מהו היחוד השלם? | הרב אמנון יצחק

\n - - - לא מוגה! - - - \n

נציב יום רפואה שלמה, שפריר בן אורה, בכלל חולה עמו ישראל. 

בספר אורחות חיים להרוש אומר לבטוח בה' בכל לבבך ולהאמין בהשגחתו הפרטית ובזה תקיים בלבבך היחוד השלם להאמין בו כי עיניו משוטטות בכל הארץ ועיניו על דרכי איש ובוחן לב וחוקר כליות. 

אז אומר הראש, כשאדם בוטח בשם בכל ליבו ומאמין בהשגחה פרטית, בזה הוא מקיים בליבו את הייחוד השלם, תכף נבין מה זה, בזה הוא מקיים בליבו את הייחוד השלם להאמין בשם יתברך שעיניו משוטטות בכל הארץ ועיניו על דרכי איש, זאת אומרת באופן כללי על כל הבריאה וגם באופן פרטי על דרכי איש ובוחן לב וחוקר כליות.

מה זה ייחוד השלם? 

הפירוש הוא שכל הבריאה אינה קיימת אלא רק למען מטרה זו שיגיעו כולם להכרה שאין שום דבר בבריאה מלבד רצונו יתברך. וכל הרע והטוב שבבריאה הוא רק רצונו יתברך. אין דבר שקורה באקראי בלי השגחת הבורא, בלי הסכמתו, בלי רצונו. 

בעלינו לצייר לעצמנו שאנו שומעים דרשה ארוכה, בתוכה קושיות רבות, ראשונים, אחרונים, רבים. אדם פשוט כששומע את הדברים רואה שאין קשר ביניהם. אבל מישהו למדן מבין שלבסוף ייאמר תירוץ שיישב את כל הקושיות כולם במהלך אחד. ככה כל הבריאה כולה היא מעשה הבורא, ואפילו הרע שנראה אין זה קושייה כלל. כאילו איך הקדוש ברוך הוא לא מתערב, הוא רואה כזה רע וכו' וכו' והוא לא מתערב.

מי אמר לך? אם השם לא היה מאפשר לו את הרע הזה, ולמה יש את הרע הזה? יש לו חשבון, לקדוש ברוך הוא, למה צריך להיות? אלא הכל זה מעשה הבורא, ורק כשאיננו מבינים זאת, בכל הקושיות שאתה רואה ואתה לא מבין, ברא אותם השם יתברך, כדי שאתה תתגבר על הניסיונות ותגיע לשלמות בהכרה שהכל זה מייחוד השם יתברך. ולעתיד לבוא, יראו כולם ויכירו שהשם אחד הוא שמו אחד, והכל היו דרכים להכרה הזו, שהשם אחד הוא שמו אחד. אז מה שאתה רואה דברים נפרדים ולא קשורים, הכל קשור.

כתב הרמחל, זיכרונו לברכה, הן אמת שהיו יכולים בני האדם להיות זוכים במעשיהם ומכירים האמת, ועוזבים אורחות השקר של העולם הזה ברצותם להתקרב אל בורם, וזה בהיותם יודעים ומבינים כבר שכל מה שהוא הפך מן הדרך אשר ציווה השם, אינו אלא מכלל סוג הרע שרצה הרצון העליון, וברא בהסתר פני טוב. ועל כן ימאסו בתרמית עיניהם זה, ויבחרו באור הגנוז והצפון אור פני מלך חיים.

מה אומר הרמחל? אומר שבאמת כל בני האדם יכולים להיות זוכים במעשים שלהם, ולהיות מכירים את האמת. כל בן אדם. ויכולים לעזוב את אורחות השקר של העולם הזה אם הם רוצים באמת להתקרב לבורם. וזה מתי? בהיותם יודעים ומבינים שכל מה שהוא ההפך מן הדרך שציווה השם, זאת אומרת, אתה צריך להיות דבוק רק במה שציווה השם, מה שידוע לך שציווה השם, בכל מה שהוא ההפך מהדרך שציווה השם, אינו אלא מכלל סוג הרע.

מה שלא ציווה השם הוא רע. שאם היה רוצה השם, היה מצווה עליו, זה היה טוב. ואם הוא לא מצווה, אז זה מכלל הרע. אז זאת אומרת, לעשות רצונך חפצתי, אני רוצה רק לעשות מה שרצון השם. זה ברור, זה הוא אמר, זה אני צריך לעשות. לא אמר, זה מכלל הרע. ומה עשה השם? זה מסוג הרע שרצה הרצון העליון שהתקיים הדבר הזה שהוא לא מסוג זה שרצה השם, יש גם את הסוג שהוא לא אמר שהוא רוצה, ואת זה הוא ברא בהסתר פני טוב.

הרי רע זה הסתר פני טוב, אין רע במציאות. כשאין טוב זה נקרא רע. כמו שאין אור, אז יש חושך. אז זאת אומרת, זו הסתרה. ההסתרה הזאת לא רוצה השם. אז למה יש אותה? אז בשביל מה? למה לבלבל אותנו? זה הניסיון. שאדם צריך להבחיל בין טוב לרע. אחרת במה? אם הכול תהיה מונחה ותעשה את הכול ויהיה לך הכרח ולא תוכל לעשות את זה בבחירה, אז מה עשית פה? ועל כן אלה שמחפשים את האמת ימאסו בתרמית עיניהם ויבחרו באור הגנוז והצפון, אור פני מלך חיים.

מה שהשם אמר שהוא רוצה זה הדבר הבטוח, כל השאר זה תרמית של העיניים. מה יש בזה? אני לא מבין מה יש בזה. אנשים אומרים, מה יש בזה? לא מבין מה יש בזה. מה זה אסור? כתוב לך שהשם רוצה את זה. הוא בחר בזה. יש דברים כתוב במפורש מה השם רוצה, מה הוא מבקש מאיתנו. תעשה מה שהוא רוצה, זה בטוח. כל השאר הם התמיהות והכול, זה הניסיונות שלך. ומי שיעמוד בזה ויכיר האמת, הוא הזוכה. אז לכן נתן לנו הקדוש ברוך הוא ניסיונות בעולם, שלמרות הקשיים נכיר את האמת.

אבל הנה, יש לנו הנחיה מפורשת, איך אנחנו לא מסתבכים? כל מה שאתה יודע שהשם רוצה, וכמו שאומרים זה בכתובים, וחכמים זיכרונם לך, האירו את עינינו? מצוין. מה שלא, זה כבר תרמית של העיניים, ומתחילים עם השאלות, מי אמר שזה אסור? איפה זה כתוב שזה אסור? איפה כתוב שזה מותר? כתוב שזה מותר? איפה זה כתוב שזה מותר? לחפש את מה שרוצה השם, זה הדבר הכי בטוח.

מי שיעמוד בזה ויכיר את האמת, הוא הזוכה. ואם היו עושים כן, הנה היה יחודו יתברך מתגלה עליהם מצד עצמם, ונמצא מקרבים להם הישועה. ולא היה צריך הקדוש ברוך הוא להראות להם בדרך קושי הגלות ואורכו. זאת אומרת, אם היינו הולכים בדרך הזאת שאומר לנו הרמחל, אז היה יחוד השם מתגלה עליהם מצד עצמם. כי הם היו יודעים את האמת, שהכל זה בהנהגת הבורא, בהשגחתו, באופן פרטי, באופן כללי. אין שום קושיות.

גם מה שלא ברור, צריך להיות ברור שהכל ברצון הבורא יתברך, ורק אתה צריך לפלס את הדרך בין כל הקושיות שנערמות לפניך, ולדעת שיש רצון הבורא בכל דבר. נמצא שהאדם הזה מקרב לעצמות הישועה. ולא היה צריך הקדוש ברוך הוא להראות להם בדרך של קושי הגלות ואורכו. 

הרי כל מטרת הגלות זה רק בשביל להראות לנו שהשם הרחיק אותנו מעל שולחנו, והוא מבקש בעצם שנחזור. ומה הדרך לחזור? לשמוע בקולו, לעשות את רצונו. אבל כשאתה מתאווה לשולחן המלכים ורוצה להיות שמה בצרפת ובארצות הברית ובכל מיני מקומות, כי נוח לך בגלל הכלכלה, בגלל הפרנסה, בגלל כל מיני חשבונות, ואתה רחוק משולחן השם מבסוט, אז אתה לא תגיע להבנה ולתיקון.

אז מדי פעם שמים אנטישמיות בשביל לעורר את היהודים. הלו, זה לא המקום שלך, זה לא הבית שלך, אתה לא  רצוי פה, אתה מאוס בעיניהם, והם מסוגלים להרוג אותך. למה לך להסתכן?

כן. ואומנם אדם הראשון באמת חכם גדול היה, והיה לו לחקור בחוכמתו על זה כראוי. ואם היה עומד באמונתו ולא היה מתפנה אחר יצר הרעה, אלא אדרבה, הייתה מתחזקת בליבו האמונה הזאת, אז היה נקרא שהשיג הייחוד העליון. מה ביקש ממנו הקדוש ברוך הוא? מכל עץ הגן אכול תאכל, ומעץ הדעת טוב הרע לא תאכל. אז הוא אמר לו, ברור, זה אני רוצה, זה אני לא רוצה. מה בסוף הוא עשה? את מה שהוא לא רוצה הוא עשה. אם היה מתמקד רק ברצון הבורא, ומבין ששש השאר השם לא רוצה, אז הוא היה משיג את מה שצריך להשיג.

אבל נכשל אדם הראשון, למרות שהיה חכם גדול, והיה לו לחקור בחוכמתו על זה כראוי, מה שאמרנו עכשיו, ואם היה עומד באמונתו ולא היה מתפנה אחר יצר הרע, מה אתה מקשיב לו בכלל? מה אתה נכנס לנו למשא ומתן? יש לך את רצון הבורא. זה ברור מה השם אומר. מה אתה מתפלפל על מה שהשם לא רוצה? מה אתה מחפש עצות איך לעשות?

אותו דבר נכשל החכם מכל אדם. שלמה המלך, השם אמר, לא ירבה לו אנשים, לא ירבה לו סוסים, לא ירבה לו כסף וזהב. אז הוא עשה פלפול. זה לא מדובר עליי. אני ארבה ואני לא אסור. אני לא אכשל. והוא נכשל בשלושתם. בלי פלפולים. השם אמר, לא רוצה רק זה. זה מה שאני אומר, זה בטוח. מה שאני לא אומר, אל תחפש עצות ואל תחפש תירוצים, ואל תשנה כל מיני דברים. למה רק תסתבך?

האדם הראשון היה חכם גדול ונכשל. שלמה אמר, חכם מכל אדם ונכשל. לכן התורה גם לא נתנה טעמים למצוות, כי למלך היא נתנה טעמים. לא ירבה לו סוסים פן יישוב מצרימה, לא ירבה לו נשים וזה, לא יטו את לבבו וכולי. כל דבר נתנה טעם, ובגלל הטעם נכשל החכם מכל אדם. אומר, הטעם הזה לא נוגע אליי. אז לא אמרה טעמים התורה. בלי טעמים. רוצה, תעשה. לא אמר, אל תעשה. 

והיינו, כל הגלות והייסורים הם למען ההכרה בייחוד זה שזה תכלית הבריאה. כל הגלות, כל הייסורים שבאים עלינו, זה שנגיע להכרה בייחוד השם יתברך, וזאת תכלית הבריאה. אין שום דבר שקורה סתם. הכל בהשגחה וברצון הבורא. ואז נגיע למצב של והיה אדוני למלך על כל הארץ. ביום ההוא יהיה אדוני אחד ושמו אחד. 

טוב, אז זה הייחוד השלם. עכשיו בואו נראה האם אנחנו קרובים להכרה הזאת או לא. אנחנו סבורים שהכול בידינו והכול בכוחותינו ושום דבר לא נמנע מאיתנו. ואנחנו לא מבינים שהכול הוא רצון השם ואנחנו לא מסוגלים לעבור על רצון השם יתברך. לא מסוגלים לעבור על רצון השם יתברך. גם הרשעים שעוברים על רצון השם יתברך הם בעצם מבצעים את רצון השם יתברך, מגלגלים חובה על ידי חייו. כי אם השם לא רוצה, אחד מנסה לרצוח את חברו, לא מצליח.

אז היה בכוחך, היה לך אקדח, התקרבת, ירית, לא קראת. מה קרה? למה זה לא הצליח? יש לך אקדח, הכל בסדר, למה לא הצלחת? אם השם רוצה, זה יקרה, אם הוא לא רוצה, לא יקרה. הוא לא בוחר בשבילך. הוא לא מנחה אותך. אתה בעל הבחירה. אבל או שהוא רוצה שיתקיים רצונך הרע, וזה מגולגל בחשבון, בתוך הבריאה, למה זה ככה, או שהוא לא רוצה, תלוי, רוצה או לא רוצה. אבל הכל זה ברצונו יתברך. 

ואתה תיענש, כי אתה בחרת. לא הוא. הוא אפשר, כי הוא נתן כוח לבחירה, לאדם לבחור בין טוב לרע. ונעלם מאיתנו הידיעה שכל ההשתנות שאנחנו רואים בבריאה, הכל זה ברצונו יתברך. אז אין לנו שאלות למה זה ככה, ולמה זה ככה, ואיך השם לא נותן לו מכה, אם אני הייתי במקומו, הייתי אותו פח, נותן לו על מקום. כן? אז יש חשבון. למה זה? כל דבר זה הולך עם חשבון למה זה. למה זה? 

מגילת אסתר מגלה לנו את כל הסוד הגדול. אם לא היינו זוכים למגילת אסתר, לא היינו מבינים שיש קשר בין כל העניינים שהיו במשך תשע שנים. וכל המגילה הזאת היא התגלות של רצון השם יתברך. כל המגילה. הכל זה רצון השם יתברך. כל מה שקרה, הכל רצון השם יתברך. ולא מוזכר הקדוש ברוך הוא במגילה פעם אחת. רק ברמז אומרים חכמים. כל מקום שכתוב מלך, זה הקדוש ברוך הוא. כל מקום שכתוב המלך אחשוורוש, זה אחשוורוש. לכן יש מגילות שכתוב בראש כל דף למעלה. כתוב המלך, המלך, המלך, המלך, המלך, המלך, הכל זה מלך מלכו של עולם. 

אבל בהסתר, לא בגלוי. רק כשאתה קורא את כל המגילה ואתה רואה איך הכל קשור דבר בדבר, ואם לא היה קורה דבר, לא היה סיום של המגילה. 

הנה, אחשוורוש עשה סעודה בשנת שלוש למלכו. אחר כך היה המעשה של בקתן וטרש, שני שרי אחשוורוש. ואחר כך הייתה הבחירה של אסתר למלכה. וכל דבר זה כאילו מעשה נפרד, דבר רגיל, טבעי, שיכול לקרות. בכל מעשה אין לו קשר לחברו. בעיני אדם נראה שסעודת אחשוורוש הייתה לשבח או לפאר את המלכות. מה הקשר בינה לענייני עם ישראל?

בן אדם, אחרי שלוש שנים, כבש שבע ועשרים ימי המדינה, עשה סעודה, להשוויץ, לפאר את עצמו, כרגילותם של המלכים. מעשה בקתן וטרש, נראה מרידה בעלמא, במלך. קורה שיש תמיד מרידות. אתם שומעים, בכל העמים. הפיכה צבאית, הפיכה כזאת, מרד כזה, רצח כזה. קורים מקרים. לכאורה אין לזה קשר למה שקדם, ואין לזה קשר למה שקרה לאחר מכן, אבל רק אחרי שאנחנו רואים את כל המעשים כולם, אפשר להבין שכולם קשורים בין העשו במשך כל התקופה, משנת שלוש למולכו עד שנת שתים עשרה למלך אשוורוש. תשע שנים, כולה מהלך אחד וארוך שנעשה להצלה של עם ישראל. לא יאומן כי יסופר. 

את היסוד הזה מלמדת אותנו המגילה לדעת שככה דבר בכל הבריאה. אין שום מקרה בעולם. הכל זה המשך אחד למלות רצונו יתברך. וכל מה שאינו נראה זאת בתחילה, זה משום שהקדוש ברוך הוא עשה כך לבחון את האדם ולראות האם יכיר באמת שהכל זה נקודה אחת.

וכבר ניתנה לו לאדם הראשון הבחינה הזאת בעץ הדעת, ולו היה האדם הראשון עומד בניסיון, לא היינו צריכים להגיע לאורך הגלות ולקושי שלה. התורה העריכה בהרחבה בעניין המגילה בזה, כדי ללמד אותנו להשריש בקרבנו את היסודות האלה, מפני שהם עיקרים ובהם תלויה כל עבודת האדם בהצלחתו. אז כל עקבה לטובה, וכל דעביד רחמנא לטבעביד. אין שום דבר שיורד רע מן השמיים, מפי עליון, לא תצא הרעות והטוב. הכל זה מאת הבורא ברצונו לטובה, ורק האדם מקלקל.

אבל אם אדם ידע לקבל כל מצב ותהיה לו סבלנות, הוא יראה איך הקדוש ברוך הוא תיקן אותו בכל המצבים שהוא עובר. ויסת אותו, כיוון אותו, הנחה אותו, הדריך אותו, עורר אותו. אין שום דבר שיורד רע מן השמיים. 

ההנהגה הזאת נראית במעשה נס פורים, כל המגילה נראית מהלך טבעי ללא השגחה של הקדוש ברוך הוא. בשנת שלוש למולכו עשה משתה לכל שריו ועבדיו. מעשה זה נראה פשוט וטבעי, שהרי דרכו של מלך לעשות סעודה, לפאר את המלכות, להשתבע בה. הריגת בשתי גם כן נראית טבעית, כי היא עברה על רצון המלך, בכל המורד במלכות חייו מיתה, היא ביזתה אותו, לא שמעה בקולו, לעיני כולם. אז כל הנשים ילמדו לבזות, להבזות את בעליהן. אז זו בעיה, חייבים לחסל אותה. 

זה דבר טבעי, בפרט אצל מלך מפגר, טיפש, כמו שאמרו חכמים, חש וראש, שכל הרועהו חש בראשו. היה כזה רשע שכל מי שרא אותו קיבל מיגרנה. מאז התחילה מיגרנה. 

ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו, ותלקח אסתר אל בית המלכות. גם זה לכאורה טבעי. היא הייתה יפת תואר ונלקחה אל בית המלך, רק בת שבעים וחמש. טבעי. 

וכן המעשה של בקתן ותרש באמירה של מרדכי, דהיינו מרדכי אומר לאסתר שתגיד למלך את המזימה של בקתן ותרש, להרעיל את אחשוורוש אז מה קורה פה? 

בסוגריים אני רק אומר לכם מה שאמר הרב ברייש, זכר צדיק לברכה, בית דין דה ציריך. אז הוא אמר בספרו חלקת יעקב, הוא אמר שמה, מה ראה? מה ראה? מה ראה? מה ראה מרדכי? מה ראה מרדכי ללכת, להלשין? על שני אלה. הרי אחשוורוש היה דיקטטור, דיקטטור אכזרי, יכול לתת לחסל עם בשביל כסף, ואפילו את הכסף לא לקח, החזיר אותו לאמן. ומוכן, אין בעיה, אתה רוצה לחסל עם? יאללה, חסל עם. מה זה? אז אדם כזה, טוב שיתחלף, ואולי יבוא עכשיו מלך ליברלי, תן חופש, שוויון, אמנסיפציה, יאללה, יופי!

הגמרא שואלת, איפה רמוז מרדכי בתורה? מרדכי מן התורה, מנין? אומרת מר דרור, התרג'ום אומר מרודחיו. מרודחיו זה מרדכי, מרודחיו זה התרגום של מר דרור. אז מסביר הרב ברייש מה קשור? מה, על כל אחד שואל את התורה ופלוני מאיפה הוא מן התורה? אז הוא אומר, לא, זו השאלה היא ככה. מרדכי, מנין מן התורה? מאיפה הוא למד מן התורה שצריך להלשין על הדיקטטור? דהיינו, להלשין לדיקטטור שלא יהרגו אותו, שיישאר. מאיפה?

אז הוא אומר, מרודחיו זה מר דרור. אם יחליפו אותו ויהיה דרור, יהיה מלך ליברלי, זה מר. מר מאוד ליהודים. כי יהודים שנותנים להם דרור, כמו שהיה באירופה, שעשו אמנסיפציה, חופש ושוויון, נהיה אסכולה, השכלה, עזבו את הדת, הלכו לגימנסיות, אוניברסיטאות והכול, ופקרו, ורצו להיות ככל הגויים. עדיף דיקטטור שישאירו אותם, כמו שאומרים ככה, שלא ירימו ראש וישמרו על התורה והמצוות, זה עדיף. 

אז מרדכי אמר למלך, זה הביא את הישוב. בסוף, כן? וגם זה דברים שנראים לא מעוררים מחשבה כל כך. הוא היה בשער המלך, ממונה מטעם המלך, לשבת בשער המלך. אז הוא היה נאמן למלך. והוא ראה שחורשים מזימה, אז הוא אמר למלך, כי אם יתברר אחר כך שהוא שמע, והוא לא אמר, אוי ואבוי.

וכן כל הגדולה של המן בגודל הגאווה, וזה שלא משתחווה לו מרדכי, זה דברים פשוטים, מובנים. למה מובנים? למה מרדכי לא משתחווה לאמן? כי האמן היה העבד שלו. 

הם היו שני שרים של צבא שיצאו למלחמה במשך שלוש שנים להילחם באויבים. איך כבשו את כל המדינות? בהתחלה היו שבע, אחר כך עשרים, אחר כך מאה. אז הוא נתן להם מזון, המלך, לשלוש שנים, לכל החילות שלהם. והמן וחילותיו היו זללנים. בתוך שנה אחת הם גמרו את כל המזון, לא נשלם לשנתיים הבאות. אז הוא תחנן לשר השני, מרדכי, שייתן לו. אז הוא אמר לו, אין בעיה, אני אתן לך, אבל אתה תהיה העבד שלי. לא הייתה לו ברירה, הוא הסכים, אחרת הוא ימות. אז הוא אמר לו, תראה, הנה הנעל, אתה תכתוב פה על הסולייה שאתה העבד שלי ואתה קנוי לי וזה וזה. כתבו איזה נוסח, שלום. 

וכל פעם שעלה המן הגדולה בחשוורוש נישאו מעל כל השרים, אז הוא היה עובר, תמיד הוא היה עובר. נכנס למלך, אז הוא צריך לחבור בשער, ושם תמיד מרדכי יושב. ומרדכי לא הכרע ולא ישתחווה. אז הוא בא וכועס, מה זה אתה לא משתחווה? אז הוא מרים לו את הנעל, הפרצוף, והוא אומר לו, הנה זה מי שאתה, יאללה, סע. זה הטריף אותו.

כן, אבל זה דברים פשוטים, שאם בן אדם אוהב את שלו, מה פתאום שישתחווה לו? בכל אופן, גם הגזרה של המן להשמיד את עם ישראל נראית פשוטה וטבעית. הרי האיראנים אומרים את זה, הסורים אומרים את זה, כולם אומרים את זה. להשמיד ולהרוג את כל היהודים, מה זה, דבר חדש? זה לא חדש. כך דרכם של שונאי ישראל מכל הזמנים, 

וככה ממשיכה המגילה, ואם מתבוננים בכל מעשה, הוא נראה נפרד מהשני. ודברים פשוטים קורים, דברים שקורים. אבל רק אחרי שרואים את כל המגילה בהקשר אחד, רואים ומבינים שהכל נעשה בהשגחת הבורא, אין שום דבר טבעי. 

מתחילת המגילה, ממעשה ושתי, הכל היה הקדמה של רפואה למכה שהכין אחשוורוש והמן להרוג את כל היהודים. לכן גזר הקדוש ברוך הוא להרוג את ושתי. מי גזר? לא אחשוורוש. הקדוש ברוך הוא גזר להרוג את ושתי ולהכניס אותה במקומה. למה הוא ביקש אחשוורוש להביא אותה ערומה לפניה? מה, אתה מג'נון? מה, אתה עושה פדיחות? ככה זה, מי עושה כזה דבר? כי ככה היא הייתה עושה לבנות ישראל. אז שילמו לה מידה כנגד מידה והרגו אותה.

ואז מי נכנסה במקומה? אסתר המלכה. ולמה אסתר נכנסה במקומה? מתוך מאות אלפים שישבו חצי שנה בתוך אמבטיה עם סמים, ועוד חצי שנה טיפלו בהם והכול לעברותן, שיהיו נאות בפני המלך. טקס בחירת מלכת היופי שתהיה מלכה. מכל אלה הוא בוחר את אסתר המלכה בת שבעים וחמש. ובשביל מה? שיתבטל את הגזירה של המן הרשע. 

ובאמת פשוט הוא שהנה ושתי, שעברה את רצון המלך, למרות שהיה בדבר שהוא ביקש ממנה נגד ההיגיון והשכל, לא חס המלך עליה וגזר עליה מיתה. ואילו אסתר, שהייתה בת שבעים וחמש, מצאה חן בעיניו ולקח אותה לאישה. 

ואחר כך היא עוברת על רצונו של המלך ואינה מגדת את עמה ואת מולדתה. והמלך מטכס עצות. איך היא תענה לו? וכל זה לא עוזר. איך הוא לא חיסל אותה? אם האיש, הוא ביקש ממנה דבר לא נורמלי, הרג אותה, זאת שהוא מבקשת דבר נורמלי. סליחה, מי את? מאיפה את? מי העם שלך? תגידי לי. לא אומרת. לא היה צריך לחסל אותה לפי אותה שיטה? מכל מקום לא חורה לו ולא גוזר לה מיתה. 

אז רואים פה שאין זה מקרה, והכל מעשה השם יתברך. 

בין המפרשים אומרים שאחת הסיבות שאמר לה מרדכי לא להגיד את עמה ואת מולדתה זה בשביל שהמן לא ידע. כי אם הוא ידע אחר כך, אז הוא לא, הוא ייתכס עצה באופן כזה שזה לא יפגע בתוכנית שלו. כי אם הוא ידע שהיא יהודייה והוא רוצה לגזור על היהודים, אז היא המלכה. אז איך יהיה אפשרות? אז אל תגידי כלום. ההוא יהיה פתוח להגיד מה שהוא רוצה כי הוא לא יודע בכלל, וככה הוא ייפול עם העצה שלו.

אך כל זה אינו מתגלה אלא בסוף, אחרי כל המעשים. ואילו בתחילה, כל מעשה נראה טבעי, מובן מאליו. ואת היסוד הזה מלמד אותנו המגילה, שאין שום דבר מקרי בעולם. הכול נובע מהשגחה של השם לקיים את גזירתו. 

וכיוון שהשתחוו לצלם לפני 11 שנה, גזר השם יתברך עונש על כלל ישראל, וכדי להקדים רפואה למכה סיבב את כל המעשים. נבוכדנצר ביקש שישתחוו לפסל שלו הנקרא בל. שזה היה פסל שהוא עשה לכבודו שישים אמה גובה, והוא מבקש מכל אומה לשלוח שלושה נציגים שישתחוו, להראות שכל העולם נכנע מפניו. מבין היהודים הוא בחר את חנניה, מישאל ועזריה שהם ישתחוו. והם לא הסכימו להשתחוות. הם רצו לקדש שם שמיים כי הנביא יועץ להם.

דניאל אמר להם, תברחו. הם לא הסכימו לברוח. למה? כי אם הם יברחו לא ידעו שהם ברחו. ואז התפרסם בעיתונים שכל העולם השתחווה. אז הם אמרו לא, אנחנו נהיה ולא נשתחווה. ואז מה יהיו הכותרות בעיתונים? יהיה כתוב שרק היהודים לא ישתחוו. ואז יהיה קידוש השם. ומוכנים היו למות על זה לקדש את השם. אבל שאר ישראל כן ישתחוו. והשתחוו לצלם. וכיוון שהשתחוו לצלם, אז הקדוש ברוך הוא גזר את הגזרה הזאת של המן להרוג את כולם.

אבל כיוון שישראל לא השתחוו באמת רק לפנים, כאילו הם לא הסכימו. כיוון שהשתחוו לפנים, אז גם הגזרה הייתה רק לפנים, לא באמת. אבל גזרה זה גזרה. אז צריך להכין רפואה למכה שתבוא בשביל שתתבטל הגזרה.

אז צריך לעשות עכשיו איזה תוכנית, איך תתבטל הגזרה. אז השם הקדים רפואה למכה, וזה מתחיל בחיסולה של ושתי, וככה מתגלגלת המגילה, מתגלגלת כמו מגילה. מתגלגלת עד שמגיעה גאולה. אז כל זה השם מתכנן רפואה למכה.

אז גם כשרואים כל מיני דברים מתמיהים וגזרות ופחד ואיומים והכל, זה הכל תפור לקראת הישועה, לא להיבהל. לא להיבהל.

איי, איי, איי, מבואר גם שפורים, שפורים, כי יום הכיפורים. חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים, קיימו וקיבלו היהודים. עליהם ועל זרעם. מה זה קיימו וקיבלו? קיימו מה שקיבלו כבר. מעמד הר סיני, קיבלו ישראל את התורה, אבל שמה זה היה באונס. למה? תורה שבכתב הם אמרו נעשה ונשמע, אין בעיה. פתאום אמרו להם, יש תורה שבעל פה. שעל פי התורה שבעל פה, הם מקיימים את התורה שבכתב. אז הם אמרו, לא, זה אמון, זה הרבה ללמוד, הרבה זה, מה זה משניות גמרא, בלאגן. זה לא אמרנו, אמרנו מה שכתוב.

אז השם כפה עליהם הר כגיגית, ואמר להם, אם אתם מקבלים את התורה, מוטב אם לא, שם תהיה קבורתכם. ואז בלית ברירה הם קיבלו, אז זה היה באונס. החלק הזה היה באונס.

אבל עכשיו, לאחר הפורים, נעשה הכל ברצון. ברצון, בשמחה ובאהבה קיבלו את התורה. קיימו עכשיו מרצון את מה שקיבלו כבר בהר סיני. למה? הביאור הוא שבמעמד הר סיני הם ראו את ההנהגה הגלויה של הקדוש ברוך הוא. הם הלכו במדבר, הכל היה גלוי. הכל גלוי. אבל בנס פורים הם ראו שגם דברים שנראים לכאורה כטבעיים, אינם אלא השגחת הבורא גם כן. לא רק ניסים גלויים, גם הטבע וכל מה שקורה באופן כאילו מקרי, ולא קשור. הכל קשור והכל מעט הבורא, הכל רצונו. 

וייתכן שדברים יתגלגלו במשך שנים ארוכות בכל מעשה ומעשה במשך אותה התקופה, וכטבעת בשלשלת ארוכה שכולה המשך אחד. בואו אני אתן לכם עכשיו נגיד איזה מבט נעלה לכם חיוך על הפנים. בשביל מה אתם חושבים בן גורגור וחבריו הקימו את המדינה? מה? בשביל מה? אז אני מקצר לכם את הכול בשביל לכנס את היהודים למקום אחד, שיוכלו לחזור בתשובה. אחרת, איך אתה יכול להחזיר בתשובה אם כל העולם של היהודים כולם נמצאים מפוזרים? 

צריך לכנס אותם, בשביל שאתה תגיד שיש הרצאה, כולם יבואו להרצאה, כולם מקובצים, אתה תגיד להם דברי תורה, והם יקבלו עליהם עול מצוות וכן הלאה וכן הלאה. אז כולם טרחו וכולם הביאו את כולם לאן? בשביל שבסוף יהיה חזרה בתשובה ובסוף תבוא הגאולה? הם התכוונו אחרת, שלא תהיה יהדות, שתהיה ציונות במקום יהדות. הם התכוונו שתהיה פה מדינת כל אזרחיה. אז מה אם הם מתכוונים? 

גם המן התכוון. ומה עשה המן? המן גרם שכל היהודים יקיימו את כל התורה מאהבה. המנצ'יק. הוא חלם שהוא יגרום שהיהודים יקבלו את התורה מאהבה? הוא לא חלם. הוא חשב שהוא הולך לחסל אותם. לא התקיים שום דבר. 

ובסוף מה קרה? בא מרדכי היהודי, שהוא היה הפוך מכל העם, והוא אמר להם לא ללכת למשתה, והם אמרו, מה? פוליטיקלי קורקט, אתה צריך להתנהג באופן הגיוני? מה קרה לך? זה מלך רשע, אם אתה לא תבוא לסעודה, הוא יחסל אותך. מה קרה לך? והוא אומר להם, לא ללכת. לא ללכת שמה. אפילו אם כשר, לא ללכת. לא ללכת. והם הלכו. והם הלכו, וואי וואי וואי. 

אתם עושים נגד רצון הבורא. למה היה? למה היה משתה? כתוב, כי שבת המלך על כיסאו, אז הוא עשה משתה לכל סרי ולכל עבדיו. נו, למה הוא עשה את זה? הוא כל הזמן פחד שהנבואה של ירמיה תתקיים, שאחרי 70 שנה למלות בבל, אז הם יקומו וילכו. הוא לא יכול לעשות שום דבר נגד נבואה. נגד נבואה אין מה לעשות. אז הוא חיכה 70 שנה מאז שגלאי אהוו יכין, והוא עשה חשבון, נגמר, וזה היה בשנת השלוש למלכותו. אז הוא עשה משתה. זהו, הנבואה לא התקיימה.

והם הלכו לסעודה ונהנו. הלו, הסעודה, מה המטרה? שהנבואה לא התקיימה. אתם שמחים שאתם לא נגאלים איתו? וואי, וואי, וואי. 

מרדכי אומר לא ללכת, זה נגד השם, נגד רצון השם. לא, אתה קיצוני אתה. מה, אתה לא מבין שאתה תסכן אותנו? אם לא נלך אז הוא יהרוג אותנו? בסוף מה קרה? עליהם הייתה גזירה, ואת מרדכי הוא שם לשר. בדיוק הפוך. למה? כי הוא ידע מה רוצה השם. 

והם הלכו על מה שלא רוצה השם. איפה כתוב שהשם רוצים שתלכו לסעודה? איפה כתוב שפוליטיקלי קורקט זה נכון? איפה זה כתוב? לא כתוב. אז מה אמרנו? זה תרמית עיניים. זה הפוך מהייחוד השלם. אתה צריך לעשות רק מה שרוצה השם. אז רואים את הדברים? בעין נכוחה. פתאום הם רואים שהכול מגולגל על ידי הקדוש ברוך הוא במשך שנים ארוכות. 

בכל מעשה ומעשה שהיה בכל התקופה של תשע שנים, טבעת בשלשלת ארוכה שהיא המשך אחד. ואפילו שהאמינו בכל זה אחרי מעמד הר סיני, אומנם לא ראו את הדברים באופן מוחשי וברור כל כך, שיביא אותם לקבל את התורה ולקיימא בשמחה מתוך שבירת היצר, אבל רק אחרי נס פורים הגיעו לכלל הכרה, אבל חושית ראו עיני ענק, ושברו את יצרם הרע, וראו שהשם משגיח עליהם לטובה, וכל מה שהם חשבו זה כאילו לרעה, בסוף, בסוף, בסוף, הכל רק לטובה.

אם כן, מפה אנחנו רואים שהחשיבות של יום הפורים שקול ככיפורים. אז זאת אומרת, כמו שבכיפורים אנחנו עושים תשובה ומתקרבים לבורא הכי קרוב שאפשר, ככה בפורים עם ישראל התקרבו לבורא מאוד מאוד. 

עכשיו, בואו תראו מה כתוב כאן. אומר הרב גלינסקי שהגאון הקדוש, החידושי הרים, סיפר פעם שיהודים ישבו ללמוד בית המדרש, במנחה נכנס יהודי מהשוק ואמר להם סיפור. וכתוב שלעולם תהיה דעתו של אדם מעורבת עם הבריות, צריכים להיות בני אדם מן היישוב. 

אז הם שאלו אותו, תגיד, מה נשמע בעולם? שמח לספר את החדשות. המלך השתגע, ציווה להביא את דבשתי כמו שציווה, ואמרה עליו מה שאמרה, ויין נבחר את כעסו, והוא הורה להורגה. מה? גערו בו מיד, ואמרו לו, מי ביקש ממך לספר לנו על חילוד מהחצר? את מי זה מעניין? אז כמובן שהוא לא סיפר להם שגם נבחרה מלכה חדשה, הוא גם לא סיפר להם שנחשפה המזימה של בקתן ותרש, כי הם לא רצו לשמוע רכילות. אבל בסוף, כשנעשה הנס על ידי מרדכי ואסתר, התברר שהכל היה משולב ומתואם לישועת ישראל. 

כתוב, אחר הדברים האלה גידל המלך אחשוורוש את המן. מה זה אחר הדברים האלה? אחרי ההריגה של ושתי, אחרי המלאכה של אסתר, אחרי המזימה של בקתן ותרש, אחרי סיכולה של המזימה, אחרי כתיבת הדברים בשם מרדכי, אחרי זה גידל המלך. 

למה? להקדים רפואה למכה. מסיימה חידושי ההרים, וכך יהיה לעתיד. 

כך יהיה עכשיו, עוד מעט אנחנו רואים שהולך להיות בלאגן, ואלה מאיימים, וזה ככה יהיה, וזה אומר ככה, וזה פה, וזה ביבי, וזה גנץ, וזה לפיד, וזה ככה, וזה ככה, וזה... מה, מה, מה הולך פה? מה הבלאגן? תראה כולם נגד כולם, בפנים, בחוץ הזה. מה יהיה? מה יהיה? מה יהיה? כל המאורעות האלה, כולם יובילו לגאולה.

וזה מה שאמרו במדרש. כאשר שבו האחים הקדושים ממצרים, וסיפרו שהמשנה למלך התגולל עליהם בהאשמות שווא, וחשד אותם כמרגלים, ומסר את שמעון, ודורש שיורידו אליו את בנימין, 

ויאמר ישראל, למה הרעות הם לי להגיד לאיש, העוד לכם אח? מה, אתם הולכים לספר לו שיש לכם עוד אח? לא מספיק. מה שגרמתם לי עד עכשיו, אתם הולכים לספר לו שיש בנימין בבית, שיגיד לכם תורידו אותו? למה הרעות הם לי?

אומר המדרש, מעולם לא אמר יעקב, הנה הוא דבר של בטלה. מעולם לא אמר דבר של בטלה. חוץ מכאן, שאמר למה הרעות הם לי? 

אמר הקדוש ברוך הוא, אני עוסק להמליך את בנו במצרים, והוא אומר, למה הרעות הם לי? שמעתם? בשעה שהוא מתלונן שמה, אני עומד להמליך את הבן שלו במצרים 80 שנה לשלוט בכל העולם, והוא אומר, למה הרעות הם לי? יש דבר רע שיוצא מן השם? הכל לטובה. איך אתה אומר, הרעות הם לי?

וזה שאומר הנביא ישעיה, למה תאמר יעקב ותדבר ישראל? נסתרה דרכי מאדוני ומאלוהי משפטי יעבור. יבא ביי, דבר בטלה אמר יעקב פעם בחייו. ואומר הקדוש ברוך הוא, תקשיבו טוב, זה תופר את הכל מסודר. המדרש אומר בראשית רבה פיה, כי אנוכי ידעתי את המחשבות אשר אנוכי חושב עליכם, נאום אדוני. אומר הקדוש ברוך הוא, אני יודע מה אני חושב עליכם. אני חושב עליכם רק טובות. כי אנוכי ידעתי את המחשבות אשר אנוכי חושב עליכם, נאום אדוני. מחשבות שלום ולא לרעה. לתת לכם אחרית ותקווה. פסוק בירמיה כט יא.

אז אומר המדרש על הפסוק הזה, שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף. יוסף היה עסוק בשקו ותעניתו. ראובן היה עסוק בשקו ותעניתו. יעקב, עסוק בשקו ותעניתו. יהודה, עסוק לקח לו אישה. והקדוש ברוך הוא היה עסוק בבריאת אורו של המשיח. 

בשעה שכולם מצטערים, חוזרים בתשובה, כל אחד טרוד בענייניו, רק בעיות, רק צרות, רק זה. בינתיים מה עושה הקדוש ברוך הוא באותה שעה? עסוק בבריאת אורו של משיח. 

אבל את כל זה מבינים רק לאחר מכן ולמפריע. באותה שעה כל אחד מרגיש רק מה שהוא מרגיש, מבין מה שהוא מבין. אבל לאחר זמן, כשמסתכלים אחורה, מבינים למה בן גורגור עשה את הכול. זאת אומרת, מה רואים מפה שהשם אומר, כי אנוכי ידעתי את המחשבות אשר אנוכי חושב עליכם נאום אדוניי? מחשבות שלום ולא לרעה. לתת לכם אחרית ותקווה. 

רבי חנניהו ברגיש אומר, רוסו הקדוש ברוסו הקדוש רואין, לפיכוח הרבו להם תורה ומשואות. שנה אמור אלוהינו וסלמה אנסת גו יחדיל תורו יא אדיר.