הוא הלבין את פניו ברבים! – אבל למה דווקא הנפגע הוא זה שבסכנה?

מקרה מורכב: אדם שהולבנו פניו ברבים - רח"ל! אך בחר לשתוק ולבקש: "מחילה!" מהמעליב, אך המעליב שמר על טינה בלב והמשיך להתעלם ממנו.

התורה הקדושה מצווה אותנו: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (ויקרא יט, יז) בדיוק כדי שלא נשאיר את הכעס פנימה – אלא נפתח את הדברים ונגיע לעמק השווה.

אבל מי שמחזיק בשנאה - מעניש את עצמו בחוסר שמחה!! עובר על איסור תורה, ומפסיד את הסגולה האדירה של "מידה כנגד מידה"; כי כשאנחנו מוחלים מכל הלב למי שלא מגיע לו, גם בשמים מוחלים לנו על העוונות שלנו.

טעימה מתוך שיעורו השבועי של הרב אורי יצחק שליט"א, לצפיה בדברים לחץ כאן או בוידאו המצורף

היום נשאלתי שאלה לגבי אדם מסוים ‫שמישהו הלבין את פניו ברבים וטען עליו כל מיני טענות שהוא שקרן וכדומה, ‫ואותו אחד שתק, ‫לא אמר כלום. ‫לאחר מכן הוא הלך וביקש את סליחתו של המעליב. 

‫הוא נהג בצורה של חנבה וביקש את סליחתו. ‫אז קודם כול צריך לדעת ‫שמי שחושדים אותו בדבר מסוים ‫והוא לא עשה, ‫אז אותו אחד אמר עליו כבר רבי יוסי בגמרא, ‫יהיה חלקי ‫מאלה שחושדים אותם ואין בהם. ‫אדם שחושדים אותו בדבר ‫שהוא לא עשה, ‫רבי יוסי אומר, ‫יהיה חלקי מחלקו. 

‫-אחריך? ‫-כן. אבל זה כל זה מדובר שהוא לא גרם לחשד הזה. ‫אם האדם גרם שיחשדו אותו, ‫אז מגיע לו על זה עונש, ‫על עצם זה שהוא גרם שאנשים יחשדו אותו. ‫אבל אנחנו מדברים על אדם ‫שלא עשה כלום ולא גרם שיחשדו אותו, ‫ובכל אופן, איך אומרים, הפילו עליו תיק, ‫שלא קשור אליו, ‫אז אחד כזה אומר עליו, ‫רבי יוסי יהיה חלקי מחלקו. 

‫אז לחזור לסיפור שלנו, ‫אותו אחד, אף על פי שביזו אותו, ‫הוא ביקש את מחילת המבזה. ‫והם התחבקו והכול בסדר וכאילו נמחל, ‫אבל בעצם ניכר שהמעליב לא מחל מעומק הלב. ‫והראיה לכך, שכל פעם שהם עוברים ‫אחד ליד השני, ‫אז הנעלב אומר שלום, ‫מקיים 'הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם' (אבות ד, טו) ‫ואילו השני, שוב, המעליב, ‫הוא לא מתייחס, עושה פרצופים. ‫בתימנית קוראים לזה מברטם. 

נו. אז שאלו אותי, אז מה דינו של הבחורצ'יק הזה? ‫אז אמרתי, תודיעו לו שיש לו בעיה ‫עם לאו דאורייתא, ‫של "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (ויקרא יט, יז) ‫למה התורה כתבה "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ"? ‫היא הייתה יכולה לכתוב כתבה "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ" ‫מה, אנחנו לא יודעים שהשנאה היא בלב? ‫אז איפה השנאה? באוזן? בטח בלב. 

אבל אם התורה מצאה... ‫אם התורה כתבה "בִּלְבָבֶךָ" ‫בא לומר שאם יש לך שנאה כלפי אדם מסוים, ‫אל תשאיר את זה בלב, תוציא החוצה. ‫תגיד לו, תשמע, ‫אני כועס עליך על כך וכך, ‫אתה לא בסדר בדבר כזה וכזה. ‫אז מלאו הכי כשאתה מוציא את זה החוצה, ‫יש סיבה טובה שתגיעו לעמק השווה, ‫ותפתרו את הבעיות. ‫אבל אם אתה משאיר את זה בלב, ‫אז אתה עובר על "וְלֹא תִטֹּר" (ויקרא יט, יח) ‫על שמירה בלב. 

‫וצריך לדעת שאדם שיש לו טינה, שיש לו שנאה כלפי אדם אחר, ‫צריך לדעת שקודם כול הוא מעניש את עצמו. למה? כי יש לו כל הזמן כעס פנימי, ‫אז אחד כזה לא יכול להיות שמח ולהיות מאושר. ‫אז קודם כול הוא מחניש את עצמו כבר כאן. 

‫דבר נוסף, שהוא הולך לקבל עונש ‫על עצם זה שהוא שנא יהודי. ‫איפה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"? (ויקרא יט, יח) ‫-היא דקה. ‫אז צריך לקיים, "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". ‫אסור לשנוא שום יהודי.

 ועוד, אתה בעצם ‫גם מעיד עדות שקר, ‫כאשר אתה הולך לישון ‫ואומר, הרי אני מוחל וסולח ‫כל מי שהכעיס והקנית אותי, או שחטא כנגדי, בין בגופי, בין בממוני, ‫כולי וכולי, חוץ מהפלוני-אלמוני הזה, ‫שהוא לא ברשימה. 

‫-זה כתוב לא להגיד, נכון? ‫-זה כתוב לא להגיד, ‫בלשון בלי להגיד. ‫אז בלאו הכי, ‫אדם שאומר כך, ‫מעיד עדות שקר. ‫ואם הוא לא יגיד את הנוסח הזה, ‫אז ההפסד כולו שלו. למה? כי למה חכמים קבעו לנו לומר ‫את הנוסח הזה כל לילה ‫לפני שאדם הולך לישון? 

כי ברגע שאתה מוחל למישהו ובמיוחד למישהו ‫שלא מגיע לו, שימחלו לו, ‫ובכל אופן אתה מוחל לו, ‫אז כך, מידה כנגד מידה בשמיים, ‫מים מוחלים לך על דברים ‫שלא מגיע לך שימחלו לך, ‫אבל בגלל שאתה מחלת, ‫אז מוחלים גם לך. ‫אם אתה לא מוחל, ‫אז לא מוחלים לך. ‫ההפסד כולו שלך. ‫אתה נשאר עם כל העוונות שלך.

- - - 

לכתבה הקודמת: אבן מקיר תזעק — המסר מנפילת האבן בכותל - לחץ כאן