דיני ותן טל ומטר מז' בחשוון: טעויות בתפילה, חזן, תשלומים, דיני חולה, אורח בחו"ל ועוד...

 - - - לא מוגה! - - -

בעזרת השם, במוצאי שבת זה, ליל ז' חשוון, נתחיל לומר בתפילה בברכת השנים ברך עלינו ותן טל ומטר לברכה. אמנם הנוסח של הספרדים והאשכנזים או התימנים שונה. התימנים הבלדים אומרים כל השנה ברכנו גם בחורש. אבל גם הם מוסיפים את הקטע העיקרי, החשוב, ותן טל ומטר לברכה. בעזרת השם, מז' חשוון עד יד בניסן, כל אותם הימים, אנחנו חייבים לומר ולבקש על הגשם. זה לא רק עצה טובה מלכתחילה, אלא הדבר הזה מחויב, ומי שטעה ולא אמר ותן טל ומטר, בכל ימי החורף חייב לחזור. אם הוא נזכר מייד ועודו באמצע ברכת השנים, הוא יכול מייד לחזור לברך עלינו ולתקן. אם הוא גמר, ברוך אתה השם מברך השנים, יוסיף בין ברכה לברכה, יוסיף שם ותן טל ומטר לברכה, וימשיך הלאה, תקע בשופר גדול. לא נזכר שם, עדיין יכול לתקן באמצע ברכת שמע קולנו. במקום שאומרים בימי הצומת עננו, שם יוסיף ותן טל ומטר לברכה, ויסיים, כי אתה שומע תפילת כל פה, ברוך אתה השם שומע תפילה. אם גם שם לא נזכר, אלא אחרי שחתם ושומע תפילה, רק שם נזכר, יוסיף בין ברכה לברכה. יוסיף ותן טל ומטר לברכה, ואחר כך ימשיך רצה. אבל אם התחיל את רצה ורק אחר כך נזכר שלא אמר ברך עלינו, אין לו ברירה אלא לחזור לברכת ברך עלינו, כדי לומר שם ותן טל ומטר, ואחר כך ימשיך הלאה, תקע בשופר גדול, השיבה, וכן שאר הברכות. כך גם אם הוא נזכר באמצע עמודים או באמצע עשים שלום, גם בזה חייב לחזור לברך עלינו. אבל אם חתם, סיים, יהיו לרצון האחרון השני, אין לו אפשרות לתקן על ידי שאחזור לברך עלינו, אלא יצטרך לחזור לראש בתחילת התפילה, שם יאמר בעזרת השם בפעם השנייה, יתקן ויאמר ותן טל ומטר לברכה. כל זה בכל ימות החורף. לילה הראשון, ליל זין חשוון, יש בו מחלוקת אם שכח ולא אמר ותן טל ומטר לברכה, אם צריך לחזור או לא. הלכות קטנות שדן בנושא הזה אמר, שאם שכח ולא אמר ותן טל ומטר בליל זין חשוון, אותו הלילה היחיד יוצא מן הכלל בדיעבד יצא. טעמו ונימוקו הרי בליל שמחת תורה, עדיין לא אמרנו, משיב הרוח ומוריד הגשם. כך גם בליל פסח לא אומרים מוריד אתן, אלא רק ביום. כמו שהסביר הירושלמי, לא כל האנשים נמצאים בבית הכנסת, ולכן מעכבים את זה ליום בתפילת מוסף. נכון שכאן, בזין חשוון, שזה באמצע ימי החול, כאן לא עשו חכמינו את ההבדל הזה, וכבר בלילה, בליל זין חשוון, אנחנו אומרים ותן תל ומתן לברכה, אף על פי כן, כל זה רק בלכתחילה. בדיעבד, אם לא אמר, לא צריך להחזיר אותו. את דברי הלקט בחלק א', סימן עג', העתיקו עוד מאחרונים. כך כותב בספר הגורה בעוליך בדף טו, הוא אומר את זה בדעת המגן אברהם, בסימן קיוד. כך כותב גם רבנו חיים הכהן, רפפפורט, בדעת הטור והמרשה. אמנם רוב הפוסקים הלכו בדבר הזה כדעת חסד לאברהם, תנייניה, סימן כ', שגם בלילה חייב לחזור. בכל מקום, כשהאדם הזה רוצה לחזור הוא מסתבך בספק ברכה לבטלה. הרי כלל גדול בידינו ספק ברכות להקל. מה יעשה לעקוף את המחלוקת הזו? לפני שיחזור את התפילה, יעשה תנאי לנדבה. יאמר כך אם אני חייב, תהיה תפילתי לשם ערבית, ואם לאו, תהיה תפילתי לשם נדבה. ואז ממה נפשך? אין כאן ספק ברכה לבטלה, ויוכל לחזור פעם שנייה. אבל צריך אדם להיזהר מאוד שלא ייכשל בלשונו, ותמיד יאמר, יבקש מבורא עולם ותן טל ומטר, קל וחומר בלילה הראשון, ליל זין וחשוון, שבו יש את המחלוקת שהזכרנו, כדי שלא יסתבך במחלוקת, לכן מן הראוי ולכתחילה לשים לב ולהתפלל מתוך הסידור. הרי מרן כתב לנו באורח חיים סימן ק בהלכות תפילה שאסור לאדם לומר תפילה שלא אמר אותה יותר מחודש, אסור לו לבוא ולומר אותה בעל פה. יש חשש שיתבלבל. וכאן, קרוב לשבעה חודשים לא אמרנו, ברך עלינו ותן תנו מטר. יכול להיות שהוא יתבלבל, ולכן העצה היא להתפלל אך ורק מתוך הסידור, לפחות בליל זין חשוון, אם לא יותר. ואם יהיה לו חלילה שכחה, הסידור יזכיר לו, אמר עם הספר ישוב מחשבתו, זה הרמז, זה התועלת הגדולה שיש בסידור. פעמים רבות אנשים באים לשאול לגבי תפילת תשלומים. קורה בימי החורף הקצרים, אדם עולה לישון אחרי שאכל חמין טוב, הוא חשב שיעירו אותו בני הבית, בני הבית הלכו לבקר את הסבא, לא היה מי שיעיר אותו. אדם הזה שכב ונרדם גם בחמש וחצי אחרי ציד הכוכבים. אין לו ברירה, הפסיד את מצוות תפילת מנחה, הוא חייב להתפלל במקום זה ערבית שתיים. אחרי שהוא מסיים עושה שלום במרומיו, אחרי זה הוא מתחיל עוד הפעם השם שפתי תפתח. השאלה היא כיצד עליו לנהוג ולעשות בהזכרת ברך עלינו ותן תעל ומטרה. הרי לגבי הבדלה הגמרא אמרה לנו שמבדיל רק בתפילה הראשונה אומרת אחרונתנו, בשנייה לא אומר. האם גם פה יחול אותו כלל, או שהדבר שונה? מעריף הראג'י היה אב בית הדין באלכסנדריה לפני כ-400 שנה. הוא דן בשאלה זו ואומר שיאמר בשתיהן, גם בראשונה יאמר ברך עלינו וגם בשנייה. אבל זה לא דבר ברור. יכול להיות שהליבה דאורחות חיים, הכל בו ספר המחתם, ומרן הבית יוסף בסימן תכב, יכול להיות אולי שלא יתחייב לומר ברך עלינו בעמידה השנייה. שם מרן לא עוסק בנושא הזה שלנו, אלא בהזכרת מן המאורע ויעלה ויבוא, כמו שהיה לנו אתמול בלילה. האדם הזה שכח ולא התפלל. מנחה ביום שבת, מתפלל ערבית שתיים בליל ראש חודש. לפי הפוסקים האלה שאמרנו, אורחות חיים, הכל בו, ספר המכתם, ומרן לבית יוסף, רק בראשונה יאמר יעלה ויבוא, בשנייה לא יאמר יעלה ויבוא, כיוון שייבא את השלומי למנחה. ומנחה זה לא היה ראש חודש. אם כן, אולי גם פה. או שנאמר שמה זה רק מעין המאורע. פה, עיקר ברכת ברך עלינו זו הזכרת ותן תל ומטר בקשת הגשם, כמו שאומר רב חיים רבק. ולכן, קשה לנו להשוות את הדברים, ולכן מלכתחילה בוודאי שאנחנו נורא לו שיאמר בשתיהן ברך עלינו, גם בראשונה וגם בשנייה. אבל בדיעבד, אם היה לו תקלה ולא אמר, אז יחזור, אבל על ידי תנאי לנדמה, כמו שאמרנו, כדי שלא יסתבך ולא ייכנס בספק ברכה לבטלה. אין הבדל בכל הדברים האלה בין אנשים לנשים. ולכן, גם הנשים צריכות ללמוד לשנן היטב את הלכות תפילה, גם את ההלכות הללו, אם חלילה תיטעה באמצע התפילה, כדי שתדע כיצד עליה לתקן, כדי שתוכל לסדר את התפילה בצורה טובה, שלא תבוא חלילה לידי ספק ברכות לבטלה. כל הכוח שאמרנו עד עתה, רק לגבי לילה אחת ליל זין חשוון. אבל לשאר לילות, גם הלכות קטנות, כולם מודים שאם שכח ולא אמר ותן תן ומתן לברכה, גם בתפילת ערבית חייב לחזור, קל וחומר בתפילת מיניה. קורה לפעמים שאדם טועה בחודש הראשון שגיאות מי יבין, יום שישי, ערב שבת, היה צריך לומר ברך עלינו ותן תן ומתן, ושכח. אם הוא נזכר מיד, היה צריך לתקן. לפעמים האדם הזה לא זכר, אלא רק בלילה וליל שבת. אם תאמר לו להתפלל ערבית שתיים, מה התועלת בדבר? והרי, בעמידה השנייה הוא צריך לומר בתשלומים, אתה קידשת. ושם אין לו אפשרות לבוא ולומר ותן תן ומתן, אם כן, מה הטוענת שהיה חזור? אבל אולי אם נלך כדעת האומרים שאם לא אמר ותן תן ומתן לברכה, כאילו לא יתפלל בכלל, כי איננו חייב בתשלומים. האמת שזו מחלוקת בין התוצפות בברכות כט בשם בעל הלכות גדולות, לבין הרי וחכמי פרובינציה. כשאדם משמיט דבר כזה, האם כאילו לא יתפלל התפילה אפס או לא? בגלל המחלוקת בפוסקים, כמו שאמרנו, מן הראוי שלא יחזור תפילת התשלומים, ספק ורחוק להקן. אם כן, איך יתקן? יבקש מהחזן, לפני שיתחיל ברכת מעין שבע, שיכוון עליו, להוציא אותו ידי חובה, והיה, אם הוא חייב בתשלומים, מעין שבע תפתור אותו, כמו שכתבו רבנו משה גאון, פטור והשולחן ערוך בסימן רסע מרחה, סעיפות ג', למאן דאמר יוכל לצאת ידי חובה בדרך האמורה. אדם שהיה לו תקנה ביום ראש חודש כסלו, ולא אמר ברך עלינו, המשיך והגיע לברכת רצה, עוטו עוט שנייה לא אמר גם שם יעלה ויבוא, והמשיך מודים. אמנם בדרך כלל אנחנו אומרים שאם אדם נמצא באמצע המודים, חייב לחזור לברך עלינו, אבל כאן כלכלתו תקנתו. כמו שאומר בספר יגל יעקב, אם לא אמר יעלה ויבוא וירצה כאילו לא אמר את אותה הברכה, אם כן הוא נמצא ושומע תפילה. בין ברכת שומע תפילה לרצה יכול להוסיף בתן תלומתה לברכה, ימשיך על הרצה ויאמר יעלה ויבוא ויסגור. יסיים את התפילה. כל זה במצב רגיל, אבל החזן בתפילת הלחש שלו כתבו הרמב״ם ומרן בסימן קכו' סעיף ד', שאם קראנו תקלה ולא אמר ברך עלינו, או במלך המשפט שכח ולא אמר, אין לו אפשרות לחזור כדי לתקן משום טורח ציבור. עד שהוא יחזור לברך עלינו, בינתיים הציבור יחכה. יש כאן טורח ציבור, ולכן פוסקים לו שלא יחזור לברך עלינו. אם כך, האדם הזה שואל אותך, אני באמצע הרצה. האם אני אסיים את הברכה, ברוך אתה ה' המחזיר שכינתו לציון, או לא? אם תאמר שהאדם שלא אומר ותן תלום מטר, כי אילו הברכות הן לבטלה, מי שאכל שום וריחו נודף יאכל עוד שום, איך הוא יוכל להמשיך ולומר עוד ברכות לבטלה? או שנאמר, כאן במקרה הזה, חכמינו, אנשי כנסת הגדולה שתיקנו לנו את התפילה, הם אמרו והם אמרו, החזן לשליח ציבור משום טורח ציבור, פטרו אותו מלחזור. אם כן, הוא יכול להמשיך ולומר בפה. זה הספק שיש לנו בעניין זה, והמסקנה היא שלא יאמר בפה את החתימה של הברכות, אלא יאמר ברוך אתה, יהרהר שם שמים, ויחתום המחזיר שכינתו לציון. הרי יש לנו מחלוקת בגמרא בברכות כ' שבת קנון אם ההרהור כדיבור דמי או לא. הרמב״ם עשה מגנק טוב שהרהור כדיבור דמי, ורוב הפוסקים חלקו שהרהור לאו כדיבור. אבל גם לדעת החולקים אולי תפילה שונה. הגמרא מדברת שם בברכות לגבי מצוות קריאת שמע, אבל כאן אצלנו מצוות התפילה שעיקרה, על פי מה שאמרה התורה, לא עבדו בכל לבבכם, דרשו בתענית ב', זוהי העבודה שבלב עשו תפילה. אז אם עיקרה של עבודה בלב התפילה, אז מדוע ולמה אם יאמר את זה במקום בפה יהרהר את זה? למה לא יצא ידי חובה? אמנם מגן אברהם ורוב הפוסקים נקטו שגם בתפילה, אם הרהר, הרהור דווקא דיבור דמי ולא יצא. אבל הרי מרן כתב לנו בסימן סב' מתי אם אדם מהרהר כעד שמע לא יצא? במצב רגיל. אבל אם הוא אנוס, חולה וכיוצא בזה, והרהר, יצא. כך נאמר במדרש. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, כשאני יכול, אמרי האזינה ה' כשאני לא יכול, בינה הגיגי גם ההרהור, גם הוא יכול להיחשב, כי אין דיבור. אם כך, מה ההבדל אם האדם חולה? אונס של חולי? או שכאן נאנוס על פי הדיבור בגלל הפחד הספק לברכה לבטלה? ולכן גם את הברכות האחרות. כשיגיע ברוך אתה ה' יהרהר שם שמים ויחתום הטוב שמך ולך נאה להודות. כך יעשה גם בברכת המברכת עמי ישראל בשלום, גם שם יהרהר בדרך הזו. אולי בדרך הזו יוכל לסיים את התפילה, ולאחר מכן יכוון בתפילת החזרה, ששם הוא יוצא ידי חובה גם לעצמו. כך גם לגבי המלך המשפט. גם שם, אפילו לדעת הריף, הראש, הרמב״ם ומרן, שאם לא אמר המלך המשפט בעשרת אמת תשובה, חייב לחזור. כל זה באדם רגיל. אבל כאן בחזן יש כאן טורח תיבור, ואינו רשאי לחזור לברכת השיבה, אלא יסיים בדרך בשיטה שאמרנו. אם כן, איך הוא יצא ידי חובת התפילה? יכוון בתפילת החזרה, שתפילת החזרה תהיה בשבילו גם כתפילת החובה שבה הוא יצא ידי חובתו. דיני טל ומטר שמתחילים בזין חשוון, כל זה לנו, לבני ארץ ישראל. בחוץ לארץ מחכים עד שישים יום מהתקופה, הם מתחילים לומר ברך עלינו רק ב-5 בדצמבר. זה התאריך שהם רגילים לומר. יהודי שנוסע מכאן לשם, נמצא שם בליל זין חשוון, אבל דעתו לחזור, המשפחה שלו כאן. מה יעשה בתפילות הלחש שהוא מתפלל? לא יכול לומר שם ברך עלינו בגלל המחלוקת, אלא יוסיף בתוך ברכת שמע כולנו ותן טל ומטר בארצנו הקדושה. בזה יצא ידי חובה לכל הדעות, אין בזה שום חשש. אבל אם כיבדו אותו להיות חזן בתפילת החזרה, הוא לא יכול לעשות את זה, אלא יאמר את תפילת החזרה בצורה רגילה, כמו שהם אומרים, ברך עלינו בלבד ולא יזכיר בשומע התפילה שום דבר. זו ההנחיה באותו אדם, שאומנם הוא במקור ישראלי, אבל הוא שוהה שם באופן זמני, שכן יזכיר טל ומטר, אבל שם הרי הם לא צריכים את זה. לכן אמרנו שידגיש ותן טל ומטר בארצנו הקדושה, בזה הוא עוקף את המחלוקת, בדרך הזו ינהג ויעשה. שוב, אין הבדל בזה בין איש לאישה. גם אישה שנוסעת לשם, והיא נמצאת שם לפני השישים לתקופה, הם עדיין לא התחילו ברך עלינו ותן טל ומטר, היא כן צריכה לומר בתפילתה, באמצע ברכת שמע כולנו, לומר, לבקש ותן טל ומטר לברכה. כל זה כשהם נוסעים בימים האלה. אבל אם האדם הזה היה כאן בליל זין חשוון, כבר התחיל לומר ברך עלינו כדת וכדין, זה בדיחה, זה צחוק שפתאום הוא ישנה את הסדר של התפילה אחרי יומיים. כמו שכתבו הגאון חידה בברכי יוסף בשאר הפוסקים, שבמקרה הזה עדיף שימשיך הלאה לומר את ברך עלינו ולא ישנה. בדיעבד אם לא אמר שם אלא הוסיף באמצע ברכת שמע כולנו ותן טל ומטר בארצנו הקדושה, בוודאי שבזה יוצא ידי חובתו. כך הוא הדין גם לגבי אותם השליחים שנמצאים שם כמה חודשים. הם יוצאים או בשביל לאסוף כסף לישיבות או כדי להרביץ תורה. אם האדם הזה אין דרכו, אין דעתו להשתקע שם, הוא נמצא שם בסך הכול כמה חודשים, אז חייב לומר באמצע הברכת שמע כולנו ותן טל ומטר בארצנו הקדושה. אלא אם כן אם האדם הזה חושב להישאר שם יותר משנה, במידה מסוימת זה נקרא שהוא משתקע שם, אז אין לו ברירה, הוא חייב לנהוג כמותם. לא יאמר ברך עלינו ותן טל ומטר כעת, אלא רק אחרי השישים לתקופה, היינו מ-5 בדצמבר והלאה, ולא קודם לכן. אנחנו צריכים לכוון היטב בתפילות, ובפרט בברכת השנים שהקדוש ברוך הוא ירחם עלינו וייתן לנו טל ומטר. אם אין גשם, אין מים, ממילא אין פירות וירקות, אין תבואה, אין מים לשתות. מה יצטרכו להביא מים מטורקיה? אנחנו יודעים את הבדיחות האלה, כמה הדברים האלה מסובכים וקשים, אבל אנחנו יכולים לבקש תמיד ישר מבורא עולם שהשפע ירד ישר לארץ ישראל. כשהעם ישראל עושים רצונו של מקום, השפע יורד כאן ונשאר פה בארץ ישראל, הגשם נשאר פה. אבל אם חלילה יש עבירות, השפע מתחלק, כמו סלע שהגשם מתחלק מעליו ולא נספג בתוכו, כך גם חלילה השפע יורד ישר לגויים, הולך לחוץ לארץ. אבל אם אנחנו נטיב את דרכנו, נשפר את מעשינו ובעזרת השם נכוון גם בתפילות לכוון היטב, בעזרת השם בורא עולם יקבל את התפילות שלנו. כמו ששנה שעברה, ברוך השם, היו גשמי ברכה, יקוים גם בנו ונתתים את ארץיכם בעיתו, בעיתו בעיקר בלילי רביעיות ולילי שבתות. שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו, שיהיה לנו בעזרת השם שפע טובה וברכה, ייתן לנו בעזרת השם טל ומטר לברכה, ובעזרת השם נזכה לשנה מבורכת. כמו שאמרנו בחג, ביום ושנה רבה, ביקשנו בכל הסליחות, התחננו לבורא עולם שאותן התפילות יתקבלו לפני בורא עולם, וייתן לנו שפע טובה וברכה, כדי שכל עם ישראל, אפילו העניים ביותר, יהיה להם הכול בשפע, ולא יצטרכו לידי מתנות בשר ודם, אלא יקבלו את כל השפע הזה ישר מבורא עולם, אמן ואמן. אמן. חזק ואימת כבוד הרב על השיעור הנפלא בהלכות טל ומטר. מכאן אנחנו פותחים את הקווים למאזינים העיקריים. לשאלותיכם, כבוד הרב משיב על שאלותיכם במגוון נושאים בהלכה. הטלפון כאן באולפן, בקידומת 02-50-00666. כבר איתנו מאזין ראשון על הקו. שלום וחודש טוב. ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. אנחנו הרבה שומעים על האיסור של לשון הרב, שעיקרו זה, אם אני אומר דברי גנאי. אבל רצינו לדעת מה בדיוק ההגדרה של דברי גנאי. לפעמים אדם מספר לחברו שהוא גרוש, או שהוא לא לומד. לפעמים הוא מספר לפי דעתו זה לא גנאי, וזה שמספרים עליו חושב שכן. לפעמים גם זה תלוי בדעות של בני אדם. יש אדם שרוצה שידעו שהוא גרוש כי הוא רוצה שידור. יש אדם שמתבייש. יש אדם שרוצה שידעו שאין לו כסף כי הוא רוצה שיעזרו לו, ויש אדם שמתבייש. לפי מה אנחנו מודדים את הגנאי? ספר שמירת הלשון חפץ חיים, שם הוא מפרט את כל הנושאים האלה בהרחבה. וכשאדם לא מתכוון לגנות, חס ושלום, יניח שאני שטחן, ואני מוסר אינפורמציה גם לשטחן השני, ינדמה לו פנוני אלמוני גרוש, תמצא לו שידוך, כך וכך הפרטים עליו. אין לי שום עניין לגנות אותו, אני מוסר את הפרטים האמיתיים, כדי שאותו אדם יוכל לסייע בעדו. אם לא נאמר את הפרט הזה שהוא גרוש, אתה לא יכול אף פעם להתאים לו שידוך טוב. הכלה המיועדת לא תדע, היא תבוא להיפגש, היא תבוא, תשמע שהוא גרוש, היא תעשה מיד נסיגה, עושה שלום ממרמה. כאן אין לו שום עניין חלילה לגנות אותו, אלא הוא מוסר את הפרטים האישיים שלו, כדי שיוכל להתאים לו שידוך טוב. וכן, כל כיוצא בזה, כשאדם אין לו שום עניין להשמיץ ולא לבזות, אלא הוא מוסר פרטים, אני אומר שהרכב שלך הוא מודל זה וזה. אתה רוצה למכור את האוטו, ואני מוסר פרטים על האוטו. זה נקרא לשון הרע. אני מתכוון לגנות את האוטו שלך, שהאוטו הזה ישן, מודל 89, מודל 90. אני אומר את האמת כדי שנמצא את הקונה הנכון והמדויק. ודאי שבחיי גוונה אין שום חשב של לשון הרע ורכילות, בוודאי שהדבר מותר. אלא, בראש ובראשונה הבעיה היא כשהאדם הזה... מתכוון להשמיץ, לגנות, מזכיר את העוונות של האדם הזה. מזכיר שהוא עשה חלילה עוון כזה או דבר אחר, שהוא בא לגנות אותו באיזה עבירות, בזה בוודאי הדבר אסור. כשהמדובר הוא באנשים יראי שמיים, בוודאי שהדבר אסור. אבל המשנה ברורה שם מדגיש ואומר שכל האיסור, בלשון הרע, שאותו האדם שמדברים עליו, יש בו יראת שמיים, אדם שעובד את השם. אבל אם אותו האדם אין לו לא דת ולא דין, אוכל חזיר ביום הכיפורי, אדם כזה אין איסור לדבר עליו לשון הרע, ובפרט כשרוצים למנוע שלא ייכשלו בו אנשים. הרי רבותינו אמרו, היזהרו מן עצמאים שעושים מעשית זמרי ומבקשים שכר כפנאס. ולכן אם אותו האדם הוא מועמד להיות ראש עירייה או מועמד להיות באיזה מפלגה, אנשים טועים אחריו. הם חושבים שהאדם הזה אוהב את התורה ולומדיה, וראוי לבחור בו, ראוי לתמוך בו. מפרסמים את הרשעים האלה בפני חילול השם, בוודאי שאין כאן שום איסור לשון הרע. הרי אותו האדם אין לו לא דת ולא דין, בזה התורה לא צוותה אותנו על איסור לשון הרע. ולכן אדרבה ואדרבה, ידבר ויספר לחבריו הקרובים, יסביר להם שיש איסור חמור להצביע לאותם הרשעים שרוצים לעקור את התורה ולומדיה. ולכן בזה לא רק שאין איסור, אדרבה, הוא מפריש רבים מהעוון הפרושי מאיסורה, שמסביר להם במתק שפתיים את האמת הפשוטה הזו. אין דבר כזה שאדם ירא שמים יצביע או יעבוד בשביל מפלגה חילונית. אפילו אם הוא אומר, תראה, אני מצביע למפלגה דתית, אני דתי, רק בשביל הכסף הוא הולך, עובד עם הרכב שלו, עובד בשביל מפלגה חילונית. אין דבר כזה. האם בשביל כסף הוא יעבוד עם הרכב שלו, האם הוא ילך להפיץ חזיר? האם בשביל כסף הוא ימכור את נפשו לשטן? וכאן הדבר הזה לא פחות חמור, אלא הרבה יותר חמור. ולכן אין שום יותר ללכת לעבוד בשביל מפלגות כאלה, מפלגות שחרטו על דגלם שהם לא דתיים, שאין להם חלק ונחלה עם בורא עולם. לא משנה איפה המפלגות האלה נמצאות. אם הן משחקות את זה שהן בצד השמאל של המפה, בצד ימין של המפה, המשחקים האלה לא עושים עלינו שום רושם כלל ועיקר. גם כשהיה כאן ראש עירייה שקראו לו אולמרט, אני נזהרתי, אף פעם לא הצבעתי בשבילו. ידעתי מי האיש ומי שיחו, אף פעם לא הצבעתי בשביל האדם הזה. ידעתי שהאדם הזה אין לו לא דת ולא דין. ולכן כל כיוצא בזה אנחנו צריכים להיזהר בדברים האלה מאוד, אלא לשמוע לרבותינו לכל אחד יש רב ושמרת לעשות ככל אשר יורוך, ישאל את הרב שלו לאיזה יהודי ירא שמים עדיף להצביע, וזהו. אבל ללכת ולרעות בשדות זרים בוודאי שהדבר אסור, ולכן הדגשנו. כאן הוא בא למנוע תקלה, אף רושם איסורה. אין בזה שום איסור לשון הרע, לא רק שמותר, אלא מצווה לבוא ולפרסם את הדברים האלה כדי שהאנשים לא ייכשלו באותם האנשים שאינם מהוגנים. אם אנחנו סומכים בחלק הנושאים של התשובה, זה תלוי בכוונת המספר, דברים שיש להם משמעות לשתי פנים. תלוי, נכון, תלוי גם בכוונת המספר. אם חלימה מתכוון לגנות אותו ואתה רואה שאותו אדם מתבייש ומתבזה, וכולי בוודאי שזה לא הוגן. לכן אדם יהיה זהיר מאוד בלשונו, שומר פיו בלשונו, שומר מצרות נפשו. תודה גם לך מאזין וכל טוב. שלום למאזין נוסף, ערב טוב. ערב טוב. את הרדיו אתה קולה לכבוד בבקשה? כן. כן, תודה. ערב טוב. ערב טוב. ערב טוב לכבוד הרב. ערב טוב ועמוד אשתו. אני הייתי משגיח בבית מטבחיים באזור כרמיאל, והיו באים אלינו כל מיני חברות בשביל לשחוט, כל מיני חברות, עטרה, אשפר בצר, כל מיני חברות. עכשיו היו מגיעים אלינו עטרה, הכול טוב ויפה, היו באים, שופטים, בודקים פנים, בודקים את הריאה מבחוץ. היו באים אלינו גם אשפר בצר, היו באים שופטים, בודקים את הפנים של הכבש, והיו שמים לו, שים פלומבה, זהו, הכבש הזה כשר. רציתי לשאול את כבוד הרב אם יש איזה קולה בדבר הזה, שיכולים לבוא ולעשות דבר כזה, לבדוק רק פנים בלי לנפח את הריאה, ולשים פלומבה ישר על הכבש, וזהו, זה כשר, חלק, וככה זה יוצא לדרך. תראה, אתה מספר לי סיפור. אני לא הייתי שם, בשטח. אני לא ראיתי מה עושים הבד״ד הזה או בד״ד אחר. אינני יודע. אני עכשיו לא אתייחס במישרין לסיפור שלך, אלא אני אומר את ההלכה בלשון כוללת. חכמינו נתנו לנו את הדרך הטובה ביותר לדעת אם הריאה היא מושלמת, היא טובה, על ידי ניפוח. כולנו מנפחים, כל עם ישראל, לא רק האשכנזים, אלא גם הספרדים. כולם נוהגים לנפח את הריאה. כשאתה מנפח, אתה יודע בדיוק שהריאה שלמה, כי אם יש בחור, מיד האוויר כולו יוצא דרך החור. אם אתה לא מנפח, אתה עדיין בסימן שאלה. גם אם מבחוץ נראה, הכול נראה לך בסדר, יכול להיות אולי שיש איזה משהו, ולכן כולם נהגו בדבר הזה. ולכן, אם שואלים אותנו, שוחטים מרעי שמים, כיצד עלינו לנהוג ולעשות, ברור שצריך לנפח. זה הדין מלכתחילה, וכך עושים בדרך כלל כל הבד״צים. לפעמים קורית תקלה, שגיאות מי יבין, אינני יודע מה היה במקרה מסוים, אבל בדרך כלל, אם אתה שואל הלכה, הלכה היא שצריך לנפח. כן, זה לא מקרה מסוים, זה פשוט הרבה מקרים, ולא רק אני ראיתי את זה. זה הרבה רבנים, כמו הרב יפד והרב עצור והרב יורם בן-סעדון, ולא רק אני. ובגלל זה אני רציתי לשאול, להסיר מכשול, אם יש פה איזשהו מכשול, אז למה לא מפרסמים את זה ברבים ולא עוצרים את זה? תראה, אם זה היה סיפור נכון, מה שאתה אומר, למה אתה רק משמיץ ברדיו? למה לא הלכת לבית-הדין? יש לכם כל כך הרבה עדים. למה אתם שותקים? למה לא הלכתם לבית-הדין לתבוע אותם על הדבר הזה? למה אתה רק מגיע לרדיו קל, אתה מנצל את זה שיש לך הזדמנות לדבר בשידור חי, ואתה בא ומשמיץ ואומר את כל הדברים, ואתה רוצה לגרור גם אותי לדבר הזה? למה שתקתם? איפה היית עד היום? למה לא הלכת לבית-הדין? יש לך תשובה? כן, כבוד הרב, אני אסביר לך. פשוט אני קטנתי ללכת לבית-הדין עם דבר הזה. לא, לא קטנת. אל תשחק לי את הראש קטן. כל יהודי יש לו את הזכות עמידה בבית הדין. קל וחומר כשאתה אומר שמות של רבנים, יש לך כל כך הרבה עדים, איפה כל הרבנים האלה? למה הם לא הלכו לבית דין להעיד? לכן אני מוחה בכל תוקף בכל הדברים שאמרת. זה מעשה נבלה מה שאתה עושה כשאתה בא ומשמיץ בדת בלי היתר מבית דין. אין לך איסור... אמרתי את האמת, כבוד הרב. אני לא מצליץ. טוב, הרב אמר לך את התשובה. אם זה היה אמת, אז היית צריך, היית חייב ללכת לבית הדין. יש כתובת לדברים הללו, ואל תשחק את הראש הקטן. אתה מנצל שיש לנו כאן אפשרות לדבר לעיני כל ישראל בשידור חי, ואתה מדבר מה שלבך חפץ. התורה אוסרת עלינו את המשחקים האלה. יש לך אפשרות, אתה יכול ללכת מחר לבית דין, תלך יחד עם הרבנים האלה ונראה מה כוחכם. כן. טוב, בסדר, אנחנו כאן נסיים את העניין הזה. אנחנו רוצים להודות לך, מאזין יקר, ואלה הדברים שהרב, תביא לנו, כמו שאומר הרב, אישור או פתק מבית הדין שמדבר על העניין הזה. אנחנו נודה לרב גם בנושא הזה. כבוד הרב, אנחנו רוצים לשאול שאלה שהייתה קשורה לאתמול, ערב ראש חודש, אדם ששואל אותו לנו כאן, למאזין, שנמשך בסעודה שלישית לאחר השקיעה. ובברכת המזון, האם היה צריך להזכיר, יעלה ויבוא. יש לנו שלושה דעות בנושא הזה כשחל ראש חודש ומוצאי שבת. אם האדם הזה התחיל לאכול סעודה שלישית מוקדם, מסיים את ברכת המזון לפני שקיעת החמה, אין לך דבר יותר טוב מזה, אין שום מחלוקת. הוא אומר בברכת המזון של סעודה שלישית, רק רצה וחליצינו. הבעיה היא כשהאדם הזה אומר את ברכת המזון מאוחר בלילה אחרי סד הכוכבים. האם יאמר רק רצה וחליצינו, הולכים לפי תחילת הסעודה? האם יאמר רק יעלה ויבוא, כי במוצאי שבת זהו ראש חודש כבר, הגיע סד הכוכבים, יאמר את שניהם? יש שעשו פשרה בין שתי הקצוות, אם הוא לא אכל אחרי סד הכוכבים כזית אלא רק בשבת, יאמר אקרפה. אם הוא ימשיך לאכול ואכל אחרי חמש ורבע, אחרי סד הכוכבים, ימשיך ואכל עוד כזית, אז הוא יוכל לומר גם יעלה ויבוא, או רק יעלה ויבוא. אלה הן הפשרות שהפוסקים גדולי האחרונים העריכו בדבר. ולכן אמרנו, העצה טובה, להקדים. אתמול בשיעור הסברנו בהרחבה את הנושא וביקשנו מהאנשים להשתדל להזדרז, להתחיל מייד את הסעודה השלישית בזמן ולסיים לפני השקיעה. בזה פותרים את הבעיה לכל הדעות. אבל קורה לפעמים שאדם לא הצליח ונתקע והגיע מאוחר מדי. מה יעשה? במקרה כזה, בשעת הדחק, יאמר רק רצה ואחליצנו, ולא יאמר יעלה ויבוא. בידי עבד, אם אמר את שניהם, יצא. לא אמר לא רוצה ולא יעלה ויבוא, יצא. או שאמר רק יעלה ויבוא ולא רוצה, גם כן בידי עבד יצא, בכל אחת מהדוגמאות. אבל אם הוא שואל אותנו, כי העצה טובה במקרה הזה, שהוא התחיל לאכול, אכל כזית לפני שקיעת החמה, וסיים אחרי צד הכוכבים, במקרה כזה, לשעת חירום, יאמר רק רצה ואחליצנו. יש בנושא הזה תשובה ארוכה בספר יחווה דעת, חלק ד', ועוד רבים מגדולי הפוסקים דנו בנושא הזה בהרחבה, וזו המסקנה למעשה. תודה, כבוד הרב. איתנו מאזין נוסף. שלום לך, מאזין. ערב טוב. שלום, כבוד הרב. שלום. יישר כוח על הדברים, כבוד הרב. כבוד הרב, יוצא לי שאני, דוגמה, עומד בשמונה עשרה, ושלחתי בו זאת חזרה. בקדושה יוצא לי כאילו שאני אמור כביכול לדעת, או אני מושפק אם זה שלח ציבור שיודע לצורך חובה או לא. אז אני לפעמים מסתכל על החזות שלו. אז האם זה דבר טוב שאני, כאילו, תראה לי שופט. אם זה טוב, אז אני אומר, אני עכשיו נעצר ואני שומע את הקדושה ממנו. אם אני רואה אותו ככה, אני אומר, לא, זה לא. או גם בקריאת שמע של הערבית, איפה שנעצרים צריך להגיד אמת. יש הלכה שאומרת שאם הוא לא ידע יוצא חובה, אני גם צריך להגיד אותו בפעם שליעה גם כן. יוצא לי כל פעם שאני בוחן כביכול את השליכי ציבור. זה יודע על אותי את החובה, או זה מתכוון, זה לא. איך הולך המהלך הזה? הגאון רבי יוסף חיים בספרו עוד יוסף חי ועוד מאה פוסקים, כבר בדורותם אמרו, קל וחומר בדור שלנו, שהכוונה נחלשה. יש פיזור נפש לאנשים, וחלק מהאנשים, הכוונה שלהם לחלשה מאוד. אז אם אנחנו רואים שאותו החזן יהודי עם ארץ, שהוא רחוק מאוד מהכלל הזה שאמרנו, לא כדאי שאדם יסתמך עליו, אלא עדיף שהוא בעצמו יאמר השם אלוהיכם אמת, יחזור ויאמר פעם שנייה. או אם אני נמצא באמצע התפילה, אני נמצא באמצע על הצדקים ועל החסידים, ואני שומע אותו שאומר קדוש קדוש, הלוואי והיה מכוון על עצמו, ספק גדול אם הוא מכוון עלינו, על אותם שנמצאים באמצע העמידה, ולכן אין הרבה תועלת להתעכב ולשמוע אותו החזן. אבל אם החזן הזה יהודי תלמיד חכם, חזקה מן הסתם אותו התלמיד חכם, בוודאי שהוא מכוון היטב, אז אני יכול תמיד לכוון, לשמוע ולצאת ממנו, הן לגבי השם אלוהיכם אמת, והן, בדוגמה השנייה, אם אני נמצא באמצע על הצדקים, אני ממתין כמה שניות, מכוון בשקט למה שהוא אומר, קדוש קדוש, קדוש ברוך ואמלוך, ואחרי זה אני ממשיך הלאה בתפילתי, זו המסקנה, כך שתלך בדרך הזו שאמרנו, בשביל הזהב, ורק כשהחזן הוא בחזקת תלמיד חכם, אדם בן תורה, אדם שיודע לכוון, רק ממנו תוכל לומר את החזקה הזו. יישר כוח, כבוד הרב. שלום, שלום. שלום גם לך, מאזין יקר. איתנו מייד מאזין נוסף, כבוד הרב. שלום לך, מאזין נוסף. ערב טוב. אני אשאל? כן. בבקשה. כבוד הרב, רציתי לשאול, יש דבר שנקרא סטיק לייט. זה כמו מבחנה מפלסטיק עם חומר נוזלי מעורב שם. כשמכופפים את הפלסטיק, החומר הנוזלי זה חומר כימי כזה מתערבב ונהיה זוהר. האם מותר לכופף את זה בשבת בשביל להעיר את החבר המדרגות לאישה שקשה לה לעלות? לא מכיר, אני לא יודע מה זה. אני פעם ראשונה שומע על דבר כזה. אני לא מכיר, צריך להכיר מבחינה טכנית. יותר כוחות הביטחון משתמשים בדבר הזה, כבוד הרב. כוחות הביטחון בדרך כלל משתמשים בזה, שוטרי תנועה שמאירים את הדרכים, אז בדרך כלל הם משתמשים בזה. אינני יודע, לא יודע איך זה עובד. קשה לי לענות תשובה בדבר הזה, צריך להכיר את הדברים מקרוב, ורק לאחר מכן לענות. אם בארץ שבת, לפני שכניסת השבת... מותר לסחוב את זה למדרגות? זה כן, זה כן, זה אין בעיה. לא, כיוון שזה מיועד לזה והכנת את זה לצורך זה, אין כאן חשש של מבעיר ומחבק כשאתה מזיז את זה. אז אין לך נאמר, אם עשית את הפעולה הזו כבר מערב שבת, לטלטל את זה, בוודאי שיהיה הדבר מותר. עכשיו, ישנו יהודי שפתח חנות למספרה. ברשות הרב יישר כוח ואני רוצה לשאול עוד שאלה. ישנו יהודי שפתח חנות מספרה לגברים, זה בעיר חילונית, והבחורים לא כולם דתיים, והוא רוצה לשאול אם הוא יכול, בתוך החנות יש לו חדרון, ששם תעבוד אישה עם נשים, או תספר או תעשה טיפול של ציפורניים לנשים, כל מיני, בדיקו זה נקרא, והם יצטרכו אולי גם כן לעבור דרך הגברים וגם אולי לשבת, כי זה בתוך ה... בתוך החנות זה מקום יותר גדול מאשר אותו כוך קטן ששם היא תעבוד איתם. אז אולי יצטרכו לשבת ולהתערבב. האם הוא רשאי להעסיק אישה, מותר לו, וזו בעיה של צניעות וכשרות בהלכה, להעסיק אישה בתוך החנות פנימה, להושיב אישה שתטפל עם נשים, תספר אותה, או שזה אסור לו? אין היתר, לא. אין היתר שלא יעסק. אלא העצה היא שיעשו פרגוד, וילון, שתהיה הפרדה בין הגברים לבין הנשים. המעבר. הרי ברגע שאותה הספרית מספרת את האישה, יושבים שם בחורים בתור כדי להאזין, כדי להמתין עד שיגיע התור שלהם, בינתיים הם עלולים להיכשל באיסור ראייה. הם יכולים להתבונן ולהסתכל על אותן אנשים, איך מספרים אותן, ואין לך איסור גדול מזה. התורה הזהירה אותנו, ולא תתורו אחרי נבבכם ואחרי עיניכם. ונשמרת מכל דבר רע. אסור לאדם להרהר, שלא יבוא לידי טומאה בלילה. אז איך אפשר שישבו שם אותם הבחורים, הם יושבים, מחכים, משועממים, ואתה רוצה שהם יהיו מלאכי השרת, שלא יתבוננו ולא יסתכלו באותן אנשים, ודאי שהדבר הזה הוא לא מציאותי. ולכן, העצה היא, כמו שאמרתי, שיעשו וילון. ברגע שיש שם את הווילון, הנשים שצריכות לחכות בתור, ממתינות, הן ישבו מעבר לאותו הווילון, ועל ידי זה הכול יסתדר, הכול יבוא על מקומו בשלום. הרי ידוע מה שאומר בספר חסידים, כשיושבים ביחד בתערובת אנשים ונשים, לא אומרים בשבע הברכות, כשיש מסיבת שבע הברכות לחתן, לא אומרים שהשמחה במעונו. הוא כותב את זה פעמיים. ספר חסידים כותב את זה גם בסימן שצג' וגם בסימן תתשכ'. הלשון שלו, אין ראוי לברך שהשמחה במעונו כשיושבים גברים ונשים בערבוביה, משום שאין שמחה במעונו של הקדוש ברוך הוא כשיש הלבורי עבירה. את הדברים האלה העתיקו האחרונים להלכה באבן העזר, סימן סב', הבית חדש, בית שמואל שם בסעיף קטן יא', הגאון רבי יהודה אסד וספרי יהודה יעלה בסימן מ' ה' ועוד. ולכן, כמו שאמרתי, יעשו את הווילון הזה, זה יציל רבים מעוון. הרי למדנו בגמרא בסוכה נב', לעתיד לבוא, כשייבנה בית המקדש, יחזרו על מה שעשו אז, הלשון של המשנה, תיקון גדול עשו שם. מה התיקון? שהייתה הפרדה בין הגברים לנשים. ולמדו את זה ממה שהפסוק אומר, וספדה הארץ משפחות משפחות. אומא כשעוסקים בהספד ואין יצר רע כל כך שולט, אפילו אחי יש הפרדה, קל וחומר, כשיש שמחה יצר רע שולט בהם. אלה הדברים שהגמרא אומרת, אפילו על בית המקדש, הכל בכתב, וידי השם עליי השכיל, אפילו אחי היה צורך לשנות קצת משהו, לעשות את אותה ההפרדה, אותה המרפסת, ששם יהיו הנשים, כדי שלא תהיה מכת ערוב. אז קל וחומר כאן, כשהספרית הזו חופפת את השיער של הנשים, עושה את כל הדברים, מייפה אותן, אז איך אתה יכול לדרוש מהבחורים האלה שיהיו צדיקים, שיסגרו את העיניים? הוא מביא אותם לידי תקלה, מביא אותם לידי ניסיון, ויש לו אפשרות בקלות רבה לבצע את הדברים שאמרנו, ולכן תסביר לספר, תאמר לו את הדברים בלשון יפה, שישתדל לזכות את הרבים, ולא חלילה בצורה הפוכה. הרב יישר כוח, הרב, ברשות הרב, אני רוצה לא להמליץ יושר, אבל ברשות הרב, זה שדיבר מקודם על בית המטבחיים, אני בנו של הרב שנותן הכשר שם. לא, התקשרתי רק לצורך השאלות, רק שמעתי רציתי להגן, הוא לא, הוא אדם בעל תשובה צדיק, שעשה את הכול, הוא לא יודע מה הביא אותו לספר מה שקרה שם, והוא בחור תמים וישר, ממש תמים, אני מעיד על הרב, אני, והוא לא עשה את זה. אני לא רוצה להיכנס לפרובוקציה, אבל לפני שאני מעלה מאזין לשידור, כבוד הרב, וגם לך אני אומר, אני שואל כל מאזין מה אתה רוצה לשאול, וכפי שאתה עלית גם כן לשידור, לפני כן שאלתי אותך מה אתה רוצה לשאול, נכון? ואני רוצה להגיד לך שאותו מאזין הוליך אותי שולל, הוליך אותי שולל, הוא לא כל כך תמים, הוא לא כל כך תמים כמו שאתה אומר, וצדיק תמים, הוא פשוט הולך אותי שולל, כי אני שאלתי אותו ואני חוקר כל מאזין לפני שהוא עולה לשידור מה אתה רוצה לשאול, והוא רימה עליי, ואני אומר את זה בפה מלא וגם מעל גלי האתר. אני לא רציתי להגיד את זה כשהרב דיבר, אבל מכיוון שאתה מדבר, אז תרשה לי גם להגיד את זה. הוא רימה עליי, זה הכול. אני לא רוצה להיכנס לפרובוקציה. אני מבקש ממך, בוא נראה מה העניין הזה, וגם הגיע הזמן קריאת שמע, כפי שהרב נוהג ומזכיר לנו. רק נסיים את השאלה שלך, נסיים. יש שחושבים שהנושא של ההפרדה, הנושא הזה של הזילון והמחיצה, כאילו זו רק חומרה של אחינו האשכנזים. זה לא כך. גם חכמי הספרדים, גם הם, אחד וגברים בחדר אחר. לפני כמאה שנה התפרסמה מודעה בירושלים, וחתמו עליה כל גדולי הדור. מתוכם היו, אני מונה את חכמי הספרדים, הגאון רבי דוד פפו, הוא היה אב בית הדין בדורו של הבן איש חי, ואחר כך בסוף ימיו היה פה בירושלים אב בית הדין. גם הגאון רבי יוסף ידיד, הגאון רבי שאול דבק הכהן, בעל כף החיים הגאון רבי יעקב חיים סופר, ועוד רבים מגדולי חכמי האשכנזים. כל זה הוגה בספר קדושים תהיו בעמוד עמוד ג. אתה רואה שגם חכמי הספרדים, גם הם תמיד גדרו גדר וביקשו שתמיד תהיה ההפרדה הזו, הווילון הזה. לכן תאמר לאותו הספר שיעשה את המצווה הזו, כדי שבאמת המקום שלו יהיה גדור, מגודר בצניעות או בקדושה. הרי שיש קדושה בעם ישראל, קדושים תהיו, אז בעזרת השם נקווה שיהיה לנו בזכות זה שפע טובה וברכה. אמן. וכמו שאמר ידידנו המנחה, הגיע הזמן, כי ראשי מה אנחנו סמוכים לחצות