מנהג הכפרות: מה עדיף תרנגולים או פדיון בכסף? מניעת תקלות והתרת נדרים

 - לא מוגה! - 

אני עובר לסימן תרח מה שנוהגים לעשות כפרה בערב כיפור ולשחוט תרנגול על כל בן זכר ודובר על הפסוקים יש למנוע מנהג משום דרכי האמורי אלה דברי הרמב״ן והרשב״א אבל רוב הפוסקים חולקים על זה נכון הדבר שאנחנו קיבלנו הוראות מרן אבל כאן רבנו ארי חולק על דברי מרן רבנו ארי אומר שמותר לעשות את הכפרות ואין בזה משום דרכי האמורי דרכי האמורי יש במנהג שאין בו טעם אלא הוא או שמץ עבודה זרה או שמץ פרצות זה דבר שיש בו טעם לפי מארי קולונה בתוסף והרמה אין בו חשש ולכן גם הרמה כאן משיגה על דברי מרן והרמה אומר שאפשר לעשות את הכפרות ראשי בשבת פה א', ראשי מביא שבזמנם המנהג היה לעשות את הכפרות לא על תרנגולות אלא על עציץ היו זורעים עציץ היו שמים שם דבר שצומח מהר ערב ראש השנה לוקח את העציץ וסובב אותו על ראשו זה חליפתי זה תמורתי זה כפרתי והיו זורקים את העציץ בנהר ככה שאומר אתה רואה שראשי סבר שאין בזה משום דרכי האמורי אם בעציץ מותר מותר גם בתרנגולים גם בתשובות הגאונים יש את ההיתר הזה לעשות הכפרות אלא שבתשובות הגאונים בזמנם היו רגילים היו עושים את הכפרות על כבש כל אחד היום מביא כבש היום אין לנו כבשים אבל עושים את המנהג הזה בכפרות שעל ידי התרנגולים כך היה נפוץ המנהג אצל הספרדים ולכן בזה אנחנו לא חששנו לדברי מרן הנפקא מנהג גם לחולה שיש בו סכנה לפעמים יש בו סכנת חיים והרב אומר להם תעשו לו כפרה לפי מרן אסור אבל אנחנו נוהגים להקל בדבר וכך המסקנה לאתר אבל בדור האחרון חכמי הדור ביטלו כמעט את מנהג הכפרות והסיבה היא בזמנם בתור דם היה להם הרבה שוחטים היו גומרים את הכפרה בערב כיפור היה להם שוחט שהשחט להם בצורה כשרה מהודרת הכל היה בסדר היום התמעטו השוחטים פעם היו מלמדים בישיבות את הנושא כל ישיבה הייתה מלמדת גם מסכת חולין והלכות שחיטה ורובם היו יוצאים שוחטים מדי שנה בשנה היו יוצאים עשרות אלפי שוחטים בכל העולם כשהייתי ילד ברחוב שאני הייתי גר היו שם שלושה שוחטים וכל אחד היה יותר טוב מהשני היה להם הרגש נפלא סכין חלקה הכל היה מצוין היום הפסיקו בישיבות ללמד את השחיטה ולכן יש מחסור בשוחטים מה התוצאה תהיה אם תמשיך במנהג הזה שכל אדם שלא מוכר לנו יתנסה לאמור אני שוחט יוציא סכין יתחיל לשחוט מי אומר לך שהאדם הזה יודע לשחוט ואולי הסכין שלו פגומה ואנשים תמימים ייתנו לו שישחט ויבואו בערב בערב כיפור לאכול נבלות וטרפות. אז כאן לא יהיה דרכי האמורי, תהיה כאן שחיטה של אמורי ויאכלו בערב כיפור נבלות וטרפות. זה מנהג טוב, עיניו אמנה להתיר בדרך הזו. ולכן הנהיגו החכמים שבמקום לעשות את הכפרות על תרנגולים, ייקחו את הכסף ששווה את אותו המחיר. כמה שווה עוף? עשרים שקל? ייתן על כל נפש מנפשות ביתו, ייקח את הסכום הזה. יש לו עשרה נפשות, ייקח איתה 200 שקל, יאמר, זה הכסף לצדקה, ילך ואכנס אני לחיים טובים ולשלום, כך יעשה גם עם כל נפשות ביתו. בדבר הזה אין שום תקלה, נותן את זה לישיבה, לבית הכנסת. זה דבר נפלא, זה דבר טוב, שמזה אין ממה לחשוש. אבל אותם שמתעקשים ועושים דווקא על התרנגולים, יש בזה הרבה תקלות. גם אם נאמר, תצליח להשיג שוחט ממולח, שוחט טוב, אבל אתה רואה איך משאירים את התרנגולים האלה בשמש יומיים-שלוש בלי אוכל, בלי משקה. האם אין בזה איסור צער בעלי חיים, מה שעושים אותם האנשים? אז הם רוצים לגרוף הון, רוצים להרוויח כסף על האנשים. לפעמים אוף אחד, מאה אנשים עשו עליו כפרות, ואנשים לא יודעים, הוא חושב שהוא הראשון. כבר זרקו עליו את כל העוונות, הן הראשונים שלפניך. כל זה דברים, מעשים אשר לא יעשו. היה צריך לבטל את כל הדברים האלה, לעקור אותם מהשורש. לא תמיד יש לנו השפעה על אותם האנשים. יש אנשים מרובעים. מה שהסבא שלא עשה, הוא חייב להמשיך ולעשות. אם הוא לא יעשה את הכפרה על התרנגול, הוא בטוח שימות. עוד שעה אחת הוא ימות. זה הדמיון שלו. טוב, אנשים כאלה, אין לנו שליטה עליהם. צריך להביא פסיכיאטר דחוף שיטפל בהם. אבל אדם ירא שמים, בן תורה, צריך לייעץ להם את העצה האמורה. זה מה שרצוי וטוב לנהוג ולעשות. כאן הגבאים שלנו. מי שירצה לתרום להביא את הפדיון כפרות, גם היום הם מוכנים לקבל, יעשה את הפדיון, ייתן להם את זה כדי שיוכלו לשלם עבור החשמל, עבור הדברים האחרים. אין שום בעיה בדבר, גם בזה אתה מקיים את המצווה. ובכל זאת, אדם שנהג כל השנים היה עושה את הכפרות על תרנגולים, ורוצה לעבור לכסף, יש אומרים, על-פי דברי המקובלים, שצריך התרה. ולכן כדאי שיעשה התרה. ההתרה היא קלה מאוד. אתה מספר לרב, אותו החכם שיהיה עמנו ביום שישי, ערב ראש השנה, אתה מספר לו שאתה רוצה לעשות התרה מנהג הכפרות בתרנגולים, וכשהוא אומר יחד עם הציבור מותרים לך, בזה אתה פותר את הבעיה של אותו המנהג, ומכאן ולבא באותה השנה והלאה יוכל להמשיך לעשות את המנהג, הכפרה תהיה על הממון, על הכסף, וגם זה יכול להועיל לו. זה מה שרצוי ללמד את האנשים, כך ראוי לנהוג ולעשות. כך גם לגבי אותו החולה. חולה שיש בו סכנה שואל אותנו, אני רוצה לעשות כפרה. בעיקר הדין מותר. כאן אתה לא יכול לאסור עליו כדברי מרן, כמו שאמרנו, אנחנו נוהגים על פי דברי רבנו הארי להתיר, עושים את הכפרות וכך הדין. אבל זהו חכם, הוא רואה את הנולד. כן, תעשה חקירה ודרישה. אחרי שתעשה את הכפרה, מי השוחט? מי זה שישחט לך? הרבה פעמים הוא אומר לך שם, ואתה יודע שהאדם הזה אין לו הרגש טוב, אין לו יראת שמיים, והשחיטה שלו תהיה, כמו שאמרתי, שחיטה של אמוראי. חלילה וחס יהיה נבלות וטרפות, אתה גרמת תקלה ומכשול, ולכן עדיף יותר, תגיד לו שעשה את הכפרה על הכסף. אבל אם הוא אומר לך, השוחט שלי, זה הרב ראובן, הרב שמעון, ואתה מכיר אותם אישית, אתה יודע, הם שוחטים מצוין, יש להם הרגש נפלא בסכין. טוב, אם זה כך, אין בעיה, תוכל להתיר גם לחולה שיש בו סכנה, שיבוא ויעשו לו את הכפרה, אין איסור בדבר. אבל איפה שאתה יכול לתקל במשפחה היתה תקלה? כן. לפני 80 שנה, במרוקו, כשראו את התקלות הגדולות שיש, גם שם רצו לבטל. אבל הם ידעו שהפנאטים לא יסכימו לבטל את התקנה הזו. אנשים מרובעים, כמו שאמרתי, נהגו תרנגולים, זהו זה. אם הרב יגיד, לא ישמעו לו. ולכן הם צמצמו את הבעיה. הם אמרו, במקום שעל כל נפש יביאו תרנגול, תרנגול אחד על כל המשפחה. כך הם עשו שם, במרוקו, את התקנה. אבל היום, ברוך השם, בארץ אנשים שומעים לחכמים, וכמעט ואין את המנהג של הכפרות על התרנגולים, חוץ מאנשים בודדים שהולכים ליד בנק דיסקונט בכיכר השבת, הולכים שם, יש שם לולים, ודווקא מתעקשים לעשות. אבל אתה רואה את התקלות שנגרם כתוצאה מזה, ולכן היה טוב יותר לעקור את הדבר הזה כדי שלא יבואו לעשות צער בעלי-חיים או דברים אחרים. היה טוב שיעברו למנהג של הכפרות בכסף. זה עדיף יותר. כן. אני הגבר, רעה עוני, אותי נהג ויולח, חושך ולא אור וכולי. אתה מכיר טוב את הדרשה, מסכנים התרנגולים, שהם אומרים את הדבר הזה, אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום, אבל אין מי שישמע לאותם התרנגולים, אותם הטיפשים ממשיכים את הדבר הזה. טוב, מאי דאבה הבא, אבל לפחות אנשים שכן, ששומעים לנו, אנשים שיש בהם את השכל וההיגיון, צריך להסביר להם את הדבר, שעדיף יותר לשנות מכאן ולהבא. כפרה בדג או שטח? לאו דווקא. כפרה בדג, זאת אומרת, איך? כפרה בדגים. כפרה בדג, גם בזה מעיקר הדין מותר, אבל בתימן לא היו בכלל עושים כפרות, לא בדג ולא בתרנגול ולא השמים ולא הבלדים. בתימן לא נהגו בזה, רק הספרדים נהגו בזה, אז אתה פטור גם מהדג.