יש בטחון ויש בטחון - ה | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום אלעזר בן פנינה יזכה לתשובה שלמה,
עלייה ברוחניות וגשמיות,
זיווג הגון עם אישה כשרה וצנועה,
ויזכה תמיד לזכות הרבים,
וירבו זכויותיו כרימון, אמן.
אמן.
אנחנו ממשיכים, שיעור חמישי.
יש ביטחון ויש ביטחון.
ואמרנו, כדי שלא יהיו קושיות
על הנהגת הבורא, אז אנחנו מסבירים
את הנהגתו,
ושלא נהיה מופתעים.
מצב הכבוד של כל אדם
נקבע מן השמיים,
כמו שאמר הכתוב,
והעושר והכבוד מלפניך.
ודרשו חכמים על הפסוק, והמתנשא
לכל אלי ראש,
שאפילו ריש גרגותא
מן שמיה מנולא.
ברכות נח.
מה זה המתנשא לכל ראש?
כל התנשאות,
כל שררה, כל תפקיד, כל כבוד.
אפילו מי שממונה על הבאר, על הבריכה,
על הבור, יש לו איזה תפקיד שולי לכאורה,
אבל גם זה תפקיד.
מן השמיים ממנים אותו.
זה לא קומבינה,
והוא עזר לו, וזה סידר לו, וזה ככה, וזה וזה.
מן השמיים מינו אותו. לכן אין אדם נוגע במוכן לחברו.
השתדלות יתרה לא מועילה.
אתם רואים, ביבי מחפש יועץ משפטי, לא כלול, ואין הרבה קופצים.
ובסופו, בלית ברירה, הוא בוחר מישהו. מי זה המישהו?
מי שהחליט, הוא מן השמיים שיהיה.
ולא תמיד מה שהוא חושב שהוא בוחר זה ייטיב לו, כמו שמנדלבליט
לא היטיב לו כל כך. אומנם עשה לו הנחות פה ושם,
אבל עדיין הוא לא האמין שהוא יעשה לו כזה דבר, כי הוא מינה אותו וכו'.
אבל המינויים הם לא על ידי ביבי ולא על ידי אף אחד.
זה הכל מן השמיים.
וכל שכן, אם המינויים הם מינויים מכובדים. אני לא אומר שהתפקידים האלה מכובדים, כן?
אבל אני רק אומר שכל תפקיד שאדם מקבל, לא בפוליטיקה, בכלל, בכל דבר.
בכל דבר, בכל תחום, בכל מקצוע, בכל דבר בחברה,
זה הכל מנויים מן השמיים.
וכתוב בילקוט,
כשהקדוש ברוך הוא מכריז מי יהיה פרנס על הציבור,
ככתוב, ראה קראתי בשם בצלאל.
זאת אומרת, השם אומר, אני קראתי בשם בצלאל, בין אורי בן חור למטה יהודה,
שהוא יקים את המשכן וכו'. זה אני,
המינויים הם מעת השם יתברך.
אז הכבוד
זה מעת השם.
אל תתלונן.
לא חולקים לך, כן חולקים לך, זה הכל מעת השם.
ויש חשבון
על כל דבר ודבר.
הקדוש ברוך הוא ייסד את עולמו
אחרי החטא של אדם הראשון,
שיתנהג בדרך הטבע.
זאת אומרת,
אנחנו צריכים להכיר את הבורא יתברך בתוך הטבע. לראות את הבורא יתברך בתוך הטבע.
אה, כשאני הולך לשוויץ,
אני רואה את הידיים של הקדוש ברוך הוא בכל מקום.
כשבאים לשוויץ ורואים את ההרים, הרי העלפים, צריך לברך,
עושה מעשה בראשית.
למה?
מאז הבריאה
הוא תקע את ההרים שם בגודלם, ביופיים.
ככה הוא תקע אותם.
אז אתה רואה את מעשה בראשית?
את ידיו של הקדוש ברוך הוא בכל מקום. איפה שאתה לא מסתובב אתה רואה את הידיים של הקדוש ברוך הוא.
רואה אותו בטבע.
רואה אותו בפרחים, תראו איזה יופי, תראו איזה פרחים.
איזה צבעים, איזה שילוב, איזה קונטרסט, איזה... מה זה?
מה זה?
פרחים עם פרצופים, עם כל מיני דברים. זה פששש, לא יאומן.
אפשר לשבת כל החיים ולא לסבוע רק מהפרחים.
שלחתי כמה סרטונים כאלה.
אה,
איזה טענוג.
ואין צור כאלוהינו.
ואין צייר כאלוהינו.
לעיתים רחוקות,
לעת הצורך,
הקדוש ברוך הוא מגלה את עצמו על ידי ניסים ונפלאות,
לא על פי דרך הטבע,
להראות יש פה בעל לבירה.
יש פה מנהיג, הלו, לא לחשוב שזה, אתם קוראים לזה, טבע.
כאילו זה דבר שמתנהג מכוח עצמו.
אז לפעמים הוא עושה ניסים לצורך הפרט,
כדי להראות שרגלי חסידיו ישמור.
בשביל להרים את קרנם של חסידיו בקרב העם,
אז הוא מזכה אותם לעשות ניסים.
ובזה הוא מגלה שיש השגחה על חסידיו יותר מאחרים,
הוא שומע עליהם,
וכך ניכר הבורא יתברך.
חוץ לטבע,
כי נעשו ניסים שהם חוץ לטבע.
מה פירוש חוץ?
הכל זה ניסים, גם הטבע הוא ניסים.
אבל זה נס נסתר,
והניסים הגלויים זה נס גלוי.
אתם זוכרים כמה ניסים שהשם עשה, נכון?
מבול.
כל העולם הוא הודיע שהוא שוטף אותו, שטף אותו.
מחה את כולם מן העולם.
עשר מכות במצרים,
כל אחת זה נס רציני.
קריעת ים סוף לשנים עשר גזרים,
ניסים רבים נעשו בים.
ירידת המן,
40 שנה כל יום, כל יום, כל יום יורד מן
בשביל שיספיק לכל אחת בדיוק
עומר לגולגולת.
כל אחת קיבל 2 קילו 250 גרם,
כל יום מן.
מרשמלו.
בעירה של מרים.
צור.
סלע מתגלגל איתם לכל מקום ומוציא נחלים, נחלים לכל שבט. לכל שבט נחלים.
ענני כבוד.
מיזוג אוויר.
כיסוי, שמירה.
אי אפשר לחדור.
לא סייבר, ולא מטוסים, ולא שום דבר.
מוגנים מהכל.
40 שנה במדבר.
לעבור את הירדן. גם הירדן נקרע להם.
לא רק ים סוף.
כיבוש יריחו.
מקיפים אותה שבע פעמים, תוקעים בשופרות,
כל החומות נופלים.
בלי טילים,
בלי נט,
בלי טנקים,
בלי פיצוצים.
הראינו פעם מהעיתונות את חומות יריחו שנמצאו שקועות.
ממצא ארכיאולוגי.
העמדת השמש על ידי יהושע בן ינון 36 שעות.
לא יורדת השמש כי הוא מבקש לגמור את המלחמה נגד חמשת המלכים.
מיתה של כל מחנה סנחריב, 370 מיליון, שטיח,
וכל זה בלילה אחת צ'יק צ'אק.
וזה ניסים רציניים, זה כל העולם יודע, זה הזדעזע, זה רשום בתנ״ך.
ויש גם ניסים פרטיים,
כמו שהשם הציל את אברהם אבינו מתוך כבשן האש.
תנור שבעת אלפים מעלות,
חום,
ואברהם אבינו
יוצא משם רענן,
אפילו לא מזיע.
אליהו הנביא הולך ארבעים יום בלי לאכול, כמו משה רבנו.
ארבעים יום וארבעים לילה, לא אוכל. מי מביא לו אוכל בסוף? העורבים.
העורבים מביאים לו אוכל.
העורבים לא מביאים אוכל לילדים שלהם,
והלכו להביא אוכל לאליהו הנביא.
כל הניסים שנעשו לאליהו ואלישע,
שמנויים בתנ״ך,
זה ניסים פרטיים לצדיקים.
הצלה של דניאל מגוב האריות,
להשליך אותו לתוך מאות אריות,
והם לא נוגעים בו.
והוא יוצא מתוך
גובה האריות,
ואחר כך אלה שדחפו אותו זרקו אותם באוויר עוד. הם לא נחתו עוד, כבר קרעו אותם.
להראות שלא תחשבו שהאריות היו שבעים, לכן הם לא נגעו בו. היו מאוד רעבים.
מאוד.
הצלה של חנניה, מישאל ועזריה מתוך כבשן האש.
נזרוק אותם בתוך כבשן, והם עולים כמו מעלית,
מהמעליות הראשונות שהיו,
והם עולים ורואים אותם מתהלכים בתוך האש,
ושום דבר לא קורה להם.
אחר שעברו בני ישראל את הירדן, ואחר כיבוש ארץ ישראל,
בטלה הנהגה ניסית תדירה.
שהנהיג השם יתברך עם בני ישראל מיום צאתם ממצרים,
כי כל משך זמן המדבר הם היו בהנהגה ניסית גלויה יום-יום,
אבל אחרי שעברו את הירדן וכבשו את ארץ ישראל, לקח
שבע שנים,
חזרה הנהגה הטבעית.
אבל עדיין הייתה נבואה
ונעשו גם ניסים קבועים בבית המקדש במקום השראת השכינה,
כמו שמבואר במשנה באבות פרק ה',
עשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש
וגם קרו עוד ניסים
כמו הצלת חנניה, מישאל ועזריה.
אז בדרך כלל הנהגת הבורא עם הברואים היא על פי הטבע.
במקרים חריגים,
לצורך פרסום חסידיו
להצלת הפרט,
הקדוש ברוך הוא עושה ניסים מחוץ לטבע שאנו מורגלים בו.
מזמן חורבן בית שני ואילך
הנהיג הקדוש ברוך הוא עם עם ישראל הנהגה של הסתר פנים,
כמו שהוא הזהיר אותנו מראש,
אם לא נשמור את מצוותיו,
ואנוכי הסתר אסתיר פניי ביום ההוא.
מה זה גדר של הסתר פנים?
למרות שבני ישראל הם עדיין עם סגולתו,
אין הקדוש ברוך הוא מתנהג עימם בדרך של אהבה גלויה אלא בדרך אהבה נסתרת
באופן שהאהוב
עם ישראל
לא מכיר בקלות
את אהבת האוהב
בגלל הצרות הגדולות שהשם מביא על עם ישראל וגם על ידי אורך הגלות.
אבא שמעניש את הבן הוא לא שונא אותו, הפוך הוא אוהב אותו.
כי את אשר יהיה אהב השם יוכיח וכאב את בן ירצה.
אבל נשאר נס נסתר
של עצם קיום עם ישראל,
הרי אנחנו שא אחד בתוך שבעים זאבים,
וזו העדות הכי גדולה שהשם בקרבנו.
כל העולם רוצה לכלותנו,
גם הידידים
שמדברים יפה מאינטרסים,
אף אחד לא רוצה בקיומנו.
ורק השם שומר אותנו בין שבעים אומות העולם שהן שבעים זאבים,
ואנחנו שקטה נעמה כוחנו.
וכן כתב רבי יעקב עמדין,
זכר צדיק ברכה בהקדמה לסידורו.
מה הוא אומר?
מי שיעיין בייחוד עניינינו ומעמדנו בעולם,
אנחנו, האומה הגולה,
ספס זורה,
זאת אומרת, אנחנו נמצאים עד היום בגלות המר בארבע כנפות הארץ,
בכל הארצות,
אחר כל מה שעבר עלינו מן הצרות אלפיים שנה,
ואין אומה בעולם נרדפת כמונו,
מה רבים היו צרינו,
באחת ההרצאות הקראתי
שנה אחרי שנה כמעט מה יהיו הגזרות כנגד עם ישראל.
מה עצמו ונשאו ראש הקמים עלינו כדי להשמידנו
לעוקרנו
ולשרשנו
לעקור אותנו מן השורש
מפני השנאה,
אך לא יכלו לאבדנו ולכלותנו.
כל האומות הקדומות העצומות אבד זכרם,
בטל סברם ושר צילם,
ואנו הדבקים בשם
כולנו חיים היום.
זכיתי להיות ברומא ליד שער הניצחון
ועשיתי לו לטיטוס.
איפה אתה, טיטוס? תראה, איפה אני?
חי נפשי אומר היעבץ, כי בהתבונני.
נפלאות אלה גדלו אליי יותר מכל הניסים והנפלאות
שעשה השם יתברך לאבותינו במצרים ובמדבר ובארץ ישראל.
וכל מה שארוך הגלות יותר,
מתעמת הנס יותר,
שאנחנו עושה בתוך 70 זאבים, והוא שומר אותנו, הקדוש ברוך הוא,
ונדע בזה מעשה תוקפו וגבורתו.
זה המופת הגדול מכל המופתים.
יש גם פילוסוף גרמני, היסטוריון, שגם כן אמר שהוא לא צריך ראייה של שלוקים,
הוא רואה את ישראל, הוא יודע שיש אלוקים.
בדיוק מאותם טעמים.
גוי.
קיום האומה בגלות כבר הובטח בתורה הקדושה,
ככתוב, ואף גם זאת,
בהיותם בארץ אויביהם,
לא מאסתים
ולא געלתים לכלותם,
להפר בריתי איתם,
כי אני אדוני אלוהיהם.
כחלק מנס זה יש עוד נס נסתר אחר שהיינו הקיום של התורה הקדושה.
תורה שבכתב
ותורה שבעל פה.
זה נס
לא פחות,
כי ניסו לשרוף את התלמוד ואת התורה וספרי תורה וגזרות איומות נגד התורה,
והתורה מתקיימת עם כל הגזרות
ומתרבים ספסלי הלימודים וכו' וכו', ואפילו אחרי השואה, שחשבו שזהו, אין יותר ישיבות ואין כלום,
מה יישאר משארית ישראל? והנה,
הכל פורח מחדש.
לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך עד עולם, אמר השם.
התורה לא תשתכח.
למרות הגלויות והרדיפות והטלטולים,
לא נשכח את התורה ושומרים עליה על כל ת״ג שבה.
קיום חוקותיה ומצוותיה בכל מקומות מושבותיהם של אחינו בני ישראל,
מכוח ההבטחה מיוחדת כי לא תישכח מפי זרעו.
רש״י אומר, זו הבטחה שאין תורה משתכחת מזרעם לגמרי.
כולם הגיעו לארץ ישראל אחרי אלפיים שנה מהתפוצות עם אותו ספר תורה,
עם סידורים, עם אותן ציציות, עם אותן תפילין, הכל השתמר בדיוק אותו דבר.
ונתקיימה ההבטחה הזאת גם בימינו אחרי חורבן יהדות אירופה וכל מקומות התורה,
והכל שב וצומח מחדש, ישיבות וכוללים,
כי יש מן עין.
בכל המקומות שנתפזרו בהם הפליטים
הקימו קהילות גדולות,
עם רבנים ותלמודי תורה,
והכל על טהרת הקודש.
בנו בתי כנסת,
בתי מדרשות מפוארים,
בהשם שלח ברכה ועושל לנדיבי העם,
ונתן בליבם לפזר מהונם, להחזיק תורה, להקמת בניינים.
זה לא נס גדול?
אמרינן, במסכת מועד קטן, דף כח,
חיי אדם
תלויים במזל.
הכוונה שנקבע על פי המזל שהוא נולד בו,
כמה יהיו שנות חייו,
האם יאריך ימים או לא.
מכל מקום נראה שבדרך כלל
שולט מזל רגיל,
אשר לפי אותו מזל ממלא האדם כל שנותיו.
כמו שאמר דוד מלכנו,
ימי שנותינו בהם שבעים שנה,
ואם בגבורות שמונים שנה.
ולפעמים מאריכים את שנות האדם
על ידי מעשיו.
כמו שאומרת הגמרא ביבמות דף נ',
זכה מוסיפין לו,
לא זכה פוחתין לו.
כמו במצוות כיבוד הבאים.
מכבד את ההורים כמו שצריך, מאריכין ימיו. לא, מקצרין.
על פי המבואר בגמרא,
חיי האדם נקבע על פי המזל ולא על פי הזכות.
אז יש להבין
למה מיעוט בני האדם מתים,
לפי מה שאנחנו אומרים, לפני זמנם,
ולמה יש, לא עלינו, ילדים שמתים כשהם קטנים,
ואפילו שלפעמים החטא גורם לזה,
כמו שאמר רבי חנינא בן דוסא,
אין ערוד ממית,
אלא חטא ממית.
זאת אומרת, מיתה באה בעקבות חטאים.
וכן מנו חכמים, זיכרונם לברכה, במסכת שבת דף ל״ב,
כמה עבירות שמחמתן
מתים קטנים.
אחת מהעבירות, אתם יודעים מהי?
שהילדים הקטנים מפריעים להורים ללמוד תורה.
אם אבא לומד תורה והילד מטריד אותו כל פעם, קטן, קטן,
הוא יכול למות בגלל זה.
אז האמא צריכה, התפקיד שלה להרחיק אותו ולהגיד, אבא לומד, לא מפריעים לאבא בלימוד.
זה אחת מהסיבות.
מכל מקום, אם אינו בולט שאדם עבר אחת מהעבירות שמנו חכמים שבסיבתן הקטנים מתים,
יש לתלות סיבת המיתה במזל.
זאת אומרת,
שמתחילת בריאתו נקבע שהוא ימות בגיל שבע. סתם דוגמה.
אבל זה גם לא נקבע סתם. למה שהם אמר
דרך המזל שהוא ימות בגיל שבע?
יש חשבון קודם, כמו שלמדנו, על פי הגלגולים,
כי הוא לא חייב
מיתה בגיל שבע. מה העניין שהוא ימות בגיל שבע? עוד לא עשה שום חטא, אז למה שימות בגיל שבע? אז בשביל מה הוא בא?
אז מה התועלת שהוא בא?
אז יש בזה חשבונות.
פעמים משלמים את זה להורים כאלה, מביאים להם ילד כזה שעל פי הגלגול הוא צריך לימוד בגיל שבע להורים כאלה, שעל פי מעשיהם הם התחייבו במיתת ה...
בן, כעונש על מעשיהם הם,
ועוד כל מיני סיבות כאלה ואחרות.
אך גם המזל הוא על פי השם, ואין למזל שום שליטה מכוח עצמו, אלא המזל עצמו הוא שליח של הקדוש ברוך הוא. לכן,
צריכים להיכנע לפני השם,
לקבל גזירת השם,
שהוא מנהיג את עולמו על פי חוכמה נפלאה,
שנעלמת מאיתנו,
ואין מבין אותה אלא השם בעצמו.
אבל הוא יודע למה,
וכן הלאה.
וכל מי שבא בטענה,
הקדוש ברוך הוא יכול להגיד לו רק תשובה פשוטה. סליחה, אני חייב לך משהו?
ועד גיל שבע הייתי חייב לך?
מה אני חייב לך?
מה אתה, קדמת משהו שאני חייב לך?
טעית בכלל שאני אתחייב לך?
אני בראתי אותך חסד.
אחד יצר כלים,
ואחרי הזמן החליט לשבור אותם.
הכלי יכול להגיד לו, למה אתה עושה את זה?
עכשיו אנחנו נראה מהם דרגות הביטחון.
דרגות הביטחון תלויות, דבר ראשון, על חוזק הכרת האדם
ואמונתו בדרכי השם.
דהיינו,
שאדם יש לו הכרה חזקה ואמונה בטובו והשגחתו של הקדוש ברוך הוא.
שהשם טוב ומיטיב
ושהוא משגיח באופן פרטי.
זה, קודם כל, דבר ראשון, צריך שהאדם בעל ביטחון,
תהיה לו הכרה חזקה בזה במאה אחוז.
דבר שני,
צריך שהאדם,
תהיה לו תדירות, התבוננות במחשבת הביטחון.
כל הזמן לחיות ביטחון.
לחיות, להתבונן, לראות בכל מעשה ומעשה, בכל אירוע,
את יד השם.
המדרגה הראשונה,
אז תקשיבו טוב,
לא כל המאמינים בוטחים.
יש אנשים מאמינים בשם, אבל לא בוטחים.
לא כל המאמינים בוטחים.
מתי צורך הביטחון מתעורר אצלם?
כשהם לא מצליחים בדבר...
שהיה תלוי בידיו
או כשהם חולים פתאום,
זה לא תלוי בו, פתאום הוא נהיה חולה, הוא לא ביקש,
הוא לא רצה,
אבל הנה הוא נהיה חולה.
או כשצריכים גשם, זה לא תלוי בהם,
אז פתאום הם צריכים לפתוח בשם שיוריד גשם, כי אחרת אוי ואבוי, כל היבול ילך לאבדון.
או כשהם עוברים בים,
ואז פתאום הקדוש ברוך הוא מתחיל לנער את הגלים, וחביבי, האונייה עולה ויורדת כמו קליפת השום.
אז שם מתעורר אצלם הביטחון, אין להם ברירה?
מה יעשו?
מה יעשו שריר נגד הים? מה יעשו?
מה, יאיימו על העננים?
יפחידו את המחלה?
מה יעשו?
אז הם מתעוררים.
אז לא כל המאמינים בוטחים.
מתי מתעורר אצלם
צורך הביטחון?
בדוגמאות שהבאנו.
אחובת הלבבות כותב שאנשים כאלו נכנסים בסוג של בני אדם שעליהם הכתוב אומר,
ובעת רעתם יאמרו,
קומה בהושיענו.
רק כשיש להם רעות וצרות,
והם כבר הסתבכו במשהו,
אז הם מבקשים את השם.
אבל לכל הפחות, הם גם כן נמצאים בכת הבוטחים.
הנה,
ברגע האחרון הם נכנסו.
זו מדרגה ראשונה.
מדרגה שנייה, למעלה מזה,
יש הרבה אנשים
שמודים לשם וזה שגור בפיהם
השתבח הבורא, ברוך הוא, ברוך שמו, תודה לאל,
כל המילים היבות.
מתי?
כשהם מצליחים בענייני מסחר,
או שהשיגו את מה שרצו.
אבל בשעה שהם עוסקים בעסק,
הם לא תולים את הביטחון בשם,
אבל רק אחרי ההצלחה,
אז הם אומרים תודה לאל.
אבל בשעת העסק
לא זוכרים, לא אומרים, לא שום דבר,
כי הם פועלים בעצמם.
המדרגה השלישית,
למעלה מזה,
יש אדם
שאם הוא עומד לפני עסק גדול,
אז הוא נושא את עיניו למעלה ומת...
מצפה להצלחה שהשם יעזור לו בעסק, כי הוא מבין שזה עסק גדול
וצריך פה העזר האלוהי.
אבל הוא לא הגיע להכרה שכל התחבולות והעצות,
אפילו בעסקים הקטנים,
זה נובע מהשם שנוטע מחשבות בלב בני אדם.
קרה לך לפעמים, יונה, שאתם מזמינים?
הלו, תשלח לנו חלב בבקבוקי פלסטיק.
מה מגיע? בקרטונים.
מה קרה?
אני הזמנתי במפורש פלסטיק.
למה מגיע?
סיפורים.
נגמר לנו.
חסר במלאי.
אז מה?
מה יש יותר פשוט אם אתה פונה לתנובה הגדולה
ובסוף אומר לך, אין לי בקבוקים של פלסטיק. כל תנובה אין לה.
לא התארגנה, פתאום נגמר לה.
דברים שלכאורה אתה רק מרים טלפון ומקבל, מה הבעיה?
לא, לא כל מה שאתה מבקש תקבל,
ולא כל מה שהם רוצים יש להם, ונגמר,
ותקלות,
וחזרות פתאום אומרים לך, תיזהר סלמולנה התגלה בטחינה.
בכל מיני דברים.
לא כל מה שאתה... אפילו הדברים הקטנים, הפשוטים, הברורים, כאילו.
לא, לא.
זה רק השם קובע מה יהיה.
וכך לשון התרגום באונקלוס.
כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל,
השם יאהב לך עצה למקנה נכסים.
מה זה נותן לך כוח לעשות חיל?
חיל זה ממון.
הוא נותן לך עצה לקנות נכסים.
כשאדם אומר, יואו, איזה רעיון יש לי.
מה זה רעיון?
רעיון רוח. מאיפה זה בא?
היה לך אותו קודם?
לא, עכשיו נפל לך רעיון. מאיפה הוא נפל?
מאיפה הגיע הרעיון?
יאהב לך, נותן לך עצה לקנות נכסים.
מי שלח לך את זה השם?
הוא יכול לתת לך גם עצה להפסיד.
תלוי, לפי מצבך, מגיע או לא מגיע.
וייתכן שאף אדם כזה עדיין טוב.
הוא תולה את ההצלחה בחוכמתו וגם מתברך בלבבו ואומר כמה אני חכם
ולכן הצלחתי.
ואפילו שגם כן מודה לשם,
הוא לא מרגיש סתירה.
לא מרגיש סתירה.
זאת אומרת, יש לו עסק גדול,
בגלל העסק גדול הוא מבין שצריך עזר,
וכשהוא מצליח הוא תולה את זה בעצמו, אפילו שהוא אומר תודה לאל,
מה זה השם עזה לי, אבל אני עשיתי פה איזה קומבינה.
בסוף נשאר שהוא מניע את העניינים, רק השם עזר, הכל בסדר.
ורק אחרי שתגדל הכרתו בדרכי השם,
על ידי התבוננות ברעיון הביטחון,
רק אז יכיר שכל תחבולותיו
היו מהשם.
והשם מייעץ אותו איך לעשות,
מתי לעשות,
מה יקנה,
כמה יקנה ועל איזה מחיר.
ומתי ימכור?
ככתוב, בעצתך תנחני.
השם מנחה את האדם בעצות שנותן לו במוחו.
אז רק אחרי שתגדל הכרה בדרכי השם על ידי זה,
אז הוא יכיר שכל התחבולות זה מהשם וכולי,
וכן מכיר שכל מה שבני האדם עושים בעדו,
הם רק שלוחים של הקדוש ברוך הוא.
והם כלים
לסייע לו או להכשיל אותו.
וכשאדם מכיר בזה, יגדל ביטחונו עוד יותר,
והוא כבר משתף את השם בפעולות.
או,
הוא כבר מכיר שהשם שותף בכל הפעולות שלו, וזה לא הוא עצמו לבד.
פשיעי, זה כבר מעלה.
התקדמנו.
רבנו בחייה בכד הקמח אומר,
יש הרבה בני אדם שבוטחים בשם יתברך בכלל,
באופן כללי,
ומאמינים באמונה שלמה שהכול ביד השם יתברך,
אבל בפרטים לא ישיתו עניין הביטחון על ליבם,
ואינם מתבוננים בכל פעולה שעושים,
ובכל דרך שפונים שתלויים על השם.
לדוגמה אחת שצריך לתלות וילון.
אז הוא רוצה לחסות איזה מחסן, תולה וילון.
אבל מה קורה? הוא תולה את הווילון למעלה, והוא לא מגיע עד לרצפה.
אז נשאר רבע עשרים סנטים. אז זה לא שווה, לא יפה.
אז מה אומר? טוב, אני אוריד את הווילון.
אז הוא מפרק את התפסנים בצדדים ומנמיך,
ולא לקח בחשבון, כי הוא מומחה גדול, הוא לא צריך לבדוק, הוא לא צריך מטר, הוא לא צריך שום דבר, הוא בעין מבין.
אז הוא מוריד, מוריד, ועוד פעם
פתוח למעלה עשר סנטים. אז הוא צריך עוד פעם לפרק ועוד פעם לעשות עד שזה...
למה זה לקח שלוש פעולות?
למה?
כי בן אדם, מה זה? יש לו...
בשנייה טורטורטורטורטורטור...
ואיפה השכל לחשוב מה צריך, מה זה?
הוא לא נשען על השם, זה קטנות, צריך את השם בשביל לקחת את ה...
מה צריך? יש ברגים, יש פה, שם, יודעים מה לעשות, כן?
אז למה שלוש פעמים?
נזכיר לך,
שגם על פעולות קטנות צריך סיוע מן השם, שתגמור את הפעולה פעם אחת.
כן?
או אחד שמזיז מזגן,
תוקע מזגן,
אחר כך שיפוע לא נכון,
אחר כך זה מטפטף,
אחר כך צריך ללמוד עוד פעם מחדש,
לפרק את הכול, להוציא את הברגים, להרים עוד פעם לגובה,
ואחר כך טוס, טוס, טוס,
כי אנשים חושבים שהם פיקחים, הם לא צריכים את עזר השם בקטנות, זה דברים שהם עושים כל יום.
זה לא דברים.
אז למה אתם חוזרים על העבודה עוד פעם?
להזכיר לכם
שהשם נמצא גם בפרטים הקטנים.
זה שתי דוגמאות שהיו אתמול, כן? לנגד עיניי.
לכן אני מספר לכם, אלה שיודעים, נמצאים פה.
ועל זה אמר שלמה המלך,
בכל דרכיך דעהו.
כלומר,
בכל דרך ופעולה שאתה עושה,
זוכרהו והתבונן במחשבתך שאין לך כוח ויכולת בפעולה היא,
ואין עשייתה מסורה לך,
כי אם בידו של הקדוש ברוך הוא.
מי שזוכר את השם יתברך ונושא עיניו אליו,
רק במעשה גדול,
כגון זה שיוצא לים,
או לשיירה,
אך אין נוהג מנהג זה גם במעשה קטן,
ואפילו כשצריך ללכת למקום קרוב,
לקפוץ מפה לטמבור.
אתה יכול לקפוץ לטמבור, אבל לא יהיה לו. הוא אומר, תבוא מחר.
אתה בא מחר, הוא אומר, לא, תבוא מחר.
למה כמה פעמים?
כי מההתחלה לא לקחת את השם איתך ל...
טמבור.
חשבת, אם אני הולך לטמבור, אני מביא מטמבור.
ואין פה, אז אתה הולך לשם, גם שם אין, ואין פה ואין.
ובפעם החמישית אתה מוצא.
למה צריך חמש פעמים? למה לא בפעם הראשונה?
למה השם לא נותן לך את העצה מההתחלה ללכת למקום החמישי במקום לעבור ארבע קודם?
כי לא שיתפת אותו!
חשבת שזה תלוי בך, הנה אני קופץ, אני מביא!
אז השם אומר לך, לא, יא חביבי,
לא רק בדברים הגדולים והבומבסטיים,
גם בקטנות.
בקטנות צריך סיוע מהשם ולזכור שהוא עושה הכול.
אז גם כשצריך ללכת למקום קרוב,
צריך לדעת זאת, ולא לקצר בעבודת השם.
וצריך לחשוב שאפשר שגם יגיע לו נזק,
גם במקום קרוב שאדם נמצא.
אם לא, שהשם שומר עליו, לא רק בים.
לא רק בים.
אפשר להחליק גם במדרגות.
אפשר שהרגל תתעכם פתאום ויהיה נקע. סתם ככה, פתאום.
יכול להיות הרבה דברים. לא צריך סכנה, ללכת לים,
להיות במטוס, ופתאום ברר, כי סביר, וואו.
לא, לא.
אפשר דברים קטנים.
אז לכן צריך לזכור את השם בכל רגע.
ורבנו יונה מבאר, למה באמת אין דרכם של בני אדם לפתוח בשם גם במעשה קטן?
והוא כותב, מפני שהפועל קל בעיניהם,
וברור לדעתם, כי יעלה בידם.
ואנחנו אומרים, שלא ניגע לריק
ולא נלד לבהלה.
אנחנו מבקשים את זה, אבל לא מבינים מה אומרים.
שלא ניגע לריק זה שלא נתקן את הווילון שלוש פעמים,
ולא תמזגן פעמיים.
שלא, זה יגיע לריק.
מה התועלת? טור, טור, עוד פעם, מפרק.
טור, טור, עוד פעם, מפרק. מה?
למה צריך כמה פעמים?
למה אתה יגיע לריק?
אתה לא זוכר את השם?
גם בקטנות.
וכותב
רבנו בחייה, רבנו יונה,
שבגלל שהפועל קל בעיניהם, וברור לדעתם, כמובן,
ברור לדעתם שיעלה בידם,
או מפני שלא יגיע לידם הפסד מרובה,
או אם ייבטל המעשה הזה, אז לא יהיה להם הפסד מרובה,
ולא יעלה בן אדם, לא לוקחים את זה, נו, מה יכול לקרות? אז בסדר, אז הפסדתי את זה, אז לא נורא, זה לא.
על כן אמר הפסוק בכל...
כל דרכיך דעהו, דבר גדול, דבר קטן
כי מאחר שכל הפעולות תלויות ביד השם
וכל ההצלחות בחסדו
חייב אדם לזכור אותו בכל מעשיו.
אני יודע שמישהו
עפה עוגה
ביום שישי האחרון
ושכר לשים סוכר
עשה את העוגה עוד פעם
ושכח עוד פעם לשים סוכר
ופעם שלישית עד שיצא לעוגה וזה בלחץ של יום שישי
מה זה?
לא זוכרים את השם על כל צעד ושעד ולא אומרים
בעזרת השם, השם סייע אותי בדבר זה שלא ניגע לריק
לדבר עם השם, לחשוב את השם בכל מעשה ומעשה
כי אם
יצלח המעשה בידו
והוא לא זוכר את השם
ולא נשא עיניו לשם, קיצר בחוק עבודתו.
אז אם אתה מקצר
בחוק העבודה של השם,
אז הוא יאריך לך בעבודה שלך.
לא יהיה יותר קל לזכור את השם מלסמוך עליו בהתחלה רגע,
ואחר כך לא לעשות פעמיים את אותה עבודה.
יותר טוב.
אם תקצר פה, הוא יאריך לך שם.
אם תזכור אותו, הוא יקצר לך הכול. הכול יהיה קצר.
סייעתא דשמיא.
סיכום הפרק הזה.
שיא הביטחון,
כשאדם מפעיל ביטחונו בשם לפני עשיית כל עסק ופעולה,
גדול וקטן,
וחושב בליבו
שהוא לא סומך על כוחו ושכלו וחוכמתו.
ואם קורה לו איזה מקרה,
בין טוב, בין רעס ושלום,
הוא מאמין שהשם זימן לו את המקרה.
מקרה מאת השם.
ויש עוד מדרגות יותר גדולות במעלות הביטחון,
אבל זה צריך ללמוד שער הביטחון בחובת הלבבות בפרק שביעי.
אנחנו להיום סיימנו, ומחר נמשיך
חלק בו.
רבי חנניה ברגע שהוא אומר,
עושה הקדוש ברוך הוא זה קדוש ישראל,
אףי כוח רבו רום תרום מסווד,
שנאמור אדם אבו סלומו עצמו יחדיל תרום יאדיר.