רחובות - רחובות - המרוחק מן השם

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח. ערב יהיה לעילוי נשמת אברהם מכלוף בן רחל, יהודה כהן בן נעמי, יוסף עמרם בן יהודה, מנוחתם עדן. ולעילוי נשמת הורי וחמי, מנוחתם עדן.

שלושה נושאים נדבר הערב ונחבר אותם ביחד עד כמה שאפשר.

שלוש עשרה מידות של רחמים: "ה', ה', אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת. נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטא". מהות המידות מתבהרת בגמרא: "ה', ה'" פעמיים, מדוע? אחד: אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה. כבר לעצם הבריאה בראשיתה שיתף הקב"ה מידת הרחמים:" בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ", "אלוהים" זה מידת הדין. אז הקב"ה ברא את עולמו במידת הדין. וכבר בראשיתה שיתף הקב"ה את מידת הרחמים, זה שם הויה. בעוד שבמחשבה עלה לברוא במידת הדין כמו שאמרנו "ברא אלוהים". ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים במידת הדין העולם לא יוכל להתקיים, כי אנשים לא יחזקו מעמד הרבה זמן, והקדים מידת רחמים ושיתפה למידת הדין. ככתוב בהשמך: "ביום עשות ה' אלוהים ארץ ושמים". ה' זה שם רחמים, אלוהים זה דין, והקדים את מידת הרחמים לדין, מתי? ביום עשות ה' אלוקים ארץ ושמים. כדי שהעולם יתקיים. זאת אומרת מה שהעולם מתקיים זה במידת הרחמים. בלי מידת הרחמים העולם הזה לא יוכל להתקיים. בודדים יכולים להיות אולי בעולם שיצליחו לעבור את העולם במידת הדין. כמו שרבי עקיבא למשל, רצה לעבוד את ה' במידת הדין וכו'.

והנה לאחר כל זאת, אין מידת הרחמים שבה נברא העולם מועילה לאחר שאדם חוטא. כל מידת הרחמים שהתקיים העולם, זה לפני שיחטא האדם. ואפילו לאחר שיעשה תשובה, חטא ועשה תשובה, עדיין זקוקים למידה חדשה שנייה של רחמים. של אני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשוב. זה מידת רחמים יותר מעצם קיום העולם. יותר מעצם קיום העולם! לכן אומרים פעמיים: "השם, השם, אל רחום וחנון". זאת אומרת למה פעמיים שם ה'? מידת הרחמים קודם שיחטא האדם, כדי לקיים את העולם, ואחרי שחטא ועשה תשובה, צריך עכשיו עוד מידה של רחמים שהיא יותר גדולה מעצם קיום העולם. כדי לכפר על הבן אדם. מכאן יש לנו ללמוד את עומק החטא. מה זה חטא שאדם עושה. וכמה הרס וחורבן הוא גורם בחטא. חטא זה שגגה. לא עוון. עוון זה במזיד. אם אדם עשה חטא בשגגה כמה הרס וחורבן שכבר העולם אם לא תהיה מידת רחמים נוספת, אי אפשר להחזיק את העולם. כל מידת הרחמים של העולם זה בשביל לקיים את העולם בכלל. אבל אחרי התשובה והחטא,הרי החטא והתשובה עדיין לא יספיק הרחמים הראשונים, אלא צריך רחמים מחודשים ובמדרגה גבוהה יותר. אז רואים כמה חטא גורם הרס וחורבן. מחריב עולם מלא שכבר נברא במידת הרחמים, ומזקיק כאין בריאת עולם חדש במידת רחמים שנייה. וזה רק שתי המידות הראשונות בשלוש עשרה מידות של רחמים שכל אחת ואחת יותר ונוספת על הקודמת. כמה הקב"ה מרחם על בניו! כמה! כמה! כמה!

עכשיו, בואו נראה כמה עמוק ההרס והחורבן הנוצר בעטיו של החטא. וכדי להבין, חטא זה לא משהו פרטי.כאילו אדם עשה חטא 'מה אכפת לך מה אתה מתערב? אני ביני ובין אלוקים אני מסתדר, מה זה עניינך?'. לא! חטא פוגע בכל העולמות! בך ובכל העולמות! כי כל פעולה של אדם היא פועלת כלפי מעלה והמטה בהשתלשלות. אין דבר כזה חטא זה מצב מקומי. עניין פרטי. זה רק נוגע אלייך בחשבונך הפרטי. אין דבר כזה! כל חטא וה' ירחם זה עוון. הכל זה כולנו נכללים. אנחנו באותה סירה. זה לא רק זה, זה פוגע גם במלאכים, זה פוגע בעולמות... למה הם לא רצו שתינתן תורה לישראל, כי אפ תינתן תורה לישראל, אז ישראל קובעים מה יהיה בעולם. בעולם לא רק פה, בעולם בכלל, בכל העולמות. וגם המלאכים עלולים לסבול בגללנו או הפוך.

עכשיו נראה כמה עמוק ההרס והחורבן הנוצר בעטיו של החטא, עד שגם אחרי כל החסד שהטביע הקב"ה במידותיו, לכמה מידות זקוק היה כדי להגיע למידת "נושא עוון". השם, השם אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאת". אז "נושא עוון" אחד עשרה. מידת הרחמים מספר אחד עשרה. כמה מידות היה זקוק כדי להגיע למידה של "נושא עוון"? אחד עשרה. אין די במידת ה' קודם שיחטא. אין די במידת ה' לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה. אין די במידות של ארך אפיים, רב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, כל אחת מהן מכילה עולמות של חסד ורחמים בלי גבול ותכלית. הרוצה ללמוד עליהן ולהבינן לאושרן, שילמד ספר "ותאמר דבורה" של הרמ"ק, רבי משה קורדובירו ,זכרנו לחיי העולם הבא, שמסביר כל מידה ומידה מה היא. ורק לאחר כל העולמות הללו באה מידת "נושא עוון" שכם היא כילה עולמות וכוחות יצירה חדשים.

סתם לדוגמה: מה זה "נושא עוון"? ברגע שאדם עושה עוון, נברא משחית. מלאך. בראיה. אתה בורא בריאה. מהי הבריאה? מלאך שתפקידו להשחית אותך. זהו. הוא קיים וממתין, מתי תינתן לו האפשרות להשחית אותך. עכשיו, המשחית הזה צריך להיות ניזון. כל מי שנמצא בעולם ניזון משהו. "הזן את העולם כולו". אז מה היה יכול הקב"ה להגיד לאדם? 'סליחה! אתה בראת אותו, תזון אותו'. ומה המזון שלו? ההשחתה שלך! ואז הוא מבטל אותך מהעולם. מה עושה הקב"ה ברום רחמיו, במידה זו? הוא נושא את העוון, דהיינו, את המשחית שנקרא "עוון" שנברא על ידיך, והוא זן אותו. במקום שהוא ישחית אותך, הוא זן אותו. אז אתה מייצר משחיתים ומעמיס על הקב"ה שיזון אותם בשעה שאתה עובר נגדו, שאתה עושה את העבירה. וזה נקרא "זן את העולם כולו, כולל המשחיתים. איזה חוצפה! איזה חוצפה! אתה יוצר את העוון, אתה מייצר אותו, אתה לא זן אותו, הוא צריך לזון אותו ועוד לסבול אותך ועוד לרחם עלייך וכן הלאה. וכל יום אתה מייצר עוד. זה רחמים שאין כדוגמתה. אמרנו פעם שאם בן אדם יהלך ברחוב ופתאום מישהו ייגש וייתן לו סתירה ויתנצל, יכול להיות שהוא יבין אותו, יסלח לו. יגיד לו 'טוב, אבל תיזהר פעם הבאה אל תעשה טעויות, אתה מבין?' 'כן..', וטח! נותן לו עוד אחד. ואם הוא יגיד לו 'סליחה התפלק לי', נגיד שזה צפון בוני שאומר 'אוקי, אוקי', ונגיד זה עבר, אבל אם הוא נותן לו עוד חלאה בראש, גם צפון בוני יוצא מהכלים. "הא לך אויב אכזר". אז זאת אומרת, כמה אפשר לשתוק? פעמים, שלוש, אבל אתה מייצר כל יום, כל יום חטאים ועוונות ובורא משחיתים , וה' נושא עוון. קין אמר על רציחתו של הבל: "גדול עווני מנושא". זה בזה יש לימוד גדול, אבל לא עכשיו. אבל גם הוא הבין ש"גדול עווני", העוון שאני יצרתי, גדול מנשוא! בכל אופן, זה רק להבנה של הנקודה.

אחרי כל זאת, אמרו לנו חכמים זכרונם לברכה במסכת ראש השנה י"ז: "נושא עוון ועובר על פשע". למי "נושא עוון"? למי שעובר על פשע. מה הפירוש? "נושא עוון" לא באה מידה זו לכל אדם, אלא למי שנושא. דהיינו, שעובר על פשע. אדם זקוק לזכויות גדולות כדי לזכות למידה הזאת שנקראת "נושא עוון". כדי שה' יישא עוונו. רק המידה של המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו. אם אתה תהיה מעביר על מידותייך יש לך תקווה שאתה תזכה לנשיאת החטא. אבל כמה קשה להגיע למצב הזה של עובר על פשע. שאדם יעבור וימחל למי שפגע בו וגרם לו רעה, כאילו לא קרה דבר. מורגלים אנחנו לומר בפינו ''אתה מוחל לי, אתה מוחל לי?". אומרים: "מוחלים", "מוחלים", "מוחלים". אבל עינינו רואות שלפי חכמים זכרונם לברכה כמה חסד ורחמים דרושים כדי להגיע למידה הזו. שלא יחוש בפגיעה של חברו ויהיה עובר על פשע. אם אתה אומר בשפתיים  "מחול, מחול, מחול" ואין כוונת הלב עם זה, קודם כל, לא מחלת לו בכלל. זה לא מחילה ושום דבר לא נסגר ביניכם, חוץ מזה ששחררת אותו באשליה. אם זה לא מכל הלב באמת, זה לא כלום. לכן יש כאלה שהיו באים ומבקשים עוד פעם ועוד פעם  ועוד פעם שיהיו בטוחים שבאמת אין כלום. ואיך ירגיש בן אדם אם באמת כבר אין כלום? אם הוא יראה את אהבתו ששבה להיות כמו שהיה לפני הפגיעה.

והאריך בעל מסילת ישרים:"כי השנאה והנקמה קשה מאוד להימלט ממנה, כי האדם מרגיש מאוד בעלבונותיו ומצטער צער גדול והנקמה לא  מתוקה מדבש, כי היא מנוחותו לבדה". אתם רואים אנשים על קטנות מרימים חפצים ומגיעים לרצח גם. על קטנות. כל מה שאתם קוראים בעיתונים, הכל זה בקטנות. קטנות. פלטו לא במקום, משהו אמרו, משהו פגעו, משהו... וזה נגמר בדברים קשים ואיומים. "על כן, לשיהיה בכוחו לעזוב מה שטבעו מכריח אותו". כי הטבע מבקש נקמה. טבע מבקש פיצוי, טבע לא מוותר. "ויעבור על מידותיו...", ואם יצליח האדם לעבור, "לא ישנא את מי שהאיר בו השנאה, ולא יקום ממנו שיזדמן לו שיוכל להנקם או יטור לו, אלא את הכל ישכח ויסיר מליבו כאילו לא היה, זה דבר שהוא קל רק למלאכי השרת". כי ביניהם המידות הללו, אז בשבילם זה לא בעיה. "אבל לא אצל שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם". בסוף מסיים מסילת ישרים : "שדורשים מן האדם שלא יישאר בליבו שום רושם מהרעה שגמל לו חברו ויחדש לו חיבה כבראשונה בלי כל שינוי ומשום כך באה התורה וכללה כלל שהכל נכלל בו 'ואהבת לרעך כמוך'. כמוך בלי שום הפרש. כמוך בלי שום חילוקים. כמוך בלי תחבולות ומזימות. כמוך ממש". נו, מי יכול לעמוד בזה בשביל שיעבירו לו "נושא עוון". למי נושא עוון? למי שעובר על פשע.

עכשיו בואו נראה עד כמה זה קשה. מה עלה לו לשאול המלך. שאל המלך היה בחיר האומה. מעיד עליו הכתוב: "ויגבה מכל העם משכמו ומעלה".לא בגובה הפיזי, במעלות הטרומיות שהיו לו וכו'. וגם אחרי חטאו קראו לו משיח ה'. ואף דוד שנרדף על ידו קרא לו משיח ה'. ודוד המשיל את עצמו כנגדו ככלב וכפרעוש. ככה ייחס דוד את עצמו ביחס לשאול. וגם אחרי שחטא שאול המלך בעניין אגג שלא הרג אותו ועמלקי וכו', קרא הקב"ה למלאכי השרת ואמר להם: בואו וראו בריאה שבראתי. יודע שייהרג ויוצא למלחמה ונוטל שלושת בניו עימו. ושמח שמידת הדין פוגעת בו. הוא העלה את שמואל באוג ושאל אותו מה הולך להיות, אמר לו יש לך כמה אפשרויות, אחת מהן זה שאתה יורד למלחמה מחר ומת, ואז אתה תהיה במחציתי. ואז הוא הולך למלחמה עם שלושת בניו. הוא יודע שהם ימותו. על דעת למות ,ש מידת הדין פוגעת בו. איזה צדיק! ה' כל כך מתפעל שקורא לכל מלאכי השרת, בואו תראו בריאה שבראתי. וזה אחרי שהוא חטא. והנה שאול בחיר ומשיח ה', מצא את עצמו נפגע בעטיו של דוד. "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו, בן ישי חי וקיים". כל הנשים שרו: "שאול הכה אלפים, דוד הכה רבבות". שאול מצא עצמו נפגע בעטיו של דוד. כתוצאה מזה, "ויהיה שאול עוין את דוד מהיום ההוא והלאה". באם כי עינו של שאול הייתה עין טובה, אלא שהתורה מצאה שעיין את דוד במקצת ומכאן השתלשלו כל היחסים שבינו לבין דוד. הרי כמה קשה אפילו לבחיר האומה לעקור לגמרי כל הרגשה כלפי פגיעה! ולהיות עובר על פשע. מבלי להשאיר שום עיון כל שהוא. דהיינו, לא להיות עוין בכלל. קשה מאוד! אתם רואים איזה אדם.

ודוד? דוד המלך עליו השלום גם הוא לא. הגיע לשיא של המידה הזו. אומנם דוד נזהר מאוד מלפגוע בשאול, על אף הרדיפות אותו. למרות שהיו לו כמה הזדמנויות לכך. ולא עוד, אלא שבעת שנפגשו במדבר זיף, ואבישי בן צוריה אמר לו: "סיגר אלוהים היום את אויבך בידך. ועתה אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו". נשבע דוד שלא יגע בו. משיח ה' זה. אבל הוא רודף עלייך להרוג אותך. הוא הוציא עלייך פסק שאתה תמות.כולם רודפים להרוג אותך. ההזמנות להתפטר ממנו. הרי אתה צודק בעניין! שום אופן לו! נשבע דוד לא. אבל בכל זאת עוד נשאר איזו תביעה על דוד ביחס שלו לשאול. מה כתוב? "וידבר דוד אל ה' את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול". את שאול הוא גם הזכיר. למה הזכרת את שאול? למה פירטת אותו? אז נשאר לך עליו. נשאר לך עליו! אם היית אומר מכל אויביו, די. אתה מודע לה' על ההצלה מאויבים, מה זה משנה מי היו?! אבל אם אתה אומר גם מכף שאול, זאת אומרת אתה עדיין לא מחלת לגמרי. אין פה "עובר על פשע" לגמרי.

אמרו חכמים זכרונם לברכה... תשמעו איזה תוכחת הקב"ה נותן לדוד המלך מול שאול. הגמרא במועד קטן, דף ט"ז, עמוד ב': אמר לו הקב"ה לדוד: דוד, שירה אתה אומר על מפלתו של שאול? אלמלא אתה שאול והוא דוד, איבדתי כמה דוד מפניו. אם אתה היית עושה את הטעות של שאול שלא חזר בתשובה מיד שבא הנביא והוכיח אותו, אם היית עושה את זה, והוא היה דוד, שכמו שאתה עשית תשובה ואמרת מיד "חטאתי", אם זה היה מתהפך רק, איבדתי כמה דוד מפניו. אתה לא היית קיים. מה הציל אותך? מה שהציל אותך זה לא הייחוס שלך ודם לא הבטחה שהמלכות תצא ממך, בגלל העוונות שעשית. לך היה יותר משאול.  אבל בגלל שאתה אמרת חטאתי מיד, אתה ניצלת. הוא לא אמר מיד חטאתי, לכן הוא הפסיד את המלוכה, לכן הוא נענש. אבל אלמלא כך, הוא עדיף עלייך. שאול עדיף אלייך. הייתי מאבד כמה דוד מפניו. אתם שומעים מי זה שאול? הרי שאם כל הוויתורים של דוד לשאול, עדיין לא מיצה כל אותה מידה להיות עובר על פשע. כי  לא די שיעבור אדם על מידותיו ויסלח לחברו שגמל לו רעה, אלא צריך שיאבה אותו כמותו ממש במידה כזו שלא יוכל לסמוך על הצלתו הוא אם היא כרוכה בצערו של חברו שרדף אותו. ואכן מידה זו קלה מאוד, רק למלאכי השרת, אבל לא לשוכני בתי חומר, וגם שאול ודוד נתבעו עלייה. אז איך אנחנו נינצל? למי נושא עוון? למי שעובר על פשע. אבל מי כן הגיע למדרגה זו? יהונתן, הבן של שאול. הוא הגיע למדרגה שלא נמצא בו כל רגש של פגיעה מצד דוד כלפי אביו. ושאל בתום לבבו את אביו שאול: "למה יומת? מה עשה?" הוא הגיע לכך משום אהבתו הגדולה לדוד שהייתה למעלה מדרך הטבע. ואכן היה צורך בכוחות עליונים לבוא לידי מדרגה כזו. שלמרות שדוד עמד ליטול את כיסא ממלכתו, לא זו בלבד שהשווה את דוד לעצמו, יהונתן, אלא עוד הגדיל אותו עליו. ואמר לו: "אתה תמלוך על ישראל ואנוכי יהיה לך למשנה" ומהי מלכות? מלכות ישראל מה היא? זו מלכות גם בארץ וגם בשמים. זה לא מלך עם כיסא וכתר. כמו שכתוב אצל שלמה: "וישב שלמה על כסא ה'". ושאול? הוא שזכה למלכות הזו. ונקרא משיח ה'. והכל זאת וויתר יהונתן על מלכות זו ומסר אותה לדוד מרצונו הטוב. אלא שיהונתן הגיע למדרגת "ואהבת לרעך כמוך" בשיעור כזה שאהבתו לדוד הייתה גדולה יותר מאהבת נשים. כפי שכונן עליו דוד "נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים". אז יש מטומטמים שרוצים ללמוד מזה חס ושלום דברים סוטים כמו שהם...

המדובר פה ש"נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים" זה מרחל ולאה. שרחל וויתרה על יעקב אבינו בליל כלולותיה מפני אהבתה את אחותה לאה שלא תתבייש ותתבזה. כי אביה לבן החליפה. איזה אחות! תוותר לאחותה בליל כלולות לקחת את בחיר שבאבות! את יעקב אבינו וחלילה אחר כך היא תצטרך להתחתן עם עשו. הרי ממה בכתה לאה? ולמה עיניה רכות? כי ידעה: הקטן לקטנה והגדול לגדולה. אז היא צריכה להיות עם עשו, כל הזמן היא בכתה כל חייה שלא תיפול בחלקו. ומן השמים סיבבו מ סיבות ידועות למה זה יהיה כך. יש אהבה כזאת? שמישהי תיוותר על דבר כזה? בליל הכלולות! היא כבר מוכנה! מוכנה להיכנס לכלולות. ועושים לה כזה תרגיל! ומחליפים. זה מה שהוא אמר לו: "נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים", הוויתור. הוויתור. היא וויתרה להקים את בית ישראל! היא וויתרה להקים את בית ישראל, כי יוכל להיות שהיא תתחתן עם עשו וברור שהיא לא תקים אף אחד, לא יהיה אף אחד מהשבטים, עם עשו לא יצא שום דבר. אז היא וויתרה1 אותו הדבר הוא וויתר. הוא וויתר על המלכות שזה כיסא ה'. הוא ויתר בשביל דוד. לכן, אמר לו דוד "נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים". ורק אודות לכן, אצר כוחות כאלה שיתגבר על כל רגשותיו ויתעלה למידת עובר על פשע בכל שיא מדרגתה. ואם כל זה, עם כל הקשוי הרב שלהגיע למידה הזו, לא מצא הקב"ה להיות נושא עוון, רק למי שעובר על פשע. והכל משום שאין להאריך את גודל ההרס והחורבן שעוון גורם. עד שנדרשות זכויות ומעלות לאין שיעור שבכוחן לעמוד כנגד העוון ולשאת אותו. אז זה נושא אחד שרציתי שנדע.

נושא שני: הדעת נותנת וכך מתארים אנו לעצמנו שהקושי בדינו של האדם הוא בזה שמענישים אותו על עוונותיו. כל הפחד שלנו מענישים אותנו על עוונות שלנו. אבל אם נעיין דברי חכמים זכרונם לברכה נראה שיום הדין שבו יופיע האדם לפני הקב"ה ויכיר כמה חטא לפניו במשך כל ימי חייו, הוא קשה וחמור הרבה יותר מהדין עצמו. זאת אומרת שנעמוד לפני ה' ונכיר מה היו החטאים שלנו.... קודם דיברנו על חטא אחד, אבל אנחנו יש לנו קצת יותר משניים. במשך כל החיים ה' ירחם כמה רכבות צריך לסחוב. אז כשאדם יעמוד מול ה' תהיה לו הכרה, לא רק כמה הוא עשה, מה זה עשה. במה זה פגע, כמה זה ביזה, בייש, כמה לגלוג היה בזה, כמה דברים איומים ונוראיים. זה יהיה יותר קשה וחמור מהדין עצמו. "אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה".

בלעם היה חכם שבאומות. לא סתם חכם, השוו אותו חכמים זכרונם לברכה בנבואה למשה רבנו. ויש דברים שהיה יותר אפילו אומרים. בלעם היה חכם שבאומות. ולא היה יכול לעמוד בתוכחת של האתון שלו. כשאתון אומרת לו: "למה זה הכתני זה שלוש רגלים", לא יכול לעמוד בתוכחת של האתון! "חטאתי" הוא אמר, "כי לא ידעתי". הוא לא ידע שמלאך ניצב לפניו אמה. לא רואה. האתון רואה את המאך הוא לא רואה. הוא רואה רק כסף. כל הדרך הוא חשוב כמה כסף הוא יקבל. אז הוא לא רואה שום דבר. כל מה שהוא רואה זה כסף. מלאך  עומד לפנייך, האתון לא יכולה לזוז, היא רואה את המלאך, הוא לא רואה. יש אנשים שלא עומד לפניהם המלאך, הקב"ה בכבודו ובעצמו עומד מולם, והם לא רואים אותו כלום, הם רואים רק את החומר. מה הם רוצים, את התאוות שלהם,את הכל. הם לא רואים שום דבר. הם יותר גרועים מהאתון של בלעם. אבל מה הבעיה שלהם שאין להם אתון אפילו שתוכיח אותם. זה הבעיה. אם הייתה להם אתון שהייתה מעירה להם או משהו, אולי היו מתעוררים. למה? אם האתון הייתה מדברת היו מתפעלים שהיא מדברת. אבל אם ידבר איתם רב ויוכיח אותם, יביא להם סימוכין והכל, מנפנפים אותו.

יוסף היה קטן שבשבטים, ולא היו יכולים לעמוד אחיו בתוכחתו. "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו". אז תארו להם כשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, מה יהיה איתנו? איפה נוכל לעמוד? איפה נוכל להכיל את זה? הרי ברגע שתופסים בן אדם אפילו במעשה לא משהו, נגיד הוא לוקח מאיזה קופה משהו וזה ופתאום מישהו אומר לו: הלו!.. ישר... מה אתה עושה? לא, לא, מה? מה? לא, לא? מה? מה? אין לו מה להגיד! מה יגיד? 'לא, אני סתם גנב'. מה הוא יגיד? אין לו מה להגיד! זה על קטנה! ואם בן אדם עושה עבירות שהם חמורות מהסוגים שהתורה אומרת? יש כאלה עוברים על ייהרג ולא יעבור, מה יגידו? טוב, זה לאדם שאתה יכול גם לנפנף אותו. 'טוב שמעתי ייאלה תעוף פה! גמרנו חאלס'. אבל לפני בורא עולם אתה יכול להגיד ככה? מה אתה יכול להגיד? פתאום אתה רואה מה זה מלאכים, 75 מיליון קילומטר גובה, רועדים ככה מהקב"ה ואתה זעיר כזה מטר 65, מגיע לשמה ומתחילים להגיד לך מי אתה. איך תעמוד בזה?! איך תעמוד בזה?!

ההתוודות של יוסף לאחיו הייתה בשורה גדולה להם, כי הם חיפשו אותו בכל ארץ ישראל, הם נכנסו בשערים והתפזרו בשווקים למצוא אותו. חששו שמא נטמא בין המצרים, אולי נאבד לגמרי. כבר לא יכלו לעמוד בפני הצער של אביהם 22 שנה שהוא בוכה, מצטער ולא מתנחם. לא יכלו כבר. והנה פתאום מופיע לפניהם יוסף חי וקיים. לא רק, אלא בדרגה הגבוהה של מושל בכל ארץ מצרים. ולא רק, אלא נוכחו שבמעשה מכירתם הם לא עוללו לו רעה, להפך, זו הייתה הסיבה לעלייתו הגדולה. וגם נגרמה לכל העולם הצלה מכיליון ברעב וזה טעם להם בפניהם בפירוש יוסף. אמר להם: "ועתה אל תעצבו כי מכרתם אותי הנה, כי למחייה שלחני אלוקים לפניכם".זו תוכנית אלוקים, אתם רק הייתה שליחים בדרך. אבל בכל זאת, בשעה שיוסף התוודה לפניהם, ברגע שהוא אומר להם:"אני יוסף אחיהם", באותה שעה נבהלו מפני, לא יכלו להוציא הגה מפיהם מרוב הבושה שהרגישו כלפיו שמכרהו. ואף על פי שיוסף לא הוכיח אותם כלל, ועוד הרגיע אותם: "שלחני אלוקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולחיות לכם לפליטה גדולה", עם זה לא יכלו להירגע ולא מצאו מילה בפיהם לענות אותו. ולא עוד, אלא שאחים היו מרוצים יותר לו היה יוסף מדבר איתם אם לא היה מדבר איתם דברי נוחם ופיוסים. אם היה מתאכזר כלפיהם ומעניש אותם קשות, היו מבסוטים. כי אז היו רואים בזה סיפוק, מה שלפחות באו על העונש.  וכפי שטענו לאחר מכן, מפורש: "לו ישטמנו יוסף וה' ישיב לנו את הרעה אשר גמלנו אותו". כלומר, הלוואי שיסתום אותנו וישיב לנו רעה. אבל מאחר שיוסף לא הוכיח אותם כלל ועוד ניחם אותם לא היה גבול לבושה איומה שהם עומדים לפניו. עומד לפניהם צדיק שהם רק עשו לו עוול ורשע ופשע, והוא לא עשה מאומה מכל מה שחשדו. הם לא יכולים לעמוד בזה. פרחה נשמתם. אז אם כלפי בשר ודם ובנסיבות כאלה כך, שיצא מכל זה כל טוב, מכל זה יצא טוב, כמה נורא יום הדין והתוכחה כשאדם יופיע לפני מלך מלכי המלכים, והוא יוכיח אותו על מעשיו. לא על אחד, אלא על כל מעשיו במשך כל ימי חייו. ואין לו, ואין פתחון פה לפיו ולא תהיה לו שום תקווה ושום ניחום. כמה איומה תהיה הבושה והבהלה מלפני הקב"ה מיום הדין בלבד! מעצם ההופעה לפניו ומעצם ההכרה כמה חטא לפניו ופשע כנגדו.

אני אספר לכם סיפור, אתם אוהבים סיפורים, נכון?  לפני שנים עבדו בשופר שני יהודים והם היו אחראיים לארג טיולים וסופי שבוע, פקידים שעונים לטלפונים וכו'. ויום אחד עלה חשד אצלי שהם עושים משהו שלא קשור לשופר. מלחשושים, הייתי עובר, פתאום הייתי ראה תנועות ככה לא טבעיות... הבנתי שמסתירים משהו. לא ידעתי בדיוק מה. והנה יום אחד  שניהם לא הגיעו פתאום, בלי להודיע. ואז מן השמים עלה בדעתי כנראה שהם ארגנו טיול באופן פרטי עם אנשים של שופר. שלחתי בן אדם עם מצלמה, אמרתי לו הם בטח הלכו באותם מסלולים שאנחנו נוסעים והם יחנו ב"דוברת" נדמה לי שם מקום, שמה יש מסעדה כזאת שחונים בחנייה ראשונה והולכים לארוחת בוקר. תטוס לשם, צלם לי אותם באוטובוסים עם האנשים, סע מיד לדיזנגוף יש שמה פיתוח תוך 24 שעות, אז זה היה פילם. פראג' 24 שעות. ותביא לי את התמונות. וכן היה. נתפסו בקלונם מצולמים. פיתחו לי את התמונות, התמונות נמצאות אצלי. והם הגיעו לעבודה, בבוקר. מה נשמע? ברוך ה', מה קרה אתמול? לא, אל תשאל לא הרגשתי טוב. אז למה לא צלצלת? היית אומר לי שאתה לא בא, הייתי מחפש מחליף. לא, לא, יכולתי ממש, אני אומר לך לא קמתי בבוקר לא זה ולא זה... מה אתה אומר? והלכת לרופא? אתה תביא לי פתק מרופא שאתה חופש מחלה וזה. כן, כן, אין בעיה, מחר אני אלך, אני אביא. בסדר. תגיד לי אתה מכיר את זה? אני מושיט לו את התמונה. הוא רואה את עצמו ליד האוטובוסים והכל. חשך עולמו! חשך עולמו! ראית בן אדם, כבה! כבה! אתם יודעים מה זה כבה? היה בן אדם מדבר, פתאום כבה. נכבה האור מבפנים. השפיל את העניים, לא יכול לענות לי. מה עשיתי לך שעשית לי ככה? למה לא אמרת לי שאתה רוצה לארגן? אולי הייתי עוזר לך? לא בהיחבא? למה אתה משקר? אתה בתפקיד של נאמנות, למה אתה ושה כזה דבר? אין תשובות. הראש בקרקע וזהו. טוב, לא המשכתי יותר, אמרתי לו תהיה בריא, ביי. הלך. הוא יוצא אבל וחפוי ראש. אני קורא לשני. ההוא לא מבין, אבל הוא היה כבר יותר זהיר. הוא לא הספיק להגיד לו משהו. למה? לפני שהוא יצא אני צלצלתי להוא, אמרתי לו תיכנס אליי. אז בדרך שהוא נכנס, הוא ראה את זה יוצא, אבל הוא ראה איך הוא יוצא, הרי הם היו שותפים. אז הוא הבין שמשהו לא טוב. מה נשמע? מה קרה? מה היה אתמול? לא, זה... לא מדבר ברור. מה קרה? אתה לא יודע מה היה איתך אתמול? למה לא באת? וכן על זה הדרך. בסוף אתה מכיר את זה? אותו סיפור. זה לראות מה היה עם האחים של יוסף, אבל זה כלום, זה רק טיול. זה רק טיול וזה רק יום אחד. ופה מכרו אותו 22 שנה ובית סוהר והתעללה בו אשת פוטיפר וכמה סבל! והוא רק אמר להם מילים: "אני יוסף". הנה תמונה. יו! פרחה נשמתם. בסוף כל אחד יגיע... טז חטא, טז עוון, טז מזיד, טז...טז... טז... טז... אלבומים! מה הבן אשם ישעה? מה הבן אדם ישעה? עכשיו זה לא מזכירים לו, זה לא כמו תמונה שאני, אז היה רק תמונות, לא היה פלאפון כמו היום, אתה מסריט אותו גם שר באוטובוס. לא היה. אבל שאדם יגיע לעולם האמת, יהיה כבר סמסונג 11. עכשיו הוא יבוא יראו לו הכל בתלת מימד! יראו לו... מה הולך להיות שם! אתם מבינים איזה פדיחות?! מה יגיד? מה ידבר? מה יהיה? יהיה חמור ביותר!

אז אין לתאר ואין לשער כמה נורא ואיום הוא היום הזה ואולי הוא קשה מהדין עצמו, כי הדין והעונש שהאדם מקבל מהקב"ה מביא הקלה להרגשת הבושת. כי הוא מבין הנה קיבלתי וזהו. אפשר שמשום זה הרשעים מצדיקים עליהם את הדין כל הזמן בלי הפסקה, ואומרים, אתם יודעים הרשעים בגיהנום כל הזמן אומרים: יפה דנת, יפה תיקנת גיהנום לרשעים וגן עדן לצדיקים... עושים צידוק הדין שמה. כל הזמן! כל הזמן!אמרתי באחד ההרצאות שקורח ועדתו הם תמיד אומרים: "משה אמת ותורתו אמת והם בדאים", שקרנים. כי הם שיקרו, אמרו שמשה הוא בעל גאווה והוא כזה והוא כזה וכזה,  ואתה מדוע תתנשאו על קהל ה' כל העדה כולם קדושים, מה אתם מחלקים פה תפקידים. אתם חושבים... אז שמה הם כבר לא מחרטים, זה נגמר שמה. שמה הם אומרים משה אמת ותורתו אמת והם בדאים. האשכנזים חיברו על זה שיר: "משה אמת ותורתו אמת, משה אמת ותורתו אמת... אי ,יא, יא, יא...". אבל הם לא שרים נכון. למה? כי הם שרים את זה בסבבה כאילו, אבל הם בגהנום! החלק האחרון הוא נכון, אבל לא ככה! אי יא אי יא ייא! (בצעקה) ככה צריך לשיר! למה? גחלים!  אבל הם אומרים "אי, יא, יא..." כאילו סבבה, שמים ידיים שרים. זה לא ככה! אמרו חכמים זכרונם לברכה: בשעה שהקב"ה מגלה את שכינתו על ישראל, אינו נגלה עליהם כאחת, מפני שאינם יכולים לעמוד באותה טובה בפעם אחת, שאם יגלה הקב"ה טובתו כאחת, ימותו כולם. צא ולמד מיוסף: בשעה שנתוודה לאחיו לאחר כמה שנים אמר להם "אני יוסף אחיכם" מתו כולם ולא יכלו לענות אותו. אז אם הקב"ה יגיד שתי מילים?! "אני ה'"... כל העולם פורחת נשמתו! אם היה לך איזה ספק או חשבת שהוא רחוק ויש עוד זמן, פתאום הוא לידך! אתה שומע אותו "אני ה'". יו! מה יהיה! אם אני יוסף המית את אחיו, שפתאום אתה רואה שה' אמת חי וקיים לידך, לידך! אי אפשר לחיות! אז מה ושה הקב"ה. עמדו חכמים זכרונם לברכה על כך כמה נורא יהיה היום שהקב"ה יתגלה! ואם כי יש בכך הנאה עצומה לאין שיעור שזה יקרה, אבל למרות גילוי טובתו של הקב"ה, הכרת האמת תגרום בהלה גדולה כזו שאם תבוא בבת אחת, ימותו כולם. אז על אחת כמה וכמה ביום הדין. זאת אומרת רם לקבל טובה את הלא  תוכל לסבול אותה בבת אחת, כי אתה תמות מרו בטובה, אז כל שכן על הרעה ביום הדין שיאספו בפנייך מי אתה בשעה ההיא מי יוכל לעמוד ומי יוכל להכיל את היום הנורא הזה. "אוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה".

עכשיו החלק השלישי והמסכם: בוא ונראה אם עברנו את ראש השנה, ומה נגזר עלינו. אולי נוכל ממה שנלמד עכשיו לדעת מה קרה. ראיתם פרס, ה' חיכה לו עד סוף השנה. הוא חשב שהוא יעבור אותה, כנראה הוא תכנן לחגים, לחול המועד טיול. אבל אף אחד לא יודע עד מתי הוא יחיה. יש עוד עשרת ימי תשובה, עוד אפשר להתחרט, אפשר עוד לעשות. עם ההרצאה הזאת תועיל למישהו במשהו והיה זה שכרנו. יכול להיות שהוא יעבור גם גזרה שאפילו נגזרה כבר. תשמעו כמה ה' אוהב אותנו, תשמעו. אתם לא תאמינו כמה! אתה לא תאמינו! אתם לא תאמינו בכלל!

כתוב בפסוק: "לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלוקיו עימו ותרועת מלך בו". מה אומר הפסוק הזה בספר במדבר כ"ג:  רש"י מפרש: "לא הביט אוון ביעקב"- הקב"ה לא מביט כשעם ישראל עוברים על דבריו, אינו מדקדק אחיהם להביט באוון שלהם ובעמל שהם עוברים על דעתו. לא שהוא לא רואה, הוא לא מדקדק. אם הוא מדקדק כחוט השערה כמו אצל הצדיקים, אוי ואווי! צדיקים נתפסים על הקטנות שבקטנות. למה? הם אהובים אצל הקב"ה, לא רוצה לראות אותם עם טיפה לכלוך, על המקום מנקה אותו. כמו מלך. מלך אם יש בו איזה כתם קטן, מיד חייבים או להחליף את הבד או לנקות מיד. מלך מסתובב עם כתמים? אבל אם זה אחד מהשמשים, אחד מהעבדים, אז ברור זה התפקיד שלו, להתלכלך. מידי פעם הוא מתלכלך ו.. בסדר, אחר הוא יחליף. אז הקב"ה לא הביט אוון ביעקב, דהיינו לא מדקדק אחריהם להבין אחרי האון והעמל שהם עוברים על דתו. "ולא ראה עמל בישראל", מה זה "עמל"? זה עבירה. כמו "עמל וכעס תביט". לפי שעבירה היא עמל לפני הקב"ה, זה לא פשוט לטפל בעמל הזה שאדם עושה עבירה, כמו שאמרנו, משחיתים וכל מיני עניינים. וכתוב: "אם רחץ צואת בנו ציון...", אתם יודעם מה זה? רחמנא ליצלן! בן אדם עושה עבירה, זה כמו שאדם נכנס לפלטרין של מלך ועושה שם, חוץ מכבודכם, גדולים. ומי בסוף מנקה את זה? צריכה לבוא אמא שלו לקנח, בסוף המלך יורד מהכסא והוא מקנח. "אם רחץ ה' צואת בנו ציון", מה אנחנו מטריחים, כמה עמל לפני ה' יתברך במעשנו הרעים. בכל אופן, כתוב: "ולא ראה עמל בישראל". ה' אלוהיו עמו אפילו מכעיסין וממרים לפניו, הקב"ה לא זז מתוכנו. הוא לא עוזב אותו, מפקיר אותנו. "ותרועת מלך בו" מלשון חיבה ורעות. "ותרועת מלך בו", ה' הוא רע שלנו, כמו רע דוד: "ויתנה למרעהו" והתרגום אונקלוס מתרגם את הפסוק כאן: "ושכינת מלקהון בנהון". דהיינו, השכינה שורה איתנו עם כל זה, השוכן איתם בתוך טומאתם.

עכשיו תקשיבו טוב: צריך ליזהר לא להקשות קושיות על הקב"ה. על הקב"ה לא מקשים קושיות. הרב מבריסק כתב שני ספרים, זכרונו לחיי העולם הבא. הוא כתב חידושים על הרמב"ם והוא כתב ביאורים על התורה. לחידושיו על הרמב"ם יש מתכונת החידה. הוא ציטט את ההלכה, הוא הקשה קושיה חמורה וצריך עיון. ואחר מכן, העמקה בסוגיה מציב את הגדרים מהיסודות ואז דברי הרמב"ם מיושבים כמאין חומר מאירים ושמחים. אז על הרמב"ם הוא מקשה קושיות, קושיות חזקות. ובסוף יש תירוצים והכל מתבהר נפלא! נפלא! לעומת זאת בספר שלו על התורה, אין שום קושיה. ואין שום צריך עיון. אלא הוא פותח בהסבר הבהיר ובחידוש מאיר עיניים. למה יש חילוק בין השיטה על הרמב"ם לבין בתורה? כי על התורה לא שואלים שאלות! אין קושיה! מי שמבין אשריו. אין קושיות על הקב"ה ועל התורה.

לפי כך, גם אנחנו לא נשאל, אומר הרב גלינסקי, זכרונו לחיי העולם הבא. מה הכוונה "לא הביט אוון ביעקב"? ועכשיו הוא מסביר לנו מה היו יכולים לשאול והוא אומר אבל אל תשאל. הרי הוא שלח את הנביאים להוכיח אותנו, אז אם הא לא הביט אוון ביעקב, ולא הסתכל במעשים ולדקדק אחריהם, אז למה הוא שלח את הנביאים להוכיח את ישראל? אל תשאל! והוא מסר אותנו ביד צרנו. מסר אותנו ביד האויבים. אל תשאל! ושלח אותנו לגלות, לא לשאול! לכן נסביר הוא אומר. נסביר הסבר. מתוך ההסבר נבין. איך זוכים בדין בראש השנה? קצת מאוחר, אבל לפחות נוכל להסתכל אחורה מה היה. מי שהיה בשבת, מי שהיה בראש השנה אצלנו בבית כנסת, השתדלנו שכולם יעברו את הדין. לימדנו את הדרכים מה אפשר לעשות וכו'. אבל מי שלא היה , אם עבר, עבר ואם לא, אולי עכשיו נצליח עוד לשעות משהו לפני יום כיפור.

אז אנחנו פותחים בדברי הגאון רבי ישראל מסלנט זצ"ל שהוא תמהה: איך יכול היה משה רבנו, עליו השלום, להיות הענו מכל האדם אשר על פני האדמה? איך יכול להיות? למה איך יכול להיות? מה? הוא לא ידע שהוא זכה וזיכה את הרבים שכולם תלויים בו ובזכותו? מה, הוא לא ידע? הוא לא ידע שהוא היחידי מכל העולם שנבחר להוריד את התורה מהר סיני? הוא לא ידע שהוא היחיד שהצליח להילחם עם המלאכים? מה כל זה הוא לא ידע? מה הוא לא ראה שזרחו אור פניו, אור פניו זרח וקרניים של הוד יצאו ממנו והיה צריך לשים מסווה? מה הוא לא ידע? אז הוא יכול להיות להישאר ה"ענו מכל האדם אשר על פני האדמה"? שום דבר! מי נגרם גאווה, משהו? חשיב'ס, חשיב'ס משהו, שום דבר! איך יכול להיות? ועוד הוא חשב שהוא אדם הכי פחות והכי ירוד. למה? שה' משתדל לשלוח אותו להציל את עם ישראל, לגאול אותם ממצרים, שבוע ימים הוא במשא ומתן איתו שילך. כמה צריך לשכנע בן אדם? שאתה נבחר על ידי ללכת... והוא משיב תשובות להקב"ה במשך שבוע ימים. תארו לכם שבוע ימים יש לו תשובות לתת להקב"ה. שבוע! בין התשובות הוא אומר: "שלח נא ביד תשלח". מי שתשלח יותר טוב ממני, הכי פשוט בשוק יותר טוב ממני. הוא באמת הרגיש שהוא אדם הכי הכי פחות באנושות. איך הוא אמר על עצמו? "ואנחנו מה?". אברהם שהיה ענו מאוד אמר: "ואנוכי אפר ועפר", אבל יש בזה עוד משהו. דוד המלך אמר: "ואנוכי תולעת ולא איש", אזל זה עוד משהו. יש בריאה פה. הוא אמר עליו ועל אהרון הכהן: "ואנחנו מה?". אני לא יכול אפילו לשייך אותנו, לייחס אותנו למשהו ראוי שווה, שווה ערך. והתורה מעידה עליו "הענו מכל האדם אשר על פני האדם". האדם- אברהם, דוד, משה. אדם. עד

עד שאנחנו תמהים על משה רבנו, אולי נתמה קצת על עצמנו. איך אנחנו מתגאים! קשה לנו מאוד, איך הוא לא?! אבל אנחנו על מה מתגאים? הרי מקננות בנו מידות רעות אין ספור. ואנחנו ריקים מכל חוכמה. אחד שיודע כבר לוח שנה חושב הוא כבר רב! מתי יחול ראש חודש, מתי יחול אסרו, מתי יחול... כבר בבית כנסת קוראים לו מורי. והאם אנחנו יודעים איזה סוגיה בגמרא מתחילתה ועד סופה? דהיינו, את כל הגמרא, והראשונים והאחרונים והבית יוסף והאחרונים ואחרוני אחרונים עד הפסקה להלכה ומונחים בה כל סוגיה אחת. האם יש אצלנו דבר כזה ביד? אז מה אנחנו מתגאים? 'ראית איזה אפליקציה הורדתי?'. 'אני כבר עוקף אותך! יש לי אפליקציה חדשה, תראה איך אני שולח, איך אני...' י'חובלי! לפלאפון שלך קראו סמארטפון, לך קראו סמרטוט. סמארטפון זה טלפון חכם. הטלפון חכם לא אתה! מה אתה מתגאה? במה שיש חוכמה בו? אפילו שכל של טלפון אין לך! ורוב האנשים לא אני.. קח, קח אני לא מבין בזה, איך עושים? איך עושים? ובפרט אם הוא עבר גיל 45, בכלל הוא לא קולט כלום. ואנחנו דלים וריקים ואין בנו שום מעשים ומתגאים! במה לא מתגאים! בהכל אנחנו יותר טובים מכולם.

אז התשובה לזה חידש לנו רבי ישראל מסלנט זצ"ל: יש באדם שתי מערכות שיקולים. יש מערכת שיקולים שכלית ויש מערכת שיקולים רגשית. השכלית היא מפוקחת. שתיים ועוד שתיים לעולם זה ארבע. זה שיקול שכלי קר ומפוקח. אין פה לערבב רגש. אבל יש מערכת רגשית, והיא פועלת באופן שונה. היא מתמקדת במה שהיא חפצה ומעניקה לו כל המשקל, ואת השאר היא מטשטשת ואינה שוקלת. הנה: כולם, פרס מת, רק שבחים. מה זה? האדם הזה מושלם! כל העולם בא אליו. אין שום דבר! זה נקרא רגשית, שיקולים רגשיים. זאת אומרת עוד לא הוציאו את הג'יפה. עכשיו ראיתי שהתחילו להוציא קצת. אבל חכו יעבור כמה חודשים ואתם תדעו דברים שידעתם ברקע, הבנתם, אבל לא ידעתם כמו שתדעו. אבל למה זה? כי זה רגשי. המשפחה אפילו החליטה להאריך את השבעה. מחמירים. יותר מבריסק. להאריך. למה? שיבואו עוד נשיאים, ראשי ממשלות והכל. כן...אבל בכל אופן אתם יודעים שהקדשי שלהם זה קדשי שרק מצער אותו. כי מי שמחללים שבת ואומרים קדיש על האבא, אז לא עונים אחריהם אמן. הקדיש מזיק לו. למה? איך הם אומרים "יתגדל ויתקדש שמא רבא", והם עושים יתחלל ויתחלל מהבוקר ועד הערב. והבת שלו הרפורמית בכלל אמרה: "על ישראל ועל רבנן ועל כל בני העולם". היא הוסיפה, היא כבר עברה את התנאים הקדושים והכל. היא בכותל המערבי עם טלית. מכל מקום, אז זה נקרא מערכת שיקולים רגשית.

עכשיו בואו נלמד מעולם הצילום. בעול הצילום יש שתי צורות צילום: אחת: שכל העצמים מצולמים באותה חדות. האדם והנוף, כמו שאפשר לספור את השערות של האדם, אפשר למנות גם את העלים של העץ מאחריו, בתמונה. זה תמונה שלא מתמקדת. אין בה פוקוס. אתם רואים הוא לפעמים עושים ככה, ככה, כי הוא תופס רק אחד מתוך הקהל. וכל מי שמסביבו, נראה יחסית מטושטש לתמונה הזאת, לרצון הזה. אז יש אפשרות לצלם בצורה שכולם נראים בשווה. ויש אפשרות להתמקד בתמות עיקרית וכל השאר מטשטש. ככה ההבדל בין שיקול שכלי ורגשי. שכלי זה אתה מתמקד רק על נקודה אחת. רגשי זה אתה מחליט מה אתה רוצה להתמקד. אתה מחליט לראות את הפסול באדם, שמה אתה שם את הדגש וכל הטובות שהוא עשה, אתה רואה מטושטש, לא רואה בכלל. או הפוך. אתה רואה רק את הטוב ואת כל הרע, אתה לא רוצה לראות. זה נקרא מערכת שיקולים רגשית. אדם שופט את עצמו במאזניים הרגשיות. הוא רוצה לראות את עצמו ממוקד כמו שהוא רוצה. אין אדם רואה חובה לעצו, אין אדם משים עצמו רשע. הוא רואה את עצמו חיובי תמיד. לכן הוא עושה "סלפי". זה צילום של עצמו. מסובב את הזה.. ומצלם את עצמו. אז מה הוא רואה? רק את עצמו, אין אף אחד. אבל כשהוא מצלם ממול, הוא מחליט מי יתמקד עליו ומי לא יתמקד עליו. אבל בסלפי ודאי הוא מתמקד על עצמו. זה גם נקרא "סלפי איש". סלפי איש זה אנוכי. אנוכי. האדם שופט את עצמו במאזניים רגשיות. אז שאלנו קודם איך יכול אדם להתגאות כשהוא יודע כל כך מה החסרות שלו? התשובה נכון. הוא מודע לכל החסרונות, אבל אם זאת יש לו גם מעלות. יש לו גם מידות טובות, יש לו גם כוונות טובות. הוא יודע גם שכתוב "שריקנים שביך מלאים מצוות כרימון". אז מה הוא פחות מרימון? אפילו אם הוא ריק. אז העדשה ממוקדת על המעלות שלו ומעניקה לו את כל המשקל. והיא לא מתעלמת מהחסרונות, אבל לא נותנת להם שקל. זאת אורמת אם ישאלו אותך מי אתה? אתה יותר חיובי או יותר שלילי? יש לי חסרונות, אני מודה, אי ן אדם.. גם אתה... אין אדם בלי חסרונות. אבל יש לי הרבה יתרונות ואני אדם בסיכומו של דבר חיובי. אני בן אדם חיובי. במילים האחרות התחושה היא שאני הם המעלות שבי והחסרונות זה טפל, זה ארעי. זה לא נחשב. מה הבעיה? הבעיה שאת הזולת אנחנו שופטים בהתמקדות הפוכה. יש כמור ויש כעור. כמור זה מגדיל. שאתה רואה את עצמך את הרואה את זה כמור. את המתנפח. שאתה מסתכל על חבר שלך ,ז ה כעור. אתה רואה אותו כזה קטן. למה קוראים לשחור שבעין אישון? אם תסתכל טוב טוב בתוך העין של הבן אדם, בתוך השחור, שהוא מסתכל על איש הוא נהיה אישון, קטן. אשי קטן. אישון. לכן קוראים  לזה אישון. ככה אנשים רואים במצלמה הכי מתוחכמת. בעולם הם רואים את כולם אישונים. קטנים. לעומתו. זאת אומרת אתה מאה אחוז, אבל הוא צילום הפוך.

עכשיו בואו נכיר את שמה רבנו מחדש. מה היה אצל משה רבנו? הוא פשוט הפך את המצלמה. הפך את המשקפת. אצלו הוא תמיד ראה את החסרונות, ועבד כל הזמן להגיע לשלמות וכל זמן שהוא חסר, לא יכול היה להחשיב את עצמו שלם. ולכן רצה להשתלם ולהשתפר. אבל בזולת תמיד הסתכל במעלות ותמיד לימד זכות. ואפילו הרשעים שיצאו נגדו מאז ומתמיד דתן ואבירם, הוא הלך לאוהל שלהם! שהם המרידו את כולם נגדו. אז זאת אומרת "ענו מכל האדם אשר על פני האדמה", זה בגלל שבעצמו ראה חסרונות, באחרים ראה רק מעלות. עד כאן יסודו המאיר של מאור ישראל רבי ישראל מסלנטר. עכשיו מובן הכלל ההלכתי: כתוב ש"אין אדם משים עצמו רשע." הנה זה כלל הילכתי. "אין אדם משים עצמו רשע". זה נאמר על כל אחד מאיתנו. ועד שפרעה יכול היה לומר על עצמו "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים", כי אור וחשוך משמשים באדם בערבוביה ואין לך אדם שלילי שאין בו צד זכות. כמו שאין מעשה חיובי שאין בו נקודת חסרון. מי זה פרעה? רשע מרושע, רוצח המונים, רוצח ילדים, שוחט ילדים לפני דא"עש, שוטף את גופו בדמם. והוא אמר "מי ה' אשר אשמע בקולו". בדקתי בספרים אצלי הוא לא מופיע, אז זה שאתה בא בשמו ואומר "שלח את עמי ויעבדוני", לא מצאתי בספרים. לא מכיר אותו. ואחרי שקיבל קצת מכות, כבר אמר "ה' הצדיק", פתאום מכיר אותו, הכיר אותו. ואמר "ואני ועמי הרשעים". אז רואים שאפילו שלילי כזה כמו פרעה, נמצא בו קצת חיובי. אבל גם בדבר חיובי אין דבר כזה שלא יהיה בו שלילי. שאדם ישעה בשלמות גמורה... תקשיבו עד כמה זה. הרמב"ם אומר: שאם אדם מכל חייו, יחיה 70, 80 ,90, 100, אם מכל חייו, שקיים נגיד את כל התרי"ג מצוות והצליח וזכה לעשות פעם בחייו מצווה אחת בלבד לשמה, ללא שום חיסרון, ללא כוונת הנאה, ללא כבוד, ללא פחד, בגלל פחד, בלי שום אינטרס, רק לשם ה' במאה אחוז, זכה לעולם הבא! פעם אחת, לכן הרבה הקב"ה תורה ומצוות. למה הרבה כל כך הרבה? שאי אפשר שאדם מרוב המצוות שיעשה שלא יצא לו פעם בחייו שיעשה. אז זה לא קל. והקראנו באחת ההרצאות האחרונות 17 תנאים כדי לקיים מצווה בשלמות לשמה. 17 תנאים! אהבה, יראה וזריזות ושמחה, וכו', וכו'. זה לא פשוט לעשות מצווה לשמה. אז עכשיו בואו נראה גם דבר, אפילו בתוך הרע שאת העושה, אם יש משהו , אחוזון של דבר טוב בתוך זה, לא נאבד, אתם לא תאמינו מה שאני משמיע לכם עכשיו... כתוב בגמרא בנזיר כ"ג שבשכר מ"ב, מ"ב זה 42, קורבנות שהקריב בלק הרשע זכה ויצאה ממנו רות המואביה. שיצאה ממנה שלמה המלך שהעלה אלף עולות לה'. אף על פי שאלו היו קורבנות של השחתה כדי לאבד את עם ישראל. בלק קורא לבלעם בואו חסל לי את העם הזה. אני פוחד מהם פחד מוות, הם יכולים לעלות ולהרוג אותנו,לא יישאר ממנו זכר. זהו! אני משלם לך כל מה שתרצה, רק תחסל לי אותם. ובלעם מתעתע בו, אומר לו תשמע זה פה צריך עבודה מיוחדת, בשביל שיפסיד הרבה כסף, אמר לו תביא 42 קורבנות. אנחנו נקריב אותם ואז אני אתפלל לה' והוא יחסל אותם. חובלי! הוא נותן להקב"ה סיגריה בשביל שיחסל את הילדים שלו. אתה נורמאלי? כל העולם מתקיים רק אם יש ישראל ואם יש תורה. אתה אומר להקב"ה קח סיגריה, אני אעלה לך קורבנות שיעלה קצת עשן אלייך ובזכות זה תהרוג אותם, בסדר? איזה עסקה עשה! וזה חכם שבאומות. אבל מה אכפת לו. עם מה הוא משלם? על חשבונו הוא מקריב על חשבונו הכל. אם הוא סתום כזה ייאלה למה לא?! אז בלק מביא 42 בשביל להשחית את העם היהודי, את בניו של הקב"ה. תגידו לי אפשר למצוא בזה איזה זכות? אומרים חכמים שבשכר... אתם שומעים? שכר הוא קיבל! למה? כי הקורבנות היו בכל אופן לה', לא לעבודה זרה. הם היו לה'. 42 קורבנות שהקריב זכה ויצאה ממנו רות, רות המואביה שממנה יצא דוד וממנה יצא שלמה, ששלמה יביא מזרעו את מלך המשיח וגם הקריב אלף עולות. על 42, אלף עולות הקריב ביום! נו, אפשר להאמין שאפשר למוצא אצל רשע כזה, כזה דבר? עוג שבא להודיע לאברהם אבינו שנשבע לוט, בשביל מה הוא בא? שילך ויסתבך במלחמה ימות וייקח את אשתו, את שרה שהייתה יפת תואר. אפשר למצוא זכות על רוצח ונואף כזה שכל המטרה שלו כזאת?  ומשה רבנו שפוחד, הוא עם כל הזכויות שלו וכל עם ישראל פוחד שהזכות שהוא בא להודיע עם כל הכוונות הרעות לאברהם תעמוד לו, והוא לא יוכל לנצח אותו. אתם שומעים דברים כאלה? זאת אומרת לא מאבד שום דבר! כל תוצאה, אפילו שיצאה בלי כוונה, עם כוונה הפוכה והכל, לא נאבדת מפני ה' יתברך. אפילו שכר שיחה נאה, כל דבר יש חשבון. אבל גם הפוך. לא רק ככה.

עכשיו תשמעו דבר מדהים: רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, הצביע על הכתוב בספר ירמיה: "וגם בכנפייך נמצאו דם נשפות אביונים נקיים, לא במחתרת מצאתיו. ותאמרי כי נקתי עכשיו אפו ממני. הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי". הנביא מוכיח את עם ישראל בשם ה', ירמיה הנביא, ואומר: שעם ישראל נמצאו דם נפשות אביונים נקיים בכנפיו. ולא במחתרת מצאתיו, לעיני כל הם עושים זאת. "ותאמרי", איפה תאמרי? אומר רש"י: בליבך. "ותאמרי כי נקתי אשר זכה אני נפשי"-עוד הם מצדיקים את מעשיהם! רוצחים והורגים ומצדיקים מעשיהם. עכשיו אפו ממני, הנה אין עונש, הכל בסדר. "הנני נשפט אותך" אומר ה' אני בא איתך במשפט על אמרת לא חטאתי. אני לא מדבר כהר מה עשיתם, אבל עצם זה שאתם לא מודים שחטאתם, על זה כבר מגיע לכם חנג'ורי בסטרי. זאת אומרת יכול רוצח לומר, ובליבו "כי נקיתי, זכה אני נפשי". לכן השוחד מעוור עיני פיקחים, שאמרו מה זה שוחד? שוחד שעושה משניים אחד. עושה אחד. שוחד, הנותן והמקבל הופכים להיות ראש אחד. אחד. שו-חד. שניים נהיים אחד.כיוון שקיבל ממנו את השוחד, התקרבה אליו דעתו והרי הוא כגופו. מכיוון שהוא כגופו, אין אדם רואה חובה לעצמו. מה אני אגיד על עצמי שאני לא בסדר? הרי הוא ואני הפכו להיות אחד. אז אני עכשיו מדבר על עצמי כאילו. מה אני אגיד שאני לא בסדר? ברגע שקיבל שוחד המאזנים הם רגשיות כבר ולא שכליות. ואז הוא מתמקד בנקודות הזכות של נותן השוחד ומעניק להם את כל כובד המשקל. הוא לא יחריט, הוא יגיד נקודות מסוימות שהוא ימצא בו לטובה., ואותם יפאר ויגדל ויכסה ולא ישמיע את הרעות. לכן יש דין: "האוהב פסול לדור". אם אחד מהדיינים הוא אוהב של אחד מבעלי דינים, הוא פסול לדון. כי הוא לא יכול לראות עליו חובה. כי אהבה מקלקלת את השורה. ואז הוא יראה אותו במצלמה שנתוודה לה, הוא ימקד בזכויות ויטשטש את העוונות.

עכשיו נחזור לפשט של הפסוק ונלמד. אמרנו אסור לשאול, נכון? אתם זוכרים? איימתי עליכם לא לשאול. פשט הכתוב עוד פעם: "לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ה' אלוקיו עמו ותרועת מלך בו". הואיל וה' עימנו, כמו שכתוב: "אלוהיו עמו". "ותרועת" אמרנו זה רעות וחיבה. "ורענו הוא ומחבבנו, הוא לא רואה, הקב"ה, חובה ומלמד עלינו זכות! אתם שומעים? ואפילו אם זה באופן דחוק ביותר. על דרך שאמרו. נעברו עבירות חמורות ביום הכיפורים, נעברו עבירות חמורות, לא עד יום הכיפורים. ביום הכיפורים! ואליהו הנביא נשאל לתגובת הבורא יתברך, מה הוא אמר הקב"ה? מה הוא אמר על זה? אמר: "לפתח חטאת רובץ". הקב"ה מלמד זכות ואומר היצר הרע מחטיאו בעל כורחו. מה הולך פה? אמרנו לא לשאול שאלות, נכון? לא לשאול. עכשיו, הואיל ואדם נידון בראש השנה אחרי רובו. מי שזכויותיו מרובות על עוונותיו, זוכה בדינו. והואיל במשקל הזכויות כנגד העוונות, זה אך ורק בידיו של אל דעות. מה זה זכות ומה זה חובה, כמה יש זכות וכמה החובה, מי שוקל את המשקל של כל דבר ודבר. יש אחד מניח תפילין ויש אחד מניח תפילין, שניהם מניחים תפילין. הם מקבלים את אותו שכר? מה פתאום! זה לא ישן כל הלילה בא לסליחות, והוא עייף וקם עוד פעם אחרי שעתיים והלך והניח תפילין עם כל הקושי. זה לא כמו אחד שישן כל הלילה ולא אמר סליחות ובא והניח תפילין. זה כפום צערא אגרא לפי הצער, ככה משלם גם השכר. אחד הניח תפילין עם כוונה, לשם הבורא, לשם המצווה, יודע מה אומרים, אמר "לשם ייחוד", והכל. השני סתם הניח תפילין. בלי שום כוונה, כלום, יודע צריכים לשים את זה פה ואחר כך להוריד את זה. זה כל מה שהוא יודע. זה אותו הדבר? לא אותו הדבר. זאת אומרת מי יודע לחשבן את כל זה? זה רק אל דעות. הוא לא מסתכל רק על המצווה, אלא דעות, מה הדעה של אותו אדם בשעה שהוא עושה, איפה היא מונחת וכו', וכו'.

עכשיו נחזור: הואיל ואדם נידון בראש השנה אחרי רובו, מי שזכויותיו מרובות על עוונותיו, הוא זוכה בדינו והואיל במשקל הזכויות כנגד עוונות אך ורק בידיו של אל דעות.  אז אם מחמת אהבתו וחיבתו של הקב"ה אלינו, ישים את הדגש על הנקודות הזכות שלנו, ודאי שנזכה בדין! בתנאי אחד. יו! בתנאי אחד. יו! מה יו? יש תנאי אחד. מה הוא? יו! שאכן יהיה ה' אלוקיו עימו. אם לא גירשנו את השכינה, זכאים בדין. אבל אם גירשנו את השכינה, שחור משאול. איך מגרשים את השכינה? מישהו יודע איך מגרשים את השכינה? מי שיש לו גאווה, הוא מגרש את הקב"ה כביכול. זוכרים שלמדנו על משה רבנו שענו מכל האדם, וזוכרים שעד שאנחנו שואלים עליו איך הוא היה ענו, נשאל על עצמנו איך אנחנו בעלי גאווה ומתגאים על כל דבר כאילו אנחנו מה. אז עכשיו איך מגרשים את השכינה ואז לא זוכים בדין? עם גאווה. מה זה גאווה? ה' אומר "אני עת דכה ושפל רוח". אני נמצא עם אלה שמדוכאים, אלה שהם שפלי רוח, אלה שהם תפרנים, עניים, כל אלה אני איתם. "דיין ליתומים ואלמנות.." , אני איתם! אבל שאדם מתגאה מה אומר ה? אני והוא לא יכולים לדור בעולם כאחד. יש הלכה בשולחן ערוך: אסור ללך בקומה זקופה. בלי לחשוב כלום! המהלך בקומה זקופה כאילו דוחק רגלי השכינה. מה הפירוש? יש אנשים שהולכים עם הידיים ככה משולבות ומורידים את הראש חרטא, והם כאילו ענוים מחפשים משהו למטה. זה הרוב שהולכים ככה. יש אנשים שמשפלים מבטם. מה זה נקרא? מותר ללכת ככה, באופן כזה שכשאתה פושט את רגלייך קדימה, העיניים שלך יכולות לראות את הרגל. זה נקרא הליכה שאין בה גאווה. כל זמן שאתה יכול לראות את הליכתך, את רגלך תוך כדי הליכה. לא שאתה מביט מידי פעם. ככה אתה הולך. הראש שלך בגובה כזה שיכול לראות הרגליים שהם הולכות. דהיינו, איפה שהרגל מגיעה הכי רחוק ממך, אתה רואה, זה הזווית של הראש שלך. אבל אם אתה הולך טיפה ככה.. אתה כבר עובר על איסור "דוחק רגלי השכינה".  יש כאלה בכלל מנפחים את החזה, יש כאלה שמים כסא. הוא לא מסתכל על אלה, אלה אישונים. הוא מחפש מלאכים, מחפש פה, מטוסים, אולי מסתכלים עליו מלמעלה. למה זה נקרא "דוחק רגלי השכינה"? זה משל. כתוב: "והשמים כיסאי והארץ הדום רגלי". כביכול ה' יושב על כל השמים כביכול, כביכול, ואז הארץ זה כמו הדום רגליו, שרפרף כזה שהוא מניח כביכול את רגליו. ואז אם רגליו כביכול למטה, ואתה מרים את הראש אז אתה דוחק את רגליו של הקב"ה כביכול. אז עכשיו שה' נמצא עם דכא ושפל רוח, והוא לא יכול לדור במחיצה אחת עם בעל גאווה. שואלים למה? כל עבריין, כל רוצח, כל אנס, כל זה.. הקב"ה לא אומר 'אני לא יכול לדור איתו ביחד'. אבל בעל גאווה הוא היחידי שאומר ה': לא יכול לדור איתו! אז יש כמה הסברים. אני אתן לכם הסבר אחד שהרב גלינסקי ז"ל אומר:

יש מלך נכנס מישהו אומרים לו זה רצח? אז המלך יכול לרחם, יכול לא לרחם. אבל הוא יכול לרחם, ואדרבא זה יראה את גדולתו של המלך, רחמנותו של המלך. אדרבא. העולם יגידו שואלת! איזה מלך רחמן, תראה איך זה... זה לא סותר למלך, זה לא סותר למלכותו, זה לא בא במקום המלך. זה אחד שפשע. אפילו אחד שפשע נגד המלך, גם יכול המלך אם רוצה, יכול לסלוח. אם רוצה. אבל אם אחד נכנס למלך עם בגדי המלך וכתר המלך ורוצה להיות שווה למלך... אז זאת אומרת אין מלך, אני מלך. זה בעל הגאווה. "ה' מלך גאות לבש". לבושו של מלך מלכי מלכים זה גאות. "גאו גאה". זה רק הוא! רק הקב"ה יכול להיות לא בעל גאווה, אלא לא הגאווה מצד היותו ממציע כל העולמות כולם, כל החוכמה, כל הידע, הכל, הכל, הוא "הגאו גאה". איון מי שיכול. כל האחרים זה ממנו, נתן להם כמה טיפות. אז איך אתה מתגאה?! איך אתה מעמיד?! הנה שאלו עכשיו חברי כנסת מי מאמין באלוקים מי לא מאמין. 70 אמרו מאמינים. 40 בערך לא רוצים להגיב. מתביישים... שהם מאמינים. לא אומרים. יש כמה שאמרו לא מאמינים בכלל. כמו גלאון, כמו זנדברג, כמו גלאון, כמו כמה כאלה שלא מאמינים בכלל.איזה כייף להם שהם יגיעו להקב"ה. יו! איזה כייף! בכל אופן, בעל גאווה אני והוא לא יכולים לגור במחיצה אחת.

תשמעו עכשיו מעשה: אוהב ישראל מאפטא זצ"ל  הגיע לעיר אחת, כולם נאספו להקביל את פניו. והיה שם פרנס, גביר שזכה לשתי שולחנות תורה וגדולה במקום אחד. אדם שהיה גדוש במעלות והוא ידע זאת. ידע את ערכו. והוא הציע לאוהב ישראל מאפטא שיתארח בביתו, ואז הוא יפנה אגף לכבדו. לא חדר, לא חדרון, אגף!   הוגיע לו אוהב ישראל מאפטא שהוא ישקול את הדבר. היה גם שם יהודי אחד שהתרחק מן היהדות, התרועע עם גויים, חיקה את אורחותיו. וכשראה שכולם נוהרים לקבל את פני הרב מאפטא הצטרף גם. ונפעם שראה את אדרת פניו. ניגש אל הרב ואמר לו: "רבי, יואיל להתארח בביתי". על אתר קיבל הרב את ההצעה. זאת הייתה סתירת לחי מצלצלת לפרנס. הוא הזדעק ואמר: הרבי יודע לאן פונה הוא להתארח? אין לו מזוזה בבית! בבית שלי, בית מלא ספרים". אומר לו אוהב מאפטא: "האמן לי גם אני חפץ כל כך להתארח בביתך. לא בביתו. אבל מה אעשה. והלכה מכתיבה את צעדנו".  הוא תמה: "הלכה? והלכה כתוב להתארח בבית שלו ולא בבית שלי? אני מוזכר בשולחן ערוך? הוא מוזכר בשולחן ערוך? לא ייתכן!". אמר לו הרב מאפטא: "לא בדיוק. לא בדיוק. בהלכה נאמר שיש ללכת בדרכי הבורא שנאמר: 'והלכת בדרכיו' מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון, מה הוא גומל חסדים אף אתה גומל חסדים'. אנחנו ומצווים ללכת בדרכי ה'. זה ההלכה. 'והלכת בדרכיו'. והנה על הבורא יתברך כתוב: 'השוכן איתם בתוך טומאתם'. אף על פי שהם טמאים, שכינה ביניהם. אבל אודות הגאה אמר הבורא: אני והוא יכולים לדור כאחד. נמצא שהשכינה שורה בביתו ולא בביתך. לכן אני אלך בדרכי ה' אתאכסן בביתו ולא בביתך". שמעתם דבר כזה? חלמתם על דבר כזה? אז כשנעיין בכתוב נמצא את הכל מדוקדק. כל ראש השנה מה הוא? כל עניינו מלכויות, להמליך את הקב"ה. "ה' מלך גאות לבש". כל ראש השנה "נמליכך מלך". "אמרו לפניי מלכויות כדי שתמליכוני עליכם". מה זה מלכויות? זה הכנעה. הוא מלך ואני כנועים לו, ולכן מצוות השופר שיהיה כפוף שכל מה שמכופף יותר עדיף. וזה התנאי "ה' אלוקיו עימו". על ידי כך מכריע אותנו הקב"ה לזכות משום אהבתו וחיבתנו. זה מה שנקרא "ותרועה מלך בו". החיבה והרעות משום שאנחנו נכנעים למלך. כתוב: "ותרועת מלך בו". למי מתרועע ה' ומחבב אותו? למי שממליך את ה' עליו ונכנע לפניו. אם היינו כנועים בראש השנה לפני ה' והמלכנו אותנו באמת, אז ה' מלכנו הוא יושיענו אמן, ואמן!

אז אנחנו אמרנו כמה דברים חשובים: מה זה חטא, מה זה יום הדין, ומה המכשלה הכי גדולה ליום הדין וליום הכיפורים. אם אנחנו מתגאים, לא נצפה בכלל לדכות בדין. אבל אם בן אדם חושב: 'הנה אני גם שנה שעברה הייתי אותו הדבר, לפני שנתיים, לפני שלוש', שידע, כמו שהסברנו שנים שיש ביום הדין גזרה שאדם ימות, אבל לאו דווקא באותה שנה, אלא מיתת שנים. מה זה אומר? נגזר עליו שיחיה נגיד 80 שנה, ואז נגזר בראש השנה שיורידו לו חמש. ואחר כך יורידו לו שלוש, ואחר כך שבע, ואחר זה... בסוף הוא נפטר בן 40, בן 50, בן 60. בחצי ימיו. זאת אומרת מה שאתה חי עוד שנה זה לא רואה שזכית בדין, זה בכלל לא ראייה. דבר נוסף אם ייגזר עליו שהוא יתמוטט כלכלית, הוא יהיה עני, זה גם מיתה. עני חשוב כמת. אם יהיה חשוך בנים, גם חשוב כמת. אם יהיה מצורע חס ושלום מחל הממארת, זה גם כן נחשב כמת. וכן. בעל ייסורים חשוב כמת. אז יש כמה דרכים שאדם בראש השנה נגזר עליו מיתה, אבל הוא חושב שעצם זה שהוא  חי, אז זה בסדר. לא! תורה למי שהוא רשע, אפילו שהוא חי, קורא לו מת. "כי לא אחפוץ במות המת". אבל מי מת? מי שחי לא מי שמת? אז מה זה מות המת? הרשע נקרא מת. זה שהוא הולך על שתיים, חמור הולך על ארבע, אז מה? מה אתה מתלהב?

שואל: ערב טוב כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: לפני כשנתיים הרב היה פה ברחובות, דיבר על מי שמארגן הרצאה איזה זכויות יש לו, שהוא קונה לו דירה לעולם הבא. ומאז במשך שנתיים זה...

הרב: פעפע בך.

שואל: כן. עד שלפני שלושה חודשים החלטתי לארגן לרב הרצאה. ומכיוון של אהיה לי את כל האמצעים, אז אמרתי שאני אאסוף כסף מכל הקבוצה ברחובות וככה נוכל לארגן. הצלחנו לאסוף סכום ממש מועט שאי אפשר לחשוב איתו בכלל על הרצאה. כשלא לא הולך, פונים לרב לקבל ברכה. הרב היה פה לפני כחודש בברית של חבר מהקהילה. ביקשתי מהרב ברכה שנצליח לארגן את ההרצאה. הרב נתן לי שתי כאפות של אהבה ואמר: "תצליח בגדול". לא ידעתי שממש התכוונת שאפילו יהיה אפשר לצאת לשירותים. וככה נתת לי את הברכה ואז פניתי שוב לכל החברים, זה יש ברכה מהרב, אמר שנצליח בגדול, ייאלה שכל אחד ישים. זה לא בדיוק הלך. אז חבר שלומי שיש לו חלק גדול בארגון הזה של ההרצאה...

הרב: הזאת.

 בהרצאה הזאת.

שואל: כן! כן! יש לו חלק גדול בהרצאה הזאת. אמר לי תקשיב אפשר תשלומים ופה ושם. אמרתי וואלה? אז אמרתי אני אשאל את האישה מה את אומרת נעשה הרצאה לעילוי נשמת אבא שלך שהוא נפטר לפני שנה וחצי בערך, שהוא מאוד אהב את הרב ועל ידי הרב הוא היה מחזיר הרבה אנשים בתשובה. אמרתי לה נעשה לו, לרב הרצאה. אז היא אמרה לי כן ייאלה מתאים! אז אמרתי לשלומי, ייאלה יש קצת כסף אני אסכום את הכל ונעשה לרב הרצאה. ואז התקשרנו ל.. עכשיו.. לשלומי ייאלה בואו נתחיל לארגן. פתאום כל החברים מהקבוצה שבאמת זה יוצא לפועל, פתאום כל אחד קופץ אני רבע, אני חצי, אני 300, אני 500, לא האמתי איך כל...באמת הברכה של הרב התקיימה במלואה!

הרב: סיר לחץ!

שואל: ממש סיר לחץ. אז אני רוצה להודות לכל האנשים שתרמו ועזרו ותודה רבה לכבוד הרב!

הרב: וזכו לחיי העולם הבא!

שואל: זכו לחיי העולם הבא! זכו לדירה בעולם הבא! אז רציתי  ברכה שנזכה לדירה בעולם הזה וברכה למשפחה, לאישה, לילדה, ולכל המשפחה המורחבת שבאו ממש מרחוק לנשמת חמי. אז רציתי ברכה לכולם.

הרב: ה' ימלא ליבכם לטובה מהרה אמן!

שואל: אמן! ורציתי עוד ברכה לגיסתי שהיא גם הייתה אמרוה לבוא לפה, אבל היא נמצאת בבית חולים... שילת בת חווה.

הרב: שילת בת חווה. רפואה שלמה, תשתחרר מהרה!

שואל: אמן! תודה רבה כבוד הרב!

הרב: תהיה בריא!

 

שואל: תודה רבה כבוד הרב שזכית אותנו שהגעת הערב, ותודה למארגן. ה' ישפיע לנו הצלחה וברכה.

הה: אמן!

שואל: יש לי שאלה בעניין שתחיית המתים. שאומרים שמי שתיקן הוא זה שיקום באחרית החיים. אז עכשיו יש הרבה צדיקים שהם היו גלגולי נשמות של אחרים. כמו הרבה תנאים שהם גלגולים של נביאים ושל כאלה וכדומה. עכשיו השאלה הנשאלת: לא יהיה כמותם? כמו נגיד בר יוחאי גלגול או ניצוץ מהנשמה של רבנו?אז לא יהיה משה רבנו? סתם שאלה כזאת בכללית..זה לא יהיה משה רבנו.. סתם שאלה כזאת בכללית.. סתם זה ידוע...

הרב: שיש ניצוץ זה משהו אחר. ניצוץ מתקן במישהו אחר וחוזר להיות במי שהוא היה. אבל אם בן אדם מתגלגל בעצמו, כולו, שוב פעם ועוד פעם. כמו נגיד רבי עקביא שהיה גלגול שהיה גלגול של זמרי בן סלוא. אז זמרי בן סלוא לא יקום ויקום רבי עקביא. לכן הוא בכה על "האי שופרא דבלי בעפרא". כי אשתו של טורנוסרופוס, אתה מכי את המעשה שהוא רק ושחק ובכה... אז מה כתוב? שהוא בכה על "האי שופרא דבלי בעפרא". כיוון שרבי עקביא היה גלגול של זמרי בן סלוא. ויש את טורנוסרופוס שהייתה כזבי בת צור. והם חטאו אז. ופינחס דקר אותם. הם חזרו לתקן. והם נתקנו בהיותם רבי עקביא ואשת טורנוסרופוס.  אז למה הוא בכה? כי כשהוא ראה שהוא הצליח לתקן את מה שהוא עיוות בתור זמרי בן סלוא אז הוא בכה על האי שופרא, זמרי בן סלוא, שהוא דבלי בעפרא,ש הוא יבלע בעפר ולא יקום בתחיית המתים. אז זאת אומרת יקום בגוף האחרון שעשה בו את התיקון.

שואל: עוד איזה דבר כבוד הרב, כפשר לקבל ברכה בעזרת ה' להיות עבד ה', ירא שמים...

הרב: חשוב מאוד! אמן!

שואל: אמן! ועוד דבר אחרון.. סליחה. גם זה שתיתן לי ברכה על הבית שיש בעיות פיננסיות והרבה בעיות כאלה וכדומה. אפשק לקבל ברכה?

הרב: בבית? הבית לא מקבל ברכות.

שואל: לא., כאילו... על משפחה. בני משפחתי הם דרים בית, אז יש לנו שטח.. אני כבר התחתנתי השבח לאל, אבל אחיי הם נמצאים... גרים בבית הזה ויש הרבה בעיות בעיירה, וכסף, אז אם כבוד הרב יכול לברך?

הרב: רק רגע. הם שומרים תורה ומצוות?

שואל: רוב האחים שלי.

הרב: ומה הם צריכים להתחלק בנכס?

שואל: כן.

הרב: ויש הסדרה מוסדרת?

שואל: מה זאת אומרת?

הרב: שכאילו מודעים מי מקבל מה או שמתווכחים על זה?

שואל: זה ככה וככה. זה עוד באפלה. הרגישו שהם...

הרב: בקיצור, יש בעיה.

שואל: כן.

הרב: תגיד לאלה שלא שומרים תורה ומצוות, הם לא ישמעו לך אומנם, אבל תגיד להם. תגיד להם מי שישמור תורה ומצוות, הקב"ה ישפיע עליו מה שראוי לו בנקל.

שואל: אמן! תודה כבוד הרב.

הרב:תהיה בריא!

שואל: ה' ישמור אותך!

 

שואל: שלום עליכם כבוד הרב.

הרב: שלום!

שואל: רציתי להודות לה' יתברך וגם לרב שלפני כמה חודשים הרב בירך אותי לזיווג הגון. אם אני אלמד שלושה חדשים בתענית דיבור. ושבועיים אחרי שהתחלתי כבר נסגר השידוך.

הרב: ברוך ה'! ב' יבנה בך בית נאמן בישראל והצלחה מרובה.

שואל: אמן! ורציתי ברכה לאחותי. רחל בת ברטה מירב, לחזרה בתשובה.

הרב: היא דתייה או לא?

שואל: היא צריכה לחזור בתשובה.

הרב: אבל בכלל לא?

שואל: בכלל לא! לא ברור כל כך.

הרב: לא ברור. אז עוד פעם מה השם שלה?

שואל: רחל בת ברטה מירב

הרב: רחל בת ברטה מירב, ה' יהפוך לבבה לטובה לשוב בתשובה שלמה מהרה!

שואל: אמן! ואמא שלי ביקשה ברכה לחתימה טובה ולבריאות איתנה.

הרב: אמן ואמן! מה שמה?

שואל: ברטה מירב בת אילנה.

הרב: ברטה מירב בת אילנה, ה' יחתום אותה בספרן של צדיקים גמורים.

 

שואלת: ערב טוב כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואלת: אם אפשר בבקשה, שאני ובעלי בעזרת ה' נצליח להקים בית של תורה אמיתית.

הרב: אמן! אמן! אמן! יופי.

 

שואל: שלום כבוד הרב.

הרב: שלום.

שואל: אני קצת מתרגש. דבר ראשון רוצה מחילה לבקש. לא שחס ושלום דיברתי על הרב...

הרב: שמעת.

שואל: שמעתי. מחיתי. לא תמיד מספיק.

הרב: אם שמעת ומחית, אין בעיה.

שואל: לא תמיד מסיק ולא תמיד.היום אני יודע שכל פעם שזה יקרה, אני כבר יכול להיות בטוח שכן אני אמחה. בגלל זה עד עכשיו לא באתי לבקש מחילה, כי לא תמיד הייתי בטוח שאני אוכל להתמודד במעמד. היום אני כן בטוח. אז רציתי לבקש דבר ראשון מחילה מהרב.

הרב: מחילה אמיתית?

שואל: אמיתית מאוד.

הרב: אמיתית, בבקשה. מחול!

שואל: תודה הרב. עכשיו... עוד דבר. חברים בפלורידה צריכים ברכה שיש להם עכשיו סופה.

הרב: שמה סכנה גדולה מאוד! 102 כבר מתו, ומפנים שמה מחוזות גדולים.

שואל: אז אם הרב יכול לברך אותם...

הרב: היהודים שלנו, מה השמות?

שואל: אחד יעקב ואחד חיים שבבו, שהם...

הרב: יעקב וחיים שבבו וכל החבר'ה הטובים, ה' ישמור עליהם שהסופה תעבור מעליהם ולא תפגע בהם.

שואל: אמן! דבר שלישי ואחרון: הזכירו עניין של לארגן הרצאה וכו'. יש את מה שהרב דיבר עם בן ציון בהרצאה בירושלים...

הרב: כן. לעשות הרצאה בארה"ב.

שואל: אז רציתי למי שלא יודע שמנסים לארגן הרצאה כזאת ומי שיוכל לתרום...

הרב: כל מי שירצה לתרום להרצאה גדולה שתהיה בארה"ב, יוכל לצלצל לארגון שופר, לדבר עם אבשלום ולתת מתנת ידו, כדי שיהודים שבגולה יזכו לשמוע דבר תורה ולעלות לארצנו הקדושה.

שואל: אמן! אני בעזרת ה' רוצה לתרום אלף שקל.

הרב: אשרייך ואשרי חלקך! תבורך!

 

שואל: קודם כל, רציתי להגיד לך תודה על כל הערב הזה ולהקב"ה.

הרב: קודם הקב"ה.

שואל: קודם להקב"ה וגם לך. ואיך לדעת כאילו.. איך להקים בית של תורה. זאת השאלה שלי.

הרב: אם אתה חוזר בתשובה אמיתי, אתה מחפש בעלת תשובה אמיתית או אחת..

שואל: יש לי כבר.

הרב: אז מה הבעיה?

שואל: יש לי כבר איזה, ילדה ברוך ה'.

הרב: אז איך מקימים בית של תורה?

שואל: כן.

הרב: תבוא אלינו ואנחנו נסביר לך. זה לא...

שואל: מתי אני אוכל להגיע? עם האישה.

הרב: מתי תוכל להגיע? יום ראשון.

הרב: יום ראשון אנחנו אצלך.

הרב: בין מנחה לערבית.

שואל: באיזה שעה?

הרב: בין מנחה לערבית.

שואל: 4, 5?

הרב: בין מנחה לערבית.

שואל: תודה רבה הרב.

הרב: תהיה בריא.

שואל: וברכה בעזרת ה' שכל עם ישראל יחזרו בתשובה.

הרב: אמן ואמן!

 

שואל: שלום עליכם כבוד הרב.

הרב: שלום, שלום.

שואל: רציתי לעושת קידוש ה' ולשבור את הפלאפון.

הרב: איפון! יפה! יש לך פטיש?

שואל: לא.

הרב: אתה יודע לנשוך חזק? איך תשבור אותו? יש לנו? יש פטיש. תכף יביאו. ברוך ה' בזמן האחרון הרבה שוברים. במקום שהם ישברו אותנו אנחנו שוברים.

שואל: אפשר ברכה כבוד הרב?

הרב: ברכה?

שואל: כן.

הרב: אחרי השבירה.

 

שואל: הרב, אני רוצה ברכה לאח הגדול שלי שיתחתן בעזרת ה'. יוסף בן כדיה.

הרב: דתי?

שואל: הוא דתי, כן.

הרב: שילמד שעתיים כל יום תורה בתענית דיבור,ש לושה חודשים רצוף. כולל שבת וחגים. אם יעשה כן... מה שמו?

שואל: יוסף.

הרב: יוסף בן?

שואל: כדיה.

הרב: כדיה. יזכה לזיווג הגון, ראוי לו מהרה.

 

שואל: ערב טוב כבוד הרב.

הרב: ערב טוב. גם בטלפון וגם איתי?

שואל: כן. יש בחורה שרוצה להתחתן. רוצה ברכה מהרב.

הרב: זאת שבטלפון?

שואל: כן. ודיברו איתנו משופר לגבי מאכלות אסורות...

הרב: לא הבנתי. ומה היא?

שואל: דיברו איתנו משופר לגבי מאכלות אסורות וצניעות.

הרב: שהיא צריכה לשמור צניעות...

שואל: ומאכלות אסורות.

הרב: ולא לאכול בשר ועופות. רק בקפ"ז. קהילות פז. כן, מסכימה?

שואל: מסכימה (שואל את האישה בטלפון)? היא רוצה לדבר איתך.

הרב: לא. מסכימה?

שואל: מסכימה? (שואל את האישה בטלפון). היא אומרת שהיא מסכימה ושאתן לך לדבר איתה.

הרב: שאלתי מסכימה או לא?

שואל: מסכימה או לא? (שואל את האישה בטלפון). מסכימה!

הרב: מסכימה. מה שמה?

שואל: נחמה בת אנה חנה.

הרב: נחמה בת אנה חנה?

שואל: נחמה בת אנה חמה? (שואל את האישה בטלפון). בת אנה חנה.

הרב: מה זה חמת גדר? אנה חנה חמה,  חמתה, מי?

שואל: תגידי (אומר לאישה בטלפון).

שואלת: נחמה בת אנה חנה.

הרב: נחמה אנה חנה. ה' יזכה אותך לזיווג הגון הראוי לך מהרה. ותלמידי גם...

שואלת: עוד השנה.

הרב: בהחלט! ותלמדי גם חצי שעה כל יום, ספר שערי תשובה של רבנו יונה, שלושה חודשים רצוף.

שואלת: אמן!

הרב: בהצלחה! מה היא בשבילך?

שואל: סבתא שלי מצד...

הרב: זאת סבתא שלך?!

שואל: לא! לא!

הרב: מה? תגיד!

שואל: סבא וסבתא מצד אמא, הם אימצו ילדה יתומה והתגיירה.

הרב: הבנתי. אשרייך שאתה דואג! אשרייך! בן כמה אתה?

שואל: 17 ועשר חודשים.

הרב: ואתה לומד בישיבה?

שואל: לא.

הרב: מה אתה עושה?

שואל: לומד...

הרב: מתבטל יותר.

שואל: כן.

הרב: אולי תיכנס למסגרת ואני אברך אותך שתצליח גם במסגרת וגם תמצא זיווג הגון, בזכות שהתפללת בעבור אחרת?

שואל: אני מוכן.

הרב: אשרייך! מה שמך?

שואל: ידידיה אברהם גיל.

הרב: ידידיה אברהם גיל, בן?

שואל: בן רפי.

הרב: רפי או רפאל?

שואל: רפאל... לא נראה לי.

הרב: רפאל לא נראה לי?

שואל: רפאל...

הרב: רפאל. ה' יזכה אותך לעלות בתורה ויראת שמים במסגרת תורנית וזיווג הגון בזמנו ובעיתו עם אשת חיל.

שואל: אמן!

הרב: תהיה בריא!

 

שואל: ערב טוב.

הרב: ערב טוב.

שואל: רציתי קודם כל להגיד לך שאני מסתכל עלייך, שאני גאה להיות יהודי, שאני רואה אותך!

הרב: אשרייך! אשרייך! 

שואל: אתה איש אמת! מלאך ה'.

הרב: תהיה בריא! חבל שאין לי כנפיים.

שואל: קודם כל, שלשום ראיתי , יצא לי לראות את התגובה.. כאילו... בזכותך... הייתי שומע שירים של זמרים פסולים בעבודה ומחקתי הכל!

הרב: ישתבח הבורא! זה לפני יום כיפור מדהים!

שואל: ויש לי שאלה אם אפשר?

הרב: בבקשה.

שואל: המלבי"ם אומר בעניין הפסוק "חטא אבות על בנים", הוא לא מדבר בדיוק על הפרט, אלא על הכלל. הוא אומר שהאבות מרגיזים את ה', הוא לא מעניש אותם, אלא את הבנים. וזה לוקח שבעים שנה. כל שבעים שנה. לא סתם המדינה סופרת את השנים. אנחנו 68. יכול להיות זה עוד שנתיים?

הרב: הכל יכול להיות.

שואל: לפי המלבי"ם כל שבעים שנה.

הרב: הכל יכול להיות.

שואל: מהשואה שהרגיזו אותו.

הרב: כתוב שבהרמב"ם, בהלכות כתוב שילדים עד גיל 13 נענשים בעוון הוריהם. אומנם על פי הסוד זה הולך גם חשבון של הילדים שהם בגלגולים, כי אחרת לא היו ראויים להיענש. אבל הקב"ה משלב בין המציאות שאנחנו מכירים לבין המציאות שאיננו מכירים. והא מחבר את הדינים. "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו". עכשיו זה שהקב"ה עושה מחזוריות כזאת ואחרת, נראה מהיקרה בתום 70.

 שואל: אבל המלבי"ם מדבר על הכלל, על עם ישראל חטאו...

הרב: גם אני עכשיו דיברתי על הכלל.

שואל: ה' ישמור אותך!

הרב: תודה, תודה!

שואל: זכינו!

הרב: תהיה בריא!

 

שואל: כבוד הרב, גיסי נמצא כאן, הוא חולה במחלה קשה והוא היה רוצה לקבל ברכה.

הרב: בבקשה.

שואל: תודה רבה!

הרב: איפה הוא?

שואל: כבוד הרב, לפני כשלושה חודשים גילו לי את המחלה הנוראה. וקרואים לי אריאל יהושע בן פנינה. רציתי קודם כל להתחייב על מאה שקל לחודש בהוראת קבע לשופר.

הרב: תהיה בריא!

שואל: ולקבל ממך ברכה, בעזרתה' לצאת מזה ב...

הרב: אתה תקבל על עצמך כל יום ללמוד שעתיים תורה בתענית דיבור. וכל מצב שתהיה ואם אם יהיה לך קשה ללמוד במקרה שלך, אז תשמע דברי תורה שעתיים בתענית דיבור. אבל לא תפסוק משעתיים בתענית דיבור, למעט אונס.

שואל: מקבל על עצמי.

הרב: יופי! עכשיו שמך?

שואל: אריאל יהושע בן פנינה.

הה: אריאל יהושע בן פנינה, ה' יגזור עלייך חיים טובים! יסיר ממך את המחלה ויתקע אותה במוחו של אסד נשיא סוריה.

שואל: אמן!

הרב: תהיה בריא!

שואל: תודה רבה כבוד הרב.

 

שואלת: ערב טוב הרב.

הרב: ערב טוב.

הה: רציתי לדעת, איך אתה ממליץ לבחור רב? משיהו שיכול לייעץ לך, לעזור לך? יש כל כך הרבה אנשים שם.

הרב: בעיה.

שואלת: ואם אפשר לא לצלם אותי, בבקשה.

הרב: כבר צילמו. עכשיו תקשיבי מה שאני אומר. בשביל לבחור רב צריך לראות רב שהוא איש אמת שלא אומר מה שנוח לשמוע ומה שנוח לו להשמיע, כדי שיישארו מסביבו כמה שיותר. אחד שמדקדק במצוות. אומר ומקיים "נאה דורש ונאה מקיים". שלא מוציאם בו שקרים, אז אפשר להידבק בו. אם תמצאי בסביבה כזה, הרווחת.

שואלת: כן... איך אפשר לדעת?

הרב: איך אפשר לדעת, זה בעיה.

שואלת: בכל מקרה, עוד שאלה: קו ההלכה של הרב עובדיה, אפשר להיעזר בו לשאול כלליות?

הרב: אין לי מושג מה זה ואיך זה עובד.

שואלת: שואלה אחרונה שחשבתי עלייה שאתה דיברת על הכשרויות, למה בעצם אתה לא תובע אותם משפטית על רמאות?

הרב: זה לא אני צריך לעשות, זה אתם צריכים לעשות. אם תעשו תביעה ייצוגית, אז זה יכול לעבוד טוב מאוד. כמו שתובעים בחרות אחרת שהם מזייפות או משקרות או מסלפות, ואפילו אם מורידים גרמים רק, אז תובעים אותם. כל שכן, אם זה לא כשר בעליל. אבל זה יוזמה שצריכה להיות של ציבור. בשביל תביעה ציבורית.

שואלת: אבל תהיה לזה תהיה השפעה עצומה אם תתבע.

הרב: הוא שאמרתי. אם יעשו תביעה ייצוגית, לוקחים עורך דין שהוא מבין בתביעות ייצוגיות., הוא יבדוק בדיוק את הנושא להגיד אם זה יחול במקרה הזה מן הסתם כן, כי זה בעיה צרכנית גם. ואז אפשר לראות את התוצאות מהר מאוד יחסית.

שואלת: ודבר אחרון, אם אפשר ברכה בבקשה, לגברת מאחוריי.  טליה בת חנה לתאומות!

הרב: הופה! למה מה קרה עד עכשיו?

שואלת: יש לי שתי בנים...

הרב: שני זכרים ואת רוצה שתי בנות. ומה תהיה מוכנה לעשות בשביל?

שואלת: ?????

הרב: תהיה מוכנה לארגן הרצאה?

שואלת: איפה?

הרב: מה זה משנה איפה? עוד פעם פה בעוד תקופה.

שואלת: בכיף!

הרב: בכיף. אז מגיע לך תאומות. מה השם? 

שואלת: טליה בת חנה.

הרב: טליה בת חנה, תזכה להעמיד הרצאה...

שואלת: נעמה טליה בת חנה

הרב: נעמה טליה בת חנה, ה' יזכה אותך להעמיד הרצאה ולזכות בה ובזכות זה תזכי לתאומות.

שואלת: גם אני רציתי ברכה, בבקשה. שבעלי וההורים שלי והאחים שלי יחזור בתשובה.

הרב: ה' יחזיר את משפחתך בתשובה שלמה בכלל עמו ישראל מהרה.

 

שואלת: הרב, ובעלי כל היום ילמד תורה, בעזרת ה'.

הרב: זה מה את חפצה.

שואלת: כן. ישראל בן ויקטוריה.

הרב: ישראל בן ויקטוריה, הקב"ה יזכה אותו לקבל את דברייך ולעשות רצונך ורצון הבורא וללמוד תורה תדיר, אמן!

 

שואל: שלום כבוד הרב, אני יכול לקבל ברכה ליעקב ישראל בן אירין אילנה.

הרב: מי זה ומה זה?

שואל: זה חבר ששמע שאני בא להרצאה, אז הוא ביקש ממני להגיד...

הרב: דתי או חילוני.

שואל:  דתי.

הרב: שומר שבת?

שואל: כן.

הרב: בטוח?

שואל: כן.

הרב: לגמרי?

שואל: לגמרי.

הרב: לא מדליק אור?

שואל: לא.

הרב: הולך לבית כנסת?

שואל: הכל! הכל!

הרב: הכל? הכל? יש לו כיפה?

שואל: כן.

הרב: מה השם שלו?

שואל: יעקב ישראל בן אירין אילנה. יש לו את המחלה.

הרב: יעקב ישראל בן?

שואל: אירין אילנה

הרב: אירין אילנה. ה' ישלח לו רפואה שלמה מהרה! ויסיר ממנו כל נגע ומחלה ויעביר את המחלה לאשתו של אסד.

שואל: אמן! תודה רבה כבוד הרב.

 הרב: תהיה בריא.

אתם יודעים שיש סליחות עוד הערב, אז יש פה חנג'ורי בסטרי.. מי שרוצה לעשות איתנו את יום הכיפורים בבית מדרשנו, או את שמחת תורה, יכול  לצלצל לארגון שופר ולהתעניין כיצד מיישמים זאת. חוויה בלתי נשכחת! תהיו בריאים, שנה טובה ומוברכת.

שבירת טלפון, אייפון.

תגיד: "הבערת הרע מקרבך".

שואל: ובערת הרע מקרבך.