כוחה של מילה - הסיפור המלא!

ועכשיו סיפור מאוד-מאוד-מאוד-מאוד מזעזע! אבל הוא מלמד אותנו רבות-רבות-רבות; 

בשנת ת"ר הוציא מומר, צורר בלונדון ספר נאצה בשם: 'נתיבות עולם' הספר חמישה (5) חלקים גדוש בדברי שמד ועלילות נשחתות על התורה שבכתב ובעל פה, על עם ישראל ועל היהדות, בצורה הכי מנובלת (מנוולת) ומעוררת משטמה באופן מזעזע מאוד! הודפס בעברית ובאנגלית וגרם תסיסה גדולה בעיקר בקרב יהודי אנגליה. 

עשו אספה רבתי בנוכחות השר הצדיק רבי משה מונטפיורי, שבאותה עת עמד לצאת למסעיו לדמשק לשם הגנה נגד עלילת הדם הידועה ומשם לרוסיה להגן על אחינו שבמדינה הזו, מפני ניקולאי הראשון הצר והצורר. 

והאספה היתה סוערת! בסוף הגיעו להחלטה: למצוא איש מלומד שישיב מלחמה שערה בעט שנונה תשובות נצחות לכל הכתוב בספר הטמא 'נתיבות עולם'. 

הוסכם הדבר: שרבי משה מונטפיורי, כשיהיה ברוסיה יחקור מפי חכמי ישראל; אם יש איש כזה שניתן לסמוך עליו בעבודה אחראית זו? 

תכף כשהגיע לשם, דיבר עם חוגים שונים ולקחו את הסופר החכם ריבל מקרמניץ ונוצר הספר כנגד הספר שיצא ונקרא שמו: 'זרובבל'. 

כעבור כמה שנים נפוצה השמועה: שהמשומד, זה היה יהודי שכתב את זה, מחבר הספר: 'נתיבות עולם' - חזר בתשובה!! 

בימים ההם ישב על כיסא הרבנות בעיר הורדנה רבי בנימין דיסקין זצ"ל, אבא של רבי יהושע יהודה לייב דיסקין, שאור תורתו האירה באחרית ימיו בירושלים. והאבא רבי בנימין נהג רבנות בכבוד ובעדינות יוצאת מן הכלל.

חברי בית הדין של העיר היו יושבים בביתו תמיד באופן קבוע, היה להם חדר חיצון ליד חדר מקום מושבו של הרב, כל דבר שהיה קשה במשפטים ושאלות הצריכים עיון מיוחד, הדיינים נכנסו בחרדת קודש לרב פנימה לשאול חוות דעתו. הדברים שלו היו כאורים ותומים! בלי בית הדין, קשה מאוד היה להיכנס אליו, רק בדברים יוצאי דופן. 

והנה מתקרבת מרכבה, מתוכה יוצאת אשה מכובדת, עושה רושם של חשיבות, נכנסת ישר אל בית הרב, מציגה עצמה בפני רבני בית הדין, אומרת: 'שהיא לא בת מדינה זו, גרה בפרוסיה והיא באה לעניין נחוץ מאוד לדבר עם הרב והיא מבקשת להיכנס'.

הרב ישב כדרכו, שולחן מלא ספרים, האשה ניגשת ובהכנעה גדולה מבקשת רשות לספר לשם מה באה, בהתחלה הקדימה ואמרה: 'שהיא גרה בגרמניה והיא נמנית על שלומי אמוני ישראל ומתנהגת בשמירת קדושת היהדות והמוסר הישראלי 

והיא לוחשת לו: 'שהיא בתו של אותו האיש השנוא בצדק על כלל ישראל, המומר הידוע מחבר הספר: 'נתיבות עולם'!' 

שעליו ידע הרב כמו כולם. 

ואחר כך המשיכה לספר: 'בימי שחרותו, אביה היה מלמד תינוקות בעיירה בליטא והתפרנס בדוחק, 

יום אחד החלו לרנן עליו: 'שהוא נוהג בקלות ראש בעניינים הנוגעים ליהדות!' 

אף על פי שהיה מלמד בעל כשרון גדול, חדלו ההורים לשלוח אליו את הילדים ונשאר עני מרוד חסר כל!! העניות גרמה לו לאחוז במקל נדודים וללכת לאשר נשאו הרוח, עברו שנים המשפחה חדלה לקבל ממנו מכתבים ולא ידעו לאן פנה... הגיעו שמועות: 'שהוא בלונדון והתחבר אל המסיתים והמיר את דתו' וכאשר יצאה המפלצת בצורת ספר – התברר: שהמלמד הפך להיות צורר היהודים הנבזה!

אמא, שהיתה אשתו של המומר, נשארה עגונה ענייה, עוררה רחמנות של אנשים שדאגו לגורלה, ועל ידי גמ"חים הקימו לה חנות מכולת כדי שיהיה לה לחם לאכול, היות והיתה אשה צנועה ויראת שמים, רכשה אהדה רבה אצל רבים מבעלי הבתים בעיר, היא התבססה ונעשתה עמידה ונהלה בית באופן מכובד! חנכה את הבת על ברכי היהדות וכשהגיעה לפרקה להינשא לאיש, לקחה לה חתן צעיר יודע תורה ומושלם במעלות וגרו בגרמניה. 

כל אותם הימים, כשעלה זכר האב על לב הבת, היתה נאנחת מעומק הלב, משתדלת למחוק אותו מזיכרונה.

יום אחד קיבלה מכתב - חשכו עיניה! האבא המשומד, חרפת חייה, שלח לה מכתב, למרות הגועל! קראה מה כתוב והוא כותב לה כך: 

בתי היקרה! יודע אנוכי את ערכי הבזוי ומצבי השפל מאוד-מאוד בעינייך ובעיני כל ישראל! יודע אני את חטאי הנוראים נגד ה' ונגד תורתו ועמו, הרביתי לפשוע שנים רבות מימי חיי, אבל דעי בתי! שסוף סוף, אחרי שצללתי בתהום הטומאה, התעורר בי זיק היהדות והציק לי והחרטה אוכלת את תוכי ונפשי עד דכא, אכן, אלה "האוהבים" שלי, אותם מסיתים שהביאו אותי לירידה הזאת שאהיה כלי שרת עבורם לדבֵּר נבלה ותוהו על ה' ועל עמו - קרבו אותי עד הנה רק להנאתם! 

אבל כשהרגישו: שאינני עוד הצורר ושונא ישראל והניצוץ היהודי התלקח בקרבי - החלו לרדוף אותי ברדיפות אכזריות! עד שגירשוני מעל פניהם. 

ועכשיו הוא זקן וחולה, שבור גוף ורצוץ נפש! לא יודע למי אפנה לעזרה למצוא מחסה להניח את ראשי?! לכן, בעת צרה, שמתי את לבי לפנות אל מידת הרחמים והחמלה של בתי היקרה שתואילי לחלץ אותי ולקבל אותי לביתך לכלכלני באיזה אופן הרצוי לך בשיבתו השפלה'.

המכתב הזה, היא מספרת לרב דיסקין: הדהים אותי מאוד! שוחחתי עם בעלי, סיכמנו תשובה בנוסח זה: 'מסכימים אנו שתבוא אלינו בתנאי; שתעביר מעליך את הצורה המומרית שלך, תלבש מלבושי יהודים כמנהג המקום, בחתימת זקן ופאות ולא יהיה לך שום עסק עם שום אנשים!'

הסכים לכל התנאים! והגיע ככלי מלא בושה וכלימה!! נושך שפתיים מתוך מוסר כליות, מתאמץ לעצור את הדמעות החונקת בפני שאר הנוסעים ומרגיש: שמרתו נשפכת בקרבו. בעומדו לפני שער הבית, חזקו דפיקות הלב; 

והוא מהרהר: 'להיכנס? או לחזור??' 

נכנס, פגש אשה צנועה פנים מקרינות טוב לב ורחמנות, ברך אותה לשלום ושאל על המעון של בתו, השיבה לו כלאחר יד והפנתה את ראשה ממבטי עיניו המלאות בקשת חנינה וקראה לבעלה לדלת, כשנפגש פנים אל פנים עם בתו וחתנו - נפל על צוואריהם והתחטא כילד בוכה! הידיים רגליים הזקנות רעדו והתייפח כמו תינוק קטן.

נפסקה הבכיה, נעצרה הנשימה, נשאר בלי תנועה נופל מתעלף בפישוט ידיים ורגליים! 

כל אנשי הבית מיהרו להשיב את רוחו, הקימו אותו, תמכו בידיו ישן לחדר מיוחד שהקצו עבורו בירכתי הבית, כדי שלא יצא מפתח הבית חוצה ולא יפלוט שזה הוא... 

שכב לו שם בדידות על המיטה, עיניו דוק ענן וערפל, הראש כואב! לחץ הלב גודל, ים דמעות, כל לילה הרגשה: כאילו מכבס בהם את העוונות והפשעים הרבים. 

מאיר הבוקר, עצמות הזקנות מרחפות, חום גדול וצורב תוקף! בעמל של רופאים, בהוצאות מרובות, הצליחו להבריאו ללכת על משענתו. 

אבל החוזר בתשובה הזקן, הולך מיום ליום ודל, נפשו דועכת לאטה, כל יום הוא יושב ליד החלון הפונה לגינה, ראשו שמוט, מסתכל בציפורים המצַייצות, פעמים מזדקף, צופה למרחקים מעבר לאופק וזעזוע תוקף אותו! 

והוא ממלמל: 'וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן' (אבות ג, א) ואימה נופלת עליו!! 

חוזרים לו כל ימי חייו מן העבר, ממרר בבכיות ותחנונים, קולו נשמע בכל פינות הבית! ושוב צונח למיטה, כובש ראשו בכפות ידיו, מתבייש אפילו מקירות הבית. 

בחודש אלול, הרגיש: שקיצו קרב, קרא לבתו וחתנו, זרם דמעות כיסה את פניהם, שכב חיוור בתוך מיטה לבנה, תו מוות מסומן כבר על פניו ובקול נמוך אמר: 

'אני רוצה למסור לכם בתי וחתני היקרים דבר בתור צוואת 'שכיב מרע' ואני רוצה לקוות שעם כל המשא הכבד של חטאותי הנוראים, ימצא לי מליץ יושר בעולם! אחרי שתגלו את מה שאני אומר לכם עכשיו, לאחד מצדיקי הדור. 

וככה הוא אמר: 'דעו נא יקירי! משפחתנו מוצאה מאלטונה אחת משלוש (1/3) הערים המאוחדות הידועות בשם 'אהו, אלטונה המבורג ונזבק', בימי עלומיו של אבי, היה הרב בשלוש הקהילות, הגאון הנודע רבי יהונתן אייבשיץ. וידוע שהגאון רבי יעקב עמדין המכונה: יעב"ץ הרעיש את העולם נגד רבי יהונתן אייבשיץ שחשד אותו שהוא חס ושלום מכת משיח השקר שבתי צבי "שֵׁ֖ם רְשָׁעִ֣ים יִרְקָֽב"! 

כאשר ביקש הגאון יעב"ץ מפרנסי העיר: שיקבעו דירתו בתוך קהילת אלטונה.

השיבו לו: 'מפני הכבוד, מסכימים לקבל אותו בתור אחד מתושבי הקהילה שלהם, בתנאי: שיסדר לו מניין לעצמו בבית דירתו'. 

הכוונה היתה בזה להרחיק מקרים של שערוריות בגלל המחלוקת בינו לבין המרא דאתרא הרב של המקום רבי יונתן אייבשיץ. 

מובן הדבר שבמניין שפתח הגאון יעב"ץ נקבצו אנשים שנטו להתערב במחלוקת לעורר מדנים ומריבות. 

לגאון יעב"ץ היה בית דפוס משלו, קבוע בתוך אחד מחדרי ביתו, אבא שלי, ממתפללי המניין של רבי יעקב עמדין, השתמש בכישרונו הספרותי לחבר כתבי פלסתר (פלסטר) וחירופים גידופים נוראים! כלפי הרב יונתן אייבישיץ שהיה הרב של המקום. וחיבר פעם חוברת בשם: 'עקיצת עקרב' ביום שיצאה החוברת מהדפוס - זה היה ברית מילה שלי. 

וכל אנשי שלומו של הרב יעב"ץ וכל המתפללים במניין אשר לו - הביעו בפני אבי בשמחה את ברכת: 'מזל טוב!' המוכפלת שלהם, הוסיפו ואמרו: 'שהם רואים סימן טוב, שאני נכנס לבריתו של אברהם אבינו עליו השלום, ביום שאבי הוציא לאור את חיבורו 'עקיצת עקרב' נגד הרב יונתן אייבשיץ.' 

והגאון יעב"ץ בעצמו! הרים ידיו לשמים ובקול רם בפני כל הקהל הקדוש אמר: 'מזל טוב! מזל טוב!! למחברנו היקר הלוחם האמיץ, משנה שמחה אני שמח היום, כי ביום הזה יוצא לאור החיבור: 'עקיצת עקרב' מעשה ידיו להתפאר ואני תפילה לאל: שבזכות זה יגדל הילד - ויהיה ממש ההפך מאותו האיש רבי יהונתן אייבשיץ...!!! שדברי החוברת הנפלאה ערוכים ומכוונים נגדו והילד הזה יהיה לכבוד להוריו וישראל יתפאר בו!'. 

כשסיים הרב את דברי ברכתו, שיצאו מעומק הלב, ענה אחריו כל הקהל: 'אמן ואמן!!' 

כולם שוחחו על המאורע, על כתב הפלסטר האחרון הזה ובגמר הסעודה יצאו בשירים וריקודים בהתלהבות מרובה. כשעברה הקבוצה המרקדת על פני החדר ששכבה אמי היולדת, נשארו עומדים על מקומם למשך רגעים מספר ואחד מהם חזר בקול גדול על הברכה הנפלאה של הרב לרך הנימול - כולם ענו: 'אמן!' וחזרו לרקוד ביתר שאת ויתר עוז... 

מעולם! מעולם לא ראתה אלטונה שמחה כזאת בברית מילה.

מני אז, אבא ציפה לקיום הברכה של הגאון יעב"ץ. ולעתים היה עומד ושואל: 'האם באמת הוא יזכה לבן יקר כזה...? האם מחלצי יצא צדיק כזה שיהיה לתפארת בישראל ורבים יהנו באורו...!' 

ואז בכה המומר לשעבר: 'הנכם שומעים כבר בתי וחתני היקרים! מה הפתרון לכל התהפוכות הנוראות שעברו עליי בימי חיי המנוולים! הרי ידוע שהגאון הקדוש יעב"ץ היה צדיק אמיתי! ועל צדיקים נאמר: "וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ" (איוב כב, כח) וכיוון שהוא ברך אותי: 'שאני אהיה ההפך הגמור מאותו "צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" רבי יונתן אייבשיץ - לכן הייתי אנוס ומוכרח על פי גזירה עליונה להילכד ברשת שחת שטעה בה במשך ימי חיי! 

ואף על פי שאני לא חושב שההתנצלות הזאת תספיק לי להיפטר מן הדין הנורא הצפוי לו בעולם האמת שהולך אליו עכשיו, מכל מקום אני בטוח: שהקלה גדולה תצמח מההתנצלות הזאת של הגזירה שניתכה עליו מכוח הברכה זו! ונהפכה עליו לקללה והחשיכה עליו את חיי; גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. 

אבל ההתנצלות הזאת, אם היא תתקבל על לב גאון וצדיק של הדור – אקווה: שתפילתו לעילוי נשמתי הנידחת תתקבל! שלפחות, במשך הזמן, אחרי קבלת עונשים ודינים הראויים לבוא עליו על המעשים המכוערים ונוראים - יהיה לו איזה תיקון שיתקיים בהעלוב החוטא והשפל, באותה הבטחה שהבטיח הקב"ה גם לפושעי ישראל הכי גרועים: "לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח" (שמואל-ב יד, יד).

 מיתרי הלב השבור והפצוע, היו רגישים מאוד! בדברים האחרונים האלה. כשגמר את הדברים, פרצו זרם דמעות עד מחנק! האיברים רטטו, הלסתות נפלו, גנח וירק דם. באותו יום הוא בער כאש בתנור! החרטה אכלה אותו בכל פה, קומץ עצמות יבשות בוערות.

הבעל והבת פניהם לבשו קדרות, לא יכלו לכבוש את הדמעות, התהלכו סביבו על בהונות הרגלים כאילו דורכים על גחלים מלאים בחמלה ורחמים, ראשו של החולה המסוכן החל שוקע לאתו עד שצנח לגמרי על כפיו הרטובות מדמעות, קבר בהם את גולגולתו ביכה במרירות גדולה את מר גורלו, גידיו כחולים מבצבצים על פניו המכורכמים, 'כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל' (ונתנה תוקף). 

חשכת הלילה התגברה, גניחתו של ההולך למות השביתה את המנוחה והאפלה. והנה הוא זוקף את עצמו, שולח מבט מלא פחדים סביב, מביט אל ביתו כאילו מבקש הוא ומתחנן! כאילו מתפלל!! ונופל שוב על יצועו ועוצם עיניו. ואז הוא שואג: 'וואי! וואי!!' ונלחץ! נפשו מפרפרת כציפור פצועה. 

שואלת הבת: 'מה לך אבינו...'?

- 'אוי לי מיום הדין אוי לי מיום התוכחה'! 

הפנים החווירו חוורון מוות! קשתה הנשימה, הגוו מתכווץ! פלצות...: "שמע ישראל!" ומסר את נשמתו.

הרב דהורדנא ישב כל העת הארוכה על הכיסא מבלי לנוד, שמע בהקשבה את כל הסיפור של האשה המכובדת, שהיא בתו של המשומד שהפך להיות בעל תשובה! התרשם עד מאוד. ובקדושתו, קיבל עליו לעשות כל שיוכל לתקן את הנשמה המסכנה והעלובה של אביה האומלל. 

האשה יצאה מפניו, בנימוס, בהכנעה רבה ובהכרה טובה לאין קץ על החסד הגדול שיעשה עם אביה הנידח.

הרבנים הדיינים ישבו בחדר החיצון מלאי התפעלות שרבם הצדיק מצא לנכון להקשיב בהתעניינות מרובה לסיפור ארוך! מפי אשה שלא כדרכו בקודש. 

ניגש אליהם הרב ואמר: 'אכן, אין דרכי לשמוע שיחת נשים, בפרט באריכות גדולה זו, אבל הסיפור הארוך והמפליא הזה, צריך להיות לימוד לדורות: לדעת להיזהר מכל מחלוקת! וביחוד, מכל דבר שנוגע לעלבונה של התורה!!' 

וכאן סיפר הרב לדיינים את הסיפור על כל פרטיו וסיים בדברי תוכחה: 'הנכם רואים בעיניכם, את האחרית המרה שהיתה למי שהצטיין בכתיבת כתבי פלסטר של זלזול בתלמידי חכמים! והגם שהיתה מחשבה ביסודה שזה לשם שמים - מכל מקום, כל הנוגע בזה - לא ינקה! "כִּי אֵשׁ הִיא עַד אֲבַדּוֹן תֹּאכֵל" (איוב לא, יב) וירא השם ינצל הימנה, והחוטאים ילכדו בה ואשרי הצדיקים יראי השם שזהירים בכבודה של התורה.

מבהיל! 

הרי זה שכתב את כתב הפלסטר, עשה את זה לבקשתו של היעב"ץ: בשביל להציל אנשים! כביכול, מרבי יונתן אייבשיץ - שהיה קדוש עליון! 

המחלוקת של הצדיקים - היתה לשם שמים! כי אם רבי יונתן היה באמת שייך לכת של שבתי צבי – אז זה איום ונורא! ורואים מה עלה בגורלו: הברכה התקיימה 'שהבן הזה יהיה ההפך מההוא' - שההוא היה צדיק והנה ההוכחה שהוא היה צדיק, כי הוא נהיה הפך - מומר שאין כדוגמתו!

אמרנו בדרשה הקודמת האחרונה, שהם באו בחלום לאחד מגדולי ישראל ואמרו: 'ששניהם; היעב"ץ ורבי יהונתן אייבשיץ - יושבים בגן עדן ביחד! אבל אלה שהיו במחלוקת וצדדו מאחד מהצדדים - יושבים בגיהנם!' 

אין להיכנס למחלוקת של גדולים! זה לא עניין של הציבור, הציבור לא מבין בזה, לא יודע כלום, הוא נוטה להחליט כך או אחרת, בלי לדעת, בלי לברר מה עיקר הדברים, איך זה מתחיל מה ב... כלום.