שולי הייתה טובה לנו
תאריך פרסום: 27.01.2014, שעה: 07:41
http://live.shofar-tv.com/videos/3519
27-1-14
"כי השוחד יעוור פקחים ויסלף דברי צדיקים" כאשר אנשים בעיר חוטאים בגזל ובחמס, יבוא השופט וישפטם, יענישם ויתקנם, אבל כאשר השופט יחטא וישחית מעשיו, מי ישפוט אותו? כאשר אנשים חולים ונופלים למשכב, יבואו רופאי העיר וירפאום, אבל כאשר הרופאים בעצמם חולים מי ירפא ומי יחלים? אם פורצת שריפה בעיר יבואו הכבאים ויכבו את האש, אבל אם תפרוץ השריפה בבית הכבאים, והמכשירים יעלו באש, מי יכבה? כאשר האדם עושה עבירה ועוד לא פגע בשכלו, יבוא שכלו וייסרהו עד שירפאו, אבל אם גם השכל נפגע איך ישוב בתשובה? העובר עבירה ואינו דואג מאותה עבירה, סוף שהיא גוררת עבירות הרבה. האדם צריך לפחד לא רק מן העבירה עצמה שהוא עושה, ומן העונש שיבוא לו על כך, אלא עוד יותר יפחד ממה שה עבירה מטמטמת את ליבו, מטשטשת את דעתו ומשבשת את שכלו. מעוותת את נשמתו ופוגמת אותה. אם שכלו משתבש הרי פתוח ומוכן לכל עבירות שבעולם, שכן כל גופו וכל בנינו הרוחני נופל בשבי תחת שלטון היצר. הידיעה הזאת חייבת להפחיד ולהרתיע את האדם, עליו לשנן לעצמו תמיד כי הוא נברא מאת הקב"ה ישר ואילו העבירה מעקמת אותו, ע"י העבירה הוא גורם לשכלו שישתבש, הוא גורם שמחשבתו תתעקם עד שלא יוכל לחשוב בצורה ישרה אל נקודת האמת. ע"י העבירה הוא הופך את השכל ממכשיר שצריך לכוונו לדרך הישר והטוב לגורם המסיתו ומדרבנו לדבר עבירה, כי השכל המשובש יתייצב לו תמיד כסנגור למעשיו, תמיד ימצא לו צידוק למה הוא עובר עבירות.
דוד המלך ע"ה אמר, "הן אמת חפצת בטוחות", פירש הרב אברהם אבן עזרא ז"ל, אע"פ שחטאתי אמונת ליבי באלהותך לא השתבשה, וזהו אשר תחפוץ ותרצה מן האדם, וברש"י ז"ל - והריני מודה על האמת כי חטאתי. ומובא בגמרא בסוטה כ"ט, אמר רב הונא, כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו, העבירה חוזרת משבשת את הדעת, גורמת לו להתרגל עמה עד שאין לו שום נקיפת לב ואינו מתנחם על הרעה כי כבר הותרה לו. אינו מסוגל להכיר בחומר העוון ואינו מחשיב את החטאת לחטא, העבירה השחיתה את דעתו ושכלו וטמטמה את רגשותיו, אינו מסוגל להתרגש ולהגיב על מעשיו, במרוצת הזמן הוא מתאחד ומתמזג עם העבירה ונעשים כאחד. כמו שכתוב "אך הבל בני אדם כזב בני איש המה מהבל יחד", אם באו לעלות במאזניים הם והבליהם שווים. האדם העושה הרע והרע נעשים חטיבה אחת.
אמרו חכמים ז"ל, אשרי אדם שהוא גבוה מפשעיו ולא פשעיו גבוהים ממנו, יש אדם שהפשעים שלו כבר נשתרשו בו כל כך עד שהחריבו את נפשו ושכלו והשתלטו על כל מהותו הפנימית, עד שאינו מרגיש בכלל כל סתירה בין מעשיו לבין המצפון, עבירותיו גבהו וגבהו מעל ראשו, השכל כה נהרס ונשחת עד שאינו מגיב על כל פשע, ואדרבא עוד מסייע לו בכך. אשרי אדם שהוא גבוה מפשעיו, ששכלו לא נכנע תחת יצרו, שהעבירה עדיין לא שולטת עליו, שהוא מרגיש ויודע שהוא חוטא ואפילו שהוא מחזיק עוד בעבירה, אולם כל עוד ליבו נוקפו על העבירה, כל עוד יש לו רגשי חרטה יש לו סיכויים שיחזור בתשובה באיזה זמן.
תנו רבנן, מנין לדיין שלא יעשה סנגורין לדבריו? תלמוד לומר מדבר שקר תרחק. ורש"י מפרש, אם דן דין וליבו נוקפו לומר שהוא טועה, לא יחזיק דבריו להביא ראיות להעמידם, שהוא בוש לחזור, אלא לכל צדדים יחזור להוציא דין לאמיתו בגלל הבושה מה יאמרו הבריות, שמא יוציאו עליו שמועה שאין חכמתו מרובה ואין שכלו חזק להבין את דברי התורה, הרי עלול שלא לחזור מדבריו אפילו שיודע שטעה בדינו, ומחמת הבושה הרי הוא מתאמץ להצדיק את טעותו, לכן דיין לא יעשה סנגורין לדבריו במקום שהוא טועה אלא יודה על האמת. וזה מרבה להביא ראיות לדינו המעוכב ולפסקים המשובשים, וע"י זה הוא משבש עוד יותר את שכלו, עד שבמשך הזמן לא ידע כי הוא מחזיק בשקר ובאחיזת עיניים, אלא יחשוב שזוהי האמת לאמיתה, אע"פ שמלכתחילה ידע כי דן דין טעות, אבל מפני החשש לכבודו הלך וחיזר אחרי ראיות כוזבות כדי לחזק את הסברות ה מדומות, ולבסוף נעשה הוא אחד עם דעתו הטועה וסבור שכך היא האמת, כי השוחד יעוור עיני חכמים. ואינו יוצא ידי עולמו עד שיורהו צדק בהוראתו ויסלף דברי צדיקים, אינו יוצא עולמו עד שלא ידע מה מדברים. בפעם הראשונה כשהוא לוקח שוחד הוא יודע בעצמו כי שקר דינו, אבל מפני שהוא אוהב כסף אינו יכול לשלוט על עצמו ולפרוש ממנו, אולם השכל עדיין פועל אצלו, עוד הלב נוקף ומייסר אותו מפני חטא השוחד והוא רואה את עצמו כמה הוא שפל שמכר את האמת בעד נזיד עדשים, אולם במשך הזמן הוא מאבד את רגישותו, אין לו כבר תובעים שייסרו אותו ויעוררו בו התנגדות לחטא ולבסוף נדמה לו כי הוראתו טהורה ומאמין בצדקתו. "ויסלף דברי צדיקים", שלא ידע מה מדבר, שקוע כל כך בשוחד והחטא פועל עליו רושם כה עמוק, עד שדעתו נשחתה ושכלו שובש, והוא אומר דברים משובשים ולא ירגיש מה מדבר, לא יחוש שהכזב מדבר מתוך גרונו, שכן הוא איבד את כח ההרגשה וההבחנה, הוא עיוור ואינו רואה את דבריו הנובעים מן השוחד, שכלו נסתלק ממנו לגמרי, שבוי הוא בידי הטבע, אם כן מי ישפוט משפט צדק? זה מה שאמרו - אינו יודע מה שמדבר, אינו יודע את עומק כוחות נפשו, אינו יודע עד כמה נתקלקל, עד כמה נתדרדר וירד מדרך הישר. ובהגהות של הגאון ז"ל נאמר, אינו יוצא מידי עולמו עד שלא ידע מה מדברים, אם יבואו חכמים ונבונים הרחוקים משוחד ויבררו לו שהוא משוחד וששכלו נשתבש, לא יבין מה שמדברים, כבר איבד את משקל השכל היושר והאמת עד שזרה לו כל השפה של האמת, שקע כל כך בשוחד עד שנתקלקלו לו כלי האזנה, שלא יוכל להבין את עצמו ואת אחרים, משנתרחק מן האמת ונתקרב לשקר, נעשה כולו שקר עד שאינו יודע מה מדברים ומה מדברים אליו.
וזה אפשר לראות אצל דורעי שאמר ששולי נעליים היתה טובה לנו מאד, הוא משבח את שולי שנלחמה נגד הדת וביזתה את דוד המלך ואת יהושע בינון וכל מה שהיא רק יכולה להשמיץ את היהדות את הדת והדתיים עשתה, כל מה שיכלה לסכל עשתה, ובא דורעי הזה ואומר שהיא היתה טובה לנו מאד, הרב עובדיה קילל אותה בחייו, אמר ביום שהיא תפטר צריך לעשות משתה, אבל דורעי לא הולך כמו דעת מרן, הוא מבין אחרת, הוא מבין ששולי היתה טובה לנו, שמעתם? לספרדים היא היתה טובה, האשכנזים לא היו טובים הוא אומר, שמעתם כזה דבר? נו, זה לא יאומן כי יסופר אבל למדנו שהשוחד יעוור והחניפות מתירה גם להחניף בשביל שאולי יצא מזה משהו בעיני החילונים ואולי הוא יוכל להתקרב ללפיד, ממשיך דרכה של שולי, ועוד מעט הוא יגיד שגם לפיד טוב לנו מאד, אין כמוהו. מין במינו, חוזר וניעור.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...