דיסק 1 - הוכחות לאמיתות התורה ציונות ותחזית למלחמת המפרץ

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

על המצב שאנחנו נמצאים בו כרגע,

מה הנסיבות לכך, מה התוצאות הצפויות.

אבל נקדים הסדמה לפניכם.

עם ישראל מגיע לארצו אחרי אלפיים שנה.

אחרי אלפיים שנה שמגיע העם לארצו

אז, כמובן, כמו שכל יהודי ייחל וציפה במשך אלפיים שנה,

אז היינו צריכים לראות פה, בארץ הקודש, יהודים

שומרי תורה ומצוות

כמו שיחלו במשך כל השנים.

נמנצנו מהציפורניים

של היוונים.

ניצלנו מהמצרים,

מבבל, מאשור,

מכולם.

ואחרי 3,300 שנה, כשכל העולם רודף אחרי עם ישראל

ומנסה להכחידו,

העם הזה חי וקיים,

וכל אומות העולם לא נשאר מהן זכר.

כל התרבויות

לא נשארו מהן רק מוזיאונים.

והעם הזה חי ונושם,

ולא עוד,

אלא מה שלא היה יכול להאמן,

העם הזה,

על-פי הנבואה, מגיע לארצו אחרי אלפיים שנה של גלות מחורבן בית שני.

השאיפה של היהודי להגיע לארץ הקודש היתה פשוטה,

להיות יהודי בארץ הקודש, לשמור תורה ומצוות,

לקיים את המצוות התלויות בארץ-ישראל.

מה שמשה רבנו, ערב השלום,

התחנן בפני הקדוש-ברוך-הוא שיזכה, ולא זכה,

אנחנו, הנמצאים פה, זכינו.

אבל ראה זה פלא,

במקום להגיע לארץ הקודש ולהיות עם שומר תורה ומצוות,

אז רוב העם הופך

להיות מנוכר ליהדות,

עוזב את התורה והמצוות,

מתדמה בכל חוקותיו לגוי,

ועוד מעט אין עם מי לדבר בכלל.

אם לפני כ-40 שנה הגיעו פה לארץ למעלה מ-90% יהודים שומרי תורה ומצוות,

אז היום קשה להשיג

עד 20% שומרי תורה ומצוות.

יש הרבה מאמינים פה, ברוך השם.

בארץ עדיין יש אמונה,

אבל האמונה במעשים רחוקים כמזרח למערב.

מה קורה בעצם?

מה עובר על העם הזה,

בפרט ברגעים האחרונים של ההיסטוריה?

רבותי, צריך לדעת דבר אחד.

פה בארץ קרה לנו תהליך מוזר מאוד.

כל מי שנלחם אתנו עד היום,

ידענו שיש אויב עומד מולנו שרוצה להכחידנו, אם זה פיזית או רוחנית.

אבל פה, בארץ הקודש, אף אחד לא ציפה שיהיה ניסיון

של העברת העם הזה מדתו ורחוקו מיהדותו,

עד התנכרות ממש

לכל מה שהיהודים מצווים על-פי התורה.

וזה מה שקרה פה

תוך ארבעים שנה, והתוצאות לא יכלו לבוא.

כתוב, ארבעים שנה אכות בדור ואומר העם טועה לבב הם,

והם לא ידעו דרכי.

ארבעים שנה הקדוש-ברוך-הוא ממתין,

ולאחר מכן בדרך כלל באות תמורות

קשות ואסונות, רחמנא ליצלן,

כמו שידוע מההיסטוריה שעברה עלינו.

ארבעים יום לפני שירד המבול היו ארבעים יום של גשמים רצופים,

אחרי עשר דורות שהיו מכעיסים ובאים לפני הקדוש-ברוך-הוא,

ועוד 120 שנה של המתנה של הקדוש-ברוך-הוא בבניית תיבת נוח,

והעולם לא רצה לחזור בתשובה,

והקדוש-ברוך-הוא מטפטף

טיפות רציניות,

גשמה ברכה במשך ארבעים יום,

והעולם לא חוזר בתשובה עד שמביא את המבול,

וכל היקום נכחר,

חוץ מאלה שהיו בטבע.

אז רואים שארבעים מקושר לאחר מכן עם אסון.

כתוב על ננבי שיונה הנביא נשלח אליה ארבעים יום וננבי נהפכת.

זאת אומרת, ארבעים יום זה זמן של אחריו,

צפויה, רחמנא ליצלן,

שואה, ננבי נהפכת.

ארבעים יום שהיו המרגלים, שיצאו מהמדבר לארץ-ישראל לרגל את הארץ,

וחזרו והוציאו דיבת הארץ רעה,

ארבעים שנה לאחר מכן, במשך ארבעים שנה, מתו כל הדור ההוא במדבר.

ארבעים שנה אנחנו נמצאים פה בארץ עכשיו,

ועוד שנתיים, והנה, שנתיים בצורת.

ארבעים שנה אקוט בדור ואומר, עם טועל לבב הם,

והם לא ידעו דרכי.

אבל הקדוש ברוך הוא, אחרי הארבעים,

לפי מה שידוע לנו, תמיד צריך לבוא איזה חס ושלום מכה.

באמת יש פה טועל לבב?

האם בארץ הקודש יש הרבה טועל לבב?

לא, נראה שזה מתוכנן כדבר, כמו שצריך,

בשביל שהעם הזה יתנכר ליהדותו.

אנחנו הגענו לארץ

שומרי תורה ומצוות.

100%,

100%

הגיעו לארץ שומרי תורה ומצוות.

היום רק בקושי 20% שומרים תורה ומצווה.

מה קרה? איפה הלכו לשמונים?

רבותי, אני למדתי בבית ספר חילוני

כל ימי.

בית ספר תל-נורגוי בתל אביב,

ולאחר מכן בתיכון חילוני.

ואני, לימדו אותי בבית ספר כפירה.

בבית ספר יהודי לימדו אותי כפירה.

אני באתי מבית שומר תורה ומצוות.

אני עוד הסתובבתי עם כיפה בבית ספר עד כיתות מסוימות.

אבל שם כמובן נגלגו עלי,

ובצפון תל אביב זה קשה מאוד לשמור על תורה ומצוות.

והחומר שקיבלתי עשה את שלו.

אז אני אתן לך דוגמה.

לימדו אותי בבית ספר תל-נורגוי שתורה זה רק ספר היסטוריה.

תורה,

זה לא קשור לקדוש-ברוך-הוא, מעמד הר-סיני,

זה רק ספר היסטוריה שנכתב על-ידי כמה היסטוריונים בכמה תקופות.

ולפי הסגנונות ניתן להוכיח את זה, אמרו לי,

וזהו.

יש כמה סיפורים יפים, שיש עליהם כמה שירים.

ומשה היכה בסלע, וייצום ממנו מים.

סלנו על כתפינו, ראשינו עטורים, וקצות הארץ בנו הבאנו ביקורים.

מאות כהנה וכהנה.

אבל גולת הכותרת

שזכור לי זה שנכנסתי בכיתה זן

לבית הספר,

ושם המורה לטבע אמר לי,

אמנון,

היום אנחנו נלמד שאתה קוף.

אמרתי לו, אני קוף?

אינטואו אבו קופי.

לא, הוא התכוון ברצינות, הוא לא צחק.

הוא אמר, אני אוכיח לך.

הביא לי אנציקלופדיה תרבות בצבעים, פתח,

הראה לי את האדם הפרה-היסטורי יוצא מהמערה,

עם אבו-עגלה, מבוטה,

אומר לי, זה הסבא שלך.

אמרתי לו, זה דומה למשפחה שלך, לא שלי.

הוא התעקש, לקח אותי עם הכיתה לחדר טבע והראה לנו על הקיר תמונות של ההתפתחות, איך הייתי קופיקו קטן.

לאט-לאט הזדקפתי, זרקתי את הזנב, לבשתי חליפה, לקחתי תיק, נהייתי עורך דין.

ואמר לי, בשנת 2000 אתה עוד תוציא אנטנות מהראש.

מה זה?

אמר לי, זה תורת האבולוציה של דרווין.

אמרתי לו המורה זה בלבולוציה של דרוויש.

אמר לו אני מתכוון ברצינות. אמרתי לו אם כן גם אתה קוף.

אמר שמורדיסטנס.

נגמר שאול לטבע, נכנסתי לשאול לתנ״ך.

בשאול לתנ״ך אמר לי המורה לקרוא,

ואני קורא בפרשת בראשית, בייצר השם אלוקים את האדם.

בייצר השם אלוקים את האדם.

אמרתי לו, המורה, מחלוקת.

מחלוקת בינך למורה לטבע.

הוא אומר שאני קוף,

אתה אומר שאני בן אדם. מה אני בסוף?

אמר, פה זה בחירה חופשית.

שאלתי אותו, באיפה לשחק בהפסקה, על האספלט או על העצים?

אמר, אנחנו לא מתערבים.

שאלתי, אולי נקבל בשיעור הבא בננות או בוטנים?

אמר, אין תקציב.

לגמר שאול לתנ״ך יצאתי מסובך,

נכנסתי לשיעור אחת קוף, יצאתי בן-אדם, שיעור אחת בן-אדם, יצאתי קוף,

כבר לא ידעתי מה הייתי.

אני יכול רק להגיד לכם דבר אחד, שעד היום המורה שלי מבקר את המשפחה שלו בספארי.

מסכנים, לא התפתחו.

אבל צחוק-צחוק,

זה מה שמלמדים היום כמיליון ילדים יהודים בארץ הקודש,

שמוצא האדם מן הקוף.

למה?

פשוט.

אם מוצא אדם מן הקוף,

קופים לא קיבלו את התורה במעמד הר סיני,

אז לא צריך לשמור תורה ומצוות.

רוצים לדחות את האפשרות שהבריאה נבראה על ידי האלוקים.

אין גורא לעולם, יש קופים.

הכול התחיל עם קופים.

טוב, ומי הביא את הקופים?

לא, זו סוגיה שלא מתעמקים בה.

התחילו עם הקופים,

ועל זה מוצאים גם באוניברסיטה תואר אקדמאי V, A, M, A ו-Hמו.

נבחנים על זה.

זאת אומרת,

זה מה שרוצים שאנחנו נדע.

אז אני שואל שאלה רגע.

אנחנו באנו עם הקופים? תגיד לאחד קוף ברחוב, מתרגז עליך. למה אתה מתרגז?

למה אתה מתרגז?

אם יגידו לי, יא חתיכת בן אדם, אני אתרגז? למה אתה מתרגז?

אני בן אדם, מה אתה רוצה?

אבל כשיגידו לאחד קוף, למה הוא מתרגז? הרי הוא למד ככה, נבחן ככה, מאמין בכך.

ובטלוויזיה מראים כל הזמן סדרות על הקופים האלה שחוזרים, פעם לנוער, פעם לילדים, פעם למבוגרים,

וחוזרים.

רק מי שהפסיד את התוכנית האחרונה בעשר הקטעים שבה,

את העשירית,

אז הוא באמת יחשוב שהוא קוף.

כי בסוף אומרים שכל זה רק השערה של דרווין,

שחי לפני מאה שנה בלבד.

אבא שלו לא ידע שהוא קוף,

סבא שלו לא זוכר, הוא נזכר.

לפני מאה שנה הוא החליט שכולנו באנו מהקופים.

טוב,

זה בתור בדיחה היה נחמד,

אבל מה שנמצא מעבר לזה זה אסון.

היה לי ויכוח בבית שמש עם חוקר משטרה שהוא טען שגם הוא לא מאמין שהתורה ניתנה מן השם,

אלא ספר התורה נכתב על ידי היסטוריונים. גם הוא למד בבית ספר חילוני.

אמרתי לו, תראה, בואו נבדוק את הדבר השכלית רגע, במהירות,

ונראה אם אכן כך הם הדברים.

אמרתי לו, בתור חוקר משטרה,

באים שניים ואומרים לך שראו אחד גונב.

הוא מכחיש.

אימדת את העדות של השניים

והיא תואמת.

הוא עדיין מכחיש. למי אתה מאמין, לשניים או לאחד?

אמר, מאמין לשניים.

שאלתי אותו עם עדות של שישה, שיבואו ויגידו שהוא גנב והוא יפציר ויתחנן ויחנן בקולו האם תאמין לאחד או לשישה? אמר, ודאי שלשישה.

שאלתי אותו אם שישים זו עדות יותר טובה. אמר לי, כן.

שש מאות?

אמר, טוב, מו.

ששת אלפים?

אמר, מצוין.

שישים אלף עדים?

מעולה.

שש מאות אלף?

אמר, לא צריך יותר.

שאלתי אותו, תגיד לי, אם כך,

במעמד הר סיני היו שש מאות אלף איש,

רק גברים מגיל עשרים עד גיל שישים,

חוץ מנשים,

חוץ מתף וחוץ מערב רב, שהיו כפול מיוצאי מצרים.

בקיצור, במעמד הר סיני עמדו מיליונים שמעידים שראו ושמעו את הקדוש-ברוך-הוא אומר,

אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים.

מיליונים מעידים שראו ושמעו, זה עדות או לא?

אמר לי, כן,

אבל זה היה פעם.

אמרתי לו, ודאי שזה היה פעם. אם זה היה היום, לא צריך עדים, ראינו.

כל עדות היא על פעם.

לדוגמה, נפוליאון,

הוא היה פעם,

אבל הוא היה או לא היה?

אמרתי לו,

אמרתי לו, תגיד לי, הכובע של נפוליאון היה לרוחב או לאורך?

אמר לי, לרוחב.

מאיפה אתה יודע?

איפה כתוב? ספר היסטוריה. מי כתב?

היסטוריון.

כתוב כמה ראו את הכובע? אומר, לא כתוב.

אז מאיפה אתה יודע עכשיו לא כובע כזה? אומר, כתוב.

אבל זה מה אצלנו?

מה חוק? גם אצלנו כתוב.

למה הכתוב של נפוליאון אתה מאמין? הכתוב שלנו אתה לא מאמין.

כי הכתוב של נפוליאון לא מחייב ללכת עם כובע,

אבל הכתוב שלנו כן מחייב ללכת עם כובע, וזה מבריע.

אם זה מבריע,

אז זה היה פער.

ואמרתי לו עוד דבר אחד, תשמע,

קודם אמרת לי ששניים זה עדות

ושש יותר ושש מאות אלף לא צריך. הבאתי לך מיליונים,

אז מה עוד אתה רוצה?

הלוא מחר, אם תחזור למטה המשטרתי

ותגיד שהיית בהרצאה של אמנון יצחק,

יגידו לך, לא יתאחד,

הוא כרגע, כפי הידוע, נמצא בחוץ-לארץ.

ואתה תתעקש ותאמר שאכן היית וראית ודיברת והתווכחת אפילו.

ויגידו לך, לא יתאחד, הוא נמצא בחוץ-לארץ.

מה תענה?

מה הראייה שלך שהיית אתמול וראית?

אמר, בא זה, היו אתי 200 איש, תשאל אותם.

200 איש זה עדות? הרי אתה בעצמך אמרת לו שמיליונים זה לא עדות.

אז איך 200 זה עדות?

מצד אחד הוא אומר ששתיים עדות.

מיליונים לא עדו.

אמרתי, תראה, תראה, יש בעיה.

מי שכתב את ספר התורה,

הוא כתב שהיה מיליונים.

אבל מאיפה אני יודע שהיה מיליונים?

אמרתי לו, שאלה יפה, אפשר לשאול אותה על כל ספרי ההיסטוריה.

אבל לא חשוב, הם לא יוכלו לענות, אני אענה לך.

תשמע,

אתה מכיר את חגי ישראל?

אמר לי, כן.

שאלתי אותו, חג פסח לזכר מה?

אמר לי, לזכר יציאת מצרים.

שאלתי אותו, חג שבועות לזכר מה?

אמר לי, לזכר מתן תורה.

אמרתי לו, עכשיו אני אשאל אותך כמה שאלות קשות,

תשתדל לענות. שאלה ראשונה,

האם לפני שנה

החגים האלה היו או לא היו?

אמר לי, היו.

אמרתי לו,

לפני שנתיים, החגים האלה היו או לא היו?

אמרתי, היו.

אמרתי לו, שאלה שלישית דומה לשנייה, אבל יותר קשה,

לפני שלוש שנים,

החגים האלה היו או לא היו?

אמרתי, היו.

אמרתי לו, שאלה רביעית, תשתדל לא ליפול בפח,

האם לפני ארבע שנים החגים האלה היו או לא היו?

אמר לי, נודני, כל שנה יש.

אמרתי לו, מתי התחילו?

אמר לי, מיציאת מצרים.

אמרתי לו, ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר. תראה, המרחק רק שיבר.

מה, אתה לא שומע מה אמרת?

היו מיציאת מצרים.

אז היתה יציאת מצרים או לא היתה יציאת מצרים?

היה מתן תורה או לא היה?

לזכר מה עושים את החגים? לזכר מה שהיה או לזכר מה שלא היה?

לזכר מה שהיה.

אז גם בלי ספר תורה יש לנו עדות שהיתה יציאת מצרים במתן תורה.

בלי ספר, בלי היסטוריונים, בלי מי כתב.

יש לנו עדות.

איזה עדות?

עדות מתמשכת כל שנה ושנה על-ידי העם היהודי בכל התפוצות שהיה.

אמרתי לו, אני אתן לך ראייה אחרת, אולי תחזור לך.

אומרים שהיתה שואה לפני כ-50 שנה.

אומרים.

אבל יש גם אומרים שלא היתה.

יש שני היסטוריונים בגרמניה ואחד בארצות הברית שכבר כותבים שהשואה זה רק בדעותה.

יהודית.

לא היה ולא נברא, לא מיניה ולא מקצתיה.

בעוד עשר דורות ילד יהודי בבית ספר יהודי בארץ ישראל, בשיעור להיסטוריה,

ישאל את המורה להיסטוריה, המורה הייתה שואה או לא הייתה שואה?

ישאל אותו המורה, מי אמר לך שהייתה שואה?

אז הוא יגיד לו, תראה, אני צאצא של ניצולי השואה.

הוא יגיד לו, מבלי לפגוע בכבודך ובכבוד אבותיך,

אבל זה סיפור פרימיטיבי,

זה לא היה ולא נברא.

הוא יגיד לו, מורה יהודי.

אז הוא יגיד לו, הכיצד?

אם לא היו ניצולים אבות אבותי, אני לא הייתי כאן.

אז הוא יגיד לו, בוא אני אראה לך ספרי היסטוריה. כל העולם אומר שלא היה. בוא תראה. הגרמנים אומרים לא היה,

האמריקנים אומרים לא היה, השוויצרים אומרים,

ההולנדים, הצרפתים, הבריטים, הסעודים.

כולם אומרים לא היה. רק אנחנו היהודים, כמו תמים,

אומרים היה.

אנחנו גם אומרים שהיה מעמד הר-סיני, אנחנו גם אומרים שהיה מתן תורה, אנחנו גם אומרים שהיתה יציאת מצרים, אנחנו אומרים הרבה דברים. אנחנו אומרים שעיקר משה את הסלע, אנחנו אומרים. אתה לא יודע שהעם הזה פרימיטיבי?

הוא הכול רק אומר.

מה אתם אומרים? איך נעזור לילד יהודי בעוד עשרה דורות להוכיח שהייתה שואה?

מה אתם אומרים?

איך עוזרים לו?

יש לכם העצה?

אתה יודע שבכל פוטו אפשר לצלם איזה תמונה שאתה רוצה.

אתה יודע שאפשר לעשות פוטו מונטאז' בסדר שאתה ראש שלך על ג'ירפה,

ואתה תהיה ג'ירפה לרגע.

אין בעיה לעשות מה שלא רוצים בפוטו.

איך נעזור לילד בעוד עשרה דורות?

ילד יהודי מתחבט, הוא כבר מפקפק,

אולי סבא שלו פרימיטיבי באמת, כזה מאמין כזה, שהעמיד,

כן?

יש יום שואה.

או,

יפה מאוד.

רק יום השואה זו עדות

שיכולה להיות טובה.

לא כבשני אש,

לא אנדרטאות,

לא שום דבר.

רק זה שעם שלם בכל התפוצות מתייחד ביום הזה עם כל החללים,

רק זה יכול להיות עדות. אפילו כל העולם יכתבו עשרה ספרים על זה וייתנו אלף נימוקים על זה.

העם הזה לעולם לא יקבל,

שהרי הוא חרק את זה בחיי האומה פעם בשנה להתייחד עם זכרם.

זו העדות הכי טובה בעולם.

זו עדות מתמשכת שנה אחר שנה.

העדות הזאת לא נפסקת.

רבותי, אם זו עדות

לעם היהודי על מתן תורה ועל יציאת מצרים, יש עדות

פי כמה וכמה יותר טובה.

מדוע?

שאם זוכרים את השואה רק יום אחד בשנה באופן כולל,

אז רבותי, את היהדות,

דהיינו את כל השתלשלות היהדות, זוכרים כל יום בשנה,

כל כמה דקות.

אתן לכם דוגמה.

כל היהודים כמעט, כמעט, לצערנו זה רק כמעט,

יש להם מזוזה בדלת.

אפילו בתי עסק,

מקומות, משרדים ממשלתיים, כל מקום שתלך אתה רואה מזוזה.

לזכר מה המזוזה?

לזכר זה שפסח השם על בתי העיוורים בהוציאו אותו מארץ מצרים.

זאת אומרת, זה מזכיר לנו את יציאת מצרים.

יהודי עובר רואה כמה פעמים מזוזה, ויש יהודים שמנשקים את המזוזה חיבוב מצווה כל הזמן.

זה זיכרון כל הזמן.

יהודי מתעטף בטלית ובתפילין. בתפילין יש ארבע פרשיות בראש וארבע ביד.

ארבע פרשיות שנלקחו מן התורה וכתובות בתפילין,

מוזכרת בהן יציאת מצרים בכל פרשה ופרשה.

יש הגדה של פסח,

כל שנה קוראים הגדה של פסח להגיד מחדש,

אותו טקסט,

מה היה בדיוק, איך יצאנו, עבדים היינו לפרעה, ואיך יצאנו, והעבירו אותנו את הים וקיבלנו את התורה, הגענו לארץ וכן הלאה. על זה הדרך, כל שנה.

בזה זה נגמר? לא.

יהודי קורא פעמיים ביום קריאת שמע.

בקריאת שמע מוזכרת יציאת מצרים בכל פרשה.

אדם יהודי מתפלל שלוש תפילות ביום,

מזכיר יציאת מצרים.

יהודי אוכל ארוחה טובה,

מברך ברכת המזון, וברכת המזון מתוקן להזכיר יציאת מצרים.

יהודי מקדש קידוש ביום שבת, מזכיר יציאת מצרים. מתפלל תפילות של שבת, יציאת מצרים. איפה שלא הולך היהודי כל יום, כמה פעמים ביום, מזכיר יציאת מצרים.

איך אפשר שיהודים בארץ ילמדו בבית ספר יהודי?

לא הייתה יציאת מצרים,

כמו שכתוב בתורה, וזה קצת פנטזיות,

משה והקב' ברוך הוא דיבר, לוחו וזה.

איך אפשר?

הרי זו העדות הכי טובה שיש בעונה. ואם תגידו רק היהודים אוחזים בזה,

לא.

גם המוסלמים וגם הנוצרים,

כל העולם יודע שהייתה יציאת מצרים.

הארכיאולוגיה מוכיחה שהייתה יציאת מצרים.

ההיסטוריה העולמית מוכיחה שהייתה יציאת מצרים.

העם המצרי מודה שהייתה יציאת מצרים.

פפירוסים שנמצאים במוזיאונים, בהיידן,

מוכיחים שהייתה יציאת מצרים.

אז אני שואל שאלה,

למה עדיין מלמדים בארץ הקולג' בבית ספר יהודים,

שזה דברים ככה מלמעלה?

טוב, היהודי שלנו הבין שהוא נכנס למלכודת,

ואף-על-פי שהוא חוקר במשטרה את היהדות, הוא לא חקר אף פעם.

אבל התברר לו שזו ראייה טובה, הכי טובה שאפשר.

אמרתי לו, אני נותן לך עוד בדיקה.

אמרתי לו, תראה, אם אתה עכשיו נוסע ורואה אחד שעבר עבירת תנועה, נסע באדום,

אתה עוצר אותו בצד ואתה רוצה לזהות אותו, לדעת שהוא זה הוא,

מה עליך לעשות?

אמר, פשוט, אני מבקש תעודות, ביניהן נסתכל תעודת זהות וזהו, זה האיש.

אני אומר לו, כן, אבל אפשר לזייף תעודת זהות.

הוא אומר, נכון, בחלק מן המקרים ניתן זייף.

אתה יכול לעמוד על הזיוף?

הוא אומר,

צריך עין בוחנת מאוד ומכשול מודרני, אם הזיוף טוב אז זה קצת קשה, אבל אפשר.

אמרתי, יש איזו שיטה שהמציאו שאי-אפשר?

אז הוא אומר, לא, אין דבר כזה, תמיד אפשר.

אמרתי לו, תראה,

ביהדות יש שיטה שאי-אפשר לזייף לעולם

את התורה, את תעודת הזהות של העם היהודי.

אני אתן לך את העצה גם למשטרה,

אני מאמין שהיא לא תקבל את זה,

כיוון שזה יהיה כרוך בהוצאות רבות. לדוגמה,

ירון יגיע למשרד הפנים בגיל 17 להוציא תעודת זהות,

ואז יוציאו 3 מיליון תעודות זהות כמו של ירון,

יחלקו את התעודות לכל התושבים,

ופעם, אם תתפוס את ירון שעבר באדום ותרצה לדעת שירון זה ירון עם תעודה לא מזויפת,

אין לך בעיה.

אתה עוצר עוד עשרה רכבים,

מבקש את תעודת הזהות של ירון,

ואז אם אתה רואה 11 תעודות זהות,

סימן שזה לא מזויף.

אבל אם תראה שלא שונה מעשרה, דע לך שזה מזויף.

זאת שיטת בדיקה מאוד מתוחכמת שאי-אפשר לזייף,

אבל היא כרוכה בהוצאות רבות.

למשטרה ולמשרד הפנים אין אפשרות לעמוד בזה, אבל עם ישראל עומד בזה.

תפתח את ספר התורה בכל העולם כולו,

בכל בית כנסת ובית כנסת,

אשכנזי, ספרדי, תימני, רוסי,

פולני, טורקי, איפה שלא תמצא.

אותו ספר תורה, אותן מלים,

אותו מספר, אותן אותיות.

אם עוד אחת חסרה,

או יתירה, ספר תורה זה פסול ומזויר.

עד שיתקנו אותו,

אסור לקרות בו.

אם עוד אחת נדבקה לחברתה,

פסול.

אם נתקע עוד,

פסול.

תארו לכם מה זה. איזה שמירה.

אז איך אפשר להגיד

שספר תורה, חס ושלום,

כמו שרצו להגיד ליצנים,

זה טלפון שבור,

אם הכול טועם בדיוק?

אז יש הוכחה יותר טובה מזו.

נו,

אמרתי לו, אני אתן לך עוד ראיה, אחת שתהיה מרוצה, תצא משופע בראיות היום, אז אני אומר לך.

אם הייתי מחלק הערב ספר חינם,

וכל אלה שיצאו מכאן מהאולם הזה בסוף יקבלו את הספר,

ויפתחו אותו ויראו שכתוב שם

אני השם אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מסעודיה והבאתי אתכם לפתח תקווה.

ואלה החוקים במשפטים אשר אנוכי מצווה אתכם היום,

א', ב', ג', ד', ה', ו',

כמה חוקים,

ואחרי זה אומר, והגעת לבנך ושיננתם לבניך,

ואחרי זה אני אומר שמי שיקיים את התורה הזאת שלי ייכנס לגן עדן,

מי שלא ייכנס חלילה לגיהנום,

נו, השם אלוקיכם אמת, חתימה.

האם מישהו מכאן יקיים את החוקים שאני כתבתי?

לא. קשה לי להאמין, נכון?

למה לא?

למה לא?

מה לא בסדר בחוקים שלי?

סעודיה.

סעודיה לא בסדר, אה?

איך אתה חותם, השם אלוקיכם אמת, אם אתה אומר שקר בהתחלה?

אני, השם אלוקיכם, אשר הוצאתי אתכם מסעודיה לפתח תקווה, זה כבר שקר.

מה אני צריך להתייחס לספר הלאה?

ועוד כותב בסוף, השם אלוקיכם אמת.

רבותי, לנו יש ספר תורה.

ברוך השם.

ספר התורה הזה, רבותי,

קיבלו אותו עם ישראל במדבר.

פותחים את הספר והם רואים שכתוב שם

אני ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.

האם הם יצאו ממצרים או לא?

אם לא יצאו מארץ מצרים,

מייד הספר הזה היה שקר,

ואז היו זורקים, משליכים אותו. מה אתה בא לשקר עלי? הוא אומר שאתה הוצאת אותי ממצרים. מי הוציא אותי ממצרים?

מי היה בכלל מצרים?

פותחים עוד דף, מסתכלים, כתוב שכשהיינו במצרים היה עשר מכות, דם, צפרדע, כנים, ערוב, דבר, שפחין, ברד, הרבה חושך, מכת בחורות.

זה היה או לא היה?

אם זה לא היה,

זה בלוף.

אם זה בלוף, אתה מוכר לי ספר בלוף אפילו בחינם, ומחייב אותי במצוות על בסיס של שקר?

אני אקח ספר כזה?

משליך אותו.

פותח עוד דף, רואה שכתוב שכשהיינו במצרים, אחרי עשר מכות,

יצאנו ממצרים, המצרים נצבו אחרינו, הגענו לים סוף,

ים מלבנים, מצרים מאחור, מה עושים?

כתוב בספר שאנחנו קיבלנו,

שנבקע הים ואנחנו עברנו בחרבה והמצרים טובעו לאחר מכן.

זה היה או לא היה?

אם זה לא היה,

אז זה היה בלוף.

אם זה בלוף, מי יחזיק ספר שהוא בלוף? ואתה אומר לי שאני יצאתי דרך הים בחרבה?

מה אתה מקשקש?

אחרי זה כתוב שארמה עמד על סיני,

ועמדנו שם, וכתוב בספר, עיניכם הרואות,

ולא זר.

אוזניכם השומעות,

ולא אחר.

אתם ראיתם,

זה לא סיפרו לכם אבותיכם, אתם מקבלי ספר התורה,

אתם בעצמכם עינים למה שכתוב בספר.

זה היה או לא היה?

אם זה לא היה,

מי היה לוקח ספר שמחייב אותי לשקר ולחנך את בניי על שקר לדורות?

נו, אז אני שואל אתכם שאלה.

אתם רואים שהעם היהודי לא מקבל דברים כל כך מהר,

שואל אלף שאלות עד שמסכים למשהו שהוא לא רוצה.

נו, אז איך קיבלו ספר תורה כל כך בקלות,

כשכתוב בו כל כך הרבה, חלילה, שקרים?

אלא ודאי שזה היה,

וכך זה נמשך במשך כל הדורות.

בא הראייה שהעם הזה עושה זכר לכל האותות והמופתים, והעולם כולו מכיר בזה.

אז אולי יגידו לי יהודים יקרים פה,

כיצד ייתכן שפה בארץ הקודש יש לנו בעיה חמורה?

מהי?

אני אשאל אותך איך אפשר.

אפשר לשאול אותך שאלה?

לא, לא, יהודי פה פה.

האם אתה יהודי?

כן.

כיצד אתה יכול להחליט בביטחון שאתה יהודי, כשעדיין השאלה בכנסת מיהו יהודי, לא נפתרה?

איך ייתכן?

הרי פה בארץ הקודש עדיין יהודים שואלים מיהו יהודי? עוד לא יודע.

יש חתימה.

חתימה.

ומי חתמו אלה ששואלים את השאלה?

כן.

השאלה שלך היא על יהודיה,

ולא ראש העולם,

אתה מתכנן דרך סוג פוליטי,

אתה תביא נכנס,

לצערנו הרב,

ההרכב הזה נכנס לתוכניות פוליטיות שמתפרשים את זה, אתה תביא את זה,

וכל החלקים יציגים את זה כמו שאמרתם.

מפני שאני יודע שאני חונכתי, קודם כול,

קשה בתעצמך ואז קשה בתאחרים.

אז יש גם דברים שמה שנכתבים,

לא כולם קיימים אותם אנשים שבאמת אני רואה אותם בטלוויזיה ונוציאים לתת לי את קבוצת מוצר השכל או מוסר מיהו יהודי. אז זה מה שאתה חושב, בגלל זה נשאלה השאלה.

זה חלק מההתגבצות שעבדה על זה. אני שואל, בשביל מה נשאלה השאלה, אתה יודע?

אתה לא יודע. מפה מתחיל.

אה, בגלל שאתה רואה טלוויזיה ולא מוצא חן בעיניך מה שאומרים, בגלל זה שאלו בכנסת מיהו יהודי.

תשמע, מפה זה מתחיל,

אתה תשאל אותי מי זה נביאות יהודי, למה עכשיו?

אם אתה תיקח את האנשים האלה, זה יקרה.

מתי התחילה השאלה, אתה יודע? אני פניחה אליי. לא, לא, רגע. מתי התחילה השאלה? מה מפריע לך, אני מבין?

מתי התחילה השאלה מי יהודי ועל-ידי מי? אתה יודע?

כן. מי?

המדינת ישראל. לא, יש לך טעות. תמודדת ישראל, אין לך בעיה עם מי יהודי.

זה הצבעה עם מי שלך. לא, לא, לא, לא.

בוא אני אסביר לך.

היה ראש ממשלה ראשון. אתה מכיר אותו?

לא. כן. הוא שמח את ידיעתך. רגע, אתה הכרת אותו? שמח גם טוב מאוד. עכשיו בוא אני אגלה לך סוף.

שמח את ידיעתך מובן נורא, אני עוד זוכר שבא לראש העם כשה ילמד את הלמודות בו. כן, כן, אני יודע.

אבל בואו אני אסביר לך מה הוא שאל.

הבן שלו, עמוס גוריון,

אתה שומע?

הבן שלו, עמוס גוריון, התחתן עם גויה.

בגויה הזאת ילדה על-פי דת יהודית גויה.

למעשה, היא ילדה נכדה,

נכדה לראש הממשלה.

נתברר שבית ראש הממשלה היום יש לו בבית נכדה גויה.

הוא שלח מכתב לכל הרבנים בשאלה מיהו יהודי.

למה קבעתם

שמי שנולד לגויה,

גוי?

זו השאלה של מיהו יהודי שעד היום מרחפת בכנסת לידיעתך,

והיא אינה נובעת מהבעיות שלך בהשקפת העולם

בטלוויזיה ובמראה עיניך מאלה שהם לא מוסריים.

לכן עליך לדעת שהבעיה היא מהותית.

מיהו יהודי?

למה קובעים שמי שבא רק מאמא יהודייה הוא יהודי?

אפשר שכל מי שבא לארץ-ישראל יהיה יהודי,

כמו עכשיו.

באים הרבה רוסים גויים,

והם יהיו כתובים יהודים.

אז אני שואל אותך שאלה, מה אתה חושב, שבאמת אנשים

שואלים שאלות בגלל טלוויזיה? עוד לא הייתה טלוויזיה כשנשאלה השאלה.

רק מה?

לא צריך לערבב את הרגשות עם כל דבר שהיה בחבר או בעתיד.

השאלה מיהו יהודי זו שאלה

שמראה באמת את התוכן שרצו פה לנטוע בנו.

באמת, לא רוצים שתהיה יהודים שומרי תורה ומצוות.

מאז הוקמה המדינה אין הרצון של מקימי המדינה שתהיה מדינה של תורה ומצוות,

אלא עם חדש,

שכל אחד יעשה בראש שלו מה שהוא רוצה,

מי שמתאים לו יישאר,

מי שלא מתאים לו שילך.

זו הייתה הכוונה.

ואני אתן לך רק דוגמה.

אתה אומר שאתה באת מראש-החיים,

והוא ביקר שם.

אני לא אסביר לך את הנימוקים, כן,

מה הוא עשה שם,

אבל אני אגיד לך רק דבר אחד.

פה בארץ,

פה בארץ,

בארץ הקודש, הוחלט

שמותר לחלל שבת בפרהסיה כל אזרח כרצונו.

מותר.

אני לא נכנס לסוגיה הזאת עכשיו,

מה צריך להיות או לא,

אבל לעם היהודי יש בעיה עם זה קצת.

מה הבעיה?

בכנסת ישבו והחליטו ברוב קולות שפה כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה.

בפתח-תקווה אפילו נלחמו למען חילול שבת.

היו כאלה שנלחמו בעד שמירת שבת.

אבל אני רוצה להגיד לך דבר אחד.

ברוב קולות הוחלט בכנסת

שמותר לחלל שבת בארץ הקודש.

זאת אומרת אמרו במילים אחרות לקדוש ברוך הוא

הצעתך מעשרת הדיברות, שמור את יום השבת לקדשו, נדחתה ברוב קולות.

זה מרד במלכות שמיים. ליהודי מאמין,

יהודי ששייך לעם היהודי, זה מרד במלכות שמיים.

על פי התורה ידוע לך שלא תרצח זה חמור ביותר.

כל מדינה הומנית

מתנוססת צלל לא תרצח ולהפך הצלת נפשות.

אז אני שואל שאלה,

אתה יודע כמה אנחנו הומנים פה בארץ,

הרי רוצחי יהודים שרוצחים בכל יום,

לא אחד ולא שניים, יש כאלה שרצחו אוטובוס שלם,

יש כאלה שרצחו המונים.

עד היום יש שאלה האם להטיל עונש מוות או לא.

עד היום הוחלט שרוצח המונים אפילו לא רק אם זה מיליונים, כמו אייכמן, כן?

אם זה מיליונים.

אם זה לא מיליונים, אלפים, עשרות אלפים,

זה עדיין בגדר לא רוצח רציני.

אז הוא רק מאסר יקבל עד לשחרור בתופים ובמחולות כדי שיבוא עוד פעם.

אבל בינתיים

לא יצא חוק שמותר להרוג רוצח.

איזה רוצח?

ערדי, שהוא בא בכוונה לרצוח. לא היה פה טעון מול העצבני.

נו, אז אני שואל אותך שאלה כל כך הומנית.

האם ייתכן פה בארץ הקודש

שירצחו יהודים על פי חוק?

מה אתה אומר ייתכן שירצחו יהודים על פי חוק?

אני אגלה לך סוד.

יש חוק במדינה שמותר לרצוח יהודים על פי חוק.

קוראים לזה רצח הפלות.

אם אנשים לא מבינים מה זה הפלה, אני אסביר מה זה.

הפלה פירושו עובר שנמצא בבטן אמו 40 יום הוא כבר שלם.

הוא ילד חי עם כל האיברים, רמח ושסה גידים.

זה ילד לכל דבר, רק קטן.

ייקח זמן, הוא יגדל, אבל זה ילד חי הכול.

סדר, דעה, הכול מושלם, מוח, הכול מאה אחוז, הכול מוכן.

אישה שמגיעה

לבית החולים בעקבות המלצת התליינית ממשרד הסער,

שאומרת שהמטרש בבית אינו מספיק לגדל ילד מחונך,

ואז על פי תקציב המדינה האישה הזאת יכולה לרצוח את בנה.

ואם לא מבינים מה זה,

אז אני אסביר כמו שמסביר דוקטור שוסה, ימנתח בכיר בבית חולים שערי צדק בירושלים.

והוא מביא להרצאות שיקופיות ומכשירים של גרידה,

הוא מביא מסמרון שהוא למעשה סכין בראשו של 40 סנטים.

המסמרון הזה הוא מעוקל בסופו והוא סכיני שם.

מכניסים את זה לאן שצריך

וקורעים את הילד החוצה חתיכות.

קוראים לזה גרידה.

מגרדים את גופו גרדים גרדים.

זה מה שעושים לילד החי שנמצא בפנים, לפתור בעיה של מטראז' בדירה במקרים מסוימים.

יש בעיות אחרות שגם כן נחשבות מוצדקות על פי משרד הסעד או האחרים,

שהם המחליטים ונותנים את האוקיי.

יש עוד שיטה,

פשוט מאוד, היות וזה מסוכן לאישה עצמה, כי היא יכולה להיות עקרה,

כיוון שכשמכניסים את המוט הזה אין יודעים באמת איפה מגרדים, ואז יכולים לגרום לה נזק לכל החיים.

אז יש שמעדיפות לעשות את זה על ידי זריקת מלח במי שפיר,

שאז הילד גוסס במשך 48 שעות,

והילד מתעוות בעינויים.

כשלא מגיע לו חמצן,

הוא לא יכול לנשום,

והוא רק שותה מלח,

גוסס 24 שעות,

ואז הוא מת ויוצא עיסת בשר.

ובשיקפויות שמראה דוקטור שוסא אם אתה רואה פחים של זבל גדולים מלאים בעוברים.

לידיעתך, עד היום, לפי ממצא של הכנסת,

חוקי, רשמי, כתוב,

מיליון ילדים יהודים נרצחו כאן בארץ.

זה רק מה שרשום,

אלא ודאי זה שני מיליון לפחות,

הרי לא כולם מגלות שהלכו לעשות הפלה.

רצח.

שני מיליון יהודים, אתה יודע, זה יותר ממה שעשה היטלר בשואה על ילדי היהודים.

ילד יהודי,

מותר לרצוח, אפילו חג מפשע לא עשה עוד כלום, לא מכירים אותו.

ערבי רוצח שרצח כבר עשרות יהודים,

עדיין אסור לגעת בו.

מאוד הומני.

שלא היתה רגילות של הממשלה. על-פי התורה זה ברור שזה רצח,

אבל זה חוק פה.

שוב פעם, נגד התורה. אני רק אתן לך דוגמה ממקרה מפורסם.

יש רמטכ״ל אחד מפורסם, קוראים לו רפול.

רפול כותב בספרו שהוא היה צריך להיות נפול.

הוא היה צריך להיות נפל,

והיינו צריכים להפיל אותו.

מה קרה איתו?

הוא כותב בספרו שאביו ואמו,

אביו ואמו,

היו להם שני ילדים, והם גרו בחדר אחד צר,

וכשהתברר שהאימא בהיריון, אז

לפי המטראז' יש בעיה.

הם החליטו להפסיק

את ההיריון,

דהיינו להוריד את הילד, לרצוח אותו.

אבל בזמנו הרצח היה עולה שתי לירות.

הוא הלך אז לרוצח מקצועי אבל הוא אמר שפחות משתי לירות הוא לא מוכן.

לאבא של רפול, שהיה דחוק מאוד, זה היה לפני למעלה מ-50 שנה, שתי לירות זה היה המון כסף.

היה רק 80 גרוש.

אז לא היה לו מאיפה להשיג שתי לירות,

ואז מה קרה?

היה אסון.

נולד רמטכ״ל בלירה 20.

משה לוי, הרמטכ״ל שבא אחריו,

גם הוא היה צריך להיות נפל מופל.

גם הוא נשאר בחיים.

תראה כמה רמטכ״לים כבר הפסדנו.

אבל יפי הנפש הולכים בכנסת להפגין,

והוא מראה את זה מקטעים מעיתונות בצילומים,

עם עכברים ושפנים וחתולים.

מה ההפגנה?

הפגנת צער בעלי-חיים.

מבקשים מהכנסת, אנא, רחמו עליהם.

לא לעשות ניסויים בבעלי-חיים.

עכבר בארץ-ישראל יש לו הגנה יותר מילד יהודי.

זה המצב.

אבל אני רוצה להגיד לך עוד דבר.

יש חברת כנסת מאוד מפורסמת, שולמית העילונית,

שהיא

רצתה להוציא עוד חוק של רצח. דרך אגב, זה גם ביוזמתה, החוק של ההפלות, כן? תליינית זאת number one.

עכשיו יש לה עוד חוק שהיא רצתה לעשות, קוראים לו מיתה מתוך רחמים.

זה פותרים את הבעיה לא לתינוקות, לזקנים.

יש זקנים שהם כבר במצב שלא יוכלו כנראה לצאת מבית-חולים,

הם מרותקים למיטות בכל מיני מצבים קשים, סובלים ייסורים,

כמובן תופסים מיתה בבית-החולים, מטרידים את המשפחה והאחיות וכו',

זה עולה כסף לממשלה, וכמובן שבתי-החולים מאוד מאוד מצומצמים ומדחוקים במיטות.

אז פשוט מי שהגיע לקריטריון לגיל 70 והוא בבעיה כזאת,

שיש לו ייסורים ואין לו הרבה סיכויים ויש הרבה טרטורים,

הורגים אותו מתוך רחמים.

לא קראו לזה רצח,

קראו לזה הריגה מתוך רחמים או מיתת חסד.

איך עושים?

שולפים לו את האינפוזיה,

ביי ביי, והוא הולך.

החוק הזה לתימהוננו לא עבד.

ילדים חפים מפשע, עבר.

זקנים,

שיכול להיות שחטאו רבות בשנים,

לא עבר.

אתה יודע למה?

רוב חברי הכנסת בני 70. אז אני שואל שאלה, זו מדינה של יהודים?

אלא מהרגע.

צריך להבין דבר אחד, פה יש מגמה ברורה.

לא רוצים שתהיה יהדות,

וזה דבר ברור וחד-משמעי.

אם פעם הייתי צריך להבין את זה מהמגמה הנראית ברחוב, היום אני מבין את זה ברורות, כיוון שזה כתוב במסמכים רשמיים של הממשלה, של המדינה.

אני רק רוצה להגיד לך דבר אחד.

אני ביקרתי בארצות-הברית לפני שנתיים ונסעתי שם ברחוב מאוד ראשי, מפורסם,

Ocean Parkway.

זה נמצא בניו יורק,

וראיתי שם הרבה דירות של עשירים יהודים.

ביקרתי אז בחנות.

וראיתי בוויטרינה של הבתים המפוארים האלה חנוכיה,

מנורת חנוכה.

אז ההלכה היהודית אומרת שמדליקים מנורת חנוכה מצד שמאל לפתח,

כי המזוזה בצד ימין, כדי שהיהודי יהיה מוקף במצוות.

אבל שם ראיתי אחרת.

שם ראיתי שהחנוכיה הייתה מצד ימין,

ועץ אשוח מצד שמאל דולק של חג המולד.

אני שואל עכשיו, אלה יהודים

או אלה יוונים?

אלה יוונים.

תשים לב,

הרי אנחנו מדליקים את הנרות של חנוכה לפרסם את הנס שהיוונים לא הצליחו להעביר אותנו על הדת.

והוא מדליק את הנרות לפרסם את הנס

ומדליק את עץ האשוח של הנוצרים, תרבות יוון.

איך זה הולך?

חשבתי, אולי זה רק בחוץ-לארץ.

אתה יודע מה הבעיה?

שזה הרבה יותר חמור בארץ.

יש יהודים שהדליקו בחנוכה האחרונה נרות חנוכה, כמובן, בבית-ספר מלמדים את הילדים, עוד שיש חנוכה זה יפה, סולדניות, נרות.

נחמד, חג חגיגים.

שמים להם כתר על הראש, נר אחד.

נו, אז הם באים הביתה,

ואז כמובן לא מוותרים על שום נרות. כל השמונה נרות מדליקים.

אבל מתי אלה שלא שומרים תורה ומצוות מדליקים?

נר חנוכה ביום שבת.

ביום שבת.

מתי מדליקים? ביום?

לפני שיהיה חושך? בלילה, כשרואים, לא?

מתי רואים בחושך? חושך זה שבת, מדליק.

נר חנוכה מפרסם את הנס בשבת.

כן, נשאר כמה סממנים חיצוניים, נשארו כמה, כן, כמה יהודים,

אבל לדאבוננו הרב, אנשים רחוקים, רחוקים, רחוקים.

אז אני שואל שאלה, איך הם הגיעו למצב כזה? אתה יודע כמה תימנים כאלה יש?

אני יודע.

אני עובד אתם הרבה.

אוי ואבוי, איזה מכה אנחנו קיבלנו.

רק לפני 40 שנה אנחנו היינו כולנו צדיקים.

מדקדיקים על כל תג בתורה.

היום?

מה זה רחמנא רצנא?

היום המאפיה הישראלית שהתפרסמה לפני כמה שנים, האחת עשרה,

הם תימנים כולם.

איך זה?

כל בתי הסוהר מלאים בה ספרדים, 95%. ואלה, לפני 40 שנה, כולם היו שומרי תורה ומצוות. איך קרה?

החינוך,

כן, החינוך פה בארץ זה המגמה.

זה החינוך.

אז אם חשבתי שזה היה פעם וזה נפסק, לא, זה ממשיך.

ויותר מזה,

אני אראה לכם שהיום משרד החינוך מוציא בחוזר של המנהל הכללי,

שזה חוק,

דבר מזעזע. אני לא יודע אם אתם תסכימו או לא תסכימו, יכול להיות שכן.

אבל אני אראה לך דבר אחד. אתה תגיד אם אתה מסכים עם זה או לא מסכים עם זה,

ונראה אחר כך

מי צודק.

אחר כך אני אראה לך למה אנחנו הגענו למצב כזה היום, כמו שאנחנו נמצאים בו כרגע.

תיכף אני אגיד, בעזרת השם. רק שנייה.

יש לי פה חוזר של המנהל הכללי,

יצא ב-1 בדצמבר 1986,

וסעיף 131 מדבר על החזרה בתשובה.

זה מופנה לכל מוסדות החינוך.

ובכן, כתוב כך,

תגיד לי אם אתה מסכים.

כדי להסיר כל ספק, ברצוננו לסכם את ההוראות בנושא.

1. יש לאפשר ייצוג

לדעות השונות הקיימות בחברה הישראלית,

בתנאי שהן מובעות בצורה תרבותית

ואינן נוגדות את חוקי המדינה.

אני חוזר עוד פעם, שים לב,

יש לאפשר ייצוג לדעות השונות הקיימות בחברה הישראלית,

בתנאי שהן מובעות בצורה תרבותית ואינן נוגדות את חוקי המדינה.

האם זה מקובל עליך או לא?

אני שואל מה מסובך פה.

עוד פעם, משפטתך? עוד פעם.

יש לאפשר ייצוג לדעות השונות הקיימות בחברה הישראלית,

בתנאי שהן מובעות בצורה תרבותית

ואינן נוגדות את חוקי המדינה.

מקובל עליהן או לא?

כן, הוא מה?

מה אתה אומר?

מה אתה אומר?

מקובל.

מקובל.

הוא אמר מקובל, לא?

אני רוצה להגיד מה שאתה אומר. טוב.

סעיף 2, האם מקובל עליך?

בבתי הספר הממלכתיים

אין לאפשר שום פעולה

שיש בה משום הטבה למה שקרוי חזרה בתשובה,

לא בשיעורי יהדות ולא במסגרות אחרות.

יש להקפיד כי מורה או מרצה, אורח או מוזמן לבית הספר לא יטיף לחזרה בתשובה.

מקובל עליך?

כי למה אני צריך לשבור את הראש עם אדם לבוא לכפון עליו כשיהיה דתי?

קשה לנעש לך. שמעתי את הקישוטים כבר מהתחלה.

עכשיו אני שואל, מה עם סעיף 2? מקובל עליך?

מקובל על אותו. אף אחד לא יכפה עליי. לפני שאני אתן די בחזרה. מי אמר שיכפו, שואל אותך, מקובל?

מה?

כופים עליך שלא תשמע.

זה הקביעה.

כופים עליך שלא תשמע יהדות.

זה כופי.

אומרים לך שהכול מותר לך לשמוע חוץ מיהדות.

זה קביעה.

אני אקריא לך עוד פעם שתביא.

עכשיו אני מבין איך ראש הממשלה יסתדר אתכם בראש החיים.

בבתי הספר הממלכתיים אין לאפשר שום פעולה,

שים לב, אין לאפשר שום פעולה, קוראים לזה בלשון פשוטה,

כפייה.

אין לאפשר שום פעולה. זה נקרא כפייה.

מי אפשר לתלמידי ישיבה ללמוד ביוונאום ולהתגייס לצבא אם לא דלב בן-גוריון?

הוא?

לא, אני. לא, אתה אומר הוא?

רגע, אני שואל, אתה אומר הוא? עכשיו אני מדבר בלי לכנסת פולאנים.

אתה, אני שואל, אתה אומר הוא?

בטח הוא.

הוא? הוא היה ראש הממשלה.

הוא היה. הוא מגיע על הסכם?

כן. זה הסכם של ילדי ישיבה ראשון שום פטרה על זה. אז בוא נסיע. כל הכבוד.

כל הכבוד לראש הממשלה בן גורגור מנוחת ראש די בוקר. אל תתנתן בו. אל תתנתן בו. אני אראה לך מה הוא אמר.

הנה הוא.

אני לא מלמדתי. הנה הוא.

תראה, הנה הוא, התמונה שלו.

הנה.

בוא, בוא תשמע מה הוא אמר.

בוא, תעזוב.

אני לא מסכים.

תשמע.

אתה מאה אחוז. מאה אחוז. תשמע.

הנה, הנה. תשמע.

עכשיו בן גוריון אלוהים הוא יראה לו שהוא לא אלוהים. לא, לא אלוהים אלוהים.

אתה חושב שהוא אלוהים? בסדר. טוב, טוב. בסדר. אין לנו בעיה.

בוא, בוא תראה. אולי האלוקים עשו את היום והסכם שלו.

הנה. בוא תראה.

יש לו ספר, אם אתה לא יודע, נקרא ספרו ייחוד וייעוד.

יש פה צילום,

עמוד 129. והוא כותב כך

הוא בעצמו

והגלויות המתחסלות ומתכנסות בישראל אינן מהוות עדיין עם

אלא ערב רב ואבק אדם

עפר לפה שלו.

ללא לשון,

ללא חינוך,

ללא שורשים וללא הניקה במסורת ובחזון של האומה.

הוא אמר עליך ועל אביך ועל אבי ועל כל אלה שבאו,

כל הגלויות המתחסלות ומתכנסות לישראל אינן מהוות עדיין עם. שמעת? שלושת אלפים שנה לא היינו עם. מה היינו?

אלא ערב רב

ואבק אדם,

ללא לשון,

ללא חינוך,

ללא שורשים וללא הניקה במסורת ובחזון של האומה.

עכשיו, מה הוא רצה לעשות? הוא כותב בשורות הבאות.

הקליטה הרוחנית של ענייה זו, מיזוגה ועיצובה,

הפיכת אבק אדם זה לאומה תרבותית.

שמעת את הרשע הזה?

איך הוא הסתכל עליך אבק אדם?

זה הסגן של האלוקים שלך.

זה שבא לדמונים, כן,

וגסגס לא מסימונים ואת הזקן.

זה לא נכון.

לא?

הנה עוד פתק, בשבילך עוד פתק,

עוד פתק, לכבודך הכל.

הנה נכון?

לא נכון, נכון, לא נכון, נראה.

עוד פתק.

הנה נכון או לא נכון? עוד פתק.

הנה הנה. עצוב את זה, נשמע, נשמע את זה בפרטיים. הוא זכה, לא הכיר אותו.

עכשיו תשמע,

תשמע,

כסח מהמדריך השומרי, דצמבר 1956,

שתוכנו מדבר בעד עצמו.

וכיצד ננהג בחניכים הדתיים הוראות שעה?

בין חניכינו אנו פוגשים לא אחת מחניכים דתיים,

בייחוד בהדרכה במעברות יישובי עולים.

מובן שכוונתנו היא להביאם לידי הכרה כי אמונתם באלוקים משוללת היגיון והצדקה,

וכי הדרתי פרי המשטרים הריאקציונריים

ואין לה זכות קיום אצל הנלחמים למשטר מתקדם.

אולם דרך החינוך להכרה זו אינה קצרה.

נשאלת השאלה מה צריכה להיות תגובתו הראשונה של המדריך

ומה הדרך בה יחנך את הנערים בנערות להבנת מהותה של הדת להתרחקות ממנה.

נחלף את הבעיה לשתיים.

בתקופת ארגון הקבוצה אין המדריך צריך לומר לחניכים כי הוא רוצה להביאם לנטישת האמונה הדתית.

להיפך,

הוא צריך לחזק את דעתו של החניך שבעיה זו ניתנת לשיקולו האישי,

ואיש לא יכריחו להאמין או לכפור.

כל זה מדובר כמובן בהתחלה.

אם יישאל המדריך על יחסו הוא לבעיה,

אין הוא צריך להסתיר את האמת אלא לומר אותה בצורה שלא תפגע בחניך.

ישנם מדריכים המפריזים בפחד מפני פגיעה באמונתו של החניך

ומשתדלים לשכנעיו שגם הם המדריכים דתיים הם.

מובהק שזהו משקה,

כי הקשר האישי של המדריך, תוך ידיעה שהוא איננו מאמין,

מהווה גורם חזק בריחוק החניך מהדת.

נוסף לכך, לשקר יש רגליים קצרות,

ואם הוא יתגלה לחניך יתערער כל אמונתו במדריך.

בקיצור,

משלח נהג המדריך בסובלנות,

וישתדל לבטל את חשיבותה של הדת כגורם מפריע לחברות בתנועה.

זה עוד ממשיך.

ההורים שלנו,

כשהגיעו לארץ, לא קיבלו פנקס אדום ועבודה אם לא היו מוכנים להוריד את הזקן בפאות. זה נכון. אתה אומר לא. זה נכון. אבל אבא שלי נאמן עלי יותר ממך. זה לא נכון.

והדודים שלי יותר נאמנים יותר ממך.

אלא מה, כנראה אתה חניך שלהם, אני לא חניך שלהם,

אבל אני רוצה לומר לך שאנחנו, אני אמנם לא גבר ראש העין, אבל אני הגעתי לאוהל של ראש העין, ולא פחות, אולי בגיל שלך, אולי יותר טוב ממני בשנה או יותר ממך בשנה.

אבל אני רוצה לומר לך שאנחנו שם הונחנו,

ומי שהתקלקל, התקלקל, וזה לא נכון. היו כאלה, אם אתה רוצה ללכת פרטיס.

אני שואל אותך שאלה. כן, אני מכיר, יודע.

אני אגיד לך רק דבר אחד.

אדוני, מי שרוצה ללכת לכיבוש הלך, מי שרוצה ללכת ללמוד אישי בענק, מי שרוצה להחזיק את סימון המחטר, חבוב, חבוב, תשמע.

מחנה ראש-העין היה מגודר בגדרות תים. לא נכון.

אל תגידי לא נכון, יש תמונות.

אז אני שואל אותך עכשיו שאלה.

כשהגיע לשם, בן 12 וחצי,

תשמע,

כשהגיע לשם הרב בועדני,

לא נתנו לו, תקשיב,

לא הכול לא נכון, לא חשוב, לא נכון עדה.

עכשיו תקשיב.

אף אחד לא יכול לדעת מה שיש לך מועדת.

תרבו ילדים תלוונים, אתה לא יודע מי זה הכי נכון. לא, לא, זה כלום לשום דבר, זה בעיה קלה.

רצח וחטיפות זה כלום.

עכשיו,

אני רק אסביר לך דבר.

כשהרב בועדני הגיע לשם, כשהוא היה בתיק כבר בארץ,

בשביל להיכנס לשם הוא היה צריך להתחפש לתימנים,

שיחשבו שהוא במחנה.

כי לא נתנו לדתיים להיכנס מבחוץ לבפנים,

שלא יגידו שאפשר פה לקיים את התורה כמו שהיה בתימן.

זה אתה לא יודע,

כי אתה יצאת משם.

זהו.

אתה, רגע, אתה מאלה שנשארו כמו אלה שבאו,

ומאלה שלא נשארו כמו אלה שבאו. למה יש לי שורשים שם? זה הבעיה, רק שורשים.

עקרו את הפירות,

נשארו השורשים.

אני מקווה שהשורשים עוד יביאו פעם פרי, אני מקווה.

אבל בינתיים נראה שהעץ נחרט.

לא, זה בעיה.

לכן אני אגיד לך רק דבר אחד.

אם אתה חושב שראש הממשלה הראשון,

הוא רק היה במגמה הזאת,

לא, זה הרבה יותר חמור.

הרבה יותר חמור.

אני אגיד לך דבר אחד שהרבה לא יודעים,

כיוון שלא לימדו אותם.

גם אני בעצמי, אתה צריך לדעת,

למדתי בתי ספר חילוניים.

אז אני רוצה להגיד לך רק דבר אחד.

אותי לימדו שחוזה המדינה, אתה יודע מי הוא היה?

חרצל.

זה שיש לו את התמונה הגדולה עם הזקן הגדול, רק לא ידעו איפה נפלה לו הכיפה.

בכל אופן,

הוא היה אביה של הציונות המדינית.

ואם אתה לא יודע,

אותו חוזה מדינה שכל כך מפארים אותו,

אני אגיד לך מה היתה תוכניתו.

אבל לפני כן אני אקדים לשאול אותך שאלה בשביל לדעת בדיוק מה דעתך בנושא.

אז ככה,

אם היו פה בארץ עכשיו מחליטים

להעביר חוק בכנסת שבתוך חודש ימים כל היהודים צריכים לעבור לדת האסלאם.

למה?

פשוט לפתור את הבעיה של המדינות הערביות מסביבנו,

לפתור את הבעיה של סדאם חוסיין מיידית,

להגיע למצב שבעצם יש פה מוסלמים מול מוסלמים,

ואין בעיה. מה הבעיה? שטחים.

אז במקום שנעבור לסעודיה והסעודים יבואו לפה, נשאר פה והם שם, וזהו, הכול יסתדר.

תוך חודש, ברוב קולות, אומרת החלטה בכנסת

שצריכים לעבור לדת האסלאם, כולם.

אני שואל אותך שאלה,

יצא חוק כזה,

אתה תעבור או לא?

רגע, אבל תשובה ממך אני גם יכול לקבל.

יהדות זה בחירה. להיות יהודי זה בחירה?

להיות יהודי זה לא בחירה.

את יודעת, התשובה, אני לא שואל שום שאלה.

אוקיי.

עכשיו אני שואל,

יהודי נולד לעם היהודי, אין לו ברירה,

יא מרנא.

עכשיו אני שואל אותך שאלה,

אם לקיים את היהדות זה בחירה, כן, אבל להיות יהודי אין ברירה.

עכשיו אני שואל אותך שאלה, אתה שם, איך קוראים לו, אבי, ערוסי?

ערוסי, ערוסי, תגיד לי, האם אתה תסכים לחוק או לא?

אדוני, אם אתה אומר שאתה לא מסכים,

תראה, יש פה וידאו שמצלמים אותך.

אתה מודיע ברש גלי שאתה עובר על חוקי המדינה רשמיים.

אתה, אני שואל אותך שאלה, זה חוק?

חוק מדינה? זה כמו אסור לעבור באדום.

אתה לא תסכים. עניין משפטי.

עניין משפטי.

כן.

אני מכיר אותו, ירד ובל יבוא, הוא לא יבוא. הוא לא יבוא.

אני רוצה להגיד לך,

אבל הוא יכעס עוד פעם, יבוא.

הוא לא יבוא. אני רוצה להגיד לך שהוא כבר עבר.

אני אסביר.

הוא לא מוסלמי. יהודי לא יכול לצאת מיהדות. אבל אני אסביר מה הבעיה.

חוזה המדינה, כפי שאני הכרתי אותו, הוא אמר כמה מלים יפות,

שאת זה מלמדים את כולם.

מלמדים שהוא אמר, אם תרצו, אין זו אגדה.

ויש אומרים שהוא גם אמר שבעוד 50 שנה תוקם המדינה העברית.

ולכן קראו אותו חוזה, חוזה מלשון נביא.

הוא היה נביא שחזה וראה וצפה הכול.

כל הכבוד לחוזה המדינה.

אני אגלה לכם שהוא עשה חוזה עלינו עם האפיפיון.

תכף תראו איזה חוזה.

חוזה המדינה,

באנציקלופדיה העברית,

שהיא איננה חשודה על חזרה בתשובה,

והיא כותבת דברים כהווייתן,

ויש לי פה את הצילום,

מוסבר מהדמות הנקראת חרצל.

ובכן,

חרצל דאודור בנימין זאב,

אביה של הציון

המדינית ומייסדה של ההסתדרות הציונית העולמית.

וכאן כתוב, משחררים האנטישמיות בצרפת,

גברה גם התעניינותו בשאלת היהודים ומאמרו הראשון על נושא זה,

המכונה אנטישמים צרפתים,

כבר הודפס ב-1891.

סמוך לשנת 1893 ראה את בעיית היהודים כשאלה חברתית

העשויה לבוא על פתרונה גמור,

על-ידי תנועת שמד גדולה ומאורגנת של בני הדור הצעיר.

לידיעתך,

הוא רצה להעביר את היהודים לנצרות.

זה היה חוזה המדינה,

אבי אבות הטומאה, הציונות,

וכל השאר הם רק ממשיכיו.

אני אראה לך מה הוא כתב ביומנו,

ואם יש לי כאן גם את בנו,

שכידוע לך נקרא האנס, שם עברי מפרשת בראשית,

שהוא לא מלא אותו לא הכניסו בבריתו של אברהם אבינו,

ולא רק שלא הכניסו בבריתו של אברהם אבינו, גם לא ניאות להכניסו לאחר מכן, כשלחצו עליו כל מיני גורמים פוליטיים,

ולא עוד, אלא שהיה מדליק את עץ האשוח כל ימיו עד שנתו האחרונה.

והיהודי הזה רצה שכולנו נגיע לכנסייה ונתנצר,

ואז הוא פותר את הבעיה היהודית סופית,

ללא שום ירייה אחת.

ואתה הודעת שאתה לא היית מוכן לעבור לזה,

אבל לצערנו הרב הוא הצליח,

ורוב מהעם היהודי היום עבר את התהליך הזה לא באונס,

לא על-ידי יוונים, על-ידי חינוך כמו שהם רצו,

וזה הפירות הבאושים שלנו על-פי רצונם.

לכן אני אראה לך דברים כהווייתם,

שבהם תדע פעם אחת, ואם תרצה את המקורות אתה יכול לעיין בביתך,

זה לא בעיה,

זה לא חומר סודי, זה מפורסם, זה הבעיה הכי חמורה, מפורסם,

ואנשים לא מדברים על זה בכלל.

אז הנה, אני אראה לך כאן, ואז יהיה ברור למה אנחנו נראים כמו שנראים היום.

יש עוד כמה ציונים, בוודאי, שאתם מכירים, יש פה בית-ספר ברנר ורחוב ברנר, כמו בכל עיר טובה בישראל,

וצריך לדעת דבר אחד,

ברנר ואחד העם, וילד,

י.ל. גורדון, וכל החבר'ה הטובים האלה,

כל אלה, רק שתדע, רצו לעקור את עם ישראל משורשו.

רק אתה לא ידעת, לכן אני אראה לך פה כמה דוגמאות

שמדברות בעד עצמם. בוא תשמע מי זה ברנר,

כן? אולי נתחיל בחרצל, דיברנו עליו קודם,

ונדבר עליו. הנה,

יש לי פה קטעים מיומנו שנתפרסמו,

וכך כתוב

חפצתי לפתור את שאלת היהודים לכל הפחות באוסטריה בעזרת הכנסייה הקתולית.

אני רציתי להבטיח לעצמי לראשונה את עזרת נסיכי הכנסייה באוסטריה,

ולהשיג על-ידם ריאיון אצל האפיפיור על מנת להגיד לו,

עזור לנו מידי האנטישמים,

ואני מחולל תנועה כבירה בין היהודים שיעברו לנצרות באופן גאה וחופשי.

זה הוא אומר.

אגב, הוא אומר,

וזה יהיה צלצול פעמונים בכנסיית סטפן,

ידוע, קראו לה תוכנית צלצול הפעמונים,

לא בבושת פנים כמו שעשו היהודים עד אז, כי אם מתוך זקיפות קומה,

ובפרט שהמנהיגים יישארו ביהדותם,

והם בלבותם את העם עד מפתן הכנסייה יישארו בעצמם בחוץ.

זה ירומם את כבוד העניין וישווה לו צורה של גילוי לב גדול.

אנו, האמיצים, נהיה דור התחומים.

אנו נישאר באמונת אבותינו,

אך את בנינו הצעירים נמיר לנצרות עוד לפני הגיעם לגיל של החלטה עצמית.

קודם צעקת כפייה,

כמדומני, שרצו לכפות עלינו,

והיום כבר הצליחו.

מה יחסו לבית-המקדש או לירושלים?

הוא כותב כאן קטע מיומנו,

הוא אומר ככה,

אנחנו נבנה את בית-המקדש מחדש,

לא לשם דת,

רק להקים מזכרת נהדרת לאמונת אבותינו.

ביומנו, יומן א', עמוד 189, הוא כותב,

בית-המקדש אותו אבנה במקום שיהיה רצוי לי,

זה יכול להיות יד פתח-תקווה,

ואת העמון אמשוך לכל מקום שאני רוצה.

זה היה כוונתו.

אחר כך, לגבי מקס נורדאו,

שהיה עוזרו האישי, שנשא אישה נוצרייה,

אז הוא כותב לו במכתב,

החששות שלך בנוגע ליחסם של חוגי הקנאים שלנו אל נישואי התערובת שלך הם אולי מופרזים.

אינני מאמין שאפשר להוכיח אותך על כך מתוך מחשבה ישרה והיגיון נכון.

שים לב.

מה אנחנו כיום?

אזרחי המדינה היהודית שבאידיאל שאת דבר התגשמותה עלי אדמות

אנו רואים כתוכן חיינו הנעלה ביותר.

לו כבר התגשם מפעלנו כיום,

הרי ממתי לא היה נבצר מאזרח יהודי,

כלומר מאזרח המדינה היהודית הקיימת,

זה נקרא יהודי, לשאת נוכרייה בת חוץ-לארץ

על-ידי נישואין אלה היא תהפך ליהודייה מבלי לשים לב לדתה.

אם יהיו לה ילדים הם יהיו יהודים ממילא.

זה בדיוק מה שכאב לבן-גורגור וזה מה שהם רצו שיהיה, וזוהי שאלה מי יהודי. הייתי מציע לך שתבנה לכיוון ההפוך,

לא רק לכיוון הזה. הנה, לכיוון ההפוך.

אני רוצה להגיד לך, לכיוון חבאס,

לכיוון דרזרה,

לכיוון ירושלים אל מדינת ישראל,

לכיוון אלה שיתנו קצת ללמוד מהם וקצת לנוח מהם. לא צריך מהם, אני פה. חכה. לא צריך.

אני פה, אני אסביר לך הכול. לא, אתה הולך לצד אחד.

איזה צד?

אני בצד של אבא שלך.

אני באותו צד. אני יצאתי ממשרים.

כן. יצאתי משנה.

למה? נו.

להיות בני חולים.

נו. יפה. מה זה בני אחורה?

מה לעשות מה שאתה רוצה?

לא. אז מה? אני רוצה, אני אומר שאני רוצה,

אם יש מדינים, יש, איזה תורה,

יש ארגינה, יש חוקים.

מה חוקים? עוטומנים או בריטים? אני אגיד לך שאלה. כן. אני אשאל אותך שאלה. יש ארצה כמה שנים בינתיים.

עזוב אותי רגע מה הבעיה של הדתיים.

אני אסביר לך עכשיו הכול. אני תופר לך הכול עד הסוף עכשיו, קבל כל תמונה מושלמת.

אני באתי להסביר לך מה הבעיה, למה אנחנו ככה.

עכשיו אני אסביר לך מה הפתרון ככה.

רק לפני כן אני רוצה שתדע על יסודי פעם אחת,

היותם צלמים אותך וזו הזדמנות מדירה מאוד,

לכן בוא תשמע.

היה אחר, קראו לו ברנר.

כולם מכירים את ברנר, אולי רק בשם, אבל לא ידעו מי היה האיש. אם היו יודעים, אוי ואבוי, אם היו יודעים.

אבל הערב ידעו.

אז הוא כתוב ככה

הוא כתב שחור על גבי לבן בשנת תרעט.

זה מופיע ברשימה על ביאליק.

האם לא יציפו את רחובותינו עכשיו פרצופים ידועים מכל הגטאות,

חלאת המין האנושי?

שמעת איך הוא קוראים ליהודים?

שים לב מה הוא אומר.

אין עם של יהודים, אין בעולם.

אין עם של יהודים בעולם. שמעת?

הן הגלות

סוף-סוף יכלה לנו.

אין כבר עם.

יש פעולים מטומטמים ומופלגי תורה בליטא,

טיפשים ופראים בפולניה,

אידיוטים ונבזים בגליציה,

נרקבים ומעלה באשה בהונגריה וברומניה, הוא קורא ליהודים,

גסים וקהים באנגליה ובאמריקה,

שנוררים ומזוהמים בפלסטינה,

צבועים אנוסים וטשנים קרסנים בגרמניה ובפרנציה ובאיטליה,

וכולם,

כולם ספחתם לעצמם ולעם אשר בתוכו הם יושבים.

זה יהודי היה?

זה היטלר יכול היה ללמוד ממנו.

אחר כך הוא כותב,

העבר ותרבות העבר שלנו הינם אפסיים.

זה נכון.

זאת צריכים אנו הנשארים

לדעת בכדי להתחיל הכול מבראשית.

ככה קמה המדינה.

ראית פעם גלעד עצמאות?

מה כתוב?

הנה עם חדש קם בארצו.

מה חדש?

זה לא כבר קיים 3,300 שנה?

לא.

פה חדש.

השכח את העבר.

אין עם יהודי שהיה פעם.

אנחנו יוצרים עם חדש.

אתה חושב שזה רקו?

הנה עוד אחד,

הוגה הדעות של התנועה הציונית,

הסופר חיים הזז, מסביר בדיוק מה זה ציונות ומה זה יהדות.

הוא אומר כך,

הציונות מתחילה ממקום הריסת היהדות,

ממקום שתנא שכוחו של העם.

עדיין לא נאמר דבר למהותה של הציונות, היא הרבה יותר עמוקה,

הרבה יותר הרע תוצאות עצומות גורליות ממה שנראית לעין וממה שנאמן בה.

דבר אחד ברור, הציונות לא המשך,

לא רפואה למכה,

היא עקירה בהריסה, היא ההפך ממה שהיה סוף.

כמעט שאין לה חלק עם העם.

תנועה לא עממית בהחלט,

לא עממית יותר מהבונד,

ההתבוללות והקומוניזם.

אדרבה,

הציונות מסיחה דעתה מן העם,

מתנגדת לו,

הולכת נגד רצונו ברוחו, חותרת תחתיו ועוקרת אותו,

ופורשת ממנו על דרך אחרת למטרה רחוקה מסוימת היא וקומץ אנשים בראשה,

גרעין של עם אחר, בבקשה לשים לב.

לא חדש

ולא מחודש, אלא אחר.

מי שאינו סבור כך,

או שהוא טועה,

או שהוא מרמה את עצמו,

ארץ ישראל זה כבר לא יהדות.

כבר אפילו עכשיו.

על כל פנים, יהדות אחרת,

אם רוצים אתם לרמות את עצמכם ולשמור דווקא על השם הזה.

אבל לא אותה שהייתה שני אלפים שנה.

לא אותה לגמרי לגמרי.

היא לא המשך,

היא אחרת מיוחדת לעצמה.

היא כמעט עניין לא יהודי, כמעט בהחלט לא יהודי.

ומה אם עתידה ארץ ישראל

לתפוס את מקומה של הדת והיא סכנה גדולה לקיום האומה?

שינוי ממרכז קיים למרכז חולף,

מיסוד מוצע הכניסות של שבת ההוא?

צאו וראו אפילו פה, בארץ ישראל, הם נגדנו.

כל היישוב הישן, כל היהודים האדוקים,

יהודים סתם כמות שהם בכל מקום ובכל זמן.

הלוא פניהם מעידים בהם ומכריזים ואומרים,

אנו איננו ציונים,

אנו איננו יהודים יראי שמים.

הלוא דבר הוא, אנשי המזרחי אינם באים בחשבון.

אלה הם המשכילים הקטנים, הנאיבים, של התנועה הציונית.

אני מדבר על העם,

על העם ביסוד ובשורש.

ואם החוש שלהם אינו מטעה אותם, ואם הם צודקים.

זו ציונות,

וזו המדינה שרצו להקים לנו פה.

יש פה עוד הרבה חומר, אבל אין זו המטרה.

דע,

רוצים פה שלא יהיה עם יהודי שהיה,

חדש, אתה רוצה את השם הזה, יהודי, להמשיך,

תסחוב אותו עוד כמה שנים.

אבל הנוער כבר לבד אומר, אני לא יהודי,

אני ישראלי.

לפני שש שנים

נשארו 400,000 בני תיכון, תלמידי תיכון.

אם היו מעדיפים להבלט,

אילו ניתנה להם הבחירה,

גויים או יהודים, 70% אמרו גויים.

מה יש לו מיהדות?

מה זה יהדות? הוא לא יודע בכלל.

תעצור יהודי בחוץ, שיגיד קריאת שמע בעל-פה, הוא לא יודע.

תשאל אותו, כל השחקנים הכושים, הוא יודע.

מה הוא יודע, יהדות?

מי היה מכבי?

הוא לא יודע.

מכבי, הוא לא יודע. מכבי תל-אביב, מכבי תל-אביב.

מכבי ירפור מכים.

מי זה מכבי היום?

כשחרטו המכבים על המגינים שלהם,

מכבי זה הראשי תיבות של הפסוק, מי כמוך באילים השם.

היום מי זה מכבי? אול סיפרים, כושים.

אלא מה, התרחקו העם היהודי.

אני אשאל אותך שאלה עוד אחת, אחרונה.

אני אראה לך עד כמה שאתה התרחקת ולא שמת לב.

שאלה אחת.

האם אתה היית מסוגל לראות

יהודי

שנכנס לבית-כנסת,

מוציא מההיכל ספר תורה,

זורק על הרצפה,

דורך עליו ברגליו חלילה, מוציא מצד ושורף אותו?

היית שותק או לא?

לא.

אתה יודע כמה יהודים יושבים כאן ודורכים על התורה כל יום ושורפים אותם?

אתה אומר שיש ערב רגל, מה יש פה עוד, לא, יהודים אני מדבר. לא, אתה לא יכול להבדיל. אני לא יכול להבדיל, אני אגיד לך. כמו שעלו ממצרים, ערב רגל, גם היום אין. אני שואל, יהודי מחלל שבת, אתה יודע מה פירושו?

יהודי שנוסע בשבת, הוא נוסע על התורה.

יהודי שלא שומר טהרת משפחה,

אשתו לא הולכת למקווה,

זה כמו לקחת שני יריעות ולקרוע ולהגיד שזה היה פעם, זה פרימיטיבי לא להיום.

יהודי שלא מניח תפילין בכל בוקר, זה כאילו לקח שקי גילוח ומגרד פסוקים מן התורה.

זה לא מדבר אליו.

אבל אתה לא מדבר על שתי תבין, אתה מדבר על שתי תבין. אני אדבר עכשיו, רק אני רוצה שאתה תבין.

זה הבנת עכשיו? אתה מדבר על צד אחד. כן, אבל את לא הבנת.

נעבור לצד השני.

או, או, בסדר, נעבור לצד השני.

מגיע לך לשמוע, בטח.

עכשיו, רבותיי,

אנחנו נסביר דבר אחד, אף על פי שלימדו אותנו שהתורה איננה אלא ספר היסטוריה,

אני אוכיח לכם הערב

מה זה אלה ששומרי תורה ומצוות פה, בצד השני, כמו שהוא קורא.

אה, אתה לא הולך, נכון? לא, לא, אני צאן. אה, בואו רגע.

עד עכשיו, שימו לב.

אני אראה לכם, בעזרת השם, מה זה תורת אלוקים חיים שניתנה מעת השם יתברך, ולא חלילה על-ידי היסטוריונים.

אני יכול להגיד מה שאני רוצה, כן. גם זה וגם זה. אני בוחר להגיד ככה.

ובכן,

שימו לב,

פה כתוב,

ידוע שהתורה נלמדת על-ידי פרדס, פשט, רמז, דרש, סוד.

אני אתייחס לחלק של הרמז,

ואני אראה לכם פה, בעזרת השם יתברך, שהתורה אמרה מראש דברים שאנחנו עוברים אותם גם כן היום.

לפני כן אקדים ואומר,

יש כאן

בתורה קודים

שבהם מוצפנים לנו מסרים מלפני 3,300 שנה.

מי שרוצה לומר שהתורה הזאת נכתבה על-ידי האדם, יוכחש ברגעים הבאים.

דבר ראשון שצריך לדעת זה כך.

יש קוד בתורה של 49 ו-50,

יש קוד של 78-7 ויש אחרים, מתייחס רגע לשניהם.

התורה פותחת בראשית דברי אלוקים את השמים ואת הארץ.

אם תדלגו 49 אותיות מהאות תו של בראשית,

תקבלו את האות ה-50ו.

מהו תדלגו 49 אותיות, תקבלו האות ה-50 רש.

דלגו מהרש 49 אותיות, האות ה-50 ה'.

קיבלנו תו, רש, ה',

תורה מוצפנת בתחילת ספר בראשית.

ניקח ספר שמות, ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרים מהפסוק הראשון.

שמות מאותיו, אם נדלג 49 אותיות, האות ה-50 ו',

49 אותיות, האות ה-50 רש, 49 אותיות, האות ה-50 ה',

קיבלנו את המילה תו, ו, רש, ה', תורה מוצפנת בתחילת ספר שמות, בקוד של 49 ו-50.

האם זה מקרה?

סוף ספר בראשית, סוף ספר שמות,

שוב פעם בקוד של 49 ו-50,

תו, רש, ה', תו, רש, ה', תורה, תורה.

האם זה מקרה?

ספר ויקרא, תחילת הספר בדילוג של 7-8,

מופיע כך,

י',

לאחר מכן שבע אותיות האות השמינית ה',

שבע אותיות האות השמינית ו',

שבע אותיות האות השמינית ה', שם השם, י' ו-ה' וו' ו-ה'.

באמצע הספר, בדילוג 49 ו-50, שוב פעם,

י' ו-ה' וו' ו-ה', שם השם.

גם זה מקרה?

ייתכן.

בואו נראה הלאה.

ספר דברים,

בספר במדבר שני הספרים האלה, בתחילת הספרים ובסופם,

שוב פעם, בדילוג 49 ו-50, מופיעה מילה תורה מוצפנת בקודים האלה.

רק מה?

בספרים האחרונים,

מדבר ודברים,

יש שם את המילה תורה כתובה הפוך,

לא תו ו ר ה אלא ה' ר' ו' תו.

אם נרצה לקרוא את זה כסדר הקריאה, נצטרך לקרוא מלמטה למעלה.

בשני הספרים האלה, בהתחלה ובסוף,

כתוב את המילה תורה, כמו בראשית שמות, רק מהופך, אבל באותו קוד.

מה יוצא?

אם ניקח את זה כנגד הספרים בראשית שמות ויקרא במדבר דברים,

ונלך מימין לשמאל בעיגול,

נקבל כך כתוב.

תורה, תורה, תורה, תורה,

תורה, תורה, תורה, השם במרכז.

שם השם י' בה' ובא' בה', שם שמהווה את כל העולמות כולן,

והתורה מקיפה את כל הבריאה כולה.

האם זה מקרה?

האם זה פוקס?

אפשר אולי להגיד. אם הייתי חילוני, הייתי אומר,

זה לא בעיה.

מה פירוש לא בעיה? מה אתה רוצה?

ואני אצפין לך אברהם, ואני אצפין לך אברהם.

איך אתה רוצה? בקוד של 60?

אין בעיה. אני אשים אלף,

צפור 59 אותיות,

שים לך שמה בית, אחר כך ר' ואחר כך מ',

אין בעיה, תקבל אברהם. כמה פעמים אתה מזמין?

30 פעם, תסדר לך 30 פעם.

מה קשה?

כן, יש קושי. מה הקושי?

שאתה צריך להכניס

תוכן מילולי בין האותיות,

ושיהיה תואם את ההיסטוריה שהייתה.

אז צריך תחביר מסוים, צריך דקדוק ולשון,

ולסיים טוב, שיהיה מוצלח. נגיד, זו עבודה קשה ומפרקת, אבל אם הבן-אדם מוכשר,

הוא יצליח.

נשאלת השאלה.

האם בדרך זו

יהיה ניתן להצפין מראש מה יהיה בעוד 100,000, 200,000,

2,000, 3,000 שנה?

אי אפשר.

האדם הכי מוכשר בעולם שיהיה,

הוא לא יודע מה יהיה מחר.

מה יהיה מחרתיים?

יהיה גשם או לא יהיה גשם מחר, אה?

כמה יתפטרו כבר שם מהתחנה המטרולוגית?

כבר נמאס להם לשקר.

אז אני שואל שאלה, מחר לא יודעים. עם מכשור הכי מודרני, מה יהיה?

בפרט אחד,

חול שקל בהרבה פרטים לדורות,

אף אחד לא יודע, אפילו אם יכתוב ברור.

חול שקל בצופן ובתוך פסוקים שמדברים על זה.

ואני אתן דוגמה.

אם אני אוכיח שבתורה מוצפנות ידיעות לעתיד,

כמו תקופתיהן,

נאמרים מראש בקוד הזה,

אז זה ראייה שנותן התורה, לא יכול להיות אדם, רק

השם יתברך.

מי מנבא את הנמיים? רק הקדוש ברוך הוא.

אז איך יכולים לדעת? תכף נראה.

לפני כן אני רוצה להגיד לכם שהקוד 49 ו-50 הוא לא סתם קול,

כי מיציאת מצרים עד מתן תורה 49 יום,

וביום ה-50 מתן תורה ניתנה תורה.

אז גם הקוד שנבחר הוא הקוד של התורה עצמה, של נתינתה.

טוב, אנחנו נראה, הרבה שואלים שאלות על השואה.

למה היתה שואה?

למה שש מיליון?

איפה היה הקדוש ברוך הוא? והרבה, הרבה מאוד שאלות.

אני לא אמור על כל החומר,

אני רק אגיד לכם דבר אחד,

מי שלא יתעצל ויקח את ספר התורה בספר דברים,

פרשת כי תבוא,

פרק כח, ויקרא שם את כל הקללות,

שזה נקרא פרשת התוכעות,

שם יראה תיאור מדויק של השואה.

אני אקריא רק כמה פסוקים בשביל להראות לכם אחר כך

איך הדברים נאמרו בראש.

רק אני רוצה להגיד לכם שזה נאמר פה בפשט, כתוב בפירוש את הדברים.

אני אראה לכם אחר כך דבר נפלא שמעיד שהתורה לא יכלה להיכתב על-ידי אדם.

אז כתוב ככה, יש ברכות בהתחלה, אני לא אקרא,

אני ישר אתייחס למה שנאמר לגבי השואה.

והיה, זה יכול להתאים גם לעכשיו, כי חלק מן הדברים גם כן נוגעים אלינו, אז חשוב לדעת מה הסיבות לכל הבעיות שלנו, זו הזדמנות.

והיה אם לא תשמע בקול השם אלוקיך לשמור לעשות את כל מצוותיו וחוקותיו אשר אנוכי מצבך היום,

ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך.

ארור אתה בעיר וארור אתה בשדה ארור תנאך ומשארתך ארור פרי בטנך ופרי אדמתך שגר אלפיך ועשטרות צונך ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך.

ישלח השם בך את המארה את המהומה ואת המגערת בכל משלח ידך אשר תעשה עד ישמדך ועד עבודך מהר מפני רוע מעלליך אשר עזרתני.

ידבק השם בך את הדבר וירעד כה לוטו אותך מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה.

יכך השם בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחור ובחרב ובשידפון ובירקון ורדפוך עד עובדיך.

והיו שמך אשר על ראשך נחושת והארץ אשר תחתיך בזה לא גשמים ולא טבועה.

יתן השם את מיתר ארצך אבק ועפר מן השמים ירד עליך עד ישמדך.

יתנך השם ניגף לפני אויביך ודרך אחת תצא אליו ובשבעה דרכים תנוס לפניו

והיית לזהבה לכל ממלכות הארץ.

זוועה כמו שהייתה בזמן השואה לא נראתה אלפי שנים.

מאיה, והיתה נבלתך למאכל לכל עוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחרית.

אומות העולם ידעו שיש שואה אבל אף אחד לא עשה שום דבר להציל את היהודים.

יכך השם בשחין מצרים ובטחורים ובגרב ובחרס אשר לא תאכל לרפא.

שאלו איך זה מיליונים הובלו לטבח,

איך לא התנגדו.

כתוב פה, יכך השם בשיגעון ובעיוורון ובתימהון לבד.

אנשים עבור על טרנספורטים לא האמינו שהם הולכים למוות.

רבים היו תמימים, חשבו שהם הולכים לעבודות קשות.

והיית ממשש בצהריים כאשר ימשש העיוור באפלה ולא תצליח את דרכיך, והיית אך עשוק וגזול כל הימים ואין מושיע.

אשה תארס ואיש אחר ישכבנה.

בית תבנה ולא תשב בו.

כרם תטע ולא תחללנו.

אחר כך כתוב כאן,

בניך ובנותיך נתונים לעם אחר ועיניך רואות וכלות עליהם כל היום ואין ואין ידיך.

פרי אדמתך וכל היגעך יאכל עם אשר לא ידעת.

הגרמנים זה עם שלא ידעו אותם.

הם היו עם יקה, פדנד,

מסודר, נקי, ממושמע,

גינוני טקס,

הכול היה 100%. נו, אבל זה עם אשר לא ידעת, הפכו להיות חיות טרף.

עם אשר לא ידעת,

אתה ואבותיך.

ועבדת שם אלוהים אחרים עץ ואלם.

והיית לשמה למשל ולשנינה בכל העמים אשר הנה עדך השם שמה.

ושמה אתם תהיו לשמה למשל ולשנינה.

מי שזוכר את הקריקטורות על היהודי הנודד,

השואה עם התרמיל והטלאי צהוב והאף הארוך,

למשל ולשנינה בכל הגויים, בכל העמים אשר הנה עדך השם שמה.

אחר כך כתוב, בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך, כי ילכו בשבי.

לאחר מכן כתוב ככה,

הוא יהיה לבך ואתה לא תלבנו, הוא יהיה לראש ואתה תהיה לזנב. ובאו עליך כל הקללות האלה, הורדפוך והשיגוך עד הישמדך,

כי לא שמעת בכל השם אלוקיך לשמור מצוותיו וחוקותיו אשר ציווך.

והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם.

למה זה?

תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב קול,

ועבדת את אויביך אשר ישלחנו השם בך

ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר קול,

ונתן עול ברזל על צוואריך עד השמידו אותך.

יישא השם עליך הגוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידעה הנשר,

זה סמלם של הגסטפו,

גוי אשר לא תשמע לזשונו,

גוי עז פנים אשר לא יישא פנים לזקן ונער לא יחון.

ואחר כך כתוב כאן,

ואכלת פרי בתנך בשר בניך ובנותיך אשר נתן לך השם אלוקיך במצור ובמצוק אשר יציק לך אויביך.

יש תיאור היום מנורה כאן,

אני מדלג עליו, אחר כך כתוב,

אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה,

ויראה את השם הנכבד והנורא הזה, את השם אלוקיך,

והפלא השם את מכותך ואת מכות זרעיך,

מכות גדולות ונאמנות וחולאים רעים ונאמנים.

והאשיב בך את כל מדבי מצרים אשר יעקורת מפניהם ידבקו בך.

גם כל חול יבכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת,

יעלם השם עליך עד ישמדך.

מה התוצאות?

ונשארתם במתי מעט,

תחת אשר הייתם כככמי השמים לרוב,

כי לא שמעת בקול השם אלוקיך.

והיה כאשר שש השם עליכם להטיב אתכם ולהרבות אתכם,

כן ישיס השם עליכם להעביד אתכם ולהשמיד אתכם,

וניסחתם על האדמה אשר אתה בה שמה לרשתה,

מה קרא לאחר מכן?

והפיצך השם בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ,

ועבדת שם אלוהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך עץ ואב,

ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגליך.

ונתן השם לך שם לב רגז

וכיליון עיניים ודאבון נפש.

והיו חייך תלויים לך מנגד,

ופחדת לילה ויומה,

ולא תאמין בחייך.

בבוקר תאמר מי יתן ערב,

ובערב תאמר מי יתן בוקר מפחד לבבך אשר תפחד,

וממראה עיניך אשר תראה.

אלה דברי הברית,

אשר ציווה השם את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת איתם בחוריהם.

ואני הייתי שואל מיד שאלה פשוטה,

רק רגע,

מי אמר שזה השואה? נכון שיש פה טרור של השואה, אבל מי אמר?

אולי מדובר על חורבן בית ראשון, חורבן בית שני,

אינקוויזיציה.

בפסוקים ט״ז, י״ז, י״ח בפרק ל״א שלושה פסוקים שחוזרים על התוכן בקצרה של מה שאמרתי יתבער לכם חד משמעית על מה מדובר.

וכתוב ככה

כל אחד יוכל להסתכל בביתו

ויאמר השם אל משה

זה היה לפני שלושת אלפים שלוש מאות שנה.

הנך שוכב עם אבותיך אתה הולך בדרך כל הארץ

וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר קראתי אתו.

לצערנו הרב, בזמן השואה בגרמניה היו 60% מתבוללים,

משם יצא הצאר הצורר, ינמח שמו וזכרו,

וחרה פי בו ביום ההוא

ועזבתי והסתרתי פני מהם והיה לאכול האש אוכלת

ומצאו רעות רבות וצרות

ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה.

שאלו איפה היה הקדוש ברוך הוא

ואנוכי אסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל רעה אשר עשה כי פנה אל אלוהים אחרים.

ועדיין אני שואל,

מניין שזה מדבר על השואה?

אבל כאן בשלושת הפסוקים יש לנו את הקוד של 49-50 בתוך שלושת הפסוקים שמסביר לנו על מה מדובר.

תבדקו בבית.

ויאמר השם אל משה מהאות ה' של משה תספרו 49 אותיות,

האות החמישים ש׳.

מהש׳ תספרו 49 אותיות, האות החמישים ב׳.

מהב׳, 49 אותיות, האות החמישים א׳.

מאה אלף, 49 אותיות, מאות החמישים ה׳.

קיבלנו את המילה השואה ב-49-50.

הקוד הידוע לנו נקבע.

איך ידע נותן התורה לפני 3,300 שנה שתהיה השואה בתיאור כזה,

מכניס את הקוד הידוע בתוך הפסוקים וקורא למלחמה הזאת בשמה.

חורבן בית ראשון נקרא, חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, איקוויזיציה, גזירות תחתן,

גזירות תתנו,

מלחמת שלום הגליל.

כל מלחמה יש לה שם.

השואה נקראה רצון.

איך ידע נותן התורה?

גם כן מקרה נגיד, אה?

אין בעיה, נדלג בפרק ד' בספר דברים.

עכשיו כתובים שני פסוקים, תשמעו את התוכן ותראו מה הקוד מגלה לנו שם.

והפיץ ה' אתכם בעמים,

ונשארתם ותם מספר בגויים אשר ינהג ה' אתכם שמה,

ועבדתם שם אלוהים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון לא יאכלון ולא יריחון.

כתוב פה, והפיץ ה' אתכם בעמים, ועבדתם שם אלוהים מעשה ידי אדם עץ ואבן.

מה פירוש לעבדו עץ ואבן?

הקוד שלנו חוזר כאן למי שיבדוק בביתו, בקוד 49, והפיץ

מאה יו תספרו 49 אותיות שין, מאה שין 49 אותיות וו, יות שין באב ישו,

ראשי תיבות הימח שמו בזכרו.

והפיץ מאה, אוקיי, תספרו 49 כף,

מאה כף 49 מם,

מם כה, מכה.

נחזור להבנת הפסוק.

ועבדתם שם אלוהים מעשה ידי אדם.

עץ, זה הנוצרי הצלוב על העץ, ישו,

ואבן, זה האבן השחורה במכה.

איך ידע נותן התורה לפני 3,300 שנה שיהיה ישו ויהיה מכה,

ויעבדו אותם בעץ ואבן?

והוא אמר לנו את זה בכותל, ידוע לנו בפסוקים המדברים על כך.

גם זה מקרה.

יש מה עוד מקרה?

כתוב למען רבות מופתי בארץ מצרים.

רבות מופתי בארץ מצרים, ראשי תיבות רמב״ם.

הרמב״ם היה רופא דגול למלך מצרים, שרווה אותות ומופתים שם.

רמב״ם, ראשי תיבות רבי משה בן מימון.

באותו פרק כתוב משה.

דובר על משה רבנו,

אבל משה שלנו, רמב״ם, גם היה משה.

ממשה, תספרו בקוד של 49 50, תקבלו.

מהמ״ם של משה,

49 אותיות, אות החמישים ש׳.

מהש״ם, 49 אותיות, אות החמישים נ׳. מהנ״ם, 49 אותיות, אות החמישים ה׳.

מ״ם, ש״ן, נ׳ה.

משנה.

עוברים פרק שלם

ורואים שכתוב עוד פעם בקוד של 49 50,

ת׳ 49 אותיות, אות החמישים ו׳, 49 אותיות, אות החמישים ר׳, 49 אותיות, אות החמישים ה׳, תורה.

מה יצא? משנה תורה.

איזה ספר חיבר הרמב״ם?

ספר משנה תורה לרמב״ם.

איך ידע נותנת תורה לפני 3,300 שנה שיהיה הרמב״ם, ירבה אותות ומופתים במצרים, ועמד אותו בראשי תיבות,

ואמר בקוד הידוע 4950 שהוא יחבר ספר משנה תורה?

גם זה פוקס.

לא, לא נגמר.

בין משנה לתורה יש רווח גדול.

לא 4950, הרבה יותר גדול.

תספרו את האותיות, תקבלו,

שמאה אחרונה של משנה, מאה ה',

עד התו של תורה יש 613 אותיות בדיוק כמניין תריג.

מי שלא יודע,

הרמב״ם כתב ספר משנה תורה לרמב״ם על תריג מצוות התורה.

גם זה פוקס, אה?

יש לי עוד פוקס.

מלחמת יום כיפור.

הנביא יחזקאל, בפרק מ', פסוק א', מרמז עליה בנבואתו לדורו.

והוא אומר שם כך,

נרענן את הזיכרון מתי היתה מלחמה,

באיזה שנה, באיזה חודש, באיזה יום ובאיזו שעה.

ובכן,

מלחמת יום כיפור היתה באוקטובר, 6 באוקטובר 1973. 148 שעלינו מן הגלות

עד 1973 זה 25 לידועי חשבון.

המלחמה פרצה בחודש העברי שהוא תשרה.

באיזה יום בחודש?

עשירי יום כיפור, עשרת ימי תשובה מראש השנה עד כיפור, יום עשירי בחודש.

באיזה שעה פרצה המלחמה? 2. עכשיו שימו לב מה אומר יחזקאל הנביא,

רומז לנו על המלחמה הזאת בפסוקים.

ב-25 שנה לגלותנו זה 73. בראש השנה זה חודש תשרה.

בעשור לחודש

זה יום כיפור.

ב-14 זה שעה 14. נדבר פה על הכאת העיר בעצם היום הזה וכולי.

פסוק שמדבר לזמנו ומרומז בו לענייננו.

גם זה מקרה, אה?

יש הרבה מקרים כאלה.

יש להיקלטת שנקראת נבואות שהתגשמו, כולה מלאה מקרים כאלה,

שכולם התקיימו על-פי מה שכתוב.

נגיע לענייננו.

מה מרומז על תקופתנו?

הנה אנחנו נמצאים עכשיו בתקופת סדאם חוסן.

מכירים אותו, לא?

סדאם חוסן מרומז גם כן אצל הנביא ירמיה בפרקים נ' ונא'.

עכשיו, שימו לב, זה שני פרקים ארוכים, אני אגיד לכם רק כמה פסוקים.

תראו איזה סמליות יש.

זה מופיע בפרקים נ'

נא'.

זה אומר לכם משהו?

שנה ותשנ״א.

תשן ותשנ״א. מתי התחיל סדאמי ונ״א?

ממשיך תשנ״א.

בואו תראו מה כתוב בשני הפרקים האלה.

מה יקרה לסדאם חוסן?

ובכן,

כך כתוב.

הדבר אשר דיבר השם אל בבל אל ארץ כסדים מיד ירמיהו הנביא. בבל זו עירק, למי שלא יודע.

אגידו בגויים ואשמיעו ושפו נס, אשמיעו אל תכחדו.

אמרו, נלכדה בבל.

כי עלה עליה גוי מצפון וישית את ארצה לשמה ולא יהיה יושב בה מאדם בעד בהמה.

נדו הלכו.

בימים ההמה ובעת היינו עם ה' יבואו בני ישראל.

המה ובני יהודה יחדם. הלוך ומכור ילכו.

ואת ה' אלוקיהם יבקשו.

ציון ישאלו.

דרך הן נפנה.

בואו ונלבו אל ה' ברית עולם לא תשכח.

צאן עובדות היו עמי.

רועיהם מטעום.

הרים שובבים מהר אל גבעה הלכו. שכחו רבצם.

כל מוצאיהם אכלו.

בטח, עזבו את ה'.

וצריהם אמרו לא נאשם תחת אשר חטאו לשם נווה צדק ומקוה אבותיהם ה'.

אומר הנביא,

למרות זאת נודו מתוך בבל ומארץ קסדים צאו,

ויהיו כעתודים לפני צום כי הנה אנוכי מעיר ומעלה על בבל כאן גויים גדולים מהר.

וערכו לה,

משם תילחד חיציו כגיבור משכיל לא ישוב רקם.

אתם מכירים חץ עם זכר שלא שב רקם?

אנחנו מכירים את הטילים, חצים גרעיניים.

והייתה כשדים לשלל, כל שולליה יסבעו נאום השם.

לאחר מכן כתוב,

מקצף השם לא תשב,

והייתה שממה כולה, כל עובר על בבל ישום וישרוק על כל מכותיה.

אירחו על בבל סבים, כל דורכי קשת,

ידו אליה, אל תחמנו אל חץ, כי לה' חטאה.

הריעו עליה סבים, נתנה ידה,

נפלו אושיותיה, נהרסו חומותיה,

כי נקמת ה' היא, הינקמו בה,

כאשר עשתה עשו לה.

מה עשתה בבל?

אנחנו אומרים, בת בבל השדודה,

אשרי שישלם לך את גמולך שגמנת לנו,

אשרי שיוחז וניפץ את עוללייך אל הסלע.

הם החרימו את בית-המקדש.

הם החרימו את בית-המקדש,

ועת נקמי לה' להנקם מהם מאחרית הימים.

כרטו זורע מבבל ותופס מגל בעת קציר מפני חרב היונה.

ישראל נמשלו ליונה, יונתי וחגבי הסלע, בשיר השירים.

איש אל עמו יפנו ואיש לארצו ינוסו. כל השגרירויות עזבו, בורחים.

שפזורה ישראל,

הריות הדיחו, הראשון אכלו מלך אשור, וזה האחרון עצמו נבוכד רצר מלך בבל.

לכן כה אמר ה' צבאות אלוקי ישראל, אם ני פוקד אל מלך בבל ולארצו, כאשר פקדתי אל מלך אשור ושובבתי את ישראל לנבא וברע הכרמל והבשן,

ובהר אפרים בגלעד תשבע נפשו.

בימים ההם ובעת היינו עם ה' יבוקש את עוון ישראל בעינינו ואת חטאות יהודה ולא תמצאנה, כי אסלח לאשר אשאיר.

אחר כך כתוב, כל מלחמה בארץ ושבר גדול.

או, נשמע פה כל מלחמה כבר בארץ,

והשבר הוא גדול. הלכו למשבר לצרכן, נעי פרשוק לסופרסל,

לקחו סודה, לקחו דבק, לקחו הכול,

הוא שבר גדול בארץ לכל המלחמה.

ואז כתוב, איך נגדע ויישבר פטיש כל הארץ?

איך היתה לשמע בבל בגויים?

יקשתי לך וגם ללכת בבל.

הוא חשב סדאם עוסיין שהוא יסבך אותנו, והוא יסתבך.

יקשתי לך וגם ללכת בבל,

ואת לא ידעת,

נמצאת וגם נתפס כי בשם אתגרית.

פתח השם את עוצרו,

ויוצא את כלי זעמו,

כי מלאכה היא לשם אלוקים צבאות בארץ כסדין.

בואו לה מקץ,

פתחו מאבוסיה,

סלוה כמו ערבים בה, חרימוה כמו עשר.

אל תהיי לשארית.

אחר כך כתוב, כל נשיא מופלטים מארץ בבל.

היום זה רק אימונים, מיליון מפונים, חוזרים, הולכים.

רק תרגיל,

אבל חכו.

כל נשיא מופלטים מארץ בבל.

להגיד בציון את נקמת השם אלוקינו ונקמת היכלו.

השמיעו אל בבל רבים קול דורכי קשת,

חנו עלי עשבים,

אל יהי לה פלטה,

שלמו לה כפועלה ככל אשר עשו לה,

כי אל השם זדה אל קדוש ישראל.

לכן יפלו בחוריה ברחובותיה,

וכל אנשי מלחמתי דמו ביום ההוא נאום השם.

הנני אליך זדון,

נאום השם אלוקים צבאות, כי בא יומך עת פקדתיך,

וחשל זדון ונפל,

ואין לו מקים,

וצטתי אש בערב ואכלה כל סביבותיו.

כתוב כאן, כה אמר השם צבאות,

עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדיו, וכל שובניהם החזיקו בם מאנוש על לחם.

אבל גואליו חזק,

השם צבאות שמו, ריב יריב את ריבם,

למעט הרגיע את הארץ והרגיז ליושבי בבל.

חרב על כסדים, נאום השם, ואל יושבי בבל ואל שריה ואל חכמיה.

לאחר מכן כתוב ככה,

כמהפכת אלוקים את סדום ואת עמורה ואת שכניה, נאום השם,

לא יושב שם איש ולא יגור בה בן-אדם.

הנה עם בא מצפון וגוי גדול ומלאכים רבים יעורו מירקתי ארץ.

קשת וחידון יחזיקו,

אכזרי המה ולא ירחמו,

קולם כים יהמם,

ועל סוסים ירכבו,

ערוך כאיש למלחמה עלייך בת בבל.

מה קרה לסדאבי?

שמע מלך בבל את שמעיו ורפו ידיו.

צרה החזיקתו,

חיל כיולדה, פחד ורעדה כמו יולדת על המשבר.

איפה הוא התרברב ואמר, הנה כאריה יעלה מגאון הירדן

אל נווה איתן?

ככה הוא אמר.

כן, לכן שמעו עצת ה' אשר יעץ אל בבל ומחשבותיו אשר חשב על ארץ כסדים.

אם לא יסחמום צעירי צאן, אם לא ישים עליהם נווה,

מכל הנתפשה בבל נרעשה ארץ וזעקה בקועים נשבה.

פרק נא אומר,

כה אמר ה' הנני מעיר על בבל ואל יושבי לבקמי אלו הכסדים רוח משחית

ושלחתי לבבל זרים וזרוה, ויבוקקו את ארצה, ירוקנו את ארצה,

כי היו עליה מסביב ביום רעה.

הן ידרוך את דורך קשתו והן יתעל בסריונו ואל תחמלו אל בחוריה החרימו כל צבאת

ונפלו חללים בארץ כסדים ומדוקרים מחוצותיה,

כי לא אלמן ישראל ויהודה מאלוקיו מה' צבאות, כי ארצם מלאה אשם לקדוש ישראל.

נוסו מתוך בבל ומלטו איש נפשו אל תדמו בעוונה כי עת נקבה היא לשם גמול ומשלם לה.

פתאום נפלה בבל ותישבר, הלילו עליה.

לאחר מכן כתוב, הוציא ה' את צדקותינו בואו נספרה בציון את מעשה ה' אלוקינו.

בסופו של דבר כתוב כאן

שהקדוש-ברוך-הוא

יפיל פצצות שמה כך,

מפץ אתה לי כלי מלחמה וניפצתי בך גויים

והשחטתי בך ממלכות וניפצתי בך סוס ורוחבו וניפצתי בך רכב ורוחבו וניפצתי בך איש ואשה וניפצתי בך זקן ונער וניפצתי בך בחור ובתולה וניפצתי בך רועה ועדרו

וניפצתי בך עיקר וצמנו,

וניפצתי בך פחות וסגנים,

ושילמתי לבבל ולכל יושבי חסדים את כל רעתם אשר עשו בציון לעיניכם,

ונאום השם.

הנני אליך על המשחית, נאום השם, המשחית את כל הארץ,

טיל ראשון בתל אביב, אמר.

ונטיתי את ידי עליך,

וגלגלתיך מן הסלעים ונתתיך להר שריבה,

ולא ייקחו ממך אבן לפינה ואבן למוסדות,

כי שממות עולם תהיה, נאום השם.

לא יישאר אפילו אבן אחת לייסד בית מראש להתחרף. אתם מכירים אפשרות שאפשר להגיע למצב שלא יימצאו אפילו אבנים לעשות יסודות לבית?

אז זה מה שכתוב,

ותרעש הארץ ותחול כי קמה על בבל מחשבות ה' לשום את ארץ בבל לשמה מאין יושב.

חדלו גיבורי בבל להילחם.

דרך אגב, כבר עכשיו חדלו.

בורחות לו פלוגות וכל מיני אנשים,

אורחים עוזבים לטורקיה ולכל מיני מקומות.

חדלו גיבורי בבל להילחם,

ישבו במצדות,

נשתה גבורתם, היו לנשים.

הציתו בשכנותיה, נשברו בריחה.

רץ לקראת רץ, ירוץ ומגיד לקראת מגיד,

להגיד למלך בבל כי נלכדה עירו מקצה והמעברות נתפסו ואת אגמים שרפו באש, ואנשי המלחמה נבהגו.

סיכומו של דבר,

בבל תחרב בעזרת השם יתברך,

ויהי רצון שנזכה לראות את זה בקרוב מאוד.

לכן,

הנה רבותי, פה נאמר לנו מצבנו כרגע, מה שאנחנו נמצאים.

צפו לזה, זה צריך לקרות לפי הנבואה או-טו-טו,

כיוון שזה הזמן,

זה גם נראה על פני השטח,

וכשזה יהיה, זה יהיה כך בעזרת השם.

רק אם זה היה נגמר כך, אשרינו מטוב על כן.

הקבאה של יחזקאל הנביא גם כן אומר משהו.

הוא אומר בפרק ל״ח ל״ט,

שתיפתח מלחמת גוג ומגוג, שהיא המלחמה העולמית האחרונה,

ומלחמת גוג ומגוג המכוון יהיה ארץ-ישראל,

ואז כל העמים יבואו לכאן על מנת לטבוח את היהודים,

ותהיה פה פצצת אטום בארץ,

והמצב לא יהיה כל כך טוב. לכן אני אקריא לכם את הדברים מבפנים, תבינו. מי שזוכר מה היה בירושימה נגסה כי ראה או שמע,

יוכל לשמוע תיאור מדויק מה עתיד להיות כאן.

והיה ביום ההוא, ביום בוגוג על אדמת ישראל, נאום השם אלוקים,

תעלה חמתי באפי,

ובקנאתי ואש עברתי דיברתי,

אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל.

ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחיית השדה וכל הרמס הרומס על האדמה וכל האדמה אשר על פני האדמה ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכל חומה לארץ תיפול

וקראתי עליו לכל הרי חרב לאום ה' אלוקים חרב איש באחים תהיה ונשפטתי איתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אל גביש אש וגופרית אמתיר עליו ועל אגפיו

ועל עמים רבים אשר איתו והתגדלתי והתקדישתי ונודעתי לעיני גויים רבים וידעוהו כי אני ה'

אנחנו אומרים כל יום, יתגדל ויתקדש שמי רבה

זה נאמר על הפסוקים האלה, והתגדלתי והתקדישתי ונודעתי לעיני גויים רבים

אז אנחנו מחכים מתי כבר זה יקרה, אבל מה יקרה?

כתוב פה, מי שיודע מה זה פצצת אטומי עושה רעש גדול והיא הורגת גם דגים בים,

גם עוף בשמים, גם רמז, גם חיות, גם בהמות, גם אדם, גם הרים, גם מקום.

זה התיאור שיש כאן.

מתי זה יהיה אבל כתוב? פסוקים לפני כן מסבירים את זה בדיוק.

לכן הנה בן-אדם מעמדת לגוג, כה אמר ה' אלוקים היו ביום ההוא בשבט עמי ישראל לבטח תדע, ובאת ממקומך מירכתי צפון, אתה ועמים רבים אתך,

רוחמי סוסים כולם, קהל גדול וחיים רב,

ועלית על עמי ישראל כענן לכסות הארץ,

באחרית הימים תהיה.

ואביא אותיך על ארצי למען דעת הגויים אותי, ויקדשי בך לעיניהם גוג.

אנחנו נמצאים באחרית הימים לפי התאריך.

שנת התשנ״א

זה 5,751 לבריאה,

העולם מתקיים 6,000 שנה כנגד ששת ימי בראשית,

1,000 שנה כנגד יום השבת,

ואנחנו נמצאים כרגע אחרי חצות יום של יום שישי בכניסת שבת.

אנחנו נמצאים עכשיו באחרית הימים, ואנחנו הגענו פה לארץ אחרי אלפיים שנה.

זה אחרית הימים, כיוון שכתוב את זה גם במפורש כאן,

בפסוקים לפני כן. אז כתוב ככה,

הכל מאכל לך אתה וכל קהלך נקלים עליך, והיית עליהם למשמר.

מימים רבים תיפקד,

באחרית השנים תבוא אל ארץ משובבת מחרב,

מקובצת מעמים רבים, זה מצבנו כרגע,

על הרי ישראל אשר היו לחורבה תמיד, כשגענו לפה הכול היה חרב ושממה ביצות,

כן?

ארץ-ישראל לא היתה עם כל המצב שאנחנו נמצאים בו מבחינת תבואה ופירות וכו'.

הנבואה של ישעיה התקיימה בנו כשהגענו

לארץ יסוסו מדבר וציה ותגל ערבה.

עד אז, כשהגענו לכאן,

היתה חרבה ושממה,

ואם העמים הוצאו וישבו לבטח כולם,

ואם העמים הוצאו וישבו לבטח כולם,

ועלית, שימו לביך,

כשואה תבוא,

כענן לכסות הארץ תהיה,

אתה וכל אגפיך ועמים רבים אותך.

הנביא אומר, ישעיה,

בפרק נט,

שיבואו לפה, לארץ,

140 אומות שיילחמו במלך המשיח בזמן גוג ומגוג.

הנביא יחזקאל אומר שהמלחמה תארך שבע שנים.

ההרוגים רק יוקברו שבעה חודשים על-ידי כל עם הארץ, כולם ישתתפו בקבורה,

ורק אחר כך חברה קדישה תעבור ותעשה ציון על כל גופה ועצם שימצאו.

יהיה גיא, המון גוג, במקום שייקברו שם מיליונים.

צריך רק לדעת שבזה, אם זה היה מסתיים,

זה גם כן היה מצב לא רע.

אבל הנביא זכריה בפרק י״ג אומר מה יהיו התוצאות של המלחמה הסופית.

אז כתוב, פי שניים יכרתו בה יגבעו,

בשלישית ייוותר בה.

ואחר כך כתוב, את השלישית הבאתי באש,

וצרפתים כצרוף את הכסף,

ומחנתים כמחון את הזהב, הוא יקרא בשמי ואני אענה.

אז אומר הנביא זכריה,

שבסוף מה יהיה?

שני שליש, פי שניים בה יכרתו, יגבעו.

שני שליש מן העולם ימותו במלחמה האחרונה,

קרי,

שלוש מיליארד בני אדם ימותו,

ורק שליש יישאר.

בשלישית הבאתי עוד באש,

וצרפתים כצרוף את הכסף, ומחנתים כמחון את הזהב, להוציא זהב מזוקק, צריך צירוף אחר צירוף ובחינה אחר בחינה,

ורק הוא יקרא בשמי, ואני אענה, מי שיקרא בשמי, מי שיהיה צדיק, אז באותו הדור הוא יישאר.

כל השאר ייכחדו.

זה אחרית הימים,

וכתוב, ובהר ציון תהיה פליטה, בעיה קודש.

לכן, רבותי, הנה הדברים כתובים מראש.

עכשיו אני רוצה להגיד לכם ולעורר אתכם על דבר מסוים.

היות שלא כולם מבינים את הרמזים של הקדוש-ברוך-הוא שהוא נותן,

אני אשתדל לפענע לכם קצת מצפונות הזמנים האחרונים.

פה בארץ חינכו אותנו שפה אי-אפשר

שהעם יהיה כמו שהיה במשך כל הגלות.

במשך כל הגלות העם הזה היה בלי צבא,

בלי שום דבר, האמין רק בשם 3,300 שנה. פה אמרו, אין דבר כזה, פה לא משאירים שום דבר לקדוש-ברוך-הוא.

פה אנחנו תופסים את עצמנו ביד, שומרים על עצמנו.

אין מושג, השם יילחם לכם ואתם תחרישון,

הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. זה טוב לסידור של התפילה, אבל פה, חביבי, צריך

שאנחנו נשמור על עצמנו.

ככה חינכו אותנו, וזה למעשה מה שטוענים כנגד הדתיים.

העם היהודי, ברוך השם,

נשאר בחיים למרות שלא היה לו צבא,

כמו היום כמובן,

לא היה לו צבא 3,300 שנה.

יהדות תימן, לדוגמה, למעלה מאלפיים שנה היתה בגלות,

אלפיים שנה,

וברוך השם, הם נשמרו.

אומנם היו תמיד כמה רשעים שרצו להפחיד יהודים בכל מקום, אבל זה לא צריך סיבה.

זה לא שייך לציונים ולא לאימפריאליסטים, זה שייך לשנאת העמים את היהודים,

אבל סך הכול העם היהודי והשבט היהודי התימני נשאר שם שלם, וכן בכל מקום ומקום.

עכשיו נשאלת רק השאלה.

פה מחנכים אותנו לתרבות, שאם אין אני לי, מי לי. בורא עולם,

אל תסמוך עליו, חבל הזמן.

צריך אנחנו להתבצר ולהתעצם, וכן על עזתיה.

למה אני אומר? אני רוצה להראות לכם רק איך הקדוש-ברוך-הוא רומז לנו כמה אנחנו אפסים.

אפסים

שלא שווים שום דבר.

מלחמת ששת הימים

התחילה

ונגמרה מהם צ'יקצ'אק. לא הספיקו להגיד חדשות שהתחילה, כבר לא יודעים מה שנגמרה.

שישה ימים אמרו, נס, ברוך השם, הכותל המערבי,

איזה יופי, איזה נסים, הערבים ברחו, השאירו את הנעליים.

יופי, עצב טוב,

אחרי המלחמה, נס,

כל הכבוד.

אבל מי שהיה לך נס,

לא לקדוש-ברוך-הוא. מה פתאום?

הקדוש-ברוך-הוא עשה את הנס?

חיל האוויר, מנשי עם צרפתים, מה זה? אנחנו עשינו את הנס.

אני הייתי חילוני אז.

הלכתי, אני זוכר, בדיזינגוף, בפסאג' הוט.

ואז חילקו לעם שירונים בחינם,

ספרי שירה קטנים, שירונים של המלחמה. מי זוכר?

אני זוכר לפחות שיר אחד, שראיתי אותו כתוב שם.

השיר אמר כך,

נאצר מחכה לרבין, אה יא יא יא. זוכרים?

זה היה השיר. מי ניצח במלחמה?

רבין.

מי ינצח במלחמה הבאה? בר-לב.

יש גם בר-לב, תעלה, תצטרף.

המעוזים והתעוזים והביצורים והכול, אנחנו נסתדר. הרי לפי הסטטיסטיקה,

חייל ישראלי במלחמת ששת הימים היה שווה אלף ערמים.

אז מה הפחד?

אפשר לדאוג ללקוחות, לא צריך לדאוג.

צה״ל זה המעצמה השישית בגודלה אז, במלחמת ששת הימים.

אין דאגה מהערבים.

טוב, אבל כוחי ועוצם ידי זה איסור מוחלט מן התורה.

זה לאו דאורייתא להגיד, כוחי ועוצם ידי, עשו לי את החי. כי השם,

הוא נותן לך כוח לעשות חי,

לא אתה.

לא, פה לא מבינים שפה כזאת, תעזוב אותך מהשטויות, צריך.

טוב.

מגיע יום הדין.

יום הדין, יום כיפור, צריך לכפר על עם ישראל, יום שתמיד מכפר הקדוש-ברוך-הוא, כי ביום הזה יכפר עליכם

מה קורה בשעה שתיים, פורצת מלחמה על-ידי הערבים

והתוצאות של המלחמה הידועות.

הם לא עשו כל כך מהר את הנעליים והם לא רצו כל כך מהר ולא גרחו כל כך מהר,

אבל היה לנו גם כן נס.

למה היה נס? כי תוך 24 שעות הגיעו כבר בחזית בדרום למתלה,

40 קילומטר עם כלי נשק

וכלים אמפיביים פנימה-פנימה.

רק הרמטכן שזלי כותב בספרו לאחר המלחמה שהוא נתן הוראה אחרי 24 שעות לעצור את הכוחות שלו,

כי פתאום נכנס לו פחד שעושים פה אמבוש.

לא ייתכן שהורגים כל כך הרבה יהודים מתקדמים בלי שהפחד יעצור אותם,

אלא ודאי הכינו מלכודת הישראלים,

מה הם עושים? נותנים להיכנס הרבה כוחות של מצרים,

ואחר כך ילחצו אותנו כמו שהם עשו לנו במצרים.

ואז אנחנו נדחה בו.

לים, ולא יהיה להם הים, יהיה להם את הגב של הים,

אנחנו נדחוף זה ונסגור עליהם והם ימותו.

אז הוא החליט לעצור.

אותו דבר החליט הרמטכן הסורי, והם עוצרים בקשרים,

מתברברים בשטח,

טיפול עליהם עם אדם הפחד,

כן, אבל זה לא. זה קהלני עצר שם, וזה אברמוביץ' עצר שם,

ונקברה המלחמה והניצחון של הכוח הפיזי של עם ישראל,

למרות כל הפשלה שהיתה. קראו לזה המחדל, המחדל של גולדה, של בר-לב.

הסואץ, כידוע, לא נדלק בסוף, כנראה הגברורים נרטבו,

ולא היה בסוף שום דבר.

היתה לנו הרבה אבדות,

והכוח שלנו קצת ככה,

והיה הרבה פחד מן הבאות.

אבל כמובן ישראל חוששים, מחליטים שלא להסתבך,

יעשו טנק מרכבה, יעשו כפיר, יעשו כל מיני דברים,

ואנחנו נהיה צבא שעומד בזכות עצמו.

לא עובר זמן, ומי שזוכר, היו כמה פלסטינים, כמה מחבלים,

שהגיעו בצפון או בגליל,

והתחילו לירות קטיושות על היישובים.

זה הטריד מאוד את תנוחתם, כמובן, וחס ושלום,

לצערנו הרב היו הרוגים גם.

אבל היה לנו פה אחד מהמצביעים החשובים, עם ישראל, בגין.

הוא אמר,

כמובן, לעיני עם ישראל והאומות בעולם,

no more קטיושות.

אני אדאג, לא אהיה קטיושות.

קראו לזה מבצע אשלום הגליל, התכוונו לצאת לביירות,

תוך כמה שעות לטאטא את כל הערבושים בדרך,

ולחזור עטורי זרי דפנה וניצחון, והכול יהיה בסדר.

כן, רק התוכנית לא התגשמה ככה,

והוא עזב את הממשלה, כמובן,

וגם זה נמשך קצת יותר משלוש שעות,

שלוש שנים זה נמשך,

ולא הצלחנו לטאטא את הערבושים,

ואפילו שהקמנו צבא פנימי לבנוני, עד היום אנחנו סובלים,

ושוב הצבא מראה חולשה ואוזלת יד כבר יותר ממלחמת יום כיפור.

טוב, אבל אחרי כל כך הרבה ביזיונות וכוחי ועוצם ידי שלא מצליח,

אז מה מחליטים?

רגע, רגע, מי אשם?

כבר האשימו את כל האלופים,

את כל הרמטכ״לים, ראשי ממשלות. מי עוד נשאר אשם שלא האשמנו אותו?

הו, נזכרו, הדדים.

הדדים.

תדע לך שכל הצערה של עם ישראל זה שבני הישיבות לא מתגייסים לצבא.

זה הבעיה.

זו עוצמה שאי-אפשר לוותר עליה.

כמה הם?

15 אלף. ביניהם בכלל לא בני חיוב גיוס, ילדים תלמידים.

אבל 15 בני ישיבות, 15 אלף בני ישיבות,

אלה הבעיה של עם ישראל.

אלה, אם היו מתגייסים,

כמובן שהיו לא מנצחים, וזו הבעיה.

לא.

אף אחד לא מספר שיש הרבה מחזורים שבכלל לא מגויסים בגלל שיש רוב.

אף אחד לא מספר שהרבה משחררים.

אף אחד לא אומר שהרוסים כבר באים.

לא, לא, לא. מי שמבריע בעם ישראל זה הדדי.

אמר הקדוש ברוך הוא, אתם אנטי דתיים?

יש לכם זמן עכשיו מלחמות בין יהודים ליהודים?

אני אתן לכם אנטיפדה.

אתם אנטי דתיים? נראה, רק תסתדרו עם אנטיפדה.

מתחילה אנטיפדה. מלחמה קונבנציונלית,

בלי נשק, בלי רעש, בלי אבק, בלי אבק שרפה.

אבנים!

אבנים!

מצבא הגנה לישראל ומשטרת ישראל אינם יכולים לנצח זורקי אבנים.

דווקא השתלטו יפה על זורקי אבנים בירושלים.

כן, אבל על הערבים לא מצליחים להשתלט.

זורקי אבנים לא יכולים כל המדינה הזאת להשתלט.

טוב,

אתם חושבים שזה רמז כבר ברור שאנחנו מוגבלים קצת?

לא, לא הבינו את זה. עדיין, התרברבויות, ואנחנו זה ופה, ביד החזקה, איזה יד? אצבע עוד לא ראיתי חזקה.

ביד החזקה נהלוג בהם, נחנך אותם.

שום דבר.

עכשיו הגענו למצב שכבר נלחמים אתנו כמו ימי קדם.

עם סכינים.

סכינים של מטבח, פשוטות, חלבי, בשרי, לא משנה מה,

דוקרים יהודים בכל מקום ומקום,

ולא מצליחים להתגבר על סכינים.

טוב, אבל לא צריך לדאוג, רבותי,

אני לא רוצה להכניס אתכם לפאניקה.

ברוך השם,

כבר המשטרה הודיעה שיש להם גלאים למציאת סכינים בכניסה לערים.

הם רק שכחו שהערבים יודעים גם לקנות בחנות, לכלי מטבח בתוך העיר.

כן, אבל לא.

טוב, כבר יצאו מזה, הם כבר התחרטו, השקיעו הרבה כסף, יצאו מזה. עכשיו הם לא יבדקו בכניסה, כבר אין ברירה, יודעים שזו בעיה.

נו, אז מה עושים? איך משתלטים על זה?

בינתיים, כידוע לכם, נכנס איזה ערבי עם טיירה, עם עפיפון, עם מחנה צבאי, מגיע, מחסל כמה יהודים, ופתאום מתקרבת איזה חביינית אחת עם חומר נפץ עליה, מתפוצצת עם כמה.

אחד מטעים את הצד, אני רואה שהצבא לא יכול לשמור על עצמו. רגע, אז מי שומר עלינו עכשיו?

עכשיו אנחנו פה, מי שומר עלינו?

הצבא לא יכול לשמור על עצמו, עלינו בטח שלא.

אז אני שואל שאלה, מי שומר על עם ישראל?

אני אגיד לכם מי.

אולי לא שמתם לב, בתקופה האחרונה הקדוש ברוך הוא הראה לנו בדיוק מי שומר עלינו ומי צריך שמירה.

בחג שבועות, אלף שבועות,

לחוף ניצנים מגיעות ארבע ספינות מחבלים עם קטיושות.

מתרחצים אלפים בעירום וחוסר כול.

הם מגיעים בטרים ספורים לחוף,

והם אמורים לעשות טבח נוראי במתרחצים.

אמרו, תפרו את פשתה של חיל הים, משטרת החופים, כולם עשו פשתה.

רגע,

אבל אני שואל שאלה,

מי מנע את הרצח של אלפים,

חיל הים, המשטרה או המחבלים או אלה בחוק? מי מנע?

אלה שלמדו את הרצח הזה.

אני אגיד לכם מי.

אני אגיד לכם מי.

דבר אחד צריך להבין.

שאלו שאלה אחת

את המחבלים.

סיפר לנו רב ראש ישיבה שאחד מהשכנים שלו הוא מחיל הים שהיה קרוב לנושא הזה.

הוא אומר, שאלה ראשונה ששאלו את המחבלים, למה לא ירדתם קטיושות? הרי לא צריך להתקרב מטרים.

זה פחות יעיל מקרוב מאשר מטווח יותר רחוק.

כבר היו מרחק קילומטר. למה לא ירדתם את הקטיושות?

כולם עומדים מולכם. בשביל מה באתם? להרוג או להרים? להרוג. למה לא לחצתם? מה הבעיה ללחוץ על כפתור?

אתם יודעים מה הם אמרו?

ראינו שכל החוף מלא חיילים.

ערומים,

חיילים!

כן, אבל את זה לא יגלו לכם.

אם יגלו, מה יהיה, תיעוד דתיים?

אז אני שואל אתכם שאלה.

זה לא נס?

הוא בטח לא שייך לאף אחד מכוחות היבשה, הים והאוויר.

כן,

אבל לא הבינו את הרמז שהקדוש ברוך הוא מראה, אני יכול לקרב לכם את הסכנה עד לטבח המונים על-ידי מעט מאות ערבים,

ואתם עם הרבה טכניקות וטכנולוגיות במעטמה השלישית בעולם,

ואתם לא יכולים להישמר מכמה שמגיעים לאט-לאט, מטר אחרי מטר, בים הגדול עד אלינו.

אבל אני עדיין עצרתי אותם,

אבל אתם לא מבינים, אתן לכם עוד רמז.

מגיע חג סוכות,

וחג סוכות

עוד פעם נס.

מה קורה?

כבר חודש ימים לפני כן מתארגנים ערבים בהר-הבית, צוברים צבורה ענק של אבנים,

איזה אבנים?

לא של רוקדקה,

אבנים, חצי קילו, פחות או יותר,

אבן סלעית ירושלמית, אוי ואבוי מי שנוחת לו דבר כזה בראש,

ונזרקים אלפי אבנים

על שתי רבבות של יהודים

שאינם מוגנים,

וראו נס.

אף אחד לא נהרג.

ברצוני להודות ולנצל את ההזדמנות הזאת לחיל האוויר אשר שוחח עלינו,

על המשטרה שהגנו עלינו,

משמר הכול, גולני, צה״ל וכל זרועותיו.

שהם סבלו את הפצועים יותר מכולם, עם הנשק החם.

אני שואל שאלה, מה זה, לא נס?

למי הוא שייך פה?

הרי אם היה נכנס מישהו וחלילה זורק פה אבן, אפילו שדליל יחסית היה פוגע באחד.

לפעמים אבן אחת יכולה לפגוע בשתיים.

שבע אלפים לא פגעו.

הרי אם השם היה רוצה, רק היה זז 10 סנטים, 20 סנטים כל אבן,

כמספר האבנים ככה על ראשים שהיו מתפוצצים.

הרי היו יכולים למות שם יותר מכל מלחמות ישראל ב-40 שנה.

טבח איום ונורא.

הרי רק מהמנוסה, מי שלא יודע, חמי וחמותי היו שם,

השער שנכנסים נסגר שלא יצאו החוצה,

ואנשים רצים לכיוון. תארו לכם רק כמה ילדים שם היו צריכים להידרס ברגליים.

נס.

אין הרוגים.

למי זה שייך?

שם זה קצת יותר שקוף.

לפני כן בוצעה ברכת כהנים.

מאות כהנים בירכו את כל המתפללים,

הרבבות של המתפללים,

ומה אמרו להם?

יברכו.

ישמריך השם וישמריך.

ואיך מסיימים את הברכה?

ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם.

או, אני רואה עכשיו מי שומר על עם ישראל.

הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.

הקדוש ברוך הוא, תראו מה זה מראה לנו, כמה הוא יכול לקרב את הסכנה מעל הראש. אם תזרקו, קילו קמח.

מגובה שני מטר ערות זעזוע המוח.

קילו קמח.

אתם יודעים מה זה אבן צמחית ירושלמית?

אף אחד, זה לא נס.

כן, אבל אף אחד לא מבין ולא רוצה להאמין.

אז מה קורה?

הקדוש ברוך הוא אומר, רגע, יש לי עוד עצה.

יש דברים ברורים שאני יכול להראות. מה הם?

גשם.

אנחנו אומרים כל יום, בחרי אף השם בכם מעצר את השמים ולא יהיה מטר.

על מה כתוב?

פן יפתה לבבכם וסרתם ועמדתם אלוהים אחרים והשתחוויתם להם,

וחרה אף השם בכם ועצר את השמים.

לא, אבל שוב פעם לא צריך להיכנס לפאניקה, בעזרת השם העניין מסודר, כבר יש בדרך שקיות מים מטורקיה.

ואל תדאגו, יש גם תנורים,

יש תנורים לחמם את העננים,

והביאו גם מטוס שיורה טילים של כספית לעננים.

יהיה לנו מטר מאוד עשיר עם כספית שירד עלינו בחזרה.

רק שכחו דבר אחד,

שהקדוש ברוך הוא אפילו עננים כבר לא מעביר. אתה יכול רק להתחמם על התנורים,

אבל כלום אתה לא יכול לעשות.

לא אומר, אין בעיה, אתם יודעים שאנחנו, חכמי חלם, ימצאו לנו,

בעזרת השם עונה פתרון,

ישיגו מטוס עם רשת גדולה שתגנוב מסוריה עננים, תביא אותם לפה, לחמם אותם בתנורים בצפון.

ליצני הדור.

אז אני שואל אתכם שאלה רחמנה אצלן,

הרמזים האלה לא גרורים,

אבל מעניין,

כשמתפללים הדתיים

אז יורד גשם, נקצת ומפסיק.

מעניין.

הקב'ה עדיין כועס, הוא אומר, מה, אתם מוצאים גשם, אין בעיה. טראח זורק עלינו כמה טיפות ואומר, בבקשה, תשתקו.

יורד, הוא מראה שאפשר שירד, אבל הוא אומר, אתם מחלשים,

צריכים עוד הרבה לחזור בתשובה בשביל זה.

עוד הרבה צריכים.

הקב'ה כועס, אבל אנחנו לא מבינים.

סדאם חוסיין, בעיין.

ה-15 לחודש, שעת האפס.

כולם כבר מוכנים עם זה.

ואנחנו פה אדישים, סודרים, ברוך השם, לא מודאגים.

מסכות אב״ח, כולם קיבלו,

לא צריך לדאוג, לא צריך לדאוג, אין בעיה.

רבותי, אם אתם חושבים שמסכות אב״ח יעזרו, אני רוצה לעודד אתכם ולומר לכם,

מלאך המוות מכיר את כולם גם מתחת למסכות.

ואני רוצה רק להגיד לכם שהודיעו שאלה שיש להם מסכות לגילאי 84,

85, 86,

לא להשתמש, ללכת להחליף,

כי אם ישתמשו יחנקו.

הפילטר לא מספיק טוב, כמעט יחנקו אותנו.

עם המסכות בלי גן.

חכמי חלם.

טוב שהודיעו.

אני כבר לא יודע ממי לזהר.

כן, אבל ודאי כל הציבור לא מודאג, כולם הולכים לעבודה, הכול בסדר. קצת פה ושם ככה יש דאגה, אבל לא נורא זה יחלוף כמו תמיד.

רבותי, אני רוצה להגיד לכם רק דבר אחד.

שזה יקרה, זה ודאי שיקרה.

ב-40 שנה אקוט בדור,

כמו שאמרתי בפתיחה,

הקדוש ברוך הוא חיכה 40 שנה.

ואנחנו הכעסנו אותו ב-40 שנה האחרונות יותר מדי.

יותר מדי, יותר מדי.

הגזמנו כבר.

עוד מעט לא נשאר צריך עם מי לדבר.

אז 40 שנה עברו, שנתיים בצורת.

אם זה ימשיך ככה, רבותי,

אנחנו, לא יהיה לנו מה לשתות.

לא צריך כלום.

רק טיפות לא ירדו, לא צריך כלום. אמר לי אחד ואמרתי לו, למה אתה לא מברך שהכל נהיה בדברו?

אמר, בשביל מה?

אני משלם על המים לחברת מקורות.

עכשיו הוא יתחנן לברך עוד מעט.

אם לא, הוא יוכל רק למשוך את היד ולשתות דם.

לא יהיה מה לשתות.

מי שלא יודע מה זה מכת רעב, שידע.

זה העונש הכי גדול שהיה בעולם, שנברא. רעב.

אתם יודעים מה קורה ברעב?

ברעב,

כתוב במגילת אחד מה היה, ברעב שהיה לעם ישראל בדורות קודמים.

ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן

בשביל לאכול.

בעטף עולל ויונק בחוצות קריה.

אתה יודע מה זה לראות נפוחי בטן?

אתם ראיתם את ביאפרה פעם בטלוויזיה?

אתם יודעים מה זה רעב, נחמד עצמא?

אתם לא יודעים. ברוך השם, לא הגענו לזה. נתן לנו שפע. אנשים כללים.

אנשים אומרים עבירות, חוטאים בלשון, מדברים כלפי ה', כלפי העם היהודי, הכול, והם אוכלים.

היה צריך להיות להם סתן בגרון.

הקב'-ברוך-הוא עדיין נותן להם.

ועדיין נותן להם. אבל הקב'-ברוך-הוא יש לו סבלנות עד זמן, ואחרי זה הקב'-ברוך-הוא מראה את נחת זרועו.

מי שלא יודע, אני אספר לכם מן העבר מקרה דומה שהיה כמו שאנחנו מצויים בו כרגע,

אבל התוצאות שלו היו הרות גורל העם היהודי.

אחאב הרשע בדורו היה אליהו זכור לטוב.

אליהו, מכירים אותו, הנביא אליהו.

בא אליו אחאב ואמר לו, דברי רב, דברי התלמיד, דברי מי שומעים?

אמר לו אליהו, דברי הרב.

אמר לו, שמא התלמיד גדול מריבו.

היה משה רבנו רב והיה לו תלמיד יהושע בן נון.

לפי דבריך, הרב צריך להיות יותר גדול מהתלמיד.

אבל לפי המציאות אני רואה שהתלמיד יותר גדול מהרב. למה?

כשיהושע בן נון אמר, שמש בקבעון דום, ירח בעמק איילון,

עמדה השמש.

אבל הרב שלו, משה רבנו, אמר,

ועבדתם אלוהים אחרים והשתחניתם להם מהעונש וחרא אף השם בכם ועצר את השמיים.

אומר לו, אתה יודע שאני עובד עבודה זרה וכל העם עובד איתי עבודה זרה ואנחנו רצים לעבוד עבודה זרה.

למה רצים?

מרוב גשם שיורד.

אז למה דברי הרב משה רבנו לא מתקיימים?

לגלג על אליהו זכור לטוב.

אמר אליהו זכור לטוב

חי השם אם ירד מטר, כי אם לפי דברי.

מעכשיו הפסקת מים.

שלוש שנים לא ירד גשם בארץ. מי שלא יודע מה התוצאות של שלוש שנים שאין מים בארץ, כתוב שם.

אלפים ורבבות מתו ברעב,

כי פה בארץ ישראל נמתר השמים תשתה מים.

אנחנו לא משופחים בבחיינות,

אנחנו לא משופחים במים.

פה הארץ הזאת תלויה בחסני שמים.

שלוש שנים

הוא מחפש את אליהו בן-נרות.

הקב'-הוא אומר לאליהו הוא יתגלה לפניו.

אליהו זכור לטוב,

אומר הוא מוכן להחזיר את הגשם

כשיבואו כולם להר הכרמל.

מגיעים עם ישראל, מגיע אליהו זכור לטוב.

הוא אומר להם,

עד מתי אתם פוסחים על שתי סעיפים?

אם השם הוא האלוקים, לכו אחריו,

ואם הבעל הוא האלוקים, לכו אחריו.

ככה הוא אומר.

ואז

נעשה ניסיון סופי בעם ישראל לברר מי האלוהים.

האם זה הבעל, העבודה זרה, או זה השם אלוקים.

לוקחים שני שמרים,

תאומים,

שאכלו באותו מרעה לאותה אם,

ונותנים להם, ואליהו לוקח לפניו אחד,

והם מתחילים ראשונים.

מי שיקרא לאלוקים שלו וירד מן השמיים אש

ותאכל את הקורבן, סימן שהאלוקים שלו אמת.

טוב,

הם שוחטים את הקורבן שלהם, שמים אותו על המזבח,

ואז מסתובבים, ולא, לא, לא, לא, לא, לא, צועקים עם חרבות מסביב, מסביב, מסביב, מסביב.

מגיע הצהריים,

אין שום דבר, אין קול ואין עונג, שום דבר לא יורד, ועוד פעם.

אליהו אומר להם,

תראו, אולי האלוהים שלכם עסוק כרגע, אולי יש לו פגישות,

אולי יש לו שיח וסיג,

או חלילה הוא לא מרגיש טוב כאבי בטן, נכנס לשירותים,

הוא לא יכול להתפנות כרגע.

מחכים, מחכים, מחכים, עד ערות המנהה, עוד מען ערבית, נגמר היום.

הם לא נענים.

ואז אליהו זכור לטוב, שוחט את הקורבן,

עומד לידו,

וכל עם ישראל עומדים שם ורואים,

והוא אומר כמה מילים קצרות.

השם ענינו.

השם ענינו.

יורדת אש מן השמים ואוכלת את הקורבן מעיני ישראל. כל עם ישראל באותה שעה צועקים,

השם הוא האלוקים, השם הוא האלוקים.

ואז למי הבעל מבינים באיזה מלכודת הם נפלו, הם בורחים מנחל קישון?

העם רודף אחריהם ושוחט אותם שם,

עד שהחטיאו אותם וגרמו להם את כל האבדות.

שואלים חכמים, למה אליהו זכור לטוב לא עשה את המופת הזה שלוש שנים לפני שהיה בצורת?

היה יכול להוכיח לעם גם אז למה לא עשה?

אם היה עושה אליהו זכור לטוב בהתחלה את זה בלי שיהיה רעב

מה היו אומרים כולם?

הבטן מלאה, אך לא ארוחה טובה.

הוא עשה את זה, הוא אומר לו וואלה איזה טריק, הצטחתן.

וואלה כבוד, איזה יופי.

הלך לו הפעם, וככה,

תוקעים גרפס ועולכים הביתה.

כן, אליהו זכור לטוב ידע מה זה עם ישראל.

עם ישראל, אתם מכירים אותו? אני אכיר לכם אותו.

נמשל לזית.

אומרים חכמים, למה עם ישראל נמשל כזית?

זית, מה הטוב שלו?

השמן, היצהר.

זה מה שיוצא. כן, אבל איך משיגים את השמן?

צריך לקטוש את הזית חזק עד שיוצא שמן.

יהודי, עד שתוציא ממנו מה שצריך,

צריך הרבה חבית על חבית,

עד שהוא ממין, לוקח לו הרבה זמן.

אוה, אז אליהו זכור לטוב ידע את זה, מה הוא עשה? אמר רגע.

מתוך בטן שבעה, ואכלת ושבעת,

ישמרו לכם פן יפתה לבבכם.

הפוך,

האכילה בשביעה היא שגורמת שצריך זהירות משנה,

פן יפתה לבבכם וסרתם.

אבל אם נעמים, כולם מבינים.

לא, הקדוש ברוך הוא נתן לנו פה שבע בלי עין רע. לא שמענו, אחד מת בארץ 40 שנה מרעב. לא שמענו.

ברוך השם.

רשעים אוכלים,

בינונים אוכלים, צדיקים אוכלים, כולם אוכלים פה.

מובטלים אוכלים,

כולם אוכלים.

כן, אבל הקדוש ברוך הוא רואה, כידוע,

שאם אוכלים, לא שומעים.

ושמנת, שמנת עבית כסית,

ותשכח.

וישמן ישורון, ויבעט.

אה, אם זה ככה, אין בעיה, אני אצטרך לכם רעב כמה זמן,

ואחר כך תצעקו, השם הוא אלוקים,

ואחר כך תשחטו את אלה שחטיאו אתכם במשך השנים.

או, אז תבינו באמת מי גרם לכם שתסבלו את כל הסבל והייסורים.

ואני פוחד מאוד

שזה מה שהולך להיות עכשיו.

כי כתוב, אין בן דוד בא, מלך המשיח לא בא,

אלא עד שמעמיד להם מלך שגזירותיו קשות כהמן.

סדאמי כמו המן.

מה רצה המן?

המן אמר להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער עד זקן, דווקא נשים, ביום אחד.

מה הוא רוצה? אותו דבר.

וכתוב, ואין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס.

לא יהיה אוכל.

אנחנו רואים שהעולם הולך לקראת זה.

אנחנו רואים שהכלכלה הולכת להתמוטט.

ברוסיה יש לה ער, בורחים לפה.

יש בעיה בעולם.

תפרוץ מלחמה, מי שלא יודע, במלחמה כלכלה עולמית מתמוטטת.

אם זה רק נדלק,

הניצוץ הזה, וזה מתפוצץ,

אוי ואבוי פה, מה יהיה לכל אחד ואחד שלא היה קרוב לשם ושאין לו מספיק מצוות שיגנו עליו.

שמא תגידו, אולי זה יהיה יותר מאוחר? לא, זה יהיה עכשיו.

כתוב בתורה, בפרשת מצבים,

סימנים מדויקים שאנחנו נמצאים בזמן.

אומר הרמב״ם בנקוד תשובה,

שכבר הבדיחה תורה שאין ישראל נגאלים, אלא בתשובה שנאמר בפרשת מצווים, ושבת עוד ה' אלוקיך ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעיך.

זה דבר שלא יהיה על-פי היגיון,

כי על-פי היגיון נחזיר בן-אדם ותשובה.

מי שמבין, זה דבר שקשה להכילו בכלל.

כי לשנות אדם בדבר אחד, בטבע אחד, עם יד אחת, זה קשה מאוד.

שנים של חינוך לא עוזרים.

ושבן-אדם יתהפך ברגע אחד מן הקצה לקצה 180 מעלות, זה נס גלוי של תחייה במדים.

והיום פה בארץ יש כבר למעלה מ-100,000 בעלי תשובה,

הנקראים מכת מדינה,

וזה בדיוק מה שמתואר בפרשת מצווים.

ומה כתוב שם?

באותה פרשה כתוב,

שבים בתשובה, מה יהיה?

אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך ה' בהביאך אל הארץ.

אנחנו רואים את העלייה של היהודים מרוסיה.

מה זה, לפני שנתיים מישהו יכול היה להאמין

שיבואו יהודים לפה?

עשרות אלפים בחודש?

מישהו היה מאמין שרוסיה תהפוך דמוקרטיה, תתמוטט, הקומוניזם יתמוטט?

מישהו היה מאמין שחומות ברלין יתנפצו ויתאחדו?

אתם יודעים למה כל זה?

כיוון שכתוב שאדום כולה תתלכד נגד ישראל באחרית הימים,

וכולם יהיו חיבור אחד נגדנו בסוף.

זה התהליך בדיוק כתוב מראש.

יש לנו עוד סימן.

כתוב, ובא לציון גואל ולשווה פשע ביעקב לעומשים.

מתי ובא לציון גואל? כשהוא שווה פשע ביעקב.

אם תראה הרבה שווים בתשובה בעם ישראל, תדע שבא לציון גואל.

ועוד סימן,

נתנו חכמים בסוף גמרא סוטה,

ומתארים את הדור של מלך המשיח.

והם אומרים כך,

בעקבתם למשיחה חוצפה ישגה,

היוקר יאמיר,

הגפן תיתן פרייה,

מחיר היין ירד,

מלכות תהפך למינות.

אחר כך כתוב, יראה חטא יימאסו,

בית ועד יהפך לזנות,

בן קם באביב,

בת ואימה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו,

נערים בני זקנים ילבינו,

זקנים מפני נערים יעמודו, פני הדור כפני הכלב.

ועל מה יש לנו להישען?

על אבינו שבשמים.

זה כתוב על ידי התנאים לפני אלפיים שנה.

לא נבואה,

זו גמרא, משנה יותר נכונה.

שימו לב, רבותי,

נתאר את המצב,

האם זה נכון מה שכתוב כאן.

אז כתוב ככה,

שוב פעם, בעקבתה ממשיכה זה בעקירו של משיח, כשהוא יבוא בסוף,

כתוב שהדור שייראה ייראה כך. חוצפה ישגה. חוצפה. אם תבדקו רק 30-40 שנה אחורה, מכל הדברים שעמדנו, לא היה שום דבר.

חוצפה ישגה, כמו שיש היום רחמנא ארצלן.

יש תנועות של חוצפה שקמות.

יש ארגונים של חוצפה שמקללים אחד את השני, אני לא זוכר את השמות שלהם שקרו לעצמם בזמנים האחרונים,

שכל יעודיו שאחד מקנית ומקלל את השני,

ופשוט מחסנים אותו מפני החברה המלעיגה.

חוצפה השגה. יוקר יאמיר. בשנת 1951 עוד היה איסוף בלירה הישראלית.

מאז ועד היום רק היוקר יאמיר, אינפלציה והידרדרות כלכלית.

הגפן תיתן פרייה.

לפני ארבעים שנה לא הייתם מוצאים פה גפנים בכלל.

הארץ היתה חרבה ושוממה.

אבל עכשיו הגפן תיתן פרייה. שנה שעברה היתה משופעת בגפנים.

מחיר היין ירק.

מלכות תיהפך למינות.

הנה.

המלכות בהתחלה הראתה פה פנים כאילו,

עם הדת, עם אללה, עם אללה. לא, אבל היום תיהפך למינות.

מראים בדיוק מה הם רוצים.

מינות.

כפירה.

כבר הגיעו למצב שבכנסת מתווכחים, אין על מה להתווכח,

האם

זה נוגד את חוקי הכנסת או לא, להגיד בעזרת השם

ובסיעתא דשמיא.

מפריע להם אם יגידו בעזרת השם. מה פתאום בעזרת השם? השם עוזר? מה זה בעזרת השם?

הרמטכ״ל שאמר לפני כמה שנים,

שאמר, אין להגיד ולכתוב במכתב, בעזרת השם,

במכתב צהלי.

חשבנו, אולי יש כופר אחד, שניים.

לא, זה מגמה, זה גם בממשלה,

זה בכל מקום, אין בעזרת השם.

השם, אין עזרה, בלי עזרה, נסתדר בלעדיו.

או, רחמנא ליצלן, מלכות הופך למינות.

אז בלאו הכי מה שכתוב אחר כך,

יראה חטא יימאסו, שונאים את הדתיים,

בית-ועד יהפך לזנות, כל מקום שמתוועדים אנשים, אם זה סביב הנושא הזה,

אם זה תיאטרונים ואם זה מועדונים ואם זה בתי-קולנוע ואם זה כבלים ואם זה כל דרך שהיא, ואפילו היום בטלוויזיה רגילה ובעיתונות, הכול פריצות, אם זה פרסומות,

הכול סביב זה.

אחר כך כתוב, בן קם בערבים.

איפה הדבר הזה?

שבן לא מכבד את אבא, יכול לקום נגד אבא שלו, קורא לאבא שלו לזקן?

אבא ביולוגי?

תשאיר לי את המכתב.

איזה מין דבר זה?

בת קמה ואימה? איפה הצניעות? איפה בת ישראל הקשרה?

אויבי איש, אנשי ביתו, האויבים הכי גדולים של היום זה האנשים בבית שלו, הילדים שלו, במשפחה שלו.

נערים בני זקנים ילבינו. פעם היה כבוד לזקן, פעם משקים לו את היד. זקן זה היה משהו.

היום זקן? מה זה זקן?

זה פרימיטיבי.

זה איזה גליד שנשאר מפעם בן.

זקנים מפני נערים יעמודו.

היום זקנים מפחדים נערים. למה יש משטרות פרטיות, מוקד וזה וכל אלה?

היום זקן מחובר לכפתור.

כל רגע יכולים לגנוב לו את השדליים,

את האוזר המעגיל.

הם מפחדים, כבר לא יודעים מה לעשות.

כן, בפני הדור כבפני הכלב.

זה לא בעיה להסתכל, נכון? תצאו החוצה עכשיו אחרי ההרצאה, תראו כמה אנשים מסתובבים שהפנים שלהם כמו הכלב.

חצי קרחת, חצי טלטלים,

עגילים,

בלורית, קוקוריקו,

ככה חולצה אבוכה, בלי נעליים, ראיתי אחד עם שלוש עגילים, סרם.

היום כבר כותבים,

פעם חשבתי שכותבים רק בכניסה לעיר,

ברוך בואך לגמעתי,

ברוך בואך רמת-גן,

פתח-תקווה מברכת אותך לשלום, על הדשא, אתם יודעים, שמים פרחים, בולט. היום יש דבר קרחת של אנשים,

אותיות, כותבים, סיפור, על הראש, כתוב,

כמו דשא.

אני לא יודע כמה אנשים מאיפה הגיעו.

זה, כן, זה המצב, רבותי, זה המצב שהגענו אליו. אז אומר שם במשנה,

על מה יש לנו לשען?

על אבינו שבשמן. באותו דור לא יהיה עליו רק לשען. צא לרחוק, תגיד לו, ממי אתה בוטע?

הוא כבר לא יודע.

צבא? לא שומר.

משטרה לא יכולה לתפוס אפילו אופנועיים 22 שעות.

מה, אין בו, לא תראה. על מי יש לשען? על מי? כלכלה ארוסה.

רוסים באים עם גויים, יותר גויים מיהודים. אתה כבר לא יודע. ערבים?

הם פה, בלבט.

הגר אשר בקרבך ייעלם על המענה ואתה תרד, מתי באת? כמו שכתוב בתוך העם, הכל מתקיים. חייל מילואים שומר על ערבים,

כן? על הילדים של ערבים שלומדים בבתי ספר.

ואנחנו צריכים לשמור על הילדים שלנו כשלומדים בבית ספר. רגע, אז מי שומר על מי?

איזה מצב הגענו נחמד על עצמו? אנחנו כבר לא יודעים. אנחנו פה, זה שלנו? זה שלהם? מה יהיה בסוף איתנו?

על מה יש לנו לשען ולגדם אחד? אבינו שבשמים.

אבל מי שלא יבין, רבותי, את העתודים של הקדוש ברוך הוא בזמן האחרון.

אז כשיקרה מה שיקרה, ויקרה מה שיקרה, שהרי הכול יתקיים, נשאר רק זה שיקרה,

אז נשאלת השאלה אם הוא יהיה מהשני-שליש שילכו ומהשליש שיוותרו.

אני הייתי מציע לכם, בעזרת השם יתברך,

לקחת את האופציה היותר טובה, היותר חיובית.

פשוט לחזור ליהדות,

שהשורשים יוציאו סוף-סוף פירות, לא יתייבשו בסוף,

ולהתקרב, להאמינו שבשמים. להפסיד מזה, לא מפסידים, אפשר רק להרוויח.

אבל מי שרוצה לדעת,

פשוטו כמשמעו מהמצב,

אם שמעתם פעם את המושג חילוני,

אז אני אסביר לכם, ביהדות אין מושג חילוני, יש יהודי.

יהודי זה יהודי כמו שהתורה מגדירה יהודי.

חילוני זה בדיוק כמו מתבולל.

זה מתבולל, אבל לא צריך בחוץ-לארץ, אפשר גם בארץ.

זה לא שומר תורה ומצוות, זה לא שומר תורה ומצוות.

היום מוסלמי, רחמנא ליצלן, מוסלמי שומר תורה ומצוות שלו?

יהודי לא שומר תורה ומצוות שלו.

יש מוסלמים שבאים להתגייר, יהודים שלנו הולכים להיות גויים.

מוסלמי מתפלל חמש תפילות,

יהודי שלנו לא יכול לתפלל שלוש תפילות.

מוסלמי צועב, אללהו אכבא,

לעיני כולם, לאוזני כולם,

בקור רץ, אין שום חוק שמונע ממנו.

הוא יכול לצעוק כי הוא מאמין.

מכבדים פה את הדתות חוץ מדת ישראל.

אז אני שואל שאלה,

הוא יכול לצעוק אללהו אכבא להאמין? אתה לא יכול לברך על כוס שהכול נהיה בדברו?

למה לא?

פדיחה.

הוא מתבייש, שלא יראו אותו מדבר עם הכוס.

יהודי מתבייש ביהדותו.

יש כאלה שהם עושים טובה, הם מברכים בלב, הם אומרים.

מעניין, יש להם שפתיים שם?

ברכים בלב.

בת ישראל תלך בפריצות, אפילו אם לילדים

ומוסלמית תלך בצניעות?

הרי זה אות קלון בשבילנו.

הרי אם הייתם מתבוננים רק בשכל, תראו כמה שהדור הזה,

רחמנה יצאר, מגיע למעלות ומדרגות, של מי? של סדום ועמורה.

חיים הרב פרדס. הרב פרדס, אם עשה את מה שעשה לגהמנום בתנור שבע,

שיחים יעשו ממנו.

אם לא עשה,

אז יש לו כנראה אשמה אחרת שבגללה הוא סובל.

אני לא מאמין בבית-משפט,

כיוון שבבית-משפט נתפסו כבר השופטים כמה פעמים שעשו דברים שלא ייעשו הם בעצמם.

לכן אני לא מאמין לשופטים.

אבל לא, אם הוא עשה, לא אכפת לי. אם הוא עשה,

מגיע לו יותר מזה, ואל תדאג, מה שיקבל פה זה רק אפס קצה ממה שמחכה לו באמת.

אם הוא לא עשה, גם מגיע לו, אבל לא על זה.

חשבון אחר, סוגרים אותו מן השמיים על חשבון אחר.

אבל אנחנו לא מכסים על אף אחד. התורה לא חיסתה על אף אחד.

כל מי שחטה בתורה, פרסמה אותו התורה.

אף אחד לא מכוסה.

וכי מה חשבת?

שאיזה רב, אין לו יצר הרע? מה הוא מכיר מאבן?

רק מה,

כשנתפס איזה רב, אם זה נכון או לא נכון, לא חשוב. אבל אם כבר נתפס איזה כותרות, כמה חודשים,

כמה שנים יסחמו את זה ככה בתחילות, בכותרות, לא ירדו בנושא.

למה?

הסבירו לנו את זה פעם, אתה יודע למה?

פעם אחת,

פעם אחת, כן, הוא אומר שצריך לבתת דוגמא,

דתי צריך לבתי דוגמא. פעם אחת אמר לי מישהו, כן.

אמר לי, אתם הדתיים,

אתם לא בסדר, כי אתם צריכים לשמש דוגמא.

אז אצלכם יש כאלה דברים, אז זה לא יפה,

אתם צריכים לשמש דוגמא.

אמרתי לו רק רגע, אתה טוען שדתי הוא יותר מוסרי?

אמר לי, כן.

אז אם כן, אתה מודה שאתה פחות מוסרי?

אמר לי, כן.

אמרתי לו, אם כן, זה לא מוסרי, שפחות מוסרי מטיף יותר מוסרי.

קודם תהיה מוסרי כמונו, ואחר כך נטיף מוסרי.

כמו שאמר ידידנו ערוסי, קשת את עצמך ואחר כך קשת את האחרת.

לכן צריך להבין דבר אחד רבותי.

מה צריך להבין?

צריך להבין דבר אחד, היה אריה אחד ביער

שהיו לו שני גורים של אריות, וכשהוא התחיל לגדל אותם,

כשהוא התחיל לגדל אותם, התחילו לגדול, כל יום היה משנן להם אתם אריות.

אריות, אריות, אריות.

טוב, בגיל מסוים אומרים לו אבא,

כל הזמן, מה זה אומר אריות? כל הזמן אתה אומר אריות, עושה תנועות.

מה זה אריות?

אמר להם, אתם מלכי היער,

תדעו לכם,

כולם מפחדים מכם, הפיל מפחד מכם,

ג'ירפה מפחד, כולם מפחדים.

שאלו אותו, אבא, איזה מטעם הכי טעים? אמר להם, יש אחד מהלך עד שתיים, קוראים לו אדם.

איפה משיגים אותו?

אמר, בסוף הג'ונגל יש עיר, תיכנסו שם, הם הולכים עד שתיים,

רק תיכנסו כולם בברחות, תפסו אחד אם לא רוצים מהר,

תאכלו, תראו מטעמים, אל תשכחו למלה הבאה.

האריות האלה כבר היו מדובללים ככה, מלאים,

התחילו ככה ללך עד סוף הג'ונגל,

הגיעו לשם ואז נכנסו לעיר,

אבל לא היה להם מזל,

בקצה העיר בדיוק היה בית-קולנוע.

בית-קולנוע,

היה שם סרט,

והיתה תמונת ענק

שם בחוץ,

שרואים אחד גיבור עם שרירים קורע עריה.

אלה קיבלו פחד, הסתובבו וברחו בחזרה לג'ונגל.

אמרו, אבא, מה אתה עומד עלינו?

אמר, זה אריות אלה, שם הם קורעים אותנו.

טוב שברחנו.

אמר להם, מה ראיתם? אמרו, ראינו, היה שלד ענק, תמונה, רואים אחד ככה.

אמר להם איזה סרט, אתם לא מאמינים למה.

זה היה פעם אחת בהיסטוריה, קראו לו שמשון הגיבור,

שהוא הצליח לקרוע עריה. אז עושים מזה סרט.

עושים כותרות, כל פעם מראים את זה.

זה רק מראה שהיה אחד.

אם לא היה אחד, היה כולם ככה, לא היו עושים מזה סרט.

אותו דבר פה.

כשכבר תופסים, כאילו תופסים אחד,

עושים לו כותרות, עושים, זה ראייה הוא, שאין כאלה.

לא שיש, שאין כאלה.

אם יש אחת, או, עושים לו כותרת.

אבל אלה שעושים את זה כל יום מהחברה החילונית,

כבר לא רושמים.

זה אפילו אם היו כותבים את זה כמו מכוניות למכירה,

לא היה מספיק דפים.

חבל, הם תפסו אחד אצל הדתיים, איי-איי-איי, איזה יובי.

איזה יובי, איזה סקנדל.

הנה,

דרעי,

מחפשים את דרעי, מחפשים את דרעי, 60 חוקרים, 100 חוקרים, 300 חוקרים לא תופסים עד עכשיו דרעי.

אבל בינתיים, תוך כדי החקירה, נתפס דותן.

איפה שלא חוקרים, אה?

הוא עד עכשיו ייקלה,

ועוד יש גנבים גדולים שהתבררו,

ולא, מדברים על מיליון דולר, 400 מיליון דולר.

גנב את המדינה, כולם נזכו בכיס הקטן.

אני שואל, מה זה?

לא, זה בסדר, זה ככה, זה חיסול חשבונות בין הליכוד למערך. הם הסתדרו ביניהם.

זה ילשין על זה ועל זה.

שכחתם את כל התיקים? פעם אמר רבין,

2,000 דולר, אשתו אשמה, האשים את אשתו,

האישה אשר נתת עמדי, אמר אדם הראשון.

כן, זה האישה, היא לא ידעה חשבון, היא פתחה חשבון בחוץ לארץ.

כן.

הם יצאים מקופת חולים, התפלק לו כמה זירות לשווייץ.

כל העבר'ה קדמו את המדינה, אלה אלה גולמים, אלה בסדר. אלה השופטים, אלה הממשלה, אלה השוטרים.

אבל דתי אחד נתפס, אי, אי, אי, זהו, טפצנו.

לפני שנתיים

הייתה סטטיסטיקה איפה העיר עם רמת הפשיעה הכי נמוכה.

מה התברר?

בני-ברק,

בני-ברק, רמת הפשיעה הכי נמוכה.

כמה תושבים בבני-ברק?

110,000 תושבים.

אתם רוצים לשמוע דבר מהמן?

40 שנה בעיר הזאת אין תחנת משטרה.

שמעתם כסדמה?

ראש העין,

12,000 תושבים, תחנת משטרה, ומחוברים ישירות לפתח תקווה.

אני שואל אתכם שאלה,

110,000 תושבים בלי שוטרים.

כן, אז מיד התרכזו העיתונאים ועשו סטטיסטיקה ברחוב החילוני לשאול,

שאלו 1,112 אנשים שעוברים בדיזינגוף,

מה דעתך על הדתיים?

90% אמרו גנבים.

אתה הולך לבית הסוהר, לא רואה חמישה אחוז.

אז איפה כולם עם 90% גנבים?

אמר לי אחד, לא תופסים אותם.

אני אומר לכם, אלא דתיים.

זה הבעיה של המדינה, דתיים.

באמת, זה הבעיה של המדינה.

אז אני רוצה לשאול אתכם שאלה, רבותי.

למה לא לשמור תוריו יהדות? מה רע ביהדות?

מה רע?

מה ראיתם רע?

יש אנשים שאומרים שקשה להיות יהודי.

מה קשה?

תרי״ג מצוות, גם אני אומר. תרי״ג מצוות קשה לשמור.

אבל מי אמר שצריך לשמור את הלב מצוות? לא צריך.

יש מצוות לכהן?

אני ישראלי, לא חייב. יש מצוות ללוי? אני לא חייב. יש מצוות לחקלאים? מי שיש לו שדה,

לקט, שכחה, פאה. אני אין לי בעיה עם הבעיות האלה.

מה?

יש מצוות שהן רק פעם בשנה.

פסח, זה רק פעם בשנה.

תקיעת שובר, מה הבעיה? הוא תוקע, אתה שומע. קשה? מה קשה?

פעם בשנה.

מה כל כך קשה ביהדות?

בסך הכול צריך

שש מצוות עשה בכל יום בערך לקיים.

זה ציצים, תפילים, תפילה וקריאת שמע, ואת זה עושים בחצי שעה בבוקר.

תפילים, ציצים,

תפילה וקריאת שמע,

מצוות עשה,

את זה עושים בחצי שעה בבוקר.

ואם אתה אוכל,

אז אתה מברך ברכת המזון שזה מצווה מן התורה,

וצריך ללמוד בכל יום תורה קצת ביום וקצת בלילה.

לא, אז מה מסובך?

מה קשה?

ולא לעבור את העבירות שבתורה, לא תגנוב, לא תרצח, לא תחמוד, לא תנאף, כל הדברים האלה הם מובנים.

יש דברים כאלה שלא תיתקל בהם בעולם.

נשאלת השאלה, מה קשה להיות יהודי?

מה הכושר?

פשוט אנשים מתביישים להיות יהודים.

שמעתם?

אנשים מתביישים להיות יהודים.

פוחדים מחר מה ישאלו עליהם,

יגידו,

מה יגידו עליהם הבריאות מחר?

איך אני יוצא מחר לרחוב, שומר תורה ומצוות עם כיפה?

מה יגידו? התחרפנת?

נגנבת?

צא מזה בחייך, לא יסבכו לך את החיים.

מה קרה?

נהיית קיצוני? פנאטי?

שמו לו כיפה בראש, יגידו לו, מי מת?

מי מת?

אני שואל, ביהדות צריך מישהו למות לשים כיפה? רק כשמתים שמים כיפה, לחיים לא שמים.

אני לא מבין כמה התרחקו.

כן, אנשים פוחדים, מה תגיד להם החברה?

זה הפחד.

אישה פוחדת לשים כיסוי ראש,

מה תאמר לה השכנה?

כי הם מוכנים לגרש את השכינה מהבית

בשביל השכנה.

אישה מוכנה שהשכינה לא תהיה בבית

והשכנה יותר חשובה.

אחר כך, כשיש איזה בעיה או צרה או חולי, חס ושלום, פונים לקדוש ברוך הוא, מתפלאים למה הוא לא שומע.

למה הוא לא שומע.

בטח,

אחרי שגירשתם אותו מהבית, אתם לא מתביישים אם הוא מבקש עוד משהו?

הוא רצה לבוא לדור אצלכם בבית

ואתם גירשתם אותו.

עכשיו אתם מבקשים אותו?

מה אתם רוצים?

שיפתור לכם את הבעיות.

בשביל מה יש? תוכלו לעשות עוד עבירות.

אמר לי פרופסור אחד מבית-החולים בנינסון, שישב שבעה על אשתו שלקתה בסרטן,

אמר לי, תראה, אני אפיקורס.

אני אפיקורס.

אני בולגרי.

לא מאמין.

שאלתי אותו, טוב, מה אתה רוצה להגיד בזה? הוא אומר, אבל אני אגיד לך משהו.

במלחמת יום כיפור, לפני שהתחילה המלחמה, יום לפני כן, אני החלטתי לצום. למה? אני לא יודע. אני אסתר.

מאז צמתי 11 שנה.

אני צם, צם, צם, צם, צם.

שנה שעברה הפסקתי לצום.

מה קרה? אני כועס על הקדוש ברוך הוא.

הו הו

הוא כועס על הקדוש ברוך הוא. מה קרה?

הוא אומר לפני שנה, התברר שאשתו לקתה בסרטן.

והוא כועס על הקדוש ברוך הוא.

הוא אומר, יש לי שאלה שהיא שאלה אותי כל הזמן ולא ידעתי מה להשיב לה, אולי אתה יכול להשיב לי לפחות.

אמרתי לו, מה היתה השאלה? הוא אומר כך,

היא שאלה אותי כל הזמן, ליד מיטתה,

למה דווקא לי זה קרה?

לא ידעתי מה להגיד לו.

יש לך תשובה?

אמרתי לו, אתה לא תיפגע מהתשובה שלי?

הוא אמר, בבקשה, תגיד מה שאתה מבין.

אמרתי לו, אני הייתי שואל אותה ומתפלא, והוא אומר לה,

אני מתפלא איך הוא לא לקח אותך לפני זה.

שאל אותי למה?

אמרתי לו, שמרתם שבת?

הוא אומר, לא.

אמרתי לו, הרי על שבת כתוב סקלה, תאונת דרכים.

שמרתם טהרה?

הוא אומר, לא. אמרתי לו, זה כרת מן התורה, לא עוברים חצי ימים.

שמרת את שאר מצוות התורה? לא.

אז אני מתפלא איזו סבלנות היתה לקדוש-ברוך-הוא להחזיק אותה עד עכשיו, ודע לך שגם אתה בדרך.

אני מתפלא איך אנשים בכלל טוענים על הקדוש-ברוך-הוא טענות,

כשהם כל הזמן עושים נגד.

מה אתה שואל?

זה כמו אחד עובר בעדו,

חולה על המדרכה,

לא נותן זכות קדימה, עושה תאונות דרכים,

בסוף שוטר עוצר אותו אחרי מרדף,

אז הוא אומר לו, מה אתה רוצה דווקא ממני?

לא יודע מה אני רוצה ממך.

אנשים עוברים כל העבירות, שואלים מה הקדוש-ברוך-הוא נטפל אליהם.

או, אז הקדוש-ברוך-הוא אומר, אני אגיד לכם מה יהיה.

כתוב בפרשת האזינו,

הם קינאוני בלא אל,

כי עשוני בהבליהם

ואני אקניעם בלא עם, בגוי נבלך עיסב.

הם קינאוני בלא אל.

מה מרגיזים את הקדוש-ברוך-הוא אומרים? אין אלוקים.

אה, זה לא אלוקים, זה אנחנו, זה הכול, זה אין אלוקים, בלא אל.

כי עשוני בהם להם, אומר הקדוש-ברוך-הוא, אני אקניעם בלא עם.

פלסטינים זה לא עם.

ואני אעשה לכם צרות עם אלה, אלה שהם לא עם.

אתם מקניעים לי בלא אל. אני אתן לכם קונטרה בלא עם.

בגוי נבל אף עיסב.

אתם יודעים מה זה גוי נבל?

אחד שעובד אצלך,

מקבל פרנסה, לא בלילדים אצלך, ותוקע לך שקים בגב.

אין לך גוי יותר נבל מזה.

עובדים בחדרי מדרגות, עובדים בכל מיני מקומות, בכל מיני מוסדות,

ודוקרים את בעלי הבית שלהם.

למה?

כי דור תהפוכות הם בנים לא אמון בם.

אנחנו מתהפכים לקדוש ברוך הוא, אה?

באנו לארץ, רצינו להיות יהודים שומרי תורה ומצוות, ופה עוברים תהליך של התבוללות להיות כגויים. בשביל זה שאבנו להגיע לארץ.

לא, לא בשביל זה. באנו להיות שומרי תורה ומצוות בארץ הקודש.

והנה בדיוק כפוף.

מה שלא הצליחו כל אומות העולם לעשות 3,300 שנה לעם היהודי.

פה בארץ, תוך 40 שנה, כמעט בוללו אותנו לגמרי.

אז מה הפלא שהקדוש ברוך הוא כועס?

מחכה, מחכה, מחכה.

לא רוצים להבין.

נותן איתותים.

רבותי, המצב חם ביותר.

אנחנו קרובים לסוף.

השאלה מי יזכה להישאר או מי לא.

ומה אתה צריך להקריב, כאילו,

בשביל לזכות להיות מן הנשארים, להיות גם בעולם הזה, גם בעולם המאושר?

מה אתה צריך צריך להקריב?

קצת מזמנך.

קצת.

אמרתי לאחד, אם הייתי בא אליך הביתה, אביא לך בונבוניירה,

עם 24 שוקולדים,

והיית מגיש אותו על השולחן והייתי מבקש ממך שוקולד אחד או שתיים, היית נותן לי?

אמרתי, בטח הייתי נותן לך.

הוא אומר לי, אם הקדוש ברוך הוא נותן לך 24 שעות כל יום, שעה-שעתיים, אתה לא יכול לתת לו?

בטח שאתה יכול, לא?

תתחיל מעכשיו.

אם לא תתחיל, הוא לא יביא לך מחר מבוניירה.

אנשים לוקחים מהקדוש ברוך הוא 24 שעות

ולא מוכנים לתת שעתיים.

אתם יודעים מה הוא ענה לי?

אגיד לך את האמת, אין לי זמן.

איזה חצוף.

הוא מקבל מהקדוש ברוך הוא 24 שעות זמן, ואין לו זמן בשביל נותן לזמן.

אני נותן לך אלף שקל, אחרי דקה עושה טובה, תן לי עשר שקל, אבל אין לי.

אין לך, אני הבאתי לך, אין לי.

ולא תגיד שהזמן זה אבסולוטי ביד כבר, כל רגע הוא יכול להפסיק לך את החיים.

הקדוש ברוך הוא לא צריך צבא,

לא צריך מעצמות, לא צריך כלום.

סדאם חוסיין,

בשביל לשמר, יש לו כבר כפינים,

מסתובבים עם אקדחים,

הוא כבר שמור,

הוא כבר הורג אנשים בדרכים,

מה הוא לא עושה בשביל להתנצל?

זה כבר מלח שמאיים על כל העולם.

תראו איזה פחדה.

ואם הוא יתפוס אחד וירצה לתפוס אותו, לכלוא אותו, שלא יברח לו,

יצטרך בצוהר הכי טוב,

עם הסורגים הכי גדולים, עם השוטרים הכי מאומנים, עם הנשק הכי חם,

ויעשה שם לוויינים והכל בשביל שהבן-אדם לא יאכל לחרץ מהבצוהר, שישמר לו שמה ולא יברח ולא יזיק לו.

זה המלך הכי חשוב אפילו והכי חזק.

צריך בשביל שמישהו לא יזיק אותו שמירה כזאת, בשביל שמישהו לא יזיק אותו.

כן, אבל הקדוש ברוך הוא לא צריך את זה. הקדוש ברוך הוא לא צריך לו סורגים,

לא שוטרים, שום דבר. מה הוא עושה, הקדוש ברוך הוא?

משקים את הבן-אדם בביתה,

בלי גדר, בלי סורגים, בלי שוחרים, הוא אומר לו קום.

נראה את הקום.

לא יכול לקום.

קום!

תברך!

למה הוא לא יכול לזוז?

לא יכול לזוז.

הקדוש ברוך הוא לא צריך כלום, הוא רק שם לאדם גריפה.

רק נזלת, הבן אדם קוראים, ששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

ואי אפשר לעשות כלום!

יהודי יקר, יהודייה יקרה,

הוצגה בפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולעמת את האמונה,

עינכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,

רחוב מתתיהו 10 בני ברק,

או לטלפן ל-03-677779,

וגם לפקסס ל-03-5743073.

כתובתנו באינטרנט www.sopar.net

ברשותנו מלאי קלטות וידאו, אודיו ודיסקים למחשב בכל הנושאים.

כל אדם המעיד על עצמו כאדם של אמת,

מחובתו לבדוק כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית.