אופן תיקון האדם | ר' עקיבא בן דוד

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב,

בשם השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

תודה רבה להרב.

תודה על ההזדמנות.

לילוי נשמת,

השיעור הזה בעזרת השם יתברך,

לילוי נשמת רומיה,

בת סאלם,

מורי יחיא

בן עווד.

לילוי נשמתו

עליק בן יעקב.

פרשת השבוע בעזרת השם תזריע.

כתוב ככה, וידבר אדוני אל משה לאמור,

דבר

אל בני ישראל לאמור,

אישה כי תזריע ויעלדה זכר וטמאה,

שבעת ימים

כימי נידה דבותה תטמא.

שומעים, כן?

אז הפרשה הזאת מדברת בעצם על השם יתברך ציווה את משה רבנו

שיצווה את בני ישראל

שאישה בעצם יולדת היא כנידה

שבעת ימים.

זאת אומרת, אישה שתילד זכר,

אז יש לה כנידה, היא תהיה כנידה טמאה

שבעת ימים.

אז כתוב ככה,

וחוכמת המצפון אומר

מה זה אישה כי תזריע?

למה הפרשה הזאת בעצם

פרשה זאת נאמרה רק לאחר שנאמרו דיני יתומה וטהרה בהימת וחיה ועוף?

זאת אומרת, בפרשת השמינית

שנמנו בעלי החיים הטהורים והטמאים לאכילה.

ומה הטעם

לא הקדימה התורה דיני טומאת וטהרה של האדם.

תחילה.

לכאורה אנחנו צריכים לדעת מה טומאת

וטהרה של האדם

לפני הבהמות.

אז למה אנחנו צריכים בעצם לדעת את הטומאה

וטהרה של הבהמות קודם כול, ואחר כך את הטומאת וטהרה של האדם?

נכון, אני צריך לתקן קודם כול, כביכול לדעת על עצמי,

ואחר כך על הבהמות.

אז אומר,

אמר רבי

שמלי שמלי

כשם שיצירתו של האדם הייתה אחר יצירתם של כל בהמה,

חיה ועוף במעשה בראשית,

שתחילה נבראו

העופות והבהמות והחיות, ובריאת האדם הייתה באחרונה.

כך תורתו של האדם נתפרשה אחר תורת בהמה, חיה ועוף.

אז אנחנו אומרים, כשם שבמעשה בראשית

נתפשה בהתחלה, מי נברא?

חיה, עופות וכו'.

ואחר כך

בעצם האדם.

אז כשם ששמה נבראה ככה, גם פה תורת האדם אחרי תורת הבהמה והחיה ועוף.

אז אומר פה חוכמת המצפון

ואדם נברא אחרון במעשה בראשית,

עולם נשמתו קדמה לבריאת

לבערות כדאיתא במדרש.

הנשמה של הבן האדם היא נבראה

לפני הגוף.

כמו שכתוב שם במדרש.

והוא משום שהנשמה היא חשובה בפני עצמה.

הנשמה היא חשובה בפני עצמה.

כל יהודי ויהודי

שהוא נשמה והגוף הזה בעצם הוא טפל לנשמה.

אז בגלל זה הוא אומר.

והוא משום שהנשמה היא חשובה בפני עצמה.

אבל גוף צריך תיקון גדול בתורה ומצוות.

למה אומר לנו גוף צריך

תיקון דווקא בתורה ובמצוות?

למה צריך תורה ומצוות?

נכון, אולי משהו אחר.

אלא קראנו קצת בחובת הלוות

בשאר עבודת האלוהים,

שם בפרק נראה לי לשון שני,

ככה זכור לי,

אז שם הוא כותב למה בעצם צריך דווקא תיקון על ידי תורה ומצוות,

כי בעצם האדם הוא נברא מילדותו שהוא קטן,

הוא תמיד באכילה, שתייה,

תמיד הוא אוכל ושותה, ובעצם מידת התאווה שלו גודלת,

מתגברת על השכל.

שכל זה מה זה שכל?

שזה מזוכח קרוב לנשמה.

שכל זה הנשמה, זו הכוונה פה, כן?

אז בעצם, אז למה צריך בעצם תיקון גדול בתורה ומצוות?

כי התורה והמצוות

הן משהו חיצוני

לעזרה לגוף בעצם להשקיט את התאווה.

כמו שאדם עכשיו נתקע לאור פיז'ו,

ישנה או חדשה, לא משנה.

אז הוא לא מתניע מבפנים.

אז מה הוא צריך לעשות?

לקחת ארבעה אנשים

או שש, כל אחד והכוחות,

אז לדחוף אותו מבחוץ,

למה צריך?

לדחוף אותו, אולי אתה לבד, אולי קשה? לא, קשה, הוא יודע שזה קשה.

אז בגלל זה אומרת,

אבל גוף צריך תיקון גדול בתורה ומצוות.

בגלל זה צריך תורה ומצוות,

ורק אם תקנו כראוי.

אז נקלל הגוף גם עם הנשמה במעלה הראשונה שנבראה תחילה למעשה בראשית.

אז נבראה הנשמה. כמו אם האדם יתקן את טוב ואת הגוף

ויזכה אותו עם התורה והמצוות,

כי למה בהתחלה היה ילד,

כל הזמן היה אוכל, שותה, מלווה ומטייל וכו' וכו'.

חברים, דיבורים, כל מיני דברים.

אז בגלל זה, אם הוא יתקן כראוי

את הגוף

עם התורה והמצוות,

אז הנשמה במעלה הראשונה שנבראה תחילה למעשה בראשית.

כמו הנשמה, בעצם הגוף יהיה ביחד עם הנשמה שנבראו מתחילת,

לפני מעשה בראשית.

עולם למעשה רשעים גמורים

פירוד בין הנשמה לגוף.

אצל הרשעים זה פירוד בין הנשמה לגוף.

הם לא מכירים

בין התורה, בגלל זה זה פירוד אצלם.

ולפעמים גם מועסים מזה, כן?

ואז הגוף שלו על תיקונו עומד בפני עצמו ונמצא בשפל מדרגה.

וזה מה שאמרו במדרש.

אם זכה אדם, אומרים לו, אתה קודם למעשה בראשית.

אם אדם זכה, אז אומרים לו, אתה קודם למעשה בראשית.

לא בסנקציה.

ואם לאו, אומרים לו, יתוש קדמך,

שלול קדמך. מה זה שלול?

חבר אמר לי פה,

השם ישמור אותו,

ממש עושה פה מסירות נפש גדולה מאוד,

אני מתחזק ממנו ממש,

וקוראים לו מיכל סקריצקי.

אז הוא אמר לי,

שאלו, שלשול זה חילזון כזה.

מגיע, לא,

תועלת, חילזון זה,

לא יודע אם זה אותו דבר, אבל,

אה?

שלשול, ככה קוראים לו, ככה, לא שלשול.

כן, טוב.

טוב, מה שיהיה, בסדר?

אז הוא נברא בעצם לפני האדם,

בסדר?

אז אם הוא זכה,

אז הוא קדם למעשה בראשית.

אבל אם הוא לא זכה, אז אומרים לו, יתוש קדמך,

קדמך,

שלשול קדמך.

שערי הגוף, כשהוא אינו נחשב עם הנשמה,

היה האחרון למעשה בראשית.

עולם ל...

כאמרת רבי שמלאי,

כאן לאכול אינה מובנת.

למה לא מובנת? בשלמה, מה שנברא האדם באחרונה,

בא ללמד לנו על צורך לתקן את עצמו.

מובן הדבר למה שאמרנו במעשה בראשית, למה הוא קדם קודם כול,

למה הוא באחרונה נברא ואחר כך אחרי הבהמות,

כי זה בשביל הצורך התיקון.

בשביל צורך התיקון.

אבל איזה לימוד נוכל להוציא מזה שנתפשה תורת הבהמה מקודם ורק אחר כך תורת האדם.

עולם כאשר נעיין בה נעמוד על דבר נפלא,

דהקדמת הבהמה לאדם בסדר הבריאה.

מורה, אומנם הצורך לאדם לתקן את עצמו,

עולם

הקדמת התורת והבהמה לתורתו מורה על אופן תיקונו,

על אופן תיקונו, על איך לתקן אותו.

האדם נולד בכוחות שונים נוגדים

זה את זה,

וגם בכל מיני כוחות תמורים אשר קשה בכלל לעמוד על מציאותם והשפעתם.

וכבר העיר יודעת תעלומות,

עקוב הלב מכל ואנוש,

עקוב הלב מכל,

ואנוש הוא מידענו.

אז הוא אומר,

פה מה זה עקוב הלב?

עקוב הלב זה לב

ראיתי במצודות דוד,

עקוב הלב זה הכוונה, הלב

רמאי

לב מרמה

אז אומר פה המלבין,

עקוב הלב מכל

כל הציורים

הרעים

ומידות הרעות

עורבים על הלב שהוא כוח הממשלה אשר בנפש

ומעלים עליו ציורים רעים לכל עון ולכל חטאת

עוון ולכל חטאת

אז הלב בעצם,

ומעלים עליו

כל מיני ציורים רעים

ומידות רעות גם

ומה זה האנוש הוא?

הלב עצמו, לב

האנושי המוכן להתהפך בכל רגע ורגע לפי הציורים שימשלו אז בנפשו,

בנפש.

ככה הוא מפרש עמל בנט עקוב הלב ועוד רדק גם כותב

עקוב הלב לפיכך

דיבר בכוונת הלב

ואומר

כי הלב עקוב, עקוב יותר מכל דבר.

אני חשבתי עקוב גם,

הכוונה גם חלול, כאילו יש לו חלב בלב

נראה לי, לעניות דעתי, כן?

כלומר מרמה כי יוכל האדם לראות בפיו במעשיו טוב

ויהיה ליבו רע.

מה זה עקוב הלב?

הרדק הוא כותב

שהוא מרמה.

מרמה, מה זה אומר מרמה?

אדם יכול להראות בפיו

ולדבר דברים טובים ולהראות מעשים טובים

אבל בלב שלו

כולו רע.

כולו רע.

בגלל זה הוא כותב פה

מאוד קשה לאדם לשנות

ותמורים הם איזה מיני כוחות תמורים בתוך האדם.

ואם כן, איך אפשר שהאדם יתקן את עצמו אי פעם?

אז אם ככה כבר שמענו, ראינו בעצם

את המלבין ואת הרדק.

אז איך אפשר לבוא ולתקן את עצמו?

איך אפשר לבוא ולתקן את עצמו?

על כן רמזה התורה שהצד הראשון צריך להיות

הבנת תורת בהמה האמורה בפסוק

זאת תורת בהמה ואוף להבין בין הטמא ובין הטהור

ובין החיה הנאכלת

ובין החיה אשר לא תאכל.

ראשון וראשונה צריך לדעת את המציאות של הטהור והטמא. בהתחלה אנחנו בפסוקים רואים את המציאות, וצריכים לדעת את המציאות, את הטמא והטהור.

מה איזה בהמה טמאה?

איזה בהמה טהורה?

מה אנחנו יכולים לאכול? מה אנחנו לא יכולים לאכול? לראות במציאות עצמה.

שהבהמות הן חלוקים

ובעדם הם משמשים זה עם זה ברבוביה.

אבל בתוך האדם, בתוך המידות אצל האדם,

זה משמש אצלו בערבוביה.

לא יודעים עדיין איפה טוב ואיפה רע.

בערבוביה משמשים אצלו,

אבל זה לבד אינו מספיק.

שכבר נעדשו חכמים זיכרונם למלאכה, שכוונת הפסוק זה

הוא בין נשכת חציו של קנה לנשכת רובו.

אז מה הכוונה? אמרו דרשו חכמים זיכרונם למלאכה, הכוונת בפסוק

זה בא להראות לנו לא רק הטמא והטהור,

אלא נשחט חציו ונשחט חול רובו

של הקנה.

יודעים שיש בבהמה קנה וושט.

קנה זה דרך הבלייה

וושט זה דרך הנשימה, משם הוא נושם.

כך ידוע לי,

אם אני בעזרת השם לא טועה.

אז הוא צריך לשחוט,

ואז אם הוא יכול להבדיל בין החציו של הקנה לנשחט לרובו הנשחט.

שערי

הטמא והטהור

כבר נאמרו למעלה וההבדל בין נשחט הציון לנשחט רובו הוא רק חוט הסערה.

הרי אנחנו יודעים שבין הטמא וליל טהור זה כבר,

אנחנו יודעים את זה ברשע למעלה בפסוק.

אז אחר כך בא וחזר עוד פעם הפסוק ואמר לנו להבדיל את חוט הסערה.

וסוף הפסוק בא ללמד על סימני טריפה.

וסוף הפסוק בא ללמד על סימני טריפה, שלפעמים עשו רק בנקב משהו.

יוצא לנו איפה שתורת הבהמה באה ללמד תורת משהו ותורת חוט הסערה. אז יוצא לנו, בעצם למדנו למה הקדמנו את תורת הבהמה ותורת האדם,

שהסברנו למה הקדמנו את תורת האדם, בשביל להגיד לכם את התורת

משהו ותורת חוט הסערה.

כבר אמרו חכמים זכרונם לברכה כל השונה הלכות,

בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

הרי אדם שאם הוא שונה הלכות כל יום הוא מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

זה יפה

שנאמר הלכות עולם לו אל תקראי הלכות אלא הלכות

במגילה שם כח עמוד ב'.

כאשר ישנן האדם לעצמו הלכות

התורה ויתבונן בהם ללמוד

מהם לקח לעצמו אם הוא ישנן ויתבונן

ויקח לקח לעצמו

הצלחה בטוחה, לא בטוח.

יש לו הצלחה בטוחה.

עכשיו הנה פה הנקודה שרציתי להעיר וזה ממש כדאי לשמוע.

אם יקנה לנפשו מגודל חשיבות של חוט הסערה אפילו בדיני השחיטה,

יהיה מסוגל לתאר את נפשו מחוט הסערה של נטייה רעה.

אם אדם יקנה לנפשו בגודל חשיבות של חוט הסערה אפילו בדיני השחיטה

אם יקנה בנפשו

חשיבות חשיבות לאיכות הסערה, זאת אומרת לדקדק כחוט הסערה,

החשיבות הזאת, אם הוא יקנה לעצמו מה זה לקנות?

לטרוח,

לקנות זה לטרוח ללכת ולטרוח. אתה הולך לחנות

אתה הולך לחנות, אתה טורח לחנות

בשביל לקנות כלשהו דבר אתה טורח לחנות עובד בשביל זה לפני חורש קוצר וכולי בשביל רק ללכת ולהשיג את המטרה בעצם

אז בגלל זה הוא אומר

אם יקנה לנפשו בגודל חשיבות של איכות הסערה אפילו בדיני השחטה יהיה מסוגל

זה כביכול פה יכול אדם לסגל לעצמו ולהגיד לעצמו הנה פה אני יכול באמת יהיה מסוגל לתאר את נפשו במוחות הסערה של נטייה רעה

רק מתי שרק אם הוא יקנה את החשיבות של חוט הסערה בדיני השחטה

לא משמע בשחטה זה בכל הלכה והלכה

נגיד אדם

קורה במשנה ברורה חלק א',

סימן א',

יש שם מלכות נטילת ידיים

אז צריך ליטול ידיים

על המיטה ממש

על המיטה לקחת גיגית, לקחת נטלה וליטול ידיים. למה? כי יש רוח טומאה,

שישרה רוח הטומאה על הידיים

אז אם אדם עכשיו

ויש מחלוקת שמה אם אדם עכשיו הולך

לאט לאט חצי ימה וחצי ימה או שבמהירות

אבל לכתחילה

זה ליטול ידיים ליד המיטה

לכתחילה ליד המיטה אז אם הוא יקנה לנפשו יטרחמו הרי למה באנו לפה?

בשביל לטרוח אפילו על סימן א',

שלא יודע אם כל אחד ואני

איך אומרים? בדקדוק רב מקיימים את זה

אז אם אדם יסגל לעצמו את החשיבות של חוט השרה

ואפילו בדיני שחיטה

יהיה מסוגל לטרח את נפשו מחוט השרה של נטייה רעה

אז הוא באמת יכול לנקות את עצמו מחוט השרה של נטייה רעה

אבל אם לא, אם פספס קרה במשנה ברורה כך וכך סימנים וכולי וכולי

ולא מקיים

ולא מקיים

אז מה עשינו בזה?

לא עשינו בזה כלום, פשוט יש לך ידיעה ואתה תקבל על זה עונש

וכולי וכולי, אז מה עשית? בסדר, אז יש לך ריצה, כל פעם אתה אומר לעצמך, תראו, טוב, אני היום לא אכלתי, אתמול לא אכלתי, מחר לא אכלתי,

אף פעם לא מתחיל עם זה

אבל אם הוא יתגבר על עצמו, יתגבר על עצמו, יגיד לעצמו מהיום והלאה אני שם לידי גיגית לא קם מהמיטה לפני שאני נוטל ידיים

לא משנה איפה הוא נמצא, בבית כנסת, בבית, לא משנה איפה הוא נמצא

אם יבינו שהנקב משהו שאינו נראה על העין,

עלול להטריף בהמה שלמה העולה עון רב

אם הוא יבין שהנקב הזה יכול להטריף את הבהמה אבל הרבה כסף עולה

עון רב, הרבה מאוד כסף

כמה, כמה,

בין שבע, שבע,

אלפי שקלים, אלפי שקלים, אני לא בקיא בזה אבל אלפי שקלים מהבהמה העולה

אבל אם הוא יבין את זה, שהוא יכול להטריף את זה כחוט השערה אפילו

שאם הוא ידקדק ויעמול על החוט השערה הזאת

אז אם הוא ידע שהוא יכול,

יכול להטריף אותה ואז הוא יפסיד גם,

יוכל להישאר בנפשו כמה יעלה לו פגם קטן בפנימיותו שלא טרח לתקנו.

אז יוכל להישאר בנפשו כמה יעלה לו פגם קטן.

כמה יעלה הפגם הקטן הזה שלא טרח לתקנו.

כבר אמרו חכמים זכרונם, איזהו תלמיד חכם

מי שרואה טריפה לעצמו.

פה רציתי לספר איזה סיפור.

פעם הייתי בהרצאה של הרב,

נראה לי, אני זכור לי ככה, נראה לי בצפת.

אז שאלתי אותו שאלה, את כבוד הרב,

הרב עמנון יצחק, שאלתי אותו,

כבוד הרב, האם אתה תלמיד חכם?

אז כולם צחקו, וזה, כבוד הרב, מרוב הענווה שלו,

אז הוא אומר, אמר לי, לא, אני לא תלמיד חכם.

ואז אני צעקתי בהצגה, לא, כבוד הרב, אתה תלמיד חכם. אבל למה שאלתי אותו את זה?

בשביל איזה בחור שידע,

רציתי שהרב יגיד שכן הוא תלמיד חכם, ואז בעצם להראות לאותו בחור, הנה, כבוד הרב בעצמו אמר שהוא כן תלמיד חכם.

אבל תסתכלו, הנה, פה

כמה מראה, כמה הוכחה שהרב ענו,

שאני ממש רואה את זה באמת

מול העיניים.

וכבר אמרו, חכמים זיכרונם רחם. איזהו תלמיד חכם?

מי שרואה טריפה לעצמו, מי שרואה טריפה לעצמו זה תלמיד חכם.

אבל מה הוא אומר?

מה הכוונה?

הכוונה בזה,

שהשתחרר מכל שמץ של חמדת ממון עד שיכול להטריף בהמה שלו על אף ההפסד הגדול.

מה הכוונה של התלמיד חכם? מה זה תלמיד חכם שלא רואה טריפה לעצמו?

שהוא ניקה את עצמו

בחמדת ממון עד שיכול להטריף בהמה,

הבהמה שלו על אף ההפסד הגדול.

וזה מורה על היותו נקי כפיים האמיתי הראוי לשם תלמיד חכם.

והנה, זו הוכחה

שפעם אחת

היה מקרה

שהרב זרק

250,000 שקל

משלו,

250,000 שקל זרק.

זרק.

שאלתי אותו, ואמרו לו, זה בסדר, אבל היה שם ספק.

אבל מרוב הספק הוא לא רצה

לא רצה לתת את זה לציבור.

אז שאלתי אותו, כבוד הרב, מה עם ההפסד המרובה?

הוא הסתכל עליי

עם עיניים בורקות כאלה,

כמו אש, כאילו בעל לו באש.

אין דבר כזה שאני אכיל את עם ישראל ספק.

אין אצלו ספק.

מה זה ספק אצלי?

מה זה ספק? אני אכיל, אני אמרתי לציבור,

לעם ישראל אני מחיל אותם לחתחילה.

אין דבר כזה.

וזה מורה על היותו נקי כפיים האמיתי הראוי לשם תלמיד חכם.

האפשר לבער בדרך המליצה שיש בו הכוח הפנימי לראות טריפה לעצמו.

כלומר,

לבדוק

במחמני ליבו לחטט אחרי כל דבר בלתי טהור,

משום שבלאו הכי לא היה יכול להגיע למדרגה כזאת.

וזה

גודל כוחה של תורה,

תורתנו הקדושה, לתאר וללבן ליבו של האדם.

כמאמר חכמים זיכרונם לברכה, בריתי יצר הרע,

בריתי לו תורת תבלין.

אבל זה שייך רק אם ילמד לקח

מתורת הבהמה.

מתי זה שייך? בגלל זה הוא הקדים את תורת הבהמה לתורת האדם.

זה רק מתי שייך?

שאם הוא ילמד את תורת הבהמה ואחר כך את תורת האדם.

שבלי תורת הבהמה,

שאם הוא לא ידע מה הטרף והמה כשר אז איך הוא ידע לתקן את עצמו

ולתקן את הנטיות הרעות שלו?

אלא על ידי שהוא יאכל

דברים כשרים.

בגלל זה הוא אומר,

אבל זה שייך רק אם ילמד לקח מתורת הבהמה ואם יהיה

אין לבדוק אחר אחות הצרה ופגימה במשהו.

אבל אם יסמוך

שמן הסתם הכל על הצד היותר טוב.

מן הסתם הכל על הצד היותר טוב. אתה מכיר אנשים כאלה שאומרים לכם זה בסדר מותר לאכול אין בעיה אפשר לסמוך על זה

אפשר לסמוך על זה אין בעיה תאכל תאכל

אבל אם אני אשאל אותך תגיד לי יש לך עשר אלף שקל?

בשבילי? אתה לא מכיר אותי,

אתה לא יודע מי אני

תאכל לי עשר אלף שקל, תאכל לי או לא?

אני מכיר אותך, מה פתאום? לא, אבל שחיטה, מה?

שחיטה?

שחטת לי, אין בעיה, שחטת לי.

שחטה פרטית, מה זה? אתה לא מכיר אותו, לא מכיר את הבן אדם, מי הוא, מה הוא,

לא יודע מה עושה בסתר סתרים,

לא יודע.

אז איך אתה יכול לסמוך עליו?

אז הנה פה כותבים בבקשה

אבל אם יסמוך, מן הסתם הכל,

לצד הטוב יותר,

הצד היותר הטוב

בלי להטריח את עצמו

כמו שברוך השם זכינו לכבוד הרב שליטא

השתבח שמו ברוך השם באמת

כבוד הרב שליטא על כל דבר טורח

אפילו תבלינים, הכל בא לבד הכל עושה, אפילו מצות

אם הייתם רואים את המעמד הזה של איך שכבוד הרב שליטא עלש את הבצק של

המצות

זה מעמד ממש נפלא

אינו מובטח כלל

וכמו שלא יוכל לשחוט בסכין שלא ישעזו היטב מכל הבגימה,

כך הדבר במה שנוגע לתורת האדם,

שלא יוכלו לסמוך עליו במקום שדרוש

תואר

עמידות

ללא שום נגיעה

ואינו ראוי עדיין לאצטלה של התלמיד חכם.

אבל הוא כבר הסביר בעל החוות דעת,

דברי החכמים זכרונם לברכה, שאמרו

מתלמידי יותר מכולם

שהשכל החריף

בטבעו לחקור דברים הרחוקים לפרק ערים ולשבש סלעים

ולהקשות מזבחים על בבא קמא ולהשוות עניינים הנראים

מנוגדים כוח זה עלול לגרום לו

להעלים עין מן הדברים הקרובים והפשוטים.

אז זה אמר מתלמידי יותר מכולם,

משום שתלמידיו לא ייתנו לו לשכוח דברים הפשוטים.

מצינו בחכמים זכרון רווחה שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון

ראה מעשיי

כמה נאים ומשובחים הם

תן דעתך שלא תקלקל את הדבר העולמי

תן דעתך

הודגש כאן תן דעתך שלא תקלקל, שלא תקלקל

כלומר אין צורך לומר שלא יקלקל

בכוונה

דעה על זה לא היה חשוד אבל היות והתיקון העולם לא

לעומת הקלקול תלוי בחוט השערה אפילו בטעות

בטעות עשית טעות קטנה ישר אתה מקבל סנקציה חודש וכמה ימים

לך הביתה קצת

תנוח תירגע תחשוב עם עצמך איפה הטעות

איפה הבעיות שעשית

ואז תחזור

ככה אותו דבר

אם כן

רק ישיח דת

כבר מעליו יגיע הקלקול רק להשיח דעת

כבר יגיע לקלקול

אם לא ישיב לב להתאמץ ולפקח על מעשיו

אם רק ישים ויתאמץ לפקח על מעשיו

בשבע עיניים מחשש

של פגע משהו

כתב הרמב״ם

הרמב״ם בסוף הלוחות תמורה

שרוב דיני תורה אינם אלא עצות מרחוק

מגדול עצה לתקן הדעות ולאשר כל המעשים

ולכאורה ייפלא איך הם לא שומעים על עצות הגדולות האלה איך לא שומעים על עצות הגדולות האלה

אבל תירוצו במאמר החכם וישמע על עצת החכם

העצה הכי גדולה אינה יכולה להועיל אם לא תיפול על אוזניים קשובות

אם אין לאדם אוזניים קשובות אומרים לו יש פה בעיות עם תבלנים אומרים לו יש פה בעיות עם הבשר

אם אין לו אוזניים קשובות

אם אדם הוא בעצמו אינו חכם

שזה אם אין לו אוזניים קשובות ולא יכשיר את ליבו לשמוע

לא יחשיב את ליבו לשמוע על העצה הנבונה,

הנבונה.

לא תצמח לו ממנה שום תועלת עד שלא יקנה לב להבין.

ומכיוון שהוטל עלינו להבדיל בין הטמא ובין הטהור,

מוכרחים לקנות

דת שנוכל להבדיל.

כמו שאמרו, אם אין דת,

הבדלה מ...