הלכות ספירת העומר | הרב אמנון יצחק

הלכות ספירת העומר- הרב מרדכי אליהו זצ"ל

כתוב בתורה: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה".

קיבלו רבותינו זכרונם לברכה שהשבת האמורה כאן הוא יום טוב שגם הוא נקרא בתורה "שבת". והוא יום טוב הראשון של פסח. אז מיד ביום טוב ראשון  של פסח במוצאי יום טוב מתחילים לספור ספירת העומר עד גמר שבעה שבועות.

הזוהר הקדוש הפליג מאוד בחשיבות ספירת העומר, וזה לשונו: "כל ברנש דלא מנה חשבונה דע אינון שבע שבתות תמימות למיזכי לדחיותא דע לא יקרתי טהור ולאו בכלל דטהור הוא. ולאו הוא כדאי למהביל לחולקה באורייתא".

התרגום: כל אדם שלא מונע חשבון זה אותם שבע שבתות תמימות לזכות לטהרה זו, לא נקרא טהור.ולא בכללו של טהור הוא ולא כדאי הוא שיהיה לו חלק בתורה.

יש אומרים שחצי שעה לפני ספירת העומר, היינו חצי שעה קודם השקיעה, אסור לאכול ארוחה קבועה ורק אכילת ארעי של פחות מכביצה פת מותרת. ואם התחיל לאכול יש אומרים שבהגיע זמן חייב להפסיק ולברך ולספור. ויש אומרים שאינו חייב להפסיק. וטוב לברך ולספור ואח"כ להמשיך ולאכול.

מותר לכתחילה לטעום פירות וכדומה לפני ספירת העומר.

נוהגים לומר "לשם ייחוד" לפני ספירת העומר.

וצריך לשים לב ביום האחרון של ספירת העומר של לומר את הפסוק :"וספרתם לכם שבע שבתות תמימות תהיינה". ואף אם אמר יכול לספור עם ברכה ואין בכך כלום.

מצוה על כל אחד ואחד לספור לעצמו ככתוב בתורה: "וספרתם לכם". אומנם בדיעבד אם כיון לצאת בברכה ובספירה של מישהו אחר והמברך כיוון להוציאו, יצא ידי חובה.

התימנים נוהגים שהחזן סופר וכולם אומרים רק את הספירה בלי הברכה. זאת אומרת הוא מברך, אומר את הספירה איתם ביחד והם לא חוזרים על הברכה.

צריך לברך ולספור מעומד ובדיעבד אם ספר בישיבה, בדיעבד, יצא. זקן או חולה שקשה להם לעמוד, יכול  לספור לכתחילה בישיבה.

לכתחילה שיברך צריך לדעת על מה הוא מברך. דהיינו, שידע כמה ימים הוא בספירה. ובדיעבד אם לא ידע ופתח וברך על דעת שיספור כמו שישמע מחברו, יצא. אבל לכתחילה לא עושים כן, צריך לברר קודם כל מה הספירה. וזה ששואל אותו יאמר לו אתמול היה כך וכך ולא יאמר היום, כי אז הוא יצא בספירה בלי ברכה. תכף נעמוד על זה.

מהכל מקום בדיעבד אם הוא פתח בברכה ולא ידע מה סופרים וסמך שישמע מחברו, בדיעבד הוא יצא. אבל מי רוצה להיות יהודי בדיעבד, כולם רוצים להיות יהודים לכתחילה , לא? אז לכן יברר מקודם.

המצוה היא דרך לספור תכף בתחילת הלילה אחר צאת הכוכבים. ולכן יברך אדם מיד שיזכור ולא ידחה את הספירה. מדובר באדם שלא מתפלל קבוע תפילת ערבית בזמנה, בצאת כוכבים שאחריה כולם נוהגים לברך, אלא הוא היה פתאום הגיע, היה בדרכים, היה באיזה טיול, עכשיו חול המועד אנשים מטיילים, לא יושבים ללמוד כמו שצריך וכו', ואז הוא בדרך ונזכר אחרי צאת הכוכבים, אז מיד שיזכור לא ידחה את הספירה. בדיעבד יכול, שוב פעם אנחנו לא יהודים שלא בדיעבד, בדיעבד יכול לספור עם ברכה כל הלילה עד עלות השחר.

אם קרה ואיתרע, והוא לא זכר עד שנזכר ועדיין לילה עד עלות השחר הוא יכול לברך ולספור.

אפשר לספור גם לפני תפילת ערבית. זאת אומרת, הוא עוד לא התפלל ערבית, אבל כבר עבר צאת הכוכבים, אז יכול לספור גם לפני התפילה. אבל יש מקפידים לספור דווקא אחרי התפילה. אבל אם הוא חושש שישכח, יכול לספור גם לפניה, בשביל שלא יפסיד את הספירה אח"כ.

יש הנוהגים לספור אחרי קדיש "תתקבל" של לאחר עמידה של ערבית. ומנהג הספרדים בירושלים לספור אחרי "עלינו לשבח".

יש כאלה שרוצים להקדים יותר כדי שיהיה שבע שבתות תמימות שיהיה שלמות של כל הלילות והספירה תהיה בהתחלה.

במוצאי שבת ויום טוב, סופרים ספירת העומר קודם ההבדלה. כדי לאחר את יציאת השבת.

היינו אומרים תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם. מה תדיר? הבדלה. אז היינו צריכים להגיד קודם הבדלה. אבל אומרים דווקא ספירת העומר קודם כדי לאחר את יציאת השבת.

צאת הכוכבים בא"י הוא שלש ועשרה וחצי דקות אחרי השקיעה, אך ראוי להחמיר ולספור בצאת הכוכבים ממש, שהוא ודאי לילה. וזה כעשרים וחמש דקות אחר השקיעה.

ובמקומות אחרים בעולם צריך להסתכל לפי לוח הזמנים של מקומם.

יש ספרדים שנוהגים לספור בשחרית את ספירת העומר בלי ברכה. זאת אומרת, כמו עכשיו ביום, אחרי תפילת שחרית, הם אומרים "היום שלושה ימים לעומר". וככה הם זוכרים ומזכירים ולא שוכחים ולא גורמים לאחרים שלא ספרו שישכחו. ככה הם מזכירם להם גם שהספירה היא היום כך וכך, למי ששכח.

נהגו שהשליח ציבור מברך תחילה וספור ואח"כ יברכו הקהל. וצריך שיכוונו הקהל לא לצאת ידי חובה בברכת השליח ציבור. כי אם בטעות הם התכוונו לצאת בברכתו, אז אסור להם לברך עוד פעם, כי הם יצאו בברכה. לא מברכים  פעמים על מצות הספירה.

יש עדות שנהגו שהשליח ציבור מברך וסופר אחרי הציבור. בכדי שלא יסתפק להם שמא מוציא השליח הציבור את הקהל לידי חובה.

זאת אומרת, יש מקומות כנראה שלא סמכו על הציבור שהוא ידע בדיוק מה הדין ומה ההלכה, אז השליח ציבור ספר אחרי, דהיינו, ברך ספר אחרי הציבור, ואז ממילא לא יהיה ספק שהם יצאו ידי חובה בברכה שלו וספירה שלו. ויש עדות על זה, כך מובא בכף החיים.

מי שאינו יכול לברך בגלל ששכח לספור יום אחד, הרי מי ששכח לספור יום אחד לגמרי, אז הוא לא יוכל יותר לברך. מה הוא עושה? לספור הוא חייב, אבל לברך הוא לא יכול יותר. הוא הפסיד. אז יכוון לצאת ידי חובתו בברכת השליח ציבור. זה בתנאי שהוא יודע שהשליח ציבור מכוון להוציא. אם לא, שיגש אליו לפני ויגיד לו: "בבקשה תכוון להוציא" או יאמר לחברו שלידו תברך ותוציא אותי ידי חובה בברכה. וטוב שתמיד יכוון השליח ציבור בפירוש להוציא בברכתו ידי חובה רק את מי שלא יכול לברך.

טוב לכוון אחר הספירה בכל לילה, בתיבה אחת ממזמור "למנצח בנגינות אלוקים יחוננו". וכן לכוון לאות אחת מפסוק "ישמחו וירננו" ולאות אחת מתפילת  "אנא בכח". גם יכוון לספירה של אותו לילה ולפי זה יוצא שיכוון בלילה ראשון לאות יו"ד של "ישמחו", לאות אל"ף של "אנא בכח", לתיבת "אלוקים" של המזמור, ולספירת החסד שבחסד. יש כאלה נוהגים כך.

לילה השני יכוון לאות "שין" של "ושימחו", לאות בי"ת של "אנא בכח", לתיבת "ויחוננו" של המזמור ולספירת גבורה שבחסד.

זה מופיע בהגדת "אורח החיים" עמוד רז, סעיף ו', ו"בכף החיים", סימן תפ"ת, סעיף קטן ח'.

לאחר הספירה יאמר "הרחמן הוא יחזיר עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימנו ונאמר אמן", ויאמר "אנא בכח" כולו וכן "ומנצח בנגינות" כולו וטוב לומר זאת בצורת המנורה.

מי ששכח כל הלילה ולא ספר- יספור במשך היום לפני השקיעה בלי ברכה. בלילה עם ברכה, ביום כבר בלי ברכה. ויש אומרים עד אחרי בין השמשות. אפילו אם התפלל כבר ערבית. ובלילות שאח"כ יספור בברכה. זאת אומרת אם הוא לא פספס את הספירה עצמה, אפילו שהוא ברך ביום בלי ברכה, זה נקרא שהוא לא הפסיד את הספירה. הוא הפסיד את הברכה של אותו יום, אבל את הספירה, הרצף הספירה, הוא לא פספס לכן מכאן ולהבא הוא יכול לברך על הספירה בכל לילה כרגיל.

אבל אם שכח גם כל היום ולא ספר בכלל, זאת אמרת, עבר הלילה ועבר היום והוא לא ספר, אח"כ יספור בכל הלילות בלי ברכה.    

אם נזכר אחרי השקיעה, לפני צאת הכוכבים, כמו שאמרנו זה שלוש עשרה וחצי דקות פה, אז יספור מיד בלי ברכה.

ועכשיו יש מחלוקת: האם בעקבות זה הוא יכול לספור בשאר הימים עם ברכה או לא? נוהגים להקל בזה ויכול לספור בשאר הימים עם ברכה. זאת אומרת, אם הוא תפס את הספירה לפני צאת הכוכבים, אחרי שקיעת החמה ואפילו שכבר התפלל ערבית. אז זה מחלוקת והוא אומר שנוהגים להקל בזה לספור בשאר הימים עם ברכה. ועיין "כף החיים" שם, סימן קטן פ"ג.

אם שכח לספור פעם אחת בלילה וביום, אינו יכול לספור בברכה. אומנם הוא חייב לספור בלי ברכה. אז מה יעשה? טוב יעשה אם ישמע את הברכה מחברו שיכוון להוציא אותו ידי חובה או משליח ציבור כמוש אמרנו שהוא מכוון להוציא. אבל אם אין מי שיכוון להוציאו, יברך ללא שם ומלכות, כמובן יגיד את הספירה אבל יברך ללא שם ומלכות, יהרהר שם ומלכות בלבו. זאת אומרת הוא יכול להגיד ברכה בלי שם ומלכות, אבל את השם והמלכות מלך יגיד בלבו, זאת אומרת, לא ישמעו מפיו את השם והמלכות.

אפ טעה ומנה בלילה אחד מספר אחר, במקום להיגד "היום שלושה" הוא אמר "היום ארבעה", והיום שלושה, הוא אמר שניים. אם טעה ומנה בלילה מספר אחר, אם נזכר במשך הלילה יספור כראוי עם ברכה. אז יחזור לברך ולספור כראוי. התברר לו שהוא בכלל טעה. ואם נזכר במשך היום, יספור כראוי בלי ברכה. ולמחרת יספור עם כולם עם ברכה.

אומנם אם לא נזכר עד הלילה שאחריו, נשאר עם הטעות וספר טעות, אינו יכול לספור עם ברכה. והדין שלו כמי שלא ספר בכלל. אם הוא טעה תכף נראה מה קורה אם הוא טעה ותכף תיקן, תכך נראה.

הטועה בספירת העומר בספירת השבועות ואת מספר הימים מנוי כראוי- יכול להמשיך ולספור מכאן ולהבא בברכה. זאת אומרת, הוא אמר "היום אחד ועשרים יום לעומר שהם שני שבועות". הוא טעה בשבועות, אבל הוא אמר את הימים נכון, אז אם הוא טעה בשבועות הוא לא הפסיד, כי את הימים הוא אמר נכון.

מי ששכח לספור את העומר בליל ל"ג בעומר, שכח לספור את העומר, התלהב, הולכים להדליק מדורות וזה... שכח. אבל הזכיר בשיחה עם חבריו היום ל"ג בעומר. יוכל לספור אח"כ בברכה על סמך זה. אפילו שלא אומרים בראשי תיבות את הימים, אמר "היום ל"ג בעומר", יוכל לספור אח"כ בברכה על סמך זה.

יש נוהגים להזכיר את העומר במכתבים. יש קהילות שהיו עושים ככה וכותבים בראש המכתב היום כך וכך לעומר. ויש כותבים היום כך וכך למטמונים, מטמונים זה למ"ט שמונים אותם, הימים, מ"ט ימים שמונים. אז כותבים למטמונים. כאילו זה מטמון. היום כך וכך למטמונים. אם כתב כן במכתב ושכח באותו יום לספור, יש אומרים שיוכל להמשיך ולספור בברכה. בגלל שהוא הזכיר את זה בכתיבה. עיין כף החיים תפ"ת סימן קטן פ"ד.            

אם ספר ולא בירך, יצא ידי חובה. הברכות לא מעכבות והוא יצא ידי חובה. הוא הפסיד ברכה, אבל הוא יצא ידי חובה. לכן אם שאלו אותו בין השמשות או אח"כ "כמה מונים היום?", אז יאמר לו: "אתמול היה כך וכך". שאם יאמר לו כמה מונים היום, אינו רשאי לברך אותו היום על הספירה. ויספור בלא ברכה, כי הוא כבר אמר את הספירה. אז לכן אותו יום, אותו לילה הוא יספור כבר בלא ברכה כי הוא אמר אחרי השקיעה. ואם זה אחרי זה עוד יותר שאלו אותו ואמר "היום הספירה היא כך וכך", אז הוא כבר לא יכול לברך כי הוא אמר את הספירה.

אם אמר לשואל ימים או שבועות, כגון: ביום השביעי אמר לו "היום שבוע אחד" הוא לא אמר לו "היום שבעה ימים לעומר שהם שבוע אחד". הוא רק אמר לו "היום שבוע אחד", אינו יכול לחזור ולספור באותו ערב עם ברכה. ויספור בלי ברכה. ויש מחמירים רק מבין השמשות.

אומנם לכתחילה יש להיזהר מפלג המנחה, אך אם אמר לחברו לפני הפלג המנחה יכול להמשיך לספור בברכה. כי מפלג המנחה לרבי יהודה זה כבר הגיע זמן, אז לכן לא אומרים ליזהר שבתוך פלג המנחה.

יש אומרים דווקא מאחרי השמשות והלאה, ויש אומרים אפילו מפלג המנחה ולכן מלפני פלג המנחה זה בסדר, אם אמר אפילו את מה שיהיה היום בלילה, אבל אם נכנס לספק הזה שהוא כבר אמר את זה או מפלג או מאחרי השמשות, אז הוא יספור בלי ברכה, כי הוא הזכיר את הספירה. ואפילו אם אמר, אמרנו רק שבוע או ימים.

יש מקלים שאם לא אמר לו "היום כך וכך" זאת אומרת "היום שבעה ימים לעומר", אם הוא לא אמר את הלשון "היום" כך וכך, אז יכול לחזור ולספור בברכה. זה מקלים.

ויש מקלים עוד יותר שאפילו אמר "היום" כך וכך, אבל לא התכוון לספור, רק בשביל להגי דלו, יכול לספור באותו ערב בברכה.

הכי טוב להיזהר מאוד ולא להגיד שום דבר, לחשוב, להיות מרוכז, לא לפלוט, לא לקפוץ, לא להשוויץ אני יודע. להיות בריכוז!

ותמיד אם כדאי לזכור תמיד ששואלים אותך שאלה אל תגיד "היום" תגיד "אתמול". תמיד תגיד את האתמול. תגיד תמיד את האתמול. הכי קל, הכי טוב, אף פעם לא תסתבך. אתמול. אם לאחר שבירך, בירך ברכה על ספירת העומר, וספר בראשי תיבות, אמר "היום ג' ימים" ולא אמר "היום שלושה ימים לעומר", אינו צריך לחזור ולברך.

אומנם יחזור וימנה בלי ברכה. לברכה הוא לא חוזר עוד פעם, אבל למנייה הוא צריך למנות נכון ולומר "היום שלושה ימים". לא כמו שהוא אמר קודם "ג' ימים" אלא "היום שלושה ימים".

אז נגיד הוא בירך "ברוך אתה.. על ספירת העומר, היום ג' ימים לעומר", אמרו לו "הלו, לא אומרים ג',". אז הוא אומר: "היום שלושה ימים לעומר" בלי ברכה. כי לברך הוא בירך. ויחזור ויאמר וימנה בלא ברכה ויאמר נכון "היום שלושה ימים לעומר".

ואם לא חזר ומנה? אף עלפי כן יכול לספור בשאר הימים בברכה. כמו שאמרנו בדין של "היום ל"ג בעומר",  שנזכיר "היום ל"ג בעומר", אפילו שזה לא נכון להגיד ככה, כיוון שהוא הזכיר ולא אמר משהו אחר, ממשיך לספור אמרנו בברכה.

לכן יש להיזהר במיוחד בערב ל"ג בעומר שלא יזכיר ל"ג בעומר עד שיברך ויספור. כי אם הוא יזכיר "היום ל"ג בעומר" אפילו לא בשביל לספור, אז הוא נכנס לבעיה.

אם בירך על דעת לספור "ארבעה ימים". הוא ספר שהיום זה היום ארבעה ימים לעומר, ולאחר שבירך נזכר שצריך לספור "חמישה ימים", סופר "חמישה" ואינו צריך לברך שנית. זאת אומרת הוא אמר "ברוך אתה.. על ספירת העומר", ואח"כ הוא אמר "היום ארבעה ימים לעומר",  "היום חמישה ימי לעומר". אז אנו צריך לברך שנית, הוא רק אומר את המניין הנכון.

וכן אם טעה בספירה כגון שהיה צריך לומר "שישה ימים" ואמר "חמישה ימים", אם נזכר מיד, סופר כראוי ולא צריך לברך שנית. אבל אם הפסיק יותר מכדי דיבור, שזה "שלום עליך רבי", משך זמן כזה, בערך שלוש שיניות, צריך לברך שנית. כי הוא לא אמר ספירה נכונה. אז צריך לברך שנית ולספור נכון. זה אם הוא טע.

אם זה היה תוך כדי דיבור, הוא יכול לתקן בלי ברכה, כי הברכה עדיין קיימת לתוך כדי דיבור, שהוא מתקן מיד. אבל אם עבר זמן ש ל יותר מכדי דיבור וכיוון שהוא טעה ולא ספר כראוי, יצטרך לחזור ולברך שנית ולומר נכון את הספירה.

אם בעת הברכה ידע את היום הנכון והוא יודע שהיום יום ג', הכוונה היום יום שלישי, ובספירה אבל הוא טעה ונפלט לו "רביעי", ארבעה ימים לעומר", טעה, יש אומרים שאינו חוזר ומברך ויש חולקים. לכן יברך ללא שם ומלכות ורק יהרהר שם ומלכות בלבו ואח"כ יספור.

זאת אומרת יש אומרים כיוון שהוא התכוון ליום הנכון, רק טעה בלשונו ואמר את היום הלא נכון, אז הברכה חלה על כוונתו, לברך את היום נכון. אבל הוא נכשל בלשונו ואמר לא נכון, אז יש אומרים שאינו חוזר ומברך. רק מה, יגיד את היום הנכון. ויש חולקים: שצריך לחזור ולברך.

אז מה הפשרה בזה? יברך אבל בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו. וכמובן שאח"כ הוא יכול להמשיך לספור כרגיל.

מי שמסופק הוא נמצא עכשיו באיזה מקום, אין לו את מי לשאול, היום זה כבר לא בעיה, כי יש לך אפליקציות שאומרות לך את הכל ומזכירות לך כל יום ואתה יכול להיכנס לרב גוגל והוא יגיד לך מה היום בספירה והכל, אבל אבד לו גם הטלפון, אין לו אפשרות לשאול ואין לו כלום, מה עושה עכשיו אחד כזה? מי שמסופק מהו יום ספירה הנכון, ואין לו אפשרות לברר, לא יברך ויספור מספק, אסור לברך ולספור מספק. כיוון שאין שום משמעות לא יברך ויספור מספק, כיוון שאין שום משמעות לספירה מספק. שום משמעות אין לה.

ואם ספר בלא ברכה ונתברר לו למחרת שנכון ספר, אז הוא יכול להמשיך ולספור בברכה. כי הוא ספר נכון והברכה לא מעכבת ויש רצף לספירות, אז הכל בסדר, יכול להמשיך. וטוב לעשות כן. ואפילו ביום, ויאמר "היום כך וכך לעומר ויאמר שוב "היום כך וכך לעומר", ואם התברר שהיה אחד מהם נכון, יכול להמשיך לספור בברכה בשאר הלילות. כי הוא בספק, הוא לא יודע איזה יום היום. היום רביעי, חמישי, מה היום? הוא לא זוכר. אז הוא יגיד "היום חמישה יום לעומר", ואח"כ יאמר "היום שישה ימים לעומר", אם קלע  באחד משניהם במקום של ספק ואין לו איך לברר, אז הוא יצא לידי הספירה ויכול להמשיך בברכה בשאר הלילות.

נשים פטורות מספירת העומר. ועל פי הסוד אין להן לספור כלל. ומכל מקום, צריכות הנשים להיזהר מתספורת כמו אנשים. מותר להן להתאפר, מותר להן כל מיני דברים אחרים, להסיר שערות פה ושם, אבל תספורת הם כמו אנשים. תספורת.

ילדים- מצוה לחנך את הילדים הקטנים לספור ספירת העומר ויספרו בברכה ואם שכחו מלספור יום אחד ימשיכו לס]פור אבל בלי ברכה, כמו מבוגר.

קטן שהגדיל בתוך ימי הספירה, באמצע הספירה הוא נהיה בן 13 ימים ויום אחד, נעשה בר מצוה, לפני היותו בר מצוה הוא הקפיד לספור ספירת העומר מידי יום ביומו, מצות חינך והוא קיים, סופר בברכה כמו אבא שלו. הגדיל בתוך ימי הספירה, ימשיך לספור בברכה גם אחרי היותו בר מצוה.

אונן, לא עלינו, שמתו מוטל לפניו, פטור מכל המצוות שבתורה. אז מי שהיה אונן בלילה, לא יספור בלילה, אלא יספור בלא ברכה ביום אחר הקבורה. כי הוא אונן עד הקבורה. ואם קברהו לפני צאת הכוכבים וי שלו זמן עדיין לספור, הוא סופר בלי ברכה. ואח"כ הוא ממשיך כמובן בשאר הימים לספור בברכה.

אם הוא יודע שגם בשמך היום הוא ישאר אונן, כי קבעו את הקבורה בעוד יום וחצי, מחכים לאלה שיגעו מחו"ל, כמו הטעויות שעושים כולם, שלא יחסר פה ושם, דואגים לכבודו של הבן או האח או הדוד ובינתיים מלנים את המת וגורמים לו צער שאין כדוגמתו, לכן צריך להזדרז לקבור, אפילו לא יהיו כולם וכו', רק בתלמיד חכם גדול שזה כבודו וכו', יכולים לעכב כמה שפחות גם, בשביל כבודו וכבוד התורה וכו', אבל בסתם אחד כשר וכו', למהר לקוברו אפילו בלילה מיד כמה שאפשר. בכל אופן אם הוא יודע שגם במשך היום הוא ישאר אונן, אז יספור בלילה בלא ברכה ובשאר הלילות יספור בברכה. זאת אומרת, הספירה אין בעיה שהוא יספור, עם ברכה הוא מקיים מצוה, אז את המצוה עם הברכה, את הברכה לא יגיד בגלל שהוא אונן. גם אדם שהוא אונן שהוא אוכל ושותה הוא לא מברך, הוא אוכל, הוא שותה, אבל הוא לא מברך. גם לא מניח תפילין. רק עד אחרי הקבורה. הוא פטור מן המצוות. אז לכן אם הוא יודע שהקבורה לא תסתיים עד צאת הכוכבים של יום המחר, אז כבר בלילה הוא יכול לספור בלי ברכה. וישתדל לספור אחרי שמסר את מתו לאנשי החברה קדישא. כי כל הדין של אונן זה שהוא טרוד במת. לדאוד למת, סידורי הקבורה והכל, אבל ברגע שהא מסר לחברה קדישא, אז הוא כבר מיושב בדעתו, כי הוא ידוע שיש שמטפלים בו עד הסוף. ואם אתם רוצים לעיין אז זה במשנה הברורה בביאור הלכה סימן תפ"ת, דיבור המתחיל בלא ברכה שפסק כן, והוסיף שאם לא ספר לילה ויום, לא ספר, לא שמע את ההלכה הזאת, היה אונן ולא ספק, יספור מאותו יום כבר בלי ברכה. אפילו שהוא היה אונן והיה פטור מספירת העומר, כיון שעבר עליו לילה ויום בלי ספירה, יותר לא יספור עם ברכה. יספור, אבל בלי ברכה.

בימי הספירה מתו תלמידי רבי עקיבא במשך 33 יום. לכן נוהגים בחלק מימים אלו קצת אבלות, אין נושאים נשים ואין מסתפרים בהם. הספרדים נוהגים כבית יוסף, נוהגים לא להסתפר או לישא אשה עד ל"ד בעומר בבוקר.

כמו כן, לא שומעים בימים אלו שירים בכלי נגינה או ברדיו. כמו הליצנים האלה שיש להם היתרים של שטותניקים ועוברים על הלכות.

רבנו האר"י זכרונו לחיי העולם הבא, נהג שלא נהג לגלח ראשו כל ימי הספירה עד ערב חג השבועות. ומפי מנהג האר"י זה, אפילו חתן ביום חתונתו לא יגלח בכל ימי העומר. למי שהולך לפי מנהג האר"י.

מנהג האשכנזים בא"י- לישא אשה ולהסתפר ביום ל"ג בעומר. בל"ג הם נושאים אשה ומסתפרים ביום ל"ג בעומר עצמו, ומראש חודש סיון והלאה. לא קודם ראש חודש אייר, לא בראש חודש אייר עצמו ולא בין ל"ג בעומר לבין ראש חודש סיון. זאת אמרת ביום ל"ג עצמו ומראש חודש סיון והלאה.

רובם נהגו להסתפר ביום ל"ג עצמו ולא בליל ל"ג. וגם נישואין עושים ביום ל"ג, ביום! ביום ל"ג בעומר ולא בליל ל"ג בעומר. אבל אם השעה דחוקה עושים תספורת וגם חתונה בליל ל"ג.

וכיום רבים מקלים להינשא בליל ל"ג, אבל כאמור לדעת הבית יוסף מרן אין להינשא אלא ל"ד עצמו ולא בלילה שלפניו.

יש אשכנזים שנהגו בזה להתיר תספורת ונישואין עד ראש חודש אייר. ומשם ועד שבועות אוסרים לבד מיום ל"ג עצמו. ויש מחמירים בשני ימי ראש חודש אייר שהם בכלל האיסור עד שלושת ימי ההגבלה, שה לפני השישי בסיון. זה מנהג האשכנזי.

נישואין-  גם אלמן הנושא אלמנה דינו כנזכר לעיל. אומנם מותר להחזיר גרושתו אפילו לפני ל"ג בעומר. זאת אומרת, יש קולא במחזיר גרושתו. באלמן שנושא אלמנה שאר הדינים נשארים אותו הדבר. אבל במחזיר גרושתו מותר אפילו לפני ל"ג. כף החיים שם.

שידוכים- מותר לעשות שידוכים ולעשות סעודה, רק לא ינגן בכלי נגינה . ולא ירבה בריקודים ומחולות. מותר קצת ריקודים , אבל לא ירבה ולא ינגן בכלי נגינה. לשיר מותר, אבל לא בכלי נגינה. לדעת המשנה הברורה לא יעשו ריקודים ומחולות כלל.

בר מצוה- מי שהגיע למצוות בימי הספירה, עולה לתורה ויכולים לעשות לו גם סעודת בר מצוה ולשיר לכבודו בפה, אבל לא בכלי נגינה. אתם שומעים? אפילו בר מצוה. וברדיו, חביבי מנגן ושר.

שירים- יש להיזהר שעד ל"ג בעומר שלא לשמוע שירים מהרדיו או מטייפ אפילו שהם שירי קודש.

תספורת- הספרדים נוהגים שלא להסתפר עד ליום ל"ד בעומר בבוקר. שאז פסקו מלמות. ויכולים להסתפר מיום ל"ד בבוקר עד שבועות.

מנהג האר"י זכרונו לחיי העולם הבא, לא להסתפר, כמוש אמרנו, עד ערב שבועות.   

לדעת הרמ"א- מותר להסתפר רק ביום ל"ג עצמו ולא בליל ל"ג. ו

המשנה ברורה הביא- מי שמקל להסתפר בליל ל"ג. 

אם חל יום ל"ג בעומר ביום שישי, אשכנזים מסתרים בו מפני כבוד השבת.

אם חל ל"ג בעומר במוצאי שבת, לדעת הבית יוסף אין להקל ולהסתפר ביום ו', ולדעת הרמ"א מותר.

אם אף עלפי שלפי האר"י אין להסתפר עד ערב שבועות, אם חל שבועות ביום א', יסתפרו ביום שישי שלפניו.

ברית מילה- הסנדק שתופס את התינוק בשעת מילה, המוהל ואבי הבן, מותרים על פי ההלכה להסתפר ולהתגלח ביום שלפני המילה, סמוך לערב, קודם ההליכה לבית הכנסת. אומנם מנהג האר"י זכרונו לברכה, שלא להסתפר כלל.

ציפורניים- מותר ליטול את הציפורניים בכל ימי העומר.

שהחיינו- בימים אלו שממעטים בהם בשמחה, יש נוהגים שאין מברכים "שהחיינו" לא על בגדים ולא על פירות. ויש שנוהגים לברך רק על פירות. ויש כאלה רק בשבת. ולמנהגים אלו מותר לקנות בגדים חדשים אבל ללבוש אותם אח"כ. ויש שאין נוהגים בחומרה זו כלל ומברכים "שהחיינו" על כל דבר, וכן נוהגים, אומר הרב.

מלאכה- נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה כל ימי הספירה משקיעת החמה עד לאחר ספירת העומר, שזו השעה שבה מתו תלמידי רבי עקיבא. ורמז לזה נאמר "שבע שבתות", מלשון "שבות", שבזמן הספירה, דהיינו משקיעת החמה ואילך, יש לשבות ממלאכה עד לאחר הספירה. ויש עוד טעמים נוספים לכן למה שובתים.

ויש נוהגים לאסור מלאכה כל הלילה. ולדעת הבן איש חיל- טוב גם לגברים להיזהר בכך. אומנם אין להיזהר בזה אלא לאחר ל"ג בלבד.