יש בטחון ויש בטחון - יב | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 30.05.2019, שעה: 07:08
תוכן ענינים;
מקום טוב וחברים טובים;
הצלחה בלימוד;
בטחון לענין פרנסה ללומדי התורה;
להלכה למעשה;
בטחון בתפילה;
איך לחזק ואיך לנחם את מי שהוא במצב קשה?
אתמול נפלה הממשלה;
תוכן ענינים;
מקום טוב וחברים טובים;
הצלחה בלימוד;
בטחון לענין פרנסה ללומדי התורה;
להלכה למעשה;
בטחון בתפילה;
איך לחזק ואיך לנחם את מי שהוא במצב קשה?
אתמול נפלה הממשלה;
- - - לא מוגה! - - -
הציב יום לעילוי נשמת משולם גבאי בן שמעה, זיכרונו לחיי העולם הבא, מנוחתו עדן.
פרק אחרון,
יש ביטחון ויש ביטחון,
פרק יב.
מקום טוב וחברים טובים.
יש עוד כלים הנצרכים לעלייה בתורה.
מקום טוב,
שאדם לומד במקום טוב,
רב הגון
וחברים טובים.
כשיתגדל האדם בתורה,
יהיה לו צורך גם בתלמידים.
כל אלה הדברים אינם ביד האדם.
על כן צריכים על זה ביטחון ותפילה שיזמין
לו השם את האמצעים הנכונים לעלות בתורה.
כך מצינו שיתפלל עתניאל בן כנז,
תברכני בתורה והרבית גבולי בתלמידים,
ושלא יישכח תלמודי בליבי
ושיזדמנו לי רעים כמותי ושלא יסגבני יצר הרע מלשנות.
אז רואים מפה שמה שאמרנו כלול בדברי עתניאל בן כנז.
נבער מה שאמרו חכמים,
אין אדם לומד תורה,
אלא במה שליבו חפץ.
זה שייך
אצל מי שרחש לו כבר ידיעה מסוימת בתורה,
מאשר על פי ידיעותיו יודע להבחין בין לימוד ללימוד.
אבל מי שלא הגיע למידה זו
דומה לאדם שנותנים לו הבחירה לבחור בין שני מאכלים שמעולם לא טעם אחד מהם.
פשוט
לא שייך אצלו לבחור
על פי החשק.
ואם ידון התלמיד הצעיר על פי איזה חשבון חיצוני,
בוודאי
לא יהיה לחשק קיום.
לכן אי אפשר להתחשב בחשק שלו.
על כן ינסה הרב לשכנע את התלמיד
על ידי הסברה במעלת הלימוד,
אשר לפי דעת הרב יותר טוב לעליית התלמיד.
נגיד אם תלמיד פתאום אומר, תשמע, אני מתחשק לי ללמוד זוהר הקדוש.
אתה עוד לא יודע א', ב', ביהדות, אתה כבר בזוהר הקדוש.
צריך להדריך אותו.
כל מה שאומרים שאין אדם לומד עליו במקום של לימו חושק,
זה דווקא אחרי שהוא מבין בין לימוד לימוד, מה החשיבות, מה הסדר, מה קודם וכו'.
הצלחה בלימוד,
מובא במסכת מגילה,
אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי,
אל תאמן לו.
לא יגעתי ומצאתי,
אל תאמן לו.
יגעתי ומצאתי,
תאמין לו.
מסיימת הגמרא, לא אמרה לי אלא לחדוד,
אבל לא קומי גרסא, סייעתא דשמיא היא.
לא אמרנו זאת אלא לחדוד, זו חריפות השכל וההבנה שזה תלוי ביגיעה.
אבל
לזכור מה שלמד,
צריך סייעתא דשמיא,
ולהעמיד את הדין כמו שהוא, צריך סייעתא דשמיא.
היוצא מן הגמרא,
שהאדם מובטח שאם אך ילמד,
יצליח.
כמבואר במאירי,
לעולם ישתדל אדם ללמוד תורה,
ולא יפתור עצמו בטענה שאינו מוצא את עצמו מוכן לכך.
כי הדבר ידוע,
שאם ירדוף,
ישיג.
אבל לכאורה גמרא זו סותרת גמרא אחרת בנידה דף עין.
מה יעשה אדם ויחכם?
כתוב ירבה בישיבה
וימעט בסחורה.
אז הוא צריך לשבת באוהלה של תורה,
להרבות בישיבה
ולמעט בסחורה.
אמרו הרבה עשו כן
ולא אוהיל להם,
אומרת הגמרא, אלא יבקש רחמים ממי שהחוכמה שלו,
שנאמר,
כי ה' יתן חוכמה מפיו דעת ותבונה.
עלמא דהן ההגיעה כשלעצמה מביאה לידי חוכמה מפה משמע.
שההגיעה כשלעצמה
לא מביאה לידי חוכמה
והרי אמרנו שאם אדם יגע, אין דבר כזה יגעתי, מצאתי
אז צריך לחלק שחוכמה לחוד ולחדודה לחוד
לשון חוכמה זה מוכיח על קניין גדול בחוכמה
שעל ידי זה נקרא אדם חכם או לכל הפחות תלמיד חכם.
לא כל אדם זוכה לזה
כי אדוני ייתן חוכמה,
וזה אינו ביד האדם.
אבל עניין חדודה
זה דרגה לא כל כך גדולה
ועניינה הבנת הדברים במקומם.
אמרנו שחריפות השכל וההבנה זה תלוי ביגיעה.
ולכן אמרה הגמרא במגילה דה הצלחה בתוכה
אפילו בלי שיעתה דשמיא מיוחדת
כי כל שיגע ודאי ימצא.
בשביל להבין את הדברים
זה תלוי ביגיעה. אבל בשביל להיות חכם בהיקפים,
וכו',
זה כבר צריך כי אדוני ייתן חוכמה מפיו דעת ותבונה.
על פי הנחה זו
ראוי להיות שכל מי שלומד בישיבה בהתמדה
צריך לצאת משנות הלימודים בהצלחה
בלי יוצא מן הכלל.
אז כל מי שנכנס לישיבה
קטנה וגדולה
חייב לצאת משמה בלי יוצא מן הכלל,
תלמיד חכם.
אבל לדאבוננו המציאות אינה כן.
יש הרבה חופשי בית המדרש
שאינם מצליחים בהצלחה אמיתית לפי ערכם וכישרונם.
ולכאורה קשה, הרי הובטח בגמרא שאם הוא יגע הוא ימצא.
יגעתי ומצאתי, האמן?
אבל ברור שהבטחת הגמרא לא נאמרה,
אלא במי שמשתמש בהשתדלות הראויה להשגת התורה על פי דרך הלימוד הנכון.
ולדאבוננו מצא השטן את דרכו
בין ספסלי התלמודי תורה והישיבות הקטנות,
ושם מטעה את התלמידים
בעסק לימודם,
שיחשבו שכבר הבינו
טרם שנכנסו לעומק העניין
ואינם מתייגעים להבין אפילו את הפשט כראוי,
וזה נמצא לרוב אצל קלי התפיסה.
על ידי זה הם משתבשים התלמידים מאוד,
עד שכל לימודם זה רק מלמעלה,
ואינם מרגישים שהם אינם יודעים שום דבר על בוריו,
ולכן קשה מאוד לעמידם על האמת
שהם רק חכמים בעיניהם.
וראוי מאוד
למגידי שיעור בישיבות הקטנות
להעמיד את עיקר הדגש על הדרכת התלמידים בלימוד פשט בריא על המקום,
ולא להסתפק בשיעור מתובל בלומדות,
אפילו שהכוונה לטובה כדי לחדד את התלמידים ולהרבות את חשקם.
ויש עוד הערה,
שאם ישמעו את כל הלומדות בגיל צעיר,
אשר עדיין אין שכלן מפותח כל הצורך,
אחר כך כשיבואו לישיבה גדולה,
שוב לא יתפעלו כשישמעו שיעור בלומדס,
כי אמרו כבר שמענו את כל זה.
מה חידש לנו ראש הישיבה?
יש הרבה אברכים
שבילו שנות פריחתם בישיבות הגדולות,
אך לא הצליחו הצלחה כפי ערכם,
מפני שהיה חסר להם היסוד הבריא איך ללמוד דף גמורה על המקום.
אי אפשר להכליל תלמידים כאלו בכלל
של יגעתי
אי אפשר להכליל תלמידים כאלו בכלל של יגעתי ולא מצאתי,
אל תאמן.
מאחר שמעולם
לא למדו בגדר יגעתי,
באופן שתוכל לגדול ולצמוח מן הלימוד.
וחבל על ההפסד הגדול
ועל האבדה הגדולה
של מאות ואלפי תלמידים
שהיה חסר להם הדרכה נכונה בימי פריחתם,
וממילא גם כשלומדים בכוללים,
אינם רואים סימן ברכה,
ויש להצטער הרבה על עלבון התורה.
מהו התיקון?
אין מקום במסגרת הישיבה הגדולה לקבוע שיעור על פשט.
ובלאו הכי, מי ילך לשיעור על פשט?
התיקון היחידי לתלמיד כזה הוא ללמוד...
זמן מסוים באופן פרטי אצל למדן
ומחנך
שיעמיד אותו על דרך הישר.
ביטחון לעניין פרנסה ללומדי התורה.
בזמן השס,
עד קרוב לזמן הראשונים,
נהג האיסור שלא לעשות את התורה קורדום לחפור בה,
במקום פרנסה.
ולכן עסקו התנאים והאמוראים
באומנות מה?
כמו שעשה הלל ורבי יוחנן הסנדלר
ורבי יהושע הפחמי,
באבא חלקיה שהיה שכיר יום לחרוש ועוד.
גם הרמב״ם
הרחיק מאוד את מי שרוצה להתפרנס מן הצדקה
ולעסוק בתורה.
אבל כבר העריך הכסף משנה בזה ומסקנתו שכל מי שאין לו ממה להתפרנס מותר לו ליטול שכרו
בן מהתלמידים עצמן
או מאבותיהם
בבן מן הציבור.
ומסיים הכסף משנה.
וראינו כל חכמי ישראל.
קודם זמן רבנו הרמב״ם ואחריו
נוהגים ליטול שכרה מן הציבור.
ואף כי נודה שהלכה כהרמב״ם
אפשר שהסכימו כן כל חכמי הדורות
משום עת לעשות לה'
הפרו תורתך.
שאילו לא הייתה פרנסת הלומדים והמלמדים מצויה
לא היו יכולים לטרוח בתורה כראוי
והייתה תורה משתכחת חס ושלום
ובהיות הפרנסה מצויה יוכלו לעסוק בה ויגדיל תורה ויהדיר.
להלכה למעשה ההיתר ברור שבן תורה יושב ולומד
מותר לו להתפרנס מן הציבור.
ולא עוד
אלא שנכון לעשות כן
כדי שלא תשתכח תורה מישראל.
ובזמננו יש עוד טעם לשבח ללמוד כמה שנים אחר החתונה כל היום בסביבה של בני תורה מפני סכנת הזרם שמחוץ לכותלי בית המדרש.
והדרך הזו נתפשטה מאוד בימינו בכל מקום שיש יישוב של חרדים.
ובביאור הלכה באור החיים סימן רלח תמצאו שם דברים ברורים בעניין זה.
אך יש לעיין עד היכן שיעור הביטחון בלי לעשות השתדלות לפרנסה,
כדי לשב על התורה והעבודה בלי מפריע.
כידוע יש בזמננו בחסדי השם ברוב מדינות העולם כוללים
המסייעים לאברכים במידה מסוימת לספק מחייתם
או לכל הפחות מקצת מחייתם.
בדרך כלל אפשר לחיות בצמצום
על ידי צירוף שניים או שלושה כוללים, הכוונה להוסיף כולל ערב,
כולל סוף שבוע,
או על ידי צירוף עזר משפחתי,
או על ידי האישה העובדת.
ויש גם יחידים שזוכים לשני שולחנות,
על ידי החזקה מהאבא או מהחותן.
אך כבר אמרו חכמים זיכרונם וברכה, לא כל אדם זוכה לשני שולחנות.
בפרט כי צריכים לבדוק יפה
האם בת עשירים תעריך כראוי את הבעל היושב ולומד
ותסתפק בחיי בן תורה,
אפילו שהתחנכה בסמינר.
וצריכים לעיין הרבה בזה כי לא נמצאו הרבה כרחל
אשת רבי עקיבא.
אך במקרה שאי אפשר לאברך לסדר את פרנסתו על ידי החזקה של כוללים,
אז עולה השאלה על הפרק האם ראוי לו להתעסק באיזה עסק
כדי למצוא מקור לפרנסה.
ואם ישב בטל
ולא יעשה כלום,
אולי יהיה בכלל הפסוק לא תנסו את אדוני.
או שמא לימוד התורה שונה,
ומותר לו להשליך יהבו על השם ולבטוח שבוודאי יזמין לו השם מחייתו, באיזה אופן.
והנה,
כל זמן שעדיין יש לו פרנסה מצומצמת,
בוודאי מותר לו למסור נפשו על התורה,
אפילו שהוא חי בדחקות גדולה,
כמו שנאמר באבות,
פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל ארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה תעמל ואשריך וטוב לך.
אך כל זה בתנאי שהוא ילמד בהתמדה וישמח בחלקו,
ושלא יהיו בלב טענות נגד בני אדם שלא עוזרים לו,
וכל שכן שלא יהיו בלבו טענות חס ושלום
נגד ההשגחה.
הכרחי שלא יפריע הדרך הזו את השלום בית שלו
ויש לדעת
כי זה מדרכי השם לנסות את הבני תורה האם הם בני תורה אמיתיים
ומי שעומד איתן בתורתו
אם יזכה יתקיים אצלו לבסוף שהבא לטהר מסייעין אותו
ויש סמך גדול מהרמב״ם
שכותב בסוף אל קוד שמיטה ויובל
שאדם שביטחונו חזק
מותר לו לסמוך על ביטחון בלבד
אם מוסר את כל נפשו לתורה ולעבודה
זה לשון הרמב״ם
כל איש ואיש
אפילו שהוא לא כהן ולא לוין
מכל באי עולם
אשר נדבה רוחו אותו
והבינו מדעו
להיבדל לעמוד לפני השם
לשרתו ולעובדו
לדעת את השם
ופרק מעל צווארו
עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם
הרי זה נתקדש קודש קודשים
ויהיה השם חלקו ונחלתו
לעולם ולעולמי עולמים
ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו לפרנסה
כמו שזיכה לכהנים וללוויים
הנה
אף שלא הוזכר ברמב״ם עניין לימוד התורה
אך הדבר מוכח מעניינו שהרי הזכיר באמצע הפרק, פרק י״ג, הלכה י״ב,
פרקות שמיטה ויובל
שתפקיד הלוויים היה להורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים
שנאמר יורו משפטיך נייעקב בתורתך לישראל
וזה פשוט
שאי אפשר להורות
אם לא למד
ועל זה מסיים הרמב״ם ולא שבט לוי בלבד
אלא כל איש ואיש
והנה הרדב״ז שם כתב
שיזמין לו השם מקור לפרנסה בלי שיטיל עצמו על הציבור
מכל מקום כל זה בדורות הראשונים
אבל בזמן הזה שמותר לקבל החזקה מן הציבור
בוודאי שחלה הבטחת הרמב״ם באופן שימצא מי שיחזיק אותו בתורתו
אך הרמב״ם התנה כמה תנאים קשים.
אשר נדבה רוחו אותו,
שהבינו מדעו,
לעמוד לפני השם ולשרתו, לעובדו לדעת את השם.
אבל היום,
כשהדרך הרגילה היא שכל האברכים לומדים בכולל,
אז חסר תנדבה רוחו ותהבינו מדעו,
וכל שכן,
שחסר על פי רוב הרעיון לעמוד לפני השם לשרתו ולעובדו לדעת את השם,
ובפרט שאוכלים נביילס וטרייפס.
אך אף על פי כן יש קצת דמיון.
ומי שחושב בפנים ליבו שהוא נופל תחת גדרי הרמב״ם,
הרי שמובטחת לו הפרנסה.
וגם עיינו בביאור הלכה באור החיים סימן קנו סעיף א',
שכתב קרוב לדרך זה.
ולמעשה,
זהו דרכם של תלמידי חכמים מעולם למסור נפשם על התורה,
אפילו במצב שהפרנסה מצומצמת ודחוקה מאוד,
ולחיות בצמצום.
והרי כתוב בגמרא במפורש שהילל מחייב את העניים.
כשאי אפשר לאברך לסבול את הדוחק,
אז יזרז עצמו טרם שיבואו מים עד נפש,
להתייעץ עם תלמידי חכמים אמיתיים,
אולי ימציאו לו איזה עצה והצלה.
מה אני אמתין עד לרגע האחרון?
כי גדול ניסיון העוני
בניסיון שלום הבית.
וייזהר מאוד שבשום אופן לא יסכן את שלום ביתו,
כי יאבד יותר ממה שירוויח ויצא קרח מכאן ומכאן.
במצב זה צריך הבן תורה לשמור עצמו מאוד
מלהאשים את אשתו שמפריעה את לימודו,
ולחשוב בליבו או לומר לה שהיא מפריעה אותו.
ייתכן שהאמת כן היא.
אבל הלא אמרו חכמים שאין אדם נתפס בשעת שערו.
היא רוצה שיהיה אוכל בבית להאכיל את הילדים וכו'.
ולכן,
אפילו שאשתו רוצה לסייע לבעלה בלימוד התורה,
אבל מאין תיקח לחם
אם אין לה...
כסף
מאין תלביש עצמם הילדים אם אין פרוטה בכיס
וגדול צערה של האישה שאין בידה להכין צורכי ביתה
ואין לדמות מצב האיש
הוא יושב בבית המדרש ויש לו שם חברים
והאישה יושבת גלמודה בתוך הבית
וחושבת כל היום על המצב העגום
הוא גם יעשה שאלת חכם
שהרי יש לאדם חיובי כתובה
יש דין של עולה עמו ואינה יורדת עמו
מה לפסוק הדין לעצמו?
וייתכן מאוד
שאם למרות מסירות נפשו והשתדלותו
לא ימצא הבן תורה מקור למחייתו
הרי זה סימן מן השמיים
שיש לו לקבל על עצמו איזה עניין של הרבצת תורה או רבנות
כמובן שהוא ראוי
וכן מסופר בתולדות גדולי ישראל
שכשקלו שנות אחזקת התורה שהם קיבלו בתורת נדוניה
ראו בזה סימן מן השמיים שיש להם לקבל עול רבנות
פעם היה מתחייב
החותן
המחותן
היה מתחייב לכלכל את
החתן
בשביל כמה שנים וכולי.
בזמן הזה מי שזוכה להיות מגיד שיעור בישיבה
הרי הוא עדיין קשור לתורה ונחשב כאילו הוא בין כותלי בית המדרש
ואינו מפסיד כלום.
ואדרבה,
יש לו עוד זכות של הרבצת תורה ומתקיים בו המאמר הוא מתלמידיי יותר מכולן שהוא זוכה ללמוד יותר עוד מהתלמידים שלו יותר.
ביטחון ותפילה כתב המספיק לעובדי השם רבנו אברהם בנו של הרמב״ם
שהמדרגה השנייה לביטחון
שעם תקוותו ותוחלתו נתוסף הביקוש הפנימי שבלב מאת השם
והחיצוני בלשון תפילה.
אז זאת אומרת, צריך ביקוש פנימי שבלב
מאת השם
והחיצוני בלשון תפילה.
מה החילוק בין תקווה
שבלב
לבין ביקוש שבלב?
תודה רבה.
שם כבה רק מצפה לישועה או לעזר השם,
אבל אינו פונה בלבבו לשם
בהרגש של בקשה ותחנונים.
אבל מבקשי השם,
אפילו שביטחונם במדרגה גדולה יותר,
כי על ידי תפילה בפה מחזקים ביטחונם,
והחיצוניות מחזקת את הפנימיות.
לא מספיק שאתה שואף בתוך תוכך, צריך להוציא בפה ולהתפלל על זה, והחיצוניות הזאת מחזקת את הפנימיות.
ועוד,
מאחר שעל ידי התפילה אדם מכניע עצמו,
כי הוא מכיר שבלי השם אין עזר ואין ישועה,
ממילא מתחזק הביטחון,
התקווה והציפייה לישועת השם
עוד יותר,
כי ככל שאדם שובר את האנוכי שלו,
אז הכרתו גדלה שהוא תלוי רק בשם.
עכשיו, יש לחקור האם הדבר מוכרח לומר שכל המתפלל לשם בוטח,
או אף שמתפלל לשם,
אפשר שהאדם משולל
מן הביטחון האמיתי.
נראה להוכיח
שאף שכל מתפלל מאמין,
אבל אינו מוכרח שהגיע לידי ביטחון.
לפי דעת המספיק,
המדרגה הראשונה של ביטחון
זה לקוות ולצפות לישועה
ולקוות לטוב.
וכותב שאם אדם מתייאש למצוא פרנסה
או את מבוקשו,
נגיד הוא רוצה רפואה או בנים,
אם אדם מתייאש למצוא פרנסה ומבוקשו ואינו מצפה עוד להשיגו,
אדם זה ראוי לגנאי,
כי התייאש מרחמי שמיים
מאחר שאדם מוזהר על הביטחון בשם,
כמו שלמדנו בשיעור הראשון.
ודוד המלך אמר,
קווה אל אדוניי חזק ויאמץ ליבך וקווה אל אדוניי.
מה פירוש?
אתה קיווית
ואתה מצפה,
וזה לא בא.
אז הוא אומר לך, לא, תמשיך, וקווה, תמשיך,
קווה וקווה, לא להפסיד.
ועוד אמר, יחל ישראל אל אדוניי.
ממתי עד מתי?
מעתה ועד עולם.
וכתוב,
וכבה אל אלוהיך תמיד
בהושע יב.
לכן,
מי שמתפלל בעת צרה,
או מבקש דבר מצורכי החיים,
ולא קדמה לו התקווה והציפייה לישועת השם,
הרי הוא חסר מידת הביטחון.
בזה תמונה טעות,
שחושבים שאנחנו בעלי ביטחון
על סמך התפילה.
אבל ייתכן שאנחנו רחוקים מן הביטחון האמיתי,
אפילו שקרובים לאמונה.
וקרוב לומר שתפילה הנובעת מתוך רגשי ביטחון
היא קרובה להתקבל יותר מסתם תפילה.
יש עוד להוסיף,
עיקר דרגת הבוטה היא שמצרף את ביטחונו גם בעת שעוסק בהשתדלות.
וייתכן שהמתפלל,
אפילו שהוא מלא אמונה בשעת תפילתו שהגורל שלו ביד השם,
מכל מקום אחר כך כשהוא עוסק בעסק, השגת הפרנסה,
שוכח שהוא תלוי על השם,
וחושב שהכול תלוי בחריצות ובעמל שלו.
והטניא כותב,
מאחר שאנחנו שוכחים על התפילות שלנו במשך היום,
סימן שעצם התפילה הייתה חלושה.
דאם לא כן, הלא אומר הפסוק, שפת אמת תיכון לעד.
אדם גמר את התפילה,
הלך מבית הכנסת, הוא זוכר בכלל מה התפלל, מה ביקש, מה רצה?
אמר, שלום, הוא גמר את התפילה, נגמר, הוא הולך לעבודה.
עכשיו הוא, כל הראש, איך אני עושה, מה אני עושה, מה אני עושה, איך אני עושה,
איך עושים, מה זה, עם מי מדברים, מה עושים.
ומה עם התפילה שביקשת, וזה, ברחנו, והכל זה, מה עם זה?
אם זה היה שפת אמת,
היא תיכון לעד, זה ילווה אותך כל הזמן, שהרי ביקשת ואתה מצפה ומייחל,
שמה שביקשת אכן יתקיים.
וגם בתוך ההשתדלות אתה לא שוכח שהשם, רק הוא יכול להועיל.
כשנדקדק בתפילות שאנחנו מתפללים,
תמיד נמצא שהתפילה קשורה מלפניה,
מאחריה, בענייני ביטחון.
כדי לבסס את התפילה על הביטחון.
לדוגמה,
בתפילת אהבה רבה אנחנו מתחילים בעבור אבותינו שבה תחווך.
אז אנחנו תוללים.
הם סומכים,
כמו שאתה ענית לאבותינו שבטחו בך, גם אנחנו בוטחים.
כן תחוננו,
כמו שהם בטחו ואתה
ענית להם,
כך אנחנו.
ומסיימים, כי בשם קדשך גדול ונורא בטחנו.
עוד פעם אומרים בטחון.
לכן נגילה ונשמחה בישועתך. איפה זה אחר התפילה?
וכן לפני העמידה אומרים, האשכנזים,
צור ישראל,
קומה בעזרת ישראל.
ומשתמשים בלשון צור,
מפני שאנחנו בטוחים בקדוש ברוך הוא,
וחותמים את התפילה, מסיימים תפילה.
מה מסיימים?
מה הביטחון שאנחנו אומרים בסוף?
מה אומרים? נו,
עושים שלום.
מה זה עושים שלום?
שלום, שלום, שים שלום.
אתה אומר, מה אתה אומר? מה, מה, מה, מה, מה, מה, מה?
יהיו לרצון אמרי פי והגיון נבי לפניך, אדוני צורי וגואלי.
מי יכול פה לעזור לי?
רק צורי וגואלי.
וכן דוד המלך סיים הרבה פרקי תהילים
בלשונות של תקווה וביטחון,
כאילו כבר נעשתה בקשתו.
כמו שאומר,
סורו ממני כל פועלי אבן,
כי שמע אדוני כל בכייה,
שמע אדוני תחינתי,
אדוני תפילתי ייקח.
הוא אומר עוד סורו ממני, עוד לא סרו.
ואיך הוא מסיים?
סורו ממני כל פועלי אבן, כי שמע.
זהו, הוא כבר שמע.
איך אתה יודע שמע?
כי שמע
השם כל בכייהי, שמע השם תחינתי,
השם תפילתי ייקח. כי הוא יודע שהוא התכוון במאה אחוז.
למה שהוא לא יענן?
וכן,
הבא לנו עזרת מצר ושב
תשועת אדם.
אנחנו מבקשים עזרה שתציל אותנו מהצרים עלינו.
ואנחנו יודעים שתשועת האדם זה שב.
באלוהים נעשה חיל.
והוא יבוס צרינו.
רק הקדוש ברוך הוא יכול להושיע אותנו מן הצרים עלינו.
טוב,
אנחנו פחות או יותר סיימנו.
נשאר לנו רק עכשיו איך לחזק
ואיך לנחם את מי שהוא במצב קשה.
איך מעודדים?
מי שקרא לו חס ושלום מקרה רע, מוות פתאומי,
לאחד מקרוביו או בניו, חס ושלום.
דרך בני אדם
לדבר על לב האומלל ולומר לו שלא יאבד את האמונה ושיבטח בה שם
ושיאמין שכל מה שעשה השם הוא בצדק.
מן הראוי שדברים כאלה ייכנסו לליבו,
שהרי זהו התוכן של צידוק הדין.
המציאות היא שהרבה פעמים הדברים האלה לא משפיעים על השומע להפיג צערו ויגונו.
ויותר קשה לתת תשובה מספקת על שאלתו.
הוא שואל, למה קרה זה דווקא לי?
האם אני גרוע משאר בני האדם?
יש לשאול.
למה אדם
המאמין בשם
נעשה כל כך שבור ורצוץ ממקרה רע?
ולמה קשה לו כל כך
לחזק עצמו על ידי אמונה וביטחון?
התשובה נמצאת בספר כד הקמח של רבנו בחיין.
ייתכן שאדם מאמין באמת
כי הכל מיד השם,
אבל מפני שלא גידל בנפשו מדרגת הביטחון,
מפני זה רך לבבו וניחת מפני הפחד.
וכך בכל מקרה.
אנשים
מבינים ביטחון, מדברים ביטחון, בפנימיות שלהם אין להם ביטחון.
כמו הסיפור, סיפרנו שפעם אחת אדם,
כל הצי אוניות שלו טבע בים, ולא ידעו מי יגיד לו.
אז בסוף הרב אמר, תשלחו אותו אליי.
ואז הוא אמר לו, תגיד לי, מה היה קורה אם היו מודיעים לך שאונייה אחת שלך מהצי טבעה? מה היית עושה?
אמר, מה לעשות, השם נתן, השם לקח.
ואם היו מודיעים לך ששתי אוניות טבעו?
אז הוא חשב קצת, אמר, בום, בום, תודה בארץ, שאין לך זאת אומרת.
אמר לו, אני אשאל אותך שאלה קשה, אבל תחשוב טוב, לא סתם תגיד לי תשובה.
ואם היו מודיעים לך שכל הצי שלך טבע,
הוא אמר, את זה אני צריך לחשוב מה לעשות. הוא אמר, לא, הנה, ניכנס לחדר, תלמד רבנו בחי ישר הביטחון,
תצא ותגיד לי, מה אתה אומר? יצא, מה לא?
בלית ברירה, כמובן, הייתי מקבל את זה וזה. אז הוא אומר לו, אז תדע לך שאין לך צי, ואתה, תעלף ישר על המקום.
למה זה?
אה, זה הדברים עוברים פה, זה לא בעיה לדבר.
כשזה מגיע, זה קשה.
לכן אומר כד הקמח,
ייתכן שהאדם מאמין באמת,
כי הכל מיד השם,
אבל כיוון שלא גידל, דהיינו, הוא לא הכין את עצמו אף פעם למקרים הכי הכי גרועים שיכולים להיות, הבשורות הכי... ולעמוד בביטחון ולהרגל את עצמו, כמו שרבי עקיבא אמר, כל ימיי,
כל ימיי,
אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו, זאת אומרת,
חיכה לארבע עמיתות בית דין. המתין, חיכה, הכין את עצמו וחש את זה.
כשזה בא אליו, אז הוא אמר, שמע, ישראל בלי שום בעיה.
אם אדם לא מגדל את עצמו בדרגת הביטחון,
אז לכן כשמגיע המקרה, רך לבבו והוא ניחת
מפני הפחד,
וככה בכל מקרה.
ביטחון זה אינו דבר שצומח מעצמו מתוך אמונה.
אם אתה מדבר אמונה כל היום,
אז אתה כבר בעל ביטחון.
ייתכן שאדם מאמין
ומכיר בשכלו שהשם מנהיג
והוא גוזר גזרות,
אבל לא נכנסה אמונה זו עמוק אל תוך הלב.
ולכן אי אפשר שיתגברו הרהורי אמונתו על הרגשת ליבו.
והרי הלב קשור בקשר אמיץ בקרוביו,
וככל שהקשר חזק יותר, השבר גדול יותר כשאחד מהם נפטר.
ומי שלא עבד מעולם על אמונתו שהיא תהיה מציאותית,
דהיינו שכל ענייני האמונה שבליבו זה הכל נעשה על ידי השם,
לא יהיה בכוחו להתגבר על הצער והכאב שהוא מרגיש בחוש.
ואין בכוח אמונה חלושה להמתיק את המרירות של צער הלב.
רק לאדם אשר אמונתו וביטחונו היה חזק,
אף קודם המקרה הרע יועיל לו זיכרון דברים של ענייני אמונתו וביטחון.
רק
אדם שהאמונה וביטחון
היה חזק קודם,
קודם המקרה הרע,
אז יועיל לו זיכרון דברים של ענייני אמונה וביטחון להרגיעו ולנחמו.
אתמול נפלה הממשלה.
לפני כחודש וחצי עמדו שני מנהיגים,
אחד כחול לבן
ואחד לא כחול לבן.
ושניהם אמרו ניצחון.
ניצחנו, אני אוביל את המדינה, אני פה, אני חריד ואני פה.
ראשון
נתבדה, חשב שיש לו יותר מנדטים, קוראים לו מיסטר גנץ,
וניה לו גנץ ומאייסה,
והוא ירד מהבמה, אמר טעיתי.
השני אמר זה ניצחון אדיר, קוראים לו מר ביבי,
וחשב שהוא טיק טק, יש לו 65 מנדטים,
והוא מקים ממשלת ימין והכל בסדר.
אבל הוא שכח שיש קוץ שקוראים לו ליברמן.
והקוץ הזה אמר לו, לא רוצה ולא רוצה.
חוק הגיוס, קשקושים. בסוף אמרו לו, אנחנו מוכנים, חוק הגיוס שלך, אמר גם לא רוצה.
בקיצור, הוא רוצה שביבי ייפול, והכל נקמה,
פגע בו, החליב אותו, ביזה אותו,
וכולי וכולי.
זהו, נפלה הממשלה והכול.
עכשיו אחד מאשים את השני, זה בגללך, עכשיו נאבד מיליארדים, בעוד חצי שנה בחירות,
עם כל ההשלכות,
ועד שתקום ממשלה, וממשלה משותקת והכל.
היה לשניהם ביטחון, כולם בעלי ביטחון שם, אני ואני ואני. מה עושה להם הקדוש ברוך הוא?
כולכם בחזרה, תתחילו מחדש, יאללה.
ותמשיכו להגיד עכשיו, אני ואני, והימין,
ורק הימין חזק.
הימין חזק.
איפה הימין?
ימין השם רוממה.
רק הקדוש ברוך הוא יכול להרים את הימין.
הוא גם יכול להוריד את הימין.
איי, איי, איי, איי, איי.
אין לך מנדטים מספיק.
שתיים וחצי מיליון הצביעו בעד ביבי והליכוד,
אבל השם לא הצביע.
אמר ביבי בחזרה, איזה אדיר, על מה אתה מדבר?
איזה ניצחון אדיר.
על מה אתה מדבר?
שכחת שאני מנהל את העולם.
מה אתה חושב?
תגיד,
אם תיקח קמפיינר טוב וקוראים לו ביבי,
ואתה תעשה ככה וככה וככה ואתה תגיד ככה וזה הכל יהיה ככה,
ביבי.
לא, לא, לא. אני קובע. התפללת?
דיברת איתי?
ביקשת?
לא.
סמכת על הקומבינות ועל זה ועל זה ועל זה ועל זה. אין בעיה.
תתחיל מחדש.
נו, יש לך צ'אנס עכשיו להתפלל אליי ולבקש.
נראה.
מה אתה תגיד? מה תבטיח? מה זה? מה פה? מה שם?
איי, איי, איי, ביבי הזה אמר להם איום אחרון לחרדים.
אמר להם, תקשיבו, אם אתם לא תקבלו את מה שליברמן הקוץ אומר,
אז בעוד כמה זמן,
נגמר, הזמן של החוק, פג.
אז כל החרדים התגייסו.
מיד.
אמר לו הקבוצה, תראה.
תירגע, תירגע, תירגע, רד, רד מהבמה, תתחיל מחדש לעבוד, יאללה, בלי איומים.
הכל סחר מכר, חריד, כוחי ועוצם ידי.
אז הקדוש ברוך הוא יראה, בתולדות המדינה, אומרים, כולה ילדה קטנה בת 70.
בתולדות המדינה לא היה דבר כזה שהבחירות חזרו להיות מחדש,
וזה פה ושם היה רק באיטליה דבר כזה בשנות כך וכך, והיה ככה וככה. כמה מקרים כאלה יש בהיסטוריה שמישהו עלה, ותכף ומייד.
מה זה? איזה ביזיונות, וכולם מדברים, איזה ביזיון, ואיזו בושה, בשביל אגו, בשביל זה, נקמה.
וזה אומר, זה הוא בגלל התיקים שלו, ואומר, זה בגלל זה, והכל זה.
הלו, לא בגלל זה, ולא, יש בעל הבית, והוא קובע.
אמר, הלו, תחזרו מחדש.
אמרו חכמים זיכרונם לך,
זה נכון גם על ביבי, אל תנחמו בשעה שמתו מוטל לפניו.
מתה הממשלה.
אין מה לנחם אותו עכשיו. עכשיו תראו איזה נקמות הוא יעשה.
הוא ילך על הציבור הרוסי עכשיו,
והוא ישקיע קמפיין בעיתונים שלהם,
לקחת לו את הרוסים, לליברמן, להוריד אותו במנדטים, כי הוא בלאו הכי רק חמש בקושי מגרד.
אם הוא יוריד אותו באחד וחצי,
גמר עליו, ואז תהיה לו נקמה.
איזה יופי. וליברמן,
שונא החרדים,
כן, שפוחד ממדינת הלכה, כאילו יש מציאות כזאת ואפשרות,
אז הוא,
נראה איך הקדוש ברוך הוא יטפל בו.
מן הסתם יהיה משהו משעשע.
אז אמרו חכמים, זיכרונם ברכה,
אל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו.
דהיינו, קודם קבורה.
עדיין המת מוטל לפניו. אל תנחם עכשיו,
כי באותו הזמן הכאב כל כך חזק,
עד שדברי התנחומים אינם מתקבלים על הלב.
ויש בני אדם
אשר חבורה עמוקה,
חבורה עמוקה גם אחרי קבורת המת,
עד שאינם מוכשרים לקבל תנחומים.
מצינו דוגמה כזו אצל איוב.
באו שלושת חבריו לנחמו,
על כל הרעש שבאה עליו.
מתו לו עשרה ילדים,
שבעה בנים, שלוש בנות, בבת אחת כשנפל עליהם הבית,
ואיבד את כל עושרו, ועוד רעות, ושחין בכל גופו,
וישבו רעיו
שבעה ימים,
שבעה לילות
ולא דיברו עימו
כי ראו כי גדול כאבו מאוד ולא ייכנסו דברי תנחומים בליבו.
אז רואים שיש אנשים שלא מתנחמים אפילו לאחר שהמת כבר נקבר וכבר אין, זהו, אין מה לעשות.
גם אחר כך
כשדיברו עימו לא כיוונו יפה איך לנחם אותו
ונחשב להם לחטא.
אך סוף כל סוף מה יש לעשות אם ככה למעשה במצב כזה?
נראה שאפשר לעזור לאדם על ידי שמראים לו
שמבינים היטב את שערו הגדול
ושמבינים שקשה לו לקבל תנחומים
וגם יאמרו לו
שלא יחשוב שהוא חס ושלום חסר אמונה,
אלא כך הוא הטבע,
שבשעת הצער קשה לאדם להתחזק.
וצריכים להיזהר ביותר מלהקטין
את סיבת הצער ולומר לו די, מספיק, כבר בכית הרבה, דאגת הרבה, מספיק, כבר הגיע הזמן לשכוח את העבר
או תחזק את עצמך, אתה לא ילד וזה וזה. דיבורים כאלה
גורמים עוד יותר צער למתאבן.
וגם קרוב שייכשל על ידי הדיבורים האלה בחטא של אונאת דברים, יצער אותו.
שכן לומדים מחברי איוב שנחמה שמנחמים שאינה נכונה נחשבת כחטא.
הייתי בניחום הבדלים לא מזמן, והיה קשה לאבא בפרט להתנחם.
בסוף שאלתי אותו שאלה, תגיד לי,
לפי המעשים שאתה מכיר את הבן, הוא בגן עדן
או לא?
הוא אמר לי, כן.
אמרתי לו, מה אתה בוכר?
הוא הגיע למקום שכולם רוצים להגיע.
מה זה משנה מתי הוא הגיע?
אבל אם הוא הגיע למקום הטוב,
אז מה הבעיה עכשיו?
אה, בגלל שהוא חסר לך.
אז מה, אתה דואג לעצמך או אתה דואג לו?
הוא הגיע למקום הטוב?
אם יקדימו לאדם את המשכורת במקום ב-30 לחודש,
ניתנו לו ב-25,
את אותו סכום,
ועוד אם ניתנו לו עם בונוס,
מה, הוא יגיד, לא, מה, הגזמת? מה אתה נותן לי מוקדם?
אדם קיבל את הגן עדן יותר מוקדם.
כולם הולכים מפה.
העיקר לאן הולכים, לא מתי הולכים, לאן הולכים.
אז אם הוא הולך לגן עדן, ואתה בטוח שהוא הולך לגן עדן, ואתה מכיר אותו מה הוא עשה,
אז מה הבעיה?
הוא נרגע.
עוד גורמים
שהמתאבל יטמין את שערו בלב...
ויימנע מלגלות את כאבו בפני הידידים, מאחר שרואה שאינם יכולים לסבול את התלונות שלו.
אז הוא מפנים.
וזה גורם לו עוד יותר צער.
הרי ידוע שעיקר הרפואה לצער הנפש
זה מה שאדם מוציא את הצער מהלב החוצה.
כי זה גורם שלאט לאט
משתכח הדבר מן הלב.
ועל ידי
חוסר סבלנות,
גורמים שהצער יקנה שביתה בלב שלו עולמית.
כי אף אחד לא הבין אותו.
אבל אם הקרובים והידידים מראים הבנה למצבו
ומוכנים לסבול את הצער והתלונות,
ומדברים עימו דיבורים רכים וחמים ומראים לו רצון לעזור לו,
אולי יפתח פתח מעצמו וישאל איך אני מתגבר על הצער. ואז יכולים
לסוח עימו עד שיגיעו עימו לענייני אמונה וביטחון.
ייתכן שייקח זמן,
שבועות,
אולי חודשים,
עד שיתרפץ שערו לגמרי.
ויש להוכיח מחברי איוב שאפילו סתם ישיבה אצל אומלל בלי לדבר כלום, גם זה נחשב נחמה.
כי אם לא, למה ישבו שם שבעה ימים ושבעה לילות
בלי לדבר עימו מאומה.
עצם החברה
זה גם מנחם.
ועל כן,
כך הוא הטבע שעצם הצוותא עם בני אדם מקל עליהם את הצער.
וכן כשמבקרים את החולה
וקשה לו הדיבור,
עושים לו נחת אפילו שיושבים לידו בלי לסוח איתו.
ויש להעביר האל הזה מהמנהג של שולם זוכר,
שלום זכר,
מבקרים אצל התינוק בשבת הראשונה אחרי שהוא נולד.
אתם יודעים מה אחד מהטעמים שבאים לבקר אותו
בשולם זוכר?
זה כדי לנחם אותו, את התינוק,
לנחם את התינוק
על מה שהוא שכח את התורה שלמד
במעי מו.
מישהו דיבר איתו?
לא מדברים איתו.
אז רואים שיש פה נחמה אפילו בלי שום שיחה.
רבי יחנין יאמר רגש יאמר
רצה גודס ורצה גודס ישראל לפי כוח רבו יום תרום סוול שנה אמור אדם בסלומן סת גו יחדיל תורויה
עדיין
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.