יום השנה רבי שמחה הכהן מדוינסק זצ"ל בעל האור שמח ד' אלול

לצפיה בסיפור הנס בדווינסק: כשהנהר איים להציף את העיר ובעל האור שמח הציל בתפילתו - עדות ראש המוסד לשעבר | מתוך השיעור: כרחם אב על בנים - לחץ כאן או בוידאו המצורף

המשך הסיפור...

"אני" המשיך הדרשן: "התעניינתי לדעת מה בדיוק התפלל רבי מאיר שמחה שם על הסוללה? מהי התפילה רבת העוצמה שהתפלל? איזה טענה אדירת כח הוא טען? עד שהועיל להציל עיר גדולה מלאה אדם?". 

הנער הקטן שעמד ליד הרב שם על הסוללה לפני כשבעים (70) שנה ממתי שנכתב המעשה, לא ידע ולא היה יכול לדעת מהי התפילה שיצאה מפיו של הרב, אבל מתוך מסכת "מועד קטן" צץ ועלה בזיכרוני מעמד זהה למעמד של יהודי דווינסק על סוללת הנהר המאיימת על עירה. רבי מאיר שמחה הכהן הבקי בתורה, כשהוא צועד עטוף בטליתו על יד הנהר, סביר להניח שהוא זכר היטב את הקטע בגמרא שתספר מצב כל כך דומה למצבו. 

בדף כה' מספרת הגמרא על הנהר דיגלת, שהוא נקרא החידקל, שעלה פעם על גדותיו, ובר אבין נשא שם תפילה, הסיפור בגמרא מסופר בגמרא בשתי שורות, ואנו ניעזר ברב של בגדאד" אומר הדרשן: "מרן הבן איש חי זכר צדיק לברכה, שהוא מרחיב את הדברים בספרו "בן יהוידע" וכך הוא מפרש: 

כאשר הנהר דיגלת גדל הרבה, המים עלו והגיעו עד חומת העיר, והנהר היה קרוב לשטוף את העיר, גזרו תענית וקבעו אמירת סליחות, לרגל הצרה המתרגשת ובאה. {לא אספו את הרופאים ומשרד הבריאות ואת משרד התחבורה ומשרדים נוספים} גזרו תענית, וקבעו אמירת סליחות כדי לטפל בשורש. רבא ראש ישיבת "מחוזה" הוא וכל הקהל עמו הלכו אצל הנהר כדי לתקן את המחיצות, לחזק את הסוללות, וכן לומר שם סליחות. 

רבא אמר לרב הינא הדרשן שיאמר שם תפילה קצרה לבקש רחמים ולעורר את לב השומעים, ובר אבין נענה ונשא תפילה. התפילה המליצית מובאת מילה במילה בגמרא וזה לשונה: 

"באו רוב שלישית במים, זכור ורחם, טעינו מאחוריך כאשה מבעלה, אל תזניחנו כאות מי מרה" זה מה שהוא אמר. 

הפרוש הפשוט של התפילה הזו הוא: מימיו הרבים של הנהר השלישי מארבעת הנהרות המנויים בתחילת ספר בראשית באו עלינו, אומנם נהגנו כלפי אלוקינו כאשה שאינה נאמנה בשלמות לבעלה, וסטינו בדרך הישר, {כמו סוטה} אבל אנא השם! רחם עלינו ועשה עמנו אות לטובה כמו האות של מי מרה. 

רש"י מסביר: "כמי מרה, הם מי המים המאררים שאשה סוטה נבדקת בהן", 

אבל לפי ההסבר הזה, אנחנו לא מבינים מה טיבו של האות לטובה שתושבי "מחוזא" מבקשים מהקב"ה, הרי המים המאררים הענישו את האשה הסוטה במוות קשה אם היא אכן חטאה, אז כאן אנחנו נזקקים לרבי מאיר שמחה עצמו, הוא מפרש את העניין בפירוש שלו של התורה בפרוש של "משך חוכמה" 

הכהן היה אומר לאשה הסוטה כך: "אם לא נטמאת - הינקי ממי המרים המאררים האלה" אם את לא חטאת ונכשלת באיסור ולא נטמאת, אז הינקי על ידי המים המאררים האלה תשתי אותם תצאי נקיה ולא תמותי כי לא נטמאת ותצאי נקיה. אומנם היא ראויה לייסורים קשים על שהיא הכניסה את עצמה לספק הזה, למה נסתרת עם האדם הזר באיזה חצר, למרות שבעלך הזהיר אותך שלא להיסתר איתו למה עשית זאת? לא הכי כשרה, 

אבל אם נתבזה ומתנוולת ושותה את המים המרים המאררים, שכל אלה גורמים שתהיה מכופרת ובזה תנוקה מעוון. זה מה שכתוב: "וניקתה האשה" היא תנוקה מעוון, אז לפי ההסבר של משך חכמה, עונשים נפשיים כמו ביזיונות שהיא עוברת, כמו פחדים - הם סיבה מספקת לכפרה. 

כמו עכשיו הפחד מהקורונה - הביזיונות של אנשים, בידודים, לא יכולים לצאת, לא יכולים לזוז, כולם עם מסכות, כולם בתחפושת, מצב שלא נראה יפה בכלל, זה כבר מועיל לכפרה. 

זו היא היתה תפילתו של בר אחים על החידקל, כי אם סטינו וטעינו מדרך הנכונה שזה ברור שזה כך, ואף אם מגיע לנו חלילה עונש קשה הצפת העיר ומן ההר - אנא קבל נא את הפחד והדאגה, על הילדים על המשפחה על העם, שיהיה לכפרת החטא. שנצא בהם ידי חובת העונש, ותציל אותנו מהעונש הנורא עצמו. זה הפרוש של הבקשה לנהוג בהם כאות "מי מרה" מהמים המאוררים וכמו הביזיונות והדאגה שהיה לאשה הסוטה. 

"עכשיו אנחנו יודעים כמעט בוודאות" אומר הדרשן: "מה היתה תפילו של רבי מאיר הכהן על הסוללה של נהר דווינסק באותו בוקר בשחרית של לפני שבעים (70) שנה. הוא ביקש את הבקשה של בר אבין על מחיצת הנהר חידקל שליד מחוזא, הרי מעל יהודי דווינסק עברו ימים קשים ומפחידים ביותר מהפחד של השיטפון - צונאמי, 

ורב העיר ביקש: שיחשב להם הדבר כעונש מכפר ומנקה! כמו אצל אשה ששתתה את המים המרים ונוקתה מעוון והתכפרה מעונש המוות.

זה לא מעשה ניסים שעשה הרב מדווינסק, אלא הוא השתמש בתפילה מנומקת מתורה שבעל פה שטענת חזקה והמועילה, שאבה מהתורה שבכתב מ"פרשת סוטה".