הלכות טבילת כלים מחברה בע"מ, גדרי קניינים ומתנות בשבת, ואיסור 'מוליד ריח' וחשש סחיטה בחפיפת השיער והזקן [חסר סאונד כ12 דקות ראשונות]

 - לא מוגה! - 

אפילו אחי, אם אפשר להחמיר בקלות רבה שימלא בכוס מים ויטול בזה את הידיים. מהמקווה זה עדיף יותר אמר שכשעם נכון זה מה שטוען בספר בהר אראה שאם החברה הזו היא חברת בעם אין כאן בעלות של ממש אלא החברה הזו אפילו אם יהיה אדם אחד הבעל הבית זה לא נקרא בעלות של ממש וכולי נכון הטענות האלה הם גולשים גם לנושא שלנו כן אפשר לעצמח לא אין כאן חשש שנראה כמקח וממכר כי לבוא ולתת לך מתנה אני רוצה לתת לך מגרש מתנה בדרך כלל כשלטיב דבר כזה בתלה הולכים לעורך דיד עורך דין מיד לוקח נייר ועת וכותב גזרה השם יבוא על ידי כתיבה אבל אם אני נותן לך עוגה מתנה ביום שבת אדם ילך לעורך דין לכתוב אין שמה את הגזירה הזאת ולכן אם הוא נותן לך מאכל מתנה אין בעיה. גם פה אם אתה נותן את הזאת במתנה ליבוש יש איזה אבא אמנה שתביא עורך דין לרשום את זה שהכוסות האלה שייכים לאפן דיבוש אין לא מצוי זה לצורך היום בדבר כזה לא דומה למה שעשר הרמבם לתת מתנה שמה דוגמה כמו שאמרנו בקרקעות ולכן בזה העצה שמרן אומר היא להלכה ולמעשה אפשר בלכתחילה לעשות דבר כזה הן בשבת מהעצה הזאת טובה גם לגבי יום טוב בספרים בספרים לא לתת מתנות גם בספרים מעיקר הדין מותר מה שמקנה את זה מערב שבת על צד היותר טוב חומרה מקנים את זה מערב שבת גם פה אם אתה זוכר תלך למקווה תטביל את זה מערב שבת אם אתה זוכר אבל אדם נתקע לפעמים זה לצורך אותו היום יכול לסמוך בשופי על דברי מרן לכתחילה אין בזה חשש איך כלי מתכות כלי מתכות שמה ספקו בד דאורייתא. הרי לדעת רוב הפוסקים ומרן בסימן קכ סעיף יד ההתבלה של כלי מתכות היא דאורייתא כמו שלמדנו מהפסוק שלא יבוא באש תעבירו במים אך במידה התחתה מים שהנידה טובלת בהם היינו מקווה ולכן מרן אומר אם נתת כלי נתת מחבת לילד בן 10 אמרת לו לך למקווה תטביל את זה וחזר ואמר לך הטבלתי לא נאמן כיוון שזה דאורייתא בדבר דאורייתא לא מאמין מינים לילד. כך למדו הפוסקים בהבנה דברי מרן ולכן שם הבעיה יותר מסובכת ולכן שם אתה לא יכול לומר שמעיקר הדין הוא פטור מההתבלה שם בכל ימות השנה ודאי שמעיקר הדין יש מקום לחייב כאן אצלנו בכלי זכוכית שכל התקנה להטביל את כלי הזכוכית כל זה רק דרבנן לכן כאן אמרנו בגלל המחלוקות הספקות ספק דרבנן לכולה וממלא ספק ברכות להקל ולכן הבדלנו בין הכלי זכוכית לבין הכלי מתכות אלא אם כן אם אתה קונה את הכוסות האלה מיבואן גוי לפעמים היבואן הוא גוי או הקמעונאי בעל החנות הוא גוי אז בזה אין מה להסתפק גם בכלי זכוכית בוודאי שאתה צריך לקחת למקווה ולברך בכל ימות השנה אתה מברך וציוונו על תבילת כלים אין לך בעיה אבל כשהיבואן יהודי הכימונאי ודי רק בתחרושת, רק עליו יש את הסימני שאלה. בזה אמרנו שמספק עדיף שלא לברך אלא להרהר שם ואלוקינו. זה מה שנוצר בשנים האחרונות המהפך הזה. מי שרוצה לראות את כל הדברים האלה, מי הבעל הבית, מי הבעלים, באינטרנט אתה רואה כל בית חרושת. תיקח את הזה או את הצלחת, תראה איזה בית חרושת זה. ודרך האינטרנט אתה פותח אתה רואה בדרך כלל כמו שאמרתי 80% זה מניות לא כותבים שהבעל הבית הוא ראובן שמעון לוי או יהודה רוברט או מישהו אחר אלא כותבים לך מניות אלה ואלה הם הבוס הם הבעלים של הבית חרושת ומניות כאלה כמו שאמרתי טבע הדברים גם יהודים רוכשים מניות כאלה וכלי שקנית מהיהודי אינה ומנה לחייב אותו תבילה ולכן חששנו מאוד לגבי הברכה אם מרן לא היה אומר כלום היה לנו יותר קל לומר את הספק ספקה שלך אבל יש לנו את מרן שמרן סובר שזה דאורייתא ולכן קשה לנו להקל בדבר לבוא ולהתיר בלי בלי טבילה להתיר את הכלי מתכות קשה לנו להתיר אלא אם כן אם המחבת הזה הוא מחו טפלון בזה אני מסכים איתך מחו טפלון הוא מצופה עם הפלסטיק הפלסטיק לדעת רוב הפוסקים הוא לא חייב בהתבלה ולכן יכול להיות שבמחת טפנון נוכל להקל אבל לא לגבי קדרה הסיר וכיוצא בזה שם צריך יהיה להחמיר יותר בדבר כן שאלה מן הגוי גם בלי רשותו מותר אם תבוא ותשאל את האפן דיבוש תגיד לו יש לך בירושלים עיר הקודש יש לך אחד נמצא אצל הרב יחיל אתה מרשה לו או לא מרשה לו מה אכפת לו גיד לך כן אין אין שום ספק יהיה לו את הזכות ולכן אין בעיה דבר כזה אין בו חשש גזל הגוי כלל ועיקר הרמבם מסיים בדין שטיפת כלים כמו ההגבלות שיש לנו בשטיפת כלים בשבת כך גם לגבי יום טוב ולכן אסור לשטוף להדיח כלים מיום טוב לחול אלא אך ורק מיום טוב ליום טוב או השנה שיום טוב חל ביום שישי על ידי ערובי תבשילים מותר להדיח לרחוץ את הכלים מיום טוב לשבת אבל אם הוא לא צריך את הכלים האלה אלא הוא יצטרך אותם רק ביום ראשון שני לפעמים יש צלחות שמגישים בהם גלידה וכיוצא בזה הם לא חושבים לאכול ארוחה חלבית עד מוצאי שבת או יום ראשון הצלחות האלה יכולות להישאר כמו שהם בכיור ממילא אין היתר לשטוף אותם אין התר לרחוץ אותם הן בשבת והן ביום טוב שניהם שווים לעניין זה אלא אם כן אם יש חשש של איתו לפעמים בקיץ שהצלחות נשארות כך מלוכלכות כל היתושים של השכונה חונים שם ואז כדי לא להיפגע מהעיתושים יש מקום להתיר לשתוף אבל כשאין את החשש הזה מניח את הכל הכל בתוך הכיור והמים שהוא נותן את ידיו ממלאים את הכלי הזה מים וממלא אין חשש ליתושים הנה החנמה צריך יהיה להחמיר לא לשטוף את הכלים אלא אם כן לפעמים יש אישה שהיא לא כל כך נורמלית איך אומרים בעברית לא אומרים משוגעת זה לא יפה אומרים יש לה שריטה האישה הזו חולת ניקיון אם יש צלחת אחת לא נקייה בכיור לא יכולה לישון בלילה יש צלחת מלוכלכת אוי ואבוי הבית לא טוב. אז אם יש אישה כזאת טוב כדי שתוכל לישון בלילה אז תתיר לה לאותה האישה כדי שתוכל לישון בלילה. אבל בדרך כלל רוב אנשים לא אכפת להם שיש צלחת אחת כזו בכיור. ולכן ההגבלות שיש בשבת בנושא הזה קיימות גם לגבי יום טוב. הרמבם מסיים. אם יש לנו מוקצא שנמצא על מכסה של ארגז או כלי אחר, מותר לטלטל להזיז את המוקצא לצורך אוכל נפש. אלה דברי התוספות. וככה ההלכה. כך התיקו גם שאר האחרונים. המגן אברהם ועוד שואלים אם כן למה הביצה שנולדה ביום טוב אסור לטלטל אותה? תגיד לצורך כל נפש יהיה מותר. מתרץ המגן אברהם יש הבדל בין טלטול לבין השתמשות והאכילה של הביצה שנולדה בימתו שם הדבר הוא חמור יותר אבל אם יש איזה צעצוע של הילד צעצוע לא נקי שהוא בחזקת מוקצה הוא נמצא בדיוק על השקית לחם כדי לקחת ולאכול מהלחם אתה צריך להזיז את הצעצוע שלו למרות שזה מוקצא אין איסור לקחת את הלחם מותר להזיז אתל כדי שיוכל לאכול מהלחם או דברים אחרים כיוצא בזה. בדרך כלל הצעצועים האלה הם לא נחשבים למוקצא מחמת חסרון כיס. אף אדם לא מקפיד עליהם. אם היה מקפיד לא היה נותן לילד לשחק עם זה. הנה לכן אם יהיה סכין של מילה ו יוצא בזה שם יהיה א יהיה חשש אחרת. אבל אם זה לא מוקצא מחמת יסרון כיס אלא הצעצועים זה מה שמצוי לנו בדרך כלל שהילדים התינוקות האלה מניחים את הצעצועים שלהם על זה ועל זה לפעמים האדם הזה רוצה להוציא את הפיצוחים ובדיוק על השקית של הפיצוחים הוא שם שמה את הלגו שלו את הכדורים שלו מותר יהיה להזיז כדי לקחת ולאכול מאותם הפיצוחים וכיוצא בהם אם הרב אם אני מצ את המלכת את האוטו שלו שלא חזצל אם זה חשמלי, אם המכשיר הזה חשמלי וכשאתה נוגע בו מתחיל לצפצף יהיה אסור, לא תיגע בו יד, אלא תביא את הגוי שיזיז לך את זה. אני עובר לסימן תקי סעיף א'. מולילין מלילות, מפרכין כדניות כדרכן ביום טוב. אדם שרוצה לאכול בוטנים, כדי לקלף את הבוטנים, במקום לעשות את זה לעט אחד, במקום זה מה הוא עושה? לוקח אופן מהבוטנים, מולל את זה בשתי ידיים ומיד הוא מפרק את הקליפות מהבוטנים. זה שייך נמלכת דש. ולכן מרן כתב לנו בסימן שכא שאסור לעשות כדבר הזה בשבת, אלא מותר לעשות רק מעט בשינוי בראשי אצבעותיו. אלה דברי מרן שם. וכך ההלכה פה אצלנו מלאכת דש. כמה שזה אוכל נפש מהתורה הכל מותר אלא כל זה גזירת חכמים חכמינו בזה לא גזרו לא אמרו לך תעשה את זה בשינוי מעט בראשי אצבעותיו אלא מותר לך ביום טוב לקחת חופן מהבוטנים ולמלול את זה בשתי ידיים הדבר מותר לכתחילה אין כאן שום איסור בימים האלה יש בשוק חומוס ירוק בערבית קוראים לזה חמנ מלנה אצלנו בירקנים לא מביאים לנו מי שהיה בשער שכם אצל הערבים זה נמצא בשפע. אז במקום לקלף אחד, במקום זה איך מקלפים בחול? לוקחים את כל השיבולים הללו, מולנים אותם בשתי ידיים והחומוס הירוק יורד לשולחן, מברכים אדמה ואוכלים. אז דבר כזה אסור לעשותו ביום שבת אלא שהוא מולל מעט בשינוי בראשי צבעותיו. כאן אצלנו לגבי יום טוב, כיוון שזה אוכל נפש אז יש יותר לקחת שתי ידיים למלול ולאכול אין כאן את הגזירה הדבר מותר בלכתחילה באופן כללי בדרך כלל מלאכת דש מה שאסור בשבת אסור גם ביום טוב כמו שאסור לשחות זתים וענבים בשבת לשחות מיץ תפוזים מיץ אשכוליות קלמנטינות כל הדברים האלה אסורים בשבת אסורים גם ביום טוב לחלוב בהמה וכן זה הדרך רוב ככל הדברים הדברים הם שווים זו הדוגמה החריגה שבה אנחנו מקילים יותר יכול להיות שגם לגבי הלימון גם אלה שהחמירו בשבת יכול להיות שביום טוב שזה תראה דרבנן אולי יהיה צד להקל אבל אם הוא סוחט את הלימון על הסטב וזה הניבדיקולע עלמה גם בשבת מותר כמו שלמדנו בשבת קמ משקע באוכל כאוכל דמה ולכן גם בשבת יהיה מותר בלכתחילה מה הסוגה שבכלים הרי לורישה הכל אסור? כיוון שכאן זה דרך אכילה, אתה אוכל את זה מיד, אתה מול את הבוטנים האלה. ולכן הגמרא בביצה יב התירה למלול מלילות, התירו לנו יותר ביום טוב מאשר בשבת בעניין זה בדוגמה האחרונה, אבל בתנא שלא יעשה את זה בנפה וקברה, באותם הכלים המיוחדים הדבר אסור, אבל בכלי שלא מיוחד לזה יהיה מותר. מרן כתב להתיר בקנון ותמחוי. לכן אדם שרוצה למעוך את השום במועך שום בשבת אסור ביום טוב יהיה יותר קל. בפומפיה אסור לרסק בשבת משום עבדין דחון של תוחן ביום טוב יהיה הדבר קל יותר יהיה מותר. יש לנו את הנקודות יותר ביום טוב בדברים האלה יותר מאשר בשבת. המלכה שעשרה התורה בשבת בורר ביום טוב מהתורה מותר. גם זה אוכל נפש. ולכן גם במלאכת בורר אנחנו מוציאים הבדל. הגמרא שם בביצה יד אומרת לנו הבדלים בין שבת ליום טוב. בשבת כדי שזה לא יהיה דרך מלאכה אלא דרך אכילה צריך לברור רק אם יהיה את כל שלושה התנאים והם. קודם כל האלטר שאתה אוכל את זה בתוך שעה. התנאי השני שיהיה דווקא אוכל מתוך פסולת. אבל פסולת מתוך אוכל גם לאלתר אסור. תנאי האחרון דווקא ביד ולא בכלי. כדי לזכור את התנאים האלה, ראשי תיבות של התנאים האלה הוא איל. א' אוכל אוכל מתוך פסולת ולא הפוך. י' יד דווקא ביד ולא בכלי. מי שיברור בנפה וקברה חייב סקילה. ל לאלתר. אתה אוכל את זה מיד. כן. אבל אם אתה רוצה להכין את הסלט הזה, אתה רוצה לברור לעוד שעתיים שלוש, ביום שבת הדבר אסור. אלה הדינים לגבי שבת, לגבי יום טוב וכאלו חכמים יותר. מלאכת בורר, עיקרה אוכל נפש. נכון שמדרבנן יש לנו עדיין בעיה של איסור בורר ביום טוב, אבל לא יצריכו חכמים את התנאי לאלתר. אלא גם אם אתה לא עושה את הדברים כדי לאכול מיד אלא לעות 10 שעות, גם כן הדבר מותר. השאלה הזו מצויה הרבה לאותם שאוהבים לאכול סלט והוא רוצה לבוא ביום חג השבועות בבוקר ולאכול גם מעט סלט אבל אחרי שהוא כל הלילה ישב ולמד התפלל בנצח עמה כשהוא יבוא לחתוך את הסלט במקום לחתוך את העגבניות הוא עלול לחתוך את היד שלו ולכן מה הוא עושה להקדים רפואה למכה הוא רוצה בת בלילה לפני שהוא יוצא ללמוד להכין את הסלט ובבוקר הוא יוסיף על זה מלח ולימון זה מה שרגילים הרבה אנשים לעשות בשבת אין היתר לעשות כן בשבת צריך שיהיה לאלתר אם זה לאלתר אסור כאן אצלנו ביום טוב יהיה מותר לכתחילה מה שאתה מכין מיום טוב ליום טוב גם אם יעבו תר 10 שעות לא אכפת לנו התנא שלאלתר לא קיים כך גם לגבי הדוגמה של דברים אחרים אתה רוצה להפריד לבוא ולברור את העצמות מהדג אתה רוצה למיין ולהפריד גם אם לא אוכלים את זה מיד, הילד יבוא לאכול רק בעוד שעתיים. אתה רוצה להכין את זה לילד שעדיין הוא ישן, אתה רוצה להכין לו את זה כעת בשבת אם זה לאלתר אסור. בין אם אתה מכין לעצמך או לילד. ביום טוב יהיה הדבר קל יותר. מה שמיועד ליום טוב יהיה צד היתר. כך גם לגבי ברירת האורז. אישה שרוצה לבשל אורז ביום החג, יכולה לשוח את האורז על המגש ולבדוק אם יש שמה תולעים או לא. גם זה מותר לכתחילה ברירה כזו למרות שהיא מוציאה את הפסולת מתוך האוכל היא מוציאה את אותו האורז המטולע הנגוע אפילו הכי מותר לכתחילה כיוון שהאורז המנוגע הוא המיעותט אז התירו חכמינו את הצד הקל את הדרך הקלה הזו ולכן מותר לכתחילה לעשות כן אבל יש נשים עובדות כשהן בודקות אורז היא לא בודקת 200 גרם מה שאוכלים באותו יום. אם כבר היא פותחת את הקילו אורז, בודקת את כל האורז כדי שיהיה לה לכל השבוע כולו. אז כאן היא בודקת, בוררת אורז, מה שלא מיועד ליום טוב ושבת, אלא לימים שאחרי ראשון ושני. וזה בוודאי אסור. אין לה היתר לעשות כן, אלא תצמצם, תקביל את עצמה. מה שעתיד להאכל, מה שהיא עתידה לבשל ליום שישי, יום טוב או שבת שאחריו, אז על ידי העירוב יש לנו היתר גם בזה, אבל לא יותר. אין לה התר לבוא ולברור יותר מזה. כמו שאמרנו, מלאכת בורר כן קיימת ביום טוב, איסור דרבנן מה כן יש דק דק לעשות גם לעשות צלט דק דק. גם אלה שמחמירים בשבת ונזהרים אפילו אם זה לאלתר, לא חותכים את זה דק דק, אבל אין היתר לעשות כדבר הזה אלא ביום טוב ולא בשבת. אומר לך האדם הזה, אני מחמיר. למרות שהרשב"ם והרן והרמע התירו, הוא מחמיר, הוא נזר, הוא לא עושה את החיתוך של הסלט דק דק, אלא חותך את זה חתיכות גסות. זה לגבי שבת שייך להחמיר. כאן מלאכת תוחן ביום טוב זה אוכל נפש ולכן גם אם הוא עושה את זה דק דק מותר הדבר בלכתחילה זה לא דרך מלאכה אוכל נפש מותר הדבר בלכתחילה שבעניין מותר איך מותר בחוביה לרסק כן אמרנו שכן האשכנזים מחמירים בזה עושים את זה בשינוי אבל לנו לדידן הפומפיה תהיה מותרת גם אם זה לא בשינו כל מה שהתרנו במלאכת בורר דווקא ביד אם זה בכלי על ידנה פעם בקברה כמו שאמרנו אין היתר כלים שמיוחדים שעושים בהם כמויות גדולות כמו נפם בכברה בזה לא התירו חכמינו בזה הדבר אסורניות בשבת אסור בשבת אסור להשתמש בזה זה דומה לפומפיה שאסור אבל ביום טוב יהיה מותר להשתמש באותו אותו המכשיר רק תיזהר על היד זה חד מאוד מסכים העוזים ומעבירים את האצבע אתזה אסור בשבת אדם שרוצה לקלף במקלף כמו שמותר לקלף בסכין מותר גם בשבת לקלף במקלף הזה אם אתה אוכל מיד ואין בזה שום חשש כל וחומר ליום טוב זה חותף יש מכשיר פלסטיק שעומדים עליו סכינים בזוויות מסמות זה מה ששאל שלמה ועניתי לו בשבת אסור ביוםו מותר איך מסננת לת ביום טוב יהיה מותר אין לך שום בעיה גם המחמירים בשבת יודעו שביום טוב יהיה מותר כן לגבי יום טוב כן גם כן יהיה מותר כן נכון בבנה לא היה השמח לא היה נצ הקמח מנ אותו כמה פעמים לסמוך על זה כאילו שוא אותו בערב יום טוב לכות אותו ביום טוב לא אין אבאמנה יש לנו שתי בעיות עם הקמח הזה ולכן אין לנו יתר לנפות אותו ביום טוב אלא חייב לנפות אותו בערב יום טוב הבעיה הראשונה מה שכתבו הבית חדש והפרי חדש שהקמח בניפוי הראשון היה בנפה גסה ואילו בניפוי השני הניפוי הזה הוא בנפת משי אתה רואה שנשאר מעט מהקמח הגס 10 או 20 גרם מתוך הקילו נשאר למעלה לכן הם מחשיבים את זה כניפוי ראשון. בניפוי ראשון הגמרא והשולחן ערוך למעלה בסימן תקו סעיף ב אסרו לנו דבר כזה אפילו בשינוי. והיום אצלנו גם אם מנפים את הקמח הזה שם בתחנת הקמח הם מנפים את זה בנפה גסה. עובדה שבית כשאתה מנפה בנפת משי נשאר לך תמיד לעולם 10 או 20 גרם ולכן זה נקרא ניפוי ראשון שגם בשינוי אסור. את דברי הבית חדש והפרי חדש הטיקו להלכה העליה רבה מאמר מרדכי משנה ברורה כף החיים ועוד וככה הלכה למעשה זאת ועוד מאותו היום שניפו שם בתחנת הקמח עד שאתה בא להשתמש בקמח עברו ימים רבים אצל הקמעונאי סיטונאי או אצלך בבית ויכול להיות שבינתיים זה התליע אז אם זה התליע בינתיים אז זה ודאי נחשב לניפוי ראשון ואנה ואמנה להתיר לכן כל אישה שרוצה לאפות ביום טוב רוצה או לאפות עוגת גבינה או להכין חלות לכבוד שבת. כל זה מחייב אותה שתכין את הקמח ביום חמישי. תנפה את הקמח ביום חמישי. תכין אותו תכניס אותו לתוך המקרר כדי שלא יתע בינתיים ורק בזה יהיה לה דרך של היתר כדי לאפות ביום טוב באותו קמח. אנחנו מלים שנים שנים רבות פעם שלוש שעילו פעם אף פעם שום דבר מה זה שום דבר לא נשאר לך על הנפה 10 או 20 גרם לא נשאר לך מעט קמח טוב אינני יודע ממי אתה קונה את הקמח אני יודע מה אנחנו עושים אצל כל האנשים כל החברים שכאן קונים אצל כולם על הנפת משי נשאר 10 או 20 גרם ולכן כן, אם לך יש קמח מיוחד, דבר מיוחד במינו, אין בו חשש תולעים ושמה אין קמח גס, אם יהיה לך קמח כזה, אני לא מתנגד. אם אני מדבר על הקמח של כל העולם חוץ ממך, הקמח של כל העולם אסור בניפוי ביום החג. למה? בגלל החששות שאמרנו ולכן אין מקום להתיר לאישה לעשות כן. שעת הדחק אם יש להם איזה גויה יש איזה פיני פינית שם אז יהיה מותר לומר לגוי או לגויה לעשות כן כניפוי דרבנן אמירה לגוי יורד עוד דרכה שבו ושבוד במקום מצווה יהיה צד להתיר בשעת הדחק אבל על ידי יהודי או יהודיה אין מקום להתיר בכל זה שמה התולעים מצד אחד תולעים זה מה שהוא מתכוון רוב הדברים להגיד תולעים אין אבל מצד מה שנשאר לי למעלה מה אכפת לי שתשפור לי אם מי אמר לך שאין תולעים. יש לך רוח הקודש. על פי מה אתה קובע? רואים יש עונות בשנה שאין, יש עונות שאין ויש עונות שיש תולעים. בפרט בתקופה הזו הימים שהם חמים. אתם מדברים בביטחון העצמי, ככה מותרים לכם, אין תולעים, הכל מותר. איך אתם? יש לכם אומץ כזה? אנחנו יודעים. לימדו אותנו משהינו ילדים לימדו אותנו להיזהר בדברים האלה בתקופה כזו שזה יכול להטליע בוודאי שצריך לחשוש אז ספר לך מעשה שהיה יהודי ירא שמיים משגיח במאפיה ניפא את הקמח אחרי שגמר לנפות קיבל טלפון הודעה דחופה מאשתו קיבלה צירי לידה אז הוא כיסה את הקמח ורץ מיד לקח אותה לבית חולים ברוך השם בסימנתו ילדה הכל היה בסדר אחרי ארבע שעות הכל נגמר. אמר לה מזל טוב אני חוזר למאפייה. הגיע לשם הוא רואה עדיין הקמח מכוסה. הוא הסתפק. אני בעצמי ניפתי את זה. אף אחד לא נגע. יש תולעים. אין תולעים. אמר בוא נבדוק. ניפע עוד הפעם בפעם השנייה היו תולחים על הנפה. מקום חם המאפיה. אתה רואה זה התליע בארבע שעות. אז איך אתה רוצה מיום שיצא מתחנת הקמח איך אתה רוצה כל כך הרבה ימים אתה בטוח ב-100% אין תולעים מאיפה קיבלתם ביטחון עצמי כזה אני לא יודע אנחנו יודעים אשרי אדם מפחד תמיד אנחנו זהירים מאוד כל תולעת ותולעת חייב חמישה מלכיות ואתם ככה רוצים לתת היתר בצורה גורפת נו אם אתה רוצה להיות משגיח אצל הרבנות אולי שמה השיטה עובדת כמו שאתה מדבר אבל אנחנו מדבר מדברים אצל יהודים ירא שמיים בני תורה שרוצים לאכול אוכל טוב בלי תולעים לא רוצים לא דזינטריה לא דברים אחרים אז ממילא חייבים לנפות חייבים יש לך את שתי החששות שאמרנו ולכן אין על מה לדבר אין הבמנה לבוא ולהתיר בדבר אני עובר לסעיף ה הגמרא בשבת קנד אומרת שאסור לעשות גבינה ביום טוב זאת אומרת אדם שלוקח חלב והופך מהחלב לגבינה ביום שבת כתוב בגמרא בשבת צדיקה שעובר על איסור בורר החלק השומני של החלב נעשה גבינה והנסיו דחלווה כל מה שנשאר מסביב זה הפסולת ולכן יש בזה איסור דאורייתא של בורר ההמשך של הסוגיה אדם שלוקח מאותה גבינה הרזה מניח אותה בתוך השטנס רוצה שיהיה לגבינה הזאת צורת עיגול או משולש משה מרובע. ההמשך מה שהוא עושה מקבץ חלק אל חלק חייב מדאורייתא משום בונה. אלה הדברים שנאמרו לגבי שבת. והגמרא בשבת קלד מדגישה שגם ביום טוב אסור לקחת את החלב ולעשות מזה גבינה. ולמה תגיד זה אוכל נפש? הסבירו לנו הראשונים גבינה ישנה יותר טעימה. זה לא דומה לבישול. שאתה מבשל בשר או דבר אחר, מה שהוא טרי מהיום זה משובח, זה טעים. מלפני יומיים אם אתה מבשל זה פחות טעים. אבל כאן אדרבה הגבינה הישנה היא יותר טובה, יותר טעימה ולכן כאן לא התירו חכמינו. כך שיש איסור דרבנן להפוך מהחלב לגבינה. ולא חשוב איך הוא עושה את זה? עושה את זה על ידי מיץ לימון ששוחט על החלב או ששם כדורי קלציום לא חשוב איך ומה בכל מקרה יש כאן בוודאי איסור גמור לעשות כדבר הזה ביום טוב או לקחת את הגבינה הרזה ולהקשות אותה לעשות ממנה את היציקה שאמרנו גם זה אסור אין היתר לעשות כדבר הזה ביום טוב נחלקו האחרונים לגבי לבן אם מותר להפוך את החלב ללבן איך עושים לבן ביתים? אתה לוקח כף שמנת, בוחש אותו בתוך חלב, תניח אותו במטבח, מקום חם, ותוך תרסר שעות זה יהפך החלב להיות לבן. האם מותר או לא? הטענה של המכילים בדבר, שאתה הופך את החלב לגבינה, יש לכאן מלאכת בורר. החלק השומני נעשה גבינה והשאר מים. פה לא פה כל החלב כולו הופך להיות לבן או הגלידה אותו דבר אלא שהם דנים בדברי הגמרא בשבת לב יש לנו גם בבליק גם בתלמוד ירושלמי שאלה אם בניין שעה הוה בניין או לא העריכו בזה גדולי אחרונים האור שמח ועוד והמסקנה דעת רוב הפוסקים להתיר לעשות את הלבן אפילו בשבת קל וחומר לגבי יום טוב ולכן אין איסור אם הוא רוצה בליל החג לעשות את הדבר הזה כדי שלמחרת יהיה לו לבן מוכן בזה יש מקום להתיר כך לו הדין לקחת מים להניח במקפי כדי שיהיה לו קרח או להכין את הגלידה גם בזה בניין לשעה לאה בניין בחי גבונה כיוון שזה נמס מאליו זה לא כמו גבינה בגבינה זה נשאר כאן אתה מוציא אותו מהמקרר זה נמס מאליו ולכן כאן הוא פחות חמור ולכן מי שירצה להכין את הגלידה מעיקר הדין יש לו על מי לסמוך יש היתר בדבר כמובן בתנאי שאבקת הגלידה הזו יהיה עליה הכשר בדץ אם אין הכשר בדץ אתם יודעים יש בגללידות שאין עליהם הכשר יש שמה תערובת של ג'לטין הם לא אומרים את שם המפורש מה זה אומרים לך ג'לטין אנשים לא מבינים מה זה ג'לטין עשוי מהעור והעצמות של החזיר אז מי שרוצה שפעת את החזירים שיאכל אותה הזה בסדר גם שם זה גם זה בניין ישעה כן גם זה מעיקר הדין אין איסור מי שירצה להקל יש לו על מי לסמוך גם להפוך מהחלב לעשות מזה חמאה גם כן עשו מדרבנן ביום טוב גם זה דומה לעשיית הגבינה שנעסרה מדרבנן גם ביום טוב בשבת זה בעיה בדאורייתה אצלנו כאן כיוון שזה אוכל נפש מהתורה מותר אבל מדרבנן חכמינו החמירו בדבר אדם שיש לו ירקות וחלק מהירקות שהיו הרבה זמן במקרר חלק מהם כמושים יש להם את המספריים המיוחדות שגוזזים הדבר אסור מי שיראה את הירקות האלה יגיד שהיום כטפת אותם מהגינה בצורה הזו ולכן לא יעשה את זה באותם מספרם המיוחדות אלא יעשה את זה אך ורק על ידי סכין. אדם שרוצה למלוח, לפזר מלח על הסלט, לגבי שבת יש מחלוקת. כאן אין את הבעיה הזו, מותר לכתחילה. או אדם שרוצה לקחת צנון, פורס את הצנון, מפזר עליו מלח. בשבת יש לנו בעיה. שם הדבר אסור. אבל כאן לגבי יום טוב, הדבר מותר בעלכתחילה. כיוון שכל כובש כבשים נראה כאילו בא לבשל ומלאכת הבישול ביום טוב הרי היא מותרת ולכן מרן כותב לנו מתקנים את הקונדס והעכביות והרמסיים בהיתר המליחה שמותר למלוח לפזר את המלח ואין בדבר הזה שום חשש מלאכת הוצאה בשבת אסורה מדאורייתא כמו שכתוב בחומש פרשת בשלח שבו איש תחתיו על יצא איש ממקומו על יצא על יוציא או מהפסוק השני ויקל מאבי ולכן אסור להוציא מאכלים ברשות האחד לרשות הרבים אדם מניח בכיס סוכריה או פיסוחים או דבר אחר במקום שאין עירוב שהוא מעביר את זה מרשות רשות דקולע עלמה הרי הוא כמחלל שבת אבל לגבי יום טוב התורה התירה לנו אוכל נפש ולכן אם יש לו בכיס סוכריות פיצוחים וכ יוצא בזה הוא רוצה לטיין ברשות הרבים כל זה מותר ולכתחילה אין כאן שום איסור הדבר מותר לגמרי אבל המגבלה היחידה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול אסור לו להביא את זה בעגלת שוק כגון האדם הזה רוצה להביא בליל חג השבועות רוצה להביא לבית הכנסת משקאות עוגות או דברים אחרים וקשה לו להרים את הכל ביד אז הוא סוחב את הכל בעגלת שוק כאן יש איסור דרבנן של כעובדין דחול מי שואה אותך עם העגלה יגיד האדם הזה עכשיו הגיע משער שכם ולכן אין היתר בדבר או יש אנשים שאוהבים לאכול קוגל לכבוד שבת מביאים לבית הכנסת אותו דבר כשיש שבת חתן או ברית מילה בפרט אצל החינו האשכנזים איך איך אפשר לעשות ברית מילה בלי קוגל ושבת כולם עושים את זה למאדרין אם יש ציבור גדול צריך להביא סיר גדול של קוגל מהמגדניה מהמאפייה עד בית הכנסת קשה להרים את הסיר הסיר הזה גדול ענק אז יש להם את המריצה של הסבלנים הוא מביא את זה באותה מריצה באותה העגלה גם זה עובדין דחול וגם את זה אסור על ידי יהודי אלא אם כן אם יביא את זה על ידי עגלה של תינוק עגלה של תינוק זה שינוי כזה לא רגילים ללכת עם העגלה הזו אף אחד לא יגיד עליך כלום אבל במריצה אסור אותו דבר גם לגבי הדוגמה הראשונה עגלת שוק בשניהם יש את האיסור הן לגבי שבת והן לגבי יום טוב. עגלה שמשתמשים בה גם לילדים וגם לקניות. אנחנו מסתכלים באופן כללי לא מה הוא עושה. נכון שהוא דרכו להביא מהשוק בעגלה הזו אבל רוב בני אדם לא משתמשים היום בטיולון הזה בעגלה הזו בשביל להביא מהשוק ולכן אין כאן את הגזירה אלא עדיין לנו לאזור את המריצה או העגלת שוק. אבל לא עגלת תינוק בזה מעיקר הדין הדבר נשאר בהיתרו התורה לא עשרה בזה לכן אם זה עגלה שמשתמשים בה על הקניות יהיה אסור נניח העגלות של הסופרים העגלה של הסופר ממלאים אותה סחורה וכולי לפעמים בעל הסופר נתן לו עגלה אחת מתנה אז הוא רוצה להביא בעגלה הזו להביא לבית הכנסת ינחנמה גם בזה יש את הבעיה של איסור דרבנן של עובדין דחול אפילו במקום שיש עירוב יהיה אסור להביא דבר כזה ביום שבת כך הוא הדין גם לגבי יום טוב חכמינו גזרו איסור מוליד ריח בבגדים ולכן כשיש שבת חתן וכיוצא בזה לפעמים בעל השמחה לוקח קנקן מלא בוסם ומחלק לאנשים אין בעיה להניח את זה ביד כי הריח שביד זה עם העבירה לה אבל צריך צריך להיזהר לא לטפטף על הבגדים על הממחתה וכיוצא בזה גם לא על הטלית לכן אותו בעלי שמחה שהולך לחלק את הבוסם ישים לב לדבר כדי שלא יבוא על ידי ספק לא יבוא על ידי איסור של מוליד ריח במאכלים יש מחלוקת ומעיקר הדין אין מוליד ריח במאכלים הדבר מותר כך משמעות מרן באור החיים סימן שכ שם מרן דיבר על הקרקום ולכן אין את הבעיה שם מחלוקת לגבי השיער. אם האדם הזה לוקח את הבוסם שיש לו שמן הטוב שיורד על מנגב את הכל בזקן או בבלורית שלו אם יש איסור מוליד ריח או לא? כי הגמרא בברכות מגביאה דבר מעין זה לגבי חכם שאסור לו לצאת כשהוא מבוסם. יש שמה שתי לשונות. אם השיער אסור כמו הבגד אמרלה כבגדו ואמרלה כגופו אם שמים את הדברים או שאיסור חשד שם הוא יותר חמור למסקנה בלכתחילה כדאי להחמיר לא לנגב את הבוסם הזה בשיער אם אדם עשה כן יש לו על מי לסמוך כל זה כשהוא מתכוון לדבר אם לא מתכוון אין בעיה ולכן אדם שלוקח שםפה מדלל אותו לוקח את השםפה מדלל אותו זה נהיה נהיה דליל מאוד ורוצה לרחוץ בזה את הידיים את הפנים מותר אפילו אם ישאר מעט ריח טוב בשיער אין איסור הוא לא התכוון כאן לריח התכוון רק ולכן אין בזה חשש איסור בתנאי אם הוא בא לחפוף את ראשו את הזקן יזהר שלא ישחט אלא הוא שופך את זה על הראש ואחר כך לאט לאט זה יבוא ויתנגב יתייבש אבל לקחת מגבת ולסחות ולייבש את זה בצורה הזו בוודאי שאין אהמנה להתיר כל זה אסור לגמרי מכל וכל איך טישו בוסם על טישושים את הבוסם על טישו על הנייר גם זה אסור זה דומה גם לעבד גם זה יכול להיות מתקיים יכול לעמוד ימים רבים וגם בזה צריך להחמיר בדבר אדם שרוצה להתקלח ביום שישי יום חג השבועות יש לו מים חמים בדוד שמש הדבר מותר אבל אסור לו להשתמש לא בסבון מחלוקת בפוסקים אם יש כאן ממחק גם לא בשםפו שיש בו איסור דרבנן הגמרא הביאה דוגמה של שמן עב שדומה לשמפו שלנו אלא אם כן כמו שאמרנו קודם ידלל את השמפו הזה אם זה דליל אין בעיה בזה אין את החשש אין את הגזירה אנחנו מקדמים בברכה את מורנו ורבנו רבנו יעקב חיים סופר ראש ישיבה כף החיים חיד לדגי