מעשה אבות | עשרה נסים נעשו לאבותינו | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

פרקי אבות,

פרק ה' משנה ד', עשרה ניסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים.

עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים ועשר על הים.

עשרה ניסיונות נישאו אבותינו את המקום ברוכו במדבר שנאמר וינשאו אותי זה עשר פעמים,

ולא שמעו וקולי.

עשרה ניסים נעשו לאבותינו במצרים שניצלו מעשרת המכות,

שהקדוש ברוך הוא הביא אותם למצרים בלבד ולא לישראל.

בעשרה על הים,

עשרה ניסים נעשו לאבותינו על הים אלוהים.

אחד, ויבקעו המים,

שמות י״ד.

שתיים, נעשה הים כמין אוהל ונכנסו ישראלים בתוכו, שנאמר

נקבת ומטב ראש פרזיו,

אבקו ג׳.

שלוש, נעשתה קרקעית הים יבשה,

ככתוב בני ישראל הלכו ויבשה בתוך הים, שמות י״ד.

ארבע, קרקעית הים,

אשר דרכו בה המצרים שהיו רודפים אחר ישראל,

נתחלחלה ונעשתה חומר ותית,

שנאמר חומר מים רבים, חבקו ג׳.

חמש, המים הנקפאים בקרקע הים לא היו חתיכה אחת, אלא חתיכות חתיכות כלבנים ואבנים של בניין המסודרות זו אצל זו, כמו שכתוב,

אתה פוררת בעוז זכה ים,

תהילים ע״ד.

שנעשתה פירורים, כי אין פירורים.

שש, נתקשו המים הנקפאים ונעשו קשים כסלעים בראשי המצריים, נשברו בהם.

כמו שכתוב, שיברת ראשי תנינים על המים.

במצרים נקראו תנינים.

תהילים ע״ד.

שבע,

הים נגזר לשנים עשר גזרים, כדי שיעברו כל שבט ושבט מבני ישראל,

כל שבט לבדו, בדרך שלו.

כמו שכתוב בתהילים קל״ו, לגוזר ים סוף לגזרים.

שמונה, המים קפאו כספיר, שוהם וזכוכית.

וזאת כדי שיוכלו השבטים לראות אלו את אלו שעמוד האש היה מאיר להם.

תשע, מהמים הקפואים היו יוצאים מים מתוקים שהיו שותים אותם.

עשר, לאחר שהיו שותים מהמים די צורכם,

המים הנותרים היו נקפאים ונעשים ערימות.

כמו שכתוב, נחרמו מים,

ניצבו כמונד נוזלים.

שמות ט ו.

עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים ואלוהם.

דם, צפרדע, כנים, ערוב, דבר, שחין, ברד, הרבה, חושך, מכת בכורות וסימנך,

דצח עדש באחיו.

ועשר על הים,

כמניין לשונות מפלתם שבשירת הים.

אחד, רמה בים,

שתיים, ירה בים,

שלוש, טובעו בים סוף,

ארבע, תאומות יכסיומו,

חמש, ירדו במצולות, שש, תרעץ אויב,

שבע, תארוס קמך,

שמונה, יאכלמו כקש,

תשע, כי שמו ים,

עשר, צללו כעופרת.

סך הכל עשר מכות.

והפסוק, נטית היא מנחה, תבלעמו ארץ,

אינו בחשבון הנפילות,

לפי שזוהי טובתן שזכו לקבורה בשכר שעלו עם יוסף לקבור את יעקב.

עשרה ניסיונות נישאו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר,

שנאמר וינשאו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי.

ואלו עשרת הניסיונות שנישאו אבותינו את הקדוש ברוך הוא במשך ארבעים שנה,

שהיו במדבר.

אחד,

על ים סוף,

שכשהמצריים רצפו אחריהם והשיגום אמרו למשה,

המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר,

שמות י״ד.

שתיים, במהרה שנאמר ואילון הוא העם במשה לאמור מן נשתה,

שמות טו.

שלוש, במדבר סין,

שאמרו שם מי ייתן מותנו ביד אדוני בארץ מצרים בשבטנו על סיר הבשר,

שמות טז.

ארבע, במן,

שנאמר ולא שמעו אל משה ויותירו ממנו אנשים עד בוקר,

שמות טז.

חמש, במן,

שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט,

באותו מקום.

שש, ברפידים,

שנאמר וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה,

שם יז.

שבח, בחורב,

במעשה העגל, שנאמר ויקהל העם על הארון ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים,

שם ל״ב.

שמונה, בתבערה,

שנאמר ויהי העם כמתאננים,

במדבר יא.

תשע,

בקברות התאווה,

שנאמר והספסוף אשר בקרבו יתאבו תאווה ויאמרוני יאכילנו בשר,

שם.

עשר, במדבר פארן, בעניין המרגלים, שנאמר וינשאו אותי איזה עשר פעמים ולא שמעו בקולי.

שם יד.

למדנו במשנה שעשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים.

ונביא כמה מאמרים של חכמים, זיכרונו לברכה, על כך, שנאמר בספר איוב ל״ו.

אין אל ישגיב בכוחו מי כמוהו מורה.

בנוהג שבעולם, בשר ודם שהוא מבקש להביא רעה על שונאו,

פתאום מביא עליו עד שלא ירגיש בו.

והקדוש ברוך הוא מתרה בפרעה על כל מכה ומכה כדי שישוב בו.

שמות רבה, טית.

דרך כלל,

אדם אוהב להפתיע את השני.

הוא גם פוחד שאם הוא לא יפתיע הוא יופתע.

הקדוש ברוך הוא לוקח את הזמן, נותן לו התראה.

יש מאן דאמר שבוע התראה,

יש מאן דאמר שלושה שבועות התראה.

בכל מכה שבוע.

ויאמר אדוני אל משה אמור אל אהרן

בשמות זן,

אמר ביתר חום למה לא לקו המים על ידי משה?

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה המים ששמרוך בשעה שהושלכת לאי-אור אינו דין שילקו על ידך. חייך לא ילקו אלא על ידי אהרן אחיך.

וכן, משה רבנו לא הכה את העפר במכת הכינים, מפני שהעפר עזר לו להטמין את המצרי שהרג.

למה הביא הקדוש ברוך הוא מכת דם בתחילה?

לפי שהיו פרעה והמצרים עובדים ליאור.

אמר הקדוש ברוך הוא למשה, לך והכה את אלוהיהם לפניהם.

משל ידיוט אומר, כוחו,

משל ידיוט אומר,

מחו אלוהיה ויבעטון כומריה.

ילקו האלים ויבעלו הכמרים.

שאין הקדוש ברוך הוא נפרע מן האומה,

אלא אם כן נפרע מאלוהי התחילה.

בשמות זן כתוב על נהרותם,

בכל מקום שהיו מים נעשו דם,

ועל כל מקווה מימיהם.

אפילו מה שהיה בכיתון נעשה דם,

ואפילו מה שהיה מצרי רוקק מתוך פיו נעשה דם,

שנאמר והיה דם בכל ארץ מצרים.

אמר רבי אבו הנא לוי,

ממכת דם העשירו ישראל.

כיצד היום מצרים וישראל נתונים בבית אחד?

הייתה גיגית מלאה מים.

היה המצרי הולך למלא את הקיתון מתוכה ונעשה דם.

ישראל הולך ושותה מים מתוכה.

המצרי אומר לו, תן לי בידך מחת מים ונותן לו.

נמצאו ביד מצרי דם.

אומר לו, בוא אני ואתה נשתה מן כערה אחת.

והיה ישראל שותה מים והמצרי דם.

לוקח קש מאותה קערה, הם שותים ביחד, לאחד יוצאי המים, לשני דם.

כשהיה מצרי לוקח מים מישראל בדמים, שותה מים.

מכאן העשירו ישראל.

מדרש תרחומה קדום והערה.

בתעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים, שמות חטא.

רבי עקיבא אומר, צפרדע אחת הייתה.

בתעל הצפרדע.

ומילאה את כל ארץ מצרים.

אמר לו רבי אלעזר בן עזריה עקיבא, מה לך אצל הגדה?

כלא מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות.

צפרדע אחת הייתה,

שרקה להם,

והם באו.

חחחח, חחח, חחח, סנהדרין,

סמך זן.

הם פשוט, הייתה צפרדע אחת, נותנים מכה להרוג אותה, היא מתפצלת.

נותנים, והיא מתפצלת, כמו שלשול.

תולעת שלשול תחותך לשתיים, נהיה שני שלשולים.

ושרצי אור צפרדעים,

ועלו ובאו בביתיך ובתנוריך ובמשארותיך,

שמות זן.

כשהייתה מצרית,

לשה את העיסה ומסקת את התנור,

היו בהם צפרדעים ויורדים לתוך העיסה,

בוחרים את הבצק ויורדים לתוך התנור ומצננים אותו ונדבקים בפת.

שמות רבי יוד.

וירא פרעה כי הייתה הרווחה.

שמות חטא.

כך דרך הרשעים.

כל זמן שהם בצרה,

הם מכניעים עצמם. מכיוון שהצרה עוברת,

הם חוזרים לקלקולם.

ואש מתלקחת בתוך הברד.

שמות עט.

במכת הברד נעשה נס בתוך נס.

כשהאש הייתה בוחרת בתוך הברד ואש ומים לא יכולים לדור,

במחיצה אחת.

רבי יהודה אומר, צלוחיות של ברד שונאים וצרים זה לזה.

לימים הגיע הזמן מלחמתו של המלך.

מה עשה המלך?

עשה שלום ביניהם,

והלכו ועשו שליחות המלך ביחד.

כך,

גם אש וברד שונאים וצרים זה לזה,

כיוון שהגיע הזמן מלחמתה של מצרים,

עשה הקדוש ברוך הוא שלום ביניהם, והכו במצרים.

שנאמר, ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד.

שמות עט.

היה יושב המצרי נכווה בברד,

עומד נכווה באש.

שמות רבי יב.

הנני ממטיר כעת, מכר ברד כבד מאוד, שמות עט.

זבדי בן לוי אמר,

שרט לו שריטה על הכותל ואמר לו,

כשתגיע השמש לכאן ירד מחר ברד.

משה רבנו הולך אצל פרעה,

ואומר לו, אתה יודע מתי ירד ברד מחר? אתה רואה פה?

עושה לו סימן על הקיר, כשהשמש תגיע עד לפה, טררר, יתחיל.

אמר רבי יוחנן,

כיוון שבה הרבה, סמכו המצרים,

אמרו נקבוץ ונשלוק מהם.

שלקות זה שמבשלים את זה ככה במים, רותחים.

ונמלא מהם חוויות.

אמר הקב' ברוך הוא רשעים במכה שהבאתי עליכם בה אתם שמחים מיד ויהפוך השם רוח ים חזק מאוד.

זה רוח מערבית, ויישא את ההרבה.

מה כתוב בהמשך? לא נשאר הרבה אחד.

אפילו משהו בקדרות ובחוויות מלוחין, פרחו והלכו להם.

אחרי בישול,

אחרי החוויות, דחיית המתים להרבה.

נפקעים החוויות והרבה פורחים.

בטח היו כאלה שהיו באמצע הביס, ופתאום טררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר.

ויהי חושך אפלה.

שמות יוד.

דרך אגב אנחנו פה חייכים.

עוד מעט יהיה ניסים יותר מיציאת מצרים.

כתוב כי ימי מצרים הראנו נפלאות.

בקיצור,

אנחנו נראה עשר מכות יותר גדולות מהמצרים,

עכשיו בגוג ומגוג.

אה, אז למה יותר קשה יהיה,

בזמן הזה, כי כתוב, אמרת שיותר קשה, ניסויין יותר גדול?

מלחמת האמונה בכפירה ולראות שני שלישים מהעולם מתים זה לא פשוט.

מי שמציץ ורואה מה עושים הסורים,

הרשעים הארורים לבני עמם,

יכול להבין שזה אפס קצה, אפס קצה, זה רק 19,000,

לעומת 4.5 מיליארד.

אתה מבין איזה נחלי דם יהיו?

זה לא יאומן כי יסופר בכלל.

אנשים לא קולטים את התמונה בכלל.

מדינות נמחקות.

לך תראה את הערים בסוריה, הכל יהיה חרבות.

ערים שלמות שם נמחקות, הכל זה רק

טילי-טילים של לבנים ובלוקים,

הכל הרוס.

הכל הרוס.

זה כלום, זה מלחמת אזרחים קלה.

ויהי חושך אפלה,

אמר הרב אבדימי,

אותו חושך כפול ומכופל היה.

ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים.

בשלושת ימים אלו כל מי שהיה יושב לא היה יכול לעמוד.

כל מי שעמד לא יכול לשבת.

ומי שהיה רבוץ, שוכב, לא יכול היה לקום.

כי זה לא היה חושך היעדר אור.

זה היה וימש חושך.

זה היה כמין מטבע, זה היה עבה.

ירד חושך,

מתקע אותם כאילו עיסה, כאילו כמו פלסטלינה ירד עליהם והשאיר אותם במצב שלהם סטטי. אז לא צריך לזוז אין.

הכניסו אותם לפריז בתוך החושך.

לא יכולים לזוז.

אם נתפסת בשעה שעשית, אה, נשארתי. נשארת ככה שלושה ימים.

בשלושת ימי האפלה היה ענן מחשיך למצרים ומאיר לישראל.

והיו ישראל נכנסים לתוך בתיהם של המצריים,

והיו רואים כל מה שיש להם.

ובשעה שאמר להם הקדוש ברוך הוא וישאלו איש מאת רעהו היו ישראל נכנסים אצל המצריים ואמר כל אחד לשכנו השאילני אותו הכלי שיש אצלך הרי הוא במקום פלוני.

באותה שעה היו המצריים אומרים אילו היו רוצים לשקר בנו היו נוטלים אותם בימי החושך ולא היו מרגישים.

זאת אומרת, בזמן החושך היה לישראל אור והם עשו סיור.

בני ישראל בבתים נכנסו,

מה שנקרא פרטשו את כל העניינים, הסתכלו,

לא נגעו אבל,

לא נגעו.

אחר כך באו,

אז המצרים אמר אין לי, אבל לא, לא, בטח שכחת, זה נמצא שם ושם,

ליד הטבעת ההיא יש לך שתי טבעות בצבע כזה.

המצרין נדהם, איפה הוא יודע?

הוא אומר, אם הוא לא לקח אז, אז הוא בטח יקח עכשיו ויחזיר.

כי אם היה רוצה היה נוטל, אפילו לא הייתי יודע מי לקח.

ולמה צריך לשאול מהם?

שירדפו אחריהם.

איך גוררים אותם, אתה מבין? עם כסף, עם ג'ובות, אפשר לגרור אותם עד לים.

למה הביא עליהם הקדוש ברוך הוא את מכת החושך?

לפי שהיו בישראל פושעים שהיו להם פטרונים,

דהיינו מגינים,

אנשים שהיו נותנים להם חסד ומתאבים עמם מן המצריים,

והיה להם שם עושר וכבוד,

ולא היו רוצים לצאת ממצרים.

היו פושעים מישראל,

מה שנקרא היום עבריינים.

והיה להם כיסוי, פטרונים מהמצרים.

היו משמנים אותם והם היו שומרים עליהם שלא ייגעו בהם מאפיה, בקיצור, לא רצו לצאת, טוב להם עושים מה שהם רוצים, החוק לא יכול לעשות להם כלום כי יש להם פטרונים

אמר הקדוש ברוך הוא אם אביא עליהם מכה בפרהסיה וימותו,

מי?

אלה הישראלים יאמרו המצרים כשם שנענשנו

כך נענשו גם הם.

לפיכך הביא הקדוש ברוך הוא המצרים את החושך שלושה ימים

כדי שיהיו ישראל קוברים את המתים שלהם

ולא יהיו רואים אותם שונאים

מדרשת רחומה ויראה. אתה רואה הקדוש ברוך הוא אפילו על העבריינים של ישראל שומר על הכבוד שלהם.

בתהילים קופה כתוב שמח מצרים בצאתם

לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, היו מבסוטים, המצרים סוף סוף

הישראלים יוצאים.

אמר רבי ברכיה, משל לבעל בשר שהיה רוכב על חמור

החמור מקווה מתי ירד ממנו

והוא מקווה מתי ירד ממנו, החמור גם לו לא קל תמיד לשבת על חמור

כיוון שירד מן החמור סמח האדם וסמח החמור

ואין אנו יודעים מי סמך יותר.

כך גם כשהיו ישראל במצרים, היו המכות באות על המצרים והיו המצרים מקווים מתי יצאו ישראל ממצרים כי בגללם הם לוקים.

בישראל מקווים מתי יגאלם הקדוש ברוך הוא

וכיוון שיצאו ונגאלו היו אלו שמחים ואלו שמחים

ואין אנו יודעים מי שמח ביותר

עד שבא דוד ואמר שמח מצרים בצאתה.

השמחה של מצרים הייתה יותר גדולה.

מדרש שוחר טוב

ק.ה.