מעשה אבות | אלישע בן אבויה | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

מים?

לפיכך לא נתקיימה תורתו בידו.

לפי שנאמר טוב אחרית דבר מראשיתו קהלת זן.

עוד מסופר במסכת קידושין טו.

פעם אחת היה אלישע בן אבויה יושב ושונה וראה אדם אחד שקיים מצוות שילוח הקן

על ידי שעלה לראש הדקל.

נטל את הבנים

ושלח את האם.

וכשבא לאביהם לביתו נפל ומת.

אמר כתוב בדברים כב שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך למען ייטב לך וארחת הימים.

היכן טובתו של זה האיש והיכן אריכות ימיו

שהתורה הבטיחה להם לקיים מצווה זו

ולא רצה להאמין בדרשה שדרש רבי יעקב למען ייטב לך לעולם שכולו טוב וארחת הימים לעולם שכולו ארוך.

אני לא יודע מאיפה הוא מביא פה את הקטע הזה

כי כתוב

שזה רבי עקיבא נכון והוא פספס גם

הוא פספס את השיעור, הוא לא היה בשיעור.

ובגלל שהוא לא היה בשיעור הוא לא ידע

שהדרשה נדרשת לא בעולם הזה אלא למען ייטב לך

לעולם שכולו טוב וארחת הימים לעולם שכולו ארוך.

זאת אומרת מי שמפספס שיעור יכול לפספס את החיים שלו,

ככה הוא יצא לתרבות רעה.

אם היה שומע את הדרשה לא הייתה לו שום קושייה על זה שהוא נפל

כי ההבטחה של התורה היא לא על אריכות ימים בעולם הזה

אלא על העולם הבא.

יש שאומרים שיצא לתרבות רעה לפי שראה את לשונו של רבי יהודה א-נחתום

שהיה מעשר תרוגי מלכו נתון מפי כלם.

יש שאומרים שזה חוצפיתא תורגמן,

קידושין ל'ט

אמר הלשון הזו שיגעה בתורה כל ימיה היה לו כך?

לשון שאינו יגעה בתורה על אחת כמה וכמה.

יש שאומרים שראה את לשונו של חוצפיתא תורגמן

שהיה גורר אותה דבר אחר.

דבר אחר, אתם יודעים מה זה, מה שאסור לאכול.

אמר פה שהפיק מרגליות, הילחך בעפר?

אמר, אם כן, מתן שכרם של צדדקים לעתוד לבואו ולא תחי את המתים.

יש אומרים שנעשה כך לפי שכשאימו הייתה מעוברת,

הייתה עוברת על בתי עבודה זרה והעריכה מאותו המין,

מאכלה ממנו,

והיה אותו המין מפעפע בגופה כהרס של נחש.

תוספות בחגיגה ט״ו,

על פי הירושלמי חגיגה, פרק ב' הלכה א'.

אז יש אומרים שהיא רק העריכה, פה כתוב גם מאכלה.

אז חמישה טעמים יש.

כן, שהיו ספרים חיצוניים,

נופלים מחיקו.

וגם בגלל שהיה שומע על זמר יווני.

זמרים פסולים.

מעשה באחר

שהיה רוכב על הסוס בשבת

לאחרי שהוא התפקר.

והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו.

אמר לו אחר, מאיר,

חזור לאחוריך.

כי כבר שיערתי בעקבי סוסי שעד כאן תחום שבת.

אמר לו רבי מאיר, אף אתה חזור בך.

זאת אומרת, אם אתה מקפיד עוד בשבילי על תחום שבת,

אז תחזור גם אתה.

חזור בתשובה.

אמר לו, ולא, כבר אמרתי לך ששמעתי מאחורי הפרגוד

שובו בנים שאוהבים חוץ מהאחר.

אחז רבי מאיר את האחר והכניסו לבית המדרש.

אמר אחר לתינוק,

פסוק לפסוקך,

הפסוק שלמדת היום,

אמר לו, אין שלום אמר השם להרשעים.

ישעיהו מִמּחֶת.

הכניסו בשלוש עשר בתי מדרשות.

וכל התינוקות היו אומרים לו פסוקים לא טובים.

בבית המדרש השלוש עשר שאל תינוק, פסוק לי פסוקך?

אמר לו ולרשע, אמר אלוהים, מה לך לספר חוקיי?

תהילים נון.

אך זה התינוק היה מגמגם בלשונו,

ולפיכך היה נראה לאלישע שהתינוק אמר,

ולאלישע אמר אלוהים, מה לך לספר חוקיי?

במקום ולרשע, ולאלישע.

ככה הוא שמע.

יש אומרים שסכין היה בידו,

וקרע אותו,

ושלח אותו לשלושה עשר בתי כנסיות.

יש אומרים שאמר, אם היה בידי סכין הייתי קורעו.

חגיגת הטבל.

כששמע אלישע בן אבויה את הבת קול שאומרת שוב בנים שאוהבים חוץ מהאחר,

אמר, הואיל ואין לי תקווה לשוב בתשובה ולזכות לחיי העולם הבא, לפחות תהנה מהעולם הזה ואצל תרבות רעה.

מצא בחורה שמרחם, וטווחה לדבר עבירה.

אמרה לו, וכי אין אתה אלישע בן אבויה?

אתה רוצה לעשות כן.

מי עשה? עקר צנון מן ההרוגה בשבת ונתן לה.

אמרה, אחר הוא.

זה לא אלישע בן אבויה. אם הוא עקר צנון בשבת,

זה אחר הוא, זה לא זה.

מסופר, כשנטע אחר למות

בא רבי מאיר לבקרו

וביקש ממנו שיחזור בתשובה.

אמר לו, אלישע בן אבויה, ואימא שוב, האם יקבלוני?

אמר לו, רבי מאיר, כתוב, תשב אנוש עד דקה ותאמר שובו בני אדם.

תהילים ד',

ופרשו חכמים עד דקה, עד דכדוכה של נפש, מקבלים בתשובה.

באותה שעה בחה אלישע ונפטר מן העולם.

והיה רבי מאיר שמח בלבו ואומר,

דומה שמתוך תשובה נפטר רבי.

ירושלמי חגיגה, פרק ב', הלכה א'.

אז איך זה הוא יכול להגיד,

מקבלים אותי בתשובה?

הרי הוא אמר שהוא שמע מאחורי הפרגוד

שאין מקבלים אותו בתשובה, את כל העולם כן חוץ מהאחר.

אלא מסבירים, מה שהוא שמע מאחורי הפרגוד זה מה שהוא רצה לשמוע, זה לא היה.

כי כשאדם רוצה לעבור עבירה, הוא שומע מה שהוא רוצה לשמוע והוא מבין מה שהוא רוצה להאמין.

ובאמת הרי כתוב, אם יאמר לך בעל הבית, תצא.

אם יאמר לך בעל הבית, צא,

אל תשמע לו.

אם יאמר לך בעל הבית, צא, אל תשמע לו, אל תצא.

אומרים את זה על הקדוש ברוך הוא, ככה אומר הגאון.

אם יאמר לך בעל הבית, זה הקדוש ברוך הוא, בעל הבית,

צא ממחיצתי,

אל תשמע לו,

כי תמיד יש תשובה.

גם אם תשמע אותו אומר צא ממחיצתי, אל תשמע לו.

תמיד יש תשובה, והתשובה מועילה אפילו למי שכופר בעיקר.

אבל כשהוא היה נוטה למות

כבר לא היה לו את הכוחות התוססים של העבירות, של היצר הרע.

אז הוא שאל לי, קבלו אותי?

אז הוא אמר לו, בטח, אפילו בדכדוכה של הנפש.

אז הוא בכה ונפטר.

אמר רבי מאיר, דומה שנפטר מתוך תשובה.

מסכת חגיגת ט״ו מסופר שכשמת אחר

אמרו בשמיים, לא נוכל לדון אותו לגיהינום,

לפי שעסק בתורה.

גם לא נוכל לזכות אותו לעולם הבא,

לפי שחטא.

אמר רבי מאיר תלמידו, עדיף שידונו אותו בגיהינום, בכדי שיוכל לזכות לחיי העולם הבא.

ואמר, מתי אמות?

ויעלה עשן מקברו.

זאת אומרת,

אמר רבי מאיר, כשאני אמות,

אני אדאג להכניס אותו לגיהינום,

כדי שיתנקה ואחר כך יזכר גן עדן.

כשנפטר רבי מאיר

עלה עשן מקברו של אחר.

אמר רבי יוחנן,

וכי זה דבר גדול לשרוף את ריבו?

דהיינו, מה הגדולה בכך שרבי מאיר הביא את ריבו לגיהינום?

אחד היה בינינו ונכשל ויצא לתרבות רעה.

ואין כוח ביד כולנו להביאו לחיי העולם הבא.

אם אוחז אני בידו להביאו לחיי העולם הבא, מי ייקחנו מידי?

אמר, מתי ימות?

ויכבה עשן מקברו.

דהיינו, הוציא אותו מהגיהינום, הכניס אותו לכאן העדל.

כשנפטר רבי יוחנן,

נפסק העשן מקברו של אחר,

כיוון שהוציאו מהגיהינום.

והספדן הספיד

את רבי יוחנן ואמר,

אפילו שומר הפתח של גיהינום

לא עמד בפניך רבנו בבואך להוציא את האחר משם.

כוחם של חכמים.

מעשה בביתו של אחר שבא לפני רבי יהודה הנשיא ואמרה לו,

רבי פרנסני.

אמר לה בתי בת מיעת,

אמרה לו, ביתו של אחר אני.

אמר לה, עדיין יש מזרעו בעולם?

אמרה לו, זכור את תורתו,

ואל תזכור את מעשיו.

באותו רגע ירדה אש מן השמיים וסכסכה ספסלו של רבי.

מחה רבי ואמר,

ומה למתגנים בה כך?

למשתבחים בה על אחת כמה וכמה.

אם התורה שומרת עד כדי כך על המתגנים בה,

שהפך ופקר,

אז אלה שמשתבחים בה ושומרים על כבודה של התורה,

מה שכרם?

למרות שאלישע בן אבויה יצא לתרבות רעה וקראו לו חכמים שם אחר,

אף על פי כן לא עזבו רבי מאיר תלמידו ולמד תורה מפיו.

מסופר בגמרא שרבא בר רבשלה מצאו לאליהו הנביא.

אמר לו, מה עושה הקדוש ברוך הוא?

אמר לו, אומר, הוא הלכה מפי כל החכמים ומפיו שרבי מאיר אינו אומר.

אמר לו, מפני מה?

אמר לו, משום שלמד תורה מפי אחר.

אמר לו, מה בכך?

רבי מאיר רימון מצא,

תוכה אחר, קליפתו זרק.

אמר לו, עכשיו הוא אומר, מאיר בני אומר.

עכשיו הקדוש ברוך הוא התחיל להגיד,

רבי מאיר אומר.

חגיגת תדווה.

הוא היה אומר,

אלישע בן אבויה היה אומר,

הלומד תורה בילדותו,

דברי תורה נבלחים בדמיו,

ויוצאים מפי מפורשים.

אתם שומעים? צריך כשקטנים רק לגרוס, לגרוס, לגרוס, לגרוס.

אחר כך יצא הכל מפורש.

אבל לומד תורה בזקנותו,

הן דברי תורה נבלעים בדמיו, והן יוצאים מפי מפורשים.

וכן המשל אומר,

אם בנערותך לא חפצתם,

איך תסיגם בזקנותך?

אבות דרבי נתן, כד.

אלישע בן אבויה היה אומר,

יכול אדם ללמוד תורה בעשרים שנה

ולשכוח בשתי שנים.

כיצד?

ישב שישה חודשים,

ואין חוזר לאחריו,

נמצא אומר על טמא טהור ועל טהור טמא.

שנים עשר חודשים ולא חזר לאחריו,

נמצא משכח רשם