מעשה אבות | בן עזאי ובן זומא | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

לפעל בשביל לבזות אותם, הם נמצאים לבד.

מי זה הבן זומא?

בן זומא הוא שמעון בן זומא.

על פי שלא האריך ימים ולא נסמך להוראה,

לכן קראו לה על שם אביו בן זומא,

ולא רבי שמעון.

הוא לא נסמך להוראה וגם לא האריך ימים.

בכל זאת הוא נחשב לחכם גדול,

עד שאמרו הרואה את בן זומא בחלום יצפה לחוכמה.

ברכות נוזן.

מן המפורסמות שבדרשותיו היא זו שנסד בי אל עזר בעזריה ובו אמרו,

הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל יום חייך,

בברש ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות.

ברכות פה א'.

בן זומא נמנה בין ארבעת החכמים שנכנסו לפרדס,

דהיינו מעשי מרכבה וחוכמת המסתער,

כמו ששנו ריבותינו ארבעה נכנסו לפרדס,

רש״י פירש עלו לרקיע על ידי אמירת השם המפרש,

ואלו הם בן עזאי ובן זומה אחר לרבי עקיבא.

אמר להם רבי עקיבא, כשאתם מגיעים אצל אבני שיש טהור,

שמבהיק כמו מים צלולים,

אל תאמרו, מים יש כאן, כיצד נלך?

לפי שאין זה מים,

וזה ייחשב לכם כאמירת שקר.

ונאמר דבר שקרים לא ייקום לנגד העיניים.

בן עזאי הציץ ונט.

עליו הכתוב אומר יקר בעיני ה' עמדת לחסידיו.

בן עזאי הציץ בשכינה.

בן זומה הציץ ונפגע.

כלומר, לטריפה דעתו.

עליו הכתוב אומר דבש מצאת,

אכול דייק,

הפן תסבע והכהותו.

אחר קיצץ בנטיעות.

כפר בעיקרי אמונה ויצא לתרבות רעה.

רבי עקיבא נכנס ויצא בשלום.

נוגמרה בחגיגאית ד'.

מעשב רבי יהושע בן חנניה,

שהיה עומד על גבי מעלה בהר הבית,

ראה את בן זומה.

אמר לו, מעין ולאן בן זומה?

אמר לו, צופה, הייתי במעשה בראשית,

ואין בין מים חנייניים למים תחתוניים אלא טפח.

אמר להם, רבי יהושע לתלמידיו,

כבר בן זומה מבחוץ,

כלומר הוא עומד למות,

ולא היו ימים מועטים עד שנסתלק בן זומה.

תוספתא מחגיגה ב' בן זומה היה דרשן גדול.

כמו שנאמר, מי שמת בן זומה, בטלו עוד דרשנים.

סוטה מ' ט'.

מדברי בן זומה של משנתנו למדנו שהעשיר האמיתי הוא זה ששמח בחלקו.

יש שפרשו בדרך מליצה עשיר,

מי שיש לו עיניים,

שיניים,

ידיים ורגליים.

מי שבריא באיברת גופו הוא העשיר האמיתי.

זה אנשים לא יודעים, והיום אני מבין את זה.

עיניים, שיניים, ידיים ורגליים לא פשוט שיהיה לכל אחד.

מכיוון שמישהו ששקוע באבנה העולם הזה,

אי-אפשר לו להיות בשמחה.

כי הקנאה והתאווה מפריעים לו להיות בשמחה.

תמיד נדמה לו שחסר לו.

שלמה אומר בחוכמתו, אוהב כסף,

לא יסבע כסף,

כהלת ה'.

ובכן ראינו במסכתנו, בדברי הלל הזקן,

מרבה לחסים, מרבה דאגה, בפרק ב' משנה ז'.

אבל אם האדם מבין שהעולם הזה הוא פרוזדור בפני העולם הבא והישיבה בו היא רק ישיבת ערעי,

אז היא לא תיכנע בשום אדם,

וממנה הוא ישמח במה שיש לו.

נעשה במלך אחד שחלה בלי מחלת עצמות ודיכאון.

המלך דרש ברופאים רבים אבל אף אחד לא הצלה לרפות את בנו.

לאחר זמן מסוים בא רופא ממדינה רחוקה,

אחרי שבדק את הבן אמר שמצא דרך לרפות את בנו

על ידי זה שילבש חולצה של אדם שהוא מאושר.

המלך שלחם משרתה לו בעלי בתי מלון שהם עשירים גדולים,

וחשב שהם בוודאי מאושרים,

אך הם ענו למשרתים שהם אינם מאושרים,

כיוון שיש להם דאגות רבות ומתח רב בענייני מסחר.

אחר כך הלך לקבלני דירות ושוב השיבו את אותה תשובה,

נבלנצ'יקים וכל החבר'ה.

עד שלבסוף הלכו לרועי צאן והוא אמר להם שהוא באמת מאושר.

וכשביקשו את חולצתו הוא השיב להם שאין לו חולצה,

שאם הייתה לו חולצה הוא לא היה מאושר,

כיוון שהייתה לו דאגה לכבס אותה ולשמור עליה ולגייץ אותה וכו'.

איזה הוא עשיר, השבע בחלקו.

הוא היה אומר,

בן צהומי היה אומר,

כמה יגיעות יגע האדם הראשון עד שמצה פת לאכול.

יש אחד כזה שכתבו עליו עכשיו מאוד מזמן שהוא חי 37 שנה עכשיו באיזה יער לבד.

הוא לא רוצה אנשים, לא רוצה אישור,

יד הנחל, זה עצים, ציפורים, זה פה, שם.

לא רוצה לשמוע מהאנשים, לא רוצה לראות אותם, לא רוצה להכיר אותם. לא שולם עליכם ולא עליכם שולם.

37 שנה.

חי לבד, נפסו.

בן צהומי אומר, כמה יגיעות יגע האדם הראשון עד שמצה פת לאכול.

חרש, זרע, קצר,

עמר, דש, זרע, ברר, טחן, הרקיד,

לש, עפה,

ואחר כך אחד.

בן צהומי אומר, כמה טרחות טרח ויגע האדם הראשון, ואני משכים,

ומוצא כל אלה מתוקנים בפניי.

הלו, תשלח לי שני לחמים בבקשה, תודה. טרונק.

נכי מגיע.

וכמה יגיעות יגע האדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש.

וזז, ולבן, וניפץ, וטבע,

והרג,

ואחר כך מצא בגד ללבוש.

ואני משכים, מוצא כל אלה מתוקנים בפניי.

כל אומנויות שוקדות ובאות לפתח ביתי,

ואני משכים, מוצא כל אלה מתוקנים.

ברכות נחת, ברכות נוח.

לחיות בנוח.

הכול נמצא, מה אתה רוצה?

יש עיניים, שיניים, ידיים, רגליים, כל הדברים מתוקנים, נשלוחים, מגיעים הביתה. מה אתה רוצה?

ספר יש, שיעור יש, בית כנסת בחינם,

מקווה בחינם, הכול בחינם. מה אתה רוצה?

מזגן.

מה הבעיה?

בונצו, מה הוא אומר?

אורח טוב, מה הוא אומר?

כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי, כמה בשר הביא לפניי,

כמה יין הביא לפניי,

כמה גלוסקאות הביא לפניי,

וכל מה שטרח לא טרח אליו בשבילי.

אפילו שיש פה משפחה גדולה, ופה פרסו את כל השולחן ל-20 אנשים, והוא היחידי שם כאילו אורח.

ממילא הכול שם, זה בשביל כולם.

הוא טוען שהכל עשו בשבילו, הכול בשבילי, לא חרטא,

מה עשתה, ואתה יודע? הוא אומר,

מספר וזה, פששש, לא אשכח את זה לעולם,

מה שזה.

אורח רע, מה הוא אומר?

מה הטורח טרח בעל הבית הזה?

פלות אחת אכלתי,

חתיכה אחת אכלתי, כוס אחת שתיתי, כל הטורח שטרח בעל הבית זה לא טרח לי בשביל לשתות, אדם.

שניים ישבו על אותו שולחן, זה אמר ככה וזה אמר ככה.

זה נקרא אורח רע,

מה שני נקרא אורח טוב.

זה בן זומה.

בן עזה הוא אומר.

אמיר אצלם מצווה קלה כי בחמורה

הוא גורח מן העבירה.

כשמצווה גוררת מצווה,

בעבירה גוררת עבירה.

כששכר מצווה מצווה,

ושכר עבירה עבירה.

בן עזאי אומר,

אמיר אצלם מצווה קלה,

תרוץ אחרי מצווה שאפילו נראית קלה בעיניך כמו חמורה, שתרס לקיים את החמורה.

הוא בורח מן העבירה, מכל סוג עבירה.

כשמצווה גוררת מצווה, כך מן הגושן העולם.

העושה מצווה, חד נוכלו לעשות מצוות נוספות,

וגם זה מושך.

זכות של המצווה, המלאכים שנבראים ממנה מביאה עוד.

ועבירה גוררת עבירה.

המתחיל בעשיית עבירות, קשה לו מאוד לפרוש מהן.

ועוד ששכר מצווה ונושבים מסייעים ליד מי שעשה מצווה אחת שיעשה עוד אחרת,

כדי שיקבל שכר על שתיהן.

שכר עבירה, עבירה.

חמשה של עבירה שמתוספת לעוד עבירה.

מייענש על שתיהן.

ופה לא הכוונה שיסייעו לו לעבור עוד עבירה אלא מניחים אותו על טבעו הרע.

כמו שאמרו חכמים, בא לטמא,

פותחים לו, בא לטהר, מסייעים לו.

למשל, לאדם שהיה מוכר נפט ואפרסמון,

נפט רך רע, אפרסמון וכתוב,

מן בושם.

בא, לוקח למדוד נפט,

אומר לו המוכר, מדודת על עצמך אשר אחורה,

אני לא נוגע בזה.

בא, לוקח למדוד אפרסמון, אומר לו המוכר, המתן לי עד שימדוד עמך,

כדי שנתבשם אני ואתה.

גמרא ביומא ל'ח'.

בן עזאי הוא שמעון בן עזאי.

ואף על פי שהיה גדול ועצום בתורה וראוי להוראה,

לא הגיע לשמיכה להיקרא בשם רבי מפני שלא האריך ימים, ולכן היו קוראים אותו על שם אביו,

כמו בן זומא.

היה תלמידו של רבי יהושע בן חנניה ותלמיד חבר לרבי עקימא.

היה שקדן עצום בתורה,

עד שאמרו עליו, משמד בן עזאי בתלוש שקדני.

סוטה נט

אם הגאון מבינה,

לא נמצא בשנה, פחות מחצי דקה ביום שהוא בוטל תורה,

אז מה זה צריך היה להיות?

שקידתו הגדולה בתורה גרמה לו שלא נשא אישה ונשאר פנוי כל ימי חייו.

בגמרא מובא כל מי שאינו עוסק בגורייה ורבייה,

ובן עזאי אומר כאילו שופך דמים וממעט דמות.

הוא בעצמו אומר.

כי בצלם אלוקים עשה את האדם.

ולאחר מכן נאמר, ואתם פרו ורבו שירצו בארץ ורבובה.

אמרו לבן עזאי,

יש נאה דורש ונאה מקיים.

נאה מקיים ואין נאה דורש.

ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים.

אמר להם בן עזאי, ומה יעשה ונפשיך אשקיע בתורה?

אפשר לעולם שיתקיים על ידי האחרים.

אין עוד הרבה כמוני שהאישה הראשונה קשה לפרוש ממלה.

מי זאת האישה הראשונה? תורה,

שנאמר תורה צבאה למשה, מורשה,

אל תקרא מראשה למאהרסה.

אז אני כבר מאהרס איתה, כבר הרבה זמן, לא רוצה לקחת צרה.

אישה שנייה זה נקרא צרה.

היא תפריע לי אולי בלימוד וזה.

אז אני מסתדר בינתיים עם...

בעולם מסתדר בעדה.

יבונות סג.

לפי הגמרא בכתובות, בסג,

ערס לו בן עזאי את ביתו של רבי עקיבא.

שגם היא קיימה רחל עם רבי עקיבא, אביה את נתאי משה הקדיש עצמו לתורה,

אבל לבסוף לא נסעה.

יש אומרים שנסעו פרש ממנה.

גמרא בסוטה ד'.

מעשה דבר עזאי שהיה יושב ודורש,

והאש הייתה מלהטת מסביבו.

הלכו ואמרו לרבי עקיבא,

רבי,

ברעזאי יושב ודורש ואש מלהטת מסביבו.

הלך אצלו רבי עקיבא ואמר לו,

שמעתי שהיית דורש ואש הייתה מלהטת סביבך.

אמר לו, אין.

אמר לו, שמע בחדרי מרכבה היית עסוק?

אמר לו, לא.

אלא הייתי יושב וחורז בדברי תורה,

ומתורה לנביאים,

ומנביאים לכתובים,

והיו הדברים שמחים כנתינתם מסיני,

והיו ערבים כעיקר נתינתם,

וכי עיקר נתינתם מסיני לא באש היו ניתנים.

אז ממילא,

כמו שהייתה אש בסיני, ככה הייתה אש פה.

שיר השירים הבא, א',

בן עזאי אף הוא היה כחברו בן זומה,

עסק בחוכמת הנסתה, והיה אחד מן הארבעה שנכנסו לפרדס והציץ לנט,

ועליו הכתוב אומר, יקר בעיני אדוני,

אמרת לחסידם.

חגיגה י״ד.

בן עזאי לימד אותנו במשנתנו שצריך להתרחק מכל סוג של עבירה,

לפי שעבירה גוררת עבירה.

וכן אמרו חכמים, זיכרונם ברכה, מסכת שבת ק.ה.

כך אומנותו של יצר הרע.

היום אומר לו, עשה כך, ולמחר, עשה כך.

עד שאומר לו, לך ועבד, עבודה זרה, והולך ועובד.

וכן דרשו חכמים על הפרסוק.

אל תטמאו בהם ונטמאתם בם.

אדם מטמא עצמו מעט,

מטמאים אותו הרבה.

מטמא עצמו מלמטה, מטמאים אותו מלמעלה.

מטמא עצמו בעולם הזה,

מטמאים אותו לעולם הבא.

גמרא ביונה ל'ט.

ועוד דרשו חכמים על הפסוק שבתהימים.

אשרי האיש אשר לא הלך בהתחלה בארצת רשעים,

ובדרך חטאים לא עמד בהמשך,

ומושב ליצים לא ישב בסוף.

כי אם הלך,

סופו לא עמוד בדרך חטאים, ואם עמד, סופו גם ישב במשאב נצי.

עבודה זרה יודחית.

מעשה שהיה בשעת השבד בחנווני אחד מישראל,

שהייתה לו מסעדה.

והיה מבשל בשר כשר בגדרה אחת ובשר מבלוד וחזיר בגדרה אחרת.

הוא מוכר לכולם כדי שלא ירגישו בושהו יהודי.

ומנהגו היה שכל מי שהיה נכנס למסעדה ולא נטל ידיו יודע בה שהוא גוי ונותן לה בשר חזיר.

וכל מי שהיה נוטל ידיו להאכילה ומברך יודע בה שהוא ישראל ומאכילה בשר כשר.

פעם אחת נכנס לשם יהודי וסבר החנדני שהוא גוי והגיש לו בשר חזיר.

ואכל.

כשבא לשלם לו,

דרש ממנו עשרה דינרים.

אמר לו, ולא, אתמול אכלתי במסעדה אחרת שמונה דינרים.

אמר לו, הסעודה הזו שאכלת, של בשר חזירי.

כששמע כך,

עמדו שערותיו,

נבהל ונחפז,

אמר לו, בצנעה יהודי אני,

ואכלת אותי בשר חזיר?

אמר לו, טיפח רוחך.

כשראיתי שאכלת בלא מטילה ובלא ברכה.

כסבור ראיתי שאתה גוי.

מכאן שנו חכמים,

מים ראשונים האכילו בשר חזיר.

בגלל שהוא לא נטל ידיים מים ראשונים האכילו בשר חזיר.

חולין כובב.

אז רואים שמתחילים עם עבירה קטנה,

נמשכת העבירה, בא, אוכלים חזיר ובשר.

בעזה היה אומר,

הוא היה אומר,

שימו לב,

בשמך יקראוך ובמקומך ישיבוך ומשלך יתנו לך.

אין אדם נוגע במוכן לחברו.

ואין מלכות נוגעת בחברתה, אפילו כי לא נעימה.

זאת אומרת, ברגע שהגיע הרגע שצריך להעיף את מופז,

היה עוף.

בשמך יקראוך.

זאת אומרת, אל תצפה שיהיה לך שם אחר, תרצה שם אחר.

מה שאתה שווה ככה יקראוך, שמך יקראוך.

זה השם שלך, מה אתה מחפש?

תוארים, חרטר וכל מיני דברים, מה שהם לא שייכים אליך. ובשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך.

אם תעלה למקום שאתה לא ראוי יגידו לך רד רד.

ואם תשב במקום נמוך יגידו לך עלה עלה.

אל תדאג, במקומך יושיבוך.

ומשלך יתנו לך.

תדע לך איך שאתה פעלת,

איך שעשית, איך שאתה זה, ככה יתנו לך.

ואין אדם לוגע במוכן לחבר. הוא לא צריך לדחוף לו מרפקים, לא כלום. אף אחד לא יכול לגעת במה שהוא כאן עברו.

יש דירה שהיא רשומה על שם מישהו בשמים?

שדה פלוני לפלוני? זהו, זה שלו.

תבוא, תעשה קומבינות, לא יעזור.

כל דבר, כל פרט, רכב זה, פה, שם, כל דבר. כל דבר.

אין אדם לוגע במוכן לחבר. זה מוכן כבר לחברו.

אתה לא יכול לגעת.

יש דבר שלא מוכן?

אין דבר כזה לא מוכן.

אם כתוב, כל דבר מוכן לחברו, אז מוכן.

מערכים מערכים זה משתנה?

איזה מערכים?

טובים.

אז זה סימן, זה מוכן לך?

נוסף, ריצו מוכן לחברה שהיא נגזרה על המוכן מייחד.

ואל מלכות מגן וחברתה כמלוני מה... זהו. כשהגיעה השעה של יהושע,

אמרו למשה, זהו, נגמר. אי אפשר להישאר יותר.

זהו, הגיעה השעה של יהושע, אין מה לעשות.

משה, משה רמרות, זה תלמיד, זה תלמיד.

הגיע הזמן שזה תלמיד, הרב, יתראו, דוד ושלמה. מה? דוד ושלמה. תמא את כולם.

נתתי את הדוגמה, אחי-אחי,

משה רבנו.

יש יותר מהרועי נאמן?

זה תלמיד שלו. מי שמש הוא ירח, אתה יודע מה ההבדל?

אומרים לו, אבל הגיע הרגע, נגמר.

בן עזי אומר,

רחק ממקומך שניים-שלושה מושבות,

עד שיאמרו לך עלה

ואל תעלה,

שיאמרו לך רד.

מוטב שיאמרו לך עלה-עלה,

ולא יאמרו לך רד-רד.

ונקרא רמב״א.

ולעזי אומר,

אם מנבן אדם עצמו על דברי תורה,

ואוכל חרוזים ותורמוסים,

זה מאכל של בהמה, צמח כזה,

ולובש בגדים צועים,

ויושב ומשמר על פתח של חכמים,

כל עובר ושם אומר,

שותהו זה.

לבסוף הוא נעשה סופר,

ואתה מוצא כל התורה כולה עמו.

אבוד רבי נתן, היא באלף.

שמעתם?

זה השקדן הכי גדול.

איזה הוא חם הארץ?

ונחזה הוא אומר, קול שאין לו ציצית בבגדו.

אתם רואים כמה אני מציל לאנשים שלא היו חמי ארצות?

דווקא את זה הוא מביא. ברכות, מינזן.

דבר כל כך קל, לא צריך שום טרחה.

שם את זה ונתראה כמו שאתה שם על צהר. מה הסיפור? לעשות מצווה כל כך יקרה, כל כך זולה וכל כך יקרה.

בזכותה רואים ומגבילים בני שכינה.

בעזה אומר,

כל שדעתו נוחה מפני חוכמתו,

כלומר יש לו קורת רוח מחוכמתו, סימן יפהו לו.

כל שאין לו קורת רוח מחוכמתו,

סימן רע הוא לו.

אדם עלה, לא קורת רוח, מה שהוא לומד וזה, כל הזמן, מה, זה, זה, סימן רע לו.

ואם יש לו קורת רוח, מה שהוא לומד,

סימן טוב לו.

שמחה פנימית, הרגשה טובה.

אדם נהנה משעת הלימוד,

מרוצה,

קורות רוח.

בן עזאי אומר,

על כל משכר שכם חוץ מן הקרקע,

על כל מושב שם חוץ מן הקורה,

ברכות סמר בית.

בן עזאי אומר,

חייב אדם ללמד את ביתו תורה,

סוטה כף.

לכן אנחנו אומרים לנשים ללמוד את כל התנ״ך.

חייב אדם ללמד את ביתו תורה.

יש היום למעלה מ-800 נשים כבר שקיבלו האסטמן.

וזה עולה ועולה ועולה, ברוך השם,

אני מקבל אימיילים,

אס.אם.אסים, קיבלנו, קיבלנו, קיבלנו, קיבלנו, קיבלנו.

יש למעלה מ-1,300 כבר מסיימי ש״ס.

אבי דמאטה צריך יותר מי.

אחד אמר, אתמול בטיול היינו בטבריה,

אמר, מחר יש לי סיום ש״ס.

לא שלא, הוא הולך לאכול רק.

סיום ש״ס.

אמרתי לו, עד שאתה מחכה לסיום ש״ס, תראה כמה ש״סים אני סיימתי עכשיו.

תראה כמה קיבלו ש״ס.

אמרתי לו, אתה חייב לסיים את הש״ס בעצמך.

לקח לזה חמש דקות עד שהוא הוכנית שהוא מקבל על עצמו.

בטיול קטן,

קיבלו אתמול,

32, 32 סיומי ש״ס.

מנשים גם כן קרוב ל-30.

יפה, מתוך 150 איש,

כמעט 50 אחוז.

השתבח הבורא.

כן.

אז בן עזה אומר, רבי, רץ למצווה קלה קבע חמורה ובורח מן החמורה.

שאין לך מצווה קלה שאין בה תחיית המתים,

ואין מצווה חמורה שאין בה תחיית המתים,

ואין מצווה קלה שאין בה אריכות ימים,

ואין מצווה חמורה שאין בה אריכות ימים.

שילוח הקן כתוב למען יתב לך וארכת ימים.

זו המצווה הכי קלה.

זה פשוט אתה הולך בדרך ומזדמן לך כאן ציפורים, אתה לא עושה שום דבר.

אתה רק עולם, שלח את היונה ושלום, גמרת. זו מצווה קשה?

לא עולם מימון, לא חסרון כיס, לא כלום. לא צריך לתרוע. היא מזדמנת.

מה השכר? למען יתב לך וארכת ימים.

מה המצווה החמורה ביותר שיש?

כיבוד אבוים,

מה כתוב בה?

למען ירבוי המכך.

אז זאת אומרת,

אמרנו, אם הקלה ואם החמורה, אז בגלל שכולם.

גם באמצע.

מה, מה מסובך?

לא הבנתי, סליחה. מה יש להבין? יש עוד מצוות כאלה כאילו שיש נסים? אם הקלה, אני אומר לך את הקצה ואני אומר לך את המקסימום,

לשניהם יש בהם אריכות ימים,

אז מכאן עד כאן יש אריכות ימים.

כי הם חיינו באורך ימינו ובהם נהגה ימון ולילה, בוקר טוב.

רבי חיימנו זה מה שאומר.

הצעה הקב' ברוך הוא זכות ישראל.