סיקור שבת הגדול פרשת צו במחיצת הרב שליט"א בירושלים

יוסף ואחיו

ב"ה כבוד הרב שליט”א דיבר בתחילת הדרשה על יוסף הצדיק ואחיו ע"ה והעלה קושיות: מדוע יוסף הצדיק פנה לאביו ב–3 הטענות על אחיו (בני השפחות, בנות הארץ, אבר מן החי) ולא ישירות לאחיו. 

דובר באריכות גם על התיקון למכירת יוסף הצדיק שנעשה ע”י ירידת עם ישראל למצרים: ושנגאלו ממצרים בזכות; שלא שינו 3 דברים; ראשי תיבות של”ל; שמם, לשונם, לבושם. 

בין היתר כבוד הרב שליט”א הסביר ונתן דוגמאות: 

שם – ששמו של אדם זהו מהותו וחשוב לתת שם טוב. שמו של אדם ניתנת לאביו בנבואה (ע"פ המהרש"א זיע"א). 

אחד מהמתפללים שאל: ”אבל יש מקרים שהדודה ממליצה על שם?”

כבוד הרב שליט”א השיב: שעדיין, ההחלטה הסופית שנעשית היא משמים. 

לשונם – כבוד הרב שליט”א סיפר שאחד מחסידי סאטמר בחו”ל שאל אותו: ”איפה כבודו דר?” הוא לא שאל ”גר” אלא שאל ”דר”, כיוון שגר זה לא כדרך קבע ודר זה כדרך קבע – זאת לשון מדוייקת. 

לבושם – כבוד הרב שליט”א הזכיר שרב / אדמו”ר אחד התלהב מהלבוש של כבוד הרב ואמר לו שיגיד לתלמידים שלו ללבוש גם ככה 

אבל כבוד הרב שליט”א לא אמר לתלמידים את זה בכדי שלא יחשבו שזאת ”כת” (ראה בראיון עם אמנון לוי... נקודת זמן 37:29). 

כבוד הרב שליט”א גם סיפר שראה ספר מסוים שבו ישנן תמונות מלפני כמה דורות שכולם לבושים בשמלות (גברים) ואין זכר למכנסיים שם... 

וכן שרואים תמונות משריד בית קדשנו, הכותל המערבי, שכל המתפללים שם לבושים צנוע ומרוב הצניעות שהיתה ביניהם גם לא הייתה מחיצה.

טעם לחומרות ישראל בפסח

רבינו ר' בונם מפרשיסחא זצוקללה"ה אמר בזה הלשון בספר ”מי השלוח”: ”כל החומרות שישראל מחמירים ונוהגים בפסח הם תכשיטין לקדושה” רמז לזה (שיר השירים א, י) ”צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים”.

היינו כי כל אברי האדם והגוף אינו מקבל שום תכשיט שלא יהיה שום שייכות לדבר הלז להמקום, או על דרך מלבוש או לכסות וכיוצא, אבל הצוואר מיוחד לקבל תכשיט אף מדבר שאין לו שייכות דהיינו שנוטלין דבר יקר כגון מרגליות ואבנים טובות וזהב אף שאינם לכסות ולא לקור ולא לחום, רק תולין בצוואר לתכשיט, והוא הענין שהחמירו בפסח– מחמת שהצוואר הוא הכלי לקבל האכילות, ובעסק אכילות שייך כל החומרות שאדם מחמיר, אף שאין בעצם כ"כ מקום להחומרות, ומה גם שחג הפסח הוא בירור באכילות, לכן כל החומרות שהחמירו בזה אף שנראים רחוקים ממצוה הזאת הם תכשיטים לקדושה. עד כאן לשון קדשו. 

כלומר, האמרה "החומרות של פסח הם תכשיטים בצוואר" משמעותה שהחומרות וההידורים שנהוגים בפסח אינם נטל, אלא יופי וקדושה, בדומה לתכשיט המעטר את הצוואר. ככתוב בשיר השירים (א, י): "נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים ". 

בניגוד ללבוש המכסה את הגוף, תכשיט על הצוואר הוא מיוחד, נראה לעין ומוסיף יופי. כך גם החומרות בפסח, המבטאות את הקשר המיוחד והחיבה של עם ישראל להשי"ת. 

החומרות בפסח הם כמו תכשיטים בצוואר דווקא, כי החומרות בפסח קשורים לאכילה (צוואר) – שאדם לא יכשל באכילת חמץ, ומקום התכשיטים הוא הצוואר, לכן החומרות בפסח (שקשורות לצוואר, לאכילה) הם כמו תכשיטים לצוואר.

בהמשך לתכשיטים כבוד הרב שליט”א סיפר על נשים צדקניות שהיו מוכרות את התכשיטים שלהן כדי לקנות לבעל שלהן ספרי קודש! 

כבוד הרב שליט”א סיפר גם על הרבנית אורה תחי’, שבעבר כשגרו בבני ברק בשכירות ברחוב הרב יצחק ניסים זצ"ל במשך תקופה, המצב הכלכלי לא היה פשוט. כבוד הרב שליט”א היה מביא לרבנית 100 ש”ח בשבוע לקנות לחם וגבינה כשהיו להם 8 ילדים! הרבנית תחי’ הייתה צריכה לשלם שכירות ומכרה גם התכשיטים שלה בשביל כך! ואפילו שטפה מדרגות, כשעוד הכירו אותה וידעו מי היא. והיא עשתה זאת בלי להתבייש מהזכות שנפלה בחלקה (כמאמר חז"ל הקדושים זיע"א: 'ואל תאמר גברא רבה אנא'... וכן במשך תקופה ארוכה הרבנית תליט"א שטפה את בית כנסת יביע אומר בבני ברק, בסרטון: הפרצוף האמיתי מאחורי הבכי המזויף 28.11.2018 נקודת זמן 15:28).

כבוד הרב שליט”א הסביר מהילקוט שמעוני: ”וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים” (יחזקאל טז, ז)

מנין שביזת הים גדולה מביזת מצרים? - שנאמר ”וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים”; "בַּעֲדִי" – זה ביזת מצרים, "עֲדָיִים" – זו ביזת הים, וכתיב ”כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף” (תהלים סח, יד) – זו ביזת מצרים ”וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ” (שם) – זו ביזת הים. ”תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ” (שיר השירים א, יא) – זה ביזת הים ”עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף” (שם) – זה ביזת מצרים. 

מפני מה הקדים הקב”ה לקיחתו של פסח קודם שחיטתו 4 ימים? 

”וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים” (יחזקאל טז, ח) היה ר' מתיא בן חרש אומר: מפני מה הקדים הקב"ה לקיחתו של פסח קודם שחיטתו ארבעה (4) ימים? 

הרי הוא אומר ” וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ” וגו' הגיע שבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו ולא היה בידם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו! שנאמר ”שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה" (יחזקאל טז, ז) מן המצות, ונתן להם הקב"ה שתי (2) מצות; מצות פסח ומצות מילה שנאמר ”וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ" (יחזקאל טז, ו) "גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ" (זכריה ט, יא) לכך הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים – לפי שאין נוטלין שכר אלא על המעשה.

סיפור על הבעש”ט זיע"א

לבעש”ט נהג להגיע יהודי שלא נפקד בילדים (ל"ע) בכדי שהבעש”ט יברכו שיזכו הוא ואשתו להפקד. בכל הזדמנות היה מנסה לתפוס את ברכתו של הבעש”ט. יום אחד אכן הבעש”ט בירכו להפקד בזרע בר קיימא וכך היה. 

למרבה הצער, כמה ימים לאחר לידת התינוק הוא נפטר (ל"ע). האיש השבור הלך לבעש”ט וסיפר לו את אשר קרה... ואמר לו ”עכשיו הצער שלהם גדול... היה עדיף שלא יהיה להם כלל את התינוק מאשר שנולד ונפטר”

הבעש”ט אמר לו ”בירכתי אותך בזרע בר קיימא! אז הוא יתקיים! ” האיש חזר לביתו, והוא ואשתו חיכו ליד המיטה של התינוק, מצפים שיתעורר לחיים. עברו יום, יומיים והתינוק עדיין לא קם. 

התבייש האיש ללכת לבעש”ט ולשאול אותו שוב על כך. אז הוא שינה ושאל את הבעש”ט: 'מי יהיה המוהל בברית? מי יהיה הסנדק?' וכו' והבעש”ט אכן השיב לו.

הגיע יום הברית, התינוק עדיין ללא כל סימן חיים. האיש הביא את בנו התינוק לברית וברגע שהמוהל מנסה לחתוך את הברית לא יצא דם... התינוק ללא רוח חיים. כל הקהל הסתכל על האבא, שהחזיק את עצמו מבושה. הבעש”ט חזר על תפילה שהתפלל להחיות התינוק שוב ושוב וברוך השם התינוק חזר לתחיה. 

כבוד הרב שליט”א הסביר לעומקם של דברים על סודות המילה, דם המילה וכו' בהקשר של מחשבה, דיבור ומעשה.

צריכים ישועה? - תשירו ”עבדו”!

כבוד הרב שליט”א אמר כשיהודי צריך ישועה הוא עושה סעודה עם אכילה ושתיה (קליפ: השירה להשי"ת גדולה מהמלאכים מתוך: סעודת השמחה לכבוד השם יתברך...). 

בסוף הדרשה כבוד הרב שליט”א והתלמידים שרו "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) 

וכבוד הרב שליט”א אמר שלשיר ”עבדו” בשביל ישועה זה יותר קל מלעשות סעודה על אכילה ושתיה. מה גם, שבדורות קודמים עשו לשם שמים את הסעודה ולא להנאה.

יהי רצון שלא תצא תקלה תחת ידינו, אמן.

להתראות בעזהשי"ת בסיקור הבעל"ט.

תזכורת: הקבלת פני רבו...