? אז אם כשהוא בא לחזור, בא להחזיר לך את הכסף, אתה רואה זקנוע טבורו, זה לא שהוא חזר בתשובה לפני דקה, לפי אורך הזקן, אתה יודע, הרבה זמן כבר הוא חזר. ואז אתה עלול להפסיד הרבה ממון. לכן אמרתי עצה פשוטה. היום יש לנו ברוך השם איזה שטר עסקה. אדם יכול לחתום על שטר עסקה כללי. שטר עסקה אחד שהוא פותר את כל הבעיה עם כולם, עם כל האנשים. כולל גם עם המומר. ואז גם כשהוא יחזור בתשובה שלמה, אתה יכול לקחת ממנו את הרבית. אתה יכול לומר לו זה היה הכל על פי שטר העסקה. כדאי גם להדגיש בשטר חוב שהוא נותן לך את השטר בכל הניירת שאתה עושה עמו. בשטרות וכן הלאה להדגיש את המשפט הזה על פי היתר עסקה לאילו כן זה לא כן המילים שאמרת כל שכן הם למעשה מחלוקת בראשונים הרב דן כשדן בנושא הזה במסכת נדרים למה מדוע דינה דמלכותה דינה אז משמעות הרן אם אתה לא רוצה לשלם מס הכנסה בשוויץ יכול לבוא שר האוצר לומר לך תקום ותצא תלך מכאן או שאתה משלם לי מס או שתלך מפה הארץ האדמה לא שלך שם הוא יכול להגיד לי טענה כזו בארץ ישראל יבוא ביבי יגיד לי אם אתה לא משנה מס תל לך מכאן אני יכול לשמוע לו מה פתאום ארץ ישראל היא נחלת אבות אבותינו ואני לא חייב לו שום דבר לשמוע לו בקטע הזה ולכן כל הבסיס של החיוב לפי דברי הרן נשמט יש שבינו בדברי הרמבם אחרת אבל גם אם נסביר שאין הבדל בין שלטון יהודי לגוי עדיין הגמרא שמה מדגישה הגמרא מחלקת בין מוכס העומד מאליו שאני לא חייב לתת לו לבין מוכס והגמרא שמה אומרת שיש הבדל אם הוא עושה לכולם כולם שווים אין הבדל או שלאחד הוא נותן לו אפשרות שהוא יתחמק לאחד כן יש אפה ואפה ויש אפליות וכן הלאה זה הבסיס שנאמר שם בגמרא ומרן מעתיק את כל זה להלכה למעשה היום בזמננו כולנו יודעים שאמנם על הנייר הכל שווים בפני החוק אבל בפועל יש שווים יותר ויהיש שווים פחות אנחנו יודעים איך המשפט שלנו במדינה מתנהל למי המשטרה כן מעיזה לגשת את מי כן עוצרים את מי לא למי נותנים עונש כבד למי לא מי ששייך לאליטות לג'מעה אז יש לו יחס אחר ואנחנו מכירים את המדינה שלנו אנחנו יודעים איך העניינים מתנהלים על הנייר אדם שהוא עצמאי מרוויח הרבה יש לו רווחים עצומים על הנייר תסתכל תראה לפי התעריף של מס הכנסה הוא צריך לשלם למעלה מ-60% מס בפועל תשאל את אותם פקידי שומה כולם מודים אף אחד לא הולך לגבות מהם את הסכומים הללו לוקחים מהם 15% 20% ותולה הדוד שלי אחאבא היה פקיד שומה והייתי שואל אותו את כל השאלות שהייתי רוצה לדעת בנושא הזה. הוא היה אומר לי, מגלה לי את כל הקלפים עליו השלום היה איתי גלוי לב. הוא היה אומר לי, "לא, אנחנו לא לקחים מהם." אז הם היו עושים אפה ואפה. אתה לא מבצע את החוק ככתבו וכשונו. מאחד מהשכיר הזה אתה מוצץ את הדם שלו. אתה לוקח ממנו 40%. ואילו מהעצמאי הזה שמרוויח פי כמה ולפי החוק צריך לקחת ממנו 60% כי הוא מרוויח הרבה. ממנו אתה מתחמק, אתה נותן לו אפשרות להתחמק, משלם 15%, 20% וכן הלאה. אז יש כאן אפה ואפה בפועל. הם מעשירים את העשירים וגורמים עוני לעניים. הפכו כאן את המדינה. יש כאן למעשה שני עמים. עם אחד האליטות העשירים והעם השני זה מה שהם עושים. אז ממלא אם הם נוהגים שלא כהוגן אז מה פתאום שאני אהיה פרייר שלהם לבוא ולחלק להם ממון אין לי מה לעשות עם הכסף רק לתת להם יש לנו דברים יותר חשובים לתת להם זאת ועוד אם הם נוהגים בכספי המס שהם לוקחים מאיתנו על פי כללי החוק על פי כללי ההלכה היו נוהגים בצורה שוויונית אז באמת היה מקום לשאלה הזו אולי דינה דמלכותה דינה אבל אם הם לא נוהגים בצורה שוויונית ממילא הבסיס של דינה דמלכותה דינה הבסיס נפל זה גשר דו סתרי הגשר הזה דינה דמלכותה דינה זה לא חד סטרי שרק הם יעברו על הגשר הזה לקחת ממני מס אלא זה דו סטרי אני צריך לראות אם הם מבצעים את כל מה שהחוק הבינלאומי במדינה דמוקרטית דורש מה הייתה לדוגמה אני רוצה צה עכשיו לבנות שכונה חדשה. אז מה החוק אומר? בשכונה חדשה אתה צריך לספק את כל הצרכים, צרכי התרבות של התושבים. ואכן כך הם עושים. הם מיד בונים להם מועדון, בונים להם את כל מה שנחוץ להם. אני אומר להם, הכוונה לחילונים. עכשיו, אנחנו דתיים, בונים שכונה לדתיים. האם לדתיים לא צריך בית ספר? לחילוני הם בונים מיד את בית הספר. לדתיים אין בית ספר. תראך תראה. בנו שכונות של דתיים או ערים של הדתיים קריית ספר ביתר. שמה משרד השיכון לא בנה בתי ספר. הגיע שנת הלימודים הילדים נמצאים במקלטים עשו להם טובה, נתנו להם איזה קרבון, איזה צריף. זה מה שעשו. למה אצל החילונים אתה בונה להם בית ספר עם מזגן הכל ולילדים האלה לא? אתה רואה מיד אפה ואפה אצלנו התרבות זה לא במועדון אני לא הולך למועדון אני לא צריך לשחק קלפים אצלי התרבות זה בית הכנסת נכון להם אתה בונה מועדון נכון למה לנו לא תבנה מקווה בית כנסת וכן הלאה תבנה לי זה המועדון שלי וזה לא אומרים לך תלך תאסוף נדבות תתבזה תבזה את עצמך תאסוף נדבות זה אפה ואפה יש לי זכויות לא אני אזרח ששילמתי מס בדיוק כמו החילוני. למה החילוני מגיע לו הכל ולנו לא מגיע כלום? אז אם הם נוהגים בצורה בזויה, אם הם נוהגים בצורה של איולת, אז למה אני חייב להם? זו הטענה המתבקשת. לא רק שהם לא בונים, החובה המינימלית שלהם לספק את הסולר למקבעות. אפילו את זה הם לא עושים. מתוך 1000 מקבעות של נשים שהיו לפני שנה, היום נסגרו 300 מקבעות לנשים בארץ. אין סולר, אין כסף להפעיל את אותם המקבעות. פשוט סגרו את השיבר, סגרו את הכל. אז אם הם מתכחשים לזכויות שלנו, למינימום שבמינימום, אז למה שאני אלך לחלק להם את הממון. אם יש לי עודף ממון, אני אקנה בזה סונר למקווה. זה יותר מצווה מאשר לתת להם. רשב"ם במסכת בבתראה בדף נד מסביר מדוע דינה דמלכותה דינה? התוכן של הדברים שם זהו הרצון של העם. האנשים רוצים שהמלך הזה ימלוך והוא ינהיג אותנו. ילמלא מוראה של מלכות אישית ראהו חיים בלעון. זה הסברה. לפי זה, אם העם לא רוצה את המלך הזה, אם 60% אומרים לא, אז תבין מיד שהמלך הזה יושב על הכיסא הוא מיותר שמה, די למבין. לכן לא צריך בשביל זה לעשות סקר כל יום אתה לוקח כמה פעמים, פעמיים שלוש בתלתה וחזקה ואותו אדם יש לו עור פיל, לא אכפת לו יעשו 60% 90% יהיה נגדו, לא אכפת לו, הוא ימשיך לשבת. שימשיך לשבת אבל אני לא חייב לו שום דבר על פי דברי רשבם ברגע שזה לא דמוקרט ברגע שזה לא רצון העם ממילא כל הבסיס נפל של גם לעירייה בכל אין הבדל אין הבדל זאת ועוד בג אז יש ראש עריה שמקבל משכורת ויש לו כיפה על הראש אבל ההנהגה של השלטון היא עדיין ההנהגה אותו דבר אותם החוקים תגיד לי, הכנסייה משלמת ארנונה? לא. מי משלם עליהם? אני צריך לשלם כסף ארנונה כדי שיאספו את הזבל שלהם. נכון? זה צודק, זה שווה? יש שוויון בזה? יש בזה היגיון? איזה היגיון יש בזה? למה אני צריך לאסוף להם את הזבל? גם כשאראש העירייה דתי עדיין זה ממשיך העבל הזה וכן הלאה. אני חוזר לנושא. התוספות במסכת סנהדרין בדף כ. בתוספות שואלים שם למה כל כך הנביא הקפיד על אותו אחאב אמר לו הרצחת וגם ירשת מה יקוניי אחאב היה צודק תפתח ספר שמואל ותראה כשעם ישראל ביקשו מלך מהנביא שמואל השמואל אמר להם מראש אתם רוצים מלך אבל תדעו יש חובות הרבה חובות כלפי המלך את צדותיכם יקח יהיה רשאי לקחת את הכרם את השדה. אז כאן נבות הישראלי כשסירב לתת את הכרם שלו הוא היה מורד במלכות. הוא היה רשע. הוא לא היה בסדר. אחאב היה בסדר. זה הקושיה של התוספות. תוספות מתרצים סמכות של דינה דמלכותה. דווקא מלך שמלך על פי השם. מלך שהוא ירא שמיים. אצל אח זה לא היה. ולכן הנביא בא וצועק עליו כשהוא בא לקחת את הכרם הרצחת וגם ירשת על פי דברי התוספות כותב בספר פאת שדכה של הגאון הרב מונק אומר גם בזמן הזה כשהמשלה השלטון נמצא בידי אנשים שאינם מאוגנים אנשים שאינם שומרי שבת ממילא הם דומים לדברי התוספות ולכן אין לנו שום מחויבות כלפיהם שבעתה טובי העיר במעמד אנשי העיר שיש להם סמ מחויות רחבות בתנאי שהם יראי שמיים מדגיש החזון איש לא רק בלכתחילה אומר החזון איש גם בדיעבד שנבחרו שבעה טוב העיר ואינם דתיים גם בדיעבד אין להם שום סמכויות כלל ועיקר הביטוי שבעה טוב העיר לאו דווקא שבעה זה יכול להיות 21 חברי מועצת העיר או 120 חברי כנסת זה לא משנה המספר אבל הסמכות השלטונית יש לה את התנאי שאמרנו שהם אנשים יראה שמיים בני תורה הלאכו כן זה קשה קשה להמין שהשטא בזמן שלש היה דמוקרטי טוב אני עכשיו לא לא היסטוריון אני לא לא הולך לבחון מה היה 5000 בעולם 5,000 שנה אחורנית אני אומר לך את הדברים שאומר רשבם אז אם בפועל יש דבר דבר כזה כן נניח בשוויץ שמה בשוויץ השלטון באמת הוא קרוב יותר לדמוקרטיה רוצים לעשות שמה איזה חוק שואלים את האנשים שמים בכל תחנות הדואר שמים שמה קלפי שואלים את האנשים עושים עם ואם העם החליט כן כן לא לא אני שואל אותך במדינת ישראל מתי שאלו אותך פעם האחרונה או פעם ראשונה היה פעם בכלל כאן משאל עם מישהו שואל אותנו הם עושים כל מה שלבם מחפץ עושים כל מיני חוקים ולא שואלים אף אחד. גם את החילונים הם לא שואלים. לא שואלים, עושים מה שלבם חפץ. אז ממילא הם רחוקים מאוד מהמושגים של הם עוטפים את זה בלשון יפה. מגילת העצמאות יש להם יש להם מילים יפות של דמוקרטיה. רוממות הדמוקרטיה בגרונם וחרב הבולשביקים בידם. זהו זו ההנהגה. כך נהגו מיום שקמה המדינה עד היום אין פה לא דמוקרטיה ולא שום דבר אם זה היה דמוקרטיה אז יכול להיות שבמקרה יו חברי בית המשפט העניון במקרה יהיו ספרדים האם קרה דבר כזה חס ושלום תמיד יש רק אחד ושניים תמיד שמה למעלה בפירמידה כולם על טהרת הגזע כולם אתה רואה בני עדה אחת ולמה תבין מיד את הרמז שמה חבר מביא חבר וכולי. אז האם זה דמוקרט? האם זהו רצון העם? הרצון של העם שיהיו שמה רק בני עדה מסוימת? ודאי שלא. אנחנו מבינים את הדברים. אנחנו לא עולים חדשים שבאנו אתמול מדרום אמריקה או מצרפת. אנחנו מכירים את המדינה שלנו. יודעים איך היא מתנהלת. איך הדמוקרטיה כאן חוגגת במרכאות. הרב מה שאמרת לגבי מחליי שבת שמדובר כן מגיע גם כן לרעה גיע לבר מומר לדבר אחד גם נכון תראה מרן בחושב משפט סימן לד גם כן הרחיב מאוד את הנושא גם שם שמה לגבי פיסול עדות שמומר פסול העדות ושם מרן הרחיב את הנושא אצלנו כאן יש מחלוקת בפוסקים האם צריך שיהיה בפרסיה 10ה אנשים כשרים שיראו אותו או אפילו אם היו עשרה כמוהו מחללי שבת כמוהו הוא נסע יחד עם השחקנים של ביתר אז ראו אותו 10ה מחלילי שבת שהוא נוסע איתם האם זה מספיק או לא מחלוקת באחרונים לפי דברי רבי עקיבא הגיע בורי דעסימר סד צריכים להיות 10ה כשרים אבל אם העשרה היו מחללי שבת הוא עדיין לא נחשב לפרסיה אבל השפת אמת חולק על זה מדברים בזה גם ענף יוסף בפסחים נגרות משה יורד דעה סימן ע ועוד נפקמינה בפרט הזה זאת ועוד הגמרא במסכת סנהדרין בדף עד הגמרא שמה דנה לגבי יהרג ואל יעבור בגילוי עריות בנשים והגמרא שואלת וה אסתר פרסיה הבה למה אסתר לא מסרה את נפשה שלא ילקחו אותה לא יקחו אותה לאחשוורוש מה זה אסתר פרסיה מה אחשוורוש היה בועל אותה באמצע הרחוב. מה זה פרסיה? היה אוסף קודם עשירים מניין ואחר כך ודא שלא. כיסבירו התוספות שהכוונה היא שראוי המאירי כותב שמה ואין צריך בפני עשרה ממש אלא די בידיעה. שהרי אסתר לא בפני עשרה היה אלא כולם ידעו בכך. או שימו לב לתירוץ השני של המאירי או שמה היו רואים אותה בשעה שהיו מולכים אותה אליו. אם כן, לפי התירוץ השני צריך שיהיה באמת לא רק ידיעה שאני משער אלא צריכה להיות ידיעה יותר. את הדברים האלה העתיקו גם את התירוצים האלה. מארי קולון בשורש קס, הרדב, זשך, שמלה חדשה, בני יהודה ועוד. בספר בית הלל דן בשני התירוצים האלה למעלה ביורי דעה סימן קנז והוא כותב כמו התירוץ האחרון של המאירי. זאת אומרת לפי דבריו יוצא שצריך דווקא שיהיו עשרה שיראו אותו 10עשרה יהודים כשרים ולא מספיק שראוי שידעו אלא צריך ידיעה יותר מזה ולכן בכל הדברים האלה יש לנו ספק ולכן מספק אם אתה לא בטוח שאדם הזה נחשב כמחלל שבת כדאי עדיף יותר שבכתחילה יעשה שטר עסקה כדי שלא יסתבך בבעיה האמורה כך גם לגבי ספר תורה שעומדים לסיים אותו, הסופרים רגילים להשאיר את המילים האחרונות לעיני כל ישראל ומכבדים אנשים או שמוכרים את זה כדי למלא את המילים האחרונות. שוב, אם זה מחלל שבת בפרסיה דינו כגוי, אסור לתת לו שיסיים, שיגמור את המילים לעיני כל ישראל. הדבר אסור. הם מכשילים את הרבים. הברכות יהיו ברכות הבטלה. כי הספר תורה הזה הוא פסול. כך כתבו אבני זיכרון יד יצחק שדה חמד מאסף לכל המחנות בסימן לב כן כ ולכן צריך להיזהר לא לתת לאותם האנשים מה שם עסקים מסגרת זה לא חושב שזה כתב מחלוקת כשהוא כן כתב את המסגרת והוא רק ממלא האם זה כבר כשר ומה שהשני עושה זה רק תוספת אידור בעלמה או שזה ולכן במחלוקת הזו שאנחנו חוששים לספק ברכה לבטלה אנחנו נזהר רים בדבר לא לוקחים סיכון ולכן עדיף יותר לתת את זה אך ורק לאנשים יראה שמיים לכן לא כדאי להשאיר אם הוא יודע מראש שיבואו לשמה אנשים לא דתיים כדאי להיעץ לסופר שיגמור עד הסוף ימלא את הכל לעיני כל ישראל לא ישאיר שום דבר כדי שלא יבוא על ידי הבעיה הבורה אז הגמרא מתרצת שם הסתר קרקע עולם זאת אומרת האישה היא פסיבית כל מה שנאמר יהרג ואל יעבור לנו לגברים שהגבר עושה מעשה. אבל אסתר הייתה פסיבית ולכן במקרה כזה אין את הדין יהרג ואל יעבור. זה התירוץ על הקושיה של הגמרא שם. הנושא של מומר מחלל שבת בפרסיה שדינו כגוי. בחלק מהדברים הנושא הוא דין גמור מדאורייתא חלק מהדברים גזירת חכמים כאן אצלנו זה דין גמור מדאורייתא וחי אחיך עמה לילו מצווה לאחיותו ולכן מדאורייתא הוא נחשב דומה לגוי בקטע הזה ומותר לי לתת לו להלוות לו הלוואה בריבית קצוצה יש עוד כמה מקומות שהתורה הפרידה בין היהודי לבין המומר תורה אמרה לנו בחומש שמות פרשת שת בו כל בן נכו אותו המומר נכנתקרו מעשיו להבינו שבשמיים אסור לתת לו לאכול מהקורבן פסח וגם שמה זה דין גמור מדאורייתא כך גם לגבי מצוות השבת עבדה תורה אמרה וכן תעשה לכל עבדת אחיך שוב הביטוי הזה אחיך דווקא אם העבדה הזו של יהודי ירמיים הלאכו מרן כתב בדברי הגמרא להלכה בחוש משפט סימן רס וגם שמה זה דין גמור מדאורייתא מי שאמר לנו להשיב את העבדה אמר לנו שבכי גבונה כיוון שאותו הרשע אין לו לא דת ולא דין ממילא אני לא חייב להחזיר לו את העבדה כך גם אם הוא רוצה הלוואה או נפל בשבי אין אני מצווה לאחיותו ולכן מרן כתב בורי דעה סימן רנא סעיף א' שאסור לפדותו אם נשבע שישאר שמה הלך למוקעתה לבקר את החברים שלו שמה ותפסו אותו בשבי לא רוצים להחזיר אותו דורשים תמורתו תביא לנו תמורתו 100 מחבלים תשאיר אותו שמה שינוח בשלום על משכבו שם אין אנחנו מצווין לאחיותו ברגע שהוא התנתק מאיתנו גם לגבי הבאת קורבן התורה אמרה לנו בחומש ויקרא אדם כי יקריב מכם הלשון הזה מכם דרשו בחולין ה מכם ולא כולכם היינו שאותו האדם לא יכול לא ראוי להביא קורבן לבית המקדש מהגויים מקבלים ממנו לא הרב פעם אמר שאם אותו ישראל אה מומה אם הוא יהרג הרגו אותו הגויים בגלל שהוא ישראל אז יש לו דין של אה הגמרא מסיימת בסנהדרין מז זן שאם נהרג היהודי הזה בידי גויים מיתתו כפרתו ויש לו חלק לעולם הבא וכולי אז אולי נחשב נחשב אותו בינתיים אני מסתכל אני מסתכל דבר באשר הוא שם מי אומר שהוא בדרך שיבוא איזה גוי להרוג אותו אולי הוא עדיין לא בדרך אולי הוא יחייה עוד 100 שנה הם שוים אותם ו מי אומר אולי ישלמו אולי כן אולי לא אני לא אני לא יכול לבוא ולשלם אם אני משלם מהקופה של הצדקה אני מועל בקופה הזו לפי הלכה אסור אלא אם כן אם אני יודע שהוא חזר שמה בתשובה הגיע לשמה ברגע שהוא נפל בצרה כן בעל הייסורים התחיל לצעוק להשם אם הוא חזר בתשובה אתה רואה שהצלב האדום בא לבקש אומר הוא מבקש שהוא רוצה תפילין בשביל מה צריך תפילין אז בזה אני מסכים אני חייב באמת לפדות אותו אבל אם האדם הזה רשעים הפתחים של גיהינם אינם חזרים בתשובה הוא לא רוצה צ לחזור שישאר שם אז הרב אם אם כבודו היה א רמת לא היה שולח לשם פשוט ודאי כן שלא יודעים שבת לא יש בקרוב שרח להגן ממכונה שלו רץ להגיע יותר עד שהוא מצה מקום הוא רץ להיקס והבעה שלו היה צריך לא רוצה אדם שכ בתורה כןל אתה אומר הוא לא יכול למה שהוא נצח בשבת בשבת אמר הוא לא יכול למשפחה לחץ עליו מסכן כן כן דיברנו פעם בהרחבה אם כאן בארץ ישראל אם יש את המושג תינוק שנשבע אם זה צריך להיות בגדר אנוס 100% לא הסברנו בהרחבה את הנושא, אבל בואו וניקח דוגמה שאין עליה מחלוקת. יש כמיליון יהודים ברוסיה שבוודאי הם תינוקות שנשבו. יש כאב מיליון יהודים ויותר בארצות הברית שעליהם אין ספק בוודאי שהם תינוקות שנשבו. הם לא למדו שום דבר, לא יודעים כלום. מחלוקת בפוסקים. האם כאן אני מצווה להחי אותו? כיוון שהוא תינוק שנשבע או במציאות הוא לא עשה שום מצווה אז אין לו שום זכויות יש לי כבש לי עז אני מצווה לחיות את הכבש לא אני מביא שוחט והוא שוחט אותו תגיד אבל הוא לא עשה שום עוון מסכן הוא תינוק שנשבע הכבש הזה לא עשה לאף אחד שום רע כבש תמים אבל התורה ציוותה אותי וחי אחיך עמך אני מצווה להחיות את היהודי אבל את הכבש הזה זה אותו דבר גם האדם הזה היהודי הזה אין לי טענות עליו והוא אנוס מבחינה מסוימת אבל התורה לא עשרה לי לקחת ממנו ריבית למה כי אין לו זכויות הוא עדיין לא עשה מצוות כדי שאני אתחייב לתת לו הלוואה בלי רבי זה הוויכוח שיש בין הגאון מקרלין בפסקי הלכות בהשמתות שבסוף חלק א' הוא אומר שעבדת הקותי מותרת הוא אומר שגם בתינוק שנשבע אין אני לא מצווה לאחיותו מי שחולק עליו זה החזון איש ביורי דעה סימן ב סעיף קטן כ"ח הוא אומר שתינוקות שנשבו אני כן מצווה לאחיותם לפי דבריו אסור לקחת לתת להם את ההלוואה ברבית קצוצה כאן המחלוקת היא בדאורייתא יש לנו בעיה עם החזון איש ולכן שוב נצטרך לעשות שטר עסקה אם לא יעשה שטר עסקה אני מסכים איתך יש בעיה עם כל אותם האנשים שהם בגדר תינוקות שנשבו אז אולי ההלכה כחזון איש ספק דאורייתא לחומרה אבל כאן בירושלים רוב החילונים הם בדרך כלל לא נחשבים לתינוקות שנשבו אולי הרוסים אלה שעדיין לא יודעים טוב עברית הם מנותקים מאיתנו אולי הם עדיין תינוקות שנשבו אבל סתם חילוני כאן בירושלים הם מכירים את הדת יודעים את הכל הרבה פעמים הם עצמם למדו בתלמוד תורה למדו בבית ספר דתי יש להם רקעם יודעים וקשה להגדיר אותם תינוקות שנשבו אז אם זה אחד כזה אני יכול לתת לו הלוואה גם בריבית קצוצה בלי יותר עסקה אבל הנה החנמי לגבי אותם המיליונים שהבאתי שעליהם אין ספק אין מחלוקת כולם מודעים שהם תינוקות שנשבו הנה החנמה שם יש מחלוקת בין פסקי הלכות להגאון מקרלין לבין החזון איש וכמו שאמרתי מן הראוי בזה להחמיר ספק דאורייתא לחומרה ורק על ידי שטר תר עסקה יהיה הדבר המותר. יש עוד כמה דברים שהתורה הפרידה בינינו לבינם. מרן כתב את זה להלכה בור חיים סימן לט שמחלל שבת פסול לכתוב לנו ספר תורה תפילין ומזוזות וקשרתם וכתבתם. שני הפסוקים האלה באים לומר אדם שהוא כושר תפילין מקיים מצוות העשה של התפילין הוא גם כשר לכתוב לנו ספר תורה תפילין או מזוזות אדם שלא כשר כתיבתו פסולה גם בדעבד אלה דברי מרן שם בסימן לט סעיף א' וכך כתבו שאר הפוסקים המריק שדן בנושא הזה הוא אומר בשם תשובת הגאונים שמחלל שבת אותו המומר גם להקל יש לו דין של גוי ואם קידש אישה ודיה הקידושין אפס כמו גוי שקידש כך הוא מביא בשם תשובת הגאונים כך כתבו להלכה הרע עבד הרדבז בחלק א' סימנים צא אצג אבל המאירי עצמו שם בקידושין נסכים עם זה הוא חולק על הגאונים ואומר לא מהגמרא בבמות מז מוכח שמהורף אף על פי שחטא ישראל הוא ואם כדי שודיה היא מקודשת מדאורייתא. רק לחומרה אנחנו מוסיפים שאינו יהי נסך דינו כגוי וכולי. אבל לגבי קידושין אתה לא אומר את הדבר הזה לכולה. זה הוויכוח שיש בין הראשונים. ולמעשה רוב הפוסקים נקטו להלכה כדברי המאירי שמדאורייתא היא כן מקודשת. מחלוקת עצומה בין הבניין ציון למנחת אלעזר. יהודי מאמין בהשם אבל מחלל שבת. האם לדייק בדברי ראשי בחולין ה שדינו עדיין כיהודי או שדינו כגוי? לפי הבניין ציון כל מה שאמרנו מחיל שבת בפרסיה דינו כגוי שש תמים עשה השם את השמיים ואת הארץ וביומר שבעי שבת וי נפש הוא לא מאמין ולכן דינו כגוי אבל אם הוא כן מאמין עושה קידוש וכך יוצא בזה אתה רואה שהוא צם בכיפור ממילא אדם כזה אין דינו כגוי המנחת אלעזר חודק עליו כאן במחלוקת הזו אם בא לפניי אדם כזה שכן מקדש כן מאמין אבל הוא נוסע בשבת משחקים לכדורגל וכך יוצא בזה מחלוקת לפי דברי הבניין ציון אסור לי להלוות לו בריבית תהיה המחלוקת בדאורייתא וספק דאורתא לחומרה לכן צריך שטר עסקה אבל לא ידעתי את ההלכה נתתי לו הלוואה בריבית קצוצה הוא בא כעת שם לי על השולחן 1200 לקח 1000 הנה החזיר לי 1200 האם אני צריך להחזיר לו וחי אחיך עמך או לא בזה המחלוקת כבר מסתיימת בצורה אחרת. כאן אני המוחזק והכלל בדיני ממונות קים לי. תראו תשובה בזה. הביע אומר חלק ט ורדע סימן ט. ולכן אין מקום להחזיר לו. ודאי שבדיעבד אם קיבל לא צריך להחזיר את הממון. אבל בלכתחילה כדאי כמו שאמרנו לא להסתבך בספק דאורייתא. כי לפי דברי הבניין ציון הוא עלול לעבור על איסור דאורייתא. איסור ריבית. יש לנו את הבעיות האלה גם לגבי חזן. אתה הבאת משל טוב שאותו אדם הבין שהוא לא יכול להיות חזן. יש כאלה שלא מבינים את זה. ולמרות שהם מחללי שבת הם ניגשים לעמוד. הגמרא בתענית טז מרן באור החיים סימן נג סעיף דגיש שאנשים כאלה פסולים להיות חזנים. לא קריאה בתורה ולא דברים אחרים. צריך להשתדל לא לתת להם בשום אופן לגשר. שוב, לגבי מניין. אם האדם הזה מאמין בהשם, אני יכול לצרף אותו למניין בשביל לומר קדיש, אבל לגבי לומר חזרת חזרה שמה זה ספק ברכה לבטלה. אולי הלכה כמנחת אלעזר שם באמת צריך להחמיר. ואם אין לי ברירה אני מצרף אחד כזה אבל על ידי תפילה בכל רם. מצרפים אותו אבל לא אומרים לחש וחזרה. תפילה בכל רם בזה אנחנו עוקפים את הבעיה ונקווה שבעזרת השם כולם ישובו בתשובה שלמה במהרה לבלתי ידח ממנו נידח