מיליונר המרגליות מול אימפריית הזינגו: הסוד הרוחני של מכירה בסיטונאות

להלן הדברים הנפלאים מפי הרה"ג הרב יעקב יוסף זצוק"ל מתוך שיעורו; איסור רמיזה בתפילת עמידה... לשיעור המלא - לחץ כאן או באודיו המצורף, נקודת זמן 1:28:56

עד כדי כך מעלת אותו החכם שיושב ומלמד, מרביץ תורה ברבים. בעל חובת הלבבות, רבנו בחיי, כדי לסבר את האוזן, מסביר לנו, מביא לנו משל יפה! למה הדבר דומה? הוא מביא קודם, אדם שהוא לומד תורה בעמקות, כמו שהמלאכים לומדים, כך הוא לומד, אבל הוא לומד לבד. לעומת זה יש אדם שהוא לא לומד באותה עמקות, אבל לומד ומרביץ תורה לרבים. מי יותר חשוב? 

אז מביא משל חובת הלבבות, למה הדבר דומה? שני (2) בני אדם, שניהם בחרו לעצמם מקצוע למכור יהלומים. אבל באיזו שיטה? יש אחד (1) הלך לשיטה לא להתעסק עם כל העולם, אין לו ראש בשביל כל העולם. הוא קונה רק יהלומים גדולים. כל יהלום, כמו ביצה, כמו זית, פחות מכזית? - אין אצלו, וכל יהלום כזה שווה מיליונים. מי נכנס אצלו? אנשים בודדים, אולי מלכת אנגליה שלא יודעת מה לעשות בכסף, או אחרים כיוצא בה, הם באים אצלו. אז פעם בחודש (30 יום) ימכור מרגלית אחת, כמה ירוויח? אלפים דולר? (2,000$) 5,000 דולר? זהו, חזק וברוך. אבל אנשים פשוטים "עמך" אין להם כסף לשלם מיליונים על היהלומים האלה. 

לעומת זה, חברו, הוא לא הלך בשיטה הזו, אלא הוא לקח את היהלומים הקטנטנים. הקטנטנים האלה שמים אותם בטבעת או דבר אחר. כל יהלום כזה, חמש מאות דולר (500$), 600 דולר, אז אפילו אנשים פשוטים, יש לו חתונת הזהב, אחרי חמישים (50) שנה רוצה לקנות לאשתו מתנה, או חתונת הכסף, או חתונת הזינגו, רוצה לקנות לה משהו, כל אדם יכול להיכנס ולקנות את זה בהישג יד. ולכן, הרבה אנשים נכנסים ויוצאים אצלו. 

ההוא מחכה עד שיבוא אליו קליינט "שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר" (אסתר ב, יב) עד שימכור מרגלית אחת. זה בכל דקה (60 שניות), בכל שתיים, מוכר. נכון שמהיהלומים הקטנים אין הרבה רווח. אם אתה מוכר יהלום ב-500 דולר, לא מרוויחים על זה 400, מרוויחים 50, 20, אבל במשך היום נכנסו אצלו אלף (1,000) איש, 500 איש, בסך הכול זה מצטרף ולכן היה מרוויח טוב. 

החנות שלו היתה קטנטנה, לא מספיק, כל כך היו הרבה קליינטים. פתח עוד חנות ועוד חנות, היה לו בסוף רשת חנויות, וכן על זה הדרך. אז נכון הדבר שהשני, על מרגלית אחת מרוויח הרבה, אבל כמו שאמרנו, ההוא לא עושה את היומית שלו כמו שאותו האדם שירד ל: "עמך" כמו שאומרים, ומכר בסיטונות. 

גם אותו האדם שמזכה את הרבים. מלמד תורה "בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל רָב" (תהלים מ, י) מלמד תורה לרבים, אז כל דקה שלו, יש שם עשרה (10) אנשים, כל דקה אצלו זה עשר דקות, וכן על זה הדרך. בין אם הוא מלמד ילדים קטנים "הבל פיהם שאין בו חטא!" מה שהיה עושה רבי חייא, או שזה מבוגרים, בין כך ובין כך "הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו" (ישעיה סב, יא) יש בדבר הזה שכר רב ועצום. 

ולכן כל אדם ואדם ישתדל להעריך את המצווה הגדולה הזו. יש אנשים שמסוגלים לזה, יש להם סבלנות. פעם הוא היה מורה, יודע מה זה. יכול ללמד ילדים או בשבת או בחול. החופש הגדול, לצערנו, כבר התחיל. מה עושים הילדים? מסתובבים ברחובות. אם יהיו מורים מדריכים כאלה, יתפסו אותם, ישבו יחד עם אותם הילדים, ילמדו או משניות או הלכה או תהילים (... תהילים בשבת בקפז'...) או דבר אחר - אין לך הצלה גדולה מזו! "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב" (תהלים לד, טו) אין לך דבר גדול מזה. ולכן כל אחד ואחד מאיתנו חייב בדברים האלה!