"וגר לא תלחץ כי גרים הייתם בארץ מצרים". חובת האדם להרגיש בשמחת חברו ובצערו, כשם שהוא מרגיש כשהם נוגעים בו הצער והשמחה. כמו שנאמר, "ואהבת לרעך כמוך" כמוך ממש. ודבר זה אי אפשר, עד שיביא את עצמו לידי הרגש מה שמרגיש חברו, עד שירגיש בקרב נפשו שמחה וצער באותה מידה שחברו מרגיש בהם.

והנה בלחץ הגר אי אפשר לאדם להכיר כהוגן טעמו רק אם בהיותו בעצמו גר כמוהו, על כן מעירה התורה כי בנידון הזה יש לנו הכרה שלמה בדבר ובלחץ של הגר, מפני שגם לנו היה לחץ כזה, ורק על ידי ההזכרה הזאת נוכל להגיע עד סוף האזהרה של לחץ הגר, "וגר לא תלחץ" למה? "כי גרים הייתם בארץ מצרים", אתם יודעים את הטעם של גירות, גם היום שיש גרים בחו"ל, יש גם גרים בארץ, בעלי התשובה הם גרים אצל החרדים, נחשבים סוג אחר, והם מרגישים גרות, לא מקבלים אותם לכל מוסד לכל מקום, אז ממילא אם אדם ירגיש את הגירות, יתבונן בה, יבחינן בה, יהיה לו קל אח"כ להרגיש מה מרגיש הגר, ולכן גר לא תלחץ כי גרים הייתם בארץ מצרים. אני לא מתמקד לפתוח את זה יותר מידי, אבל כל אחד יתבונן מה זה גירות, איך היה השעבוד במצרים, מה עברו ישראל, כמה זה קשה מאד, ממילא יהיה לו קל להבין למה לא ללחוץ את הגרים.

הכלל הזה אינו משמש בתור עצה בלבד לזכור לחץ עצמו כדי להיטיב לגר, כי אם זהו עצם החיוב, יחס לזולתו אינו גמור בלתי אם הרגיש את זה בעצמו וזולתו במצב אחד, אם אתה מרגיש כמו שהוא מרגיש אז אתה יכול לקיים זאת. צריך שיהיו שניהם במצב אחד ממש, רק אז יקרא שיש ביניהם יחס, לפיכך תשמעו מה כתוב, כשאדם מצטער שכינה מה אומרת, אדם מצטער השכינה מה אומרת, קלני מראשי קלני מזרועי, גמרא בסנהדרין ע"ו. ז"א הקב"ה קשה לו מאד עם זה שמישהו מצטער, והשכינה משתתפת בצער, ולמה זה נאמר קלני, בלשון כבוד, למעשה היה צריך להגיד קשה לי קשה לי, אבל אי אפשר להגיד בלשון כבוד כלפי הקב"ה קשה לי, אז אומרים קלני, קל לי, קל לי, בהיפוך כמו בלשון סגי נהור. אז הפירוש הוא שלמעשה הקב"ה משתתף בצער של מי שמצטער.

מקור הטוב מתאחד עם האדם להשתתף כביכול בהרגש שלו על ידי קלני, כלומר שיהיה שם למעלה אותו רגש שהאדם שקוע בו, ממש כביכול יש אותו רגש למעלה מה שמרגיש פה, כי רק על ידי זה באה ההשתתפות, איך תשתתף בצערו אם אתה לא מרגיש, איזו השתתפות זו?

והנה אין לנו שעה בעולם שלא יהיה בה שמחה וצער בבת אחת, שמחה מאיש זה וצער מאיש אחר, אין אדם ששמח בכל הברואים כולם, גם אין הקב" השמח מכל הברואים כולם, ועל כן אין במקור הטוב שמחה שלמה, ותמיד מתערב בה צער, לפיכך אמרו חז"ל על הפסוק "ישמח ה' במעשיו" שמח ה' במעשיו לא נאמר, ישמח ה' במעשיו, בלשון עתיד, עכשיו הוא לא שמח, רק כשהבריאה תהיה שלמה והשמחה תהיה שלמה בלי שום תערובת של קלקול וצער, אז ישמח ה' במעשיו, אבל עכשיו לא לבד שאין השמחה שלמה, מפני שבשעת שמחה מאיש זה יש צער מאיש אחר, אלא גם בלי זה אין השמחה גמורה גם מצד אדם זה עצמו בעל השמחה, גם אם נמצא אדם שנמצא בשיא השמחה, גם האדם הזה לא רק מבחינת שיש אנשים שיש להם שמחה ויש אנשים שיש להם צער אז יש צער למעלה, אלא גם אם נמצא אדם שיש לו רק שמחה, ואמרנו דוגמא לזה, כן, מדומיינת קצת, כן, יש כאלה ברסלבים שרוקדים ברחובות בכל מקום והם אומרים שמצוה להיות בשמחה ורוקדים רוקדים רוקדים, אז אפילו אם נמצא אחד כזה שרוקד 24 שעות כל ימי חייו, וכל הזמן הוא בשמחה בשמחה בשמחה והוא עולה משמחה לשמחה לשמחה לשמחה לשמחה לשמחה כל הזמן שמחה, אפילו אם נמצא אחד כזה, עדיין התנא דבי אליהו אומר, אליהו הנביא אומר, שהקב"ה מוחא כף אל כף ואומר, מה זה כף אל כף, כמו מתאבל, אוי אוי אוי, מוחא כף אל כף הקב"ה ואומר, מה הוא אומר? הוא אומר מתי יתמלא כל העולם כולו כאברהם אבינו, מה אתה שמח, הגעת לדרגה של אברהם אבינו? אז על מה אתה שמח? וה' לא אומר עליו ,הוא אומר על כולם, מתי יתמלא כל העולם כולו כאברהם אבינו, אחד היה אברהם, האדם הגדול בענקים, אחד היה אברהם, "ומצאת את לבבו נאמן לפניך", אין, רק אחד מצא הקב"ה. מתי יתמלא כל העולם כולו כאברהם אבינו. אז לא רק מזה שיש אנשים בצער ואנשים בשמחה אז אין שמחה למעלה גמורה, אפילו אם נמצא אחד שהוא רק בשמחה, אבל למה הוא לא הגיע לאברהם אבינו? אז מה השמחה אם הוא לא הגיע לאברהם אבינו? אז הוא רקדן וזמר, יפה, נו מה זה אומר, יש כאלה הרבה רקדנים וזמרים.

לפי זה אפילו אם יגיע האדם לידי מעלה רמה שהבורא ישמח בה, כמו שכתוב "קודש אבריך הוא חדי בפלפולא דאורייתא, כתוב בזוהר הקדוש במפורש שהקב" השמח בפלפול של התורה, כשהבנים שלו יושבים ועוסקים בתורה ומתפלפלים בתורה, כתוב במפורש שקודשא בריך הוא חדי – שמח. אז גם אם יגיע אדם למעלה רמה כזו ואפילו אם יגיע בגדולתו למעלתו של שלמה המלך המאושר בחכמה ובכל טוב, הוא לא רק היה מאושר בבחינה כמו שאנחנו אומרים, אה, איזה אושר, לא, מאושר זה מי שחתמו עליו שהוא מאושר – שאישרו אותו, אעפ"כ באותה שעה עצמה אין קץ לצער שמצטערים עליו למעלה, שמעתם? אחד שהוא שמח, עוסק בתורה, והגיע לדרגה של שלמה המלך, עדיין הקב"ה מוחא כף אל כף כאדם שאין לו תנחומין והוא בוכה ומכה בכפות ידיו להכריז על צערו הנורא, מדוע לא זכה אדם זה להיות כאברהם אבינו, מדוע לא הגיע למדרגה היותר רמה.

והנה נתחייבו ללכת בדרכי ה' וללמוד ממידותיו, ולכן אף אם יראה אדם את חברו בתכלית האושר שבזמננו, ואפילו אם יראה אותו דומה לשלמה מלך ישראל בכל הגדולה בחכמה, במלכות, באושר ובכבוד, ודאי שצריך להכניס בליבו שמחה רבה ונפלאה על אושר חברו, מכל מקום באותה שעה עצמה צריך להצטער ולמחוא כף אל כף, מתי יהיה זה כאברהם אבינו, בין בגוף בין בנפש, בין בחכמה בין בהצלחה.

בגוף היה אברהם אבינו ממרמר ומסגף את גופו לא ליהנות מהעולם הזה, בנפש שלו הוא מסר את נפשו לעבודת הבורא יומם ולילה ללא הפוגה, ללא הפוגה, אייי, כמה מסר אברהם אבינו את נפשו בשביל אנשים שהוא לא מכיר, לא מכיר בכלל, עובדי עבודה זרה, מה לך ולהם, יש לך משפחה, שבע ממשפחה, בשביל מה אתה כל כך טורח והולך, שיהיה משוגעים יש משוגעים, מה לך ולהם? לא, הוא מוסר נפש בשביל הקב"ה להכיר לעולם את הקב"ה מרוב אהבתו את ה' יתברך. איייי.

יש אנשים שלא מבינים ענין כלל וכלל, אדם משקיע עשרות שנים מחייו בשביל כלל ישראל, ואחרי כל ההשקעה הזאת אנשים לא רואים בזה שום דבר, מה זה לא רואים? באים מבקשים ברכה, מבקשים ברכה נו מקבלים ברכה, ובד"כ זה עוזר, נו, אז אומרים יישר כח תודה, כותבים איזה צעטלה ואומרים פם פרם פרם פפם, כך היה ויופי, כן, ואתה מוכן להתנדב לעשות גם בשביל שהמהפכה תמשיך, אתה מוכן לעשות פעולות דברים, כמו שעשו בשבילך בהתנדבות כל כך הרבה שנים האם אתה גם מוכן לעשות בהתנדבות הרבה שנים, אתה מוכן לחלק דיסקים? אתה מוכן לתרום? אתה מוכן בגופך? אתה מוכן בממונך להמשיך את הפעולה הנפלאה של אברהם אבינו ולהביא את עם ישראל לאביהם שבשמים, או שאתה קוטר רק רואה מה אתה עושה ומה אתה פועל ומה אתה משקיע ומה אתה משתדל, בלי להבין בעצם שאתה לא נותן אפילו פרומיל קטן ממה שנתנו לך, בן אדם לא מבין את זזה.

בזוהר הקדוש בפרשה הבאה תקראו מה שכתוב על מי שמחזיר בתשובה, שהוא מקיים את כל העולמות כולם, כל העולמות כולם מתקיימו בזכותו, חוץ מהדברים הרבים שנאמרו שם, נו, אתה מרגיש חובה על זה, משהו אתה עשית בתמורה? שום דבר, אנשים חיים את חייהם, גם יכולים להעביר ביקורת ולומר כך, ונראה לי ולא נראה לי ויש לי שאלה ויש לי תהיה ויש לי תמיהה ויש לי קשקשתה, ויש כאלה אפילו יוצאים נגד, ומבטלים את הכל, ואומרים שזה גורנישט מיט גורנישט וכו' וכו', ' אומר ככה, אתה אומר לא נכון, אתה לא מבין, אתה לא מבין, מה שכתבת בפרשת תרומה זה לא נכון, מה פתאום, זה לא נכון, למה, למה הוא הקים מפלגה, מה פתאום הקים מפלגה, אם הוא הקים מפלגה אז הכל לא שווה, מה פתאום, לא שווה שום דבר, אבל תקראו מה ה' אומר, לא מעניין אותנו מה ה' אומר, אנחנו אומרים, אנחנו החלטנו שככה הם הדברים, זהו, לא יאומן כי יסופר.

אז אברהם בין בגוף בין בנפש, בין בחכמה בין בהצלחה, כמה חכמה היה לאברהם אבינו, שהוא השיג מדעתו הכל והתחיל לבד בכל העולם כולו לשוטט ולהגיד את דברותיו כדי לשכנע את האנשים, ועשה כל פעולה שרק אפשר, הקים מלונות, מלוניות, אוהלים פתוחים לארבע כנפות, שיכנסו אנשים ויתן להם אוכל בחינם, יתן להם דיסקים בחינם, שיכירו את הבורא, שיכירו את הבורא. ובהצלחה שלו שהצליח לשכנע עולם ומלואו, להכיר בבורא ומאז ועד היום רבים העמים שהיו עובדי אלילים הפכו להיות מאמינים באל אחד, הרבה מאד, הרבה מאד, מיליארדים, מיליארד עד היום, זה הצלחה גדולה מאד של אברהם אבינו ע"ה. אז כל אדם צריך להצטער תדע לך שה' מוחא כף אויויו למה אתה לא הגעת, לאברהם אבינו, אפילו אם תהיה שלמה המלך אבל לא הגעת לאברהם אבינו.

ואכן נזכרה ההלכה הזו במשנה למעשה, שאם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו אין אתה יוצא ידי חובתך. אם אדם שוכר פועלים ואומר להם מזונותיכם עלי, ווי ווי ווי, המשנה אומרת שגם אם תעשה להם ליהודים האלה סעודה כסעודת שלמה בשעתו, אין אתה יוצא ידי חובתך. למה? רק אם תגיע אותם לאושר של אברהם אבינו, שאברהם נתן להם לאכול לשונות בחרדל, הוא שחט שור ונתן רק את הלשון, שזה הכי טעים שיש בשור בחרדל, אם שלמה היה מגיש את זה כל יום על שולחנו לא היה נשאר פרות וכבשים, לא היה שום דבר כבר מרוב שהיה צריך לתת, אבל אברהם אבינו נתן את המקסימום. אז אפילו אם תרומם את הפועלים שלך שהבטחת להם מזונות עד מעלת שלמה המלך, זה לא מספיק, ושלמה המלך היה לו 300 כור סולת ו-600 כור חיטה, מה לא נתן להם על שולחנו, אוכל למכביר, כל זה כלום לעומת מה שהביא אברהם אבינו. שלשים ושישים.

לפיכך הורו לנו חכמים ז"ל, תורת השמחה ובקשתה בסעודת חתן וכלה.

עכשיו בואו נראה כהמשך לדברים עוד ראיה ,מה הורו לנו חז"ל כשאנחנו נמצאים בשמחה של סעודת חתן וכלה. אם יסב איש בסעודת שלמה מלך ישראל, היושב על כסא מלכותו, והוא חכם מכל אדם, וה' נראה אליו, ולשמחתו ולאשרו ביום חתונתו, ושמחת ליבו, אין כל דמיון בכל העולם, עדיין הורו לנו חז"ל שמי שישתתף בסעודה של שלמה המלך כשהוא מתחתן, כמו שהיה אז ששבוע ימים הוא עשה משתה לכל ישראל, צריך להפיל תפילה לפני קונהו, ולומר, "שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם. למה? זה עדיין לא השמחה כמו שהקב"ה שימח את אדם וחוה בגן עדן, לכן מבקשים מה', זה לא מספיק מה שאנחנו רואים פה, "שמח תשמח רעים האהובים" כמו ששמחת, כמו ששימח יצירך בגן עדן מקדם, מפני שהוא צריך להרגיש שעדיין שמחה זו אינה שלמה, יש עוד מקום לשמחה יותר גדולה. אז אתה משמח אבל יודע שעדיין השמחה לא שלמה ויש עוד יותר מזה. וצריך לכאורה למחוא כף על כף מדוע לא הגיע שלמה המלך למדרגתו של אדם הראשון קודם החטא. בגן עדן. כי השמחה שתהיה לעתיד לבוא היא השמחה השלמה שהיתה לבכיר הנבראים אדם הראשון קודם חטאו, אז תשוב כל הבריאה לתיקונה, ורק על המצב ההוא נאמר "ישמח ה' במעשיו" כי זוהי שלמות האדם, כפי הכוונה האמיתית ורק המצב הזה ראוי לשמחה גמורה.

שמח ה' במעשיו לא נאמר, אלא ישמח ה' במעשיו, וצריכים להתבונן עד היכן הדברים מגיעים, כי הנה לפני דברי חז"ל הללו, לא היתה שמחה כביכול לפני הקב"ה מראשית הבריאה ועד עתה, וגם לא תהיה עד לעתיד לבוא, ובזה נכלל גם הזמן של מתן תורה. אמנם נשתלמו  ישראל שלמות גמורה ופסקה זוהמתם, וחזרה עטרת האנושות ליושנה, לא כמו להחזיר עטרה ליושנה של היום שזה אחרי החטא, אלא לפני החטא, כמעלת אדם הראשון לפני החטא, והקב"ה נתגלה לפניהם, וכולם שמעו מפי הגבורה דברי אלהים חיים, אעפ"כ גם על אותה שעה עדיין קיים הכלל הזה ששמח לא נאמר אלא ישמח ה' במעשיו.

אכן במתן תורה היתה שמחת ישראל גמורה ושלמה בלי שום פגם, ואביהם שבשמים כביכול נענע להם בראשו ושמח עמהם, אבל במסתרים לא הגיעה עוד השמחה האמיתית לעצם טהרתה, מפני שהיתה עדיין האפשרות לסור מן הדרך, וכמו שהיה אח"כ כשעשו את העגל.

מציאות האפשרות לסור מן הטוב גם זה לא טוב, והשמחה נפגמת בכך, רק לעתיד לבוא כשתגיע האנושות לרום תכליתה, בלי אפשרות לסור הצידה, אז ישמח ה' במעשיו.

עכשיו נוכל להבין, שחובתנו, חובת האדם לשמוח בשמחת חברו, הכוונה היא שלא יהיה מלא שמחה באושר חברו, בכלל היום אני לא יודע אם יש אנשים שיכולים או מסוגלים או רוצים לשמוח באמת בשמחת חבר, השמחה תמיד מהולה בקנאה, לא תמיד יכולים לשמוח ממש, אבל נגיד שבן אדם מגיע למצב שהוא יכול לשמוח, אז חובת האדם לשמוח בשמחת חברו איננו שיהיה מלא שמחה מאושר חברו, שהרי זה אינו מתאים כלל אל האמת, כי לפי ההשקפה הנכונה אין חברו  מאושר כלל בחלקו, וכל זמן שלא הגיע למעלת אברהם אבינו, בגוף והנפש, והוא עודנו חסר ועני, והרבה יש להצטער עליו, ואיככה ישמח על זה על מצבו של עכשיו?

אלא שחובת השמחה היא רק כנשיאת עול עם חברו, להשתתף בשמחתו, להשתתף בצערו, לשאת בעולו גם יחד. מאחר שהוא עתה סוף כל סוף במצב של שמחה, אז תשמח עם מה שהוא שמח. אבל צריכים אנו לכל הפחות להיטיב את ליבו ולשמח אותו כדי שישכח את רישו, שהוא עדיין לא אברהם אבינו, אבל אנחנו צריכים לשמח אותו בקטע הזה ולהשכיח ממנו בשעת השמחה את הריש שלו.

לכן גם זוג שמתחתנים אז יש להם הרבה חששות, האם הבנין יהיה בנין עדי עד, יש הרבה מתגרשים, יש כאלה שלא מצליחים להביא ילדים, לך תדע אם הזיווג יעלה יפה, הם הם לא יודעים, מאד מודאגים עם השמחה של החתונה, אבל מתגנבת פה ושם ספק, יסתדרו עם המשפחות, אם ההורים, איפה יגורו, מה יהיה להם, הרבה ספקות יש, וצריכים להשכיח מהם כרגע את כל היגון והצער ומה שעלול להיות וכו' וכו', ולעודד ולברך וכו' וכו', לשמוח ולשמח.

ואל יעלה על דעתו המשמח כרגע את מה שחסר לו למי שהוא צריך לשמח אותו, על כן צריך שתהיה בליבנו דאגה וצער עליו, אבל בפנינו צריך שתהיה שמחה. כי באמת לך תדע מה יקרה עם הזוג הזה, הרי אנחנו שומעים מקרים ה' ירחם, מתחתנים ואחרי חודשים ספורים כבר מתגרשים. אז אי אפשר להדאיג אותם, צריך לשמח אותם עכשיו, אבל בלב יש דאגה, בלב עדיין יש דאגה, למה כי אין שמחה שלמה, אין שמחה שלמה, רק באחרית הימים שאז ישמח ה' במעשיו נוכל לשמוח גם אנו בשמחה שלמה, לא יהיה שטן ולא יצר הרע ולא מלאך המוות והכל יהיה שלם ומושלם, ואז יתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בכל העולם, וכולם יכירו וידעו וה' אחד ושמו אחד, הכל יהיה זיי גזונט, אבל זה יהיה רק באחרית הימים, בינתיים תזכרו דבר אחד, למה אנחנו לא כאברהם אבינו, הקב"ה מוחא כף אל כף, כף אל כף, אייי, תראה איך הוא מבסוט, מבסוט שהוא לומד מבסוט שהוא עושה מבסוט, אבל איפה הוא ואיפה אברהם אבינו.

לכן אמרו  חכמים, חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.