אין יצר הרע, אלא דמיון! [משל נפלא]

נלמד קטע קטן מהגמרא ונבאר פסוק בספר קהלת. קהלת ט', פסוקים י"ד, ט"ו.

"עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אותה. ובנה עליה מצודים גדולים ומצא בה איש מסכן חכם ומילט הוא בחוכמתו". ואדם לא זכר את איש המסכן ההוא".

זה פסוק, שלמה המלך אומר את הפסוק. אם שלמה המלך אומר פסוק, זה חוכמה גדולה. וזה משלי. משלי שלמה בן דוד.

דורשת הגמרא בנדרים ל"ב: "עיר קטנה" זה הגוף. גוף האדם. עיר, זה ממש עיר. יש פה הכל, מה זה, צינורות, יש תעלות, עובר דם, נוזל, חמצן, הכל. יש בוחנות, מנועים, הכל. מנופים.עיר. עיר שלמה! עיר קטנה זה הגוף. "והאנשים בה מעט", אלו האיברים. יש לאדם איברים? כן. רמ"ח איברים. מעט. רמ"ח אברים. "ובא אליה מלך גדול וסבב אותה", את העיר, את גוף האדם ואבריו, בא מלך גדול וסבב אותה. מי זה המלך הגדול? זה יצר הרע. יצר הרע בא וסבב את הגוף הזה עם כל האיברים.

"ובנה עליה מצודים וחרמים"- אלו העוונות. הוא השקיע בגוף וזה הרבה המלך הזה, היצר הרע, שאדם יעשה הרבה עוונות. "ומצא בה איש מסכן חכם", אבל בתוך העיר הזו נמצא "איש מסכן חכם". מי זה? יצר הטוב. יש בתוך העיר הזאת יש גם אחד כזה שקוראים לו יצר הטוב. יש. "ומילט הוא את העיר בחוכמתו"- איך הוא מילא את העיר בחוכמתו? זאת תשובה ומעשים טובים. הוא יעץ לגוף, לעיר, תשמעו תחזור בתשובה, תעשו מעשים טובים, ואני ממלאת אותכם מהיצר הרע שהוא המלך הגדול שהקיף אותכם במצודים וחרמים.

"ואיש לא זכר"- את האיש המסכן ההוא. מתי? מתי איש לא זכר את האיש המסכן ההוא? בשעה שהיצר הרע פועל, עובד, אין מי שמזכיר את היצר הטוב. אין! המלך הגדול שסבב את העיר יש לו כוחות להשכיח גם שיש לך חכם בתוך העיר, שהוא יצר הטוב. שיכול לחלץ אותך ולהציל אותך מפניו. אומר רבי יענקל'ה: מה נאמר כאן? אז הוא אומר: נתבונן במשל עיר קטנה, אנשים מעט, מלך גדול בא ומטיל עליה מצור, נו, מה הסיכויים? קלושים. הולך המלך הגדול ובונה עליה מצודים גדולים, מה הסיכויים? אפסיים.

אבל הנה מתגורר בה איש קטן, איש מסכן וחכם וממלא את העיר. איך? איך הוא עושה את זה? בחוכמתו! לא טנקים, לא מטוסים, לא מלטים, לא סייבר. שום דבר! בחוכמתו. לא מובן. הרי החכם בעצמו כלוא בעיר והשונא מסביב צר על העיר והוא בנה עליה מצודים גדולים. אז מה בכח החוכמה לעשות? איך הוא יכול להרוס את המצודים? איך הוא יכול לפרוץ את המצור כתוצאה מחוכמתו? נו, איך הו איכול? אתם יכולים להגיד לי איך הוא יכול? מישהו מהקהל: להעיר. להעיר את מי? אבל היצר מסביב עם מצודים וחרמים. אבל יש מצודים וחרמים.

האדם מרגיש שהוא לא יכול, אומר: ''תשמע, יש לי יצר הרע, יש לי יצר הרע, תאמין לי שאני רוצה, ואני זה... ואני משתדל, והנה ניסתי והבטחתי לעצמי, ואפילו הרמתי יד ונשבעתי והכל ואני רוצה, אבל אני לא יכול, לא יכול לזוז.."

מישהו מהקהל: הכל חלום.

הכל חלום, אתה אומר.

לרבי לב חסמן, זצ"ל, היה משל נפלא: פעם אחד כפרי שמע על הפלאות של המטרופולין. עיר הבירה שמה יש קניונים, יש שמה דברים משהו לא ראה מימי חייו. כפרי, מה יש לו? שום דבר. יש לו תבן וכמה פרות, לול וזה. מה הוא ראה? אפילו מכולת אין. כלום. לא ראה שום דבר. הוא שמע את הפלאות של העיר הגדולה, חסך פרוטה לפרוטה, לבש בגדי חג ונסע לתייר במטרופולין. פעם ראשונה בחייו. והעגלה הגיעה למחוז חפצו.

העגלון אמר לו: "אני חוזר עוד שש שעות. אז תיקח בחשבון יש לך שש שעות".

והוא הולך מסוחרר ברחובות הרחבים, הסלולים. אצלו הכל זה חול. נושא את המבט אל על, סוקר בתים גבוהים, מסתכל למעלה, לא ראה דברים כאלה בימיו. רואה המונים הולכים וחולפים, הלוך ושוב, הלוך ושוב. מה זה! לא ראה בחיים שלו כמויות של אנשים כאלה. עוטפים אותו, נוזפים בו. הוא מבקש קצת התחשבות, זה פעם ראשונה. למה הוא עומד וזה ומפריע לאנשים ללכת. והוא מתפעל. והוא נסחף עם נהר האדם הזורם, פתאום הוא רואה שדרה רחבה וכיכר עם מזרקה. ורואה שפע ססגוני בחנויות ראווה. כל מה שהוא שמע על המטר פולים מחוויר לעומת המציאות.

כשהוא יחזור לכפר מה יהיה לו לספר! מה הוא ראה! ואיזה כבוד הוא ינחל כשהוא יספר להם. לא יאמינו! לא יאמינו בכפר מה שהוא ראה. מי שמע על קרונות בלי סוסים? הוא קורא לזה קרון בלי סוס. אורות! הוא רואה אורות. אורות. בלי פתילות ושמנים. מי ראה דבר כזה?! הכל הזוי! הכל הזוי! הוא לא מאמין! נכנס לקניון ענק,

והוא אומר למוכר במבוכה: "תראה, אני מהכפר, אני עוד מעט צריך לחזור. אם אני אספר להם מה אני ראיתי, לא יאמינו לי. יש לך משהו להציע לי שאני אוכל להפעים ולהרעיש את ליבם של הכפריים? תן לי איזה משהו שאני אבוא, אני אראה להם את זה יגידו וואו!!".

"כמה כסף יש לך?",

"הרבה, חסכתי הרבה. 20 שקלים".

20 שקלים. מושגים של בן כפר.

אמר לו: "אצלכם בטח בכפר אין חשמל."

שואל אותו: "חשמל? מה זה חשמל?".

הוא אומר לו: "במה אתם מאירים את הבתים?".

עד מעט הוא ישאל מה זה בית... כי יש שם בקתות.

אומר: "יש לנו עששיות של נפט".

נו, לפחות זה. אמר לו: "אתה יודע מה? אני אתן לך בעשה שקלים פנס כיס". פנס כיס.

"כולל הסוללה?".

כולל הסוללה באותו מחיר. "אני אכניס לך אותה לבפנים והנה, אתה רואה? אתה לוחץ פה, זה מאיר. אתה לוחץ למטה, זה כבה". זהו.

איך הוא היה מבסוט! לקח את זה ולחץ והתפעל וכיבה וזה. שואלת! לא ראה דבר כזה בימי חייו. יגיע בלילה בכפר והוא יוצא את הפנס, הוא ישים אותו על השולחן כלפי מעלה וידליק! וכל הבית יאיר. היחידי בכפר. נו, דימה לשמוע קריאות הפעלות, מלמולי הערכה, שילם ויצא מבסוט. זהו. מה השעה? עוד שעתיים יש. המשיך ללכת. ראה ביתן צבעוני בחזית, כרזת ענק מוקפת בנורות מהבהבות. תור של אנשים מסתרך בחוץ.

והוא שאל: "מה זה פה?".

אמרו לו: "מקרינים כאן הצגה על פלאי היער".

מה זה מקרינים? מצמיחים קרניים?

צחקו: "מאיפה נחת?". "או! הבנו. הבנו".

אמרו לו: "היית בעיר ולא ביקרת בהצגה, כאילו לא היית".

אי אפשר להיות בעיר בלי הצגה.

דרך אגב, למי שלא יודע את כל הקלקול בעולם מלפני 200,250 שנה, מי שהפך את העולם שהיה מתורבת, מעולם שהיה שמרני, מי שהפך את זה, זה ההצגות והמחזות. זה מה שקלקל את כל העיר. ושמה שמו גברים ונשים ביחד, וקיצרו את הבגדים ועשו תפאורה, ושינו ופה , וכל מי שיצא מההצגה, רצה להדמות לשחקנים, וככה העולם מדרדר והגיע לאן שהוא בשפל המדרגה. הכל התחיל עם הצגות ומחזות. עוד לא היה סרטים. רק תיאטרונים. זהו. ככה התחיל העולם.

נו, אז הוא שאל: "כמה זה עולה".

אמרו לו: "עשרה שקלים".

בדיוק! סוגר את העשרים שקלים שהוא חסך. יופי!

"כמה זמן זה אורך?". אמרו לו: "שעה וחצי. בעוד עשר דקות זה מתחיל".

אמר: יופי! אני בזמן, אספיק לראות ולחזור לעגלון.

נבלע באולם החשוך. ישב והמתין. סקרן מה יראה. לפחות תרועה של חצוצרות, המסך הענק הורם, מלבן גדול התגלה מהמסך, ואז התעורר המלבן לחיים. פתאום הוא רואה צמחייה עבותה, ירוקה, בוהקת ועזה, ממנה מתרומם ראש צהבהב ועטוי רעמה, אריה ענק במסך. איזה מפחיד! והוא ממצמץ את העיניים ופוער לו ענק משובץ במלתעות טרף. ומפריח שאגה מקפיאת דם. וואו! וואו! איזה פלאי הכרך. ואז הכתה בה ההכרה. אם זה חי כל כך בחושך, אם ככה בחושך רואים כל כך ברור את האריה ואת היער ואת הכל, איזה יופי זה יהיה בטח עם הפנס.

הוציא את הפנס וכיוון אותו למסך ולחץ על המתג. אלומת האור נשלחה ואז כל המסך היטשטש, ואז ראו בסף הכל יריעת בד חיוורת.

ומכל עבר נשמעו קולות נרגזים. "כבה את הפנס! כבה את האור, לא רואים כלום". לא רואים כלום.

התנצל: "רציתי לראות יותר טוב".

והשיבו לו: "אתה לא מבין? כאן רואים רק בחושך".

כאן רואים רק בחושך. אתם נמצאים בהצגה רבותיי. אתה רואים בחושך. כאן רואים רק בחושך. אם היה לכם את הפנס ואת האור של התורה, הייתם רואים שאין פה כלום בעצם. הכל דמיונות. הכל דמיונות. הכל חאריט באריט! אין כלום! שום דבר! הכל כלום! הכל כלום!

זה מה שאמר לייב חסמן. "עיר קטנה" זה האדם. "ובא אליה מלך גדול וסבב אותה", זה יצר הרע. "ובנה עליה מצודים וחרמים", אז אין לה סיכויים. אבל מצא בה איש מסכן וחכם, זה יצא הטוב ומילא את העיר. איך? בחוכמתו. מה הייתה חוכמה שלו? חוכמה שלו הייתה אור. אור. והוא מגלה לנו שאין יצר הרע, אלא דמיון. אין כאן לא מצור ולא מצוד ולא מציאות ולא פיתוי, הכל תפאורה שקרית. הכל תפאורה שקרית. רבותיי, תקשיבו טוב מה נאמר פה. הרי אם בא מלך גדול והקיף את העיר והעמיד חיילות רבים ועשה חומות ומצודים וחרמים, כזה ענק? כזה גדול? אז למה הוא לא נכנס? למה הוא לא כובש את העיר? למה הוא עומד במצור? כי זה רק דמיון. זה תפאורה.

ומי שיודע להאיר ולהראות "בוא הנה, אין פה כלום". אין פה כלום, אז אין פה כלום. באמת אין פה כלום. אחרת היה לו כח. אבל אתה מהדמיון מפחד. אתה מפחד מהדמיון. הנה תראו יש אנשים יושבים בסרט, הם יודעים זה סרט, וכשפתאום הם שומעים איזה משהו אז הם חושבים... (וצועקים), הם נבהלים. לא הבנתי, למה אתה קופץ? אתה יודע שזה סרט. זה כלום, אין פה כלום. זה סתם. אם היו מפסיקים עכשיו את החשמל, היית רואה שכלום, אתה יושב ולא קרה כלום. לא היה פה כלום. לא יהיה פה כלום. כלום! זה חתיכת בד, אין בה כלום. מה אתה נבהל? מהדמיון. מהדמיון. אתה נבהל מהדמיון. מהדמיון.