הפתח לכל ההצלחות | הרב אמנון יצחק שליט"א
תאריך פרסום: 07.03.2013, שעה: 18:54
http://live.shofar-tv.com/videos/2780
7-3-13
"ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן". צדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה, והרשעים במה ישכנו, באויר? צדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה, והרשעים במה ישכנו, באויר? אלא הרשעים סילקו השכינה מן הארץ אבל הצדיקים השכינו את השכינה בארץ, אימתי שרתה השכינה בארץ? ביום שהוקם המשכן.
מובא במדרש, מחטא אדם הראשון עד אברהם אבינו נסתלקה השכינה מן הארץ עד לרקיע השביעי, אז בשעה ש חטא אדם הראשון הסתלקה השכינה מן הארץ עד לרקיע השביעי עד זמנו של אברהם אבינו, עמד אברהם אבינו ועל ידי מעשיו הטובים הוריד אותה את השכינה לרקיע השישי, וככה יצחק הוריד ויעקב הוריד וככה זה הלך והוריד עד משה רבינו, שהוריד אותה שוב לארץ. מתחילה היה הקב"ה מקבל קרבנות מלמעלה, כמו שכתוב "וירח ה' את ריח הניחוח", אבל ע"י המשכן קיבל הקרבנות מלמטה, שנאמר "יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו". הלשון וירח משמע ממקום רחוק, אז אומר, וירח משמע ממקום רחוק, שכן דרך הריח להתפשט מרחוק, אבל במשכן המציא כביכול את שכינתו שם, הכוונה בזה, שקודם עשיית המשכן שאז היתה השכינה רחוקה, לא היה כל אחד ראוי לגשת אל מלאכת הקודש אם לא הגיע מקודם למדרגה גדולה והכרה עמוקה, שאז עבודתו היתה ראויה לעלות למעלה, חוץ מגדולי עולם לא היה אפשרי לאדם להקריב קרבן שיתקבל לרצון, למה כי צריך אדם היה להגיע למדרגה גדולה והכרה עמוקה, ואז העבודה שלו היתה ראויה לעלות למעלה, אבל לא היו כאלה רק גדולי הדורות, אולם המשכן הביא לכך שהשרה הקב"ה שכינתו למטה, המשכן הביא לכך שהשרה הקב"ה שכינתו למטה והמציא את עצמו לכל אחד ואחד, אם רק הכשיר עצמו כפי יכלתו. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" אם אתה מקדש את עצמך - ושכנתי בתוכם - בתוך כל אחד ואחד. אבל בכל זאת אסור לאדם להשלות את עצמו שהוא יוכל לבוא אל הקודש פנימה בשקו ובתרמילו מלוכלך במידות רעות ובהנהגות מגונות, אז אדם צריך לקדש את עצמו, להיות מקודש, פרוש מהנאות הבלי עולם הזה.
מתוך הפרשיות של מעשה המשכן ועבודת הקרבנות נרמזו לנו לקחים רבים. אז יש לנו בעבודת הקרבנות רמזים ולקחים רבים שנלקח אותם משם, וכל זה למען נדע איך להכין את עצמנו לגדול הזו, בכדי שהלב של האדם יוכשר להיות משכן ללב של השכינה צריכים מקודם לטהר את הלב ולזכך אותו מכל שיח ושיג, כדי שלא יכנס זר למקדש בצורה של מחשבות רעות ומידות רעות, הלב של האדם זה נקרא המקדש, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" צריך לזכך את הלב שלו, את המחשבות, כי מי שנכנס, זר שנכנס למקדש מתחייב מיתה, אז אם הוא מכניס ללב שלו למקדש מחשבות זרות, מידות רעות, אז זה רע, זה כמו להכניס זר למקדש.
וכבר אמרו חכמים ז"ל, שהרהורי עבירה יותר קשים ממעשה עבירה, כי המחשבה היא מגיעה לעולמות היותר עליונים והמעשים הם מעולם העשייה. וכמו שהכהנים נצטוו על מלאכה בלתי מכובדת כתרומת הדשן שנחשבת בכל זאת כאחת מעבודת המקדש, הכהנים מצווים על מלאכה שהיא לא מכובדת, אחרי ששורפים את הקרבנות והכל נהיה האפר, הדשן, כל מה שיוצא מזה זה לא הכי נעים, והם נצטוו שמה לאסוף את זה ביד, ככה עלינו להתרחק מכל התנשאות שלא תפריע אותנו בעבודה. כתוב אל תתהדר לפני מלך, שכהן גדול אפילו ביום הכיפורים שלבוש בשמונה בגדים, וכל העבודות שלו הוא, ובכל אופן כהן גדול שראוי בשמונה בגדים מרים את הדשן בידיים, כך עלינו להתרחק מהתנשאות כי אל תתהדר לפני מלך, שלא תפריע לו מהעבודה, אפילו אם רגש זה נובע מתוך הרגשת חשיבות משרתו, אפילו אם רגש זה נובע מתוך הרגשת חשיבות משרתו, מכיון שבא לידי גאוה זה נחשב לעוון. אפילו המשרה מכובדת וראוי לכבד אותו, הוא עצמו אסור לו לבוא לידי גאוה כי זה יחשב לו לעוון.
וכבר למדנו מה שקרה לכהן הגדול יששכר איש כפר בירכאי, שהיה עושה את העבודה כשידיו כרוכות בבגד כדי שלא תתלכלכנה מדם הקרבנות, ונענש שנחתכו ידיו ע"י המלך. מובא בפסחים נ"ז.
ואף שלפי לשון אחד בתוספות בסוכה ל"ז, לא היה שום פסלות בעצם העבודה מפני שלא היתה בכך חציצה, מכל מקום נעש משום שנחשבה הנהגה זו כמכבד עצמו ומזלזל בקדשי שמים אז לכן אפילו שיש לך משרה רמה ונכבדה, שלא תתפס להתנשאות וגאוה סרוחה כי זה יחשב לעוון. אז לכן לומדים את זה מאיפה? מעבודות המקדש, שאפילו כהן גדול צריך להרים את הדשן בידיים, אל תתהדר לפני מלך.
כמו כן למדנו מעשיית הארון להתרחק מן התרמית ולהיות פיו ולבו שווים, מה הטעם? ציפו את הארון בזהב מבית ומחוץ, כדי שנלמד שמחשבת הלב צריכה להיות אחידה עם כל מה שמוציאים בפה. אז החוץ של הארון זהב והפנים של הארון זהב, תוכו כברו. אז צריך שיהיו פיו ולבו שווים, החוץ והפנים אותו דבר, מה שיש לך בלב אתה מדבר בפה, ואתה מדבר בפה רק מה שיש לך בלב, ולא כמו הרמאים והנוכלים והצבועים.
עוד לימדה אותנו התורה, שנתנהג באהבה ואחוה ובשוויון אחד עם השני, שהרי המשכן נעשה ע"י בצלאל ואהליהב, בצלאל היה מהמשפחות המיוחסות ביותר של שבט יהודה, ואהליהב היה מהשבט הדל והירוד שבשבטים, שבט דן. אם נראה לתקן את עצמנו כראוי, נוכל לגשת בהצלחה לעבודה הגדולה של השכנת השכינה בתוך ליבנו, ואע"פ שכבר נחרב המקדש, בכל זאת שכינה לא בטלה, ועל ידי העבודה שבלב שהיא התפילה בבוקר בנץ בזמן, נוכל להגיע למבוקשנו. ואיתא בירושלמי בברכות ד' ג', ש-18 ברכות בתפילה הם כנגד 18 ציוויים שבעבודת המשכן, וזה בא ללמד שמה שירדה שכינה לארץ בהקמת המשכן ע"י 18 ציווים שבעבודת המשכן, לא השתנה אלא ע"י התפילה שיש בו 18 ברכות במקום עבודת הקרבנות, והרי כבר אמרו שהעומד בתפילה הרי הוא כעומד לפני המלך, ברכות ל"ג, ולא נאמר כך על שום מצוה שבשעה שעושה את המצוה עומד לפני המלך. ואמרו עוד, אמר הקב"ה, לא דייך שאתה מקבל פני שכינה בבית הכנסת, אלא שאתה יוצא משם טעון ברכות, אז איך צריך לרוץ לפגישה עם מלך מלכי המלכים הקב"ה, צריך לבוא בשמחה, בזמן, ויוצאים מפה חוץ מהקבלת פני שכינה גם טעונים בברכות. ואם כנים נהיה בבקשת השלמות והכנת הלב כראוי וברגש אמיתי, אז יהיה קיום נצחי למעשינו, אתה שומע? אם אדם כנה מאד בבקשתו את השלמות, הוא רוצה להיות שלם, כמו שאומר המסילת ישרים שהדרגה הגבוהה ביותר זה בקשת השלמות, אם כנים נהיה בבקשת השלמות והכנת הלב כראוי וברגש אמיתי, יהיה קיום נצחי למעשינו, יהיה קיום נצחי, כל מה שנעשה יישאר לנצח. וכן מצאנו בתנא דבי אליהו רבה כ"ה, זה לשונו, ומפני מה נטמן המשכן עד היום הזה ולא נחרב? מפני שעשאוהו הכשרים בנדבות לבם, ה' לא הסכים לקבל ממי שלא נדיב לב. וקשה לפני הקב"ה להפסיד כל מה שעשו הכשרים בנדבות ליבם, דבר שבא מן הלב נצחי. ולעתיד יבוא הקב"ה וישרה בתוכו כמידה הראשונה, ז"א אם יש לנו כשרון המעשים למען ה' יתברך באמת ובקשת השלמות כראוי, אז המעשים יהיו נצחיים.
פעם שאל אותי הרב שפירא זצוק"ל, תגיד לי, איך זכית להחזיר יהודים בתשובה ככה? אז אמרתי לו שקיבלתי ברכות מבבא סאלי והרבי מלעלוב זצ"ל וזה, אז הוא אמר לי לא לא, לא בגלל זה, אמרתי לו למה קיבלתי משני צדיקים, אומר לא, אמרתי לו אז למה? הוא אומר הלב הטוב שלך, זהו. אף פעם לא חשבתי על זה. פסק את פסוקו וזהו.
פה רואים שלב טוב שמתכוון לקבל שלמות, ועושה הכל באמת למטרה האמיתית, יש קיום נצחי למעשים שלו. מיליון בעלי תשובה זה נצח נצחים, וזה דורות של דורות של דורות עד אחרית הימים, זה מעשים נצחיים, זה לא מעשה שהתבטל, אין ביטול דבר כזה, זה קיום נצחי. אפילו שאדם נפטר ונמצא כבר בעולם האמת עדיין משגרים לו למעלה זכויות בלי סוף. גם כשישן זכויות בלי סוף, כל הלומדים, כל המקיימים מצוות, כל הנותנים צדקה, הכל הכל הכל הכל הכל הכל הכל, כל הדורות שיוצאים - הכל ממשיך, עד נצח נצחים. זה לא רק זה, זה גם אלו שחזרו והשפיעו על אחרים, זה לא רק היוצא מהם, גם ההשפעה על האחרים.
נורא מאד שמה שנתקדש המשכן מה שנתקדש המשכן בקדושת הגוף לא הצילו מלהחרב, וכבר נחרבו שני בתי המקדש שגם הם נתקדשו כמוהו, ורק משום נדיבות ליבם של המתעסקים בו נתקיים לנצח. ומזה אנו רואים כמה חשוב לפני הקב"ה הרגשת הלב, וכמה עלינו להזהר בו בלב מכל פגם, וכמו שאמר החכם "מכל משמר נצור ליבך כי ממנו תוצאות חיים", אז הכל נמצא בלב, ולכן רחמנא ליבא בעי, איפה הקב"ה בודק? בלב, האם הלב נקי מנגיעות והאם הכוונה שלו לשם שמים באמת. מה שנעשה באמת יש לו קיום, מה שלא - לא.
ואמרנו אתמול בדרשה בקרית מלאכי, ששלמה המלך ע"ה אמר "הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל", אמר שלמה המלך, לפי התרגום של רבי יהונתן בן עוזיאל, שהוא ראה ברוח נבואה שעתידה להחלק מלכות רחבעם בנו עם ירבעם בן נבט, ושעתיד בית המקדש להחרב, אז הוא אמר, כל מה דעבדית אנא ואבא, ז"א שלמה ודוד המלך, כולה הבלו - הכל הבל. למה - לא נשאר לזה קיום, ראה ברוח הקודש שעתיד להחרב בית המקדש, אמר הכל הבל, מה פירוש? אין קיום נצחי, ז"א אם עתיד להחרב אין קיום נצחי, משמע שהלב לא היה נקי במאה אחוז. אז חכמים מסבירים את זה איפה היתה הגלישה שזה לא היה, בזה שהוא אמר לקב"ה, אתה אמרת לא ירבה לו נשים פן יסירו את לבבו, אז הוא אמר אני ארבה ולא אסור, אז שלש דברים שהוא חטא קלקלו את הכל, אז בלב היה פגימה קלה, ממילא המעשים לא היו עם השלמות המתבקשת, והוא גם עשה אותו ע"י הגויים מצור שהביא, אז ממילא לא היה לזה קיום. אבל פה זה היו צדיקים וגדולי הדור ובצלאל ואהליהב ובנדבת לב והכל היה בשלמות גמורה על פי משה כאשר ציוה ה', כאשר ציוה ה', כאשר ציוה ה', התורה העידה שזה היה בדיוק כאשר ציוה ה', לא היה סטיה קלה. אז זה התורה מעידה, שמה לא היה שום פגם, לכן זה התקיים. אבל שמה זה לא היה מאה אחוז בשלמות, ממילא זה נחרב לכן כשהוא ראה את זה ברוח נבואה, על זה הוא אמר הבל הבלים הכל הבל.
אז צריך לטהר את הלב מכל שיג, ועל זה אנחנו אומרים "וטהר ליבנו לעבדך באמת, וטהר ליבנו לעבדך באמת, וטהר ליבנו לעבדך באמת...". זאת העבודה חביבי, אם אתה עובד במקום הנכון ושם אתה משיג את התוצאות, זה מה שכתוב, כי ממנו תוצאות חיים, כל התוצאות בחיים זה תלוי בלב, לכן מכל משמר נצור ליבך, לא להכניס בו מחשבות זרות במידות רעות, תטהר את המקום, תשרה שכינה וממילא יהיה לך תוצאות חים טובים אמן כן יהי רצון.