מעשה אבות | רבי יהודה בר עילאי | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

או לרבי יהודה בן בבא או לרבי יהודה ברבי אלעאי

מעשה באיש אחד שכעס על אשתו

כנראה עד ששרפה לו את התבשיל

אמר לה רמי נודר שאין את נענג ממני דבר עד שתלכי ותתעימי את תבשילך לרבי יהודה ורבי שבעון

הגברים של פעם היו שולחים לרבנים חופשי

לירק עליהם ולתעים אותם

הלכה אותה אשה רבי יהודה ורבי שבעון ואמרה להם דברי בעלה

רבי יהודה טעה מן התבשיל ואמר ומה לעשות שלום בין איש לאשתו

אמר הקדוש ברוך הוא שמי שנכתב בקדוש שמי שנכתב בקדושה

יימחה על המים הערבים אני על אחת כמה וכמה

רבי שבעון לא טעה מתבשיל

כדי שלא יהיו רגילים בני אדם לנדור נדרים

כי הוא נדר אני לא נהנה ממך יותר דבר עד שתלכי ותתעימי

אז כל אחד ינדור נדרים על חשבון החכמים

אז הוא עניש אותו

תן נדור נדרים, תשלם אותם

אז הוא לא טען רבי שבעון

רבי יהודה מסיבל אשכיל שלום

ומה הקדוש ברוך הוא הסכים שימחה שמו רבי שבעון אמר אין

שלא יתרגלו לנדור נדרים

ומראה מנדרים סמך וואו

עבודת הפסוק

ישעיית השבט התהלה

שקר החן זה דורו של משה ויהושע בן ינון

בעבר ליופי זה דורו של חזקיה

אישה יראת השם היא תתהלל לדורו של רבי יהודה בר אל-עאי

שהיו שישה תלמידים מתכסים בתלית אחת מרבעניות ועוסקים בתורה

סנהדרין כ'

הדור של משה רבי יהושע בן ינון קיבלו את התורה

דור מקבלי הדורה דור דעה

רבי שבאמר יוחא אמר הדור הזה לא היה ולא יהיה כמוהו

אנשים ענקים במדרגתם

זה נקרא שקר החן

הם קיבלו תורה

המלכפה עליהם ארכי גיגאית הם לא היו נחמד אר סיני

הם יצאו באותות ומופתים משה רבנו

שקר החן

גדולו של חזקיה המלך

שנעץ חרב בבית המגרש בפתח אמר מי שלא ילמד תורה יתדקר בחרב

לפי אהבתי תוך שלוש שנים לא נמצאו נער ונערה שלא ילמדו את כל התורה כולה

ולכן כשבא סנחרם וכל צבאות העולם 370 מיליון מתו כולם באבחת המלאך גבריאל

או לכל שירתם של המלאכים ונמצאו בגירים מתים

בזכות זה שהוא גרם של מידוד תורה

זה נקרא היום היופי

עם חרב

היום היופי

כשאומרים שמשהו נעץ את החרב

פירושו של דבר

אתה לא לומד אתה תלך לצבא ושם אתה תדקר בחרב

אבל אישה יראה את השם מצהלה באיזה דור מתהלל הקדוש ברוך הוא?

בדור של רבי יהודה וריראי, למה?

שישה מתכסים בטרית אחת, בשמיכה אחת מרב עוני

מרב עוני

מלמדים תורה ועוסקים בתורה.

מישהו הכריח אותם?

היה אותו תומפתים?

הבטיחו להם מזגן?

כיסאות מרפדים?

שום דבר.

כביכול אין לתורה מה להציע בכלל.

לאלפיים שקל ולשש מאות שקל

בשמיכה אחת לשישה אנשים וכולם מתחכים

וכולם מסתדרים העיקר ללמוד תורה.

אה,

זה יראת השם.

זה יראת השם.

אנשים באים ללמוד תורה רק מגטלותו של רבי יהודה וריראי.

זה תורה.

תשים שני אחים עם שמכה אחת.

נראה איך יסתדרו.

שישה אנשים זרים, מבוגרים, ביחד.

בתחילת ההרצאות שלי,

לפני שלושים וחמש שנה,

היו הרצאות של אלף, אלפיים, שלושת אלפים,

כל ערב.

כל ערב אבל.

כל ערב,

בכל רחבי הארץ.

שלושים ואחד יום וחודש הייתי מביע.

הרצאות גדולות.

כולם היו ככה, זה היה כמויות, לא הייתי בא פחות.

זה היה מלא.

אוטובוסים היו נוסעים ממקום למקום.

סוף הערב היינו ממלאים מכוניות, מי שרוצה ללמוד בישיבה, ועולים איתן ישר לירושלים.

לא משנה איפה היינו.

וככה מילאנו ישיבות.

רבי בני ברק, שערי

תורה בירושלים, מחנה ישראל, של הרב איינלר.

ולרוב שהבאנו,

לא היה מקום בישיבות.

ככה היו בהתחלה שלושה אנשים פה,

שערי תשובה של הרב יברח.

חמישה אנשים היו.

התחלנו להפציץ אותם.

בנו ישיבות, בנו זה.

אז היו מגיעים שעה, שתיים, שלוש, ארבע.

לא היה מקום.

עכשיו, מתאמנים בן אדם, אין מקום.

היו קמים בעלי התשובה מהשינה מהמיטה,

יורדים לרצפה ונותנים לה חדש להיכנס למיטה.

ככה היה כל הערב.

כל הערב.

עד שאמרתי לרב חנוך גברד, שהיה אז,

אחראי להרצאות שלי, הוא היה מסדר את הסקייג'וואר.

ניקח קרוון,

נרד לאלעד, נתחיל לעבור עד הצפון.

באוטובוסים אחרינו, יאללה, למעלה.

זו הייתה תקופה של שנים רצופות, רצופות, ככה.

זה מה שאוהב הקדוש ברוך הוא.

דורו של רבי יהודה בר ענאי. באים לתורה בלי תנאים.

נשמע.

איך יש המילאי, רבי יהודה, בר אל-עאי, א', י', ל', ע', א', י'.

זה התנאים הכי טובים.

כשאבן אדם בא זה תנאים מרווחים, נכון.

הם נרדו במערכות עם נרות.

במעלה עם נרות.

מי שהיה, מי שלא היה מעבד.

מי שלא היה פה?

צעדתי את זה בתיאור,

הייתי בתיאור בתיאוריה מצלע, נשפח בעד המען,

עד שהצבחתי באופן שלושה מיניים עם שיגרו את הש״ס

ואז זה חטאו,

שלפתי סטורים את העדר,

צריך לנחות חזק

ברוך שעתני מעיל,

וכשהיה מתכסה בו הוא מברך ברוך שעתני מעיל,

וזה מכיוון שהחביב עליו ביותר, שלא היה לה בגיחד.

חנויות גמורה.

פעם אחר גזר רבן שבעון בן גמליאל, טענית,

טענית ציבור.

ורבי יהודה רבי נועי לבא כי לא היה לה מבנה להתכסות ולהתעטף בו.

כתוב, לא ייבש גבר שמלת אישה, היכול לרשת הבגד שאשתו גם לרשת.

אומר המרשע שהבגד הזה היה לגבר ולאשה,

זאת אומרת לא על עיקר.

שלח רבן שעון בן גמליאל מעיל במתנה על מנת שיתעטף בו.

הוא הבין שהוא לא מגיע כי אין לו מעיל, לא יצא בטח לשוק ואין להם מה לבוא.

לא רצה רבי יהודה לקבלו.

הגביר את המחצנת ואמר לשריח,

ראה כמה אשר יש לי,

שנתמלא כל המקום זהורים.

אך לא נוח לי להנן בעולם הזה.

זה מעשה נס שנעשה לו והוא היה בטוח שיעשה לו,

כדי שלא יתבייש.

אז הוא יורים כבר חייל בטוח.

אתה חושב שאני קצת מאין מן בבקשה, נו.

אבל אני לא מסתכל עליו בעולם הזה.

נגמר מלמדת.

למה אתה מצדיק הגדול?

כשהיה מפורסם את התעסקותו, ואז הוא דיבר ופוסק על הכבוד ובאו אצלו.

מכל העולם.

הגיע אצלו פעם תלמיד חכם גדול, עשיר.

וכשהוא בא, לא היה לו כיסא אפילו להשיב אותו.

אז הילדים שלו יצאו החוצה, הביאו שני לבנים,

ושמו קרש עליהם, ונתנו לרב העשיר לשבת.

בסוף, לפני שהוא הולך,

אז הוא אומר לו, איך צדיק כזה גדול ומפורסם בכל העולם?

אין לו אפילו כיסא לאורח.

אמר לו, ואתה, למה אין לך כיסא?

למה אתה הולך בלי כיסא?

אמר לו, מה אתה שואל אותי אם אני הולך בלי כיסא?

הרי אני אעובר אורח.

אמר לו, גם אני אעובר אורח.

אין לו קריאות בעולם, אני אעובר אליו.

מה, אני צריך להשקיע בעולם?

אה,

השטריים של בעלי מדרגות שלא זקוקים כלל לעולם הזה משום דבר.

במסכת שבת אמרו,

אמרו חכמים,

כך היה מנהגו שרבי יהודה ברעיים בערב שבת מביאים לו ערבה מלאה במים חמים ורוחץ פניו, ידם ורגליו.

לא היה אז כמו אצלנו, אנדטיה וזה וזה.

היו הולכים למרחץ.

אבל בערב שבת מביאים לו ערבה מלאה במים חמים ורוחץ פניו, ידם ורגליו,

ומתעטף ויושב בסדינים ומצויצים בדומה למלאך ה' מצווקות.

גמרא בשבת כ', לכן מנהג התימנים בערב שבת לצאת בטלית לבית הכנסת,

כמו רבי יהודה מר אל-עי.

וכך הרמב״ם פוסק,

שמנהג החכמים ותלמידיהם נציג בערבי שבתות מעוטפים בטלית.

כמובן שברכים שעדיין יום.

אם לא אז רק מתעטפים בלי לברך.

בערב תשעה באב היו נהיינו נסעודה מפסקת, פת חרבה במלח.

יושב בין תנור לחיריים,

המקום הכי פחות שיש.

ואוכל ושותה קיטון של מים,

ודמה כי מי שמתו מוטל לפניו.

תראו בגנז הקרוב מה יהיה כתוב על המלאך.

תחנית ל',

ומין אחד כופר.

ראה את ריבי יהודה ורבי אל-עי שהיו פניו צהובות,

נענו שמחות ומאירות.

אמר אדם זה, יש בו אחת משלושה הדברים הללו או שותה יין

או מלווה בריבית

או מגדל חזירים.

שמע רבי יהודה ורבי אל-עי אמר לו,

טיפח רוחו של אותו האיש.

אחד מהם אין בי.

לא מלווה בריבית אני ולא מגדל חזירים אני,

ששניהם אסורים לישראל,

ולא שותה יין אני,

שאפילו כשאני שותה ארבע כוסות בליל פסח אני חש בראשי מפסח עד שבועות.

אמר לו, אז למה פניך צהובות?

אמר לו, התורה היא מאירה פניי,

שנאמר בקהלת ח' חוכמת אדם תאיר פניו.

גמרה בירושה מפרק ח' הלכה א'.

מעשה בחסיד אחד שיצא לטייל בחרמה בשבת.

ואמרנו שמעשה בחסיד אחד, רבי יהודה.

מעשה בחסיד אחד שיצא לטייל בחרמו בשבת.

וראה שם פרצה אחת בגדר,

וחשב עליה לגודרה במוצאי שבת.

בשבת הוא חשב

שהוא יגדור אותה אחרי השבת.

הוא אמר,

הואיל וחשבתי לגודרה בשבת,

המחשבה הייתה בשבת,

אני כונס את עצמי שלא לגודרה עולמית.

איך הוא נתן למחשבה שלו לשוטט

ולחשוב על מלאכה אסורה בשבת?

כתוב שלא יהיה דיבורך בשבת.

כדיבורך בחול, שלא יהיה לוכחה בשבת.

כאילו, לוכחה בחול. אבל אין מצווה כזאת לא להרהר.

אבל הוא היה חסיד.

מה עשה לו הקדוש ברוך הוא?

הצמיח לו שם במקום של הפרצה אילן אחד של צלף,

וגדר לו את המקום.

ומאילן זה היה ניזון ומתפרנס כל יום.

שבת, כופנין.

אתם רואים מי שמהדר בשבת,

איך השבת מהדרת אותו.

אמרו עליו הרבי יהודה מר אלעאי,

שהיה משתדל מאוד לשמח חתן וחלה.

והיה נותן ענף של הדס.

הוא מרקד לפני הכלה ואומר,

כלה נאה וחסודה.

כתובות יד זן

ציונו של רבי יהודה מר אלעאי נמצא בסביבות העיר צפה.

שלושה קילומטר צפונית-מערבית לצפת,

ליד הכפר עין-זה-תום,

על אם הדרך למירון.

מקובלי צפת היו עולים לקברו של רבי יהודה בריאה מדי ערב שבת

ובערבה ראשי חודשים.

גם הערנים כיבדו את מקום הציון ונהגו להחליף של בנרות.

הוא היה אומר,

אמר רבי יהודה בר אל-עאי,

כל העושה דברי תורה עיקר בדרך ארץ טפל,

עושים אותו עיקר בעולם הזה.

דרך ארץ עיקר ודברי תורה טפל,

עושים אותו טפל בעולם הזה.

כל העושה דברי תורה עיקר ודרך ארץ מלאכה טפל,

עושים אותו עיקר בעולם הזה.

בלילה נטמן גדול הדור הרב יוסף אלישי זכר צדיק וברכה.

מאות אלפים ליבאו אותו.

תראו לי חילוני,

שהיה לו כזה דבר.

רבין, אחרי הרצח, ששמו אותו שלושה ימים ברחבת הכנסת,

אלפים בסך הכול.

שלושה ימים.

פה,

במשך זמן של 4-5 שעות בלבד עד הקבורה,

מרגע שהודיעו עד זה, מאות אלפים.

וזה עוד בלי אנשי חוץ-לארץ שרצו להגיע, ואלה שלא הספיקו, ואלה שלא עם תוכניות,

ואלה שלא עם חתונות כבר, ואלה שלא עם זה.

זה כמודה של התורה. זה העיקר בעולם הזה.

וכל העולם היה משחרר לפתחו, כולל ראשי ממשלות, כולל הכול,

והמילה שלו קובעת.

היה לו מזל,

מזל, מזל גדול,

משכל רב,

שפעם אחת הוא הלך בהיותו אברך לשמוע זמר מפורסם, שהיה ירא שמים, מפורסם,

ירא שמים אבל.

ובדרך הוא אמר,

מה, אני בטל זמן של לימוד תורה לשמוע את החזן?

סב על עקבותו וחזר.

מה יצא ממנו?

הרב אלישי.

אם הוא הולך לשמוע את הזמרה,

לך תדע?

מה היינו מקבלים?

מי שדרך ארץ עיקר ודברי תורה טפל, עושים אותו טפל בעולם הזה.

כמה כתבו על שמיר עכשיו שנפטר,

ושמו אותו ברחבת הכותל,

וכמה באו?

בושה וחרפה.

משלו משל, מה הדבר דומה?

רבי שמעונדר יוחאי נפטר

לפני אלפיים שנה.

בהילולה שלו מגיעים בערך מאות אלפים.

מה מבקשים?

רפואה, פרנסה, ישועה, זיגוגים, זרע חי וקיים, כל הבעיות מבקשים.

תראו לי רופא הכי מפורסם,

שאיזה חולה הולך לקבר שלו, שיתפלל עליו.

תראו לי איזה ראש ממשלה שיש לו בכלל מניין, ליארצייט.

בן גורגור, כשהולכים אליו,

אז רק אם השומרי,

הבאדיגארד,

אז שומרים אנשי הביטחון ביחד, בקושי מגיעים למניין, ומניין לא כשר,

כי אם מחללי שבת אז גם מניין אין לו.

זה בן גורגור שהקים כביכול את המדינה,

ראש הממשלה הראשון.

אתם מבינים מה זה כבוד חכמים הנחלו,

לא רק בעולם הבא,

גם בעולם הזה ולאחר פטירתם.

אז רואים מי מוערך על-ידי עם ישראל ומי לא.

מי היה הרמטכ״ל השלישי של מדינת ישראל?

מי היה ראש הממשלה הרביעי של מדינת ישראל?

את מי זה מעניין בכלל?

כמה ראשי ממשלה היו?

ללכת לתיכוניסטים.

הם לא יודעים איפה חיפה. תראה להם במפה, תראה לי איפה חיפה, מפה בלי, לא כתוב שם.

הוא לא יודע בכלל.

עשו מבחנים.

אתם חושבים שזה רק התלמידים והממורים ככה.

לא בזה, מושגים ביהדות?

השם מרחם.

אנשים חיים את הרגע ואנחנו לומדים פה כל יום את ההיסטוריה של עם ישראל לפני אלפיים שנה, שלושת אלפים שנה, וזה נר לרגלינו וזה מה שמחיה אותנו ומזה עם ישראל מתפרנס עד היום.

מדבריהם ומעשיהם של אותם חכמים של פעם,

ומאלה של היום שמדברים ונושמים אין מה ללמוד מהם כלום.

יש דבר אחר ללמוד מהם. מה לא להיות ואיך לא להתנהל?

זה הלימוד היחיד שאפשר ללמוד מהם.

איך הספיד עזר ויצמן את רבין?

איזה בלורית הייתה לו.

לא היה לו להגיד, הוא היה אומר.

מה לעשות, עמי ארצות.

שיחקנו יחד, שתינו יחד, אכלנו יחד.

זה מה שיש להם להגיד.

חוסיין, מלך ירדן, כשבא, אמר פסוקים פרשת השבוע.

כל אלה שבאים מחוץ לארץ אמרו פסוקים מהתנ״ך.

בעזר ויצמן בכלל לא יודע באיזה פרשה אנחנו.

בושה וחרפה.

פעם הייתי במלון לנסיכה.

סיפרו לי המולצרים, הראו לי שמה יש חדרים-חדרים של הנשיא ויש חדרים של זה, כל מיני.

יש חדר שהוא בצביון של סינים,

יש חדר של יפנים. בקיצור, יש להם שם כמה קומות חמצ'ננות כאלה.

אז אמרו לי שפה עזר ויצמן היה.

הוא היה מתמסטל בלילה.

שותם, זעתת.

ובמסדרן

הוא היה יוצא החוצה, עושה ורם, ורם, ורם, ורץ כמו מסלול.

היו צריכים לעצור אותו, כל המלצרים.

ככה הוא מתנהל.

בגיל 70, משהו כזה, כשהוא היה כבר חצי בדרך החוצה,

הוא עוד ביקש לעלות על מטוס וזה.

מחור טוב היה, נחמד.

איזה בלורית הייתה לו.

חבל על התסרוקת.

אז גם ערבים כיבדו את מקום הציון של רבי יהודה בר אל-עאי.

דרך אגב, בהרבה ארצות מחוץ לארץ עד היום ערבים ש...

על קברות צדיקים יהודים כמו רבי יעקב אבו חסירא,

כמו רוב שב״ס יזכר צדיק לברכה,

שוטפים את הקבר, מנקים, הכול, מסבירים, מגיעים תיירים,

הם אומרים להם מי זה, מה זה, הכול.

כל מיני מקומות בעולם.

משלו, למשל, למה הדבר דומה?

לי סטרטיה שעוברת בין שתי דרכים.

זה רחוב, דרך ארץ.

אחת של אור ואחת של שלג.

אם היה לך כנגד האור,

הרי נכנע באור.

ואם היה לך כנגד השלג,

הרי לוקה בצדנה.

כיצד יעשה? יהיה לך בינתיים.

להיזהר בעצמו שלא יכבד באור ושלא ילכה בצדנה.

אבו דריבי נתן כף ח'.

דרש רבי יהודה ורבי אלעאי לעתיד לבוא.

מניעו הקדוש ברוך הוא לייצר אריים ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים.

הללו בוכים והללו בוכים.

צדיקים בוכים מרוב שמחה לפי שנדמה להם ייצר ארע כהר גבוה.

והם אומרים, היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה?

דרשעים בוכים מרוב צער שנדמה להם כחוט השערה.

והם אומרים, היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה?

ואף הקדוש ברוך הוא טמא עיניים.

שנאמר בזכר יחד,

כה אמר ה' צבאות כי יפלא בעיני שירא את העם הזה.

גם בעיניי יפלא.

סוכה נ״ב.

אז רגע, מה זה ייצר ארע? זה הר גבוה או שזה שערה?

אומרים חכמים שיצר ארע בסך הכול שערה.

רק כיוון שהצדיקים מתגברים עליו פעם אחר פעם,

אז זה עוד שערה ועוד שערה ועוד שערה, עוד שנייה,

הר גבוה.

אבל הרשעים אפילו פעם אחת לא התגברו עליו,

אז הם ראו אותו בגודל הטבעי.

מה, זה רק שערה?

ולא התגברנו?

אתה אומר לבן-אדם, תלמד שבעה דפים.

לא מבין מה הקושי? לקרוא.

אפילו אם אתה לא מבין,

מה הבעיה לקרוא?

כל הזמן מדברים.

אתמול דיברתי על מעלת הדיבור.

במה האדם זכה יותר מן הבהמה שיש לו דיבור, אני לא יכול לדבר.

דבר.

דבר.

ודיברת הבעיה ולא מדברים בטרים. דבר.

כל אלה שאתה מוציא פסוק,

כל מילה תורג מצוות.

אם היית אומר אלף אלף אלף אלף אלף אלף אלף ועל כל מילה שאתה אומר אלף, היה צריך אלף דולר, אלף דולר, אלף דולר, אלף דולר.

היית מפסיק להגיד אלף אלף אלף אלף אלף אלף אלף אלף

אלף, אלף, אלף.

ואתה אומר מלה, תרי על מצוות, תרייג, תרייג, תרייג, תרייג, תרייג, תרייג, תרייג.

תגיד אפילו לפסוק אחד כל הזמן.

מראשית, מרה, אלוקים, את השמים, את הארץ.

אתה מקבל על המלה את בראשית אותו דבר.

אחת נותנתם נה, אומר החידה, למה להגיד פסוק זה?

אפילו לומר פסוק זה.

אם אתה נמנע מדברי תורה, אתה מתאחל לארור.

ארור השאלה היא כי מדברי התורה הזאת לעשות אותם.

לוטן זה לשון ארור,

ליט, בארמית, לבטייה.

אחות לוטן,

אתה רוצה את אחות לארור, תמנע, תמנע לעצמך מדברי תורה.

אז אתה אומר, מאחות לוטנתם נע, מאחות לוטנתם נע, מאחות לוטנתם נע, מאחות לוטנתם נע. על כל פסוק שאתה אומר אתה מקבל תרייגים, תרייגים, תרייגים, תרייגים.

כי לקח טוב נתתי נכה, תורה תיאלת עזרו, ניש צייכל, ניש צייכל.

רבי יהודה בר אביב אלעא אומר, כל שאינו מלמד את בנו האומנות,

הרי הוא כאילו מלמדו לסטות,

להיות גנב, שודד,

קידושין כט.

ברבי נעורי, מה אמר?

איני מלמדת בלי אמנות אלא תורה.

רבי יהודה ורבי אל-עאי אומר, אומה זו,

עם ישראל, משולל העפר ומשולל הכוכבים.

כשהם יורדים, יורדים עד העפר, וכשהם עולים, עולים עד הכוכבים.

מגילת טיזן.

רבי יהודה בר-אי אומר,

אכול בצל, נשב בצל.

ואל תאכל אווזים מתרנגולים,

ויהיה ליבך רודף עליך.

פסחים, קווי ד'.

שמעת על זה אוכל?

בצלים.

אכול בצל, נשב בצל.

ואל תאכל אווזים מתרנגולים, ויהיה ליבך רודף עליך.

אל תתמכר לחיי העולם הזה.

מה יש לאכול? בצל? בצל?

לא, עכשיו אני פותח שולחה של שולחה של זה.

אה, אין זה טוב, אני אלך לקנות.

היי, קח מה שיש בחייה הזאת, יאללה, תגמור.

זה דרך לנסיעה? אל תעשה מזה סיפור.

אחרי הסמטים שיש לנו בחייך, הכול אותו טעם.

ועל זה משלמים הרבה כסף.

תאכל בטוטה,

או תאכל תפוח אדמה,

או תאכל פירה,

או תאכל צ'יפס.

הכול זה אותו דבר.

רבי יהודה בר-אלוהים אומר, מה בין דורות ראשונים לדורות אחרונים?

דורות ראשונים עשו תורתם כבר

ומלאכתם ערי,

ושתיהן התקיימו בהם, בידם.

דורות אחרונים ודורות אחריו עשו מלאכתם כבר.

ותורתם ערי, ושתיהן לא נתקיימו בידם.

אז יש כאלה שואלים,

מה, אלה יש להם, רבי יהודה בר-אלוהים, סנדלר,

והיה ביהושע פחמי,

והיה זה, אז איך הם עבדו?

אז איך הם עבדו?

הנה התשובה. רבי יהודה בר-אלוהים.

ראשונים,

תורה התעכבה,

מלאכה ערי.

התקיימו בידם גם זה וגם זה.

היה להם מה לאכול והיתה להם חוכמה מרובה לאין שיעור.

דורות אחריהם

עשו מלאכה קבע,

והתורה הרי,

שתיהן לא התקיימו בידם.

ארבעה עשו כרבי שמעון ולא הועלתה בידם.

ולא הועלתה בידם.

לא היה להם את הביטחון מספיק. הנה, אומר מפורש, רבי יהודה בר-אל-עי.

אז בכל דור ודור זה לא משנה מתי אתה נמצא.

תלוי בדרגת הביטחון שלך.

זה מה שקובע.

אז זה היה רבי יהודה בר-אל-עי.

על רבי נעורי נלמד אחרי זה.

רבי חנאי ימרגשי אומר, הצער הקבוצה בזה כל סיום.

רפיקה וחרמה להם תורה מצוות.

שנאמר רבי נכון החפץ למעצית כה הגביל תורה ויעדיה.

ידען ויתקדש שמר הבא.

ואומר בעל מהדברה כראותה ויאמר מה גודל בעצמך וקרב יקרב בשלהם.

ובהתניחה יכון ובין יכון ובין יכון בית ישראל ועגליו ובין יום קריב ויבוא אמן.