נהריה - נהריה

נהריה כולל 20-6-11

צהריים טובים, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

בפרשת השבוע למדנו "כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא". אמרו ז"ל בגמרא סנהדרין צ"ט: רבי נהוראי אומר, כל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק עליו אומר "כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר". הנה אנחנו רואים ש מבואר כי דבר ה' בזה זה התורה, אז כל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, מה דינו? "הכרת תכרת הנפש ההיא". מה זה "ואת מצותו הפר? לדוגמא, עבד נמצא במקום שיש הרבה מלאכה לעשות לאדוניו, כגון מלון אורחים שיש שם הרבה אנשים שכולם צריכים שימוש, זה מבקש לאכול, והאחר מבקש לשתות,  והאחר מבקש שינה, ומקום לפנות את משאו וכדו', כמו שהיום קורה בצימרים פה בצפון, והנה כל המשמשים רצים למלאות רצון כל אחד ואחד, כדרך בעל המלון הרוצה למלאות בכי טוב לב כל אורח כדי שיסור לביתו גם בפעם הבאה. והנה עבד אחד עם כל רוב המלאכות שיש לו לעשות, כשנתבקש איהו, מחפשים אותו, והנה יושב לו בחדר ומשחק שש בש, כולם מחפשים מה לעשות, איך להגיע לחדר, חסר לו כרית, חסר לו משהו, וההוא משחק שש בש, מה יהיה משפטו של החצוף הזה? הלא מתוך שיעשה לו האדון מתוך מעשיו ניכר ברור כי פרק ממנו עול אדוניו לגמרי.

יש לפעמים פועל כזה שלא בא שלשה ימים, בכלל לא בא שלשה ימים לא מודיע שום דבר, ונגרם נזק איום ונורא, ארבעה מנועים של כל הבריכות הולכים פייפן, בן אדם נמצא במצב חוסר אחריות, לא יאומן כי יסופר, וכל זה וכל מה שיעשה לו האדון עבור זה ראוי לו וזה חלקו של החצוף הזה, צריך לשחרר אותו מיד ולהחליף אותו באחר עם התניה כמובן מחייבת שאם יהיו נזקים הוא יצטרך לשלם עליהם, כי הוא חייב לשלם עליהם, מה פירוש, הוא שומר שכר, ושומר שכר חייב.

והנה האדם, יש עליו הרבה מלאכה לעשות, כמו שאמרו ז"ל, המלאכה מרובה והפועלים עצלים, פירש רבינו יונה ז"ל, שהכוונה על מלאכת התורה, המלאכה מרובה זו מלאכת התורה ותיקון הנפש, לתקן את המידות, וקניית המעלות - גם צריך לקנות מעלות, זה לא סתם, לא רק לומדים תורה, מתקנים את הנפש מהמידות הפסולות והמגונות וגם קונים מעלות, תיקון המידות זה ביטול המידות או ע"י עשיית מצוות שאדם קונה איתם את המעלות, ריבוי המעשים הטובים, והימים קצרים והפועלים עצלים, והפועל העבד הרע יושב ומשחק לו שש בש, והרי זה כי שבר מעליו עול אדוניו לגמרי. ומן הסתם אין עליו כל עול המצוות הרבות שישנם על האדם, לא בין אדם למקום ולא בין אדם לחבירו. והנה האדם לא נברא אלא לקבל עליו עול מלכות שמים, כל מה שיש לנו בעולם, כל אשר בראתיו לכבודי ולשמי, כל הנקרא בשמי ולכבודיו בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, זה המטרה, לכן הפורק עול אינו כמי שנברא, שמעתם? ז"א בן אדם שבמקום ללמוד תורה, לא משחק שש בש, שומע רדיו, רואה טמבלויזיה, קורא עיתונים, מטייל לו להנאתו, משחק משחקים, כל מיני קשקושים, בשעה שהוא יכול ללמוד תורה, עליו נאמר "כל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק עליו אומר "כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר" עליו נאמר "הכרת תכרת הנפש ההיא, לא עולם הזה ולא עולם הבא, והיה ראוי לו שלא יברא בכלל. זה משפט התורה, זה לא חסידות וזה לא גוזמא, זה פסוק בתורה. אי אפשר להחליף את הפסוק הזה למשהו אחר, אין הנחות. הלאה.

וזה כוונתם ז"ל, מי שאפשר לו לעסוק בתורה, כלומר יש לו פנאי וצריך לעסוק בתורה לדעת את המעשה אשר יעשה, חייבים לדעת מה עושים אם לא תלמד תורה איך תדע בכלל מה אתה חייב לעשות, ואינו עוסק, הלא זה לאות כי פרק עול האדון והמצווה, הרי "כי דבר ה' בזה".

כשאחד לא לומד תיאוריה ולוקח רכב נוסע, הוא התכוון לשמוע לחוקי התנועה? הוא לא התכוון, איך אפשר לשמוע לחוקים אם אתה לא יודע אותם, ברור שאם אתה לא לומד אתה לא מתכוון, ואם אתה לא לומד תורה אתה מתכוון לקיים מצוות? איך תקיים אם אתה לא יודע? איך תקיים? הרי דבר ראשון שואלים בן אדם "קבעת עיתים לתורה" למה שאלה ראשונה? כי אין טעם לשאול עוד שאלות, לא קבעת - תעוף מפה, ישר לגיהינום. איך אפשר שבן אדם לא קבע אפילו עיתים לתורה, לא מדברים, אז מאיפה הוא יקיים את התורה? מאיפה הוא יודע בכלל מה עושים?

... הוא חושב שאם ההוא יתנדנד אז גם הוא יתנדנד זה אותו דבר? וכשמתנדנדים מה צריך לחשוב? מה מתכוונים? הוא לא יודע, הוא יודע להתנדנד... מה הוא מצדיק את התיאוריה שבאנו מהקופים.

אז לכן מי שלא לומד פורק עול אדוניו מעליו, ודבר ה' בזה, וזה מצד עסק התורה עצמה אפילו שלא על מנת לעשות, מצד עסק התורה עצמה צריך לעסוק בתורה, אז מצד זה של עסק התורה עצמה אפילו אם לא על מנת לעשות, ז"א אם הוא לומד אפילו דינים שלא על מנת לעשות הוא חייב לעשות, כגון הלכתא דמשיחא, כשיבוא מלך המשיח יתקיימו הדינים כמו קרבנות, דיני בית המקדש, קדשים, ענינים כאלה ואחרים, אבל חיוב ללמוד יש, אפילו שזה כרגע לא נוגע לחיי שעה לעכשיו, חייבים ללמוד את הדברים האלה. והחפץ חיים פתח כולל מיוחד רק לזה, להתכונן, שאם יבנה בית המקדש פתאום מה יעשו אם לא בקיאים בהלכות? ומכל שכן יהיה מחויב ללמוד על מנת לעשות. אז אם גם דברים שהם לא שייכים עכשיו אנחנו חייבים ללמוד, דברים ששייכים לעכשיו וחייבים לעשות איך יתכן שאדם לא ילמד? והרי מצותו איפה פרק עול מצוות כי....

אז הוא צריך ללמוד תורה. אדם לעמל יולד הוא צריך לעמול בתורה.

אומר הגאון  מוילנא על הפסוק "כל עמל אדם לפיהו", מה זה כל עמל אדם לפיהו? אומר הלואי שכל התורה והמצוות שאדם עמל, הלואי שיספיקו רק למה שהוא אוכל בפיהו, בשביל לאכול ארוחה אתה צריך כמות מספקת של תורה ומצוות שיהיה לך זכות בכלל לאכול, והלואי, אומר הגאון מוילנא, הלואי שהתורה והמצוות שלך יספיקו בשביל מה שאתה אוכל בפה שלך. לפי זה יוצא דבר מדהים, אם כל ארוחה שאנחנו אוכלים, ויש כאלה שמנשנשים הרבה, אז מה נשאר לבן אדם מכל התורה והמצוות כשהגאון אומר הלואי שיספיקו והוא התכוון לארוחות בלי נשנושים, אז במה נזכה לחיי העולם הבא, לגן עדן אם הכל אכלנו פה עם במבה וביסלי? קושיה. מתרץ החפץ חיים זצ"ל, אומר יש לנו מזל, מה המזל? שהקב"ה נותן לנו אפשרות לאכול על חשבון צדיק יסוד עולם, כגון רבי חנינא בן דוסא, בכל דור יש צדיק יסוד עולם, יש ל"ו צדיקים, ובזכותם אנחנו אוכלים. מה כתוב - שבכל יום בת קול יוצאת ואומרת, כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, אז כל העולם אוכלים וניזונים בזכות - בשביל מי? בשביל חנינא בני, מה זה שביל? - בשביל שלו - צינור השפע שלו שמוריד שפע לכל העולם כולו וכל העולם כולו, שמעתם? מיליארדים ניזונים בשביל של חנינא בני. אז אם אנחנו ניזונים בשביל של חנינא בני, אז זה כבר לא על חשבון התורה והמצוות שלנו, כי אנחנו אוכלים בזכות חנינא בני. אבל האפיקורוס מה הוא אומר? מה יענו לן רבנן, מה הם מועילים לנו החכמים, הם לא מועילים, אז הוא כופר במה? בצינור, בשפע שמורידים הצדיקים לעולם. אז הוא לא יכול ליהנות ממה שהוא כופר בו, אז ממה הוא נהנה? מהמצוות שלו שהוא עשה, והוא אוכל על חשבון המצוות שלו, ואם הוא אכל בחשבון המצוות שלו, לא נשאר לו כלום שיהיה לו חלק לעולם הבא. לכן האפיקורוס אין לו חלק לעולם הבא, הוא אכל את זה פה בארוחות. הבנתם? זה לא יאומן כי יסופר. זה לא יאומן כי יסופר, איך הכל מסתדר כפתור ופרח. אז כל אלה שלמדנו, שמבזים את התורה, את הקב"ה, את החכמים, את הצלם אלקים, אין להם חלק לעולם הבא, כי החלק של האדם זה לגלות כבוד ה' וכבוד האדם בעולם.

הרי מה כתוב, כשאדם  מגיע לעולם האמת שואלים אותו - המלכת את קונך? ואח"כ מה - המלכת את חברך עליך, אה, משוים את הקב"ה שהוא מלך לחבר שלך שעשית אותו מלך עליך? כן. כי זה כבוד האלקים וכבוד האדם. כמו שכתוב על התלוי, קללת אלקים תלוי, שהאדם נברא בצלם אלקים, לכן אי אפשר להשאיר אדם תלוי, כי הצלם אלקים תלוי, זה ביזוי כלפי שמיא. אז ז"א אם מלבין פני חבירו ברבים, אין לו חלק לעולם הבא, למה? נקטו לה משום ביזוי.

מלבין פני חבירו ברבים הוא ענף משפיכות דמים. הרוצח נהרג בבית דין ויש לו חלק לעולם הבא, והמלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. הרציחה היא נטילת חיי האדם בעולם הזה ומגיע לו עונש בעולם הזה, והמלבין פנים אינו נוטל את חיי חבירו אלא מה הוא נוטל? הוא נוטל את כבודו. ובעד זה הוא נענש בעולם הבא שלו.

מה זה כבודו? אתם יודעים מה זה כבודו? פוגע בכבודו, מה זה כבודו? אומרים כבודו, כבודו ישב, כבודו, יבוא כבודו, כבודו, מה זה כבודו? הנשמה נקראת כבוד, "למען יזמרך כבוד" הנשמה נקראת כבוד. מי זה נקרא מלך הכבוד? מי זה מלך הכבוד? הקב"ה. מה פירוש מלך הכבוד? מלך שחולקים לו כבוד? לא. מלך שמכבד את ברואיו הוא נקרא מלך הכבוד. קוראים לקב"ה מלך הכבוד על זה שהוא מכבד את ברואיו. איזהו מכובד המכבד את הבריות, איזהו מכובד המכבד את הבריות. שמעתם? מכובד זה מכבד את הבריות, מה המטה שלנו? לכבד כמה שיותר את הבריות, לכבד לכבד לכבד לכבד לכבד לכבד לכבד לכבד לכבד כמה שאתה מכבד יותר ככה חלקך לעולם הבא יותר גדול. וחידשתי בשבת חידוש אדיר, אדיר. כתוב שתלמידי רבי עקיבא מתו כולם עשרים וארבע אלף תלמידים בגלל שלא חלקו כבוד זה לזה. כבוד. לא חלקו כבוד. מה החידוש? כל מה שדיברנו, לא חלקו מלשון חלק לעולם הבא. לא חלקו, אתם ירדתם לעולם, אם אתם חולקים כבוד יש לכם חלק, לא חולקים - יש בעיה, המלבין פני חבירו אין לו חלק, צריך לחלוק כבוד, מה הטענה עליהם? לא חלקו כבוד, עם מה קונים חלק לעולם הבא? עם זה שחולקים כבוד, כבוד לה', כבוד לתורה, כבוד לחכמים, כבוד לחברו, "המלכת את חברך"?

ז"א למה דווקא פוגע בכבוד התורה התלמיד חכם והאדם אין לו חלק לעולם הבא? תשמעו עכשיו, הנשמה נקראת כבוד, ככתוב למען יזמרך כבוד, המהות של הנשמה היא כבוד, תכלית יצירת האדם להרבות כבוד שמים בעולם, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, ועד היכן חיובי כבוד ה' מגיעים? מבאר רבינו יונה וז"ל: ידוע כי מדרכי קידוש ה' יתברך להודיע בכל מבטא שפתיים ובכל אשר ירמזון עיניים ובכל הנהגה ופועל ידיים כי יסוד לנפש האדם וצבי עדיו והטוב והעיקר והיקר והתועלת אשר בו, עבודת ה' יתברך ויראתו ותורתו כי זה כל האדם. ודבר זה, הוא כבוד השי"ת. והמבזים לתלמיד חכם ויראתו, מבטלים הידיעה הזאת ומראים ההיפך בהנהגתם, וכאילו אומרים כי אין העבודה עיקר וכי שורש דבר נמצא מבלתי עבודת השי"ת, והם מחללים את התורה על כן יאבדו מהקהל. אני חוזר לבאר אותו, אומר רבינו יונה, ידוע מדרכי קידוש השי"ת, כל מבטא שפתיים שלנו צריך לשבח ולכבד את התורה, את החכמים, את האדם, כל מבטא שפתיים בכל אשר ירמזון עיניים, אפילו רמז בעיניים. שואלים אותך, תגיד, מה אתה אומר על פלוני, והוא עושה בעיניים ככה, שואלים מה אתה אומר על פלוני אז הוא עושה ככה, מה ההבדל? שהוא עשה ככה שיבח אותו, כשהוא עשה ככה הוריד אותו. אם הוא עשה ככה  יש לו חלק לעולם הבא, עשה ככה - איבד את העולם הבא. ב"ירמזון עיניים". "כי באפם הרגו איש" אפשר להרוג בן אדם באף, לא באפצ'י. מה אתה אומר על פלוני? גמר עליו. אפשר לסמוך עליו? נגמר הסיפור. הרג את האיש.

אז אומר רבינו יונה, מדרכי קידוש ה' להודיע בכל מבטא שפתיים ובכל אשר ירמזון עיניים ובכל הנהגה ופועל ידיים, הרי אדם יכול לעשות תנועת ביטול ככה, הוא גם גומר על בן אדם, ואם הוא עושה ככה, אם הוא עושה ככה ווי ווי ווי, ז"א כל הנהגה כיסוד לנפש האדם וצבי עדיו והטוב והעיקר והיקר והתועלת אשר בו, זה עבודת השי"ת ויראתו ותורתו. כל העבודה שיש בעולם זה עבודת השי"ת, יראת ה' ותורת ה' כי זה כל האדם, זה כל האדם. והדבר הזה הוא כבוד השי"ת, זה נוגע הכל לכבוד השי"ת.

עכשיו שימו לב, מי שמבזים תלמידי חכמים ויראתם מבטלים את הידיעה הזאת ומראים את ההיפך בהנהגתם, ההיפך הם עושים, וכאילו אומרים כי אין העבודה עיקר, אין עבודת השי"ת עיקר ואפשר גם בלי עבודת ה' יתברך, והם מחללים את התורה לכן ענשם חמור שיאבדו מהקהל, שמעתם? הרי כבוד ה' צריך להיראות על כל תנועה ומבט בכל הנהגה ופעולה, וזה כל האדם.

כבוד זה לא כמו שאנחנו חושבים ענין של נימוס ודרך ארץ, כבוד זה הכרה וגילוי מעלת הדבר. כבוד זה הכרת הדבר וגילוי, גילוי מעלת הדבר, כשאני מכבד אדם אני מגלה את מעלתו וחשיבותו לעין כל, כשאני מכבד תלמיד חכם אני מכיר ומגלה את קדושת התורה, איך אומרת הגמרא, הני בבלאי תבשאי קיימי מקמי ספרא דאורייתא ולא קיימי מקמי גוברא רבא, אלה הבלליים הטפשים, קמים  מפני ספר תורה ולא קמים מפני תלמיד חכם. כשאדם מכבד את התלמיד חכם הוא מגלה בזה את קדושת התורה. כשאני מכבד את השי"ת אני מכיר ומגלה אלהותו יתברך כי אין עוד מלבדו, ותורתנו הקדושה אינה מחייבת אותנו בהכרה מופשטת פילוסופית אלא היא מחייבת אותנו בכבוד, מה זה כבוד? זה גילוי, כבוד זה הכרה בלב ובמעשה. ובכח מה אנחנו יכולים לכבד? בכח הנשמה, שהנשמה היא מציאות של כבוד, שזו פעולתה העיקרית של הנשמה כבוד, לכן היא נקראת כבוד, לכבד ולגלות רוממות הבורא, רוממות האדם, רוממות התורה, רוממות התלמיד חכם, זוהי עבודתה ופעולתה של הנשמה בעולם לגדל, לרומם ולכבד. איזהו מכובד - המכבד את הבריות. כשרואים שהאדם מכבד את הבריות, שהוא מכיר ומגלה את המעלה של כל אחד ואחד, רואים שנשמתו פועלת וחיה בקרבו והוא בעצמו מכובד, אבל המזלזל והמקטין והמחפש מומים אינו נותן לנשמתו לפעול בקרבו את האור שלה והוא אינו מאיר לו, והוא עצמו אינו מכובד. מכובד כלומר נשמתו של אדם זה מכבדת אותו, ואז הוא זוכה לרוממות והתעלות עצמית, ומתגלה בקרבו אור אלוקי. מתעוררות בו מידות טובות שמביאות אותו למעשים טובים ומאירות לו השגות אמיתיות. המכובד הזה שדיברנו עליו, הוא בן העולם הבא.

מה הוא חלקו של אדם בעולם הבא? תשמעו מה חלקו של אדם לעולם הבא. אמר רבא בר בר חנא, אמר רבי יוחנן, עתיד הקב"ה לעשות לכל צדיק וצדיק שבע חופות בגן עדן, שנאמר "וברא ה' על כל מכון הר ציון ענן יומם כי על כל כבוד חופה", אמר רבי יוחנן, מלמד שכל צדיק וצדיק הקב"ה עושה לו חופה לפי כבודו. כמה שהוא כיבד יותר את התורה, את הקב"ה, את התלמידי חכמים, את בני האדם ככה החופה שלו יותר גדולה למעלה. ז"א העבודה שלנו מהיום זה לכבד לכבד לכבד לכבד לכבד לכבד! להרבות כבוד שמים בעולם. הקב"ה מכבד את הצדיק בעולם הבא, ובזה אדם זוכה לרוממות והארה עצמית מאד, נעלה מזו, שהנשמה היתה מכבד את האדם בעולם הזה, מעתה מתבררים הדברים כמן חומר בעזרת ה', כל עבודת האדם בעולם היא כבוד שמים, וכל חלקו בעולם הבא הוא כבוד השכינה החופף עליו, ולא זוכה רק מידה כנגד מידה, כנגד מה שהוא כיבד יהיה כבוד השכינה עליו, מי שבחייו כולו מכבד לא רק זוכה מידה כנגד מידה מי שבחייו כולו מכבד, שנאמר "כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו", מבזה אין לו חלק בעולם הבא, אחת היא אם הוא מבזה את ה', את התורה, תלמידי חכמים או צלם אלקים, אין לו  חלק לעולם הבא, כי כל הענין בעולם זה להרבות כבוד שמים בעולם. אז מה הם  נוראים עכשיו החיובים של כבוד שמוטלים עלינו, כבוד הבריות, כבוד החברים, זה לא ענין של נימוס ודרך ארץ, אלא זה גילוי כבוד של צלם אלקים. אז כששאלו התלמידים את רבי אליעזר, רבינו, למדנו אורחות חיים ונזכה בהם לחיי העולם הבא, התלמידים של פעם היו מחפשים דרך איך להשיג עולם הבא, בטוח רוצים להגיע, תלמד אותנו מה ארחות חיים שנשיג עולם הבא, היום שואלים אנשים - איך משיגים דירה, איך משיגים כסף, איך משיגים עבודה, איך משיגים זה, פעם שאלו - איך משיגים עולם הבא?! אמר להם, הזהרו בכבוד חבריכם. אה, עם זה משיגים עולם הבא? כן. זה מה שלמדנו. זה מה שלמדנו עד עכשיו. הזהרו בכבוד חבריכם ואתם תזכו לחיי העולם הבא. כי כמה שאתה חולק כבוד יותר לחברים ככה אתה מכובד, ככה "כי  מכבדי אכבד" ככה כבוד השכינה יחפוף עליך בעולם העליון. אבל זאת המחלה שלנו בתקופה שלנו, שהכבוד האמיתי הולך ונעלם ורבים השונאים אותנו. יראי חטא ימאסו, שונאים את אלה שהם יראי חטא. והיום כל המרבה לזלזל הרי זה משובח. כל התכניות בטמבלויזיה וברדיו זה סטלבט על אנשים, זה תכניות של בזיון, זה קטעים, זה חרצופים, זה פרצופים, זה טלה נובלות, זה חרית ברית, זה רק ללעוג על אנשים, זה לכלוא אותם בהיכל התהילה, זה לצחוק עליהם בעיניים, זה האח הגדול והאחות הקטנה וכל מיני שמות משמות שונים ומשונים.

ואלה דברים שהם ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם, בני התורה בדור הזה נדרשים לעמוד בנסיון ולא לתת שגם ביניהם יהיה דריסת רגל למידת הזלזול, כי איך שברחוב מתנהגים משפיע גם על היכלי התורה, לכן הנסיון שלנו בדור הזה זה להפך, שכל אחד ישבח את חברו, אפילו אתה לא מסכים איתו בכמה דברים, יש בו נקודות חיוביות - תרומם אותם. תרומם אותם. זה התיקון שאנחנו צריכים לעמוד בו, תלמידי רבי עקיבא מתו בגלל שלא חלקו כבוד זה לזה. מה זה שנאת חינם? זה ההיפך מחלוקת כבוד. אז אם לכבד אחד את רעהו, כל אחד ירבה כבוד, אתה מרבה כבוד - אתה מכובד, אתה המכובד כי כל הפוסל במומו פוסל, ממילא אם אתה מכבד אתה מכובד, ובשמים אתה מכובד. דרך החינוך זה זהירות בכבוד הבריות, החל מקיום הלכות דרך ארץ של כבוד הבריות, עד הזהירות העצומה מזלזול בצלם האלקים, בתלמיד חכם, בתורה עצמה, ובודאי זה מעיקרי יסודות החינוך להקפיד בכל הלכות קימה בהידור, "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" עובר לפניך יהודי בן שבעים- צריך לקום בקומה זקופה. עובר זקן תלמיד חכם אפילו צעיר, זה שקנה חכמה, צריך לקום בהידור מפניו. לא להתעצל, לא לחשבן כמה הוא יודע תורה כמה הוא לא יודע, לא מחזיק ממנו כן מחזיק ממנו, אל תחזיק כן תחזיק יש הלכה, ההלכה אומרת מה לעשות תעשה, אתה לא מכבד - אתה לא מכובד. אתה מזלזל - אתה מזולזל. "ובוזי יקלו" - מעצמם.

אם כן, סבר פנים יפות וכבוד זה חלק מן הכבוד, "ולבן שיניים מחלב" גדול המלבין שיניו לחברו ממי שמשקהו חלב. ומהחמור שבכל מצוות דאורייתא - כיבוד אב ואם. יחביבי, מתווכחים עם ההורים, עונים להם, תמתינו רגע, תיכף, איפה תיכף? הנני, הנני. רק שומע משהו הנני, ולא עושה רק מה שההורים אומרים, עושה רצון ההורים. מה זה רצון? לא רק מה שהם אומרים, אם אבא אומר תעשה לי יבני כוס תה, תביא לו עם עוגה, תביא לו עם עוגיות, הוא בטח רוצה ליד זה משהו, אבל הוא אומר לך תביא תה, אם אתה יודע מה רצון אבא אל תחכה עוד שיגיד, לא אמרת לי עוגה, לא אמרת לי. צריך להגיד לך? צריך להגיד לך? הרי אתה יודע מה הרצון, לא? אז מה הבעיה? תעשה כיבוד אב ואם. עד הלכות בזיון אוכלין מדרבנן צריך להזהר, והכלל הגדול ביותר שלמדנו היום, הזהרו בכבוד חבריכם.

מכל האמור למעלה ניכר שיש לנו עבודה גדולה מעכשיו, עכשיו נראה אתכם מהיום איזה כבוד אתם חולקים אחד לשני, יחביבי יהיה פה עושר, מהשמים ישפיעו עליכם הרבה אור, הרבה הצלחה, הרבה תורה, הרבה כבוד, חופות יכינו לכם למעלה מכל הכבוד שתעשו פה, וכמה עלינו להעמיק חקר ברוממות התורה, בגדלות האדם, כמה עלינו להתבונן בכל אדם שמזדמן למחיצתנו לראות בו מעלות ולא חסרונות, לגלות את העיקר הטוב שבו, לשמוח בכל גילוי  מעלה באדם כאילו זה תגלית גדולה ונכבדה. זוהי עבודת הכבוד, לגלות את טבעם ומעלתם של הדברים, העוסק בעבודה זו מוצא עולם חדש, עולם שאין בו שפלות ואין בו קטנות, כי בקטן שבנבראים מגלים סגולות יקרות עד להפליא.

רבותי, אם בנמלה אנחנו יכולים לעמוד משתוממים שנים על גבי שנים ולא להבין את פשרה של הנמלה, איך בראש קטן כזה שכמו סיכה של מחט יש שמה כל כך הרבה חכמה לאגור ולצבור ולעשות שלש תאים באדמה ולשכון דווקא באמצעי, בעליון מפני הגשמים ולמטה מפני הטחב, לכן בחדר המאוורר השלישי, ולשמה להכניס את הכל, מאיפה בראש של המחט הזה יש כזה שכל וחריצות כזאת, איפה נבין את זה? והיא אוגרת ואוגרת ויש לה בטן צריך  מיקרוסקופ לראות, אז מה הולך פה? מה הולך פה? ויכולים לשבת ולחקור את זה שנים על שנים ושלמה המלך שולח אותנו אל הנמלה - לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, אתה עוד תהיה חכם גדול אם תראה איך היא עובדת. אז אם עם ראש של נמלה כזאת יש פלאים גדולים, בראש שלכם גדול כמו אבטיח, בטח שיש הרבה דברים יותר, לא? בטח שיש, איך אנחנו לא רואים את זה? איך אנחנו לא רואים את זה? לא רוצים לראות במעלת חברנו. למה? למה? אדם יסתכל כמה מעלות, אם הקב"ה בחר בחברך להיות הבן שלו, אתה מזלזל? הרי הוא הבן של הקב"ה בדיוק כמו שאתה, ואם הוא בחר בכם להיות אחים והאבא שלכם משותף אז אתה מזלזל באבא שלך, אם הוא בחר בו.

אתם מכירים את המעשה בגמרא עם רבי אליעזר שפעם אחד ראה אדם מכוער ועלב בו ואז הוא אמר לו, לך אצל זה שברא אותי, אתה פוגע בי? תלך אצל זה שברא אותי ואח"כ רדף אחריו להתחנן שירחם עליו, ושיחמול עליו ולא ויתר לו. ויש אומרים שזה היה אליהו הנביא שבא ללמד אותו. אז זה לא פשוט, אי אפשר לראות דופי, אי אפשר לראות דופי באף אחד. אם כן, זה רק במצות הוכח תוכיח את עמיתך בשביל לתקן אותו, בשביל להעלות אותו על דרך האמת. אבל לא לשם העלבה ובזיון ומתכבד בכבוד חברו או דברים כאלה, רק לתועלת. רק לתועלת. ז"א אם אדם אומר לשון הרע על מישהו להועיל זה מותר, אבל אם זה לא להועיל זה לשון הרע שמאבדים את העולם הבא, אם זה לא הועיל אז מותר. ז"א כל מה שאדם צריך לעשות זה לכבד, אם לא - את דבר ה' בזה והכרת תכרת הנפש ההיא רח"ל, אין עולם הבא, זה לא משחקים, זה לא איום, זו מציאות. כל מטרתנו לבוא לעולם, קיבלנו חלק לגלות כבוד שמים. ויהי רצון שנהיה חכמים שלא נאבד את החלק. הכינו לנו חלק, חלק גדול, אבל צריך לעבוד עליו, בעבודה קלה פשוט לכבד את כולם, מה קשה? מה קשה? לשבח ולהלל ולכבד כל היום את האנשים, מה הבעיה? עולה לך כסף? לא. ואם עולה מה יש? בשביל לקנות עולם הבא כדאי, על אתרוג מוציאים כסף? אז לכבד את חברו מה יש אם צריך להוציא גם כסף. בסדר? טוב? מהיום  נכבד? נחלוק כבוד, אם נחלוק כבוד יהיה לנו חלק לעולם הבא.

ברוכים תהיו, ה' יברך אתכם, תעלו במעלות התורה, תצליחו במעשי ידיכם, תרבו כבוד בעולם, וה' יכבד אתכם בכבוד התורה אמן ואמן.