בית שאן - להיות אוהב את המישרים ומבעלי אמנה

- - - אין זה התמלול, אלא עיקר הדרשה ע"פ הספר 'הראנו בבנינו' באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א - ישר כוחו! (לכתבה על ספריו - לחץ כאן)

תוכן עניינים: סיבת החורבן - בשביל שפסקו אנשי אמנה / הקדם דבר: / חורבן הבית על שהיה חסר להם אמונה ובטחון בהקב"ה / מי מקטרג בראש? גזל! / פסקו אנשי אמנה - במשא ומתן / מעשה מזעזע מאוד / אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד... / הנושא ונותן באמונה יהיה לו פרנסה בשפע ועושר רב! / השפע והברכה שהיה להם בזמן הבית / מי שאינו רואה ברכה בעסקיו הוא בגלל חורבן הבית! / השאלה הראשונה שהאדם נשאל לעתיד לבוא - נשאת ונתת באמונה? / הנושא ונותן באמונה - "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" / כל מי שנושא ונותן באמונה מעלין עליו כאילו קיים כל התורה כולה! / צוואתו הנוראה של בעל ה"קב הישר" זצ"ל / סיפור נפלא על הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל / "אוהב את המישרים" - על האדם להיות ישר בכל דרכיו / הקב"ה, התורה, ואבות האומה - קרויים ישרים / הקב"ה אינו אוהב צדיקים שאינם ישרים / "האלוקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים" / מדוע נקרא ספרו של הרמח"ל זצ"ל "מסילת ישרים" / לעתים - המקלקל אורחותיו מצליח דרכו / מדת יושרו של ראש הישיבה מרן הרב שך זצ"ל / "בנך אינו זקוק לי, לא אקח שכר על הלימוד עמו" / מדוע בירר רבי יעקב קמינצקי זצ"ל מהו ערכו של הגביע? / "אוהב את המישרים" - בכל דבר / מהו המודד לדעת היכן אנו אוחזים במידת הישרות.

סיבת החורבן - בשביל שפסקו אנשי אמנה

הגמרא במסכת שבת (דף קיט:) אומרת: ואמר רבא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה.

הקדם דבר:

צריכים להבין מהו הקשר בין זה שפסקו אנשי אמנה לחורבן הבית, וכן מה המידה כנגד מידה בזה, וכן נדבר על החשיבות להיות ישר ונאמן בכל דרכיו והליכותיו והריוח שמרויחים מזה. וכן נראה עוד עד כמה שדבר זה הוא הכרחי ואינו סתם בגדר הנהגה טובה או מידה טובה.

ובעצם מצינו כמה מהלכים להבין את הקשר בין מה שפסקו אנשי אמנה לחורבן הבית.

חורבן הבית על שהיה חסר להם אמונה ובטחון בהקב"ה

נקדים את דברי הגאון רבי רפאל הכהן זצ"ל אב"ד ק"ק האמבורג בספרו מרפא לשון (עמוד המשפט עמ' קיד) אשר מעמיד את דברי הגמרא שהכונה של "אנשי אמנה" היא כפשוטו, שלא היה להם אמונה ובטחון בהקב"ה וזה מה שגרם שיחרב הבית. והביא את דברי הגמרא במסכת מכות (דף כד.) שאומרת: תרי"ג מצוות נאמרו למשה בסיני בא חבקוק והעמידן על אחת "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב, ד). וביאר על זה וז"ל: והאמונה הוא הבטחון בה' ובישועתו שידע כי אפס זולתו ואין מבלעדו, כמו שאמר הכתוב (דברים ד, לט) "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". 

והמשיך וכתב שמי שרוצה לעבוד את הקב"ה צריך לחזק את עצמו במידת הבטחון, כי כל זמן שאינו חזק במידת הבטחון בו יתברך הוא קרוב מאוד לחטוא, בפרט בעבירות שבין אדם לחבירו, ומי שהוא חזק במידת הבטחון הוא רחוק מן העבירה ביותר בעבירות שבין אדם לחבירו, כי אחר שיבטח בה' אם כן למה לו ממון שאינו של יושר, כי המרבה לא יעדיף והממעיט אל יחסר ולה' הישועה ברב או במעט אין מעצור. עכת"ד.

מבואר מדבריו שהסיבה שגרמה שהגיעו לעבור על כל המצוות היתה זו שהיה חסר להם בטחון בהקב"ה, כי אילו היה להם בטחון חזק בהשם יתברך לא היו עוברים על שום עבירה והיו מתעסקים לפרנסתם באמונה.

וכבר הביא בספר ראשית חכמה (פרק משא ומתן באמונה) שממה שכתוב בגמרא (מכות דף כד.) שבא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר (חבקוק ב, ד) "וצדיק באמונתו יחיה" לומדים שהנושא ונותן באמונה הוי כאילו קיים תרי"ג מצוות. עכת"ד. ומכלל הן אתה שומע לאו, שמי שלא נושא ונותן באמונה הוי כאילו עובר על תרי"ג מצוות. 

ולכן מי שבוטח בהקב"ה ממילא כל משאו ומתנו מתנהל כשורה ולא צריך לעבור על שום מצוה כדי להשיג פרנסתו, ולכן כשפסקו אנשי אמנה התחילו לעבור על כל מיני עבירות, ובפרט על ענינים של גזילה וגניבה והתחילו לרמות את השני וכו' וזה מה שגרם שיחרב הבית.

מי מקטרג בראש? גזל!

ובפרט לפי מה שמובא במדרש רבה (ויקרא פל"ג, ג) רבי שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן משל לסאה שהיא מלאה עוונות מי מקטרג בראש? גזל! זאת אומרת, כאשר יש קופסה מלאה בעבירות, מה היא העבירה הצועקת ומקטרגת לפני כל החטאים? גזל!

ואם ישאל השואל, נכון גזל הוא המקטרג בראש אבל למה הוצרך הקב"ה להחריב את הבית מפני שהיה להם עבירה של גזל, ולמה לא היה מספיק עונש אחר?

אבל נראה לומר שהעונש הוא מידה כנגד מידה. ונבאר הענין בהקדם דברי האשד נחלים (מובא על דברי המדרש רבה שם) שכותב שאף שיש כמה עוונות גדולים מגזל, מכל מקום הקיטרוג לעונשו בעולם הזה הוא הגזל מפני שהוא מידה כנגד מידה, כי על ידי שגזל הוא הריע לאחרים בענייני עולם הזה על כן יענש גם הוא בעניני עולם הזה.

והרי זה ידוע שבזמן שבית המקדש היה קיים היה לכלל ישראל שפע רב וברכה וכל טוב בעניני עולם הזה ובעניני גשמיות וכמו שמבואר בגמרא בכמה מקומות (ר"ה דף טז., פסחים דף מב:, כתובות דף קיא:) וכמו שנביא לקמן בעזהי"ת, ולכן כדי להסיר את כל השפע ההוא הקב"ה החריב את בית המקדש ועל ידי זה נגרם חסרון וליקוי בכל עניני העולם הזה.

ולפי זה יש לנו דרך להבין את הקשר במה שחורבן הבית נגרם על ידי שפסקו אנשי אמנה.

פסקו אנשי אמנה - במשא ומתן

אמנם, בעצם הגמרא עצמה מעמידה שהכונה במה שאמרו שפסקו אנשי אמנה היא, שפסקו אנשי אמנה "במשא ומתן". כלומר, שבעניני משא ומתן הם התחילו לרמות אחד לשני ולגנוב אחד מהשני וכן היו גוזלים על ידי כל מיני תחבולות, וזו הסיבה שגרמה לחורבן הבית. 

והנה יש תוספתא במסכת בבא קמא (פ"ז, ג) שאומרת כך: שבעה גנבין הן: הראשון שבכולם גונב דעת הבריות. ב) המסרב בחבירו לאורחו ואין בלבו לקרותו. ג) המרבה לחבירו בתקרובות ויודע בו שאינו מקבל. ד) המפתח לו חביות שמכורות לחנוני. ה) המעוות במידות. ו) המשקר במשקולות. ז) המערב חומץ בשמן.

מוסיף על זה בספר ראשית חכמה (פרק משא ומתן באמונה) ומביא דברי הספרי שאומר: "לא תעשו עול במשפט במידה במשקל ובמשורה" - מלמד שהמודד נקרא דיין שאם שיקר במידה קרוי עול, שנוי, משוקץ, תועבה וחרם, וגורם לחמשה דברים: מטמא את הארץ, מסלק את השכינה, מחלל את השם, מפיל שונאי ישראל בחרב, מגלה אותם מארצם.

מבואר מזה שהעונש על לא להיות ישר ונאמן בעניני משא ומתן הוא סילוק השכינה וגלות מהארץ. ולכן נחרב הבית כי אין לנו סילוק השכינה וגלות מהארץ גדול מזה!

ולכן כמה עלינו להתחזק בענין זה ולעשות כל המשא ומתן שלנו באמונה ובישרות בלי לרמות ולגנוב מהשני, וכן אין לחפש כל מיני היתרים וקולות אשר אין להם סמך בהלכה.

מעשה מזעזע מאוד

כדאי לספר סיפור ששמעתי, דבר מזעזע מאוד: אדם אחד שהיה גונב מהאנשים את כרטיס האשראי שלהם והיה קונה בהם כל מיני כרטיסי טיסה והיה מוכר את אותם כרטיסים במחיר זול מאוד, חצי מהמחיר הרגיל או יותר. והנה לקוח אחד אחרי שבירר את האופן של השגת הכרטיסים באופן זול ביותר, תמה על הדבר והוכיח את השני כששואלו איך יתכן שאדם כמותו עושה דבר כזה...

המוכר כרטיסים תירץ את עצמו ואמר שבעצם, אינו רואה שום עבירה בדבר, כי הרי בעל כרטיס האשראי כשיראה שגנבו לו את הכרטיס שלו והשתמשו בו לקניות שהוא לא עשה, יתקשר לחברה להגיד להם שהוא לא עשה את אותם קניות וממילא לא יצטרך לשלם כלום, מצד שני לחברת הכרטיסים יש להם "ביטוח" והביטוח הזה הוא המשלם. ומאיפה משלם הביטוח? מהכסף שמרויחה מכל הלקוחות שלהם, שהם מליוני אנשים, ואם כן יוצא שאם נחלק את הגניבה בין כל הלקוחות, יוצא שמה שנחסר לכל לקוח הוא פחות "משוה פרוטה" ועל פחות משוה פרוטה אין שום עבירה...

אוי לאזנים שכך שומעות!

אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד...

ויש להמליץ על זה מה שאמר הבעל שם טוב זצ"ל: שנינו בגמרא במסכת ברכות (דף ח.): "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד". ואמר על זה הבעל שם טוב זצ"ל, ואומר אני: שגם זהו חלק מהחורבן, כשאנשים חושבים שאת הקב"ה אפשר למצוא רק בארבע אמות של הלכה בלבד, דהיינו בתוך בתי כנסיות ובתי מדרשות, ואילו בשוק המסחר והמלאכה, במשא ומתן - כאילו שאין הקב"ה מצוי ח"ו, ושם מותר הכל, אין רואה ואין מביט, שם מותר להתעלם ולשכוח מקיומו של הקב"ה חלילה...

כמה שזה כואב, אבל כך הוא המציאות בעוה"ר, ובגלל זה נחרב הבית. ולכן עלינו להתחזק ולתקן דבר זה.

הנושא ונותן באמונה יהיה לו פרנסה בשפע ועושר רב!

עוד דרך להבין הקשר שיש בין חורבן הבית למה שפסקו אנשי אמנה הוא כך.

ידוע מה שמובא בכמה מקומות בחז"ל, שמה שהאדם נושא ונותן באמונה גורם שיהיה לו פרנסה בשפע ועושר רב. ולמשל נביא את דברי המדרש (משלי כח, ב ומובא בספר ראשית חכמה): "איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה", הנושא ונותן באמונה נכסיו מתרבים והקב"ה מזמין לו פרנסתו.

ובתורה כתוב (דברים כה, טו): "אבן שלמה וצדק יהיה לך", ופרש"י זצ"ל וז"ל: אם עשית כן, יהיה לך הרבה.

ובפסיקטא זוטרתא (תצא, כה) שנינו: בזכות "אבן שלמה וצדק" יהיה לך ממון הרבה. וכבר כותב המאירי זצ"ל (משלי י, ב) מה שאמרו חכמי המוסר: היושר הכנת העושר!

מבואר מכל זה שמי שמתנהג ביושר ונושא ונותן באמונה זוכה לפרנסה בריוח ולעשירות. והרי זה ידוע שעיקר מקור ה"שפע" "הברכה" "הפרנסה" היה נשפע לעולם על ידי מה שהיה בית המקדש קיים, כי הקורבנות והמנחות שהיו מקריבים בזמן הבית היו הגורמים לריבוי שפע ברכה ופרנסה.

השפע והברכה שהיה להם בזמן הבית

ונביא את דברי הגמרא במסכת ר"ה (דף טז.) שאומרת: תניא אמר רבי יהודה משום ר"ע: מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה הוא, אמר הקב"ה הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות. ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא, אמר הקב"ה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן. ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג, אמר הקב"ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה.

ובמסכת פסחים (דף מב:) איתא: אמר רב נחמן בר יצחק: בתחילה כשהיו מביאים נסכים מיהודה לא היה יינם של יהודה מחמיץ עד שנותנים לתוכן שעורין. וכותב רש"י זצ"ל על זה: ביין נותנים שעורים שלמים כדי להחמיצו לפי שיינם טוב ואינו בא לידי חימוץ עד שנותנין לתוכו שעורין.

ובמסכת כתובות (דף קיא:) מסופר הרבה על ברכת פירות א"י ומה שהיתה זבת חלב ודבש עד חורבן בית שני, כמו למשל: "קלח של כרוב היינו עולים ויורדים בו בסולם", "מכרם אחד יכלו לבצור כל יום ג' מאות אשכולות גדולים", "הביאו לפניהם אפרסק של ה' סאין אכלו שליש, הפקירו שליש ונתנו לפני בהמתן שליש", "מדקל פלוני היינו גודרים מאה ועשרים כור לשנה", "אמר רבי יעקב בן דוסתאי מלוד לאונו שלושה מילין פעם אחת קדמתי בנשף והלכתי עד קרסולי בדבש של תאנים", "אמר ריש לקיש לדידי חזי לי זבת חלב ודבש של ציפורי והוי שיתסר מילין אשיתסר מילין".

הרי לנו השפע של ברכה ופרנסה שהיה גורם בית המקדש, וכבר הבאנו שמי שנושא ונותן באמונה זוכה לעושר ופרנסה בריוח, ולכן כל זמן שנשאו ונתנו באמונה היה להם את בית המקדש וממילא פרנסתם היתה מצויה בריוח אבל ברגע שפסקו אנשי אמנה לא היו ראויים עוד לפרנסה בריוח ולכן הקב"ה החריב את ביתו ועל ידי חורבן הבית ממילא יש קושי בפרנסה ואין השפע מצוי כל כך.

מי שאינו רואה ברכה בעסקיו הוא בגלל חורבן הבית!

ובעצם הדברים מפורשים בדברי הנביא (חגי א, ה-ו): "ועתה כה אמר ה' צבאות שימו לבבכם על דרכיכם, זרעתם הרבה והבא מעט אכול ואין לשבעה שתו ואין לשכרה לבוש ואין לחום לו". ומפרש רש"י זצ"ל וז"ל: שימו לבבכם על דרכיכם: "על עסקיכם" שאתם רואים שאין במעשה ידיכם ברכה, כמו שהוא אומר זרעתם הרבה והבא מעט, כל זה בשביל חורבן ביתי הוא.

הרי מפורש שבגלל העדר בית המקדש יש קושי בפרנסה ואין השפע מצוי כל כך.

ואם כן מצינו כמה סיבות להבין למה על ידי שפסקו אנשי אמנה זה היה הגורם לחורבן הבית.

אחרי שראינו את החשיבות של הענין הזה, כדאי להציץ בדברי רבותינו כדי שנוכל לקבל רושם איך הם התייחסו לענין חשוב זה של "נושא ונותן באמונה".

השאלה הראשונה שהאדם נשאל לעתיד לבוא - נשאת ונתת באמונה?

הגמרא במסכת שבת (דף לא.) מביאה שהשאלה הראשונה שהאדם נשאל לעתיד לבוא היא האם כל משאו ומתנו היה באמונה, וזה לשון הגמרא: אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? וכו'.

וכבר שואלים התוספות במסכת סנהדרין (דף ז.) שמבואר שם בגמרא שתחילת דינו של אדם אינו אלא על דברי תורה, וכאן משמע שתחילת דינו הוא על משא ומתן באמונה ותירצו שתי תירוצים. ע"ש.

אמנם דרך אגב חשבתי לדרוש סמוכין כדי ליישב באופן אחר שלא יהיה סתירה בין הגמרות, ואח"כ ראיתי שכונתי לדברי הגאון רבי יואל טייטלבוים זצ"ל האדמו"ר מסאטמאר, המובא בספר אגדות מהרי"ט (מס' שבת דף לא.) שביאר שבאמת אפשר לומר דהא בהא תליא, ושני השאלות באים כאחד, כי אם שואלים לאדם למה לא קבעת עתים לתורה? הוא ירצה לתרץ ולהצטדק כי א"א לו ללמוד בגלל העמל וטירדת הפרנסה, אשר מוכרח לרדוף אחריה בזיעת אפים מהבוקר ועד חשכת לילה, וכשמגיע לביתו כבר אזל כוחו ונחלש מוחו ואינו יכול ללמוד עוד.

אבל האיש הנושא ונותן באמונה מכחישו, דמי שמאמין בהשגחתו יתברך שמו, יודע דאין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו אפילו כמלוא נימא, והבורא יתברך מזמין לכל אחד די פרנסתו, והרי כתוב בגמרא במסכת ע"ז (דף ג:) שהקב"ה יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כינים, (דרך אגב, כדאי להביא כאן את דבריו הנפלאים של הגאון הרב חיד"א זצ"ל בספרו מדבר קדמות (מערכת ק' אות י"ב) שמסביר מה היו אותם "קרני ראמים" ואיך שהקב"ה היה מפרנס אותם וז"ל: קרני ראמים: בהמה טהורה שנים יש בעולם אחד במזרח ואחד במערב, ופעם אחת לשבעים שנה נזקקין זה לזה וכשיבא הזכר על הנקבה חוזרת הנקבה ראשה ונושכת הנקבה לזכר והורגת אותו והנקבה נתעברה, ותהיה מעוברת י"ב שנה, ועד י"א שנה הולכת על רגליה ותרעה ותשתה מים, ובתחילת י"א שנה נופלת על צידה ושוב אינה יכולה לעמוד, והקב"ה מפרנסה ברחמיו ותרד ריר מפיה כמעיין ויצמח עשבים סביב לה ותרעה י"ב חודש, ומתהפכת מצד לצד ותרעה, הה"ד "נותן לבהמה לחמה", לאחר י"ב חודש כריסה נבקעת ויוצאים ממנה זכר ונקבה, וילך אחד למזרח ואחד למערב ועד שבעים שנה לא יוסיפו על השנים! ישתבח שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. עכ"ל.) ולכן העת שחוטפים למען כבוד תורתו יתברך, לא יגרום בשום אופן העדר או חסרון בפרנסת האדם.

ואם כן לא קשה סתירת המאמרים, שבאמת תחילת דינו של אדם על דברי תורה, ומה ששואלים אותו נשאת ונתת באמונה, שאלה זו גם כן נוגעת לדברי תורה, כי מי שנושא ונותן באמונה יכול לקבוע עתים לתורה וללמוד כל יום.

בכל אופן רואים מכאן שזה השאלה הראשונה שהאדם נשאל לעתיד לבוא.

הנושא ונותן באמונה - "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר"

עוד מובא בגמרא במסכת יומא (דף פו.) על ענין זה: אביי אמר כדתניא (דברים ו, ה): "ואהבת את ה' אלוקיך" שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ויהא משאו ומתנו באמונה ודבורו בנחת עם הבריות. מה הבריות אומרות עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר (ישעיה מט, ג) "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר". אבל מי שקורא ושונה ומשמש ת"ח ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו, אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערים דרכיו.

והם דברים ברורים שרואים מדברי הגמרא.

כל מי שנושא ונותן באמונה מעלין עליו כאילו קיים כל התורה כולה!

עוד כדאי להביא את המכילתא בפרשת בשלח שאומרת: "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלוקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך". ודורשים חז"ל: "והישר בעיניו תעשה" - זה משא ומתן. מלמד שכל מי שנושא ונותן באמונה רוח הבריות נוחה הימנו ומעלין עליו כאילו קיים כל התורה כולה.

ונראה שבגלל זה גדולי ישראל היו מאוד מחשיבים ומקפידים על הענין הזה.

צוואתו הנוראה של בעל ה"קב הישר" זצ"ל

ומסופר על הגאון רבי צבי הירש קאיידנור זצ"ל מחבר ספר "קב הישר" שכתב בצוואתו כי מצווה את אנשי החברה קדישא שיעשו מהשולחן ששימש אותו לצורכי עבודתו, ארון להקבר בו, ואת המידה שהיה מודד בה את האריגים יתנו בידו.

כשהתפלאו על צוואה משונה זו נימק ואמר: השולחן והמידה יהיו לי למליצים טובים ויעידו עלי בבית דין של מעלה כשני עדים, שלא שלחתי ידי לקחת אף פיסת בד משיירי האריגים שהביאו לי לקוחותי לתפירת בגדיהם, וכי נשאתי ונתתי באמונה...

סיפור נפלא על הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל

וכן מסופר על הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל (ספר תנועת המוסר) שכאשר התישב בממל, עלה במחשבתו לשלוח ידו במסחר. ידיד אחד הלוה לו סכום כסף והוא יצא לבורסה על מנת להתחיל בעסקים. אחרי זמן מה החזיר למלוה את כספו ואמר: קשה לי מדי להזהר בכל דיני משא ומתן ואין באפשרותי להיות סוחר.

הרי שהוא זצ"ל חשש על רוב הדינים המסועפים שיש בהלכות חושן משפט שצריכים להזהר בהם על מנת שיהיה משאו ומתנו על פי ההלכה, ואם כן העדיף לא להתעסק בזה כלל מהפחד שמא יכשל.

וזאת היא דוגמא עד כמה צריך האדם להזהר במשא ומתן שלו שיהיה באמונה.

ומענין לענין באותו ענין כדאי להרחיב הדיבור על החשיבות להיות "ישר", בכל עניניו ובכל דרכיו כי על ידי שהאדם הוא ישר אז ממילא מתנהג במשאו ומתנו באמונה.

"אוהב את המישרים" - על האדם להיות ישר בכל דרכיו

כתוב במשנה באבות (פ"ו מ"ו) שאחד מקניני התורה הוא "אוהב את המישרים" ובפירוש הר"י נחמיאש זצ"ל פירש: אוהב את המישרים - "על האדם להיות ישר עם הבריות במשאו ומתנו, עד שיאמרו עליו: אשרי פלוני שלמד תורה, אשרי אביו שלמדו תורה".

ניתן איפוא לומר שפירוש זה של "אוהב את המישרים" הוא בבחינת פשוטם של דברים, שעל כל אדם באשר הוא לאהוב את ה"ישרות" בכל ענין שנתקל בו במהלך חייו, הן בנוגע לעסקי מסחר שיש לו להקפיד שכל משאו ומתנו יהיה על דרך הישר ובלי לרמות לאחרים, והן בשאר ענינים שיש בין אדם לחבירו, כגון: כשבא לשדך את בנו או בתו לא ירמה את הצד השני אלא יהיו כל מעשיו ודיבוריו מתוך ישרות.

ובפרט בלימודו כגון שרוצה לקבוע לימוד עם חברותא יש לפרוש לפניו את דרכו בלימוד ללא כחל ושרק, ולא לנקוט בדרך של ערמומיות, וכן הלימוד עצמו יתנהל תמיד על אורח מישור.

הקב"ה, התורה, ואבות האומה - קרויים ישרים

והרי יסוד גדול בכל הנהגותיו של אדם שיש לו להידמות להקב"ה בכל דרכיו, על דרך שכתוב בגמרא במסכת שבת (דף קלג:) "מה הוא אף אתה" מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון וכו'.

ומקראות מלאים שהקב"ה ותורתינו הקדושה והאבות הקדושים נקראו "ישרים", ובכמה מקומות נכפל ענין זה שהקב"ה מכונה ישר: בדברים (לב, ד) "צדיק וישר הוא", ובתהלים (כה, ח): "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך", וכן בתהלים (צב, טז) "להגיד כי ישר ה'", וכן ועוד מקומות. 

וכן נאמר על התורה הקדושה: בהושע (יד, י) "כי ישרים דרכי ה'", ובתהלים: (יט, ט) "פקודי ה' ישרים משמחי לב". 

וכן איתא על האבות הקדושים שנקראו גם כן ישרים, כמבואר בגמרא במסכת ע"ז (דף כה.) כי לגודל מעלתם הגיעו לשלמות המדרגה של ישרות.

הקב"ה אינו אוהב צדיקים שאינם ישרים

ומצינו להנצי"ב זצ"ל בהקדמה לפירושו העמק דבר שכתב בזה דברים נפלאים, ונצטט מלשונו: זה הספר הנקרא "ספר בראשית" נקרא בפי הנביאים "ספר הישר", כדאיתא במסכת ע"ז (דף כה.), ובספר שמואל (ב' א, יח): "ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר", ומפרש רבי יוחנן: "זה ספר אברהם יצחק ויעקב" שנקראו ישרים שנאמר (במדבר כג, י) "תמות נפשי מות ישרים".

ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם "ישרים" בייחוד ולא "צדיקים" או "חסידים" וכדומה? וגם למה מכונה זה הספר בייחוד בכינוי "ספר הישר", ובלעם התפלל על עצמו שיהא אחריתו כמו בעלי זה הכינוי?

והענין: דנתבאר בשירת האזינו על הפסוק (דברים לב, ד) "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא", דשבח "ישר" הוא נאמר להצדיק דין הקב"ה בחורבן בית שני שהיה דור עקש ופתלתול.

ופירשנו, שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמם, על כן מפני שנאת חינם שבליבם זה את זה חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ד' שהוא צדוקי ואפיקורס, ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית.

ועל זה היה צידוק הדין, שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות, אף על גב שהוא לשם שמים, שזה גורם חורבן הבריאה והריסות יישוב הארץ.

וזה היה שבח האבות, שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשרי, עוד היו ישרים.

...וכן הרבה למדנו מהליכות האבות בדרך ארץ, מה ששייך לקיום העולם המיוחד לזה הספר שהוא ספר הבריאה, ומשום כך נקרא כמו כן "ספר הישר" על מעשה האבות בזה הפרט, עכת"ד.

עלה בידינו שכל יסודות היהדות והאמונה הם מעולם היושר, הקב"ה הוא ישר, והתורה הקדושה נקרית ישרה, וכן האבות הקדושים היו ישרים, וספר בראשית נקרא ספר הישר, כי עיקר הכל הוא להיות ישר.

"האלוקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים"

והנה דרך העבודה אינה בהכרח להמציא לעצמו את מדת היושר, אלא לשמר ולטפח את תכונת הישרות הטבעית שכל אדם נולד עמה מכור מחצבתו. 

והגר"ח שמואלביץ זצ"ל בשיחותיו (ספר חכמת חיים מאמר ל"ג) מביא את הפסוק (קהלת ז, ט) "האלוקים עשה את האדם ישר", וביאר שכמו שאם עובד אדמה טומן גרעין קטן בתוך הקרקע, ברבות הימים יצמח ממנו אילן גדול. הרי כל בר דעת מבין שבתכונותיו של הגרעין הקט טמון כל כח צמיחתו של האילן כולו. כי כך ברא הקב"ה את עולמו שכל דבר שגדל ומתפתח, כוחו טמון ביסודותיו. 

כך יש לנו לדעת שה"גרעין" של יצירת האדם במעשה בראשית הוא מדת הישרות, וזהו שכתוב: "האלוקים עשה את האדם ישר".

ומבואר מזה שהאדם מעצם טבעו נולד עם תכונה זו של ישרות, ומה שמרגישים אנו בנפשנו שנתקלקל בנו חוש הישרות, הוא מפני שאף שהאלוקים עשה את האדם ישר "המה בקשו חשבונות רבים", וזה תפקידו של היצר הרע, להטות ולהסיט את האדם מדרך הישר. ועלינו מוטלת העבודה להשיב את עטרת הישרות שהתעטר האדם ביצירתו ליושנה.

מדוע נקרא ספרו של הרמח"ל זצ"ל "מסילת ישרים"

וכשם שיצירתו של האדם נטועה במדת היושר, כך גם תכליתו של האדם היא להחזיר את נשמתו אל יוצרו נקיה מכל רבב של עקמומיות. 

ונראה שלכן הרמח"ל זצ"ל קרא לספרו הנפלא "מסילת ישרים", וכמו שביאר הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל בעיונים למסילת ישרים, וז"ל:

"רבינו קרא לספרו בשם "מסילת ישרים" ולא קרא אותו בשם "מסילת חסידים", אף כי הוא ז"ל פותח את ספרו ב"יסוד החסידות" וחותם אותו בסוף פרק כ"ו בחתימת הספר: "לא כליתי בספרי זה את כל חלקי החסידות", והולך ודן שם בחסידות עד סוף הספר.

ונראה שהוא מפני שאין החסידות סוף הדרישה הנדרשת מן האדם, וגם היא אינה אלא מעלה בין המעלות המנויות בברייתא דרבי פנחס בן יאיר זצ"ל שרבינו הרמח"ל זצ"ל בספרו מבארן אחת לאחת. וסוף הדרישה היא דוקא שיהא האדם ישר כמו שעשאו האלוקים וכמו שכתוב "האלוקים עשה את האדם ישר" ע"כ.

ואת גודל הדברים נשים אל לבנו ליישר אורחותינו בכל דבר הטעון תיקון, ולהיזהר במשנה זהירות שלא לפגום ביצירה המופלאה בתכלית היושר שהעניק לנו הבורא יתברך.

לעתים - המקלקל אורחותיו מצליח דרכו

חשוב להדגיש: לעיתים נתקלים אנו בתופעה שאדם הנוהג בדרך עקלתון ועם כל זאת מצליח בדרכיו, המחשבה המתגנבת ללב כל רואה - הנה אין זקוקים למדת יושר בכדי לזכות להצלחה...

אבל כבר התבטא על כך המשגיח רבי יחזקאל לויינשטיין זצ"ל: אם פלוני עשה מעשה עקמומי והצליח, לא נהפך בגלל זה העקום להיות ישר. העקום נשאר תמיד עקום, אלא שבמקרה זה היה כך רצון ה' יתברך, שדוקא הדרך העקומה היתה דרך צלחה...

מדת יושרו של ראש הישיבה מרן הרב שך זצ"ל

וראינו אצל רבים מגדולי ישראל, כיצד אורחותיהם התנהלו בדרך מישור, והישרות היתה נר לרגלם. נביא כמה עובדות בענין על דרך כזה ראה וקדש!

ידועה העובדה הבאה בשער בת רבים: נכדתו הראשונה של מרן הרב שך זצ"ל ביקשה להתמנות למשרה של מורה בבית ספר כלשהוא, לשמע הבקשה ההנהלה מיהרה להיענות לבקשתה משום כבוד סביה הגדול. כשהדבר נודע להרב שך זצ"ל גער בהם באומרו: "המעשה שאתם עומדים לעשות הוא לא ישר ולא הוגן. נכדתי זו רק כעת התחתנה, יש רבות אחרות שכבר ביקשו לקבל משרה לפניה, ואם כן, מה שאתם מספקים לה את מבוקשה הוא בגדר עוול, וממילא אינכם עושים עמי שום טובה"...

"בנך אינו זקוק לי, לא אקח שכר על הלימוד עמו"

סיפור נוסף על מרן הרב שך זצ"ל סיפר בנו של הגאון רבי שמחה זליג ריגר זצ"ל, הדיין דעיר בריסק: 

בשנת תרע"ז בהיותי נער צעיר כבן שתים עשרה, נכנסתי ללמוד כתלמיד מן המנין בישיבת סלוצק המעטירה, אשר בראשה עמד בזמנו הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל. עקב גילי הצעיר, ביקש אבי ממרן ראש הישיבה שימצא עבורי את אחד מהתלמידים החשובים בישיבה שילמד עמי בתמורה לתשלום הגון כמובן. זאת בכדי שאוכל להשלים את הפער ולהתקדם אל הרמה הכללית של בני הישיבה.

ראש הישיבה הציע לאבי את רבי אליעזר מנחם שך זצ"ל שהיה כבר אז אחד מחשובי הלמדנים והמתמידים שבישיבה, ואכן תוך זמן קצר התחלתי ללמוד עמו.

לאחר שעבר פרק זמן, ביקש אבי לשלם לחברותא שלי על פי מה שסוכם מראש, לתדהמתו סירב הלה לקבל תשלום. וכך אמר: נכון שעשינו הסכם שאקבל כסף כדי ללמוד עם הבן ולקדם אותו, אבל זה היה "מקח טעות". נוכחתי לדעת כי הבן שלך אינו זקוק לדידי ולדכוותי, כי מתעלה הוא מחמת כשרונותיו הברוכים ולא בגללי, ולכן לא מגיע לי כל שכר על כך"!

אבי שלא ידע מה לעשות, הלך להתייעץ עם ראש הישיבה רבי איסר זלמן זצ"ל אך גם הוא לא השית לו עצה כיצד יקבל רבי אליעזר מנחם זצ"ל את כספו המגיע לו כדין. פנה הוא לרבי אהרן קוטלר זצ"ל שגם שימש כר"מ בישיבה, שמא יש באמתחתו פיתרון.

במוחו של רבי אהרן זצ"ל עלה רעיון מבריק, פנה הוא לתלמידו רבי אליעזר מנחם זצ"ל ואמר לו: "יתכן שצודק הנך בדבריך שהנער מוכשר ואינו זקוק לך להתקדמות בלימודו, אך ניתן לבדוק זאת באופן פשוט, הבה נטיל עליו להכין בעצמו את התוספות במסכת בבא קמא בדף עז. (מדובר בתוס' מן הקשים והארוכים שבש"ס), אם ישלוט בו כראוי תוך שעה קצובה יתברר כי הצדק אתך, אבל אם לא יעלה הדבר בידו אות הוא שזקוק הנער לסיועך, והתשלום מגיע לך על כך שהנך מקדם אותו בלימוד".

רבי אליעזר מנחם זצ"ל נענה לאתגר ואני התבקשתי אחר כבוד להכין בגפי את התוספות הקשה. מכיון שהייתי נער צעיר ולא הבנתי את עומק כוונתו של רבי אהרן זצ"ל, לקחתי את המשימה במלוא הרצינות, התיישבתי ולמדתי את דברי התוספות בעמל רב. ואכן בהגיע השעה נבחנתי על ידי ראש הישיבה, ושלטתי היטב בדברי התוס'.

בשומעו את אשר אירע, נהרו פניו של רבי אליעזר מנחם שך זצ"ל וניכר היה עליהן קורת רוח רבה, כל זאת כי עלתה בידו להוכיח שאכן צדק ואין אני זקוק לו. למותר לציין, כי אף על דלותו המחפירה סירב ליטול אפילו פרוטה מאבי עבור שכר הלימוד...

מדוע בירר רבי יעקב קמינצקי זצ"ל מהו ערכו של הגביע?

ומסופר על הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל שאחד מהאנשים משומעי לקחו הקבועים בשיעורו על הרמב"ם, העניק לו כמתנה גביע מכסף לקידוש.

רבי יעקב זצ"ל פסע בעצמו אל אחת החנויות לממכר כלי כסף בטורונטו, וביקש מבעליה שיעריך במדוייק את שוויה של "המתנה" שקיבל. בעל החנות לא מסוגל היה לשער את סיבת הבירור המוזר מה ערכו של החפץ שהוענק לו כמתנה...

תדהמתו גברה כשנודע לו כי סיבת הבקשה היתה למען ידע מהו סכום המס אותו עליו להפריש לרשות המסים בעד המתנה. כי רבי יעקב זצ"ל הקפיד לרשום כל מתנה אותה קיבל בתור רב, על מנת לדווח עליה כחלק מהכנסתו המחוייבת במס!...

"אוהב את המישרים" - בכל דבר

ברצוני להוסיף את מה שבדידי הוה עובדא, ויש בדברים דלהלן לעורר את הלבבות בענין, וללמוד מהם לקח גדול:

לפני מספר שנים באתי יחד עם החברותא שלי שיחי' לביקור בעיר מולדתי, באחת הלילות יצאו עט"ר הרב מור אבי ז"ל והחברותא לטיול קצר ברחבי העיר. במהלך הטיול הם הגיעו לשוק רוכלים המציעים את מרכולתם תחת כיפת השמים, מטבע הדברים דרך המסחר במקומות מעין אלו התנהל כך: המוכר מציע מחיר מסויים, והקונים בדרך כלל היו מתמקחים עמו עד שהסחורה היתה נמכרת בסכום נמוך בהרבה. 

בן לוויתו של אבי ז"ל חשק לקנות לו חפץ טיפוסי הנפוץ רק באיזור זה כמזכרת מן הטיול. הוא פנה אל אחד הרוכלים שהיו במקום, והתעניין אצלו על מחירו, הרוכל ביקש מאה דולר, לשמע הדבר הציע הוא מחיר נמוך מאד, בסופו של דבר הם השתוו על כעשרים דולר... 

כשנודע הדבר למור אבי ז"ל, הוא שאל: מה המחיר שסוכם בסופו של דבר? כשנאמר לו מה אירע, לא הסכים לזה בשום פנים ואופן משום שלדעתו מדובר היה במחיר מוזל מאד שלא שיקף את המחיר האמיתי של החפץ, ואף שהסכים המוכר לכך הסכמה מלאה, עדיין חשש שיש בזה צל צלו של עקמומיות, ואין מדרך הישר לעשות כן...

מהו המודד לדעת היכן אנו אוחזים במידת הישרות

נוסיף לסיום הוראה נכונה: כיצד ידע האדם שאכן פוסע הוא בשערי יושר ואינו מאלו המטים עקלקלותם? 

ידוע מהגאון רבי ברוך בער זצ"ל שנהג לומר אם אדם מעוניין לדעת מהי דרגת אהבת השם השוכנת בלבו, יבדוק בעצמו עד כמה הוא שונא מעשים רעים, כי זהו כלי המדידה, ככל שהוא שונא יותר את הרוע הדבר מעיד עליו כאלף עדים שאוהב בכל לבו את הקב"ה. והדבר מרומז בפסוק (תהלים צז, י) "אוהבי ה' שנאו רע".

כמו כן לעניננו, כאשר אנו באים לבחון את מדת היושר בקרבנו, עלינו לבדוק מה מדת התיעוב שאנו רוחשים לכל דבר עקמומי בלתי ישר, או כל מעשה של עוול.

ונראה דלכך נתכוון רבינו שם טוב זצ"ל בבארו: "אוהב את המישרים" - שיאהב את היושר וישנא העוול. כי שנאת העוול נובעת מתוך אהבת היושר.

לפי כל הנתבאר עד כה, מי שמשיג מעלת הישרות הוא האיש אשר יוכל להתנהג בכל דרכיו על פי הדין, להיות "אנשי אמנה", ואם כן כל משאו ומתנו יהיה באמונה ועל ידי זה יתקן הסיבה שבגללה נחרב הבית וממילא זה יגרום שנוכל לראות בקרוב בבנין הבית בב"א.

- - - שאלות ותשובות - - -