לונג איילנד - לקחת את הקב''ה שותף

- - - תמלול חלק הדרשה בלבד! בלי חלק השו"ת - - - 

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח! והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

בלחש: ... יזכו לנחת מהילדים, לעשות נחת רוח לקב"ה, מתוך שמחה, אהבה, רצון וזריזות לעבודת ה' יתברך. 

בלחש: ... ברכה והצלחה מרובה ויזכה להיות מזכה הרבים. 

חנה בת אורים אסתר - בריאות הגוף והנפש, פרנסה בשפע רב, תוכל לעסוק בקירוב רחוקים, להרבות בצדקה וחסד במיוחד לארגון 'שופר'. 

ולע"נ: גבריאל בן יהודה ולע"נ הורי מנוחתם עדן. אמן, 

הקהל: אמן!

הנביא מיכה מתמצת את המטלות המונחות לפתחנו: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ-לֹהֶיךָ" (מיכה ו, ח).

אומר הנביא מיכה: מה ה' רוצה מאתנו? - נעשה מִשְׁפָּט, נאהב חֶסֶד, לא רק נעשה חֶסֶד אלא לאהוב חֶסֶד, לחפש לעשות חֶסֶד "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ-לֹהֶיךָ". 

זאת אומרת אדם מצוּוֶה: לעשות מעשים בסתר! בינו לבין קונו ולא לפרסם או לשוחח אודות המצוות וההנהגות, ההשגות והסגולות - כל זה הוא צריך לנצור בסוד בלבו פנימה! שרק הבורא יֵדע מזה כמו שכתוב: "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ-לֹהֶיךָ". 

וזו מעלה מצוינת שנמצא בעם ישראל מעלת הצנעה. וגדולי ישראל התהלכו לפני ה' בצנעה ממש ועלו למדרגות גבוהות ביותר!

נראה כמה דוגמאות ממעשים שמהם ניתן ללמוד: עד כמה חשובה מצוות הצנעה הזו!

קראקוב, עיר גדולה בפולין, חי הגאון רבי יום טוב ליפמן הלר זצ"ל שהוא בעל "התוספות יום טוב" והוא ישב על כס הרבנות, כל עניני הקהילה התנהלו על ידו וממש קהילה יהודית בניכר כבשה בין שבעים (70) זאבים. 

אבל דבר אחד (1) היה מעיב על חיי הקהילה השלווה - אדם בשם: 'יוסל'ה קמצן'. 

אם הייתם שואלים ילד בקראקוב: 'אם הוא מכיר את יוסל'ה קמצן?' 

היו ממש עונים לכם בסלידה! כולם היו מסננים את השם שלו בבוז ובשנאה והוא זכה לזה בהגינות וביושר. 

הוא היה עשיר מופלג מאוד! היתה לו טירה גדולה משְׂתרעת על נחלה של דונמים רבים, ההון טפח מיום ליום, נכסים נרשמו על שמו ולא היה מפריש אפילו מטבע קטנה לצדקה! קמצן-קמצן!!

היו שַׁנים שעוד ניסו אנשים לפצח את לב האבן - אבל זה לא עזר! אף אחד לא זכה לקבל ממנו פרוטה. משולחים שהגיעו מחוץ לארץ הוזהרו: 'לא ללכת אליו שלא תתבזו!' שנים רבות איש כבר לא פקד את הטירה של יוסל'ה קמצן, עניֵּי העיר נואשו ממנו והוא רק והלך וטפח מיום ליום.

הוא היה כבר מנודה, איש לא האיר לו פנים, אף אחד לא רצה להיות על חוג ידידיו ויוסל'ה הלך והזדקן, כוחותיו התמעטו, כספו התרבה וממש היה לו דמות בעיני העיר: כמו זקן אשמאי. 

ביום מן הימים התפשטה הידיעה: "יוסל'ה קמצן הלך לבית עולמו". לא קל למצוא מישהו שהצטער ע"ז שהוא מת, מימיו לא השְׂכיל לנדב פרוטה. קלי הדעת בקראקוב התבדחו על הזקן שמת ואנשי החברה קדישא השְׂכילו לא לזכות אותו במצוות צדקה מכובדת במיוחד, גם הם לא חבבו אותו. ההלוויה היתה צנועה במיוחד בשעת לילה מאוחרת וטמנו אותו במקום שכוח וזניח בסמוך לגדר של בית הקברות כאילו היה 'מת מצווה'.

ימים מספר עוד דיברו על הקמצן ואמרו עליו את הפסוק: "כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל" (תהלים מט, יח) ועד מהרה שכחו אותו.

יוסל'ה נטמן ביום ראשון - עד יום חמישי כבר איש לא זכר אותו! גם בחיים העדיפו לשכוח ממנו... קל וחומר אחר מותו...!

והנה, ביום שישי מתרחש דבר מוזר בביתו של רב העיר בעל התוספות יום טוב בשעה מוקדמת נוקש על הדלת זלמל'ה, עני ואביון מבקש: סיוע לקראת שבת המתקרבת! חצי (1/2) שעה לאחר מכן - דופק על הדלת שמעיל. עוד אחד מסכן עם סיפורים מסמרי שיער! על הבית מבקש גם כן: סיוע כלכלי לצורכי שבת. 

הרב מתחיל לחשוד: משהו לא בסדר! אחרי שעה, שמחה שואב המים מספר בדמעות: שהוא לא מסוגל לכלכל את העוללים! 

הרב מבין: שמשהו קרה פה בעיר. 

מכנס את שלושת (3) העניים אל שולחנו והנה מצטרף טוביה החלבן וגם בפיו סיפור דומה.

- 'שאלה אחת (1) יש לי אליכם: איך הסתדרתם עד עתה? מה קרה שכולכם זקוקים עכשיו ביחד סיוע כלכלי דחוף לקראת שבת?' 

כל אחד מביט בשני ומספרים סיפור זהה: 'כל יום חמישי מצאנו מעטפה מתחת לדלת עם סכום כסף נכבד! שמספיק לנו לשבוע ימים!! וכך זה היה במשך שנים רבות עד ליל חמישי האחרון!'

הרב, חריף הבנה, מביט בארבעת (4) הדלפונים והפנים שלו מחווירות! עובר עוד רגע וכולם מבינים!! אף אחד לא העז להוציא את המילים המפורשות מהפה, רק טוביה החלבן לחש: 'יוסל'ה קמצן?!' והרב הנהן באלם קול ודמעות בזוויות עיניו.

הרבנית נכנסת לוחשת באוזני הרב... קם ופונה לעבר הדלת, מעבר לדלת עומדים כל העניים של העיר! שמחה, ואנשיל ומנדל וגצל ויענקל ונחמן ושימעל'ה והרשל'ה ויוסל'ה וכל היתר. 

אוי ואבוי! הוא סופק את כפיו: 'אני לא מאמין!' 

פונה לשמש ואומר לו: "תכנס את כולם לבית הכנסת תכף ומיד!". 

כחלוף שעה בית הכנסת הומה והרב עטוף בטלית, הפנים שלו להבות! עומד על הבימה ופורץ בבכי!! דממה משְׂתררת וקולו של הבעל "תוספות יום טוב" מנסרת את החלל כמו בשעת נעילה.

- "שמעו נא רבותינו! חטאנו עווינו פשענו נגד צדיק נסתר, תמים וירא א-לקים שהיה חי והתהלך בינינו!" הקול של הרב בבכי נורא, ידיו מושטות אל על: "מה נענה ליום הדין?! מה נאמר ליום תוכחה?! איך העזנו לפגוע בכבודו של יוסל'ה הקדוש!! שסבל כל ימיו חרפות וגידופים וזלזול ופגיעות! והצניע עד הרגעים האחרונים הרים-הרים של צדקות וחסדים". 

יהודי קראקוב הרכינו ראשם מתייפחים חרשׁ והרב פונה לנשמתו של יוסל'ה בבקשת מחילה! סליחה וכפרה!! 

במקום - זוכה יוסל'ה לטהר את שמו והרב מכנה אותו בתואר חדש: "יוסל'ה קמצן קדוש"! להודיעך: שהקמצנות נבעה מקדושה אדירה! שהצניע את דרכיו מפני האנשים. 

ימים רבים התהלכו יהודי קראקוב בעצבות מעורבת בתחושת החמצה, מהולה בגעגועים לדמותו של צדיק נסתר שהיה ואיננו!

חלפו שנים בעל התוספות יום טוב הולך בדרך כל הארץ ומסתלק מן העולם. 

ואז החברה קדישא מקבלת הוראה מיוחדת בצוואה! מה כתוב שם? - מבקש הרב: 'להיקבר ליד יוסל'ה קמצן קדוש! ולא בחלקת הרבנים המפוארת בבית העלמין העתיק!'

וכך קרה: כל מי שיגיע לפולין לבית הקברות בקראקוב ימצא שמה חלקת רבנים מפוארת! סמוך לפתח בית הקברות בצד ימין, שמה טמונים גדולי עולם; הב"ח (בית חדש) הקדוש! המגלה עמוקות, הרמ"א (רבי משה איסרליש), המגיני שלמה, רבי העשיל רבו של הש"ך (שפתי כהן). ואילו קברו של "התוספות יום טוב" מצוי סמוך לגדר במחיצתו של יוסל'ה קמצן קדוש!

אתם שומעים דבר כזה? 

כל גדולי עולם בצד ימין של הבית קברות והוא בחר: להיקבר לידו! 

אתם מבינים מה זה "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ-לֹהֶיךָ"? וואי וואי וואי. 

טוב, מעשה נוסף;

בית מדרש של הגאון רבי שלמה לוריא, המהרש"ל הומה וגועש! אריות החבורה עמלים בכל האיברים והגידים על הוויות דאביי ורבא. והגאון האדיר המהרש"ל מנצח על מלאכת הקודש.

באותה שעה למטה בקומה מתחת לבית המדרש סוערת חנות של הירקן אברהם. איש המוני ופשוט שמי שהכירו היה מוכן להצהיר בפה מלא: 'שהוא לא יודע צורת אות!'. שנים רבות חיו תושבי לובלין בתחושה של זֶה לְעֻמַּת זֶה... כשעברו ליד חנות ירקות של אברהם - הציצו ברחמנות על הבורות המובהקת שלו! לעומת הגאונות של אלה שיושבים ממש מעל ראשו בקומה שניה.

כך זה היה, עד לילה שהמהרש"ל שב מבית המדרש לביתו בשעת לילה מאוחרת מאוד! כמעט לפנות בוקר, לפתע הוא שומע קול מוזר, נעים ומוכר! שעוסק בסוגיא סבוכה במיוחד. המהרש"ל צועד בעקבות הקול... ומה נדהם? – שמגלה: שהקול הבוקע מן הדירה התחתונה, דירתו של אברהם שמשמשת חנות ירקות!

מטה המהרש"ל את אוזנו, אין ספק! אברהם הירקן לומד סוגיה עמוקה!! פושט את כל סתריה לאורך ולרוחב. כל הלילה לא יכול מהרש"ל להירגע, בשעות הבוקר שלח לו שליח סתרים עם קושיא באחת (1) הסוגיות הסבוכות בש"ס. 

השליח ניצב בחנות מוכר הירקות, אומר לו את הקושיא של המהרש"ל והוא בעצמו מרגיש השליח: כאילו הוא מבקש מסמרים בבית מרקחת...

גם מוכר הירקות מושך בכתפיו ולא משיב דבר!

הוא שב למהרש"ל ואומר לו: 'מוכר הירקות טוען שהוא עם הארץ! לא מבין מה אתה רוצה ממנו...'

המהרש"ל לא וויתר, שלח את השליח שוב עם אותה שאלה, עד שראה שמוכר הירקות מתחמק, פתח פיו והתחיל להגיד מרגליות בפשט הסוגיה העמוקה והאיר למהרש"ל את כל דברי הגמרא באור נגוהות!

אבל תנאי אחד (1) הוא התנה: שהמהרש"ל ינצור את ידיעותיו בתורה בסוד כמוס! ולא יגלה זאת כל משך ימי חייו. 

המהרש"ל שׂשׂ על רבי אברהם: 'צדיק גאון נסתר ירקן!' והוא לא הפר את התנאי. במשך שנים השנַים היו מתפלפלים בדברי תורה בנגלה ובנסתר, בעמקי התורה ורזי חכמתה ואף אחד לא ידע זאת מלבדם. 

בשנת של"ג חלה המהרש"ל את חוליו האחרון, נשמתו עמדה לשוב לכור מחצבתה, סביב המיטה התכנסו פרנסי העיר והחכמים והוא מסר להם צוואה כתובה וחתומה. 

נשמתו עלתה בסערה השמימה, פתחו פרנסי העיר וחכמיה את בצוואה ומצאו כתוב בה כך: "לאחר מותי - אל תהינו למנות לרבה של העיר לובלין אף אחד מלבד! את רבי אברהם בעל חנות הירקות - גאון אדיר ומופלא הוא! ואין כמוהו בכל הדור, אלא שהוא מסתיר את עצמו ועתה הגיע העת לגלותו הוא ישמש הרב של לובלין ולא אחר". 

הם לא האמינו למקרא עיניהם! הירקן אברהם...?! הוא ישמש הרב של לובלין!? במקום המהרש"ל?! אך עדותו של המהרש"ל: 'שאין כמוהו בכל הדור בגאונות ובידיעת התורה!' - לא הותירה להם מקום לספק. ומשלחת תלמידי חכמים התייצבה בחנות הירקות למחרת בצהריים והחלו לדבר אתו בדברי תורה בעל כורחו ושלא בטובתו וכך התגלה הסוד המופלא ונוכחו שהמהרש"ל דייק בדבריו: שאין כרבי אברהם בכל הדור. 

המהרש"ל התחייב: לא לחשוף את סודו במשך חייו והוא עמד בדבריו ודאג שהדבר יתגלה רק לאחר מותו. 

הגישו לו 'כתב רבנות' זה לקח להם המון זמן לשכנע אותו שיסכים! עד שלבסוף הוא נאות לקבל את התפקיד.

אתם לא תאמינו! 

החיד"א הקדוש! מעלה את הסיפור הזה לספרו "שם הגדולים" באות ע"ו בערך "רבי אברהם מוכר ירקות" ושם הוא בעצמו החיד"א מעיד על המעשה הזה שהוא אמת לאמיתה!

בישיבת 'בית אל' בירושלים, שררה אווירת קדושה וטהרה, עתה האיר הבוקר, המקובלים של ירושלים עודם עומדים בעיצומה של תפילת שחרית, הגוף - בעולם הזה והנשמה - מרחפת בעולמות עליונים בספירות הקדושות!

כשנסתיימה תפילת השחר, בפתח בית המדרש מופיע עלם צעיר נראה שבא מדרך רחוקה על בגדיו וגופו סימני נדודים במבטא מוזר הוא מבקש את ראש הישיבה, מפנים אותו לגאון המקובל רבי גדליה חיון והוא פורשׂ בפניו את הסיפור שלו.

- "הגעתי עתה מתימן! כל הדרך לירושלים עיר הקודש, אני מבקש ומתחנן להתקבל שמש בבית המדרש תמורת לחם ומים!'.

רבי גדליה מתבונן בפנים הטהורות של העלם המצהיר על עצמו: שהוא לא יודע ללמוד מאומה! אבל, הוא מבקש: להיות שמש נאמן ומסור. והוא מחליט לקבל אותו מיד.

חולפים ימים, השם שלו 'שלום' יושב בפינת בית המדרש ליד התנור עם ספר תהילים ומידי פעם קם ונותן להם משקה חם ומזונות. 

ביום מן הימים התרגשה סערה בבית המדרש, רבי גדליה חיון הציב קושיא עצומה בדברי האר"י הקדוש! כל המקובלים של ירושלים מאמצים כוחם למצוא פתרון לקושיא, אבל לשווא, שעות חולפות! בלילה הם מתפזרים במועקה גדולה.

באותה שעה ישב שלום השמש והראש תפוס במחשבות, - למה? שלום זה היה גאון עצום! בנגלה ובנסתר, בפשט וברמז, בסוד (פרד"ס) ובחכמת האמת, בקיא עצום בכתבי האר"י ואילו היה יכול היה פותח פה ומספר לראש הישיבה והתלמידים: 'שהקושיא היא בכלל לא קושיא!' אבל הוא לא יכול לעשות זאת, הוא רוצה: להישאר סמוי, מוסתר ב: "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת" הוא רוצה: להיחשב שמש פשוט שבפשוטים! אבל הוא לא יכול לראות ככה את כל המקובלים טועים בדברי האר"י הקדוש. 

בחצות לילה עלה לו רעיון! הדליק את הנר, התיישב לצד התנור ועל גיליון העלה את פתרון החידה ופירוש הסוגיה, הטמין את הדף בתוך הספר של ראש הישיבה במקום שהוא עתיד לפתוח מחר את הספר.

הגיעה העת התאספו כולם והוא פותח את הספר הרב גדליה חיון והוא רואה את הגיליון כתוב בצפיפות מעיין בו מספר רגעים ועיניו אורו! הכותב שכתב - פַּשט את הספקות והקושיות שהתעוררו אתמול והכל נראה עכשיו בהיר ונהיר. 

והוא שואל: 'מי מכם הניח לי את הדף?' - אף אחד מהתלמידים לא משיב, סוקר את פניהם של כולם - ולא מצא את אשר חיפש, החליט: להשאיר את התלמיד באלמוניותו והמשיכו ללמוד.

עברו ימים הדבר נשכח, שוב התעוררה קושיא בדברי האר"י הקדוש ושוב לא ידעו את הפירוש ובבוקר מצאו שוב פעם דף עם הסברים על הכל. את הפתק כמובן כתב השמש שלום. 

מי זה שלום? שלום זה רבי שלום שרעבי הרש"ש הקדוש! זה היה העלם צעיר שהגיע מתימן ואמר: 'שהוא שמש בשביל לחם ומים'.

וככה זה חזר מספר פעמים, עד שהם חשבו: שאליהו הנביא מגיע כל פעם והוא שם להם את הפתק. 

אבל, להרב גדליה חיון שהיה בא הביתה והיה מספר את הפלאות האלה היתה בת, קראו לה חנה, היא היתה פקחית: והיא אמרה: 'אני רוצה לראות בלילה מה קורה שם...' והיא התחילה לעקוב כמה לילות, כל הלילה היא יושבת, עד שיום אחד היא ראתה אותו את הרש"ש הקדוש כותב על גיליון ושׂם לאבא שלה את זה בפנים. 

ואז הדבר התברר והיא סיפרה לאבא שלה מה קרה ואז לא היתה ברירה הוא נתגלה! והרב חיון נשק אותו על ראשו ואמר לו: "בעטרת רבנן תעוטר! ואני ממנה אותך לרב הישיבה ומהיום תתחיל אתה למסור שיעורים כסדרם". 

כך התגלה הרש"ש הקדוש, הפך נערץ על כל מקובלי ירושלים, תורתו האירה בעוז ובלי החיבורים שלו - היתה נשארת תורת האר"י הקדוש סתומה וחתומה!

בסופו של דבר, הרב גדליה חיון השׂיא אותו לבתו חנה, שבזכותה התגלה הדבר.

איך הוא הגיע בכלל? הרש"ש הקדוש, הוא היה גר בתימן בקומה שלישית (3) והוא היה עלם חמד נאה מאוד! והיתה איזה גויה שבאה למכור להם כל מיני דברים בבתים עוברת ומוכרת וחשקה בו ורצתה לפתותו - והוא קפץ מהחלון גובה שתים עשרה (12) מטר למטה! מלאך הוריד אותו ככה למטה. ומשמה ברגל מתימן ברגל עד לירושלים בלי הפסקה...!

כך הוא הגיע לישיבת המקובלים ושמה הוא הזדהה בתור אדם שרוצה: להיות שמש. זה כשהוא היה עלם צעיר, כבר היה גאון הגאונים! הרש"ש הקדוש. 

אז הוא הצניע את עצמו גם כן, למה? - "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ-לֹהֶיךָ" זה לא דבר פשוט, לא דבר פשוט!

אם כבר אמרנו ממה הוא ניצל, אז הרב יפה בעל הלבושים בעל הלבוש אז כתוב: למה נקראים הספרים שלו לבושים? 

פעם היה אצלו סיפור דומה שהיתה מישהי שהיא רצתה לפתותו ואם לא - היא תלשין עליו לשלטונות איזה עלילה והוא ראה שיש לו בעיה! 

אז הוא אמר לה: 'תמחלי לי רגע אין לי בעיה תכף אני אתפנה רק ואני אחזור...!'

חוץ מכבודכם וכבוד המקום הוא נכנס לשירותים, עשה מה שעשה שם ולכלך את עצמו עם כל הבגדים והכל בכל מה שהוא עשה והוא יצא החוצה. והיא נגעלה וברחה!

ובדכות זה - ה' פתח את מוחו והוא כתב עשרה (10) ספרים "בעל הלבושים" בזכות זה שהוא נמנע מהדבר הזה.

קדושי עליון! לעמוד בניסיונות - כמה הקב"ה משלם על זה!!

עכשיו נשאלת שאלה חשובה: שמענו כמה מעשים, עכשיו בואו נבאר: איך אפשר? מאיפה שואבים גדולי ישראל כח כזה, להצניע את עצמם שבעים (70) שמונים (80) תשעים (90) שנה! בלי שאיש יגלה את גדולתם? אין ספק שצריך כח אדיר בשביל זה.

כל אחד מאתנו יודע שכשהוא עושה מעשה טוב או שקרה לו מקרה טוב, מיד הוא מחפש מישהו להודיע לו, לבשר אותו, אנחנו לא שומרים דברים, אנחנו ישר מחפשים למי לספר... אנחנו לא יכולים לשמור דברים בבטן. אז איך הם יכולים שבעים, שמונים שנה, לא להסתיר מקרה, לא סיפור, גאונות! הרי כל אחד שיודע איזה דבר ושנים 'קיש קיש קריא' ישר הוא הולך לספר לכולם – 'שמעתם זה... אני יודע זה... תשמע משהו פפפם...' אפילו חדשות מנסים להקדים ולומר: 'שמעת? בוא, בא אני יגיד לך משהו, אתה יודע מה אמרו עכשיו?...' פיששש... איך הוא מפסוט שהוא הראשון! שיכול לגלות כו' כו'... איך שבעים, שמונים שנה, לא סוד אחד (1) לא שתים (2) – גאונות! אפשר לשמור. איך זה? 

הקב"ה ברא אותנו מדיניים, חברתיים, אנחנו לא יכולים לחיות לבד, בבדידות, אם יתנו לכם עכשיו לעלות לירח ויתנו לכם שמה את כל מה שאתם חלמתם כל ימי חייכם שיהיה לכם שמה, אבל תהיו לבד! לבד. אתם לא יכולים לספר לאף אחד, מה שאתם מרגישים, מי יסכים לעלות לירח להיות לבד!? ושמה יהיה לו כל טוב! אין אנשים אבל, אתה לבד... אין, אנשים לא יסכימו: 'לא! לא, תודה רבה תשאיר אותי פה!'.

איך הם יכולים שבעים שמונים שנה? הרי הקב"ה ברא אותנו שנהיה מדיניים ונזדקק אחד לשני ונדבר אחד עם השני ואנחנו כל דבר שאנחנו נתקלים והוא מרתק אותנו - מספרים ומצלמים ושולחים את הצילומים לאחרים עוד, עושים אלבומים ודואגים שכולם יראו וידעו: 'בא תראה בא תראה, אני שלח לך! אני שלח לך...' איך זה יכול להיות?

השאלה היא שאלה קשה אבל התשובה מדהימה! גדולי ישראל לא חוו את ההתעלות שלהם הרוחנית בבדידות, הם לא השיגו השגות מופלאות מבלי שאיש ידע כל כך, היה להם שותף! - מי זה? - הקב"ה! מספיק להם שהקב"ה יודע כל מה שהם יודעים, כל מה שהם עושים, יש להם עם מי לדבר, יש מי שרואה במעשיהם, יש מי שיודע בדיוק, מה הם צריכים לפרסם את זה לעוד ועוד ועוד...?! מספיק שרק אחד (1) שמולו אני אמסור דין וחשבון! הוא שיודע באמת מה אנחנו שווים! מה אנחנו יודעים. פה בעולם הזה אתה יכול לעבוד על אנשים חופשי ולעשות עליהם פוזות כאילו וכאילו... אבל יש אחד שאי אפשר. והם היו חשופים לפניו! גלויים לפניו מדברים אתו. 

זה הסוד הכמוס של הצדיקים הנסתרים. הם מרגישים: את אהבת הבורא אליהם כאהבת אב לבנים! והם היו משיבים לו אהבה ודבקות והם ידעו: שהוא יושב ומשגיח עליהם! וכשהם עשו מעשה טוב, מצווה, או למדו תורה - נושאים עינים למרום וחשים שהקב"ה מביט עליהם מרחם ומלטף! והם לא זקוקים לאיש. הם לא צריכים לספר לא לשמעון ולא ליוסל'ה מה הם עשו הבוקר, במקום זאת יש להם דמעות של שמחה בעינַים כשהם לוחשים לקב"ה את אשר על ליבם, הוא שומע, מקשיב, מלווה ותומך. 

נו, מי לא היה רוצה שיהיה לו קשר כזה עם הקב"ה? - אפשר להסתפק בזה! אין יותר טוב מזה. "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ-לֹהֶיךָ" מבקש הקב"ה! 

הופה... זה כתוב בפסוק מה שאמרתי עכשיו "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת" אבל אתה "עִם אֱ-לֹהֶיךָ" אתה לא לבד, אתה "עִם אֱ-לֹהֶיךָ". אתה מצניע את מעשיך בפני אנשים, אבל אתה "עִם אֱ-לֹהֶיךָ" הוא רואה אותך, הוא יודע הוא מבין הוא עוזר הוא תוך הוא מסייע, הוא-הוא... הכל זה הוא! מה צריך עוד?! מה צריך עוד... 

אדם מנתב את כל חייו, מניח לנגד עיניו את מאמר שלמה המלך ע"ה: "בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי" (שיר השירים ב, ג) אומר שלמה המלך ע"ה: יש בידי לשבת בְּצִלּוֹ של הקב"ה! להיות עמו לבד, אני והוא בכפיפה אחת, איך אני לא אממש את האפשרות הזו?! "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַָּה' אֱ-לֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד, ד) מה אתה צריך יותר מזה אם אתה יכול להידבק בה'! מה עוד אתה צריך? הקב"ה משפיע עלינו חיּוּת כל רגע. 

אומר דוד המלך! אבא של שלמה המלך: "וַאֲנִי קִרֲבַת אֱ-לֹהִים לִי טוֹב" (תהלים עג, כח) אין לי שום דבר יותר טוב!

דוד מולך בכל העולם כולו! והוא אומר: מכל העולם כולו - "קִרֲבַת אֱ-לֹהִים לִי טוֹב" כל יום שאני מתקרב לבורא יותר ויותר - אין לי יותר טוב מזה! "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ" (תהלים כז, ד). 

מי שמתקרב לקב"ה – מרגיש: את השותף הנאמן שמלווה אותו בכל צעד ושעל מחייו! והוא לא צריך שותף נוסף.

אתם יודעים מה הבעיה שלנו? 

הבעיה שלנו: שאנו שוכחים שהקב"ה הוא השותף שלנו! נכון שיש 'שלושה (3) שותפים באדם; האבא, האמא והקב"ה!' האבא והאימא - נותנים את הגוף. והקב"ה את הנשמה - שותפים. 

למה אתם לא פונים לשותף כשיש לכם בעיות?! נגיד יש לכם בעיות עם הילדים, למה אתם לא פונים לשותף?! יש לכם שותף שיכול להפוך עולם ומלואו בשניה! תפנו לשותף תגידו לו מה אתם רוצים, תפעילו את הקשרים שיש לכם בתור 'שותפים' ותראו: שהקב"ה יעזור! לא, אף אחד לא לוקח אותך שותף.

היה אחד (1) שהיה צריך להשיא את הבת שלו, נסע ללונדון לגייס כספים 'הכנסת כלה' שבועיים (14 יום) לא הצליח לקבל שטרלינג אחד (1)! לא נתנו לו. 

בכה בבית המדרש, מישהו חמל עליו ואמר: 'למה אתה בוכה?' אז הוא סיפר לו, 

אמר לו: 'יש לי בת אם אני לא חוזר עם נדוניה - מתבטל השידוך! וזו הבת הראשונה'.

אמר לו: 'תשמע יש איזה גביר אחד מישיגינער, או שהוא נותן סכום גדול! או שהוא מקלל אותך וזורק אותך מכל המדרגות, אתה מוכן לנסות? אני אתן לך כתובת'.

- 'מה יש להפסיד? תביא כתובת'.

הלך אליו, יושב הגביר עם הרגליים על השולחן וסיגר בפה: "כן מה אתה רוצה"?

אומר לו: 'יש לי בת ואני צריך לחתן אותה ויש שידוך טוב מאוד! ואני צריך עזרה 'הכנסת כלה' לעזור לי'. 

שואל אותו: 'כמה ילדים יש לך?' 

אומר לו: 'אחד עשר (11)!'. 

ואז הוא אומר לו: 'נבל! אתה נבל ברשות התורה! איך אתה מביא כל כך הרבה ילדים ואין לך אפילו לבת אחת (1)?! איפה האחריות שלך?! תלך מפה!' - שפך את דמו. 

הוא בא לצאת ואז הוא קיבל אומץ, הסתובב לעשיר הזה ואמר לו: 'וכמה ילדים יש לך?' 

אמר לו: 'אחד! (1)'

אמר לו: 'אתה יודע מה ההבדל ביני לבינך? - שהקב"ה לקח אותי שותף אחת עשרה פעם! אותך הוא לקח שותף רק פעם אחת!!'. 

אמר לו: 'עצור-עצור! כמה אתה צריך?' 

אמר לו: 'שישים אלף דולר (60,000$)'. 

רשם לו ואמר לו: 'עוד פעם השותף אליך תבוא אלי עוד פעם!'. 

יש לנו שותף! אנחנו שוכחים שיש לנו שותף, שותף הכל יכול. מי עזר לו אתם חושבים עכשיו? השותף, הוא הכניס לו בראש לשאול אותו והוא הכניס לו בראש להגיד לו: 'שיש לו שותף!'. 

יש לנו שותף בחיים... - אבא שבשמים! תדברו אתו תהיו קרובים אליו, תִדבקו בו, לא צריך פטפוטים עם כל מיני אנשים הם לא מעריכים הם קנאים! לא יעזור לכם, לא יהיה לכם מהם ישועה! דברו עם אבא יודע הכל "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת" - אבל – "עִם אֱ-לֹהֶיךָ" תהיה עם ה'.

כל המטרה של המצוות שקיבלנו תרי"ג (613) מצוות - זה בשביל להידבק בקב"ה! כל המטרה: מברכים - בשביל לדבר עם אבא, מתפללים - לדבר עם אבא, כל מצווה שאנחנו עושים - זה עוד פעם להידבק באבא, להזכיר את אבא: "ברוך אתה" אתה! אתה... מדברים אליו הנה הוא פה! "ברוך אתה" למי אומרים "אתה"? למי שפה לפנינו... "ברוך אתה ה' א-לקינו מלך העולם" אבינו מלכנו! תדבר אתו - תהיה דבוק אליו.

'קודשא בריך הוא ישראל ואורייתא - חד הוא!' ואנחנו צריכים להידבק בקב"ה ע"י התורה והמצוות.

אומר רבי יונתן (גמרא, יומא עב'): 'אוי להם לשונאיהם של תלמידי חכמים - שעוסקים בתורה ואין בהם יראת שמים!'. 

אוי לו למי שלומד תורה, אבל אין לו יראת שמים! הוא לא ירא את ה', לומד תורה, יכול להיות גאון! חכם, מבין, הכל. אבל - יראת שמים אין! 

והגמרא אומרת: 'שרבי ינאי אומר: 'חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד' (שבת לא, ב) אוי לו, חבל מי שאין לו חצר אבל עושה שער לחצר! מי עושה שער לחצר כשאין חצר?!

רבי ינאי אומר: אדם שהוגה בתורה והלב שלו בלי יראת שמים - זה כמו אדם שטורח לשער גדול ומפואר! - אבל מאחוריו מִדְבּר!! - אין כלום, מה שווה התורה אם אין יראת שמים?! אז למי אתה לומד?! מה המטרה שאתה לומד?! 

רש"י אומר: 'התורה היא שער להיכנס בה ליראת שמים'. העיקר: זה שהאדם יגיע ליראת שמים.

אוי לו למי שלא מנצל את הלימודים ואת המצוות - להדבק בקב"ה!

וע"ז מקונן ירמיה הנביא: "וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי" (ירמיה ב, ח) איך יכול להיות אנשים שתופסים תורה לא יודעים את ה'?! איך אומר הנביא ככה? 

אלא, "לֹא יְדָעוּנִי" זה: חיבור ואהבה! "יְדָעוּנִי" כמו שכתוב אצל אברהם אבינו, הקב"ה אומר: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו" (בראשית יח, יט) זאת אומרת אני אוהב אותו בגלל זה! אני מחובר אליו בגלל זה... מי שאינו יודע את ה' - לא מחובר אליו! לא אוהב אותו ממש - אוּ אַהּ! זה חורבן גדול!!

לעומת זאת אומר 'רבי מאיר: 'כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ... - נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם!' (אבות ו, א) זה אדם שיש לו יראת שמים. 

תשמעו מעשה מדהים! לא יאומן כי יסופר, אולי מישהו יאמץ את זה פה... 

האוהב ישראל מאפטא - אחד מגדולי ישראל! הגיעה אליו שמועה מוזרה: יהודי פשוט בעל פונדק בעיירה רחוקה, נשמע: שכל ברכה היוצאת מפיו - מתקיימת במקום!' הוא נדהם. 

בירר אחריו, שאל את החסידים אם יודעים: מה המעלה שיש לו...? 

כולם מספרים: זה אדם המוני פשוט! שיושב על הדלפק הפונדק מהבוקר עד הערב משרת את הלקוחות גם יהודים גם גויים כפרי פשוט אין שום הנהגה מיוחדת באורחותיו.

אבל האוהב ישראל מאפטא החליט: אין דבר כזה שאדם נותן ברכות וכל ברכה מתקבלת והוא אדם פשוט זה לא יכול להיות! הוא החליט לחקור את הדבר. התחפש לאדם פשוט בא וביקש לשכור חדר בפונדק הזה כדי לעקוב אחריו מקרוב. הוא יושב לומד כל היום ומסתכל עליו כל הזמן והוא רואה: שבאמת שום! שום הנהגה מיוחדת, אבל מה כן הוא רואה? 

הוא רואה אחד נכנס אומר לו: "רבי יהודי! אין לי ילדים"... 

מה הוא אומר לו? – 'יהיו לך!'. 

אחד: 'אין לי פרנסה...' 

הוא אומר לו: 'תהיה לך!'. 

אשה נכנסת: 'הבן שלי חולה'

- 'שיהיה בריא!'. 

מצד שני (2) הוא שומע שאנשים באים ואומרים: 'תודה רבה! הבן שלי ניצל' ודדדדד... בקיצור, הוא רואה: זה עובד! 

אבל, אולי הוא צדיק נסתר! בלילה הוא לומד ואף אחד לא יודע, אני אעקוב אחריו בלילה... מחכה ללילה, מציץ מהחלון וההוא שוכב נוחר... לא ספרים ולא אור ולא נר ולא שום דבר! שבועיים! (14 יום) הוא לא רואה כלום, לא ביום ולא בלילה. 

טוב, בסוף לא היתה לו ברירה הוציא את התחפושת ואמר לו: 'תשמע אני פלוני אלמוני ואני מצווה עליך: לספר לי מה הסיפור שלך? איך יכול להיות שכל מי שאתה מברך - מתברך?!' 

בהתחלה הוא לא רצה לגלות כלום, אבל בלית ברירה אמר לו: 'תשמע, בא, אני אספר לך מה היה: מזה שנים אני מנהל את הפונדק, בשלב מסוים התדרדרו העסקים עד שהפונדק נותר ריק! ומדולדל ועמדתי לפני פשיטת רגל, חובות אדירים! ועכשיו היתה שאלה: התייעצתי עם אשתי מה לעשות; לסגור או לחפש שותף? 

היא אמרה לו: 'לא מוותרים על עסק של עשרות שנים! תלך לעיר הגדולה תחפש שותף'. 

הוא אומר: 'טוב, אני הולך עכשיו בדרך לעיר עובר ביער ואני חושב לי עם דמעות: 'מה אני עושה? איפה אני אמצא עכשיו אדם כזה שיהיה נאמן! שיהיה אפשר לסמוך עליו, שלא ישתלט על העסק, שלא יונה אותי, איפה אני יכול מאיפה אני מכיר?...' 

ואז פתאום פלחה את מוחי מחשבה: 'למה אני הולך לחפש שותף בשר ודם?! אולי אני אקח את הקב"ה שותף!...'

ואז פניתי לקב"ה שהוא ישר! ונאמן וחכם ו... ואמרתי לו: 'ריבונו של עולם! אני מציע לך שותפות; אתה ואני שותפים בפונדק, אתה תפקח מן השמים - שלא ירמו אותי וכל סוף חודש חמישים אחוז (50%) אני נותן לך! איך אני נותן לך? אני מחלק את זה ליתומים ואלמנות, כל סוף חודש אני עושה חשבון - חמישים אחוז שלך ליתומים ואלמנות!". 

מאותו יום - לקחתי את הקב"ה שותף!! ומאז אני מחלק את הרווחים בדיוק עד הפרוטה האחרונה ואני רואה ברכה בעמלי! וזה סוד הברכות שלי 'יש לי שותף!' זה השותף, הוא שותף גם בברכות... ומה שאני מברך - הקב"ה מקיים'. 

האוהב ישראל התפעל מהסיפור המופלא! ואמר בהתרגשות לחסידים שלו: 'מה התכלית שלנו בעולם? - להידבק בבורא עולם! הנה! יהודי פשוט בלי עכבות, החליט להידבק לקב"ה, הוא חש את מלך המלכים קרוב אליו ממש, הכניס אותו שותף בעסקים, לא רק בשחרית מנחה וערבית, אלא כל פעם שפלוני או אלמוני מזמינים אצלו כוס יין שׂרף - הוא עם הקב"ה שותף! כל מה שהוא עושה יש לו שותף!'

נו, מה אתם אומרים? 

עכשיו אני אספר לכם, הרב שטיינמן זצוק"ל, כשהיו באים אליו עשירים ונותנים 'מעשר געלט'... שזה הרבה כסף לעשירים! והיו מחשיבים את עצמם וואי וואי... וואי כמה הם נתנו... 

והוא היה אומר להם: 'אתם רוצים להיות עשירים גדולים באמת? - תכניסו את הקב"ה שותף בחמישים אחוז!' 

לא הרבה לקחו את העצה הזאת, הם לא סמכו על הקב"ה 'אולי הוא יקח יותר...?!'

הקהל צוחק... 

אתם שומעים? איזה אנשים טיפשים...! חמישים אחוז אתה לוקח את הקב"ה כל העולם שלו! "לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב" (חגי ב, ח) אם אתה לוקח אותו שותף... מי לא היה רוצה עכשיו להיות שותף של ביל גייטס?! מספיק שאתה אומר: 'שאתה השותף שלו!' - אתה כבר שווה...!! אפילו אם אתה שותף רק בחמישה (5) שקלים.

זאת אומרת... אבל אין לאנשים!... הם לא מחוברים לקב"ה – 'הוא שמה רחוק! אנחנו פה פה... פה קטנים כאלה! לא נראה לי מרימים הראש בכלל למעלה, אֶה... גם זורקים ברכות ככה: "ברוך אתה תרתרתרת... בשביל לאכול בשביל לשתות וזה הכל, אין לנו שום קשר אלינו אליו' - וואי וואי וואי... איזה הפסד! 

תשמעו! מה קורה פה? תשמעו איזה אנשים, אנשים פשוטים...! תראו למה הגיעו? כל ברכה מתקבלת! למה? יש לו שותף! 

כדאי או לא כדאי? 

הרב פונה לקהל: נו, מי מוכן לקחת אותו בחמישים אחוז? - אף אחד?! מי לוקח אותו בחמישים אחוז?

בקהל: אני

הרב: אל תגיד סתם! הנה יש פה ספר תורה! בא, בא תגיד ליד ספר תורה שאתה לוקח אותו בחמישים אחוז בא! בא, בא לפה בא! יאללה יש אחד בחמישים אחוז, איי איי... איי...

הקהל מוחא כפים

הרב: אבל תזכור: חמישים אחוז זה חמישים אחוז. 

הרב: בכבוד! תגיד: הריני לוקח 

האיש: "הריני לוקח" 

הרב: את ריבונו של עולם

האיש: "את ריבונו של עולם" 

הרב: אבי ומלכי

האיש: "אבי ומלכי" 

הרב: שותף אתי

האיש: "שותף אתי חמישים אחוז".

הרב" אייווה... חזק וברוך! 

הקהל מוחא כפים

עכשיו אתם רואים איש קטן עם בגדים כאלה, עוד שנה תראו אותו איך הוא יְראה! יא בא ביי... יא בא ביי... 

תקשיבו טוב! אני רוצה להגיד לכם לסיום,

הרב אברמסקי, מספר את זה רבי חיים ברים, שהיה אחד מהתלמידים המובהקים של החזון איש זצוק"ל, הוא היה ליד הגאון האדיר רבי יחזקאל אברהמסקי ראש ישיבת סלובודקה ובעל "החזון יחזקאל" ליד המיטה שלו והוא שהה שמה ופתאום הוא ראה כמו הארה גדולה!

הרב אברמסקי בקול חלוש אומר לרבי חיים ברים ומניף את היד רועדת כלפי מעלה ואומר לו כך: "רבי חיים! אתה רואה את שתי (2) האצבעות שלי, איך הם קרובות זו לזו? - קרובות או לא קרובות? – קרובות! 

הוא אומר לו: "כך הרגשתי כל חיי קרוב לקב"ה!", ככה היתה הקרבה שלי לקב"ה ועצם את העיניים ונפטר. 

שמעתם מה זה? 

בן אדם קרוב לקב"ה כמו המרחק בין שתי האצבעות האלה...! עדות של אחד מגדולי ישראל!! "ככה הייתי קרוב לקב"ה".

 מה צריך יותר מזה? תגידו לי... מה צריך יותר מזה.

אז כל אחד מאתנו צריך לראות: איך הוא מתחבר לקב"ה! פחות דיבורים, פחות בלבולים, יותר מחובר לקב"ה, מדבר אתו, פונה אליו, סומך עליו! מאמין בו ומאמין לו ועושה מה שהוא מבקש, לא צריך לפרסם כלום. גם 'מה שסמוי מן העין - שורה בו ברכה!' מה שאינו סמוי מן העין - אין בו ברכה... כי עין של אנשים שולטת בזה ולאנשים יש עין רעה! אז לכן כמה שאדם מצניע את מעשיו כו' ומחובר רק לקב"ה - רק ברכה והצלחה! ואם הוא לוקח אותו עוד שותף – חביבי! אתה מסודר כל ימי חייך. 

שאלות למי יש... 

- - - (1:08:04 שו"ת) - - -