מעשה אבות | רבי נהוראי ורבי ינאי | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

ירושלמי ברכות, פרק ט' רכבי

כן, אבל אנחנו העולם בסבבה,

אולימפיאדות, הצגות, מופעים, חרטט

והמקדש חרב,

מה פירוש?

הוא חרב מזמן, לא מה עכשיו,

אבל הוא עדיין חרב ואנחנו לא דואגים לברות אותו.

הקדוש ברוך הוא, איבה למושב לו.

הקדוש ברוך הוא רוצה שבית הקדש ייבנה.

איבה, מה זה איבה למושב לו?

מתאבה. איזה אותיות זה?

אלף, מה?

זה השלמות

לכיסא כי יד על כס יא,

מלחמה לה' מועמלק.

אין השם שלם ואין הכיסא שלם עד שהקדוש ברוך הוא ייפרע מועמלק.

אז כתוב כי יד על כס יא,

יא זה חצי ה'

מה חסר?

אבל בכס וחסר, א' זה איבה.

איבה, למשל, לא. מתי הוא יוכל לשבת סוף סוף בירושלים בבית המקדש השלישי?

כשיהיה דוד ומודוד ויתבטל עמלק ואז הוא יוכל לשבת בקדוש ברוך הוא. אז כל זמן שבית המקדש ערב אז אין לקדוש ברוך הוא כביכול מנוחה.

בהם הגויים שולטים בינתיים בעולם, מלכות אדם חוגגת וכו'.

אבל עוד מעט אמריקה לפני קריסה עולמית כלכלית,

עד שלא תהיה פרוטה מצויה בכיס.

בלתי נתחיל עם מלחמות כמו שצריך.

כי בדרך כלל כשאין כלכלה ואין כלום, מחפשים מזה טוענות להשתיק את העם,

מחפשים מלחמות וכל מיני דברים.

הסקר שכל פעם שהארצות הברית היו לפני קריסה מצויה מלחמות.

בית העם, בוודאי.

זה לא רק הם, זה בכל העולם ככה.

ככה משתיקים את העם. גם עם התאומים, הם היו ממש תקנים השדר.

רבי נאורא אומר,

הלומד תורה בילדותו דומה לעיסה שנלושה בחמים.

כשנשים בצק במים חמים הקמח מתערב ומתדבק יפה.

כך מי שלומד תורה בצעירותו יזכור היטב את לימודו.

אז לכן הלומד תורה בילדותו דומה לעיסה שנלושה בחמים.

והלומד תורה בזקנותו דומה לעיסה שנלושה בצונן.

כי הבצק לא כל כך מדובק ורך אלא קשה ומתפורר.

ככה לומד תורה בזקנותו קשה לו לזכור את לימודו.

אבות דרבי נתן כג רבי נאורא אומר,

כל המבייש פני חברו, לבסוף הוא מתבייש.

ולא עוד אלא שמלאכי חבלה דוחפים אותו וטורדים אותו מן העולם ומראים קלונו לכל בעולם.

מסכת קלה

אני בכוונה לא פותח את הקול כי אחרת לא נגמור, אבל יש על כל דבר לדבר הרבה הרבה הרבה הרבה.

אנחנו רק

רבי נאורא אומר,

דור שבן דוד בא בו,

דור שבן דוד בא בו,

היינו הדור שיהיה בו מיד משיח,

עכשיו כן, עכשיו

נערים ילבינו פני זקנים

נערים ילבינו פני זקנים,

כמו הטופש עשרה מאתמול

וכמו הפראיירים שמדברים נגד חכמי כל הדורות.

כלומר, יחרפו וימשו אותם.

וזקנים יעמדו בפני נערים על מנת לכבד אותם.

הכול מתהפך.

ובת קמה באמה,

הבת מחרפת ומביישת את אמא שלה,

והיום יש מקלט להורים מוכים.

היום, היום, כבר עשרים שנה.

הורים מוכים.

לא בעלים מוכים ונשים מוכות. הורים מוכים. יש גם הורים מוכים.

מכת מדינה.

בת קמה באמה וכלה בחמותה.

ופני הדור כפני הכלב.

דור חצוף ומחוצף ואז ככלב.

וכן נאמר מסכת סוטה מ' ט' בעקבות המשיח החוצפה תגדל.

ואין הבן מתבייש מאביו.

סנדרין צדיק זן.

דיברנו על זה באריכות מקלטות.

פרק ד' משנה ט׳ו רבי ינאי אומר

אין בידינו לא משלוות הרשעים ואף לא מייסורי הצדיקים.

רבי מתאים בן חרש אומר הביא מקדים בשלום כל אדם והביא זנב לאריות ואל תהיי ראש לשועלים.

רבי ינאי אומר אין בידינו לא משלוות הרשעים

כלומר אין ידוע לנו מדוע דרך רשעים צלחה

ואפילו לא מייסורי הצדיקים ולא ידוע מפני מה הצדיקים מדוכאים בייסורים. יש הרבה תירוצים מזה, אבל אנחנו לא יודעים בדיוק.

רבי מתאים בן חרש אומר,

יש עוד לפרש בזה, אני גם לא פותח.

רבי מתאים בן חרש אומר,

הביא מקדים בשלום כל אדם

והפעילול נוכרי בשוק.

וכן מסופר מסכת דרפות יד זאן על רבן יחנן בן זכאי שלא יקדימו אדם שלום מעולם

והפעילול נוכרי בשוק.

מבעל הטורים דרש על הפסוק וישם לך שלום,

שלום בגימטרייה שווה לעשו.

בעל ארמוס צריך להיות בשלום אפילו מעשו.

מביא זנב לאריות

זה במדבר ו' כח'.

מביא זנב לאריות מוטב שתלמד ותתחבר למי שגדול ממך בחוכמה.

אז עדיף שתהיה זנב לאריות.

ואל תהיה ראש לשועלים.

ואל תהיה ראש למי שפחות וקטן ממך בחוכמה.

עדיף שתהיה זנב ותלמד מאריות ממה שתהיה ראש לשועלים. למה? אתה כבר לא תוסיף בעצמך כלום.

ככה תמיד אתה תוסיף ותרבה.

רבי ינאי הוא כנראה אביב של רבי דוסתאי המופיע בפרק שלישי משנה אחת.

וזו המשנה היחידה שמופיעה בשישה סדרי משנה.

מעשה ורבי ינאי, שהיה יושב ודורש בפתח עירו,

ראה נחש זוחל ובא לעיר.

נעשה, הבריח אותו לצד אחד,

וחזר הנחש ובא לצד השני.

הבריח אותו גם לצד השני,

ושוב חזר לצד הראשון.

כשראה זאת רבי ינאי אמר זה הולך לעשות שליחותו.

אם אני לא יכול לעצור אותו אז הוא הולך לעשות שליחות.

מיד יצא כל שמועה בעיר, פלוני בן פלוני.

רבי נשכו נחש ומת

בראשית רביי עוד.

רבי ינאי היה לובש בגדיו היפים בערב שבת ואומר בואי ייקלע בואי ייקלע

ומראה בשבת כט מעשה ברבי ינאי שהיה מהלך בדרך

וראה אדם אחד שהיה עשיר ביותר ומהודר בלבושו

וסבר רבי ינאי שהוא תלמיד חכם.

אמר לו רבי ינאי,

יבוא רבי להתארח בביתנו.

למה? ראה אותו עשיר ומהודר בלבושו,

חליפה, פרק, מגבעת.

אמר לו, בוא, יבוא להתארח בביתנו.

אמר לו, אין.

נכניסו לביתו והיכילו והשקעו.

שאל אותו שאלות במקרא ולא ידע לענות לו.

במשנה,

הוא גם לא ידע לענות לו.

בגדה לא ידע לענות לו, בתלמוד ולא ידע לענות לו.

סתם חליפה בכובע.

שוחק זקן בפרעות, חריץ.

כשראה זאת רבי ינאי אמר לו, טול ידיך וברך ברכת המזון.

אמר לו, איני יודע לברך.

יברך ינאי בביתו.

אמר לו, רבי ינאי,

יכול אתה לומר מה שאני אומר? אני כבר לא יודע מה הוא יכול גם להגיד מה שהוא אומר.

לעזור לו ולהתדקלם.

אמר לו, אין.

אמר לו, אמור,

אכל הכלב מפיתו של ינאי.

עמד האורח ותפסו לרבי ינאי ואמר לו, ירושתי אצלך ואתה מונעה ממני.

אמר לו, מה ירושתך אצלי?

אמר לו, פעם אחת עברתי לפני בית ספר,

ושמעתי את כל התינוקות שאומרים,

תורה ציווה לנו, משה,

מורשה קהילת יעקב.

מורשה קהילת ינאי לא נאמר כאן, אלא קהילת יעקב.

אמר לו, למה זכית לאכול על שולחני?

אמר לו, מימי לא שמעתי דבר רע

והחזרתי לבעלם.

זאת אומרת, אם הוא שמע בגנות אדם מסוים, לא הלך וסיפר לו מה שדיברו עליו.

דהיינו, לא סכסך.

ולא ראיתי שניים מרימים זה עם זה,

ולא עשיתי שלום ביניהם.

אמר לו, רבי ינאי, כל כך דרך ארץ אצלך וקראתיך כלב?

ויקרא רבתת.

חכמים שראו עם הארץ לא יכלו לסבול את זה.

לא יכלו לסבול את זה.

עם הארץ.

אמו אורס כשרס.

מה זה?

למה שיהיה אדם עם הארץ?

עכשיו תלמד. אתה לא יודע, ילמדו אותך. אתה לא יודע, ילמדו אותך. גם אם אתה בן 70, לא יקרא, תלמד.

ואנשים לא מגיעים מארצות הגולה ולומדים באולפן?

מה הבעיה?

סבתא שלי, בגיל 70, התחילה ללמוד באולפן והלכה ללמוד שלוש פעמים בשבוע.

היא ידעה לקרוא ספרים אחר כך ולהתפלל בסידור והכול, פרשת השבוע והכול.

בגיל 70.

פעם אחת ראה רבי ינאי אדם אחד שנתן זוז לעני מפרסיה.

אמר להם מוטב שלא היית נותן לו מעכשיו שנתת לו וביישתו.

חגיגאי

כנראה העני לא השיט את ידו,

אבל הוא ידע שהוא עני,

הוציא את הזוז ונתן לו. עכשיו כולם ראו שהוא נותן לו.

יש כאלה שלא רוצים שהמצב שלהם ידעוק.

יש עני שמחזר על הפתחים ויש עני שמחזר על הפתחים. הוא עני אבל לא רוצה לחזר על הפתחים, לא רוצה שיתחום במצבו.

הוא אמר רבי חנינא בן נאסי שלמדנו,

הוא אמר רבי יהודה שלמדנו, לא רוצה שיתחום עליו.

מסתדר עם מה שיש לו.

שאלו ידע, מה אתה עושה בפרסיה?

מוטב שלא היית נותן לו מעכשיו שנתת לו וביישתו.

מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות הסמוכות לציפורים והיה מכריז ואומר,

מי מבקש לקח סם חיים?

היה מכריז.

סם מדחי, סם מדחי.

הוא מוכר סם של חיים,

סם שמאריך את החיים.

מי לא יבוא?

מי לא רוצה לקנות סם חיים?

היו הכול מתכנסים ובאים אצלו ואומרים לו, תן לנו סם חיים.

היה רבי ינאי יושב ועוסק בתורה בביתו.

שמע אותו.

אמר לבעל החלל אחד לביתי ומכור לי את סם החיים.

בא אותו רכה רבי ינאי וראה לו את הפסוק שבספר תאמים.

הוא מקצר פה,

הוא עושה את הכול ונשמש.

אני אומר לו, זה לא בשבילך,

זה לא סחורה בשבילך. הוא אומר, ביי, באבו.

הראה לה את הפסוק בתהילים, מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב?

מה כתוב אחריו?

נצור ראשונך מרע ושפתיך מתדבר מלמעו.

אז מי האיש החפץ חיים אוהב ימים? אתה רוצה להאריך ימים?

נצור לשלכם מרע ושפתיך מתדבר מלמעו.

אמר רבי ינאי,

אף שלמה המלך מכריז ואומר,

שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו.

זאת אומרת, אדם שלא שומר את פיו ולשונו מביא צרות ומקצר את ימיו.

אמר רבי ינאי, כל ימי הייתי קורא פסוק זה ולא הייתי יודע,

כמה הוא פשוט.

עד שבאר אוכל זה והודיעני עמידה זרה יט ויקרא רבת את זר.

עכשיו, זה הרבה הרבה דיבורים.

מה התפעל רבי ינאי? אני לא יודע את הפסוק.

יש מסבירים

שרבי ינאי לא האמין שאפשר למכור סחורה כזאת בשוק.

זה בבתי-מדרש מבינים, לומדים במרכז.

אבל כשהוא מכריז ברחוב מי ירצה שם חיים, מי ירצה שם חיים, וכולם עוזבים את החנויות והולכים לשמוע דברי תורם,

עד כדי כך זה פשוט שיתפוס את כולם.

ויש עוד ניאורים בזה.

אבל פעם הסברתי

שמה הוא מכר?

הוא מכר סם חיים.

אבל עוד לא המציאו סם שמאריך ימין בלי הגבלה.

זה אריכות ימים. מה פה? לא תמוד בקיצור ימין.

שתשלים את שנותיך.

אז נגיד גזרו על בן אדם ויהיינו מלמד מבולדו,

נגיד שהוא היה 70, 80, 120. אבל יש מישהו שיכול לחיות 1,000, 2,000, 5,000, 100,000, 200,000 שנה.

יש דבר כזה.

אני חי כמה מאות אלפי שנים.

כי השאלה, מה אתה מספיק לעשות?

כמה אפשר ללמוד? אפשר ללמוד 24 שעות?

אי אפשר ללמוד 24 שעות.

אפילו הגאון,

הוא ראשון שעתיים.

אז כמה הוא למד? 22. כמה הרב אלישיב למד?

20 שעות כל יום.

ארבע שעות רגע ישב.

בגבול מאה ושתיים.

אפשר יותר.

אפשר.

אם אתם נותנים דרשה להמונים,

אז כל שעה שלך זה כפול האנשים.

ואם היא מוקלטת,

אז זה כפול השנים שישמעו מספר האנשים.

אז כל שעה שלך כמה שעות?

שנים.

ואם הפצת 20 מיליון ועוד 50 מיליון גנזל ועוד ועוד,

אז כמה אתה חי?

ואם הם מעתיקים אותך?

ואם הם אומרים כמוך?

ואם הם למדו ממך?

ואם הם הוציאו דיסקים כמוך?

ואם עשו כמוך? סופי שבוע? סופי שבוע?

ואם עשו ועשו והעתיקו? ועוד ועוד ועוד.

אז זאת אומרת, אדם יכול. לכן הוא אומר,

מי שחפץ חיים אוהב ימים.

צריך לאהוב את הימים.

שכל יום תמלא אותו פול, פול, פול, פול.

לא פול רק בשעות, פול בפול.

זאת אומרת, תגדיל כל רגע פי כמה וכמה.

תעשה פעולה אחת ששווה שנים.

כמה זמן לוקח עשה עם ש״ס?

שנה, הכי מאוד, נכון?

לפי המציאות של שעה.

הגאון היה גומר ש״ס כל חודש.

אבל נגיד בשנה, בשנה.

ואם עשינו כבר למעלה מ-1,300 איש אז זה 1,300 שנים.

וכן הלאה.

כל דבר ודבר אוהב ימים, אוהב ימים, לראות טוב.

אתה תגיע למעלה ואתה תראה את כל הטוב, כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזור.

מה זה?

עכשיו, מי שתורם לשופר,

מה שלא אוהבים הרבה אנשים, כי כסף זה דבר חשוב לשמור עליו בשביל למות עשיר,

אז מי שתורם לשופר, מי השותף בכל הפעולות האלה, קח את שכרו.

אתמול שאל אותי אחד, אני כבר 20 שנה תורם לך, חי כפליים.

נסחרי, אמרתי לו, אתה שותף באופן היחסי של כל הפעילות שלנו כנגד הכסף שנתת.

אז היה כדאי לו? לא, היה כדאי לו.

יש קופת חיסכון יותר טובה בעולם?

תראו לי איזה בנק, תראו לי איזה בן-אדם שייתן לך, תראה לי שהוא כפור, תראה לי מה שאתה רוצה.

תראה לי אחד שיכול בשקלים לקנות שכן נצחי כזה בלתי פוסק.

אנשים טיפשים שלא משקיעים את הכסף שלהם במקום כזה.

למה זה המקום שמייצר זכויות הכי גדול בעולם?

אבל כסף זה בעיה.

כסוף נחשפה נפשם של האנשים לכסף,

והם אוהבים את המטבעות לטבוע בהם.

אבל הם שוכחים שהם זוזים וזזים ולא נשארים במקום אחד.

ואומר החידה,

סלעים מחסל השפנים.

סלע זה כסף.

וזה מחסל השפנים, אלה שפוחדים לשחרר את הכסף.

מעשב רבי ינאי שהיה לו אילן נטוע בתוך שדהו ונופו נוטה לרשות הרבים.

היה שם אדם אחד שגם לא היה אילן שנוטה לרשות הרבים ובני רשות הרבים היו מתלוננים עליו שזה מפריע להם בהילוכה.

מאה עשרה, בא לפני רבי ינאי וסיפר לו על האילן שנוטה לרשות הרבים ועל התלונות של האנשים.

מה עליו לעשות? אמר לו, רבי ינאי,

לך היום, בוא, מחר אני אפסוק לך את הדין.

בלילה שלח רבי ינאי את הפועלים שלו שיקצצו את האילן שלו שבחצר.

למחרת בא אותו האיש לפניו ואומר לו,

בני רשות הרבים צודקים לך, קצוץ את אילנך.

אמר לו, והרי גם האילן שלך נוטה לרשות הרבים,

אמר לו, צא וראה,

אם קצצתי את שלי, קצצתי את שלך. אם למה, תקצוץ.

אתם רואים,

חכמים מקשות עצמך וחכמים מקשות אחרים, והם גם קולטים את האנשים מהתוכנית שלהם.

אז כדי שלא יהיה פתחון פה, קודם כול הם מנקים את עצמם.

בטעם שרבי ינאי לכתחילה לא קצץ את האילן שלו מפני שסבר שנוח להם לרשות הרבים לשבת בצלו.

אבל כשזה בא ואמר, ואת בני רשות הרבים מתלוננים,

אז הוא הלך לקצוץ.

למה? כי רבי ינאי לא העירו.

והוא סבר שזה נוח להם.

הכשרה שלא הלך להם,

אז הוא הלך וקצץ.

בבא בתרא, סמך.

סמך. אפשר לסמוך עליו.

אמר רבי ינאי,

לעולם לא יעמוד אדם במקום סכנה.

והוא אמר שעושים לו נס.

שמה אין עושים לו נס.

ואם עושים לו נס,

ננקים מזכויותיו.

מהקופה שלך לוקחים.

בשביל לזכות אותך,

לוקחים לך מן הקופה.

עוד רגע.

אמר רבי ינאי,

איחר אדם את נדראו

נתבקרה פנקסו.

כלומר, נבדק חשבונו ונזכרו חטאיו.

בראשית רבה, פה א'.

זאת אומרת, אדם לא יאכר מודרו יותר משלושה רגלים. צריך לשלם כמה שיותר מהר. אבל שלא עברו שלושה רגלים.

ואם הוא מאחר לשלם את הנדר,

מבקרים את הפנקס שלו ונזכרים החטאים שלו. יש מלאך שנברא מהנדר ואחר כך הוא דופק,

חביבי,

וטובע ראשית רבה פה.

רבי ינאי אומר, כל ליצנות אסורה חוץ מליצנות של עבודה זרה.

מגילה כ'ה',

כל ליצנות אסורה אסור להתלוצץ,

אבל להתלוצץ על עבודה זרה מותר.

אז לכן מותר להתלוצץ על כל עבודה זרה, ולא רק עבודה זרה,

כל מי שעושה מעשים של עבודה זרה ליהדות.

וזה מה שאנחנו עושים בדרך כלל כנגד כל השיטות הטיפשיות שלא הולכות בדרך התורה.

וזה הכלי שמותר להשתמש בו למטרה הזאת.

אבל סתם ליצנות זה אסור.

כל המתלוצץ מעניקים לו גיהינום.

יש רבנים שהתפקיד שלהם מתלוצץ והם לא יודעים מה יחכה להם.

אם לליצים הוא יליץ,

ולערבים ייתן חן לבני חנן אמר כשהוא אומר.

הצעה הקדוש ברוך הוא זגן זרעון.

הלו?

כן, מי זה?