דיני מחיצות הסוכה וברזנט, שיעור בחממות, תרומות ומעשרות והלכות שמיטה

 - - - לא מוגה! - - -

בסדר, אבל לא עכשיו, סוכות הבאות הקדוש ברוך הוא מצווה אותנו בסוכות תשבו שבעת ימים בימים האלה אנחנו זוכים ברוך השם ומקיימים את מצוות הסוכה רוב האנשים, אלה שלומדים, יודעים, יש להם סוכה כשרה שבה יושבים ובה מקיימים את המצווה כהלכתה. אבל לצערנו יש גם אנשים עמי ארצות, הן רבים עתה עם הארץ, שאינם יודעים טוב את ההלכות של סוכה, ולא פעם קורה שחלילה יושבים בסוכה פסולה. לא רק שלא מקיימים את המצווה, אלא גם מברכים ברכות לבטלה. רבנו הקדוש ייחד לנו מסכת שלמה, מסכת סוכה, ששם בה נאמרו ההלכות, הפרטים ופרטי פרטים של דיני סוכה. גם מרן כתב לנו עשרים סימנים מתרק' עד תרמ' ופירט לנו בהרחבה את הדינים. הערב נאמר חלק מההלכות, חלק מהפרטים. הגמרא אומרת לנו, יש עלינו חובה לעשות מחיצות. אתה לא יכול לעשות ארבע עמודים, להניח על העמודים האלה תשכח ולשבת, אלא צריך גם שיהיו לפחות שלושה מחיצות. אין חובה בדופן הרביעי, הרביעי זה בגדר חסידות, מי שיכול למה לא, זה אלי ואלוהו, הוא יתנהל לפניו במצוות. זה הרבה יותר טוב, יותר נוח לישון, שהרוח הרביעית סגורה היטב, אבל זה לא דין, אלא גם סוכה של שלושה מחיצות כשרה בלכתחילה. והגמרא בסוכה כד אומרת לנו, מחיצה היינו דבר שהוא עומד יציב, עומד בפני רוח מצויה, אבל אדם שעושה את המחיצות שלו מסדין, הולך ותולה סדינים יפים, אפילו אם זה יפה מאוד, אבל הרוח מזיזה את הסדינים, זה הולך ובא ברוח, לא עומד בפני רוח מצויה, ולכן גם בדיעבד סדין כזה פסול והוא לא נחשב לדופן. בהלכה הזו אין ויכוח, אין מחלוקת, הדין הזה הוא הלכה למשה מסיני בדיני מחיצה. בין לכולה, בין לחומרה, אין לזה דין דופן, ככה העתיקו כל הפוסקים פה אחד. וגם מרן בשולחן ערוך סימן תרד סעיף י', מרן העתיק לנו את דברי הגמרא. וככה הלכה. ניקח משל אחר, דוגמה אחרת. אני רוצה לעשות דרשה. יש לנו איזה אולם, שם אנחנו רוצים שבשעת הדרשה יהיו לא רק גברים אלא גם נשים. אבל זה לא יפה שישבו יחד. אני רוצה לקחת סדין, להשים וילון. מותר. כותב הרמ״ה בסימן שטו סעיף א׳. כאן, הווילון הזה, הסדין הולך ובא ברוח מצויה. זה לא נקרא מחיצה מטרת. מה שאמרו המורדכי, הרמ״ה ושאר הפוסקים לאסור באיזה דוגמה? בדוגמה של מחיצה מטרת. כאן זה וילון, אליבדיקו לעלמא, מותר. אתה רואה שיש לזה גם כולה שם בדין שבת, ואצלנו כאן חומרה. תודה. גם לגבי דינים של רשות הרבים ורשות היחיד. מה נקרא רשות היחיד? שלושה מחיצות זה נקרא רשות היחיד. ובאותה החצר אתה יכול לטלטל, ואסור להוציא מהחצן לרשות הרבים, שזה איסור דאורייתא. שוב, מחיצה, צריך להיות מחיצות גמורות. אתה עושה מקרש או דבר אחר, דבר שעומד בפני רוח מצויה. אבל, והיה, אם זה וילון, אם זה דבר שלא עומד בפני רוח מצויה, זה לא נחשב לדופן, ממילא זה לא נחשב לרשות היחיד, גם שם נאמר כלל זה ודין זה. גם בדיני עורלה, שביעית, תרומות ומעשרות, בכל הדינים הדברים האלה שווים. הסמ״ק, ראשי תיבות ספר מצוות קטן. הוא מביא בשם רבנו פרץ שאלה, אדם שלוקח את הסדין, אבל הוא מהדק את זה במסמרים. את הסדין הזה, מסביב, הוא מהדק אותו היטב, ואז הסדין הזה, הוא לא נע ונד ברוח, עומד חזק. האם הוא כשר או לא? מהתורה ודאי. מהתורה יש לך מחיצה שעומדת בפני רוח מצויה. אף על פי כן אומר הסמ״ק בשם רבנו פרץ, אל תעשה סוכה בדרך הזו. ולמה לא? מסביר רבנו פרץ ואומר, אנחנו חוששים שתבוא רוח שערה עושה דברו ותקרע את הסדין. המסמר יישאר, אבל הסדין הוא לא דבר חזק, בכל יקרה. האדם הזה יושב ואוכל, הוא חושב שיש לו סוכה כשרה, הוא לא שם לב שאחרי הגב שלו הסדין נקרע, ואין כאן דופן. הסדין שהיה, היו היה, זיכרונו לברכה, ולכן אין היתר לעשות כן. רב סעדיה גאון חולק. הוא אומר שלא גוזרים גזירה כזאת. זו, מה שלא נכתב בגמרא, אין לנו סמכות וכוח לגזור גזירות כאלה. מרן לא ראה את דברי רב סעדיה גאון, אבל בשולחן ערוך מרן כתב לנו את דברי הסמק בשם רבנו פרץ, שגם אם אני מהדק את אותו הסדין במסמרים, עדיין הסוכה הזו פסולה, גזירה שמהרוח תקרע, תנתק את הסדין, ומרן החמיר בדבר. מה היה קורה אם מרן היה רואה את דברי רב סעדיה גאון? קשה לנו לנחש בדבר הזה. מכל מקום, כמעט כל הפוסקים פה אחד הלכו אחרי מרן ואמרו, אין אפשרות לעשות סוכה בצורה הזו. זאת ועוד, אתה רוצה לברך בכל השבוע הזה וציוונו לשבת בסוכה. יש לך מחלוקת בין הסמכ לרב סעדיה גאון? הרי הכלל בידינו ספק ברכות להקל. איך תוכל לבוא ולברך שם? ולכן, ברור הדבר שאי אפשר להסתמך על סוכה שאין לה מחיצות, אין לה לא קרשים ולא דבר אחר, אלא סך הכל סדין. אין אפשרות להסתמך על הדבר הזה. זה דבר ברור ופשוט. כך הסכימו כמעט כל האחרונים. נכון, מחלוקת במצווה. אם מרן היה פוסק להקל כמו רב סעדיה גאון, הייתה אומר מחלוקת במצווה ולא בברכה, אז יש אומרים שבזה לא אומרים ספק ברכות להקל נגד מרן. כאן הפוך, מרן כאן פסל, ולפי דברי מרן הברכה היא לבטלה. אתה מסופק, מה היה קורה אם מרן כן היה רואה את רב סעדיה גאון? אתה מסופק, אבל בספק הזה אינך יכול להתיר לו לברך. ולכן אמרנו, בדוגמה הזו בוודאי לא נוכל להקל אם אתה רואה איזה אדם שלא לומד הלכות, יש היום בלי עין הרע מאות אלפים שחוזרים בתשובה. אם מישהו רצה לראות את הדברים האלה, היה הולך הבוקר לכותל המערבי, תשע בבוקר בשעת ברכת כהנים. היית רואה מאות אלפים. מאיפה אלה באו? לא כולם גדלו כאן בבית דתי בשכונת הבוכרים. חלק גדול מהם יהודים שברוך השם מתקרבים לעלינו שבשמיים, חוזרים בתשובה, אבל לא כולם זוכים ללמוד הלכות. לא כולם יודעים הלכה, והרבה פעמים טועים בדבר הזה, צריך להעיר להם. אתה רואה אדם כזה, תגיד לו, תראה, הדופן שעשית, השלושה מחיצות האלה מהסדין, זה לא טוב. לא רק עם כל השלושה, אפילו שניים בסדר, שניים מקרשים, והשלישי הוא עשה אותו מהסדין. גם זה לא טוב. גם זה פוסל את הסוכר. האדם מסוגל לעמוד בפני רוח מצויה. אם האדם הזה בלי עין הרע גבוה, רחב יש לו בלי עין הרע לא רק גובה עשרה טפחים אלא גם הרוחב שלו יש שבעה טפחים 56 סנטימטר הוא לא איזה דחליל דק אלא או בהמה הוא מעמיד את השור גם כן זה יכול להיות מצוין יכול להיות טוב אבל הסדין גרוע מהאדם גרוע מהבהמה כיוון שזה לא עומד בפני רוח מצויה אם יהיה בעולם מקום כזה שהרוח לא נמצאת כל שבעת ימי החג לא תהיה רוח מצויה שתזיז את הסדין אם יהיה מקום כזה בעולם אני מסכים איתך אבל למיטב ידיעתי בחודש כזה חודש תשרה לא רק בירושלים לא רק כאן הרוח מזיזה את הסדין בכל מקום אפילו בתל אביב גם שם לפעמים באה רוח מזרחית מערבית לא חשוב מאיפה וגם שם הסדין בלי ספק הזוז יש מחלוקת גדולה בין האחרונים לגבי אדם שלוקח בד ברזנט מהדק מהדק את הבד הבריזן, מהדק אותו טוב למעלה למטה האם מועיל הדבר או לא לפי דעת החזון איש והגאון רבי עזרא עתיה הדבר מועיל אבל המשכנות יעקב בשם רשי חולק כך דעת רוב הפוסקים וכך המסקנה למעשה לאסור בזמנו של רבי עזרא עתיה לפני מאה שנה לא היה עדיין בת ברזנט על מה הרב דיבר הרב נשאל שאלה לא על הברזנט אלא על השטיח אלה שבאו לכאן לפני מאה שנה הבוכרים ובנו את השכונה שלנו כאן הם לא באו בידיים ריקות הם לא חיכו שהסוכנות תיתן להם איזה מיטה שבורה ומזרן ישן הם באו לכאן עם סלים מלאים זהב וכל אחד בנה חצר בחצר היה לא רק בור מים חיים אלא כל אחת בנה גם בית כנסת ויש חלק מהחצרות כאן שיש לא בית כנסת אחד אלא חמישה ושישה בתי כנסת ראית היה להם גם ממון וגם אהבה עצומה לתורה אהבה עזה לשמירת המצוות וכו' וראש הישיבה רבנו עזרא עתיה היה רב רבנן לא רק שהיה ראש ישיבה היה פסקן ממדרגה ראשונה רוב חכמי הדור הישנים למדו אצלו, האבא למד אצלו, מורנו החכם מן ציון למד אצלו וכן הלאה כמעט כל גדולי הדור למדו אצל הרב הרב היה פסקן כאן מורה הוראה ממדרגה ראשונה כמו שאמרתי אותם הבוכרים היו עשירים באו ושאלו את ראש הישיבה במקום שאנחנו נעשה מחיצות מקרש יש לנו שטיח פרסי עבה הייתם פעם שטיח פרסי אמיתי? לא חיקוי אמיתי עבה שניים שלושה סנטימטר אנחנו נשים את השטיח נדפוק מסמירים מסביב זה כשר זה דופן או צריך חוץ מזה גם קרשים זו הייתה השאלה ששאלו הבוכרים אז את מרן ראש הישיבה וראש הישיבה רבנו עזרא עטיה אמר להם כן הסוכה הזו כשרה כמו שאמרתי גם החזוניש בתקופת החזוניש לא היה את הברזנט גם זה לא היה בזמנו אלא שוב גם הוא התייחס בעיקר לשטיח אבל מהשטיח אם זה מותר אז גם בד הברזנט מותר זה מה שעשו ההשוואה חלק מחכמי דורנו ולכן יש שאמרו שאין בעיה בדבר אבל המשכנות יעקב מביא בדעת ראשי שזה לא מחיצה וזה פסול למה פסול? שטיח עבה לא? יותר עבה מהקרש הדיקט אז אם הדיקט הוא טוב למה השטיח לא טוב? למה הברזנט לא טוב? טעמו ונימוקו הוא אומר גם אם אתה מהדק יפה את הברזנט למעלה למטה מהצדדים אבל באמצע הוא מקבל בטן כשבאה רוח אתה רואה באמצע זה זז שלוש או ארבע סנטימטר אז אם כך זה הולך ובא ברוח מצויה ולכן הדבר אסור מה עונים על זה רבנו עזרא עתיה איבה חזוניש? הם אומרים מה שהגמרא אומרת שהולך ובא ברוח מצויה הכוונה היא שהרוח מפילה את הדופן או מזיז אותו לפחות 24 סנטימטר או שלושה טפחים זה נקרא הולך ובא ברוח מצויה אבל כאן מה שזז באותו מקום משניים שלושה סנטימטר זה כלום, לא צריך לפחד ולכן הם הכשירו את השטיח ולפי דבריהם גם עבד הברזנט גם הוא טוב אבל כמו שאמרתי מדברי ראשי לא משמע כך אבל הם מסתמכים על דברי רבנו יונתן. רבנו יונתן המפרש על הריף הוא אומר את הרעיון הזה שהרוח תפיל את המחיצה יש גרסה כזו גם בהרמב״ם יש חולקים זה לא מוסכם הגרסה בהרמב״ם שנייה במחלוקת בגרסה של מהדורת קפח הגרסה היא אחרת ומדברי שאר הראשונים בפשטות משמע כמו רשי ולכן להלכה אדם שישאל אותנו אני רוצה כעת לעשות סוכר תאמר לו אי אפשר לעשות לא מהשטיח ולא מבד הבריזנט למה? א', ספק אולי זה לא מחיצה ב. זה לא רק מחלוקת בדאורייתא, אלא גם ספק על הברכה אולי הברכה שלו לבטלה אז נכון שאנחנו מעריצים את מורנו ורבנו ראש הישיבה רבנו עזרא עתיה כתר על הראש אבל אם ספק ברכות אומרים נגד מרן אז גם ספק ברכות להקל נגד החזון איש ורבנו עזרא עתיה אין לנו את האפשרות להקל בדבר אלא חייב למלא בדופן של עץ את שלושה המחיצות גם אם האדם הזה עמארץ לא ידע כמר עשה סוכה כזו תגיד לו עכשיו לך תתקן יש אפשרות עדיין לתקן נכון שלכתחילה אנחנו בונים את הסוכה לפני חג הסוכות אבל מרן אומר בהמשך בתרדו שבדיעבד גם בתוך ימי חול המועד גם בתוך החג מותר לכתחילה לבנות סוכה ולכן אדם שמטייל לפעמים הוא רואה באיזה מחנה צבאי או במקום אחר רואה סוכה כזו אל תשתוק אל תחריש תשאל אותם מי זה הרסר יראו לך את הרסר יהודי שומר מסורת חובש כיפה תגיד לו מה עשית? הסוכה הזו פסולה לפעמים הוא לא לגמרי עם הארץ הוא אומר לך תראה אבל החזון איש הוא מזכיר לך הוא יודע משהו אז תגיד לו אבל ראשי המשכנות יעקב הרבה אחרונים חולקים תראה לו ספר הערות במסכת סוכה של הרב אלישיב גם הוא דעתו להחמיר בדרך כלל הרב הולך בשיטת החזון איש כאן לא כאן הרב החמיר תראה לו את הפוסקים שהחמירו בדבר תגיד לו אדוני צריך לתקן איך מתקנים? תגיד לרסר תפתח לנו את המחסן במחסן שלהם שם יש הרבה פלטות הרבה עצים בקלות רבה יוציא לך מהעצים ויעשה דופנות יעשה מחיצות או על ידי חוט ברזל גם בחוט ברזל אפשר לפתור את הבעיה בקלות הכיצד? אני לוקח חוט ברזל קושר אותו לעמוד בגובה 20 סנטימטר מהעמוד הזה אני מותח לעמוד השני השלישי והרביעי אחר כך אני לוקח עוד חוט ברזל עולה עוד 20 סנטימטר 40 סנטימטר מהרצפה וקושר עוד חוט כזה שלושה ארבעה עמודים כך אני עושה חמישה חוטי ברזל עד גובה המטר או לאו דווקא חוט ברזל יש שם חוטי ניילון או חוט פשתן שהוא חזק מאוד אני מהדק אותו היטב כיוון שהמרחק בין חוט לחוט פחות מ-24 סנטימטר זה נקרא מחיצה פחות משלושה טפחים זה כאילו הכל סתום בלשון חכמינו לבוד הדין הזה הוא ההלכה למשה מסיני מדאורייתא יש לזה דין מחיצה גמורה אז כבודו של הברזנט במקומו עומד אל תפרק אותו תשאיר אותו. יכול להיות שמחר ירד קצת גשם, אז תשאיר את הברזנט, זה נוח מאוד, זה יגן מהגשם קצת. אבל חוץ מהברזנט, תוסיף את אותם החוטים, חוט ברזל, חוט ניילון, תהדק אותם היטב, שלא יזוז. אם לא תהדק, אז החוט פשתן גם כן יתנדנד ברוח. אז מה הועלנו? לא עשינו כלום, עדיין נשארנו במחלוקת. אלא תהדק את זה היטב, כשאתה מגיע לעמוד השני, תקשור ותהדק, שיהיה מתוח היטב. הנה, עשית מחיצות, עכשיו הסוכה שלך כשרה, אל יבדק ולעלמא, ולכן צריך לתקן ולא להחריש. יש מחלוקת אם אדם מקדים קודם את הסכך ואחר כך את המחיצות, האם יש בזה תעשה ולא מן העשוי או לא? תנענע קצת, אתה יכול בקנות רבה להחמיר גם בזה, תעלה על הסולם, תנענע כמה שניות, נגמר. אבל עקרונית צריך לתקן. קשה לנו להעלים עין כשהסוכה נעשתה בצורה הזו על ידי בת ברזנט או שטיח פרסי וכיוצא בזה. אלא אם כן, אם אין סיכוי שישמעו לנו. אתה מחפש את הרסר, יוצא לפניך איזה אדם קרח, כמו שאדם נולד. איך הוא? קלבסה? אין לו שום שערות? קח גם אדם גבוה, אדם שבא מרוסיה, אתה לא יודע, הוא יהודי, הוא גוי, אתה אומר לו סוכה, ברזנט, חזון איש, משכנות יעקב, הוא לא מבין שום דבר. הוא אומר לך, אנחנו עשינו סוכה, אל תבלבל את המוח, אני לא רוצה להתעסק יותר. לא מבין אותך. טוב, אין ברירה, תעלים עין, תלך לדרכך, אבל אסור לך לברך באותה סוכה וציוונו לשבת סוכה. יש כאן מחלוקת קשה, וכמו שאמרנו, אנחנו חוששים מספק ברכה לבטלה. הרבה פוסקים הם כאלו שאמרו שלא צריך לנענע, אבל כדאי שינענע על צד היותר טוב, רצוי וכדאי שינעג בעסקן. אני חוזר, כשיש לאדם דופן טוב, שלושה דפנות מעץ, אף פוסק לא יגיד שאסור לך לקחת ברזנט, אף פוסק לא יגיד שאסור לך להביא שטיח, ודאי שמותר. כל השאלה היא, אין מחיצות, אין קרשים מסביב, אלא רק ארבע עמודים. על זה הסימן שאלה, על זה אנחנו מתווכחים, האם הברזנט לבד ייחשב דופן, האם השטיח לבד ייחשב דופן. קל וחומר שאי אפשר לעשות מחיצות מהקרטון. אפילו אם האדם הזה יגיד לך, תשמע, אני קניתי היום מקרר חדיש, והמקרר הזה הוא עטוף, יש שמה, איך? חוץ מזה יש את ה... הקרטון הוא עבה מאוד. אבל הקרטון העבה, אם מחר אם ירד קצת גשם, כולו יתמסמס, ילך כולו לאיבוד. ולכן עם הקרטון אי אפשר לעשות מחיצה. הקלקל הזה אולי כן. הוא אולי, אם תדפוק אותו עם המסמרים, הוא כן יכול לעמוד בפני רוח מצויה. אם יש לו פלטות מחלק מהקלקל הזה, אין הכדומה. אבל הקרטון הוא אפס. זה לא נקרא דבר שעומד בפני רוח מצויה. אותו דבר, כמו שאמרנו, לגבי השטיח והבריזנט, גם לגבי הקרטון, ובפרט כשיורד גשם. אני ממחיש שאם מה שאומר הנביא שקר, אם חלילה זה יהיה נכון ומחאי ירד גשם, אז כל הקרטון הזה הוא מתמסמס בדקות. כנראה שלא דפקת אותם עם בורג טוב, כנראה שאתה לא מקצוען. תיקח את המברגה, תהדק את זה עם בורגים טובים, והדיקט לא יזוז. ולכן, בדיקט אין מחלוקת. וזה, הלבדי כול העם הזה, בסדר, זו מחיצה טובה. הנפקא מינא עוד, בוויכוחים במחלוקות האלה, אמרתי לגבי שבת, אם אדם יעשה מחיצה כזו עם ברזנט, אם זה יהפך להיות רשות היחיד או לא, בשביל נפקא מינא כל יום, לא רק לגבי שבת, לגבי דין, תרומות ומעשרות. בתורה, בחומש דברים, פרשת ראה, כתוב אסר תעשר את כל תבואת זרעך, היוצא השדה שנה שנה. מה זה סוף הפסוק היוצא השדה? הסביר לנו הירושלמי במסכת עורלה דווקא מה שצומח בשדה, אבל לא בבית. אם אני אביא לכאן עפר, אני זורע כאן עגבניות, על זה התורה לא מחייבת תרומות ומעשרות. זה הדין שכתוב בירושלמי. מה יהיה הדין אדם שזרע בתוך חממה? החממה זה לא בית כמו החדר הזה, אין שם קירות של ביטון מזוין, אלא החממות הן יריעות ניילון. שוב, היריעות ניילון האלה, כשיש רוח, הן זזות קצת. הם לא זזים הרבה 24 סנטימטר אבל זה זז שניים או שלושה סנטימטר באמצע. האם יש מקום להקל בדבר? על פי דברי הגאון רבי עזרא עטיה והחזון איש, יש אפשרות לומר שגם החממה היא כמו בית, כיוון שזה לא זז 24 סנטימטר ומ' אלא יהיה פטור מתרומות ומעשרות. אבל אם אנחנו הולכים בשיטת רש״י, כמו שאמרו המשכנות יעקב וסיעתו, זה לא בית, אין כאן מחיצות. למה? כי היריעות, הניילון, הפלסטיק הזה, זה הולך ובא. כשיש רוח זה זז, שלוש, ארבע, סנטימטר באמצע מקבל בטן זו הנפקא מינה גם שם, עם חייו בתרומות ומעשרות. כמעט כל הירקות בלי תולעים שאנחנו קונים, כמעט כולם מגדלים אותם בתוך חממות. שם בתוך החממה הם מונעים שלא ייכנסו לשם חרקים, זבובים, יתושים וכיוצא בזה שלא ישריצו שם תולעים. כמעט כולם באים מאותן החממות. האם צריכים להפריש תרומות ומעשרות או לא? מחלוקת, כמו שאמרנו, המחלוקת כאן, אם זה נחשב למחיצה, גם שם אם זה נחשב לבית ולהלכה. אנחנו מחמירים בדבר. כל הבד״צים שנותנים את ההכשר לאותם הירקות ללא תולעים, כל הרבנים, כל אותם הבד״צים, ההנחיה היא כן, תוציאו תרומות ומעשרות, אבל הם יודעים את המחלוקת, ולכן הם אומרים להם, תפרישו תרומות ומעשרות ללא ברכה. שלא יברכו. למה? לפי דברי החזון איש ורבי עזרא עתיה, אולי זה נחשב לבית טוב, ואולי הברכה לבטלה. ולכן אומרים להם שיחמירו, כדעת רוב הפוסקים, שיפרישו תרומות ומעשרות, אבל ללא ברכה. הנפקא מינה עוד. החקלאי הזה, ברוך השם, ירא שמיים, שומע לדברי חכמים והפריש הרגע על תרומות ומעשרות. אחרי שגמר לקרוא את כל הנוסח, לוקח קצת יותר מאחד ומאה ומשמיד. עומד לידו האפנדי משבט לוי. הוא אומר, ברוך אומר ועושה. אמרת, מעשה ראשון בצד צפון. מוציא לו תעודת זהות, מביא לו פתק מהחכם שהוא לוי מיוחס. תן לי מעשה ראשון. תיתן לו או לא? תגיד לו, לא, אני לא נותן. יגיד לו, מה זה? אתה רמאי? אתה משקר? יגיד לו, יש מחלוקת, ולפי רבי עזרא עתיה והחזון איש, אולי אני לא חייב להפריש. אני עשיתי חומרה, חסידות, להוציא את זה מאיסור תבל. אבל להוציא ולשלם ללוי מעשה ראשון בפועל? המוציא מחברו על הבראיה. אתה הלוי רוצה להוציא ממני? תביא ראייה שאין ההלכה כחזון איש. תביא ראייה שאפשר למחוק את הפסק של רבנו עזרא עתיה, ואז אני אתן לך. מישהו יכול למחוק את הדברים של אותם הגדולים? הרי בדיני ממונות הכלל, אפילו אם יהיה לנו מחלוקת בפוסקים שניים נגד מאה, אני המוחזק אומר קימלי. אז יאמר לך אותו החקלאי, אתה, כל הכבוד שאתה מחמיר, תבוא עליך ברכה, נעשה לו מי שבירך אבותינו, אבל תדגיש לו, אינך חייב לשלם בפועל ללוי מעשה ראשון. או שנה הבאה, בעוד שנה, אנחנו נפריש מעשה ראשון ומעשה עני. ואז אותו אדם שאסף, כתב את הכל מהחממה, הפריש כדת וכדין, אחרי שגמר את כל הנוסח, השמיד קצת יותר מאחד ומאה, עומד לפניו איזה אפנדי, איזה עני. יש לו תעודה מהרב, שאין לו מאתיים זוז. יש לו תעודה. הוא אומר, תראה, אני עני, הנה יש לי אישור מהחכם, תן לי מעשר עני. לא, לא, אני לא נותן לך. מה זה לא נותן לך? אתה אמרת, מעשר עני בצד דרומו. אז איך אתה אומר, אתה שקרן אתה חלילה? אתה גונב מהעניים? אענה לו. עשיתי את זה לחומרה. לפי דברי רבנו עזרא עתיה והמשכנות יעקב והחזון איש, אני לא הייתי חייב. אתה רוצה להוציא ממני מעשר עני? תוכיח שההלכה לא כמותה ואני אתן לך מעשר עני. אם באמת הוא יצליח להוכיח, בשביל זה לבד צריך לתת לו הרבה קצב, פרס גדול. ולכן, גם שם הנפקא מינה, אנחנו מדגישים את המחלוקת. יש הרבה אנשים באים עלינו בטענות. כבוד הרב, תגיד הלכה קצרה. כמו שאומרים מברקים, דין זה וזה מותר, דין זה וזה אסור, הלכה יומית, זהו. נעשה להם עשרת הדיברות בכל חמש דקות. למה אתה אומר לנו מחלוקת? בשביל מה אתה מסבך אותנו? חשוב לדעת את המחלוקת. הנה, הגענו כאן לתחנה הסופית של אותו החקלאי, אותו היהודי הכשר שגידל לך ירקות בלי תולעים, ועשה לחומרה תרומות ומעשרות בלי ברכה, אבל אם לא היית יודע מחלוקת היית מחייב אותו גם לשלם ללוי ולעני. אבל אתה יודע את הרקע, אתה יודע את המחלוקת, אתה אומר לו, עשית חומרה טובה, תבוא עליך ברכה, אבל לא חייב לשלם. הנפקא מינה הייתה גם לפני שנה וחצי. סדך לא תזרע, כרמך לא תזמור, כך נאמר לגבי השביעית. אלא שיש להם חממות, היה מותר להם לזרוע ולקצור בחממות או לא? גם שם הייתה הבעיה, המחלוקת הזו. בזמנו, כשהקימו את גוש קטיף לפני עשרים שנה ויותר, אלה שהקימו את המקום היו יהודים מראי שמיים, הם ידעו מהוויכוח הזה, מהמחלוקת הזו. מה הם עשו כדי לברוח מהבעיה הזו? הם עשו עוד דבר טוב. הם עשו מצע מנותק. מה זה מצע מנותק? אתה חורש לעומק, אתה לא מחזיר מיד את העפר, אלא אתה מכסה את הכל ביריעות ניילון-פלסטיק עבה, ועל זה מחזירים את כל העפר כדי שזה ייחשב עציץ שאינו נקוב. אומר הגאון הרב אויירבך, רק לגבי תרומות ומעשרות גזרו חכמינו בעציץ שאינו נקוב, אטו עציץ נקוב. אבל לגבי שביעית, כיוון ששביעית בזמן הזה היא רק מדרבנן, כמו שכתב מרן באבקת רוכל בשם רוב הפוסקים, אם זה דרבנן, אתה לא יכול לגזור עציץ שאינו נקוב, המצע המנותק הזה ששם אין חורים, אטו דבר אחר שהוא מנוקם. למה? כי זה גזרה לגזרה, לא גזרנן. גם עציץ מנוקב הוא לא דאורייתא, הוא דרבנן ולכן דעת הרב מותר לכתחילה לזרוע בעציץ שאינו נקור יש חולקים, יש אומרים, יש כאן יותר מ-40 סאה זה לא עציץ, עציץ זה משהו קטן, כאן זה גדול וזה דומה לאדמה ולכן יש להחמיר אבל כשאתה מחבר את שתי הבעיות, אולי החממה היא בית ואולי המצע המנותק מהווה כמו עציץ שאינו נקוב שאין בו בעיה של השביעית אם כך יהיה מותר לחרוש ולזרוע באותם החממות וכך הם היו עושים היה להם היתר וכל אלה שהיו היישובים מסביב לעוטף עזה, גוש קטיף, כולם היו מקלים בדבר ומהם היה לנו הרבה ירקות בשנת השמיטה, זה עזר לנו מאוד, לצערנו בשמיטה הזו לפני שנה וחצי, מי שזוכר היה חסר, לפני שמונה שנים בשמיטה הקודמת היה הרבה ירקות, היה שפע, בפעם הזו היה הרבה פחות, כל זה בגלל שהייתה לנו ממשלה משוגעת שהחליטו יום אחד להרוס את הכול, זהו, למה תהרוס? מה עשו? למה תעניש אותם? למה תזרוק את עשרת אלפים האנשים האלה? תסביר לי מה השכל, מה ההיגיון. אין שכל, אין היגיון. חלק מהם מודים, אומרים, טעינו. חלק מהם אין להם אפילו את האומץ להגיד, טעינו, הייתה לנו ממשלה משוגעת, לא זכינו שתהיה לנו ממשלה נורמלית, עשו שטויות ואנחנו משלמים את המחיר וכל בית ישראל יבקעו את השרפה. אבל לא רק שם, יש גם מושבים בצפון, בדרום, הרבה מקומות שמאמצים את השיטה הזו, וכשבונים את החממות הם עושים את הדרך האמורה. יש חלק מהחממות שבנויות בצורה אחרת, לא מיריעות פלסטיק, אלא עשירים בונים את החממות, יש להם מחיצות זכוכית, לא כמו הזכוכית הזו, אלא זכוכית עבה משוריינת, שדרכה קרני השמש חודרות, יכולים לקבל את החום של השמש. דבר כזה, מחיצה כזו, כולם מודים, בזה אין מחלוקת. אלא, כל המחלוקת היא על יריעות הפלסטיק. מיעוט קטן מאוד, יש להם חממות יקרות כאלה, שהדופנות הן בזכוכית, שעומדות בפני רוח מצויה, שאפילו סנטימטר אחד זה לא זז. בדרך כלל, רובה דרובה, יותר מ-99% מהחממות הן בדרך כלל יריעות פלסטיק וניילון, שכשיש רוח אתה רואה שהם זזים 3-4 סנטימטר. המחלוקת כאן שייכת גם שם, גם לגבי דין-עורלה, ושוב, גם ב-עורלה אנחנו מחמירים, ספק דאורייתא, לא נוכל להקל בדבר. בעצים בדרך כלל אין חממות, אבל יש עץ אחד שהתחילו באחרונה לעשות גם בו חממות, וזהו עץ הגפן. אתה לא יכול לעשות לעץ... עץ התמר חממה, תעשה חממה בגובה 20 מטר, 25 מטר, אין אפשרות, אבל עץ הגפן אתה יכול למתוח אותו בצורה הרבה יותר נמוכה, יש היום גם ענבים שבאים מהחממות, אתה רואה ענבים בתחילת אדר, תמיד הענבים מגיעים, והימים ימי ביקורי ענבים, רק בפרשת שלח לך, רק בסוף אייר מגיעים הענבים, אבל עכשיו אתה רואה איך זה, אותם הענבים גדלו בחממות, ולכן הם מתחילים לתת את הפירות מוקדם יותר. והשאלה לגבי עורלה, שוב, גם שם. היראות הפלסטיק האלה לא נחשבות כדופן, לא נחשבות כדבר שהוא כמו בית, ולכן הלבאדיק ולעלמא צריך להחמיר בדבר, שלוש שנים של עורלה, שלוש שנים ערנים, לא יאכל, אלא כל מה שהקלנו בדבר, אמרנו ספק ספקה עם המצע המנותק, אך ורק לגבי דין שביעית, אך ורק לגבי דין תרומות ומעשרות, רק בהם אנחנו אמרנו צד להקל, כדי שאותו החקלאי לא יצטרך לשלם מעשר ראשון ללוי או מעשר עני לעני. אלה הם הדברים הכולות שאנחנו מצרפים את דברי החזון איש, והגאון רבנו עזרא עתיה. לענייננו, סיכמנו שעבדא בריזנט היריעות אינן נחשבות כדופן ויש חובה לדפן, לעשות דפנות, להוסיף מחיצות, כדי שהסוכה הזאת תהיה כשרה לבדיק ולעלמא, כדי שנוכל לברך בתוכה, וציוונו להישב בסוכה. תראה, הכלל של מנהג אומר לנו החקרי לב, מנהג קדמון יש לו כוח סמכות של מנהג, אבל לא מנהג מאוחר, כך מעתיק נכדו רבי חיים פלצ'י בשמיכה לחיים. וכאן מה שאתה אומר, שהיה מנהג שהיו מקלים בבריזנט, מתי התחיל המנהג הזה? לפני ארבעים שנה, שלושים שנה. ומי עשה את זה? בדרך כלל אנשים עמי ארצות. בדרך כלל זה לא אנשים בני תורה. בני תורה ידעו את המחלוקת, לא היו מעזים לעשות את הדברים האלה, הרוב הגדול היו נזהרים בני תורה. ולכן אין לנו אפשרות לבוא ולהתבסס על מנהג מאוחר שהקימו איזה אנשים שאינם יודעי ספר, ולעשות מזה מנהג כדי להתיר חלילה לברך וציוונו להישב בסוכה, קשה לנו להתיר, קשה לנו להקל בדבר. ולכן המסקנה, אם אתה רואה סוכה כזאת, תעיר את תשומת ליבו של בעל הבית כדי שיבנה סוכה. סוכה הלכה, סוכה כשרה, הליבדי כולה עלמא, ולא יסתבך במחלוקת האמורה. לפעמים הכיסאות יכולות להיות מחיצה ולפעמים לא. תיקח את הספסלים שלנו. הספסלים האלה יכולות להיות מחיצה. כשאתה מעמיד את הכיסא, הכיסא עומד. כשאנחנו באים לעמוד תפילת השמונה עשרה, מעמידים את זה. הספסל כזה יכול להיות מחיצה מצוינת. לא רק זה, אתה יכול לקחת בימי חול המועד את מכונת הכביסה, מכונת תפירה, המייבש, כל אלה יש להם גובה יותר מ-80 סנטימטר, יש להם רוחב של 56. זו מחיצה מצוינת. תשים צד אחד מכונת תפירה, צד שני מכונת כביסה. אסור לכבס בחול המועד, אסור לתפור, אתה לא צריך אותם בבית, אתה יכול לעשות מהם מחיצות בקלות רבה. יש להם גלגלים, אתה יכול לגלגל אותם מהבית לסוכה כדי שיהיה לך דופן מצוינת. יש אפשרות, לא צריך לחפש את הכיסא, בדרך כלל הכיסאות הפלסטיק לא מהווים מחיצה כי הרגליים שלהם פרוצות ולכן כיסא כזה הוא אפס. אותו דבר גם השולחן. קודם כל, השולחנות שלנו אין להם גובה עשרה טפחים. השולחנות הסטנדרט היום שיש כמעט בכל מקום, הגובה שלהם 78 סנטימטר, אין שם עשרה טפחים. דבר שני, זה פתוח, אלא אם כן אדם מזמין שולחן בהזמנה. אדם שבלי עין הרע גובה שלו 1.95 מטר או יותר מזה, אז בשולחן נמוך, מכניס את הרגליים, והרגליים שלו לא נכנסות, אין מקום. אז הוא הזמין מהנגרייה שולחן מיוחד והשולחן הזה גבוה ויש גם מחיצות. יש מגירות מסביב, הכל סגור, גם השולחן הזה, תעמיד אותו דופן, גם זה יכול להיות טוב. אבל כיסאות בדרך כלל אינם מהווים מחיצה, ולכן אין אפשרות לבוא ולהעמיד את הכיסאות האלה כדי שיחשב לו כדופן, כדי שיוכל לברך, וציוונו לשבת בסוכה. הגודל המינימלי של הסוכה צריך להיות שבעה טפחים על שבעה טפחים. הזכרנו אמש בהרחבה את המחלוקת בין החזוניש לחכמי הספרדים ורבי חיים נאי, כמה זה הטפח. ולהלכה, אמרנו שהגובה של המחיצות צריך להיות לכתחילה 96 סנטימטר לחוש את דעת החזוניש, אבל מעיקר הדין 80 סנטימטר מספיק, גם פה כדאי לכתחילה כשאתה בונה סוכה שלפחות הגודל המינימלי יהיה 70 סנטימטר על 70. אבל גם בזה אנחנו הולכים לפי המנהג שלנו, מנהג הספרדים, וכמו שאמרתי בשם רב חיים נאי, שהטפח הוא שמונה סנטימטר כפול שבעה טפחים. כפול 8.56 סנטימטר, סוכה כזו יכולה להיות כשרה. אדם שיש לו ערובה שדרכה עולים על הגג, תמירים את המכסה של הערובה ובמקום זה אתה שם שם סכך כשר. אתה יכול לשבת תחתיו, יש שם שטח 7 על 7, יש שם 56 סנטימטר על 56, יכול לשבת מתחת לאותה הערובה ולקיים את מצוות הסוכה כמובן בתנאי שיעשה גם מחיצות אבל זה הגודל שכבר אפשר לברך עליו. עברנו שיש מחלוקת אבל המחלוקת הזו היא במציאות והטענה של הגאון רב חיים נאי וסיעתו על החולקים שהם פשוט טעו במציאות, לא ידעו את המציאות והזכרנו אמש שיש הרבה ממצאים ארכיאולוגיים שמסייעים את הגאון רב חיים נאי, הבאנו את הראייה מספר תורה שכתב הרן ועוד, הרבה ראיות יש לדבריו. אז כאן זה לא מחלוקת שקולה אלא מי שחלק הם פשוט טעו במציאות, לא ידעו את המציאות. זאת ועוד, יש לנו מנהג, ספרדים מאז ומתמיד לנו לא הייתה הבעיה הזו, לא היו לנו את הספקות האלה. רק הדור החדש שנמשכים אחרי פסקי החזון איש, החזונאישניקים הם שהכניסו את הספקות האלה, את השיטה החדשה הזו. ולכן, אם האדם אין לו ברירה אלא גודל הסוכה שלו, 56, הוא יוכל לא רק לשבת ולאכול שם אלא גם לברך. זה דבר שמצוי הרבה כשיש לך, מעל המרפסת שלך יש עוד מרפסת, אבל לפחות הקבלן השאיר לך 56 סנטימטר תחת כיפת השמיים. השאר, יש מעל זה, יש מרפסת. עדיין האדם הזה יהיה מסוגל גם השנה הזו לבנות שם סוכה כשרה. יש שם 56, ממילא יבנה שם, ישים את העמודים, ישים את הסכך, יש לו את השטח של שבעה טפחים, 56 סנטימטר, יכול לקיים שם את המצווה כהלכתה. למה כבוד הלכתם של הכביסה שאומרים? לא אומרים לבוד להחמיר. הבח הוא שחשש בזה, רוב הפוסקים חלקו על דברי הבח. יש לנו ראייה ברורה מהרטבע נגד דברי הבח, ולכן שלא יתקוטט עם השכנים ולא יגיד להם שיחתכו את חוטי הכביסה. אין צורך. אנחנו מקדמים בברכה את מורנו ורבנו, ראש ישיבת כף החיים, רבנו יעקב חיים סופר. ימים על ימי מלך