יש בטחון ויש בטחון - ו | הרב אמנון יצחק

הרב: נציב יום: נתרם להצלחתנו שנחזיר בתשובה שלימה את עם ישראל בכלל ובפרט ונעלה בזכויות את כל 'קהילות פז' מעלה מעלה.

קהל: אמן.

הרב: אנחנו ממשיכים 'יש בטחון ויש בטחון' חלק ו'.

מהו המבוקש במידת הבטחון? 

האם מחויב האדם לבטוח: שבוודאי ישיג בטחונו? או האם די בציפייה על הספק? יש עוד צד; שאין לחשוב כלל: 'האם יצליח או לא' רק ש:"ה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו" (שמואל-ב י יב)? 

בשאלה הזו עסקו הראשונים והקדמונים וגם האחרונים כל אחד לפי דרכו; 

3 שיטות האחרונים;

שיטת החזון איש בספרו 'אמונה ובטחון' הוא כותב: 'טעות נושנת נתאזרחה בלב רבים במושג בטחון, שם בטחון המשמש למידה מהוללה ועיקרית בפי החסידים, נסתובבה במושג: 'חובה להאמין בכל מקרה שפוגש האדם, והעמידתהו לקראת עתיד בלתי מוכרע, ושני דרכים בעתיד אחת טובה ולא שניה, כי בטח יהיה הטוב! ואם מסופק וחושש על היפוך הטוב - הוא מחוסר בטחון'. 

זאת אומרת הוא אומר: הטעות הנושנת הזאת שהתאזרחה בלב רבים במושג של בטחון, זה כל מקרה שאדם פוגש, חייב להאמין: אפילו במצב שעתיד הוא בלתי מוכרע יכול להיות כך או כך, הוא חייב להאמין: 'שבטח יהיה טוב' ואם הוא לא בטוח בזה והוא מסופק וחושש: 'שיכול להיות הפוך', אז הוא מחוסר בטחון. - זה טעות נושנת שנתאזרחה! 

וממשיך החזון איש ואומר: 'ואין הוראה זו בבטחון נכונה' מי שחושב ככה - הוא טועה! זה לא נכון. 'כי כל שלא נתברר בנבואה גורל העתיד, אין העתיד מוכרע, כי מי יודע משפטי ה' גמולותיו יתברך?' מאיפה אתה יודע מה ה' גזר?! אז דברי החזון איש ברורים, אין מחובת הבוטח להאמין שהישועה וודאית ובטוחה. אז מה זה בטחון לפי החזון איש? 

מבאר החזון איש: 'להאמין בלב; 'שאין מקרה בעולם! ושכל הנעשה תחת השמש, הכל בהכרזה מהשי"ת!' ולכן כאשר נפגש במקרה אשר לפי הנוהג שבעולם צפויה סכנה אליו, והוא גובר על הפחד ומאמין: 'שאין מעצור לה' להושיעו! וכי אין כאן שום פגע רע מיד המקרה, כי רק הכל מאתו יתברך; בין לטוב בין למוטב, והוא מאמין: באפשרות ההצלה, ושאין לפני האדם נטיה לרעה יותר מנטיה לטובה, אפילו אם המקרה שלפניו בנוהג שבעולם הוא בסכנה יותר קרובה מאשר הצלה!' - זה נקרא מידת הבטחון. 

זאת אומרת היות ואתה יודע: שאין מקרה בעולם והכל מושגח מאתו והכל נגזר ממנו בהכרזה, כשאתה פוגש מקרה שאפילו קרוב לסכנה יותר מהצלה ואתה מאמין: שהקב"ה יכול להושיע אותך! ואין מעצור לפניו, ואין שום פגע מהבורא יתברך הכל רק לטובה, ואתה מאמין באפשרות ההצלה, זה נקרא שאתה בעל בטחון. אבל לא שבטוח שמה שאתה בוטח - יתקיים. 

וכן כתב ה'פלא יועץ': ענין הבטחון, אינו שיבטח בה' שיעשה לו כל צורכו כרצונו ושלא תאונה אליו כל רעה, שאם כה יהיה מבטחו, לפעמים תכזב תוחלתו, כי כמה צדיקים מעונים ומדוכים ביסורים קשים! וכהנה "רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת" (דברים לא יז) שמתרגשות לבוא לעולם, אז מה עיקר הבטחון? שיבטח בה': שכל מה שנעשה מן השמים - לטוב הוא! וה' יודע מה טוב לו, כי דרכן של בני האדם אומרים לרע: 'טוב' ולטוב: 'רע', אבל ה' יודע מה טוב לו לעבודת ה' ולתיקון נפשו. לכן יתרצה, יקבל ברצון, כל הבא עליו ולא יגע לריק, כדי לעשות רצונו, ולא ידחוק את השעה, ולא יהיה טרוד לחשוב 'רבות מחשבות' על תקנתן, ולהצטער על מקרה הזמן, אלא יאמין באמונה שלימה: 'שהכל בידי שמים!' וכל אשר יחפוץ אלוקים יעשה לטובתו ואין מידו מציל.

שיטה שלישית; שיטה בעל 'מדרגת האדם' והוא אומר: 'שאין צורך לאדם לעשות השתדלות, מה שנגזר לו - יבוא מעצמו בלי שום סיבה מכח האדם'. והוא בונה את שיטתו על פירוש הגאון מווילנא על הפסוק ב'משלי': "בְּטַח אֶל ה' בְּכָל לִבֶּךָ וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן" (משלי ג ה). והוא בונה גם את מה שהוא אומר על הפרוש של הרמב"ן (בראש פרשת 'בחוקותי') מה שכתב בענין הרפואות: שבעצם אין ראוי לאדם להתעסק ברפואות, אלה שרק נהגו כן. אנשים אין להם מספיק בטחון אז נהגו ללכת לרופאים, אבל מה, 'מה לרופאים בבית יראי ה'?!' מה זה אתה 'מזמין רופא'. 

ומחזק ר' יוזל זצ"ל, הסבא מנובהרדוק את דבריו, וכותב: 'בעל בטחון אמתי חזק בבטחונו שישיג כדי מחייתו, אף במקום שאינו בעצם מקום השגה, והבוטח - בטוח שישיג שם כל מה שצריך לו כפי הרגלו, ולא יחסר לו מאומה'. 

פעם שאלו חסיד בעל בטחון, ככה מובא בספר "בוסתאן אל עגול - גן השכלים" אז ככתוב שמה ששאלו אותו: 'אם יסגרו אותך בחדר ויקחו את המפתחות איך תשיג אוכל?' 

אמר להם: 'כשם שמלאך המוות ישיג אותי בחדר סגור, ככה מלאך של מזון ישיג אותי בחדר סגור; מי ששולח את זה, שולח את זה!' - זה בטחון מאה אחוז (100%).

ה'סטייפלר' הוא היה נובהרדוקר, הוא אמר: שבעל 'מדרגת האדם - קיים את כל מה שכתוב בספרו!' ואני למדתי אותו והלכתי בשיטתו בעל 'מדרגת האדם'. 

וגם הביא על זה עובדה; מאדם אחד שלא היה לו נר בלילה, והיה חזק בבטחונו: 'שישיג נר', וכך היה באמצע הלילה בא אליו אדם אחד והביא לו נר. 

אני זכיתי לראות את זה מאות ואלפי פעמים! אם אתה בוטח במאה אחוז - ה' נותן לך כפי הבטחון.

יש מעשה בגמרא ברבא שבא אליו עני; 

אז הוא שאל אותו: 'במה אתה סועד?' 

אמר לו: 'בתרנגולים מפוטמים וביין ישן' 

אמר לו: 'אתה לא חושב שאתה מגזים קצת?' 

אמר לו: 'וכי משלך אני אוכל?!' 

הוא נכנס אליו הביתה, אומר: משלך אני אוכל...?! 

ה'! "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן" (תהלים קמה טז) זה הוא נותן אוכל לא אתה. 

לא עברו דקות, דפיקות בדלת, אחותו באה אחרי שתים עשרה (12) שנה, מה יש לה? תרנגולים מפוטמים ויין ישן! מה זה, מי שיודע: שה' זן ומפרנס - הוא רוצה, מה הוא רוצה? מה שהוא רוצה מגיע, זה בעל 'מדרגת האדם".

שיטת הראשונים; 

שיטתו של ר' אברהם בן הרמב"ם (בספרו 'המספיק לעובדי ה'') אומר: 'חובת הבטחון הוא רק לקוות ולייחל ולצפות לטובות ה', אבל לבטוח בוודאות הישועה, שייך רק כל אימת שבא אלינו שליחות מה': שכך יהיה'. אבל אם לא בא לך שליחות שכך יהיה, זה לא בטוח במאה אחוז (100%) שכל מה שתבטח יתקיים, והנה, לשון 'בטחון' מורא על הוודאי ולכן שייך לשון בטחון בעיקרו רק באופן שנתבשר לאדם: 'שכך יהיה'. 

כמו שהמלאכים באו ואמרו לשרה אמנו: 'שהיא תלך בשנה הבאה בן!' אז זה וודאי יתקיים. 

'אבל אף על פי כן, גם המאחל, דהיינו; מייחל והמקווה והמצפה - נקרא בלשון בוטח מפני קרבותו לבטחון האמתי', וזו התמצית של שיטתו של ר' אברהם בן הרמב"ם, ונצטט קטעים מתוך דבריו; 

'מדרגה ראשונה: זה אדם המקווה והמצפה להשגת משאלתו מה' ברוב רחמיו, אף שגם חושש ודואג: 'אולי לא ישיג משאלתו, מפני שעוונותיו ימנעו ממנו את הרחמים!' אבל מכל מקום הוא נקרא 'מייחל לחסדי ה' ומחכה לו ומקווה לרחמיו' הוא נקרא 'בעל תקווה ויראה', כמו שכתוב: "רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ" (תהלים קמז יא) כלומר, מצד אחד הוא ירא ומפחד מעונשים, אבל גם מייחל לְחַסְדּוֹ ומקווה למתן טובת ה'. אז הוא מפרש את הפסוק רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו - זה לא יראים השלמים לגמרי, דהיינו; שלמים ביראת הרוממות, אלא יְרֵאָיו יראים ומפחדים מעונשים, אבל למרות זאת מייחלים לְחַסְדּוֹ שה' יתן להם את מה שהם מייחלים, זה דרגה ראשונה.

דרגה שניה: מי שביחד עם התקווה לחסדי ה', פונה אל ה' בתפילה גם: 'שימלא את מבוקשו', אדם זה נקרא: 'דורש ה'' או 'מבקש פניו' או 'קורא אל ה''. והוא מדקדק בלשונו ונזהר מלהשתמש בשתי מדרגות אלה בלשון בטחון, כי לדעתו לשון 'בטחון' נופל רק על הבוטח על הוודאי! כלומר שהוא מובטח מראש שהוא ישיג את מה שבוטח בו, אך כשהוא לא מובטח מראש אין כאן רק תקווה: שאולי והלוואי שיעזור ה' שישיג מבוקשו.

דרגה שלישי: מי שבוטח בהשגת משאלותיו מהשי"ת בוודאות ובלי ספקות, זה נקרא: 'חוסה בה' ובוטח בו', מעלת בטחון זו לא ישיג רק מי שנגלים אליו הדברים בחזון נבואי ומבשרים לו עתידו, כמו שבשרו לאברהם בשורת הבנים, או במצרים שבישר להם ה' על ידי משה: 'שיוציאם ממצרים'. מעלת בטחון השלישית הזו אין משפטה כשתי מעלות הראשונות שבהם התקווה והציפיה לישועה, חייב כל שומר דת להחזיק בכל דרכיו. צריך שיהיה בו לפחות שתי המדרגות הראשונות, ואילו המעלה השלישית לא שייכת, אלא במי שחף מפשע! והגיע אל השלימות וטעם מהשגחת ה', וזה מחייבו מעתה למידת בטחון זה. אז אדם שנמצא בדרגה כזאת הוא כבר מחויב בדרגת בטחון וודאית כמו שאמרנו.

מדרגה רביעית: מי ששם את כל ענינו ביד ה', ואין לו שום צפייה לה' לאיזה צד, עד ששווה אצלו; בין אם ישיג מה שהוא משתוקק אליו בין אם ישיג ההפך. ומאחר שהוא מונה את הדרגה הרביעית באחרונה, אז אנחנו מבינים: שזה הדרגה העליונה! 

ויש להבין: מאחר שבטחון הוא 'דבר המסור ללב', מי שאין אצלו שווים הטוב וההיפך - אסור להשתמש בבטחון כזה! זה מסור ללב, האם באמת אצלך טוב ורע זה אותו דבר? האם לידת בן ומיתתו - זה בדיוק אותו דבר אצלך? האם אתה יכול לברך: "בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת" – בשמחה! כמו "הטוב והמטיב"?! - רחוק מאד מאד שאפשר לטהר את הלב עד כדי שלא תהיה לנו שום צפייה לצד הישועה, דרגה של אהרון הכהן: "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" (ויקרא י ג), שהרי כותב רבנו אברהם: שאדם כזה צריך לערטל עצמו מכל ציפייה ותשוקה, טוב לו בכל! מה שה' מביא; רע, טוב - זה בדיוק אותו דבר, מלח וסוכר - אותו דבר, חריף ומתוק אותו דבר, הכל אותו דבר. 

ולכן אין לנו אלא שתי הדרגות הראשונות שהם יותר שייכות בסתם בני האדם, ורק במקום שכבר הבטיח ה' שכן יהיה אז יש לבטוח בוודאות, כמו שהוא הבטיח: 'שיהיה ביאת המשיח!' זה וודאי, 'תחיית המתים' - וודאי זה הוא הבטיח, 'שכר לעולם הבא' - וודאי, וכל מה שהוא כתב בתורה - זה וודאי. 

מענין לראות שה"חזון איש" וה"פלא יועץ" סוברים כמו הבן של הרמב"ם בהגדרה של "בטחון", אפילו שהם לא ראו דבריו, שבלי חזון נבואי אי אפשר לבטוח שבוודאי יהיה טוב או שבוודאי ישיג דבר מה או שיקרה כך וכך, אז הם הולכים בשיטתו.

עכשיו שיטה של רבנו יונה: 'מאחר שעיקר תשלום שכר האדם רק בעולם הבא, כי 'שעה אחת בעולם הבא' היא נגד כל תענוגי העולם הזה! לכן אין בטחון לצדיקים שיהיה טוב להם בעולם הזה, כי מוכיח ה' אותם לטובתם בעולם הזה, כדי לנקותם מעוונותם, ושתהיה משכורתם "שְׁלֵמָה מֵעִם ה'" (רות ב יב) בעולם הבא! 

אז לכן הם לא יכולים לבטוח: 'שכל הזמן יהיה להם טוב מאה אחוז (100%)', - אז איך ינקו אותם?! 

ולכן, אפילו מי שבוטח בה': 'שהוא יעשה אתו טוב' אף על פי כן אומר רבנו יונה: 'ימצאו אותו צרות רעות ורבות וחובתו להתאמץ ולהאמין בה' - ועל זה יהיה שכרו כפול ומכופל בעולם הבא. אך יש לאדם לבטוח, לקוות ולצפות לחסדי ה' ולרחמיו 'שלמרות עוונותיו - יעשה עמו חסד!' אבל בבחינת תקווה לא בבחינת וודאי. אז לפי שיטת רבנו יונה גם כן, אין מקום כלל לבטוח על ישועה וודאית.

שיטת 'חובות הלבבות' הגדרת הבטחון לפי "חובות הלבבות" היא: 'שיסמוך לב האדם על מי שבוטח בו, שיפעול בענין שהוא בוטח עליו באופן שטוב יאה לו כפי דעתו של מי שבוטח בו מה יאה לאדם'. זאת אומרת מה השיטה? אתה בוטח במי? בבורא נגיד כן, אז אם אתה בוטח בבורא אתה צריך לבטוח: 'שהוא יפעל באופן שטוב ויאה לך - כפי דעתו, שהוא יתן לך מה שיאה ונאה לך' מאחר שהבטחון תלוי על מה שיאה וטוב בעיני ה'. 

אז אי אפשר לבטוח בוודאות שאתה תשיג את מבוקשך, שהרי לא כל מה שהוא טוב בעיני האדם, הוא גם טוב בעיני ה', ולפעמים: "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ" (קהלת ה יב) ולפעמים נעדר מהצדיק אפילו מזונו עד שיטרח בו, בגלל עוון שקדם לו ככתוב: "הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם" (משלי יא לא). הרי שגם שיטת ה"חובות הלבבות": שאין לאדם לבטוח 'שישיג מבוקשו בוודאות'. 

אבל פה אני חולק על המחבר, כי בתוך 'שער הבטחון' כתוב שמה: שיש גם דרגה של מישהו שלא עושה שום טרחה! כמו שאומר בעל 'מדרגת האדם' והכל יגיע אליו בלי שהוא יזוז! אתה יכול לשבת לא לזוז לעבוד את ה' - והכל יגיע אליך, כל מה שאתה צריך יגיע אליך!

שיטת בעל 'העיקרים': "בעל העיקרים" כותב בענין תפילה, כפי שסוברים כל הראשונים בענין בטחון. וכתב: 'יתכן שאף אם התפילה היתה כראוי, מכל מקום לפעמים לא תקובל תפילתו, מפני שלא יסכים בזה רצון הבורא, לפעמים זה יכול להיות מצד העונש, לפעמים מצד ההשגחה שה' יודע שאין המבוקש שהוא מבקש טוב לאדם, יתכן שמי שמתפלל: 'על בנים' - לא תקובל תפילתו! כי ה' יודע: 'שיהיו לו בנים רעים ויבקשו להמית אותו!' כמו שאבשלום ביקש להמית את דוד אביו: "מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ" (תהלים ג א). 

ומי שמתפלל בעבור ממון, ורואה שתפילתו אינה מתקבלת, אולי שהוא בכלל מה שאמר שלמה: "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ"; ישדדו אותו, ירצחו אותו, יגנבו אותו, יקבל התקפת לב...! הרבה דברים יכולים להיות, יכול להיות שהוא יצא לתרבות רעה בגלל זה - יאבד את העולם הבא! יעשה עברות גדולות בגלל שיש לו הרבה כסף, אז לא כל תפילה על כל מה שמבקשים מתקבלת, אפילו אם התפילה ראויה, ובזמן הראוי, הכל אתה מצד התפילה - עובר, אבל הקב"ה רוצה טובתך, מה, בגלל שאתה מתפלל יפה אז הוא יתן לך את מה שלא טוב בשבילך?!

סיכום: 

היוצא משיטות הראשונים: שבעיקר גדר הבטחון; לקוות ולצפות לעזרת ה', אבל את ה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו. ואנחנו מקבלים את מה שיעשה - כטוב, בין אם זה כך ובין אם זה אחרת. זה נקרא דרגת בטחון לפי הראשונים שאמרנו. 

ויש גם מקום לצד שלישי: שהבוטח לא יחשוב כלל על העתיד; 'איך יהיה?' וה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו, "הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ" (תהלים נה כג) וזו דרגה עליונה מאד! אבל לא מצויה אצל רוב בני האדם, כי רוב בני האדם חושקים הטוב רק. כל הזמן, כל הזמן רק טוב, אם לא - 'לא טוב'... 

כתוב ש:"וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב" (תהלים לד יא) 

אז הרב לופיאן אומר: לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב, אין להם את המחלה הזאת 'הכל טוב, הכל טוב, דבש, דבש, הכל טוב...!' גם אם לא טוב, כן טוב, פחות טוב - הכל טוב! הם לא חסרים את הכל טוב, הכל טוב, הם רוצים הכל טוב, הם לא חסרים את זה! גם פחות מטוב, הכל טוב, לא צריך 'הכל טוב', לא חסר להם. 

ובקשר לשאלה: האם די לקוות לישועה בגדר ספק השקול? או אולי יש לקוות: שצד הישועה היא קרובה יותר? - את זה נבאר מחר...

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הקב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, ְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב, כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר":