חמשת העולמות שלך (קלטת טייפ מס' 33)

מקור: שנת תשנ"ב - 1992

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח.

נדבר הערב בלי נדבר על חמישה עולמות בשלושה ימי דין, מה שאדם צריך לעבור, בעזרת ה' יתברך, במשך חיותו.

הרמב"ן אומר בשער הגמול: שאנחנו צריכים לעבור חמישה עולמות: עולם הזה, עולם הנשמות, עולם ימות משיח, עולם תחיית המתים, והעולם הבא. ואנחנו עוברים שלושה ימי דין: יום דין ראש השנה וכיפור, יום דין שני, זה יום דין של הנשמות בעולם הנשמות. ויום דין "הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" (מלאכי ג כג), שאומר מלאכי הנביא: וזה לעתיד לבוא - בעולם האחרון.

עולם הזה אנחנו פחות או יותר מכירים. אבל צריך לדעת: מה הסיבה שבכלל נבראנו לעולם הזה? 

הרמח"ל, רבי משה חיים לוצאטו, זכר צדיק וקדוש לברכה, מביא בספרו "דעת תבונות", מהי הסיבה שברא הקב"ה את הברואים? ובכן הסיבה היא: הטוב! הקב"ה שהוא טוב, "טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהילים קמה ט). הטוב השלם בכל השלמויות, ונעדר החסרונות, מדרכו של הטוב להיטיב. וכדי להיטיב, צריך שיהיו מקבלי הטבה, לכן בורא הקב"ה בראויים שיקבלו הטבה. והקב"ה רוצה שיקבלו טובה גמורה, שהרי הוא טוב גמור, וכל טובה אחרת היא רק מתייחסת לו. לכן הניח הקב"ה מקום לַבַּרוא הזה, לברואים האלה, שידבקו בו – שזוהי הטובה הגמורה ביותר, באשר הוא הטוב השלם. 

וגַזרה החכמה העליונה, שהאדם יהיה בעל הטוב ההוא, שיהיה לו מֵעֵין השלמות של הקב"ה. דהיינו, שהוא בעצמו יקנה את שלמותו. שלא תהא אצלו בדרך מקרה, עד כמה שאפשר. לא מתנת חינם, ולא חסד מאיתו יתברך. אלא על ידי שהוא בעצמו יקנה את השלמות. דהיינו, שיקנה לו את השלמות ויעדיר ממנו את החסרונות, ועל ידי זה יתדמה לו במשהו לקונו. וככל שישיג שלמות, כך ידבק בהקב"ה יותר ויותר וייהנה מטובו האמיתי. לכן צריך הקב"ה לברוא מיני שלמות ומיני חסרון, כדי שהאדם יוכל לקנות את השלמות בעצמו, ויהיה בעל השלמות ההיא. 

אז הקב"ה בורא את האדם מנשמה עליונה, ובורא את האדם גם מגופה. והגופה הזאת 'עכורה', והיא מן החומר. ונותן לאדם שני יצרים; יצר טוב ויצר רע. והאדם צריך לבחור: לקנות לו את השלמות. דהיינו; זה - ההשכלה והמידות הטובות. ולהעדיר ממנו החסרונות - זה החומר הגשמי והמידות הרעות. על ידי שהאדם יעשה זאת, יקנה שלמות, מה שאפשר לו, וייהנה בטוב האמיתי, מה שאפשר לו, לפי מה שישיג. 

והקב"ה, משאיר אותנו בעולם הזה, כדי זמן שנוכל לעמוד בניסיון. ונתן לנו גבול: "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה" (תהילים צ י), זה עולם העבודה, עולם העשייה כאן. בעולם זה, אנחנו צריכים להשתדל לקנות את השלמות, ולהעדיר את החסרונות, עד שנהיה שלמים. זה מה שנקרא: "האדם השלם". שאיפתנו להיות "האדם השלם". ואז, שִׁבְעִים שָׁנָה אדם עומד בניסיון. זה בעולם העבודה, שיש לו את החוקים שלו. 

אבל יש עוד עולם, זה עולם הגמול! מה שהאדם יגיע לעולם הנשמות. ושמה האדם יקבל שכרו, ואין זה סוף השכר, אלא באופן זמני, ונעמוד על כך. בכל אופן, משך הזמן מוגבל, וגם זה חסד מאיתו יתברך. כי לזמן מוגבל בעבודת ה', נזכה לשכר נצחי לנצח נצחים! 

עכשיו, אנחנו מכירים שיש בתוכנו נשמה, מתוך שאנחנו יודעים שיש לנו חַיּוּת, ויש לנו השכלה. בזה שאנחנו רואים: שיש בנו שכל, ובזה שאנחנו מרגישים את החיות, אנחנו יודעים שיש בנו נשמה. אבל יש בכוחהּ של הנשמה עוד דבר, שאין אנחנו מרגישים אותו לעת עתה. וזה שבכוחה של הנשמה לזכך את הגוף, את החומר, עד רוחניות גמורה! רק מה? אין אנחנו יכולים, לאחר חטא האדם הראשון לעשות זאת! אילו לא חטא אדם הראשון, והיה בוחר בדרך הטוב, ולא נכשל בעבירה ההיא, היה מיד מִזְדָּהֵר (מבהיק) גופו והולך ומזדכך-ומזדכך לתכלית שרצה הקב"ה, כפי שאמרנו עד כה. 

אבל אדם הראשון חטא! והגביר את החסרונות בעולם, והדביק את החיסרון בעצמו, ובברואים, ובבריאה כולה. ומעתה, התיקון הרבה יותר גדול ויותר קשה. משום שעלינו, קודם כל; להגיע למצב של אדם הראשון לפני החטא, ואחר כך רק להתחיל את הנקודה שהיה בה אדם הראשון, ולהתחיל לעלות למעלה-למעלה. וגזרה חוכמתו יתברך: שאנחנו נצטרך לעשות את המצוות ולהישמר מן העבירות, שבזה שם לנו גבולות וסדרים, כדי שנוכל לקנות לנו שלמות ולהעדיר החסרונות. 

בעשיית מצוֹת 'עשה' שאנו עושים, אנחנו קונים שלימויות שהכין לנו הקב"ה. בעבירות שאנחנו נמנעים, אנחנו מעדירים החסרונות מאיתנו. ואם אנחנו הולכים בקו היושר, שהכין לנו הקב"ה בתורתו הקדושה, מובטחים אנו לקנות את השלמות ולהעדיר החסרונות, עד שנזכה להיות צדיקים מושלמים.

ועוד דבר עלינו לדעת: שהקב"ה הוא שלם אמיתי! וקניית השלמות תתאפשר לנו, על ידי 'הארת פניו' של הקב"ה, ועל ידי זה שיש לנו קירבה אליו. דהיינו; היות והקב"ה ה"שלם האמיתי", והוא השורש והסיבה לכל השלמויות, על ידי שהוא 'מאיר פניו' בקרבתו אלינו, אנחנו יכולים לקנות שלמות! אבל, אם חלילה, הקב"ה מסתיר פניו, מעדיר פניו מאיתנו, מתרחק מאיתנו, בזה חס ושלום, האדם נופל בחסרונות. 

כדי שנזכה לשלמות ונעדיר חסרונות, עלינו להתקרב למצוות ולהתרחק מהעבירות. כיוון שבעשיית המצוות, אנחנו מתקרבים אליו יתברך, ונדבקים בו יותר ואחר כך זוכים לשלמות, להידבק באורו האמיתי. ואם חלילה, אנחנו עוברים עבירות, אז אנחנו מתרחקים, מאיתו יתברך, ואז יש לנו 'הסתר פנים' ובלאו הכי, זה גורר דבר אַחר דבר, עד שקשה לנו מאוד לעלות.

בכל אופן, אלה הם הדברים בקצרה. וצריך לדעת דבר אחד: אם אנחנו עושים את המצוות שהקב"ה נתן לנו, אנחנו קונים שלמות! ואז בעזרת ה', לאחר מכן, כשיוצאים מזה העולם, מגיעים ל'עולם הנשמות' - שם זה גן עדן וגיהנם. 

ובינתיים, הקב"ה גזר גזירה: שבעולם זה, לא יוכל האדם להגיע לשלמות שלו האמיתית. בעולם הזה, עדיין לא! כיוון שהצורה הזאת שאנו נמצאים בה, נתקלקלה! חייב להיות ההפסד של הגופה הזאת, והניקיון של הנשמה הזאת בתכלית, כדי שיוכלו אחר כך להתחבר שוב, כפי שרצה הקב"ה במחשבה הראשונה, שהאדם יברא בעולם הזה, ויתקן עם נשמה וגוף יחדיו. לכן הנשמה עולה לעולם העליון וממתינה שם, והגוף נטמן באדמה, "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג יט). 

גופה זו צריכה לעבור את ההפסד והכיליון, עד שלא ישאר בה רושם חטא כלל. והנשמה, אם היא מתוקנת, ממתנת שם עד זמן שנקצב להּ, כדי שתתחבר בגופה לאחר מכן, בתחיית המתים. אם עדיין לא הגיעה מתוקנת למעלה, אז תצטרך הנשמה הזאת לעבור ניקיון, בגיהנם או בשאר עונשים, ולא ניכנס כאן לפרטים... 

בכל אופן, בינתיים, היות ובכוח הנשמה לזכך את הגופה, רק כיוון שהיא 'עמומה' בתוך החומר, ואין אנחנו רואים שהאדם מצליח לזכך את גופו, ואין אנחנו רואים שהנשמה מ'זדהרת', על ידי המצוות. אומנם, אנחנו אומרים בכל מצווה ומצווה: "אֲשֶׁר קִדְשָנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ..." - פירושו של דבר: שבכל מצווה ומצווה אנחנו מוסיפים קדושה בנשמה. 

והיכן נבלעת כל הקדושה הזאת? ועשינו אלפים ורבבות של מצוות, ונתקדשנו בקדושות רבות! למה אנחנו לא רואים את הקדושה הזאת, פורצת ובוקעת? זוהי גזירה מאיתו יתברך! 

אבל הכל נמצא בַכוח – בכוח הנשמה. ברגע שיוצאת מן הגופה והיא מגיעה לעולם ההוא – לעולם העליון - 'עולם הנשמות', היא 'מזדהרת' שם – הנשמה, והאור שלה כפי שספגה בעולם הזה. כי אין לה את 'העמימות' והחושך, של החומר. וגם היא מתכוננת לקראת... שהיא תתחבר עם הגופה, בתחיית המתים, אם יזכה אותו אדם. ואז היא תוכל ל'הזהיר' את הגופה במהרה. מה עוד, שהיא עולה, בינתיים, במעלות בעולם העליון, וזוכה כפי מדרגתה בעבודתה בעולם הזה. כמו שאומר הרמב"ם: "שאדם זוכה לפי רוב חכמתו וגודל מעשיו" (ספר המדע, הלכות תשובה, פרק א' הלכה א') כך הוא זוכה. 

עכשיו, הנשמה ממתינה למעלה, והיא נמצאת בעולם ההוא – עולם הנשמות. הגופה נמצאת בקבר. והיא עוברת את התהליך שהיא צריכה לעבור... לאחר מכן, יש עולם השלישי, זה עולם - ימות משיח. זה בעולם הזה, כשאנשים עדיין נמצאים כאן, "עולם כמנהגו נוהג"; מלכות בית דוד, תחזור ליושנה. מלך המשיח, יילחם מלחמות ה' וינצח בהם, ויבנה בית המקדש, יאכוף את כל ישראל לתורה בכתב ותורה שבעל פה. ילך בדרכי דוד אביו, עוסק בתורה ומצוות; תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אם יהיו לנו כל הסימנים האלו באדם אחד - הרי זה משיח וודאי! ! כך פוסק הרמב"ם.

אם כן, מה יהיה בעולם ההוא? מעדנים יהיו מצויים כעפר! לא יהיה מלחמות: "לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיהו ב ד) ותכלית אותו הזמן יהיה: שנהיה פנויים לעסוק בחכמה, בעבודת ה', בהכרת ה', ביראתו. זה מה שאנחנו אִיוִינו, וחיכִּנו, במשך כל הדורות. 'ימות משיח' - לא בשביל שאנחנו נהיה מושלים על כל אומות העולם, אלא בשביל שנוכל לנוח מ'שעבוד מלכויות', ולעסוק בתורה מתוך נחת, שאין לנו שום מֵיצר עלינו.

אותו דור, בעזרת ה' יתברך, כמובן שזה דור נפלא! אין מלחמות, אין בעיות, לא מס הכנסה, ולא ארנונה, לא מילואים, ולא שום צרות ודאגות, לא קנאה, ולא תחרות ולא שנאה. חיים בשלום, בהרמוניה, מה שרק יכול השׁכל לתאר - זה עדין קטן, לעומת האפשרויות שיהיו לפנינו! ! "ומָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיה יא ט) "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' ולְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג ט) "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד ט) - חיים מאושרים! ! 

לאחר מכן, יהיה עולם רביעי – עולם תחיית המתים; עולם תחיית המתים, זה עולם יותר משובח, גם מעולם הנשמות. כיוון שזוכים לקום בתחיית המתים, שזה התכלית שהנשמה תתחבר עם הגופה. ויקבלו את הגמול יחדיו, ויגיעו למדרגות שרצה הקב"ה בבריאת העולם. 

ואז, בואו ונתאר לנו, רק לרגע קט, חוץ ממה שיקרה עם הנשמות, מה יקרה עם הבני האדם? 

אתם מתארים לכם, כשלפתע פתאום, כל הקברות נבקעים! ויוצאים מהם אנשים בלבושיהם, ועומדים. ואנחנו מכירים את כולם, וחלק מהם מכירים אותנו. וזה צריך להיות דבר, איך אדם היה מתפעל, אם היה רואה אדם מת, קם פתאום?! וודאי היה מקבל שׁוק! היה משתומם! 

היה צועק: "נס! " היה רוקד משמחה. אם אדם רואה בית קברות שלם, נבקע! ויוצאים אנשים, ואנשים האלה נמצאים כמונו, בריאים, מדברים, הכל! ועוד אם הם מזהים אותנו, ואנחנו מזהים אותם – איזה אושר! ! 

אבל צריך לזכות לזה, לא?! 

רבותי! בעולם 'תחיית המתים', זה אושר גדול! למה? תחשבו רגע: אם נזכה להיות צדיקים בדור הזה, ונגיד אחרי מאה עשרים שנה, נעלה לעולם האמת, וכשנגיע לשם, אז איזה מקום יתנו לנו? 

- 'מישהו מכם חושב, שנזכה להיות אצל החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה?'

- 'מישהו חושב מכם שנזכה להיות אצל האר"י הקדוש?'

- 'שיעלו אותנו עד אצלו, למדור שלו בעולם העליון, 

- וודאי שלא! לא?! '

- 'מישהו חולם, שהוא יזכה להיכנס לרבי שמעון בר יוחאי?! '

על מה אנחנו מדברים בכלל?! תנאים בדורו לא זכו. "בן לוי" שהגיע 

אז הוא יצא: 'זה בן לוי'?! 

זאת אומרת, להגיע בכלל למקום כזה, מי יכול לפלל בכלל בדורנו?! שלא לדבר על הנביאים, ושלא לדבר על האבות הקדושים, ודאי שזה לא שייך אצלינו. 

אבל בעולם תחיית המתים: אברהם, יצחק ויעקב יצאו ממערת המכפלה. דוד המלך יצא פה - מירושלים. רבי שמעון בר יוחאי, יצא ממירון. רבי מאיר יבוא מטבריה. כולם, כל הצדיקים, כל הנביאים, כל התנאים, כל האמוראים, כל הסַבוראים, כל הגאונים, כולם יגיעו למקום אחד – לירושלים. 

אתם מתארים לכם: מה זה להיפגש עם כולם? גם אדם הראשון יהיה שם, גם נח, מתושלח שם ועבר. אתם זוכרים את נח מהתיבה? גם הוא יהיה שם. כולם יהיו ביחד, אתם מתארים לכם?! 

ויהיה "מחול לצדיקים" (תענית א.), עם הקב"ה, וסעודת לוויתן, 'ואווו.. אה..' יין המשומר מששת ימי בראשית, מה לא יהיה שם? ונצביע על הקב"ה, בעזרת ה', ונגיד: "זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ" (ישעיהו כה ט) אתם מתארים לכם איזה אושר? לא כדאי היה לעבוד, רק בשביל זה?! כמה אדם היה מוכן, לעבוד, וללמוד בישיבה, ובכולל, ברציפות! שיובטח לו: בעוד 10 שנים, להיפגש עם אליהו, זכור לטוב, ל-24 שעות, הוא מארח אותו אצלו בבית! . היה שווה 10 שנים, לשבת בישיבה? יש כאלה יושבים 20 שנה, ולא זוכים לראות אפילו את ראש הכולל... 

הרב: חחחח. 

הקהל: צוחק.

בשביל אליהו, זכור לטוב, אפילו בחלום אם נזכה, "אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ". אם אדם יזכה להיפגש עם אברהם, יצחק, ויעקב, אין לנו מושגים! זה רחוק מאיתנו! אנחנו מדברים על שמות, ולא מבינים מה זה אפילו! לא מבינים מי הם! לא מבינים את גדולתם! אנחנו לא מבינים כאין וכאפס! 

אבל תארו לכם: עם כולם, ולהיפגש ביחד, ולזכות אחר כך תקופה ארוכה, לחיות איתם במחיצתם, וללמוד מפיהם, איזה אושר זה?! זה בתחיית המתים! בערת ה' יתברך. 

ואחרי תחיית המתים, אחרי זה, עולם הבא; עולם הבא – זה העולם האמיתי, שבשבילו נברא הכל. זה: "אַשְׁרֶיךָ שֶׁאַתָּה מְזֻומָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא" (ברכות סא:). עולם הבא, זה העולם החמישי. 

והעולם החמישי, זה כבר עולם מתוקן, שאין כבר יצר הרע. "ובִּלַּע הַמָּוֶת לְנֶצַח" (ישעיהו ה ח) ואז כל אחד ואחד, עם אותה עבודה שעבד, בעולם זה עכשיו, עכשיו, בשנת תשנ"ב (1992), בעבודה זאת שזכה לעבוד בשנים אלה בחייו, כפי מדרגתו אשר קנה. בעולם החמישי, זה העולם הבא. אם הוא יזכה לקום, בעזרת ה', בתחיית המתים, ולהיות אז והוא יזכה לעולם הבא, הנשמה שלו 'תִזְדַהֵר', בזוהר הכי גדול! מה שהספיקה לקלוט, בשנות חייה בעבודת ה', בתורה ומצוות ומעשים טובים. ואז הוא עולה משם ואילך, מדריגה אחר מדריגה, ב'דביקות עילאה' בהקב"ה, שהוא הטוב הגמור והשלם. 

ולמטרה זו נבראנו! ואנחנו צריכים לעבור את חמשת העולמות האלה, ובזה אנחנו מתקנים את כל מה שהיה צריך לתקן בחטא אדם הראשון. ואז אנחנו קונים את 'השלמות' נקראים "בעלי השלמות", ונהנים בה כ'בעלי השלמות' בזכות מעשינו. וזה אושר גדול שיִעד לנו, הקב"ה. והבריאה שנבראה לכל הטוב הזה – זה האדם! ומכל האדם שנברא, ה'ישראלי' זכה להיות זה שיזכה לכל זה. 'היהודי' הוא שזכה לכל הטובה הזאת שמובטחת לו. ישנים גם גֵרים שזוכים, אבל עיקר היעוד הוא לעם ישראל. 

ומתוך שש מיליארד (6,000,000,000), רבותי! הציבור, היושב כאן, הוא זכה להיות מאלה שיש להם את הזכות לזכות בזה. יש שש מיליארד בני אדם, בעולם כיום, ומתוכם כשש עשרה - שמונה עשרה מיליון (16,000,000) יהודים ידועים, ואלה הם שיזכו – יש להם את הזכות, כרגע, בדור הזה, חוץ מדורות קודמים. תארו לכם: אם זכינו להיבחר, מתוך כל הברואים, להיות אלו שיזכו לייעוד הזה, "אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ! " כמה אנחנו צריכים להשתדל לקנות שלמות, ולהעדיר החסרונות. 

וכל הברואים האחרים, התחתונים והעליונים, דהיינו; בהמות וחיות, ודגים, וגרמי השמים, והמלאכים, כולם נבראו רק לשמש אותנו לתכלית הזאת! הם טפלים לבריאה הזאת הקרויה 'נשמה' האדם הזה, "האדם העליון". וזה הבחינה של אדם. אם זכה; 'אדם' בחינת "אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" (ישעיה יד יד) לא זכה אדם - כי מן הָאֲדָמָה לֻקַּח (ע"פ בראשית ג כג). הכל תלוי בנו: אם נחליט ליטות לכאן ולכאן. 

והקב"ה עשה לנו מזכירים: יש לנו שלושה ימי דין, שאנחנו צריכים לעבור;

יום הדין הראשון, והוא בכל שנה ושנה, זה יום הדין בראש השנה; שכל ברואי עולם עוברים "כִּבְנֵי מָרוֹן" (ראש השנה א ב) לפני הקב"ה, והוא סוקר את כל העולם בסקירה אחת, וגוזר את דינם: 

- מי ל'חיים'?! 

- מי ל'מוות'?! 

- מי ל'בריאות'?! 

- מי ל'חולי'?! 

- מי ל'שובע'?! 

- ומי ל'רעה'?! 

- "וּבַמְּדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר" (ויקרא רבה כט א) אותו דבר. 

הפרט נידון, והכלל נידון, וכל הברואים כולם נידונים.

עכשיו, רבותי! צריך להבין דבר אחד: יום הדין הזה, ראש השנה, הוא יום דין לגופות בלבד! לא לנשמות! רק: אם נחיה עוד שנה, או לא נחיה? אם נשבע או נרעב? אם נחלה או נבריא? זה רק לגופות. ואנחנו גוזרים בימים האלה לפני ראש השנה, את גזר דיננו לשנה הבאה.

לפי שבוע, נהרג בן אדם בתאונת דרכים, הוא לא נהרג לפני שבוע! בראש השנה האחרון הוא נהרג. רק הפקודה יצאה שבוע שעבר. כי בראש השנה שעבר נחתם: שבלפני שבוע הוא צריך למות! וזה יצא לפועל לפני שבוע. עד ראש השנה הקרוב, מי יודע לכמה עוד נגזר! ? אבל "התְּשׁוּבָה, כַּתְּרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת" (אבות ד יא) זה אמרו לנו תמיד! רק צריך לעשות את זה. אפילו אם יצאה פורענות לאדם, אפילו אם שלחו את החץ, עדיין יכול לשים 'תריס' והחץ יפגע בתריס, ולא בו. זוהי התשובה, התשובה היא 'כתריס' מגן בפני החס ושלום מוות או פורענות שמזמנת לאדם. 

אז, כל ראש השנה אנחנו נידונים. ולא רק אנחנו הגדולים, גם הילדים שלנו. וכולם יושבים לפני בית הדין, גם מי שלא בא לבית הכנסת, נידון שלא בפניו. אבל כולם נידונים, אין אחד שלא נידון בראש השנה! 

בכל מה שאתה משתדל בפרנסה כל השנה, זה 'עמל לריק'! זה כבר נגזר בראש השנה. כדאי לך שתדאג לשנה הבאה: שהפרנסה תהיה מצויה, והבריאות, והכל יהיה. מעכשיו! אתה לקראת 'יום הדין' תדאג לבוא עם הרבה 'זכויות', בשביל שאתה תעמוד עם כף זכות, ולא חלילה כף חובה; שתאריך עוד שנה, בעזרת ה', ואחרי זה עוד שנה, עד שתספיק לקחת איתך הרבה זכויות, ל'עולם הנשמות', ולזכות בכל המהלך שאתה עתיד לעבור. 

נו, אבל יש עוד בעיה: כתוב במשנה בראש השנה (טז:): "שבראש השנה נפתחים שלושה ספרים; של צדיקים גמורים, רשעים גמורים, ובינונים. צדיקים גמורים - נחתמים לאלתר לחיים, ורשעים גמורים - נחתמים לאלתר למיתה, ובינונים - תלויים ועומדים עד יום הכיפורים...". אם זכה - לחיים! ואם לאו – ה' ירחם...! 

בכל אופן, צריך לדעת: אני לא ראיתי עד היום "רשעים גמורים - נחתמים לאלתר למיתה", ראיתי רשעים גמורים, ראיתי רשעים גמורים! באו גם לבית הכנסת, והתפללו, ואני יודע: שמחר הם יהיו רשעים גמורים, ולא טעיתי. ראיתי שאחר כך המשיכו לחלל את כל המועדים, רק את יום הכיפורים הם באים ככה. ואיך הם לא מתו 'לאלתר' בבית הכנסת? 

כתוב: "ורשעים גמורים - מתים לאלתר", מיד. זה כמו שהיה בתשעה באב; כל אלה שהיו מתי מדבר, היו חופרים קברים, כולם, נכנסים לקבר, 

יוצא כרוז ואומר: "קומו" - מי שקם, קם! מי שלא - נשאר קבור, (תענית ל ב. ככה היה צריך להיות בראש השנה, נכנסים בית הכנסת; חלק יוצאים, חלק נשארים. אבל זה לא ככה, איך זה יתכן? 

מסביר הרמב"ן ואומר (שער הגמול, פרק יום הדין): ומה זה צדיקים גמורים, מה זה רשעים גמורים? הוא אומר: יש אדם שהוא רשע, רשע! אבל הרשע הזה, עשה כמה מצוות, ובגין כמה המצוות שהוא עשה, הקב"ה צריך לשלם לו שכרו בעולם הזה; "וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ" (דברים ז י) – מחיי העולם הבא, אבל פה בעולם הזה הוא צריך לתת לו שכר. אז אם הוא ימית אותו, מתי יתן לו שכר? בעולם הבא? - לא! רק בעולם הזה. צריך להאריך לו עוד שנה. 

מה יוצא? שהרשע הזה נידון כ'צדיק גמור' לחיים! הוא רשע, אין לו חלק לעולם הבא. אבל פה בדינו בראש השנה: הוא נידון כ'צדיק גמור' לחיים. ויש צדיק, שכולו כמעט זכויות, אבל יש לו איזה חטא אחד או שנים, ובגין חטא זה או שנים, נגזר עליו: שימות בעוונם בשנה זו. והרי הוא נידון כ'רשע גמור' למיתה! יהיה לו עולם הבא, הוא יהיה בגן עדן. אבל השנה הוא נידון כ'רשע גמור'. 

יוצא, אומר הרמב"ן: "רשעים גמורים - נחתמים לאלתר למיתה", פירושו: רשעים באמת גמורים! שאין להם שום זכות או שגמרו את הזכויות שלהם 'רשעים גמורים' זה גם צדיקים, שנידונו כרשעים גמורים, בגלל חטא או שתיים, אבל יש להם גן עדן ועולם הבא. 'צדיקים גמורים', זה צדיקים ממש! שאין להם חטא. וצדיקים גמורים זה גם צדיקים, דהיינו; רשעים שיש להם דין של 'צדיקים גמורים' להישאר עוד שנה בחיים, בגלל מצוות מספר. 

אוו! ... לכן אנחנו לא רואים רשעים גמורים מתים מיד! חוץ מהגמורים-גמורים, גמורים, שאין להם שום זכות. ועוד אומר הרמב"ן: 'שרשעים גמורים - נחתמים לאלתר למיתה' פירושו של דבר: 'מיתה' אמרו חכמים זה לאו דווקא המיתה - שהאדם מסתלק מן העולם. אתם יודעים אומר הרמב"ם, וכך אומר גם הרמב"ן: שכל שנה, אדם נידון למיתה, גם מורידים לו ממספר השנים שנותרו לו; 

נאמר אדם נקצב לו 120 שנה:

- בגיל 13-14 לא חזר בתשובה - יורד לו 5 שנים.

- 14-15 עשה שטויות חשב שהוא עוד ילד, מותר לו לעבור עבירות - ירד לו עוד 10 שנים. 

- בגיל 16 כבר קנה 'טוסטוס' רץ ממקום למקום, עשה עבירות כבר במהירות - ירד לו 12 שנים. 

- בגיל 17 קנה 'הונדה' - ירד לו עוד 15 שנים. 

- בגיל 18 על BNW, ירד לו 20 שנה. 

- בגיל 23 מת! 

מה קרה? ירד לו ונגמר, אין יותר מאיפה להוריד לו. הוא למעשה מת כל שנה. הוא צחק על כולם, נסע עשה 'פיפ.. פיפ, הופ הופופ..' נסע! כן, אבל הוא לא ידע שהוא נוסע לכיוון בית הקברות והזמן נגמר לו. זה מיתה גם כן שנגזרת בראש השנה. מורידים לאדם ימים.

לכן, אומרת התורה "אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא" (שמות כג כו) - מי אלה? הצדיקים, ש"הקב"ה ממלא שנותיהם של הצדיקים, מיום אל יום! ". אבל מה כתוב ברשעים: "רשעים לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם" (תהלים נה כד) איפה נעלם מחצית פלוס? ירד, ירדו השנים; היה מגיע לו, נגיד 80, מת בן 35! פירושו: "לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם", אפילו את ה-40 לא עבר שלו. זאת אומרת, לכל אחד יש יְמֵיהֶם, ימים שלו. אבל הוא 'לא יחצה' אותם אפילו, למה? כי זה יורד לו בראש השנה. 

פעם אחת, אחד שאל אותי בהרצאה: 

- "תגיד לי, אני רוצה להבין דבר אחד: למה הרשעים טוב להם, והצדיקים רע להם?"

הרב: אני רק יגיד את הקטע שהסברתי לו על הרשעים.

אמרתי לו: "אתה רואה את הרשעים מבסוטים, אוכלים טוב נהנים... דוד המלך כבר אמר בפסוק אחד: רק "אִישׁ בַּעַר" כמוך "לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת. בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן" איך? "לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד" (תהלים צב ז-ח). כיוון 'שהם נשמדים עֲדֵי עַד אז צריך לתת להם פה את מה שמגיע להם. זה דוד הסביר בפסוק אחד.

- "טוב זה כבר אתה יודע, מהיום אתה כבר לא בַּעַר... אבל מה: תחשוב רגע, אתה רואה אנשים מבסוטים, בא אני אסביר לך:

"משל לאחד שנכנס לבית האסורים, וראה שמה באחד התאים רוצח מפורסם! הציץ דרך האשנב וראה אותו יושב על שולחן עם פפיון ועם סינר לבן, וסוהרים מניפים מעליו מניפות, ויש לו שולחן ערוך כמו שלמה במלכותו, 

- "ומה עוד? ומה עוד? רוצה תוספות? רוצה זה? רוצה זה?" 

- משקים אותו ונותנים לו. 

והבן אדם אומר: "תשמע! חביבי, אם נותנים לבן אדם רוצח ככה, אני רק יוצא לרחוב שתי יריות... אני מסודר לכל החיים. מה אני צריך לעבוד שעות נוספות? 

אצלו שואלים: "תוספות? תוספות?" 

ואני עובד שעות נוספות"

אמר לו הסוהר: "אל תתלהב! אל תתלהב. אתה יודע למה הוא אוכל ככה? זה הארוחה האחרונה שלו! ". 

שאלו אותו לפני שאתה הולך לגרדום: "מה אתה רוצה?" 

אמר: "אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת" (ישעיה כב יג) "אבלע! אטחן! לפלף! ".

אמרו לו:" 'תפדאל! קח ארוחה! נעשה לך אפילו 'אואו..' אבל אחר כך אתה תעוף..."

"אתה רוצה להתחלף איתו? אין בעיה! מה שאתה רואה את כל הרשעים מבסוטים, עושים חיים, מאושרים, תדע: זה הרגעים האחרונים! מה יש להם בסך הכל?

- 'יש להם יאכטה, כל הכבוד! '

- 'יש להם בוחטה, על הכיפאק! '

- לוקחים שאכטה, יופי! '

- אבל הכל חרטה! ! "

(הקהל צוחק, ומוחא כפיים..).

(הרב מברך ברכת שהכל...)

ובכן, האדם צריך לדעת, רבותי! אז אנחנו עומדים ביום הדין לפני בורא עולם וצריכים למסור דין חשבון. אם זכינו - אשרינו! יהיה לנו עוד שנה לעבוד את ה', ולהשיג עוד שלמות להעדיר החסרונות ונזכה לטוב הנצחי, בעזרת ה'. אבל אחרי 120 שנה, כשאדם נפטר מזה העולם הוא מגיע לעולם הנשמות. ושמה יש יום דין לנשמות: 'יום דין לנשמות' פירושו: מיום שאדם נברא עד היום שהוא נפטר הכל בא בחשבון. לא רק מגיל 13, לא מגיל 20, זה רק בעולם הזה נידונים.

הרב פתאיה, זכר צדיק וקדוש לברכה, אומר: "בעולם העליון, גם על השנים שלא נידון בעולם הזה, נידון בעולם ההוא". 

יש מעשה נורא מהמהרח"ו (ר' חיים ויטאל, תלמיד האר"י הקדוש), זכר צדיק וקדוש לברכה: 

שהאר"י הקדוש אמר לו: "שנשאר לו לתקן פגם אחד, שלא ימנע מלהגיע למקום הראוי לו! ". 

- מה הוא? 

הוא אמר לו: "כשהוא היה ילד קטן, יונק מאימו, הוא הכה אותה מספר מכות בידו, ועל זה אם הוא רוצה לתקן - שלושה ימים תענית, שיזכה להגיע למקום הראוי לו, ולא יתעכב בגין זה! ".

אז תארו לעצמכם מה זה, נו.. אנחנו, והלוואי שנגיע למצב שעל זה ידונו אותנו. אבל בכל אופן, צריך לדעת: על כל דבר דנים את האדם. ואפילו אם האדם הגיע למדרגה גדולה בעולם העליון, צריך לרדת לפעמים עוד פעם, רק בגלל עיכוב כל שהוא. ויש בזה מעשים נפלאים רבים! 

אבל ביום הדין הזה של הנשמות, מביאים את כל הזכויות וכל העבירות ואז דנים את האדם. אני לא אכנס לכל החשבון של גיהנם; כמה כל אחד מקבל. ומה זה "משפט רשעים בגיהנם - שיים עשר חודש" ויש כאלה שנדונים יותר מזה! וזה תלוי במצוות 'עשה' שהם עשו או לא עשו, וזה תלוי אם רובם עבירות או מצוות. ויש כאלה אפילו שנידונים ונכרתים לעולם ולעולמי עולמים! כמו שאומר הרמב"ם וכן הרמב"ן. זאת אומרת, שיש כאלה רחמנא ליצלן, שהם יהיו אֵפר תחת כפות רגלי הצדיקים. וזה כבר מעלה נחשב, כי הם תשמיש בכל אופן לצדיק. 

ויש כאלה רחמנא לצלן, שנדונים ונכרתים כבהמה! על פי הסוד: זה רק נפש לא רוח ולא נשמה. אבל בכל אופן, למה לנו להסתבך עם כל הדברים? כדאי לנו להיות ילדים טובים. בכל אופן, בעולם הנשמות שם נידונים ואדם צריך לעבור זמן עד שיזדכך. ואז אם יש לו זכות לקום בתחיית המתים, אז הוא יקום. 

בכל אופן, העולם האחרון: עולם הבא, ויום דין הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, זה יום דין השלישי.

אז רבותי! באותו יום דין, צריך לדעת דבר אחד: זה היום דין שיתיירא ממנו גם שמואל הנביא שקיים את כל התורה כולה! והביא את משה רבינו שיעיד: שעשה הכל! וקיים הכל! כפי תורתו של משה רבינו. 

יום דין הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא נידון כל אדם ואדם למדרגה הסופית והנצחית שלו, ללא שינוי! פירושו של דבר: שאין שום אפשרות יותר לשנות כלום! ! ואז הקב"ה מכנס את כל באי עולם, בעמק יהושפט, 

ויוצא כרוז ואומר: "מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו, וכל מי שעשה למען ה' יתברך, יבוא ויקבל שכרו לנצח נצחים! ". 

עכשיו, שימו לב! למהלך, רבותי, אנחנו נמצאים עוד בעולם הראשון, אנו יכולים לתקן הכל! עכשיו! הרגע! היום! ואז לא נצטרך לשום טובות, ושום חסדים של אף אחד. ונזכה בראש השנה, ונזכה בעוד שנה, עד שיגיע הזמן שנצטרך להיפטר. ונמתין עם הנשמה שם הגופה תזדכך. ונתחבר בתחיית המתים ונזכה לעולם הבא.

אבל אם אדם לא זכה חלילה, והגיע לעולם הנשמות, והוא לא זכה לחזור בתשובה או לתקן את כל מה שהיה צריך, עדין יש לו תקנה בעולם העליון. אומנם על ידי אחרים. דהיינו; אם יעשו למען הנשמה הזאת בעולם העליון אז הנשמה הזאת, נאמר עליה: "וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה" (זכריה ג ז). המלאכים הם סטטיים, הם עומדים, לא זזים. מצב קבוע, מדריגה קבועה. אבל האדם יש לו מהלכים, הוא יכול לעלות גם בעולם העליון. אבל הוא כבר לא יכול לעשות כלום "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי" (תהלים פח ו). 

אבל אם בניו, אם אחרים עושים למענו, אם השאיר מצוות בעולם הזה שיעשו למענו שימשיכו בשבילו, עדין הוא יכול לעלות למעלה ולהמשיך ולתקן. אבל ביום דין הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא - כבר לא יועיל לו שום דבר. אז הוא תקוע לנצח נצחים! ! במדרגה שלו שהכין לעצמו.

רבותי! זה תקציר החיים שאנחנו צריכים לעבור; חמישה עולמות, שלושה ימי דין, בקצרה.

אנחנו נמצאים בהתחלה, אולי בגלגול האחרון שנותר לנו. אבל בכל אופן, בהתחלת חמשת העולמות. וברגע אחד אנו יכולים לצאת מאפילה לאורה. אני, רק בשביל להמחיש את הדברים, אתן שתי דוגמאות, בשביל להבין, רבותי, עד כמה חסד עושה איתנו הקב"ה, שנותן לנו לקום ולהתרומם מפַּחת מעשינו.

אם יש אחד חייב בבנק מיליון דולר! ומזמין אותו המנהל 

ואומר לו: 'תשמע, אני מוכן לעשות איתך עסק': אתה, את המיליון דולר, לא תוכל להשיב! ואני יכול לשלוח אותך לבית האסורים, וכל ימיך תהיה משועבד להחזיר את החוב. -אבל אני אעשה איתך עסק: אם אתה תפתח אצלי חשבון חדש בבנק ותתחייב בהצהרה בכתב: 'שאתה לא תמשוך משיכות יתר, ולא תיתן יותר צ'קים בלא כיסוי'. אני מוחק לך את החוב! '

- מה אתם אומרים:'הוא יסכים לעסקה הזאת, או לא? 

- יסכים! 

אומר לו המנהל: 'תשמע, ואם תעמוד בהצהרתך זו, במשך שנים מספר, לא תמשוך משיכות יתר! ולא צ'קים ללא כיסוי! - המיליון דולר שלך, יכנס לזכות! ! '

אה... איפה המנהל בנק הזה?! 

חחחח ...יש מנהל בנק כזה! אתם יודעים? זה המנהל של הבנק העולמי - הקב"ה, ישתבח ויתעלה שמו.

אנחנו חייבים לו עשרות, או מאות או אלפי שנים בגיהנם חוב! מינימום! ! ! אני מדבר עלינו, לא על החילונים. אלה זה בכמה ספרות. אני מדבר עלינו:

- כמה לשון הרע?! 

- כמה רכילות?! 

- כמה "וְלֹא תָתֻרוּ"? (במדבר טו לט)

- כמה חמדה?! 

- כמה... אני לא רוצה להגיד, חס ושלום, עוונות. אבל רק מהקטנים, שזה נראה לנו: 'כלום! ' וזה נאסף, ונאסף, ונאסף. 

ורבינו יונה אומר: "שלא דומה החטא הראשון לחטא השני! " 

וזה אותו חטא. ועוד חטא, ועוד חטא. אדם, חס ושלום, שנותן לך סטירה: טוב, פעם ראשונה - אתה יכול להבין, 

אומר: 'התפלק לי..'

- אוקיי, התפלק, התפלק! 

- אבל, אם הוא נותן לך עוד סטירה, מה אתה אומר עכשיו? 'בואנה, וולאק.. הלו...'

- ואם הוא נותן לך עוד סטירה, אז אתה, כבר חלאס', אתה לוקח משהו, שובר לו את הראש! 

- אבל זה אותה סטירה? 

- לא משנה, אבל זה כבר שלישית! 

אז תארו לכם: אדם עובר אותה עבירה כלפי בורא עולם ועוד פעם, זה לא כמו פעם אחת! ואם זה כמה עבירות? רחמנא ליצלן! ועל זה אמר שלמה :"כְּכֶלֶב השָׁב עַל קֵאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ" (משלי כו יא). אז, אני לא רוצה להגיד את כל רבינו יונה בשערי תשובה, תקראו! אבל צריך להבין: זה חמור! ! אנחנו חייבים וודאי הרבה-הרבה, על הרבה עבירות.

אומר בורא עולם: "יאה.. בני, אני יודע מה החשבון, אתה לא יודע את החשבון שלך! אבל, אני אומר לך: 'לא משנה כמה אתה חייב, אני אומר לך: 'אם אתה חותם לי עכשיו, שאתה לא תעשה לעולם מה שעשית! תתחרט על מה שעשית! תתחרט עליהם! - אני מוחק לך את העבר! ! ! '."

נו, לא נקפוץ על זה?

ואומר הקב"ה: "אם תתמיד בזאת במשך שנים, ואני אראה שאתה עושה זאת כבר מאהבה, אני אהפוך לך את הזדונות לזכויות! - את המיליונים עבירות שלך, ומיליארדים שנים של חושך - אני אתן לך 'אור' רק תחתום! ! תתחייב! וצא לדרך!" 

יש מישהו שקיבל פעם 'חנינה' על רצח מבית המשפט או מהנשיא ולא הסכים? זה רק 25 שנה לצאת. ויש כאלה שבבית הסוהר המצב יותר טוב מבחוץ...

אז אני שואל אתכם שאלה: כמה אדם מחכה להשתחרר? אתם יודעים מה זה להשתחרר מגיהנם? רחמנא ליצלן! אין לנו אפילו מושגים מה זה. ולא להפחיד אני רוצה, רק בשביל שיהיה לנו, מושג קטן.

- אם אדם, ישים רק גפרור אחד, כאן (כנראה, הרב מדגים היכן לשים את הגפרור, תחת היד), קטן, מתחת ליד דקה! יכול לסבול את האש? גפרור, גפרור, לא יכול לסבול! עושה ישר ככה (הרב מדגים- כנראה שמעיף את היד מהחום). 

תארו לכם שגיהנם זה רק 'גפרור' אבל שמים אותך שמה לנצח! על הגפרור. ואתה לא יכול לעשות: 'פו..פו..פו..' אין! ! ולהרגיע אותכם? להרגיע אתכם: השמש זה הגפרור שמדליקים איתו את הגיהנם. זה לא הגיהנם חס ושלום! הגיהנם זה פי כמה וכמה וכמה!!!

- היה אחד פעם, שנכנס למקווה והיה חם, רותח, אז הוא אמר ליד אחד מגדולי ישראל ואמר: "אוף, איזה חום, כמו גיהנם". 

ההוא (אותו רב) צעק: "'גיוועלד' אתה לא יודע מה זה גיהנם! זה גיהנם!?" 

- הוא נִבְעַת, איך הוא מדמה? חום של 40-50 מעלות לחום של גיהנם?!

הרי הרמב"ן אמר, הרמב"ן! אמר: "שאם אדם היה רואה, מה העונש על 'לא תעשה' אחד! בעולם העליון - היה מוכן לקבל עליו בעולם הזה: 70 שנה יסורי איוב; מיתת עשרה בנים, הפסד כל הממון, ושחין בכל הגוף!" 70 שנה! ! ואתה נקרא 'מתפנק', לעומת העונש על 'לאו' אחד דאורייתא שם. ואפשר להבין את זה בקלות! 

הגאון מוילנא על דברי הרמב"ן אמר: "שהוא המעיט קצת בעניין, הוא המעיט", זה עוד הרבה יותר גרוע!! למה? 'אינו דומה חוטא לאדם בן גילו, לחוטא לאדם שיותר מגילו, לחוטא לשר, לחוטא למלך';

אם אני אקלל חס ושלום, בן גילי, זה לא דומה שאקלל אדם מבוגר ממני, וזה לא דומה אם אקלל שר, בוודאי שלא דומה אם אקלל את המלך!! 

- אם אני אקלל בן גילי, יכול להיות ויכוח, התקוטטות בידיים. 

- אם אני יותר מבוגר - יכול להכותני. 

- אם זה יהיה שר - יכול להכניסני למאסר. 

- אם זה יהיה מלך - יוכל להורגני!! 

תלוי לפי מי שחטאתי כלפיו באותה עבירה. ואם חטאתי חס ושלום, כלפי מלך מלכי מלכים הקב"ה שהוא נצח! אז העונש צריך להיות מינימום, נצח! כנגד מי שחטאת.

כמו שאומר רבינו יונה: "אל תסתכל אל קטנות העבירה, הסתכל אל גדלות מי שציווה עליה." (שערי תשובה, שער ראשון, אות לח).

עוד בלי לעשות חשבון: של נזק העבירה. את מי אתה ממרה? וה', הקדוש והטהור, נותן לנו אפשרות, אפילו אם כפרנו בעיקר! אומר הרמב"ם: "ואפילו כל ימיו, ואפילו ברגע האחרון של חייו, לחזור בתשובה! והוא מוחק הכל!" איך אפשר לא לקחת את זה? לא לחכות לראש השנה! לא לסליחות! היום! ! הרגע! ! ! 

בהחלטה ברורה: 'אני משתנה מרגע זה ואילך! '. 

למה? על כל יום שמרגיזים את בורא עולם, כשהוא התכוון להיטיב לנו בבריאה, שהוא 'טוב ומטיב לכל', והוא ברא את כל העולמות לטובתנו, והכין לנו את כל האמצעים להשיג את הטובה, אנחנו באים ובועטים בה! 'רחמנא ליצלן'!

יש לנו את האפשרות, רבותי! לצאת מ'אפילה לאורה' ברגע, החלטה! בחירה נתן לנו הקב"ה. ואנחנו יכולים לשנות את כל עתידינו לטובה. ואפילו אם הוא היה טוב, לשפר אותו עוד יותר ויותר. 

מה זה? החלטה! 

אבל יש בעיה, להיות חסיד אפילו בציבור דתי, ברגע אחד, מרגע לרגע להשתנות, ולהתחיל לעשות כל מיני דברים שיֵראה שאדם קיבל עליו, גם דתיים מתביישים בזה! לא רק חילוני מתבייש להיות דתי, גם דתי מתבייש להיות צדיק. הוא מדבר על צַדְקוּת, אבל הוא במעשים של צַדְקוּת מתבייש קצת. 

ואם הוא יצטרך לדקדק בכל דבר? ואם פתאום הוא היה רגיל לברך בחיפזון, ויצטרך לדקדק בברכה, ולכוון בה: 'אדון הכל היה הווה ויהיה' (מה שיש לכוון בפרוש המילה ה') 'תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם' (מה שיש לכוון בפרוש המילה אלקינו) ובהתחלה זה מתעכב, ועד שהוא מצליח לכוון 

ויסתכלו עליו: 'מה קרה לך?' 

והוא יצטרך להסביר - הוא מתבייש. הוא יתבייש! והוא יבליע דברים. זהו, זה הבושה הורגת אותנו. במקום, להתבייש מהעבירות, מתביישים גם במצוות. 

ואדם רבותי! ככה מושפע מחברה, ואין מה לעשות! חברה עושה! "והרבה חברים עושים!" ואין מה לעשות, אדם מושפע מסביבה. רק אדם שהוא חזק, איתן, והוא יודע בדיוק מה הוא רוצה, וחייו חשובים לו, וחיי משפחתו - הוא לא עושה חשבון לאף אחד! 

כמו שאמר ישעיה הנביא: "חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא" (ישעיהו ב כב). תפסיקו לעשות חשבון לבני אדם, בַמֶּה הם נחשבים. למה? הנְשָׁמָה בְּאַפּוֹ! אומר ישעיה: סתום לו את האף דקה, הוא הלך (הכוונה מת). כל האדם הזה, 'נשימה אחת' והוא אבוד! - בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא?!

אומר הזוהר הקדוש: "אל תקרי: 'בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא', 'בַּמׇּה נֶחְשָׁב הוּא'", רחמנא ליצלן! 

"חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם.." - לא לעשות חשבון לאף אחד, רק לבורא עולם! מה שאמר הבורא יתברך - צריכים לעשות בתמימות, ביראה, בשלמות. זה המטרה שבאנו! ! ואין לנו מה ליבוש! וכך מתחיל השולחן ערוך: "לא יבוש מן המלעיגים". "יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם" (תהלים כה ג) אנחנו צריכים לדאוג לדבר אחד: שלא נבוש, ולא ניכלם לעולם ההוא כשנגיע אליו. זה אנחנו צריכים לדאוג.

בסיום דברי, רבותי! אנחנו צריכים לדעת דבר אחד: אנחנו נמצאים בפתחן של ימים נוראים, ואנחנו צריכים לפשפש, ואת כל שנה מדברים על זה. ואני חושב: במקום להתחיל לפשפש, כדאי מיד להתחיל בחזרה בתשובה, קודם כל. ואת הפשפוש נעשה. אבל קודם כל: "אני מקבל עלי להשתנות טוטאלית! אני מקבל עלי טוטאלית להשתנות! !" מה פירוש? בכל! ולצאת לדרך בכל דבר. נכון! שיש לעשות את זה בשלבים, לתפוס מצווה אחת, להתחזק בה. אבל מי מבטיח לנו: שחיינו יאריכו ימים? מי יודע..?! 

אדם שזכה לחזור בתשובה היום, וחלילה נפטר למחר, הקב"ה מעלה עליו: כאילו קיים כל התורה כולה! כי מצד עצמו הוא רצה לקיים הכל. למה לא קיים? נטלו ממנו את הזמן. אבל, אם היה לו את הזמן - היה מקיים? היה מקיים! אז אם האדם מקבל עליו הכל, בלאו הכי נחשב שקיים הכל. וזה דבר גדול! ואז האדם כמובן, צעד אחר צעד מתקדם ומקבל עליו: איך לשפר? ומה לעשות? ולהתחזק בעבודת ה'. 

וכבר דיברנו בהרצאה הקודמת כאן, שהעניין של 'זיכוי הרבים' גדול מאוד! (קלטת טייפ מס' 32) והאדם יכול לזכות, בעזרת ה' יתברך, בזיכוי הרבים - מה שלא יוכל לזכות כל ימיו אם יעבוד אפילו במקסימום! כי קשה מאוד להגיע ל-100%. יחידים בדור- 100%. ו-90% אז יחסר לנו גם כן בעולם העליון. נכון שנהיה בגן עדן והכל, אבל נהיה חסרים! 

אבל צריך לדעת: אם נזכה לזכות את הרבים - אנחנו נצליח לעבור את ה-100%! ! כיוון שנעשה מעוד אחד 60%, מעוד אחד 40%, מעוד אחד 80% - וככה נעבור את ה-100% המבוקש מאיתנו. כיוון שעשינו גם אחרים.

לכן רבותי! ב"ה המבצע 'קלטת תרום' שפרסמנו אותו פה, וב"ה הרבה יהודים השתתפו במבצע הזה, מכאן (ממקום ההרצאה) והרבה יהודים לקחו קלטות. מן הסתם הרבה כבר יודעים את התוצאות מה שזה עושה. גם התפרסם ב'אל המעיין' (עיתון בהוצאת תנועת ש"ס) השבוע העניין הזה של מבצע 'קלטת תרום'. וחולקו עד כרגע עשרות אלפים של קלטות בבתים של חילונים!! וזה ממש מהפיכה. עשרות ומאות של משפחות של יהודים חילונים - חוזרים בתשובה. זה רק מקלטות שאנשים שומעים, רבותי. 

כל יהודי היום יכול להשתתף בזיכוי הרבים!

עשינו חשבון, חשבון פשוט. היום יהודי יכול בשקל וחצי לעשות הרבה! מה אפשר לעשות בשקל וחצי? אדם שנותן היום, שקל וחצי ליום, מפריש אותו בצד, שם אותו בצד. בשקל וחצי הוא יכול להיות מזכה הרבים! אין לו השגות אפילו כמה. למה? היום 'הארגון' (ארגון 'שופר' - ארגון להפצת יהדות) הפיץ כבר כמאה אלף (100,000) קלטות! כל יום שומעים עשרות אלפי קלטות יהודים חילונים בארץ. כל יום! ! עשרות אלפי קלטות. 

צאו ותחשבו: בשקל וחצי להיות שותף בעשרות אלפי שעות של תורה! שאם אתה תילמד לבד כל חייך, לא תוכל להשתתף בסך כזה של שעות! חוץ מהתוצאות: מה שאנשים חוזרים בתשובה ומקבלים עליהם 'עול מלכות שמים' וכך בכל יום, ובכל יום, וזה עובר איש לאיש ומיד ליד. שקל וחצי! ! 

למה דווקא שקל וחצי? כי לחודש זה יוצא, 18 דולר. ויש לנו תכנית שנקראת "חי כפליים". התכנית הזאת היא שקל וחצי ליום, הסך שלה 'חי דולר' ויהודי שמשתתף בזה, שותף בכל זיכוי הרבים שנעשה על ידי "ארגון שופר" (ארגון להפצת יהדות): חזרה בתשובה, וסמינרים וקלטות בכל הארץ! 

לא עוד, אלא כל יהודי שמשתתף בזה, זה יורד מכספי מעשר, וצדקה גמורה. הוא שותף בכל זיכוי הרבים והוא גם מקבל מבחינה גשמית רוחנית תמורה לזה: אדם לא יכול להשתמש במעשר כספים שלו, הוא צריך לתת לאחרים. אבל פה יש לו אפשרות; כיצד? הארגון נותן לו פעם בשנה אפשרות להשתתף בסמינר 'סוף שבוע' חינם! שהוא גם רוחני. לדוגמא; אנו יוצאים עוד מעט, ל'ניר עציון' (מלון לציבור הדתי בכרמל) ושם: המדען ציגלר ואני (הרב אמנון יצחק) ניתן הרצאות במשך השבת. אנשים יוצאים מחמישי עד ראשון, וזה חינם! 

עכשיו, אנשים יוצאים לטיול לקברות צדיקים, פעם בשנה, גם כן חינם! מקבלים כל חודש, או קלטת או ספר חינם הביתה. 12 מתנות! טיול וסוף שבוע חינם, באותו שקל וחצי עם כל הזכויות ועם כל ההטבות ועם כל הדברים. 

עכשיו, הארגון הוציא 'קיצור שולחן ערוך' ב- חמישה שקלים בלבד! 'קיצור שולחן ערוך כיס', שכל יהודי יקח אותו בכיס ויקיים: (תנא דבי אליהו) "כל השונה הלכות בכל יום – מובטח לו שהוא בן העולם הבא!" (נידה עג.) אתה נתקע בדרך בתחנת אוטובוס, באיזה שהוא מקום, יש לך רגע פנאי? חבל על כל רגע! דברנו על זה בהרצאה הקודמת. אתה מוציא את 'הקיצור שולחן ערוך', שונה לך כמה הלכות. לא ילכו רגעים בחינם, תקנה בהם עולם שלם! חמישה שקלים, מחיר של פחות מעלות של הספר. אבל העיקר: לזכות את הרבים. עוד יהודים ידעו הלכות, עוד יהודים יקיימו וכן הלאה והלאה-והלאה.

למי שירצה, בעזרת ה' יתברך, להשתתף גם כן בתכנית הנפלאה הזאת, להיות שותף בזיכוי הרבים, ולהנות גם כן מן התכנית, גשמיות ורוחניות, יוכל פה (באולם ההרצאה הנ"ל), בסוף הערב, בעזרת ה', למלא הוראת קבע על 18 דולר ליחיד ואם הוא רוצה זוגי 36 דולר. יהיה שותף, בעזרת ה' יתברך, בכל הפעולות הנעשות לזיכוי הרבים. 

ואני מאחל לכולנו: בעזרת ה' יתברך, שנזכה לעבור מעולם זה לכל העולמות בדרך הבטוחה והשלימה, להשיג את השלמות ולהנות ולהתענג בטוב העליון, אמן כן יהי רצון!

ת.ש.ל.ב.ע

פרסומת:

השיר המילים 'תורה... תורה...' מתנגנות ברקע.

קריין: יהודים יקרים! קלטת זו הוגשה לכם מאת 'שופר'. שופר- ארגון להפצת יהדות. אם יש לכם שאלות, או שאתם מעוניינים בכל נושא ביהדות, כגון: בריאת העולם ותכלית החיים שלאחר המוות, אסטרולוגיה, השקר מול האמת, השאלה הגדולה, ולקלטת מיוחדת שעושה מהפיכה בעולם התשובה: "למה באת לעולם? ומה תכליתך?" ביטחון, גלגולי נשמות, ועוד.

"יהודי יקר, 'הכר את יהדותך! בשופר' "

ברקע מנגנות מילות שיר: "וזכינו לעסוק בתורתך הקדושה לשמה."

שופר- ארגון מאורגן להפצת יהדות. רחוב: מתתיהו 10, בני ברק. תיבת דואר: 2711 טלפון רב קווי: 03-67777779 פתוח בימים א' - ה' בין השעות 13:00 עד השעה 9:00 בערב. (כיום פתוח בין השעות 8:30 – 18:00) "תקע בשופר גדול לחרותינו" 

המשך השיר: "ולכוון לאמיתה של תורה... ותציל מליבנו טעות בהלכה ובאורה..."

סוף.