מעשה אבות | בן בג בג ובן הא הא | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

להזריק לחולה תמצית ממוח של כלב שוטה?

כבר נודע זאת לחכמים זיכרונו לברכה לתת מהכבד של אותו כלב?

חיין במסכת יומא פג.

וכן מוצאים בכל התלמוד מאות מקומות בהם אנו רואים שחכמים זיכרונו לברכה ידעו את כל החוכמות מכוח לימוד התורה.

בערידה שקיבלו זאת במסורת מסיני.

לדוגמה אמרו חכמים כל דג שיש לו קשקשת יש לו סנפיר.

נידן ונעלם. ועוד אמרו כל שיש ביבשה יש בים חוץ מחולדה.

ירושלמי שבת פ״ד. וכן אמרו שיש 700 מיני דגים ו-800 מיני חגבים, חולין ס׳ג.

וכי איך ספרו את כל המילים הללו?

אלא בוודאי שדיעות אלוהי אי אפשר לדעת בלי מסורת.

כי מי יוכל לחקור על כל הדגים שיש בים עד האחרון שבהם?

וגם בימינו אינם בטוחים שיודעים על כולם.

עוד אמרו

חכמים זיכרונו לנוחה. כל העופות מגביעים פיהם לאחר שקולטים את המים.

חוץ מן היונה שהיא מוצצת.

פרה פרק ט'

נשנה ג'. כל שיש לו קרניים יש לו טלפיים. נידן ונעלם.

מעיים של חזירים דומים לבני אדם. תענית כא.

דג, נחש וחזיר, ככל שמזקינים מוסיפים גבורה.

שבת עין זן.

אין שום ספק שחכמים זיכרונו לך שלטו בכל חכמות המדע והטבע.

לפי שכל חכמות העולם נרמזו בתורה הקדושה,

דברי התנא של משנתנו הפוך בה והפוך בה דכל הבא.

בן ההא אומר לפום צערא אגרא.

לפי הצער, השכר משתלם.

כמה שאדם מצטער וסובל בעבור לימוד התורה ובקיום המצוות,

ככה שכרו מרובה.

והרמב״ם פירש כך.

לפי מה שאתה מצטער ומתייגע בלימוד התורה,

כך יהיה שכרך בהשגת התורה.

כמה שאתה מצטער על התורה, שכרך יהיה גדול בתורה.

דהיינו, ככה תשיג יותר תורה.

ותזכה להבין אותו ולחדש בחידושים.

בן ההא היה תנא קדמון בדורו של אלן הזקן כמאה שנים לפני חורבן בית המקדש השני.

הוא גם זכה לגילוי עליון, נביא זכור לטוב.

כפי שמופיעה במסכת חגיגת ט'

בן ההא מלמדנו במשנתנו.

שלפי גודל הצוהר שאדם מצטער בלימוד התורה ובקיום המצוות,

כך גם השכר שלו יהיה גדול לעולם הבא.

ובעניין הזה מובא משל על מלך גדול אחד שבנה ארמון נפלא.

אחר כך הביא ארבעה אמנים ממרחקים

שיצבעו לו את ארבעת הקירות של חדרו.

ונתן לכל אחד ואחת כותל,

בא ואמר לו, מי שיעשה מלאכה נאמנה ובתכלית היופי

יקבל שכר גדול.

ונתן להם זמן, שנה עבודה.

שלושה אמנים השתדלו בחריצות יתרה לעשות מלאכה על הצד הטוב ביותר.

ורצו שהמלאכה שלהם תהיה מלאכת אמן מעשה ידיהם להתפאר.

ארמיעי עצלן כלה בהבל ימיו, באכילה ובשתייה.

כשהגיע היום האחרון של השנה,

הם כללו כבר את מלאכתם והוא רק מתחיל את המלאכה.

מה עשה? צבע את הכותל שלו בצבע מבהיק,

שבו משתקפים המראות של האחרים.

וכך השתקף על הקיר שלו המראה של שלושת הקירות האחרים של הארמון.

והיה דבר לפלא יותר ממעשה ידיהם של השלושה.

כשבא המלך מסרב להסתכל בקירות,

ראה את מלאכת השלושה והתפלא מאוד על ההשקעה שהשקיעו,

יופי המלאכה שעשו.

כשראת הכותל הרביעי, התפלא עוד יותר.

משאל את השרים, האם ראוי הרביעי לשכר על מעשהו?

והרי הוא לא עשה את מה שציוויתי,

אלא שהתחכם ועשה עצה שהכותל שלו יבהיק בשלל צבעם של שלושת הקירות האחרים.

מה דעתכם בעשה?

התחילו השרים להתווכח ביניהם, זה אומר בחוב, זה אומר בחוב.

מה עשה המלך?

לקח שלוש צרורות של מטבעות זהב,

ותלה צרור זהב אחד על כל כותל וכותל של שלושת האמנים.

מה אמר לאמן הרביעי?

הנה על הכותל שלך יש שלוש צרורות של מטבעות זהב, קח אותן בשכרך.

כפי פעולך, ככה מעשיך.

כל אחד לקח את צרורו ויצא מהארמון

בצער ופחי נפש.

כשם שלפי צערם של האמנים קיבלו את שכרם, כך גם הנמשל הוא בענייני המצוות.

אז כל אחד יצא עם צרורו והוא יצא מהארמון בצער ופחי נפש.

מי שטורח כל ימיו

ועמל בלימוד התורה ובקיום המצוות בוודאי יהיה שכרו רב לפי הצער.

אם אתה חושב לעשות קיצורי דרך,

קיצור דרך למטה, בשולחן,

שום דבר.

המקור של המעשה מעם לא עז בשם מדרש חכמים.

לאחר שלמדנו את דברי בן ההא שבמשנה,

שאמר לפי צער שהאדם מצטער בלימוד התורה וכי מצוותיה ככה שכר גדול לעולם הבא,

מובנים דברי הגמרא, מסכת ברכות ל' ד'.

במקום שבעלי תשובה עומדים,

צדיקים גמורים, לא יכולים לעמוד.

הטעם לקחו מפני שבעלי התשובה טעמו בחייהם את טעמם של העוונות

והתרגלו אליהם.

בכל זאת התרחקו מהם מחמת אהבתם לבורא יתברך.

הרי הם עומדים בניסיון קשה כל ימיהם.

לכן מעלתם גדולה יותר משל הצדיקים שמעולם לא עשו עוונות

ולא טעמו טעם אחר.

כי התרגלו מקטנותם לעשות רק מצוות ולא עמדו בניסיון.

וגם את זה אפשר להסביר על פי משל.

מלך אחד,

היו לו שלושה בקבוקי יין ישנים שקיבל אותם בירושה מאבות אבותיו ושמר עליהם מאוד מאוד.

הוצלח המלך לנסוע למדינה רחוקה

וקרא לשלושה ממכריו ואוהביו

והפקיד בידם את הבקבוקים.

ביד כל אחד נתן בקבוק

והזהירם שלא יעזו לפתוח את הבקבוק.

שלושתם הסתקרנו מדוע המלך מצווה אותם שלא יפתחו את הבקבוק.

ודאי שזה מחמת הטעם הטוב של היין המשובח

עד מאוד.

לכן רצו לפתוח ולטעום מהיין.

ראובן פתח את הבקבוק,

שתה מהיין מעט,

היין ערב לו מאוד,

לא יכול היה להתגבר על טעמתו ושתה את כל היין שבבקבוק.

שמעון

רצה לפתוח את הבקבוק

אבל מחמת אהבתו למלך התגבר ולא פתח.

לוי פתח את הבקבוק,

שתה מעט מהיין,

מאוד התאווה לשתות עוד מהיין,

אבל מחמת אהבתו למלך התגבר,

סגר את הבקבוק,

כשחצי מהכמות של היין נשארה בפניו.

המלך חזר,

קרא לשלושת הקרובים לדעת מה עשו עם בקבוקי היין.

ראובן ששתה את כל היין נענש קשות על ידי המלך

והכניס אותו לבית האסורים.

שמעון שלא נגע כלל ביין

קיבל מהמלך מתנה עשרת אלפים זהובים.

לוי ששתה חצי מהכמות נתן לו המלך

עשרים אלף זהובים

כשראה שמעון כך התפלא ואמר למלך אדוני המלך

הרי אני לא שותיתי כלל

נתת לי עשרת אלפים זהובים

מדוע לביא שתה חצי מהכמות נתת לו יותר ממני?

והרי הוא עבר על דבריך

ולא יודעת שלא ענשת אותו אלא נתת לו סכום יותר מאשר לי

השיב לו המלך אתה לא טעמת מהיין

וייתכן מאוד שאם היית טועם היית שותה את כל מה שבבקבוק

כמו ראובן

ולא היית מתגבר על התאווה מחמת חרבות היין

אבל לוי שתה חנק מהיין וטעם את טעמו הערב המשובח

ועם כל זאת התגבר על עצמו לא שתה את השאר

הראייה שהוא מחבב אותי

אחרי שהוא טען את הטעם של היין

לכן הכפלתי לו את הסכום

הנמשל,

הצדיק שלא עשה מעולם עוונות ולא טעם את טעמם

לא עמד בניסיון

כי התרגל מקטנותו לעשות רק מצוות

ולא טעם את טעמם של העוונות

על כן אין הוא עומד כל כך בניסיון

מה שאין כן בעל תשובה שטעם חלק גדול מחייב את טעמם של העוונות ותרגל אליהן

בכל זאת התרחק מהן מחמת אהבתו לבורא יתברך

הרי הוא עומד בניסיון קשה כל ימי חייו

ועל כן מעלתו גדולה

ועליו אמרו חכמים זיכרוני הברכה

במקום שבעלי תשובה עומדים

צדיקים גבורים אינם יכולים לעמוד

יואו

בן הא הא

פרק ו' משנה אלף

רבי מאיר אומר

כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה

ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו

נקרא רע,

אהוב,

אוהב את המקום,

אוהב את הבריות,

משמח את המקום,

משמח את הבריות ומלבשתו ענווה ויראה ומכשירתו להיות צדיק,

חסיד,

ישר ונאמן

ומרחקתו מן החטא

ומקרבתו לידי זכות

ונהנים ממנו עצה ותושייה, בינה וגבורה שנאמר

לי עצה ותושייה,

אני בינה לי גבורה

משלכת

ונותנת לו מלכות

וממשלה וחיקור דין

ומגלים לו עושה תורה

ונעשה כמעיין המתגבר

וכנהר שאינו פוסק

ואווי צנוע בערך רוח ומוחל על אלבונו

ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים.

כל זה מי שעוסק בתורה נשמה זוכה לדברים הרבה,

זה מה שאמרנו, ולא עוד, אלא שכל העולם כדאי הוא לא.

רבי מאיר אומר,

כל מי שלומד תורה לשם שמיים

דהיינו לעשות את רצון הקדוש ברוך הוא,

לדעת את התורה ולקיים את כל מצוותיה,

לא כדי להתכבד בה,

לא בשביל השכר שיקבל וכדומה.

אדם כזה זוכה לדברים הרבה.

אם בן אדם לא זוכה כל הדברים האלה, הוא לא לומד תורה לשמוע.

רבי מאיר קמא,

כל העוסק בתורה לשמוע זוכה לדברים הרבה, אין לה רשימה.

אין לך?

עוברים עליה.

תורה לשמה, כן. שמעת? תורה לשמה.

אז הוא אומר,

ולא עוד,

אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לא.

כלומר, שכל העולם כולו נברא עבורו ובשבילו.

שמעתם? כל העולם נברא לו ובשבילו.

כל הסינים, יפנים, אמריקאים, אירופאים,

כולם בשבילו.

נקרא רע.

רע של הקדוש ברוך הוא.

למען אחי ורעי.

שנאמר, ולימא יקרו רעיך האל.

תהילים קלט אל.

נקרא אהוב.

אהוב הוא להשם יתברך ואהוב לבריות.

אוהב את המקום, כי הוא זוכה ללמוד תורה ולקיים את המצוות מהאהבה.

אוהב את הבריות,

הוא מקרב את הבריות לתורה ולמצוות וגומן להם טוב.

משמח את המקום.

הקדוש ברוך הוא שמח מעשיו הטומים.

משמח את הבריות בדברי חוכמתו ומעשיו הטומים.

מלבשתו התורה במידות טובות של ענווה ויראה,

זוכה להיות ענה וירחל.

מכשירתו התורה להיות צדיק, הולך בתומו ואינו עושה עוולה, אלא כל דרכה באמת וצדק.

חסיד במעשיו שעושה לפנים משורת הדין,

ישר עושה ביושר, נאמן בדיבורו,

מרחיקה אותו מן החטא,

שלא יהיה חטא,

מקרבת אותו לידי זכות ומזכה אותו לעשות מצוות ומעשים טובים.

ונהנים ממנו בני אדם בעצה שמקבלים ממנו עצות טובות, ותושייה,

זוכים על ידו לגדולה, פינה,

שזה העיון שנותן להם הבנה,

בגבורה,

בגבורה, שזה המעשה,

שנאמר לי עצב תושייה, אני בינה לגבורה.

כלומר, התורה אומרת על עצמה שמי שלומד בה לשמה זוכה למעלות הללו של עצב תושייה בינה גבורה.

ונותנת לו המלכות,

כמו שנאמר בי מלכים ימלוכו,

וכן נאמר בגמרא מן מלכי רבנן, מי הם המלכים החכמים.

ונותנת לו ממשלה,

שעל ידי זה שלומד תורה ונשמע דבריו נשבעים.

ונותנת לו חיקור הדין, כשעומק הדין פתוח לפניו.

ומגלים לו רזי תורה מן השמיים,

מגלים לו סודות של התורה.

ונעשה כמחיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. כלומר, בכל יום חוכמתו הולכת ומתווספת כמחיין המתגבר

וכנהר שאינו פוסק.

בהיבט צנוע הוא זוכה להיות עניו.

מערך רוח,

מתוך עסקו בתורה, יזכה להיות סבלן, ולא בקלות יבוא לידי כעס.

כפי שכל הכועס אפילו למד תורה כמשה רבנו עליו השלום, נשכחת ממנו.

ומוחל על עלבונו,

זוכה להעביר על מידותיו ורוב ענווה, ולא להקפיד על שום אדם שפגע בו.

ומגדלת וברוממתו על כל המעשים,

התורה תגדל אותו, תרומם אותו על כל מעשי המצוות.

שיותר התפארו המצוות בו, ממה שהוא התפאר במצוות כביכול.

כאילו הוא גדול ומרומם מהן ומדרגתו גדולה ממדרגתן.

עד כאן מדרש שמואל.

למדנו מדברי רבי מאיר בעל הנס במשנה,

שכל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה.

ובאמת גדולה מעלתו של הלומד לשמה.

מי שלומד לשם שמיים לעשות, נחתרו על השם יתברך בלימוד תורתו ובקיום מצוותיו.

אמר רמיל עזב

מהו שנאמר פיה פתחה בחוכמה ותורת חסד על לשונה.

וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד?

פיה פתחה בחוכמה ותורת חסד על לשונה. תורה של חסד? מה, יש תורה שלא של חסד?

אלא תורה לשמה זו תורה של חסד, תורה שלא לשמה זו תורה שאינה של חסד.

גמרא בסוכה,

מ״ט.

שנו חכמים על הפסוק בחומש דברים,

פרק ל״.

לאהבה את השם אלוקיך לשמוע בקולו לדבקה בו,

שלא יאמר אדם.

אקרא שיקראוני חכם,

אשנה שיקראוני רבי.

אשנה שיהיה זקן ואשם בישיבה.

אלא למד מאהבה וסוף הכבוד לבוא.

רבי אלעזר, בן רבי צדוק אומר,

עשה דברים לשם פועלם מדבר בהם לשמם.

אל תעשם עטרה להתגדל בהם,

ואל תעשם קורדום להיות עודר בו.

בקל וחומר מבלשצר.

ומה בלשצר שלא נשתמש אלא בכלי הקודש,

שעשם כלי חול, נעקר מן העולם,

המשתמש בכתרה של התורה שחיה וקיימת לעד על אחת כמה וכמה שנעקר מן העולם.

נדרים סב.

אמר רבי אלכסנדריי,

כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמלייה של מעלה ובפמלייה של מטה.

רב אמר, כאילו בנה פלתרין של מעלה ושל מטה.

רבי יוחנן אמר, אף מגן על כל העולם כולו.

לוי אמר, אף מקרב את הגאולה.

סנהדרין צדיק ט.

רבי בנה אומר,

כל העוסק בתורה לשמה,

תורתו נעשית לא שם חיים.

וכל העוסק בתורה שלא נשמה, תורתו נעשית לא שמה מוות.

תענית,

זן.

על זה אמרו חכמים, צדיקים ולחופם ופושעים כשלובם.

ולמרות שמעלת הלומד תורה לשמה עצומה היא עד מאוד,

כבר אמר רב יהודה, אמר רב, לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות

אפילו שלא לשמה.

שמתוך שלא לשמה, בא לשמה.

פסחים נון.

ופה אני רוצה להגיד בהזדמנות זו מה שהביאני לפה

אברך שהמתין לי עכשיו בכניסה לבית הכנסת

ומביא לנו חידוש גדול מאוד מאוד מאוד מאוד שאין כדוגמתו.

דעת פוסק הדור הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זכר צדיק וקדוש לברכה בעניין לימוד הגמרא בגרסה.

הכותב

זה הגאון רבי מרדכי שולזינגר זכר צדיק וברכה.

מתוך הספר שלו

דרשת משמר הלוי עמוד כז

מתוך דרשה א'

שנאמרה מוצא שבת קודש

אור לכד אלול ליל א' דסליחות תשנ״ו

לפני שש שנים.

בבית המדרש ירחקה לה בזיכרון מאיר בני ברק.

נוגד שש עשרה, סליחה, נכון.

אז ככה אומר,

הרמב״ם אומר בפרק שלישים עלקו תשובה

הלכה א'.

כל אחד ואחד מבני אדם יש לו זכויות ועוונות.

מי שזכויותיו יתרות

על עוונותיו,

צדיק,

ומי שעוונותיו יתרות על זכויותיו, רשע.

אם רובו זכויות,

נידון לחיים.

ואם חס ושלום להפך, זה לא טוב.

יש ונתנה תוקף.

קדושת היום, כי הוא נורא ואיום.

אבריסקי רוב אמר שכשמגיע ראש השנה,

כל יהודי צריך להרגיש את עצמו כפושט רגל.

נתנו לו רכוש עצום שהשקיע,

נתנו לו שנה של חיים,

ועם השנה הזאת הוא היה יכול לפעול כל כך הרבה,

ואת הכול הוא בזבז.

הוא נשאר פושט רגל.

ומה צריך לעשות?

אומר הבריסקי רוב, צריך לחדש את ההון,

לקחת הון חדש.

אבל בן אדם רוצה גם שהמאזן שלו יהיה טוב,

שיהיו רובו זכויות, אז איך עושים את זה? איך אפשר להספיק עכשיו צ'יק צ'אק?

אומר החפץ חיים בתורת הבית, פרק ב',

שכתוב מוות וחיים ביד הלשון,

משליות חטא.

הכל תלוי בלשון,

כי לאכול מצה זה רק מצוות עשה אחת וכן שאר המצוות.

מה שאין כך, לימוד התורה כל מילה מצווה.

ואפשר לומר 200 מילים בדקה,

כך שאפשר לזכות בהרבה מצוות.

ויש שאלה,

האם מי שקורא גמרות זה עולה בחשבון או לא?

מה השאלה?

האם מי שקורא, לא לומד, לא מעיין,

האם מי שקורא גמרות

זה עולה בחשבון או לא?

האם זה יהפוך לו לזכויות שעמדו לו בראש השנה,

או לא? זה עולה לחשבון.

יש על זה תשובות מהרשיעה ועוד ספרים.

אבל נסעתי במיוחד, אומר הרב מרדכי שולזינגר,

זכר צדיק ברכה, נסעתי במיוחד למרות שאני לא נוסע לשום מקום, ברוך השם,

שהשם יעזור לי שלא אצטרך לנסוע אף פעם לשום מקום.

אבל כאן הייתי מוכרח לנסוע.

נסעתי עם אחי הגדול ביום רביעי, ד' אלול תשנ״ב,

לבית וגן ברחוב הפסגה ה-53,

ששם ישב נזר השקידה ממש,

פאר הדור,

השם יאריך ימיו ושנותיו.

זכר צדיק ברכה היום.

הרב אליושי.

ואמרתי,

אינני רוצה להטריח את הרב,

רק לשאול שלוש שאלות.

שאלה אחת הייתה בלכות צדקה והוא פסק מה לעשות.

שאלה שנייה, שאלתי,

אם בן אדם לומד בצורה שהוא קורא עוד דף ועוד דף,

קורא,

האם זה נחשב לימוד תורה וממש מחשבים לו את זה?

אמר הרב שאין ספק שככה זה לדינא.

ושאלתי שלוש פעמים.

הוא אמר שאין ספק בזה, זה ברור כשמש.

ואם כן, אומר הרב מרדכי שולזינגר,

זכר צדיק ברכה,

בן אדם יכול לצבור ולצבור ולצבור,

הוא יכול להציל את המצב שלו יותר מכל עורכי הדין,

יותר מכל הפרקליטים,

ויש לך רבע שעה,

חמש דקות, שלוש דקות,

אל תבזבז את הזמן,

אל תשמע רדיו,

אל תקרא עיתון,

תיקח ותגיד עמוד גמרא,

תגיד דף גמרא,

וכך יצטבר לך.

וכנג את זה חס ושלום לשון הרע.

אומר החפץ חיים של לשון הרע,

כל מילה עבירה.

ואם הוא מספר את הסיפור בהרבה מילים,

זה הרבה עבירות.

לכן, מוות וחיים,

ביד הלשון.

כל המאזן תלוי בלשון,

והלשון יכולה להכריע את הכף.

רבי משה מרדכי שולזינגר,

זכר צדיק וברכה, היה מגדולי תלמידי הגרח מבריסק,

הסטייפלר,

אגרמאם שך ועוד.

גאון ושקדן עצום,

שלט באופן מוחלט בכל חלקי התורה בבקיאות נדירה.

הוא מעיד עדות,

אני ואחי, שני עדים נאמנים,

ששמענו מפיו פסק הלכה של הרב אליהושי,

פוסק הדור שאמר שאין ספק שככה זה לדינא וזה ברור כשמש שמי שקורא רק דפי גמרא עולה לו לחשבון זכויות ולימוד תורה,

שכל מילה שהוא אומר זה מצוות תלמוד תורה ששקולה כנגד תרי״ג.

איזה בוקר, איזה בוקר, איזה בוקר.

אה?

עכשיו מי יכול לפתוח את הפה?

בלי לומדס ובלי בטיח, בלי אצבעות ובלי קשקושים.

פשטס.

מי שקורא תרי זה תרי.

נפלא מויד.

הפוך בה,

והפוך בה לכל הבא.

נסיב.

ובלבה ומינה לא תזוע.

זהו.

דרררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר

טחון, שבור.

זהו, לגרוס זה לא לטחון הדק הדק בעיון עד שאתה נכנס לעומק לפרק את הכול.

אז מי שגורס שבעה דפים גמרא ביום, שזה מינימום של המינימום,

תוך שנה מסיים שעה.

אפשר את כל התורה לעבור עכשיו ולקבל שכר על כל התורה כולה.

אבל בואו אני אספר לכם עוד חידוש.

אשלה הקדוש.

יש פה אשלה הקדוש אולי? מישהו יכול להסתכל אם יש פה אשלה הקדוש?

בבית האחרון של אשלה הקדוש.

אשלה הקדוש, תקשיבו מה הוא אומר.

בהגהה שם כתוב

קיבלתי וראיתי שאם אדם הוא עם הארץ ולא ידע ללמוד בכלל, לא יודע.

והוא בוכה ומצטער על זה מאוד והוא לא מבין, הוא לא מבין, לא למד, לא מבין, בחוץ מן הסתם.

בחוץ מן הסתם.

זה נגמר לך?

יש צד ב'?

כן.

זה משל פעם זה, כל הכבוד.

אז אני יכול לתת לך הרבה קלטות, יש לי אלפים קלטות שתוכל לשמוע.

אלפים, בחינם אני אתן לך.

תבוא למשרד, אתה שומע? תבוא למשרד, הנה יש פה יהודי, קוראים לו רופאה, אני אתן לך ארגזים.

בקיצור, הוא אומר שאחד כזה,

יגיד רק את הכותרות.

מה הפירוש? יגיד, ככה יגיד.

חומש בראשית,

חומש שמות,

חומש ויקרא פקודים,

תורת כהנים, חומש במדבר,

חומש דברים, חייב להיות פה, לא יכול להיות שהם.

חומש ויקרא פקודים, תורת כהנים,

אחר כך יגיד ככה את הפרשיות בראשית נוח,

לך לך,

כל הפרשיות של כל החומשים.

אחר כך יגיד יהושע,

שופטים,

מלכים א', מלכים ב',

וככה יתקדם ויגיד עד דברי הימים ב'.

אחר כך יגיד את כל סדר המשנה,

זמן נקט,

זרעים,

מועל, נזיקין,

נשים,

קודשים,

טהרות,

אחר כך יגיד את כל הפרקים שיש בכל הגמרות, רק את השמות,

ממתי,

וכן הלאה,

אחד אחרי השני,

יגמור את הכול,

אחר כך יגיד

כל הספרים, מדרשים,

מדרש רבא, מדרש תנחומה, מדרש אבקיר, מדרש זה, מדרש זה, מדרש זה, מדרש זה, מדרש זה, גמר,

אחר יגיד,

זוהר הקדוש,

תיקוני הזוהר,

שמונה פרקים, יגיד כל הספרים,

ככה יגיד את כל מה שיש לנו,

כשיגיע לעולם האמת, ילמדו אותו את כל התורה כולה.

יחשב לו כאילו הוא למד.

שמעתם?

שמעתם כזה?

אבל זה אחד שלא יודע ללמוד. לא יודע ללמוד, מסכן, לא יודע, בוחר, רוצה לדעת, לא, לא, לא יודע, לא יודע.

כמו הסיפור החסידי הידוע,

שבעיר מסוימת או עיירה היו צריכים איזו ישועה גדולה

ולא מצאו מי שיכול התלמיד להפר את הגזירה וכו',

והיה שם עם הארץ אחד שכשהוא היה מתפלל בסידור,

הוא לא ידע בכלל, הוא היה מחזיק סידור כמו כולם והוא היה אומר א', ב', ג', ד', ה', ו',

ז', ח', ט', א', ב', ג', ד', עד ט' הוא ידע, יודו הוא לא ידע.

א', ב', ג'.

ובסוף הם נענו בתפילה.

אז הבעל שם טוב גילה שהוא בזכותו

התבטלה הגזירה ונשעו כולם.

בגלל התמימות שלו שהיה מתפלל ואת כל הלב שלו היה שם. זה מה שהוא יודע, הוא לא יודע משהו אחר.

חוזר א', ב', עד ט', א', ט', א', ט', א', ט', א', ט',

למה רחמנא ליבא בעי, הקדוש ברוך הוא רוצה את הלב, את הלב, הלב.

שים את הלב, מה אתה יודע?

רק מה שאתה יודע. מה שאתה יודע, מצוין.

ילד שאומר,

איפה ליטוט?

איך אבא שלו מבסוט שהוא אומר ככה? תגיד עוד פעם, תגיד עוד פעם, תגיד עוד פעם, תגיד עוד פעם.

בלי סוף הוא יכול לשמוע אותו.

בלי סוף.

נכון?

למה? הוא לא יודע.

ונהנים על המאמץ של הילד לבטא,

אבל אני לא יודע לבטא.

נהנים מזה.

על זה נאמר, ודגלו עליי אהבה, אל תקרא ודגלו עליו, דילוגו עליי אהבה.

אז אפילו זה, אצל הקדוש ברוך הוא שאומר,

חומש בראשית, חומש מות, חומש ויקרא, חומש במדבר, חומש דברים,

אומר זרעים מוענת, ואיך הקדוש ברוך הוא בפסיד, איי איי איי איי איי.

למה עם הארץ לא מתייאש?

הוא בוכה, הוא רוצה, הוא לא יודע, הוא לא יודע. אומר לקריאה ראשונה, אין דבר. מה שאתה יודע, טוב, תגיד.

תגיד, מה שאתה יודע, תגיד.

קורה לא נכון, קורה טעות, קורה... הכול מקובל ברצון.

המרבה והממעיט הוא בלבד שיכוון ליבון השמיים.

אז רבו יסי, נפתחה תקווה גדולה עכשיו לכל היהודים.

אין בן אדם שלא יכול לזכות ללמוד את כל התורה בשמיים.

עד עכשיו חשבו שרק הלמדנים זה פרי נחלתם,

ורק אלה שיושבים בכוללים, רק הם יזכו.

מתברר שלא היא.

כל יהודי מישראל, בעצם הקריאה,

הקריאה רק קורה, קורה, קורה, קורה,

רבו יסי ידע את כל התורה כולה, בסופו של דבר.

הרב רציתי לסיפור. הרב אליהו שיושב.

אמר,

אתה לא היית פה כי הפסדת,

אז הוא אמר,

אמר שאין ספק שככה זה לדינא וזה ברור לשמש שמי שקורא כל דף של גמרא מקבל שכר מלא.

אני יכול אפילו להטות את המשפט

בראש השנה.

מוסיפו את הירושלמי גם.

הכול.

הכול.

הרב רצית שכל העם ידע תורה.

בדיוק. הנה, נגמר. הנה, הנה, הנה, הנה,

הנה, בעל האברך לא ידע מי זה נעלם, המלאך. היה פה, הלך.

ראית אותו, לא?

איננו.

זה אתה? זה לא הוא.

הוא הלך, הוא הלך. הוא הלך, הלך.

רבי חנניה ברקשי אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל לפיכך רבי תורה ומצוות, שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו, הגדיל תורה ויעדיהם.

הוא קדם ויקדם שמרבה.