הכל הולך אחר ההתחלה | ר' עקיבא בן דוד

- - - לא מוגה! - - - 

בוקר טוב נעשה ונצליח

השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמה וירוויח

השיעור יהיה לעילוי נשמת דוד בן ליאת

ותודה רבה לכבוד הרב

ולכל הקהילה

הפרשת השבוע

והיה עקב תשמעון

את המשפטים האלה

ושמרתם ועשיתם

אותם

ושמר

אדוני אלוהיך

לך את הברית ואת החסד

אשר נשבע לאבותיך

אמרו חכמים זיכרונם לברכם עבירות

שאדם דש בעקביו זוהו שאמר הכתוב עוון

עקבי יסו בני

אמר דוד ריבונו של עולם

‫ממצוות חמורות שבתורה איני יראה,

מפני שהן חמורות,

אבל מתיירא אני מפני הקלות,

שמא עברתי עליהן

מפני שהן קלות.

ממדרש זה אנו למדים

שלא בעבירות חמורות מלבד,

אלא אף בעבירות הקלות צריך האדם להיזהר,

אבל הרי הפרשה אינה מזכירה לפי דרשת חכמים זיכרונם לברכה,

כי אם עבירות קלות גרדה

ובשמירת של אלו תלתה כל הברכות האמורות באותה פרשה,

ומה הטעם?

ומה הטעם בדברים?

הדברים התבהרו לנו בהתבוננות

בהתבוננותנו

על שורש ויסוד גדול בחיי האדם והליכותיו.

העיקר גדול ומכריע בהנהגת האדם הוא הצד הראשון.

אם אדם מתחיל דרכו,

מתייצב לדרך טובה,

הרי כל מעשיו נמשכים ונגררים אחרי המעשה הראשון לטוב,

ואם חס ושלום להפך,

אז להפך.

כי לעולם אין היצר הרע בא אל האדם ואומר לך עבור עבודה זרה.

סליחה, עבוד עבודה זרה.

אבל מתחיל הוא בכלות ומסיים בחמורות.

נגיד לזה כמה דוגמאות בעזרת השם.

הואיל וכן,

אם ניזהר האדם ונשמר מן הכלות,

הרי הוא ממילא

שמור מן החמורות.

אבל אם הוא מזלזל

בכלות, סופו

בא לידי חמורות.

ולא רק עבירות קלות

בידם לעטוטו,

מדרך החיים לדרך המוות,

אלא אף המעשים שאין בהם עבירות כלל.

דברים שברשות,

אם רק אינם נעשים במידה

המתאימה לדרכי התורה,

הרי הם עלולים להביא את האדם לידי חמורות.

אז נביא דוגמה.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה, אין אדם חוטא אלא מתוך אכילה ושתייה.

נכון, זה פלא.

איך יכול אדם לחטוא

מתוך אכילה ושתייה?

זה מותר.

מותר.

כל הזמן אנשים אומרים מותר. מותרים לכם.

מותר. אבל הנה, אתה רואה אוכל ושתייה, זה מותר.

אז איך אמרו דבר כזה?

וכך פירשו על הפסוק

ושמרו לכם

פן יפתה לבבכם. פן יפתה לבבכם.

כיוון שתהיו אוכלים ושביעים, ושבעים

יישמרו לכם שלא תבעטו.

יישמרו לכם שלא תבעטו.

שאין אדם מורד אלא מתוך שביעה.

שנאמר, פן תאכל ושבעת.

מה אומר אחריו?

מה אחרי זה אומר?

ורם לבביך ושכחת את השם אלוהיך.

אחרי רק השביעה והאכילה,

שביעה רק, בדיוק זה ממש

עוד טיפה,

זהו, אתה כבר מעלה את זה מפה והלאה, אתה יכול לבעוד בהשם יתברך

ובכל מה שאתה ידעת. חס ושלום.

רואים ענוע מזה

כי אף דבר שהוא רשות גמור ואין בו שום איסור,

ואין בזה איסור.

שום איסור. אין בזה. אתה אומר, אין, זה מותר לי.

מותר, מה?

זה לפי החוק, לפי הכול. מותר.

במיוחד שאם הרב אומר לך, זה מותרים לכם?

תסביעו.

ענבים יסביעו ויוחנו.

ואף על פי כן,

עלול להביא לידי מרידה במקום חס ושלום.

וכמו צריך האדם להיזהר בקלות בדברי רשות שלו.

ומשום כך, יפה תלתה התורה כל

העודים והברכות

בעבירות שהאדם דש בהיקוו,

מפני שאם האדם נזהר בהן,

הרי הוא הולך ממילא

לבטח דרכו.

אז אנחנו נביא, בעזרת השם, אני חשבתי על זה,

אדם

שאתה אומר לו, בוא, אל תאכל בשרים,

למה זה דורייתא,

דורייתא לחומרא וכולי,

למרות הכל שאנחנו, שזה לא לחומרא,

זה כבר,

זה דין, זה לא אתה מחמיר על עצמך,

זה דין, אתה חייב לקיים את זה.

אז אם אתה בא לאדם, בוא,

אל תאכל בשר, למה זה דורייתא לחומרא?

הוא אומר,

טוב, הרב שלי מרשה לי, הרב שלי מרשה לי, הוא אומר לי, בסדר, אין בעיה לאכול, הרב שלי,

הוא מעל התורה,

הרב שלי מעל התורה.

למה? התורה אומרת, לא, לא, אסור לאכול.

לא, הוא אומר, לא, הרב שלי מרשה לי, הוא אומר לי, טוב, זה בסדר.

למה הוא אומר ככה? וגם הרב הזה, גם כשהוא מדבר,

אין בעיה לאכול, מאיפה זה בא לו?

מהנקודה הראשונה,

מהנקודה הראשונה של שולחן ערוך.

אדם, הוא יכול להיות בקיא בכול,

אבל בנקודה הראשונה שלו, איך שהוא מתחיל, הנקודה הראשונה,

איך הוא מתחיל אותה?

איך שהוא בא וקם ומסתובב בבית בלי נטילת ידיים.

הרי בשולחן ארוך כתוב מפורש,

סימן א',

א',

שאדם,

יש מחלוקת אם ארבע אמותיו,

האם כל הבית נחשב כארבע אמותיו או לא, אז הפסקה באמת זה

לא להתחיל הדבר הזה.

אז איך שאתה עושה

על הבוקר

את הפעולות שלך הראשונות,

ככה גם נגררים האחרונות.

אז הוא כבר, אז כמו שנאמר,

עבירה גוררת עבירה,

נעשה לו כהיתר,

עד כדי כך

שאומר אפילו דאורייתא לחומרא הוא לא שם לב שזה דאורייתא לחומרא, הוא לא מתפלא.

וואו! דאורייתא לחומרא הוא לא מתפלא, אין דבר כזה, הוא בסדר.

הוא רגוע עם עצמו, למה?

כי יש,

וככה וזה,

אבל יש מציאות שאתה לא מכיר בה,

אתה לא מכיר אותה, אתה לא בקיא בה.

או שכמו שהאנשים שהיו פה

בהתחלה, איך הם בהתחלה באו לפה?

למה באו לפה?

בשביל מה באו לפה?

בשביל מה אתה באת? בשביל מה אתה באת לפה?

בשביל מה? בשביל איזה טיפת כבוד שאתה מחפש אותו?

בשביל מה?

למה? סבדת כבר. סבדת? בנקודה הראשונה שלך אתה באת, סבדת,

אז בגלל זה אתה בועט.

אתה בועט.

הרב, כבוד הרב, בשבילך, מסע לך את הנפש,

בשביל כל עם ישראל,

ואתה לא מעריך את זה?

יחזיר אותך בתשובה?

איך זה לא מדקדק לך בלב? קצת, קצת לפחות. קצת.

לא נותן לך קצת, אפילו, עזוב, לא לדבר. עצם זה שאתה כבר מדבר,

ואתה לא יודע מה הסוגיה וממה נולד כל הסרט הזה וכל

המהלך הזה שקרה מה שקרה.

אתה מרשה לעצמך לדבר איך שאתה רוצה לדבר.

איך אפשר ככה?

הרי אתה בעצמך, אם אתה בחוץ,

כמו סתם דוגמה, למשל,

שיש לך איזה חבר ואתה רב איתו,

זה חבר טוב.

סתם רק למשל, כן? זה רק לדוגמה,

זה בדיעבד הדוגמה הזאת.

אבל

אתה חוטא כנגדו, נגיד, או שהוא אפילו לא חוטא כנגדו,

ופתאום אתה יוצא עליו סתם ככה, אבל הוא נתן לך, נתן לך, נתן לך, ופתאום סתם אתה יוצא עליו.

או שחבר אחר יוצא עליו.

איך אתה תבוא,

תרצה לבוא, להגן עליו וזה וזה, להגיד לו, בוא, בוא נשמע, בוא נדבר, בוא, זה, זה, זה.

אז למה, הנה, כבוד הרב, יש פה כבוד הרב שליטה,

מחזיר אנשים בתשובה, החזיר ומחזיר, ואיך אתה לא בא?

אתה בעצמך לא בא לכבוד הרב. אני שואל אותך שאלה, למה אתה לא בא לכבוד הרב? ושואל אותו שאלה בפנים.

למה אתה מפחד? למה אתה כמו שפנפני?

בוא, תבוא, תדבר.

תבוא, תגיד מה שיש לך.

אסור להיות שפן,

לברוח.

כשהשם, בעזרת השם יתברך,

אנחנו נתפלל ואנחנו נתחזק מכל המצבים האלה שאנשים ככה דוחסים ומדברים וזה וזה, ונגד הרב,

אנחנו מתחזקים פה.

ואני אומר תודה רבה, כבוד הרב, שליטא.

אני ממש מודה לך על כל דבר ודבר.

ברוך השם,

ממש ממש ממש תודה לך, כבוד הרב, על כל פעולה שאתה עושה

כלפיי וכלפי משפחתי וכלפי כל עם ישראל.

אנחנו משתפרים ומתעלים לעבודת השם יתברך.

שבעזרת השם יתברך כולם יבינו ויבואו המשיח וגאולה שלמה. אמן.

אמן.

מחיאות כפיים