להגיע לגמר

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ביקם משה את המשכן וייתן את אדוניו ויישם את קירשיו וייתן את בריחיו

ביקם את עמודיו

אמר רב יהודה אמר רב

יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהן נברא שמים וארץ

והנה עם כל חוכמתו בחוכמה ובתבונה ובדעת

לא היה יכול להקים המשכן,

כמו שמובא בתנחומא,

פרשת פקודי יא.

כיוון שנגמר מלאכת המשכן

היו יושבים ומצפים מתי תבוא שכינה ותשרה בו,

והם מצטערים מפני שלא שרתה שכינה עליו.

מה עשו?

הלכו אצל חכמי לב

אמרו להם

ומה אתם יושבים?

העמידו אתם את המשכן ותשרה שכינה בינותנו.

היו מבקשים לעמידן ולא יודעין ולא יכלו לעמידו.

הלכו אצל בצלאל והאוליאב

אמרו להם בואו אתם ועמידוהו

ולא יכלו.

באו אצל משה

אמר משה, ריבונו של עולם, איני יודע לעמידו.

אמר לו, עסוק בידך ואתה מראה לעמידו

והוא עומד מאליו

ואני כותב עליך שאתה כמותו.

הרי מזה מבואר

וגם משה רבנו לא ידע להקימו,

רק זכה להקימו.

וצריך ביאור.

אם הקדוש ברוך הוא נתן דעת, חוכמה ותבונה לבנות המשכן,

למה לא נתן חוכמה, דעת ותבונה גם להקימו?

הביאור על זה הוא שלומדים מכאן יסוד גדול.

ניתן לאדם כוח להיות רק פועל

ולא יותר.

הוא לא יכול לגמור את המלאכה.

לפעול את הפעולה,

זה נתנו לו,

אבל לסיים אותה,

לא נתנו לו.

כמו שאמרו, לא עליך המלאכה לגמור.

והביאור הוא, דלאדם ניתן כוח רק להיות פועל.

אבל הגמר אינו ברשותו,

דלא ניתן לו הכוח הזה.

לכן, אף על גב

דמילא הקדוש ברוך הוא בצלאל ואהולייה, בחוכמה, דעת ותבונה ולעשות כל מלאכת מחשבת.

וגם למשה רבנו, אדון הנביאים, אבי החוכמה,

ניתן לו חוכמה במידה מרובה.

עם כל זה, לא ניתן להם החוכמה והדעת להקים המשכן.

למה? כיוון שזהו גמר.

וגמר אינו ברשותו של אדם.

ולא ניתן להם הכוח להיות רק פועלים.

ופועלים נאמנים הם היו.

אבל הגמר לא היה בכוחם,

כי כוח זה לא ניתן לאדם.

כך מבואר בפירוש ברבנו יונה

מצווה גוררת מצווה

ועבירה גוררת עבירה.

זה לשון רבנו יונה.

שכר מצווה, מצווה.

זהו טעם אחד מן הטבע.

זאת אומרת, זה דבר טבעי

שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה. זה טבעי.

זה טבע.

רוצה לומר כי הקדוש ברוך הוא

לא נתן ביד האדם

הרע והטוב,

אך הבחירה לבד.

לעשות טוב או לעשות רע, לא נתן בידו.

אתה יכול לרצות.

יש לך את הבחירה רק.

אבל אם יתקיים בסוף טוב מה שרצית,

או יתקיים רע מה שרצית, זה לא ביד שלך.

אני רוצה לתת צדקה למישהו.

ואני לא מוצא אותו.

לא מוצא אותו. אני רוצה.

לא מוצא אותו.

אחד רוצה לפגוע במישהו,

ולא יכול.

בדיוק עומד לידו שוטר.

הבחירה יש לנו.

מעשה הטוב והרע, גמרו, לא בידינו.

רוצה לומר כי הקדוש ברוך הוא לא נתן ביד האדם הרע

והטוב אך הבחירה לבד שנאמר ובחרת בחיים.

אחר שבחר לו הדרך האחת

עם ביתו בהלך

והשם עמו

כי יעשה מצווה אחת

מסייעת אותו לעשות מצווה אחרת

כי בפני עצמו אין לו יכולת גם להיטיב

ושכר עבירה עבירה

ואם בחר את הרע

ועשה עבירה אחת

הקדוש ברוך הוא לא עמו אלא מתרחק ממנו

ומניחו מוסר אותו ביד טבעו הרע

פרי היוצא מן העבירה

שמניחין אותו לעשות אחרת

ואין בידו יכולת לסור מן הדרך ההיא

כי לא לאדם דרכו כשבחר כבר דרך

זאת אומרת, אנחנו עולים על דרך

ומשם היא מובילה אותנו.

בחרת בטוב,

מצווה גוררת מצווה וכן הלאה.

בחרת חלילה בדרך רעה,

עבירה גוררת עבירה.

זה כבר טבע.

בדרך שאדם רוצה ללכת במוליכין אותו.

זה כבר טבע.

אבל גם לא כל דבר הוא יוכל

להגישים.

גם כשהוא רוצה לעשות רע,

לא תמיד יעלה בידו.

תלוי, לפי חשבונות, אם יגלגלו חובה על-ידי החייב, שזה הוא.

וגם בזכויות,

מגלגלים זכות על-ידי זכאי. לא כל מי שרוצה להיות זכאי, הוא נהיה זכאי.

לא כל אחד מזכין מן השמים.

הרי להדיא

שאין ביד האדם לפעול כלום,

לא טוב ולא רע.

רק ביד האדם לבחור בטוב או ברע.

ואחר כך הולך מאליו.

דה מצווה גוררת מצווה, מעבירה גוררת עבירה.

ואין ביד האדם לסור מן הדרך שכבר בחר,

דה לא לאדם דרכו.

ורק על-ידי תשובה

שזוהי התחלה מחדש

יכול האדם לחדש דרכו

ולגמור

פשיטא דן ביד האדם.

דה אפילו עשיית מעשה טוב או רע, אין ביד האדם.

רק הבחירה ניתנה ביד האדם,

ובחירה היא רק בהתחלה.

אחרי זה זה כבר טבע. איך אומרים?

הוא כבר הידרדר.

מה זה הידרדר?

שיעצור.

הוא לא יכול.

כשעולים לגלישה,

אי-אפשר לעצור.

הוא כבר מידרדר. הוא יידרדר, זהו.

דברי רבנו יונה,

שלא לאדם דרכו, דרך אגב, רבנו בחייא אומר אותו דבר.

דברי רבנו יונה, שלא לאדם דרכו,

אינו סותם לפנינו את הדרך לעלות מפח מעשינו.

דהה, אין לך דבר העומד בפני התשובה.

אלא הגדר בזה הוא שתשובה היא התחלה מחדש.

התשובה זהו כוח לעשות התחלה מחדש.

וכן מבואר בדברי רבנו יונה,

שכתב ביסוד התשובה,

וזה לשונו,

אדם אשר פשע וחטא ובא לחסות תחת כנפי השכינה,

ולהיכנס בדרכי התשובה.

השכילך ואורך בדרך זו תלך.

ביום ההוא

ישליך כל פשעיו אשר עשה,

ועושה עצמו כאילו בו ביום נולד,

ואין בידו לא זכות ולא חובה.

וזו היום תחילת מעשיו.

היום יפלס אורחותיו,

שלא יטו מעגלותיו מדרך הטוב.

בדרך זה תביאנו לשוב בתשובה שלמה.

כי הוא יעשה עצמו כמשליך מעליו,

כובד העוונות

ועוצם החטאים אשר עשה,

ולא יבהילנו רעיונם.

אומר רבינו יונה,

אדם שרוצה להיכנס תחת כנפי השכינה ומחליט לסור מפח מעשיו,

אז יש לו דרך, החלטה אחת אמיצה, לבחור בדרך כמי שנולד

ואין עליו שום חוב, לא זכות ולא חובה ולא כלום.

דף חדש מתחיל מעכשיו.

ולא יבהילו אותו רעיוניו, כאילו, אה,

עבד סברי, כבר אין לי עדה,

אין לי תקווה ואין לי כלום ולא שום דבר, אני כבר אבוד.

לא, לא,

לא.

מתי שתרצה,

תוכל.

אומנם לא בכל מצב זה קל,

אבל אפשר.

לא תמיד יסייעו מן השמיים,

אבל אפשר.

אם אתה תתאמץ ותתעקש, תצליח.

ביאור דבריו של רבינו יונה צריכים להבין.

אין הכוונה שאדם יקל מעל עצמו את העוונות שעשה,

יגיד, טוב, די, אני מוחק בעצמי, שלום, מתחיל דף חדש וזהו, נמחק. לא, לא זה מה שהוא אומר.

לא יקל. אין הכוונה להקל מעל האדם את העוונות שעשה כדי שיהיה אפשר לו לעשות תשובה.

אלא ביאורו,

שנותן לפני האדם דרך של תשובה,

והוא לעשות התחלה מחדש כאילו בו ביום נולד,

וכאילו אין לו זכות

ואין לו חובה.

דעשר זה התחלה חדשה ונעשה ברייה חדשה.

הוא ממילא יכול לשנות את דרכו.

עתה ששינה דרכו

והתחיל מחדש.

צריך תשובה על העמונות אשר עשה כל ימי חייו,

אבל הוא החליט לשנות דרך.

הוא החליט, אני עוצר ממה שאני,

ומתחיל דף חדש,

דרך חדשה,

ומרגע שהוא עולה על הדרך,

אז שוב פעם,

באיזה דרך שבחר, ככה זה ימשיך.

אבל מאותו רגע והלאה הוא צריך לעשות תשובה, כמובן,

על העוונות שהוא עשה וכו'.

רק מה היתרון?

שהוא מרוויח שעכשיו הוא מתגלגל

בדרך חדשה, לפי הכלל מצווה גוררת מצווה.

וזה הביאור במה שאמרו

בשיר השירים,

ה' ג',

פיתחו לי פתח של מחט,

ואני אפתח לכם

כפתחו של אולם.

זאת אומרת, ביד האדם לעשות פעולה של פתיחת פתח של מחט

ולא יותר.

רק פתח של מחט ולא יותר.

השאר הקדוש ברוך הוא עושה,

והקדוש ברוך הוא פותח כנגדו פתחו של אולם, שזה פי מיליונים סייעתא דשמיא שאדם מקבל.

פי מיליונים.

תעמיד חוד של מחט כנגד פתח של אולם,

תראה כמה פעמים נכנסו.

פי מיליונים.

שביד האדם לעשות רק את הפעולה של הפתיחה הזאת. אילו היה ביד האדם לעשות כפתח של אולם,

לא היה הקדוש ברוך הוא עושהו,

אלא היה מניח לאדם לעשותו.

וכל מה שאדם קונה לעצמו על ידי גיעתו,

זה קנוי אצלו ועומד לו לעולמים.

אז, אדרבה, הקדוש ברוך הוא מחפש אם אתה יכול לעשות כמה שיותר בעצמך.

הקדוש ברוך הוא ייתן לך עד מקום שאתה יכול,

ואחר כך הוא יסייע לך.

אבל פה אומרים לנו, פיתחו פתח כחודו של מחט,

משמע שאין בידו יותר.

כי אם יש בידו יותר, למה אתה אומר פיתחו כחודו של מחט?

כי לעשות פתח מפולש

מדובר באדם שהוא סתום, כן?

שהלב שלו סתום.

מבקשים ממנו לעשות פתח קטן, כחודו של מחט.

תתאמץ על זה לפחות.

אם הוא יעשה את הפתח הזה,

מפולש, שייכנס האור האלוקי דרך החור מצד לצד,

אז ייכנס אור. הרי כנגד החור שיש פה בחרקים,

כנגד החור הקטן נכנס אור לאולם ענק.

זה פי מיליונים לעומת החור.

אותו דבר אם אתה פותח פתח.

אז תפתח את זה, תעבוד על זה.

הוא באמת מי שפותח פתח.

המאור שבתורה מחזירו בתשובה.

אני לא רוצה להגיד לכם דוגמאות, אבל כל מי שהתחיל ללמוד ברצינות, בקביעות,

נהיה לו חשק וכן הלאה,

ומכאן והלאה השמים זה הגבול.

אבל מי שלא מתחיל

ולא מחליט שהוא מתחיל

ולא עולה על דרך חדשה בקביעות,

אז שוב פעם,

זה רק ניסיון

חורג ואחרי זה הוא נופל.

אז כל מה שאדם יכול לקנות על ידי יגיעתו קנוי אצלו יותר ועומד לעולמים.

אלא מוכח דאין זה ביד האדם כלל,

כי לאדם ניתן הכוח רק לעשות התחלה,

להתחיל בפתח של מחט ולא יותר,

ואחר כך הבא לטהר,

מסייעין אותו ומגיע לגמר.

איפה למדנו את היסוד?

שאפילו בצלאל והעולייה,

שניתנה להם חוכמה בינה ודעת מאת האלוקים,

וה' מילא אותם בחוכמה,

ואבי החכמים והנביאים,

משה רבנו,

לא היו מסוגלים לעשות את הגמר.

את כל המשכן להכין כן, אבל את הגמר לעמידו לא יכלו.

כי הקב' ברוך הוא מוסר לנו הוראה.

הגמר ביד שלי.

אז כמה האדם צריך לשמוח לגמרה של תורה?

כשאדם מסיים מסכת,

השם זיכה אותו לסיים מסכת?

זה לא הוא סיים את המסכת.

הרבה אנשים התחילו מסכת ולא גמרו כלום.

לא סייעו להם מן השמיים.

אבל יש כאלה שגמרו לגמרה של תורה.

זאת אומרת, אדם יכול להתחיל רק,

יכול לבחור דרך, הגמר לא ביד שלו.

הרבה אנשים רוצים לעשות דברים גדולים וכו' וכו', לא מגיעים לזה, לא מסיימים.

לא מגיעים לגמר.

מן השמיים לא נותנים להם,

כי לפי הזכויות של האדם והכוונות שלו וההכנות שלו,

לפי זה מחליטים בשמיים אם הוא יסיים את המלאכה או לא יסיים,

אם יעלה בידו או לא יעלה. יפנו שכוונתו טובה,

אבל היא לא מספיק טובה,

או שהיא לא מספיק ראויה,

או שאין לו זכות לסיים.

כן.

כי אם זה מהול בכל מיני חשבונות ובכל מיני נטיות ונגיעות,

אז בשמיים מחליטים שזכות כזאת לא תיפול על ידו.

בסוף זמן צריכים לדעת, העבודה היא

להחזיק מעמד, לא להתרפות.

תמיד בסוף זמן, בין אם זה זמן לימודים,

בין אם זה כל זמן שאדם הקציב לעצמו לעשות משהו.

יש רפיון.

יש רפיון.

אפילו אדם רץ,

הוא נוטה לקראת סוף הריצה להאית, כי הוא רואה כבר את קו הגמר, הוא נוטה להאית.

לא להתאמץ

עד הרגע האחרון,

לעומת האצנים המקצועיים שאת כל ההגברה הם שמים בסוף.

אז זאת אומרת, נטיית האדם היא להתרפות לקראת הסוף.

אז בסוף כל זמן

צריך אדרבה, להחזיק מעמד לא להתרפות,

ועל ידי זה מקבל תועלת מהזמן.

בתחילת הזמן צריך עבודה רבה לעשות פתח של מחט.

זו עבודה גדולה.

בסוף הזמן

צריך להיות מוכן לקבל פתח של אולם שהקדוש ברוך הוא פותח לאדם

שעמל כל הזמן.

ואם הוא יתרפא,

לא יוכל לקבל פתח רחב כזה.

ולכן העבודה היא להחזיק מעמד

כדי לקבל פתחו של אולם שנפתח לו מן השמים.

זאת אומרת,

מתחדש לנו פה חידוש

שלא ברגע שאתה פותח פתח כפתחו של מחט, אז כבר אתה מקבל פתחו של אולם.

אלא בסוף הזמן אתה מקבל.

זאת אומרת,

תצטרך עוד להמתין עם הפתח פתוח.

ותמשיך

ותמשיך

ותמשיך

ותמשיך

עד סוף הזמן, וזה יגיע.

זאת אומרת,

אם לא רואים שאנחנו מצליחים

לדעת שזה לא אנחנו הבעיה מהבחינה היכולתית, שאני מוגבל.

הוא מסוגל? אני לא מסוגל.

הוא כישרון.

כישרוני? אני לא כישרוני.

הוא בר מזל? אני לא בר מזל.

זה נקרא קשקשתא.

אם אתה מתכוון למען שמו יתברך, תהיה מי שלא תהיה, אדם פשוט או חכם,

אתה צריך להיות בעל זכות, זה הכול, שהשם יסכים לגמור את המעשה על ידך.

לזה מגלגלים זכות על ידי זכאי.

אז ממילא יוכל הדבר להיגמר על ידך,

לא כל בן-אדם

יכול להחזיר בתשובה.

למה לא כל בן-אדם יכול להחזיר בתשובה?

אם אדם יודע לדבר

והוא חכם גדול ולמד את כל השס ואת כל הפוסקים וכל האגדות

וכל המדרשים והכול מונח אצלו בכיס

והוא בעל צורה

והוא מדבר רהוט,

למה הוא לא מצליח?

הוא מדבר דברי טעם, למה הוא לא מצליח?

למה הוא לא מצליח?

מה זה אין דבר כזה?

אתה יודע כמה חכמים גדולים ממני יש?

אתה יודע כמה בעלי צורה?

אתה יודע כמה רהוטים בדיבורם?

אתה יודע כמה נותני שיעורים יש?

בלי סוף, אלפים ורבבות.

וכמה מצליחים בסוף שיעור לחזיר בתשובה?

ואפילו כשהם אומרים דברים חוצבי להבות,

דברים חכמים ודברים זה,

כמה אנשים קמים וחוזרים בתשובה.

אלא זה לא הולך כך.

זה לא הולך כך.

אמרנו פעם,

הפסוק אומר

ואת הנפש אשר עשו בחרן

ואת הנפש אשר עשו

אלה שעושים נפשות הקדוש ברוך הוא בחרן.

זה לא כל אחד יכול להיות.

לא כל אחד יכול להיות.

צריך כל מיני תנאים שהם לאו דווקא מהסוג הזה שדיברנו.

כתוב שמי שיש לו יראת חטא,

יראת שמים, דבריו נשמעים.

לא כתוב שהוא צריך להיות חכם,

ממולא,

בכל השס והפוסקים, בכל האגדות וכו'. לא כתוב.

כתוב שמי שיש לו יראת שמים,

דבריו נשמעים.

כתוב דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב. לא כתוב שדברים שיוצאים מן השכל,

אם אתה חכם אז הם נכנסים.

לא נכנסים לו משום מקום, גם לשכל של השני לא נכנסים.

לא כתוב.

זאת אומרת, יש תנאים שהם בכלל לא קשורים לזה.

אז זאת אומרת, אם יש יראת שמים,

אה, אתה מחפש

את המטרה שלי, אומר הקדוש ברוך הוא,

זה נובע מיראת שמים, מהמטרה שלי, לא מהמטרה שלך.

אם זה מהמטרה שלי, אני פה בתמונה.

אני גומר את העניין, לא אתה.

אתה תקשקש מה שאתה מקשקש?

אפילו בבדיחה אתה תחזיר בן אדם בתשובה.

תספר בדיחה, הוא אומר, אתה יודע מה, זהו, אני גמרתי את הסיפור, אני עוזר בתשובה.

מה אמרת?

מה אמרת? לא אמרת כלום?

השם גמר, והוא החליט.

הבנת?

זאת אומרת, אנחנו יכולים רק ללכת על דרך.

מה אתה רוצה בעצם?

אם בן-אדם החליט שהוא מוסר את חייו להחזיר בתשובה אנשים,

והוא מוסר את כל חייו

להחזיר אנשים בתשובה,

אז הוא עלה על מסלול מסוים, הוא עלה על דרך מסוימת.

ברגע שהוא עלה על הדרך הזאת, כל זמן שהוא נשאר בדרך הזאת,

והוא הולך על-פי הדרך שהוא הציב לעצמו,

אין שום סיבה שהקדוש-ברוך-הוא לא יסייע לו.

אבל יש אחד שאצלו זה לא הדרך,

זה על הדרך.

על הדרך זה לא הדרך.

זה לא דומה בכלל.

אז זאת אומרת,

שבכל דבר,

אפילו שאדם יחליט לעשות דבר טוב,

טוב, טוב, ממש טוב,

לא תמיד הקדוש-ברוך-הוא יגמור בעדו.

אתה יודע כמה אנשים רצו להקים בתי-מדרש,

כוללים,

בתי-כנסת?

מה זה? למה לא?

למה לא?

מה יש? כל אחד יהיה לו בית-כנסת, כל אחד יהיה לו בית-מדרש,

כל אחד יהיה לו זה, יהיה לו זה.

למה לא?

ואפילו מנסים לגייס כספים ולעשות,

ואפילו מתקבצים כמה אנשים ביחד

ורוצים להעמיד וזה וזה, ולא תמיד מצליחים.

למה?

אבל הנה הם עמדו על דרך וזה וזה וזה.

הגמר מסור ביד ה'

והוא מחליט אם כן ואם לא, לפי מה שהוא רואה

שראוי לפניו.

נכון,

נכון שהרבה אנשים רוצים להיות עשירים בשביל לחלק את כל הכסף לעניים ולבנות בתי-מדרש? נכון שכולם רוצים?

נו, ולמה הם לא מקבלים?

הם רוצים? מה, תאמין לי, אני אומר לך, הנה, חותם לך.

חותם לך.

חותם לך.

הקב'-הוא לא יודע כמה שווה החתימה שלך.

בשביל זה הוא נותן לך.

שום דבר, גורניסט מתגורניסט.

אבל יש כאלה שמצליחים לעשות בכל אופן,

אפילו שהם לא ראויים.

יש לפעמים מתנות שהקב'-הוא נותן.

חוכמה,

עושר,

כוח,

נותן הקב'-הוא מתנות.

אבל אם אדם

מבין שהם באו מעת ה'

ולמטרות של השם, השם מצליח בעדו.

אבל אם לא, הם יהיו לו לרועץ.

יהיו לו לרועץ.

כיוון שהוא לא יודע שם מי השם.

יודע, אבל לא עושה כמו שהשם רוצה.

משתמש בהם

למה שהוא רוצה.

השם לא יצליח בידו, הוא ייפול בהם.

הוא ייפול בהם. הוא ישיג את מה שהוא רוצה, אבל הוא ייפול בזה.

זאת אומרת, רואים מפה יסוד מוסר.

שצריכים לזכור אותו.

וזה דווקא צריך לשמח אותנו.

למה?

כי מה מבקשים מאתנו בעצם?

רק את ההתחלה.

אם אתה מחליט שאתה בא ללמוד וההחלטה שלך היא אמיתית ואמיצה,

זהו, נגמר הסיפור. את ההמשך הקדוש-ברוך-הוא יעשה.

אבל אתה תתמיד במה שהתחייבת, זה הכול.

אבל, אם ההתחלה היא גם לא החלטה סופית, לא אמיצה, לא גמורה, לא מוחלטת,

אז לא יהיה לזה קיום.

ולכן, מבקשים מאתנו פתח קטן כחודו של מחד שיישאר פתוח ולא סתום.

ואתה תגיע למה שרצית מההתחלה.

אבל אם זה לא כזה,

אז לא יהיה גמר.

לא יהיה גמר.

אבל קורה שבן-אדם פותח, זה חושב שבאחר זה נסגר.

הוא סוגר. מה זה נסגר?

מה זה נסגר?

מי שפתח צריך לשמור את זה פתוח.

מה, אתה לא יודע שאם פותחים דלת יש רוח אז היא סוגרת?

יש רוח של יצר הרע, הוא בא תמיד ומנסה לסגור.

החוכמה שלך להשאיר את זה פתוח.

אם אתה כל הזמן דואג שזה פתוח,

אין שום ספק, האור שישטוף

יאיר את כל חדרי לבבך,

ותהפוך לבן אדם אחר.

אבל זו העבודה, להתחיל

ולהישאר על הדרך.

איזה דרכים? יש רק דרכים טובות.

רגע,

מה זה דרך בלימוד תורה? מה יש לו דרך?

הוא קיבל על עצמו, נגיד, לפעות שעתיים ותנאי לבוא. נכון, נו, אז מה?

אז הוא התחיל עם זה, עכשיו,

כשאתה תפתח על זה כתובות במאמר. אז הוא לא מתרחב ועוד מוסיף מסוים לעבוד על עצמו.

לא, את המבצע, אז זה כל כך.

כן.

זה זה סיפור של...

מה הוא ישיג במבצע הזה? מה זה ממה? בכל, בכל, כל, יש לו 24 שעות.

ישב עם דף מכתוב.

כמה אני רוצה לישון קודם?

זהו.

כמה זמן אתה רוצה לאכול?

בבקשה.

תכלול בזה גם צרכים,

תוריד.

מה נשאר עכשיו פנוי?

איך אני מחלק את זה?

זהו,

תוכנית עבודה.

ועכשיו תסדר את זה מסודר.

אם תרציני,

ככה זה יעבוד, אין שום סיבה אחרת.

אתה לא משאיר לי את שררה, מקום להיכנס, בלבל לך את המוח. בוא נלך, בוא נחזור, בוא נזה, בוא נזה, בוא נזה.

אתה לא משאיר.

אתה יכול לקבוע גם כללים.

אם אתה הולך לחתונות,

לכמה זמן אתה הולך?

לאיזה חתונות? באיזה שעה?

באיזה קטע?

למי אתה הולך?

כשאתה הולך, האם אתה לוקח איתך ספר?

האם אתה משנן את מה שלמדת בעל פה או...

בפורמט קטן.

איך אתה מנצל את הזמן?

לא לתת לזמן ללכת סתם.

אדם שהוא אחראי על חייו לא רוצה להפסיד אותם.

אין אבדה כאבדת הזמן.

אין דבר שאתה יכול לאבד יותר יקר מאשר זמן.

ואת זה מאבדים בכיף.

אז הכול מסור בידינו, ובעיקר ההתחלה.

בהתחלה צריכה להיות אמיצה ולעלות על הדרך.

ברגע שעולים על הדרך,

משם אין גבול.

אני חוזר על זה בימים האחרונים, כשהתחלנו תוכנית חדשה,

שאלה שעובדים עצמאיים,

היות והקדוש ברוך הוא זן ומפרנס את הכול

במזונות קצובים,

ולא חייבים לעבוד חודש בשביל לקבל את מה שקצוב,

אז עובדים שבוע ולומדים שבוע.

עובדים שבוע ולומדים שבוע.

בתוכנית יוצאת לפועל, בשבוע הבא כבר יהיו 12 איש

שהחליטו שהם מפסיקים לעבוד חודש שלם,

והם יעבדו שבוע וילמדו שבוע,

וכן הלאה.

אז הם עולים על הדרך

ומכאן לשמים הגבול.

ואנחנו מכינים להם עכשיו תוכנית לימודים

עם מספר רבנים במספר תחומים ונושאים,

ויהיה להם סדר מעמוד השחר

עד אחרי ערבית,

כל יום מלא,

תפוקה מלאה

של תורה, מוסר,

מידות, הלכות וכו'.

אז מי שרוצה להצטרף,

יכול להצטרף.

ובעזרת השם יתברך, צריך רק את ההתחלה.

ברגע שמתחילים לעלות על הדרך

ולא רוצים לזנוח אותה, הקדוש ברוך הוא מעלה את האדם

לשיאים שהוא ראוי להגיע אליהם

לפי מה שנתכוון הקדוש ברוך הוא בתחילת בריאתו.

רק אל תפריע לקדוש ברוך הוא להרים אותך גבוה גבוה מאוד.

רגע, בתוכנית הזאת אתה רואה לתת את הקדוש בשבוע אחרי זה?

עבודה.

אמרתי, אני מבטיח להם גם שיתעשרו.

שיתעשרו.

לא רק זה,

אני קורא לכל אלה ששומעים אותי

שגם

יצלצלו לפה לבקש את אלה שזוכים ללמוד בצורה הזאת,

לקחת אותם לעבודה.

וברוך השם, הם כבר לבד, יצררה סידר להם, שניים כבר צלצלו אליי, סימסו לי,

שקיבלו עבודות

לאין שיעור. פתאום, פתאום רוצים אותן, ודווקא בשבוע שכבר אנחנו קבענו.

ושניים כבר לא התפתו.

אמרו, לא,

ניתן לכם מישהו אחר.

אמרו, טוב, נחכה לכם עוד שבוע.

שבוע בארץ,

שבוע בחוץ לארץ.

אין עבודה.

חוץ לארץ.

אנחנו עולים לשמיים,

נמצאים שם השבוע, יורדים

מוצאי שבת.

רבי חנניהו ברגשי אומר,

עושה הקודש בו אחוז הכל ישראל,

פי כוח ארבונו תרבוסו,

שנאמור אדוני רחם וסלאם מען ספגו יגדיל תורה ויעליר.