הלכות חנוכה למעשה – סעודות, כשרות הסופגניות והדלקת הנר

 - - - לא מוגה! - - - 

בפוסקים אם הסעודות שבחנוכה הם סעודות מצווה או רשות ומרן אומר ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודת הרשות שלא קבעום למשתה ושמחה ולכן גם תלמיד חכם שמוזמן לאחת מהסעודות האלה אין לו היתר ללכת ולהשתתף שם אלא אם כן הם יתנו לו לדבר שם דברי תורה הלא וכי לא הרמבם מוסיף יש לאכול גבינה בחנוגה לפי שהנס נעשה בחלב שהכילה יהודית את האויב. יהודית הייתה הבת של יוחנן כהן גדול. היא רצתה לחסל אותו ולכן נתנה לו בהתחלה גבינה. הגבינה מלוחה מצמיעה. נתנו לו אחרי זה הרבה יין לשתות. שנעשה שיכור אז החלתוך את ראשו. כמו שעשתה יעל. מים שאל חלב נתנה בספל הד קריב חמאה אחרי שהוא שתה הרבה יכלה לקחת את היתדתד ולמחוץ את ראשו כך גם עשתה ודית על ידי שהמפקד שלהם הלך הצבא התפזר ואז היה יותר קל למכבים לחשמונאים לגמור לסיים את המלחמה בניצחון ולכן יש כאלה שנוהגים לאכול מאכלי גבינה או סופגניות שממולאים בגבינה. היום הדור שלנו, כולם אוהבים את המתוק. במקום הסופגניות של הגבינה, היום רוב הסופגניות ממולאות בריבה. בסדר? כל אחד יעשה כמנהגו איך שהוא אוהב על הכפו. זה הרמז לעניין הסופגניות בדברי הרמא כאן. אבל צריך לשים לב, להקפיד שהסופגניות יהיו אך ורק דבר שהוא כשר באכילה. אם יש עליו הכשר הבדץ, כן, אם אין עליו הכשר בדץ צריך להיזהר, לא לנגוע, לאכול מאותם סופגניות. דיברנו פעמים רבות על בעיות הקשרות בכלל ועל הסופגניות בפרט. זה לא בעיה רק בימי החנוכה, אלא בעיות הקשרות הם בכל השנה כולה. לפעמים יש אנשים באים אלינו בטענות, מה יכול להיות כבר בסופגניה? למה אתם קיצונים? למה אתם מחמירים? מה יש בסופגניה חזיר? למה אסור? ככה הם שואלים אותם האנשים. טוב, מי שלא יודע, שאין יודע לשאול עד פתח לו, תסביר לו לאט לאט את כל הבעיות שיש. תודה. בעיה ראשונה, במקום שאין פיקוח, אין הכשר בדץ, ממילא יכול להיות שלא מנפים את הקמח. אם הקמח לא מנופה ויש שמה תולעים, בין אם התולעת הזו חיה או מתה, יש איסור. והאיסור הזה הרבה יותר חמור מאיסור חזיר. בחזיר צריך לאכול כזית כדי שיתחייב מלכות אחת. פה על כל תולעת ותולעת חייב חמישה מלכיות. זו הבעיה הראשונה. בעיה שנייה, הריבה שממלאים בתוך אותה הסופגניה. לפעמים אותה ריבה אסורה באכילה מדאורייתא. היום מיביאים מכל מקום בעולם מיועים ריבה. אם אותו בעל המגדניה מחפש שהריבה תהיה זולה, אז הוא לוקח ריבה שבאה מרומניה או מקום כזה ושם מערבבים בתוך הריבה יש לפעמים גליצירין שהוא שומן מן החי 5% מהשומן של החזיר. זאת ועוד הרבה פעמים בתוך העיסה יש גם אלכהול של יין נסך. הסיבה למה הם מערבבים אלכהול? כדי שלא יהיה הרבה שמן בסופגניה. אנשים רבים נזהרים מהסופגניה עם מלאה שמן וזה מגעיל אותם. מה הם עושים? מערבבים בתוך העיסה אלכהול. כשאתה זורק את העיסה לשמן הרותח, השמן הרותח מתגן טוב. את העיסה, אבל השמן לא חודר פנימה, האלכהול דוחה אותו. שוב, אם האדם הזה מחפש דרך כדי שיהיה לו אלכהול בזול, האלכהול הכי זול זה אלכהול של יין נסך. בארצות דרום אמריקה יש להם כמויות עצומות של יין, הם לא יודעים מה לעשות עם היין. הם הופכים אותו לאלכה. יש שמה חלק מתחנות הדלק. במקום לתדלק בבנזין, הם מתדלקים שם באלכה עד כדי כך. ולצערנו, מדי יום ביומו באות משם אוניות, עשרות אלפי ליטרים של אלכהול נמכרים בשוק. אז אם אותו בעל המגדניה, אדם שאינו ירא שמיים, יכול לקנות אלכהול בזול שביל הצורך הזה. זאת ועוד פעמים רבות שהגוי הוא שמתגן את הסופגניה יש כאן גם בעיה של בישולי גויים וכנה רבות הבאנו כמה מהחששות מהבעיות שיש ולכן אדם מר שמיים אדם בן תורה לא יגע בסופגניה אם אין עליה הכשר הרבה פעמים מביאים לנו לפני ערבית או אחרי ערבית יש הזכרה מביאים לנו ברכות לעילון נשמת המנוח מזונות עץ אדמה שהכל בימים האלה מה זה המזונות מביאים סופגניה אפילו אם אתה רעב ואתה רוצה לאכול אבל קודם כל תבדוק אם הסופגניה כשרה או לא תיגש למטבח ותראה הרבה פעמים הקרטון שבו הביאו את הסופגניה אתה רואה כתוב על הקרטון בהכשר הבדץ הכל בסדר טוב אין לנו בעיה אם יש שמה הכשר מעולה הכשר טוב יכולו ענבים ויצבעו. יש בזה הרבה קלוריות שילך אחר כך למכון כושר להוריד את הקלוריות. אבל עקרונית יש הכשר טוב. מי שרוצה לאכול יכולו ענבים ויסבעו. אבל אם אתה לא רואה שום הכשר, הכתון הזה בלי כתובת, בלי שם, בלי הכשר, מי אומר לך שודים עשו את זה? אוליזה ערבים באו ועשו את הסופגניות האלה, לא ניפו את הקמח וכולי. כל המרעים בישין יכול להיות שיש באותה הסופגניה אפילו לתת לילד לפעמים אתה הולך עם הילד בגיל ארבע שלוש הוא אומר לך אבא אני רעב אני רוצה סופגניה גם לתת לילד אסור אמנם החינוך בכל דבר הוא מדרבנן כאן אם האבא הזה נותן לו דבר שאסור באכילה האבא הזה עובר על איסור דאורייתא לא תאכלום לא תאכילום ולכן אפילו לילד הקטן אני לא רשאי לתת מאותה סופגניה תסביר לו תגיד לו בנחת את הבעיה עוד מעט נגיע לחנות בחנות השנייה שם יש סופגניה כשרה שם אני אקנה לך זה מה שצריך לנהוג ולעשות דיברנו בבעיות האלה לגבי פיט פלאפל שאדם הולך ברחוב ורוצה לקנות ושוב גם שמה מי אומר לך שהפיטה הזאת באה מהיהודים שניפו את הקמח אולי זה בא מהערבים שלא מנפים את הקמח וכן על זה הדרך שרשרת הבעיות שאמרנו כאן גם שמה יש וגם שם הזהרנו אתה לא רשאי לקחת לקנות פיטפלאפל אם זה לפה אם זה בצורה אחרת כל אחד מהדברים האלה צריך האדם לחקור ולדרוש קודם כל שיהיה הכשר טוב ואז שיוכל שיהיה לו בתיאבון הלא וכי הוא עלול להיקשל ביסורי מאכלות ולכן לכן יזהר האדם ויזהיר גם את האנשים האחרים. פעם עברתי בעיר העתיקה, היה חייל לא דתי, חייל בלי כובע, נכנס לתוך המאפייה של הגוי, נכנסתי אחריו, לחשתי לו באוזן, אמרתי לו, "יש בפיטות האלה, יש תולעים, הכל מעפן." רק אמרתי לו את זה, הוא יצא מיד החוצה. גם אדם לא דתי לא מעוניין לאכול תולעים שאחרי זה יצטרך שטיפת קיבה שאחרי זה יהשפיזו אותו בבית חולים גם אדם לא דתי יש לו קצת שכל וגם הם נזהרים בדברים האלה כשהם יודעים ולכן יש עלינו את החובה להסביר בלשון יפה לאנשים שיזהרו מכל אותם הדברים שיש עליהם סימני שאלה גם אם הכניסו את הסופגניה הזו לבית הכנסת מה אתה חושב התולעים פוחדים מבית הכנסת. ברגע שנכנסים הכל המקום קדוש אז תולעים לא יהיו. או שזה בצבא. הוא נמצא שמה ערב לביבות. מה אתה חושב? התולעים פוחדים מהשג. יראו את הרובה שלו. לא יכנסו. אף תולעת לא תיכנס. זה הם נכנסים בפנים לפני ולפנים לפני הקצין. ולכן אין אין שום הבדל בדברים האלה. אם אין הכשר אדם מיר שמיים, אדם בן תורה, יזהר שלא לנגוע באותם הדברים כדי שלא יקשל. כל דיני אבלות קיימים גם לימי החנוכה ופורים. ולכן אדם שבר מנן יושב שבעה והגיע חג החנוכה הוא לא יכול לפתור את עצמו לומר הגיע חנוכה החנוכה מוציא אותו מדין שבעה. אלא צריך להמשיך ולשב את שבעה כרגיל, רק לגבי חגים שהם דאורייתא, ראש השנה, כיפול, פסח, שבועות, סוכות, החגים ההם בכוחם להפקיע את האבלות ולכן מגיע החג הם קמים מהשבעה פה לא לא מפקיע לא מדין שבעה, לא מדין 30 דיני אבילות הכל נוהגה כרגיל. כך גם לגבי אמירת הקדיש. גם אמירת הקדיש צריכה להיות רצופה. אותם האבילים אומרים קדיש גם בימי החנוכה. לא בגלל שזה חנוכה אז יהיו פטורים מאמירת הקדיש אלא צריכים לומר את הקדיש כרגיל. יסבירו להם את ההלכה כדי שלא יפסידו את אמירת הקדיש. כל הדינים הכל שווה. ואין כאן דבר שיפקיע מהם את חיוב אמירת הקדיש. כמו שאמרנו, החנוכה זה דרבנן. ובוודאי שחייבים להמשיך באמירת הקדיש. כך גם דין אונן. דין עונן שיש בכל ימות השנה יש גם בחנוכה. מרן פירט לנו את הנושא של הלכות אונן באור החיים סימן עד א וביורי דעה סימן שמא שני המקומות מרן פירט וגם האחרונים העירכו בזה והיסוד הוא עונה נקרא אדם שנפטר לו קרוב משפחה אחד משבעה הקרובים אבא אמא או בן בת או אחות או האישה על בעלה או הבעל על אשתו על כל אחד מאותם שבעה קרובים יש חיוב חייב לקבור וממילא בינתיים הוא עונן התורה מצווה אותנו כי כבור תקברנו ביום ההוא כך נאמר בחומשמות פרשת משפטים ולכן כיוון שאותו האונן עוסק במצווה פטור מהמצוות כך הגמרא דרשה במסכת מועד קטן וכן במסכת סוכה בדף כה הגמרא דורשת מהפסוק ובלכתך בדרך בלכת דידמחיבת אבל העוסק במצווה פטור מהמצווה וכאן העונן הזה ברגע שנודע לו קרה כך וכך יש עליו את החיוב לדאוג לכל צורכי הקבורה ולכן הוא פטור מדאורייתא ומדרבנן מכל המצוות הן מצוות דאורייתא והן מצוות דרבנן כולל אל גם מצוות הדלקת נר חנוכה גם מזה העונן פטור מכל מקום האלי רבה ושאר האחרונים כתבו נכון הדבר שהוא פטור ממצוות ההדלקה אבל בייסורים גם העונן מחוייב וכאן משום חשד לכן צריך להדליק בלי ברכה זאת אומרת אדם שהוא עונן אבא שלו נפטר האם יעלה על הדעת כיוון כן שהוא פטור מהמצוות שילך ויגנוב נגיד עכשיו הוא עונן חס ושלום רק ממצוות עשה הוא לא צריך לקרוא קריאת שמע לא צריך להתפלל לא צריך לברך אבל בלבין אסור לו לגנוב ואסור לו לאכול חזיר כל הייסורים שווים גם פה החשד הוא לא בגדר עניין של עשה אלא בגדר לא תעשה ויתם נקיים מהשם ומישראל ישראל. ולכן כדי שלא יבוא לידי חשד, אנשים עוברים לא רואים נר חנוכה בבית שלו ולכן ידליק בלי ברכה. אלא אם כן, אם האדם הזה יש לו משפחה, הוא פטור אבל אשתו חייבת בהדלקה. הוא עונן, היא לא עוננת. יש לו ילדים גדולים, הבנים היינו הנחלים, אינם עוננים. החובה ככבוד תקברנו נאמר רק על השבעה קרובים ולא נאמר על הנכדים ממילא הנכד שהוא אחרי גיל בר מצווה חייב במצוות ההדלקה של נר חנוכה אז אם הנכד או האישה הם מדליקים הם בוודאי גם צריכים לברך מלך העולם וציונו להדליק נר חנוכה אבל אם האדם הזה רווק נמצא לבדו בבית הוא עושה את החומרה הזו לחוש מצד חשד מראית העין וזה לא יוכל לברר. זה מחלוקת ראשונים ואחרונים. האם עניין של מרית העין הוא רק חפצה גברא או שניהם ביחד? נפקמינה לגבי הברכה. הרבה מגדולי הפוסקים תלוי את זה במחלוקת בין הרן להרשבה. ולהלכה ספק ברכות להקל. אם יש מחלוקת הוא הדין גם פה יש מחלוקת גם בזה שייך לומר ספק ברכות להקר כל שכן בזמן הזה שלפי דעת הטור בשם רוב הפוסקים אין חיוב מצד חשד ולמה לא בזמנם היו מדליקים את החנוקיה או ליד החלון שכולם יראו או בחוץ טפח הסמוך לפתח בכניסה מבחוץ ולכן מי שיעבור ולא יראה את החנוקיה יבוא לחשוד בו. לכן יצריחו בחצר שיש לה שני פתחים להדליק בשניהם. אבל היום כולנו מדליקים בבית. ואם יעבור האדם ולא יראה את החנוקיה אז הוא ידון אותו לכף זכות ויאמר החנוקיה בתוך הבית. ולכן הרמא כותב לנו בסימן תרע סעיף ח שהיום בזמן הזה אין את העניין של חשד למרית העין. אז אם נלך לפי זה אז כל שכן שאסור לאותו העונן לברך אלא אם אין לו בני בית שידליק הוא או ישלח שליח אם אני אדם אחר שליח הוא עסוק במצוות כיכבות יקברנו עד שישלח מישהו אחר וגם אותו האדם לא יברך תמיד אם המשלח לא יכול לברך גם השליח שבא מכוחו גם הוא לא יוכל לברך ולכן אנחנו אומרים בזה שואל תעשה ספק ברכות להקל עדיף שלא יברך אתה מדבר איתי או מדבר עם עצמך טוב כשאני אשמע אותך אני אענה צריך להיזהר מאוד בהדלקת נרות חנוכה ואפילו עניה מתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסו ולוקח שמן להדליק מצוות הדלקת נר חנוכה היא לא רק חובה אישית על כולנו אלא יש בה גם תועלת לרבים יש כאן פרסומי דניסא ולכן יש חובה על כל אדם להתאמץ כדי שיהיה לו שמן או נרות שעווה כדי שיוכל להדליק בכל הלילות לקיים את המצווה כהלכתה במצוות אחרות לפעמים אתה אומר אנוס רחמנא פטרה האדם הזה אין לו כסף עני מרוד אין לו כסף לקנות טלית אנוס החמנה פטרי הוא לא חייב ללכת לשאול או למכור את כסותו לא צריך למכור את המעיל כדי שבכסף הזה יקנה טלית אבל כאן אצלנו כן חייב תגיד למה שמה זה דאורייתא כאן המצווה נר חנוכה דרבנן למה כאן לא תאמר אנוס רחמנא פטרה תגיד יש לו רצון טוב מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה ההבדל הוא כאן התועלת בהדלקה כמו שאמרנו כאן התועלת פרסומי דניסא שם לא היה לך כסף לקנות את הטלית אבל היה לך רצון מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה אבל כאן התועלת שיהיה פרסום הנס לרבים. אם היה לך מחשבה טובה, האנשים לא ראו חנוקיה אצלך. כיוון שכאן זה עניין של פרסומי דניסא ולכן לא מספיק הכוונה הטובה. ולכן יש כאן חובה גדולה. שואל ומוכר כסו ולוקח שמן להדליק. מרן חזר על הלכה מעין זו לקמן בסימן תעב שמה החובה בשתיית ארבע כוסות בליל הסדר. כנגד והוצאתי ויצלתי וגלתי ולקחתי וגם שמה מרן אמר מי שאין לו יין לארבע כוסות שואל ומוכר כסותו כדי שהוא יוכל לקנות ארבע כוסות הוא הדין גם פה אבל גביאי צדקה אדם שנמצא ברשימה של הגבאי צדקה והם דואגים לו נותנים לו בכל יום חמישי לכבוד שבת שולחים לו סל א בשבוע הבא ישלחו לו בתוך הסל גם או חבילה של נרות שעבר או בקבוק שמן כדי שגם העניים גם כן יהיה להם להדליק שלא יצטרך למכור את המעיל אחר כך הגב צדקה יצטרך לקלוט המעיל המעיל הרבה יותר יקר לא כדאי ולכן השתדלו יש חובה על גבי הצדקה לדאוג לעניים בדבר הזה כמה נרות מדליק בלילה הראשון מדליק אחד מכאן ואלך מוסיף והולך אחד בכל לילה עד שב בלילה האחרון יהיו שמונה ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר. אגב, יש אומרים שכל אחד מבני הבית ידליק וכן המנהג פשוט. ויזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד כדי שיהיה הכר כמה נרות מדליקין. הגמרא במסכת שבת כאמ נותנת לנו הקדמה מה היא חנוכה הגמרא מספרת את הסיפור בקצרה וממשיכה שמעיקר הדין מספיק נר אחד נר ישובתו זאת אומרת הבעל הבית מדליק נר אפילו ביום השמיני לא רק בלילה הראשון כל הלילות מספיק נר אחד יש לו נר אחד מברך ומדליק על דקול העלמה יוצא בזה ידי חובה הבריתה ממשיכה. המהדרין מדליקים נר לכל אחד ואחד מבני הבית. הסוף של בריתה המהדרין מן המהדרין מוסיף ועולה. לפי בית שמאי יורד, לפי בית הלל מעלין בקודש. ולכן בלילה הראשון מדליק אחד. בלילה השני שניים עד הלילה האחרון שמדליק שמונה נרות. וכך נוהגים כל עם ישראל. כולנו משתדלים להדר מהדרין מן המהדרין. כולנו מדליקים כל לילה נר נוסף. נחלקו התוספות והרמב"ם בפירוש הסוגיה. לפי הרמב"ם. גם אלה שעושים מהדרין מן המהדרין שבכל לילה הוא מוסיף, הם עושים גם את המהדרין. עושים גם נר לכל אחד ואחד בבני הבית. ולכן לא רק בעל הבית מברך ומדליק, אלא גם שאר הבנים גם תוספות לא מסבירים כך, אלא התוספות אומרים אותם שמדליקים ועושים מהדרין מן המהדרין שבכל לילה מוסיף הם לא צריכים את המהדרין הם לא צריכים שכל אחד ואחד מבני הבית ידליק אלא רק בעל הבית לבדו מברך ומדליק אלא שמוסיף ועולה כל לילה עוד אחד כך שבזה יוצא ידי חובת המהדרין מן המהדרין הרמבם אחרי שכותב את הפירוש שלו בסוגיה אחרי שכותב את ההלכה הרמבם מסיים שהמנהג לא כדבריו העם לא נהגו כמו שהרמבם מפרש את הסוגיה אלא העולם נהגו כדברי התוספות כך שגם 800 שנים גם לפני 800 שנים המנהג היה לא כהרמב"ם. זו הסיבה שגם התימנים והספרדים שבדרך כלל 99% מפסקי ההלכה אנחנו הולכים כהרמב"ם. כאן אנחנו הולכים לפי המנהג. המנהג שלנו כדברי התוספות. וככה מסקנה למעשה. בדרך כלל האשכנזים נוהגים כל דבר כדברי התוספות. כאן הפוך המנהג של האשכנזים כדברי הרמב"ם. ולכן לא רק בעל הבית אצלהם מברך ומדליק, כל אחד ואחד מהילדים, כל אחד יש לו חנוקיה וגם הילדים, גם הם מברכים ומדלקים. כל הידה עושה לפי המנהג שלה, לפי המסורת של אבות אבותינו. ולכן אם יש לאדם הזה בן גדול בגיל 15 17 והוא לומד בישיבה של החינו האשכנזים הוא רוצה לברך ולהדליק צריך להסביר לו שהוא זכה להיוולד ספרדי או תימני והמנהג שלנו שלא לברך אם יברך לדידן זו ברכה לבטלה ולכןזהר שלא לעשות שטויות שלא לברך ברכות לבטלה אם הוא רוצה להחמיר ולהדליק אין שום עוון להדליק בהדלקה אין שום בעיה אבא שלו ברוך השם עשיר אבא שלו נותן לו עוד חנוקיה ידליק איפה שהוא נמצא בבית או בישיבה או במקום אחר אין לנו בעיה אבל בעניין ברכה צריך להזהיר אותו להסביר לו שיזהר לא לברך לפעמים הילד חוזר מהגן הגננת לימדה אותו איך מדליקים איך מברכים? יש להם מנגינה והוא יודע לנגן. ואם תגיד לו שידליק בלי ברכה, הוא לא יבין אותך. הילד הזה יתחיל לבכות. יגיד לך, אבל הגננת אמרה מי אנחנו שנחלוק על הגננת שלו? בשבילו הגננת בת קול מהשמיים. היא ירדה ואמרה לו, עם הילד הקטן אל תתעסק. התוספות במסכת עירובין צו אמרו לנו אין איסור ברכה לבטלה בילד קטן לנו יש איסור לא תיסא שם השם אלוהיך לשו לא בילדים הקטנים ולכן אם הוא רוצה לברך תיתן לו תשים לו את הנרות שיברך שידליק יעשה מה שלבו חפץ אבל אחרי גילבר מצווה אז אנחנו מצווים אותו שלא ינטוש אל תטוש תורת ימך אלא יעשה כל דבר ודבר כפי שההלכה דורשת ולכן יזהר שלא לברך גם אם הוא לא נמצא בבית הבן או הבת לא היו בבית בשעת הברכה שאבא ברך והדליק גם אז הם יצאו ידי חובה נר איש וביתו אין חובה שהם יהיו בבית גם אם הוא לא היה בבית היה בישיבה או שהחיה לזה נמצא בצבא נמצא א שם בארץ בחוץ לארץ זה לא משנה האבא בשעה אחת חמש ברך, הדליק, פתר באופן אוטומט את כל בני הבית, כולם יצאו ידי חובה באותה הדלקה, בין אם הוא היה שם או לא. ולכן, גם אם אותו הבן לומד בישיבה או שנמצא בצבא והוא לא היה בבית ולא יהיה בבית באותו לילה, ואף על פי כן אין לו רשות לברך. כמו שאמרנו, האבא פותר אותו, האבא מוציא אותו ידי חובה. כללו כל בן שסמוך על שולחן אביו, כל זמן שהוא סמוך על שולחן אביו, יוצא ידי חובה בהדלקה של האבא. אם הוא לא סמוך על שולחן אביו, אז אנחנו מחייבים אותו שידליק לבד. לפעמים בחור רוק לא רוצה טובות מאבא שלו, סוחר דירה לבד, קונה אוכל לבד, יש לו ברוך השם פרנסה, יש לו הרבה כסף והוא מפרנס את עצמו לבד. וזה בוודאי שצריך גם להדליק נרות חנוכה לבד. האבא לא פוטר אותו, לא מוציא אותו ידי חובה. אבל רוב רובם של הרווקים בדור הזה עד יום החתונה סמוכים על שולחן האבא. אבא מפרנס אותם רווקים רווקות רק ביום החתונה מהבית שולחים אותו מעסלמה שולחים אותו לאולם ומשם הוא הולך לבית שלו ולכן רוב רובם של הרווקים והרווקות האלה הם סמוכים על שולחן אביהם ולכן אסור להם לברך על ההדלקה של נר חנוכה ראש ישיבת פורת יוסף הגאון רבי עזרא עטיה נשאל לפני לפני 60 שנה על ידי תלמידי הישובה שהיו אז בקת המון שאלו אותו האם אותם התלמידים שנמצאים בפנימיה ואינם מגיעים חזרה לבית באותן הלילות אלא נמצאים רק בישיבה האם יש עליהם חיוב להדליק האם יכולים לברך הוא הוכיח להם מדברי ראשי במסכת כתובות מז שאותם הבחורים לא חייבים בהדלקת הנרות וממילא אסור להם לברך הברכה היא ברכה לבטלה שם הסוגיה לא עוסקת במצוות נר חנוכה הסוגיה עוסקת בדבר אחר שדומה לנושא שלנו שם הגמרא עוסקת אדם שהוא עדיין סמוך על שולחן אביו מצא עבדה מצא שעון זהב שאין בו סימן למי שייך השעון הזה שייך לאבא. אבא נותן לו את האוכל. תמורת זה המציאה שייכת לאבא. והגמרא ממשיכה, גם אמה העבריה, גם בה שייך את הכלל הזה. והגמרא שואלת, הרי באותה התקופה של השש שנים מי נותן לה אוכל? לא האבא, אלא האדון. אם האדון מאכיל אותה, למה המציאה שייכת לאבא? למה לאדון? והגמרא עונה משום איבה. אומר רש"י, מסביר, אחרי שהיא תגמור שש שנים, היא תרצה לחזור לאבא שלה, שאבא שלה ימשיך לפרנס אותה. אז האבא שלה ישאל אותה, "כשמצאת שעוון זה נתת את זה לאדון? אז לא הייתי אבא, עכשיו אני אבא, עכשיו את באה לבקש אוכל כדי שזה לא יקרה, אתה נותן גם היום אתה נותן לה את התואר שהיא סמוכה על שולחן אביה. למרות שבפועל היא אוכלת אצל האדון. אז כמו ששם לעניין מציאה אתה מסתכל לא רק על ההוה אצל מי היא אכלה היום אלא אתה מסתכל על העתיד מכאן אתה למד גם פה אותו בחור ישיבה עוד יומיים שלוש יהיה לו יום שבת שיש חופש שבת חופשית הוא חוזר הביתה האם האבא לא יקבל אותו בוודאי שכן יש בין הזמנים חודשים ניסן אב תשרי האם האבא לא מקבל אותו בוודאי שכן בוודאי נקרא סמוך על שולחן האבא אם שם במה עובריה אתה מסתכל מה יהיה בעוד שש שנים כאן לא צריך לחכות שש שנים כאן זה בעוד כמה ימים אולי בעוד שישה ימים האבא ישמח לקבל אותו אותו דבר גם לגבי החייל בצבא אם שר הביטחון יחליט הפלוגה הזו מיותרת תלכו הביתה ישחררו את כולם בא החייל חזרה הביתה מה יגיד לו אבא אני לא נותן לך לאכול אלא תלך לאכול בצבא שאותו אהבא יתן לך לאכול לא אתה לא אומר דברים כאלה אלא האבא ישמח לקבל את הבן הוא עדיין נקרא סמוך על שולחן אביו אז כמו לגבי הנושא של מציאה ועבדה מה שאמרה הגמרא שם וכאן אתה לומד גם לנושא שלנו מי שסמוך על שולחן האבא אבא מברך ומדליק נרות חנוכה פותר אותו ומוציא אותו ידי חובה. אז לכן בדרך כלל אותו הבן ישיבה, אותו החייל, בדרך כלל מקיים את המצווה על ידי זה שאבא ברך והדליק בשבילו ובזה הוא יצא ידי חובה. אלה הדברים שאמר ראש הישיבה בזמנו וכך הסכימו. רוב ככל חכמי הדור. יש אולי חכמים קטנים שעדיין לא הגיעו למסכת כתובות, עדיין נמצאים אולי במסכת אחרת. אם היו מגיעים לכתובות מז, אולי היו לומדים את הסוגיה טוב, היו לומדים את ההלכה. יש כאלה שעדיין לא זכו ולפעמים שואלים אותם, הם אומרים לתלמידי הישיבה שלהם, תברכו, אין בעיה. מה זה אין בעיה? ספק ברכות להקל. אנחנו בוודאי שחוששים לדעת ראשי בוודאי שהלכה כמו שאמר ראש הישיבה שאסור להם לברך ברכות לבטלה אלא ויצא ידי חובה במה שהאבא שלו מברך ומדליק ולכן אינו רשאי אותו הבחור גם אם הוא נמצא בישיבה גם אם כל הישיבה היא ישיבה של אשכנזים מה תגיד יש שמה יותר מ-60 תלמידים אשכנזים אז הוא התבטל ב-60 בריאה אפילו ב1000 לא בת ולכן צריך להסביר לאותם הבחורים שיזהרו שלא יקשלו בייסורי ברכות לבטלה להסביר להם את קו הדין את עיקר הדין שואל תעשה עד כך הסכימו גם שאר חכמי דורנו שאין לו היתר אין לו רשות לבוא ולברךזה מלעלות אמן גם כן לא כדאי תגיד את הפסוק ברוך אדוני לעולם אמן ואמן שנו ספק מספק אולי הברכה טובה או לא כדאי לענות אמן כי אם הברכה לבטלה לדידן שהברכה היא לא טובה ממילא גם האמן תהיה חלילה יתומה לכן כשהוא אותו הבחור מסיים להדליק נר תאמר אתה את הפסוק ברוך השם לעולם גם זה יכול לפתור את הבעיה כמו שאמרנו את העצה הזו גם בעשרות מחלוקות אחרות מחלוקות בענייני ברכות גם פה, גם כאן יש לך את הפתרון הקל הזה וזה מה שרצוי לנהוג ולעשות בלכתחילה גם כן אותו דבר הדינים שהיה לו הכל נשאר ולא צריך לשנות מהמסורת של אבותיו כן לה שזה לא כל כך גברחה של ראש חודש זה מנהג פה מעיקר הדין הרמבם ספר לא לא לא מכוח המנהג לא בירחנו רק מכוח המנהג לא מבר בר אבל מעיקר הדין אנחנו קים לברך עיקר הדין נר איש ובתו כמה ליבה דרמבם והרמה בוודאי שאבא מוציא אותה ידי חובה הם אומרים אנחנו מהדרין ועל המהדרין הם גם מברכים זה לא עיקר הדין אלא רק מהדרין ולכן זה דומה ועוד איך דומה ולכן אמרנו שלא יברך ש ואל תעשה עדיף ככה דוגמה יוצאת מן הכלל שכן היה אפשר לברך כגון הבן הזה אומנם הוא סמוך על שולחן אביו אבל ההורים שלו לא גרים פה בארץ ישראל ההורים שלו גרים בברוקלין הם משלמים עליו שכר לימוד כל חודש הוא שולח לישיבה אבא שלו 500 דולר אבל יש הבדל בשעות בין ארץ ישראל לארצות הברית אנחנו מדליקים בשעה 5 צ הכוכבים שם עדיין זה 10 בבוקר יש שבע שעות הבדל אז האבא שלו עדיין לא חייב ולא הדליק אז הוא בא מדליק בזמן אין שום בעיה גם בדרום אמריקה אותו דבר גם שם יש חמש שש שעות הבדל הם אחרינו גם בצפון אירופה יש כמה מדינות שהשקיעה שם יותר מאוחרת בכל אותם המקומות יש לך פתרון קל לומר לבחור עדיין האבא לא ברך לא הדליק לא יצאת ידי חובה ובאותה חצי שעה בין חמש לחצי ודאי שאבא לא ידליק כי הוא עדיין לא חייב הנחנמה בזה הוא יכול הוא רשאי להדליק כמו שאמר מורנו חכם בן ציון הובא בספר זכרון יהודה ועוד אבל כשהאבא שלו גר כאן בארץ ישראל לא יכול להדליק עבורו אותו דבר גם אם האבא הזה גר בפרס והאבא הזה שולח לישיבה שולח להם שכר לימוד אי אפשר לשלוח בדואר ישיר אבל דרך האינטרנט אפשר. אז הוא שולח לישיבה דרך האינטרנט, משלם להם את הטומן, את מה שצריך וברוך השם האבא עומד בתשלומים. האבא שם מדליק נרות חנוכה, הבן נפטר. הבן יצא ידי חובה שם. בפרס השקיעה מוקדמת מאיתנו שעה וחצי. בשעה 3 כבר נהיה שמה שקיעת החמה. אז אדרבה, הם מקדימים אותנו. לכן הוא מוציא ידי חובה. אבל בארצות שהשקיעה יותר מאוחרת, שם יתרנו שהבן הזה כאן יברך. זה ההבדל בין שם לכאן. אם האבא נמצא שם יותר קל לנו לפסוק שלמרות שהבן הזה הוא ספרדי יוכל להדליק בברכה כיוון שאבא עדיין לא התחייב ועדיין לא הוציא אותו ידי חובה. אבל מה שאין כן אם אבא שלו נמצא כאן או בפרס או כיוצא בה וזה בוודאי שהוא הוציא אותו הוציא את הבן ידי חובה נכון שאצלנו כאן עדיין היה יום זמן ממלקעתה ולכן מה שאבא הדליק קודם פתר גם את הבן הוציא את הבן ידי חובה נגיד את זה ההפך וגם נחשוש לסבל במקרה של אמריקה זמן ממיל קתי לגבי אבא וממילא עוד רגע יהיה חייב אז אולי הוא יוציא אות לא לא עדיין האבא לא חייב עדיין לא תחייב כאן האבא חייב ועשה את חובתו אתה אומר נר שובתו אז גם אם הבן נמצא במקום שעדיין לא הגיע השקיעה זמן ממלקעתה לכן כאן אתה צריך לומר הפוך יכול להיות שאם הבן הזה נמצא בארץ וההורים שלו גרים בהונג קונג דרום מזרח עשיה או ביבש אוסטרליה שם יכול להיות שבוודאי יצא ידי חובה כי הם מקדימים אותנו כל זה שבעת ימים בלילה הראשון יש ספק ולכן בלילה הראשון ידליק ללא ברכה שם בארצות ההם מה שמכונה בלשון הפוסקים מעבר לקו התאריך זה הספק שיש זה המחלוקת ולגבי הלילה הראשון יש לנו את הספק אולי אצלהם זה ליל כד או ליל כה אם תאמר שזה ליל כד הוא לא יצא ידי חובה ולכן אמרנו שהבן שנמצא פה ידליק בלי ברכה רק בשאר הלילות האבא מוציא אותו ידי חובה דגר בך לגל בו עולם יוסו יום לא ב בעזרת השם יתברך נראה מענייני הפרשה ושלח