מתוק לנפש פרק א. כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום ישראל בן וורקנש,

רפואה שלמה בכל האיברים ובפרט במעיים מהרה.

אנחנו מתחילים סדרת שיעורים

מספר מתוק לנפש

של רבי יצחק פרחי,

זכר צדיק לברכה,

יהודי יקר, מזכה רבי,

המגיד הירושלמי הוא נקרא בירושלים לפני כמאה חמישים שנה,

הוא כותב בסדר

פסוק

משלמה המלך,

פרק השני, פסוק מדוד המלך וכן הלאה.

שלמה המלך,

דוד המלך, הכל בעניין היראה.

פרק ראשון,

כי ה' ייתן חכמה מפיו דעת ותבונה.

שלמה המלך, עליו השלום, בא להודיע לישראל,

עם הקודש,

כי אין החכמה באה לאדם מצד עצמו,

בכוחו וגבורתו,

כי מכוחו יתברך שמו.

ולא כל אדם זוכה להסתופף בצל החוכמה,

אלא אם כן הקדים לו עול יראת שמיים בתחילה.

זאת אומרת,

כי ה' ייתן חכמה.

חכמה זה לא בא מצד עצמו של האדם וכוחו וגבורתו.

ולא כל אדם זוכה להסתופף בצל החוכמה,

אלא אם כן הקדים לו עול יראת שמיים בתחילה.

וכן אמר דוד המלך, אלוה שלום, ראשית חכמה יראת ה'.

ואם מקדים האדם לקבל עליו עול יראת שמיים בלב שלם ובנפש חפצה,

לא רק לפנים חיצונית,

אזי יזכה שהקדוש ברוך הוא יחלוק לו מחוכמתו,

שיהיה חכמה אמיתית וקיימת לעד.

וכן אמר התנא במסכת אבות,

כל שירת חטאו קודמת לחוכמתו,

חוכמתו מתקיימת.

זאת אומרת שצריכה יראה להקדים לחוכמה

כדי שהחוכמה תתקיים.

ועתה,

מפני שהחוכמה הזאת,

מקורה נתון לנו מאת השם.

כשם שהנותן יתברך שמו הוא לעולם קיים,

כך המתנה שלו לעולם קיימת.

בכל שחוכמתו

קודמת ליראת חטאו,

ודאי שהחוכמה הזאת אינה ממקום של קדושה וממקור העליון.

כי אם גזולה בידו וקלט אותה מן האוויר.

לחוכמה כזאת אין קיום.

על זה אמר התנא, אין חוכמתו מתקיימת.

וכן מצינו בדואג,

כשאמרו ריבותינו מסנהדרין כובב, תורתו של דואג

אינו אלא מן השפה ולחוץ.

למרות שהוא היה אביר הרועים, ראש הסנהדרין, חכם גדול,

כל התורה שלו הייתה מן השפה ולחוץ.

למה אין יראת שמיים?

ועל כן נאמר בו חיל בלע ויקיענו.

כל חוכמתו נאבדה ממנו כהרף עין.

נמצא

שהחוכמה שבא לאדם

על ידי גאה ביראת השם כל היום,

זוהי החוכמה האמיתית.

זאת אומרת,

אם אדם יגע ביראת השם כל היום,

אז החוכמה שהוא קונה זה חוכמה אמיתית מאת השם.

אבל חוכמה שבאה לאדם בלי קבלת עול יראת שמיים,

כמי שאינה קיימת כלל.

וזוהי הכוונה של הכתוב באיוב כח.

ויאמר לאדם,

הן יראת אדוני היא חוכמה.

רוצה לומר, החוכמה שבאה לאדם על ידי יראת השם,

היא הנקראת חוכמה.

זולת זה אדרבה נקרא טיפשות.

וכן הוא האמת,

כי עיקר החוכמה זה לקיים מצוות השם.

לזולת זה,

למה מועילה החוכמה?

כיוון שכן

הוא מעלה את היראה.

כמה צריך להיזהר מאוד מאוד בעניין היראה.

זאת אומרת, כל חוכמה אחרת אין לה קיום,

ונגיד אדם למד מדעים, למד משהו, למד פה, שם.

הוא יוצא מפה.

כשהוא יוצא מפה, יש קיום לחוכמה שלו,

יש מה לעשות איתה למעלה.

הוא יבוא עם תיאוריות והסברים על חיידקים ועל הכל, עם יצחק כולו בפנים.

מה זה נוגע לקיום, לנצח שלך?

איפה זה קיים?

חוכמה שהאדם קנה ביראת שמיים, לעשות עם החוכמה את רצון הבורא,

יש לזה קיום. כל המעשים,

כל החוכמות, כל הידיעות,

הכל נשאר לנצח.

על זה הם מקבלים שכר.

אז כמה צריך להיזהר מאוד מאוד בעניין היראה.

ומה גם שהקדוש ברוך הוא שאל מאיתנו,

שנירא מלפניו,

כמו שאומר הכתוב בדברים יוד,

בעתה ישראל,

מה אדוני אלוהיך שואל מעמך?

כי אם ליראה.

אז אנחנו שומעים שהדרישה

מהקדוש ברוך הוא מאיתנו

זה יראה.

זה מה שהקדוש ברוך הוא

שואל ומבקש מאיתנו.

וגם מה שנאמר,

מי ייתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים?

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא בנקודת זמן מסוימת ראה את יראת

השם שהייתה לישראל,

אמר, הלוואי שזה יישאר ככה.

וגם כמה פעמים הזהירה אותנו התורה הקדושה.

למען תירא את אדוני אלוהיך.

ואמרה, את אדוני אלוהיך תירא.

ואף על פי שלא היה צריך

שום אזהרה וציווי על זה,

כי אדם עצמו צריך להתעורר בזה.

מלשאת קל וחומר בינו לבין עצמו ולומר,

אם מפני אדם שהוא עשוי מטיפס רוחה,

אני מתבייש ממנו ומתיירא שמא יכעוס עליי,

אף על פי שלא יזיק לו ולא יעשה לו שום דבר.

קל וחומר,

בנו של קל וחומר,

לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,

שבידו נפש כל חי,

ובכל לילה אנחנו מוסרים את הנשמה בידו,

ובידו לעכב את הנשמה אצלו ולא להחזיר.

אלא שהקדוש ברוך הוא נקרא ערך אפיים,

ומאריך אפו,

אבל סופו להיפרע מכל אדם ואדם.

ועוד,

מצד אחר הדעת נותנת

גם כן נירו מאת השם,

כי מפני האדם יכול להסתתר,

ויכול להתנצל בדברי שקרים והבלים,

אבל לא חן בפני הקדוש ברוך הוא,

אין מקום להסתתר ממנו.

בכל מקום עיני השם צופות

ורואות רעים וטובים,

כמו שאמר ירמיה הנביא כג,

אם יסתר איש במסתרים, בה אני לא הראינו נאום אדוני,

ואין התנצלות לפניו בשום פנים,

כי הוא יודע אמת,

ואיך לא יירא האדם,

איך לא יבוש ויכלם מעבור על מצוותיו,

בלי שום ציווי אפילו באזהרה.

אמנם בעוונות הרבים אנחנו רואים שאחרי כל האזהרות

וכל הציוויים אין אנו יוצאים ידי חובה

אפילו באחד מאלף

ממה שצריך להיות בעניין העירה.

ומצינו ברמב״ן יוחנן בן זכאי,

שברך לתלמידיו ואמר להם,

יהי רצון שיהיה מורש שמיים עליכם כמורא בשר ודם.

זאת אומרת, הלוואי ואתם יהיה לכם יראה

מהשם

כמו שאתם יראים מבני אדם.

אמרו לו תלמידיו, תנאים קדושים, עד כאן ותו לא.

אמר להם, בהלוואי.

וזה היה באותם הדורות שכולם היו קדושים, כולם טהורים.

אז בדורותינו אלה,

מי האיש שירא למחצה,

לשליש ולרביע מאותם הדורות?

שכן מצינו ברמב״ן יוחנן בן זכאי, עליו השלום,

בשעת פטירתו בכה,

ואמר, אני יודע באיזה דרך מוליכין אותי.

זאת אומרת, הוא לא יודע מי ילך בגיהינום,

מי ילך בגן עדן.

וזה עם היותו צדיק וחסיד וישר ונאמן,

ולא הניח אחריו כמותו.

אז אנחנו, מה נענה ונאמר?

מה נדבר ומה נצטדק?

שואלים אחד, מה אתה אומר?

אה, היזהר לי חייד, זה יהודי ירא שמיים.

ממש, אני אומר לך.

מחלקים תוארים, ירא שמיים בקלות.

הקדוש ברוך הוא בחן

את אברהם אבינו

מגיל 75 עד גיל 137,

בעשרה ניסיונות,

ורק אחרי זה הוא אמר לו,

עתה ידעתי כי ירא אלוהים עתה.

והיום בן אדם בן 17 הוא כבר ירא שמיים וזה מורם מעם,

משהו, מחלקים תוארים.

הניסיונות התחילו בגיל 75 לאברהם, אחרי שהוא כבר קפץ לכיבשן האש ונלחם עם כל העולם בזיקת הרבים והכל,

ורק אז מתחיל המבחן.

בגיל 37 הסתיים בעקדת יצחק

ונאמר לו, עתה ידעתי כי ירא אלוהים עתה.

הקדוש ברוך הוא מנהל בקדושיו לא יאמין.

ופה אנשים מאמינים לכל אחד, הוא אמר לי, הבטיח לי, מה זה, מה זה, מה זה.

הן בקדושיו לא יאמין.

אפילו באבות הקדושים.

ואנחנו, מה נענה אם אנחנו שומעים רבן יוחנן בן זכאי,

אברהם אבינו?

מה נדבר ומה נצטדק? כי בעוונותינו רבים בהיותנו מלאים חלאה וזוהמה מכל עצות

יצרנו הרע.

ועם כל זה אין איש שם על לב להתעורר משנתו

ולשים יראת השם נגד פניו.

באומרו,

עד מדי נרדם

בתרדמת איבלתנו

ולא נקום ונתגבר ללחום

את יצרנו הרע

ולגעור בו

עד שנבריח אותו מעל פנינו

ולהמליך את יצר הטוב עלינו ולשמוע בכל דברו תמיד כל הימים

ולא להפיל מכל דבריו ארצה.

עד מתי?

נרדם בתרדמת האיוולת

ולא קמים

ללחום

עם היצר הרע

להבריח אותו מעל פנינו

ולהמליך את היצר הטוב עלינו

נשמוע לא לייצר הטוב רוצה בטובתנו

ולא להפיל מן דבריו ארצה

ואם היינו עושים כן בוודאי היו מסייעים אותנו מן השמיים

כמו שאמרו ריבותינו זיכרונם ברכה

הבא לטהר מסייעים אותו

ומוכרח שהסיוע שמסייעים אותו

כי נותנים לו חוכמה ודעת

להכיר את מעשיו הראשונים

ואיך היה תואם את דרך השכל

והחוכמה שבו

גורם לו שיתקן את מעשיו

וישמור עצמו מכאן ואילך שלא ייכשל בשום מכשול חטא ועוון ואירעור רע

מעתה ועד עולם

זאת אומרת

אם בן אדם היה רוצה באמת והוא בא,

בא מעצמו לטהר, היו מסייעים לו

ומה הסיוע?

היו נותנים לו חוכמה ודעת להכיר קודם כל את מעשיו הראשונים,

איך הוא טעה

עד עכשיו מדרך השכל

והחוכמה שבו

שהיו נותנים לו תגרום לו שיתקן מעשיו

ומכאן והלאה הוא ישמור את עצמו לא להיכשל בשום מכשול חטא ועוון ואירעור רע

אז זה נקרא סיוע גדול מן השמיים שנותנים לו חוכמה כזאת

אתמול כתב לי מישהו שהוא היה אצל אחד הדיינים המפורסמים

בבני ברק

ולא יודע על מה הם דיברו בקיצור הוא אמר לו שמע המכתב שהרב אמנון אומר שהוא קיבל מהרב שפירא זה לא נכון בכלל אני ביררתי עם הילדים שלו הוא לא קיבל דבר כזה, דבר כזה

עכשיו תארו לכם דיין שקרן כזה

שאומר שהוא ברר

הרי יש כתיבת ידו של הרב שפירא זה לא אמירה בעל מה הוא אמר

כתיבת ידו עם חתימה

הרב חיים קניבסקי חי

הרב קניבסקי חתם לפני כמה שנים עוד פעם על המכתב כשהיה אצלו הרב ליבוביץ' והחתים אותו והוסיף על המכתב עוד דברים

שכל אחד צריך לתרום דולר לחודש

לנו בשביל שנקים מוסדות תורה על שמו של הרב שפירא, מנוחתו עדן וכולי

הרב נתן מחפוד

היה והרב שפירא שאל אותו אם המכתב מספיק

אם זה מספיק כל מה שהוא כתב עליי

זה מספיק, הוא חי ברוך השם

ויושב לו דיין שקרן שמדבר ואומר

נו אז מה נגיד זה דיין שאפשר לסמוך עליו בדינים?

איך אפשר לסמוך על אדם כזה בדינים?

הוא דן את האנשים

אז לא רק שאין לו חוכמה אין לו סיעתא דשמיא והוא סתם שקרן

לא יאומן כי סופר איך אנשים יכולים לעשות כאלה דברים

אמנם עיקר היראה שצריך שיירא האדם

הוא כי יחשוב תמיד

שמלוא כל הארץ כבודו

מה לחשוב?

עיקר היראה שאדם צריך ליראו

זה לחשוב תמיד

שמלוא כל הארץ כבודו

ושהוא לפניו תמיד

ובחושבו כן

ודאי לא יבוא לידי חטא

כי מיהו הפתי והשחל

אשר יעבור על ציוויו של מלך

בפני המלך?

מי זה הפתי והשחל?

לעבור על הציווי שזה המלך בפניו

והוא נותן לו את החיות כל רגע,

כל רגע נותן לו חיות,

משתמש בחיות שהוא מקבל,

עומד לפניו

ועושה נגדו

על זה אמר דוד המלך רב השלום, מה ההגנה

נגד השטות והאיוולת הזאת?

שוויתי אדוני לנגדי תמיד

כי מימיני בלמות.

רוצה לומר,

מה שאני משווה

את השם לנגדי תמיד

זה גורם לי

שלא אסור גם עצות יצר הטוב

שהוא נתון בצד ימין

זה שאומר כי מימיני לא אמות.

כשאני משווה את השם לנגד עיניי תמיד, שמלוא כל הארץ כבודו, הוא מסתכל עליי ומשגיח עליי כל הזמן

אז זה שמימיני יצירתו לא ייתן לי למות

ועוד ייתכן באופן אחר כוונת הכתוב

עם הקדמה נוראה

כי אם האדם מסופק בעצמו אם ליבו שלם עם השם

מאחר ששומר את עצמו מכל דבר רע

וממחשבה זרה

והוא יראה את השם תמיד

ואף על פי כן

אין ליבו בטוח

יש סימן גדול לזה

זאת אומרת

אדם ירא השם

נזהר מעבירות

עושה מצוות

ושומר את עצמו מכל דבר רע אפילו מחשבה זרה

שולט במחשבות

והוא ירא את השם תמיד

אבל אף על פי כן הוא עוד לא בטוח שהלב שלו

עם השם לגמרי

מה הסימן הגדול

לדעת אם באמת אתה עם השם

אויבי מה שאתם הולכים לשמוע, אויבי

אם יכול לכוון בתפילה, תפילת שמונה עשרה, מתחילה ועד סוף

ואין לו שום מחשבה כלל

אזי ידע בוודאי

ויהיה נכון ליבו בטוח

כי הוא שלם עם השם

מההתחלה

עד הסוף

שום מחשבה

תמיד

לא פעם בחיים

זה נקרא ליבו בטוח

זה סימן מובהק

וזה שמעתי

משם המפרשים שזוהי הכוונה בכתוב במשלי כזן

מצרף לכסף

בחור לזהב ואיש לפי מהללו

כמו שבוחנים את הכסף במצרף

ואת הזהב בכור

לראות אם הוא מזוקק, נקי, צרוף

כן יש לאדם סימן

מה הסימן?

איש לפי מהללו

רוצה לומר התפילה שמתפלל האדם זה אבן בוחן שלו

לבדוק אותו

מה הוא שווה

האם הוא מזוקק

או מלא סיגים, מחשבות, דמיונות,

כולו מחובר לחומר, לקשקושים שלו

מכל מיני רעיונות

הוא אומר על זה הוא שפתיים יישק

זה סימן אחד אם נרצה לבדוק את עצמנו כמה אנחנו שווים

יש עוד סימן אחר

אם יכול אדם לצייר בדעתו שם הוויה ברכו באותיותיו כסדרן

ובנקודותיו נקודות יראה

זאת אומרת, מתחת ליוד יהיה חיריק

מתחת להא יהיה שווה

מתחת לוו יהיה קמץ, כמו שמנקדים יראה

לראות אותיות הוויה יוד והא וווה ומתחתם הניקוד של יראה

אם אדם

יכול לצייר בדעתו שם הוויה ברוך הוא באותיותיו כסדרן ובנקודותיו

נקודות יראה

אזי מובטח לו שדיבו שלם עם השם

זה מה ששמח דוד המלך עליו השלום שאמר

שוויתי אדוני לנגדי תמיד

רוצה לומר

יכול אני לצייר את שם ה'

אבל לנגדי תמיד לא פעם בחיים עכשיו תעשו ניסוי ואתם תוכלו לראות תמיד

וזה בא לי מהכוח כי מימיני בל אמות

רוצה לומר מיצר הטוב

שיושב לימיני

אז לעולם אני לא אמות ולא אזוז ממנו מעצתו

לכן שמח ליבי ויג אל כבודי

וגם בסימן התפילה שאמרנו

דוד המלך עליו השלום היה שלם בזה

זאת אומרת לא רק שהוא שיווה את השם לנגדו תמיד

והוא שמח על זה

אלא גם בתפילות של דוד המלך הוא היה שלם

כמו שאמרנו לא נכנס לו מחשבות זרות בכלל מתפילה ועד סוף

וכך הוא אומר

בתהילים

יוזן תפילה לדוד

שמעה אדוני צדק

הקשיבה רינתי האזינה תפילתי

בלא שפתי מרמה

בלא שפתי מרמה

זאת אומרת הוא אומר

אני אומר לך ריבונו של עולם שתאזין לתפילתי

מפני שהיא בלא שפתי מרמה

כי אדם שמתפלל בפיו

ואין ליבו עמו

בגלל שהוא חושב מחשבות זרות

זה נקרא שפתי מרמה

אמנם דוד המלך אמר שלום

התפילה שלו הייתה זכה

לכן הוא אמר האזינה תפילתי

למה?

מפני שהיא בלא שפתי מרמה

וכן אמרו ריבותינו,

זיכרונם לברכה, בברכות ל״ב,

כל מי שכיוון ליבו בתפילתו,

מובטח לו שאינה חוזרת ריקם.

מובטח לו.

אתה רוצה שהבקשות שלך תתקבלנה?

אז אם אתה מכוון את הלב בתפילה מתחילה ועד סוף,

מובטח לו שאינה חוזרת ריקם.

נמצא שדוד המלך עליו השלום

היה כשר

בשני סימנים.

אחד, תפילתו הייתה זכה,

בלי שום מחשבה.

לא רעה ולא טובה, שום מחשבה.

דבר שני,

שהיה משווה ומצייר שם, והיה ברוך הוא נגד עיניו תמיד.

וזה

נראה לעניות דעתי, אומר הרב יצחק פרחי,

זיכרונו לחלום, בכוונת הכתוב בתהילים סו״ו.

ברוך אלוהים

אשר לא הסיר תפילתי בחסדו מאיתי.

כי דוד המלך עליו השלום נתן הודעה על שני הסימנים הללו,

שהם לא חסרו ממנו.

והוא, כי שם הוויה עולה כו,

והנקודות יראה

עולה מו,

ביחד הרי עין בית.

עין בית זה חסד, גימטריה חסד.

וזה שאמר ברוך אלוהים אשר לא הסיר תפילתי וחסדו,

שזה הוויה בניקוד יראה,

לא הסיר מאיתי,

ובזה נכון ליבי בטוח בשם.

עכשיו, בהקדמה הזאת

יובנו כמה פסוקים.

אמנם אין דרכי להאריך,

אבל זו בלבד

הצריך לענייננו כוונת הכתוב

ועתה ישראל.

מה אדוני אלוהיך שואל מעימך?

כי אם לי יראה

את אדוני אלוהיך,

רוצה לומר,

מה אשם שואל מעימך?

שתבוא למדרגה שתוכל לצייר נגד עיניך שם הוויה.

אם הנקודות יראה?

מה כתוב בפסוק?

מה אשם שואל מעימך? כי אם לי יראה?

את השם

אלוהיך.

כי אם לי יראה את השם,

אז השם יהיה אם נקוד ירא?

זה מה שהשם שואל מעימך.

וזה לא יבוא בנקל.

כי אם אחרי תורח רע,

שאדם ישמור את עצמו מכל דבר רע,

ממחשבות זרות,

מהרהורים רעים,

וגם

לקיים מצוות עשה ככל היוצא מידו.

וזה מה שאמר, מה אדוני אלוהיך שואל מעימך?

כי אם לי יראה את אדוני אלוהיך, רוצה לומר,

תוכל לצייר נקודות יראה את השם.

את שם הוויה.

וזה יבוא לו לאדם,

כשהוא ירגיל את עצמו,

כמו שכתוב בהמשך,

ללכת בכל דרכיו,

ולאהבה אותו,

ולעבוד את אדוני אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך.

לשמור את מצוות אדוני ואת חוקותיו.

עבודה, זה עבודה.

היזהר לי חייד.

כולם הם ירא שמיים, כולם כולם כולם כולם.

מעתה,

הרי יש לנו שני סימנים לדעת

על מה אנחנו יושבים.

ובעוונותינו רבים,

בדור הזה,

מי הוא זה ואיזה הוא שיכול להשתבח בתפילתו, שהיא זכה ובראה,

בלי שום סיג תערובת, מחשבות זרות מאבלי העולם.

ולפעמים, חס ושלום,

גם הרהורי עבירה בתוך התפילה,

שהם קשים מהעבירה.

ונחשב שהוא מכניס צלם בהיכל.

זה כמו לבוא לבית המקדש עם צלם ולהכניס אותו בפנים.

וכבר אמרו ליבותינו זיכרונם וברכה, שאם האדם

מחשב

בשעת התפילה על כסף וזהב

אשר איתו בבית,

הוא עובר על הפסוק לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב.

מכל שכן וקל וחומר,

מי שמהרהר בדברי העבירה, לא בכסף,

בדברי העבירה,

כי אפילו לא בשעת תפילה זה עוון פלילי.

מכל שכן בשעת התפילה, אוי לנו ואוי לנפשנו.

לאן נוליך את חרפתנו?

במה נקדם פניו יתברך עכשיו?

אין לנו קורבנות

ולא תמידים

שיכפרו בעדינו.

ולא מקדש, ולא כהן.

יש לנו רק שיח שפתותינו.

בשלוש התפילות האלה,

במקום הקורבנות,

ובמקום אשר יאמר התפילה בלב נשבר ונדקה,

אות באות,

תיבה בתיבה,

לפחות להבין מה מוציא מהפה

כדי שיחשב התפילה כאילו הקרבנו קורבן התמיד במועדו,

ועמדנו על מעמדו.

לא כן אנחנו עושים,

כי אם בעוונותינו הרבים,

כמי שיש לו משא כבד על הכתפיים ואינו יודע מתי ישליך אותו סוף סוף מעליו.

אוי לנו,

מאן נעשה כי יקום אל וכי יפקוד?

מאן נשיבנו?

היש פה להשיב לומר,

אגיד לך את האמת, קצנו בעבודתך.

אין לנו כוח סבלנות להתפלל כמו שצריך וכו'.

יותר נחת רוח היה לנו

אם היינו במקום להתפלל יושבים בשווקים,

ברחובות,

מדברים דברים בטלים,

מלשבת בבית כנסת כל פעם להיכנס לשעה קלה.

אדם

אם יגיד תירוץ כזה לפני הבורא, שזה המציאות,

הוא היה מעדיף שלא צריך להתפלל.

לישון בלי לקום מתי שהוא רוצה, לא צריך כל פעם לקפוץ.

מנחה, מנחה, מה יריב, מה יריב?

ודאי אדם כזה תיעלמנה שפתיו ואין לו פה להשיב ולא מצח להרים ראשו.

ועוד זו רעה חולה על כמה בני אדם

שלא די להם מה שהם מעריכים בדברים ללא צורך,

חוץ לבית הכנסת.

אף גם זאת, בבית הכנסת יושבים כיתות-כיתות,

חבורה תחת חבורה,

כמו שכתוב, חבורה תחת חבורה בתורה.

יושבים וקובעים עצמם נסיכה בטלה,

כאילו בשביל זה נבנה בית הכנסת.

ורוח הקודש צווחת ואומרת,

כמו שאמר מלאכי הנביא, פרק א',

אם אב אני אהיה כבודי

ואם אדונים אני אהיה מוראי.

אה, על זה ציוויתי אתכם ועשו לי מקדש?

ועל פי הדברים דברי בטלה,

הרי אני משרה שכינתי ביניכם, בשביל זה אני עשיתי את זה?

אמרתי תעשו לי מקדש ואני אשכון בתוככם בשביל לשמוע את הדברי בטלה האלה?

אתם גורמים לי שאסתלק מביניכם.

ועליכם נאמר בישעיה א',

גם כי תרבות תפילה אינני שומע חס ושלום.

לכן תעופו מבתי הכנסת. תעוף!

זרק אותנו מבתי הכנסת.

ופוג חזי כמה החמירו בזור הקדוש תרומה קל״א על מי שמדבר דברי בטלה בבית הכנסת.

והביא את זה הרב בעל ראשית חוכמה

בשער הקדושה פרק י״ד.

בערך בזה תעיינו שם.

וכל זה הוא לא בשעת תפילה.

אבל בשעת תפילה גדול עוונו מנשוא. וכך נפסק בשולחן ארוך.

וכדאי הוא עוון זה רק בגלל העוון הזה לאורך גלותנו אלפיים שנה.

רק העוון הזה שהם מדברים בבית הכנסת,

זה מספיק בשביל להוציא אותנו לגלות אלפיים שנה.

וגלות השכינה מבינותינו בעוונותינו רבים.

ובפרט שכל שרי אומות העולם מקטרגים על זה.

כי אומות העולם שעובדים עץ ואבן,

כשהם מכינים עצמם ללכת לבית תפלותם מתלבשים אימה ופחד.

וכשנכנסים לבית העבודה הזרה שלהם יאחזי מורעת.

ונראה כמו שאין שם איש ואין פוצה פה ומצפצף.

ויותר מזה היה ראוי לנו עדת ישראל לעשות לפני אלוהינו שבשמיים.

אלוהי האלוהים

ואדוני אדונים אשר אין עוד מלבדו.

ועל זה ודאי

מוצאים לקטרג שרי אומות העולם על זה.

ולגבי אומות העולם

אין קוראים לבית הכנסת שלנו בית תפילה

כאילו חוכא ואיטלולא.

רצונות.

אנשים נכנסים לאופרה

יושבים שעה, שעתיים.

אפילו להשתעל אי אפשר.

זבובים לא נכנסים.

אוי ואבוי אם ייכנס זבוב.

תקשיבי

בית כנסת.

אז הוא אומר רבי יצחק פרחי, מנוחתו עדן

זכותו תגן עלינו.

וכשנשום מדרכנו רעים

לעבוד את השם ביראה ובפחד

ונדע לפני מי אנו עומדים

לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,

אז בוודאי זה יועיל

שתהיה עבודתנו עבודה שלמה ותפילתנו זכה וברא,

וזה יהיה סיבה שיקרב הקדוש ברוך הוא גאולתנו ובדוד נפשנו,

מאחר כי אין עוד פתחון פה לשום אחד מסרי מעלה לקטרג עלינו,

וזה אומר

לעניות דעתי כוונת הכתוב בישעק ווואו,

בה אביאותים אל הר קודשי ושמחתים בבית תפילתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי.

מתי זה יהיה?

כשביתי

יהיה בית תפילה יקרא לכל העמים.

ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים.

זאת אומרת כל האומות יעידון יגידון,

כי באמת בית הכנסת נקרא בית תפילה.

שיראו איך נכנס יהודי

לבית הכנסת

ואוחזת אותו רעד וחלחלה,

זה יהיה סיבה לבנות את בית קודשנו ותפארתנו.

אתם מבינים למה זרקו אותנו מבית הכנסת?

אם נפנים את השיעור הזה,

אז יהי רצון מלפני אלוהי השמיים

שיסיד לב האבן מבשרנו

ורוח נכון

יחדש בקרבנו

לעובדו ולראה אותו בלב שלם

ובנפש חפצה,

כן יהי רצון, אמן.