מהי המידה הנכונה להשתדלות בפרנסה?

הרב: ערב טוב, 

ש. כותבת הגמרא, מסכת קידושין, כותבת הגמרא במסכת קידושין, שחייב אב ללמד את בנו אומנות. אחרת, כאילו מלמדו ליסטות. אנחנו יודעים שהלל הזקן עבד. שמאי היה קבלן בניין. הרמב״ם היה רופא. רבי יוחנן הסנדלר. יש הרבה מאוד דוגמאות של גדולי עולם מהתורה הקדושה שלנו, שבוודאי ובוודאי שעבדו. אז, בוודאי אני מסכים עם כל דברי הרב, שכמה שיש לנו יותר אמונה בקדוש ברוך הוא, אז, בוודאי שגם העבודה תיעשה. אבל בכל זאת, רציתי לשאול את הרב, מה באמת המידה הנכונה של ההשתדלות בעבודה, או שפשוט ההמלצה של הרב לא להשתדל בכלל? בכלל לא להשתדל בפרנסה. זאת השאלה. 

הרב: שאלה יפה. נכון, צדקת שאב צריך ללמד את בנו אומנות, אבל צריך לדעת שאומנות זה למקרה הצורך, זה לא חיוב. רבי נהוראי אמר: 'אני איני מלמד את בני אומנות, אלא תורה!' זה גם אומנות. והיא לא רק עומדת לו בצעירותו, אלא גם בזקנותו. בעוד שאומנות אחרת לא עומדת לאדם בזקנותו... והקדוש ברוך הוא אומר: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ" (משלי ד, ב) והקדוש ברוך הוא אומר, אין מקח, מקח, כמקחה של תורה. ויש על זה מדרשים נפלאים, אבל לא נפליג בהם. 

מכל מקום, כמו שאמרנו, יש גזרה, וכיוון שיש גזרה ורוב בני אדם אין להם ביטחון, וכמו שכתוב ברבי ישמעאל, ברבי שמעון, שכתוב: 'שהרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידם, והרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם!' אז זאת אומרת, אלה שעשו כרבי שמעון (רשב"י) לא הצליחו להחזיק מעמד. אז הרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידם, אבל מעט כן עלתה בידם. זאת אומרת, זה תלוי בדרגת הביטחון של כל אחד ואחד. 

אם אתה תעבוד על דרגת הביטחון שלך ותגיע לדרגה המקסימלית, כמו שאומר רבנו בחיי בחובת הלבבות (שער הבטחון) אז אתה לא צריך להשתדל בכלל. וההשתדלות שלך צריכה להיות לא להשתדל. זו ההשתדלות. והוא מסביר, יש שתי (2) סיבות למה בכלל יש עבודה. 

אחת (1) זה סיבה כדי לבחון את האדם ולראות אם האדם הזה יאמין שכוחו ועצם ידו עשה לו את החיל הזה ("כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" דברים ח, יז) או שלמרות שהוא עובד, הוא ידע שהקדוש ברוך הוא הוא-הוא שזן ומפרנס "לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ" (דברים ח, טז) האם אתה תעמוד בניסיון הזה של הקללה או לא? 

דבר שני (2) הקדוש ברוך הוא, אם ייתן לאנשים מסוימים את השפע, והם לא ילכו ללמוד תורה ולא לקיים מצוות, הם יפשעו. זאת אומרת: "וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ח, יג-יד) אז זאת אומרת, יכול להיות מצב שאתה תפשע מזה שיהיה לך שפע. 

אז לאנשים כאלה, הקדוש ברוך הוא נותן להם יגיעת בשר; אחד (1), לבחון אותם ולנסות, שתיים (2), להעסיק אותם. כמו שאומרת המשנה, ש: 'יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן' (אבות ב, ב) מה פירוש, מה המטרה? שהוא ישכח מהעוון, תהיה עסוק בתורה ותהיה עסוק בעבודה, ממילא תבוא מותש ותשכח מהעוון. 

אבל כל זה במי שלא יכול ללמוד כל היום. כי אם הוא לומד כל היום, אז גם זה משכיח עוון. אם הוא לא יכול רק ללמוד, אז 'הנהג בהם דרך ארץ' כמו רבי ישמעאל. ואז ממילא זה. 

אבל מי שלא צריך את המבחן ומי שלא יבעט בטובה, אלא לא ייטה אל השלווה ולא אל המנוחה, ויכסוף אל הבורא, וירוץ לעשות את מצוותיו, ויעסוק בתורתו, וירצה להתדבק בו, ולא ייפת לכשפי העולם, כלשון רבנו בחיי, ולא יתפתה אחרי כל העולם הזה על נוצץ כביכול. אדם כזה לא צריך את שתי הבחינות. ממילא מזונו יגיע אליו בלי שום טרחה! 

עכשיו, איך הוא יחליט מה הוא עושה? - פשוט. אם הוא רוצה להגיע לדרגה המקסימלית, ילמד. כמו שאדם הוא חלש, והוא חושש ללכת ברחוב כי יש בריונים, אז הוא מקבל יום אחד החלטה: 'אני הולך למכון כושר, ואני לומד, ואני מפתח את הגוף, ואז אני לא אפחד...' ואז הוא הולך כמו כדור מתגלגל, והוא לא חושש. 

אבל אם בן אדם לא כזה, אז הוא יצטרך תמיד דרך החצרות לעבור בשביל להגיע הביתה בשלום... 

מי שרוצה לא לחשוש מעבודה, נכנס לרבנו בחיי, לומד את מה שצריך ללמוד, כמה שצריך ללמוד, מאמן את עצמו בביטחון, סופג את זה לקרבו, מנסה, עושה תרגילים, תרגילי ניסיון, וחביבי, ככה זה עובד. 

יש לי תלמידים שיחיו, שכשלמדנו ביטחון, כל אחד בא עם סיפור אחרי כמה ימים שהוא ניסה משהו. 

אחד סיפר, הוא גר באלעד, והוא רצה טרמפ. אז כל פעם שהיה עובר רכב, הוא היה קורא בינתיים תהילים. כשהיה עובר רכב הוא היה מפסיק מהתהילים, והיה עושה ככה, לא עוצרים. פתאום הוא חשב, 

הוא אמר: 'הרי למדנו שיש ביטחון. אם יש ביטחון, אז למה אני צריך בכלל להושיט את היד? הרי השם יודע שאני רוצה טרמפ. למה אני צריך להושיט את היד?!' אז הוא החליט שהוא קורא בספר בלי להושיט את היד. 

הוא אומר: 'איך שהוא החליט, עצר ג'יפ חדש. 

אמר לו: 'תגיד לי, איפה זה רחוב כך וכך?' 

הוא אומר לו: תיסע ישר שמאלה. 

פתאום הוא שואל אותו: תגיד, לאן אתה צריך? 

הוא אומר לו: אני יותר רחוק, אני בסוף. אמר לו, בוא, בוא, תעלה, תעלה. הוא יעלה אותו ולקח אותו. הוא לא ביקש ממנו כלום, כי הקדוש ברוך הוא יודע. 

שלשום היה לנו מעשה מופת. מופת [חיה יחיה של אמנון יצחק כמעט ח'י רגעים...] אחד מהלומדים, גר צדק, אשתו בבית חולים. הילד עומד לצאת, הדופק מפסיק, מצוקה, ואקום, מנסים להוציא את הילד, אין דופק בכלל, הילד יוצא מת. 

האבא לא שומע את הילד בוכה, לא מודיעים לו כלום, הוא מבין שמתעסקים שם, כולם בלחץ, הוא מאבד את העשתונות, הוא יוצא החוצה, הוא מדבר לקיר, לא יודע מה עושים, אין מה לעשות, הוא לא יכול לעזור בכלום. 

פתאום אחרי איזה שלוש-ארבע (3-4) דקות הוא אומר, הוא מתעשת, הוא נזכר בכל מה שלמדנו בשער הביטחון, 

הוא נכנס לחדר לידה ואומר לאשתו: 'שני, יהיה פה תחיית המתים! יהיה פה תחיית המתים!! יהיה פה תחיית המתים!!!' 

הוא אומר לאשתי: 'צלצלי לרב, תבקשי ממנו שיתפלל עכשיו!'. 

אני באמצע השיעור מקבל טלפון, 

אשתי אומרת: 'יצא תינוק מת!'. 

אמרתי לחבר'ה, שאיתי: 'מי מקבל עליו תענית ארבעים (40) יום? דחוף, רציפות, תענית!'. 

לא עונים לי. 

אמרתי: 'אני מקבל!'. 

פתאום אחד אומר: 'גם אני מקבל'. 

הודעתי לה: 'שניים (2) קיבלו תענית צום 40 יום רצופים! תגידי לו'. 

הוא שמע את זה, 

אמר: 'גם אני מקבל'. 

הביאו את התינוק לטיפול נמרץ. ארבעה (4) רופאים ואחיות, כולם רצים. חמצן, זריקות, בלאגן. חצי שעה, אין דופק. 

מה התברר? הילד כשיצא מהמי שלייה, הוא בלע. חלק מהדברים שיש שם לא נפרט... והוא נחנק. אחרי מאמצים, פתאום מודיעים: 'הדופק חזר'. 

עכשיו הייתה שאלה: המוח נפגע או לא? אם המוח נפגע, השם ירחם. לך תדע מה יישאר עם הילד. 

עוברות כמה שעות, בדיקות יסודיות, הילד בריא ושלם! תחיית המתים, ממש!! ילד מת חצי שעה. 

[מחיאות כפיים ומחיאות כפיים ומחיאות כפיים ומחיאות כפיים]. 

זה נקרא ביטחון. ביטחון. מי שיש לו ביטחון יכול להחיות מתים. 

מי שאין לו ביטחון, מסכן, לא יודע מה לעשות, דופק את הראש בקיר וזהו. 

ש. בכל זאת, הרמב״ם, אני רוצה להקשיב לו. הרמב״ם לא היה ביטחון. להילד הזקן לא היה ביטחון.

הרב: אני אענה. בתקופה של הלל הזקן ובתקופה של הרמב״ם, לא היה מצב כמו שהיום יש. היום תומכים באנשים בשביל שילמדו תורה, מוכנים לשלם כסף! לא תמיכה ממשלתית... כי זה "קצבת מתים" זה בשביל שימותו, לא בשביל שיחיו. כי בשש מאות (600) שקל משפחה עם שמונה (8) ילדים לא יכולים לחיות, אפילו לא לשתות כוס חלב כל שלושה (3) ימים... 

אבל בדורות ההם לא היה כלום! אם אדם לא היה טורח, גם לשני לא היה לתת לו. אז זאת אומרת, היו חייבים לעשות מלאכה. 

להרמב״ם היה אח עשיר, שבהתחלה פרנס אותו, אחר כך הוא נפטר. ואחר כך הוא היה צריך מלאכה. אבל הרמב״ם עשר (10) שנים כתב את היד החזקה בחדר! והוא לא עבד. איך זה? אלא בזמנים שהוא יכול היה, בלי עבודה הוא באמת לא עבד. בזמנים שהוא לא יכל, אז הוא היה חייב לעבוד, כי לא היה מאיפה. 

עכשיו, לחיות על הנס לגמרי? - זה לא כל כך פשוט, ולא כל אחד מוכן. 

שיעקב אבינו אמר: "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ" (בראשית לב, יא) 

אבל הרמב״ם בעצמו אומר בהלכה: 'שאדם ילמד ביומו ולילו תורה, ויתעסק במלאכה כדי חייו, כדי סיפוקו, אם אין לו מה יאכל, ושאר יומו ולילו יעסוק בתורה!' אז כמה לעבוד, הוא אומר? – 'כדי סיפוקו. אם אין לו מה יאכל'. אבל אם יש לו מאיזה שהוא מקום לאכול, הוא מקבל קצבה, תקציב, מתנה, לא משנה מה, לא צריך לעבוד. זאת הנקודה. 

רבי חנינא בן דוסא, כל העולם ניזון ממנו, והוא היה די לו בקו חרובים! והוא היה עני גמור. אז זאת אומרת, 

'המזונות קצובים' בין אם זה קו חרובים, ובין אם אתה רבי שמעון (רשב"י) ואתה בורח למערה, ואתה לא לוקח אוכל. וגם אם תיקח, יספיק לכמה ימים... אבל אתה צריך להיות שלוש עשרה (13) שנה! אז מה יועיל?! 

רבי שמעון לוקח חברותא את הבן שלו, שהוא לא היה בגזירה. כי בלי חברותא זה מיתותא. את זה הוא כן דואג. אוכל הוא לא דואג, כי המזונות מהשם. 

מה עושה השם? נותן לו. מה? עץ חרובים ומים. אפשר לחיות עם זה? - תשאל את הרופאים היום, יגידו, זה מתכון למוות בעינויים... אין ויטמינים, אין קלוריות, אין שום דבר. אבל הקדוש ברוך הוא זן, וזה מתברך במעיו, ואין שום בעיה, כמו המן. המן היה כמו גרגירים של פטרוזיליה. היו אוכלים וטועמים אותם בכל טעם שרוצים. הקדוש ברוך הוא יכול לזון. 

אנחנו בדורנו, כתוב לנו, מי שרוצה לבטוח בשם, יש את הדרך לפי רבנו בחיי, ויכול להיות סגור ובטוח. הוא לא במדבר, הוא לא בדורות שאין כסף בכלל. הוא נמצא בדור שיש הרבה שפע, ויש הרבה תורמים, ויש הרבה מחזיקי תורה, ויש הרבה שרוצים לזכות. וזה שנותן להם את האפשרות, הוא-הוא המפרנס האמיתי. כי 'עמי ארצות לא זוכים לקום בתחיית המתים!' אלא אם כן יש להם חלק בתורה, אז מה שהם נותנים מעות ומטילים מלאי לתלמידי חכמים - הם זוכים בעצמם לקום בתחילת המתים. 

שאלה נוספת, כן, הגברת פה רוצה לשאול. כאן תרימי את האצבע. תודה. 

ש. ערב טוב, כבוד הרב. 

הרב: ערב טוב. 

ש. לפני חודש וחצי בערך, הקדוש ברוך הוא שלח לי שליחה בחסד. היא עשתה איתי חסד מאוד גדול. אני רוצה שאתה הערב תעשה איתה חסד...