אשתאול - אשתאול

אשתאול 08-10-13
ערב טוב בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח
בפרשת השבוע אנחנו קוראים "ויקח שם ויפת את השמלה ויכסו את ערוות אביהם". רש"י אומר, לא כתוב ויקחו שם ויפת את השמלה אלא ויקח, לימד על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת. לכך זכו בניו לטלית של ציצית ויפת זכה לקבורה לבניו, שנאמר "אתן לגוג מקום שם קבר". אז רש"י אומר, מזה שכתוב "ויקח שם" ולא "ויקחו שם ויפת את השמלה" מזה מלמד על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת, לכך זכו בניו לטלית של ציצית, ויפת זכה לקבורה לבניו, שגוג ומגוג יהיו מבני יפת והם יבואו על ישראל להלחם, והם ימותו המונים, המונים. ושם אתן לגוג מקום בקדמת הים, שיהיה להם קבר. למה הם זוכים לקבר? בגלל שהם מצאצאיו של יפת שכיסה את אביו בשמלה. אבל כיון שהוא עשה את זה לא במאמץ כמו שעשה אחיו שם, אז הוא זוכה למצוה חד פעמית - לקבורה רק, בעוד ששם שנתאמץ ונזדרז זכה לבניו למצות ציצית כל הזמן.
וכן "ויעש בצלאל את הארון", אבל היה איתו גם אהליהב והיו עוד, אז למה כתוב "ויעש בצלאל את הארון"? ורש"י אומר, לפי שנתן נפשו על המלאכה יותר משאר חכמים נקראת על שמו. רואים שמי שמתאמץ ומי שמזדרז מאד לעשות מצוה, שכרו לאין שיעור. אז כמה חשובה התאמצות במצוה, וההבדל כל כך גדול בין עושה מצוה בלי התאמצות יתרה ובין עושה את אותה מצוה בהתאמצות קצת יתרה, ההבדל הוא עצום, הלא שניהם לקחו את השמלה על שכם שניהם, שניהם הלכו אחורנית, שניהם לא ראו את ערוות אביהם, דרך ארץ, אז קשה להבחין מה היתה פה התאמצות של שם יותר מיפת?
אבל התורה מעידה שכך היה יותר התאמצות למצוה במעשה של שם, ולכן היא כתבה "ויקח" ולא ויקחו, על שם ששם נתאמץ במצוה יותר מיפת.
ההבדל בשכר כל כך גדול, ששם זכה למצות טלית של ציצית, וכשברך נח את שם ויפת כתוב, "ויאמר ברוך ה' אלהי שם", ככה מברך נח את בנו שם, וברש"י, שעתיד לשמור הבטחתו לזרעו של שם, לתת להם את ארץ כנען. ועוד כתוב וישכון באהלי שם, "יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם". וברש"י, ישרה שכינתו בישראל, דהיינו הקב"ה ישכין את השכינה בישראל, ויהי כנען עבד למו, ז"א כנען יהיה עבד לאנשי שם. וברש"י, אף משהגלו בני שם מארצם ימכרו להם עבדים מבני כנען, ז"א כלל ישראל שיצאו משם, למה אומרים אנטישמי? בגלל שהם נגד השמים - מי שהם ממוצאו של שם. ז"א שכלל ישראל יצאו מחלציו, ובנין בית המקדש והשראת השכינה יהיו על ידי בניו, והבטחת ארץ החמדה יקויים הכל לבניו של שם. כל זה זכה שם בגלל מה? שהתאמץ בהתאמצות יתרה במצוה זו של כיסוי ערוות אביו. ויפת לא זכה רק לקבורה, וקבורה לבניו, ובאחרית הימים.
אח"כ כתוב, "יפת אלהים ליפת" ורש"י אומר, אע"פ שיפת אלהים ליפת שבנה כורש שהיה מבני יפת בית שני, לא שרתה בו שכינה, והיכן שרתה? במקדש ראשון שבנה שלמה שהיה מבני שם. והנה לא כתוב בתורה סיבה אחרת, למה זכה שם כל כך הרבה יותר מיפת? אין סיבה שכתובה בתורה, משמע רק זה ששם התאמץ יותר במצוה מיפת, ובבחינת מצוה גוררת מצוה, התעלה וקיבל שכר גדול הרבה יותר מיפת לאין ערך ושיעור. זה לא יאומן כי יסופר מה ההבדל, מצוה אותה מצוה, אחת מתאמץ יותר אחד פחות - תראו מה ההפרש, שכינה שורה בחלקו, בית המקדש, ארץ ישראל, ארץ כנען, הכל, כנען עבד למו, ציצית, והם זוכים רק למה? קבורה באחרית הימים, אחרי שהם ימותו בהמונים.
וכן אמרו חכמים ז"ל במסכת חגיגה ט', אמר לו בר הא הא להלל, מה זה שכתוב בפסוק "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלהים לאשר לא עבדו", היינו צדיק היינו עובד אלהים, זה אותו דבר - צדיק ועובד אלהים, היינו רשע היינו לא עבדו - מי שהוא רשע הוא נקרא לא עבדו, מה זה "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו"? בשביל מה אתה אומר פעמיים אותו דבר כאילו? אמר לו עבדו ולא עבדו תרווייהו צדיקי גמורי נינהו, לא הבנת את הפסוק טוב, הפסוק אומר בהתחלה "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע" - יש צדיק ויש רשע ממש, ההמשך של הפסוק שאומר, "בין עובד אלהים לאשר לא עבדו" מדובר בשני צדיקים, אחד נקרא עבדו ואחד נקרא לא עבדו, ושניהם צדיקים, ושניהם צדיקים גמורים. למה? אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד. מי ששונה פרקו מאה ואחד פעם זה נקרא עבדו, עובד ה', זה ששונה מאה, לא מאה ואחד - נקרא לא עבדו, לא עובד ה'. הלואי עלינו פעמיים, ופה מאה לא עבדו. אמר לו משום חד זימנא קרי לה לא עבדו? אמר לו איך זה יכול להיות שבשביל פעם אחת נקרא לא עובד? אמר לו צא ולמד משוק של חמרים, עשרה פרסות בזוז אחד, אחד עשר פרסות בתרי זוזי, אה, איך זה? בגלל עוד פרסה אחת לוקחים עוד זוז, כמו מחיר של עשר? כשאתה מגיע לאיזה סך אומרים לך מפה קופץ המחיר, אבל זה לא פרופורציונאלי, הוא אומר ככה זה, תלמד מהשוק, איך זה עובד בשוק? ככה זה עובד. ז"א מה נאמר לנו פה, נאמר לנו פה שבן אדם השני, הצדיק השני באמת גם היה יכול מאה ואחד, אבל הוא עצר במאה, הוא אוהב לעצור במספר עגול, מאה, מאה ואחד זה כאילו להתחיל סדרה חדשה, זה שלא מפסיק וממשיך מאה ואחד זה נקרא עובד ה', זה שיכול להגיד מספיק, זה לא עבדו. למה אומר מספיק. אם אתה עבד של ה', מה אתה מפסיק אם אתה יכול עוד? למה אתה מפסיק?
רואים מפה דבר נשגב, אם אדם עמל עד שהוא לומד את הפרק שלו מאה פעמים אבל הוא לא בא למדרגה של השני שטרח והתאמץ ללמוד עוד פעם, המדרגה שלו לעומת חברו זה נקרא לא עבדו. רואים מפה דבר נפלא, כמה חשובה התאמצות יתרה.
שם זכה שהאבות הקדושים וכל בית ישראל יצאו ממנו. הוא הפך להיות העיקר והתכלית של הבריאה כולה לבורא עולם, על ידו תשוב הבריאה כולה לתיקונה באחרית הימים, ואילו יפת למרות שהוא התעסק בכל אותו מעשה הטוב, לכסות ערוות אביו, כיון שפעולתו היתה חסרת שלמות, חסרה את הזריזות הנדרשת במעשה המצוה, הוא נשאר יפת ותו לא, רחוק משלמות האדם, רחוק מדרך האמת שזכו לה צאצאיו של שם בגלל התאמצות יתרה. בימות המשיח אמנם תהיה לו אסיפה של כבוד ויזכה לקבורה על ידי בניו של שם, כמו שאמרו חכמים ז"ל, אמר לו הקב"ה ליפת, אתה כיסית ערוות אביך, חייך שאני פורע לך שנאמר "ביום ההוא אתן לגוג ומגוג שם קבר בישראל". אבל הוא לא יזכה לאור פני מלך חיים אפילו באחרית הימים, הוא לא יזכה, כי כה גדול הוא ההפרש בין שכר מצוה הנעשית בזריזות הראויה לבין שכרה של מצוה שהיא חסרה את אותה הזריזות. כי על כן אין דבר קטן במעשיו של האדם, אין דבר כזה דבר קטן. האדם אחראי בעד כל מעשיו ללא יוצא מן הכלל, אם הוא נכשל ופוגם אפילו הפגם הקטן ביותר לא מוותרים לו מאומה ונפרעים ממנו מושלם. ומאידך מרובה מידה טובה, אם הוא עושה מעשה טוב כלשהו, או שהוא מצטיין בחברו בעשיית מעשה טוב, הצטיינות כלשהי, שכרו גדול ונעלה לאין ערוך. לכן נאמר "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך", ואמרו חכמים ז"ל, שכר מצוות בזה העולם אין, כי אין כל אפשרות לשלם שכר של מצוה כמאמרה בטובות העולם. הנה שניים, שני אחים עשו אותה מצוה, רק אחד התאמץ יותר, תראו לנצח נצחים מה זכה, ואחיו - רק מקום קבורה באחרית הימים.
בואו אני אתן לכם רק דוגמא, משל שיצייר לנו לדוגמא מה זה נקרא שונה פרקו מאה ואחד לשונה פרקו מאה. ז"א באותו זמן נגיד שניהם למדו, אחד למד מאה ואחד פעמים אחד למד מאה פעמים, זה נקרא שעשה את המקסימום, והשני היה יכול לעשות ולא עשה. עכשיו אני שואל אתכם שאלה, נתנו לכם כוס מלא, מלא, אבל יש סדק קטן למטה ונוטפת טיפה מידי פעם, ואם זה יעמוד ככה בצד זה לאט לאט יתרוקן. איך תתייחסו לנושא הזה שנותנים לכם כוס פגום, מלא אבל, מלא אבל פגום שמחסיר טיפה, טיפה מחסיר. איך תתייחסו לחליפה חדשה, אתם לובשים אותה אבל אתם רואים שחוט יצא החוצה, לא חוט תפירה, חוט מהחליפה עצמה. מה שנקרא בלשון עם זר - דפקט, מה אתם אומרים, זה חליפה שלמה, רק חוט אחד לא נקרע, יצא, זהו. לא מושלם. ומה אומרים לבן אדם, אדוני זה דפקט, אני לא מוכן לקחת, מה קרה? הרי יכול להיות שאתה תקנה, תשלם, ואיך שיצאת נתפס לך בגדר ונהיה לך גם חור, אתה לא תזרוק את החליפה, נו, אתה תעשה תיקון אומנותי. אז למה פה אתה זה? כי ככה אתה מבין, שצריך לקבל דבר בשלמות.
ה' אומר אותו דבר, אני רוצה שלמות הכח שלך, שלמות ההתאמצות, שלמות הזריזות, שלמות השמחה, אני רוצה כל צד במצוה שיהיה בשלמות, כמו שאתה רוצה, כמו שאתה רוצה.
מביאים לאחד כוס שתיה, לאחד נותנים מלא כמו כוס יין, ולשני נותנים ככה, העין שלו ישר תרוץ לשלם ותעשה את ההבחנה למה לי הוא נתן ככה? אפילו אם הוא לא יגיד כלום, אבל העין שלו רצה לראות מיד את ההבדל, והוא מבין זה נקרא חסר וההוא נקרא מלא. אז אנחנו צריכים להבין שהקב"ה גם כן רוצה מאיתנו, נתתי לך הכל מלא, עיניים מלא ושלם, אזניים מלא ושלם, נחירים - מלא ושלם, שתיים שתיים מכל דבר, לא אחד, יכל לתת לך אחד, היית מסתכל בעין אחת גם, שומע באוזן אחת והיית מקפץ ברגל אחת. אם כתוב מלכי סבו ידודון ידודון גם אתה יכול לדדות לדדה קצת, מה הבעיה? אבל הקב"ה נתן לך הכל שתיים ונתן לך רואה ושש שש והכל טוב ויפה, למה אתה לא משתמש בכל הכלים שהוא נתן לעשות את המירב והמיטב בזריזות ובהתאמצות יתרה?
קחו דוגמא, בשביל מה קיבלנו חיים, לחיות או למות? לחיות, קיבלנו חיים בשביל לחיות או למות? בשביל לחיות, אז למה אנשים אוהבים למות? לא אוהבים למות?

ש. מי אוהב למות?

הרב: מי שישן עד מאוחר. אתה יכול לקום יותר מוקדם ולחיות יותר, אז למה אתה ישן עוד? אתה מת, בשעה שאתה ישן אתה מת. נכון, זה חלק מהמיתה, אם אתה ישן שמונה שעות ביממה, אז מתוך שבעים שנה לערך אתה עשרים וארבע שנים מת.

ש. כשאני ישן אני נהנה מהחיים

הרב: כשאתה ישן אתה נהנה מהחיים? אתה נהנה מהמיתה, איזה חיים, מי חי פה? הגופה שלך שוכבת עם פיג'מה והנשמה עלתה למעלה, מי חי פה? מי חי? רק כשאתה קם אתה חי. ולא תמיד, רשעים גם בחייהם נקראים מתים. אבל אדם שקם, "חצות לילה אקום להודות לך", דוד המלך היה מלך יכול לישון עד שעה תשע בבוקר, והוא חצות לילה קם, תשע שעות לפני הזמן שהוא יכול לקום בתור מלך, חצות לילה אקום להודות לך, נשמה שנתת בי טהורה, אתה נפחתה, אתה יצרתה, אתה בראתה, מודה לה'. למה הולכים לישון? בשביל לקום. אז אם אתה יכול לקום בשביל מה אתה ממשיך לישון? הרי המטרה לישון זה לקום, קום. ואם מלאך של השינה לא מפריע, ואתה עושה את העבודה בשבילו? יש שר של השינה, וקמת באמצע הלילה, בשביל מה אתה חוזר? בשביל מה אתה חוזר?
המומחים אומרים שהאדם ישן בלילה כל מנה של שינה שעה וחצי, אם הוא קם בפרק הזמן של שעה וחצי זה כאילו ישן לילה שלם. כל שעה וחצי יש מנה, אז אם הוא יודע לקום, בד"כ קמים כמה פעמים בלילה, מסתובבים, מתהפכים, קמים לשם, לפה, אם הוא קם וניצל את זה אשריו, הוא חי יותר. נפוליון היה ישן שעה אחת בלבד, למה? הוא אמר עד שנהייתי נפוליון אני אלך לישון? כשאני ישן אני ככל האדם, רק כשאני ער אני נפוליון, חכם. אבל אנחנו אוהבים לישון, מה זה אוהבים לישון? אוהבים למות, מת למות. אולי הוא יתפוס חלום טרמפ, אולי, רוב החלומות הם רעים, וזה סימן טוב, מי שחולם חלומות רעים זה סימן טוב, שעוד רוצים לעורר אותו שישוב בתשובה, אם הוא חולם חלומות רק טובים זה כמו פרה שמאכילים אותה לפני השחיטה. אבל בכל אופן, אין מצוה לחלום חלומות, יש מצוה לחיות, לקום ולעבוד את הבורא, אז אם בן אדם קם בזריזות, כמו שכתוב באברהם "וישכם אברהם בבוקר" זה מראה שאתה מתאמץ בעבודת ה', אתה רוצה לרוץ לפני הקב"ה ולהראות לו - אני שש ושמח לעבודתך. ששים ושמחים לעשות רצון קונם. אדם צריך לרוץ אחרי מצוות כמוצא שלל רב, אם היו אומרים שנפל עכשיו ארגז מלא מטבעות זהב ממשאית, אחד לא היה פה. הייתי יכול לדבר לבד. אפילו הזקנים היו רצים. למה? כי הם מבינים, זה שלל רב. אבל הנה אתם רואים, הפרש באותה מצוה, התאמצות טיפה יותר, לא אומרים לנו אפילו כמה ההפרש, התאמצות יתרה שהפסוק כתוב "ויקח שם" לא ויקחו, כמה העניק זכויות לדורי דורות עד סוף הדורות לכל צאצאיו של שם שאנחנו מבניו, מצות ציצית וירושת ארץ ישראל ובנין בית המקדש והשראת שכינה, וכל הטובות שרק אפשר להבין, וכל תכלית הבריאה, ומשיח צדקנו, הכל הכל תלוי במה? בהפרש קטן של התאמצות במצוה.
עכשיו צאו וחשבו מה גודל השכר של מי שארגן את ההרצאה, הוא התאמץ יותר מכולם, אתם התאמצתם לבוא אבל הוא התאמץ להביא, או, זה הפרש גדול, ז"א הוא גרם שכל אחד יתאמץ לבוא, וכל אדם שהתאמץ לבוא מגיע לו שכר, חוץ מהדברי תורה שהוא שומע וחוץ מהזמן שהוא לא מדבר לשון הרע ולא רואה טמבלויזיה ולא שומע שטויות ולא מקשקש ולא מבטל את הזמן, הוא גם שומע דברי תורה ואפשר שהוא מתחזק ואפשר שהוא ילמד מזה ואפשר שהוא יעשה וכן הלאה, על כל זה הוא יקבל שכר, ועל כל פסיעה והמרחק שהוא הלך, הכל הכל הולך בחשבון, הכל הכל, בא שמח, בא ראשון, בא אחרון, בא בהתחלה, הכל בחשבון. אז כל אחד מקבל כפי מה שהוא השתדל, ומי שהשתדל להביא את כולם ופרסם ולהודיע ולהרים טלפונים ולהדביק מודעות ולממן ולעשות ולדאוג, ווי ווי ווי. וכל זה לרפואת חסיה שושנה בת שרה רפואה שלמה.
אז עכשיו תבינו יהודים יקרים, מצוה זה לא דבר פשוט. חושבים שמצוה זה דבר פשוט, בכלל לא. הנה דבר אלמנטרי, דבר ברור, אבא שלהם שוכב והוא נמצא במצב לא יפה בכלל, והם קלטו את זה בזוית העין ומיד הבינו שלא משאירים אבא במצב כזה ומתכופפים לקחת את השמלה בשביל לכסות אותו, ואחד התאמץ יותר, תראו כמה שכר. כמה שכר! זה מצוה אחת, אחת אחת אחת. וזה לא מצוה שחייבים, ז"א זה לא מצוה שכתוב שאנחנו חייבים בתרי"ג מצוות נגיד, כן? זה כיבוד אב ואם, זה מצות חסד, זה פה ושם, אבל אין מצוה חיובית כזאת נגיד שאדם חייב, אתה צריך לעשות כך וכך וכך וכך. מכל מקום, רואים מה גודל שכרה.
עכשיו כל מצוה ומצוה שה' ציוה ומצפה מאיתנו שנעשה אותה כמתכונתה, כמאמרה, כתוב כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרים אותו בשורות רעות. אם בן אדם עושה מצוה אחת כמאמרה, כמו שצריך לעשות אותה בשלמות, לא מחפף בה, עושים כמו שצריך והכל, על כל צדדי ההלכה, לא מבשרים אותו בשורות רעות. לאנשים אין ערך למצוה, מצוה זה לא יהלום, זה נצח נצחים, אי אפשר לתת שכר על מצוה אחת, מצוה אחת שיעשה בן אדם ויבקש תמורתה אי אפשר, אם יתן לו ה' את העולם הזה, יתן לו את הגלקסיות, יתן את הכל, כל הקוסמוס, הכל יתן לו, הכל שלו בטאבו רשום עליו, לא שילם לו הקב"ה, אי אפשר לשלם. למה? זה לשבעים שנה, שמונים שנה, מאה שנה, קח, אחרי זה הוא מת, מזה לא יישאר לו כלום. מצוה שכרה הוא נצחי, נצחי, אז איך אפשר לפרוט את זה בכסף של העולם הזה, אי אפשר. אי אפשר לתת לבן אדם שכר מצוה, לכן שכר מצוות בזה העולם אין.
אבל אנשים לא יודעים להעריך את המצוות שמתגלגלות לידינו, מצוות שמתגלגלות לידינו, כמה אדם יכול לעשות מצוות בלי סוף בלי סוף בלי סוף.
נח, איש צדיק תמים היה בדורותיו, אתם יודעים מה זה צדיק בסדום, אדם שנמצא בסדום והוא צדיק, אתם מבינים? אדם בשיקגו חסיד, אתם מבינים? זה בלתי אפשרי, לא נתפס איך בן אדם לא מתקלקל מהאוירה, כולם רשעים, כולם עובדי עבודה זרה, כולם גנבים, כולם חמסנים, כולם עוברים על עריות, עולם הכי דפוק שהיה, דור המבול, אין , אין להשאיר, לא משאירים אנשים כאלה, לא משאירים, מוחים אותם מן העולם, לא משאירים, יש רק אחד צדיק - צדיק תמים בדורותיו. נו, התורה מעידה עליו שהוא איש צדיק תמים. אבל אומרים חכמים ז"ל, אילו היה בדורו של אברהם אבינו לא היה נחשב לכלום. לכלום. לא כמו ההפרש בין שם ויפת, לכלום. תקשיבו, הקב"ה מטיל עליו משימה, אומר לו מהיום אתה נגר, אתה בונה תיבה, איפה אתה בונה תיבה - במרכז העיר, למה במרכז העיר? כי אני מביא מבול, והמבול ירים את התיבה. טוב, נח שומע לקב"ה מזמין קרשים, מגיעים סמיטרילרים עם קרשים, מפרק את הסחורה, ומתחיל לבנות. שואלים אותו אנשים, מה אתה עושה? אומר אני בונה תיבה, תיבה בשביל מה? ה' יביא מבול. מה זה מבול? הוא יכסה את כל העולם במים. ומה איתנו? אתם תטבעו. ומי יישאר? אני. ולמה אתה בונה תיבה כזאת גדולה? אומר בשביל להכניס בה את החיות והבהמות והעופות, ואנחנו לא? אומר אתם כן, אם תחזרו בתשובה, אם לא תחזרו בתשובה הבהמות והחיות והעופות יחיו ואתם תמותו. צוחקים עליו, זה השתבש, עובד שבוע, שבועיים, חודש, שנה, כולם לוקחים את הילדים לראות את נח. טיול. זה האטרקציה עכשיו, בונה תיבה. איפה? במרכז העיר. שנתיים, שלש, נהיה כבר סיורים מכל העולם, תיירות מגיעה, נח בונה תיבה. עשר שנים עוברים אומרים לו נח, איפה המבול? הוא יבוא, אתם תראו. עשרים שנה עברו, נח מה עם המבול? בא יבוא, אתם תראו. שלשים שנה, כבר מתו הם ששמעו, הלכו, כבר הנכדים באים, כבר הם עשו, חברת אוטובוסים וטיולים והכל, ארבעים שנה עברו, שישים שנה עברו, ונח רציני, מדבר רציני, יהיה מבול, רק אני אכנס לתיבה עם הבהמות והחיות והעופות ואתם תמותו, תחזרו בתשובה, צוחקים עליו. עושים עליו קופה ונוסעים. עולים לאוטובוס, נח להתראות שנה הבאה, מאה שנה, אין מבול. מאה עשרים שנה, מתחיל טפטוף. אתם רואים, אמרתי לכם, הנה זה מתחיל, אחרי מאה עשרים שנה! איזה בן אדם, תביא לי נגר שמוכן לבנות רק פרויקט אחד תיבה - מאה עשרים שנה, וכל מי שיבוא להסביר לו שיהיה מבול וצוחקים לו בפנים ועושים עליו כסף והוא ממשיך. צדיק או לא צדיק? אין כזה, לא תמצא כזה, לא תמצא כזה בן אדם.
עכשיו, אחרי שהוא נהיה נגר ראשי, עכשיו הוא קיבל מינוי להיות פשששש בתפקיד בין לאומי, בין לאומי, מה התפקיד המכובד שהוא קיבל? להיות מנכ"ל גן החיות התנ"כי העולמי, והוא נכנס לתיבה והוא מנהל גן החיות. עכשיו יש לו קומה בשבילו ויש לו קומה בשביל החיות והבהמות והכל ויש קומה אחת אני לא אגיד לכם מה יש שמה, אבל עולה משמה ריח ה' ירחם. עכשיו הוא במשך 12 חודש, משפט רשעים בגיהינום 12 חודש, הוא צריך עכשיו להאכיל את כל בעלי החיים ואת כל העופות ואת כל הבהמות, כל אחד בשעתו, וכל אחד צריך לאכול מה שהוא רגיל. הוא לא ישן שנה, הוא ואשתו, בניו וכלותיו, שמונה אנשים בתיבה, כל הזמן סביב השעון. אתם מבינים מה הריח שהיה שמה? אם תחיה רק ליד פרה, אתה והיא באותו מקום, פרה אחת, לא שתיים, אחת, אתה לא יכול, אתה לא יכול, ועוד שהיא מתעטשת ומשפריצה הכל ככה, אתה לא יכול. והוא צריך לחיות עם כל הבהמות והחיות, עם כל הסרחון של הגוף שלהם שלא לדבר על מה שהן מוציאות, והוא צריך גם להעביר את כל מה שהם עשו לקומה למטה. שנה. פעם אחת הוא אחר לתת לאריה לאכול בזמן, נתן לו חלעה עשה אותו נכה. הוא יצא נכה מן התיבה. אפילו שאתה המנכ"ל של גן החיות, אוכל בזמן. ואפילו שזה בהתנדבות. יש צדיק כזה, אתם מכירים אחד כזה שעבר כזה גיהינום בחייו והציל את העולם, אנחנו חיים בזכותו, הוא הציל את העולם, אם לא היה הוא לא היה עולם. אבל כל המבול נקרא על השם שלו, מי נח, אתה הבאת את המבול על כל האנושות. אתה הצדיק התמים, אתה. למה? כי אתה לא החזרת בתשובה אותם וגם לא התפללת עליהם. אתה רק הודעת, כמו מודיעין, אבל אתה לא פעלת בשביל להחזיר אותם בתשובה, לא משכת אותם, לא שכנעת אותם, לא הבאת אותם להכרה, רק הודעת להם.
לכן אם הוא היה בדורו של אברהם אבינו לא היה נחשב לכלום, למה? אברהם היה בדור גרוע ביותר, כולם עובדי עבודה זרה, אבא שלו סוחר גדול של עבודה זרה, תרח, נו, אבל הוא היה אברהם העברי בעבר אחד וכל העולם בעבר השני, והוא התמודד מול כולם. לא פחד, אמר את מה שיש לו להגיד, שבר את הצלמים, עד שאבא שלו מסר אותו לנמרוד שיטפל בו. ומה עשה נמרוד? אמר לו תשמע חביבי, או שאתה תשתחווה לצלם או שאני זורק אותך לכבשן האש. אמר לו אברהם אבינו תגיד לי, למי אתה עובד? אמר לו אני עובד לאש. אמר לו אז אם אתה כבר עובד לאש, היה יותר ראוי שתעבוד למים, למה כי המים מכבים את האש. אמר לו אתה יודע מה, אני אעבוד את המים. אמר לו, אבל אם אתה תעבוד את המים אז כדאי כבר שתעבוד את הענן, כי הענן נושא את המים. אמר לו אני אעבוד את הענן. אמר לו אבל הענן, הרוח דוחף אותו, אז תעבוד את הרוח. אמר לו אני עבוד את הרוח. אמר לו אבל אם אתה כבר עובד את הרוח, האדם נושא את הרוח, אז תעבוד את האדם. אמר לו תגיד, מה אתה מסתלבט עלי? אני עובד את האש ואני אזרוק אותך לבפנים עכשיו, וזרק אותו לכבשן האש, בא גבריאל המלאך לקב"ה ואמר לו רבונו של עולם, אני יורד להציל את אברהם, ואמר לו לא, אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו, ואין ראוי להציל אלא יחיד ליחיד, וירד ה' להצילו, בכבודו ובעצמו. וככה יצא אברהם אבינו מכבשן האש מאור כשדים, מהאור - מהכבשן של כשדים. ואברהם לא הפסיק, והקהיל קהילות, וקרא בשם ה', ועורר את העם ואת העולם, ואת כולם, ורץ ממקום למקום, ופתח אהלים, פתח אהלים והשקה אנשים והאכיל אנשים ונתן להם לשונות בחרדל, מה לא עשה בשביל שאנשים יכירו את הבורא יתברך. הקב"ה אמר, מאדם כזה אני בורא ובונה אומה שלמה שתכיר באלקים, בסוד היחוד הגדול, והיא תביא את התורה לכל העולם כולו. זה עם ישראל. אנחנו בניו של אברהם אבינו שהוא נכד של שם, וזה בזכות המצוה של ההתאמצות היתרה של שם.
אז אתם מבינים מה זה מצוה בכלל? מצוה זה אוצר בלום שאין כדוגמתו, ואפשר לעשות מצוות בלי סוף. כל ברכה שמברכים על משקה, על פרי, על אוכל, זה אוצר בלום, זה להפגש עם הקב"ה. ברוך אתה, למי אומרים? לקב"ה, כשאומרים אתה, למי אומרים? למי שנמצא לפנינו, מי שנוכח לפנינו, בהווה, ברוך אתה, ה' - מזכירים את שם ה', שם הויה ברוך הוא, אלקינו במיוחד, אלקינו במיוחד שמשגיח עלינו, אלקינו נו נו נו, מלך העולם, שמולך בכל העולמות כולם, שהכל נהיה בדברו, איזה כיף להגיד ברכה כשמבינים מה אומרים. ברוך אתה - אתה מקור הברכות, אתה המקור של הברכות שמברכים משרים ברכה על המשקה, משרים ברכה על המאכל, על הפרי, וכשאוכלים אותו מתברכים. גם נהנית וגם זכית, אבל אם אמר בלבלבלבל... מה עשית? זלזלת בקב"ה, זלזלת בברכה, זלזלת במתנה. אחד בא אליך לחתונה מביא מתנה ככה התאמץ סוחב משהו עשרים קילו, אתה רואה את זה אומר לו שים שם, שים שם, כן, מה? מה? הוא אומר שמע, הבאתי לך, שמעתי שים שם, שים שם, שים שם. איזה זלזול, בן אדם טרח הכין עשה הכל ואתה מעיף את זה ככה, עד שאתה אוכל את המנגו, אתה יודע כמה עבדו עליו? ואתה מברך בורא פרי העץ ככה צ'יק צ'יק צ'יק, אבל את המנגו אתה אוכל לאט, למה? כי אין ערך למצוות, לא יודעים מה זה מצוה. ואחרי שהבנו מה ההפרש בהתאמצות, בהתאמצות.
יש סיפור ידוע מאשתו של הגאון מוילנא שהיתה הולכת עם חברתה בת גילה, זקנות היו, היו הולכות לעשות חסדים, והיו הולכות להתרים משפחות, אנשים, לכל מיני עניני חסד, והן סיכמו ביניהן שמי שתפטר ראשונה תבוא ותספר לחברתה מה דינה בעולם הבא ומה דינה של השניה שנותרה. אשתו של הגאון נפטרה ראשונה, בשלושים היא באה אליה ואמרה לה שהעולם שלה - של זאת שנשארה למטה הוא גדול ועצום לאין שיעור, אבל העולם שלה - של אשת הגאון שנמצאת למעלה הרבה יותר ממה ששלה, אומרת לה למה, אבל עשינו בדיוק אותו דבר, היא אומרת כן, אבל פעם אחת אני הכנסתי, שלשלתי את הכסף בתיבת הדואר לבד, בגלל התוספת הזאת שעשיתי כך שכרי בשמים לאין שיעור לאין שיעור. ז"א פעולה אחת יתרה, אחת יתרה מעניקה שכר אין סופי. אבל אנשים לא יודעים, אנשים לא מעריכים מה המתנה שהקב"ה נתן לנו בחיים חיותנו. כמה אבא מעריך ילד שמתאמץ ללמוד, לא בשעות הלימודים, מעבר לשעות הלימודים, כשילדים אחרים משחקים הוא יושב ללמוד תופס ספר, איזה אושר יש לו. בורא עולם הוא גם אבא, כשהוא רואה שאנחנו על חשבון הזמן שהיינו יכולים לעשות משהו אחר, מה שרוב העולם עושה, אנחנו תופסים ספר ולומדים ומשתדלים, או רצים לעשות חסד, גמילות חסדים, או צדקה או כל דבר אחר, כמה הקב"ה משתבח בזה. והוא משלם על זה חבל על הזמן, חבל על הזמן, אבל צריך לדעת להעריך.
עכשיו אני שואל אתכם שאלה, חיי אדם כמה הם חשובים? חשובים לאין שיעור, נכון? עד שמחללים שבת ויום כיפור בשביל ספק נפשות, ספק נפשות, מפקחים את אדם אפילו על ספק נפשות. אם יש בן אדם אפילו בן תשעים וחמש שהבן אדם הזה הולך עכשיו בשבת במנחה, ונפל עליו גל של אבנים וכיסה אותו, בן תשעים וחמש, מגיעים עכשיו הצלה ויש להם שאלה מה ההלכה, האם עכשיו מסירים מעליו את האבנים או לא, כי הסבירות הוא שהוא מת, בחור צעיר אם יפול עליו גל אבנים וייקבר תחתיו, סיכוי קלוש ביותר שאפשר להוציא אותו חי ואם כן אז הוא יחיה כמה זמן ואחרי זה, בן תשעים וחמש אין סיכוי, מה הדין? מחללים עליו את השבת. למה? אולי הוא חי, אז כמה הוא יחיה? אפילו דקה, הוא יכול עוד להרהר ולומר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד - מחללים את השבת, מחללים יום כיפור, כי רגע אחד של יהודי, רגע, רגע אחד של יהודי שהוא יכול להרהר בתשובה הוא קונה את העולם הבא. קונה את העולם הבא.
הזוהר הקדוש אומר, שרשע שהרשיע כל ימי חייו, עשה רק עבירות, שום מצוה, כופר ואפיקורס, מנאץ ה', אם היה לו פעם אחת בחייו הרהור תשובה, פעם אחת, לרגע אחד, ולא עשה איתו כלום רק היה לו הרהור ומת, סופו שהוא יעלה מהגיהינום, בגלל הרהור אחד. הוא יסבול כמה שצריך, ינקו אותו כפי שראוי, אבל בסוף בסוף בסוף הוא יעלה משם, הרהור, הרהור, אתם יודעים מה זה הרהור?
אז עכשיו אני שואל אתכם שאלה, יש פה אשה חולה במצב קשה, וכל יהודי ויהודיה פה שיהיו מוכנים לקבל על עצמם מצוות לעשות לרפואתה, לרפואתה, יכולים להציל את חייה. אם בשביל דקה של חיים, דקה, מחללים שבת ויום כיפור לתת אפשרות ליהודי עוד דקה, ואפילו אם יצטרכו לחלל את השבת מאה איש, מחללים. אז לעשות מצוה שזה בלאו הכי זכות בשבילנו, ועוד בשביל להציל נפש יהודית, ושהיא הבת של הקב"ה, והקב"ה משלם בגדול וראינו איך אפילו על התאמצות קטנה, אז כמה ישלם לנו הקב"ה ואפשר שיחיה אותה. במי זה תלוי? ברצון הטוב של כל יהודי ויהודיה שנמצאים כאן.
לפני כמה ימים הייתי בהרצאה, ובהרצאה בא אבא והביא את הבן שלו חולה במחלה בגזע המח, ילד בן שש כמדומני, העלה אותו לבמה, מי שרואה אותו מזדעזע, ואין הרבה זמן, אומרים הרופאים, גזע המח זה מסובך, אי אפשר גם לנתח וכו' וכו', ביקשתי מהציבור, מי מוכן להתענות ארבעים יום תענית לרפואתו, תוך מספר דקות שלשים איש ואשה קיבלו על עצמם תענית ארבעים יום לרפואתו, חוץ מעוד דברים שקיבלו על עצמם. אפשר להציל חיים עם זה, זה מראה את ההחשבה והחשיבות של החולה בעיני אנשים, זה הסנגוריה הכי גדולה שיכולה להיות בשמים. כמובן שאפשר ללמוד תורה וכמובן שאפשר לקיים מצוות מסויימות וכמובן, אבל עצם זה שאדם מוכן לסתום את הפה שלו מהנאות העולם הזה בשעה שהשני חולה ונמצא על מצב קשה ויכול להיות ערש דווי והוא תלוי רק בחסדי יהודים שהם בריאים ושלמים ויכולים לפעול, אפשר להפוך גזרה על פיה.
ואני רוצה להראות לכם מה אפשר לעשות עם תענית של ארבעים יום בסרטון קצר שנקרא המת, לא המת, חיה יחיה, תחיית המתים, בבקשה.

מיכאל: שמי מיכאל, מיכאל אליה, זאת אשתי שני, אנחנו בני 27 התחלנו להתחזק לפני בערך כשלש שנים בזכות הדיסקים של הרב אמנון וההרצאות שלו, הרב אמנון יצחק, אנחנו רוצים לספר לכם על הנס שקרה לנו הבוקר, נס שאין כמוהו, תחיית המתים ממש.
הלידה התקדמה מאד יפה, מרגע שנכנסנו לחדר לידה.
שני: באמת הכל התחיל כמו שצריך והיינו מרוצים מהכל מההתקדמות,
מיכאל: היה אמור להיות לידה רגילה, פשוטה כמה שאפשר, עד שזה התחיל להסתבך עם זה שהיו מים מקוניאלים בבטן, במי שפיר היו מים מקוניאלים שזה נכנס לראות של התינוק וזה הקשה עליו לנשום, וממש לקראת הסוף כבר הוא היה צריך לצאת והנשימות שלו, הדופק היה נעלם מידי פעם.
שני: זה היה בלחץ והרבה עזרה מהרופאים ואני התאמצתי כמה שיכולתי
התחילו לעשות
מיכאל: התחילו לעשות לידה כמה שיותר מהר, ולדחוף כמה שיותר מהר שהתינוק יצא, שהוא לא יפסיק, שזה לא יפגע לו בדופק, ואז בשלב מסויים נעלם הדופק והוא הפסיק לנשום והלידה נתקעה, הוא לא הפסיקו, לא היה כבר צירים שיכולים לעזור לדחוף רק כח מה שאשתי היתה יכולה לעשות, בגלל שהזמן היה מאד קצר כי הילד כבר לא נשם אז הביאו דחוף וואקום בשביל לשאוב אותו משם כמה שיותר מהר.
הרב בהרצאה: התינוק הנולד שני בן בת שבע, ה' יציל אותו שיחיה בעזרת ה'.
אמן.
מיכאל: כל התהליך הזה בערך רבע שעה, עשרים דקות, עד שהתינוק יצא, ובאו עוד רופאים ועל הלידה הזאת היו בערך ארבעה רופאים ועוד מיילדות מסביב,
הרב: עוד פעם אני מבקש, התינוק הנולד בן בת שבע, ה' יציל אותו שיחיה בעזרת ה'
אמן
מיכאל: ברגע שהתינוק יצא אני עמדתי בכניסה לחדר ואני שומע שמברכים את אשתי כל הכבוד, זהו, לחצת טוב הוא יצא, אחרי ש חתכו אותה ושאבו את התינוק עם וואקום וזה ובסופו של דבר התינוק יצא ומברכים אותה על זה, אבל אני לא שמעתי בכי של תינוק, הבנתי משהו לא בסדר, לא הבנתי מה בדיוק קורה שם.
שני: בזריזות קרעו את חבל הטבור והניחו אותו שם ואני רואה כמה רופאים בלחץ מטפלים בו ופתאום כל החדר נהיה כמרקחה ולחץ מטורף היה שם ואני פתאום מבינה שמשהו לא בסדר עם התינוק, אז אני שואלת את הרופאים אם הכל בסדר ואף אחד לא עונה לי. ואני מחבקת את הרבנית ואני מסתכלת עליה והיא מרגיעה אותי ואומרת לי הכל יהיה בסדר בעזרת ה', ואני שואלת את הרופאים עוד פעם, הכל בסדר? הוא חי? אף אחד לא עונה לי, ככה במשך כל הזמן שהם טיפלו בו אף אחד לא נתן לנו תקוה שהכל בסדר. הם כן אמרו מידי פעם הרופאים בודקים אותו וכבר יודיעו לכם, אף מילה מעבר לזה, אני ממש ראיתי כאילו הולכים להודיע לי שזהו, חמודה, ניסינו הכל. התחלתי לבכות ואני רואה גם את בעלי חסר אונים שם בחוץ,
מיכאל: אבל עמדתי בכניסה וראיתי פתאום מניחים מולי תינוק בצבע סגול כהה, חום כהה כזה שהוא לא זז, אני ברגע הזה אומר הוא לא נושם ואני מבין שמשהו, באותה שניה חשבתי חרב עולמי, אני עשיתי שני צעדים מחוץ לחדר ופתאום הרגשתי, התחלתי לא להרגיש את הגוף מרוב, כי לא ידעתי מה קרה. והבנתי באותו רגע
שני: אמרתי לרבנית זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות, אני כל כך השתדלתי כל ההריון לשמור על עצמי ולא לשמוע שירים ולא להסתכל בדברים שלא צריך כדי שהילד הזה יצא צדיק כמו שצריך, זה לא יכול להיות שזה ככה, שיהיה ילד צדיק, והייתי קמה בבוקר עם בעלי לשמוע את ההרצאות של הרב שישמע דברים טובים
מיכאל: באותו זמן כבר בערך רבע שעה הוא היה בלי דופק, פשוט התחלתי ממש, ממש היה קשה לי להאמין למקרה, לא האמנתי שזה יכול לקרות, הריון תשעה חדשים וכל כך אתה מחכה לזה וזה ילד ראשון ואתה מחכה כל כך, ופתאום מוציאים לך פשוט גוש בשר כזה שלא זז ואתה לא יודע איך לקבל את זה.
שני: התינוק ממש יצא מהבטן לא תינוק חי.
מיכאל: והרופאים גם לא דיברו עם אף אחד, התחילו לעבוד מהר על התינוק ולנסות לעשות לו החייאה והנשמה, ואחד מנקה לו את הריאות, אחד לוחץ לו במקומות, אחד מכניס לו מחט עם אדרנלין ללב.
כמה דקות אני לא מצליח להרגע, פשוט אחרי כמה דקות התאוששתי, אמרתי לעצמי, אין, לא יכול להיות שזה קורה לנו, לא יכול להיות שזה קורה לנו.
התחלתי לבטוח בה', אמרתי אין, הקב"ה אני יודע שהכל יהיה בסדר, אין דבר כזה, זה רק מהרב מהשיעורים בבוקר של אמונה ובטחון שפעמיים למדנו את השער הזה עם הרב וזה חיזק אותי וזה נתן לי כח, לא רק בזה בדברים אחרים גם הרבה, אני ראיתי הרבה ניסים ונפלאות, זה שינה לי את החיים האמונה הזאת ושער הבטחון הזה זה שינה לי את החיים מא' ועד ת' ופה זה היה נסיון הכי גדול שלי, ואני לא אשקר, לא עמדתי פה במיליון אחוז, אבל כשאמרתי את זה וכשהאמנתי את זה וכשאני הולך במסדרון אחורה קדימה אחורה ואני אומר, הקב"ה אני מאמין בך, אני יודע שהכל יהיה בסדר, לא יכול לקרות דבר אחר, הכל יהיה בסדר הכל יהיה בסדר, זה בא נטו מהלב, נכנסתי לחדר אשתי וצעקתי לה, אל תדאגי הכל יהיה בסדר, הוא מחיה מתים, הוא מחיה מתים אמרתי לה, הכל יהיה בסדר
שני: אמרתי לעצמי, אני אקבל כיסוי ראש ובעלי בא לידי ואומר לי אני מקבל על עצמי גם ללמוד שש שעות ואני מבקשת מהרבנית שתתקשר לרב ותגיד לו, אולי הרב יכול לברך אותנו, הברכה שלו תמיד עוזרת.
הרב אמנון יצחק: אילו אחיה אלף שנים לא אוכל לשלם תודות לו, אם ישלחני למרחקים בחצי הלילה, רק שניה זה דחוף בית חולים. כן. כן. טוב מה קורה שם? וכרגע מה מנסים לעשות? בסדר, אני לוקח בעזרת ה' תענית ארבעים יום להצלתו בעזרת ה' יתברך. בסדר. מי שרוצה, הילד יצא בלי דופק, תינוק שנולד, מי שרוצה לקחת עליו לרפואה בבקשה. אשריך לחיי העולם הבא.
מיכאל: אשתו של הרב היתה ליד אשתי, היתה עוזרת לה ואשתי ביקשה ממנה לדבר עם הרב, הרב עוד כשהתינוק היה בבטן וככה היה, שהיא שלחה לו הודעה והרב קיבל על עצמו באותו רגע ארבעים יום תענית, ועוד שני אנשים קיבלו את זה על עצמם שם לידו, ואני אמרתי לה', ה' אני מקבל על עצמי שש שעות ביום לימוד תורה ועוד ארבעים יום תענית גם אחרי שהרב קיבל גם אני ארבעים יום קיבלתי.
שני: אשתו של הרב, הרבנית שתהיה בריאה, צדיקה מדהימה, כמה היא חיזקה אותי וכמה היא חיזקה אותי וכמה היא עזרה לי, בלי התמיכה שלה אני לא יודעת אם היה לי כוחות לעמוד בזה, אחרי כל הקושי של הלידה, הלידה היתה מספיק קשה והיא עוד היה לה את הכח לחזק אותי ולהיגד לי שהכל יהיה בסדר ושהאלקים יעזור ולקרוא תהילים, והיא בעצם נתנה לי גם את הדוגמא כמה אני צריכה להיות חזקה.
אמרתי זהו, רק שהרב יברך ולפחות אנחנו אין לנו מספיק זכויות שאלקים יעשה לנו כאלה ניסים, אולי בזכות הרב אלקים יעשה לנו פה איזה נס.
מיכאל: והוא החיה את המת, הוא החיה, הוא החיה את הבן שלנו והרופאים הצליחו להחזיר את הדופק שלו, אחרי בערך עשרים דקות אני שמעתי ככה מוניטור פתאום מתחיל לצפצף לענין ולא צפצוף אחד שלם.
שני: אח"כ מעלי בא ואומר לי מאמי, בסדר, הכל בסדר, יש לו דופק הוא נושם, הכל בסדר, תרגעי, שמעתי אותו בוכה. ואז אנחנו התחלנו כמובן לבכות ולהודות לאלקים כי היה לנו פה נס גלוי, זה לא היה, היה לנו פה נס גלוי, התינוק ממש היה יצא מהבטן לא תינוק חי.
מיכאל: גם עוד יותר פלא, שאחרי כל כך הרבה זמן שהוא לא נשם, אחרי שעשו לו בדיקות ולקחו אותו לטיפול נמרץ של תינוקות אז אחרי יעוץ בין הרופאים ראו שהוא לא צריך טיפול מיוחד, שהוא הכל בסדר, רק צריך השגחה קצת יותר רצינית אבל הוא יהיה בסדר ואין לו שום פגיעה, לא במח, שבמצבים כאלה יש הרבה סיכוי לפגיעה חס ושלום, אבל אצלו הכל ב"ה כאילו בגלל שלא מגיע החמצן למח אז יכול לפגוע, במיוחד אצל תינוק. וב"ה לא נפגע לו שום דבר והוא זז והוא בוכה כמו שצריך וב"ה, אין שבח לאל, שבח לאל, הקב"ה הכין אותנו הרבה הרבה זמן למקרה הזה, לנסיון הזה, זה היה צריך לקרות לנו, ואם לא ההתקרבות שלנו לצדיק, כמו שגם למדנו בשיעורים בבוקר גם לרב להתקרב לצדיק
שני: הרב לא מדבר על עצמו
מיכאל: הרב לא מדבר על עצמו אבל אני אומר לכם שהוא צדיק והוא אחד הצדיקים הגדולים בדור הזה ומי שיכול להתקרב אליו זה רק לטובתו יהיה, זה רק יהיה ל טובתו.
שני: נס גלוי, הרופאים עצמם היו המומים, הרופאים עצמם לא יכלו להרגע אחרי זה. והיו שמה מלא הרבה רופאים בחדר וכולם ראו את הנס הגלוי הזה. מי שרוצה לוודא את הסיפור, לאשש אותו יכול לגשת לבלינסון למחלקת יולדות, את הלידה שלי בטוח לא ישכחו הרבה זמן שמה.
מיכאל: אני לא יודע איך להודות לרב, עוד לא הספקתי עוד להודות לו על החיים שהוא נתן לי ולאשתי שחזרנו בתשובה, אני כבר צריך להודות לו על החיים של תינוק שנולד שהוא קיבל על עצמו ארבעים יום לזכות שהוא יחיה, אז ככה שכל המשפחה שלנו חייבים לו את החיים שלנו, ובעזרת ה' יהיה סנדק, בעזרת ה', ה' יזכה אותנו שהרב יהיה סנדק ושהרב יבחר לו שם בעזרת ה', השם שהוא יחליט זה מה שיהיה, אנחנו לא אכפת לנו, שהרב יחליט, מתבטלים לגמרי בענין הזה, שהוא יחליט איזה שם שהוא רוצה זה מה שיהיה, כי זה יש לו חלק גדול בילד הזה, זה הילד שלו בדיוק כמו שלנו, ושל הרבנית גם, ותודה רבה לכם ותתחזקו ותקחו את זה כי לא מובן מאליו כל הדברים האלה, כי כל יום ויום הוא יום מתנה מהקב"ה.
כעבור שמונה ימים:
"שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" "אנא ה' הושיעה נא" "אנא ה' הצליחה נא" אני ממנה אותך שליח למול את בני. "ברוך... וציוונו על המילה" "להכניס בריתו של אברהם אבינו" "ברוך... שהחיינו"... ויקרא שמו בישראל אמנון יצחק בן מיכאל אליה, ישמח האב ביוצאי חלציו...
מיכאל: זה היום הכי מאושר בחיים שלי.
שני: אני רוצה להגיד תודה לרב אמנון יצחק ולכל האנשים שהתפללו ולקחו על עצמם כדי שהילד הזה יהיה בריא, חוץ מהרב יש עוד צדיק אחד בשיעור שאני יודעת שלקח על עצמו גם ארבעים יום אנחנו גם מודים לו מאד! והכי חשוב אנחנו מודים לבורא עולם על הנס הזה שעשה לנו.

הרב: תודה.
כן, אז רואים ארבעים יום תענית יכול גם להחזיר מת לחיים, אחרי עשרים דקות בלי פעילות מוחית, בלי נשימה, בלי כלום. אז ודאי לפני מקרה כזה אפשר להועיל הרבה מאד.
המנוח הרב יעקב יוסף זצ"ל, נתנו לו שלשה חדשים לחיות אחרי שהתברר שיש לו את המחלה בלבלב, והוזמנתי לתת הרצאה אצלו בבית הכנסת וביקשתי מהמתפללים שיקבלו על עצמם תעניות לרפואתו, קיבלו חמישים וחמישה איש תענית לרפואתו, אח"כ הייתי בבית כנסת אחר עוד 110 בערך והוא האריך ימים עוד שנתיים, וזה מקרה שהיה לצערנו הרב כשזה מגיע למקומות כאלה לא ניתן לעשות שום דבר רק נס. אז אפשר לפעול, אפשר לעשות, השאלה אם יש פה יהודים שמוכנים למנוע מעצמם מאכל ומשתה מעמוד השחר עד צאת הכוכבים לרפואתה של חסיה שושנה בת שרה, אלה שיקבלו על עצמם אני אברך אותם בעזהי"ת שה' ישמור עליהם בבריאות שלמה ואיתנה תדיר.
מי מוכן לקבל עליו תענית ארבעים? הנה היהודי הראשון, הנה היהודי השני, השלישי, הרביעי, החמישי, השישי, השביעי, השמינית, יפה מאד, תורידו אלה שראיתי, השמינית, שמונה יהודים, הנה התשיעי והעשירי, אשריכם ישראל רחמנים בני רחמנים, עשרה יהודים מקבלים עליהם ארבעים יום תענית, זה אומר שכבר יש 400 יום תענית, 400 יום תענית כבר, תבינו מה זה, הכח שלכם אדיר להפוך את הגזרה לחלוטין. הכל תלוי ברצון של יהודים, בהתאמצות שלהם לעשות למען אחים ואחיות, וה' יציל את אלה שרוצים להציל, שהמתפלל על חברו נענה תחילה. 11, אשריך ואשרי חלקך, 11 יהודים שמקבלים על עצמם תענית ארבעים יום, לא מתענים בשבת, לא מתענים בראש חודש ולא בחג. ביום שישי מתענים עד אחרי הקידוש. אחרי הקידוש אוכלים ושותים, בלילה כל הלילה אפשר לאכול ולשתות עד עמוד השחר. מי שמתרגל לזה אחרי מספר ימים מרגיש כיף שאין כדוגמתו, פטור מלפתוח את המקרר. מרגישים בריא וחזק אין לכם מושג, אנשים גם שעובדים בעבודות מפרכות, כגון נהגי משאיות בשמש בחום בקיץ בימים הארוכים עברו את זה, יש כאלה כבר עשו למעלה ממאה ימים, יש כאלה שרצו לקצר תהליך עשו שלשה ימים רצוף יום ולילה שזה נחשב ארבעים יום, יום ולילה ויום ולילה ויום ולילה לא אכלו ולא שתו, זה נחשב ארבעים יום רצוף.
רבותי, האבא של הילד הזה שראיתם הוא נמצא פה על יד המצלמה, והוא התענה כבר כמה פעמים ארבעים יום וגם שלשה ימים רצוף, גם שלשה ימים רצוף. אז רק שתדעו לכם שבעזרת ה' זה עובד, צריך רצון, כמה שבשמים יושפעו מזה בעזרת ה' אפשר להטות את הגזרה. מה עם הנשים, הנשים פה חלשות מאד, אני רואה שהן אוהבות לאכול הרבה. זה טוב גם לדיאטה, וזה גם חסכוני. כן, מי עוד רוצה, 11 יש לנו, כדאי לכם כי אני נותן ברכה מעומקא דליבא לאלה שקיבלו על עצמם, כדאי לנצל את זה. לא בכל יום מתרחש ניסא.

ש. אפשר בלי נדר?

הרב: אפשר להגיד בלי נדר ולקיים. רק אם יש אונס, אז ביום שיש אונס באותו יום הוא יגיד "מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר" וייפטר. כן.

אחות החולה: .... אני רוצה לחיות, אני רוצה לחיות, אמרתי לה אני אעשה הכל בשבילך, אני לקחתי אותה באחד בלילה לרב שטינמן והיא אמרה לי אני לא מרגישה, אני כלום, כי הכל נאכל מבפנים, אני הולכת כמו כולם, אני מחייכת כמו כולם ותמיד היא היתה מחזקת אותי וגידלה אותי, היא גידלה אותי יחידה, אני הייתי יתומה מאבא ואמא והיא גידלה אותי, אני מתחננת לקהל, זה המילים האחרונות שאחותי ביקשה וגם היא אמא שלי, תעשו למענה והקב"ה יראה את ההשתדלות, גם לכם הוא יתן, גם אתם תראו ישועות, כי אח ותי באמת היא היתה צדיקה, היא היתה בעלת חסד מעבר לטבע, הרבה אנשים

הרב: היא לא היתה, היא בעלת חסד, תגידי לי משהו, את מקבלת על עצמך ארבעים יום?

האחות: אני קיבלתי על עצמי ישר,

הרב: את הצבעת?

ש. אני הצבעתי

הרב: אשרייך ואשרי חלקך. טוב נו יהודים יקרים, בואו נעשה למען.

ש. אשתי היא דודה והיא רוצה גם לקבל על עצמה אבל היא לא בריאה, היא שואלת אם מותר לה.

הרב: מה זה לא בריאה, הרופא יאסור עליה? אם הרופא יאסור עליה אז היא לא יכולה, אבל אם מישהו רוצה לפדות את זה יכול לפדות את זה ב-25 שקל לסעודה אם הוא לא יכול, עדיף שהוא יוכל, אם הוא לא יכול אז זה בארבעים יום אלף שקלים פדיון לתעניות האלה, אם רוצה מישהו שהוא לא יכול לצום, אחד סוכרתי או כאלה דברים והוא רוצה, יכול לזכות גם בדרך זו. כן, מי עוד רוצה להצטרף אחרי הדמעות האלה כן?

ש. אני לא יודעת אם מותר לי לצום או אסור לי לצום.

הרב: אם הרופא אומר שאסור אז את לא יכולה.

ש. אז מה אני אתן אלף שקל למה

הרב: שזה פדיון ארבעים יום

ש. למי לתת, לכם?

הרב: כן, לבחור פה. זה ילך לשופר לזיכוי הרבים.

ש. אז אני אצטרך לבוא אליכם לבני ברק או להעביר

הרב: כן כן.

ש. לא שומעים

הרב: זה לא דומה אבל זה טוב. יותר טוב מכלום, אבל זה לא דומה אבל זה טוב. אבל רגע, אני מחפש עוד רציניים, 12, אשריך, גם את מוכנה? אשרייך, 13 זה קצב, זה קצב. נו, לא לאכול לא לפחד, לא מתים מזה, נהיים יותר בריאים. 13 יהודים ויהודיות, עוד קצת התאמצות, נערים ונערות לקחו, למעלה מאלפיים איש התענו ארבעים יום תענית לפני כשנה בערך שביקשתי מהציבור בגלל הצרות שהיו רובצות לפתחינו ועוד סיבות נוספות, למעלה מאלפיים איש ואשה, נערים ונערות, זה קל, אתם אפילו לא יודעים כמה, והאוכל יותר טעים אחרי התענית. 13, גם את? אשרייך ואשרי חלקך, 14, הנה עוד אשה צדקנית 15, יפה מאד, ברוך ה', ברוך ה', ברוך ה', מאד מעודד, יו, ילד נחמד, אתה תחזיק מעמד? 16, בן כמה אתה? 13? אשריך. מה את קובעת? אל תקבעי לו, בן 13 חייב במצוות, אם הוא ירגיש טוב הוא יעשה, אם הוא לא ירגיש טוב הוא יפסיק. 16 יהודים ויהודיות, אשריכם ישראל. נו, זה דוגמא לאחרים. או, מארגן ההרצאה, 17 כמנין טוב, 17, מי זה יהיה חי? מי יהיה חי? מי יהיה 18, 18 שמקבל על עצמו בעזהי"ת, או, יש יהודי ישתבח הבורא, מספר חי, אשריך ואשרי חלקך, אתה תראה שתהיה מאושר מזה, יש סיפוק עצום עצום שבן אדם עושה את זה לזולת והוא יודע שבזה הוא יכול להציל חיים, שום דבר לא הולך בחינם, הכל נרשם בשמים, כל התאמצות, כל השתדלות, למדנו את זה עכשיו, כל התאמצות יתרה קטנה אפילו, ארבעים יום זה התאמצות אדירה, כל זה נרשם בשמים. לך תדע מה הוא זוכה ומה צאצאיו יזכו בזכות זה. 18 יש, יש עוד מי שרוצה לקחת על עצמו תענית ארבעים להצלתה? גם אתה? שאלה? כן, 18. כן, אשריך ואשרי חלקך, הוא לומד הלכות לשון הרע כל יום לרפואתה. 18, יש עוד שניים? אשריך, שלשים דף גמרא לרפואתה, "עץ חיים היא למחזיקים בה", "כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים". כן, כל יום שלש פעמים תיקון הכללי, כל הכבוד ברוך תהיה. מי עוד? כל יום ספר של אותו יום. וצניעות גרביים להקפיד, יפה מאד. מי עוד לוקח על עצמו התחזקות או מצוות או קבלות לרפואתה? נשים שמוכנות לקחת צניעות או כיסוי ראש, שמירת שבת, גברים שעדיין לא מניחים תפילין אולי, ציצית, ציצית קטן, גרביים ארבעים דנייר, יפה אשרייך ואשרי חלקך. תבורכי, זה זכות גדולה מאד. כן, ציצית קטן, הנה תן לו, ברוך תהיה. אשריך. כן, מי עוד? ארבעים יום, אשריך, אשריך. 19 יהודים ויהודיות, עשרה דפי גמרא, אשריך ואשרי חלקך. מי עוד? ארבעים יום? אשרייך, עשרים יהודים ויהודיות ארבעים יום. ציצית? שתי ציציות לשני בחורים, אשריכם. אלף שקל, אשריך, פדיון של ארבעים יום, תבורך. היהודי הזה שמה. כן, עוד יהודיה שלוקחת אלף שקל פדיון של ארבעים תעניות. כן, מה את? גם כן פדיון של אלף, הנה עוד יהודיה שמה, תעזור להם שמה להתארגן, כן, ואת? לכסות את הצוואר, אשרייך ואשרי חלקך. ציצית, אשריך, הנה בכבוד, תן לו. כל התהילים, מקבל על עצמו כל יום, אשריך, עוד ציצית, יפה, כן, מי עוד? מה אתה לוקח? פדיון אלף, אשריך ואשרי חלקך. יצחק יש לך ארבעה, תעזור לו שמה. כן, מי עוד? תפילין, תבורך מפי עליון. מי עוד? עוד אשה התקשרה ומה? ארבעים יום, 21 יהודים ויהודיות שמקבלים על עצמם. נפלא מאד, רבותי, יכול להיות פה נס וישועה גדולה לאין שיעור. אתם יודעים איזה קידוש ה' גדול יהיה. מי עוד? אלפיים שקל, הבעל לוקח אלף והאשה אלף ויהיה לך רפואה שלמה מהרה. אשריכם. כן, שבע בנות מקבלות על עצמן לקרוא כל יום את הספר תהילים של אותו יום, תשע בנות, אשריכן, עשר בנות, 11 בנות, 12, 13 ו-14 בנות, גם אתן? עוד, עשרים בנות, גם את? 21. ועוד ילד 22, אשריך. כמה יש לך? יש ששה, יצחק, ששה. כן, עוד ילד, ועוד סיום מסכת, אשריך ואשרי חלקך. כן, עוד שתי בנות לכסות את הצוואר, חזק וברוך. פלאי פלאות, פלאי פלאות, יש זכויות גדולות לחסיה שושנה בת שרה, מי עוד לפני שניתן מי שברך גדול גם לאלה שקיבלו על עצמם תענית, גם אלה שפדו, גם אלה שקיבלו חיזוק, מי עוד? עכשיו זה הזמן להוסיף. לא לפרוש מן הציבור, כל אחד שיכול יעשה משהו. שלשה ימים תענית, חזק וברוך. ספר תהילים שלם, יפה. עוד אשה של אלף, איפה היא? יצחק, יש עוד אשה שמה שרוצה פדיון, שם מאחורה בסוף. אשריכם, הנה יצחק עוד שניים שעומדים, הם לוקחים הבן והאב כל אחד 500 לרפואת האב גם, מה שמו? שלום בן קמלא, ה' ירפא אותו ברפואה שלמה ואריכות ימים. כן, מי עוד? מה אתה לוקח? פדיון, אשריך ואשרי חלקך, הנה פה לפניך גם כן. פרק שירה ושיר השירים ארבעים יום. מי עוד? מי עוד? מה אתה לוקח? סיום מסכת אשריך ואשרי חלקך. מי עוד? כן הגברת מה? שיר השירים ונשמת כל חי אשרייך ואשרי חלקך. ארבעים יום פרק שירה או שיר השירים? שיר השירים, אשרייך. ציצית, לא נשאר לי מתוק, כיסויי ראש יש נשים שרוצות? כיסויי ראש זה דבר גדול מאד, יש? אני אשליך ואתם תתפסו. יאלה. כן, מה אתה לוקח? שמירת שבת? ווי ווי ווי שמירת שבת אשריך ואשרי חלקך. אשריך ואשרי חלקך, יפה מאד. יפה מאד. איזה זכויות רצות פה חביבי, אפשר להפוך את הקערה על פיה לחלוטין. מה עוד מוכנים? מה עוד מסוגלים? יש לנו 21 ארבעים יום תענית, אתם יודעים כמה זה, זה 840 תעניות, זה שנתיים וחצי רצוף, אתם שומעים מה דברים איתכם? כן. ארבעים יום נשמת כל חי, אלה שאמרו פדיון שימלאו עכשיו את הטפסים על המקום, על המקום למלא ולהחזיר. עוד ארבעים יום תענית יש פה מהצוות, 22 יהודים כנגד אותיות התורה, זכות התורה תגן עליה, על חסיה שושנה בת שרה. מי עוד? מי עוד יהודים יקרים, כיף לא לאכול, תנסו. יש פה בעל מכולת? בעל המכולת פה? תגידו לו שהוא יקבל על עצמו לסגור את המכולת אז יהיה לכם קל. יש עוד מי או שאני מברך? כמה? פדיון אלף, יצחק, החבר שלנו מבית שמש פדיון אלף.
מי שברך אבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן דוד ושלמה ואמותינו הקדושות שרה רבקה רחל ולאה, הנה עוד תרומה של 500 שקלים מיסמין מהרצליה לרפואתה לשיעורי הבוקר שמתקיימים אצלנו בקהילות פז בבני ברק. כן, מה קיבלו שם? ארבעים יום, אשריכם ישראל, 23 גברים ונשים קיבלו על עצמם תענית ארבעים יום. אז אמרנו, הוא יברך את השם הטוב חסיה שושנה בת שרה, שה' יציל אותה מכל צרה וצוקה, מכל נגע ומחלה, ויפדה אותה מאוצר מתנות חינם, ובזכות הזכויות של יהודים רחמנים בניך בני רחומיך שמרחמים על בתך חסיה שושנה בת שרה יתמלא ברחמים גדולים עליה להחיותה ולרפאותה ולהחלימה לחיים טובים ולשלום ויתקדש שמך בעולם מהרה אמן. ועוד יברך את כל המתענים ואת כל אלה שפדו תענית וכל אלה שקיבלו עליהם מצוות לרפואתה, ה' יתמלא עליכם ברחמים גדולים, שתהיו בריאים תמיד, שיהיה לכם נחת בכל מעשה ידיכם, תזכו לתשובה מעליתא, לסיעתא דשמיא, לפרנסה טובה, להצלחה, להשלמה ולשלמות בכל הענינים הרוחניים, ולעלות בתורה ובמצוות תדיר, והזקוקים לזיווג יזכו מהרה, והזקוקים לרפואה יזכו מהרה, והזקוקים לזרע חי וקיים יזכו מהרה, והזקוקים לפרנסה יזכו מהרה, וה' יתמיד טובכם תמיד אמן.
אמן.
אשריך מה שזכית, בטח עם הילדים והמשפחות, כל מי שהגיעו יזכו להיות בכלל הברכות שברכנו אמן ואמן.
שאלות למי שיש בבקשה. הנה לבחור בצד שמה יש שאלה.

ש. כבוד הרב, יש לי בקשה לברכה, לא שאלה, אם אפשר לברך אותי בעזרת ה' לילדים, בעזרת ה' שיהיה לנו עוד ילדים צדיקים לעבודת ה' יתברך בעזרת ה'.

הרב: אתה מוכן ללמוד שעתיים בתענית דיבור שלשה חדשים כל יום רצוף?

ש. בלי נדר

הרב: ואשתך תלמד חצי שעה ספר שערי תשובה של רבינו יונה שלשה חדשים רצוף כל יום

ש. בעזרת ה' אני צריך לקנות את הספר בעזרת ה'

הרב: זה לא בעיה, כולל שבת וחגים

ש. בעזרת ה'

הרב: מה שמותיכם?

ש. לירון בן ויקי ודברת בת מיכל

הרב: ה' יזכה אתכם לזרע חי וקיים מהרה.

ש. אמן.

הרב: אתה צריך להחליף את השם של אשתך דברת, בסדר, ללכת לרב קניבסקי והוא יגיד לך מן הסתם לקרוא לה דבורה, זה שם של נביאה. דוברת זה שם של רפסודה.
שאלה נוספת. לא לקרוא בשמות מודרניים, לינוי, לי-קרש, לי-בטיח, כל מיני שמות כאלה, או מאי, אוגוסט ספטמבר, כל מיני שמות.

ש. שמי ינון, אני אחיין של החולה, מכיר אותה כי אמא שלי נלחמה עלי המון המון שנים, אני לא אפרט פה בדיוק מה היא עשתה כל כך הרבה בשבילי, לקחתי על עצמי את התענית של ארבעים יום, אני בן ישיבה ואני רק מבקש ברכה להצליח בתענית של ארבעים יום תוך כדי לימוד תורה לשמה כשאני לומד בישיבה.

הרב: תצליח בגדול ותתחזק ותבין יותר.

ש. אמן.

הרב: כן, שאלה נוספת ואחרונה. כן, הבחור פה.

ש. רציתי לשאול שאלה שלא קשורה לנושא ספציפי של המצב הזה, בהרבה בדורות אנשים עם השכל האנושי שלהם פיתחו כל מיני חוקים, אם זה גרביטציה וכל הדברים האלה, השאלה עד כמה זה אפשר להתבסס על דברים כאלה ששכל אנושי יודע או חוקר לעומת שכל אלוקי שזה שכל אין סופי

הרב: יש כח משיכה הנקרא גרביטציה, אמרו חכמים זרוק חוטרא הא עבירא הא עיקרא קאי, ז"א אם אתה זורק משהו למעלה הוא יורד למטה מכח המשיכה, זה לא חדש,

ש. לא יותר מזה, ששכללו ופתחו וכל ה

הרב: מה שאנחנו רואים בעיניים שאכן עשו, יש כח באדם ושכלו לשלוט בדברים גדולים, כמו שכתוב, כל שתה תחת רגליו, ירח וכוכבים

ש. אני מתכוון עד שהם הגיעו לתיאוריות של המפץ, הנקודה

הרב: לא, זה הם לא הגיעו לכלום

ש. זה תיאוריות, על זה אני מתכוון

הרב: זה לא רק תיאוריות, זה אפיקורסות לשמה כדי להתפטר, זה הכל

ש. זה הנקודה, שכל אנושי לא יכול להבין דברים כאלה

הרב: זה לא קשור לשכל אנושי זה לא צריך שכל, אם יש שכל לא אומרים דברים כאלה

ש. לא, יותר גרוע.

הרב: כן, אז אני מודה לכלל הציבור על ההשתתפות הערה, נקווה שנהיה באירועים יותר משמחים, ובעזרת ה' יתברך שנזכה לישועה כבר, עם ישראל זקוק לישועה באופן דחוף. ושנזכה להשתתף, הוא אומר, בסעודת ההודיה לרפואתה ולומר נשמת כל חי להודות לה' יתברך אמן ואמן. תבורכו מפי עליון.