אין לומר דיינו ברוחניות
כמה מעלות טובות למקום עלינו, אילו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דיינו. אילו עשה בהם שפטים ולא עשה באלהיהם דיינו. אע"פ שאדם צועק דיינו, דיינו, די לנו, מספיק, מספיק, דיינו, מכל מקום הקב"ה אינו מתחשב עם דיינו זה, אלא ה' נותן לנו כל המתנות בשלמות לפי השגתו של הקב"ה, לא לפי השגת האדם המסתפק.
ובאמת אחר שה' נותן את מהש נותן, רואים שאין כאן שום מותרות, כי כל דבר שהוא נתן מוכרח הוא. כמו שאנו אומרים, אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו. היום מי לא מבין שעכשיו שנתן לנו את התורה ברור שמוכרח היה להיות כך, ולא מספיק רק להתקרב אל הר סיני, וצריכים לומר שהמכוון הוא אילו לא נתן אז היתה השגה אחרת, שהיינו אומרים דיינו, אבל עכשיו שנתן יש השגה אחרת לגמרי, ואין אנו אומרים דיינו בלא זה, ז"א בדיינו כשאנחנו אומרים גם אפשר היה להסתדר, גם זו מעלה, אבל מעלה זאת אם לא השגנו את הבאה אחריה הרי שלא הבנו כלל מה היינו מוכרחים לקבל, אחרי שקיבלנו אנחנו מבינים את ההרח.
זה גופא חסדו של הקב"ה, אע"פ שטבע האדם שתמיד נותן למקבל חסד ממנו לפי השגתו של המקבל, אף אחד לא נותן לאדם הרבה יותר מכפי השגתו, לדוגמא, יושב עני בצד והוא מצפה לשקל, חמישה שקלים, עשרה שקלים זה המון, אף אחד לא יבוא לקבצן בדרך ויתן לו 5000 דולר, אף אחד לא יתן למי שמבקש הלוואה עשרת אלפים שקל - מאה אלף שקל, למה? הוא זהיר מאד בנתינתו, שלא יגרום למקבל הרחבת הנתינה והשגה החדשה, מה שלא היה לו קודם, אז אם תצא שמועה שפלוני מחלק במקום עשר אלף מאה אלף, כל המדינה תגיע אליו, הוא לא רוצה את זה. הוא לא רוצה שיתעלקו עליו, אז תמיד הוא גם מצמצם אפילו מבקש עשר אומר אין לי, תקח בינתיים אלף זה מה שיש לי, בשביל לא להרגיל אנשים ליותר מדי.
אבל לא כך ההנהגה של הקב"ה, הוא פותח את ידו ומשביע לכל חי רצון, ישתבח הבורא ויתעלה שמו, לא יאומן כי יסופר, תשמעו מה כתוב פה, "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" לא שהוא פותח את ידו והוא נותן לכל אחד מה שהוא רוצה, אלא פותח את ידו הקב"ה ונותן לכל אחד ואחד גם רצון, שיהיה לו רצון גדול. הוא גם נותן לו תיאבון, רצון גדול. שמי שאין לו רצון הקב"ה נותן לו רצון כדי ש יוכל לפתוח לו את ידו ולתת לו בהרחבה. איפה ראית דבר כזה?
וכן כאן הקב"ה נתן לנו השפעה לסלק מאיתנו את ההשגה של דיינו, לא להסתפק ברוחניות, כי ברוחניות כל מה שאדם מרחיב רצונו יותר יפה, הרחב פיך, הרחב פיך ואמלאהו. הקב"ה רוצה להשפיע בלי סוף, בלי סוף.
זה שאמר "אילו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דיינו, עם ישראל אומר, תשמע רבונו של עולם, אם רק היית מוציא אותנו ממצרים ולא היית עושה במצרים שפטים גם דיינו, עזוב אותי שיקבלו מכות, תן לי לצאת, תן לי לצאת. אדם רוצה לצאת מבית סוהר רק אם אתה תעניש את הסוהרים שלהם, אין דבר כזה, תן לצאת, לא רוצה לראות את הפרצוף שלהם, שיעלו להם את המשכורת גם, תן לצאת. אבל פה לא, הדיינו הזה זה בגלל קוצר ההשגה, כי בשעה שדוחק לאדם הוא רוצה רק להציל את נפשו, אבל מי שדעתו רחבה הוא רוצה שיהיה גם כבוד שמים מתפרסם ברבים, כי ה' שונא עוולה, ונוקם מכל עושי רע למען יתגדל כבוד המקום. הקב"ה שונא עוולה ונוקם מכל עושי רע למען יתגדל כבוד המקום, והוא יתנקם ממאיר לוי הרשע שפתח ערוץ שאפשר לקלל בו אותי. ממש פתחו ערוץ שכל התימנים ששייכים לכת רצאבי יוכלו שמה לקלל ולקלל. שמעתם פעם דבר כזה? יהודי בד"כ מברך, מברכך ברוך ומקללך אאור, ונותנים להם לקלל, זה התורה של בלעם, לקלל. איפה נשמע, מחטיאים אברכים ואנשים זה, לשבת ולקלל, וה' שונא עוולה והוא נוקם מכל עושי רע, וזה מה שיהיה, ככה יתרבה כבוד שמים.
וכן מה שכתוב, "ולא עשה באלהיהם דיינו", אם הקב"ה עשה שפטים במצרים ולא עשה באלהיהם גם דיינו, מה אני צריך שכל האלהים של מצרים הפסלים שלהם והכל, כולם ירקבו וכולם ימסו וכולם אתה מבין יושחתו? מה זה אכפת לי שיעמדו שמה בול עץ הזה שמה ומה אכפת לי, העיקר יצאתי ממצרים. גם זה מקוצר רוח, יש לומר כן, אבל מי שדעתו רחבה צריך להשתוקק בכל ליבו שהאלילים כרות יכרתון ויבואר השקר והעבודה זרה, ז"א מי שדעתו רחבה לא מספיק לו, הוא רוצה שכל מי שעושה מעצמו אליל ויש לו בשמק שעושה ממנו אליל, שכרות יכרתון ויבוער השקר והעבודה זרה. רשעים אלה קראו לארגון שופר במודעות עבודה זרה. איך אפשר שרשעים כאלה יוציאו לעז על כל כך מאות יהודים טובים, שהם לא מכירים בכלל שהם עובדי עבודה זרה, שמשרתים בנאמנות עשרות שנים את עם ישראל בשביל להחזיר אותם בתשובה, אלפי מתנדבים שקשורים לשופר, כל אלה עבודה זרה? בגלל מה? בגלל שאתה מורי עסקה? לא יאומן כי יסופר, לקרוא ליהודים עובדי עבודה זרה, על מה ולמה? על מה ולמה? אה, הוא מזלזל ברבנים, אז מי שמזלזל אתה יוצא נגדו ואומר שהוא ראוי לנידוי וכו', נכון? הנה עכשיו הרב מזוז זלזל בך ואמר שנהפכת לאיש אחר כמו אלישע אחר, ולא רק זה, הוא גם יצא נגד הרב קניבסקי והרב אלישיב ודיבר עליהם בקללות איומות, ואמר שהם לא רבנים והם לא כלום בגלל שיצאו נגד הסידור שלו, והוא ביזה אותם בביזוי שאין כדוגמתו, נו, נראה אותך עכשיו תכתוב עליו שהוא ראוי נידוי ותגיד שאסור לקרוא בספריו, נראה אותך, נראה אותך, אתה הרי איש אמת, לא? אתה רודף אחרי כל מי שמזלזל באחרים, לא? ואתה אפילו לא זלזלו בך אתה כבר יוצא בחרפות וגידופים שלא נשמע כדוגמתם, אז אני שרדפו אותי שלשה חדשים אלפים של רבנים חינם, ואתה הצדקת אותי, ועוד אמרת בדרשות שלך אה, עוד קוראים לו רב איזה יופי, לפחות עוד יש מישהו שקורא לו רב וזלזלת בהם, היום אתה אומר לא לקרוא לו רב ובדיוק הפוך, איך הכסף משנה את הבריות לא יאומן כי יסופר. לא מאמין הרב מאיר מזוז איך אדם כמוהו בשביל עסק, ככה הוא אמר, בשביל כסף, בשביל עסק נהפך לאיש אחר. צא נגדו נראה אותך, אני ממתין, אני רוצה לראות את המודעות נגד.
אז לכן והאלילים כרות יכרתון ויבוער השקר מעבודה זרה. כמו שאמרו חכמים ז"ל, פיתום, מה זה פיתום - פי תהום בולעו, למה עשה כך הקב"ה? היו בונים את פיתום ורעמסס, וכשהיו בונים מה היה קורה? הקב"ה היה גורם שהכל יחרב, הם בנו בית של עבודה זרה, הקב"ה רצה לזלזל אצלם את הענין של עבודה זרה, שלא יפלו בחמישים שערי טומאה, לכן עשה שנבלע היסוד של כל מה שבנו לפי תהום, אז מה רואים? שהעבודה זרה לא יכולה להחזיק את עצמה, אז מי, מי יעריך דבר כזה? אם זה עבודה זרה שצריכה להיות נעבדת, אז היא צריכה לפחות שיהיה לה כח לשמור על עצמה, ואם לא אז זה הכל שקר, ממילא כל זה היה בשביל לזלזל בהם.
גם מה שכתוב "ולא הרג בכוריהם דיינו", גם זה מקוצר בינה, עם ישראל היו מוכנים לצאת ממצרים בלי שהוא יהרוג את הבכורות של המצרים. למה זה מקוצר בינה? כי מי שדעתו רחבה רוצה שיתברר השגחה פרטית באופן מרעיש ומפליא כמו שהיה במכת בכורות, שה' יודע בדיוק מי הבכורות, ז"א גם הבעל לא יודע מי בכור אצלו מהבנים, כי הוא לא יודע ממי זה, אם זה ממנו או מהשכן, וה' בירר לו את זה.
ויש בזה חיזוק לבכורים גם, שכל בכור לא יפחד לעסוק רק ברוחניות כמו רבי שמעון בר יוחאי, ויעשו קל וחומר ממידה רעה למידה טובה המרובה, אם יש השגחה מיוחדת להרוג בכורים, אם יש השגחה מיוחדת להרוג בכורים אז כל שכן שיש השגחה מיוחדת לקיים את בכורי ישראל שלא יהיו תלויים בפרנסה ע"י השתדלות ויוכלו שתורתם תהא אומנותם, אם ה' יודע לקחת את בכורי מצרים ולהרוג אותם באותה דקה, הוא לא יכול לספק צרכים ומזונות לכל הבכורים של ישראל שנתקדשו בשביל שתורתם תהא אומנותם? אז רואים מפה השגחה נפלאה, אבל ישראל מה אמרו? אומרים "ולא הרג בכוריהם דיינו", מה פתאום דיינו? אם היתה הרחבת הדעת לא מוותרים על קידוש ה' בהשגחה פרטית.
גם מה שאמרו "אילו לא נתן ממונם דיינו" אם היינו יוצאים ממצרים בלי לקחת להם את הממון גם כן היה מספיק, תןלברוח לצאת מפה לא רוצה לראות את המצרים יותר, גם זה היה טוב, ישראל היו מסתפקים בזה, דיינו.
גם פה יש דעת קצרה, קוצר דעת וחוסר בטחון, כי פחדו ישראל אם יטלו את הממון שלהם שלא ירדפו אחריהם מחמת כעס שנטלו את הממון, אז עזוב, לא רוצה שום קשר איתם.
אבל הקב"ה רצה שיבטחו בה', ולא יפחדו ליטול, לא לא לא, אני לא רוצה שתצאו בלי כלום, אתם עבדתם הרבה שנים, מגיע לכם כסף על העבודה, תקחו את הכסף שהם חייבים לכם. זה מה שכתוב אין נא אלא לשון בקשה, שלא יפחדו כלל. וזה שאמר, כדי שלא יאמר אותו צדיק, הכוונה אברהם אבינו, ועבדום ועינו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיימו בהם, שזה גורם חיזוק האמונה והבטחון, שלא יאונה להם כל רע גם אם יטלו ממונם.
וכן מה שאמר, "ולא קרע לנו את הים דיינו", אם היינו מגיעים עד לים סוף וה' לא היה קורע לנו את הים גם כן דיינו, אבל מי שיש לו הרחבת הדעת, דהיינו אחרי הקריעה שהוא רואה מה קרה שנקרע הים לשנים עשר גזרים ואז ראו שהיה הכרח של קריעת ים סוף לשנים עשר גזרים, כי בזה נמלטו מן המקום, כמו שאמר הרמב"ן ז"ל, מה אמר, הסיבה שהוא רדף אחריהם מפני שהוא סבר שרוח קדים עזה קרעה להם את הים, אז הוא אומר אם הרוח קרעה להם את הים ולא ה', אז גם הוא יכול לבוא בתוך הים, ולכן חשב שאין כאן השגחה פרטית, אבל כל הקריעה של הים היתה באופן כזה שהוא יחשוב ויטעה שגם הוא יכול לעבור, ובזה שזה נגזר לשנים עשר גזרים ראו הכל כי זה יד ה' עשתה זאת וזה לא רוח קדים, כי גם אם תבוא רוח נגיד ותרים שובלים של מים ותעשה מהם נד, דבר שלא יתכן, אבל נגיד, אבל לא בדיוק לפי מספר השבטים, אז רואים מפה השגחה פרטית, וגם כשעם ישראל ניצלים אז הוא מציל אותם עם כל הכבוד, שכל שבט יעבור בנפרד, ובין מים למים שהם עברו היה הכל שקוף והיו רואים אחד את השני, איזה מעבר זה היה, משהו מדהים.
ויש עוד תיאורים, כדאי לקרוא במעם לועז חמישים ניסים שנעשו על הים, אפילו פירות בדרך היה להם.
וכן מה שאמר, ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו, גם אם היינו עוברים בתוך ים סוף ויש בוץ למטה כמו בקרקעית הים, וזה לא היה חרב ויבש, כאילו קרקע כמו כביש, גם אם היינו צריכים להתבוסס קצת בבוץ העיקר לעבור היינו מסתפקים. לא, גם זה הכרח גדול לכבוד שמים. בנוהג שבעולם אחד מציל את רעהו הטובע בנהר מושך לו בזקן, העיקר להציל אותו, הוא לא מדקדק איפה הוא תופס, העיקר להציל, וגם הניצל לא יתרעם, בא הנה תלשת לי שיערות, זה ברור, האם יש כאן מקום לחייב את המציל אחרי שהוא תלש לו שערות? ודאי שלא, אבל הקב"ה לא כך, בשעה שהוא חושב אודות פיקוח נפש, הוא גם חושב אודות הצער הקטן ביותר, בורא עולם לא רוצה שבני ישראל יטנפו את הנעלים, שלא יצטרכו לצחצח נעליים אח"כ, אתה שומע? לא רק הצלה גם בלי אבק, שלא יצטרכו גם שיהיה בוץ, מה אח"כ בני ישראל יתכופפו לנקות את הנעליים? מה פתאום,אני אתן להם להתכופף? מה פתאום, הם יעברו ממש מישור, אז הקב"ה לא רק מציל את האדם, גם את הנ עליים שלו מציל.
בשעה שחושב הקב"ה על דבר גדול חושב גם על דבר קטן, ועל כן כל מקום שאתה מוצא גדולתו של ה' שם אתה מוצא ענוותנותו, וכן בזמן הזה מציל את האדם מבלבול עלילת דם, וגם נותן לו מנעלים יפים וכדומה וזהו כבוד שמים.
עוד, כתוב בהגדה, "אילו סיפק צרכינו ולא נתן לנו את המן דיינו. מה זה אכפת לי אם אני אוכל מן או שיהיה בצל ויהיה צנון ויהיה אבטיחים ויהיה שומים ויהיה, מה אכפת לי, מה אכפת לי שיעברו ארחות ישמעאלים ואחרים וימכרו לנו מזון? הרי ברגע שיודעים שעם גדול יצא במצרים יכולים לבוא סוחרים רבים בשביל להתחיל למכור להם, מה הבעיה, מה אכפת לי מאיפה אני יאכל? מה אכפת לי שהקב"ה יצמיח במדבר הדס שיטה וכו', מה אכפת לי, שיצמיח, פירות במדבר, יש לו בעיה? הרי בתוך ים סוף היה פירות, אז מה הבעיה שיהיה במדבר? למה המן?
הקב"ה חוץ ממה שרצה ללמד אותם בטחון שאין לתלות בשום דבר בעולם צריך לסמוך על הקב"ה במאה אחוז שממקום שאי אפשר לחלום שיגיע מזון מגיע מהשמים, אבל מעבר לזה, הקב"ה נתן מאכל שיש בו כל הטעמים, טעמים רבים, אמנם כמה דברים לא היה בו מסיבות שניתן לבאר, אבל רוב הטעמים ה יו לו, וזהו כבודו יתברך, שבשעה שחשב להוריד מן לסיפוק צרכים, אותה שעה חשב גם לחדש בו סגולה שכל חיך יטעם מה שחפץ ומה שמורגל. אז ז"א הקב"ה לא רק חושב על ההצלה שלך, גם להנעים לך את ההצלה, להוביל אותך במקום הסכנה שזה מדבר, עקרבים ונחשים וכו', ושמה לתת לך גן עדן עלי אדמות. איפה ראיתם דבר כזה?
וכן מה שכתוב "ולא נתן לנו את השבת דיינו, גם זה מקוצר עמקות, השבת ניתנה בשביל שאנחנו נזכור, מה נזכור? שה' חידש את העולם. שהעולם הזה הוא לא קדמון אלא הוא מחודש ע"י הבורא וראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ז"א העולם נתחדש ע"י הקב"ה מן האין האפס והתוהו ברצון ה' ובמאמרו, בראשית, אז שאני שומר שבת אני מעיד שה' ברא את העולם בששה ימים ובשביעי שבת דהיינו שה' חידש את העולם ברצונו.
יסוד הרגשת חידוש העולם גם מרגישים ע"י ניסים, כי אם אתה רואה ניסים שזה היפך הטבע, אז אין פה עולם קבוע שקיים בזכות עצמו, אלא יש פה מישהו מעל הטבע שעושה בו כרצונו, אז אם כן הטבע והעולם הם כחומר בידו, רק מי שיצר אותו יכול לעשות בו כרצונו, אז כל נס ממחיש שיש מחדש לעולם. אז נכון שהיה מספיק הניסים שהם ראו בשביל להרגיש את חידוש העולם, אבל בשבת יש זכרון מחודד יותר, כי כל תנועה בשבת וכל מניעת מלאכה בשבת, מזכירה למה אני לא עושה את זה? כי הקב"ה שבת ביום השביעי, כי הוא חידש את העולם בששה ימים ושבת בשביעי, ואני זוכר כל פעם שיש מחדש לעולם, יש בעלים לעולם, והקב"ה ציוה לשבות כמו שהוא שבת. אז בשבת כל הזמן יש לי את המחדש והחידוש, יותר מניסים מידי פעם, כל שבוע יש לי כעשרים וארבע שעות תמימות לזכור שה' מחדש העולם. אז לכן צריכים ולא מספיק גם אם לא היינו מקבלים את השבת, לא מספיק, צריכים את השבת בשביל לזכור את זה כל הזמן.
גם מה שכתוב בסוף, אילו הכניסנו לארץ ישראל ולא בנה לנו את בית הבחירה דיינו, הרי היה משכן, כשנכנסו לארץ עד שנבנה בית המקדש היה משכן, אז אומרים ישראל דיינו, שכינה שורה בתוכנו - דיינו, מה אני צריך עכשיו בית מקדש לא מיריעות אלא מבנין אבנים? מה זה משנה, העיקר השכינה שורה.
הגאון רבי יעקב עמדין, אע"פ שהיה להם משכן אומר, מכל מקום השפיע הקב"ה להם את בית הבחירה, אתה יודע למה? למה? שאם יחטאו ישפוך הקב"ה חמתו על עצים ואבנים, וזה מה שאמר לכפר על כל עוונותינו, ההשגה הזו היא נוראה, נוראה למאד, שהקב"ה גובה חובתו בטובתו, שמעת? אנחנו חוטאים ואיך הקב"ה משלם לנו על החובה? נוטל מאיתנו את הטובה. אז הוא נתן טובה בית המקדש, אה התחייבתם? אז מגיע לכם עונש, אז במקום שאתם תקבלו אני מעדיר מכם את הטובה ואני מוציא כביכול חמתי על עצים ואבנים ושורף לכם את בית המקדש, ובזה אני מכפר לכם על העוונות, שמעתם פטנט? אני נותן לך מתנה ואם אתה תרשיע - אתה יודע מה, אני לוקח את המתנה, ואני מכפר לך בזה, ראיתם אבא רחום כזה?
וזה סוד נפלא של בנין בית המקדש, סוד נפלא, כדי שיהיה אח"כ מקום לכפר על ישראל ע"י חורבנו. אז בונים בית מקדש ענק מפואר, שכל העולם יתפעל מהבניה שלו, מהתכנון, מהיופי, מההוד וההדר, ענק, כל זה בשביל שאפשר יהיה לשרוף אותו בסוף ולכפר על עם ישראל. שמעתם דבר כזה?
לפי זה אומר בעל תורת יצחק, מה שאמרו חכמים ז"ל, כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, כל דור שלא נבנה, צריך להבנות בית המקדש, אם היינו ראויים היה נבנה בית המקדש, אז כל דור שאנחנו לא מצליחים לגרום לבניית בית המקדש אז גם אם היה בית המקדש כאילו נחרב בימיו, גם אם היה בימינו מקדש היינו מחריבים אותו, דאם לא כן היינו מסוגלים שהוא ייבנה בימינו, אם היה לנו מספיק זכויות הוא היה נבנה, אז כל דור שלא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו.
מה אומר פה בעל התורת יצחק, דבר מדהים, הוא אומר כמו שהחורבן בית המקדש שהיה מכפר, כך גם הלא נבנה מכפר, אז גם מה שעכשיו לא נבנה בעוונותינו, גם זה שהוא לא נבנה זה כאילו הוא חרב זה גם מכפר. לא יאומן כי יסופר.
היוצא מזה, שזה מעלת המקום, שמשפיע על האדם הקב"ה משפיע על האדם יותר מהשגתו, אפילו שאדם צועק דיינו דיינו, זה כמו אומרים, אתם רוצים עוד שיעור, אומרים לא מספיק דיינו דייעוד כסף? כן איפה איפה? ישר פותח עיניים הידיים איפה, חומר תביא בלי הגבלה, רוחניות דיינו, כל דבר מצטנעים, היום למדתי כבר ברוך ה' עד מחר אני מסודר ברוך ה' שיעור הולך הביתה.
אומר הקב"ה, היוצא מזה מעלתו של הקב"ה שמשפיע על האדם יותר מהשגתו, אע"פ שהוא צועק דיינו. מזה לומדים איך לחנך את הבנים, איך לחנך את התלמידים, לתת להם תמיד יותר ממה שהם רוצים, כמו הקב"ה לתת יותר. אומרים דיינו - תן לו עוד. מכל מקום צריכים אנו לעשות לפי דעתנו הגדולה ממנו, אתה אבא, יש לך דעה יותר גדול, אתה יודע כמה, מה יספיק הילד כל פעם ילמד קצת, יעברו הימים השנים ומה יהיה? כלום. תן לו, ספינה כתורה, תן לו כמו לשור שנותנים לו, תן לו, כל זמן שעוד אפשר תן לו, גם לתלמידים, התלמיד מסתפק צועק דיינו, תן לו עוד. אז כל אחד אומר, מה אני כמו הרב, אני לא יכול כמו הרב, זה יחיד בדור, זה כל מיני קשקושים, לא לא לא, תן לו כפי דעתך הגדולה, תן לו, ולהשפיע לו כל כך עד שיתבייש אח"כ ממה שהוא אמר דיינו. צריך להביא את האדם למצב של בושה, איך אני הייתי אומר דיינו. הרי יש אנשים שלא האמינו שמסוגלים ללמוד פאילו חצי שעה, ויש אנשים שהתחילו בשעתיים בתענית דיבור, והיום מסוגלים והוסיפו וכן הלאה, יש אנשים סיימו את הש"ס. שלחנו את הסרטון בקבוצות עכשיו שהרב קניבסקי יאריך ימים שהייתי אצלו ושאלתי אותו על הרעיון הזה, אמר נכון, טוב מאד, טוב מאד, שילמדו שבעה דפים ביום לסיים את הש"ס בשנה, טוב מאד, נכון, כך אמר החפץ חיים. נו, ואנשים מזלזלים ואומרים זה זה מה מה...
רבותי, לא לומר דיינו, הקב"ה מוכן לתת לנו ברוחניות יותר מכפי מה שאנו מעונינים. האם אתה גם תסתפק בגן עדן, יגידו לך אפשר לתת לך למעלה אצל רבי שמעון, אז מה אתה תגיד? לא, אני רוצה להיות אצל רצאבי, אוי וי, אוי וי. השאלה אם הוא יהיה שמה כבר.
מכל מקום, רבותי צריך להבין דבר אחד, לשאוף ברוחניות צריך עוד ועוד, במקום להרבות כבוד שמים להפיץ תורה, עומדים רשעים ומונעים תורה. ש"ס עשו זאת והמתחברים אליהם, עוקרים תורה, מבטלים תורה, במקום אתה מבין ואומרים לציבור דיינו מספיק, עזבו אותם אלה האנשים האלה, בואו אלינו, אלינו רק אלינו, אנחנו נורה לכם את הדרך. ומה הדוגמא האישית? לא ללמוד מזה ולא מזה וזה בטל וזה מבוטל וכן הלאה. אוי וי, אוי וי באיזה דור אנחנו נמצאים.
זה הדור האחרון רבותי, צריך לקרוא את הספר הדור האחרון ואז להבין בדיוק. אתם יודעים מה כתוב שמה? כתוב שמה מאחד מהגדולים בדורות הקודמים שהוא אומר שתשעים וחמישה אחוז מכל היהדות תהיה בידו של הסתרא אחרא בדור האחרון, רק חמישה אחוז יהיו כאלה שיהיו דבוקים לאמת.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה