חובות הלבבות - שער הבטחון | ג | הקדמה
תאריך פרסום: 05.03.2014, שעה: 12:45
בס"ד 05-03-2015 חובות הלבבות- שער הבטחון ג'- הקדמה- 05-03-2015
שיעור שלישי שער הבטחון:
"ומהם: שהבוטח באלוקים יביאנו הבטחתו עליו;
א. שלא יעבוד זולתו,
ב. ושלא יקווה לאיש,
ג. ולא ייחל לבני אדם,
ד. ולא יעבדם להתרצות אליהם,
ה. ולא יחניף להם,
ו. ולא יסכים עמהם בבלתי עבודת האלוהים,
ז. ולא יפחידהו עניינם,
ח. ולא יירא ממחלוקותם.
ט. אבל יתפשט מבגדי טובותם וטורח הודאתם וחובת תגמולם.
י. ואם יוכיח אותם - לא יזהר בכבודם,
יא. ואם יכלימם - לא יבוש מהם,
יב. ולא ייפה להם השקר.
כמו שאמר הנביא ישעיה: "והשם אלוהים יעזור לי, על כן לא נכלמתי, על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש". ואמר יחזקאל: "אל תירא מהם ומדבריהם אל תירא". ואמר: "מדבריהם אל תירא ומפניהם אל תחת". ואמר ירמיה: "אל תירא מפניהם". ואמר: "אל תחת מפניהם". ואמר יחזקאל: "כשמיר חזק מצור נתתי מצחך לא תירא אותם לא תחת מפניהם".
אז זאת אומרת אמרנו שיש כמה תועלויות אתם זוכרים, הן בתורתו והן בעניין העולם במי שבוטח בהשם, אז אמרנו שהתועלת התורה זה מנוחת נפשו ובטחונו על אלוקיו, כמו שעבד חייב לבטוח על אדוניו וכו' וכו',
עכשיו אנחנו לומדים עוד מה המעלה והתועלת שיש לאדם הבוטח בהשם,
"ומהם, שהבוטח באלוהים יביאנו הבטחתו עליו",
מה שהוא בוטח בהשם יביא אותו לידי כך.
"שהוא לא יעבוד זולתו!!!"
לא עובד!! רק את הקב"ה!! "כי לי בני ישראל עבדים" עבדיי הם! ולא עבדים לעבדים!!
מה עדיף; עבד למלך או עבד לעבד?
עבד למלך! מה שיש למלך יש לעבד, עבד לעבד - מה שיש לעבד יש לעבד,
מה עדיף?
עבד למלך.
לכן אני בחרתי להיות "עבדא דקודשא בריך הוא!".
אז אומר: "הבוטח באלוקים יביאנו הבטחתו עליו;
א. שלא יעבוד זולתו,
ב. ולא יקווה לאיש",
לא תולה תקוות באף אחד, יש רק "קווה אל השם חזק ויאמץ לבך וקווה אל השם" אין! לא יקווה לאיש.
ג. "ולא ייחל לבני אדם"
יש אדם מייחל: "אולי פלוני יבוא אליי, אולי יתמוך בי אולי יעזור לי, לך תדע, אולי זה אולי זה",
כל הזמן חי בדמיונות, כל הזמן מחפש; מאיפה יבוא לו ישועה? מאיפה יקבל עזרה? מאיפה יהיה לו זה?,
- לא! מי שבוטח בהשם - לא מקווה ולא מייחל לאף אחד.
ד. "ולא יעבדם להתרצות אליהם",
כי מי שלא בוטח - הוא עובד עם אנשים באופן שהוא רוצה לרצותם,
למה?
"שמור לי - ואשמור לך" ושונר על יחסים על קשרים זה וזה... לא אמיתי כאילו יחסי אנוש אלא אינטרסים,
למה?
כי הוא לא בוטח בהשם!
אבל אם הוא בוטח בהשם - הוא לא צריך לעבוד אותם בשביל להתרצות אליהם!. מה, אני צריך לעשות כל מיני תחבולות שירצו אותי ואני יתרצה לפניהם? מה פתאום?!
ה. "ולא יחניף להם",
כי המחניף - לא מאמין בהשם!, מחניף - הוא לא מאמין בהשם,
למה?
הוא יותר גרוע מעובד עבודה זרה!,
למה הוא יותר גרוע מעובד עבודה זרה?
כי העובד עבודה זרה, עובד עבודה זרה אחת, זה - אין סוף לנעבדיו!, אין סוף! הוא עובד את משה ואת יוסף ואת דוד ואת שלום את הזה ואת זה - את כולם הוא עובד!, כי מחניף לכולם!
למה הוא מחניף?
שמא יתנו פעם בתמורה לזה משהו, יפצו אותו, יתנו לו, יזמינו אותו, או שיציעו לו, מחניף או שרוצה להוציא מהם איזה טובה עכשיו, הוא לא סומך על הקב"ה - אז הוא מחניף!
אבל מי שבוטח בהשם - לא יחניף לבני אדם!. חוץ מהגנאי וחוץ משלא יבוא לפניו חנף, "וכת של חנפים לא מקבלת פני שכינה", עם כל הרעות והחולות שיש בזה, אבל הוא לא זקוק בכלל הבוטח, כי המחניף - יש לו אינטרס!, הוא לא מחניף.
שאלה: (לא שומעים)
הרב: לא תלוי, יש אחד שאינו אומר את האמת - בגלל שהוא מחניף!, בגלל שהוא פוחד להגיד את האמת כי היא תעלה לו ביוקר,
אבל יש אחד שמשבח מישהו שלא ראוי לשבח,
למה?
בגלל אינטרס! או בגלל פחד או בגלל משהו כזה,
אז הוא מחניף הוא ואמר: "כן, הוא בסדר, הוא כזה.. ברוך השם כן – כן",
אתה מבין מכרט, "לא יחניף להם".
ו. "ולא יסכים עמהם בבלתי עבודת האלוהים" ,
יש אנשים שכל דבר הם מאשרים ואומרים: "כן, נכון, כן – כן",
הוא מסכים עמהם!
למה?
כי טוב; למה נגיד לצאת חוצץ נגד מה שהוא אומר? מה אכפת לי להגיד שהוא צודק? הרי הפסד אין מזה אולי רווח אולי רווח.
אבל הבוטח - אין אצלו! הוא אמיתי, הוא לא יסכים עם אף אחד בלתי עבודת האלוקים!.
אם זה בעבודת האלוקים ואתה עובד את האלוקים ואומר דברים שהם שייכים לעבודת האלוקים - על זה הוא יכול להסכים,
דברים שהם לא עבודת האלוקים - הוא לא מסכים לא איתם ולא בכלל. לכן הוא לא יסכים עמהם בבלתי עבודת האלוקים, רק בעבודת האלוקים.
ז. "ולא יפחידהו עניינם",
אחד אומר: "תגיד למה אתה צריך להגיד את זה? בשביל מה? שיצאו נגדך ועניינים ויגידו עליך ויעשו לך, מה זה?"
- "הבוטח - לא יפחידהו עניינם!!" מי אתה שאתה יכול להפחיד אותי? מה אתה יכול לעשות לי? בלי גזרת השם יתברך - לא יכול אדם להזיקני!, ובלי גזירת הבורא יתברך – אין מי שיטיבני, אדם הבוטח בהשם - הוא לא מפחד משום עניין!!
- "תשמע, הוא מסוכן! הוא עובד במשטרה, ההוא ככה, זה אשתו עורכת דין, זה ככה, לא כדאי לך, אל תסתבך אתו, אל תסתבך אתם, אל תגיד להם, אל תתערב, לא כדאי לך, אל תתתתתתתת--"
כל הזמן! אתה מבין למה?
כי אין לו בטחון!!. מי שיש לו בטחון - לא מפחד מעניינם.
ח. "ולא יירא ממחלוקותם".
הוא לא מפחד שיחלקו עליו, והוא גם לא פוחד להיחלק מהם, גם אם הוא יישאר לבד, ולא יירא ממחלוקתם. אתם לא רוצים? לא צריך! יש לי אחד וזה מספיק, זה יותר מדי, יש לי מספיק עבודה לעבוד לפניו, אני מאוד עסוק! תעשו טובה תעופו מפה!
שואלים: (אז מי ישמע אותו?)
הרב: מי צריך לשמוע אותו?
השם!, רק השם צריך לשמוע אותך,
שאלה: (לא שומעים)
הרב: מה אכפת לנו? זה אמת של עבריינים, אנחנו מדברים על האמת שבתורה, מה אתה בא לי עם קווקאזים עכשיו? אנחנו.....
מי שלא רואה אתנו עכשיו בשידור, שיידע שאני מדבר עכשיו עם קווקאזי.
ט. אבל אומר: "יתפשט מבגדי טובותם"
מה זה "יתפשט מבגדי טובותם?"
הוא לא חייב להם טובה, הוא פושט את בגדי הטובה שהוא צריך לתת להם, הוא לא צריך לתת להם כלום, "אני לא חייב לאף אחד שום דבר מותק, אני חי בזכות עצמי!", כי אם עושים לך טובה כאילו הלבישו אותך בגד, כי אם עושים לך טובה כאילו הלבישו אותך בגד, אתה צריך חביבי על כל מה שקבלת מהם טובות, אתה צריך להתחיל להחזיר, הוא - אין לו בעיה! הוא פושט הכל, "איזה טובות? מי יתן לי טובה? לא צריך טובות!, לא תלוי באף אחד, אני עם הבורא! הוא זן הוא מפרנס הוא הכל מספיק לי די והותר, מה? אני צריך לקחת מ"בורות נשברים אשר לא יוכלו המים?!" יש לי את הקב"ה! הוא המקור לכל הבריאה כולה, אני צריך לפנות - אתה מבין - לאנשים?! "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא?" נשמה באפו - סתום לו את הנוכרה - הלך!. דקה אחת הוא לא חי, שיהיה הרקולס, סגור לו את האף - תראה מה יהיה.
י. אז הוא אומר: "יתפשט מבגדי טובותם וטורח הודאתם"
הוא גם לא צריך לטרוח הוא לא צריך להודות, "תהיה בריא תהיה בריא, תודה רבה תודה רבה תודה רבה שעזרת לי תודה רבה שזה שסייעת לי, תודה רבה תודה רבה",
אם הוא בוטח בהשם - הוא לא נזקק לאנשים! לא תולה בהם, לא בוטח בהם, לא מקווה להם, לא מייחל להם לא שום דבר, ממילא הוא לא יצטרך להודות, אם עשו לך משהו - אתה צריך להודות, אבל אם אתה לא זקוק לאף אחד, ולא נזקק לאף אחד - אז אתה לא צריך להודות, אין לך טורח ההודאה. כי להודות - צריך להודות, אסור להיות כפוי טובה, אם אתה מקבל מכל כך הרבה אנשים - יש לך טורח טורח להודות!, כל הזמן אתה צריך לטרוח להודות!, פה, בן אדם שבוטח בהשם - אין את טורח ההודאה.
יא. וגם לא "וחובת תגמולם".
הוא חייב לגמול להם על מה שעשו לו, כי לא עשו, כי הוא בוטח בהשם והוא לא צריך אף אחד! אז אין לו גם חובה לגמול להם כפי גמולם שמגיע להם על מה שגמלו לו!, בקיצור, הוא חופשי! הוא פנוי, אין לו שום התחייבויות, פנאן, יש בורא לעולם - על הכפאק!.
יב. ועכשיו "ואם יוכיח אותם לא יזהר בכבודם",
כולם נופלים בזה! הוא חייב לכבד את זה אפילו שהוא צריך להוכיח אותו, הוא לא מוכיח אותו, הוא עוד מכבד אותו,
למה הוא מכבד אותו?
כי הוא פוחד שיתקלקלו יחסים, הוא פוחד שיזיק אותו, הוא פוחד שידבר עליו, הוא פוחד שזה... אבל יש את "תוכיח תוכיח את אמיתך" והוא לא מקיים את זה!,
אנשים שומעים ביזיונות מתלמידי חכמים - והם לא מוחים!
למה?
כי הם נזהרים בכבודם, ולא מוכיחים אותם!
אבל כתוב שאם בן אדם עושה דבר שיש בו חילול השם "אין חולקים כבוד לרב!" נכון? "במקום שיש חילול השם", אז אתה חולק לו כבוד? איך אתה נזהר בכבודו אם הוא לא ראוי לכבוד!?
אז רק מי שבוטח בהשם הוא יוכיח אותם ולא יזהר בכבודם!.
למה?
כי הוא בוטח בהשם, "השם אמר? אני לא פוחד מאנשים!, שיעשו ככה ויגידו ככה ויעשו ככה, למה מי הם בכלל?! מי הם?! הם תלויים בקב"ה כמו שאני תלוי, אני עושה את רצונו, אז מצבי גרוע משלהם? יותר משלהם!, אני צריך לכסות עליהם על מה שהם עושים לא טוב?"
אז לכן אומר: "ואם יוכיח אותם - לא יזהר בכבודם",
יג. "ואם יכלימם - לא יבוש מהם",
כי יש מצבים שאתה מצווה להכלים לבייש ואפילו לקלל, כמו שאומר ברמב"ם "בהלכות דעות" שאם בן אדם יש לו איזה סכסוך עם חברו במשהו כך וכך יגיד לו בינו לבינו וכו' וכו' וכו'
אבל אם זה בדברי שמים - והוא אמר פעם ושתים ושלוש - והוא לא חוזר בו בדברים שהוא עושה כלפי שמיא - מצווה לפרסמו ולחרפו ולגדפו ולקללו ברבים. ומפרסם את חטאיו!, "מפרסמים את החנפים מפני חילול השם",
אז פה כתוב: "ואם יוכיח אותם - לא יזהר בכבודם, ואם יכלימם - לא יבוש מהם",
לא מתבייש להגיד להם בפנים ולא משנה מה גודלו ומה קומתו. {אני מתכוון הרוחנית לא רק ....}
יד. "ואם יכלימם - לא יבוש מהם, ולא ייפה להם השקר".
יש כאלה שאומרים: "לא, אתה לא הבנת, הוא התכוון...",
- לא! הוא לא התכוון, זה שקר! מה שהוא אמר - זה שקר! לא ייפה להם השקר! שקר זה שקר!,
כמו הרעבנים שאמרו על הזמרים הפסולים "לא, הם אנשים טובים, הם נשמות, הם לא, הם כן- כן הם...."
מייפים את השקר, שקר! הם מחטיאי הרבים!, 25 פוסקים אמרו;
1. שהם "מחטיאי הרבים!,
2. שאסור לשמוע אותם!,
3. שאסור להשמיע אותם!,
4. אסור להזמינם אסור כלום!
והם מייפים את השקר.
אומרים על הרשע – "טוב הוא!" ועל הצדיק אומרים: "רע הוא!", מזכה הרבים קוראים לו "מחטיא הרבים!" ומחטיא הרבים – "אין מזכה הרבים כמוהו!",
אז מי שבוטח בהשם - לא ייפה להם השקר! רק מי שבוטח בהשם, מי שמייפה - הוא לא בוטח בהשם, הוא עובד עבודה זרה!
כמו שאמר הנביא: "והשם אלוהים יעזר לי",
מי יכול לעזור לי?
רק השם אלוקים!
"על כן לא נכלמתי, על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש" ואמר: "אל תירא מהם ומדבריהם אל תירא". ואמר: מדבריהם אל תירא ומפניהם אל תחת". ואמר: "אל תירא מפניהם". והקב"ה אומר: "אל תירא מבני ישראל!"
תגידו להם ותגידו להם, .
"אל תחת מפניהם, כי כשמיר חזק מצור נתתי מצחך לא תירא אותם לא תחת מפניהם"
זה דרגתו של הבוטח בהשם!
עכשיו תבדקו אם יש בכם את זה, אם לא, אתם רחוקים - רחוקים מן הבטחון.
אני חוזר עכשיו רק בריצה מה אמרנו:
"הבוטח האלוקים יביאנו הבטחתו עליו מה שהוא בוטח בו;
א. שלא יעבוד זולתו,
ב. ולא יקווה לאיש,
ג. ולא ייחל לבני אדם,
ד. ולא יעבדם להתרצות עליהם,
ה. ולא יחניף להם,
ו. ולא יסכים עמהם בלתי עבודת האלוקים,
ז. ולא יפחידוהו עניינם,
ח. ולא ירא ממחלוקתם,
ט. אבל יתפשט מבגדי טובתם,
י. וטורח הודאתם,
יא. וחובת תגמולם,
יב. ואם יוכיח אותם - לא ייזהר בכבודם,
יג. ואם יכלימם - לא יבוש מהם,
יד. ולא ייפה להם השקר!
אמן ואמן.
"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר (ישעיה מב, כא): "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".