העולם נברא בהתאם לבני האדם

חובת הלבבות בשער הבחינה, פרק ה' אומר דבר מדהים! שממנו ניכר שמי שברא את העולם, הכין אותו בהתאם לבני האדם, שהוא ייעד. ולא כמו הטיפשים שאומרים שהכל נוצר מפיצוץ... 

וכך הוא אומר: 'כל אשר יהיה הצורך אליו גדול - יהיה מזומן ונמצא' זאת אומרת, כל דבר שאנחנו צריכים בני האדם, שיש לנו צורך אליו גדול, הוא תמיד יהיה מזומן לנו ונמצא. 

'וכל מה שאפשר לעמוד, בלעדיו ולהתעכב זולתו תהיה מציאותו יותר קשה והזדמנותו מעוטה' זאת אומרת הוא יהיה פחות במציאות וההזדמנות להזדמן לנו תהיה יותר מעטה. 

'והדמיון בזה, האוויר שאנו שואפים מפני שאי אפשר לעמוד בלעדיו רגע אחד (1) בשום פנים בחסרונו, לכן המציאו הבורא יתברך בעולם והזמינו בהזמנה שאינה נמנעת משום אדם באיזה מקום שיהיה ובכל עת וזמן!' איפה שלא תלך יש חמצן בכדור הארץ, כי שם חיים בני האדם והם חייבים חמצן בכל מקום. אז אין מקום שאין חמצן. למה? - כי חייב בשביל לקיים את האדם שיהיה חמצן בכל מקום. 

'ככה גם הצורך במים. אבל מים לדוגמה יכולים לעמוד גם בלעדיהם יותר ממה שיכולים לעמוד בלי אוויר' בלי אוויר צריך כל רגע. אבל מים אפשר אפילו שעות, ימים לפעמים. 

'לכן שילח הבורא את המים על פני כל הארץ וקיבץ אותם במקומות מיוחדים' מעיינות, בורות, נחלים, נהרות, ימים, אגמים וכו'. 

'ואז בעלי חיים הולכים אליהם' לא כמו שהאוויר מצוי בכל מקום, איפה שאתה נושם יש אוויר. לא, אתה צריך ללכת אל המים. 'אלא שאינם בכל מקום כמו האוויר, וגם הם עולים דמים'... דמים, צריך לשלם עליהם קצת לקצת בני אדם, מה שלא משלמים על אוויר. רק בשוויץ אתה משלם 4.6 פרנק ליום על האוויר שאתה נושם שם, ויש שם אוויר טוב, אוויר טוב...! 

'אבל הם מזומנים לקצת חיים. דהיינו; לא כולם נמצא בסביבתם מעיינות ונחלים, אבל אוויר נמצא לכולם בשווה. ומפני שהוצרך גם כן אדם למאכל, אבל אפשר לעמוד בזולתו ולמצוא תמורתו יותר ממה שאפשר באוויר ובמים, אז לכן ההשגה של מזון היא יותר קשה וגם עולה יותר יקר!' מים זה ישר לשתייה, אין הרבה טרחה, אבל מאכל צריך לטרוח, לוקחים חיטה, טוחנים וכו', הרבה מלאכות. חוץ מפירות שצריך לגדל, לקטוף וכו'. אבל שוב פעם, זה כבר עולה יותר ומצוי פחות. אבל עם כל זאת הוא נמצא בבריאה ולא נמנע מבני אדם. 

ועכשיו, מה עם המלבושים? אדם צריך גם מלבושים 'מן העורות, מן הצמר, מן הצמחים. אז יש מהם תמורה, תשלום, יותר מאוכל' בגדים עולים יותר מאוכל 'ולהשיג אותם יותר מעט' הם לא מצויים בכל מקום 'כי אדם יכול לעמוד בלעדיהם וגם להסתפק מהם במעט, בזמן ארוך, יותר ממה שיוכל במזון'. אדם יכול ללכת עם סט בגדים תקופות ארוכות ואפילו שנים בלי להחליף את המלתחה. אם אין מודה, אין לו בעיה. אז זאת אומרת, לא כמו מאכל. מאכל, אי אפשר להשהות אותו הרבה זמן. 

'וגם יש אבנים טובות, יקרות, זהב וכסף, מפני שהצורך אליהם הוא מעט והתועלת מהם יותר רחוקה' רק מצד ההסכמה של בני אדם שתכשיטים ומתכות זה מועיל לדברים מסוימים 'אז לא נמצא מהם המון המון אצל בני אדם' כמו שנמצא מאכל או מים או אוויר 'וזה בגלל שאדם יכול לעמוד בלי תכשיטים בכלל' אז השם לא המציא מחצבים רבים בעולם מהם, כי אין צורך לאדם הרבה מהם. 

נו, מישהו תכנן את זה, לא? מי ידע שיהיו בני אדם ויצטרכו בדיוק את הצרכים האלה, וסידר אותם לא סתם? אם היה מתהפך העניין, ואוויר היה עם כיסא אוויר, במקומות מסוימים, בכיכר פה לא היה אוויר, והאדם היה נקלע פתאום למקום שאין אוויר, הוא היה מת על המקום. 

אז השם סידר הכל בדיוק, אוויר בכל מקום, מים פחות, מאכל פחות, בגדים פחות פחות, מחצבים פחות פחות פחות. מה שחייבים - זה בלי כסף, מה שאפשר להסתדר - טיפה כסף, מה שאפשר יותר זמן - אז עוד יותר כסף, מה שזה חנג'ורי, אז בסטרי וכן הלאה.