נציב יום: טליה בת גנט, השם יזכה אותה לכל מיני דמיטב, ישועות, והצלחות, וזיווג הגון מקפ"ז (קהילות פז) מהרה, אמן!!

"אם ילחש לך יצר הרע ויאמר לך: "מה לך ולצרה הזאת? למה לך להתאמץ כל כך? הרי הדרך פתוחה לפניך!, ובמקום להתייגע כל כך, אתה יכול ללכת אחרי תענוגי העולם הזה, שהם נוחים וקלים להשגה!"

- דע לך כי רק שקר ומרמה טענתו, ואל תתפתה להבל דבריו, שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב: "כי האדם לעמל יולד".

אני חוזר עוד פעם: "והנה אם ילחש לך יצר ויאמר", מי זה היצר? הזמיר (הרב זמיר כהן), ארגון התדרדרות (הידברות), "מה לך ולצרה הזאת? למה לך להתאמץ כל כך? הרי הדרך פתוחה לפניך, במקום להתייגע כל כך, אתה יכול ללכת אחרי תענוגי העולם הזה, שהם נוחים וקלים להשגה!",

ועל דברי הזמיר הזה, נשמע את דברי הרב הגאון, הרב אליעזר בן דוד, מה אומר עליו ועל משנתו זו, במקום להכיר לאנשים את העולם הבא - הוא והמרצים החדשים מכירים להם רק את העולם הזה, את תענוגות העולם הזה. טיולים לפה לשם, לאומן, לאוסטרליה, לא משנה לאן העיקר לא להיות בארץ ישראל, והעיקר לעשות תענוגים טיולים שמחה קפיצות, כמו יגעל (הרב יגאל כהן) והבנות משהו משהו. בואו נשמע אותו רגע:

הרב אליעזר בן דוד זצוק"ל: "היום כל החיים שלנו זה תאוות, מכניסים לנו עם כל החוברות של מינים אפיקורסים אני קורא להם, אני אמרתי בפרוש לרבנים שמדפיסים את החוברות האלה: "אני שורף אותם עם הספר תורה עם דברי התורה שלהם!". כך כתוב: "ספר תורה שכתבו מין – ישרף!" מין, מה זה מין? מי שאומר לך: "לבית מלון בפסח בחוץ לארץ" - זה נקרא מין ואפיקורוס, אני צריך לשרוף אותו זה הכל, שיהיה למהדרין של המהדרין לא מעניין אותי בכלל, לא ככה זה? מותר?

כל החוברת מלא "תחפש את זה, זה הבגד יותר יפה..." פעם זה היה פיס של צדיקים, עשו בית של פנטהאוז, זוכרים את זה לפני שנתיים שלוש, "פנטהאוז", פנטהאוז, פנטהאוז! פגשתי את הראשים שלהם, --- התארחו אצל הבת שלי, הרב זמיר וכולם כולם, נכנסו אלי,

אמרתי: "אתם רשעים!" אני לא מתבייש מהם, "אתם מכניסים לאנשים לאהוב פנטהאוז? זה נקרא תורה? אנשים שבחיים שלהם אין להם דירה בקושי 3 חדרים, אתה בא ואתה אומר: "תעשה! תעשה פיס! אולי פנטהאוז - זה יפה", וחוברות מדפיסים כמה יפה פנטהאוז, במפורש כתוב: "בית יפה בית נאה מה עושה לאדם? מרחיב דעתו של אדם", מה אומר המהרש"א? "כמו בלעם הרשע!", מה אתה מכניס?"

-        "לא אנחנו לא עשינו את זה, זה עשה מישהו אחר, בה בה בה בה בה בה בה" וכל מיני תירוצים.

אמרתי: "מה פירוש? אני צריך להכניס לי לבית כל היום להתגעגע זה לא מספיק לך, מה שיש לך זה לא טוב",

--- איפה גמרנו? כל, כל התורה כולה להסתפק במועט, לא לחפש תאוות לא לחפש עוד, ואנחנו כל הזמן עוד, כל הזמן עוד, זה מינות, זה מינות.

הרב אמנון יצחק: כן אז איך הוא קורא לו? "מין ואפיקורוס, בלעם הרשע!", רשע. כל הדברי תורה שהוא כותב בחוברות של התדרדרות (הידברות) לשרוף אותם הוא אומר!, ואפילו אם ספר תורה הוא כותב, לשרוף אותו, והוא אומר אפילו לשרוף אותו. ככה הוא אומר! תשמעו אחר כך עוד פעם. זאת אומרת: אתמול דיבר גם הרב בן ציון מוצפי, במודיעין עלית נגדו בדרשה,

אומר: "זה ארגון של השטן!",

דברים קשים ביותר. ו"יש מלחמה!" הוא אומר: "וצריך להילחם! ואנחנו במלחמה גדולה נגד הארגון הזה, שהוא מטה את ישראל מדרך הישר, זה לא דרך אבותינו לא דרך רבותינו!".

אז חוץ מאתר הזימה של "שבע ברכות" שיש להם, יש להם גם רבני זימה, שהם נותנים שאלות ותשובות והם נותנים לאנשים, ששואלים אותם בענייני זימה - והם עונים להם בפרהסיה איך עושים מה עושים, דברים איומים ונוראים, דברים איומים! רבני זימה, ואנשים והם משקרים, זה וזה וזה

-         "הרב שלום כהן נותן לו היתר" הוא אומר: "אני התלמיד שלו הוא יודע הכל והכל בסדר",

אז מפה אני מודיע: שיודיעו לרב שלום כהן שהוא משתמש בשם שלו כשכל הרבנים הגדולים הספרדים, יוצאים נגדו ונגד הארגון שלו, האם הוא באמת נותן לו? אנחנו רוצים לשמוע באוזניים שהוא נותן היתר לכל מעשיו של הגמד הזה. לא יאומן כי יסופר, ואמרתי בקצרה. הוא כותב במודעות דברים קשים ואיומים שאף אחד לא שם לב, מה הוא כותב? אתה יודע מה הוא כותב? הוא כותב: שהתדרדרות (הידברות) "משנים את פני היהדות בארץ ובעולם!"

היהדות שהיתה עד עכשיו של הגאון מוילנה, של הבן איש חי, וכל הראשונים עד משה רבינו - זה יהדות שלא מתאימה היום, אנחנו משנים את פני היהדות בארץ ובעולם! זה השטן ממש!. אז "אם ילחש לך יצר הרע

ויאמר לך: "מה לך ולצרה הזאת? למה לך להתאמץ כל כך? הרי הדרך פתוחה לפניך, ובמקום להתייגע כל כך, הנך יכול ללכת אחר תענוגי העולם הזה, שהם נוחים וקלים להשגה!"

- דע לך כי רק שקר ומרמה טענתו, ואל תתפתה להבל דבריו! שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב: "כי האדם לעמל יולד"! מה זה ההפקרות הזאת וההבל הזה לחפש רק את תאוות העולם הזה? הם יכולים להתחרות עם החוברת שלהם עם עיתון "לאישה" שהיה בכזה, עם דברים איומים ונוראים, מגזינים של מודה וכל הדברים האלה. צריך להיות לך ברור מעל כל ספק כי העולם הזה אינו בית הבראה לשום אדם בעולם, בין שיקבל על עצמו עול מלכות שמים, בין שיפרוק עול מלכות שמים, כמו בהיתדרדרות (הידברות)

השאלה רק באיזה תחום יעבור האדם את הקשיים, אבל קשיים ובעיות יהיה בכל מקרה, כי על האדם נגזר בשמים כמה יסבול. כל שנה מוקצבים מזונותיו של אדם, וכל שנה נקצבים יסוריו של האדם, כמה נחת גם יפול בחלקו - גם זה נגזר, אבל מכיוון שאדם הוא בעל בחירה, ובידו לבחור במה להתאמץ, ומהיכן לשאוף נחת והנאה. אם יבחר בדרך התורה - הרי שההתמודדויות שלו תהיינה בתחום הזה, ובהם יצא תקופת הסבל שנגזר עליו משמים, האדם יכול לקבל את הסבל בעצמו!

בעצמו על ידי זיכוי הרבים, על ידי השפלת השקר, ולהילחם נגד הידרדרות ואחרים, ולהוכיח אותם ואפילו לספוג ביזיונות ועלבונות. עדיף שאתה תבחר את הסבל שאתה צריך לעבור ובזה תקנה זכויות, מאשר תקבל סבל סתם בחינם על עוונות. אולם אם התחמק מלהתאמץ בתורה - אל ישלה את עצמו שהוא חוסך מעצמו את הקשיים של החיים, כי הקשיים שנגזרו על כורחו שימצאוהו. אם הוא ממאן להשקיע כוחות בתורה

– יבואו עליו קשיים בתחומים אחרים, מי יצטרך לעסקי רפואה, מי יצטער בגידול בנים, מי יסתכסך עם השכנים, או מריבות אחרים, אין להיפטר מן הייסורים. כמו שהיה אומר המשגיח רבי מאיר חדש זכר צדיק לברכה: מספר על בחור שבני משפחתו לחצו עליו והפצירו בו לצאת מן הישיבה,

והטענה שלהם: "בעוד שנים תצטרך לפרנס משפחה, ועליך לדאוג למקצוע מפרנס את בעליו בכבוד!",

תקופה הוא הצליח לעמוד בלחצים, אבל לבסוף נשבר נענע ועזב.

"בוקר אחד" סיפר רבי מאיר חדש: יצאתי עם הרבנית לטבריה, לפתע נעצרה על ידי משאית גדולה, ומתוכה קפץ חסון והתקרב לעברי, ברגע הראשון לא הבנתי "מי זה הגבר המגודל?" ובמבט שני זיהיתי אותו. זה היה אותו בחור שעזב את הישיבה ללמוד מקצוע ולהתפרנס בכבוד,

ניגש אלי והתוודה בפניי בהתרגשות: "רבי! בשעתו לא עמדתי בלחצים של המשפחה ועזבתי, היום שנים לאחר מכן זהו המצב, אני לא גורף זהב ואילו חבריי שנשארו בישיבה לא אוכלים חצץ, ההבדל בנינו שהם נעשו תלמידי חכמים, ואני נותרתי עם הארץ!".

זה שידעו כל בעלי המשאיות, הם גם סוחבים חצץ. וכדברים האלה כתב הגאון בעל ה"קהילות יעקב" במכתב: "אמרו חכמים זכרונם לברכה במדרש: "אמר רבי אלעזר: "אין לך אדם בלא ייסורים, אשריו לאדם שהייסורים באים עליו מן התורה" עד כאן זה המדרש. כלומר מנת הייסורין נגזרת מן שמים על כל אחד, אי אפשר להינצל מזה, לפיכך אשריו מי שהייסורין באים עליו על ידי העסק בתורה והמצוות, שאז כל הייסורים הם לזכות עצום ונורא שסובל בעד כבודו של הקב"ה והתורה הקדושה.

ואילו מזניח חלילה עבודת הקודש - אז הייסורין לא יעבורו ולא יפחתו, אלא הם צרות צרורות ללא תועלת. "הצרות צרורות" פירושו שמורות בצרור והם יבואו עליו". הוסיף לבאר זאת בספרו "ברכת פרץ" פרשת מקץ: "הכלל שהייסורין הן מוכרחים לאדם - הן למען כפרת עוונותיו, והן למען השגת התורה והעולם הבא.

אבל צריך לדעת: שהייסורין נשלחים בדקדוק עצום מאוד, וצריך לדעת שנשלחים במידת הרחמים, וכיוון שהייסורין נשלחים במידה ובמשורה מדויקת מאוד, בדיוק מה שמוכרח ללא תוספת, אם ודאי שלייסורין שיש לאדם, על ידי עסק התורה והמצוות, כגון שאוכל פת במלח, שנתו נודדת על שקידת התורה, עצם היגיעה בתורה, בפרט שיגיע זמן שאין לו חשק, או שנדמה לו שלולא עסק התורה - המצב הגשמי היה יותר טוב, {ויהיה נהג משאית}

פשיטא! שכל אלה הייסורים שבאים לו על ידי עסק התורה והמצוות - נלקחים לבית דין של מעלה בחשבון הייסורין שלו, ומנקים בערכם ייסורין אחרים, חולאים, צרות, מריבות שהיו צריכים לבוא עליו. ומה גדול הרווח בזה? כי כל סתם ייסורים - הם רק כפרה ומירוק עוונות, ולהכשיר את גופו לקבל שפע של קדושה. אבל ייסורין שבאים מחמת עסקו בתורה ובמצוות - מלבד שהם מזבח כפרה כמו כל ייסורין, עוד הן זכות איום ונורא בעצמותן! נחשב כאילו הקריב את נפשו לפני הקב"ה, כאילו קורבן לפני הקב"ה!.

ואמרו חכמים זכרונם לברכה ב"אבות דרבי נתן": "כפי שטוב לו לאדם אחד בצער ממאה שרווח" - ונמצא שלא הפסיד כלל על ידי ייסורין שבאו עליו מן התורה, ולא נוסף לו ייסורין אפילו משהו. כי מתחת זה ינוקה לו ממנת הייסורין הבאים עליו! ועוד! עם רווח עצום ורב שאין לתאר ולהשיג כלל, זהו שנאמר : "אין לך אדם שאין לו ייסורין! אשרי מי שייסוריו מן התורה!".

בזה ביאר האדמו"ר בעל חידושי הרי"ם זכר צדיק לברכה: גמרא ב"ברכות" ו': "אגרא דכלא – דוחקא", הדרשה שלפני הרגל נקראת כלה, ירחי כלה, אגרא דכלא דוחקא, כלומר שהשכר של כלה הוא על ידי ניצול הדוחק היינו מהייסורין, ואפילו מה שמתייגע אדם והבין פשט בגמרא רשי"י ותוספות - הרי זה מציל אותו, מסיר ממנו ייסורין אחרים שהיו ראויים לבוא עליו, כמו כן, אף יגיעות וייסורין הבאים על האדם בעבודתו - מגינים ומצילים מייסורי העולם הזה".

יותר מכך כתב נכדו בעל ה"אמרי אמת": "שעל ידי יגיעת התורה - אף מתמתקים הדינים!" וזה לשונו: "תורה בדינא קיימא" רק כאשר מתייגעים בתורה - נמתקים הדינים ומתבטלים כל הצרות, וכן הדבר בכלל ישראל שהדינים נמתקים. על התגשמותו של היסוד הזה בחיי המעשה נוכל ללמוד מהסיפור הבא אותו סיפר אחד מגדולי הרבנים בדורנו, לבחור צעיר שנתקל בקשיים בדרך עלייתו ובגללם חשב לעזוב את הישיבה.

"היה זה בשנים טרם קום המדינה, הימים היו קשים מאוד, סערות השתוללו בחוצות, המצב ברחוב היה מתוח, איש לא ידע מה ילד יום, הבריטים שלטו בכיפה, ולוחמי ההגנה הלח"י והאצ"ל, חפשו בכל עת דרכים חדשות למגר את שלטונם. חופשי ספסלי בית המדרש שבלאו הכי היו מועטים, נתמעטו עוד יותר, שכן מפקדי הפלוגות חיפשו כמה שיותר צעירים בעלי מוטיבציה לגייס אותם לשורותיהם, המצב בארץ היה קשה,

והיה חמור עשרת מונים אצל אותם מועטים שישבו והגו בתורה, וזה גם סייע בידם למשוך אחריהם צעירים מתוך אוהלי התורה. רובם של רבים נשברה מחמת הקשיים, והם פרקו את עול התורה והמצוות, והמירו את זה בעול של המלחמה, בתקוה לשיפור ככלי חומרי".

הרב המשיך: "אני נמניתי על אותם מועטים, שלא מלאם לבם לעזוב את אוהלי התורה תמורת "נזיד עדשים", היה לי חבר, חבר טוב, אהבתי אותו כנפשי, יחדיו חיזקנו את שנינו, לעמוד כחומה בצורה כנגד פיתויי הרחוב, ועסקנו בתורה, תקופה ארוכה ישבנו בודדים באחד מבתי המדרש הירושלמים מחזקים איש את רעהו. ויהי היום – "אין ויהי אלא לשון צער",

חברי גילה לי את לבו ואמר "אני לא יכול יותר, מתחוללת בקרבי מלחמה כבר הרבה זמן, וקשה עלי ההתמודדות, איש אינו מעריך את מסירותינו למען התורה, אנחנו יושבים כאן בבדידות וכמעט גוועים ברעב, לא אוכל יותר שאת זאת! עובר אני לצד שכנגד - שם ייטב לי".

זאת אומרת: אנשים כמו היום מה זה יותר מידי זה מוגזם! קיצוניות, "קיצוני פנאטי, קיצוני רדיקאלי, לך להתדרדרות (הידברות) תדרדר בקלות, מי לא אוהב גליצ'ה?

"ניסיתי לדבר על לבו, אך ללא הועיל, לא היה טיעון שלא העליתי בפניו, ניסיתי לשכנע אותו בכל דרך אפשרי, לשווא, ההחלטה שלו היתה נחושה דבריי לא הזיזו אצלו כמלוא נימה. כשראיתי שאיני יכול לשכנעו התחלתי לבכות, דמעות שליש, מתחנן אליו: "אל תשאיר אותי לבד!", כל הדמעות לא הועילו לרכך את לבו שכבר התקשה מרוב התלאות. טרם הפרידה, כשראיתי שאיני מצליח לשכנעו - ניסיתי את הקלף האחרון, בקול חנוק מבכי, זעקתי מעומק נשמתי!,

וכך אמרתי לו: "זכור ידידי "אדם לעמל יולד"! אם אתה סבור שאתה תחמוק מן הקשיים, ואתה תברח מהתמודדויות, תינצל מן הניסיונות – טעות בידך! אותם הקשיים שאתה חוסך כעת - יפקדו אותך במקום שאליו אתה הולך. אי אפשר להיפטר מן הייסורין!"

אני את שלי עשיתי, אבל תועלת לא היו מדבריי, ידידי נופף לי פרידה, פנה לאחור והלך לדרכו. הבחור היה מוכשר מאוד, והיה יודע שפות, וזה היה כישרון שהיה מבוקש ביותר באותם ימים, שלט בשלוש שפות, הבריטים שידעו את התועלת שיכלו להפיק ממנו, גייסו אותו אל שורותיהם להיות חוקר בדרגת קצין, שנה שימש בתפקיד במסירות ונאמנות, תוך כדי התפוגגה האמונה ונפגעה קשות, השליך מאחוריו את כל הערכים, שעליהם מסר נפשו עד לפני זמן לא רב, בכל זאת להשיג עוד כמה הנאות חומריות, עם ארגון התדרדרות (הידברות).

יתכן שלא הייתי יודע מאומה מאשר עלה בגורלו של ידידי לשעבר לולא המעשה שאירע עמו. יום אחד בשבת קודש, ירד למשרד לקומת המרתף כדי לבדוק אם נתייבש כבר הצבע שצבעו את חדרו ביום שישי, אותם ימים כמות האלכוהול שהיתה בצבע היתה גבוהה מאוד, הבערת אש ליד צבע טרי - כרוכה בסכנה!. וידידי לא נהג בזהירות, ניכנס לחדר בשבת, הדליק סיגריה,

ואירע האסון, האש נתפסה בהדי האלכוהול, וזה היה מרתף כאמור לא מאוורר, ועד שהספיק להניע אבר - כולו היה אפוף באש ולהבות. חבריו ששמעו את הזעקות, הזעיקו כוחות הצלה, וכשהוא מחוסר הכרה וסובל מכוויות גבוהות ביותר, הגיע לבית החולים. בנתוני הימים ההם, לא היה ניתן הרבה לעשות למענו, צעקותיו עלו עד לב השמים, לא היתה כל דרך להקל עליו, מלבד להרדימו שוב ושוב. בין עילפון לעילפון,

ביקש דבר אחד: "תביאו לי את ידידי משכבר, אני חפץ לראותו!".

את כל זאת שמעתי מהקצינים הבריטים, כשנכנסו אל בית המדרש, ובקשו ממני להתלוות אליהם, וכשנפגשתי אתו אחרי שנה של פרידה, צמרמורת אחזתני כשנכנסתי לחדרו בבית החולים, שכב מחוסר הכרה, עטוף מרגל ועד ראש בתחבושות, אולם כשהזכירו את שמי כשהגעתי - פקח עיניו הביט אלי, וכמו שהוא יודע שאלה המילים האחרונות עלי אדמות

אמר לי: "צדקת ידידי! "אדם לעמל יולד".

הרב סיים את הסיפור, פנה אל הצעיר כשהוא מביט בו בעיניו החודרות

ואמר לו: "אינני יכול לכפותיך לילך בדרך זו או אחרת, אולם זאת אוכל לומר לך בביטחון גמור: אם אתה חפץ לברוח מן הקשיים וההתמודדות – דע לך! הדבר לא יעלה בידך, כי "אדם לעמל יולד". אם ימצאוך קשיים כאן - הם ידלקו אחריך, וידליקו אותך אולי, ויתפסו אותך במקום אליו אתה סבור לברוח. טוב לך שתיטול על כתפיך עול תורה, תעמוד בניסיונות שכרוכים בכך, תזכה בעולם הזה ובעולם הבא, מאשר להתמודד עם קשיים אחרים וגם להפסיד את שני העולמות!".

כמו שאמרתי בפתיחה - אנחנו מחנכים שאנשים ישיגו את העולם הבא, זה לא קל להשיג את העולם הבא, "אדם לעמל יולד" השם מדקדק על כל דבר ולא מוותר על שום דבר. חוץ מעומק הדין שהוא נורא שדיברנו בהרצאות. אבל בהידרדרות (הידברות), מחליקים לך את הכל! כמו בלעם שהחליק בלשונו לעם ישראל ושיבח אותם, "אין כמוכם!, צדיקה שלי צדיק שלי" כמו שאולוב, צדיקה שלי יושב שלוש שעות ליד בחורה

-        "מה, את תאכלי אותי"? מה, את תאכלי אותי?",

-        מה? מותר לך לשבת?! אתה רב! אתה יושב ליד...,

-        "מה את תאכלי אותי"?

-        היא לא יודעת שהוא לא רב, והוא אין לו בעיה עם זה.

יש משנה: "אל ירבה שיחה עם האישה - באשתו נאמר קל וחומר באשת חברו", אין אצלו כלום, כל המרצים האלה מה זה כלום, זה בסדר, הם מדברים מה שרוצים הם אומרים הכל, אין להם שום בעיה! כולם מדרדרים את הציבור, הם מדברים מנהמת לבם, מה שהם גדלו בבית, מה שהם יודעים מהשכונה, יש להם שפה של שכונה, פושטים של הפושטים, לא דעת ולא תורה, ולא כלום! כלום ממש כלום, מדורדרים הם בעצמם ומדרדרים אחרים איתם.

אז שמענו את דברי הרב אליעזר בן דוד זכרונו לחיי העולם הבא, אמר דברים ברורים: "כל החוברות שלהם - לזרוק אותם!" במקרה הקל, לאלה שלא מחמירים, לפי מה שהוא אומר: "לשרוף אותם!".

והם אומרים: ש"לא! זה לחילונים...",

ומכניסים את זה לכל בתי ישראל החרדים, ודואגים שבכל מקום יהיה את זה,

ואומרים: "לפתוח עוד קבוצות! עוד קבוצות עוד קבוצות" להפיץ את תורתו של הזמיר.

רבותיי אתם צריכים להבין: כל מי שמסייע לארגון הזה, כל מי שתורם לו - הוא חוטא ומחטיא את הרבים, ומספק דלק למדורה שמבעירה את כלל ישראל, וגדולי ישראל יצאו נגד הארגון והעומד בראשו, שקורא לו הרב מוצפי: "השטן! ארגון של השטן!" וזה צריך להפיץ בציבור שידעו בדיוק, מה הסכנה נובעת מהאנשים האלה, חוצפה שאין כדוגמתה. קוראים לטלוויזיה שעקרו אותה, הסביר אתמול הרב בן ציון, שעקרו והחרימו אותה 400 רבנים! החרימו לא להכניס לבתים,

הוא החליט שהוא מכניס אותה וקורא לה "צופיה" אתם צופים בקב"ה, הוא הקב"ה הגמד הזה, "צופיה" ועל זה כתוב לא יאומן "שוויתי השם לנגדי תמיד" גרף של רעי! על גרף של רעי - כותבים "שוויתי השם לנגדי תמיד". רשע מרושע! שאין כדוגמתו, והזהירות נדרשת. אשריו מי שמשכיל ומבין ויודע להבחין בין טוב לרע, בין חושך לאור. מי שלא - שמענו סיפור מה קורה עם אלה שמחפשים את ההקלות, וחושבים שימצאו שמה את הבריחה מן הייסורים, בסוף הם נדלקים, אם לא פה במרתף - שם בגיהינום.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".