מעשה אבות | רבי עקיבא חלק ג | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

בין צדיקים ובין רשעים יש להם חלק מהעולם הבא לאחר שגבו מיהם את חובם

אז הכל מתוקן לסעודה, כל מה שעושים זה לתקן את האדם, להכין אותו לסעודה

זאת משנה, צריך לראות אותה מול הפנים כל החיים כשאדם הולך לצודה פרוסה, הוא לא יודע איפה, טס, מורמים אותו

מעשה אבות.

רבי יהודה הנשיא שיבח את רבי עקיבא בכך שקרא לו אוצר בלוב.

למה רבי עקיבא דומה?

לפועל שנטל קופתו יצא לחוץ.

מצא חיטים,

מניח בה,

מצא סעורים,

מניח בה,

מצא כוסמין,

מניח בה,

מצא פולין,

מניח בה,

מצא עדשים,

מניח בה.

כיוון שנכנס לביתו, מברר חיטים מפני עצמן, סעורים מפני עצמן, כוסמין מפני עצמן, טבולין מפני עצמן,

עדשים מפני עצמן.

כך עשה רבי עקיבא את כל התורה טבעות טבעות.

זה מופיע בעבודה רבי נתן,

יח.

כלומר,

הוא למד מרבותיו מקרא, הלכה, מדרש ואגדה במעורב,

והיה חוזר עליהם וגורסם עד שהיו סדורים בפיו.

וכשנעשה חכם גדול,

סידר מדרש, ספרי וספרה לבדם ולמדם לחוד.

הלכות לחוד ואגדות לחוד,

כפי שמונים מטבעות,

כל מין לחוד.

אתם רואים מה השיטה?

קודם כול הוא הכניס כל דבר.

ואחר כך הוא התחיל לסדר את זה.

ככה כשאני למדתי.

לא היה לי סדר ולימוד.

כל ספר שהיה, אין בלעה, בלי סדר.

ככה זה בעל תשובה בדרך כלל. לא יודע מה, אין לו סדר.

אין, כל דבר מכניס לקופה.

אחר כך צריך לסדר את זה.

שנו ליבותינו.

ארבעה נכנסו לפרדס ללמוד חוכמת הנסתר,

ואלו הן בן עזאי ובן זומא אחר,

זה רבי אנישוע בן עמיה ורבי עקימא.

בן עזאי הציץ ומת.

עליו הכתוב אומר,

יקר בעיני אדוני המוותה לחסידיו.

בן זומא הציץ ונפגע.

עליו הכתוב אומר, דבש מצאת אכול דייקה.

בן תסבענו בקהותו.

אחר קיצץ בנטיעות.

רבי עקיבא עלה בשלום וירד בשלום.

ועליו הכתוב אומר, ושכני אחריך נרוצה.

דבריו בחגיגה י׳.

כשגזרה מלכות רומי הרשעה שלא עסקו ישראל בתורה.

לא היסס רבי עקיבא לעבור על הגזירה.

והיה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה.

וכששאלו פפוס בן יהודה,

עקיבא,

אי יתם את ירם מן המלכות?

ענה לו רבי עקיבא, במשל.

למה הדבר דומה? זה עכשיו על גזירת הגיוס מתאים.

למה הדבר דומה?

לשועל שהיה מהנך על גב הנער וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום.

אמר להם, בני מה אתם בורחים?

אמרו להם, בני הרשתות, שמיעים עלינו בני אדם.

אמר להם, רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם.

כשם שדרו אבותי אבותיכם,

זה שועל מכרית, תמיד הוא.

אמרו, אתה הוא שאומרים עליך פיקח שבחיות?

לא פיקח אתה אלא טיפש אתה.

ומה במקום חיותנו?

אנו מתייראים במקום מיטתנו על אחת כמה וכמה.

אף אנחנו,

אמר רבי עקיבא לפפוס בן יהודה.

ומה עכשיו?

כשאנו יושבים ועוסקים בתורה,

שיהיה חיינו,

כמו שכתוב בה, כי יהיה חייך ואורך ימיך, כי הוא חייך ואורך ימיך,

כך אם אנחנו הולכים ומבטלים ממנה,

על אחת כמה וכמה.

אתה רוצה שאלה אחת שלנו לעשות את התורה? כן, היה על קריאת שמע.

כן.

אבל הוא ידע שוב גלגול, הרב חייל ידע שוב עם מי שלא מביא את כיפה?

שאל אותו, כן. זה לא יכול להיות.

כתוב על שלושה פשוט ספורים, ואם אנחנו סופרים את שכם בן חמור, זה אומרים שהם ינחילו ברבי עקיבא, זה שלושה. אז הם הרבה לא אשימנו, זה לא יכול להיות שזה גם נכון.

מה לא?

כתוב על שלושה פשעי ישראל וארבעה. מה הקשר? זה לא נכון.

בצדיקים יכול להיות אפילו טרי הגלגולים.

זה בסתם אדם. פשעי ישראל, אתה לא יכול שאתה לא יכול שאתה רוצה.

מי שמת רבי עקיבא,

בטל כבוד התורה,

בטלו זרועי תורה ונסתתמו מעיינות החוכמה.

מסכת סוטה נט.

רבי עקיבא חי 120 שנה כמשה רבנו,

כהילל הזקן וכרבן יוחנן בן זכאי,

בספרי דברים של יונזר, והשאיר אחריו בנים ובנות.

חמשת תלמידיהם האחרונים היו רבי מאיר בעל הנס,

רבי יהודה בר אל-חי,

רבי יוסף,

רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בן שלמוע,

והם אלו שהפיצו את התורה בארץ ישראל בדור שאחריו.

מי שמת רבי עקיבא פסקו הדרשנים,

הוא מראה בסוטה פרק ט משנת דבריה.

רבי עקיבא טמון בטבריה,

בכניסה המערבית לטבריה בשכונת קריית משה.

רבים נוהגים לעלות לציונו מדי שנה בערב יום הכיפורים,

כיוון שהוא

נפטר ביום הכיפורים.

אף אשתו רחל טמונה בטבריה בצד הדרך המוניחה לחמא טבריה.

הוא היה אומר,

הוא היה אומר,

את רבי עקיבא לקח אליהו לקבור אותו במקום ומזמן לו שם לאותה נערה.

רבי עקיבא אומר,

סייג לכבוד

צחוק.

סייג לחוכמה,

שתיקה.

סייג לנדרים,

פרישות.

סייג לטהרה,

קדושה.

סייג לענבה,

יראת חטא.

הוא היה אומר.

מפני מה תלמידי החכמים מתים כשהם קטנים?

לא מפני שהם מנאפים.

ולא מפני שהם גוזלים,

אלא שפוסקים מדברי תורה ועוסקים מדברי שיחה,

ועוד שאין מתחילים במקום שפוסקים.

אבו דרבי נתן כו.

שבעה דפים, שבעה דפים, נגמור את הכול.

אמר רבי עקיבא,

אסור לאדם שיטעון כלום קודם שיברך.

סנהדרין, פרק י', משנה א'.

אמר רבי עקיבא,

כל המטביע עצמו על דברי תורה, למה הוא דומה?

לנבינה שמושלכת בדרך.

כל עובר ושאב מניח ידו על חותמו ומתרחק ממנה.

כשנאמר, אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה.

גמרא ברכות למדיהם.

מגביה עצמו דברי תורה זה מתגאה.

אז זה דומה לנבלה שמושלכת בדרך שכל אחד עובר לידה,

איף.

רבי עקיבא אומר,

כל המתדבק בעוברי אמירה אף על פי שלא עשה כמעשיהם הרי זה מקבל פורענות כיוצא בהם.

וכל המתדבק בעושי מצווה אף על פי שלא עשה כמעשיהם הרי זה מקבל שכר כיוצא בהם.

אבו דרבי נתן למל.

לכן אני מזהיר לא להישאר בתל אביב בקרב החוטאים כי כשתבוא הפורענות ייתפסו איתם.

ואהבת לרעך כמוך.

רבי עקיבא אומר,

זהו כלל גדול בתורה.

ירושלמי נדרים פרק ט' אלף ד'.

אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל.

לפני מי אתם מתארים?

ומי מתאר אתכם?

אביכם שבשמים.

שנאמר וזרקתי עליכם מים טהרים ותרתם,

יחזקאל עמד ועם.

ואומר, מקווה ישראל, אדוני.

ירמיהו ד'.

ומה המקווה מתאר את הטמאים?

אף הקדוש ברוך הוא מתאר את ישראל.

יומא פרק ח' משנתת.

היה פעם סופר על רבי אהאן שלא מצא מקווה.

ביום שישי הוא רצה כאן סוף מקווה.

ולא מצא מקווה.

והוא לא יכול.

אז הוא אומר, החסידים לעמוד מסביבו,

הם עמדו והוא התכופף ועלה.

אמר להם, מקווה ישראל, השם. ישראל זה גם מקווה.

ומי עקיבא אומר?

אותו יום שבו ניתן שיר השירים מישראל,

הוא היום הגדול מכל הימים,

שכל השירים קודש ושיר השירים הוא קודש קודשים.

מסכת ידיים ג' ה'.

רבי עקיבא אומר,

הקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים בעולם הזה כדי לתת להם שכרם מושלם בעולם הבא.

הוא משפיע על שלווה לרשעים בעולם הזה כדי להיפרע מהם לעתיד

לבוא ביקרא רבא כזר א'.

אמר רבי עקיבא איש ואישה איש ואישה שזכו ללכת בדרך ישרה שלא יהיה הוא נואף ולא היא נואפת שכינה ביניהם.

הקדוש ברוך הוא משווה את שכינתו ביניהם,

שהרי חילק את שמו ושכנו ביניהם אות יוד באיש ואות ה' באישה לשם השם.

לא זכו אש אוכלתן.

תוריד י' מאיש נשאר אש,

תוריד ה' מאישה נשאר אש,

אש אוכלתן.

לפי שהקדוש ברוך הוא מסלק את שמו מביניהם ונמצאו אש באש,

סוטה י' ז'.

התיקון הגדול שלנו הוא הלכות וריק האש,

לעסוק בתורה שנקראת אש והשכינה תשרי ביניהם אומן.

מבי חנין ירושב-ראש האומר רוצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפי כך, ארבעה עם תורה