בת ים - שידור חוזר מההרצאה:בת ים 16-02-2008

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ונתניה קנאיתי למעלות, למעלות ולמעלות, ותניה קנאיתי למעלות, למעלות ולמעלות, ותניה קנאיתי למעלות,

והוישי יא איני הוי כתור למימן שפתו.

והוישי יא איני הוי כתור למימן שפתו.

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח. סליחה על העיכובים.

כנראה הסדרה האחרונה באה אתנו גם כן במוצאי שבת.

לכן היו עיכובים.

נדבר קצת מפרשת השבוע,

דברים הנוגעים אלינו.

כידוע, השבוע היה יום פטירת משה רבנו, עליו השלום,

והפרשה שלנו היא פרשת

שבה אתה תצווה,

שבה לא נזכר משה רבנו כלל.

ולמה לא נזכר משה רבנו בפרשה?

משום שהוא אמר לקדוש-ברוך-הוא,

מחני נא מספרך אשר כתבת.

אם הקדוש-ברוך-הוא לא מוכן

לבטל את הגזירה למחות את עם ישראל ולכלותו,

הוא מבקש מהקדוש-ברוך-הוא שימחה אותו מספרו, מספר התורה.

לכן הוא לא נזכר

בפרשה הזאת, בפרשת

ואתה תצווה.

ונשאלת השאלה,

למה דווקא בפרשה הזאת, שקשורה ליום פטירתו,

שתמיד בשבוע שחלה פטירתו הפרשה הזאת מגיעה, פרשת ואתה תצווה.

בדרך כלל ביום פטירתו של אדם מזכירים את שבחו

ואומרים את מעלותיו,

ודווקא בפרשה הזאת לא נזכר שמו של משה רבנו?

אלא משה רבנו,

שמסר את נפשו על עם ישראל,

והתורה ניתנה לו מאחר שנלחם עם כל המלאכים וזכה למה ששום יילוד אישה לא זכה,

בתורת האלוקים נקראת על שמו זכרות תורת משה עבדי,

ידע שכלילת חכם אפילו על תנאי היא באה,

זאת אומרת

שהקללה

אם מקלל תלמיד חכם אפילו על תנאי ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, היא תבוא עליו בכל מקרה.

ובכל אופן,

הוא לא הסכים

לא לעבור שם ילדים.

בכל מקרה, הוא לא הסכים

לוותר על זה שתהיה מחילה גמורה לישראל,

למרות שהקדוש ברוך הוא אמר שהוא יעשה ממנו גוי

ויעמיד את עם ישראל ממנו כמו שהעמיד מנוח.

אם כן,

למה דווקא בפרשה הזאת הוא נזכר?

למה?

משום שזה שבחו של משה רבנו.

מה שלא מזכירים את שמו וזוכרים,

שהוא היה מוכן למסור את נפשו בשביל עם ישראל, זה השבח שלו.

לכן, דווקא ביום פטירתו,

בשבוע השחל יום פטירתו, דווקא אז זה הזמן לזכור

שהוא הסכים שיימחן שמו מספר התורה בשביל שעם ישראל, חס ושלום, לא תיפול בציפורנן אפילו ציפורן אחת.

עוד דבר לומדים פה בפרשה.

כתוב,

ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור.

למה נאמר הדבר הזה

דווקא כשהוא,

משה רבנו, יצווה את עם ישראל?

משמע, אתה תצווה

ולא אחר ולא על-ידי שליח.

הוא מעיר בעל הטורים שהלשון, אתה תצווה לשון ציווי, נצרכה

דווקא בעניין זה של המנורה,

ודווקא בקורבנות התמיד נאמר לשון ציווי, צו את בני ישראל,

כיוון ששניהם נוהגים בכל יום

ויש בהם חסרון כיס.

כל יום צריך להקריב קורבן התמיד,

כבש בבוקר וכבש בין הערביים,

שני כבשים בכל יום,

ואם כן,

יש בזה חסרון כיס,

וצריך גם לתת שמן זית זך כתית למאור מכספי ציבור, ויש בזה חסרון כיס.

אף-על-פי שזה מעט מן המעט,

וזו לא הוצאה שמרגיש ציבור, כי ציבור לא עני וזה גם לא הרבה,

מכל מקום נאמר דווקא שמשה רבנו, הוא יצווה את עם ישראל במצווה זו.

למה לא על-ידי האחר או על-ידי שליח?

אלא, מי היה ראוי יותר לדבר בעניינים כאלה שיש בהם חסרון כיס לעם ישראל?

משה רבנו.

כי בשעה שהקדוש-ברוך-הוא ציווה את עם ישראל

לשאול אישה מאת שכנתה ומגרת ביתה כסף וכלים וזהב,

בשביל לקיים את ההבטחה לאברהם אבינו שאחרי כן יצאו ברכוש גדול ממצרים,

וכל ישראלי לקח

80 חמורים לובים מלאים כסף וזהב,

באותה שעה משה רבנו לא התעסק בכסף ובאיסוף שלו,

לא ציווה את משפחתו, תתארגנו לפני היציאה, תיקחו מספיק חמורים, שיהיה לנו מספיק כסף,

אלא התעסק בעצמות יוסף,

חיפש אותם במשך שלושה ימים

כדי לקיים את הציווי של הצדיק יוסף הצדיק, שאמר, פקוד יפקוד

השם אתכם, ועליתם את עצמותי מזה.

חכם לוי ייקח מצוות ולא כסף.

משה רבנו דאג להביא את מצוות

עצמות יוסף ממצרים, שהיו שקועות בנילוס,

כדי לקבור אותו בשכם.

זו היתה ההתעסקות שלו.

אז מי שלא נוגע בכסף

ולא מחשיב את הכסף,

כשהוא בא לדבר עם בני ישראל ואומר להם מצוות שיש בהן חסרון כיס,

הוא הכי ראוי לדבר על עניין זה, כדי שלא ליצור התנגדות.

אה, אתה חי ברווחה,

אתה דואג לעצמך, לך יש משכורת שמנה,

ואתה בא מוציא מאתנו את הכסף?

אלא מה? הקדוש-ברוך-הוא מלמד אותנו קשות עצמך ואחר כך קשות אחרים.

משה רבנו, כשנזעק לבוא למצרים להושיע את ישראל,

לא לקח חמור מהם, לא ביקש ספיישל.

הוא בא בעצמו על החמור שלו בשעה שהיה יכול לקחת אותו משל ישראל. אתם רוצים שאני אבוא לגאול אתכם?

אז בבקשה, תשלחו לי חמור,

סוס, פיל, מה שאתם רוצים,

אבל לא על חשבוני.

אבל חמור מי לקחתי?

אפילו חמור שהיה מיועד בשביל לשאת אותו למצרים היה על חשבונו.

אז מי שנקי בעניינים אלה יכול לדרוש מן הציבור.

מעלה זו אנחנו מוצאים

במשה רבנו.

הקדוש-ברוך-הוא גם לא קיפח אותו והמציא לו מחצב של סנווירינון בתוך האוהל שלו כדי שיתעשר משה רבנו.

יוצא שמי שמפסיד לכאורה בשביל המצוות

מוכן להפקיר את רכושו ואת ממונו בשביל עם ישראל,

הקדוש-ברוך-הוא לא מקפח את שכרו.

ולמה הוא זוכה?

שמחצב של סנפירינון

בתוך האוהל.

כשהשם אמר לו, פסול לך לוחות אבן,

אמר לו, פסול לך, פסולת של הלוחות תהיה לך.

והמחצב היה של סנפירינון, שהוא יקר מאוד,

וממנו נתעשר משה רבנו.

זה בנוגע למשה רבנו בפרשה,

ובפרשה שלנו אנחנו רואים עוד דבר אחד,

מה שאמרנו, ואתה תצווה.

אז צריך

זית

זך

כתית למאור.

אתם יודעים שכרגע יש מתיחות גדולה מאוד בצפון,

וצפויה להיפתח מלחמה בכל רגע,

וכולם מתארגנים בשביל להפציץ בטילים ובפיגועים בארץ ובחו״ל.

מה עושים במצב כזה?

כתוב בפרשה,

זית רענן

יפה פרי תואר קרא אדוני שמך.

עם ישראל נמשלו לזית.

לכל המולה הגדולה הצית אש עליה.

המפרשים אומרים

שפרי יפה תואר,

זית רענן יפה פרי תואר,

עומד שנים רבות,

פריו ותוארו יפה, כך נאמר על כנסת ישראל,

שנקראה זית רענן.

כשהיא עושה את רצון ה'

היא כמו זית רענן,

שלא יבול עליהו והצלחה מתמידה עם עם ישראל,

כיוון שהם דומים לזית.

אבל לכל המולה גדולה

בעתה גורמים העוונות להביא גויים רבים,

ויישמע כל המולה שהיא גדולה,

ועל ידן תוצת אש בישראל.

אז זה נרמז בפרשה שלנו,

ומה זה אומר?

המדרש אומר,

נקראו ישראל בשם זית,

אבל גם נקראו תפוח ועוד שמות.

נמשלו ישראל להרבה אילנות.

למה דווקא זית פה בפרשה?

אלא מה הזית הזה,

עד שהוא באילנו מגרגרים אותו ואחר כך מורידים אותו מן הזית ונחבט,

זאת אומרת, מגרגרים אותו, מורידים אותו גרגיר אחר גרגיר של זית,

אחר כך מורידים אותו מן הזית וחובטים אותו על הקרקע

כדי להוציא ממנו את השמן הראשוני,

אחרי שחובטים אותו, מעלים אותו לגת

ונותנים אותו במטחן וטוחנים אותו,

אחר כך שמים עליו אבן גדולה וקודשים אותו,

אחר כך מפילים אותו על חבלים ומביאים אבנים,

תישאר שם אם אפשר, יושב שם על כיסא, כן, תודה.

אחר כך מקיפים אותו בחבלים ומביאים אבנים,

ואחר כך נותנים להם

את השמן מזה.

כך ישראל.

באות אומות העולם

וחובטים אותן ממקום למקום,

דהיינו, מטלטלים אותנו בגלות ממקום למקום,

וחובשים את ישראל וכובטים אותן בקולרים,

שמים אותן באזיקים ובכל מיני גזירות,

ומקיפים אותן תרטיוטין,

גדרות בתוך מחנות,

ואחר כך הם זועקים, עם ישראל, השם יתברך,

וכשמגיעה הצהרה עושים תשובה, והקדוש-ברוך-הוא עונה להם.

זאת אומרת, כתית למאור,

הזית, רק אחרי שקוטטים אותו,

אחרי שהוא כתות, יוצא ממנו השמן הזך שמאיר.

עם ישראל, אותו דבר,

רק אחרי שנותנים להם חבית-חבית,

קוטטים אותם,

יש טילים, יש הפצצות, יש בלאגנים,

אז הם זועקים לשם, עושים תשובה,

ואז המאור יוצא.

השאלה למה צריך לחכות

עד למהלך הזה?

אם אפשר להיות, כמו שאמרנו קודם,

זית רענן,

יפה פרי תואר, קרא השם שמך.

אם נהיה מההתחלה בסדר,

לא נצטרך שיחטטו אותנו.

בזה אפשר לבאר את מה שאומרת הגמרא,

שרבי יוחנן הגיע לבבל,

אמרו לו שיש זקנים בבבל.

והוא טמא,

זקנים בבבל?

הרי כתוב, למען ירבו ימיכם על האדמה אשר נשבע השם לאבותיכם.

זאת אומרת,

הארכת ימים זה דווקא בארץ-ישראל ובבבל,

לכאורה לא צריכים להאריך ימים.

עזבתי שיש זקנים בבבל,

אמרו לו שהם מקדימים,

משכימים ומעריבים לבתי-כנסיות ולבתי-מדרשות.

אמר, אה, זה מה שמועיל להם.

זה שהם הולכים לבתי-כנסת ולבתי-המדרש,

עוסקים בתפילות,

לומדים תורה,

זה גורם שהם יאריכו ימים.

אבל מקשים,

יש זקנים גם באומות העולם,

גויים גם כן הם זקנים.

אז למה צריך להגיד שרק בישראל,

ההסבר הוא כך,

בטבע מי שחי חיים של נחת

במקום אחד בלי טלטול,

איש תחת גפנו, תחת טענתו,

לא חסר לו כלום, אין סיבה שלא יאריך ימים אם הוא שומר על הבריאות.

אין סיבה שהוא לא יאריך ימים.

הצרות, האיסורים,

הדאגות,

הן גורמות שאדם נמצא במצב שמקצר את ימיו.

מכיוון שעם ישראל נמצאים בבבל והם נמצאים בגלות,

אז מן הסתם הם צריכים לא להאריך ימים,

כי הם בגלות,

מתולתלים ממקום למקום תחת האויב.

כל הזמן חיים בפחד.

זה מקצר ימיו.

אז הוא התפלא, איך יכול להיות שמאריכים ימים בבבל?

מילא בארץ-ישראל יושבים משטחת גפנו תחת עינתו בלי גלות, אז זה טוב.

אבל שם, איך הם מעריכים שעברו לו?

כן, אבל הם משכימים ומעריבים לבית-הכנסת.

כשאדם נכנס לבית-הכנסת ומתפלל ומאמין בשם, ויש לו תקווה תמיד שהשם,

הוא רואה אותו, משגיח בו,

והוא לומד תורה שמשמחת פיקודי השם ישרים ושמחי לב,

אדם במצב כזה, אפילו אם נמצא בגלות,

הרגיעות בשלווה,

בתורה משיבת נפש,

גורמת שהוא יוכל להאריך ימים בלי שום בעיה.

ומה שהגויים מאריכים ימים והם זקנים,

כיוון שהם לא מתולתלים במקומם.

האמריקנים יושבים באמריקה, אין להם בעיה,

האירופאים באירופה, אין להם בעיה.

למה שלא יאריכו ימים?

הקושייה על עם ישראל היא שהם כל הזמן כמו זית,

קודשים אותם,

מכים אותם, חובטים אותם,

מטרטרים אותם.

אז ודאי שלא יאריכו ימים.

אבל אם יש בית-הכנסת ויש בית-המדרש,

יכולים להאריך ימים, כי שם מוצאים תמיד את הנחמה.

הנה, עכשיו אנחנו במצב קשה,

יש דאגה, כולם פוחדים,

הרמטכ״ל הורה להיות מוכנים ביבשה, באוויר ובים,

כולם בכוננות ספיגה,

רעידת אדמה הייתה לנו ביום שישי,

רומזים לה מן השמים,

שטילים יכולים לא רק לבוא מן השמים, גם מן הקרקע,

וזו לא פעם ראשונה,

וזה הולך ועולה. והקדוש-ברוך-הוא אומר, רבויסאי, רבויסאי,

אתם רוצים שאני אעשה ממכם חס ושלום כתית למאור?

בשביל מה לכם?

תהיו ילדים טובים,

תהיו זית רענן,

תשמרו תורה ומצוות כמו שצריך.

כנסו לבית-הכנסת, לבית-המדרש,

תתפללו, תלמדו, תקבעו עתים לתורה,

ואז בזכות זה אני אפיל את כל האויבים לפניכם.

אבל אם אתם לא רוצים,

אין בעיה, יש את השיטה הרגילה,

כתית,

זועקים לשם, עושים תשובה בלית ברירה,

גם אז מקבל הקדוש-ברוך-הוא,

ואז הקדוש-ברוך-הוא מסיר מעלינו את נסראללה ואחמדי וכל החבר'ה.

אבל מה הבעיה שלנו?

הבעיה שלנו היא שאנחנו בעצם לא יודעים להעריך את המתנה הגדולה שנתן לנו הקדוש-ברוך-הוא. ומהי המתנה?

אמר הקדוש-ברוך-הוא,

נרי בידך ונרך בידי.

הנר שלי בידך.

התורה הקדושה שלי נמצאת אצלך.

והנר שלך

זה הנשמה. נר ה' נשמת אדם נמצא בידי.

תשמור על שלי, אני אשמור על שלך.

אם תשמור על הנר שלי,

שזו התורה שמצוי אצלך,

אני אשמור על הנר שלך שנמצא אצלי, זה הנשמה.

זה היחס ההדדי.

אם אתה שומר על שלי, אני אשמור על שלך. אין בעיה.

אבל מה הבעיה שלנו?

שאנחנו לא מעריכים שיש לנו נשמה אלוקית בתוכנו,

חלק אלוק הממעל,

שהנשמה הזאת גדולה ומאירה לאין שיעור.

מה הבעיה? אנחנו לא מכירים את הנשמה שלנו, אנחנו לא מכירים את היכולת שלנו.

אתם יודעים מה זה אדם?

אדם

יכול להיות משה רבנו,

אדם קרוץ מחומר, יכול להיות אברהם אבינו,

אדם יכול להיות דוד המלך,

אדם יכול להיות רבי שמעון בר יוחאי,

אדם יכול להיות רבי מאיר בעל הנס,

אדם יכול להיות הארי הקדוש,

אשה יכולה להיות שרה, רבקה, רחל, לאה.

אדם,

יש בו נשמה,

והנשמה הזאת מאירה לאין שיעור.

רק מה הבעיה?

מרוב עוונות, מרוב תאוות,

מרוב זה שאנחנו קשורים לחומר הגשמי הגס,

אנחנו מקבלים את הנשמה.

הנשמה שלנו לא ניכרת בכלל.

למה הדבר דומה?

אם אנחנו נתבונן, אדם שיש לו בית,

70 מיליון דולר.

למה את צוחקת?

70 מיליון דולר זה הרבה. נכון, לב לבאב, קנה עכשיו בלונדון ב-70 מיליון דולר. מה אכפת לי?

אבל הוא קנה ב-70 מיליון דולר

מכל מקום.

אם בבית הזה יש הכול מזהב,

רהיטים, מהגוני,

יש שם שן פיל,

יש שם ספרים הכי עתיקים, יש שם כסף וזהב,

אבל אם זה בית שכל-כולו סגור,

התריסים מוגפים,

קרן אור לא נכנסת לשם ואין חשמל מבפנים,

אם ייכנס אדם לשם הוא יכיר את הערך בכלל של מה שיש שם?

שום דבר, חושך וצלמוות כמו בקבר, אין כלום.

אבל אם יפתחו את התריסים,

אם יפתחו את התריסים טיפה,

קרני האור ייכנסו ואז בוהק הזהב וכל התכשיטים יאיר.

הנשמה שלנו

שווה יותר מ-70 מיליון דולר.

נשמה אלוקית.

אבל למה היא לא מאירה?

למה רואים שאנחנו לא רבים מאיר?

למה לא רבי שמעון?

למה לא אברהם? למה לא משה? אתם יודעים למה?

חושך וצלמוות.

מה גשמיות? מה חומריות?

מה תאוות?

מה אכילה? מה שתייה?

מה שינה?

מה עבודה?

כל הזמן חומר, חומר, חומר, חומר, כל הזמן.

אז מה?

מדכאים את הנשמה,

הנשמה בקושי,

פה ושם נכנסים לאיזה מניין,

תופסים איזו תפילה,

פה ושם לומדים איזה משהו.

נו, איך זה יכול?

איך זה? פנס בתוך וילה של 70 מיליון דולר. פנס.

איך אפשר לראות את כל האור?

אבל זו הבעיה שאנחנו לא מעריכים את הנשמה. השם אומר, תשמע,

נתתי לך את נרי, התורה.

אתה יודע מה זה תורה?

עם התורה הזאת בראתי את כל העולמות.

כל העולמות.

הסתכל הקדוש-ברוך-הוא בתורה וברא את העולמות.

אז יש בידך תורה שאפשר לברוא אתה עולמות.

ובאמת, גדולי ישראל

היו מסוגלים לשנות את הטבע בלי שום בעיה על-ידי התורה.

המהר״ל מפראג

עשה גולם,

בקטנה, כמו שאומרים.

עשה גולם.

ברא אדם, אומנם עם נפש ולא מדבר,

אבל גולם כמו אדם,

שיכול היה לשלוח אותו לכל תפקיד ולכל משימה,

גם לא מתעייף אף פעם.

יותר טוב מפיליפיני מצוי.

המהר״ל מבראג,

הגאון מווילנה אמר שזה לא כל כך מסובך. הוא התחיל פעם והוא הפסיק,

כי הוא ראה שמן השמים לא רצו שיעשה.

אבל אלה דברים פשוטים.

רבי פנחס בן יאיר

עבר ליד נהר גינאי, היה רוצה לפקוע את הנהר

בלי שום בעיה.

אמר לנהר, חלוק ממך, והנער חולק.

אומנם היה קצת ויכוח,

אבל הוא אמר לו, אם לא תשמע לי, אני אייבש אותך.

והוא חלק.

גדולי ישראל, בלי שום בעיה,

יכולים להכפיף את הטבע בלי שום בעיה.

כוח התורה הוא אדיר.

רק בשבוע שעבר,

תראו מה זה כוחה של תורה,

מה זה כוח של מצווה אחת קטנה.

ביום חמישי קיבלתי טלפון מהצפון,

מארנון כץ.

הוא מצלצל אלי ואומר לי, תשמע, אני המום, אני בהלם, אני בהלם, אני המום.

מה קרה?

הוא אומר, אתה זוכר שהיית באולם הקונגרסים פה בחיפה לפני כמה חודשים?

צלצלה אישה באמצע הרצאה מברזיל

ואמרה שבעלה נמצא בכלא,

והוא קיבל עשר שנים בפנים,

והוא יושב בכלא וביקש שתתפלל עליו?

אמרתי לו, אני זוכר משהו.

מה קרה?

הוא אומר, ואז אמרת לה, תקבלי עלייך כיסוי ראש

בשביל שהקדוש-ברוך-הוא יתיר אסורים.

את מוכנה?

היא אמרה שהיא מוכנה וקיבלה עליה כיסוי ראש.

אתה יודע מה קרה, הוא אומר?

הוא הגיע עכשיו לחיפה, ברח מהכלא, לא תפסו אותו.

נו,

אתם רואים מה זה מצווה? אחת מהתורה, כיסוי ראש של אישה.

איפה ברזיל? איפה כאלה?

קטן על כיסוי הראש.

כשהראש היה פתוח אז התא היה סגור,

סגרה את הראש, נפתח התא.

החלפות.

מי ששומר על התורה, השם שומר עליו. אומר הקדוש-ברוך-הוא, תשמור על הנר שלי,

אני אשמור על הנר שלך.

אז כשמקבלים את מצוות השם ועושים אותן,

הקדוש-ברוך-הוא מראה לנו ישועות.

תארו לכם, יהודים יקרים, כשאדם נכנס הביתה והוא רואה מישהו שוכב אצלו על המיטה, הוא לא מזהה חושך,

הוא אומר לו, תסתלק מכאן,

תעוף מכאן,

והוא בקושי קם,

לוקח מכה לא מסתפק ומתחיל לתת לו מכות ככה רציניות,

מקלל אותו ומושך אותו ובא להוציא אותו,

לפני שהוא מוציא אותו הוא מדליק את האור לראות מי זה ומי הוא רואה יושב על המיטה.

גדול הדור.

גדול הדור בא לבקר אותו, ישב על המיטה, הוא לא הבחין,

כיסח אותו מקום,

יא וואי וואי, איזה פדיחות.

אתם מתארים לכם ציור כזה?

אתם יודעים מי זה שכב על המיטה?

אתה בעצמך.

אתה יכול להיות גדול הדור,

אתה יכול להיות גדול הדור,

אבל מה אתה עושה?

אתה מקלל את עצמך, אתה מכה את עצמך, אתה מפסיד לעצמך,

אתה לא יודע מי אתה בכלל.

כי בשעה שאתה עוסק בחומר,

בכל השטויות, בתאוות, בהבלים, בריצות אחרי כלום,

אתה בעצם מכה את הנשמה שלך, מסכנה, היא במאסר,

היא רוצה להאיר,

היא רוצה להשתחרר,

ואתה כובל אותה והיא מדוכאת בייסורים.

וזה אתה, אתה גדול הדור. אתה יכול להיות גדול הדור,

רק אתה, במקום להשקיע בנשמה, משקיע בגוף.

אתם יודעים מה המטרה כשהולכים לתחנת דלק

למלא דלק, נכון?

בשביל מה?

בשביל לנסוע.

אז ממלאים פול-טנק ונוסעים מאות קילומטרים.

תארו לכם אחד,

הולך לתחנת דלק, ממלא.

מרוקן, עוד פעם ממלא.

מרוקן, עוד פעם ממלא.

מה אתה עושה? אומר ממלא. אומרים לו, בשביל מה?

הוא אומר שיהיה מלא, פול-טנק.

אבל מילאת.

אז מה אתה מוציא עוד פעם מממלא?

זה חכם או טיפש?

זה אנחנו.

אדם אוכל ממלא פול-טנק,

אחר כך כמה שעות הולך מרוקן.

עוד פעם, ממלא פול-טנק.

עוד פעם. טוב, מה אתה עושה?

אתה ממלא, ממלא, ומה אתה עושה עם זה?

אתה נוסע מאות קילומטרים?

אתה עושה משהו עם הנשמה?

אתה עושה משהו לתכלית שנבראת?

בשביל מה אתה ממלא כל היום מהבוקר עד הערב?

ממלא מרוקן, ממלא מרוקן, ממלא מרוקן. מה זה?

מה תכל'ס, בשביל מה אתה חי?

מה אתה, תחנת דלק?

מה אתה, אוטו? מה אתה, ג'יפ?

ג'יפ?

ג'יפה, לא ג'יפ.

מה זה?

אבל בן-אדם לא תופס בכלל, הוא לא מבין למה הוא פה. אוכל, ישן, עובד, אוכל, שותה,

ישן, עובד,

כל הזמן ממלא,

ממלא ומתרוקן, ובסוף הולך.

אז מה עשה פה? מה התכלית? בשביל מה השם נתן לך נשמה?

אתם מתארים לעצמכם

שבן-אדם ייסע מארצות-הברית לפה בשביל לאכול,

פיתה עם חומוס?

יכול להיות דבר כזה?

אחד באמריקה פתאום אומר, בא לי ללכת, כרם התימנים, נגב חומוס.

טיסה טרנס-אטלנטית

בשביל חומוס, חוזר לשם, אחר כך אומר, אתה יודע מה?

פששש,

איזה טעם, אני בא עוד פעם.

מה זה?

זה טפש מטופש?

אז אם לא יכול להיות שאדם יטוס מארצות-הברית

עד לארץ-ישראל, לכרם התימנים, לאכול,

איך יכול להיות שנשמה ירדה מהשמים, מתחת כיסא כבודו, לבוא לפה לאכול חומוס?

מה אתה ג'יפ?

מה קרה לך?

בשביל מה באת לעולם?

לאכול?

זה מה. להרוויח כסף יש כאלה. נכון, נכון.

הייתי בסביון ביום חמישי בהרצאה.

תודה רבה, אדוני.

תודה רבה.

תודה רבה.

ולפעמים זה על חשבון זה שאנשים לא כל כך אוהבים שאומרים להם מה לעשות,

והוא לא עושה את החשבון הזה,

לכן באה אליו מידה כנגד מידה,

רגשות חן בעיני כל רועיו.

בהתחלה הם לא אוהבים את זה,

אבל כיוון שהוא דבק במידה זו

של להגיד את האמת בכל מצב ולהתמסר לעבודת השם,

בסוף כל רואיו ומכיריו מעריכים אותו.

גם בעל תשובה בהתחלה,

הוא בא הביתה ומתחיל להגיד בבית מה צריך לשנות, מה צריך לעשות, לא אוהבים את זה. מה, אתה עכשיו רק אתמול למדת משהו, עכשיו אתה בא להגיד לנו מה לעשות?

לא אוהבים את זה.

אבל רואים שהוא דבק במשך שנה, שנתיים, שלוש שנים,

ומתמיד ובאמת, רואים שהוא מפקיר הרבה דברים שהיה אוהב למען המטרה האמיתית הזאת,

בסוף כולם אומרים לו, תאמין לי, כל הכבוד שלך. לא האמנתי שתחזיק מעמד.

כל הכבוד לך.

אתה יודע מה?

אתה ממך צריך ללמוד.

כל הכבוד לך.

זאת אומרת,

מי שעושה כן לא מפסיד.

הענווה של הצדיק נותנת לפעמים מקום שיזלזלו בו,

אבל בסוף הקדוש-ברוך-הוא מחזק אותו ונותן את חינו בעיני אחרים,

ואז חוט של חסד משוך עליו,

וכולם רוצים את קרבתו.

רואים,

כשעם ישראל היו במצרים,

ומשה רבנו ואהרון הכהן היו נכנסים לפרעה,

אז היו מקבלים מכות המצריים, ופרעה היה מקבל מכות, נכון? כל פעם שנכנס משה, מאיים עליו,

מטרה בו ואומר לו, תשמע, יהיה לך כך וכך.

היה מקבל מכות,

מה היה צריך? לשנוא אותו, לא?

לשנוא אותו.

איך המצרים היו צריכים לשנוא את הישראלים?

הישראלים הולכים, בני ישראל הולכים שם,

אין להם לא מכת דם, לא צפרדע, לא כנים. אצלם לא באה שום צרה וצוקה, הם הולכים ברחוב אצל המצרים,

אין להם שום בעיה. המצרים מקבלים חבטות, היהודים מתעלפים לצעוק.

מה היו צריכים? לשנוא אותם, לא?

אבל לא כך כתוב.

מדהים.

כתוב, ויתן השם את חן העם

בעיני מצרים,

שלא היו מצרים, כך אומר הרמב״ן,

שלא היו מצרים שונאים את המכות,

לא שונאים את ישראל על המכות,

אלא מוסיפים אהבה,

ונושאים חן בעיניהם לאמור.

אנחנו הרשעים,

אנחנו עושים חמאס,

וראוי שהקדוש-ברוך-הוא יכונן אתכם,

וגם האיש משה, שהביא עליהם את המכות הקשות,

גדול מאוד בכל ארץ מצרים,

בעיני עבדי פרעה ובעיני ישראל.

בהתחלה עם ישראל אפילו התנגדו לשליחות של משה רבנו,

כיוון שהם ראו שכשהוא בא אל פרעה פעם ראשונה,

פרעה הרע לעם והקשה עליהם

ללבון לבנים.

מה אמרו למשה רבנו?

אמרו לו, ירא השם עליכם וישפוט,

אתה ואהרון, מאז שנכנסתם אל פרעות, תראה מה קרה.

אבל בסוף

כל העם הוקיר לו תודה על זה שהוא בא ואמר,

ועשה, ופעל, והציל את עם ישראל.

זאת אומרת,

כל מי שעושה את רצון השם,

אף-על-פי שיש לו מתנגדים בתחילה,

הסוף שכולם יוקירו אותו בגלל מתנת החן שהקדוש-ברוך-הוא ייתן לו.

לכן יוסף הצדיק

הוא כתוב על אבן השוהם,

שהיא רומזת על החן.

כי מי כמו יוסף הצדיק, שהיה שקוע במצרים,

ערוות הארץ, המקום הכי מטונף עלי אדמות,

לאס-וגאס זה חרטא ליד מצרים של אז,

ושמו אותו אצל פוטיפר, פוטיפרה,

והייתה לו שם דובה,

שקראו לה זלייכה,

היא לא הייתה דובה,

אבל היא נקראת דובה כי היא רצתה לטרוף אותו,

והוא היה בן 17, יפה תואר,

והוא לא התפתה לא להצעות שלה ולא לאיומים שלה.

והיה לו חן ויופי לאין שיעור, והוא ויתר על זה,

ולא הסכים ולא ניאות לשמוע עליה כלל וכלל, וברח, והשאיר אפילו את הבגד שלו בידה.

וזה היה לה כאילו אות וסימן, הנה, הוא ניסה לעשות משהו,

ונכנס לבית-הסוהר עשר שנים בגללה,

כי היא אמרה שכאילו הוא רצה לעשות משהו.

והוא היה צדיק,

ויתר על כל החן,

ומה עשה הקדוש-ברוך-הוא אתו? נתן את חינו בעיני שר בית-הסוהר.

הוא הפסיד?

לא.

פתאום קוראים לו, אומרים לו, בוא תהיה מלך על מצרים.

אותו נער

שוויתר על השררה בביתה של השרה,

שסרה גם מדרך בני-אדם,

הפך להיות המושל בכל ארץ מצרים.

והיא הייתה מאיימת עליו, וואי, וואי, וואי, איזה איומים, מסרית הזאת,

איומים, איומים.

הייתה אומרת לו, אני חותכת לך את הפרנסה.

היה אומר לה, השם נותן לחם לרעבים.

הייתה אומרת לו, אני כובלת אותך.

אמר לה, השם מתיר אסורים, תשליט ההוא מברזיל.

הייתה אומרת לו, תשמע,

אני עכשיו אכפוף את קומתך.

הייתה אומרת לה, השם זוקף כפופים.

הייתה אומרת לו, אני אוציא לך את העיניים.

היה אומר לה, השם פוקח עברים.

על כל איום ותחבולה שלה היה מוצא לה מענה ולא נכנע.

בסוף, מה עשה הקדוש-ברוך-הוא?

על החושן של אהרן הכהן נתן אבן שוהם, ומה כתוב עליה?

יוסף.

זכה יוסף מידה כנגד מידה.

אתה היית עניו,

לא רדפת אחרי הכבוד, לא אחרי הפרסום, לא אחרי שום דבר.

אתה רצית לעשות רצון השם? אל תדאג.

השם נתן את חינך בעיני כל העולם כולו.

זאת אומרת, לא מפסידים כשעושים את רצון השם. אם אתה חושב,

אם אני אהיה עניו, אז ינצלו את זה,

יבינו, יכולים להתגרות בי, אני לא אעשה כלום, כי אני שומר על ענבה.

לא, לא, אל תדאג.

אל תדאג.

הקדוש-ברוך-הוא בסוף יכפוף את כולם לפניך. לא מפסידים.

אהרן הכהן,

כשמשה בא הקדוש ברוך הוא אליו ואמר לו שיקבל את התפקיד לגאול את ישראל, סרב.

שבוע ימים,

הקדוש ברוך הוא מפייס אותו ומסרב. למה הוא מסרב?

הוא אומר, יש לי אח גדול.

בשלוש שנים אהרן הכהן הוא נביא,

איך אני אקח את התפקיד?

הוא עלול להיפגע,

אח שלי הגדול.

ארבעים שנה שאני נעדר הוא מדריך את העם.

אני אבוא הצעיר, אני הקטן,

אהיה שותף שלו,

אני אהיה למנהיג והוא יהיה תחתי.

אומר לו הקדוש ברוך הוא, אני מעיד עליו

ורעך ושמח בלבו.

אני מעיד, אני רואה את הפנימיות שלו,

הלב של אחיך נקי, נקי. הוא שמח שאתה זוכה לתפקיד הזה.

שמעתם דבר כזה פעם?

לפעמים בן-אדם שמח שהחבר שלו מצליח,

לפעמים אחות שמחה שאחותה הצליחה ומצאה חתן ראוי,

אבל עם השמחה יש טיפה קנאה תמיד.

גם כשהשני מצליח,

אפילו אם אתה מפרגן,

אבל כואב לך קצת, למה יש קנאה קצת?

קשה לאדם לראות מישהו נוסע באוטו מפואר ולא נצבט לו משהו שם בפנים.

ולקבל את המנהיגות על עם ישראל ולגאול את עם ישראל זה לא פשוט.

אתם רואים איך אולמרט לא מוותר אפילו אחרי וינוגרד על הכיסא?

קשה לו מאוד.

איך ביבי יבוא אחריו וייקח לו את הכיסא?

הוא לא מוכן.

הוא כמו פרעה, רק הכיסא יגדל ממכה.

אבל אהרן הכהן מוותר,

לא רוצה פרסום,

לא רוצה להתבלט,

מוכן להיות שני למשה.

אין לו שום בעיה.

מה עושה הקדוש-ברוך-הוא? הוא אומר, עם לב כזה,

שקצוב ורעך ושמח בלבו,

על הלב שלו אני אשים את החושן.

ומה זה החושן?

האורים ותומים.

מה הפירוש?

לפני כן, כשהוא ויתר,

כל דבר היה צריך לחבור דרך משה,

משה מתנבא על-ידי השם, והוא ואהרן מבצעים.

מה עשה הקדוש-ברוך-הוא?

שילם לו מידה כנגד מידה.

נתן לו אורים ותומים.

כל דבר ששואלים באורים ותומים, לא משה עונה.

רק אהרן הכהן.

והכול עובר מהשם ישירות, בלי מתווך ללב של אהרן הכהן בחושן. אורים ותומים.

מה זכה בסוף אהרן? פרסום בכל ישראל, בכל העולם כולו.

מי מחזיק את האורים והתומים על הלב?

אהרן הכהן.

זאת אומרת,

לא מפסידים כשמוותרים,

לא מפסידים כשאתה הולך בדרך התורה בטענה,

אל תדאג,

והקדוש-ברוך-הוא ישלם לך מידה כנגד מידה.

אתה תשקיע בתורה ובמצוות, לא תפסיד. לא פרנסה, לא כבוד, לא מעמד, הפוך.

אתה תהיה גדול הדור,

אתה תזכה, כולם יעריכו אותך.

לא תפסיד שום דבר.

אבל כשעושים משהו,

גם צריך לדעת לעשות את זה בשלמות.

אבל כשאתה עושה דבר בשלמות, מצווה בשלמות,

תשתדל מאוד שלא לפגוע בדרך במישהו אחר.

אתם יודעים שכתוב, כל המתכבד בקלון חברו,

אין לו חלק לעולם הבא.

אחד אומר, עזוב, זה לא מניח תפילין.

מה הוא משמיע?

שוב, מניח תפילין.

הוא אומר, זה לא מניח, ולהשמיע, אני כן.

אז במה הוא מתכבד? בקלון של חברו.

זה אין לו חלק לעולם הבא.

אדם עושה מצווה, תעשה אותה בשלמות, אבל בדרך אל תפגע באנשים.

הנה, באתם להרצאה,

כל הכבוד לכם אשריכם במוצאי-שבת, אחרי חמין, לא כל כך פשוט,

והגעתם.

אבל יכול להיות שיש אנשים שדחפו את הכיסא האחד לשני, תזוז רגע, אל תסתיר, נהיה בלאגן קצת.

יש כאלה שאמרו, כמה זמן מחכים, מה זה, עד עכשיו, תראה מה זה, לא יודעים אם להסתדר וזה.

יש כאלה, אולי דיברו לא יפה,

קורה לפעמים.

יש כאלה, דחפו בכניסה,

יכול להיות, יש כאלה, אולי לא שילמו בכניסה,

אני לא יודע.

אבל מכל מקום, עושים מצווה, ולפעמים עושים איזה משהו בדרך שהוא לא כל כך מצווה.

בשביל המצווה עושים לפעמים משהו שהוא לא מצווה.

אז זה לא טוב.

לא טוב, לא טוב, לא טוב, לא טוב. למה לא טוב?

בואו תשמעו למה לא טוב.

איי, איי, איי, כתוב שנוח שלח את היונה לראות הכלוא המים.

שנה מסכן נוח בתוך התיבה, אתם יודעים מה זה להיות בגן חיות סגור?

איזה ריח, אוי ואבוי,

שנה איזה ג'יפ, יואו, יואו, יואו,

משהו.

וכל היום הוא מאכין,

הוא משקה את כל בעלי-החיים, שנה שלמה לא נח, ללא לאות.

בסוף הוא שולח את היונה לראות הכלוא המים,

והיונה חוזרת,

חוזרת בחזרה ומביאה לנוח בשורה שכלו המים,

ועלה טרף, עלה זית, דיברנו על זית, כן? עלה זית

טרף בפיה,

וידע נח כי כלו המים. זו בשורה טובה או לא?

סוף-סוף נוחתים.

אחרי שנה במים למעלה, נוחתים.

עכשיו אפשר לצאת, לקחת אוויר,

לנוח.

איזה בשורה זאת.

איזה ברכה מגיעה ליונה על זה?

היונה לא קיבלה ברכה.

למה היא לא קיבלה ברכה?

ואם היא לא מבינה, אי-אפשר לברך מי שלא מבין?

אם אחד אין לו שכל, אי-אפשר לברך אותו, שיהיה לו שכל אפילו.

אי-אפשר לברך אותו.

אבל תשמעו מה קרה.

שם בן נוח,

הבן של נוח, קראו לו שם, יצא מהתיבה, פגש את אליעזר,

עבד אברהם.

אז הוא שואל אותו, תגיד, מה הייתם עושים בתיבה?

אז הוא מספר לו,

צער גדול היה לנו בתיבה.

הייה אורישנה,

היה שם ציפור שקראו לה אורישנה,

שהיא היתה שוכבת בפינה בתיבה,

והיא לא היתה אוכלת.

אז נוח שאל אותה, למה את לא אוכלת מד בתענית?

למה את לא אוכלת?

אז הציפור אמרה לו, אני רואה אותך כל כך מצטער להאכיל את כולם,

שוויתרתי על האוכל. דלג עלי מנה אחת,

שיהיה לך יותר קל, אני רואה כמה אתה מצטער.

מה בירך אותה?

נוח בירך אותה שלא תמות.

ובאמת יש עוף,

המדע עוד לא מכיר אותו,

קוראים לו חול.

עוף שנקרא חול והוא חי אלף שנה.

אחר כך הוא עולה לכיוון השמש,

שם הוא משאיר את הכנפיים שלו ומתחדשים מחדש.

עוף שנקרא חול, בירך אותו, מי נוח

על זה שמה?

שיקלה עליו מהצער שהיה לו ארוחה אחת,

דילוג של ארוחה אחת.

אז אם היא עונה באה ואמרה לו,

כלו המים,

זו בשורה יותר ממה שהיא ארוחה אחת, זה כל הארוחות.

למה היא לא קיבלה ברכה?

אומר הפסוק

כי היא חזרה אליו עם עלי זית טרף בפיה. מה זה טרף?

אומרים חכמים, טרף מלשון

קטילה, הריגה, ניתוק.

טרף, כמו טרוף, טורף יוסף.

זאת אומרת, נהרג.

מה היא עשתה?

עיונה הלכה,

והיא לא אמרה לו שקלו המים, אלא הביאה עלי טרף.

היא הביאה גם ראיה שכבר קלו המים והעצים נראים.

אבל בדרך מה היא עשתה? היא עקרה חיות של עלה מאילן,

ובדרך, בשביל שהיא עשתה את המצווה, היא גרמה גם נזק בבריאה.

למה?

היא עקרה דבר חי, נושם.

אז הוא לא בירך אותה.

הפסידה, יונה, ברכה לפחות שלא תמות לעולם.

למה? כי כשעושים מצווה

צריך לעשות אותה בשלמות מכל צד, ולא להזיק מישהו אחר.

והיא התכוונה לטובה, גם אם אתה מתכוון לטובה,

לא מועיל.

ממי לומדים?

מחנה ופנינה.

היה אלקנה, היו לו שתי נשים, חנה ופנינה.

חנה הן הילדים,

ופנינה יש לה עשרה ילדים.

ופנינה הייתה מצערת את חנה.

למה? אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

מצערת אותה לשם שמים,

כדי שהיא תבכה מרוב צער,

וכי עשתה צרתה, הייתה הצרה של האישה השנייה, שנקראת צרה,

הייתה מצערת אותה ומכעיסה אותה שתבכה,

כי שערי דמעה לא ננעלו.

ואז אם היא תבכה מתוך הלב, הקדוש ברוך הוא ישמע את קולה וייתן לה בן.

ובאמת זה עבד.

היא זכתה להביא את שמואל הנביא.

והיא התכוונה לשם שמים, אומרים חכמים, זיכרונם לברכה.

טוב, היא התכוונה לשם שמים.

מה הייתה אומרת?

שפנינה

חנה היא לא כל כך צדיקה,

כי אם היא, שחנה היא לא כל כך צדיקה,

שאם היא הייתה צדיקה זוכה לבנים,

והיא הייתה בוכה חנה,

למה היא הייתה ידעת שהיא צדיקה?

ובסוף היא נפקדה.

מה קרה אחר כך?

כל בן שיולדת חנה,

פנינה קוברת שניים.

חנה יולדת עוד בן,

ופנינה קוברת שניים.

זאת ילדה חמישה וזאת קברה עשרה.

אבל היא התכוונה לשם שמים.

גם כשמתכוונים לשם שמים והם צערים את השני,

זה גורם נזק. למה הדבר דומה?

אחד, אם יכניס את היד שלו לאש, היא תישרף, נכון?

ואם הוא יכריז לפני שהוא מכניס לאש,

הרי אני מכניס את הידיים שלי לשם שמים.

מי יכניס לאש? יישרפו או לא?

בטח, יישרפו, לשם שמים.

כי האש שורפת, מה לעשות?

אז היא התכוונה לצער אותה לשם שמים,

אבל זה פועל וזה גורם נזק.

היונה התכוונה לשם שמים והביאה ראיה, אבל היא גרמה נזק. בדרך שעושים נזק,

המצווה לא בשלמות, מפסידים.

אז תלמדו איך להתנהג.

עכשיו, בואו תראו מה היה עם הגר ומה היה עם ישמעאל.

כתוב בפסוק, וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי, לקח פר אחד בין בקר ואלים שניים תמימים.

אומרים בעלי התוספות,

פר כנגד אברהם,

שכתוב,

ואל הבקר רץ אברהם,

אלים כנגד יצחק ויעקב,

ולחם מצות,

כנגד הגר ושרה.

הגר ושרה.

שאמר להם אברהם,

מהרי שלושים קמח,

לושי ועשי עוגות.

אבל בתורה לא כתוב בפירוש שהגר השתתפה בהכנסת אורחים של המלאכים.

בעלי התוספות מלמדים אותנו שכך היה,

אבל בפסוק לא כתוב רק שרה.

ורש״י מפרש

גם כן על ישמעאל,

ויתן אל הנער לעשותו את הפר,

כדי להכין את השור לאורחים.

ויתן אל הנער לעשותו,

אומר רש״י, זה ישמעאל כדי לחנך אותו במצוות.

אז למה לא כתוב במפורש בפסוק שזה ישמעאל?

למה הגר וישמעאל לא כתובים בפסוק במפורש?

למה יצחק ושרה כן כתובים?

אתם יודעים למה?

התורה מנציחה ומפרסמת כל פעולה טובה וכל מעשה טוב שאדם עושה,

ויש דברים שנזכרים אפילו ברמז,

ודבר טוב לא הולך לאיבוד אפילו, הרהור טוב של האדם.

ואם הם עשו הגר,

לשמעאל דברים טובים בהכנסת האורחים, להרחיב, להשקות ולשמש בכל הדברים

הנוגעים במידת הצדקה והרחמים,

למה מקפחים אותם ולא מפרסמים?

והנראה בכך הוא,

התורה כיסתה בכוונה את פעולות החסד שלהם עם המלאכים,

כיוון שהתורה מכירה את תכונותיהם של הנוכרים,

הגויים באומות העולם,

כיוון שנותנים להם גדולה, דעתם מטרפת עליהם.

הם נתקפים גאווה והם תובעים תגמול גדול על חשבון היהודים.

הם באים להתווכח ומנסים להוכיח

שהם עולים במעלתם יותר מן היהודים

והולכים ומציקים לעם ישראל.

הפסוק אומר, לא מרובכם מכל העמים חשק השם בכם, כי אתם המעט מכל הגויים.

זאת אומרת,

אנחנו ממעטים את עצמנו,

אנחנו לא מרבים את עצמנו. הגויים, הכול אצלם זה שואו,

הכול בגדול.

מנהיגי הדורות של עם ישראל הצדיקים היו ענבים וצנועים, מקטינים את עצמם.

אברהם היה נשיא העולם.

העולם הכיר בו בסוף ואמר, נשיא, אלוקים אתה בתוכנו.

ומה הוא החזיק מעצמו?

ואנוכי עפר ואפר.

דוד המלך אמר על עצמו, ואנוכי תולעת ולא איש.

משה, רבנו ואהרון אמרו, ואנחנו, מה?

לא ידעו אפילו למה לדמות את עצמם.

לעומת זאת,

לעומת זאת, למרוד,

התגאה על השם ואמר, הבה, נבנה לנו עיר.

פרעה אמר,

מי אשם?

סנחריב אמר, מי בכל אלוקי הארצות? מי יכול עלי בכלל?

נבוכנצר אמר, אעלה על במותיה אב.

את דמל העליון.

חירם אמר,

מושב אלוקים ישבתי בלב ימים.

כל אלה, הקדוש-ברוך-הוא הוריד אותם מגדולתם,

ונתן אותם למרמס,

ועשה להם ביזיונות שאין כדוגמתם.

אבל כל הענבים שהיו אצלנו,

הקדוש-ברוך-הוא רומם אותם לאלא ולאלא.

אברהם, יצחק ויעקב ודוד, רגלי המרכבה העליונה,

אין כדוגמתם בכל העולם. משה רבנו זכה לכבוד הכי גדול שילוד ישי היה יכול לזכות.

למה? מי שמקטין את עצמו,

הקדוש-ברוך-הוא מרים אותו. מי שמרים את עצמו, השם משפיל אותו.

לכן אחמדי

הוא ירד

כמו שסדאם א-דנדל.

שמו אותו דנדלה

על חוט התלייה.

קודם הוא היה מחזיק רובה,

טאח טאח, טאח טאח.

כל עיראק היתה מלאה פסלים שלו.

צלם הוא היה.

מה עשו לו בסוף?

העם שלו תלה אותו על העץ.

מי שמתגאה, הקדוש-ברוך-הוא מוריד אותו.

משפיל גאים עד הארץ ומגביה שפלים עד מרום.

לכן נמנעה תורה לפרסם את הגר ואת ישמעאל,

כי הם מגדילים את מעשיהם ומתגאים.

בואו תשמעו את הגר.

הגר, דרך אגב, היתה צדקת.

כן,

היתה צדקת.

מותר לקרוא בשם הגר,

אבל בכל אופן היתה לה גאווה.

תשמעו מה היה אתה.

שרה אמנו לא יכלה להוליד.

היתה עקרה.

מכיוון שהיא היתה עקרה,

אז היא רצתה כל כך

שייצא זרע מהצדיק אברהם,

היא ויתרה על כבודה ועל מעמדה והכניסה את שפחתה תחתיה שתעמיד זרע מהצדיק אברהם.

יש דבר כזה? אתם מכירים דבר כזה היום, בימינו, שמישהי תהיה מוכנה להכניס מישהו תחתיה?

השם ירחם.

והצדקת הסכימה.

הגר,

נפקדה מהפעם הראשונה.

ומייד, מה כתוב?

ותקל גבירת בעיניה.

מייד

התחילה לזלזל בשרה,

שרה גבירה, היא השפחה,

והיא היתה קלה בעיניה. למה? היא הולידה והיא לא הולידה.

אמרה, מה אמרה הגר לכולם?

אמרה, אין סתרה כגילויה.

מה שאתם רואים, שרה כאילו צדקת מבחוץ זה,

אבל מבפנים היא לא צדקת, שאם הייתה צדקת,

הייתה נפקדת.

עובדה שאני נפקדתי מייד.

מראה עצמה שהיא צדקת ואינה צדקת, שלא זכתה בהיריון כל השנים,

ואני נתעברתי מביאה ראשונה.

אתם יודעים, שרה אמנו הייתה יפיפייה,

משהו-משהו.

ויהללוה אל פרעה,

כשהלכו

אברהם

ושרה למצרים בגלל הרעב,

כשראו אותה עבדי פרעה,

ויהללוה אל פרעה, אמרו, זאת ראויה רק למלך.

והיא הייתה כמו קלה בחופה,

ובפרט כשאישה לא מולידה,

אז היא שומרת על עצמה.

ואם היא מולידה,

אחר כך לאט-לאט כבר

טוהר פניה משתנה.

והיו מטרוניות, שרות באות,

לשאול בשלומה של מי? של שרה גבירה?

ומי הייתה אומרת להן?

צאו ושאלו בשלומה של עלובה.

למה עלובה?

כי אחרי ההיריון נתקערה קצת הגר.

אז אמרה, לכו תפייסו אותה,

היא רואה את עצמה כנראה במראה, לא כמו שהייתה קודם.

אז לכו תפייסו אותה.

היא דואגת לכבודה של מי? של העלובה.

והעלובה הזאת,

מה עושה? מזלזלת בה ואומרת עליה כך וכך. כך משלמים?

ככה משלמים?

זה אומות העולם, זה הגויים.

וכך מבואר גם מה שנוגע אלינו עכשיו.

למה המוסלמים כל הזמן טוענים שהם רוצים את ארץ-ישראל כל שעה על אדמה,

ולמה הם רוצים את ירושלים?

למה?

אתם יודעים למה?

מבואר בזוהר הקדוש.

רבי יוסף ורבי יחיא היו הולכים בדרך.

נאנח רבי יחיא ובוכה, בוכה, בוכה.

פתח אמר,

ותהי שרי עקרה אלא ולד.

אוי, על אותו זמן שהולידה אגרת ישמעאל.

אוי, לאותו זמן שהולידה אגרת ישמעאל.

כך שמעתי מפיו של רבי שמעון בר יוחאי,

ואי לאותו זמן שנולד ישמעאל בעולם ונימול.

400 שנים עמד הממונה של בני ישמעאל וביקש לפני הקדוש-ברוך-הוא.

אמר לו, מי שנימול יש לו חלק בשמך?

אמר לו הקדוש-ברוך-הוא, כן,

מי שנימול יש לו חלק בשמי.

אמר לו, והרי ישמעאל שנימול,

למה אין לו חלק בך כמו יצחק?

והיה מקטרג 400 שנה.

אמר לו הקדוש-ברוך-הוא, לשר של ישמעאל,

זה יצחק נימול כראוי לשמונה ימים ועם פריעה,

וזה לא נימול לשמונה ימים אלא ל-13 שנה,

ובלי פריעה, והמילה שלו לא שלמה.

לכן הרחיק הקדוש-ברוך-הוא את בני ישמעאל מדבקות העליון, שלא יהיה להם חלק בדבקות העליון,

אבל נתן להם, בגלל הקטרוג של השר שלהם,

חלק למטה בארץ הקדושה, ארץ-ישראל.

כל זה בשביל המילה שלהם.

ועבור דבר טוב אחד ויחידי,

הם זכו שליטה עד עכשיו בארץ-ישראל, אתם שומעים?

אבל הזכות הזאת יום אחד תטום להם, ובקרוב,

בלי אולמרט,

כי הוא הולך לחלק ולחלק חופשי-חופשי.

למה?

כיוון שתיגמר להם הזכות של המילה שהיא לא שלמה,

וכיוון שיצחק נימול ומגיעה לו הארץ,

לזרעך נתתי את הארץ הזאת,

אז אנחנו עתידים לא רק לקבל את הארץ הזאת,

אלא גם את הקניאק נזיב הקדמוני,

גם את עיראק ואת סוריה וכל אלה גם שייכים אלינו.

עוד מעט נגיע עד נהר הפרת, עוד מעט יבוא מלך המשיח, תראו איזה בלאגן יהיה.

לא יעזרו להם לא טילים ולא קסאמים ולא שום דבר.

תראו מה יהיה.

אבל בגלל דבר טוב אחד יחידי,

מרהיב ישמעאל עוז להתמודד עם עם ישראל הנבחר,

ומעזותו וחוצפתו סובל עם ישראל עד שתיפול גאוותו במהרה בימינו.

אמן.

יא חביבי, חתמתם עכשיו.

אז זאת אומרת,

כל זה בגלל שהם עשו מצווה אחת.

עכשיו, תארו לכם, אנחנו, אומר לנו הקדוש-ברוך-הוא,

נרי בידך תורה ונרחן נשמה בידי,

תהיה חכם.

אם הוא עם מצווה אחת יכול לעשות לנו בלאגנים כאלה עד עכשיו.

אם אתה תיכנס לבתי-כנסת ולבתי-מדרשות,

תתפלל עלי, תלמד בתורה, תאיר את הנר שלך,

תצא מהחושך ל-70 מיליון דולר.

אל תהיה ג'ייף,

תהיה גדול הדור, תצא מתוך זה.

תראה איך אני אושיע אתכם בקלי קלות.

כיסוי ראש אחד,

אתה לא בכלא בברזיל,

אתה לא בכלא בגוף שלך.

אתה תשתחרר, עם ישראל ישתחרר.

גברים צדיקים ילמדו תורה,

נשים ישמרו על צניעות ויקיימו מצוות,

ועם ישראל, טיק-טק,

נגאלים.

רוצים או לא רוצים?

יאללה, מתחילים.

מי מהגברים רוצה ציציות?

בבקשה, קדימה. יאללה, מהר, מתחילים.

יאללה,

תודה רבה.

מי מהאנשים רוצה כיסוי ראש?

לא לבוא לפה.

כל הולכתו השם, אלוהים כן ומלך אוי, שהחיונו וקיימונו והגיונו לזמן הזה.

כל הולכתו השם, אלוהים כן ומלך אוי, שהחיונו וקיימונו והגיונו לזמן הזה.

נשים, כיסוי ראש.

נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסוי נשים, כיסו

מגיע לנו, מגיע לנו, מזמן הזה.

שבט, נגמר, נגמר, לשבט, לשבט, לשבט, רגע, לשבט, נגמר.

יש שאלות, לשבט, שאלות ותשובות, לשבט, לשבט, שאלות ותשובות.

לשבט.

יש לי הודעה, הודעה משמחת.

הודעה משמחת.

תשבט, הודעה משמחת.

בפרשת תזריעה

בעוד כמה שבועות, ב-5 באפריל,

כט באדר,

באולמי האופרה בפתח-תקווה,

פינת ז'בוטינסקי,

יהיה ערב מיוחד, פעם ראשונה,

ערב מלווה מלכה,

שם אני אתן פנינים על התורה,

תהיה שם סעודה מכובדת

כיד המלך,

תהיה תזמורת

ותהיה זמרים ופייטנים שינעימו את הערב,

יהיה שם הפתעות,

יכול להיות שיהיה שם גם הברזילאי שברח משם,

תוכנית עשירה,

ומי שירצה להיות בערב כזה, שאפשר גם לשמוח, גם לשיר, גם לרקוד בנפרד כמובן,

גם לאכול וגם לשמוע דברי תורה,

יוכל להגיע לערב הזה, כט אדר.

חמישי לאפריל, אולמי האופרה בפתח תקווה.

ניתן לרכוש כרטיסים בארגון שופר.

אפס, שלוש, שש,

חמש פעמים שבע,

שבע, שבע, שבע, שבע, שבע, תשע,

שש, שבע, שבע, שבע, שבע, תשע.

אפשר להזמין,

אין הרבה מקום.

מאתיים ראשונים, יש מחיר מיוחד.

אחרי זה, מחיר מלא.

עכשיו אני רוצה לברך את מי שתרמה גם כן לקיום הערב הזה.

שלום ישעיה בן פסל וציפורה פייגה בת רחל יזכו בבנים ובנות בריאים ושלמים מהיום ואילך מהרה ויזכו לזרע חי וקיים, בריא ושלם.

אמן.

יפה מאוד.

אנחנו עוברים לשאלות ותשובות.

אז מי שרוצה, רגע, תמתין.

שאלות, אני רוצה לא ברכות.

שאלות. מי שיבקש ברכה לא יקבל.

רק שאלות.

ברכות יהיו בסוף.

כן, מי רוצה לשאול שאלה?

תיכף, אני יודע. את מכירת את השאלות שלך כבר מהרצאות קודמות?

היי, כל פעם אנחנו שואלים שאלות.

את רוצה לשאול שאלה?

תביאי לה בבקשה מאחוריה.

כן, תן לה בבקשה.

רציתי לשאול למה הייתה השעה,

מאיזה סיבה. הבנתי.

זה קצת ארוך בשביל ערב כזה,

אבל באינטרנט,

שופר.net,

יש שם קלטת בחינם שנקראת

קפיצה קטנה לקנדה,

שבה אני מסביר 25 דקות תשובה על השאלה הזאת.

מי ששואל אותי שם זה ניצול שואה,

שלא האמין שיש תשובה לזה.

אמרתי לו, אם אני אשיב לך בתשובה,

תספק ותשביע את רצונך, תהיה מוכן לשוב בתשובה.

אז הוא אמר לי, נראה.

אחרי 25 דקות הוא שב בתשובה.

אז תראי שם את התשובה. קפיצה קטנה לקנדה,

25 דקות.

כן.

שאלה, הבחור הג'ינג'י שם, תן לו בבקשה. תקום.

תקום בבקשה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. אם זה ברכה, אני לא מברך.

איך בן-אדם צריך להתחזק, לאט או מהר?

תלוי באופי של האדם.

יש אדם

שאם הוא לא מחליט מהר,

אז הוא לא יכול.

ואם הוא הולך לאט,

הוא לא יחזיק מעמד.

יש אחד שהולך מהר ונופל.

תלוי.

כתוב, כשירדו בני ישראל לים בים-סוף,

כתוב בנימין,

צעיר רודם,

רד ים, אומרים חכמים, בנימין קפץ

ראשון למים.

רק אחר כך נחשון בן עמי נדב, לפי המדרש.

ואז כתוב ששבט יהודה, רגמו אותו באבנים.

ונשאלת השאלה, למה צריכים לרגום אותו באבנים?

כי היה שם העניין,

מי יקדש שם שמים ראשון וייכנס לים?

נו, אז מה הבעיה?

אם שניים יקדשו את השם, למה לא צריך? שיקפוץ, כל אחד שיקפוץ.

אלא יהודה חשבו שצריך שגדולי הדור, שבט יהודה,

הם יקפצו ראשונים, ולא בנימין, שהוא שבט הצעיר.

למה?

כיוון שאם ייכנס השבט המבוגר לים,

אז יהיה קידוש השם,

ואז כל השבטים יבואו אחריהם, ויראו שהגדולים, גדולי הדור, נכנסים,

אז לכן הם שקלו איך להיכנס, איך לעשות את זה,

ואז הם רצו להיכנס.

בנימין קפץ מהר.

למה הוא קפץ מהר?

כיוון שהוא ידע שאם הוא לא יקפוץ מהר,

יכול להיות שהוא יפסיד את הרגע, את השעה, את המומנטום,

והוא יאבד את ההתלהבות הגדולה שהייתה לו באותה שעה.

אז הוא קפץ לבפנים.

ומה זכה בנימין?

שבית-המקדש נבנה בחלקו.

ומה זכה יהודה?

שהוא זכה למלכות.

יהודה, שהיה שקול ועשה את זה במתינות,

הוא זכה למלכות, כי המלכות צריכה שיקול דעת.

ואילו בנימין,

שנחפז מאוד בשביל לא לפספס את השעה,

זכה שהשכינה בבית-המקדש שרויה בחלקו תמיד.

אבל היא מת מהגוף. לא מת, חס ושלום, בקע את הים.

כן.

אז מה יש? אז הוא קיבל קצת אבנים. את לא יודעת, חרדים זורקים אבנים?

אבל זה בסדר.

שניהם רצו וכיוונו, ושניהם קיבלו שכר.

שניהם קיבלו שכר.

אה.

כן.

כתוב בספר של הסבא מנוורדוק.

כן. אתה זוכר?

בטח, מדרגת האדם.

אז הוא כותב שם, לאדם יש בחירה אם לחיות חיי מלאך

או לחיות חיים של אדם.

נו.

אז איפה הבחירה פה בין טוב לרע?

תחליט, מה אתה רוצה להיות?

זה לא טוב ורע.

למה זה לא טוב ורע?

מלאך זה טוב, בן-אדם זה טוב.

כן? מה אתה חושב יותר טוב?

מלאך. מלאך, בטח.

מלאך. אז הנה, אתה רואה שיש מדינה.

לא, זה לא, יש לו איסור. יש לו יותר כאילו אם הוא עשה,

הוא אומר כאילו שאין. לא. בין לבחור לעשות מצווה מהודרת למצווה שאינה מהודרת, זה גם מחירה.

הבחירה היא לא רק בין טוב לרע. בין טוב ליותר טוב, או פחות טוב, זה גם מחירה.

ואם לבן-אדם יש 100% ביטחון בשם,

הוא צריך השתלטות?

לא.

ובימינו יש כזה דבר?

מה? בימינו יש כזה דבר 100% ביטחון בשם? כן.

ולא צריך השתלטות?

למי שיש 100% לא צריך השתדלות.

ודבר אחרון. ההשתדלות שלו זה לא להשתדל.

זה כתוב ברבנו בחייה.

הוא אומר שקודם כול צריכה להיות, ההתעוררות של הבן-אדם זה על-ידי תורה, כאילו, סחר ועונש.

מתוך יראה. כן.

אז יכול להיות שבן-אדם יגיע לאהבה קודם ולא ליראה. אין דבר כזה.

כאילו, לעולם זה קודם יראה.

כמה שעות אתה לומד ביום?

כל היום.

כל היום. איפה? בבית.

למה בבית? לא, יש לי גם שיעורים.

אבל למה לא בישיבה?

יש בעיות עם ההורים. אפשר לברכה שהגעתי לישיבה? בעיות עם ההורים? כן. מה הבעיות?

בן כמה אתה?

13. מה יקרה אם אתה צריך ללכת לצבא?

אני מסודר מה שם הרב שלי.

הם יסכימו?

אני מתווכח אתם קצת.

לא, לא הבנתי. הם, לא הבנת.

אם אתה תלך לצבא, מה הם יעשו?

ייתנו לי. ייתנו לך? כן. אז תלך לישיבה, זה גם צבא, צבא השם.

תעשה שם. אני אין לי בעיה, זה העורים שלי.

מה הבעיה?

תלך לישיבה, ואתה מקיים כיבוד אב ואם למהגרים.

אתה רוצה ברכה על זה? כן.

מה השם ושם האמא? אהרון בן נאנה.

אהרון בן? נאנה.

נאנה.

השם יזכה אותך לשם באוהלה של תורה תדיר ולהיות מורה הוראה בישראל.

אמן. עוד שאלה אחרונה?

מה? איזה ספר, שני דברים.

אחד, איזה ספר הרב הכי אוהב?

איזה ספר אני אוהב? כן. הכי אוהב. אני קורא כל הזמן חוכמת המצפון.

זה כמה חלקים זה, לא? בלי סוף.

והרב יהודה שפירא, מה המצב שלו עכשיו?

צריכים להתפלל.

רבי יהודה בן אסתר הנדה, השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל, מהרח. 100. כן. ומה שאמרתם, הביטחון בשם,

ואיך היו פעם צדיקים שעבדו וכאלה?

ביטחון בשם, גם צדיקים צריכים, והיו כאלה שלא היה להם 100% ביטחון. גם תנאים?

גם תנאים.

הספקו ברוך.

תהיה בריא. היה לך ביטחון להחזיק את המיקרופון הרבה זמן?

תן לו.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

הרב, קודם כול, אני רוצה להודות לך על שאתה מגיע אלינו לפחות פעמיים בשנה, אבל באמת תודה רבה, כבוד הרב. תודה רבה. ומגיע מחיאות כפיים לרב.

כן, אבל בפעם הבאה אל תעשה את זה במוצאי-שבת.

הרב, זה בא לאולם, אבל זה מה שאין לו, תאריך חג. קשה מאוד לאנשים לבוא במוצאי-שבת. אתה צודק, הרב, הרב, יש לי יהודי

שהוא כמו משפחה שלי,

שגדלתי איתו ביחד.

הוא נמצא כרגע בבית-חולים, במצב,

הייתי שם עשר דקות, הרב, והיה קשה לי מאוד לנשום.

המשפחה שלו פה נמצאת,

והוא מבקש מה צריך לעשות כדי שבעזרת השם אליהו בן ג'וליה, בעזרת השם, השם ישנח לו רפואה שלמה ולכל חולי עמו ישראל בכלל. המשפחה הם דתיים או חילונים?

מסורתיים.

רגע, שנייה. הבנתי, הבנתי. והחולה מה?

החולה מה? אתה אוהב לדבר לפניינו. אתה יודע אח שלי. כן, אבל מה, הוא דתי או חילוני? הוא דתי, מסורתי חזקה.

מה פירוש? הוא שומר תורה ומצוות? כן. מלא?

פיר.

באיזה מצב הוא כרגע?

מצב לא טוב.

הוא בהכרה?

כן, בהכרה.

אפשר להגיד לו שיקבל על עצמו חזרה בתשובה קומפלט?

כן.

עכשיו,

מהמשפחה יהיו מוכנים לקבל עליהם תורה ומצוות קומפלט לרפואתו שיחיה? כן.

מה כן? אתה מדבר בשם מי?

אני בשם, בשם עצמי. ומי עוד שמה נמצא לידך?

הבן שלו. הבן שלו?

והבן שלי.

והוא מוכן?

כן.

כן. והילדים של אחיך, איפה הם?

הם בבית-חולים, על-ידו. בבית-חולים. אז תגיד להם, מי שיקבל על עצמו תורה ותשובה,

תורה ומצוות, לקיים את התשובה,

זה יכול להציל אותו מהמצב שבו הוא נמצא, כולל הוא.

כולל הוא, תשימו לב,

ותקבעו עכשיו תורנות,

ללמוד

שעתיים, שעתיים, שעתיים, שעתיים,

כל הזמן,

תורה בלי הפסקה, שיהיה סבב כל הזמן, שהתורה תגן עליו.

כל אחד ילמד שעתיים והשני ימשיך, שעתיים, שעתיים, כל הזמן,

לשמור עליו. בסדר? בסדר גמור. מה השם שלו? אליהו סבן בן-ג'וליה. אליהו סבן בן-ג'וליה, השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל, מהרה. אמן. אמן.

תזכו למצוות.

שאלה למי יש?

כבוד הרב. שאלה יש לך?

הנה, שאלה פה. תן לי.

רק רגע.

מיקרופון.

כמה יש? שניים או אחד?

איפה המיקרופון השני?

פה. אז מה אתה עומד שם?

תן לה פה.

כן, תן לה.

בבקשה.

השאלה הראשונה היא,

המגמה שלנו היא להיות צדיקים,

אפילו בהרגה שצדיקים גמורים, אם אפשר.

אבל הפרדוקס הוא שצדיקים הרבה פעמים מתענים בייסורים, לא עלינו,

וזה לפעמים גם מקצר להם את החיים.

בסך הכול נכון שעולם הבא זה יותר חשוב,

זאת המגמה, אבל לפעמים מאוד קשה לראות צדיקים,

אין אדם שלא יכתע, אבל לפעמים מאוד כואב לראות צדיקים שמטענים בייסורים, ואיך אומרים?

אנחנו אומרים, לא מגיע להם.

אז יש חשבונות לקדוש-ברוך-הוא, אבל איך אתה מחזק את העניין הזה של נרצה להיות צדיקים,

למרות, לפעמים, בואו נאמר, העונשים שאנחנו מקבלים כצדיקים גמורים?

ושאלה שנייה היא שכתוב בתורה, כל המלמד, ביטאו תורה כאילו לימדה תפלות.

ומצד שני אתה אומר, אני מבינה שזה גם לגבי נשים,

של ללמוד כמה שיותר תורה.

אז איך אתה מחזק את העניין הזה? זאת אומרת, למה אמרו את זה?

כאילו, נשים דעתן קלה בגלל זה,

או בגלל שיש להן התחייבויות יותר חשובות?

בקיצור, את יודעת, בגלל שהן ילמדו תורה.

אני יודעת, התשובה בתוך השאלה, אבל אני רוצה לשמוע גם את דעתך. בקיצור, את יודעת הכול לבד.

תודה.

הנקודה היא ככה.

נכון שקורה שצדיקים מתייסרים, אבל מה לעשות?

הקדוש-ברוך-הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט הסערה,

וזה פשוט מאוד לנקות אותם.

כתם בנשמה הוא כתם,

והכתם הזה הוא מביש.

כשאדם יגיע לעולם האמת ויראו את הכתם הזה, וזה לא כתם כמו בבגד, שזה אדם מנקה תמיד,

אלא כתם בנשמה הוא באמת מביש. זה דבר לא נעים לעמוד כשרואים מה אדם עשה או נכשל.

זה בושה. אנחנו מכירים מה זה בושה בעולם הזה.

אז הקדוש-ברוך-הוא דואג לצחצח את הנשמה של הצדיקים, שיהיו נקיים.

זה רצונם,

כי הם לא רוצים חס ושלום להגיע לעולם האמת,

מבוישים, שלא יוכלו להסתכל בפני השם יתברך.

ראית פעם ילד שנתפס באיזו עבירה, איך הוא מוריד את הראש?

יש לך ילדים, נכון?

כשתופסים אותם, מדי פעם כשהם עושים משהו לא זה, הם מורידים את הראש מהבושה, נכון?

לא נעים להם. הם היו רוצים לסיים את הטרגדיה הזאת מהר, נכון?

אז בעולם האמת זה בעיה, זה נצחי,

ולהישאר במצב כזה זה פדיחה שאין כדוגמתה.

אז מה עושים?

הם מנקים פה.

והניקיון פה, כמה שיהיה קשה,

הוא אפס לעומת

מה שקורה בעולם האמת,

הניקיון שם.

אז לכן עדיף לעבור את זה כאן ולא שם. זה אחד.

לגבי נשים, כל המלמדת בתור תורה כאילו מלמדת תפלות,

נכון, בגלל שנשים צריכות ללמוד את מה שהן מחויבות, הלכות שהן צריכות לעשות,

ולא מוטלת עליהן המשימה הזאת של ללמוד.

יש משימות בחיים,

וזה דבר שהוא טפל להן.

הן לא צריכות להתעסק בדבר הזה.

הן צריכות להתעסק במה שהקדוש-ברוך-הוא הוחיד אותן,

לכלכל את הבית, לחנך את הילדים,

לשמור עליהם, לדאוג שהם יעשו את המשימות שהוטלו עליהם בעצם בריאתם.

זו המטרה, לא לתופף, אתה מתופף על המצלמה.

אז זאת אומרת, זה מה שצריך לעשות,

ואם עושים את זה,

זה 100%. מה שאישה לא נצטרתה, היא לא צריכה לעשות. כמו גבר,

שאם גבר, במקום ללכת ללמוד בכולל,

הוא יחליט להיות צדיק ולעשות כל היום כלים וכביסות ולתלות,

אז זה לא התפקיד שלו.

מותר לו לעזור, אבל זה לא התפקיד שלו.

אז כל אחד יש לו את התפקיד שלו, התעסק בשלו.

הבנת? כן, מאחורייך יש שאלה, תעבירי הנה את המיקרופון, בבקשה.

לא לגעת במצלמה.

לא לגעת, רק להסתכל. כן, לא לגעת.

לא לגעת בה.

כן.

לא לגעת, כן.

כן.

אישה צריכה ללבוש,

הלו, יש שם,

איפה השואלת? אני לא רואה את השואלת.

תרימי את היד שיראו אותך, כן.

כן, בבקשה.

אישה צריכה ללבוש, לשים כיסוי ראש מצניעות,

או שיש עוד משהו לזה?

אישה צריכה לכסות את ראשה,

בשביל צניעות. ויש בזה עוד דבר אחד, שחווה בשעה שהיא חטאה והחטיאה את הדם הראשון,

היא שמה על עצמה את הכיסוי ראש,

כיוון שהיא עשתה תשובה על מעשיה,

והיא עטתה את הכיסוי ראש על ראשה כאבלה על מעשיה.

אבל העיקר של המצווה הזאת

הוא בשביל לכסות את שערות הראש, שהן גורמות לבעיות.

יש פה עוד שאלה?

אז למה יש פאות?

פאות,

לכתחילה, נשארה לי עוד כיפה.

לכתחילה,

פאות זה לא הדבר הכי צנוע.

אומנם לעדות אשכנז יש חלק מהם ששמו כיסויי ראש של פאות בגלל ירידת הדורות שהייתה אצלם באירופה,

והם המשיכו את זה כמנהג,

כמובן, מדובר רק בפאות

שהן קצרות וצנועות.

נשות ספרד לא קיבלו על עצמן לשים את הפאה הזאת ושמרו על צניעותן בכל ארצותן,

ולא היה מצוי אצלן הדבר הזה.

ולכן, יש הרבה פוסקים שאוסרים לנשים ספרדיות ללכת עם פאה.

יש פה עוד שאלה?

למה? מה למה?

למה? כי זה לא כיסוי הראש הכי טוב.

זה מכסה את הראש, בסדר. זה נכון שזה כיסוי ראש, אבל זה לא בדיוק הכי טוב.

אני אשאל אותך אם אישה תלך נגיד עם בגד,

אבל הבגד שקוף, זה צנוע?

לא צנוע.

זה כיסוי, אבל כיסוי לא כל כך צנוע.

זה לא אחסר מן בלה, זה בעיה.

כן.

למה בעצם צריך לשמור שבת?

מה זה למה?

למה צריך בכלל לחיות? בשביל מה לחיות?

לשמור שבת זה אחת מהמצוות החשובות בתורה הקדושה, וצריך לשמור אותה ככל מצוות התורה.

מי ששומר שבת

מעיד שהבורא ברא את העולם בשישה ימים ובשביעי שבת.

מי שלא שומר שבת

הוא כופר שהקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם בשישה ימים ובשביעי שבת.

שאלה למי יש? רגע, הגברים, שלא יגידו שהם מקופחים. הנה, בואו.

תן לו פה שורה שנייה.

רגע, בן-אדם, רגע.

תן לו.

תעמוד אם אפשר.

כתוב בתורה

לכבד את אביך ואת אמך.

כן.

אשתי מטפלת באמא שלה

בשנת 1975. היא גרה אתי בבית

למעלה מ-30 שנה.

עכשיו,

לפני כמה חודשים היא קיבלה גידול ממאיר בראש,

שעד עכשיו

לא יודעים,

לא ראו דבר כזה.

עשו ביופציה בבית חולים יפילוב וקבעו שזו תקופה קצרה.

כן.

מי קיבלה את המחלה, אשתך או האימא? אשתי.

כן.

חמתי גרה אצלי, הבנתי, 30 שנה. 30 שנה. עכשיו, כל הזמן שרצינו לצאת אותה לבית-אבות,

היא לא הסכימה,

היה לה טוב עם הבת שלה.

בדיוק כשאשתי כבר לא יכלה לתפקד בכלל,

זה עניין של שלושה חודשים, לא יותר,

היא הסכימה ללכת בית-אבות.

סידרתי לה בית-אבות, ואחרי כמה זמן כל הילדים באו,

מאחר שאמא שלהם היתה במצב קשה.

ועכשיו אנחנו מתלבטים מה לעשות.

אמא שלה, חמתי, כלומר, גם היא שוחדת בבית-חולים מאסף הרופא.

הבן בא ולקח את אמא שלה, שתבקר את הבת שלה בבית-החולים איכילוב,

אחר כך היא קיבלה התקף לב והלכה לבית-החולים,

עזבה רופא. אשתך קיבלה את המחלה אחרי?

היא קיבלה. היא קיבלה את המחלה. מתי?

לפני שלושה חודשים גילו לה את זה.

אחרי שהיא שלחה את האמא לבית-אבות?

לפני.

לפני?

כשאמא ראתה שהבת שלה כבר לא יכולה לטפל בה ולא יכולה לעשות איתה שום דבר, אז הסכימה ללכת לבית-אבות.

הבנתי.

עד אז לא הסכימה לבית-אבות.

תהיה טוב לה.

הבנתי. שואל, אשתך הולכת עם כיסוי ראש? הולכת עם כיסוי ראש,

שומרת שבת,

יש לי שני ילדים חרדים,

יש לי בת בכורה עם שמונה נכדים, כולם יהודים. טוב, טוב. עכשיו היא לא הולכת עם כיסוי ראש מלא? תאמין, תאמין. לא היה דבר כזה.

היא באה לבית-הכנסת, היא, היא בהכרה?

היא בהכרה, מדברת, הכול.

בואו ניתן לשניכם איזה מצווה לעשות,

ואני מקווה שזה יעזור.

אתה תלמד כל יום

שעתיים תורה בתענית דיבור. בשעה שאתה לומד אתה לא תדבר. אתה תלמד רק, מחובר לקדוש ברוך הוא, כל יום.

יום זה מהבוקר שאתה קם עד הלילה שאתה הולך לישון, זה נקרא יום, מתי שתרצה.

במשך שלושה חודשים, כל יום, כולל שבת וחגים, בלי הפסקה.

בלי הפסקה. זו המשימה שלך.

היא תלמד ספר שנקרא שערי תשובה של רבנו יונה.

אם היא לא יודעת ללמוד,

אז שמישהו ילמד אותה.

אבל היא שוכרת בבית-חולים.

אז מישהו יושב לידה וילמד אותה חצי שעה כל יום.

היא, היא, אני רוצה ללמד אותה חצי שעה קודם. הנה, היא מוכנה. היא בהכרה, אתה אומר.

בהכרה,

טוב.

עכשיו,

בסדר, אשרייך,

עכשיו,

תקשיב,

היא תלמד ספר שערי תשובה של רבנו יונה חצי שעה כל יום במשך שלושה חודשים רצוף.

ובעזרת השם, אם תעשו כן, אני אברך עכשיו שהקדוש-ברוך-הוא יבטל את הגזירה.

אמן. מה השם שלה?

עליזה בת גניה.

עליזה בת גניה.

השם יגזור עליה חיים טובים וארוכים ויסיר את המחלה ממנה ויתקע אותה בראש של אחמדינג'אד.

אההה.

לגבי, אמרת לצום פעם אחת. איך אמרת אותה פעם?

אתה תלמד שעתיים כל יום תורה בתוכנית דיבור שלושה חודשים רצוף,

ויהי ספר שערי תשובה של רבנו יונה כל יום חצי שעה שלושה חודשים רצוף.

בהצלחה.

תן לו בקשה ליד המצלמה שם.

תודה.

כבוד הרב,

ברוך השם,

אני זכיתי עד היום להחזיר שלושה אנשים בתשובה. יופי, אשריך.

בזכות ההבלכות שלך.

יש לי גיס

שלא מוכן לחזור בתשובה.

הוא מחכה לסימן.

הוא עכשיו רואה אותנו, מה אני יכול להגיד לו?

הוא רוצה לראות אותך, שאתה תגיד לו משהו. אני מעדיף שאני לא אתן לו סימן, כי עם סימנים שלי הם מקבלים מכות.

חס ושלום.

תגיד לו משהו שיעזור לו.

שיעזור לו?

תגיד לו שיראה את הסרט נס מצולם, בנס עם התותח,

ובמקום לקבל, הוא ראה את הסרט,

הוא ראה הרבה דברים, הוא לא מוכן כלום. הוא אמר שהוא מחכה לסימן.

אוי ואבוי, אני לא רוצה.

יש לו שסימן יכול לעשות. לא, לא, לא, לא.

היה בן-אדם אחד שרצה ממני סימן בכוח, בכוח, הפריע לי בהרצאה, אמר, לא, אני רוצה סימן.

אז בלית ברירה אמרתי לו, טוב, אם אתה רוצה סימן, אתה אחראי.

לא אחראי.

אמרתי לו, תקום מחר בבוקר ותגיד לקדוש-ברוך-הוא, ריבונו של עולם,

אם אתה קיים,

תן לי סימן על הדבר הראשון שאני אעשה עבירה.

הוא אמר לי, אני מוכן.

ההוא קם ואמר,

אחרי חודש קיבל התקפת לב,

אז מה היה אצלנו?

אחרי שלושה חודשים קיבל עוד אחד,

לא התכופף.

אחרי זה קיבל שיתוק חצי גוף, השם ישמור. לא חזר בתשובה.

אחר כך קיבל את המחלה,

גוסס בבית-חולים. בא אחיו, ביקש רחמים,

אמרתי לו, לא ממני,

מהקדוש-ברוך-הוא.

הוא התריס כלפי השם, לא כלפי.

אני לא רציתי לתת לו סימן.

בסוף הוא מת

בלי תשובה.

השם ישמור.

תראה, אחותי

היתה בהיריון

וגילו שהעובר מת.

היא ביקשה ברכה מהרב, ובסופו של דבר העובר קיבל חיים בחזרה.

היא חזרה בתשובה,

בעלה עדיין לא.

אחרי ברכה,

זאת אומרת, אתה מדבר בעצם על גיסך, כאילו.

כן, אחותי חזרה בתשובה, שהוא ביקש סימן.

כן, אחותי חזרה בתשובה, היא לא.

מה, הוא נורמלי?

אם הוא ידע שהבן שלו, יעני, מת,

הוא חי.

איך הוא רוצה עוד סימן?

הוא מחכה לסימן. מה, הוא רוצה? הוא למות ולחיות? חס ושלום. אז אי-אפשר להבטיח לו דבר כזה.

הוא מחכה הוכחה, הוא רוצה הוכחה שיש באמת שבת. אני לא מציע לו.

כדאי לו לחזור בתשובה מהר.

הוא רואה אותנו עכשיו. יש לך משהו להגיד לו? אמרתי לו כבר, הוא הבין טוב מאוד מה אני אומר.

מה השם שלו?

אורן, אורן בן זיווה.

אורן בן זיווה, השם יהפוך את לבבו לטובה, לשוב בתשובה מהרה. אמן. בלי סימן. אמן.

כן.

שאלה?

הנה, יש שם בחור עם כיפה לבנה.

תעמוד, תעמוד.

כן, תן לו.

ערב טוב, כבודו רב.

ערב טוב.

לי קוראים ניסן. אני לא יותר מדי דתי, אבל שומר מסורת.

עד שמגיע לך המיקרופון, יש לך כל כך הרבה שאלות ונעלה ממך ברגע.

יש כל כך הרבה מצוות שאני לא מבין את ההיגיון שיש בהן.

אתן לך את הדוגמה הכי קטנה.

ביום שבת זו מצווה לנוח, נכון?

בשבילי לנוח זה לטייל, לנסוע ברכב, שזה אסור.

אז איך אתה מסביר את זה?

המצוות לא ניתנות לבחירה של האדם כמו שהחוקים במדינה לא ניתנים לבחירה של האדם.

אני הייתי מעדיף

לנסוע באדום ולעמוד בירוק.

אז זה אומר שאני יכול לשנות את החוקים?

מי קבע שזה החוקים?

הקדוש-ברוך-הוא נתן אותם.

הרי אתה שואל עליהם, לא?

המצלמה זזה.

כן.

זה בעצם מעונה לי על התשובה.

אתה אומר בעצם יום שבת,

ויינפש, תנוח, תהנה. מי קבע את החוקים של המדינה, אתה יודע? בני-האדם.

בני-האדם. נכון. וצריך לשמוע עליהם?

זה חוק.

חוק?

יש חוקים, לא לעבור באדום, כמו שאמרת.

רגע, חוק צריך לקיים?

רצוי לקיים.

רצוי. ואם לא, נחנשים, נכון? נכון.

עכשיו, יש חוק אלוקי.

מה עדיף, חוק של בשר ודם שמתחלף ומחליף את החוק כל פעם לפי רצונו,

או לשמור על החוק האלוקי?

מי שנתן לך נשמה ובריאות ועיניים והכול.

אבל מי שרשם את הספר בעצם, את החוקים,

זה בן-אדם.

אפילו אם זה היה רק בן-אדם, מה הוא יותר גרוע מהכנסת?

יש חוקים שיש בהם היגיון. אם אני אעבור באור אדום,

אין חוקים עם היגיון במדינה הזאת.

במדינה,

זאת, אין חוקים עם היגיון.

אבל בלי זה אתה גם שומר.

אבל הקדוש ברוך הוא אמר למשה, תכתוב בתורה כך וכך.

אני אומר, וידבר השם אל משה לאמור,

וידבר השם אל משה לאמור. צב את בני ישראל ואמרת להם.

הקדוש ברוך הוא אומר, משה כותב והעביר את זה אלינו. והקדוש ברוך הוא התגלה במעמד הר סיני ואמר, אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. מי עשה את האותות והמופתים? משה, על פי מי?

על-פי השם. מי קרע את הים, משה? מי יוריד מן והכול, משה?

איך זה נעשה? על-פי השם. אז הוא היה שליח השם לתת את התורה.

מה לא טוב?

אתה בעצם אומר,

אני לא איש מדע ולא, אני בן-אדם רגיל כמו כולם.

נפגע מבינתי לענות לך על המדע בין המדע האנושי לדברים שאתה אומר. בעצם

הוא אמר למשה והוא כתב את החוקים.

נו, מה הבעיה?

לא מסתדר לי פה הדברים. למה לא מסתדר? אתה מבין מה זה נביא?

אז אני יכול להגיד לך שאני נביא, ואני קבעתי שהחוקים ככה וככה.

אין בעיה. אנשים מסתכלים עלי עכשיו.

יש רק הבדל. אתה יודע מה ההבדל?

שמעמד הר סיני היה לעיני מיליונים,

ומשה היה עם עם ישראל, וה' דיבר אל העם,

אחרי שמשה הוביל אותם אל מעמד הר-סיני,

עלה לשמים, קיבל את התורה 40 יום ו-40 לאללה, ירד,

הביא את הלוחות,

ה' אמר אנוכי ה' אלוקיך, מה שהיה בלוחות.

מה לא טוב עכשיו, אם זה היה לעיני כולם?

זה היה לעיני כולם, אבל אף אחד מאתנו פה לא ראה את זה. אנחנו יכולים רק לקרוא את זה. נכון. סבא של סבא של סבא שלך היה?

כל פעם שאתה חותר אותי אתה חותך לי את החוט המחשבה גם. סבא של סבא של סבא שלך היה?

אי-אפשר לדעת.

אז לא, אתה לא פה.

סבא שלי היה קיים, אבל מאיפה,

תראה, אני מאמין שיש משהו למעלה.

תודה.

אבל אני מאמין בדרך ארץ,

מה אכפת לי אם אתה מאמין? עכשיו שאלנו אם יש חוקים או אין חוקים. אני אומר דבר כזה, שהחוקים שהוא קבע, כמו שאתה אומר,

החוקים האלה לא רלוונטיים להיום.

לא רלוונטיים להיום?

לדליק אש בשבת. לא להדליק אש בשבת. נו, אז מה הבעיה? על מה זה מתבסס?

על זה שאני לא מדליק אש בשבת.

בעצם אסור לעבוד ביום שבת, נכון?

לא, מותר לעבוד.

האשה שלי עובדת בשבת במטבח, מכינה סלט, עושה הכול, למה לא? למה אסור להדליק אש בשבת?

לא תבערו אש בכל מושמעותכם. ביום השבת הקדוש-ברוך-הוא אוסר מלאכה זו,

והוא אסר 39 מלאכות. זה מלאכה. בעצם בגלל שזה מלאכה אסור,

בעצם להדליק אש. כן. פעם מלאכה זה היה בעצם מחקר שני אבנים. לא, לא, לא. זה היה עבודה.

לא, לא. היום אני מדליק, לא, לא, לא, לא.

פעם היה להרוג בן-אדם,

צריך פטיש, גרזן, כידון, חרב, חנית,

בשביל להרוג.

היום אתה במרחק עם רובץ אלפים, מוריד אותו ב-20 סנט.

אז היום זה לא רצח?

זה רצח.

מה פתאום? זה לא מרגיש, הוא אפילו לא הרגיש.

אני גוזל חיים ממישהו אחר.

אה, התוצאה קובעת.

אז מה זה משנה אם זה קשה או לא קשה?

אסור לבער אש. מה אכפת לי אם זה קשה או לא קשה?

אבל יש דברים ש...

אני אגיד לך, קטונתי להתווכח אתך. ודאי. לכן אני מציע לך, כל הקהל האדיר הזה כבר מהותנת על-ידיך.

יואו. אני מנסה לדבר להיגיון. ואני לא. זה מה שאני רואה. ואני לא.

בסדר, אני מכבד את דבריך.

בוא, אני אסביר לך משהו. תקשיב משהו.

אני בא ומקשה קושייה על הרופא.

תגיד לי, מאיפה אתה יודע לתת לי כדור כזה וכזה למה שיש לי? מאיפה אתה יודע?

אז הוא אומר, תשמע, אני למדתי באוניברסיטה,

ולימדו אותי שלמחלה כזאת יש כדור כזה ולדבר כזה יש ניתוח כזה.

אני אומר, מי אמר שזה ככה? מי אמר לכם מההתחלה שבשביל דבר כזה צריך לתת כזה?

אני מקשה עליו קושיות.

לפי דעתי יותר טוב לי בלי כדורים.

לפי דעתי יותר טוב לי עם זריקות.

לפי דעתי, במקום ניתוח, שים לי תחבושת,

פלסטר.

מה זה לפי דעתי?

או שהוא הרופא או שהוא לא הרופא.

אם הוא הרופא או המומחה בתחום שלו,

אם אתה שואל בענייני דת זה התחום שלי, ואני המומחה.

אם אתה מכיר את המושג החומר והרוח ומה שיש ביניהם,

זה בעצם אומר בין מה שאמרת, הנשמה,

והחומר. בעצם כשאני מתחיל לבכות,

בעצם יש לי צער, או בואו נלך על החיוב,

שאני שמח, מאושר יורדות לי גם דמעות.

אז בעצם מדבר נפשי זה עובר לדבר חומרי, נכון? נכון. הדמעות.

יפה.

אז מה שקורה פה בעצם, לפי דעתי, מה רואות עיני,

מבחינה סוציולוגית,

הרבה אנשים פה,

אתה משפיע עליהם בצורה חיובית,

וזה משפיע עליהם בכלל באורח החיים. זה לא טוב?

זה מעולה.

אז זה מה שאני אומר.

אבל מי קבע? אני עוד פעם חוזר לאותה שאלה. תשמע מתוק, אם הייתי עושה כמוך,

אז הייתי אומר ליהודי שהיה פה ואשתו חולה ויש לו את המחלה,

הייתי אומר לו, תשמע שירים, מוזיקה, תרקוד, תשמח,

חיובי, תרגיש חיובי. אני גם חושב ככה. המחלה תלך.

להיות בגישה חיובית. נכון.

לא שמעתי בבתי-חולים, מי שבא עם מחלה, קודם שמים אותו שעתיים עם מוזיקה.

למה? כי אפילו אם הגישה תהיה חיובית,

צריך תרופות. אם לא נותנים תרופות, לא עובד. אז למה שמים ליצן לילדים קטנים שחולים? בשביל שימותו בכיף.

אבל אתה צריך להבין שהנקודה היא, אני הייתי מבין אותך לסטנדאפ יותר טוב. כן, כן. אבל לכן אני אסביר לך.

הנקודה, הם לא פותרים להם את הבעיה והם יודעים שזה לא מרפא, רק הם אומרים שלפחות הימים האחרונים שנשארו לו, שישמח.

אז מה אתה אומר? אולי אני לא אתגייס לצבא ואני אלך לישיבה. למה?

והוא תשמור עלינו מלמעלה. לא, אתה תשמור עלינו. לך אתה, ואנחנו נשמור עליך מהישיבה.

למה לא? אני אומר דבר כזה, אני אומר דבר יותר פשוט.

אז כולם היו הולכים לישיבה ולא היו מתגייסים לצהל. נכון. ומי היה מגן על המדינה שלנו? מי שהגן על העם היהודי 3,300 שנה. מי קבע שבאמת זה הדרך שהגן עלינו?

יש לנו צהל. מי שנתן לנו את התורה,

נתן לנו אותה בלי צהל,

3,300 שנה בלי צהל,

והוא שמר עלינו במשך כל הדורות.

ועכשיו שיש לנו צהל,

לא מצליח צהל לשמור עלינו, לא מטילים, לא מקסאמים, לא משום דבר.

אז מה זה אומר? שאני צריך לחזור יותר בתשובה? הסברתי בהרצאה, שמעתי. אז שאם ניכנס לבתי-כנסת ובתי-מדרש ונעשה את רצון השם, הוא אומר לנו, תשמור על הנר שלי,

אני אשמור על שלך.

אני השם,

אני אלחם את מלחמותיכם ואני אנצח את האויבים.

מה הבעיה?

היה לי בעיה להביא שני גלים, שלושה גלים של צונאמי?

היה לי בעיה? לא.

אם אני רוצה רבע מיליון אנשים בשנייה אחת,

אם אני רוצה רעידת אדמה, עוד קצת בסולם ריכטר. אין לי בעיה.

מה אתה רוצה?

יש לי בעיה? טייפון אתה רוצה? הוריקן אתה רוצה? אין לי בעיה, אני אנער לך מדינות שלמות. יש בעיה?

אתה רוצה לבה? אני אביא לך לבה.

המביט לארץ וטרעד ייגע בהרים ויעשנו, יש לו בעיה?

מי זה נסראללה?

אני, אני פה, להתחבא במקלט?

מה אתה מדבר?

לפני שאתה מתחבא לדבר.

טוב, עכשיו תורי, נכון? בטח. אז אל תקטע אותי.

הייתי בהתלהבות.

בואו, בואו.

העונג כולו שלך, וגם שלי.

אני שואל את עצמי לפעמים כמה שאלות,

למה קורה כל דבר?

האם זה גורל?

האם זו עין הרעה?

האם אותו אדם מביא לעצמו את הצרות או את הדברים הטובים?

אז אני יכול להגיד לך, אני בן-אדם רגיל ופשוט,

לא דתי,

מודה בזה. פעמיים כבר אמרת את זה, כן. אני חובש כיפה כדי לכבד את כל המקום הזה, כי אני נמצא פה.

מגיע לך מחיאות כפיים. תודה רבה. תמשיך.

ומה שאני מנסה להגיד לך,

לפי דעתי,

קודם כול, להיות בן-אדם, לכבד אחד את השני, כבוד, מסכים, מסכים. כבוד שלו, מסכים. כבוד להורים, זה נראה לי הגיוני. אני מכבד את כל השוטרים, אבל אסור לסוח באדום. אז אוקיי, אתה אומר שעכשיו אני מחזיר אותך לדת.

אתה אומר, תתפלל שעתיים ביום, לא, פחות.

בסדר, לא משנה. ברמת העיקרון,

כל הזמן אתה עוצר אותי.

אני מנסה להתרכז במשהו.

תראה, גם כשאני נוסע בכביש יש רמזורים כל הזמן.

בסדר, אוקיי.

אתה יותר חזק ממני, אין ספק.

אז אתה אומר, תתפלל שעתיים ביום ואשתך תחלים.

אז בעצם,

למה היא מלכתחילה הולכת לרפואה הקובנציונלית בעצם?

שתישאר בבית ותתפלל. אסביר.

אז אני אסביר לך.

אה, יופי.

כשאתה אומר,

מי קבע שאתה צריך לעשות ניתוח או לקחת איזה כדורים x, y, z?

בעצם עשו מחקרים ובדקו על חולים מסוימים, על אותה מחלה,

שהכדור הזה עזר,

ואז הם החלימו.

אז גם יש כאלה, אני רואה פה הרבה דתיים, שהולכים גם לרופא. אז הם היו הולכים לרופא.

אז שיתפללו קצת יותר והם החלימו, לא?

גמרת? יופי.

עכשיו בוא תקשיב. נקודה. קודם

כל, אם היית מתפלל מראש, לעולם יקדים אדם תפילה לצרה, ככה כתוב.

לעולם יקדים אדם תפילה לצרה.

אם תקדים תפילה לפני, לא תבוא צרה.

אם תתפלל, תעשה את רצון השם, לא תסתבך בכלל.

אם תשמור על החוק לפני, לא יעצרו אותך בכלל.

אבל אם הסתבכת כבר ונכנסת לצרה,

אז יש שתי אפשרויות.

אחת, הברירה הקונבנציונלית,

ובמידה והיא לא עוזרת,

אז תמיד פונים בסוף לברירה הרוחנית.

האמנת? כשהרופאים אומרים,

No chance,

I'm very sorry,

you have to pray to God.

ואז כשפונים לקדוש-ברוך-הוא ומצביעים לך רופאים למעלה, מגיעים לשאול, מה עושים?

ואז כששואלים עצה, מירב,

אז הוא נותן עצה רוחנית.

וכשהוא נותן את העצה הרוחנית, ואם הוא מצליח לכוון אליה והם עושים מה שצריך,

ברוב המקרים אנשים נושעים.

תראה את הסרטים שציינתי קודם באתר, ותבין.

לא אמרו שצריך להתנהג רק על-פי נס,

אלא יש גם דרך הטבע.

זה שאדם נזקק לרופאים זה בגלל שהוא בעצמו לא מבין מה הוא מתפלל.

הרי כל יום כשהוא מתפלל הוא אומר, רפאנו ה' ונרפא,

הושענו ונבשע.

אם הוא היה מאמין בזה 100%,

אם הוא היה מתכוון שהרפואה והישועה זה רק מהשם,

הוא לא היה מער אחרי התפילה לקופת-חולים.

אבל הוא מפחד להפסיד את התור,

אז לכן הוא מקצר בתפילה ורץ כי הוא סומך על הדוקטור.

אם הוא היה מאמין בשם ב-100%,

אז הוא היה מאמין שעם התפילה הוא יכול לרפא את עצמו, כי הקדוש-ברוך-הוא רופא כל בשר ומפליל לעשות.

לכן, כשאנחנו יוצאים, חוץ מכבודך, מהשירותים,

אז אנחנו מברכים אשר יצרת האדם בחוכמה ובראבו נקבים נקבים, חלולים חלולים.

למה אנחנו מברכים?

זה רופא כל בשר.

לברוא את האדם עם כל כך הרבה

חללים עם כל כך הרבה איברים,

והנשמה נמצאת בהם,

ויש לאדם נקבים והנשמה לא פורחת ממנו ולא יוצאת,

קח בלון,

תעשה בו חור, כל האוויר יוצא.

בן-אדם כולו נקבים והנשמה לא יוצאת.

זה צריך להיות רופא כל בשר, ומפליל לעשות.

ואם הלב נבקע אפילו פעם אחת, או הריאה או משהו, בן-אדם גמר.

מי שומר על כל המערכת הזאת, שהיא תהיה בריאה ותקינה כל הזמן?

בורא עולם.

מי יצר את העובר במחי אמו?

לא דוקטור ממכבי או מכללית, נכון?

מי יצר את זה?

מי שם את האפרוח בתוך הבצע?

מי נותן לה לפרוח בתוך הבצע? שכנעת אותי.

כל כך מהר, אבו-סעיינה? כל כך מהר.

אז מי קבע את החוקים? אמרת,

בן-אדם שמע,

משה שמע את כל החוקים, והוא רשם אותם בספר, נכון? נכון.

אז בעצם

אני טוען דבר אחר. אתה אומר,

אני מאמין שיש בורא עולם, אבל אני מאמין בדרך שלי.

לא, אין דבר כזה.

אתה לא יכול לבחור איך לקיים את המצוות. המצוות זה מצוות.

מי קבע אותן? אני נמצא בצבא, והפקודה אומרת

לפלוש ללבנון ולפלוש מצד מזרח,

דרום-מזרח.

אני אומר, לא, אני מתאים לי צפון-מזרח.

איזה מין דבר זה?

זה צבא או לא צבא?

צבא, אתה מקבל פקודות ואתה מבצע אותן. בדיוק. מה, זה חייל? זה יו-יו? אז אוקיי, מי קבע שהפקודות האלה?

אני אתן לך עוד דוגמה. רגע, רגע, רגע. שנייה, מלה אחת קטנה.

יש אנשים צדיקים,

יראי שמים, שומרים מצוות,

והמזל שלהם לא מאיר פנים,

ויש להם בעיות רפואיות כמו שאנחנו רואים פה.

למה?

אסביר.

משום שכמו שיש חיילים שיש להם מזל יותר טוב, ויש כאלה לפחות טוב, ויש כאלה שלא גומרים את המלחמה, ויש כאלה שכן גומרים את המלחמה,

וזה לא תלוי אם הם חסידים או צדיקים או כו' וכו'. יש גורל לכל אדם לפי מעשיו,

והגורל של האדם נקבע לפי המעשים שלו.

אם הוא מרבה במעשים טובים, סיכוייו יותר טובים, ואם הוא ממעט בהם, סיכוייו קטנים.

אבל יש חשבונות שמים מכל מיני סיבות.

זה מורכב.

מערכת המצוות היא קדושה,

וצריך להכיר את כולם ומה השכר ומה העונש על כל אחד.

רק מי שהוא איל דעות יודע לשקלל בדיוק כל אחד לפי מצבו.

אדם נוסע ברכב,

ופתאום מתברר שהוא תשע שנים נוסע עם 500 עבירות.

למה? כי שופט אחד רק שם לב בכלל.

כולם עשו לו קנסות ורפורטים והכול, ואף אחד לא שם לב שצריך להוריד אותו מהכביש.

אתה צריך להבין, הקדוש-ברוך-הוא, אין רחום וחנון ממתין, הנה אתה חילוני, כמו שאתה מגדיר.

אומנם כבד את התורה ושם כיפה,

אבל בכל אופן, הקדוש-ברוך-הוא לקח אותך במידת הרחמים,

ואף שאתה לא מבין או לא הספקת ללמוד מספיק או לא בחנת את הדברים מספיק,

או לא הטרחת את עצמך ללכת ולבדוק עד תום את הדברים,

הוא מאריך את הפועל אליך,

ואף שאתה מחנן שבת עדיין וכו',

הוא לא פרע ממך שום דבר.

אבל מה עשה אתך חסד?

שיגעת לפה הערב ונתן לך מיקרופון ביד ואתה מחזיק אותו יותר מכולם,

ואתה שואל שאלות, כבוד הוא לי.

מה?

כבוד הוא לי, אני אומר. נכון. ואני עונה לך בסבלנות,

ואני מפנה אותך גם לאתר וממליץ לך על קלטת שנקראת מבראשית,

שלוש שעות ורבע,

כל השאלות שאתה יכול לשאול,

מבראשית שנעברה העולם עד סוף הדורות,

כולל שכר ועונש, צדיקים, רשעים, הכול, גן-עדן, גיהינום,

גלגולים, תחיית המתים,

סיאנסים, כל מה שתרצה, מדע, מול זה, רפואה,

מול תורה, מה שאתה רוצה, הכול יש בקלטת אחת,

שלוש שעות ורבע למתחילים, זה נקרא.

אם אתה רואה אותה, לא תהיה לך שום שאלה, יהיה לך ברור שהחוק האלוקי הוא מסודר, הוא צודק,

אין עוול, הכול נעשה במשפט וברחמים גדולים, ברחמים גדולים.

פה, במדינה שלנו, אין רחמים,

בכלל לא. עשית טעות? שלם.

טוב, אני לא אגזול מזמנם היקר של אנשים. אתה מבטיח,

אבל תראה מבראשית, באתר שופר.net.

אני לא יכול להבטיח לך דבר כזה. למה לא?

כי זו משימה קשה. משימה שלוקחת שלוש שעות ורבע,

ואתה יכול לעשות את זה בהפסקות.

וכמו שציינת בהרצאה, החומר והנשמה,

אז אני צריך לעבוד כדי להתפרנס.

מישהו אמר לך שלא תתפרנס?

מה, אתה חושב, יש פה בעלי תשובה?

תרימו את היד רגע, בעלי תשובה.

יש לכם פרנסה? אתם עומדים?

אתה ראית? מה אתה רוצה? מה הבעיה? מישהו אמר לא להתפרנס?

מאיפה הבנת את זה?

לב לוואי עבודתי? אני מאמין באיש-איש ואמונתו יחיה. לא, לא, לא. עכשיו נחנכת אותה.

אני אגיד לשוטר, אני מאמין, איש-איש בחוקו יחיה.

אני מאמין שיש היגיון מאחורי הדברים.

תראה את הקלטת מבראשית, מחסל סדר בלאגן.

טוב,

נמשיך, היה שבוע טוב.

שבוע טוב ומבורך.

תן לבחור בלבן ידך.

כן.

ערב טוב, תודה רבה. נשים תכף.

תכף, תכף, תכף.

כן.

ערב טוב.

ערב טוב.

תראה, אני שומר שבת כחצי שנה,

ואני רוצה להתחזק,

אבל אין לי אפשרות.

מה הבעיה שלך? בבית לא מקבלים את זה. האבא לא מקבל.

האבא לא מקבל? לא מקבל את זה. אני שומר שבת בסתר, חצי שנה.

אתה לא צריך לעשות בסתר, אתה יכול לעשות בגלוי,

ואתה מספיק מבוגר, וגם אם היית קטן, אתה חייב לשמור תורה ומצוות,

ואם אבא אומר לא לשמור תורה ומצוות,

אז חייבים לשמוע לאבא שבשמים,

כי גם אבא שלך הוא הבן שלו והוא צריך לשמוע לו.

ואתה חייב לשמור תורה ומצוות,

וזכית שאתה שומר תורה ומצוות,

ואין כיבוד אב ואם יותר גדול בשמים ממה שאתה עושה להורים שלך בזה שאתה שומר תורה ומצוות,

ובזכות זה יאריכו ימיך.

רגע, אנשים, מגיע להם פה אנשים. רגע.

יש הרבה נשים, אני לא יכול.

רגע, הנה הגיס בטלפון, הגיס בטלפון. מה אומר הגיס?

תן לו מיקרופון.

תכוון אליו מצלמה.

הגיס רוצה לדבר אתך.

יא חביבי, תמיד, תמיד.

אורן, הוא רוצה אותך.

איך אני שם פה? אני לא יודע איך אני שם פה ברנדל. שים על דיבורית.

לא יודע איך, קח.

הלו.

הלו.

מי זה? אורן?

כן, כבודו.

איך אתם?

בסדר, תודה.

נו, התחלת עם הניסיונות או בלי ניסיונות?

אני דין מסכנות. אשריך, אתה חוזר בתשובה או לא?

בעברת השם בלי נדר. אשריך!

אורן,

זכית לתחיית המתים בלי למות.

איך קראת לבן שלך?

ליאם.

אליהו, וואי וואי וואי. ליאם, ליאם, ליאם.

מה זה ליאם? מה, הוא סיני?

לא, הוא סיני.

הוא יהודי.

מה הוא?

יהודי.

אז מה זה ליאם, ליאם?

ליאם זה השם שלו, ליאם.

ליאם?

עם עיין או עם א'?

עם א'.

מה זה ליאם? זה לא שם.

בסדר, זה לא שם.

מה?

אורן?

כן.

אליהו תקרא לו.

אה, בסדר, אני אכניס לו, כבודו.

בטח, מה זה ליאם? זה בסיני, עצרו אותו.

ליאם אהרון? איזה שם זה?

אורן בן?

בן זיווה.

זיווה, תזכה לתשובה שלמה מהרה לבנות ביתך בית נאמן בישראל, והבן הזה יהיה גדול בתורה. אמן.

אמן.

תהיה בריא, לילה טוב. תודה רבה, כבודו.

דרישת שלום לאליהו.

מגיע.

טן טררה רן טן טן טן טן טן טן טררה רן.

כן, שאלה.

למה אומרים לא כל יום בחורים?

יש פתגם שאומר, למה לא כל יום בחורים?

זו השאלה? כן.

הבנתי.

ובכן,

את יודעת, בפורים

היה נס גדול ליהודים.

את מקשיבה?

בפורים היה נס גדול ליהודים.

הלו?

וכיוון שהיה נס גדול ליהודים,

ועם ישראל חזרו בתשובה ונתהפכה הגזירה,

ונהפוכו אשר ישלטו היהודים הם ובשונאיהם,

ועם ישראל קיבל על עצמו תשובה.

הדבר הזה, לצערנו הרב, לא קורה כל פעם,

וגם השמחה המתלווה ליום הפורים על ההצלה הגדולה לא מתלווה אלינו כל פעם,

כיוון שאנחנו לא מתמידים, לצערנו, בתשובה תמיד. אם היינו מתמידים בתשובה תמיד,

אז היה כל יום פורים.

אבל כיוון שאנחנו לא זוכים לעשות את רצון השם כמו שצריך תמיד,

אז אנחנו מסתפקים בזה שיש לנו פורים פעם בשנה, לראות

שכשעושים את רצון השם,

מתרחקים מן הגויים וממעשיהם ומתקרבים לאבא שבשמים,

עושים רצונו,

כל הגויים כאין וכאפס וכתוהו נחשבו לו,

ומי שרצה לתלות את היהודים נתלה בעצמו הוא ובניו,

ואנחנו זכינו ליום שמחה וששון ומתנות ליהודים, מתנות לאביונים ואיש לרעהו,

וזה יום גדול כמו כיפורים.

הפוך, כיפורים

זה כמו פורים.

זאת אומרת, זה יום של שלום ואחווה ורעות בין כל היהודים, אבל בזכות

שחזרו בתשובה כל העם.

לצערנו הרב זה לא קורה כל פעם, ולכן לא כל יום פורים.

אבל היום היה לנו כמו פורים פה, כמו פורים.

הרב, אפשר, סליחה, שתי מילים.

שתי מילות. היא רוצה שתי מילות? תן לה.

תן לה.

כן.

למה? רגע. כן.

תן לה לדבר בבקשה.

צהוב.

דברי צהוב.

יש לי שאלה.

למה בן-אדם,

הכול מצוות עושה,

כמה טפילים, כמה הכול מצוות ערבים, מצוות עושה,

ועודפת

לא יהודים?

נודה.

הרב.

מה?

רק הולכת עם לא יהודים.

רוצה רק ללכת עם לא יהודים.

איזה?

לא יהודים.

מישהו שעושה מצוות, ו... הכול מצוות, הכול דבר.

טפילים, תורה קורה, הכול עושה. גבר, גבר. הוא הולך עם גויה?

כן. למה הוא הולך רק ורוצה ללכת עם גויה?

את מכירה אותו?

אני מכירה.

תציעו לו אישה יפה יהודייה, הוא יחליף.

אני הצעתי, אבל הוא לא הולך.

לא הולך.

זו בעיה חמורה ביותר.

אדם שהולך עם גויה יכול לאבד את העולם הבא שלו.

ומה הוא צריך לעשות? הוא עושה הרבה בישראל, הוא צריך לזרוק אותה לכל הרוחות.

מה?

הוא צריך לזרוק את הגויה לכל הרוחות.

מה הוא צריך לעשות? למה כל דבר כזה? הוא בן-אדם מאוד מאוד ברור. את יודעת, יש כוח לגויות, כוח של טומאן, למשוך את הישראלים.

לא מבין השאלה. לא חשוב, את לא צריכה להבין.

מה צריך לעשות? צריך להתפלל עליו. מה השם שלו?

יצחק. יצחק בן? כן, רחל. רחל. השם יהפוך את לבבו, לזרוק את הגויה לכל הרוחות.

זה בן נפי דם.

הבנתי. בבקשה אלמנה. בסדר. השם יעזור לך, שתזכירי להכניס אותה לחופה עם יהודייה.

תהיי בריאה. תן לבחורה שם.

תן לה שם.

האיימנוט.

שלום, כבוד הרב. שלום.

ברוך השם, יש לי שני ילדים, והשם זיכה אותי

והשם זיכה אותי בבית-אל מאוד תומך ודואג.

אבל אחרי שהילדתי את הבת שלי,

נכנסתי לדיכאונות ודרך הרב שלי קיבלתי דקים מהרב בניהו.

זה שני לי במשך שבעה ימים, וברוך השם זה עבר לי.

סליחה,

עכשיו הדיכאונות, זה כל פעם חוזר לי, ואני לא יודעת מה לעשות. מגיע הערב ואני מתחילה לבכות.

הרבנית כל הזמן מעודדת אותי, אומרת לי,

תקראי תהילים.

אני לא יודעת כבר מה לעשות. אני מקבלת, ברוך השם, כל הזמן בילדים,

ואני משתדלת להתפלל, אבל זה תוקף אותי. מגיע הערב ואני מתחילה לבכות, ואומרת לבעלי,

סליחה שאני ככה, אבל אני כבר לא יכולה. אני לא יודעת מה לעשות.

למה? למה? למה? מה את רואה כאילו?

אני לא יודעת מה... יש לך חשש? חוסר שמחה? מה?

ברוך השם, יש לי הכול. הכול לא חסר לי שום דבר. אז מה קרה? למה את צריכה להיות בדיכאון? אז לא, אני לא יודעת. מגיע הערב,

אני מתחילה עם הפחדים שלי, לא רוצה לטפל בילדים. מה הפחד? מה את מפחדת?

אני לא יודעת, אני מרגישה שזהו, נגמר העולם. נגמר. יאללה, התראות. מה קרה?

אגב, זה מאוד מצחיק. שמעתי, אבל מה יכול להיות? מקסימום תמו אותי, נכון?

נכון או לא?

ואם תמותי תלכי לגן-עדן. מה הבעיה עכשיו?

אני אומר שגם לזה אני פוחדת. אני פוחדת, מה את פוחדת מגן-עדן?

לא, הכול מפחיד אותי. מה השאלה שלך? מה יכול להפחיד יותר ממוות?

אני לא יודעת, אבל אני לא יודעת. שום דבר זה שטויות, זה בלבולים, זה יצר רע שמתלבש עלייך ורוצה לקלקל את החיים שלכם בעליך. זה היצר רע?

אז מה חשבת?

אני לא יודעת, חשבתי, מה היצר הטוב? חשבתי לו על איזה ייסורים.

איזה ייסורים?

את מכניסה לעצמך, תעזבי את זה.

אז איך אני מתמודדת? שימי מוזיקה,

תשירי לילדים,

דברי עם הבעל, תצאי קצת,

תסתובבי עם הבעל, תראי מה לעשות.

אל תעסיקי את עצמך, בקיצור.

אבל מה את מפחדת? שתמותי מקסימום, כולנו נמות. כולנו נמות. אל תדאגי, אל תדאגי.

כולנו נמות.

אין חשש.

מה עכשיו הבעיה?

אני אגיד, כבוד הרב, פשוט גם הילדים שלי, הבת שלי מפחידה אותי,

שהיא עושה כל מיני דברים מוזרים,

ואני פוחדת שהיא לא תהיה ירד שמים. אני רוצה שתהיה ירד שמים. מאיפה הלכת? לאן ניגעת? וואי, וואי, וואי.

זה לא מוטל עלייך, חובה עלייך רק לחנך, והיא עוד קטנה, יש לך זמן,

בינתיים תנוחי.

תביא עוד כמה ויהיה בסדר.

מה שמך?

אנה.

אנה, בת? רוזה.

השם יזכה אותך לשמחת חיים, ויסיר ממך את הדיכאון,

ויעביר אותו לנסראללה.

כן.

פה, אה, אתה אחר כך.

אה, לא ראיתי אותך, את הלבן, שקוף.

תכף.

כן.

שאלה, נו.

משה קיבל תוהם מסיני.

כן.

ובתוך זה גם את התהילים וכולי.

אז איך כתוב ש... משה לא קיבל את התהילים, כן, זה בא אחר כך.

דוד המלך.

דוד המלך היה אחרי משה רבנו.

אוקיי, ויש לי עוד שאלה.

מה ההבדל בין גבר שלומד חצי יום לבין גבר שלומד כל היום?

כמו ההבדל, גבר שמרוויח 10,000 שקל לאחד שמרוויח 5,000 שקל.

לא, יש אישה בת 34 והיא שש שנים בתשובה.

חרדית, צניעות, מתפללת, הכול, והיא עדיין רווקה.

מה היא יכולה לעשות?

שתלמד חצי שעה שערי תשובה של רבנו יונה,

שלושה חודשים רצוף,

וה' יזכה אותה לזיווג הגון מהירה. מה שמה?

דורית בת רחל-נאית.

דורית בת רחל-נאית תזכה לזיווג הגון מהירה.

תיקח את הטלפון.

ספר שערי תשובה של רבנו יונה אפשר להשיג בכל מקום שבו מוכרים ספרי קודש.

תודה רבה, כבוד הרב.

שמי יהודה כהן. אני כבר פעם שלישית בכנס אצלך, ברוך השם.

פעם ראשונה לפני שנה סיפרתי לך שהבן שלי חלה בגידול בגזע המוח. אמרתי את זה? פה, פה.

גידול בגזע המוח, כן. בן 14 וחצי.

אנחנו נלחמים, הוא נלחם על חייו. אני פעם ראשונה הייתי אצלך לפני כשנה,

היית בראשון-לציון.

אמרת לי, נחזור בתשובה כמו שאריה רודף אחריי. עשיתי את זה.

אני ואשתי חזרנו בתשובה. פעם שנייה הייתי אצלך לפני חודשיים בראשון-לציון.

שאלתי על זקן, אמרת לי, יקבל על עצמך? קיבלתי.

איפה הוא?

לא זקן גדול. אמרת שאם לא עושים מכונת גילוח חשמלית

אלא עם מכונת תספורת

וזיפים, זה בסדר.

כן, אבל לא כאלה קטנים. אוקיי. זהו.

תוסיף, תוסיף. אז זה גם שאלה.

תוסיף, תוסיף.

שיהיה לו מה להתאפס. בסדר, בעזרת השם נגיד יותר.

מפה והלאה, הגידול גדל כמו שהרופאים אמרו.

הייתי אצל רבנים, אמרו לי, מי הם הרופאים שיקבעו עד מתי הבן שלך יחיה?

אין להם זכות להגיד את זה.

הם אמרו שנה, הם אמרו 14 חודש מקסימום.

עכשיו עברה שנה,

הגידול התחיל לגדול, הוא לוחץ לו על החדר הרביעי במוח

את התפילין החדשים שהוא היה מניח בשכיבה.

הוא לא יכול לקרוא, כי הוא לא רואה.

הוא לא יכול ללכת.

אנחנו רואים את הבן נגמר מול העיניים.

לא יודעים מה לעשות.

מה שמו?

אני שמתי את הפתק עם התמונה,

אני ביקשתי שיחלקו את זה פה לקהל.

עמית חיים בן גילה גרסיה,

השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה,

מהרה,

מהרה.

אמן.

יהי רצון שנתבשר בשורות טובות.

אמן.

רציתי לבקש, אם אפשר, מהקהל הקדוש הזה,

אם כל אחד יכול לקבל עליו פרק 2 או 3 בתהילים לרפואתו של עמית חיים בן גילה גרסיה.

הנה, מוכנות. תראה, תראה, נשים צדקניות. הנה גם גברים. מה עם הגברים?

מי מוכן להרים את הידיים?

נערים גבוה, גבוה, גבוה, גבוה.

אשריכם, יפה מאוד. נקבל עליהם מהגברים אולי שיעור תורה, אולי משהו. אשריכם. עכשיו אני רוצה כבר לזכות את כולם. בואו נזכה את כולם גם כן. זו היתה טובה מהרב. צדקה, צדקה, תציל ממוות. רק רגע, תשמעו משהו.

רק רגע, צדקה, תציל ממוות.

מי שמוכן,

הוא חילק כאלה דברים. הנה, הוא ייתן לכם.

כן?

עכשיו,

מי שמוכן לתרום שקל וחצי ביום,

50 שקלים בחודש,

לזיכוי הרבים להחזיר יהודים בתשובה ולרפואתו של הילד הזה, עמית חיים בן גיל אגרסיה,

ימלא הוראת קבע על 50 שקל כפול 20 תשלומים.

בזה נחלק בלי נדר מה-DVD לכל הוראת קבע,

לזיכוי הרבים להציל יהודים שישובו בתשובה, וזכות זאת

תעמוד לילד הזה ולחולים שלכם, שאתם רוצים בשבילם רפואה וישועה,

בשביל שירפאו ברפואה שלמה.

ותכתבו למעלה בהוראת קבע שם ושם האמא,

ואני אברך בלי נדר בעזרת השם הערב את

מי שימלא הוראת קבע כאן.

תרימו את הידיים האלה שרוצים למלא הוראת קבע,

להעביר להם מהר טפסים.

ציון, בזריזות, להעביר טפסים

למלא ולהעביר אלינו במהירות.

כמה דקות הפסקה למילוי הטפסים? אני אתן לך לשאול.

כמה דקות?

חמש דקות מהר למלא כבר.

זה מקוקו שימתין. עוד רגע.

בזריזות.

מי שרוצה שירים את היד, שיראו אותו, שיתקרבו אליו. להרים את הידיים, אלה שרוצים, הוראת קבע.

סעיפים 1.5 מיליון דקות.

יוגל יעקב, ויוגל יעקב, ויוגל יעקב, ויוגל יעקב, ויוגל יעקב, ויוגל יעקב, ויוגל יעקב, ויוגל יעקב, ויוגל יעקב, ויוגל יעקב, ויוגל יעקב, ויוגל יעקב, ויוגל יעקב, ויוגל יעקב, ויוגל יעקב, ויוגל יעקב, ויוגל יעקב, ויוגל יעקב, ויוגל יעקב, ויוגל יעקב, ויוגל יעקב, ויוגל יעקב, ויוגל יעקב, ויוגל יעקב, ויוגלולל

ואיך עושה?

לחלק מהר, להרים את האצבעות, אלה שרוצים הוראת קבע.

תודה רבה, להרים את האצבעות, אלמות שלכם ואלמות שלכם.

בריאות והצלחה בכל מעשי ידיהם.

מי שמילא הוראת קבע על האוויר בזריזות.

מי שמילא הוראת הקבע על האוויר בזריזות.

ישיבה לגיל 14 ומעלה, למי שרוצה, בבת-ים, 054-795-0275. לא לעלות, לא לעלות.

איך יודעים?

לפי הפסוקים בתורה.

ספר זכריה, י״ג, י״ד.

תיכף, תיכף.

תזכיר, משמר תורה ומצוות.

אביגיל, בת, נעמי, תצליח במשפט.

אין חתימה, אין חתימה.

מחנה ישראל בירושלים. מחנה ישראל בירושלים.

זה במאה-שערים.

לא, פה יש משהו לגיל 14 ומעלה.

קח את הפרטים.

תפואה שלמה והצלחה ופרנסה ושלום בית לדוד בן-בנטורה ונורית מטברטה, זרע חי וקיים, לבנים זכרים וקדושה מלאה.

אשר נשלח לבת שלך, רפואה שלמה.

הצלחה.

שמחה, בת רחי, רפואה שלמה.

עמית חיים בן גילה גרסיה, רפואה שלמה,

וחזרה בתשובה שלמה לעם ישראל.

ישראל,

ישראל,

ישראל.

כן, מה את צריכה?

שאל אותה מה היא צריכה.

טפל בהוראות קבע, בסדר?

עם יחד עם שמו.

לאסוף תוראות קבע.

אביב בן ויקטוריה, זיווג הגון מהירה.

בהזרחה אני אתן לה. מה השם?

תקווה בצל מה השם יעשה הטוב, ובנקל שיצא לך הכי טוב שאת מבקשת.

שלומביי, נאמן ואיתן.

אנא, בת אסנת. אנא, בת אסנת, זיווג הגון וחזרה בתשובה מהירה.

רפואה שלמה.

בנייהו בן זוהר, רפואה שלמה.

מה השם שלו?

יהושע בן אילנה ישוב בתשובה שלמה. שולמית בת שרה, זיווג הגון מהירה, הודיה בת שולמית.

שלום בית לכל הילדים.

מי סימן חנא? רפואה שלמה.

אור-יוסף בן-אור, לרפואה שלמה.

אין לי קבלת שאי.

אביאל בן-מרים, רפואה שלמה.

כן, תרשמי, כן.

לא, תרשמי פה.

היא בריאה, אבל כיסוי ראש.

לא.

אה, אה, תהיי חכמה.

היא חכמה.

שיהיה לך בן צדיק.

תזכרי, זה תלוי בזה.

תזכרי בזה.

לידה קלה, כיסוי ראש ובן צדיק.

ניר בן-תקווה,

נירה בת מרים, לידה קלה, ילד בריא ושלם.

אורה בת רחל, רחל בת אורה, רפואה שלמה וזיווג הגון.

נזכה לחיות בלי תרופות, גילה בן-מסעודה, רפואה שלמה, אהוד יאיר בן.

גילה, זיווג הגון, לחילוי נשמת שמואל בן-אלברט,

בפרנסה טובה לאהוד בן-גילה.

אורה בת חנא, רפואה שלמה מהרה.

רפואת הנפש והגוף מהרה.

כבר, כבר.

הקוקו ימתין רגע.

יצחק בן-ארבעאל ושרה, התמלאו כל המשאלות הכתובות פה לטובה.

מחנה ישראל בירושלים.

כבר אנחנו מעדיך, מלך העולם.

הנין בן אהרם וג'קלין בת-יעלה, רפואה שלמה, פרנסה טובה וזרע חי וקיים.

ולעילוי נשמת רפאל בן-ג'קלין, מנוחתו עדן.

רפואה והצלחה וחזרה בתשובה לכל עם ישראל.

זיווג הגון בקרוב, לימור בת מרים,

השם יזכה אותך לכל טוב.

הספר לנשים.

כן.

זיווג הגון מהרה.

רחל בר-כסנא, רפואה שלמה.

שטרבה ציפורה, בריאות והצלחה.

בן-ציון חיים בן-מרגלית, רפואה שלמה.

מזל בת רחל, רפואה והצלחה.

לעינוי נשמת ראובן בן-לג'ינה, רפואה שלמה למיטל סוהר בת שירה.

שולמית בצר, רפואה והצלחה ושמחת חיים.

עדיאל ובתיה קדוש עסקו לרפואה שלמה, בנים זכרים. ראובן בן-מזל, בריאות והצלחה בכל מעשי ידיו.

משה בן-מרגלית, רפואה שלמה והצלחה.

איפה הקוקו?

איפה הקוקו?

הקורח בעולם, יום חנוך בלבי יום הדירוקה,

ובסוף כל הדרכים הוא נענה אליו,

ולכן יש ליהנות מהקיים.

הצרים חוזיק וגם נשתה לחיים,

לבית כל השמחות שבחיים,

ונשכח מעל כבוד שטר עיניים,

היהודי תורם 800 שקל לרפואת הילד עמית חיים בן גילה גרסיה.

זה בריץ כרם מצוות, תביאו לו קבלה.

כן, תיכף, בריאות והצלחה וכל טוב.

השם ישחרר אותך, השם יברך את כולכם,

כזבוג הגון, בריאות, הצלחה, נחת, פרנסה, זרע חי וקיים,

סייעתא דשמיא, שמירה מעולה,

עמידה בפני רעידות אדמה,

טילים, קסאמים, לא יאכלו עליכם.

בריאות והצלחה וכל טוב, לילה טוב,

גוד נייט, ביי ביי.