נהריה - נהריה

מלון חופית 12-8-11

צהריים טובים, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

השיעור יהיה לעילוי נשמת רבי אלעזר אבוחצירה בן שמחה מנוחתם עדן.

ובכן, התורה אומרת "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני ה' אלקיך להכעיסו". כי תוליד בנים ובני בנים, לא דיברה תורה אלא כנגד טבעו החלש של האדם שאדם הוא כפוי טובה ואינו יודע להשהות בליבו את האושר המוענק לו, לא דיברה תורה אלא כנגד טבעו החלש של האדם שהוא כפוי טובה ואינו יודע להשהות בליבו את האושר המוענק לו. לא דיברה תורה אלא כנגד טבעו החלש של האדם שהוא כפוי טובה ואינו יודע להשהות בליבו את האושר המוענק לו. לא דיברה תורה אלא כנגד טבעו החלש של האדם שהוא כפוי טובה ואינו יודע להשהות בליבו את האושר המוענק לו. הבנתם? לא הבנתם. לא דיברה תורה אלא כנגד טבעו החלש של האדם שהוא כפוי טובה ואינו יודע להשהות בליבו את האושר המוענק לו. מי שהבין שיסביר לי מה שהבין, הנה אמרתי חמש פעמים, בבקשה. כן. תן לו מיקרופון, רגע.

 

ש. שאדם מקבל מהקב"ה אין רעה יוצאת מתחת ידו של הקב"ה, ואם אדם, אני פעם הייתי אצל רבי דוד, ורבי דוד אמר לי בימים שהייתי עובר צמצומים וכל מיני דברים מאד קשים, אמר לי ושתמיד תהיה בשמחה, למה תמיד תהיה בשמחה? היום אני מבין את זה בגאוה ונראה לי שגם מה שאני מבין זה מעט מאד, אבל תמיד תהיה בשמחה, זה הקב"ה רוצה להעניק לבן אדם רק טוב ואנחנו בגלל המציאות היום יומית שלנו, לא שאני אומר שזה סיבה, אבל זה המציאות, המציאות שלנו מדומיינת והדמיון הזה מסלק מאיתנו את הטוב ומכניס אותנו לדברים שמה שקשורים לדמיון זה בעצם לא הכי טובים.

 

הרב: אני אחזור על מה שאמרתי ונראה אם זה מסתדר עם מה שאמרת

 

ש. כמעט בטוח שלא

 

הרב: אז נתת דרשה יפה. לא דיברה תורה אלא כנגד טבעו החלש של האדם שהוא כפוי טובה ואינו יודע להשהות בליבו את האושר המועמק לו, מי יכול להסביר לי מה אמרתי, אחרי שלש פעמים אמרתם שהבנתם. כן תן לו.

 

ש. השאלה אם האדם מבין מה הוא קיבל מהקב"ה, והשאלה היא מה האדם נותן להקב"ה זה הנקודה אני חושב שהרב אומר.

 

הרב: אני אחזור על מה שאמרתי ותגיד לי אם זה בסדר עם מה שאמרת, לא דיברה תורה אלא כנגד טבעו החלש של האדם שהוא כפוי טובה ואינו יודע להשהות בליבו את האושר המוענק לו.

 

ש. זה דברים של מוסר, באחד הספרים אומרים שבאמת האדם לא יודע אם יתברר שהוא חולה אז הוא מרגיש את מה שיש לו, אז אולי הוא רואה את הקב"ה, ברגע שהוא בריא ושלם אז הוא לא רואה את זה. במשמעות עם התפילין, ברגע שהתפילין זזים מהראש, או מהיד לא יושבים נכון הוא מזיז אותם, ז"א הוא נזכר בקב"ה שהוא מתפלל לקב"ה, אבל אם זה יושב לו על הראש או תפילין שיושבים על היד ולא זזים, אז התפילה נמשכת כמו בלי לשים לב, זה הנקודה.

 

הרב: אז כלכם אומרים לי מה שלמדתם תמיד, אבל אני שואל על מה שאני מדבר עכשיו, עוד פעם. אני אחזור עוד פעם. אני אחזור עוד פעם "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני ה' אלהיך להכעיסו" לא דיברה תורה אלא כנגד טבעו החלש של האדם שהוא כפוי טובה ואינו יודע להשהות בליבו את האושר המוענק לו, תיכף, תן ליהודי מאחוריך.

 

ש. הפסוק מדבר על כי תוליד בנים ובני בנים, הגמרא אומרת מי הקדימני הקב"ה, אומר מי הקדימני ואשלם לו, אדם מוליד בנים חושב שהוא עשה אותם והוא לא יודע להכיר את הטובה של הקב"ה שהוא נתן לו את הטובה הזאת, את הבנים האלה, ואח"כ אחרי שהוא הוליד בנים הוא אומר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, ואז הוא מתחיל לכפור בקב"ה ולהאמין בכח שלו.

 

הרב: רגע, בא תשמע מה אני אומר ואם זה מסתדר עם מה שאמרת, חכה, לא דיברה תורה אלא כנגד טבעו החלש של האדם שהוא כפוי טובה ואינו יודע להשהות בליבו את האושר המוענק לו. עוד אחד אחרון נראה, אני חוזר על הפסוק מהתחלה. "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני ה' אלקיך להכעיסו". לא דיברה תורה אלא כנגד טבעו החלש של האדם שאדם הוא כפוי טובה ואינו יודע להשהות בליבו את האושר המוענק לו. לא לזרוק מילים, אם מישהו רוצה להגיד מסודר משהו אני אשמח לשמוע. תן ליהודי בסוף. צ'אנס אחרון.

 

ש. אולי זה כמו שאומרים בנשמת כל חי שכמה שבן אדם מנסה להודות לה' הוא לא יכול להודות לה' ולהעיר את ההטבה שה' נותן לנו אז אולי זה יכול להיות שבגלל שאנחנו לא יודעים להעריך את ההטבה שה' נותן לנו אז זה החולשה שלנו ואנחנו לא יודעים להעריך את זה ובגלל זה אנחנו לא מאושרים ואנחנו השגרה שוחקת אותנו ואז אנחנו פשוט לא יכולים להיות מאושרים, כי אם היינו יודעים להעריך באמת את כל ההטבה שה' נותן לנו, כמו שאומרים על כל נשימה ונשימה האדם היה צריך להודות לה', בגלל שאדם צריך לאכול ולישון והוא צריך לעשות את כל הדברים שהגוף צורך, בגלל זה אז חז"ל תיקנו לנו את התפילות ואת הברכות שנעשה כביכול את המינימום שבן אדם יכול לעשות, ובגלל שהטבע שלנו חלש אז אנחנו לא יודעים להעריך את ההטבה שה' נותן לנו, ואם היינו יודעים להעריך את ההטבה שה' נותן לנו אז היינו מאושרים, אולי זה הכוונה.

 

הרב: אתה היית קרוב יותר אבל עדיין זה לא מדוקדק. בא עכשיו נסביר את זה, "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם", לא דיברה תורה בפסוק הזה אלא כנגד טבעו החלש של האדם, מה הטבע החלש של האדם? שהוא כפוי טובה, מה זה כפוי טובה? הוא כופה על הטובה, יש לו טובה והוא כופה עליה, מה זה כופה? מכסה אותה, היא לא ניכרת יותר, כפוי טובה ואינו יודע להשהות בליבו את האושר המוענק לו, ז"א הוא קיבל אושר והאושר הוענק לו, אבל אחרי שהוא קיבל את העושר והמוענק לו טבעו החלש של האדם כשהוא כפוי טובה לא יכול להשהות בליבו את האושר המוענק לו באותה רמה לפחות של אותה שעה שהוא קיבל אותו, כי תוליד בנים, אנחנו שמחים כשבא לנו הבן הראשון, ואחרי חודש זה אותו דבר? ואחרי שנה זה אותו דבר? בן שבע זה אותו דבר? בן 16 זה אותו דבר? לא. ובני בנים, אתה סבא, הראשון, נכד ראשון, איך אתה מאושר שזכית לראות עכשיו נכד, איך הרגע הזה, זה נשאר אחרי זה? לא. נחזור, לא דיברה תורה אלא כנגד טבעו החלש של האדם שהוא כפוי טובה ואינו יודע להשהות בליבו את האושר המוענק לו, בשעה שהעניקו לו את האושר הוא ידע מהאושר, הוא היה מאושר, הוא היה בשיא האושר, אבל הוא לא יודע לשמור אותו, הוא לא יודע להשאר באותה רמה של הודיה לקב"ה, כי טבעו חלש. לדוגמא, כל הישג רוחני שמתפעל עליו בזמן הראשון חיש מהר מתיישן ונעשה אצלו חסר כל עירנות וממילא הולך ונקלש אצלו רגש החובה להודות ולהלל להשי"ת. ז"א אדם מתפעל מאיזה דבר גדול רוחני, ואחרי שהוא התפעל האם זה ישאר או לא? לא ישאר. הולך ונקלש עד שהוא לא מרגיש סיבה להודות, נגיד, סידרו לאדם חברותא, וחברותא מיוחדת מאד, ז"א בן אדם מיוחד שהוא קופץ וצוהל איך הוא זכה לקבל חברותא כזה שסוף סוף הוא לומד במתיקות, בהבנה, במתינות, מאושר שאין כדוגמתו, אחרי כמה חדשים שהוא עם חברותא הוא מרגיש אותו דבר כמו שהוא התחיל איתו או שיש לו כבר תלונות וקצת טרוניות וקצת ככה, ובהתחלה הוא אמר אני בחיים לא אאחר לשיעור הזה, זה הכי חשוב לי בעולם, אחרי זה הוא מזייף פתאום הוא לא בא, עכשיו הוא טרוד וכו' וכו'. מה קרה? איפה האושר הראשוני של ההישגיות הראשונה שהיתה לך? למה זה ירד?

על אהרן כתוב "כאשר צווה", "כאשר צווה", עושה אהרן בדיוק כמו שציוה אותו ה', כמו שציוה אותו  משה, נו, וכי יש ספק שהוא יעשה אחרת? לא, כמו שהוא ציוה אותו בהתחלה ככה אחרי שנים, זה בדיוק אותו דבר, אותה הרגשה, אותה תחושה, אותה עבודה בדיוק בלי שינוי, בלי תמורה. ז"א אנחנו אפילו אם משיגים הישג רוחני, מתפעלים עליו בזמן הראשון, חיש מהר מתיישן ונעשה אצלו חסר כל עירנות ממילא הולך ונקלש אצלו רגש החובה להודות ולהלל להשי"ת. מקור האושר הקב"ה הוא מקור האושר הרוחני המוענק לאדם. והנה מחובתנו, חובה יש לנו לא לתת לפוג לרגשי ההודיה, אנחנו צריכים כל רגע לפמפם, לא לתת לרגשות שהשגנו לדעוך, לקלוש, אנחנו צריכים כל הזמן לשמר על השמחה, על האושר תמיד. אפילו לשעה קלה, לחצוב השכם והערב מעמקי התורה ניצוצות חדשים כל הזמן ורגש התפעלות על חידוש התורה לא יצונן אפילו לרגע. כל הזמן לעבוד את הקב"ה בהתפעלות, מה זה התפעלות? התפעלות זה לא שאדם אומר וואו, וואו, התלהבות, אווהו, וואוהו, התפעלות זה להיות מתפעל, מה שאנחנו למדנו, את הפעולה של מה שאנחנו הכנסנו נרגיש בחוץ, רואים שאדם התפעל. מה זה מתלהב? כמו להבה, כשמדליקים נר בהתחלה הלהבה עולה גבוה, ואח"כ מה? היא יורדת, זה נקרא מתלהב. מה זה מתלהב? רק בהתחלה, התלהבות, ואחרי זה מה? דעיכה. לא לא, אתה צריך להיות להבה, לא מתלהב, כל הזמן להבה. וזה קשה לנו, למה? כי טבעו של האדם חלש, והוא כפוי טובה, ואינו יודע להשהות בליבו את האושר המוענק לו, קיבלת אושר? תשהה אותו, לא, ישר הוא מחפש חידושים אחרים זה כבר אני מכיר זה אני יודע, זה הוא כבר לא מתפעל. עכשיו הוא מתפעל מהילד השני שיבוא, ואח"כ יתפעל מהילד השלישי שיבוא, אח"כ יתפעל מהבן זקונים שיבוא, מה עם הראשון? עבר. איפה ההתלהבות? אין. זה מה שכתוב בפסוק, "כי תוליד בנים ובני בנים, תתיישב ותתפתח בכל המובנים, אבל יש מצב שתגיעו "ונושנתם בארץ", ההתפעלות הראשונה על חסדי השי"ת שהוציא אותנו מעבדות לחירות והעניק לנו את התורה וגם בנה לנו את בית הבחירה, מקום ששואבים רוח הקודש, אבל מתוך ההרגל שבעבודת הקודש הזו, מתוך ההתיישנות תגיעו למצב של "והשחתם" לא רק שלא תכירו טובה להקב"ה, אלא והשחתם, תוסר מכם ההתפעלות עד כדי שתגיעו "ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני ה' אלהיך להכעיסו". אם אדם מגיע למצב של "ונושנתם" אתה תגיע ל"והשחתם".

"כי תוליד בנים ובני בנים" אתה בונה את החיים שלך מאושר, יש לך בנים ויש לך דירה, יש לך כל מה שאתה צריך, אחרי זה זה מתיישן, זה כבר יש לי, יש לי ילדים יש לי כבר דירה יש לי מכונית יש לי כסף משכורת, אבל אין, אין כלום זה ונושנתם, ונושנתם ונושנתם, אז מה עושים? והשחתם, יכולים להגיע עד כדי עשיית פסל. מי מדובר? דורש יצא מעבדות, יצא מעבדות 210 שנה, איומים איומים ונוראים, שחיטת ילדים, הטבעתם, מה לא עשו להם. שחטו תינוקות, אחרי זה יציאת מצרים באותות ומופתים, אכילת המן, מעמד הר סיני, בארה של מרים, ענני כבוד, אהל מועד, שכינה שרויה, ענן הולך לפניהם יומם, אין, גן עדן עלי אדמות, אפשר מפה להגיע לעגל? זה כבר יש, יש, זה אנחנו בפנים, גמרנו. מגיעים לארץ, מזהירה התורה, תדע לך, אומר משה רבינו לעם ישראל, "כי תוליד בנים ובני בנים", אתה תכנס לארץ, כל אחד יהיה לו דונמים ויהיה לו איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ויהיה לכם קרקעות ונחלות והכל מסודרים, ויהיה לכם בנים ובני בנים, ואתם תהיו כמה שנים כבר ככה, ונושנתם, זה כבר מצב שאתם מתיישנים במצב הזה כבר, זה הסכנה הכי גדולה, אומר משה רבינו ה"ונושנתם" אז והשחתם - אתם תגיעו עד השחיתות הכי גדולה שיכולה להיות שתעבדו עבודה זרה. וכמה דורות משנכנסו לארץ עבדו עבודה זרה רח"ל, וכמה הלכו מהיהודים, וכמה חורבנות, וכמה צרות עד היום, הכל מסוד "ונושנתם והשחתם".

יש חיי נישואין, מה שאוהב לדבר הרב יוחאי, "ונושנתם והשחתם", בהתחלה התלהבות חתן וכלה, כמשוש חתן על כלה יחלאולאו, כולם רואים חתן וכלה יודעים איזה אושר יש להם היום הנכסף, בא נראה אותם אחרי שלש שנים, "כמשוש חתן על כלה" "ונושנתם". ואם עוברים עשר ועשרים שנים, "ונושננננתם", זה כבר זקנים, עכשיו כבר הבעל בפייסבוק מתכתב, כמו שצלצלה אלי אשה מסכנה ממש רחמנות, בעלה היא חיה בחרדות, ורוב החרדות ממנו, והבן אדם יושב בפייסבוק ומתכתב לו כאילו הוא בחור צעיר, וכל יום היא רואה מוריד את הזקן, מסדר את הזה, הולך ככה, חזר להיות צעיר, והבית מתפרק, אשה שיש לבעלה פייסבוק בבית והיא לא שוברת לו את הפייסבוק הוא ישבור לה את הבית. להחזיק את הדבר הטמא הזה זה הרס של כל בתי ישראל. כל המלחמות עכשיו בעולם שיצוצו זה מהפייסבוק, כל הצרות, כל הדברים הנוראים מהפייסבוק, והיצר הרע בקרב האחרון הביא כלי משחית שחדר לכל הבתים וככה הוא הורס. למה? אחרי כמה שנים שחיים "ונושנתם". אחרי ונושנתם - והשחתם, מתחילים להשחית את הדרך וכופרים בטובה, אותה אשה שהיתה כמשוש חתן על כלה היא כבר נהייתה הג'וזה בג'וזה וכבר לא מעניינת, ועכשיו הוא הולך לרעות בשדות זרים. יש גם מקרים הפוכים, שהיא בפייסבוק והוא בכולל. זה הסוד של "ונושנתם". אם אדם לא יודע לעורר ולחדש את רגעי האושר ולשמר אותם תמיד ואת ההודיה לקב"ה על כל מצב, הוא נכנס לסכנה גדולה שנקראת "ונושנתם", תזכרו את המילה הזאת "ונושנתם". ואחרי זה בא מיד "והשחתם".

התורה מזהירה אותנו שהתקררות כזאת עלולה להפיג מכם את האהבה לאלקים ולארץ, ממילא "וסרתם ועבדתם אלהים אחרים" כי אם מתעלמים מההתפעלות הראשונה, אם מתעלמים מחסד הנעורים של הימים הראשונים, את התשוקה לקיום המצוות והמעשים טובים, ממילא נחלשת כל המהות והלב יופסד, כי העירבון המתאים ביותר לקיום המצוות זה ההתפעלות הבלתי פוסקת, איזה עירבון יש לנו, איזה עירבון יש לנו שנוכל תמיד לקיים את המצוות? זה ההתפעלות הבלתי פוסקת. תראו, יש בקרב הלומדים שעל כל חידוש תורה ולו הקליל ביותר יוצאים מגדרם, קמים קופצים דופקים על השולחן, תשמע איזה ווארט זה מסתובבים, חיים את זה, חיים, הם משמרים את ההתפעלות. נפגשים עם מישהו אומר לו תשמע מה חידשנו היום, תשמע פה, הוא כל הזמן חי את זה, כל הזמן הוא משמר עירנות כל הזמן, אדם כזה לא יהיה לו מצב של "ונושנתם" הוא רק יעלה ויעלה ויעלה ויעלה,  מכל משמר צריכים לנצור את חמימות הלב שלא תפוג, חמימות הלב שלא תפוג.

יש פסוק שאומר משה רבינו לקב"ה, "הצאן ובקר ישחט ומצא להם, אם את כל דגי הים יאסף ומצא להם" באים עם ישראל ומבקשים ממשה רבינו, תשמע אנחנו רוצים צאן, אנחנו רוצים בקר, רוצים דגים, רוצים זה רוצים רוצים, אז הוא אומר לקב"ה, רבש"ע, הצאן ובקר ישחט, נו, אני אשחוט להם, ומצא להם? אם את כל דגי הים יאסף - אני אאסוף להם את כל הדגים של הים, ומצא להם? הם יהיו מרוצים? פירש הספורנו, איך יספיק זה להסיר את תלונותם, גם אם אני אביא להם את כל הצאן והבקר והדגים שיש בעולם, אתה חושב שתסור תלונתם? מאחר שאינם שואלים בשר אלא כדי לנסות, כמו שכתוב "וינסו אל במדבר", אין ספק שכמו שניסו בזה ינסו במאכלים זולת זה לאין תכלית, כל פעם הם יגידו משהו אחר, טוב, עכשיו מנגו, אין מנגו, רוצים מנגו, אבוקדו, יתחילו להגיד עוד מאכלים לאין תכלית, לא נגמור איתם, ואתה רבש"ע לא תסור את בחירתם, כמו שאמרו חז"ל, לא להגיד חז"ל, לא לקצר להגיד חז"ל, להגיד תמיד חכמים זכרונם לברכה, למה? זכר צדיק לברכה, חז"ל זה לא אומר כלום, זכרונם לברכה צריך להגיד, זכר צדיק לברכה, החכמים אח"כ ישלמו לנו על זה שאנחנו מזכירים אותם זכר צדיק לברכה, לא להגיד חז"ל, יש כאלה אומרים חז"לנו, חז"ל לא להגיד, חכמים זכרונם לברכה, עוד שתי תיבות מקבלים עליהם שכר גדול. אז חכמים זכרונם לברכה אמרו, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, אז ז"א אתה רבש"ע, אתה לא תשנה את בחירתם והם ימשיכו לבקש ולבקש ולבקש. ז"א כל ההשגה של עם ישראל היא רק ע"י חידוש, כל הזמן מבקשים חידוש מהקב"ה, שהקב"ה יחדש להם דבר פלא שממנו יראו יכלתו וטובו וחסדו, ובעבור החידוש הראשון שוב הם מתיישנים. מה עם המן? התפעלות שאין כדוגמתה, אומר זה כבר יש לנו כל יום, עכשיו אנחנו רוצים בשר, אח,כ דגים, עוד חידוש, ומה עם הקודם? זה כבר ישן ונושנתם, עכשיו אנחנו רוצים חדש. ז"א אנשים לא יכולים להשאר עם דבר אחד בהתפעלות תמידית. לכן אנשים לא זוכים למדרגות.

נשאלתי מספר פעמים איך יש לי כח וסבלנות כל יום, כל יום, שלשים וחמש שנה לרוץ ערב ערב ממקום למקום ולהתחיל לדבר שעתיים שלש כל פעם? די, בן אדם מגיע לרויה די, די, די, נכון אנשים מתעייפים, לא? צריך לשמר את ההתפעלות הראשונה. מה ההתפעלות הראשונה? ה' האיר את עיני, אז החלטתי שאני עם האור הזה מאיר לאחרים, ואת אותו אור הראשון אני משמר כל הזמן, כאילו היום חזרתי בתשובה, כאילו היום נודע לי הדבר, ואז ממשיכים עם הכח הזה הלאה והלאה והלאה והוא לא כבה ולא נושן ולא נקלש ואתה ממשיך וממשיך וממשיך, זה הסוד שאדם יכול לשמר את הכח הראשוני, את ההתפעלות, את האושר, את השמחה, את המציאות, ולהמשיך עם זה, עם אחד, לא צריך שתיים. עוד אם יש לו שתיים עוד יותר קל, אם יש לו שלש עוד יותר קל. ז"א כל אחד ואחד צריך לזכור לשמור על האושר הראשון שזכה לו, ואחרי זה את אותה נקודה לשמר, לא לתת לה לרדת.

משה רבינו האשים את עם ישראל שכל ההתפעלות שלהם היא שטחית וחולפת, ועם עבור הנס הראשון הם כבר היו מצוננים והיו מקוררים והיו  להוטים כבר אחרי חידוש חדש שילהיב אותם במקצת, ז"א אדם אמר תשמע, אני חייב לעבור דירה, אני גר בשני חדרים, אני ממש אם ה' יתן לי שלשה חדרים אני אהיה מאושר חבל על הזמן, קיבל, אחרי זה הוא אומר ארבעה חדרים אני חייב, עבר לארבעה חדרים, אח"כ שני מפלסים, אח"כ שלשה מפלסים, אח"כ הוא רוצה עוד דונמים, ואחר כך זה, ומה עם השלשה חדרים? זה אורווה, שלשה חדרים זה אורווה, הוא איפה הוא עכשיו, במרחבים, שכח, שכח.

אתם יודעים, יש כאלה שגידלו דורות בתוך חדר, שני חדרים, 12 נפשות ויצאו להם ילדים חבל על הזמן. יש אנשים שיש להם לכל ילד חדר ויצאו כולם מופרדים וחבל על הזמן. אז ז"א אדם צריך לדעת עם מה שיש לו להיות מאושר. אם בן אדם לא יודע את זה, אז הבן אדם תמיד יהיה במצב של "ונושנתם והשחתם".

עם ישראל מבקר אותו משה רבינו ואומר לו, שעם ישראל כל הזמן מחפש ניסים חדשים לבקרים, אחרת אין לו אמונה, אחרת אין לו אמונה, כי מחובתו של האדם האמיתי שיחדש וירענן את הישגיו הרוחניים ואת תוקף אמונתו בכל שעה ורגע. אדם צריך, חובה יש לו, חובה לחדש ולרענן את ההישגים הרוחניים ותוקף האמונה בכל שעה ורגע, עכשיו אני אתן לכם נסיון, נראה אם אתם תצליחו לעמוד בו, הנסיון הוא כזה, נגיד שאדם נמצא ברגע של חולשה ומשבר, קורה, מה הוא צריך עכשיו? מאיפה הוא ישאב עידוד וכח לעמוד בנסיון ובמשבר? תנו לי עצה איך עושים כזה דבר? אדם נמצא ברגע של חולשה ומשבר, והוא מרגיש את זה מה לעשות, איך הוא יוצא לבד עכשיו, לבד איך הוא יוצא עכשיו מהמצב הזה, לבד?

 

ש. לא שומעים

 

הרב: שאלתי שאלה ואני רוצה תשובה מדויקת לשאלה, לא מדרשים ולא סיפורים. תן לו ליהודי עוד פעם.

 

ש. אני חושב שאולי בזמן של חולשה בן אדם מתמקד בדברים החיוביים שיש לו

 

הרב: למשל, תן לנו ציור

 

ש. בן אדם נמצא במצב כספי קשה ויש לו חובות כספיים אז הוא צריך לזכור את זה שלפני כן הוא התפלל שיזכה לשידוך טוב והוא זכה לשידוך טוב ואח"כ הוא התפלל לבנים ולא היה לו בנים כמה שנים והוא התפלל שיהיו לו בנים, אז שהוא יזכור את הדברים הטובים שה' נתן לו, על זה שיש לו אשה טובה, על זה שיש לו ילדים, על הדברים הטובים שה' נתן לו ואז

 

הרב: בא אני אתן לך עכשיו דוגמא רגע, שמעתי תודה. עכשיו אני אתן לך דוגמא מעשית ואתה תתמודד איתה, אחד אתה מגיע בבוקר וגמרו לך את כל הבורקס, כולם לקחו צלחות מלא גם לחדר, לא רק שאכלו גם לחדר, ואתה עומד עכשיו ואין יותר בורקס איך אתה מתמודד עם זה זה אחד, שתיים אתה הגעת לבית מלון ונתנו לך חדר שהוא קטן יחסית למה שציפית, ואין חדרים אחרים, איך אתה מתמודד עם שתי הסוגיות האלה?

 

ש. האמת היא שזה לא קל, האדם צריך

 

הרב: אבל קודם נתת הצעה בקלות

 

ש. נכון, אני אומר זה לא קל

 

הרב: עם בורקס יותר קשה, הא?

 

ש. אני אומר זה לא קל, זה צריך בן אדם לעבוד על עצמו כל הזמן, אבל בן אדם צריך להתמקד

 

הרב: לא, עכשיו אתה מול הבורקס שחסר, מה אתה עושה?

 

ש. אומרים יש כלל בן אדם יש לו חצי כוס מלאה

 

הרב: כללים יפים, מה אתה עושה כשאין בורקס ואתה רואה את כולם עולים עם צלחות? מה אתה עושה?

 

ש. בן אדם רגיל מתרגז על מה שאין לו אבל בן אדם שהוא

 

הרב: אבל מה עושים, אני מחפש פתרון, אל תתאר לי את המצב, אני מבין את המצב, מה הפתרון?

 

ש. צריך להתמקד בדברים החיוביים

 

הרב: מה למשל, מה אתה עושה? אתה חושב על ריבה? מה אתה עושה, תגיד לי?

 

ש. מחפש משהו תחליף

 

הרב: מה זה, אה, אז אתה לא מצליח להתרומם מהמצב, אתה מחפש תחליף? לא, אתה רעב ואתה משתוקק ושמעת שיש בורקס למטה ורצת והגעת ובדיוק נגמר ורק הריח נשאר, עכשיו מה אתה עושה? תן לו, תן לו לדבר, נשמע את החכם, מומחה לעניני בורקס, תן לו.

 

 

ש. אני אומר אם הבן אדם, האמת היא שבן אדם אם רק מסתכל על האוכל חיובי שבו אז יש לו באמת בעיה, אם לא יהיה לו בורקס לא משנה מה שיהיה, הוא תמיד יבקש יותר

 

הרב: לא עונים לשאלות, תלמדו לענות לשאלות, אתה נמצא מול צלחת ריקה מבורקס, מה אתה עושה, איך אתה מעודד את עצמך להסתדר מול הבורקס?

 

ש. יפה, אני אומר את זה, אם זה יהיה עוד שעתיים שלש מה הבעיה?

 

הרב: אין, אין יותר, לא יהיה, אכלו

 

ש. אז שלא יהיה, אז לא יהיה סעודה? יש בעוד שעתיים סעודה, מה קרה, זה לא סוף העולם

 

הרב: אז למה היה לך פרצוף חמוץ כשראית חיפשת כל הזמן איפה יש?

 

ש. לא הסתכלתי, אני במקרה באוכל לא מסתכל, מה שיש אוכל, אומר להקב"ה תודה רבה. או שלאשתי

 

הרב: עכשיו אני אשאל אותך שאלה, אתה אכלת היום בבוקר בורקס?

 

ש. כן, בורקס לא אכלתי, נשאר עכשיו הגבינות אכלתי גבינות, נשאר הדגים אכלתי דגים, לא אכלתי משהו אחר.

 

הרב: רק שניה, שניה, שמעתי שאלה, שאלה, בבית אתה אוכל כל בוקר בורקס?

 

ש. לא

 

הרב: אז גם פה לא אכלת בורקס, מה קרה? מה קרה? מה קרה

 

ש. לפעמים גם אין אוכל

 

הרב: אנשים, יו לקחו את הבורקס, גמרו את הבורקס, עולה לאשתו ראית, אכלו את כל הבורקס, לא נשאר בורקס, חצי יום מדברים רק על הבורקס, מתי אכלת בכלל בורקס, בבית אתה לא אוכל גם לא מבקש לא בבוקר לא בצהריים ולא בערב, ואם אשתך תגיד לך אני אקנה לך תגיד חבל על הכסף, אז איך אתה עכשיו בורקס, בורקס, מה קרה?

 

ש. הרב אני רוצה להגיד משהו אחר, אני אומר אדם שאם רואה אין אוכל בבית יקח יוזמה ויעשה לבד, לא צריך סוף העולם להיות בזה, זה לא סוף העולם.

 

הרב: נכון, עכשיו שואל שאלה שניה, אדם נכנס לחדר והחדר קצת יותר צר ממה שהוא חשב, בדמיון הוא חשב משהו, אתם יודעים הראש מאד מפותח, והוא הגיע למימדים של שתי מטר על שלש מטר נגיד, וככה נראה לו לחוץ קצת, עכשיו הוא מברר אם אפשר להחליף חדר, אומרים לו אין, הכל תפוס, הוא צריך להשאר עכשיו חמישי שישי שבת, מה הוא עושה, מה הוא יהיה עצוב כל השבת

 

ש. יש לי שאלה למשהו אחר

 

הרב: אח"כ, אח"כ קודם על זה תענה

 

ש. על זה אני אענה ואח"כ

 

הרב: תענה.

 

ש. תשמע, יש עשיר ויש עני

 

הרב: לא לא, בלי דוגמאות, קודם תענה, אני אשמע ממך סיפורים, אני אשמע כמה שאתה רוצה, קודם תענה.

 

ש. תראה, זה לא מקום קבוע, ובאמת שזה לא מקום קבוע יום יומיים זה לא סוף העולם

 

הרב: נכון

 

ש. השאלה היא איך אתה רואה את זה, השאלה מה אתה מוכן להשקיע שזה יהיה לך נח. הרב בעצמו פעם אמר, יש אחד אומר בכתי כל היום ויש אחד כל היום מצלצל לו שורק לו שמח וזה חופר וזה חופר, זה שחופר מבסוט והשני אומר איה יום בסל יום בסל, אותו דבר גם זה, אותו דבר כמו עם החדר, אם החדר זו השאלה שרק החדר, ז"א זו הנקודה שלו לחדר, אז יש לו בעיה, הוא בעיתי לא החדר בעייתי, הוא בבעיה, זה גם לא החדר

 

הרב: אבל מה יעשה אדם שהגיע לחדר ויש לו בעיה עם החדר, איך אתה ממליץ לו עכשיו לצאת מהבעיה, תן לו, לידך רק רגע.

 

ש. לי קרה את המקרה הזה עכשיו

 

הרב: הנה, הנה קרה לו מקרה כזה, רגע חבר'ה, רגע חכו. למה אני מדבר? חכו רגע, תשמעו.

 

ש. אני אומר מה שמקבל בן אדם זה מה שמגיע לו, ככה לקחתי את זה בצורה כזו, זה מה שמגיע לנו

 

הרב: כן, הוא אומר פשוט, שאדם צריך לקבל את זה, הוא נכנס לחדר והחדר לא היה לשביעות רצונו והוא אמר זה מה שמגיע לי, אם נתנו לי ככה מן השמים אז זה מה שמגיע לי, שמענו, חכו, זה מה שהוא אומר. יש כאלה לא מוותרים, איך מוציאים אותם מהברוך הזה? אני שואל אתכם שאלה, אתם מאמינים שיש השגחה מהשמים? מאמינים. חדר זה גם השגחה משמים? אז למה מתלוננים? אם בן אדם מן השמים החליטו, הרי לא יודעים מי הבן אדם שיגיע, לא מתכננים בדיוק, גם את השולחן בחדר אוכל לא מסדרים דווקא לפלוני שם וההוא שם, הכל זה נעשה באקראי, כי צריכים למלא את הפונקציה, הנה יש כסאות, אז יש אחד אומר רוצה שורה ראשונה, אז מה, אבל תפוס כבר, אז הוא יעזוב את ההרצאה יגיד בגלל שאני לא יושב שורה ראשונה אז הוא לא ישמע את ההרצאה? אדם בא, כל אחד לפי מה ש, גם כשעולים לאוטובוס, לפעמים עולים לאוטובוס הוא מלא, לפעמים הוא ריק, אז מה הוא אומר אבל אני שילמתי כרטיס כמו זה שיושב? למה אני משלם כמו זה שיושב? אז תעשה הנחה. אין דבר כזה, משלמים אותו דבר, מי שצא לו לשבת ישב מי שיצא לו לעמוד עמד, ז"א הכל הולך בהשגחה. אבל האנשים חיים בהרגשה של מגיע לי, מגיע לי כל הזמן כל הזמן, אדם שחי כל הזמן במצב של מגיע לי הוא סובל. איזהו עשיר השמח בחלקו, מה זה חלקו? חלקו מן השמים מה שחלקו לו מן השמים זה חלקו, אחד הלך מצא מציאה, השני לא מצא מציאה, אז מה אתה מתלונן? ההוא מצא מן השמים זיכו אותו למצוא מציאה, והשני לא, אחד הרויח בפיס והשני לא, אתה יכול להתלונן? אחד קיבל ילדים ואחד לא, אחד קיבל טובים ואחד לא, אחד נפטרו לו בחייו ואחד לא, אז יש לנו אפשרות להתלונן על כל דבר, לא? אבל יש השגחה, מי שיודע שיש השגחה אין לו שום בעיה.

אבל תסתכלו, דור המדבר קיבלו את התנאים הכי טובים בעולם שהיו, את הגן עדן שעתיד להיות הם קיבלו פה בעולם הזה כבר, ועוד יש להם בקשות, בשר, דגים, בורקס, אבוקדו, מנגו, לא גומרים, אשאדה, ז"א הטבע של הבן אדם הוא כזה, הוא כפוי טובה על מה שנותנים לו. אבל אם יצא לו פעם, פעם יצא לו חדר טוב, הוא לא זוכר את הטובה ההיא ומישהו אחר קיבל חדר פחות טוב, פעם הוא לקח את הצלחת למעלה ועלה לחדר והשני לא נשאר לו, אז למה הגעת עכשיו ולא נשאר לך? כי פעם כבר לקחת, אז סידרו מן השמים, פעם אתה לוקח פעם הוא לוקח לך, פעם אתה בחדר כזה פעם הוא בחדר כזה, מה לעשות, ככה החיים. אבל יש בן אדם רואה רק שחור, שחורות, כל הזמן שחורות, רק לו זה קורה ורק לו זה ותמיד זה ומקפחים אותו, או, זה בכלל כפוי טובה לגמרי, זה לא יכול ליהנות מהעולם הזה בכלל וודאי שלא מהעולם הבא, העבודה של הבן אדם זה אפילו אם תהיה לו שמחה אחת בימי חיו, אחת, אחת, שילמד לקחת אותה ואיתה לשמר אותה כל הזמן.

המשגיח הרב לוינשטיין זצ"ל, המשגיח של פוניבז', הוא היה אדם מבוגר, בזקנותו כשהיה עולה לישיבה יש שמה הרבה מדרגות, לאדם מבוגר מאד קשה מאד לעלות במדרגות, אז הוא היה מגיע עד למדרגות ולא יכול להמשיך, לא יכול לעלות, אז הוא היה עוצר משתהה מספר דקות ואחרי מספר דקות היה עולה כמו בחור צעיר עד למעלה, היו משתגעים איך הוא עושה את זה, מה זה יוגה? אז הוא הסביר, כל דבר שאני נתקע בחיים אני עוצר מתבונן ביציאת מצרים, מסתכל בשפל שהיו עם ישראל, ואיך ה' הוציא אותם, ואיך ממצב של חסר תקוה נהיו בראש האומות ואיך פתאום נהיו הנבחרים ואיך קיבלו כוחות ותעצומות ואיך מיליונים הולכים בלי לקחת אוכל, ואיך הם יוצאים למדבר בתקוה ואמונה שיש להם כח ואת המסוגלות להגיע ולצאת ולעבור את כל התלאות, מאיפה הם שאבו את הכח הזה? מזה שיש הקב"ה שהוא משגיח על הברואים ואין שום נמנע מידו. ובהתבוננות כזאת שהוא מתבונן ביציאת מצרים, הוא היה שואב כוחות ועולה כמו בחור צעיר. שמעתם? הוא לא הסתכל איך הוא התחתן, כמשוש חתן על כלה ולא איך הוא הרויח פעם את המשכורת הראשונה ולא ככה, הוא הסתכל אלפי שנים אחורה וראה את ההשגחה האלקית שהיא לא עוזבת את עם ישראל, ועם הכוחות האלה הוא היה מתמודד עם כל משבר.

יש לקב"ה את היכולת לקחת את הבן אדם מהשפל של השפל, מהעבדות במצרים שאי אפשר לצאת ממנה לעולם, ולרומם - להיות העם הנבחר בשיא השיאים. יש אפשרות להיות רחב הזונה ארבעים שנה שהיתה בזה, בשפל של השפל גויה שיקצה, ולהתגייר, להתחתן עם יהושע בינון ולהביא מלכים ונביאים ולהגיע לדרגה הגבוהה ביותר. יש את הכח הזה, לכל בן אדם יש, השאלה אם הוא רוצה לפתח אותו או לא לפתח.

המרגלים שנכנסו לארץ לא האמינו שהקב"ה יכול להכניס אותם לארץ, והיא ששמעה רק, "כי שמענו אשר הוביש ה'" רק שמענו שלה הביא אותה לאמונה כאילו ראה בחוש איך ישראל כובשים את ארץ ישראל ומנצחים 31 מלכים, והיא שהיא גויה ובדרגה ובדיוטה התחתונה ביותר מאמינה במאה אחוז יותר מהאנשים הכי חשובים שהיו בישראל, איך זה יכול להיות? יש כח צומח ויש כח נובל, כח צומח וכח נובל. עץ נושא פירות עץ זקן נושא פירות, וגבעול שמתחיל מי יותר חשוב? אני רואה שאתם לא חקלאים, מה יותר חשוב העץ האילן נושא פירות או הגבעול? העץ, מי אומר גבעול? את אומרת גבעול? למה גבעול? נו, אז למה הוא יותר חשוב? לא, אבל למה, אני שאלתי מה יותר חשוב? הבנתי, אז כלכם ב"ה כיוונתם ללא נכון. העץ בשיאו סופו לנבול, והגבעול בתחילתו הוא לצמוח, אם אין גדיים אין תיישים, אם לא יהיה גבעולים לא יהיה עצים כי העצים בסוף "ונושנתם והשחתם", עץ שמתיישן בסוף הוא כבר לא יביא פירות והוא ינבול ויכמוש וזהו, אז עכשיו כח הצומח הוא הכח הגדול, נכון שיש חשיבות לאילן שהוא נושא פירות כי זה המטרה של האילנות שישאו פירות, אבל מבחינת העתיד, ראיית העתיד, מה ההשקעה הכי גדולה שצריכה להיות בדור ההמשך, בגדיים, בצומח, יש אנשים שמגיעים לרויה בחיים שלהם התורניים בחיי הדת והם מתחילים לנבול, ואז ה' ירחם זהו, הם מתחילים לחפף במצוות, מצות אנשים מלומדה, עושים את הכל בהרגל, אין שום התחדשות, שום רעננות, שום דבר, שום דבר, רק אם יהיה איזה חידוש פעם במשהו שקרה משהו, יתלהבו לכמה זמן קצר ואחרי זה ימשיכו כרגיל וכו', כן כן כ שמענו בטח ראינו את זה בעצמנו כן כן כן זהו, קודם אמרו בא תראה בא תראה בא תראה בא תראה, אחרי יומם יומיים זה כן זה ישן שלום. אבל כח הצמיחה, מה ההבדל בין חרדים לבעלי תשובה? בעלי תשובה הם במצב של צמיחה לכן הם מדקדקים במצוות, מתפעלים מכל דבר, רצים, עושים בזריזות, אתה רואה מסירות נפש אצלהם, מנסים להניח את השכונה את חהבר'ה תבוא תזה מעודדים, אבל תראה את החרדים, אני לא מדבר על כולם כמובן, אני מדבר רק על השכבה שאני מדבר כרגע, הם אפאתיים לסביבה יחסית, הם חיים את חייהם וזהו, ובמצוות מי יותר תוסס מי יותר מדקדק מי יותר זה? הבעלי תשובה הם, אצלהם כל דבר זה דבקות במסירות נפש, כמובן אני מדבר על בעלי תשובה שהם בהתחלה ורואים את הרוחניות כמציאה שאין כדוגמתה, ושוללים הגשמיות לחלוטין ומוכנים להפקיר אותה, בעוד שאתה רואה את החרדים מפקירים יותר את הרוחניות על חשבון הגשמיות שמחפשים אותה. ז"א פה רואים את הכמישה מרוחניות ופה רואים את הצמיחה לרוחניות, הבעלי תשובה מוכנים להפקיר את החומר לטובת הרוח, והחרדים שהם כבר שבעים מהרוחניות כביכול הם מחפשים את מה? את הגשמיות יותר, את התענוגים, את היציאות מפה לשם ושם לפה ובזה מסתכמים חייהם, שאר העבודה - מצות אנשים מלומדה.

שמא תאמר זה רק הדור הזה? לא, זה היה גם בבית המקדש ועל זה הוא חרב. על זה הוא חרב. שמה היה, מצות אנשים מלומדה, על שלא ברכו בתורה תחילה, הלכו ללמוד, ישבו בכוללים, בתי מדרש, הכל, אבל מלומדה, לא החשיבו את התורה שהיא ראויה לברכה אפילו. לומדים כי צריך ללמוד. הגיע מצב שכיבו את המנורה ולא עשו קרבנות ולא שום דבר, שיהיה בית, שישאר הבית ככה. ז"א זה מצב של קמילה וכמישה. אבל הצמיחה זה חשוב, לכן רחב זכתה ועלתה מהתהום נשיה, מאלה שנאמר עליהם "לא תחיה כל נשמה" והגיעה לשיא השיאים והנשיאים ירדו וכמשו וגרמו ששש מאות אלף יהודים ימותו במדבר, בגלל הכמישה שהיתה להם. הבנתם? אז הסכנה יותר גדולה כשאדם עולה וחושב שכבר הוא מסודר, הוא דתי חרדי, שמה מתחילה הסכנה, אבל כשהוא עוד בהתחלה והכל, שמה זה הצמיחה. אז עכשיו למדנו שצריך לשים לב קודם כל שלא יהיה מצב "ונושנתם" אלא מצב של צמיחה תמידית וכל האושר לשמר אותו, כמו שהקב"ה אמר לשמור את צנצנת המן, שאם תהיה חולשה למישהו, חולשה, חולשה למישהו ויגיד איך, איך אנחנו צרכיים לעבוד משפחה ילדים, איך איךא איך איך, אז להוציא את צנצנת המן להגיד, בזה הקב"ה פרנס מיליונים במדבר ארבעים שנה. מי שיודע לפרנס עם זה יודע לפרנס אותך אל תדאג. אבל צריך תמיד לשמר את צנצנת המן, צריך לזכור את הניסים, את מה שעברנו בחיים, את ה"כמשוש חתן על כלה" צריך תמיד להשאיר את הרשמים האלה, ולהוציא אותם מהבוידם כמו שאומרים בשעות שצריך אם אדם חלילה נחלש, אבל לא צריך להגיע לזה, אדם יכול להיות כמו פרימוס, אתם זוכרים את הפרימוס של פעם? אם האש היתה יורדת קצת היו לוקח פם פם פם פם מפמפמים והאש עולה עוד פעם. גם כן, בן אדם מרגיש טיפה חולשה, צריך לפמפם, ישר לתפוס את הספר מוסר ולהתעורר ולהמשיך הלאה, עוד יום יומיים טר טר טר וכל הזמן ככה. אם בן אדם לא יעסוק בזה תדיר, "ונושנתם" זה הסכנה הכי גדולה.

יש דבר אחד נוסף שהוא מדהים ביותר, נירון קיסר נשלח להרוס את ירושלים, להחריבה, והוא עשה קסמים, איזה קסמים? הוא עשה קסמים - שלח חיצים לארבע כיוני השמים וכל חץ ששלח ראה שהחץ מסתובב והולך לכיוון ירושלים, אז הוא הבין שיש לו סימן שהוא כובש את ירושלים. אבל עדיין הוא לא נרגע מזה, הוא פחד מאד, ואז הוא הלך בדרך מצא תינוק יהודי שיצא מבית המדרש, שאל אותו מה הפסוק שאתה למדת? אמר לו פסוק, שמהפסוק הוא הבין שהקב"ה יתן לאדום לנצח את ישראל אבל הוא יקח את הדמים מאדום, יתבע מהם את הדמים, הוא נבהל, שמע את הפסוק אמר מה, אני אחריב את ירושלים ואח"כ אני אשלם על זה? ברח, ברח, התגייר ויצא ממנו רבי מאיר בעל הנס. לא הפחיד אותו עם ישראל, לא הפחיד אותו צבא, לא הפחיד אותו שום דבר, גם הקסמים לא שכנעו אותו שהוא מנצח, מה הפחיד אותו? פסוק בתורה. יבבי, פסוק בתורה לגוי קיסר ששולט בכיפת העולם, מה מפחיד אותו? פסוק. למה אנחנו לא מפחיד אותנו פסוק? אנחנו יהודים, בניו של הקב"ה, ולא מפחיד אותנו פסוק, הנה פסוק, "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם והשחתם", פסוק מפחיד, אם היה שומע אותו נירון קיסר היה בורח עוד יותר. אני לא ראיתי שאתם בורחים.

 

ש. יש איזה שתיים שברחו

 

הרב: אה יש שתיים שברחו? כנראה מחלקים בורקס, מה? אה שטייניץ, הבנתי. מכל מקום הנקודה היא, צריך להבין, פסוק לגוי מה עושה. ועוד פעם אני רוצה להזכיר משהו לגבי, מה ששונה אצלי מאחרים זה שאני מאמין לפסוקים של התורה. הרבה אנשים יודעים פסוקים בתורה, אבל הם לא מאמינים בהם, לא מאמינים. כתוב "בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים", בטחו בה' עדי עד - תבטחו בקב"ה עדי עד, למה? כי ביה צור עולמים, איך הקב"ה צר את העולמים? בשתי אותיות, י' וה', בי' הוא צר את העולם הבא ובה' הוא ברא את העולם הזה. ה' זה המילה הכי קלה לבטא, הא הא, לא צריך להגיד ל-מד, א-לף, הא, עם הא הוא עשה את כל העולם. אם הוא יכול לעשות את כל העולם בה' יש לו בעיה לעזור לך במשהו? אז למה אתה לא בוטח בו? אז למה אתה לא בוטח בו, יש פסוק, הפסוק אומר "בטחו בה' עדי עד כי ביה צור עולמים", נו, למה אתה לא בוטח? למה נירון קיסר יכול לבטוח ואתה לא? וזה פסוק אחד, יש מאות פסוקים של בטחון, אז למה אנשים לא בוטחים? ויש הרבה פסוקים לא לבטוח באדם, ארור האיש אשר יבטח באדם וברוך האיש אשר יבטח בה', פסוקים לכאן ולכאן, גם אם לא הבנת את זה אז תבין את זה, ואנשים לא בוטחים. זה ההבדל. מי שמאמין בפסוקים ובוטח בהם הוא מסודר, מה שכתוב בהם יתקיים בו, ה' נתן ברכות בתורה, הוא אומר תנאים לברכות, אם אתה עושה את התנאים הכל יתקיים.

חזקיה המלך קיים את מה שה' רצה, עשה את כל עם ישראל לומדים תורה תוך שלש שנים כולם למדו תורה, הוא תקע נעץ חרב בפתח בית המדרש ואמר מי שלא יכנס ללמוד ידקר בחרב, ותוך שלש שנים כולם ידעו את התורה למקטנם ועד גדולם. אפשר להסביר, הוא נעץ חרב, מה זה נעץ חרב? מי שלא יכנס ידקר, אפשר להסביר את זה לא כמו שזה פשוט, ז"א נעץ חרב ואמר מי שידקר, מי שלא ילמד ידקר, מה הוא התכוון, האם הוא התכוון שהוא ידקור ממש ויהרוג את הבן אדם או שהכוונה היא כך, במקום שנשתמש בחרבות במרכבה ארבע משופר, באף 15 או 35, במקום שנשתמש בזה נשתמש עכשיו בחרב בשביל שיכנסו כולם, זה סימן רמז, אנחנו מניחים את החרב לפני בית המדרש ונכנסים לבית המדרש ללמוד ואז לא נדקר בחרב כשתהיה מלחמה, אבל מי שלא יכנס ללמוד הוא ידקר בחרב של המלחמה שתהיה. תחליטו, אתם רוצים תורה ולא נצטרך להלחם או אתם רוצים להלחם ולהדקר בחרב ולא נלמד תורה, מה עדיף? אז הוא שם את החרב ואמר עכשיו תבחרו, מה אתם רוצים, להדקר בחרב במלחמה או ללמוד  תורה ולא להדקר בחרב? וכל ישראל שמעו לו, ולא הונפה חרב על ישראל וישראל הוקפו ע"י 370 מיליון חיילים של צבאות סנחריב, ומלאך ה' ירד והכה אותם בלילה מכה אחת ומתו מוטלים פגרים מסביב לירושלים, ולא הונפה חרב על ירושלים. זה חכמה. אז הוא על מה הוא סמך? על מה הוא סמך? הוא סמך על פסוק, הפסוק אומר, "אם בחוקותי תלכו", מה ההבטחה אחרי כן? "ושכבתם ואין מחריד וחרב לא תעבור בארצכם", אז הוא אמר לקב"ה רבש"ע, את החלק הראשון של התנאי "אם בחוקותי תלכו" יש תנאי, "אם בחוקותי תלכו" אני מבטיח לכם, אומר הקב"ה, שאתם תשכבו בלי מחריד, באמת הם שכבו בלילה, אף אחד לא החריד את שנתם, בבוקר כולם היו מתים. אז הוא אמר לקב"ה אני את חלקי קיימתי, עכשיו תקיים את חלקך. מה חלקי? בחוקותי תלכו, אני תוך שלש שנים כולם לומדים תורה, אני קיימתי את חלקי, עכשיו תקיים את חלקך, מה עשה ה', לא יקיים? מלאך אחד, פשוט מגלך על מחנה סנחריב, טוז יורד גבריאל, 370 מיליון מוטלים פגרים. זה כח של פסוק! פסוק! אתם יודעים מה זה כח של פסוק? פסוק זה מציאות אלקית, זה דבר ה', זה הבטחה, זה לא משתנה, אז אם היה לאנשים האמונה והבטחון בפסוקי התורה, הם היו מאושרים ומסודרים.

זה ההבדל בין אלה שמקיימים את הפסוקים ומאמינים בהם לאלה שיודעים אותם ומתפלפלים בהם. צריך לחיות אותם, לכן אמר חבקוק "צדיק באמונתו יחיה" - צריך לחיות את מה שאתה מאמין, אם אתה מאמין תחיה את מה שאתה מאמין, אם אתה לא חי את מה שאתה מאמין מה זה מועיל? זה לא צדיק, צדיק ודאי חי על פי האמונה, אז אם התורה אומרת א', אומרת ב' אנחנו צריכים להאמין. אם אנחנו יודעים שהכל בהשגחה מה', אז גם אם לקחו לך את הבורקס אתה צריך לחייך ולהגיד רבש"ע, הבנתי, הבנתי. תודה רבה על המסר הבנתי. זהו. כל מצב שנפגשים איתו צריך לחייך, גם אם יש בעיות, גם אם יש צרות צריך לחייך.

סיפרתי לכם שהאשה צלצלה אלי ביום שישי והיא אמרה שיש לה חרדות, אז בין הדברים הסברתי לה כך, אמרתי לה תקשיבי, היא בוכה איתי ומדברת, היא בוכה איתי ומדברת, כל הזמן והיא בוכה ככה ימים ולילות חדשים ושנים בוכה כל הזמן מדברת. אמרתי לה תגידי לי, את מאמינה בהשי"ת? אמרה לי כן, מאד מאד מאד ואני אוהבת אותו, אמרתי לה אז למה כשאת מדברת איתי עכשיו את בוכה? מה מועיל לך הבכי כשאת מדברת איתי? ואם לא תבכי אני לא אבין אותך? מה הבכי עוזר? את יודעת מה הבכי עושה? מראה שאין לך בטחון בה' ואת לא מאמינה, ולא רק זה, את מכניסה את עצמך לדכאון כי הבכי לא משמח, אז מה את עושה? את מדכאת את עצמך בבכי, תגידי כל מה שאת רוצה בלי לבכות, את רוצה לדבר עם ה'? דברי איתו, מה הבעיה? אבל הבכי לא עוזר לך במקרה הזה, יש בכי שעוזר במקרים מסוימים, אבל בכי של חרדות לא עוזר. עכשיו אמרתי לה אני אסביר לך דבר אחד, תגידי לי מה את אומרת, אחד הולך במשך שנים עם מזוודה כבדה מאד, הולך לבית מרקחת, קופת חולים, הולך לחתונה, הולך לבר מצוה, הולך לישון, הכל עם המזוודה, והמזוודה הזאת קשורה לו ביד, שואלים אותו למה אתה סוחב את זה? לא יודע, ככה זה. מה יש בפנים? לא יודע. אז למה אתה לא משחרר את זה? לא יודע. תפתח נראה מה יש שם, לא, לא רוצה לגעת בזה, והולך ובוכה כל הזמן בוכה, זה שהוא סוחב את המזוודה. מה את אומרת על מצב כזה? היא אומרת מצב קשה. אמרתי לה תשמעי, אני בא לבן אדם ואומר לו תמתין רגע, אתה לא מעז לפתוח את המזוודה אני אפתח אותה, בסדר? אני פותח את המזוודה ושנינו רואים שהיא מלאה אבנים גדולות. אחרי שהבן אדם רואה שהכל זה אבנים, יש טעם עוד שהוא ימשיך לסחוב את המזוודה? גם היא אמרה אין טעם. אמרתי לה תשמעי, את הולכת וסוחבת מזוודה של אבנים סתם, חרדות, חרדות, חרדות, חרדות אבנים אבנים סלעים סלעים, ובוכה ובוכה ואת סוחבת וסוחבת וסוחבת, מה את סוחבת? תסתכלי מה את סוחבת? את סוחבת אבנים, דמיונות, שטויות, אין דבר כזה. כמה שנים את בחרדות? אמרה לי הרבה שנים. אמרתי לה החרדות הרגו אותך? לא. קרה משהו מהחרדות? לא. אז מה את סוחבת? אבנים. הכל דמיון, התקיים משהו מהחרדות? לא. אז תשחררי אותם. עכשיו אשאל אותך עוד שאלה, מה החרדה הכי גדולה שלך שתמותי, נכון? אמרה לי כן. אמרתי לה כמה פעמים אפשר למות? אמרה פעם אחת. אמרתי לה תגידי, יש מישהו שלא ימות? אמרה כולם ימותו. גם את? אמרה כן. אמרתי לה אז אם את צריכה יום אחד למות למה את מתה כל יום? כולם מתים פעם אחת ואת מתה כל יום מחדש, תמותי פעם אחת ותיהני בינתיים. אמרה לי אתה צודק, אז מה לעשות? אמרתי לה מהיום כשיבואו דמיונות תצחקי על יצר הרע תגידי, טמבל, אתה חושב שאני אסחב עוד את המזוודה שלך? חפש לך מישהו אחר. הפחדת אותי שנים בסוף לא קרה שום דבר, למות אני יודעת, מתי שה' ירצה יקח אותי אם אני ארצה או לא ירצה, ביי, עד שיקח אותי תן לי ליהנות, ביי ביי. נכון או לא נכון? איפה כל הבלגן? בראש. בראש. למה זה בראש? כי לא מאמינים לפסוקים. אם היו מאמינים לפסוקים לא היתה שום בעיה, הבעיה שאנשים לא מאמינים לפסוקים, יודעים אותם, משננים אותם, היא קוראה תהילים היא אומרת, כשיש לה פחדים היא קוראה תהילים אבל עם בכי, אמרתי לה אז מה את עושה? במקום שתשאבי עידוד מהפסוקים של תהילים, שאפילו דוד הבן שלו רודף אחריו, והוא אומר מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, והוא לא אומר קינה, הוא לא בוכה, הוא שר, הוא אומר ישתבח הבורא שהבן שלי רודף אחרי להרוג אותי, למה אם זה היה עבד לא היה לי סיכוי לצאת ממנו, אבל בן יש עוד סיכוי שירחם עלי. אז הוא מוצא בתוך זה עידוד, מזמור, אז את קוראה את המזמורים ובוכה, אז מה את עושה - ההיפך.

ז"א רבותי, הכל תלוי באמונה ובקיומה בפסוקים ובהבנתם ובאי כפיות טובה ובשמירת השמחה ובהתפעלות תמידית. זה הפסוק "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם", אם אנחנו מתיישנים במצבנו והתרגלנו למצב וזהו, זה כבר רגילא צלנו, אנחנו נכנסים לבעיה, אנחנו במצב של קמילה ולא צמיחה, אדם צריך להיות גם כשהוא זקן במצב של צמיחה, תראו את גדולי ישראל, מהבוקר, איזה בוקר, משתיים בלילה עד אחרי חצות הם יושבים ומקבלים אנשים וקהל ומדברים ומטפלים בכל הבעיות של העולם, כאילו הם בחורים צעירים, הכל במצב של צמיחה.

עכשיו תשמעו משהו מדהים, נראה אם אתם תבינו את זה. הפעם נראה לי שכבר תבינו. תנו רבנן, האוהב את שכניו והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו עליו הכתוב אומר, "אז תקרא וה' יענה תשווע ויאמר הנני" תראו איזה פסוק, איזה פסוק, איזה הבטחה, מי לא רוצה שהוא יקרא לה' וה' יענה לו? מי לא רוצה שהוא ישווע לה' וה' יגיד לו הנני, על המקום. איך משיגים את זה? פסוק, איך משיגים את זה? האוהב את שכניו, האוהב את שכניו, והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו, עליו הכתוב אומר "אז תקרא וה' יענה תשווע ויאמר הנני". למה הדגישו חכמים זכרונם לברכה דווקא את האהבה לשני סוגי אנשים אלה - שכן וקרוב, למה אמרו האוהב את שכניו והמקרב את קרוביו, למה דווקא אלה? יש מצוה "ואהבת לרעך כמוך" שהיא מתפשטת על כל אדם ולכל איש מזרע ישראל, אז למה הדגישו חז"ל רק האוהב את שכניו והמקרב את קרוביו, מי יודע? תן לה את המיקרופון. רגע.

 

ש. השכן הוא קרוב לשכן שלו, והאח נניח שזה אח הוא רחוק, כשאני צריכה את השכן הוא קרוב אלי, אני צריכה לשמר את האהבה, את הקשר בינינו.

 

הרב: ז"א את אומרת התירוץ הוא אינטרסי

 

ש. שאחד יעזור לשני

 

הרב: אינטרסים, יד לוחצת יד, אבל לא כתוב פה כך, כתוב האוהב את שכניו

 

ש. לפי שנותנים, בד"כ כשנותנים, נותנים שכנה מבקשת נוצרת אהבה.

 

הרב: אבל כתוב "האוהב את שכניו" יש מצוה "ואהבת לרעך כמוך" אז למה רק לאהוב את שכניו, מי שאוהב את שכניו הקב"ה שומע אותו? ובפרט אם זה אינטרסים, מה פתאום שהוא ישמע, כבר הסתדרתם לבד, אז בשביל מה אתה צריך אותי? תביא לה בבקשה רגע.

 

 

ש. כי האהבה האמיתית היא לא תלויה בדבר, ז"א ברגע שאתה אוהב את השכן למרות כל מה שקורה, לפעמים תקלות, הוא פגע בך או משהו כזה, אם אתה אוהב אותו ממש אז זה אהבה אחרת, זה אהבה אמיתית, זה כמו אהבה לבורא, זה בלי תנאים ובלי כלום.

 

הרב: עד פה שמעתי, והחלק השני, והמקרב את קרוביו

 

ש. לקרב אותם מכל כיוון

 

הרב: למה לקרב את קרוביו דווקא ולא לקרב רחוקים, למה מי שמקרב את קרוביו דווקא אז ה' ישמע לו, ולא כתוב מי שמקרב כל אדם כולל רחוקים, למה המקרב את קרוביו?

 

ש. זה קצת מורכב

 

הרב: זה קצת מורכב, כן, אז הוא אומר חייך קודמים, עניי עירך קודמים, עכשיו אם אתה אומר עניי עירך קודמים זה נכון, אבל המקרב את קרוביו זה לא שייך בדין ענייך קרובים, עניי עירך קודמים, שמה זה בצדקה, אבל המצוה "ואהבת לרעך כמוך" לא כתוב שמצות ואהבת לרעך כמוך עניי עירך קודמים, אהבה זה אהבה לאהוב את כולם.

 

ש. לא שומעים

 

הרב: אבל אתה שומע מה כתוב? הפסוק מבטיח דווקא למי שמה, שמקרב את הקרובים ומי שאוהב את השכנים, אז מה, הפסוק אומר רק מי שלא מתייגע, מי שעושה את הדברים הכי קלים אני שומע לו, אבל מי שיעשה דברים שהם קשים להשגה ויש מאמץ רב אני לא אשמע לו? דווקא מי שעושה הכי קל והכי קרוב? מה פתאום זה פרס? הפוך, הייתי מבין, מי שהולך לרחוקים, מי שהולך למדינות הים לקרב, זה מראה מסירות נפש מגיע שאני אשמע לו, אבל אחד השכן שלו, זה בעיה? הקרוב שלו לידו, זה בעיה? בשביל זה אני צריך לתת לו פרס? זה פרס, ה' נותן לו ששומע לו, פרס, למה דווקא לאוהב את שכניו והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו, למה אלה זוכים ולמה לא כל אחד שאוהב את כולם ומקרב את כולם.

 

ש. שיתחיל קודם בקרובים ובשכנים שזה יותר מצוי לו, ואח,כ לאט לאט יתפתח, כמו שהרב, בהתחלה הרב

 

הרב: שמעתי, אבל למה הוא שומע דווקא לאלו, כאילו יש הגבלה לאלה, למה? כאילו יש הגבלה, למה? תן לו שמה ננסה אותו. אתם בסדר, אתם מנסים טוב, אתם מנסים טוב, אבל

 

ש. ה' תמיד מנסה את הבן אדם בדבר שהכי קשה לו, אז לאהוב בן אדם שהוא רואה אותו פעם ברחוב זה לא קשה, כמו את השכן שהוא כל יום רואה אותו ונתקל בו ולפעמים קשה לאהוב את השכן, כי לפעמים שכן יש לפעמים סכסוכים כי כל יום הוא רואה אותו, וגם את הקרובים הוא כבר מתרגל אליהם, אז את הדברים שהכי קשה בהם פה ה' בוחן אותו, זה כמו שה' בחן את אברהם

 

הרב: יפה מאד, קלעת בול, כל הכבוד לך, אתה רואה? אחרי שלש פעמים הבאת אותם כמו שצריך. אתה עכשיו מלוטש. אז לכאורה הדגישו חכמים זכרונם לברכה דווקא את האהבה לשני סוגי אנשים השכן והקרוב, והלא המצוה ואהבת לרעך כמוך זה על כולם, אלא אהבת השכן והקרוב, אהבה כזו שהיא מתמדת, ואינה מתיישנת, זכרתם? ונושנתם היתה לנו הבעיה, אבל שכן שאתה לא נושן איתו, ממשיך לאהוב אותו כמו שהגעת לבנין פעם ראשונה והתלהבת ממנו ואתה ממשיך ככה עם האהבה הזאת, זה שאתה לא מתיישן בדבר יבבי, זה סימן שהאדם הוא באמת בגדר המעלה של קיום מצוות "ואהבת" אז ודאי שהוא יאהב גם מי שרחוק, כי יותר קל לאהוב חד פעמי מישהו ולהתלהב, אתה מכיר מישהו בסוף שבוע, איזה משפחה נפלאה, איזה אנשים, זה קל להתלהב, אבל אנשים שאתה רגיל איתם שלשים שנה אתה כבר לא מתלהב, אתה בא, טוב לא חשוב פעם הבאה להתראות, אה, אבל אם זה החדשים - תבואו איתנו, תבואו, נהנינו, תבואו תבואו, אה, זה חדש, הישן ישן. זה שבן אדם יכול לאהוב את השכנים, זה לא מתיישן אצלו, ולקרב את הקרובים וזה לא מתיישן סימן שהוא בעל מעלה ואצלו הגדר הוא אמיתי של מצות ואהבת, כי  מטבע האדם שהוא מתפעל מפנים חדשות והוא מתקשר בהערצה ובהוקרה לאיש חדש, והוא משמש אותו ומיטיב לו, אבל כעבור שנה ויותר האהבה וההערצה הראשונה מתקררת ומתיישנת והקרירות תופסת מקומה של אהבה הראשונה, ואז מחפשים משהו חדש. פייסבוק. ה' ירחם.

לכן הדגישו חכמים ז"ל את האוהב, היינו שאהבה היא מתמדת ומתקיימת למרות כל החסרונות, למרות אריכות הזמן, כמו שאת אמרת גברת, שהשכנים כן, סליחה שאת אמרת כן, שהשכנים יש סכסוכים בכל אופן שומרים על אהבה, למרות החסרונות, למרות אריכות הזמן, סימן הוא שהאדם הזה מכיל באהבת ישראל עמוקה מאד, הוא לא תלוי ברשמים חולפים.

מספרים על הקדוש רבי ישראל מאיר בעל החפץ חיים זצ"ל כשהיה ברוסיה בימי מאורעות המלחמה העולמית הראשונה, באחת העיירות שיצא בליל שב"ק מבית הכנסת, נדהם לראות יהודי אחד מחלל שבת. נזדעזע הח"ח בכל גופו ונרעש עד מאד, ובבואו לביתו פרץ בבכי גדול ובאנחות קשות, ולא היה יכול להתאפק וצווח אוי לי מה שאיני ראו, אוי לי מה שעיני ראו, אוי לי מה שעלי לי בחיי, שישים שנה לא ראיתי מחלל שבת וכעת שהגעתי לגיל זה נענשתי שהזדמן לי מראה שכזה, ולא יכול היה להירגע, וסיפר את זה לבני הישיבה בדמעות שהוא ראה יהודי מחלל שבת. והנה עברו שלש שבתות, ושוב נשנה אותו מקרה, ונזדמן לו יהודי מחלל שבת בפרהסיא רח"ל, ובבואו הביתה פרץ עוד פעם בדמעות שליש והלך ודיבר בישיבה, ודיבר על הדבר הזה ארוכות, והיה מוכיח ומדבר אל נפשו צורח ובוכה, זה שבת שניה שראיתי מחלל שבת, והיא גרועה מן השבת הראשונה, למה? הוא אומר ככה, הוא הרגיש בנפשו שהתגובה השניה למראה חילול שבת כבר היתה פחותה וקלושה מזו של השבת הראשונה. נדמה היה לו כאילו חס ושלום כאילו התרגל כבר למאורע כזה שזעזע את נפשו, והרגשה עדינה כזו נכונה ומתאימה לקדוש ישראל בעל החפץ חיים, ז"א הוא ידע להרגיש שעם כל מה שהוא זועזע פעם שניה ועם כל מה שהוא בכה עוד פעם ועם כל זה שהוא דיבר על זה במרירות לפני בני הישיבה, הוא הרגיש אבל שזה כבר לא באותו חום שהיה לו כמו בפעם הראשונה.

אלה שהולכים בחו"ל לבית הכנסת ורואים אנשים גויים נוסעים והכל, כבר לא מדבר אליהם, זה שום דבר, לא שום דבר. בתל אביב ובכל מקום, נכון זהו, כבר לא כואב, מחללים לקב"ה את השבת ואנחנו רגילים. לא כואב לנו, לא משתתפים בצערו של הקב"ה, לא מנסים לתקן את המצב, לא פועלים לשינוי המצב, לא נכנסים לעובי הקורה, לא מחפשים עצות איך להציל יהודים, איך למנוע חילול ה', אנחנו לא מרגישים, אנחנו מתרגלים ונושנתם, ונושנתם. אני יודע, אבל תל אביב היתה צריכה כבר להתהפך, לי יש טענה, לי יש טענה, הטענה שלי היא כך, כל בעל תשובה שזכה לחזור בתשובה ונדלק לו הנר - הנשמה, חייב להאיר לאחרים. כמו שאני בגלל שה' האיר את נשמתי וזכיתי להכיר את הבורא, להכיר ממש, לא להכיר בשמועה כמו שלימדו אותי ההורים, ההורים לימדו אותי שיש אלקים, אבל זה לא תפס שום דבר כאילו ידעתי שיש דבר כזה כן, היו שואלים אותי אתה מאמין שיש אלקים - כן, מה זה אומר? להאמין זה להכיר, להכיר זה לפעול, אז יצאתי לדרך וב"ה הצלחתי לעשות משהו. אז אם נר אחד הצליח לעשות כל כך הרבה, אם היו עוד כמה נרות כאלה פועלים.

 

ש. לא שומעים

 

הרב: ב"ה, ב"ה, אז תארי לך שכל מחזיר בתשובה או חוזר בתשובה היה לו חמישים, אז גם הלבנונים והסורים והסעודים היו מתגירים, כי יש מיליון יהודים שכבר חזרו בתשובה, מיליון וחצי, אז כל אחד חמישים מחזיק, אז כמה זה? בין חמישים לשבעים וחמש מיליון, אז אנחנו בסה"כ פה שבע מיליון, שש מיליון יהודים, אז כל הגויים מסביב גם כן היו מתגיירים, אבל זה לא עובד ככה, אז יש אחד מתוך חמש מאות או אלף שמחזיק חמישים, זה הבעיה.

 

ש. לא שומעים

 

הרב: אמרתי, אמרתי נהדר, אתם לא יכולים, אני אמרתי שאתם יכולים? אבל אתם יכולים לפעול. איך? איך? איך? איך? איך איך איך איך איך איך? איך? איך? אני כבר לא גר בתל אביב, אני גר בבני ברק, אבל אני הפצתי מאתיים אלף דיסקים - המלחמה על תל אביב, וחילקתי בכל תל אביב מאה אלף דיסקים בכל בית בשביל שידעו מה הולך להיות עוד מעט עם הטילים. אז למה עשיתי את זה? בשביל להציל אותם. אז למה אני יכול לדאוג למאה אלף בתי אב, למה אני יכול לדאוג? למה אני? למה התל אביבים לא? למה הם לא מחפשים כסף מאנשים כמו שאני בשביל להציל יהודים? רק אני? למה אני? כל אחד! אני מבקש שיתרמו בשביל להציל יהודים, למה אנשים אחרים לא יעשו אותו דבר, שגם הם יתרימו אנשים ויצילו יהודים. למה אני? למה אני צריך לדאוג לחיפה, לטבריה, למטולה, לאילת, למה אני צריך לדאוג? בגלל שאני חזרתי בתשובה? בסדר, ואתם לא? גם אתם, אז למה אתם לא?

 

ש. משתדלים

 

הרב: משתדלים שלכם חלש מאד.

 

ש. אם אני אבקש כסף לא יבואו

 

הרב: גם אני אמרתי לעצמי אם אני אבקש כסף לא יבואו, ובאמת אם לא הייתי מבקש כסף לא היו באים. אל תעשו חשבונות. אם יש להציל ילד בשכונה ולהשתיל לו כבד, תתביישו לבקש כסף בשביל השתלת כבד? תתביישו? לא בושה, נכון? בושה לא לתת, נכון? אם צריך לעשות השתלת נשמה לילד, למה אתם מתביישים? צריך להשתיל נשמות חדשות לאנשים שרחוקים, אם היה אפשר בלי כסף הנה מה טוב, הנה אני הולך בלי כסף, בכל מקום נותן דרשות יומם ולילה מה שאני יכול, כל הכבוד, אבל אני מסתפק בזה? יכולתי להסתפק, מה אני חייב יותר? אני הקדשתי את חיי למטרה הזאת, הולך כל החיים שלי זה תשובה, מהבקר עד הערב עד הלילה אני תשובה, תשובה תשובה תשובה תשובה, אני עושה בכל כוחותי, אבל הייתי יכול להסתפק, מה אני חייב לגייס כסף? אני צריך להתבזות? צריך לבקש? לא צריך לבקש, חסר לי משהו? לא, יש לי לאכול, יש לי לשתות, אני חי טוב. אני מוותר על חיי משפחה, אשה, ילדים, רץ בכל הרחובות בכל העולם להציל יהודים. וגם מבקש כסף להציל יהודים, אל תתנו כסף, תתרימו לבד ותחלקו אתם, תעשו לבד, כמו שאני עושה. למה אני צריך לעשות הכל לבד? כשתגיעו לעולם האמת ישאלו אתכם, אתם הכרתם אחד שקוראים לו אמנון יצחק? הא, בטח היינו איתו בחופית, היינו פה היינו שם, שמעתם אותו? בטח. נו, איך הוא היה בסדר? כן, כל הכבוד לו היה רץ וזה והיה מתרים, אפילו היה מגזים והכל כן, נו, ולמה לא עשיתם כמוהו? למה לא עשיתם כמוהו? למה הוא יכול ואתם לא? מה תענו? מה תענו?

 

ש. אין לנו כושר ביטוי

 

הרב: כושר ביטוי, למה אני למדתי באיזשהו מקום את הכושר ביטוי? ברגע שמתחילים לדבר ה' נותן ס"ד, לדוגמא גברת, כשאת תרצי לייצג מצב שמישהו קיפח אותך תדעי לדבר? אני בטוח שתתני להם את הטיעונים שלא יוכלו לעמוד מולם, כי את נפגעת אישית ואת יודעת מה עשו לך וממילא את יודעת לטעון. אם השכנה נגיד טפטפה לך על הכביסה מלמעלה למטה, וכבר אמרת לה שלש פעמים שלפני שאת עושה כן תודיעי לי בשביל שאני אסיר את הכבסים שלי מעל החבל, והיא עשתה, יהיה לך פה לדבר איתה ולהסביר לה למה את צודקת? זה בדיוק אותו דבר. אם את עכשיו משלמת ועד הבית ואת היחידה, וכל הדיירים לא משלמים, את תדעי לדרוש מהם כדי שיהיה נקיון בבנין, תדעי לבקש כסף? תדעי או לא? למה תדעי? כי את נפגעת, מה פירוש, אם לא תשלמו אני משלמת לבד, מה אני צריכה לשאת בכל החובות של הבנין, מעלית ונקיון?

 

ש. לא שומעים

 

הרב: בדיוק, כי את לא מרגישה שאת אחראית לועד הבית, יש בנין שלם - עם ישראל, חלק לא משלמים, לא משלמים, לא עושים מצוות לא כלום מורדים, הפוך, מלכלכים את החדר מדרגות, את הארץ מלכלכים בעבירות בכל, אבל אנחנו כולנו משלמים את הסרחון הזה, כולנו לוקים, כולנו מקבלים מלחמות בעיות צרות, כולנו, גברת את דיירת בארץ הזו? בבקשה לדאוג לנקיון, לדאוג לנקיון. תראי, החילונים, רק פתאום הם החליטו, פתאום נזכרו אחרי שישים וכמה שנה שאין להם דיור, כולם אהלים אהלים, כל הארץ אהלים אהלים אהלים אהלים, מה קרה? למה החילונים יודעים, למה בעלי תשובה לא יודעים? הכח הכי גדול שיש היום במדינה זה בעלי תשובה, למה הם לא מתאגדים ומתארגנים ויוצאים כיד אחת להחזיר את הקרובים? המקרב את קרוביו והאוהב את שכניו, מה שיבקש מהקב"ה ה' יענה לו.

 

ש. לא שומעים

 

הרב: טוב מאד, כל הדיסקים שאני נותן שעלו כסף והתרמתי עליהם כסף והתבזיתי אז את כבר נותנת, יפה מאד, זה מצוין וזה נפלא ואת שותפה במצוה, אבל גם את יכולה לגייס כסף וגם את יכולה לפעול כמו שאני. כשאני התחלתי לא היה לי אפילו דיסקים של מישהו לחלק, את כבר יש לך, ז"א אני התחלתי מאפס, אתם כבר לא מתחילים מאפס, אז אתם יכולים יותר ממני. אבל מה, אף אחד לא מרגיש שהוא חייב, מה פתאום, הוא חי את חייו, "ונושנתם בארץ", אני מבסוט, יש לי את הבית שלי משפחה שלי, מה מה מה יש לי חיים, אדוני, יש לי ילדים יש לי פה, ולי אין? גם לי יש. אז למה אני מעדיף לוותר על חיי העולם הזה, להציל את כל היהודים שיהיה לכולם חיי העולם הבא. למה רק אני? ואין פה אחד מכם שלא מבין מה אני אומר.

 

ש. לא שומעים

 

הרב: בטח שמבינים מה אני אומר

 

ש. אם אתה אומר להם הרב אמנון יצחק הם בכלל לא רוצים לשמוע,

 

הרב: קודם כל אני שמח ומאושר שאנשים מפחדים לשמוע אותי, למה אני שמח ומאושר? לא מפחיד, אני לא מפחיד, אני מצחיק, אבל מה, בגלל שהאמת מפחידה. מול הדברים שאני אומר אי אפשר להתמודד, אז כשאני מעמיד את הבן אדם בנקודה הוא מבין שאין לו מפלט, אחרי זה אין לו בעיה, כי הוא יודע שהוא עובר במזיד כאילו גילו לו את האמת עכשיו הוא לא יכול להתחמק. ככה הוא חי בהרגשה שהוא יכול להגיד ככה, להגיד ככה, לחרתת, אבל כשהוא נתקל עם אמנון יצחק הוא יודע שהוא נתקע סופית, אז הוא לא רוצה להפגש איתו, הוא צודק, אבל הוא ישלם עלז ה בגדול, כי מי שחושב שהוא שוגג זה זדון. שגגת תלמוד עולה זדון, מי שהוא חושב שהוא לא ילמד ולא ישמע ולא יתבונן ולא יביט ויגיד אני לא יודע, אני שוגג לא ידעתי, אומרים לו אדוני לא ידעת בכוונה, לא רצית לדעת בכוונה וזה זדון, עשית בזדון, בזדון לא רצית לשמוע, אז לכן לא יועיל. אז אם הוא בורח ממני, אני לא הפסדתי הוא הפסיד. לכן אתם חייבים להשתדל להגיע לפעולות שאני עושה. נראה לכם מוגזם, נכון? הכל, לאסוף כסף להתאמץ, לפעול, להקים שיעורים, להפיץ דיסקים, לעשות הכל, לעשות כסף, כן. יש אנשים שחושבים שזה מוגזם, אני יכול להיות אמנון יצחק? תשמע בא הנה, זה לא בן אדם שכל כך קל להגיע למה שהוא הגיע, רגע, זה נכון, אבל אני אסביר לכם, אני אגיד לכם שהתביעה שלי שאני תובע מכם היא תביעה קלה מאד ביחס למה שתובעים מאיתנו כולנו חכמים ז"ל. חכמים ז"ל אומרים לנו כולנו, חייב כל אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב, לא אמנון יצחק, אתם שומעים לאן צריך להגיע? איך אני נהייתי אמנון יצחק? עבדתי על זה שאני רוצה להיות כמו אברהם יצחק ויעקב, כי כתוב חייב אדם, אז יצאתי לדרך לראות מה הם עשו וגם אני אעשה, כי אני חייב - מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, ואני בדרך עדיין, אני עוד בדרך. אני לא תקוע באמנון יצחק, שלא תחשבו, אני עוד ממשיך בדרך. אז גם אתם, אם הייתם יוצאים לדרך כמוני גם הייתם מגיעים. את יכולה לתת לשופר ויתן לך אמצעים להשתמש בהם, את יכולה אם יש לך משהו יותר טוב שאת חושבת תעשי, אני לא מכיר משהו יותר טוב אבל אם את מכירה

 

ש. לא שומעים

 

הרב: אז אם את צריכה לממן רבנית שתבוא תוכלי לממן רבנית, אם היא באה בחינם כל הכבוד, ב"ה אם תגייסי כספים תעבירי אלינו, נשתמש בהם למטרות שנהפוך את עם ישראל. כמו שאנחנו עושים, עושים מניות עכשיו לעשות תקליטור תורני בכל הארץ במיליון שבע מאות חמישים אלף בתי אב שיהיה בכל בית את כל התורה כולה. מישהו  חשב לעשות פעם ככה? אתם שמעתם מישהו שחושב לעשות מעמד הר סיני פעם שניה, שמעתם פעם דבר כזה? אף אחד לא חושב. ואנחנו חושבים ולוקחים מיליון שבע מאות חמישים אלף תקליטורים שמכילים מאות ספרים מתורה שבכתב עד הסוף עם ההלכות עם הכל, ולתת לכל בית שיהיה. תארי לך שהייתי צריך לחלק עכשיו לכל בן אדם ספריה, מה שיש בתוך התקליטור היה עולה, כל הספריה היתה עולה עשרות אלפי שקלים ספרים, והיה צריך לקנות ארון ספריה, וזה היה תופס מקום בחדר, והיה צריך לנקות אבק, ומי היה פותח את הספרים? אף אחד, זה היה כמו תמונה, עכשיו  משאיות רק להעמיס את הספרים ולהביא לבתים, תארי לך כמה עבודה להביא לבית רק ספריה, ואני הכנסתי את הכל בדיסק, ואני מדפיס את הדיסק שיש בו מאות ספרים בשקל וקצת, ומחלק לכל בית, וזה לא תופס מקום, וכל שאלה אתה שואל - קופץ לך כל הפסוקים כל המקורות. אתה לא צריך לחפש, אתה לא צריך כלום, מה שתשאל מקבל תשובה. טוב או לא טוב? זה נקרא להציל את עם ישראל, אין מצב "ונושנתם", כל הזמן צמיחה, כל הזמן צמיחה, כל הזמן צמיחה, זה הסוד. הבנתם או לא הבנתם עכשיו? כן.

 

ש. תודה רבה, אפשר לקבל תקליטורים מהשיעור?

 

הרב: אתן לך בשמחה. אתן לך בשמחה. גם ספרים בשמחה, כל מה שאני יכול לתת בשמחה. חלקו לכם שקיות? בחדר יש תקליטור? תקליטור, מחלקים כל הזמן, באים להרצאות מקבלים שקיות, הולכים לפה שקיות, כל מקום שקיות, מי שלא קיבל יקבל שקיות שקיות שקיות, לחלק לחלק לתת לתת לתת, כל הזמן לתת. הייתי בפדיון הבן לפני שהגעתי לכאן, פגש אותי מישהו, אמר הוא בטלמון, הוא לומד בכולל, יש להם שמה אברך חשוב מאד שעכשיו מסיים דיינות, שאל אותו, תגיד לי איך חזרת בתשובה? אמר לו  מקלטת של אמנון יצחק. אמר לו קלטת אחת? אמר לו קלטת אחת. ומה אח"כ לא למדת? אמר לו לא, המשכתי לשמוע רק קלטות וזהו, משפחה שלמה דיינות מקלטת פלסטיק בשווי שני שקלים דאז, שווה או לא שווה? שווה. הגברת הזאת חזרה בתשובה מקלטת, תרימי את היד, צלם אותה, כן, הנה הגברת חזרה. כמה אתם במשפחה היום חוזרים בתשובה?

 

ש. שלשה

 

הרב: שלשה, ויש לכם ילדים? אז כמה אתם ביחד?

 

ש. אני ושני ילדים

 

הרב: את ושני בנים, הם נשואים או לא נשואים?

 

ש. לא

 

הרב: הם יתחתנו, הם יביאו ילדים, הם יביאו גם ילדים, שבט שלם יצא מקלטת.

עכשיו אני אספר לכם סיפור לסיום ותלמד אותו טוב.

יהודי אחד בשם הרב שפירא הגיע בירושלים לקיוסק, קרוב לחצות יום ביום שישי, נכנס לחנווני מכולת, ביקש שתיה קרה, החנווני הסתכל על השעון אמר לו אני מצטער, אני לא יכול למכור לך חצות יום, אני סוגר, אמר לו מה הבעיה, תן לי בבקשה לשתות ותסגור, אמר לו לא, יש לי כלל, חצות יום - אני סוגר. הוא ראשה זה בן אדם מיוחד כזה, שאל אותי תגיד לי מאיפה אתה? סיפר לו בחו"ל בעיירה כזאת וכזאת וכזאת, מה היו מעשיך שם? תהה על קנקנו, והתברר שהוא היה שמה קצב, היה לו איטליז, ובין ה דברים שהוא מספר לו - שהיה לו מעשרות ואת המעשרות הוא היה שם בקופה, ומה היה עושה עם הכסף של מעשרות? כשהוא היה רואה ילדים שהם ככה מסתובבים וזה ופה ושם ויש להם פוטנציאל גדול ולהורים שלהם אין אמצעים הוא היה מממן, שולח אותם לישיבה על חשבונו בשביל שיגדלו ויהיו בני תורה. אז הוא אמר לו, אתה זוכר מי אתה שלחת ופה ושם, אמר לו תראה, אני זוכר שני נערים שאני שלחתי, אני לא זוכר את השמות בדיוק המשפחה, אבל אחד מהם קראו לו אהרל'ה, אמר לו לאן שלחת אותו? אמר לסלבודקה, ישיבת סלובודקה, באיזה שנה זה היה? אמר לו בשנה כך וכך, באיזה עיירה את גר? אמר לו. הרב שפירא הזה כששמע את זה קפץ וצעק, אתה יודע את מי אתה שלחת לסלובודקה? אמר לו כן, את אהרל'ה, אומר לו אתה יודע מי זה אהרל'ה? באותה שנה הגיע לסלובודקה אהרל'ה אחד מאותה עיירה, ר' אהרן קוטלר גדול הדור באמריקה, אתה שלחת אותו, גדול הדור של אמריקה זה אתה שלחת אותו, בכסף הזה של המעשרות. אמר לו תודה רבה שאמרת לי את זה, אבל אני עכשיו מאוחר לי, חצות יום ואני צריך ללכת הבית. שאל אותו תגיד, אבל אתה זוכר מי היה השני? אמר לו לא, לא זוכר היה ילד, לא זוכר, ביי ביי, הלך. הרב שפירא הסתובב פה בארץ, חוזר בחזרה לארה"ב, כשהוא נוחת מהמטוס הוא פוגש את גדול הדור של אמריקה הרב יעקב קמינצקי זצ"ל ושואל אותו, אומר לו ככה, כבוד הרב, אתה יודע מה, פגשתי יהודי פשוט חנווני בירושלים שהיה קצב בעיירה פלונית אלמונית וסיפר לי, לא תאמין, שמכספי המעשר שלו שהוא שם בצד שהוא שלח שני נערים לסלובודקה, אחד מהם ר' אהרן קוטלר. אז שואל אותו הרב יעקב קמינצקי, הוא אמר לך מי היה השני? הוא אומר אני גם שאלתי אותו, הוא לא יודע מי זה השני. אמר לו אתה יודע מי זה? זה אני. שניים הוא שלח, שני גדולי דור הוא זכה. מי ששמע לי בהתחלה, כשהייתי  מתחנן לאנשים, שקל, שתי שקל, לחלק קלטות, מבצע המיליון מבצע המיליון, מבצע שלש מיליון, מבצע חמש מיליון, מי ששמע לי, מי יודע איזה נשמות הוא זכה מאז ועד היום. מי ששמע, בלי מעשרות, בלי בטיח, בשקלים קטנים, בשקלים קטנים, ראשי ישיבות, ראשי כוללים, מחזירים בתשובה, אתם יודעים כמה עולם יצאו מזה? בשקלים, בשקלים. זורקים שקל מקבלים נשמות, שבט.

יש יהודי אחד שחזר בתשובה, לא אגיד מה שמו, ויש לו היום, היום הוא חזר בתשובה, יש לו היום כולל מאה אברכים שהוא מממן. יהודי אחד.

יש יהודי אחד שחזר בתשובה והוא מחזיר היום בתשובה. והחזיר עשרות אלפי משפחות בתשובה. יהודי אחד. קוראים לו הרב אורי יצחק, חזר בתשובה. אז ז"א כל בן אדם אתם לא יודעים מה התוצאות, ואני  מכיר ש מות כאלה בלי סוף. זה ההשקעה, אתה משקיע, אתה לא יודע מה, כמו איכר ששם זרעים ויוצאים פירות, אתה יודע מה יצמח? לא. מה התפקיד שלך? לזרוע, זה הכל. אנחנו עושים עכשיו מבצע של תקליטור תורני, שמי שלוקח את זה ונהיה שותף הוא שותף במיליון שבע מאות חמישים אלף תקליטורים בכל הזכויות שזה ביליונים של ביליונים של ביליונים של מצות תלמוד תורה, ומובטח לו ולה שהם קמים בתחיית המתים, כי בזכות התורה הזאת שתחולק, רק בזכות טל תורה קמים בתחיית המתים, קמים בתחיית המתים, זו מניה של 400 שקלים לחודש עשרה תשלומים, או בעשרים תשלומים למי שקשה - 200 שקל בחודש בעשרים תשלומים, 4000 שקל מניה, הוא שותף בכל המיליון שבע מאות חמישים אלף של התקליטורים האלה. זכות שאין כדוגמתה. אז מי שירצה ורוצה, את הראשונה, אשרייך לחיי העולם הבא, שתזכי את ובעלך ומשפחתך לכל טובה וברכה בכל מכל כל. והנה השניה נשים צדקניות, תזכי את ובעלך וילדייך ונכדייך לכל דבר של תורה, רוחניות, הצלחה, גשמיות, פרנסה ובריאות איתנה בכל מכל כל אמן. והנה עוד יהודי שתמיד תורם, ה' יפתח לו שערי פרנסה טובה והצלחה וזיווגים הגונים וס"ד וכל מילי דמיטב ומשאלות ליבו לטובה בכל מכל כל אמן. והנה עוד יהודיה שחזרה מקלטת, היא ובעלה וילדיה ונכדיה שיהיו וזיווגים הגונים והצלחה ובריאות וישועה ופרנסה טובה בכל מכל כל כל מהרה אמן. את כבר קנית אני יודע, אשרייך. כל אלה שזוכים בעזהי"ת במנית הזכות הזאת זכותם גדולה, והנה עוד יהודי שלוקח, תבורך אתה ואשתך וכל אשר לך בכל מכל כל בגשמיות ברוחניות בס"ד ומילוי משאלות לטובה אמן. וגם אתה תבורך בכל מכל, לוקח עוד אחד, והנה עוד אחת שמקיימת שיעור לארבעים נשים ותהילים והכל זוכה ומזכה, תזכי את ועמיר רפאל בן רוזה שושנה תשובה שלמה מהרה ויהפך לבבו לטובה ותרוי ממנו נחת מלאה.

אמן.

 

הרב: ויהיה לך בריאות ואריכות ימים וס"ד ותגייסי כספים ותצליחי ותפרי ותשגשגי אמן. לוקחת עוד אחד, אשריך. אברך אותך מיד. שמך?

 

ש. אריאלה רבקה חיה בת ג'ולט לטה ועזרא דורון בן רוזלין

 

הרב: תזכו לזרע חי וקיים מהרה. יש עכשיו שעת רצון, מי שיכנס עכשיו יזכה לדברים גדולים, שעת רצון תזכרו, כשאני אומר שעת רצון לא להפסיד אותה, עכשיו יש אותה, מי שרוצה לזכות. כל משפחתך ישובו בתשובה שלמה ותזכי לרוות נחת מהרה. כל מי שרוצה לזכות עכשיו זה הזדמנות ומי שרוצה בטלפון יכול לצלצל למספר 050-6500666 ואפשר לצלצל ל-050-5256070, מי שרוצה שצופה בנו באינטרנט כרגע או בשידור חוזר, יוכל לצלצל למספרים, 050-6500666, 050-5256070, מי שרוצה יצלצל ויקבל ברכה עכשיו בשידור ישיר. מי שרוצה בזריזות.

רבותי להיות תמיד במצב של צמיחה ולא כמישה, לא ונושנתם וחלילה והשחתם, תמיד לפרות ולשגשג ולזכור את הרגעים היפים בחיינו שזכינו בתשובה, איך היינו מאושרים, לא נהיה כפויי טובה לקב"ה ונשתדל גם אנחנו להחזיר טובה תחת הטובה ולקרב עוד יהודים לאביהם שבשמים. אז מי שרוצה לזכות..

 

הרב: יוחאי: רבותי, השבת זה פרשת ואתחנן, עשרת הדברות, כל המניות האלה הם יחושבו לעלית העשרת הדברות שהרב יעלה בעזרת ה' השבת, גם מי שעכשיו יתרום דרך הטלפון הוא זוכה והוא יהיה שותף בעליה שאנחנו מכבדים את הרב בשבת לעשרת הדברות, וזה מכוון כנגד התקליטור שזה הולך להיות מעמד הר סיני בכל הארץ רבותי ובעולם, זה תקליטור שיש בו את כל התורה, את כל הש"ס, את כל ספרי ההלכה של הרב עדס, והש"ס עם פירושים ועם פירוש חברותא, וכבר כמעט הכל בעזרת ה' מוכן עם מנוע חיפוש, זה יוכל להיות גם דרך האינטרנט שיוכלו ללמוד ביחד, רבותי, זה הולך להיות דבר גדול בעם ישראל, וכל אחד שיהיה עכשיו ולוקח, חוץ מזה שזה שעת רצון גדולה ושהרב עכשיו יתן ברכות, זה אחרי שעתיים ויותר שהרב כבר נותן לנו דרשה, וכולם מתחזקים, וכל האלפים צופים שצופים בנו עכשיו עם כל זיכוי הרבים הגדול הזה, ועם מה שהולך להיות שעת רצון אדירה רבותי, אז אף אחד לא כדאי לו להגיד עכשיו אני אתן אני לא אתן, איך אני אתן, מה אני אתן, רבותי גם לי יש מניה, גם אני עשיתי, ומי שיגיד אני אברך גם אני אברך, גם יכול לתת

 

הרב: וגם מי שאין לו יכול לקחת משכנתא בשביל לקום בתחיית המתים כדאי לקחת משכנתא, לוקחים והולכים, לוקחים מיליון שתי מיליון, ארבעת אלפים משכנתא ולקום בתחיית המתים משתלם.

 

הרב יוחאי: הנה עוד אחת הרב

 

הרב: אשריה ואשרי חלקה, ראובן בן איתה בריאות שלמה ואיתנה תשובה שלמה עם כל המשפחה ונחת והילדים וכולם שגשוג ופריחה רוחנית וגשמית בתשובה אמיתית שלמה.

אמן

 

הרב: אשריכם לחיי העולם

 

הרב יוחאי: הנה עוד אחת,

 

הרב: אשרייך לחיי העולם הבא. אשרייך. מה השם?

 

ש. עליזה בת תמר

 

הרב: תזכי לזיווג הגון הראוי לך מהרה השנה. וס"ד ובריאות איתנה ופרנסה ברווח.

 

ש. אפשר לשאול שאלה?

 

הרב: בבקשה

 

ש. אני הרבה שנים תורמת למען המשפחה שלי שיחזרו בתשובה ועדיין זה מתעכב, אולי הרב יודע למה זה

 

הרב: אל תדאגי, עכשיו נתנו ברכה ותזכי לראות את כולם עם זיווגים הגונים מהרה.

 

אמן.

 

הרב: כל המשפחה תשובה בתשובה שלמה מהרה אמן.

 

אמן.

 

הרב יוחאי: מי עוד רבותי? יש שעת רצון גדולה עכשיו, אני מסתובב הרבה עם הרב, אבל עכשיו גם ככה אני מרגיש שיש עכשיו שעת רצון גדולה מאד מאד, במיוחד שעכשיו יום שישי

 

הרב: אל תפסידו את זה

 

הרב יוחאי: לא להפסיד, לא לפספס את הרגע רבותי, אנחנו בודאי נהיה כאן כל השבת עם הרב, גם כל מי ששומע אותנו בשידור יכול להתקשר כרגע למספרים שאמרנו ובעזרת ה' לקבל את הברכה עכשיו, ויהיה שותף בעליית עשרת הדברות השבת פרשת ואתחנן שהרב יעלה וכל אלו יקבלו מחר בעזרת ה' ברכה לאחר העליה של הרב לתורה. יש עוד מישהו רבותי? יפרוס את זה אפילו לעשרים תשלומים אבל שיהיה לו.