משיח השקר שבתאי צבי שר"י
- לא מוגה! -
בזמנו, כשהיה הסיפור עם שבתאי צבי, לפני 350 שנה, הרי החרימו את אותם האנשים. מי שזוכר את הסיפור, הוא היה אותו שבתאי צבי גדול, רב ועצום, לא רק בתורה בפשט, אלא היה יודע הרבה קבלה, וגם לרבות קבלה מעשית. היה גבוה מכל העם, יפה תואר. אם הוא היה מת שנה קודם, היה נזכר בהיסטוריה של עם ישראל כאחד מגדולי ישראל. הבעיה היא שבשנה האחרונה הוא השתגע, הוא החליט שהוא משיח, אבל האנשים נמשכו אחריו. אנחנו אומרים היום, הוא השתגע. אבל אז לא אמרו ככה, אז האנשים האמינו שהוא באמת המשיח, ואלפים ורובבות נהרו אחריו. הוא היה גבוה, יפה תואר, גבוה מכל העם, אפילו חכמי ישראל, חלק מהם הלכו אחריו. בקושטא היה אב בית הדין שמה, הגאון רבי אהרן לפאפא, והוא הבין שזה משיח שקר. הוא לא רצה לכבד אותו ולומר לכבודו הנותן תשועה למלכים. ואז הציבור התקומם יחד עם שבתאי צבי, העיפו אותו והביאו במקומו את הכנסת הגדולה, המליכו תחתה. והחל על זה הדרך. אפילו חכמים היו אותם התלמידי החכמים. הגדולים בהתחלה חשבו שהוא המשיח, עתה זה היה זקן מופלג, לא יכל לבוא להקביל את פניו אבל שלח את בנו שהבן ילך לברך אותו וכן על זה הדרך, אתה רואה שבהתחלה שגו בגלל שהוא היה גדול בתורה אבל כשהגיע התקרב לירושלים כאן בירושלים היה בעל ספר זר זהב רבי יעקב נהייה בדברו היה זקן מופלג, היה למעלה מגיל מאה אבל היה בהיר מאוד בשכלו הוא חקר ודרש, התברר לו שזה משיח שקר ולכן בשבת הודיע לאנשים תיזהרו מהאנשים האלה, מהכת הזו של שבתי צבי זה לא משיח, זה משיח שקר, אל תקבלו אותם ואם הם ינסו להיכנס תגרשו אותם, תיקחו מקלות ותגרשו אותם עד כדי כך הרב היה נחוש בדעתו והחרימו אותם מה קרה אחרי זה? מכל העניין שמע הסולטן שם בטורקיה והוא התחיל לפחד על הכיסא שלו שהיהודי הזה שבתי צבי יעשה מהפכה ויעיף אותו ולכן הוא שלח את החיילים שלו, לקחו אותו לבית הסוהר רצו להרוג אותו, אמרו לו שתי ברירות או שיתאסלם ימיר את דתו או שיהרגו אותו לצערנו הוא לא עמד בניסיון לא רק הוא יתאסלם אלא יחד עמו 18,000 יהודים יתאסלמו ועבדו לעם ישראל בתוכם היו לא רק אנשים ונשים היו גם ילדים קטנים, גם הם הלכו לאיבוד אז תבוא ותמתח ביקורת על אותם הרבנים שעשו עליו את החרם, את הנידוי, לא כי כאן היו לו גם דעות כוזבות זה לא שהוא היה הולך אחרי כדורגל או אחרי איזה דברים אחרים אלא האידיאולוגיה שלו, המשיחיות הזו היא שגרמה לו לאן שהגיע בתחנה הסופית ולכן במקרים הללו בוודאי שלא עושים חשבון וצריך לנדות את אותו האדם כדי להרחיק אותו משאר הקהל שלא יימשכו אחריו והבדילו השם לרע. כך היה גם בהיסטוריה, בדברים אחרים, במקומות אחרים, במשך ההיסטוריה של עם ישראל היו לנו לצערנו או משיחי שקר או רשעים מסוג אחר בצורות אחרות ולא פעם היו נאלצים חכמי ישראל להתמודד הנשק שהיה לנו זה החרם והנידוי שעשו כנגד אותם האנשים לפעמים אין לנו ברירה אתה חותך את האצבע שיש בה נמק נכון שאתה חותך לו אבר וזה כואב אבל אתה מציל על ידי זה את כל הגוף כולו זה המשל והנמשל שאנחנו עושים גם עם הנידוי והחרם לפעמים השיקול דעת של בית הדין הוא שאין מנוס וחייבים גם לנדות ולהחרים את אותו האדם אין בעיה, כולם עשו אחר כך תשובת המשקל, כולם הודו, אחרי זה הם מודים דה רבנן, היינו שבחיו ולכן ספר הכנסת הגדולה, קודש קדשים אז היה לו שגיאה, שגיאות מי יבין, תקופה קצרה ואחרי זה כולם, כשהוא התאסלם, כולם הבינו את האמת ולכן אחרי זה כבר לא היו ספקות, לא היו מחלוקות בישראל.