ישראל - הרצאה בתל אביב

 

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח,

והשם ברחמיו ירוויח. הערב הזה יהיה לגמר חתימה טובה לכולכם.

במסכת ראש השנה נאמר,

אמר רבי אבהו,

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא,

ריבונו של עולם,

מפני מין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה ביום הכיפורים?

אמר להם אפשר, מלך יושב על כיסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו,

וישראל אומרים שירה?

אם נגזר דינו של אדם למיתה, חס ושלום,

נכתב בספר מתים,

ולכן פתוחים גם ספרי מתים.

לכתוב בהם את הרשעים שעומדים למות בשנה החדשה.

לכאורה אדם חי,

שנגזר דינו לחיים,

אז הוא נשאר באותו סטטוס שהיה.

הוא ממשיך להיות כתוב בספר החיים ולא יוצא ממנו.

אז למה צריך לפתוח מחדש את ספר החיים ולבצע רישום מחדש?

לחידוד אדם שפוגש חברו, החביב עליו,

כשלא ראה אותו 12 חודש,

מברך עליו מחיי המתים.

למה?

וכי נפטר החבר והוא קם לתחייה?

אלא המהרשע מבאר שתוך 12 חודש

עבר החבר ודאי את ראש השנה,

ויכול להיות שנגזר עליו גזר דין מוות.

ומאחר שלא נגזר עליו שימות,

אז מברכים, החיי המתים, כי כל שנה נידונים מחדש.

בכל אופן,

בואו נשמע

מקרה טרגי,

לפני מספר שנים נהרגה רבנית חשובה בתאונת דרכים,

בת 58 שנים בלבד,

מורה בבית ספר,

זה קרה בטו בשבט,

היא החזיקה

פלחי אתרוג לקיים מנהג של אכילת אתרוג בטו בשבט,

עברה את הכביש במעבר חצייה,

והמכונית דרסה אותה.

הרב חיים קנייבסקי זכר צדיק וברכה הגיע לנחם

שאלו אותו, מאחר שהיא הלכה לדבר מצווה

לקיים מנהג

שלוחי מצווה אינם נזוקים, איך היא נהרגה?

שאלה כזאת הייתה גם לגבי אשתו הרבנית

היא הלכה לבית הכנסת לדרמן בשבת של חול המועד

נשים ליוו אותה

וכשחזרה הביתה ישבה אמרה תהילים ונפטרה תוך כדי אמירת תהילים

שוב עולה השאלה שלוחי מצווה אינם נזוקים

אז הוא ענה

אל תבקשו ממני להגיד לכם מה קורה בדין שמיים, אני לא יודע

מי שחושב שאני יודע הוא שותה

אבל דבר אחד אני יכול להגיד לכם

לכל אדם יש מספר שנים קצובות

עוד מלפני שנולד

אף אחד לא יודע כמה נקצב

נשמה אחת מקבלת 80 שנה,

אחרת 120 ואחרת

עשר שנים בלבד

נשמה שנקצב לה 80,

יש לה במאגר 80 שנה,

יותר מזה לא תקבל

ולא יעזר כמה שתתפלל,

זו הקצבה שיש לה

ייתכן שהרבנית שנדרסה נקבעה לה משמיים קצבה של 58 שנים

והגיעה העת להיפטר מן העולם,

לכן היא נפטרה.

ואין שאלה,

שלוחי מצווה אינם נזקים

כי לא היה פה שום נזק, זה הזמן שקצוב לה.

ולמה זה קרה דווקא על ידי תאונת דרכים?

אז הוא אמר, ייתכן שזה מידה כנגד מידה לטובה

כיוון שהיא הייתה אישה צדקנית

וזיכתה את הרבים

אז היא זכתה דווקא בצורה זו שהיא נפטרה לעורר רוחנית

על ידי זה.

אם היא הייתה נפטרת במיטה זה לא היה עושה רושם

כמו שמתפרסם שהיא נהרגה בתאונת דרכים.

אז היא נפטרה בגלל שהגיע הזמן

והמוות בסוג הזה גרם לקידוש השם והתעוררות גדולה.

אותו דבר ניתן לומר על הרבנית קניאבסקי

שנפתרה בעיצומה של מצווה ובזה יוצא חיזוק גדול לאחרים להתבונן

שאין חוסן לאף אחד בעולם.

בספר בית אברהם מובא מעשה שאירע בעיר הקודש טבריה

בעשרת ימי תשובה

שמעו תושבי העיר שהישמעאלים בעלי השדות

החליטו לייקר את מחירי הסכך

לקראת חג הסוכות,

והעסקנים של העיר

נכנסו לדבר עם רבי אברהם מקליסק,

המנהיג של עדת החסידים בטבריה,

על הפקעת השערים של הישמעאלים.

אמר להם הרב הקדוש, אמת,

אמת הדבר שהפקעת שערים זה גזרה גדולה שיש להילחם עליה.

אבל אני לא מבין אתכם.

איך התפניתם בימים הקדושים האלה לעסוק בזוטות כאלו?

אם אני הייתי הולך עכשיו ברחוב העיר

ומוצא מציאה כשרה,

עשרת אלפים דינרי זהב,

לא הייתי מכופף עצמי להרים אותה,

למרות שבבית אין לי פרוטה לפורטה ובני ביתי רעבים ללחם.

וזאת למה?

כי כל המחשבות שלי נתונות לשאלה

במה ירצה עבד את אדונו.

איך אני הולך לפייס את הקדוש ברוך הוא ביום הכיפורים.

מי פתי מפנה את ליבו לדברים בטלים שחולפים ביעף.

הרבה מגדולי ישראל יעצו לאנשים

בעשרת ימי תשובה לא לעבוד בכלל,

רק לעשות חשבון נפש לפני המשפט הגדול.

לך תדע.

בשנה האחרונה ראינו כמה נהרגו, כמה נפטרו, כמה חלו,

כמה אסונות טבע, כמה, וואוו, מה לא עברנו.

השנה זה אותו דבר.

נפתח דף חדש ועכשיו לך תדע מי בקיצו,

מי לא בקיצו.

העיקר אנשים עושים כפרות.

אז בואו תשמעו מה הטורנגול אומר.

שם לא יש מה להגיד.

יהודי הולך לקראת יום הכיפורים לשוק,

קונה טורנגול לבן גדול,

נכנס הביתה,

אומר את התפילות לפני הכפרות,

אוחז בתרנגול הזה, מסובב אותו סביב הראש,

ואומר זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי.

הטורנגול ילך למיטה ואני איכנס ואלך לחיים טובים ארוכים ולשלום.

והטורנגול הזה,

אם היה יכול לדבר אפילו לרגע קט,

ונפתח לו הפה כמו האתון של בלעם,

היה אומר לזה שמסובב אותו מסביב לראש ככה,

יהודי יקר,

תתבייש לך.

אתה קמת לסליחות באשמורת הבוקר,

ואתה כבר מרגיש

שהעולם ומלואו מגיע לך בדין,

ואני משכים כל בוקר

ומעורר את השחר.

מי אתה בכלל?

אתה עשית את כל העוונות שבעולם,

אתה חטאת, אתה פשעת, ואני הכפרה שלך?

אני לא גנבתי מעולם, לא רצחתי ולא פשעתי.

למה שאני אלך למיטה ואתה תיכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום?

אם היהודי היה חוזר בתשובה כראוי,

מתקן את דרכיו,

ומגיע ליום הכיפורים בעל תשובה אמיתית,

בכל חפצו לכפר מה שעיוות בעבר,

אה,

נאיחה.

הטורנגול לא היה אומר כלום.

הטרנגול זה התפקיד שלו להיות מובן לשחיטה במקום בעליו.

אבל כשמגיע יהודי,

ידיו מלאות עבירות ופשעים,

הוא גם לא מתכוון שנה הבאה לפרוש מהם,

איזה הצדקה יש לו לשלוח תחתיו את הטורנגול שלא חטא ולא פשע מעולם?

למה שישלם הטורנגול במקומו על החטאים והפשעים?

רבי מאיר מפרמישלן, זכר צדיק ברכה, פגש יהודי הולך ברחוב בערב יום הכיפורים.

‫באשמורת הבוגר עם טורנגול גדול.

והוא היה צווח ומקרקר,

ממש נורא ואיום.

פדר רבי מאיר לאותו יהודי ואמר לו, אתה יודע מה הוא אומר לך?

לא, אני לא יודע.

הוא אומר לו, בוא אני אספר לך.

הטורנגול הזה שאתה אוחז בידך יודע ומבין שאתה עומד לשחוט אותו.

והוא זועק ואומר לך את דברי הפסוק באיכה.

אני הגבר ראה עוני,

בשבט עברתו.

אותי נהג ויולך חושך ולא אור.

אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום,

בילה וסריב עורי שיבר עצמותיי בנה עליי ויקף ראש ותלה.

ממש.

אומר לו מגילתך.

אני הגבר,

פירושו הגבר זה הטורנגול, הוא נקרא גבר.

ככה הוא אומר, אני יודע ואני מבין,

ראה עוני,

אני יודע שאתה לוקח אותי לשחיטה.

בזמן שחושך ולא אור.

אולם אם סבור אתה אח בי ישוב,

זאת אומרת שדי לך בכך שתביא אותי ותשחט אותי, בזה אתה תתכפר?

אתה רוצה ביה שוב? כאילו, התשובה שלך זה מה שאתה מביא אותי, כפרה?

אתה טועה.

בילה וסריב עורי שיבר עצמותיי.

אתה מתכנן לבשל אותי, אה? לסעודת היום.

לאכול את בשרי ולשבור את עצמותיי.

אבל דע לך, אם לא תחזור בתשובה,

לא יועיל לך מאומה.

לא הכפרות ולא התרנגולים.

בנה עליי.

ויד כף ראש ותלה. אתה יכול לסובב אותי סביב הראש שלך כל היום כולו,

אבל אם החטאים שלך יישארו עליך,

תישפט במלוא חומר דין.

ערב יום הכיפורים

זה יום חג.

ערב יום הכיפורים.

זאת אומרת, מחר

יש מצווה לאכול כל היום.

בתשיעי אוכלים כל היום.

זה נקרא ממש יום חג.

בסעודה הראשונה נוהגים לאכול דג.

המדרש מביא מעשה שהיה.

שר מחוז שלח את עבדו לשוק.

קנה לי דג משובח.

ערב יום הכיפורים כל ישראל מחפשים

דגים לסעודה ובאותו יום לא הצליחו הדייגים לדוג

רק דג אחד.

ביקש העבד של השר לשלם דינאר

ולקחת את הדג.

להבטחתו היהודי עמד שמה,

אמר אני נותן שניים.

הנער של השר אמר שלושה דינארים.

היהודי אמר ארבעה.

חמישה דינארים.

היהודי לא נכנע.

בסוף היהודי הציע 12 דינארים תמורת הדג. אפשר לקנות כבש כבר.

פרש הנער

של השר מהמכירה.

היהודי זכה בדג

פי 12 ממחירו אמיתי.

השר נכנס לחדר האוכל, תיישב לשולחן, מתמלא כעס. למה אין דגים?

למה התעצלת? לא הלכת לשוק לקנות דגים?

צר לי כבודו.

עשיתי מה שביכולתי.

אבל בשוק היה רק דג אחד.

ביקשתי לקנות, ויהודי אחד חפץ בדג והעלה את המחיר.

כשהגיע לחמש דינארים כבר לא הייתי מוכן להמשיך.

מה, אני אשלם חמישה דינארים על דג ששווה דינאר אחד?

איך אני יכול להשתמש בכסף של השר סתם?

התפלא,

השר של המחוז, איזה בן אדם קונה דג

בדמים מרובים כל כך. תביא לי את האיש לכאן.

אותו יהודי היה חייט.

שאל אותו השר, תגיד לי,

מה ראית לאכול דג ב-12 דינארים?

אבל לא, אדוני, יש לנו יום אחד.

כל העבירות שאנחנו עושים כל ימות השנה,

הדג הזה מכפר עלינו.

כשמגיע יום כזה,

לא צריכים אנחנו לכבד אותו?

שלח אותו השר לשלום.

זה המעשה שמובא במדרש.

צריך להבין.

מה, אין לאדם זכות לקנות דג בכל סכום שהוא יחפוץ?

בשביל מה השר חוקר אותו?

מה יש לחקור?

אלא,

השר סבר,

מי שמוכן לשלם 12 דינארים על דג,

כנראה הוא גנב.

כסף בא לו בקלות,

לכן הוא יכול לשחרר בקלות.

וגם,

חשש השר שהוא עכשיו יתחיל להפקיע מחירים מהיר

ויציע את הדגים.

במחירים גבוהים

ואז כולם יאלצו לעשות כך.

אבל כשהוא אמר לו זה רק יום אחד בשנה,

אז הוא נרגע.

ריבי ישראל מרוז'ין,

היו לו שישה בנים גדולי עולם.

כל פעם שהוא הרס, אחד מבניו

נתן דפיקה על השולחן

והיה מונה את הייחוס של החתן,

הילדים שלו.

סבא שלו רבי שולם,

אבא של סבא שלו המגיד ממזריץ',

הסבא של סבא שלו, וכך היה מונה עד דוד המלך.

זה היה הייחוס שלו,

של רבי ישראל מרוז'ין,

והילדים שלו

הם מיוחסים עד דוד המלך.

אחרי שהוא פירט את הייחוס שלו אמר להם חתן,

עכשיו תגיד לי מה הייחוס שלך.

אומר לו הבן האחרון,

התארס

עם בת של רבי הרשל רימינר.

שאל אותו

רבי הרשל מה הייחוס שלו,

השפיל את הראש ואמר,

אבא שלי היה חייט,

זה הייחוס שלי.

אבל כל ימי חייו

שינן לעצמו ולנו דבר אחד,

כאשר מביאים לך בדים,

תשכיל לנהוג בהם כראוי.

את הישנים והקרועים תקן.

את החדשים תיזהר לא לקלקל.

אתה יודע מה הייתה הכוונה של אבא?

את הישנים והקרועים,

את העבירות שעברנו כל השנה עד היום,

נתקן בעזרת השם.

וכשמגיעה שנה חדשה ניזהר מכאן והלאה לא לקלקל,

אבא שלי חי כל הזמן בתיקון הישנים ובזהירות

לא לקלקל את החדשים.

אמר לו רבי ישראל מרוז'ין,

או,

מחותר?

זה הייחוס הטוב ביותר.

חייט,

שכל ימיו הוא חי בשאיפה לתקן את הישנים ולזהר מלקלקל חדשים.

חייט כזה שמח ביותר ביום הכיפורים ומשכיל לכבד את היום כראוי.

החייט שעלה מסופר במדרש,

התאמץ לקנות דג לסעודה של ערב יום הכיפורים במחיר גבוה מאוד.

מה שילם לו הקדוש ברוך הוא?

כשחזר הביתה מצא מרגלית שממנה התפרנס,

ברווח כל ימיו.

כן, מי שמשקיע במצוות,

הקדוש ברוך הוא בוחן הכל ונותן לו את מה שצריך.

צריך לראות עכשיו איך אנחנו יום לפני יום הכיפורים מספיקים לעשות משהו.

אז בואו תשמעו עכשיו קודם כל דבר שהוא ממש מפחיד.

מפחיד.

כתוב שעבירות

שבין אדם למקום הקדוש ברוך הוא יכול למחול ולסלוח.

עבירות שבין אדם לחברו יום הכיפורים לא מכפר.

עד שיפייס את חברו.

וזה כמעט אף אחד לא עושה.

עכשיו תקשיבו טוב מה הגמרא מספרת.

ריבי זרע

היה לו עסק עם בן אדם והיה עובר לפניו

להמציא את עצמו אליו

כדי שיצא לקראתו ויבקש מחילה.

זאת אומרת,

זה שפגע בו

לא בא לבקש מחילה.

הוא הלך והמציא את עצמו לידו שיהיה לו קל

כאילו כבר הוא הזדמן לידו אה אה חכה רגע עצור

לפני כמה זמן אני עשיתי ככה וככה אני מבקש מחילה.

שיהיה לו קל.

וזה היה המנהג הנפלא לרבי זרע אם מישהו חוטא נגדו לא המתין שהוא יבוא לבקש מחילה.

היה עובר לידו כמה פעמים אולי יבקש ממנו מחילה ואז הוא ימחל לו.

כי ידע רבי זרע שקשה לאנשים מטבעם לבקש מחילה

ממי שהם פגעו בהם.

לכן הוא לא המתין

והיה מסתובב בסביבה להמציא את עצמו כדי שיהיה קל לו לבקש מחילה.

לומדים מפה דבר מדהים

למה צריך היה רבי זרע ללכת ולהסתובב

עד הבן אדם שחטא לו,

תשב בבית,

תגיד אני מוחל מחילה גמורה לפלוני אלמוני ותמחק את הכל ושלום על ישראל.

חכמים אומרים ביום הפה

עבירות שבין אדם לחברון יום הכיפורים מכפר

עד שירצה את חברו.

משמע שאין די במחילה בעלמא.

בקשת המחילה צריכה להיות לדעתו של החוטא.

בלי זה, גם אם הנפגע יאמר לו מחול,

אין זו מחילה שלמה.

לכן רבי זרע לא יסתפק במחילה בינו לבין עצמו,

אלא יסתובב בקרבת הפוגע לתת לו אפשרות לבקש מחילה.

בהפטרה של פרשת שופטים כתוב חינם נמכרתם ולא בכסף תגאלו.

כותב אחידה הקדוש

כל התוכחות הללו נתקיימו בחורבן בית שני.

ואפשר לרמוז שהתוכחות הללו,

הן צח קללות.

98 קללות.

אמרו חכמים שבית שני חרב בעוון, שנאת חינם.

כמה זה חינם?

98. צח קללות.

שנאת חינם.

לכן התקיימו כל ה-98 תוכחות כמניין חינם, וחינם נמכרתם.

אז הוא אומר,

חינם נמכרתם ולא בכסף תגאלו,

אפילו אם תקיימו מצוות.

זה לא יועיל.

לא תוכלו להביא גאולה.

כל זמן שלא תתקנו את השנאת חינם שבגללה גלינו.

חינם בעוון שנאת חינם. לא בכסף,

לא על ידי מצוות,

לא תגאלו.

כל זמן של שנאת חינם.

לכן צריך לעקור אותה מן השורש כדי להביא את הגאולה.

יהודי חושב שאם הוא עושה מצוות

במעשים טובים הוא מקרב את הגאולה.

אומר הנביא, לא.

לא. הלכתם לגלות בגלל שנאת חינם?

לכן כל המצוות שתעשו לא יעזור עד שתתקנו את השנאת חינם.

זו לא עבודה קלה.

ובואו תראו עוד מעשה במסכת יומא.

רב,

היה לו גם כן

חיכוך

עם טבח קצב.

הקצב חטא כלפיו,

היה אמור לבקש מחילה, ולא בא.

לא הגיע, כל השנה לא בא.

במעלה יום הכיפורים

אמר רב, אני אלך לפייס אותו.

החליט להמציא את עצמו לפני הקצב,

שיבקש ממנו מחילה.

בדרך הוא פגש את רב הונה, התלמיד שלו,

ושאל אותו, לאן אתה הולך?

אז הוא סיפר לו, אני הולך לטפח שפגע בי.

אמר לו,

אתה הולך להרוג אותו.

היה ברור לרב הונה שאם הוא ימציא את עצמו לפניו,

הוא לא יבקש ממנו מחילה והוא ימות במיטה משונה.

והיה ברור לו, לרב הונה.

בכל אופן, רב הלך,

עמד שם על יד הפתח בשעה שהוא מכה בגרזן על ראש של בהמה,

וכשהוא ראה את רב שמה,

אמר לו, תלך מפה, אין נעניין איתך.

ככה, בחוצפה.

תלך מפה, אין נעניין איתך.

איך שהוא רק זז משם,

העצם בשעה שהוא חתך עפה,

ובקעה את הצוואר שלו,

והוא מת במקום.

אותו קצר.

הרב קופלמן, זכר צדיק וברכה, ראש ישיבת לוצרן,

שואל רב הונה, הזהיר את רעב, אל תלך לטבח הזה, כי בסוף הוא ימות.

כי רב הונה הבין שהוא לא יבקש מחילה,

והוא ימות במיתה משונה.

אז למה לא שמע לו רב

לאזהרה של רב הונה, והלך בכל אופן?

אמר ראש הישיבה ככה,

רב הונה היה תלמיד של רב,

דור צעיר יותר מדורו של רב.

רב לא העלה בדעתו,

אותה אפשרות כזאת שקצב יראה אותו בחרב יום הכיפורים

כשהוא יודע שהוא פגע ברב ולא יבקש מחילה?

לא עלה בדעתו שיש דבר כזה.

אבל רבון היה מדור צעיר, הכיר את הדור החדש

וידע שהוא לא יבקש והוא ימות.

עכשיו נשאלת שאלה, מהיכן לקחו רב ורבי זר הנהגה זו

שהנפגע

ממציא את עצמו לפוגע כדי שיבקש מחילה?

מאיפה הם לקחו את זה?

ממתי מי שנפגע צריך ללכת

לעבור ליד הבן אדם בשביל שיבקש מחילה, שיהיה לו מחילה?

יש פסוק והלכת בדרכיו

וחכמים אומרים עלינו להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא

והלכת בדרכיו.

הגמרא אומרת על הפסוק בישעיה,

דרשו אדוני בהימצאו קראו בהיותו קרוב.

הקדוש ברוך הוא נמצא פה בבית הכנסת, אתם יודעים.

הוא ירד מהעולם העליון ובעשרת ימי תשובה הוא נמצא עכשיו איתנו

והוא אומר דרשו אדוני בהימצאו, עכשיו הוא מצוי פה,

פה הוא מצוי,

קראוהו בהיותו קרוב.

מתי?

בעשרה ימים בראש השנה ליום הכיפורים.

כל השנה קשה לאדם לעשות תשובה ולבקש מחילה,

אבל בעשרת ימי תשובה,

כמו שרב הלך

לפני אתה בא,

הקדוש ברוך הוא בא מלמעלה למטה להמציא את עצמו לפנינו שנבקש מחילה.

וזה כדי שיהיה לנו קל.

אתם לא צריכים לבוא אליי, אני בא אליכם,

אני נמצא לידכם.

כל מה שאני מבקש מכם, תבקשו מחילה, זה הכול.

זה ההנהגה של הקדוש ברוך הוא, להמציא את עצמו לפני החוטא.

מכאן למדו רב ורבי זרע את ההנהגה שלהם בהלכת בדרכיו.

כשם שהקדוש ברוך הוא ממציא עצמו,

ככה אנחנו צריכים להמציא עצמנו כדי שיוכלו לבקש מאיתנו מחילה.

מה היה קורה עם רב...

‫הוא היה נשאר בבית,

‫לא הולך לקצב,

‫הקצב לא היה מבקש מחילה.

‫האם הוא היה מת במיטה משונה? ‫לא.

לא.

‫בסופו של דבר הקצב לא חזר בתשובה,

‫ואם לא היה בא אליו רב, ‫הוא היה נשאר בחיים.

‫אז מה השתנה? מה השתנה?

‫אם הוא לא היה בא, הוא היה נשאר בחיים. ‫בגלל שהוא בא, אז הוא מת?

‫למה? מה השתנה?

‫ההסבר הוא פשוט.

‫אם רב היה נשאר בבית

‫ולא מגיע לקצב,

‫אפשר היה להבין את הקצב,

‫להגיד, תשמע,

‫קשה לו לבקש מחילה.

הגאווה,

‫הוא לא יכול לבקש, קשה לו.

‫אבל כשהוא רואה כבר את רב, ‫מגיע עד אליו.

‫מה שהוא צריך זה בסך הכול ‫להגיד שתי מילים, ‫אני מבקש מחילה, זה הכול.

‫בכל זאת הוא זלזל בכבודו של רב,

‫זה כבר עוון חמור מאוד.

‫לא רק שאתה לא מבקש מחילה,

‫אתה גם מזלזל בו.

‫לזה מגיע מיטה.

‫מפה אנחנו לומדים ‫כמה מסוכנים הימים האלה.

‫אם כל השנה לא חזרנו בתשובה,

‫עוד אפשר להבין, הבן אדם בעל גאווה ‫וכו' וכו', קשה לו,

‫וגם לשבור את הטבע זה קשה.

‫אבל אם הקב' ברוך הוא כבר יורד,

‫ואתה נותן לו לחזור לשמיים ‫למעלה אחרי יום הכיפורים,

‫ואתה לא ביקש את המחילה כשהוא נמצא פה, ‫כאילו, עזוב אותי, בחייאת, ‫לא מתאים לי עכשיו לחזור בתשובה.

‫אני עוד צעיר, יש לי תוכניות,

‫אני עוד לא ויתרתי על כל הרעיונות שיש לי.

‫זה כבר זלזול הרבה יותר חמור ‫אפילו מהעבירות

‫שאדם עשה במשך השנה.

אז זאת אומרת,

‫אנחנו צריכים, אדרבה, ‫לנצל את ההזדמנות ‫שהקב' ברוך הוא ממציא את עצמו אלינו,

‫ונחזור בתשובה.

‫במוצאי יום הכיפורים,

‫אחרי שנגמרת תפילת נעילה,

‫מתחילים תפילת ערבית.

מה אומרים?

‫עוד פעם אומרים, ‫סלח לנו אבינו כי חטאנו.

עכשיו קיבלנו כפרה, מחילה, מי שביקש, כן?

קיבלנו נקי חדש, דף חדש.

מה זה עוד פעם סלח לנו אבינו כי חטאנו?

פלא,

רק רגעים סבורים.

איך זה יכול להיות?

תשובה זה לא משהו חד פעמי,

זה עבודה כל השנה,

זה תהליך.

השם רואה ביום הכיפורים שאנחנו מתחילים תהליך של חזרה בתשובה.

אז כשמתחילים הוא חותם אותנו לחיים.

אבל מכאן והלאה,

על האדם להמשיך בדרך הזאת ולשוב בתשובה ממש.

אבל אם ממשיכים כרגיל כמו שהיה לפני חודש אלול ועשרת ימי תשובה,

אז זה דומה לקצב הזה שהחמיץ את ההזדמנות

לבקש מחילה מרע ונענש קשות.

תקשיבו עכשיו,

מי שיוצא לעבודה יום-יום בימים האלה, בעשרת ימי תשובה,

כותב רבנו יונה בשערי תשובה.

לכן מה נוהלו?

נוהלו זה טיפשים, אווילים.

לכן מה נוהלו?

היוצאים לפעולם ועבודתם עד הערב בימים הנוראים, ימי הדין והמשפט,

והם לא יודעים מה יהיה משפטם.

אם אין ברירה, הולכים לעבודה.

אבל אפשר להפחית

ולהותיר זמן להתבונן. נשארו 24 שעות בסך הכול.

בסך הכול.

ואנחנו אומרים בתפילה,

אתה נותן יד לפושעים.

הקדוש ברוך הוא מושיט לנו יד.

ואיזה חוצפה כשמושיטים יד לאדם והוא לא מושיט בחזרה.

והשם רוצה לחלץ אותך מכל הברוך, מכל הצרות,

מכל האסונות שעלולים להגיע.

תן לו יד.

לא נותן.

בכל עסק יודעים שעושים בסוף שנה מאזן.

עושים ספירת מלאי.

זה על חשבון העבודה.

יש כמויות של סחורות וצריך לספור וזה ולרשום ולוודא.

אז איפה המאזן השנתי שלך על כל העוונות שלך ועל כל העוונות שלך?

כל המצוות שלך, מה עשית?

צריך מאזן, עם מה אתה בא?

ליום הכיפורים.

אז התכלית שלנו לשפר את המעשים

ולהרהר בתשובה אמיתית ולקבל ענינו נשתנות,

ורק אז נוכל, בעזרת השם יתברך,

לצאת בדין טוב.

עכשיו בואו תראו כמה חשוב

העניין של מחילה.

אם לא מפייסים,

מה קורה?

הרבה נכשלים בנקודה שנאמר.

גם אם אדם ביקש מחילה מחברו,

ביקש,

צריך לשמוע

סלחתי לך,

מחול לך.

חייב לשמוע,

זה תנאי מתנאי המחילה.

אם הוא לא ענה בפה מלא עם כוונה לא התקבלה המחילה בשמיים.

בשביל להבין זאת

נשמע מה אומר רבנו בחייה בפרשת ויחין.

מסופר שאחי יוסף

ניגשו לבקש מחילה

מיוסף

ואמרו לו,

אנא שנה פשע אחיך בחטאתם כי רעה גמלוך.

מה כתוב בסוף?

ויבקי יוסף בדברם אליו.

אומר על זה רבנו בחייה.

והנה אחיו ביקשו ממנו מחילה.

והוא לא באר.

הכתוב שהוא מחל להם. לא כתוב שהוא מחל להם.

וביארו ריבותינו.

כל מי שחטא לחברו ועשה תשובה,

אינו נמחל לעולם עד שירצה את חברו.

והכתוב אומר, וינחם אותם יוסף.

וידבר על ליבם.

זאת אומרת, היה ריצוי מיוסף.

אבל לא נאמר מחילה.

ולא הודה להם שהוא נושא להם על פשעם וחטאתם.

ולכן הם מתו בעונשם בלי מחילה של יוסף.

ואי אפשר להתכפר עוונם רק אם הוא מוחל להם בפה מלא.

לכן הוצרכו להתגלגל בעשרת הרוגי מלכות.

כשרואים את הדבר הזה זה איום ונורא מזעזע.

מזעזע.

עשרה הרוגי מלכות היו תנאים קדושי עליון.

הגמרא אומרת שאין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתן מפני קדושתן.

סיפור ההריגה שלהם זה מאורע טרגי בקנה מידה עולמי.

נתחברו עליהם עשרות קינות ופיוטים.

בישראל קדושים נוהגים לומר את הפיוטים האלה בהתעוררות עצומה,

בבחיות נוראות,

בעצם תפילת מוסף

של היום הקדוש כדי לעורר את זכותם עלינו.

היו צדיקים שלא אמרו את הפיוטים האלה,

כי חששו שהם לא יחזיקו מעמד

מהצער של הריגת צדיקי עליון במיתות משונות

ואכזריות כאלה.

בכל פרשת ההריגה של עשרת

הרוגי מלכות,

מפני שיוסף הצדיק לא הוציא מהפה שלו שתי מילים,

מחול לכם.

זו הסיבה שבגינה נחסרו לעולם עשרה צדיקי מלאכים מעלה,

שהיו דומים במעשיהם לעשרת השבטים שבטיה.

מה שאנחנו יכולים ללמוד מהם,

שכל אחד ואחד מבני ישראל ישים על ליבו להקדיש מחשבה

לנושא הזה.

לקבל על עצמו

כל פעם

שנכשל מישהו ופגע בו באיזה אופן שיהיה,

בין אם ציער אותו צער שבגוף,

בין אם בייש אותו והחלים את פניו,

כשהגש אליו רעהו ויבקש להתפייס,

ויבקש עמך לא,

יזדרז לומר לו בפה מלא,

סלחתי ומחלתי לך ואין בליבי.

שום תרעומת ותנע עליך,

וככה גם אם חלו לו מן השמיים.

רבי ניסים קרליץ

בהלקות תשובה מביא בשם החזון איש,

גם כאשר אדם יודע

שחברו מחל לו

מכל מקום, חלק מהריצוי זה ללכת לבקש מחילה פיזית.

כשאדם מכניע עצמו לפני מי שפגע בו,

הקדוש ברוך הוא רואה את ההשפלה הזאת,

את ההכנעה הזאת,

ובזכות זה נותן לו ישועה.

נסיים במעשה

מאוד מאוד מרגש.

אברך

נסע לפני ראש השנה לערוך קנייה גדולה ברשת

מסוימת באזור חילוני.

תוך כדי עריכת החשבון

התברר שהמוצר

שהוא היה משוכנע שיש עליו מבצע נמכר במחיר רגיל.

הקופאית הסבירה לו,

טעית בחברות.

יש מוצר, כמו שאתה אומר,

אבל בחברה אחרת.

אז הוא ביקש ממנה, תמשיכי לערוך את החשבון,

ואני בינתיים רץ להחליף את המוצר היקר

במוצר הזול.

היא הסכימה.

אבל החנות מפוצצת,

ועד שהוא מצא את המוצר המתאים,

ארך לא מעט זמן.

בין כך סיימה הקופאית עריכת החשבון והמתינה לשובו.

כעבור שתי דקות

חזר עם המוצר המתאים.

בין העומדים,

בתור,

אדם רחוק מתורה ומצוות,

כשחזר צעק עליו,

רשע, גנב,

כולם צריכים לחכות לך?

תראה איזה תור יש כאן בערב החג.

אתה תוקע את כולם.

סליחה, אני מתנצל, הצטדק.

פשוט טעיתי במוצר והחלפתי אותו.

המחיר היה מודבק במקום הלא נכון.

אני לא התכוונתי לעכב את כולם.

עייק לא נרגע,

פתח פיו בצעקות איומות

עד שכל הקונים בחנות

נעצו מבטים בגנב והתלחשו שכנראה הוא גנב ממישהו כסף.

כבר מהמילה גנב כבר כולם התחילו להבין הבנות.

האברך החביר כסיד מרוב בושה

במצב שנוצר

לא היה טעם לענות,

הוא שתק.

אסף את המוצרים, שזה אתה קנה, בשקט.

בינתיים כמה אנשים מצאו לנכון להתערב, להפסיק את הביזיון,

ופנו לצועק, תגיד, למה אתה פוגע בו ככה? מה הוא כבר עשה?

למה לצעוק עליו כאלה צעקות?

כל האנשים בחנות עכשיו משוכנעים שהוא גנב.

עלה השתתק, חשב רגע על מה שהיה,

הרגיש נקיפות מצפון,

כי באמת הוא התפרץ עליו בלי סיבה מוצדקת,

החליט

לגשת אליו ולהתנצל.

התקרב לאברך,

אמר, אני מבקש סליחה שצעקתי עליך.

הוא היה סבור שהאברך

יניד בראשו ויסלח בקלות.

לתדהמתו האברך פרץ בבכי

והצועק

הרגיש אי נעימות,

למה אתה בוכה?

באתי להתנצל.

עוד פעם,

אני לא מבין למה אתה בוכה.

אני מתנצל.

והאברך בוכה ובוכה ובוכה ולא מצליח להירגע.

תגיד לי מה קרה, אני רוצה להאמין.

בסוף האברך הראה סימני התאוששות

ואמר לו, אתה היית הקש ששבר את גב הגמל.

אני אספר לך.

אשתי עבדה בעבודה טובה.

לאחרונה, בעקבות קיצוצים שנערכו במשרד, פוטרה.

את המשכורת של הכולל קיצצו לי.

את קצבאות הילדים הפחיתו משמעותית.

בלי הכנסה אין פלא שחשבון הבנק ריק.

משפחתי מונה 12 נפשות.

תודה רבה.

בערב החג החליטה אשתי,

אין ברירה,

חייבים לקנות אוכל מספיק למשפחה לימי החג והשבת.

אין כסף.

אבל אשתי לא מעניין אותה.

אי אפשר להכניס חג בלי אוכל.

אני מנסה להיות הגיוני וחושב איך אני אשלם על הקנייה הזו.

מה?

את רוצה שאני אתן צ'ק בלי כיסוי?

מה, את רוצה שנסתבך?

אבל היא בשלה, לך לקנות.

אני אשב בבית ואקרע את השמיים בתהילים.

ככה הלכתי.

נסעתי עד לכאן למרות המרחק

כדי לקנות מעט יותר בזול.

הסתובבתי לאסוף מוצרים.

השוויתי מחירים.

שעות אני מחפש מוצר הכי זול שיש במבצעים משתלמים.

אני מצמצם.

מנסה לקחת מינימום

כדי שיספיק לשלושה ימים לחג ושבת.

וכשאני גומר את כל הקנייה אני מקבל ממך כאלה צעקות,

כאלה ביזיונות.

תגיד לי,

למה שאני לא אבכה?

הבן אדם הזדעזע,

שלף פנקס צ'קים,

רשם עליו אלף שקל

ואמר לו, ראיתי שהקנייה שלך עולה אלף שקל, קח.

כעבור רגע הוסיף

ורשם עוד שישה צ'קים,

כל אחד על אלף,

ואמר לאברך,

ייקח לאשתך כמה חודשים עד שהיא תמצא עבודה חדשה,

בינתיים יהיה לך ששת אלפים שקל קדימה,

כדי שתוכל לעשות קניות בכסף הזה.

האברך נבוך,

הוא לא התכוון לזה,

אבל האיש התעקש,

אני מעוניין בזה,

יש לי מספיק כסף.

ואז האברך התרגש ואמר, שימו לב מה קרה פה,

אשתי בבית קורעת את השמיים בתפילות,

אבל לא מקבלים מתנות בחינם.

כדי שהמתנה תגיע אליי,

גם אני צריך זכות.

מה הייתה הזכות שלי?

קיבלתי ביזיונות ושתקתי.

אין.

הכנעתי את עצמי,

באותו רגע פתחתי פרנסה למשך שישה חודשים.

יכולתי לענות לו בכמה מילים.

אתה צועק? גם אני יודע לצעוק.

אבל אז לא הייתי מקבל שום מתנה,

ולא היה לי שום דרך לשלם את הקנייה,

והייתי מסתבך.

מה מנעת הכל?

מה נתן לי את הברכה?

השתיקה שלי,

למרות הבושה שקיבלתי.

נו,

ביזיונות,

אם תספיקו לקבל עד יום הכיפורים ותשתקו,

זה כפרת עוונות

שאין כדוגמתה.

אתם רואים שאפילו לאנשים קשה להם להגיד מחילה

כשממציאים את עצמם הנפגעים אליכם.

קשה.

אבל אם בן אדם סופג בזיונות

והוא שותק, מקבל גזירת שמיים בשתיקה,

מי יודע כמה דברים טובים

הוא יכול לקבל.

היום למדנו שאשר בנימין בגד,

בזכות השתיקה, זכו לדברים גדולים.

אשר

השבטים,

כשישבו ודנו את יוסף למכירה,

עשו חרם לא לגלות.

לא לגלות.

אף אחד לא יגלה.

ופתאום הם שומעים שהבת של אשר קוראים לה סרח.

היא פתאום מספרת שמכרו את יוסף.

וואי, אשר גילה לה.

האבא גילה לה.

אז החרימו אותו, נידו אותו.

נידו אותו.

הוא לא אמר שום מילה.

שום מילה הוא לא אמר.

איך היא ידעה?

היא זכתה לנבואה.

סרח בת אשר היא אחד מאלה שעלו בחיים למעלה.

אישה מאוד מיוחדת.

אז הוא לא, הוא שתק, לא אמר אף מילה אשר.

מה הוא זכה?

שיצאו לו בנות יפיפיות שהתחתנו עם כהנים גדולים ועם מלכים

וטובל בשמן רגלו, בשמן המשעה,

בשמן המלוכה,

בשביל השתיקה שלו. סבל.

על נידוי בשתיקה.

בנימין

קיבל מכות בכתפיים, מצאו אצלו את הגביע והוא שתק.

יוסף הצדיק

גילה לבנימין שהוא יוסף.

אמר לו אני מטמין אצלך את הגביע.

בשביל שיחזרו בחזרה אליי עוד פעם.

ואתה לא אומר להם מילה.

שתק.

כשפתחו את האמתחת וראו שיש שם את הגביע,

אמרו לו, גנב בן גנבת.

אתה הבן של רחל שגנבה את התרפים מאבא שלה.

אתה לא מתבייש, תראה איך אתה תקעת אותנו עכשיו. נתנו לו מכות בכתפיים.

שתק.

מה הוא זכה?

שבית המקדש בחלקו, בין כתפיו שכן, קיבל מכות בכתפיים,

זכה שבית המקדש יהיה בנחלתו.

גד,

כשעשו דגלים דגלים,

לקחו את הבכורות,

את האנשים שיהיו בראש הדגל.

וגד היה בן של זלפג ולא לקחו ממנו.

היה שם אליסף בן דעואל שהיה צריך להיות הנשיא שלהם בראש הדגל.

כל הזמן קוראים לו אליסף בן דעואל ופתאום כתוב אליסף בן רעואל.

בגלל שהוא שתק ולא אמר מה זה אפליה?

למה אפליה?

שתק.

נקרא רעואל, רע על האל.

גד.

מה הוא זכה?

שהוא קיבל נחלה איפה שהקבר של משה רבנו.

מי ששותק,

פשיעי, איזה זכויות יש לו, איזה זכויות יש לו, איזה זכויות יש לו.

תולה ארץ על בלימה.

כל העולם הזה מתקיים שאם יש מריבה בין שני אנשים ואחד שותק,

שותק,

כל העולם מתקיים בזכותו.

כל העולם כולו מתקיים בזכותו. תולה ארץ על בלימה.

לא עונה מילה.

אפילו מה.

כלום.

לא עונה.

תולה ארץ.

‫ארץ על בלימה.

‫אומר הגאון מוילנא,

‫בראשית

זה עולה תשע מאות ואחת עשרה,

‫כמניין הפסוק תולה ארץ על בלימה.

‫בליבב, תולה בליבב.

‫זאת אומרת, כל הבריאה, כל הבראשית,

‫זה שקול בדיוק לתולה ארץ על בלימה.

‫ובמילה בראשית

יש את כל אלה שסתמו את הפה ‫ולא דיברו בראשית.

‫מי זה בבראשית? מי אלה? אתם יודעים?

מי יודע?

אתה יודע?

מה אתה יודע?

‫בנימין.

‫בנימין.

‫איך קפצת על תמר? ‫תמר זה בסוף.

‫בנימין, לאובן.

‫אשר. אשר.

‫יוסף?

אשר.

‫באלף אסתר, לא אמרת לא אשר, אסתר.

‫בשין?

‫שאול המלך.

‫אז כל אלה, אם תבדקו,

‫שתקו.

‫שאול המלך.

‫שאול המלך

שתק ולא גילה את דבר המלוכה ‫שהוא קיבל מלוכה,

‫אז הוא שתק.

‫תמר שתקה, לא אמרה,

‫שלמי אלה? למי אלה? ‫היא לא אמרה שזה אתה, אתה, אתה, יהודה.

‫וכל האנשים שמה, כל אלה שתקו.

‫רמוזים במילה בראשית, ‫לומר לך שכל העולם כולו ‫עומד על שתיקה.

‫פעם הרב קנייבסקי בא אליו, ‫בן אדם 11 שנה וביקש ממנו,

‫תן לי ברכה לזרע חי וקיים, ‫תן לי ברכה. 11 שנה, כל שנה באה,

‫ולא נפקד.

יום אחד הוא אמר לו, ‫אני לא יכול לעזור לך.

מישהו יכול לעזור לך? ‫אם תראה מישהו שהחליבו אותו, ‫פגעו בו וכולי,

‫והוא סתם את הפה, תבקש ברכה.

יום אחד הוא הגיע לאיצקוביץ' להתפלל,

‫והיה שמה מריבה מי יהיה חזן.

‫ואחד פגע בשני, אמר לו, יש לי חיוב, ‫יש לי ככה, ופגע בו, וזה פה ושם.

‫כבר רצה לענות לו, ניגש אליו זה במהירות, ‫אמר לו, עשה לי טובה.

‫הרב קנייבסקי אמר, אל תענה.

אל תענה, אל תענה, אני אסביר לך, אני אסביר לך.

אמר לו, תשמע, אם אתה שותק עכשיו, אתה נותן לי ברכה,

יהיה לי ילדים.

נתן לו ברכה, נפקד.

זה הכוח של השתיקה.

שתיקה.

מתי לא לשתוק כשצריך לבקש מחילה?

ומתי לא לשתוק כשצריך למחול?

לא להיות אכזרי, למחול. אתה מוחל, מוחלים לך למעלה.

אתה מפעיל בדיוק מידה כנגד מידה. אתה אכזר, התאכזרו עליך למעלה.

אתה רחמני, רחמו עליך.

הכל תלוי בנו.

איך שאנחנו מתנהגים, ככה מתנהגים איתנו.

השם צילך על יד ימיניך.

כמו שהצל עושה מה שאתה עושה,

ככה השם עושה מה שאתה עושה.

אמר השם, אני שמי, אהיה אשר אהיה. מה הפירוש?

אני הווה כמו שאתה הווה.

איך שאתה מתנהג, אני מתנהג איתך.

24 שעות רחמנות עלינו.

כל אחד ייקח בחשבון שצריך

לבקש סליחה, מחילה וחרטה על כל העוונות, לקבל לעתיד לא לחטוא,

להתוודות

ולתקן את הדרכים ששנה הבאה תהיה אחרת. לא לשקר.

לא לשקר.

לא לשקר.

כתוב, מראשית השנה עד אחרית שנה.

למה בהתחלה כתוב, מראשית השנה עד אחרית שנה?

כי בראשית השנה כולם אומרים,

השנה אני לא אהיה כבר אותו דבר, אני משתנה.

ומה בסוף נהיה?

שנה, כמו תמיד.

לא השתנה שום דבר.

אבל צריך בכל אופן להשתנות.

אם לא משתנים, אז אני לא רוצה להפחיד. נו, בקיצור, זה לא טוב, לא טוב.

לא טוב.

לא טוב.

אז אני מאחל לכולם, בעזרת השם,

תראו, כל היהודים רצו בשעה כזאת, אתה מבין? במקום ללכת לישון, באים לשמוע דבר תורה, רגעים אחרונים,

לפני יום הכיפורים. זה בא מאוסטרליה בכלל, זה, זה.

אני יושב פה אחד מאוסטרליה.

פה איזה אחד מטבריה הגיע, זה.

זה, אתם רואים, זה. לא יאומן כי סופר.

מאיפה מרחובות?

מאיפה מרחובות? מתקבצים כל היהודים, מגיעים לשמוע איזה חיזוק ככה לפני, לפני, לפני.

ויהי רצון שהכל יהיה לטובה,

ושנזכה בדין,

ושהשנה הבאה תהיה ממש שונה מהשנה הזאת, לטובה. אמן.

אמן.