"ויקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר והולך אותו בכל ארץ כנען וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק". הרב גלינסקי, זכרנו לחיי העולם הבא, נשאל שאלה:

רש"י כותב שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה. שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו. מה עשה הקב"ה? צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק. פלא. מה רצו הליצנים? והלא בעל כורחם נס הוא. שהרי ילדה בת 90. וכי יעלו בדעתם שלאבימלך יארע נס. אלא ודאי, כשם שאירע לשרה הנס, כך אירע לאברהם. שני צדיקים. לרשע, לגוי ערל, הקב"ה יעשה נס?!

מי ששואל שאלות כאלה לא מבין בכלל את המניעים של הליצנים. לא אכפת להם מהנס. שאם על מדברים על נס אז איך הם יסתדרו עם הענן שהיה מעל האוהל של שרה קבוע, עם הברכה שהיתה לה בעיסה תמיד, עם הנר שהיה דולק מערב שבת לערב שבת. מה עם זה? לא אכפת להם בכלל. אכפת להם משלשלת הדורות.

מי ששמע את הדרשה, הרצאה, אתמול של הרב דב ברקוביץ', שיבין עכשיו את ההקשר. לא כפת לליצנים מכל הניסים והעובדות וההוכחות. אכפת להם משלשת הדורות. הם לא רוצים שיקבע שאברהם הוליד את יצחק.

אתם יודעים שישמעאלים אומרים שאת העקדה לא עקד אברהם את יצחק, הוא עקד את ישמעאל. אין להם שום בעיה. עכשיו אבו מאזן אומר הם כבר לא פלסטינים, הם כנענים. הם 4,000 שנה פה. ההוא משנה גרסאות חופשי, זה משהו לא יאומן כי יסופר!

בקיצור, הם אינם רוצים שירבע שאברהם הוליד את יצחק, שאברהם הוציא מטבע בזמנו, המטבע של אברהם הייתה זקן וזקנה מצד אחד, בחור ובתולה מצד אחר. ורש"י מפרש: אברהם ושרה בצד אחד ויצחק ורבקה בצד אחר. והם שני צדדים של מטבע אחת. וזו היתה מטרת המלחמה של הליצנים בנו, בכל הדורות. בכל הדורות ועד ימינו, לנתק את השלשת, לקטוע את רצף הדורות.

מי ששמע את הדרשה, הרצאה ראשונה של הרב דב ברקוביץ' שהוא אומר שיש להם ארבעה דרכים, לנצרות הפרוטסטנטית, אחת היא לנתק  את המסורת. אין מסורת. מה שאתה רואה בעיניים, זה מה שיש לדון. מהכתוב, היום. לא מפעם, מסורת וזה. בלי. בלי. וזה מה שרוצים במשך כל הדורות., לנתק אותנו מן הדבר הזה.

אבל התפקיד שלנו מה הוא? התפקיד שלנו לראות שיהיה קלסתר פנינו לאבותינו. שמי שרואה אותנו תשתקף הדמות של אבותינו בנו. חייב אדם לומר: "מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי אברהם, יצחק, יעקב". איך הייתה המטבע של אברהם אבינו? מצד אחד אברהם ושרה ובצד השני יצחק ורבקה. דרך ההמשך, שלשלת. זה לא נפסק. ככה ממשיכים.

ובעניין זה מביא הרב גלינסקי את דברי הירושלמי בחלק חלק: שאחז היה מלך רשע, והוא לא נמנע בין המלכים שאין להם חלק לעולם הבא. משום שיותם אביו היה צדיק וחזקיהו בנו היה צדיק. וקראו בו את הפסוק במשלי יא: וזרע צדיקים נמלט". זרע שהוא בן בין שני צדיקים, הוא נמלט. למה? כיוון שהוא היה חוליה מקשרת בין הדורות, אז הוא נמלט. לעולם אדם צריך להיות חלק מהשרשרת והשלשת של עם ישראל. ופה ניסו ועדיין מנסים עכשיו ביתר תוקף לנתק את השלשלת ורצף הדורות. רוצים להכניס לנו את התרבות המערבים שהיא הנצרות הפרוטסטנטית ולנתק הכל.

והיום הם הודו בזה. הם הודו השמאלנים שכל מה שהם נלחמים שלא יהיה מגדר בצבא ויהיו חיילים וחיילות ביחד, זה להקטין את כוחות של הרבנים. זה כל המטרה. זאת אומרת, זה לא אישיו בפני עצמו כמו שזה העיקר לפרק את הכל. אין מושג צניעות, אין מושג של שוני בין זכר ונקבה. הכל שיוון, כמו הנרות הפרוטסטנטית. היום הם הודו. לפני יומיים זה התפרסם. אם כן, זה מה שרוצים לעשות וטו לא.

פעם היה איפה היה שודד יהודי? איה היה רוצח יהודי? סיפרתי לכם שביאליק רקד משמחה ביום שתפסו גנב עברי ראשון. הוא אמר: "גם לנו יש גנב!". אנחנו גם כמו אומות העולם, גם לנו יש גנב כחול לבן. היום אנחנו כבר יכולים לייצא. המאפייה הישראלית בהרבה מקומות בעולם יותר מוכשרת מהאיטלקית ואחרת.

הזמינו אותו, את הרב, להרצאה בבית הסוהר. לפני ההרצאה הוא שוחח עם מנהל בית הכלא ואמר, מנהל בית הכלא: "אין לנו בעיה עם חמשת האחוזים שיש לנו מכלל האוכלוסייה, בעיה שלנו זה ה-95% שעדיין לא נתפסו". והבנתי ממנו שאפשר לתלות שלט בכניסה בנתב"ג: "מדינת ישראל שירות בית הסוהר". וככה פוטרים את כל הבעיות, אתה מבין? לכלוא אותם כאן.

והופעתי בפני האסירים ואמרתי להם: אתם יהודים טובים, יהודים נפלאים! הפסוק אומר: "וירח את ריח בגדיו", דורשת הגמרא: "ריח בוגדיו". שהיה כריח גן עדן אומר רש"י. למה? כי בעצמותכם 08:13 אתם טובים, אתה בנים למקום. הבגידה והכישלון שלכם זה כמו בגד. בגד. אז תסירו את הבגד של הבגידה ותשבו לעצמכם מי שאתם באמת. "אבל לא אתכם", אמר הרב גלינסקי, "צריך להושיב כאן, אלא את המחנכים שלהם, את ההוגי דעות, אלא שפשטו מכם את לבוש האמונה והלבישו אתכם בגדי בגידה במורשת הנפלאה". נו, אין מה לומר, הם הסכימו עם כל מילה.

ממשיכה הגדה ואומרת: "והולך אותו בכל ארץ כנען,, את מי? את אברהם אבינו. "וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק ואח"כ כתוב: "ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו". "ואתן", זה מלשון מתנה. איזה מתנה יש בעשו? "ואתן לו, ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו". איך טעה יצחק בעשו? וביקש להעניק לו את הברכות? אלא עשו היה מביא ציד לפיו של יצחק, ומפרנס אותו. חשב יצחק אבינו שהוא ימשיך לפרנס את יעקב, זאת אומרת, "ויתן ליצחק את יעקב ואת עשו", בשביל לפרנס את יצחק. אז עשו יקבל את הברכות הגשמיות ויאפשר לשבת באוהלי התורה ליעקב. וככה הם יהיו יששכר וזבולון. אז למה התנגדה רבקה אמנו? למה היא אמרה ליעקב שיכנס הוא לקחת את הברכות?

 משתי סיבות: אחת: הרב מפונוביז, זצ"ל, אמר לי פעמים רבות בביאור דברי הגמרא ביומא עא: הרוצה לנסך יין על גבי המזבח, ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין. אין היום מזבח, אין היום בית המקדש, איך אפשר היום לנסך יין על גבי המזבח? אם הוא ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין.

מה זה אם הוא ימלא גרונם? מה הם צריכם לפתוח את הפח ומנסך יצוק לתוך גרונם את היין? ודאי שלא! אלא מהי? העניין הוא כך: הקב"ה קוצב לעשיר פרנסה, אבל הוא גם מוסיף לו עבור תלמידי חכמים, "את העני עמך", ואז, ראשית כל חי העשיר בפזרנות. י שלו כל כך הרבה, מפזר על כל מיני דברים והבלים. ואז מוציא את כספו וגם את הכסף המופקד אצלו, ושבא אליו משולח בשביל לגבות כסף, אז גם המשולח כבר לוקח אחוזים שלו וגם הדרייבר, הנהג, לוקח אחוזים שלו, אז מה נשאר כבר לישיבה? במה יגיע לגרונם של תלמידי חכמים?

לפי כך אמר הרב מפונוביז' שהוא מכתת את רגליו בעצמו,למרות גולו וחולשתו. כי בנאום שפתיו הוא פותח את לב הנדיבים לתת את כל החלק המופקד אצלם, והכל הולך קודש לישיבה. זהו שאמרו ימלא גרונם דוקא. שיתן לו את הסכום במלואו ולא יתקזז לדרייבר, למשלוח ולפזרנות שלו גם כן. של העשיר.

נמה קרה? חששה רבקה: אם עשו יהיה ממונה על פרנסת יעקב, יעקב אבינו יגווע ברעב. אין לסמוך על עשו. אז זה סיבה אחת למה הכניסה את...

דבר שני, זה אומר הרב פונוביז', הרב מפונוביז' דבר שני: מטרה נוספת שיש כשאני נודד ממקום למקום, זה לזכות יהודים במצות החזקת התורה. והרצון הזה נותן לי את הכח לשאת את הקשיים והביזיונות שהם מנת חלקי.

נו, וסיפר: נקשתי בדלת ביתו של עשיר מופלג, פתח את הדלת וישר אמר :"אני לא נותן למשלוחים", טראח! טרק את הדלת. זהו! אז אני פטור כבר. אבל ניסתי בכל אופן לזכות אותו והוא סירב. עקפתי את הבית ונכנסתי דרך הדלת של המשרתים. כי המשרתת ראתה יהודי עם זקן לבן גדול, הניחה לי להיכנס. הייתם צריכים לראות את פני בעל הבית. שהוא ראה אותי שנכנסתי. ראיתי תמונה ממוסגרת של יהודי חרדי והשקן שלו ירד על מידותיו. שאלתי אותו: "מי זה?". אז הוא  אמר: "זה סבי". נו, התעניינתי ואז הוא התרכך לאט לאט וסיפר על אורחותיו וצדקותו. אמרתי תמונה כזו מן הדין שתפאר חדר בישיבה. שהתלמידים יראו וילכו באורחותיו. והוא נענה לי ותרם חדר בישיבה. נו? מה אתם סבורים עכשיו? שאת החדר הוא תרם? בלעדיו לא היה נבנה החדר אתם חשובים? היה נבנה, אבל הוא שזכה.

ורבקה ידעה שלעשו אין זכויות להחזיק את יעקב. לכן היא דחפה את יעקב להכנס. מה שסבר יצחק שככה יהיה, היא ידעה שזה לא יהיה.

בעניין הזה שאל הגאון, רבי דוד גריינמן, זצ"ל, את דוד מרן החזון איש, זצ"ל, אמר לו: אני נוסע לארה"ב לאסוף כספים עבור כולל חזון איש, יהודים רבים עונים לי תבוא מחר. אני לא מבין. מה מחר הם יהיו יותר עשירים? מה תבוא מחר? אני כבר כאן? למה לא נותנים? אז הרב גלינסקי אומר :חבל שלא שאל אותי. יש לי ניסיון בזה. והוא מסביר: מה שקרה הוא שהייתה פה תקלה. מה התקלה? קרתה טעות, פתחו בפניו את הדלת, באמת בלי כוונה, הם לא פותחים למשלוחים. אבל קרתה טעות ופתחו את הדלת. אבל מחר, למה הם אמרו תבוא מחר? כי מחר ידעו לענות שהוא לא בבית. עכשיו הוא תפס אותם על חם, פתחו את הדלת. אז לכן אמרו תבוא מחר בשביל שיוכלו להגיד לו מחר "הוא לא בבית".

והיה פעם מעשה שמסביר את זה: פעם ישבו שלושה יהודים לספר לרב גלינסקי, רופא, נדיב וסוחר מצליח. והתגלגלה השיחה, ותהו מה יאמרו עליהם לאחר פטירתם. הרופא אמר ודאי יספרו כמה חולים הרפאתי, כמה עזרתי, איך כיתתי את רגלי ולעיתים לא גבתי תשלום, אפילו רכשתי לחלק תרופות. הנדיב אישר ואמר: אני יכול להעיד על כך. אבל הוא אמר מובן שבהפסד יפריזו מעט. יפריזו, אבל מעט. עליי אומר הנדיב דומני יספרו על הלב הפתוח שהיה לי והיד הרחבה.

אז השלישי, הסוחר המצליח, אמר: "שמענו על כך. אבל מובן שבהספד שלך יפריזו יותר. הפלא ופלא, בחייכם מספרים עליכם את האמת במידה. שאתם תעלו לעולם האמת יפריזו עליכם בשקרים. אבל אני בעולם השקר חי בשקר. אני אומר לכם מפורש. אני בעולם הזה, עולם השקר, אני חי בשקר. אבל שאני אעלה לעולם האמת, עליי יאמרו את האמת. בשונה מהרופא והנדיב. עליי יאמרו את האמת. שאלו כיצד? אמר להם: כל משלוח וגבאי של צדקה שבא לביתי, אומרים לו הוא איננו. זה שקר גמור! אבל שאני אמות, הוא אומר, שיגידו הוא איננו, זאתי תהיה אמת לאמיתה.

אבל זאת לא הייתה תשובה של חזון איש לרבי דוד גריינמן. אתם יודעם מה הוא ענה לו? למה אומרים לו תבוא מחר? גיוון שאותו יהודי נצרך לעוד זכויות של קריאת שמע, ערבית ושחרית ועוד שלוש תפילות, כדי שיזכה להחזיק תורה. אם היה לו זכויות, היה תורם היום.לא אומר תבוא מחר. אין לו זכויות. מן השמים לא נותנים לו בלב אפשרות לתת. תבוא מחר. תבוא מחר, עד מחר יצטרפו לו עוד זכויות ואפשר שמחר כבר הוא ייתן בגלל הריבוי הזכויות הנוספות.

לא כל בן אדם זוכה לתת ולא כל בן אדם זוכה לתת במקום הנכון. כמה אנשים ונשים מפסידם כספים ונותנים למחריטים ונוכלים ורמאים וזה.. זה לא יאומן כי יספור! הרב בן ציון אומר דברים איומים ונוראים. בן ציון מוצפי. מה הוא אומר על כל אלה שלוקחים את הכספים מהאנשים, ה' ירחם! אבל מה לעשות, כל אחד לפי מה שהוא זוכר, לפי מה שהוא מאמין, לפי מה שהוא רוצה לטעות, ככה הוא יטעה.

עכשיו, בואו נראה איך הדברים מתגלגלים, יש דברים שנראים טובים, אבל אחריתם רעה, ויש רעות שמתבררות כטובה. העולם מבולבל. העולם מלא בלבולים. לא יודעים מה נכון, מה כן, מי צודק, מי לא, הרבה בלבלה. מי שבאמת מבקש אמת, הוא יכול להבחין, אבל לא מחפשים, כי כולם חיים בפשרה כל שהיא. זה מוגזם, זה לא נראה לי, זה לא זה, כי זה מפריע בחיים, כי אם תלך הכל לפי מה שצריך בדיוק אתה הולך ומצטמצם. זה קשה לחיות ככה. קשה להיות יהודי אמרו, לא? אז ממליא יותר קל לברוח לנישות כאלה ולהסביר ככה וככה.

אז בואו נראה כמה דוגמאות:

"ויקח את אביכם את אברהם מעבר לנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען". לא של אבו מאזן, כן. הרמב"ם באבות, פרק ה', משנה ג', מונה את העניין הזה ואומר: "לך לך מארצך אל הארץ אשר ארכך". אומר עלזה הרמב"ם: זה הניסיון הראשון שהתנסה אברהם. ויש להבין מה לא מנו את ההשלכה לכבשן האש על אמונתו? הוא מסר את נפשו. למה  אמרו שזה לא ניסיון? למה לא מנו את זה בכלל בניסיונות? לפי הרמב"ם, ולמה לא הראשון?

התשובה פשוטה: כי לא היה ניסיון. זה בשביל אברהם לא ניסיון. מתי יש ניסיון? מקום שיש לך קושי, התלבטות, התחבטות, התמודדות, שמה מתחיל הניסיון. אבל איזה קושי יש בניסיון של אמונה? אצל המאמין הכי גדול. והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. איזה אמונה? מה להשתחוות לפסל? מה זה? חס ושלום! עבודה זרה. "יהרג ולא יעבור". אז מה, איזה ניסיון יש פה? אין פה בכלל ניסיון. בשביל אברהם אבינו זה בכלל לא ניסיון. אז מה להגיד שזה ניסיון? איפה היה לו? היה לו התלבטות? היה לו משהו? לא היה לו. האם הוא יכפור חלילה בה' יתברך? מה הוא לא ימסור את עצמו להריגה על קידוש ה'. מה אברהם אבינו פחות מרבי עקיבא? משבעת הבנים של חנה? מה? מדובר באברהם אבינו! עמוד האמונה! אז זה לא ניסיון.

אבל הניסיון של "לך לך" זה קשה. מה קשה ב"לך לך"? הולכים לטיול. מה הבעיה? אומרים לך תחליף מקום, טיול. לא! הקושי הוא, הוא עשה נפשות בחרן. היה לו תלמידם, תלמידים שכבר די הכירו את הבורא, והכיר להם את הבורא, לימד אותם, גייר אותם, ופתאום הוא מצטווה לנטוש את כולם ולהתחיל מחדש. אז הוא יכול היה להרהר, היה יכול לערער, לטעון שכבוד שמים מצריך שהוא ימשיך את המפעל שלו כאן ולא ינטוש את התלמידים ואת כל המוקירים שלו. אבל הוא לא הרהר ולא ערער. זה ניסיון! בלי שאלות. גם לא אומרים לו לאן, "אל הארץ אשר אראך". תתחיל ללכת. לאן? טוב לאיזה כיוון?ימיה? שמאלה? לאן? תלך! שאלה ראשונה לאן? אין שאלות! הולכים. זה אברהם אבינו! אתם מבינים? לא קל להבין דבר כזה. אז ניסיון כזה מציינים.

עכשיו, ידועים דברי הגאון רבי חיים מוולוז'ין, זצ"ל, שעל כן אמרו במשנה הזאת: "בעשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולן".

יש משנה אחרת: "מה בין תלמידיו של אברהם לתלמידו של בלעם". לא כתוב "אבינו".

אבל במשנה הזאת כתוב "אבינו". למה כתבו אבינו? כי הוא השריש בנו את היכולת לעמוד בניסיונות שלנו. בזה הוא אבינו! אנחנו הבנים שלו, והוא השריש בנו את זה. לכן נאמר בעשרה ניסיונות התנסה אברהם אבינו. כי בזה הוא היה אבינו, אנחנו התולדות שלו.

אז מה אנחנו למדנו ממנו דבר ראשון?לא להרהר ולא לערער! אל תראה את המציאות אומרים לך ככה, מספרים לך ככה, כל פעם אתה מחליף דעות, למה כי בא מישהו סיפר לך, בא משיהו אמר לך, כל רגע אדם קופץ ממקום למקום, כי אמרו לו שמעתי, אמרו לי, שמעתי, אמרו לי. חאלס! אתה יציב? אתה יודע בכלל מה אתה עושה? אתה יודע למה אתה עושה? לא יודע! כל פעם יש לו הרהורים, ערעורים, מערערים אותו... מסכן! עולם של בלבולים.

זאת אומרת, לדעת שאיננו משיגים ואיננו מבינים, אבל סומכים אנו על אבינו שבשמים שמדריך את צעדנו. לא לזוז מהתורה הקדושה. מה שהיא אמרה ללא שינוי! ללא הרהור! ללא ערעור! אנחנו לא יכולים להשיג ולהבין את הכל. הלוואי שהיינו יכולים. סומכים על אבינו שבשמים שמצעדינו.

איך אמר דוד מלכנו: "ואני בער ולא אדע בהמות היית עמך". או פסוק אחר: "אדם ובהמה תושיע ה'"- אלו בני אדם., הערמות בדעת, בעלי שכל והשכלה ומשימים עצמם כבהמה. כלפי ה' אין שאלות, בהמה לא שואלת שאלות, למה, מה ,מו, אין שאלות! כלפי ה', אפילו שהם ערומים בדעת, חכמים גדולים והכל ויכולים לשאול שאלות, לא שואלים! פעם אחת הוא שאל, אברהם אבינו, 400 שנה זה עלה. ארבע מילים: "במה אדע כי ארשנה". וזה לא שאלה חס ושלום שאלה כאילו שהוא לא מאמין או זה, הרי מעיד עליו הכתוב שהוא האמין. אלא, שאהל. איך יזכו בניי, "במה אדע כי אשנה", מה יקרה, איך יקרה, מה, מו?

לפי כך, חייבו אותנו להודות על הרעה כשם שמברכים על הטובה. כי מה אתה יודע מה טוב מה רע? למדנו בשיעורים הקדומים שמרור הוא חלק מהגאולה. אלמלא המרור שהכבידו עלינו את העבודה, לא היו מקצרים לנו את השהות מארבע מאות שנה ל-210. אז הרעה הייתה טובה. לכן מברכים על הרעה כשם שמברכים על הטובה.

ופירש הרמב"ם בפירוש המשניות בברכות פרק ט', משנה ה': לפי שיש דברים הנראים טובים ואחריתם רעה, ויש רעות שמתבררות כטובה. אז לכן, אדם צריך לדעת שהוא לא יודע את דרכי ה' ומה מזמן לו, אבל ה' יודע בדיוק מה הכי מתאים לו, מתי ואיך וכמה, הכל הוא יודע! הכל מחושבן לטובה תמיד! "כי טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך". הוא טוב וישר. "וטוב ה' לכל". גם לרשעים.

והגמרא מספרת את הסיפור הידוע, נחזור עליו, בברכות ס', שרבי עקיבא הלך בדרך והגיע למקום ישוב, ביקש שיארחו אותו ללינת לילה וסירבו. אז הוא אמר שכל מה שהוא עשוה הקב"ה עושה לטובה. אז אתה יודע מה זה להיתקע באמצע הלילה, אין לך מקום לישון? איך אתה חושב על האנשים שטרקו את הדלת, כמו שאומרים ולא נתנו לך להיכנס? הלך ולן בבמדבר. והיו עמו תרנגול וחמור ונר. באה רוח כיבתה את הנר, בא חתול, טרף את התרנגול. בא אריה, טרף את החמור. ואמר כל מה שהקב"ה עושה, עושה לטובה. אנחנו היינו אומרים ככה? באותו הלילה באו גייסות ולקחו את בני היישוב בשבי ובזזו להם כל הרכוש. אמר: "כלום לא אמרתי שכל מה שעושה ה' לטובה? שאלו היה נר דולק, החומר נוהר או התרנגול קורא, היו באים ושובים גם אותי". אז הקב"ה הקדים תרופה למכה שלא תבוא. אז הוא סילק את כל המפריעים שיכולים לגרום את הנזק. אז מה זה רעה? באותה שעה מי שיסתכל מהצד יגיד רעה אחר רעה, מכה אחר מכה. וזה רפואה וישועה וגאולה! אדם חייב לדעת שהוא אינו יודע, הוא אינו יודע ואחרים אינם יודעים. רק ה' יודע!

לא כמו הקואצ'רים, אתמול ראיתי את זה שמספרים עליו, אתמול סיפר הרב דב ברקוביץ', קואצ'רים, הוא אומר לך איך אתה יכול לשלוט במחשבה ולעשות ככה ולהגיע למה, בכל דבר שתרצה. בין בממון, בין בבריאות הנפש, בין ברפואה, זין בזה, בין בהצלחה, בין בזה. הכל אתה יכול! תשמע רק את הפירמידה שלו, תעשה מה שהוא אומר ואתה מסודר. רק אל תשכח לשלם ,כן, על האימונים. על הקואצ'ר.

מעשה באדם אחד שאמר: "הרווחתי 90 דולרים בדקה". שאלו אותו: "איך הרווחת 90 דולר בדקה?". הוא אומר: "נסעתי ברכבת ומולי ישב גוי, פתחה שיחה: "מה מעשייך?", נו, אני עשיר, יש לי אחוזות, נחלאות והכל. אומר לו: "ומה אתה מעשיך?". אומר לו: אני יהודי מתפרנס משאלת שאלות. הגוי לא הבין. אז היהודי הסביר: "אתם הרי, הגויים, אתם מאוד מלומדים, ואנחנו היהודים נבערים, אין לנו הרבה שכל. אז אני מציע לך עסקה. אני אשאל אתך שאלה ואם לא יודעים תשובה, אתה נותן לי 100 דולר. אתה חכם. אח"כ תשאל אותי שאלה, ואם אני לא אדע, אני אתן לך עשרה דולר. כל אחד למי מה שהוא. אתה עשיר, אני לא עשיר, אתה חכם, אני טיפש. ככה, צריך פרופורציה. הגוי הסכים. הוא סמך על ההשכלה שלו. טוב, שאל אותו היהודי: "לאיזה בעל חיים יש שבע רגליים, שלושה ראשים ונוצות כתומות". אמר לו: "אני לא יודע". אמר: "טוב, תן מאה דולר". נתן לו מאה דולר. עכשיו תורך לשאול אותי". אמר לו: "לאיזה בעל חיים יש שבע רגליים, שלושה ראשים ונוצות כתומות". אמר לו: "גם אני לא יודע. כך עשרה".

כי סבורים אנחנו שאחרים יודעים, איש אינו יודע מלבד הבורא יתברך. הוא מחולל את המאורעות. אל תחלום את החלומות. הבורא יתברך הוא קובע. לא קואצ'ר ולא חארטה ברטה.

 ויש סיפור, סיפור ידוע, גם כן סיפור יפה: הכומר בפרג הסית את המלך נגד היהודים, השיג הסכמתו שיערך ויכוח פומבי על הגשר הנטוי על הנהר. אם הכומר ינצח, יזרקו את היהודי למים השוצפים. ואם היהודי ינצח, יזרקו את הכומר. הכומר היה בטוח בידענות שלו, ביכולות שלו וזה, ושיביאו את הרב של היהודים, אני מוכן להתמודד איתו על הגשר, מי שלא ידע את התשובה, משליכים אותו אל המוות. הודיעו לרב והרב גזר תענית. תענית. לא "אני ואני ואני, אין בעיה". גזר תענית! בא עגלון ואמר לרב אני מוכן להתייצב לויכוח. תמה הרב, אז העגלון הסביר: "אני יודע שהכומר מלומד, הוא מביא בחשבון שייתכן וינצח, אם הוא ינצח אני יושלך לנהר, נו, לא יהיה הפסד גדול. עגלונים יש למכביר. אבל את חיי הרב אסור לסכן". ביום המיועד התכנסו כולם, לתימהונם עומד מול הכומר עגלון. נבער מדעת. בזלזול בוטה אמר הכומר: "תשאל אתה ראשון". אמר לו: "יאמר נא הכומר מה פירוש הביטוי 'לא ידעתי פירושו?'". הכומר תרגם את מה שהוא אמר לשפה שלו והוא אמר : "איני יודע מה הפירוש". הוא שאל אותו מה הפירוש של הביטוי "לא ידעתי פירוש", אז הוא הסביר: "איני יודע מה הפירוש, מה שאלת זה מה שאלת. מה שאלת? שאלת מה פירוש הביטוי 'לא ידעתי פירושו', איני יודע מה הפירוש. אז הזקיף שמע שהוא אמר שהוא לא יודע את הפירוש, זרק אותו ישר למים! "כן יאבדו כל אויבך ה'". והיהודים נשאו את העגלון המנצח על כפיים והרב התעניין: איך עלה בדעתך לשאול שאלה כזאת מחוכמת? תשמעו מה זה! לא תאמינו! לא תאמינו! ענה העגלון: "פשוט מאוד. אני יהודי פשוט, אני לומד חומש עברי, אבל עם תת"יש, זה תרגום לאידיש. זאת אומרת יש בעברית ויש תרגום באידיש. והגעתי לדברי רש"י: רש"י כותב לא ידעתי פירושו. וראיתי שהמתרגם מודה איני יודע מה הפירוש. המתרגם הוא רק מתרגם, כמו שהכומר תרגם. הוא אמר איני יודע מה הפירוש. אז אומר העגלון: חשבתי לעצמי אם המתרגם החכם לא ידע, אז בטח שהכומר הגוי לא ידע. לכן הוא שאל אותו את השאלה.

צריך לדעת שהקב"ה מסובב המאורעות, כי הוא נותן התורה, הוא ברא את העולם, הוא ברא את הברואים. התורה היא עמוקה. ושאנחנו לא מבינים, תולים אנו בקוצר השגתנו. זה מה שצריך. וזאת תהיה יומרה מצדנו לנסות להבין הכל. גם במאורעות החיים כך. גם במאורעות החיים, לא רק בעניינים הרוחניים, גם ביום יום של הבן אדם.צריך לדעת שאתה לא יכול להבין הכל. נראים לך דברים מוזרים, מקרים מוזרים, אתה לא יכול להבין הכל. את הלא יכול להבין הכל. 

בבני ברק מספר הרב גלינסקי, היה יהודי מבולבל, תלמיד חכם, מסכן, ששכלו משובש. קורה. קורה. יום אחד עיין בתוספות ולא הבין. והוא תלמיד חכם, הוא קורא את התוספות והוא לא מבין. החליט לקרוע את התוספות מדף הגמרא. כולם הזדעזעו. "מה אתה עושה?!". מה הוא ענה? "התוספות טועים. יש להוציא אותם". כבר אמרנו שהוא היה קצת משובש. הגאון רבי עקיבא איגר, זצ"ל, כותב בשברון לב: "לא זכיתי להבין וה' יאיר עיני", גאון הגאונים! יש מקומות לא זכיתי להבין. אם רש"י כותב לא ידעתי פירוש, בכעשרים ואחת מקומות כמדומני, אז אם גדולי עולם כאלה יכולים להגיד "לא, לא עוד לא זכיתי להבין". אז איך בן אדם כזה מסכן, משובש, קורע את התוספות?! טוב, בואו אליו, טענו לו: "אבל יש עוד תוספות מהצד השני. נגיד זה לא בסדר לטענתך, אבל בצד השני מה?".  מה אמר המסכן? "אוי לרשע ואוי לשכנו".

נו, אתם צוחקים, כולם מבינים שזה שבוש, נכון? שזה נוגע לתורה ואחד עושה מעשים כאלה, כולם מבינים שזה שיבוש השכל. אבל למה לא מבינים שזה נוגע למאורעות? וכל אחד שואל שאלות על הקב"ה. לא תמיד בקול, לפעמים במחשבה, למה ההוא, למה זה, למה זה זכה ככה, למה זה מקבל ככה, למה זה ככה, למה אני לא? הנה שעיתי זה, הה התפללתי ולא קיבלתי, הנה הוא זה וכן קיבל... שואלים. אז התוספות טועים, קורעים, הא? והקב"ה מה? אם על זה אנחנו מזעזעים, אז שאלות על הקב"ה? "למה יאמרו הגוים". אנחנו לא אומרים, רק נעשה ונשמע. אצלנו אין למה. אין למה. אין! זה רק הגויים. "למה יאמרו הגוים".

אז כל אדם חי בבלבולים, בתהיות. הרהורים, ערעורים. מכל דבר שמתרחש. אבל רגע, רגע, תזכור שכל מה שמתרחש זה מאת ה'. ה' יודע, מפקח, משגיח. הכל, הכל זה בהשגחה עליונה. אתה צריך, אם אתה חכם, לחפש רק את הסיבה. 

לדוגמה: אני כל הזמן מתפלל שהקב"ה ירחיק ממני את השקרנים והרמאים, שלא יהיו קרובים אליי. וברוך ה' כל פעם יורדים עוד כמה, עוד כמה, מחריטים כאלה שהיו פה רק בשביל טובת הנאה. אתם מכירים את המשנה: "כל האהבה תלויה בדבר הלך דבר הלכה האהבה". אז זאת אומרת, אדם צריך להבין לא להתפלא שרואים שנעדרים פתאום, משיהו נעלם, הלך, זה פה שם, זה, זה. הוא חיפש טובת הנאה. לא ראה אותה, הבין שהוא לא רואה אותה או שהוא חשב שהוא לא יראה אותה או שהוא חישבן משהו, לא משנה מה, קם והלך. יופי! ברוך ה'! ברוך ה'! ברוך ה'! אפילו על בן אומרים בגל 13 "שפטרנו מעונשו של זה". אז זאת אומרת, אין שום בעיה. אבל מישהו רוצה כל הזמן שיהיה לידי אנשים ויהיה זה ויהיה זה, אז הוא באמת ירדוף אחריהם, יגיד להם מה, מה קרה, לא, לא הבנתם ולא... סאלמת! "הסאלם מת".