הלכות יום טוב, כשרות והכשרת כלים למעשה – מנהגי ספרדים ואשכנזים, בישולי גויים, טבילת כלים ופתיחת קופסאות בשבת ויום טוב

 - לא מוגה!  - 

בהצלחה הרב גיד משהו משהו אמר לו אמר התורה אמרה לנו אך אשר יאכלה לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם דרשו בביצה כח הוא ולא מכשירה ולכן מכשירי אוכל נפש אין היתר לעשותם ביום טוב ולכן אדם שיש לו כל התערף וצריך ללבן אותו אסור ללבן אותו ביום טוב הליבון הוא מתקן כן ולתקן ביום טוב הדבר אסור לגמרי מכל וכל הרבה אנשים מתקרבים להבינו שבשמיים קודם הוא היה אוכל כשר אבל לא ידע מה זה חלק מה ההבדל בין הקשר לחלק את כל הפרטי פרטים כעת ברוך השם הוא מתקרב ולכן רוצה להכשיר את המגש יש לו מגשים שבהם היה אוכל מהבשר הקשר אין לו יותר לקחת ביום טוב ולהכשיר את כל זה כמו שאמרנו כיוון שזה מכשירי אוכל נפש ואת זה אנחנו לא יכולים להתיר ואף על פי כן כותב הרמא דוגמה שכן מותר ללבן ולהכשיר ביום טוב אחנו האשכנזים כשצולים כבד וכיוצא בו אחרי הצליעה באותו השיפוד רוצה לצלוט בשר אחר אין לו היתר והסיבה מהכבד יצא דם, השיפוד היה על האש, השיפוד בלע מאותו דם. ולכן הם מחמירים ולא משתמשים באותו השיפוד, אלא אם כן, קודם כל בראש ובראשונה יעשה לליבון לאותו השיפוד יעשה לו ליבון, ילבן אותו ורק אז יהיה מותר ללבן דבר כזה ביום טוב. הרמא כותב להתיר. ולמה הרמא מודה שאין זה דין אלא חומרה. ולכן כותב מהר מפרג, אתה לא מחמיר כאן לגבי יום טוב. אם היה אסור מעיקר הדין אתה מתקן את זה. ואסור לתקן כי זה מכשירי אוכל נפש. אבל אם אתה אומר מעיקר הדין זה מותר, זה מתוכן ועומד. ולכן הליבון הזה שהוא בגדר חומרה לא החמירו בו לגבי יום טוב. ירצה לחזור ולצלוט בו ולפני כן רוצה ללבן מעיקר הדין הדבר מותר. יש חמישה דברים שבהם נחלקו הראשונים האור זרוע ושאר הפוסקים. והרמה בורי דעה סימן עו פסק להחמיר בכל החמישה וכך נוהגים אחנו בני ישראל האשכנזים. אבל אנחנו הספרדים לא נהגנו באותם החומרות, אבל לפעמים קורה שאדם מזמין את חברו, יש לו חבר אשכנזי, לומדים ביחד או עובדים ביחד, אתה אומר לו, "הלילה אנחנו עושים על האש, תבוא, תאכל איתנו." והחבר הזה שהוא אשכנזי נזהר בכל אותם הדברים. אסור לנו גם לספרדים אסור לנו להכשיל אותם בדבר הזה כמו שאומר האור זרוע יש בזה ולפני עיוור לא תיתן מכשול הגמרא מדברת אפילו בדוגמה דרבנן בנותן טעם בר נותן טעם דהתרה שמה הגמרא אומרת ששמואל אמר חסלה לאבא ברבה ומספה לי מדי דלא סבירה לי מה שאני סובר שזה אסור בוודאי הוא לא יכשיל אותי בדבר אז כך גם בעניינים אלו תודה ולכן חשוב שגם אנחנו נדע את ההלכות האלה שאם כי ישאלך דנך מחר נמור מה זאת תסביר לו את כל הפרטי פרטים שאנחנו לומדים לפעמים קורה שיש לו גם קרובי משפחה לא רק חברים אולי הבת התחתנה עם משכן הזה אז הוא מזמין את החתן והבת שיבואו יחד איתם יאכלו אבל החתן שהוא אשכנזי שומר על מסורת אבות ות אבותיו כולל גם בפרט הזה וממלא עלינו להיזהר שלא להכשיל אותו החמישה הדברים שהם נזהרים מהם בראש ובראשונה חייב לשטוף היטב את הבשר או הכבד שני להניח להשים מלח הם סוברים שהאש שואבת את הדם אבל לא הכל אין בכוח האש לבד לשאוב את כל אדם החוצה צריך תגבור את גם מהמלח דבר שלישי, ללבן את השיפוד בין צלייה לצליעה. דבר רביעי, לא לסובב את השיפוד בשעת הצלייה. והסיבה היא למה לא. לפעמים האש מתחילה לשאוב את הדם. היה כמעט נוטף שאתה מסובב את זה, הדם החם הזה נמרח על פני הכבד או הבשר ונבלע בתוכו בפנים. ולכן הם נזהרים לא לסובב את השיפוד. יש היום תנורי חשמל שהשיפוד מסתובב באופן אוטומט, אבל יש גם כפתור שעוצר את זה. אז הם צריכים להשתמש בכפתור של העצירה שלא יסתובב מהסיבה האמורה. עוד דבר הם נזהרים לא לערב בשיפוד דברים אחרים. אנחנו הספרדים נוהגים כדעת בעל הלכות גדולות ומהרשדם. אתה רוצה לשים בצל, עגבניה, תפוח אדמה, אתה שם. בין חתיכה לחתיכה אנחנו שמים ולא חוששים שמבלע מהדם, כי בדרך כלל אדם מתחלק דם משרה כשרית, אבל הם חוששים שמטפטף מהבשר והכבד דם על הבצל. ולכן כמו בכבד, גם בבשר שלא נמלח, הם אוסרים בכל זה. עוד דבר שהם מחמירים, אחרי שגמר לצלוט את הכל, לוקח את הבשר או הכבד לקיור ושוטף אותו במים, כי אחרי הצלייה יש על זה דם. אתה צריך לשטוף את זה וכדי שיהיה טעים אחרי דבר כזה, מה נשאר בו? אז הם עוד הפעם מחזירים את זה על האש כדי להחזיר עתרה ליושנה. אולי יהיה בו איזה מעט טעם. אנחנו לא מחמירים בזה. לנו לדידן אתה מוריד את השיפוד מהאש מיד אתה יכול לקחת את הפיטה ולהשים כי כל הדם כבר ירד. אם אתה רואה על זה מטפטף משקה אדום זה מוהל ולא דם. לדידן אין בזה בעיה. כל החמישה הדברים האלה אין בהם בעיה אבל הם נזהרים בדבר. כדי שלא יהיה לך בעיה בבשר יש פתרון קל מאוד. תקנה בשר מוכשר. כשהבשר הזה כבר היה חצי שעה במים, שעה במלח, אין בו את כל ההגבלות האלה. כבר המלח שאב את הכל. אין כאן בכלל דם. ואז אתה יכול להפוך בשעת הצלייה, תהפוך אותו כמה שאתה רוצה. אחרי זה אתה רוצה אחרי הצלייה להניח את הבשר הצלי ישר בתוך הלחם בפיטח. הכל מותר. אין לך בעיה. אין לך מגבלה. אבל כשהבשר לא הוכשר או כבד את הכבד בין כבד של בשר בין כבד של עוף בין בזה ובין בזה אין מה להכשיר שמה אי אפשר המלח לא יועיל ולכן שם בוודאי כשאדם צולא בשביל האשכנזים בין אם הוא צולה בבית לחבר האשכנזי או אם יש לי מסעדה האם במסעדה הזו כתבת שלט זה השער להשם ספרדים יבואו בו יבוא אשכנזי תגיד לו לא אתה לא אוכל כאן מה פתאום כל בעל מסעדה רוצה להרוויח רוצה שגם החינו אשכנזים יבואו גם הכסף שלהם כשר וטוב ולכן אסור לו להכשיל אותם בחי גבנ היום יש חלק מבעלי המסעדות משתמשים לצליע בפלטה או שמים את החתיכות הבשר מה שנקרא מעורב ירושלמי או בצורה אחרת הם שמים את הפלטה בשיפוע כדי שכל אדם הניצלה, כל מה שיוצא יתפטף ויזוב למטה. אבל עדיין גמרת לצלוט סיבוב ראשון, אתה בא סיבוב שני. המשטח של הפלטה בלע מהאדם. אתה לא יכול להמשיך לצלוט, אתה צריך ללבן את זה. אם תלבן את זה זה תקלקל. מה עושים כדי להקדים רפואה למכה? הפתרון הוא קל מאוד. שיפרוס על הפלטה נייר כסף. הוא שם נייר כסף, צלע על זה, אז הנייר כסף בלע דם, אסור. גמר לי סיבוב ראשון, מוציא את הנייר כסף, זורק אותו עוד הפעם, פעם שנייה. וכן על זה הדרך. מצד אחד הוא ישמור על הפלטה שלא תתקלקל. מצד שני ישמור גם על בריאות הנפש של החנו האשכנזים, כדי שלא יתקלקל חלילה הבשר או הכבן, אלא הכל יהיה על טהרת הכשרות. הכל יהיה בסדר. זה הפתרון. כך צריך להיעץ לבעל מסעדה. ואז גם אם באו אשכנזים, אתה יכול לתת להם מהבשר או מהכבד הצלוי הזה, כי כאן מעיקרה לא נאסר. הוא שם נייר כסף, זה היא מתכת בפני עצמה ואז מה שהיה קודם נזרק. כאן זה דבר חדש כמו שיפוד חדש. כך גם בזה. בשיפודים יש להם פתרון יותר קל. יש היום שיפודים מעץ. חד פעמי גמר לצלוט, גמר לאכול, זורק את השיפוד הזה לא ההשפעה. זה מה שהם עושים בלכתחילה. אז כך שניתן לפתור את הבעיה בצורה מסוימת כדי שגם הם יוכלו לאכול שם. לא רק בדוגמה הזו, בכל הדוגמאות שאדם בא לתת תעודת הכשר למסעדה או לכל גוף כזה מעין זה צריך לשים לב שיהיה הכל על טהרת הכשרות שיהיה הדבר טוב וקשר גם לנו לספרדים וגם לאחנו בני ישראל לאשכנזים כאן הבאתי דוגמה חומרות של האשכנזים שלא יכשיל אותם לפעמים יש דוגמאות הפוכות ושמה דוגמה לפעמים שמכשילים את הספרדים. כולנו יודעים את הדוגמה בעניין בישולי גויים. היהודי בא בבוקר והדליק, אבל אחרי דקה המשגיח הזה חלף הלך לו. האם על סמך זה הגוי יכול לפתוח את התנור ולהכניס את סיר האוכל במשך היום כולו להמשיך לבשל? או שחייב היהודי להדליק ולכבות או שהוא בעצמו יכניס את המאכלים. מחלוקת מרן והרמן למדנו בסימן קיג סעיף ז בורי דעה למדנו את כל המחלוקת שוב גם אם אני המשגיח אשכנזי אז אני יכול לאכול לי אין בעיה אני סומך על דברי הרמה אבל כשיבוא ספרדי איך אפשר להכשיל אותו בדבר הזה ולכן אם אתה יודע שבאים לשמה גם אחנו בני ישראל הספרדים לא יכול לסמוך להקל על דברי הרמה בדבר הזה אלא יתחייב לחי את המשגיח שישב שמה כל היום וכל פעם שמכניסים סירים חדשים לבשל או לאפות יכבה לשנייה אחת את התנור ועוד הפעם יחזור וידליק אז כאן ההדלקה החדשה שלו רק בזכות זה עכשיו נעשה הבישול נאפת העוגה רק בחיי גבנה יהיה צעד להקל בדבר לצערנו אפילו הבדצים לא תמיד מצליחים לעמוד בחומרה הזו, בהלכה הזו, כל וחומי הרבנות שלצערנו ברוב המקומות לא מצליחים לעמוד בדבר הזה, כך שלנו יש בעיה להיכנס ולאכול בסתם אולם שמחות, בסתם מסעדה, אם לא ידוע לנו בדיוק איך הדברים נעסים. יש בודדים שיש להם סיעתה דשמיא והם מצליחים בדבר הזה. סיפר לי הרב רובין, הוא אחראי על הרבנות ברחובות הוא סיפר לי שהייתה שמה מסעדה והיה להם תעודה למהדרין אבל הם לא הסכימו לשלם למשגיח שישב כל היום וידליק ויכבא ויעשה אמרו לו זה קשה לנו זה ביוקר טוב הוא לא לקח להם את התעודה אלא מה הוא עשה אחרי המילה שכתוב כשר למהדרין הוסיף עוד מילה אחת לאשכנזים וזהו כתב את המילה הזו וברח עזב את רחובות שלא ימצאו אותו בצהריים באו לאכול ממול המסעדה הזו יש שמה תחנת משטרה ושמה כל החוקרים היו דתיים היו שמה כמה מרוקאים רווח ועוד כל החבורה זו היו אוכלים שם מגיעים לשם אחד מהם מסתכל על התעודה כתוב שמה עוד איזה מילה הוא מתקרב רואה כתוב כשר למהדרין לאשכנזים אז הוא פונה לחבר שלו לו רווח אתה אשכנזי אתה מרוקאי כתוב שזה רק בשביל האשכנזים נוצרה מהומה הם קמו והלכו ואז בעל המסעדה הבחין מה שקרה התחיל לחפש את הרב רובין נעלם אין קול ואין עונה בצר להם היה להם קשר עם שס אנשי שסליחו להגיע לאבא הרימו טלפון לאבא כך וכך עשה לנו הרב רובין תראה הפסדנו היום הכנו על האש עשינו כך ועשינו כך כך והכל נשאר. אז אבא ענה להם מה יש אשכנזי כזה שכותב דברים כאלה יחולו ברכות על ראשו התחיל לברך את כל הברכות אז הם הבינו שאין מה להתפשר זה לא איזה דבר שאפשר תעשה טובה תשפיע עליו תדבר איתו אין דבר שהוא דין אנחנו קיבלנו הוראות מרן איך אפשר לעקוף את ההלכה הזו אז כשהוא בא חזר לבית הם תפסו אותו אז סיפרו לו אמרו לו תראה כך וכך היה יש לך קיבל קיבלת היום הרבה ברכות בזכות זה, בזכות המילה שכתבת ואז הם קיבלו עליהם. התחייבו מאותו היום והלאה שהכל יעשה המשגיח היהודי וחלילה וחס שהגוי לא יגע וכולי. אז יש אדם שלפעמים יש לו סיעתא דשמיא ומצליח בדבר הזה וינוח יחודו ברכות על ראשו. אבל לא כולם מצליחים בדבר הזה. זה עוד 5,000 שק לשלם למשגיח שישב כל היום וידליק ויעשה את מה שההלכה דורשת. לא כולם מוכנים לשלם את ה-5000 האלה. לא כל מסעדה, לא כל מלון ולא כל מאפיה עומדים בכל התנאים האלה. ולכן כל אדם חכם ונבון, אמרנו את העצה הטובה תמיד, אם אין אני נמי לי, לפני שאתה נכנס תעשה סיור במטבח, תראה מה קורה שמה. אם מה שיש שמה ראוי לאכילה ליהודי ירא שמיים אם לא עלגת הסיר האש אם היהודי מניח אין שום שאלה אין שום בעיה מותר הדבר אבל אם הגוי מניח שוב יהיה לך שאלה אולי זה בישולי גויים לפי מרן זה יהיה אסור אם אין לך כוח להרים את הסיר סיר כבד מאוד אין בעיה תיתן לגוי שהוא יניח את הקדרה על האש. מיד אחרי שהוא שם, תכבה לרגע את הגז ועוד הפעם תחזור ותדליק. אז כל מה שאתה עכשיו הדלקת מכאן והלאה באותו הסיר זה אתה בישלת. זה הפתרון. כך גם בתנור חשמלי לגבי מאפיות וכ יוצא בזה. ואז זה לא יקרה פתפלתר של גוי אלא כיוון שאני חיבתי לרגע את התנור הפעם חזרתי והדלקתי אז כל מה שנאפה כל העוגות האלה זה במעשה ידיי. זה פתרון מצוין, אבל לצורך זה צריך שכל הזמן המשגיח יהיה שם ויבצע את הדברים האלה וצריך לשלם לו. המשגיח לא עובד בחינם. יש לו משפחה, אישה וילדים, צריך לפרנס אותם. יש אנשים קמצנים, טמעים, לא מוכנים לשלם. ולצערנו יש שמה שרשרת של תקלות ובעיות. זו הבעיה הראשונה. אבל זה לא הראשונה. בדרך כלל העבירה גוררת עבירה. וכשאין שמה משגיח יש הרבה תקלות. ואין בכלל עם מי לדבר, אין פוצא פה ומצפצף. ולכן מן הראוי שאדם יזהיר בדברים הללו, כמו שאמרנו קודם, כל דבר יבדוק, יחקור וידרוש לפני שלוקח ואוכל. כדאי לגבי א החשמל זה יותר קל מאשר להקל בזה למעשה. יש מקילים בזה. דעת חכם בן ציון הוא מקל יותר בחשמל, יותר מאשר הגז. אבל זה שינוי במחלוקת. זה לא דבר שהוא מוסכם. מחלוקת עצומה יש בפוסקים אם לסמוך על הסברה שלך עם לו. ולכן שוב, אם אתה כותב תעודה, אתה נותן להם לאותם האנשים תעודה כשר למהדרין. כל אדם שנכנס, מה הוא חשב? מה פירוש המילים כשר למהדרין? שלכל הפוסקים, לכל הדעות, אניבדקולעלמה זה טוב וראוי לאכילה. ברגע שיש לך הרבה שאומרים, הרבה פוסקים שאומרים שזה אסור, אז יש כאן לא רק גניבת דעת, אולי גם הונאת ממון. אם היה יודע האדם הזה שיש כאן בעיה כך וכך, אולי הוא לא היה מסכים לשלם ולקחת את אותו מוצר אכילה. ולכן כשיש לנו דברים מעין זה, צריך אדם להיזהר מאוד, להיות נקי וטהור כדי שלא יכשיל גם את האחרים. אפילו בדבר שהוא ספק איסור. סעיף ו' אין נוקבים נקב חדש בחבית ביום טוב. המשנה אומרת בשבת קמ שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות. והגמרא בביצה לג מביאה ליבה דרבי אליעזר שהמדובר הוא בחבית שנשברה ודיבק שבריה בזפת. כך שבפתיחה הזו זהו השימוש האחרון. לאותה חבית. ולכן בזה המשנה התירה שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות. אבל אם זו חבית רגילה, חבית שלמה, שאחרי הפתיחה אתה חוזר עוד הפעם ומשתמש באותה החבית, עוד פעמיים שלוש, וכי גבנה יהיה הדבר אסור. והשאלה היא האם זו המסקנה עליבה דלחתה או שאין הבדל וגם בחבית שלמה יהיה הדבר מותר. מחלוקת גדולה בראשונים. רבי חיים בן עתר בספרו הראשון לציון הוא תמה על מרן באור החיים סימן ש יד שפסק להחמיר הרי הריף הרמבם השמיטו את המילה הזו מוסקי משמע שהם לא מחלקים אם זו חבית שנשברה ודיבר שבריה בזפת אם זה שימוש אחרון או לא אלא בכל מקרה צריך להתיר מדוע מרן החמיר עוד מאחרונים תמו על מרן אבל לנו אנחנו הספרדים שקיבלנו הוראות מרן אין לנו דרך להקל בדבר, אלא גם בחבית שאדם שואל, יש כאן איסור מכבטיש, הוא מתקן את החבית ואין התר לפתוח אותה, אלא אם כן אם זה דבר שדומה למוסתקי. והדוגמאות שלנו דומות להיתר של חבית מוסתקי, הכיצד. עד לפני 70 שנה אנשים היו פותחים קופסת צרדין. אחרי שאכלו את הצרדין לא היו זורקים את הקופסה. היו שוטפים את זה ואו שהיו הסנדלרים, היו שמים בזה מסמרים או שהיו נותנים בזה אוכל לתרנגולים, שמים בזה מים ולחם יבש. כך שזה היה להמשך היה בזה עוד שימוש. אפילו בקופסאות הקטנות של הסרדין, קל וחומר בקופסאות הגדולות יותר של החמוצים, נפון חמוץ, זתים וכיוצא בהם, וכולם היו משתמשים. אחד היה לוקח מהקופסאות הגדולות האלה, היה עושה מזה במקום דלי מים או דברים כיוצא בזה. ולכן הייתה בעיה בשבת או ביום טוב לפתוח כלים כאלה. אבל בשנים האחרונות כמעט כל הכלים האלה נזרקים. אין היום סנדלרים כדי שישמשו למסמירים. כך גם אין לנו תרנגולים על הגג כדי להאכיל בהם, אלא כל אדם שגמר לאכול את הסרדין זורק את זה. ולכן גם החזון אישה החמיר עליבה דמרן, החזון איש דיבר בזמנו לפני 70 שנה שלא היו זרקים את הקופסאות הללו. היום שהכל נזרק זה דומה לדוגמה של המוסתקים ולכן הדבר מותר. כך הוא הדין גם לגבי הקופסאות הגדולות. גם בהם יש את הכולה. פעם היו משתמשים בהם כדי לשתול בתוכם עציצים. בכל המשתלות היו קונים את הפחים הגדולים של המלפפון. היו משלמים על כל פח כזה החזר פיקדון שקל אחד. ולכן אנשים היו אוספים את זה. זה לא היה נזרק. זמן האחרון יש להם את הפלסטיק והניילון. הם כבר לא משתמשים בזה. כך שהכל נזרק. אתה רואה בפתח המכולת את כל הקופסאות האלה הוא זורק להשפעה. אף אחד לא משתמש בהם. ולכן אפילו לפתוח את הפח של המלפון חמוץ או הזתים גם אותם הפחים שמכילים 5 קילו ויותר גם אותם מותר לפתוח אפילו בשבת. קל וחומר ביום טוב. אין איסור בדבר. יכול להיות אולי מקרה חריג, מקרה יוצא דופן שאולי פעם בשנה יהיה באיזה מקום צד לאסור ולהחמיר. כגון יש אנשים כדי להתפלל בכוונה שלמה נוסעים לאומן. שנה יחול ראש השנה בימים חמישי שישי ואחרי זה גם שבת הם שם. לא כולם זוכים לטוס במטוס הראשון במוצאי שבת. יש כאלה מגיעים התור שלהם עד הבוקר. אז הם צריכים לאכול שם סעודה מפסקת לפני צום גדליה. מה יאכלו? את המטבח מיד מפרקים במוצאי שבת. אין שמה אוכל לסעודה האחרונה הזו. אז מה הם עושים? הולכים לגויים, קונים מהם ביצים, תפוחי אדמה ומבשלים. איך תבשל? כל הסירים שיש שם על הגויים, הכל טרף. מה הם עושים? אוספים את הפחים הגדולים האלה, הפחים של המלפון, ממלאים בהם קצת תפוחי האדמה, ביצים מים, מרטיחים ואוכלים. אז אם כך, כשבא אותו הטבח לפתוח את הקופסה של המלפון, הוא יודע שהקופסה הגדולה הזו היא לא תזרק מיד להשפה, אלא החינו בני ישראל שרוצים לאכול ביצים ותפוח אדמה, הם יקחו והשתמשו בזה. יש כאן שימוש חוזר. אז להם באמת יש צד להחמיר שקודם יקדחור, יעשה חור באותו הפח לפני הפתיחה, יקלקל את זה ורק לאחר מכן יפתח. בלי לחורר בצד אי אפשר יהיה להתיר לפתוח את זה. זו החומרה הדוגמה שאתה יכול למצוא בדור שלנו היום דוגמה לאיסור. אבל אצלנו בבתים שלנו אפילו בבתי מלון מסעדות אולם שמחות וכיוצא בהם לפעמים יש שבת חתן בן פורת יוסף באים הרבה אנשים הם רוצים לפתוח להם את הקופסה של המלפפון אין בעיה יכולים לפתוח כיוון שהכל נזרק בסופו של דבר אז אין כאן בעיה זה דומה לדוגמה של מוסקי כל וחומר לפתוח את השקית ניילון של הבמבה ביסלי או כל הדברים האחרים גם שם האם מישהו משתמש באותה שקית ניילון של החלב פעם אולי כשה השקית ניילון הזו באה לעולם אז אנשים שמרו עליה היו אנשים שוטפים את זה היו משתמשים בזה נותנים את הסנדוויץ' לילדים היו עוטפים בזה כי הניילון הזה היה ביוקר היום יש לנו הכל בשפע ואף אחד לא משתמש בשקית ניילון הזו של החלט ולכן מעיקר הדין מותר לחתו את שקית הניילון ביום שבת או ביום טוב כדי לשתות מהחלב שבתוכה וכן כל כיוצא בזה כל הדוגמאות הללו כמעט כולם בחזקת היתר יש רק בעיה אחת עם הפחית בירה הפחית בירה גם היא נזרקת מצד איסור מתקן ועושה כלי אין לנו בעיה אבל הבעיה היא כשאתה רוצה לפתוח את פחית הבירה יש שמה לשונית שאתה קורע את הפח והלשונית הזו נקראת במידה מדוייקת. כאן יש בעיה של רק איסור קורע שהוא קורע את הפח אולי גם בעיה של מחתך. כמו שמאיר בזה באריכות בספר אור לציון חלק א' מראנו חכם בן ציון. והם עושים את זה במידה מדויקת. זה לא סתם חור. אם אתעשה סתם חור ותשתה, לפעמים זה ישפך לך על החולצה. בפרט אדם שנמצא בנסיעה, נוסע לחתונה, כל החולצה שלו תהיה עם קוקה-קולה, יכנס לשם, לא תואר לו ולא דע, אין לו עניבה שיכסה על הכתמים האלה. אז מה יעשה? ולכן הם עושים את הפתח בצורה טובה כדי כשיצמיד את זה לפה וישתה לא ישפך עליו. אז נמצא שאדם כן מעוניין בקריעה של הפח במידה המדויקת הזו אז אולי יש כאן את הבעיה של קורע למחתך ולכן שם זו הדוגמה היחידה שגם בזמן הזה יש צד להחמיר אבל מה שאין כן לגבי פתיחת קופסה של שרדין וכיוצא בזה או טונה או דברים כיוצא בהם שמה מעיקר הדין אין צד להחמיר כך הוא הדין גם בפקקים של מיץ ענבים טמפו קוקה קולה וכיוצא בהם גם בהם הדבר מותר בלכתחילה אולי גם שמה אני אמצא לך דוגמה שיהיה אסור הקיצד האדם הזה בחודש אב קונה ענבים ורוצה לעשות מהם יין ביתי אז מאיפה ימצא בקבוקים כדי לאחסן את כל היין שהוא עושה אז הוא מתחיל לאסוף כל בקבוקי הסודה את הקנקלים האלה הוא לא זורק אלא אוסף את הכל וכדי שהיין לא יחמיץ הוא צריך שיהיה לו גם פקק. את הפקק הזה אם הוא פותח ביום שבת כאן אתה לא יכול להגיד הוא לא מתכוון לעשות כללי. הוא זורק את זה הולך לאיבוד כמו המוסתקי. לא כאן הוא לא זורק. כאן בדעתו הוא צריך את ה-20 קנקלים האלה ושם גם יהיה צריך להחמיר שישים לבוא בערב שבת ולפתוח את הפקק של בקבוק הסודה. יפתח את זה ויחזור ויסגור. לא ישאיר את זה פתוח שכל הגזים הכל יתנדף אלא שיסגור את זה מיד אבל את הקריעה של צו הבקבוק הזה את הקריעה הזו יעשה מערב שבת או מערב יום טוב רק שם תהיה דוגמה של חומרה אבל סתם ככה בכל ימות השנה שוב אנחנו זורקים את הפקקים האלה ואין לו שום כוונה לעשות מהם כני זה דומה אם כן יותר לאותה חבית שנשברה ודיבק שבריה בזפת המוסתקי כמו ששם יש לנו צד היתר צד כולה בדבר כך הוא הדין גם פה בענייננו אדם שפותח קופסה של קונים על פי רב הוא לא גומר לו נשאר בתוך הקופסה גבוה ש אז הוא משתמש בקופסה באור לציון חלק א' ממשיך ודן בשאלה שלך הוא אומר נכון שהקופסה הגדולה הזו בסוף נזרקת אבל יש כאן 10 קילו ואני לא מרוקן את זה בתוך 10 דקות אלא עד שזה יג גמר לוקח יום יומיים. האם זה נקרא כלי בגלל שאני עדיין משתמש בו או כיוון שזה שימוש חד פעמי אני מרוקן את זה אין בזה איסור? זו השאלה של הרב והרב מסכם מביא לנו ראיה מדיני טומאה וטהרה מהדין של המשנה שם לענייננו מה נקרא כלי שמקבל טומאה אך ורק דבר שמשתמשים בו עוד הפעם ועוד הפעם אבל אם זה חד פעמי אין בזה בעיה זה לא מקבל טומא כך גם לענייננו וכיוון שאתה מרוקן את זה וזורק אין לזה חשיבות של כלי וממלא גם לגבי הלכות שבת אין לנו שום בעיה. הוא ממשיך ואומר הנפקמינה גם לגבי דין טבילת כלים. גם שמה יחול אותו כלל ואותו דין. הקיצד. אדם שקונה כלי מהגוי, אפילו אם זה כלי חדש, אפילו אחי, צריך קודם להטביל את זה במקווה שלא יבוא באש להעביר ובמים, אך במי נידה התחתה. אבל כל זה בכלי. אם זה לא כלי לא צריך להטביל. איך נדע את ההגדרה? לפי ההנחיה שאמרנו אתה. ולכן אם האדם הזה קנה מהגוי צנצנת ריבה, המוכר בעל המכולת, גוי רוסי או גוי רומני או ערבי, כאן הריבה עצמה היא כשרה למדרין. אתה רואה כתוב על זה בהכשר הבדץ. אבל אני שואל אותך, הרי אני קונה ממנו גם את הצנצנת. הצנצנת הזו זה כלי. איך אני יכול לקחת מהריבה הזו ולאכול? תגיד לו איך שהוא קונה, אולי יפתח קודם את הצנצנת, ירוקן את כל הריבה לכלי אחר? לא, לא חייב לעשות כך. כיוון שאין בדעתו להחזיר חזרה את הפיקדון, את אותה צנצנת לגוי, אלא הם מוכרים את זה שוב לשימוש חד פעמי. אף אחד לא מקבל ממך חזרה. לא את הקופסה של המטרנה, לא את הקופסה של נס קפה ולא את צנצנת הריבה. הם מוכרים את זה לשימוש חד פעמי. ולכן זה לא נחשב לכלי כדי לחייב בתבילה. אבל יש הרבה אנשים ששואלים, תראה, אני לא זורק את הצנצנת הזו. לפעמים יש צנצנות יפות מאוד או בקבוק וויסקי. יש עליו הכשר, אבל היבואן היה גוי. אז הגוי קנה את זה. עכשיו הבקבוק של הויסקי היה שייך פעם לגוי. יצא מרשות הטומאה של הגוי. קניתי את זה, נכנס לרשות הקדושה. אז איך אני יכול להשתמש בזה? מה יועיל האכשר? צריך לרוקן את זה קודם ולהטביל את אותו הבקבוק במקווה. לא. כיוון שהוא עשה את זה לשימוש חד פעמי, לכן אין בעיה. ואם אומר לך אדם, תראה אני לא זורק את הבקבוק הזה, אני אעשה יין ביתי, אני אמלא את זה יין. זה בקבוק כל כך יפה, כולו הוד והדר. תענה לו מי הופך אותו לשימוש רב פעמי? אתה. אתה החלטת שתשתמש בזה עוד כמה וכמה פעמים. אז אתה היהודי עשית את זה כלי. כשזה היה ברשות הגוי, זה היה לי שימוש חד פעמי. שמה לא היה עליו שם כלים. לא היה חייב בהתמלה. מתי נעשה כלי אצלך. כשאתה החלטת להשתמש בו עוד כמה פעמים. ולכן גם בקופסת המטרנה אפילו אם האדם הזה החליט אני לא זורק את זה. אחרי שהוא ירוקן את כל המטרנה ימלא את זה קפה, תה, מלח, סוכר או דברים אחרים. מותר. אין בעיה בדבר. למרות שהיצרן היה גוי, אין כאן חיוב טבילה. לא חייב לקחת ולהטביל את הדברים שמוכיח שם בהרחבה חכם בן ציון גם הרב אוח במנחת שלמה בשמירת שבת כחתה ועוד מחכמי דורנו גם הם נקטו את הכולה הזו וכך המסקנה למעשה למה אמרו שאם זה מקסה מתכת כמו ינות אפילו אם הפקק הזה של מתכת אפילו בזה מעיקר הדין מותם המחמירים מחלקים בין הפלסטיק למט מתכת. אם היית בעקב היית רואה שהפקק ממתכת כשמגיע לשם הוא לא בנוי בצורת פקק אלא הוא בנוי בצורת צלחת משטח עגול והמכונה מלבישה את המשטח הזה על צו הבקבוק ועושה את זה פקק. מתי אתה הופך אותו פעם ראשונה לפקק? כשאתה שובר את צבר הבקבוק שלו. ולכן יש מחמירים בזה. שוב, אם הוא היה משתמש בפקק הזה לשימוש חוזר, כמו הדוגמה שהבאתי באותו שעושה יין ביתי, הנה החנמ אבל אין מקום לאסורים היום. אני מסכים איתך בתיאוריה שיש דבר כזה, אבל מתוך 1000, האם יש אחד או שניים שמצליחים להגיע ולקבל חזרה את דמי הפיקדון, אולי יש אחד מאלף ואולי לא. זה עוד מסמשלת ישראל מצליחה לשחות מאיתנו הם אלופי העולם. יש להם כל מיני פטנטים, כל מיני רעיונות לקחת ולשחות מהלימון הסחות. מצליחים לשחות עוד ועוד ועוד. לא היה דבר כזה בהיסטוריה. זה המוח היהודי. ממציאים כל מיני פטנטים. אחד הפטנטים דמי פיקדון. אני חוזר לדברי מרן סימן תקט סעיף ז להטביל כלי חדש ביום טוב דינו כמו בשבת. כדית בסימן שכג סעיף ז. המשנה במסכת ביצ יז המשנה אומרת לנו אסור להטביל כלים במקווה ביום טוב קל וחומר בשבת יש ארבעה טעמים שם ויש לנו נפקמינה למעשה בדוגמה שמרן מדבר כאן המשנה לא מדברת בדוגמה של ימינו אנחנו קונים כלים מהגוי לוקחים למקווה מטבילים אז המשנה לא דיברה עדיין בדוגמה הזו אלא דיברו בדוגמה המצויה יותר שהייתה מצויה אז כלי שנגע בו שרץ בקדרה הזו במתכת נגע עחבר מת אם כן זה טמא וכל מאכל שתכניס את אוכו יהיה טמא אז הם היו אוכלים לא רק תרומה בטהרה אלא אפילו חולין בטהרה מה התקנה אמרה לנו התורה קראנו לפני החודש צריך להטביל את זה במקווה ואז הכלי יחזור להיות טהור ועל זה המשנה אומרת, אסור לך להטביל כלי כזה במקווה, בשבת או ביום טוב. ולמה? טעם הראשון נראה כמתקן. טעם השני שמיעבירנו ארבע עמות ברשות הרבים. טעם השלישי גזירה שמישחות. הרי בזמנם גם החולצה שנגע בשרץ היא טמאה. גם אותה לטהר צריך להטביל במקווה. אחרי שיטביל במקווה אולי ישחט. והגמרא מקשה תנח כלים דבני סחיתה אבל אם זה צלחת או דבר שלא לא ראוי לבוא לידי שחיטה למה שמה אסור הגמרא עונה גוזרים זה עטו זה טעם נוסף שמיישה אין לו זמן בחול יש לו זמן רק בשבת ללכת להטביל בינתיים זה יישאר בבית טמא וכל המאכלים שיטעו וישימו בתוכו הכל יהיה טמא ולכן חכמים אסרו לעשות את זה בשבת ואז ברגע שזה נטמע ירוץ מיד למקווה וטביל אותו אלה הם ארבעה טעמים הנפקמינה לענייננו אנחנו היום לא באים להטביל כלי שנטמע בשרץ מלוכי אנחנו טמאי מתים לנו אין נפקמינה אלא כל הנפקמינה שיש לנו אך ורק לגבי אדם שקנה כלי מהגוי קניתי ממנו כוסות צלחות קדרה ואז אני לוקח את הסיר המתכת לוקח את הסיר נרוסט מברך וציונו על טבילת כלים ומטביל. זה מה שאנחנו עושים בכל ימות השנה. האם לנו מותר לעשות את זה בשבת ביום טוב או לא? אם נלך לפי הטעם שמיע עבירנו ארבע עמות ברשות הרבים, גם פה אין הבדל אם זה נטמע בשרץ בדוגמה ההיא או בדוגמה הזו. גם פה יש חשש שמה יעבירנו ארבע עמות ברשות הרבים ביום שבת ולכן צריך לאסור. אבל אם תלך לפי הטעם גזירה שמייסחות שמה הייתה דוגמה של בגדים טמאים גזרו בהם שמייסחות וגם את הכלי האכילה גזרו זהו זה אבל בכלי שאדם קונה מהגוי שצריך טבילה בזמן הזה רק בכלי אכילה יש את התקנה הזאת הגזירה הזאת אבל בבגד אם קנה חולצה מהסינים מהגוי בזה בוודאי לא צריך להטבע לא צריך שום שום דבר אז אין לך לגזור זה את זה גם החשש שמיישה שם היה חשש שבינתיים הכניס בתוכו מאכל והמאכל יהיה טמא כאן אצלנו אין את החשש הזה זה חשש רחוק מאוד למה כי גם אם טעה ושם לתוך שם בזה תה התי לא נאסר אסור לנו לשתות בכוס הזה שלא הטבל תעביר אותו לכוס אחר ושמה יהיה מותר אז לכן הגזרה שמישהה כאן לא כל כך קיימת זאת ועוד המאירי אומר הגמרא שמה אומרת כל זה בטומאה דאורייתא אבל אם זה טומאה דרבנן ולד הטומאה מותר להטביל כל התקנה להטביל הזכוכית הלבדקולעלוה זה דרבנן גם הפוסקים שהחמירו ואמרו שטבילת כלי מתכת דאורייתא אבל כלי זכוכית כולם יודעים שזה דרבנן אז אם כל זה דרבנן כמו ששמה התירו להטביל כלי שנטמע בבלד הטומ הוא הדין גם פה אלה הצדדים שבהם דנים הפוסקים אם מותר לקחת למקווה ולהטביל בשבת ויום טוב המסקנה למרות שהיו צדדים להקל כי כל זה ספק בדרבנן אבל מרן נתן לנו עצה כדי לצאת ידי חובה עליבה דקול העלמה יש לנו כביש עוקף מחלוקת העצה הראשונה תיתן את זה לגוי במתנה ויחזור ויקח את זה ממנו בשאלה ואז לא צריך להטביל כל הטעם למה צריך להטביל? כמו הגר יוצא מהטומה לקדושה, צריך טבילה במקווה. גם פה הכלי הזה היה שייך לגוי. עכשיו עובר לרשותי לרשות היהודי צריך להטביל אותו. אבל כאן זה עדיין נשאר ברשות הגוי. עדיין זה שלו. בזה אין את התקנה. זו עצה אחת. עצה שנייה כשאתה מוציא אותו מהמקווה אל תוציא את ריק. תוציא מהמים של המקווה בתוך ובהם תיטול את הידיים. אז מי שרואה אותך מוציא את מהמקווה, הוא לא יגיד שאתה מתקן. אין כאן את הגזירה שנראה כמתקן. הוא יגיד שאתה רוצה ליטול את הידיים. ולכן בחיהי גבונה על ידי העצות הללו יש מקום להתיר. ואם אין עוד שתי העצות האלה משום מה? מזלג. אי אפשר להוציא מים מהמקווה. אז מה יעשה? יש לו פתרון על ידי ילד. מותר לומר לילד שהוא פחות מגיל בר מצווה שהוא יבוא איתך למקווה ולידך הוא לוקח ומטביל את זה ואז יהיה לנו צד להתיר. הרי כשיש מחלוקת ויש מי שמתיר לגדול יש שסמכו על דברי הבית יוסף באור החיים סימן רסט שיכול לסמוך על זה על ידי ילד קטן. מי שיעשה כן יש לו על מה לשמואל. שזה דאורית. אנחנו לא מברכים על טבילת כלי זכוכית. הסיבה היא בפוסקים יש דיון והמסקנה היא שכן צריך לברך ויש מנהג ולא חוששים לדעה יחידאה אלא מעיקר הדין היה צריך לברך. אבל זה היה בזמנם בדורותם. היום בזמן הזה כמעט כל הבתי חרושת בעולם יש להם גם מניות וחלק ממחזיקי המניות הם יהודים. כך אומרים עלינו אומרים שהמניות זו מחלה של היהודים. היהודים חושבים שהם מבינים במניות והם אוהבים לקנות. אז אם יש לך בית חרושת בסין שמייצר כוסות, מי הוא בעל בית החרושת? בעלי המניות. והם חלק מהם השותפים הם גם יהודים אז אולי מעיקרה לא חייב טהרת ישראל השואל ומשיב ועוד מאחרונים אומרים שאם יש שותף יהודי פטור יש חולקים השך חולק אבל כאן לענייננו יהיה לנו צד היתר בדבר כיוון שיש כאן ספק דרבנן ולכן לעניין הברכה כמו בכל מקום אנחנו חוששים ספק ברכות להקל גם פה אולי ההלכה כדעת שואל ומשיב טהרת ישראל שמעיקרה זה היה פטור בגלל השותפות ולכן לא כדאי לברך אלא אם הוא רוצה בכל נמות השנה העצה היא כך יאמר ברוך אתה יהרהר השם ואלוקינו וימשיך את הברכה בדרך הזו יהיה רשעי לנהג ולעשות כן אבל הזכיר שם שמיים בצלחות זכוכית כוסות זכוכית וכיוצא בהם שכל עיקר החיוב שלהם הוא דרבנן ובמחלוקת הזאת זה ספק דרבנן כדאי להימנע בדבר. לא מבעיה אם יהיה בעל המניות יהודי שיש לו 51% במניות, מה שנקרא יש לו שליטה, אצבע להחליט. אפילו אם פחות מזה יש אומרים שגם זה נקרא שותפות. יש בזה מחלוקת בין המנחת יצחק למועדים מוזמנים בהר אראה ועוד מאחרונים. ולכן כמו בכל מחלוקת אנחנו חוששים מאוד לגבי הברכה. גם פה אני לא אומר לפתור לגמרי בלכתחילה כוסות זכוכית כדאי להחמיר ולהטביל אותם אבל לעניין ברכה לפחות כדאי שאדם יהיה זהיר אם זה בכל ימות השנה כל וחומר לגבי שבת ויום טוב שם בלו אחי התשבץ אומר שלא לברך כי מה אתה אומר הוא מוציא מים מהמקווה ורוחץ בהם את הידיים אז לא נראה כמתקן אבל כשהוא מברך אז הוא מסגיר את עצמו ונראה כמתקן כן זו הטענה של התשבץ הבירור הלכה בסימן שכג מדבר בזה יש שענו על דברי התשמץ אבל כאן לענייננו בגלל צירוף הדברים הקודמים שאמרנו ולכן המסקנה היא בכל ימות השנה לא כדאי להזכיר שם שמיים שלא יבוא לידי ספק הספק הזה יוכל לסמוך לשלום נכון אנחנו מצרפים את זה גם במקרה של שעת הדחה כמו שאמרת אנחנו מצרפים כדי לסמוך להקל בדבר לגבי כתכת זה לא הרמס דור לא זה לא נקרא איסור דאורייתא כי גם אם תאמר שהמצווה להטביל את הכלים זה מן התורה כמו שכתוב אשר לא יבוא באש תעבירו במים איך במידה התחתה אבל בינתיים עד ההטבלה שאסור להשתמש בהם כולם ודעים שהאיסור הזה הוא דרבנן זה לא ייסור מן התורה. כך שכל הבעיה הזו היא בעיה בדרבנן. ולכן נקטנו שספק דרבנן נקולה. לכן הקלנו שמעיקר הדין לא היה חייו. וגם אם הוא רוצה להחמיר ולהטביל את הכלים, את הכוסות הללו, אמרנו שיזהר שלא לברך. הרמדגיש שטיפת הכלים. לשטוף כלים ביום טוב. הדינים שווים לשבת. א' מצד מכין מיום טוב לחול. כמו שאסור לשטוף כלים ביום שבת, להכין משבת לחול, כך הוא הדין גם לגבי יום טוב. אלא אם כן, אם יש חשש שכל היתושים והזבובים של השכונה ינחטו אצלו נחיטת ביניים כדי לאכול מהשאריות של הצלחות, אז כאן אין לו ברירה. כאן התחייב לשטוף אותם כדי שיוכל לשבת בבית במנוחה ולא יהיה לו טרדה מהעיתושים והזבובים. אז אפילו בשבת מותר לשתוף. כך הוא הדין גם ביום טוב ואין לנו צד היתר בדבר אבל זה שייך את הכולה הזו בימים האלה הימים שהם חמים ויש לנו יתושים וזבובים אבל בחודש טבת שבד אתה כמעט ולא מוצא מהם כולם הולכים לאיבוד כולם מתים בכור ובגשם ולכן שם לא תהיה הכולה הזו כלים שאינם מיועדים לשבת אין התר לשטוף אותם קל וחומר לאותם שרגילים מיד מיד אחרי סעודה שלישית לוקחים את הילדים הולכים לבקר את הסבא או את הסבתא אף אחד לא נשאר אם לא נשאר בשביל מי אתה מנקה אפילו אם יבואו יתושים אף אחד אין בבית מה אכפת לך שהעיתושים תנחלו בינתיים בבית שלך שעתיים שלוש כשיבוא יקח את הפלית וייפזר ויניס אותם אבל להכין משבת לחול או מיום טוב לחול שני הדברים שווהים גם בדוגמה שהוא חושש מהעיתושים שהיתרנו היתרנו אם יעשה את השטיפה הזו בדרך היתר על ידי ברזלית ננס שהוא פלסטי קשיח שאינו סופג אבל לקחת ליפה ולשפשף בוודאי שאסור הליפה הזו היא סופגת וכשאתה בא עם הסבון לנקות אתה סוחט יש כאן בעיה של איסור דש ובוודאי שבזה אין לנו יתר אין לנו כולה בדבר בר אלא אותם התנאים, אותם ההגבלות שיש בשבת, יש גם לגבי יום טוב. שניהם שווים לעניין זה. התוספות כותבים מותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש. יש לי כאן בתוך הזה אבן. אני רוצה לנער את האבן כדי ללטות בכוס מים. התוספות התירו. שואל המגן אברהם, אם כן, למה מדוע ביצה שנולדה ביום טוב אסור לטלטל אותה? תגיד זה אוכל נפש אני רוצה לאכול את הביצה עונה ואומר המגן אברהם שם לאכול מהביצה שם הדבר חמור מאוד זה לא רק טלטול אלא זה השתמשות במוקצא ולהשתמש בוודאי שלא כך מסבירים גם את המהלך בדוגמאות של העסקה בשברי כלים והאפר וכולי ולכן רק לטלטול היינו האיסור מוקצע כאן רק בזה התירו ותולה

הלילה יארצייט של רבנו שלמה אלפנדרי מרשה אלפנדרי שחי במאה הקודמת נפטר בשנת תרצב היה מגדולי הדור ויש על שמו רחוב בשכונת מקור ברוך רחוב אלפנדרי כי הרב בסוף ימיו הרב היה גר שם ולכן זכו אנשי המקום והרחוב נקרא על שמו. הרב זכה לאריכות ימים, חי קרוב ל-120 שנה. הורתו ולדתו היה בקושתא, שמה גם כי הן כרב. אחר כך תחנה השנייה היה תקופה מסוימת בצפת. תחנה סופית היה פה בירושלים וכל חייו היה קודש קדשים לתורה ויראת השם. והיה תקיף ולא פחד מאף אחד. לא היה לו פחד לא מאנשי ממון ולא מאנשים אחרים. פעם היה איזה עשיר גדול שמת. היה מצד אחד עשיר אבל מצד שני לא היה ירא השם. ובאו הבנים לרב, אנחנו רוצים שהרב יבוא יספיד אותו. הוא לא הסכים. ואז הם ניסו לשחד אותו בכסף. לא הסכים. התחילו גם לא עליו. לא פחד. לא מאמים ולא. אמר להם אני לא דורש אל המתים ולא דורש דמים לא זה ולא זה ולא הלך לא רצה שהוא אדם לא דתי מה לא ולהספד הזה ולכן היה מנהיג נשיאותו ברבים כך כך נהג כל ימיו אבל היה לו גם את המדרגה של הבדיחותה מתחילים ללמוד צריך לתת מצב רוח לאנשים היה מתחיל עם איזה בדיחה אז היה איזה ליצן אחד שאל אותו, "רבנו, בן כמה אתה? אתה פחות מ-100 או יותר?" ככה העיזי שאל. אז אמר לו, "אתה לא יודע שלא מגלים בגיל הזה? הרי אדם שהעסקים שלו טובים הוא אומר, אבל אם הוא קרוב מאוד לפשיטת רגל, אז לא מגלים שלא יברחו כל הקנייינטים. אומר, אנחנו הזקנים כבר קרובים לפשיטת רגל, לכן לא מגלים." אז הוא היה חצוף, אמר לו, כבודו כבר הגיע ל90 אז הוא ענה לו ברוך השם יותר. הוא לא פחד להגיד שהוא ברוך השם. זכה לאריכות ימים, אורך ימים בימינה, בשמאלה, עושר וכבוד. זכות התורה הגנה בעדו שיעמוד בתפילה על עם ישראל. אנחנו זקוקים לתפילות שהקדוש ברוך הוא יגאל אותנו במהרה, בכבוד, יעלה ויבוא וימכור. לכבוד רבנו שלמה אלפנדרי היו מכנים אותו הסבא קדישה בגלל שהיה זקן מופלג אלה שלא היו נכדים שלו לא זכה לבנים 100 לך ועוד הרב רבותיי 101 101 כל שקל שנותנים פה למקום הכל הולך לתורה נטו שום כסף מפה לא הולך לדברים אחרים מי שתורם לבית כנסת זכותו גדולה מאוד תזכו למצוות נר לכבוד הרב 101 אומר 120 דקות ציועים אפשר לתת לרב גודלי לכבוד הרב 120 שק 130 130 אומר כו למצוות כל הנותן נותנים לו לכבוד הרב 130 הרב אלפדררי 150 כמה50 150 אומר אומר לך לכבוד הרב 150 פעם ראשונה 150 פעם שנייה מי שברך אבותינו הקדושים והטהורים אברהם יצחק ויעקב משה ואהרון דוד ושלמה הוא יברך וישמור וינצור את מי זכה הריאל אברהם בן רינה שזכה במצווה זו לאברהם בן רינה ולבנת בת מרים שיהיה להם בעזרת השם בנים ובני בנים יראי שמיים בני תורה זכות הגאון הצדיק רבנו שלמה אל פנדרי יעמוד לו שיזכו בעזרת השם יחד עם כל המסייעים ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים ונזכה לגאולה קרובה במהרה בימינו אמן ואמן רבי חנניה בן עק אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל חיו בעלם תורה מצוות שנאמר אדוני חפץ מהצכורת