הלכות סוכה | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שואלים ודורשים בהלכות פסח

שלושים יום לפני פסח.

והוא עדין בכל החגים,

לא שלושים יום, כי הלכות פסח הן רבים,

אבל חייבים ללמוד את ההלכות של החג

לפני שמגיע החג.

אחרת אפשר להיכשר.

אם אדם לא לומד,

אז עם האורץ הוא טועה בהרבה הלכות.

אני רציתי לספר לכם סיפור,

זה בסדר, שומעים?

כן, כן.

שהייתי פעם במושב

של יהודים מרוקאים

על יד רמלה.

יהודים כשרים,

כולם

מדקדקים במצווה קלה כבחמורה,

שומרי שבת,

תפילות.

אין לי טענות על היהודים האלה, הם יהודים יקרים כולם.

אבל אני הייתי רגיל לבוא ולומר להם שיעור

פעם בשבוע

על הלכות.

והיה שם,

גם בסוכות,

באתי לומר שיעור,

כרגיל.

בסוכות עשינו השיעור בעת תוך סוכה,

באמצע הסוכה של מישהו.

ואני מבחין שמה,

ובאמת דיברתי בהלכות סוכה,

רציתי ללמד הלכות סוכה.

אני מבחין שמה,

היות וחם,

אז היו חכמים,

כולם היו חכמים בעיניהם, או אחד היה חכם,

וכבר כל החוכמה הזאת התפשטה בכל המושבה.

בשביל שיהיה אוויר,

אז הם עשו,

בגובה הדפנות

משאירים איזה

חצי מטר או 30-40 סטימטר

בלי דופן.

ולמטה גם כן הניחו

בין הדופן לקרקע,

גם כן הניחו חצי מטר,

אולי יותר, אולי 60 סטימטר.

למה הם אומרים שזה גורם,

איך קוראים לזה?

גורם

שהאוויר

אם למעלה פתוח ולמטה,

אז יש זרימת אוויר,

וככה

יהיה להם נוח, כי חם מאוד.

זה במרכז, על יד מודיעין.

זה יותר חם מבני ברק.

רק לא מזיעים שמה,

אבל זה חם.

אז בשביל שיהיה להם

זרימת אוויר בתוך הסוכה,

הם עשו

שמעל הדופנות למעלה

השאירו אולי חצי מטר או 40 סמטימטר,

ולמטה גם כן השאירו למעלה מחצי מטר, ראיתי,

כדי שיהיה אוויר.

יש לזה שם, אני לא זוכר את השם הקומרי.

על הכל פונים.

אני באתי, והם כולם ילדים יקרים.

מצוות עשה, בטח רוצים לקיים מצוות עשה.

ועוד יותר,

אתם יודעים שהיהודים הספרדים

מאוד זהירים בברכה לבטלה.

אולי לא כל כך אכפת להם שלא קיימו מצוות עשה של סוכר,

אבל ברכה לבטלה זה חמור אצלם.

אני באתי, אני רואה את הסוכות האלה,

וזה סוכה פסולה.

זה סוכה פסולה, אז לא קיימו תעשה

של סוכות, הם אכרו

בליל הסוכות בשערית.

לא קיימו תעשה, וגם הברכות היו ברכות לבטלה.

על סוכה פסולה אי-אפשר לברך.

וזה לא אדם יחיד.

כל המושבה.

מה הדין?

הרי כפי שדין מפורש זה במסכת סוכה דף י״ז המשלשל דפנות

מלמעלה למטה,

רבנם פוסלים.

ורבי ישי, אני חושב, מתיר.

הדפנות חייבות להגיע עד לפחות,

פחות משלושה טפחים מן הקרקע.

כי אז יש דין לבוד.

אבל אם הם מעל לשלושה טפחים,

שזה 30 סנטימטר,

אז אין לבוד,

אז הסוכה פסולה.

למה הדפנות חייבים להיות צמודים

על יד הקרקע כדי שזה יהיה דפנות שלהם?

וגם למעלה,

ישנו אותו דין,

למעלה לא אכפת לישת דופן, לא מגיע עד התקרה.

כי יש כלל

גוד אסיק מחיצתא.

מעלים את המחיצה למעלה.

אבל לא אומרים גוט אחיט.

לא אומרים תוריד את המחיצה.

אבל יש הלכה גם לגבי

הדפנות למעלה, שלא יהיו רחוקים,

לא יהיו רחוקים מן הסוכה, מן הסכך.

אם תעשה למשל אז כך קם,

והדופן יהיה רחוק שלושה טפחים,

אז זה לא דפנות של הסוכה.

הם רחוקים,

זה לא דפנות של הסוכה, וסוכה

חייבת דפנות.

אז אתה מבין, זו אותה לומביץ'.

גם לגבי הקרקע

צריכים

שהדפנות, גם לגבי הקרקע אנחנו זקוקים

שהדפנות נוגעות בקרקע

או בלבוד, או לפחות פעם מ-300,000 דין לבוד,

שזה עיקרי דפנות של הסוכה.

וגם כלפי מעלה, כלפי הסכך,

אם הדפנות רחוקות מן הסכך,

הם לא נקרעים דפנות של הסוכה.

אבל אם למשל עשיתי דפנות מלמטה,

והם

לא הגיעו עד למעלה,

אבל הם מכוונים כנגד הסכך,

אז אומרים good asic, והנה הוא הגיע.

אפילו לא מכוונים בדיוק, אפילו מכוונים

ל-10 סנטימטרים, לטפח

או לשני טפחים

מחוץ לסכך.

אבל על ידי good asic,

ויש שם לבוד, ואומרים good asic ולבוד.

זה תשובת רביעי קוויגר,

אם אומרים שתי הלכות ובתחת.

אבל אם הם מכוונים, זה הלכה אחת, good asic.

אז זה היסוד.

היסוד הוא שצריכים,

הרי בסוכה

יש

צריכים סכך,

דפנות,

וכמובן קרקע.

אז בשביל

שהדפנות ייקראו דפנות של הסוכה,

חייבים להיות צמודים לסכך,

וגם למטה, שיהיו צמודים לקרקע.

אבל פחות משלוש,

פחות

משלוש טבחים זה לבוד.

זה נקרא צמוד.

אבל אם זה יותר משלוש,

אז זה פסוק.

זה היה ממש

תדהמה בעיירה.

למה? היה להם גם רב. היה להם רב.

אבל אם לא לומדים, לא יודעים.

אתה רוצה להגיע להלכות סוכה,

מה אני צריך ללכות סוכה?

אפילו אנשים יכולים לבנות סוכה, והנה יש סוכה.

אם לא לומדים, באים לידי תאות,

ששגגת תלמוד עולה זדון.

בסוף נכשלים.

הם לא ידעו את ההלכה שבדפנות

שהן לא צמודות לקרקע,

הסוכה פסולה.

והם לא ידעו.

וככה כל עיירה שלמה.

יש שם עירים, יש שם

שני בתי כנסיות ורחוב אחד.

אין שם, זה לא מושב גדול, אבל

יש שם ציבור

שיראה שמים. אתה תראה,

התפללתי איתם פעם סליחות

בהושענא רמב״ם.

כי אמרתי פעם שיעור

בליל אושענא רמב״ם.

היו צריכים

לתקן את העירוב.

העירוב לא היה בסדר.

אז באנו לליל אושענא רמב״ם, למדנו על העירוב.

ובבוקר, ברוך השם, השתדלנו לתקן את העירוב.

וככה כל פעם תפסתי הלכה שנוגעת למעשה.

יהודים יקרים,

אבל אם לא לומדים, לא יודעים.

זה לא רק הם.

גם אם אנחנו לא לומדים,

בסוף תיכשל.

איך הדוס שלי היה תמיד מתוודע.

אומר, כתוב, תנו רבנן.

למה לא כתוב רבנן תנו?

הוא אומר, מקודם צריך ללמוד, אחריכם נהיים רבנן.

תנו זה ללמוד.

לשנות.

תנו רבנן.

לומדים אז נהיים רבנן.

אבל אם לא לומדים,

אז לא נהיים רבנות.

מקודם צריך ללמוד. צריך לדעת

שהתורה של הקדוש ברוך הוא היא גדולה,

ויש בה הרבה מצוות והרבה הלכות,

ואנחנו מחויבים

ללמוד ולמד לשמור ולעשות.

הוא קיים.

ולכן, הדבר הראשון, ללמוד.

מה שיש במסכת שבת,

דף ק״ד, אני חושב.

כתוב שם, אנו דרדקה

באו לבית המדרש

והיו דורשים לבד ילדים,

אבל דרשו. מה ידרשו? דרשו א', ב'.

הם ילדים יקרים, פתחים.

הם דרשו הסדר של א', ב'.

אז מה זה א', ב'? א', וינה.

גמל דלים.

וכל שתי אותיות,

הם דרשו עד עד תוף.

כמובן, כל מסכת שבת דף ק״ד.

אז אני הייתי פעם באיזה העיר,

ובמנחה הייתי הולך להתפלל בבית כנסת שם,

והרב של העיר דרש.

והוא אמר,

א', בינה,

גמול דלים.

אז הוא אמר, מה זה א'?

הוא אמר, א' מלשון אילוף,

ללמוד.

ללמוד חוכמה וגמול דלים.

קודם לומדים חוכמה, אחרי כן לא מגדלים.

לא לעשות הפוך.

אבל אני הערתי לו אחרי השיעור,

שאני לא הייתי מפרש המילה א' מלשון אילו.

כי זה אולי ארמית,

זה לא, לא יודע אם זה עברית או אם זה לשון הקווידש.

אני הייתי אומר, א', הכוונה של הילדים האלה ככה, א',

הדבר הראשון שצריך לעשות,

בינה.

תלמד חוכמה.

זה הדבר הראשון.

אחרי כן גמול דלים.

אז למחרת חזר על השיעור

ואמר שהרב טורדנו אמר שא' בינה פירושו,

הדבר הראשון זה ללמוד.

א', בינה.

לא מלשון אילו.

מלשון א', ב'.

א', זה הדבר הראשון.

א', בינה.

דבר ראשון מלדף רב'.

דרער שטרזך,

ללמוד.

הדבר הראשון זה ללמוד.

אם הם לא לומדים, באו לידי טעות.

אז אני, לכן, אני היום לא התכוננתי לומר שיעור גדול,

רק אמרתי קצת לומר הלכות וגם לפרסם את ההלכה הזאת.

יש הרבה שומעים

שלא ייקשו לו חצי שומעים לעשות את זה. גם כן בשביל אוויר מורידים למטה, וזה לא טוב.

זה לא טוב. זה פשוט.

מה הרמב״ם מביא?

הלכות שופר,

הלכות סוכה,

הלכות לולב ואתרוג,

הכל

באותן מהלכות.

לא כל אחד לחוטו.

אז הרמב״ם, אנחנו,

מאיר לנו עיניים,

הוא בהלכות סוכה.

אני אקרא קצת

הלכות

בהלכות סוכה.

הנה.

בפרק ד',

לא, אין פרק א' על הלכות סוכה ברמב״ם.

יש ללכות שופר לפני זה.

אומר הרמב״ם,

שיעור הסוכה

גובהה אין פחות

מעשרה טפחים.

הגובה של הסוכה

לא יהיה פחות מעשרה טפחים

ולא יותר על עשרים אמה.

ורוחבה,

כמה רוחב שלה,

לא פחות משבעה טפחים על שבעה טפחים.

ויש לו להוסיף ברוחבה אפילו כמה מילים.

יכול לעשות סוכה ענקית,

שיעור למעלה כמה שרוצה,

אבל לא פחות

משבעה על שבעה.

וגם אם היא הייתה פחותה מעשרה או משבעה על שבעה או גבוהה מ-20 אמה

כלשהו הרי זו פסולה.

אחרי כן בהלכה ב'

אומר הרמב״ם אז כאן הוא אומר הגובה, השיעור של הסוכה.

והלכה ב' הוא אומר

סוכה שאין לה שלוש דפנות

פסולה.

יש דין של דפנות.

יש דין של דפנות. אבל כאן דפנות

לא צריך שלוש דפנות, שלוש מחיצות.

מספיק שתיים

כמו ד'

והשלישי

לוקחים

קרש

רחב יותר מטפח

מעמידים אותו בפחות משלושה טפחים

מהדופן

הזאת

ואז יהיה רוב הדופן

ישנו

כי ארבעה טפחים זה רוב דופן.

הרי השיעור של הסוכה

רוחבה שבעה על שבעה.

אז אם אתה עושה דופן,

נגיד דופן בצד דרום

שבעה טפחים,

דופן בצד מזרח

שבעה טפחים,

ודופן שלישי קרש אחד

רחב טפח,

אתה מעמיד אותו

מקביל לסוף

דופן המזרחי

ואז הוא יהיה, ותעמיד אותו פחות משלושה טפחים,

אז יהיה דין לבוד.

ועל ידי לבוד יהיה ארבעה טפחים.

ארבעה טפחים זה רוב של שבעה.

רק זהו הדין, זה כולה שיש.

שתיים כהלכתם ושלישית אפילו טפח.

רק אומרת הגמרא שצריך לעשות צורת הפתח.

מאותו עמוד שהעמדת תעשה צורת פתח. מה זה צורת פתח?

קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן.

שיהיה,

ואז זה דופן שלמה.

לא צריך. אז יש,

על כל פנים, הרמב״ם

אומר לנו פה,

ההלכה של הדפנות והלכה ב'.

ידוע הדפנות זה מחיצות, קוראים לזה מחיצות.

אין מחיצה פחותה מעשרה.

מצד המחיצה

צריך להיות גובה עשרה.

פחות מעשרה זה לא מחיצה.

עכשיו,

אם סוכה היא גבוהה

עשרה טווחים,

והמחיצה עד עוד כך, אז יש עשרה טווחים במחיצה.

מצוין.

אבל אם המחיצה

היא פחות מעשרה טווחים,

אם הסוכה היא פחות מעשרה טווחים,

עסקח

הוא פחות מעשרה טווחים,

יוצא שהמחיצה עוברת את הסכח.

המחיצה עוברת את הסכח.

הדפנות שמעל עסקח לא נחשבות דפנות.

הדפנות באות להגן על החלב של הסוכה.

אז מה שיש למעלה זה לא שווה.

אז זה... אבל... אז יש כאן פסול גם שאין כאן מחיצות.

כי מס למעלה זה לא מחיצת הסוכה.

אבל מלבד זה, ברמב״ם רואים

שיש שני הלכות.

סוכה פחותה מעשרה פסולה.

מצד עצם הסוכה,

אם היא פחותה מעשרה, הרמב״ם עוד לא הזכיר דיני דפנות.

אם הייתה סוכה פחותה מעשרה,

אם כל פסולה היה בגלל שהדפנות

המחיצות הן לא עשרה,

הרמב״ם היה צריך להקדים מקודם

דיני הדפנות.

אלא רואים שסוכה פסולה פחות מעשרה זה לא סוכה.

השיעור של סוכה,

כמו שיש שיעור

שבעה על שבעה ברוחב,

יש גם שיעור

של הגובה,

שיעור של הגובה

מצד עצם הסוכה. בלי זה, זה לא סוכה, זה לא דירה.

אם היא נמוכה אתה צריך לכופף,

זה לא סוכה.

עשרה זה שיעור.

יש שני דינים.

גם מצד,

זה באמת רואים את זה בגמרא בדף דלית.

הגמרא שם אומרת, בדף דלית,

אם הסוכה הייתה גבוהה למעלה מ-20 אמה.

אבל היו העלים של הקנים, היו קנים למעלה ברקה.

העלים של הקנים ירדו, זה נקרא הוצין.

ירדו לתוך ה-20.

אומרת הגמרא שאם ההוצין

אין צילתה מרובה מחמתה,

אז זה כמאן דלית מא ודמה,

זה נשארת סוכה למעלה מ-20 אמה.

כי מה נקרא סוכה למעלה מ-20 אמה? שהחלל,

החלל שלה

הוא יותר מ-20 אמה. טיפה.

זה פשוט.

איך לשון המשנה?

אם היא גבוהה למעלה מ-20 אמה.

אבל אם היא גבוהה בדיוק מ-20 אמה,

החלל שלה מ-20 אמה, זה בסדר.

אז מה שאנחנו אומרים,

סוכה גבוהה מ-20 אמה, יותר מ-20 אמה, שהחלל שלה הוא יותר מ-20 אמה. אבל אם יש הוצין והוצין נכנסים לפניהם,

אבל הגמרא אומרת, אם ההוצין לא עושים

צילתם וברענתה, זה לא שכך.

נמצא שכך הוא מה שיש למעלה, וזה היה למעלה מ-20 אמה.

אומרת הגמרא, אותו הדין, מה יהיה?

בסוכה גבוהה עשרה.

אבל הוצין יורדים לתוך העשרה.

העלים, העלים של הקנים יורדים.

אז רצה אחד לומר, כיוון שחמתם רבה מצילתה,

הוצין,

כמנדלית תנאי יהודה וזה נקרא שהיא סוכה שיש בה עשרה.

אמר לו אבאיה או רבה, אמר לו, מה זה, דירה סרוחה היא.

אם יש רוצין לפנים,

זה אי אפשר להיכנס.

אז רואים

שיש פשול של דירה סרוחה.

דירה פחותה מ-20 עשרה תפעים היא דירה סרוחה.

ויש עוד הלכה מצד המחיצות.

וזה רואים בסדר הרמב״ם.

כשהרמב״ם כותב, סוכה שהגברה מעלה מ-20

מ-20 עשרה,

אז הוא אומר,

פסולה לא אומרת דפנות. בלי דפנה סוכה, זה השיעור של גובה הסוכה.

לא פחות מ-20 עשרה תוואים.

אחרת זה לא דירה.

אחרת זה לא דירה.

זה דירה סרוחה.

אחרי כן אומר הרמב״ם את הדין,

אז זה צריך לדקדק.

בעיקר פה בעיר,

לא במושבים, אין בעיה של שטח.

אבל בעיר עושים במרפסת.

אז לה צריך מאוד לדקדק שיהיה שבעה על שבעה.

שבעה על שבעה.

שיש שיעור רוחב הסוכה.

וטוב,

יש,

לא, פה אני לא רואה בעיות

של סוכה למעלה מ-20 עד מאה.

לא מצליח. בחוץ ל...

היה הרבה מצביעים, כי בחוץ לארץ

היו בונים קומות,

שלוש קומות נגיד,

ובאמצע ביניהם פתוח.

ככה יש אור גם למטה.

עכשיו אם יעשו סכך למעלה,

אז זה יהיה למעלה מ-20 ממה,

אז לא יצאו.

אבל פה זה לא מצוי,

לא מצוי פסול של 20 ממה,

של סוכה או למעלה מ-20 ממה.

אז למעלה מ-20 ממה, אם החלל למעלה מ-20 ממה,

או אם החלל פחות מעשרה טפחים,

או אם הוא לא רחבה,

שבעה או שבעה,

פסולה

וברכה לבטלה.

עכשיו, אומר הרמב״ם,

סוכה שאין לה שלוש דפנות, פסולה.

היו לה שתי דפנות גמורות,

זו בצד זו כמין גם.

כמין גם זה כמו כף הסופי, כמו ד'.

כמו ד'. זאת אומרת שהמחיצות

נוגעות אחת בשנייה.

כמו ד'.

אז הוא עושה בצד השני, או מכאן או מכאן,

לוקח

כמין גם, עושה דופן

שיש ברוחבו יתר על טפח,

ומעמידו בפחות משלושה

סמוך

לאחד משתי הדפנות.

ודיו.

למה? כי על ידי שיש טפח ומשהו

והוא מעמידו בפחות משלושה, אז יש ארבעה על ידי דין לבוד. יש ארבעה, אז רוב דופן הוא כבר עומד.

והשאר עושה צורת הפתח.

וצריך לעשות לה צורת הפתח

מפני שאין לה שלוש דפנות גמורות.

וכבר ביארנו בהלכות שבת,

שצורת

פתח האמורה בכל מקום,

אפילו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן,

אף על פי שאינו מגיע להן.

לא צריך שהקנה יהיה בדיוק על השני קנים,

רק הוא מכוון כנגדם.

זה גם בעירוב, יש פה בעירוב

שעושים צורות הפתח.

אז צריך

שהחוט

שמעל יהיה על הקנים.

אם החוט יצא מן הקנים,

ואיך אם יצא רק באמצע?

כל הרוח.

קרה מישהו בחוט שהוא לא מכוון.

אני לא יודע, זה מה שהזמיש

אמר שיש הרבה פסולים בעירוב,

וצריך,

לכן הוא היה מזהיר לא להשתמש בעירוב.

כמו שיש הרבה פגעים

שיכולים לפסול את העירוב.

עכשיו נמשיך.

היו לה שתי דפנות זו כנגד זו.

שתי דפנות זו כנגד זו.

מעמיד

עמוד

שיש בו

ארבעה טפחים,

ומעמיד אותו סמוך לשלוש.

גם טוב, אפילו שבצד השני

הוא רחוק.

נקרא בפנימה, הוא אומר, היו לה שתי דפנות זו כנגד זו,

וביניהן מפולש.

עושה דופן שיש ברוחבו ארבעה טפחים ומשהו,

ומעמידו בפחות משלושה סמוך

לאחת

משתי הדפנות.

סמוך לאחד מן הדפנות, לא לשניהן.

אז יש לך פה על ידי לבוד, יש לך

שניים כמין גב,

ופה העמוד הזה אין לו, ואת העמוד הזה אין לו קשר

עם הדפן הזאת, אין לה קשר עם השאר הטפנות,

אבל על ידי אזכח,

אז זה נהיה גב,

וזה מספיק.

ואפילו צורת הפתח אולי לא צריכה,

היותו שיש כבר שיעור דופן.

לא,

זה לא נכון.

הוא אומר, וצריך לעשות לה צורת הפתח.

אני חוזר עוד פעם, היו לה שתי דפנות,

זו כנגד זו,

וביניהן מפולש,

עושה דופן

שיש ברוחבו ארבעה דפנים משהו,

ומעמידו בפחות משלושה סמוך לאחת משתי הדפנות,

וקשרה,

וצריך לעשות לה צורת הפתח.

עכשיו יש עוד הלכה,

בהלכה ד', דפנות

שהיו דבוקות בגג הסוכה,

ולא היו מגיעות לארץ,

אם היו גבוהות מן הארץ

שלושה טפחים,

פסולה.

זה הלכה שאמרת, פחות מכאן, כשרה.

היו הדפנות דבוקות בארץ,

ולא מגיעות לה כך,

אם גבוהות עשרה טפחים,

אף על פי שהן רחוקים מן הגג

כמה אמות, כשרה.

למה שאומרים גוד אסיק?

אבל צריך שיהיה גוד.

מה זה גוד? המילה גוד זה מחיצה,

כמו גודו היא גוד.

גוד זה מחיצה.

אז גוד אסיק צריך שיהיה מחיצה עשרה,

ואז אפילו שלא מגיע,

אז כך אומרים גוד אסיק, אבל צריך שזה יהיה מכוון

נסכך.

אם זה יהיה רחוק מנסכך, שלושה טפחים,

אז אפילו אם היה מגיע לשם, לא היה טוב.

צריך שיהיה מכוון.

מכוון לאו דווקא מכוון ממש.

אפילו נגיד יהיה

שני טפחים בן הצד, זה גם טוב.

מצד,

אם יגיע לשם, יהיה לבוד.

אבל זה נקרא גוד אסיק ולבוד, אומרים שתי הלכות.

הרביעי עקוויגיה.

הרביעי עקוויגיה. גוד אסיק ולבוד. זה צריך לעיין תשובת רביעי עקוויגיה סימנית ב'.

עוד לא הספקתי ללמוד אותה עכשיו.

אז אנחנו

עכשיו אומר

אם תלה מחיצה,

תלה מחיצה שגובה ארבעה ומשהו,

ושם אותה

קרוב לרצפה בפחות

משלושה טפחים,

וקרוב לגב בפחות משלושה טפחים. זה סוכה קטנה.

זה כשר.

כי אומרים שני לבוד.

אומרים לבוד מלמטה ולבוד מלמעלה, וזה קשר.

כיוון שיש ארבעה במשהו.

אתה מעמיד את זה קצת פחות

משלושה טפחים על הרצפה.

אז יש לבוד ויש כאן שבעה.

זה עוד לא טוב.

אבל למעלה גם

יש לבוד.

אז אומרים שני לבוד גם אומרים.

ולכן המחיצה כשרה.

זהו, אני גומר כאן.

יש מניין.

רבי חנניה בן-הקשה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכאות ישראל ובכך חיבלם תרומות זו שנאמרו נחמץ ומן צדקו אבי תרומה תרומות.

ניתן להשיג את הספרים של הרב טולידנו אוטיאור,

ספר אלדד ואמונה ב-20 שקלים בלבד

וסקולה סט על

11 חלקים על פסחים ועל שבת ועל הש״ס ב-350 שקל לטלפון 054-850-0936

לבקש את מרדכי.

רבי חנניה בן-הקשה